מי היו נבחרי ועד המושבה פתח-תקוה. מועצת המושבה ומועצת העיר בשנים 1878-1950

האם שאלתם את עצמכם מי היו נבחרי המושבה פתח תקוה מימי ראשיתה עד כינונה של המדינה?

מי היו האנשים שנרתמו לנהל את המושבה למרות הקשיים ומלחמת קיום כלכלית קשה. מה היו מאבקי הכוח אלו זרמים פוליטיים סחפו את המושבה בין השלטון התורכי העוין והשלטון הבריטי הספק ידידותי.

זלמן חיימוב מתנדב ותיק של הארכיון ויקיר העיר צלל ודפדף בפרוטוקולים חיפש וחפר בין סיכומי ישיבות הועד. לא תמיד כתב היד היה קריא וברור. בנוסף צריך הבנה גדולה בסבך הפוליטי של הכוחות המקומיים והארציים. תודה גדולה על כך.

    ועד המושבה בפתח-תקוה היה למעשה גוף ניהולי נבחר בהרכב של שבעה חברים (זט"ה-שבעת טובי העיר כבגולה). מתוך השבעה נבחר ראש הועד,סגן ראש הועד והגזבר.

     בשנים הראשונות חברי הועד פעלו ללא קבלת שכר, הועד התכנס לרוב במוצאי שבת (במטרה לא לשבש את  עבודת המשק החקלאי). לועד היה מזכיר שהיה אחראי על הקשרים עם התושבים והשלטונות, על רישום הפרוטוקולים ובעיקר רישום החלטות הועד. המזכיר שימש  בנוסף כארכיונאי של הועד, ומסר אינפורמציה לשאלות התושבים, המזכיר שמר שהחלטות הועד יהיו חוקיות בהתאם לתקנות המושבה. את תקנות אותם יזמו בעיקר הוועדים הקודמים שהגדירו את תפקידיו ואת סמכויותיו של הועד וכן את סדרי החיים במושבה.

  הבחירות לועד במושבה נערכו אחת לשנה. הזכות לבחור ולהבחר ניתנו לתושבי המושבה בהתאם לתקנות המושבה, בה הוגדרו גיל התושב משך התגוררותו במושבה מינו של הבוחר וכן סף המיסים המעניקים לו זכות השתתפות בבחירות. התקנות הגדירו גם את הסייגים והזכות להיבחר. בשנים הראשונות נדרש מהנבחר שתהיה לו נחלה במושבה מלבד כל שאר הדרישות. 

תדירות הבחירות מדי שנה בשנה וחילופי הנבחרים הביאו לשינויים רבים בתקנות המושבה בהתאם לשינויים שעברה המושבה ולדרישות חברי הועד.עם גידולה המספרי של המושבה והצטרפות בעלי מקצועות שונים היה צורך לשינוי התקנות ולהבטיח זכויות גם לתושבים שאינם בעלי נחלה.

הועד מינה ועדות לטיפול מעמיק ומקצועי יותר בנושאים שונים כמו ועדת ביקורת, ועד חינוך, ועד בניינים, ועד המים וכו'.

שיטות הבחירות (השתנו לאורך השנים) שנקבעו בתקנות באו להבטיח  שהנבחרים ישמרו על אורח החיים הדתיים של המושבה, על ערך נחלותיהם של המתיישבים שיהיו בעלי יכולת ניהול המושבה במטרה לשמור על יחסים טובים עם מוסדות השלטון והגופים הציוניים.

חוקי הבחירות שהתגבשו במושבה תפקידן היה להבטיח את המושבה מבחירת אנשים שהחלטותיהם יסכנו ויפגעו בצביון חייהם וברכושם של המתיישבים (לדוגמא הטלת מיסים גבוהים על הנחלות החקלאיות),

  המושבה ונציגיה נזהרו מבחירת אנשים חסרי רכוש כמו הפועלים וציבור התושבים הנספחים והמתגוררים במושבה ואינם בעלי רכוש, או שאינם יכולים לעמוד בתשלום המיסים  שמוטלים על תושבי המושבה. לשם כך מעדיפים לבחור בנציגים של הארגונים הכלכליים שעברו מעין "ועדת התאמה" והוכיחו את עצמם במילוי תפקידים בארגונים הכלכליים שפועלים במושבה, ובהמשך נוספו גם נציגים של משכירי הדירות.

 בבחירות לועד המושבה נבחרה בנוסף מועצה בת 15-30 נבחרים (תפקידה היה בדומה לתפקידי הכנסת כיום). זכות הבחירה ניתנה לגברים בעלי יחידה קרקע, לבעלי בתים,ולמשלמי מיסים ברמה גבוהה יחסית והם מתגוררים במושבה שנה אחת לפחות . הזכות להיבחר הייתה רק לגברים בעלי נחלה. המתגוררים במושבה בקביעות לפחות שלוש שנים.וגילם גבוה מ-23 שנה.

הועד היה חשוף לביקורת מאנשי המועצה, וכן לביקורת של אסיפת המתיישבים בעלי זכות הבחירה.

דברי דוד בן גוריון על ועדי המושבות הראשונות (אגרת לונדון 1.7.1937).

  "בימי התורכים הקימונו רק מושבות מספר רובן על שמות אנשים "מושאלים", ללא כל בסיס וערובה מצד החוק והמשפט, אבל היה מוסד אחד ללא שלטון וללא הוד וראיתי בו ערך ממלכתי יקר – "ועד-המושבה" זה היה הניצן הראשון של שלטון יהודי עצמאי בארץ. וראיתי בו יסוד ראשוני לכיבוש תקומתנו הממלכתית. החוק התורכי לא ידע אותו, משפט העמים לא הכיר בו, אבל בתולדות תקומתנו הוא יעמוד כשלב ראשון בסולם המדינה העברית".

בו-גוריון ראה את פעילות ועדי המושבות כראשית הדרך לחיים עצמאיים והעניק להם גדלות ראשונית ברוכה. אך החיים הממשיים הראו שתכונות העם היהודי שעוצבו בגלות המשיכו גם בארץ. הריב התמידי בין הסיעות: הקנאה, חוסר היכולת להישמע לנבחר מסיעה אחרת. כל אלו אפיינו את ועדי המושבה בפ"ת והקשו על ניהול תקין של המושבה. ולמעשה רק אהבת הארץ הקדושה חוסר היכולת להגר  וההכרח הכלכלי הם שמנעו את התרסקות והתפוררות המושבה.

התהליך הדמוקרטי במושבה התנהל עד הכיבוש הבריטי באמצעות שלושה מוסדות. המוסד החשוב ביותר הוא אסיפת התושבים. אחריה המועצה שנבחרת ע"י נציגי הארגונים במושבה. מתוך המועצה נבחר הועד או בשמו ועד פועל. והוא למעשה הנהגת המושבה.

שמות נבחרי המושבה והעיר. חברי ועד המושבה, מועצת המושבה, עיריית פתח-תקוה בשנים 1878 עד קום המדינה 1948.

חברי הועד הראשון

ברור לכל שראש הועד הקובע הוא בעל האמצעים. בפתח תקוה היה זה דוד מאיר גוטמן. המכונה ראש הועד שלא על מנת לקבל פרס.

לכל המייסדים הייתה ברורה ההיררכיה שבעלי האמצעים הם אלו שמחליטים. על החבורה הראשונה שאליה מצטרף י.שטמפפר הוא כותב: ראשית מציין יהושע את שמות הרוכשים "גוטמן שהיה הונגרי, שעלה לישראל שלוש שנים לפני הרכישה, ומרבית השטח נקנה בכספו, זרח ברנט מלונדון, משה סלומון בן ירושלים ואנכי הצנוע, אנו ארבע גלגליה של העגלה, אשר בעזרת האל יתברך הוטל עלינו למשכה" תוך זמן קצר מצטרף לחבורת ההנהגה יחיאל מיכל פינס, שהינו שליח ועד "מזכרת משה מונטיפיורי" ובכיסיו מצויים אמצעיה הכספיים של הקרן.

 הצטרפותם המהירה מדי של הירושלמים (הירקונים) הרבים למושבה שנה אחת לאחר יסודה, ומכירת החלקות ללא שום בדיקת התאמה אישית, ולאחריה הנטישה של המושבה, מביא את המייסדים להכרה שנחוצה הנהגה למושבה שחייבת לפעול תחת תקנות. ולקראת המעבר ליהודיה מחליטים המייסדים בעצת פינס לכתוב תקנות ובהסבר לכך נכתב:

"גם זה ראה ראינו בימי ניסיוננו המעטים, כי חסרו לחברתנו תקנות קבועות וסדרים נכונים, אשר על פיהם תתנהג, והיה הדבר הזה לנו לפוקה [תקלה ] ולמכשול, כי איש איש פנה לדרכיו ויפרוץ הריב ותרבינה המחלוקות, עד כי נתקעקע הישוב הקטן אשר יסדנו ותעזב הארץ, על כן שמנו אל לבנו היום לסדר תקנות נאותות, כיד הנסיון הטובה עלינו וקבלנו על נפשינו ללכת בם ולבלי לקבל שום חבר לחברתינו עד אם יקיים גם הוא על נפשו ועל זרעו ככל הדברים הכתובים בספר הברית"

בתקנות הישוב של "חברת פתח-תקוה" נכתב: " זה הכלל כל דבר שבעדה ע"פ דעות רוב בעלי הישוב שיש להם בית במקום ההוא- יקום ויהי. ולכל בעל בית אם דל ואם עשיר דעה אחת לו, גם חברים חדשים לא יקובלו להעדה בלתי אם בהסכם רוב הדעות.

 כל החברים יתאחדו יחד לשים עליהם פרנסים העוסקים עם הציבור לשם-שמים ואליהם ישמעו ולא יסורו מדבריהם אנה ואנה.

