בזכות יעל שהם המתנדבת היקרה שלנו בארכיון לתולדות פתח תקוה, התברר לי שאבי היה טרם עליתו ארצה חבר בהכשרת קלוסובה בפולין, לפיכך הוזמנו אני ואחיותי להשתתף בכנס קלוסובה. הכנס נערך ב-25.11.2014 ביד טבנקין שבאפעל. התרשמתי מתערוכת הצילומים של החלוצים הצעירים העובדים בעבודה קשה במחצבת האבן, שוברים את האבנים (ואת הגב) בפטישים ומעמיסים סלעים על קרוניות, בין החלוצים גם לא מעט נשים שעובדות כמו הגברים. בנוסף לתצלומים הוצג סרט בו מספרים כמה מבני ובנות חלוצי קלוסובה על הוריהם ואיך השפיעה הכשרת קלוסובה על חיי משפחותיהם והשקפת העולם של ההורים וילדיהם. כמו כן סיפרו בסרט חברי תנועת הנוער העובד "דרור-ישראל" (מעגל תנועת הבוגרים – מרח"ב) כיצד הם מיישמים היום את עקרונות קלוסובה בפעילותם למען יצירת חברה ישראלית טובה יותר, דואגת לחנוך משלים לכל ילדיה, מעודדת התנדבות ושמירת ערכי מוסר ועזרה הדדית. שאלתי את עצמי לגבי החלוצים מקלוסובה : למה הם עשו את זה ? מדוע בחרו באורח החיים הקשה והסיזיפי בהכשרה ? בהרצאות ששמענו בהמשך היטיבו צבי צמרת , מוקי צור, ועוד משתתפים להסביר את התופעה : רצון של הצעירים לעלות לארץ ישראל ולעסוק בעבודה גופנית של פתוח הארץ , בנין, מחצבה וחקלאות, רעיונות סוציאליסטיים של שיתוף, עזרה הדדית בין החברים, חיי צנע למען המטרה הכבירה של יישוב הארץ, הצטרפות החברים להכשרה במחצבת קלוסובה היתה במטרה לאמן עצמם ולחשלם לעבוד במחצבה ובבנין בארץ ישראל. בין הסיבות הנוספות להצטרפות החלוצים הצעירים להכשרת קלוסובה :רצון להתנתק מהמשפחות והעיירות שגדלו בהן המסמלות את הגלות הלא רצויה של עיסוקים במקצועות "אויר" למיניהם, אנטישמיות מצד הפולנים או הרוסים, אורח חיים דתי שלא הביא ישועה ליהודים בעשרות או מאות השנים בגולה במזרח אירופה. אופי החיים שהיה נהוג בקלוסובה –
חלוצי קיבוץ הכשרה בקלוסובה, צלם לא ידוע,1926, הורי יעל שהם
בין החלוצים בלט במיוחד בני מהרשק שהיה מנהיג קלוסובה בתקופה "האמצעית" (בערך סוף שנות העשרים עד לעליתו ארצה בשנת 1929). בני מרשק ביקש מהחברים לא לנסוע לבקר את המשפחות, טען שקלוסובה עצמה היא משפחה, עם זאת היה רגיש מאד למצוקות חברים ועזר ככל האפשר בהקלת תנאי החיים במחנה. בני מרשק העמיד את האידיאולוגיה של האומה בראש גם אחרי שעלה לארץ, התיישב עם עוד חברים מקלוסובה בקבוץ גבעת השלושה, עמד בראש המאבקים למען עבודה עברית בפרדסי פתח תקוה (משמרות של חברים שמנעו בכח כניסה של פועלים ערביים לפרדסים), עבד עם "קלוסובאים" נוספים במחצבת "מגדל צדק" שליד פתח תקוה, התנדב לפלמ"ח, עסק רבות בגיוס צעירים לפלמ"ח ונרתם לפעילות לאומית כמו העבודה בנמל תל אביב, יישוב אזור חוף הים שמצפון לתל אביב. לחם בעצמו במלחמת השחרור וגם נפצע. סיפור חייו של בני מרשק מסופר בספר "בני רץ" שכתב שלמה שבא. רבים מחברי קלוסובה שעלו לארץ התיישבו בקיבוצים והעיקריים שבהם : גבעת השלושה, יגור, (שבקרבתם היו מחצבות אבן – מגדל צדק ליד פתח תקוה, ו"נשר" ליד חיפה) רמת רחל (בקרבת מחצבות באזור ירושלים) ורמת הכובש.
בני מרשק, צלם צבי שויץ, 1973
אכן חלוצי קלוסובה היו אנשים מיוחדים שתרמו רבות ליישוב הארץ, ונשאלת השאלה האם גם היום כשיש לנו מדינה מבוססת וחזקה יש עדיין חלוצים בתחומים שונים. מה הלאה? איך משמרים או משחזרים היום את רוח ההתנדבות וההתמסרות של חלוצי קלוסובה ? שמענו כמה סיפורים של אנשים שעוסקים גם היום במשימות חלוציות וטוענים שרוח קלוסובה יכולה לחזור. יואל מרשק בנו של בני מרשק ז"ל, עוסק היום במסגרת התנועה הקיבוצית, בארגון עזרה לישובי הדרום וגיוס בני קיבוצים ותיקים שעדיין לומדים בבתי הספר לבוא למחנות עזרה לישובי הדרום. וזו רק אחת הדוגמאות.
בסיום הערב שרנו את ה"אינטרנציונל" לפי התרגום של שלונסקי ולאחריו שרנו את "התקוה" . תודה רבה ליעל שהם שאף היא בת גבעת השלושה, שאירגנה את האירוע המרגש ותודות לכל שאר המשתתפים והחברים הרבים מעינת ומגבעת השלושה שפגשתי באירוע.
כתב: חזי ראובני
הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני 
מרתק, תודה רבה. איפה אפשר למצוא חומר על הכשרת קלוסובה ?
חלק מהחומרים נמצאים בארכיון של גבעת השלושה שנמצא בארכיון לתולדות פתח תקוה