 וזה משפט הפרנסים: שבעה יועצים יבחרו מתוך העדה,[כמקובל בגולה זט"ה שבעת טובי העיר] עליהם לעיין בצורכי העדה ועל פיהם יחתכו כל דברי העדה בכל סדרי הקביעות האמורים למעלה ובכל צרכי מכס העדה ודבריהם יקומו ואין מערער".

  "שלשה מהם יבחרו לתת על שכמם, משרת "המנהלים" אשר עליהם לפקח על תקנות  העדה שתצאנה אל הפעל ועל גביית המיסים… זמן משרתם של היועצים והמנהלים בשלוש שנות הישוב הראשונות שנה, שנה. ואחרי כן שלש, שלש שנים"

נוסף לתקנות המייסדים נכתבו גם תקנות "הירקונים" (הירושלמים שהצטרפו ליישוב) וכן תקנות הביאליסטוקים.

לתקנות הירקונים ניתן השם "כתב התקשרות" של אגודתם ושמה "אגודת מיסדי הישוב" תקנות שנכתבו עוד בשנת 1880  ע"י רבני ירושלים ולא ע"י אנשי מעשה. קהל היעד שלהם היה בעיקר יהודי הגולה. לפיכך תקנותיהם נראו מרשימות יותר אך לא מעשיות.

תקנות הביאליסטוקים. נקראו בשם אגודת "אחוה ועבודה" גם הם נשכחו מהר ולא יושמו. הראשונים שלא קיימו אותם היו הביאליסטוקים עצמם. כמו "עבודה עצמית" והקפדה על לבוש צנוע לנשותיהם ולבנותיהם.

הבחירות הראשונות [ספר היובל תרפ"ח עמ' ל"ז] נערכו ב- 16.12.1879  בהשתתפות המייסדים והירקונים "במטרה לבחור שבעה אנשים אשר יעמדו בראש העדה לכל עניני הציבור, הן בעסקי ממון והן בעסקי ההנהגה ושלום הכללי, באפן שיהיה כח  הנבחרים כח מוחלט לדון ולהורות כפי חוקי התקנות הכלליות העתידות להיעשות על ידיהם בהסכם רוב בני החבורה, כן יקום וכן יהי, מבלי שימרה איש את כל בני החבורה על הסדר, והאיש אשר ימצאהו הגון וכשר לפניו, ישים תו עגול מצידו [ברשימת המשתתפים הוכן מקום לסימון הבחירה] וישיב הגליון חתום וצרור במעטפה ליד ה"ר נתן גרינגארט נ"י…" 

 וזה משפט הבחירה

 א. בוחרים בשבעה אנשים, חמשה מהדרים בירושלם, ושנים מאלה שקבעו ישיבתם בפתח-תקוה, ואין בוחרים בשנים קרובים פסולי עדות.

ב.  מנין הדעות לפי מספר הגופים, ולפי מספר החלקים  בהנכסים (קיראטין) כיצד? כל אחד מבני החבורה שיש לו חצי חלק נותנים דעה אחת לגופו. יש לו חלק אחד שלם שתי דעות אחת לגופו ואחת כנגד חלקו שבנכסים. היו לו חלקים מרובים נותנים לו דעה אחת כנגד כל חלק וחלק חוץ מהדעה שיש לגופו. השותפים שעולה על חלק כל אחד מהם פחות מחצי חלק, גופם אחד ואין להם אלא דעה אחת.

ג. הבחירה הנוכחית אינה אלא לשנה.."

תוצאות בחירה זו אינם בנמצא. אך שני עקרונות יסוד מבחירה זאת נותרו למשך שנים רבות בפ"ת. הראשונה תלות בחלקה החקלאית שמאפשרת רק לבעלי אחוזה להיבחר. השנייה הבחירות נערכות מדי שנה בשנה.

ב- 8.1883 (חודש אב תרמ"ג) נשלחת בקשה מיהוד לחובבי-ציון בורשה, ומטרתה קבלת הלואה כספית עבור המשך בניית הצריפים ביהוד. אותם נאלצים לבנות עבור הביאליסטוקים בעיקר, מפני איסור בניית הבניינים שבנייתם הופסקה בצו של המושל התורכי. על הבקשה חתומים

" בני הועד (כך מכנים את עצמם החתומים) אשר לחברת "פתח-תקוה" במושב יהוד. ושמות:

 יחיאל מיכל פינס, דוד גוטמאן, יואל משה סלומון, יהושע שטאמפר, אריה לייב נוסבאום". (נוסבאום הוא נציג הביאליסטוקים ז.ח.).

 הועד הפתח-תקוואי הראשון המוזכר בכתובים בתאריך ז' שבט תרס"ד 3.2.1884 הנו הועד של מייסדי פ"ת והביאליסטוקים. הועד פונה בעיתונות היהודית ("הצפירה" 10.3.1884) במכתב בשם "יהודיה אל יהודים קוראה יהודית" לעזרה לחובבי-ציון ולכל היהודים שיכולים לעזור בתרומה בגלל מצבם הקשה של מתיישבי המושבה שנגרם עקב ההוצאות הגבוהות בהקמת משקים ובשכירת דירות, ברכישת אוכל כשר, ובעיקר עקב התערבות השלטון הטורקי והפסקת הבנייה ביהוד. וכך כותבים חברי הועד על עצמם:"ועתה הנה אנחנו שבעת היועצים אשר נבחרנו מאת כל העדה

(למען יהיה "פתח-תקוה" להרעיון הנכבש שאנו נותנים נפשנו עליו) לפקח על כל צרכי המושב, בחרנו מתוכנו בהסכם העדה שלשה אנשים הנקובים בשמותיהם הלא המה: הרב יחיאל מיכל פינס, הר"ר דוד גוטמאן, הר"ר בן ציון שאטיל.

 שבעת חברי הועד הם: יחיאל מיכל פינס, דוד מאיר גוטמן, בן-ציון שאטיל, יואל משה סלומון, אריה לייב פרומקין, דניאל ליפשיץ ויהושע שטמפפר.

 ביהוד החלה לדעוך השפעתם של מייסדי פ"ת על ציבור הירקונים ובעיקר הביאליסטוקים. הסיבה העיקרית לכך הייתה עיסוקם המשפטי של המייסדים בהצלת כספם שהושקע ביישוב יהוד. ומכאן הזנחת הביאליסטוקים. מי שנשאר מביניהם בהנהגת המושבה היה רק יהושע שטמפפר.

הביאליסטוקים מאבדים אמון בכושרם וביכולתם של מייסדי המושבה לסייע בידיהם, הם מתארגנים בעצמם ופונים במכתב בשם: "בקשה ותחנונים מלפני האספה הכבודה בקאטאוויץ" (נובמבר 1884 ספר היובל  עמ' רס"ג-רס"ה) ומאמינים שמארגון חובבי-ציון תבוא להם הישועה. ובאם לא תגיע עזרה הם כותבים ומאיימים:

"כי תקיף זעקת שבר חללי "פתח-תקוה" את כל נאות יעקב וכצלמי בלהות יהיו לכל בני הגולה לרפות את ידיהם מעבוד את עבודת הקודש". עיקר בקשתם סיוע כספי בצורת הלוואה עבור: בנין בתים בפתח-תקוה (מעבר מיהוד לפ"ת), ניקוז השטחים בפ"ת, גשר על ואדי מוסררה, מכונה לשאיבת מים מהבאר. את הכספים שיקבלו מבקשים הביאליסטוקים להעביר לפקיד הברון ארלנגר והוא (לא למייסדים) ידאג לחלוקת הכספים.

בנוסף מבקשים הביאליסטוקים בקשה שמעידה על חוסר הערכתם את המייסדים :"שלחו לנו איש נבון דבר היודע את חוקי מוסדות הישוב והוא ישפוט במה להיטיב גורלנו, וזאת לכם לדעת כי מחסרון איש בקי ומלומד במקצוע זו לסדר ולכלכל דבר הישוב באתנו כל הרעה הגדולה הזו, וכל עת אשר לא ימצא איש כזה באה"ק [..] אין תקוה לישוב א"י הכלל. על החתום: אהרון יהושע שפירא, שלמה מרגליות, דניאל ליפשיץ, מרדכי דינוביץ, משה צבי, שמואל רוחמקין, א.ב.מרקוס.

ועידת קאטוביץ התכנסה בתאריכים: 6-11.11.1884 . מטרתה הייתה סיוע עבור המושבות שאינן זוכות לתמיכת הברון רוטשילד: פתח-תקוה, יסוד המעלה וגדרה. הועידה החליטה לשלוח משלחת לא"י לדעת את המצב מקרוב. הוחלט שבראש המשלחת יעמוד קלונימוס זאב ויסוצקי.(הסיבה לבחירתו היא יכולתו הכספית לממן בעצמו את הנסיעה) המשלחת מגיעה לארץ בסוף חודש אפריל ושוהה בארץ עד סוף חודש מאי 1885.

ימי המנהלים הממונים

עם הגעתו של זאב ויסוצקי לארץ מסתיימת תקופת הועדים הנבחרים ומתחילה תקופת המנהלים הממונים.

 ויסוצקי התעשיין מבין היטב בכלכלה ובכספים. מחליט לא לתת לנוגעים בדבר לנהל את כספי התמיכה של חובבי-ציון. ולשם כך צירף אליו את אלעזר רוקח וכמומחים צירף את מנשה מאירוביץ ומרדכי לובמן. ראשית החליט לבחור במנהל שיעמוד בראש התמיכה במושבות. לשם כך בחר בסוחר היפואי אברהם מויאל.  ובפתח תקוה עצמה בחר בזרח ברנט. תוך זמן קצר התברר שזרח אינו מתאים לפעילות מסודרת לכן החליט להחליפו ביהודה ראב. החלטתו החשובה ביותר של ויסוצקי הייתה שאת תמיכת חובבי-ציון יקבלו רק המתיישבים המתגוררים בפתח-תקוה. (גורם שזירז את נטישת יהוד).

לאחר פטירתו הפתאומית של אברהם מויאל ב- 20.12.1885 לקח על עצמו  מנהל מקוה-ישראל שמואל הירש למלא מקומו של מויאל. הוא בחר בועד-פועל שיסייע בידו וחבריו היו: דוד גוטמאן ואברהם זלמן איחילוב מפ"ת ישראל בלקינד מראשון לציון יעקב הרשנשטיין הבילויי, שמואל הירש היה ראש הועד. לימים צורפו לועד שניים נוספים מפתח-תקוה. זרח ברנט ויהושע שטמפפר. שם הועד הארוך היה :"לשכת הועד הפועל ליסוד מזכרת משה מונטיפיורי אשר לחברת חובבי-ציון המשגיח על כל ענייני ישוב ארץ הקדושה, בעיר הקודש יפו ת"ו".

בוועד הפועל היו ארבעה אנשי פתח-תקוה: דוד גוטמאן, אברהם זלמן איחילוב, זרח ברנט, יהושע שטמפפר. הוע"פ עסק בחלוקת התמיכות לנזקקים ולנצרכים, חלוקת אמצעי ייצור, בהמות עבודה וכד'. בתאריך י"ב תמוז תרמ"ה (25.6.1885) בהמלצת פינסקר הוחלט על הפסקת התמיכה ליחידים. והעמדתה על צרכי ציבור בלבד. וב- י"ט תשרי תרמ"ז (18.10.1886) הועד מתפטר בשל קופת חובבי ציון הריקה. ובשל מצבם הרע של מתיישבי פתח-תקוה שחלקם סובל רעב.

בחודש אדר תרמ"ז מרץ 1887 מתחילה עזרתו של הנדיב לפתח-תקוה. סנונית ראשונה לעזרת הנדיב היא שליחותו של דוד חיים עוזרו של הירש במקווה-ישראל לבדיקת מצבה של המושבה פ"ת ומינויו כמנהל המושבה.

קופת חובבי-ציון ריקה והמושבות משוועות לסיוע. הרב מוהליבר נפגש שוב עם הברון הנדיב. ומניחים שלאחריה פגישה זו החלה עזרת הברון לפתח-תקוה. הנדיב מתחיל בתשלום כל מיסי הממשלה על חובותיהם של תושבי המושבה. בסיוע של הנדיב נפדה ה"רבע", סייע לו בכך אחיו של אברהם מויאל  יוסף מויאל. הברון מבקר פעם ראשונה בפ"ת בי"ז אייר (11.51887). בעקבות הביקור החליט על תמיכה במושבה. נתן כסף ליסוד בית מרקחת ברכישת תרופות, וברכישת מכונה לשאיבת מים, תשלום החובות לממשלה, הבטחת תמיכה חודשית ואף נטיעת כרמים. פקיד הברון אוסוביצקי מגיע כעושה דברו ולמעשה מנהל את המושבה.

בנוסף חובבי-ציון חידשו את תמיכתם. בעידת דרוזגניק 16-19/6/1887 הוחלט על חיזוק התמיכה בפתח-תקוה גדרה ויסוד המעלה.

 בימי התמיכה של הברון רוטשילד במושבה משנת 1887 ועד ימי יק"א שמסתיימים בשנת 1901 לערך מנהלים את המושבה פקידי הברון ופקידי יק"א. גם אנשי הפקידות על מגרעותיהם מבינים שחייבים ליצור הנהגה פנימית במושבה. לשם כך, הם מתחילים בהקמת ועדים משימתיים שיעזרו להם בניהול המושבה. לאיוש ועדים אלו בחרו אנשי הפקידות את המתיישבים הנוחים להם. 

שמות פקידי הברון שפעלו בפתח-תקוה: ארלנגר מיכאל, אוסוביצקי יהושע, דוד חיים, אלפונס בלוך, שייד אליהו, פארב, חזן חיים. יהושע אברביה. (האחרון נותר לטפל ברכוש ובחובות המושבה ליק"א) עד  שנת 1930

יק"א: "יידישע קאלאניזאציע  אסאציאסיע (ארגון) החברה היהודית להתיישבות) בשנת 1924 העביר הברון את ניהול ענייניו לבנו ג'יימס ולשם יק"א נוספה האות פ' שמשמעותה פלסטין והשם שונה לפיק"א.

בשנת תרנ"ז (1897-1896 ) עם השיפור הכלכלי במצב חקלאי המושבה וריבוי החפצים להצטרף למושבה  התברר כי נחוץ ועד מושבה לנהל את חיי המקום.

"בני מושבת פתח-תקוה (היובל תרפ"ט פרק ל"ב) נוכחו לדעת כי דרוש להם ועד כללי, כי הועד של בעלי כרמים הוא אך פרטי. על כן התאספו לאספה אור ליום י"ב מר חשון (19.10.1896) והסכימו לבחור ועד כללי מבעלי כרמים ובאייארעס [פרדסים] ושדות. אשר לכל הפחות יש להם עשרה דונם נחלה זולת מקום מושב. ועל פי דעות נעלמות נבחרו תשעה אנשים ואלה שמותם:

דוד איזראליט, משה סלאר. יהודה ראאב נבחרו מבעלי כרמים ושדות אשר תחת מחסה הנדיב נ"י. יהושע סמואל, משה גיסין ולייב סלומון נבחרו מבעלי כרמים ובאייארעס שאינם תחת מחסה הנדיב נ"י. מרדכי שמואלביץ, אבא למפרט ושמואל יוסף גינזבורג נבחרו מאלה שיש להם לא פחות מעשה דונם נחלה כנ"ל".[..]

 "וכל דבר אשר נוגע לכל בני המושבה, החובה על כל תשעת הנבחרים הנ"ל לעיין  ולפקח על כל צרכי המושבה ותיקוניו פנימה ולהשתדל לטובת המושבה ככל אשר תשיג ידם.[..] הועד נבחר מיום הנ"ל עד ר"ח מר חשון תרנ"ט הבע"ל. על החתום פקיד הברון פארב.

תעודה שנייה. (היובל תרפ"ט פרק ל"ב)

  "הוחלט על פי הסכמת כולם ובהסכמת הפקיד להודיע ברבים המודעה: "הועד שנבחר בעתו בפקודת הפקידות, בעת אשר חפצה להסיר מעליה מעט, מעט עול המשא הוצאות הקהל ולעמוס אותה לאט, לאט על שכם המושבות וכי יסכימו לסבול לתת מכיסם לדברים הנחוצים להם בלי עזרת נדיבים ובדרך כל הארץ. הועד בשימו לב לההוצאה הרבה העתידה לנפול על המושבה מדי שנה, המתיק סוד להמציא מקורות שיתמכו ידי הנכשלים בנו ועל פי החוקים הישנים שנכתבו ונחתמו בספרי אחוזתנו, מחויבים כל קוני אחוזות, אם שדות, כרמים ופרדסים או בתים-לשלם מכס כמבואר שם. אפס  בהיות יד הנדיב פתוחה להמטיר גשם נדבות באין חקר לאין אונים נרדמו החוקים מבלי מקיצם וכעת אשר הלחץ מעוררם, הועד הנבחר מבקש מכל תושב מושבתנו לעזור לנו למען יהי לאל ידינו להשכין סדרים נכונים ומועילים לצרכי הקהל והוא: שלא יעלימו לעשות לנפשם מקנה חליפין ומתנה באחוזת קרקע ובתים לכל פרטיהם. לישנים ולחדשים מקרוב באו להתישב, ולא לכתוב שום שטר מאיזה קנין בלתי ידיעת האדון הפקיד והועד. ולכל הקונים הנעלמים מעיני הועד טרם שישולם המכס שהוחק בספר. לא יהי להם תוקף וחוזק קנין עד שיכתוב ויחתם בספר האחוזות ולחדשים לא ינתן זכות אזרח ליהנות מעניני הקהל שהוכנו לפני בואם והמשח [מודד הקרקעות] לא ילך להגביל ולמדוד לו במדה נכונה בלתי ידיעת הועד.  

  הועד מודיע ומבקש מאת האנשים אשר נשא לבם אותם לדאוג ולחשוב לקיום קהלנו אם יתירו בלבבם דבר טוב הנחוץ לטובת הצבור. או אם יראו דבר אשר ממנו יוכל לצמוח נזק להמושבה באיזה מענין שלהם. יבואו נא להעריך דבריהם לפני הועד וכאשר יקימו הועד לחוק בספר הפרטי-כל שלנו על שמם. אולם אלה אשר להם ריב בין איש לרעהו אל יבואו נא להשפט למשפט הועד כי די לו העבודה הרבה העמוסה עליו בענייני הצבור ואין לו דבר במשפטים השייכים להרב דפה או להאדון הפקיד".

העתק מפרוטוקול משנת תר"ס (י"ט כסלו 21.11.1899). (ספר היובל תרפ"ט פרק ל"ב)

א. הועד החליט באם יבוא איש לקנות אדמה להאחז במושבה להיות נמנה בין חברי המושבה, לא יקובל רק אם יביא עמו כתבים מאנשים ידועים, המעידים עליו כעל איש ישר הולך. זולת זה לא יקובל בשום אופן לחבר בהמושבה.

ב. באם יביא כתב המעיד עליו כעל איש ישר הולך יקובל רק עפ"י האופנים האלה: אם בדעתו להיות לכורם נחוץ לקנות אדמה לא פחות מארבע הקטר (40 דונם). ואם חפצו להיות לפלח אז עליו לקנות חלק אדמה. המחזקת עשרים עקטר ועל כל אלו המדות עליו להראות לפני ועד המושבה סכום כסף המספיק לעבודת השעור האמור. היינו: בעד ארבע הקטר כרם 725 נפוליון. לפרדס 1000 נפוליון לפלחה ולבנינים 350 נפוליון  [..]

* באם יקנה איש חלק קרקע במושבה לפי התקנות הרשומות בהפנקס, עליו להביא אל הועד מאה פרנק במזומנים להיות נמנה בתור אזרח ולהקרא אזרח.

 * אם אחד יבוא בהמושבה על מנת להשתקע, עליו לבוא ולהעמיד את עצמו לפני הועד ולהודיעם לא יאוחר מן שבעה ימים.

* בעד כל קניה חדשה בנכסי דלא ניידי ישלם הקונה כגר כאזרח (לבד המאה פרנק אשר על הגר לשלם כנ"ל) עוד אחוז ממאה לקופת הקהל.

* בעד חלופי קרקעות בין אנשי המושבה (לבד חלופי הפקידות) יתנו שניהם יחד רק חצי אחוז מן שוויו של החלק הגדול משניהם.

* כל דבר שצריך להכתב בספר האחוזות יוסכם מקודם מאת הועד ומאת הפקיד ואחר  כך הרשות בידי משה סלור למדד את אדמת הקונה ולכתוב  בספר האחוזות אחרי שישלם את המס.

שמות האגודות שהיו במושבה בזמנים שונים

 פרדס, אוניון, השקד א, השקד ב, בעלי בתים, בעלי מלאכה א, בעלי מלאכה ב, דן, כורמי התקווה, הפרדסנים, בני בנימין, אזרחים חקלאים, התאחדות לאומית, סוחרים, פועלים, מורים, הסתדרות העובדים, בלתי מפלגתיים, נצח-ישראל, עזרת אחים, בני הכ"ח, משכירי דירות, בעלי הכרמים, בעלי האחוזות, בעלי הפרדסים.

ועד המושבה ישמש גם כבורר וכשופט במריבות בין תושבי המושבה.

20.3.1901  נשלחה בקשה לכ' משה כהן שלא ימסור את הדין ודברים אשר בינו ובין צבי גראף לערכאות של עכו"ם. ע"ז קבלנו תשובה מר' משה כהן לאמור: הדבר כבר נמסר לערכאות, אך מעתה לא ילך לעורר את הדבר ויחכה לישיבת הועד.

פתח-תקווה מצרפת את נציגיה למשלחת של המושבות לאירופה כדי להסביר את מצבם הכלכלי העגום בעקבות נטישת הברון את המושבות והעברתם לידי יק"א. נושאים רבים (כמו רישום הקרקעות הפרטיים וכן מחיר הענבים וכמותם) נותרו ללא החלטה ובני המושבות חוששים שיק"א תיגע גם ברכושם הפרטי.

הוחלט: למלאות הצעת ועד הכללי לבחר ממושבתנו שלשה אנשים ולהציע לפני ועד הכללי. לבחור אחד מהם לציר שיסע יחד עם צירי ועד הכללי לאירפה, לזה נבחרו שלשת האנשים האלה: ר' משה גיסין, ר' יוסף קראל, ור' משה סלאר.

כח הרשאה הנתנה בידי הועד להועד הכללי! אנחנו הח"מ המורשים מכל בני המושבה לבחר צירים להציגם לפני ועד הכללי לבחר מהם שלוחים שיסעו עמהם לאירפה, החרנו אלה שלשה האנשים: ה' משה גיסן, ה' יוסף קראל, וה' משה סלאר. רשות נתנה מאתנו כל בעלי מושבתנו להועד הכללי שיבחר מאלה השלשה כפי ראות עיניו. וכל הענינים הנוגעים למצב (?) המושבה בועד הכללי נתונים בידי שבעת חברי ועד המושבה ואלה הם ה"ה:

יהושע שטמפער, משה גיס,. ר' יוסף קראל, יהודה ראב, ר' משה קרעצמער, ר' שמואל יוסף גינסברג, ר' זאב ליפקיס, על זה באו כל הכ"ג.

 ועד מתחיל לעסוק בתקנות ובראש ובראשונה בהבטחת הטיפול בכספי התושבים וכספי הועד.

25.3.1901: העתקה מכתב התחיבות של הסוכן בחתימת ידו.

 כסף הקהל אשר נמסר לי מועד המושבה כפי הקבלה אשר להם מידי, אין לי רשות לתת לשום איש, או להוציאו לשום דבר, זולת לשלם הפתקאות שנמשכים עלי, בחתימת ידי ראש הועד והמשנה והמזכיר הנחתמים בחותם הועד ובנומר בתוך החותם, על הסדר, ואז אין לו רשות לעכב התשלומין כי אם לסלק תיכף ומיד בלי שום טו"מ וע"ז באים על החתום..ב' ה' ניסן התרס"א זאב ברנדה.

27.3.1901 ר' יהודה ראב ור' משה שמואל קרעצמער. (עליהם הוטל לכתוב תקנות להנהגת המושבה מפרסמים את עבודתם) ואלו הם התקנות:

חובת ראש הועד ראש הועד נותן דעתו, שלא ידבר איש בטרם נטל רשות, ולא יערבב המדבר מענין לענין ולא יכנוס איש בדברי חברו, יסדר הענינים ראשון,ראשון, לפי משפט הקדימה אשר ימנה הועד. הציע אחד מהחברים דבר שנחוץ לסדר היום, אין מביאים אותה למו"מ אלא על-פי רוב דעות הנאספים.

חובת המשנה על המשנה לפקח על גבית הכספים ושמירת התקנות במועדן, והוא שומר הפנקס והכתבים והמכתבים אשר להועד והוא אחראי בעדן, וחתם יחד עם ראש הועד, ועם המזכיר על הקבלות.

חובת הסוכן הסוכן מקבל כסף הנאסף מידי הגובים ונותן להם קבלה על זה. כל הוצאה שיגזור עליו הועד להוציא עליו לתת, וירשום בפנקסו. והוא אחראי לשמור את פתקאות השילום שישלח הועד אליו בחותם ראש הועד המשנה והמזכיר.

חובת ראי החשבונות על ראי החשבונות החובה לבקר אחת לשלשה חדשים את חשבונות ההכנסות וההוצאות של הועד ולקיים בחתימת ידם.

*1 הערה לועד חדש "לפני תם שנת עבודת הועד העומד, על בני המושבה לבחר ועד חדש, ואם אנשי המושבה מאיזה סבה שתהיה לא יבחרו להם ועד חדש, אז מוטל על הועד העומד, לשרת  בעבודתו עוד חדש אחד אחרי תם שנת עבודתו, ואין לו רשות להתפטר, ובמשך החודש העודף על הועד הישן להזהיר את בני המושבה, ולהזכירם לבחר להם ועד חדש. ואם אחרי כל אלה לא יבחרו אנשי מושבה ועד חדש, אזי יוכל הועד העומד להתפטר ואין להקהל כל תרעומת עליו".

*2 הוחלט באספה הכללית לבחירת הועד לקבל חברים ויועצים מקרב האנשים להם אין שום אחוזות כי אם בתים.

3.1901

 אחרי שתושבי המושבה נוכחו לרגל שנה הבאה שבלי ועד מושבה כללי לא תכון המושבה והיות שבמושבתנו תמצאנה אגודות שונות, לכן בחרה כל אגודה מקרבה אנשים לעיין בדבר יסוד ועד מושבה כללי, ויחליטו לבחור ועד על פי התנאים הנזכרים פה למטה . 

אחרי שהסכימו צירי כל האגודות ומשלחיהם שנחוץ לנו ברצינות לבחור ועד מושבה, הננו להציע לפני כל אחינו בני פתח תקוה אשר להם הזכות לחוות דעתם בבחירת הועד, אופן הבחירה, חיוב הקהל, והנבחרים וכו', וכו'.

א. כל היושב בפ"ת בקביעות ויש לו איזה אחוזת נחלה על שמו בספר האחוזה, הרי הוא זכאי בבחירה, ומי שאינו פה ויש לו מורשה לנחלתו, המורשה יכול לחוות דעתו בבחירה, רק יקבל על עצמו אחריות כל החיובים המוטלים על בעל הרשאתו.

ב. אחרי שתושבי פתח תקוה מתחלקים לאגודות שונות לפי מצבם, ראינו לנחוץ לתקן שכל אגודה תשלח נבחריה בהועד, להיות לה לפה ולמליץ, להגין על הענינים הנוגעים לה ביותר, וכפי מעמד האגודות נגמר שאגודת בעלי הכרמים ישלחו שני חברים להועד, אגודת בני כ"ח ישלחו שנים, ואגודת בעלי האחוזות שנים, ואגודת בעלי הפרדסים רק אחד. *2. והיה ועד של שבעה חברים להמושבה. והמה יבחרו מקרבם עפ"י רוב דעות [בהסכם הסגנים והיועצים] יושב ראש אחד, ומשנה למלאות מקום הראש בעת שהאחרון לא יוכל לפנות לעבודת הועד.

ג. כל אגודה תציג מתוכה ששה קנדידטים, ואגודת בעלי הפרדסים  שלשה. ומתוכם יבחר כל הקהל  עפ"י רוב דעות נעלמות, שנים לחברי הועד, ושנים לסגנים, ושנים ליועצים. (ובעלי הפרדסים אחד, אחד ואחד). והשבעה נבחרים האלה המה חברי הועד והסגנים ימלאו מקומות חברי הועד בעת שיפקד מקום אחד או יותר, וכוחם אז ככוח החברים.

ד. אם כי הנבחרים המה באי כוח אגודותיהם, בכל זאת מוטל על כל חבר לדאוג ולפעול לכל צרכי המושבה בכלל (ישתדל היות בהנהגת המושבה הכללית). למען אשר לא יהיה הועד אך מאגודות נפרדות, כי אם לועד כללי לכל עניני המושבה. ויהיה ע"י זה ועד המושבה באמת.

 מוצש"ק י"א אדר תרס"א 2.3.1901    

באספת חברי הועד והסגנים והיועצים נבחר על פי רוב דעות נעלמות  יהושע שטמפפר לראש הועד  יוסף קראל למשנה, זאב ברנדי לסוכן.

חברים: יהודה ראב. משה גיסין. משה שמואל קרצ'מר. זאב ליפקס. שמואל יוסף גינסבורג.

לסגנים נבחרו עפ"י הסכם צירי האגודות: מרדכי הויזדורף, משה ראב, יוסף פנחסביץ, חיים קוסובסקי, איזיק וויסאקי, שלום כהן, משה מקליב.

 ליועצים נבחרו: בנציון שטיל, בנימין יהלום, מיכל שפירא, זאב ברנדי, יהושע שמואל,דוד נוביק, אברהם פלדמן.

ועל אלה נוספו שני בעלי הבתים והם: ישראל צבי הכהן, שמואל מיליס.

 ב- 6.3.1901 נוסף מזכיר הוא שלום כהן. סה"כ נבחרו 23 איש והם הכ"ג.

8.2.1902 ה' קראל מציע אחרי כי השנה תעבור בחרה המושבה כ"ג חברים לחברי הועד. אשר למשא כבדה היא על בני המושבה, הצעתו כי לשנה הזאת די חמשה עשר חברים להועד.

הועד על כל שלוחותיו  מתחיל להכביד על המושבה. ובעיקר מקשה את פעולות ההנהלה לכן מתחילים לצמצם את גודלו. בנוסף נעשה ניסיון לבחור במנהל ועד במקום בסגן. פעולה שנמשכה רק לאורך תקופת פעילות הועד הנוכחי.

22.2.1902 נבחר ועד חדש ומיד מתחיל לפעול. חברי הועד: ראש הועד דניאל ליפשיץ הכהן, משה גיסין, יצחק גולדנהירש, מ.ש.ראאב, גינסבורג יעקב, קוסובסקי חיים, ישראל ויסוקר.

 סגנים: מרדכי יונה דוברי, יהושע  ראזינשטיין,  פיאלקוב מאיר (סוכן- גזבר), נוביק דוד.

הוחלט לבחור מנהל ועד במקום סגן ראש ועד. נבחר משה גיסין.

למזכיר נבחר יהושע שטמפפר, לרואי חשבון נבחרו: דניאל ליפשיץ וה' גולדנהירש

מוכתר נבחר: חיים גולדברג.

7.3.1903 נבחר ועד חדש ומתחיל מיד לפעול. ראש הועד חיים משה סלור, מרדכי מקליב נבחר למשנה (סגן), דוב ימיני נבחר לסוכן (גזבר), חברים יוסף קראל, זאב ליפקיס, דניאל ליפשיץ, חיים קוסובסקי. מרדכי דינוביץ. חיים גרליק.

סגנים: הלל כהן, פנחס מר, מ.ש.ראאב, יצחק גולדנהירש, מאיר פיאלקוב, משה גיסין, מזכיר-יהושע שטמפפר.

פעילות הועד מפסיקה לקסום למספר חברים. העבודה הרבה והקשה במשקיהם תתרום להיעדרות מישיבות הועד היעדרות שתמשיך לאורך כל פעילות הועדים במושבה.

אספה 19.5.1903 חברי ועד רבים חסרים בישיבות מוצע לבחור אנשים נוספים לועד.

 6.3.1904 – נבחר ועד חדש בראשו עומד הלל הכהן, חברים: זאב ברנדי, ש.י.גינזבורג, מרדכי מקליב, משה סלור, ח. קוסובסקי,יעקב אלימלך לדרברג.

 סגנים: מאיר פיאלקוב, ד.מרגלית, ש"י פערלא.

ראשות הועד שמצריכה תעסוקה מלאה אינה מתאימה לאנשים עסוקים בדרך כלל. ואז מתפטרים.

18.4.1904 הלל כהן מתפטר מתפקיד ראש הוועד.

20.4.1904 נבחר ראש ועד חדש זאב ברנדה ומצטרף חבר נוסף לחיזוק הועד. חברי הועד: הלל הכהן, משה סלור,מרדכי מקליב, ש.י.גינזבורג, ז' גרינשטיין, חיים קוסובסקי, יעקב אלימלך לדרברג.

25.09.1904. אספה כללית לבחירת חברים לועד המושבה נבחרו: ראש הועד זאב ברנדי, לגזבר נבחר מרדכי מקליב.

 חברים:  בנימין שיינפלד, יעקב לדרברג, שמואל מילס, יונה דוברי, מנדל קלינסקי.

סגנים: הלל הכהן, פיאלקוב, מכנס, קרצ'מר, פנחס מעהר, חנוך סלור,ליפקיס.

ד.ליפשיץ שואל האם הבחירה חוקית. כי השתתפו רק 14 איש מתוך 22 שנקראו. הוחלט שזה גדול מחצי ולכן זה חוקי. מחליטים לברר בפרוטוקולים קודמים מה הוחלט וכן בספרי התקנות של מושבות אחרות. הוחלט להכין תקנות למושבה שיאושרו באספה כללית. הוחלט לתת למזכיר משכורת.

21.5.1905. ברנדי רוצה להתפטר מראשות הוועד מפני שחירפו אותו מס' אנשים. הוחלט: שהוועד לא יענה לזלמן פישצנר בעבור שחירף את ראש הוועד. (ברנדי נעתר וממשיך בתפקידו)

8.9.1905. אספה כללית לבחירת חברים שמתוכם ייבחרו הועד והסגנים. נבחרו: זאב ברנדי, יהושע שטמפפר, סלור, יוסף קראל, הלל הכהן, פנחס מעהר, זאב לפקעס, יצחק גולדנהירש, משה ראב, זלמן גיסין, ליפשיץ, י.מ. ברוידא, מקלעוו, יונה דוברי, שלום הכהן, ש.י.גינזבורג. גולדברג נבחר למוכתר.

 4.10.1905  הוחלט לתת לברוך דינוביץ את המשרה מוציא מהכוח אל הפועל.

אספה 11.10.1905  הוחלט כי כל חבר הועד או סגן חבר הועד אשר יקרא לאספה ולא יבוא וגם לא יתן טעם מספיק לאי בואו. ייענש בעונש של 2 פרנקים בכל פעם.

 1.11.1905 הוחלט לבחור ב- י.מ ברוידא כראש הוועד הסגן והגזבר מ' מקליב.

הוועד מביע תודה לברנדי על הזמן שהיה ראש הוועד שימש בתפקיד כשנה וחצי..

 22.4.1906 נבחרו: גולדברג וב' דינוביץ למוכתרים. ברנדי וליפקיס לאחטיאריע (זקני היישוב). תפקיד מקובל תחת השלטון התורכי במיוחד בכפרים הערבים.

 19.8.1906 אספה מחליטים להדביק מודעה על בחירת ועד-חדש.

הועד והמושבה נכנסים לתקופה מעורפלת בה מרבית הנבחרים אינם חפצים לשרת בועד המושבה. נערכים מס' סיבובי בחירות ולא מצליחים לבחור בועד  מתפקד.

26.8.1906 אספה כללית בחירת ועד חדש. נבחרו: ש' הכהן, זליטובסקי, מ.גיסין, מאיר פיאלקוב. שפירא, מרדכי מקליב, מ' סלמון, מילעס,דניאל ליפשיץ, דוברי, מעהר, סלור חנוך, ראב יהודה, שטמפפר.

 3.9.1906 ישיבה משותפת של שני הוועדים. היוצא והנכנס. הנבחרים החדשים נשאלו אם הם חפצים בתפקיד.ש. הכהן אינו חפץ לקבל. זליטובסקי אינו רוצה כי הוא טרוד מאוד. סלמון מוכן בתנאי שגיסין מ' לא יהיה בוועד. ד' ליפשיץ קשה לו כי הוא חנווני אך אם יאלצו אותו יסכים. יהודה ראב. מ. שפירא ומ' דוברי אינם חפצים לקבל עליהם לשרת בוועד. פיאלקוו, מילעס מקלעוו אינם חפצים במשרה.

הוחלט לשנות את אופן הבחירה. בתקווה  להצליח בבחירת ועד למושבה,.. סוף.סוף.

 אספה רבה 5.9.1906. בחירת הועד. הוחלט: ברב קולות שיבחרו כל עשרה בעלי בתים באחד והנבחרים יהיו חברי ועד וסגני הועד. ברוב של 12 מול 6 הוחלט: שכל בוחר צריך להיות לא פחות מבן עשרים ואחת שנה. הוחלט: בוחרים רק בעלי נחלות. נבחרו 12 חבורות.

9.9.1906 . דניאל ליפשיץ נבחר להיות ראש הועד. מקליב נשאר גזבר,

חברים: ח' הכהן, פ' פסקל, אריה סלמון, שלום הכהן, צבי שמולביץ, מאיר פיאלקוב, סגן: יוספזון.

 24.12.1906 .  פסקל מתפטר מחברותו בהועד. כי אינו מוצא נחת בעבודת הועד וגם הקהל אינו שבע-רצון. ד. נוביק מתפטר מהיותו חבר בהועד.

  9.01.1907. אספה תחת ראשות של ברוידא הוחלט: כי ה"ה ברוידא, ח. הכהן, ש. הכהן, ברנדי פסקל, יוספזון, דניאל ליפשיץ, יהיו 7 חברי הועד. והחמשה הנשארים יהיו סגנים. ובדיון על נושא נכבד יקראו גם לסגנים. בידי שבעה חברי הועד הנ"ל לגמור כל דבר וגם בידי חמשה מחברי הועד לגמור כל דבר. יקבעו ישיבות קבועות פעם אחת בשבועיים. ובעת הצורך יוסיפו. הוחלט: בכל ישיבה וישיבה יבחרו מנהל אחד שישמש בתפקיד עד הישיבה הבאה. (כעבור שבועיים).

מצבו הארעי של ועד המושבה פוגע בתפקוד המושבה ובעיקר ברוחם של התושבים. ואל מי יש לפנות, מי יושיע את המושבה. כרגיל במצבים קשים פונים אל הרב שישכין שלום במושבה. ויוציא את המושבה ממשבר המנהיגות ששורר בה.

21.1.1907 נערכת אספה בבית הרב. במטרה להשכין שלום במושבה. הרב שומע את כל הנוכחים ומציע: לבחור ועד חדש, שלא ישרתו בו חברי הועד הקיים. כדי למנוע קנאה ושנאה ביניהם.

הרב מציע שבעלי זכות הבחירה יתארגנו לקבוצה של עשרות בתים. כל עשרה תשלח שלושה אנשים בעלי כח הרשאה. והם יהיו אלה שיבחרו את ועד המושבה. הצעת הרב מתקבלת.

27.1.1907.  בחירת הועד: נבחרו עשרה לועד הפילו גורל ויצאו:

 נבחרו: סלור משה, ח.הכהן, ש.י. גיזבורג, יהושע שטמפפר, מ. הויזדורף, ש. קרצ'מר, מרדכי דינוביץ.

28.1.1907. הוחלט :לבקש מיצחק גולדנהירש. ממכנס ומשה מקליב לבוא לועד ככל חברי הועד כי הם נבחרו במוצש"ק ברוב דעות אתמול.

 3.02.1907ישיבת הועד החדש. משה סלור נבחר לראשות הועד. הוחלט שגולדנהירש יהיה מנהל האסיפה וסגן ראש הועד. אם סלור לא ימצא הוא יחליפו כראש הועד. משה מקליב ישאר גזבר הועד. חברים: ש.י.גינזבורג, י.שטמפפר,מ. הויזדורף, ש.קרצ'מר, מרדכי דינוביץ, חיים כהן.

המוכתר הוא גולדברג. מוציא מכוח אל הפעל נבחר זאב ברנדי. תפקידו: עליו להשגיח על סדרי המושבה לפי הוראות הועד.להשגיח על בנייני המושבה. לגבות כסף. לגבות מס עשור. ללכת ליפו. בנוסף הוא אחראי על פעולת הגזומוטור.

21.8.1907   נבחר ועד מושבה חדש בן 9 חברים. הבוחרים במספר 42 היו נבחרי 14 קבוצות העשרות. לראש הועד נבחר יהושע שטמפפר, סגנו חיים כהן,משה מקליב  בחר כגזבר.

חברים: מ. הויזדורף, יצחק גולדנהירש, זאב ליפקיס, מ.ש.ראב, צבי זבלודוביץ, מיכל שפירא, המזכיר הוא מרדכי צבי זעפרן.

נבחר ועד של 11 איש לוועדת סדור התקנות.

יהושע שטמפפר נפטר ב- 4.6.1908.  ב- 19.6.1908 חיים כהן נבחר כמחליף ראש הועד.

4.9.1907 תקנות: הוחלט כי המזכיר יאסוף תקנות מספרי הפרטיכלים וכן יביא את ספרי התקנות מהמושבות ראשל"צ. ורחובות.

בעקבות הסכסוך בין "הצעירים" ל-"זקנים" נבחר ועד של נציגי הצעירים, אין לי נתונים לדעת על הרכב הועד של "הצעירים" פרט לכך שהאחים גיסין עמדו בראשו ,ה"זקנים" לא קיבלו את ניצחון ה"צעירים" ובמקביל המשיך לפעול ועד "הזקנים" ואת המושבה ניהלו שני וועדים. (ז.ח.)

12.1907  באספת הבוחרים נבחרו ברוב קולות נציגי "הצעירים" לראש הועד נבחר משה גיסין, סגן זלמן גיסין, חבר: עקיבא ליברכט. לאחר חצי שנה מחליף זלמן גיסין את אחיו משה בראשות הועד.

21.10.1908 הרכב ועד המושבה שמייצג את ה"זקנים". ראש הועד יצחק גולדנהירש.

חברים: פנחס מר, חנוך סלור, מרדכי לווין, צבי שמואלביץ, הלל כהן, זאב ליפקס.

הודעה בעיתון החרות 9.9.1910: ועד פתח-תקוה: באור ליום ד' י אלול 14.9.1910  תהיה אסיפה כללית לבחירת ועד חדש לשנת תרע"א. כל בעל אחוזה במושבתנו היושב בערי יפו וירושלים, יוכל לבוא בעצמו לקחת חלק בהבחירה או לשלוח כח הרשאתו לאחד מבעלי זכות הבחירה. כל בעל זכות הבחירה יכול לקבל רק כח הרשאה אחת.

31.10.1910 תגבש הסכם פשרה בין הצעירים לזקנים שיבחר ועד השלום להנהלת המושבה. בראשו יעמוד אדם נייטרלי חיים כהן ומחצית מחבריו יהיו נציגי הזקנים ומחצית נציגי הצעירים. הועד מונה 11 חברים כולל ראש הועד חיים-כהן, סגן א. שטמפפר שלמה, סגן ב' גיסין זלמן, חברים: אוסטשינסקי אליהו, ברנדי זאב, ברוורמן, נ.א. מושלי אלתר, מקליס מרדכי,

 סטרחילביץ צבי, קרול יעקב, שיינפלד בנימין.

 "הצעירים" לא היו דווקא צעירים בגילם. אלא צעירים ומתקדמים בדעותיהם. שואפים להצעיד את המושבה קדימה, לבחור ועד באופן שונה, לרכוש מוצרים בשותפויות, ליפות את המושבה  וכד'. (ז.ח.)

שמות "הצעירים": פייטלזון,  א. אוסטשינסקי, י.לוין, ד.ליפשיץ, מ. בוך,  

 הויזדורף,  ד"ר י.מהרשק,  זלמן. גיסין,  ד.אושרוב,  נ.גלמן,  מ.חודרוב,  יוספזון,

 שלום כהן,  פוגלזון, אפלבוים, ד"ר כהן-ברנשטיין, א.סטרז'ינסקי, לויטה,  צ.למפרט, ח.צ.גרינשטיין, מ.קופלמן, מ. פנחסוביץ, חיים קוסובסקי, א.כהן, א.פנחסוביץ, ש.יטקובסקי, עקיבה ליברכט.

בחודש 9.1912   נבחר ועד מושבה חדש. ראש הועד עקיבא ליברכט. סגן ש.שטמפפר, גזבר הועד מ. אפפלבוים. חברים: מ.ש.קרצ'מר, צבי זבלודוביץ, זאב ליפקיס, מזכיר הועד ד. מכליס, מוכתר משה פנחסוביץ.

7.10.1913  נבחר ועד חדש. ראש הועד חיים כהן.סגן וולפינזון. גזבר בנימין יהלום. חברים: ישעיה שטרייט, ברוך דינוביץ, ש.מ. סימקין, בנימין קאליר.

על מנת לחזק את ועד המושבה. מטילים חלק מתפקידי הועד על המועצה ובוחרים את ועד המועצה.

17.10.1913  נבחר ועד-מועצה. בן- 16 איש: ויניצקי ליפא, אברהם ווינקור, משה לישבסקי, מקליב, מ. לייכטונג, סימקין, דוב אורלוב, יעקב קרול, ב.ד.קרול, אב' פלדמן, גולדברג מרדכי, זאב ליפקס, אב' כהן. גרבר, וולפנזון.

25.2.1914. שני חברי הועד נסעו למספר חדשים לחו"ל. גם ראש הועד מרבה בנסיעות. הוחלט: כי עד שישובו שני חברי הועד החסרים מנסיעתם יזמין בכל פעם הועד לישיבתו 2 חברים מהמועצה להשתתף בישיבות הועד במקום החסרים. המועמדים להחלפה הם: ליפקיס זאב, יטקובסקי דב, קרצ'מר מ.ש. שטמפפר ש, מ.ש.ראב.

19.3.1914 זבולודוביץ התפטר מהמועצה ימלא את מקומו הסגן עקיבה ליברכט.

28.7.1914 תושבים רבים טוענים שיש להחליף את הועד כי הוא חלש.

בחודש יולי 1914 פורצת מלחמת העולם הראשונה. מתחילים הקשיים ביצוא התוצרת החקלאית של המושבה לשווקי אירופה מה שגורם למחסור חמור בכספים במושבה ובמיוחד בוועד המושבה עקב אי תשלום מיסים. בחודש נובמבר 1914 מצטרפת תורכיה למלחמה לצידה של גרמניה והקשיים גוברים. השלטון התורכי מחרים במושבה חלק גדול מאמצעי הייצור החקלאים. מחרים את כלי הנשק האישיים ואוסר על שימוש בסמלים ציוניים בכל רחבי המושבה. לכך מצטרף חשש אישי מלכהן בתפקידים ציבוריים. מאחר ובראשי היישוב פוגע השלטון התורכי בראשונה.

 29.10.1914 צבי זבלודוביץ נבחר לראשות הועד סגנו שלמה זלמן גיסין, גזבר יעקב קרול, חברים: זאב ליפקיס, א.ינובסקי, ויסוקר ישראל, צבי סטרכילביץ,

זבלודוביץ מתנה את הסכמתו בקבלת משכורת. ואכן ניתנת לו משכורת.

13.6.1915. הועד מתפטר בגלל תלאות הזמן.

 6.7.1915  מונעים את ההתפטרות ומשלימים את הועד בשלושה חברים והרכבו החדש הוא:

ראש הועד צבי זבלודוביץ, סגן ש.זלמן גיסין, גזבר שמואל גרבר חברים: זאב ליפקיס, א. ינובסקי, ויסוקר ישראל, א.ז.לודבינובסקי. מוכתר המושבה פנחסוביץ.

אסיפה כללית 3.9.1915  נבחרת מועצה בת 16 חבר.

  א.ז. לודבינובסקי, נוביק דוד, שמואלביץ צבי, איכילוב משה, ימיני דוב, מ.ש.ראב, מ.ש. קרצ'מר, רוזוב ישעיה, פרלין י', כהן חיים , יצחק גולדברג, בנימין דיסקין, זעפרן מרדכי, קוסובסקי חיים , בק. ב , ויסוקר ישראל.

7.9.1915 לאחר שתי מערכות בחירות שבסופן סירבו מרבית הנבחרים למלאות את תפקידם בועד הוחלט: כי המועצה תנהל את המושבה.

8.9.1915 המועצה מתכנסת. מחליטים כי המועצה תמשיך לפעול במשך שנה נוספת. והיא תנהל את המושבה עד שיבחר ועד מושבה. ממנים מתוכם את: דוב ימיני, צבי שמואלביץ, וישעיה רוזוב בתור ועד פועל של המועצה. רוזוב יהיה גזבר.

חוזרים שוב לאחור ובוחרים בועד מושבה.

26.9.1915   כהן חיים נבחר לראשות הועד. חברי הועד:פנחס מר מ"מ לראש הועד. ימיני דוב, רוזוב ישעיה, שטמפפר שלמה,דיסקין בנימין, קרצ'מר מ.ש.

קובעים סך של 2600 פרנק כמשכורת לועד. ברוך דינוביץ ממונה למוכתר המושבה בשכר.

ימי מלחמת העולם הראשונה. במושבה מורגש  מחסור בכספים. בעיקר משום שהיצוא העיקרי פסק. ובנוסף כספים עבור פרי שנמכר בעבר אינם מגיעים לחקלאים בגלל המשבר האירופאי.

4.11.1915 חיים כהן ראש הועד נוסע לגרמניה לאיסוף כספים. פנחס מר משמש מ"מ ראש הועד, ש' שטמפפר משמש גזבר ומזכיר. שניהם יקבלו משכורת.

 פנחס מר טוען למחסור בכסף להפעלת הועד. המושבה מפולגת לסיעות, סיעות. אפילו לרופא המושבה אין אפשרות לשלם. בוחרים בדוב ימיני ומ' דוברי כ- איכטיאריה (זקני המושבה).

3.8.1916 פנחס מר חוזר וטוען שוב  שהועד לא יכול להתקיים מפני שאין לו כסף. לניהול המושבה.

מחליטים לבחור ועד חדש. שבסיסו יהיה מראשי האגודות. שהוכיחו שניתן לנהל אגודה בכספים המצויים.

13.9.1916 ישיבת הועד עם ראשי האגודות, ברוך גולומב מציע: תשעת האגודות במושבה בוחרות 27 באי כוח- שלושה שלושה מכל אגודה. ואלה בוחרים מקרבם או מיתר התושבים ועד מושבה. של 7 חברים. והנשארים יהיו חברי המועצה. שצריכה להיות מ- 27 חבר. מספר חבריה יושלם ל-27  ע"פ מספר החברים שייבחרו לועד.

1.10.1916 אספת חברי האגודות לבחירת ועד המושבה נבחר ועד בראשות יצחק גולדנהירש

חברים: צבי שמואלביץ,חיים כהן, שלמה שטמפפר,בנימין דיסקין, פנחס מר, ליפא וויניצקי.

4.12.1916  ישיבת ועד ומועצה. גולדנהירש פותח בהסבר על מצבה הכספי הקשה של המושבה שהוא רע.

10.12.1916 ישיבת ועד ומועצה. הועד ביקש מהאגודות כספים. גולדנהירש אומר לא ניתן להמתין יותר. אין כסף ואם לא יינתן מיד אני מתפטר מהיות ראש הועד. הוא מוסר את הנהלת הישיבה לפנחס מר. מר מודיע כי גם הוא מתפטר  למעשה הועד נאלץ להמשיך בתפקיד עד בחירת ועד חדש.

 26.3.1917  נבחר ועד חדש מחברי האגודות. לראש הועד נבחר זלמן גיסין. סגניו: ישעיה רוזוב, זאב ליפקיס, גזבר מרדכי חפץ, חברים: ויינשטיין שלום, יטקובסקי דב, זפרן מרדכי. מזכיר הועד מכליס. מוכתר דינוביץ.

5.4.1917 אספה כללית. ימי מלחמה, מצב המושבה אינו ברור, התורכים מגרשים ואוסרים חלק ממנהיגי היישוב. תל אביב עומדת בפני גירוש. גם פתח-תקוה אינה בטוחה מפני גירוש. לפיכך מחליטים על מנת שתישאר הנהגה למושבה בכל מצב. יוסיפו לועד המושבה עשרים וחמש חברים בהם מיוצגים גם ציבור הפועלים, וגולי תל-אביב. יחד איתם ינהל הועד את כל ענייני המושבה וסדריה. ניתן להם ייפוי כוח בלתי מוגבל לסדר ולהחליט בכל שאלות המושבה ומוסדותיה הציבוריים. וכל העניינים הכספיים של המוסדות האלה. וכן גם אודות הערכת  התושבים ועד שלא ישונה המצב. הועד עם עשרים וחמשת החברים הנ"ל מהווים ומחליפים את ה"אספה הכללית".

רשימת ה- 25:  ד"ר אוורבוך, ד"ר יצחק מירקין, ד"ר חניאל פיקהולץ, ימיני דוב, זהבי שמעון, שמואלביץ צבי, אליהו גרינפלד, שפירא א, אוסטישנסקי אליהו, גיסין משה, לנדס זאב, יטקובסקי שלמה, יהלום בנימין, דוד איזמוז'יק, ספיר,  א.ל.סלמון, מרדכי קוסובסקי, משה שמואל קרצמר, שטרייט שלום, ראב יהודה, אברהם הרצפלד, למפרט צבי, אליהו ירקוני. ארצי-ישראל, פרלמן מרדכי.

לאחר הכיבוש הבריטי  בתאריך 22.12.1917 מתחילה תקופה חדשה.

את השלטון הצבאי מייצג מושל צבאי על מנת לנהל את המושבה וחייבים לקבל את הסכמתו לעריכת בחירות, מינוי ועדים וכד'. מבחינה כספית השלטון הבריטי מחייב איזון בין ההוצאות להכנסות, מה שמפסיק את פעילות הועד במציאת הזדמנויות לרכישות קרקע וכד'. ובעיקר שיטת הבחירות תשתנה בעתיד הקרוב בהתאם לחוקת המשטר הבריטי. כל הוראות השלטון מתפרסמות בעיתון הרשמי, וחייבים למלאם..

דברי מזכיר המושבה על תקופת הבריטים:

עיתון הארץ 1.9.1938  כותב לרגל חג השישים מזכיר העיר יעקב מכנס.

"בשנת תרמ"ד (??) קיבל הנדיב על עצמו את סיפוק צרכי המושבה: מים, רפואה, רב ושוחט, מדידת הקרקעות וקביעת תחומים, נטיעת יערות איקליפטוס ותיעול כל גדות הירקון".

"תקופת המועצה המקומית החלה בשנת 1922 למשך 15 שנה, החוקה שהתקבלה צמצמה את האבטונומיה של המושבה, כי חוקת המועצה המקומית מסגרתה צרה מאוד". "הכל הרגישו שעל ידי חוקה מפגרת זו באו עיכובים בהתפתחותה של פתח-תקוה, בתקופת הזהר של פרדסי ההדרים".

 הועד לא יכול היה להטיל מיסים על שטחי הפרדסים. החוקה פגעה בקצב      התפתחות המושבה.

5.2.1918  זאב ליפקיס נבחר לראשות הועד. סגן ראשון מנחם יהודה שטמפפר, סגן שני גיסין משה. חברים: ש.שטמפפר, יעקב קרול, פאלאטניק דוד, שמואל גרבר, הוחלט שראש הועד ישמש גם גזבר. מחליטים לתת משכורת לראש הועד.

8.2.1918  בחירת מועצה בת 15 חברים:דיסקין בנימין, ברוורמן, קרצ'מר שמואל. לנדיס זאב, גלמן נחמן, קאלינסקי, חפץ מרדכי, מקליב משה, סטראכילביץ צבי, סימקין, מ.ש.ראאב , יטקובסקי דוד, בדריקוביצקי מנשה, דינוביץ ברוך, ימיני דוב.

15.3.1918 נציגי הפועלים רוצים זכות בחירה לועד נידחים עד שינוי תקנות המושבה.

 חיים וויצמן מגיע לארץ בראשות "ועד הצירים". הוא מגיע לפתח-תקווה אותה הוא מעריץ עוד מימי ילדותו, חיים נוכח בישיבת הועד. הוא שומע את נציגי כל המגזרים במושבה. ומתברר לו שבאופוזיציה נמצאים בעיקר משכילי המושבה. כדי לעשות רושם טוב על השלטון הבריטי, ובעיקר על מנת לזכות בחופש פעולה של הועדים והמועצות  יש הכרח לדעתו לשנות את הרכב ועד המושבה ולהכניס לתוכה את נציגי כל המגזרים. מובטח לו שכך יעשה, אך חזרתו של חיים לאנגליה, והפסקת המעקב אחר פעילות הועד. משאירה בשלב זה את הועד בהרכבו הנוכחי.

יום ג' כ"ה אייר תרע"ח 7.5.1918  ישיבה מאחדת תחת ראשות הפרופ' ד"ר חיים ווייצמן.

נוכחים כל נציגי האגודות כולל קל"ר נציגיהם ד"ר ליברמן, ד"ר פיקהולץ ומר שטרייט שלום.

וויצמן: נחוץ ועד אוטוריטי רשמי, של כל המפלגות של המושבה, ומבקש לעשות זאת. מבקש מהשלטון הבריטי מתן אוטונומיה גמורה בכל העניינים לועד. נחוץ שכל האופוזיציות יהיו נוכחות בהועד. פיקהולץ: אומר שבעמל רב השגנו זכות בחירה אבל אין לנו עדיין זכות נבחרים. אנחנו דורשים שכל התושבים יהי להם זכות בחירה לבחור ולהבחר. לא ניגע ברכוש לא לנו אלא רק בעניינים הכלליים.  קרול: מציע להתחלק ע"פ אגודות של השקפות פוליטיות.

12.10.1918 אסיפה כללית. לבחירת ועד מושבה. נציגות נשים מבקשת מתן זכות בחירה  לנשים. שלמה שטמפפר מציע לבחור 20 איש ומתוכם 5 יבחרו לועד פועל. הצעתו מתקבלת.

15.10.1918 ישיבת ועד עם 20 הנבחרים שמותיהם: מרדכי גולדברג, א.ינובסקי, נוביק דוד, מ.י. שטאמפפר, גולומב ברוך, דיסקין בנימין, בנימין שיינפלד, ויניצקי ליפא, קרול יעקב, בנימין קאליר, מ.ש.גרף, צבי סטרכיליביץ, מנדל קאלינסקי, איכילוב יעקב, צבי בדרוביצקי, גולדברג יצחק, פישצנר זלמן, חניאל פיקהולץ, י.רוסטובסקי, מ.סימקין.

עשרים הנבחרים קיבלו על עצמם לסדר בחירות חדשות. יסיעו לועד הקיים לתפקד עוד חודשיים עד סיום מועד הנדרש בעיקר במציאת מוצרי מזון חסרים כמו: לחם, יין ובשר. ידאגו שבבחירות יהיו נבחרים מכל שדרות ומפלגות המושבה. הוחלט לבחור ועד קבוע. הוחלט לבחור בדעות נעלמות (בחירה סודית) שלא ע"י האגודות.

עשרים הנבחרים (נקראו ועד זמני) שרתו בתפקיד  מ- 15.10.1918  עד 9.4.1919.

11.12.1918 הוחלט כי מועצה כללית שחברים בה באי-כח האגודות  נבחרת למשך שנה אחת. דוחים את תביעת הנשים עד להחלטות האספה המייסדת.

הבחירות החלו ב- 24.12.1918 במטרה להימשך 3 ימים. ב-26.12.1918  באה משלחת נשים לבית הועד ובעקבות הסירוב לאשר להן זכות השתתפות בבחירות לקחו איתן את תיבת הבחירות והבחירות פסקו.

22.1.1919  ועד העשרים ממשיך לנהל את המושבה. מעמיד להצבעה את זכות הדעה לנשים בקלפי. הרוב שלל זכות דעה לנשים,

ישיבת מועצה כללית 23.3.1919 הוחלט לבחור בועד המושבה ע"י קלפי. וכן לבחור במועצה מצומצמת בת כ"ג חברים. יום הבחירות נקבע ל- 1.4.1919

 ב- 4.4.1919 נפתחה הקלפי ונחשפו תוצאות הבחירות.לראש הועד נבחר זלמן גיסין, לסגן ליפא ויניצקי, לגזבר נבחר ח.מ.סלור.

חברים: ימיני דוב, ברוך דינוביץ, סמיקט חיים, צבי זבלודוביץ.

24.12.1921 ראש הועד הנבחר הוא ברוך גולומב, סגן פנחס מר, גזבר ליפקיס זאב. חברים: משה ראב, ויינשטיין שלום, ברוורמן י.צ., דב כלב לבינסון.

מועצה מקומית 1.7.1922 ראש הועד מוסר שקיבל הודעה מהמושל הבריטי ע"ד העיריה (הכוונה מועצה) המושל הודיע שזו גזרה שחייבים לקבלה. ויש להתכונן לקראתה.

מועצה מקומית   30.7.1922 רבים חוששים מגזרות המושל כשתקום המועצה. המושבה תאלץ לשנות מספר מתקנותיה. מחליטים לבקש מהמושל לדחות את הבחירות למועצה עד סיום המועד החוקי לכהונת המעצה בחודש מרץ. שזו גם גמר הפעילות החקלאית: קטיף בציר וכד'.

ברוך גולומב נפטר בפתאומיות באופן טראגי ב- 13.10.1922

מועצה מקומית 24.10.1922 דיון בקשר למותו של ברוך גולומב. מבקשים שהמשפט נגדו יגמר לפני בית-משפט יהודי. בדיני ישראל. (קיים קשר בין מותו למשפט) מחליטים לבחור בשלושה חברים שיחליפו את תפקידו של ראש הועד  המנוח עד להקמת ועד חדש. נבחרים: שלום כהן,זהבי ראובן, מכנס גד.

ועד המושבה ייקרא מעתה הועד הפועל. להבדיל מיתר חברי המועצה. התערבות המושל הבריטי בבחירות ובתוצאותיהן גדלות. נבחרי העיר מוצאים בו עזר ומרבים לפנות אליו בכל הרגשת קיפוח או בתלונה על התנהגות לא חוקית של הועד. מה שמביא פעמים רבות לדחיית הבחירות ולשרות ממושך של  הועד המכהן, מה שמביא בגלגל חוזר שוב לתלונות למושל.

25.4.1923 זלמן גיסין נבחר לראשות הועד הפועל. סגן וגזבר זאב ליפקיס. חברים בועד: ש.שטמפפר, דוד לייכטונג, ראובן זהבי, גד מכנס, מגלי יצחק, שלום כהן, מ.י.שטמפפר.

(נבחרו בתחילה כמקובל 7 חברים. החרדים טוענים לקיפוח ולייצוג חסר. המושל הבריטי שולח את עוזרו יהודה נדיבי להשכין שלום במושבה. והצעתו להוסיף לועד הפועל 2 חברים דתיים  נתקבלה. נבחרים ש.שטמפפר ודוד לייכטונג. ומכאן הועד הפועל מונה 9 חברים).

ב- 22.3.1924  נערכו בחירות לועד הפועל לאחר הצבעה חוזרת נבחר זאב ליפקיס לראש הועד הפועל. לסגן נבחר ויסוקר קופיל. חברים: מ.שמואל ראב,דוד לייכטונג, ברוך דינוביץ, י.צ.ברוורמן, גד מכנס, ליפקיס זאב ימשיך את הגזברות. ועדת התקציב תחליט בגובה המשכורת.

כדי למנוע רינונים על גובה משכורות ראש הועד וסגנו. משאירים את ההחלטה על גובה השכר לועדת התקציב. נוספת בחירה חדשה. לנשיאות המועצה. תפקיד הנבחרים לנהל את ישיבות המועצה.

30.3.1924 אסיפת מועצה נבחרים לנשיאות:עקיבא ליבריכט, זלמן גיסין, ראובן זהבי.

לועדת בקורת נבחרו: חפץ.מ, ויניצקי ל, קליר א.

מס גולגולת הנו המס שכל תושב שמשלם אותו עד לתאריך בחירת ועדת הבחירות, רשאי להשתתף בבחירות המועצה והועד. השם מעורר פעמים רבות כעסים, ומדי פעם מחליטים לשנות אותו. וחוזר חלילה.

8.11,1924 ישיבת מועצה. דיון תקציב נוגע למס גולגולת  הוחלט: מס גולגולת אינו שייך לבחירות. גובה המס הוא 25 ג"מ (גרוש מצרי).

13.12.1924 ישיבת מועצה  הוחלט מס גולגולת ישאר 25 ג"מ.

18.4.1925  שנה של התכוננות, פנייה למושל, חילוקי דעות, הועד מבקש לגשת לבחירות. מציעים לקבוע בחירות מדי שנה בסוף חודש דצמבר. שוב חילוקי דעות. אם דצמבר אזי הועד הנוכחי יכהן שנה וחצי וחלקם אינם מסכימים. המושל  שמח על כל פנייה אליו. כי כוחו עולה וכוח הועד יורד. ולכך הוא ממתין על מנת לאלץ את הועד להישמע לו, כמו בכל ישוב ערבי.

2.5.1925  ישיבת מועצה מקומית. ועדת הבחירות מבקשת לא לאשר השתתפות בבחירות לתושב שלא שילם מחצית מהמיסים (25 ג"מ) עד להקמת ועדת הבחירות. הוחלט מינימום התשלום מס הוא 50 ג"מ. זלמן גיסין מודיע שיערער על ההחלטה בפני המושל.

 9.5.1925 מועצה. מבקשים לפסול ההחלטה על מועד תשלום חצי המס. הועד אינו מקבל. הפועלים הודיעו שיפנו בנושא אל המושל.

נערכו מס' ישיבות, הנושא הועלה שוב ושוב ולא הגיעו להסכמה. נציגי הפועלים החליטו לא להשתתף בישיבות אלה. המושל בשל הסכסוך המקומי אינו מאשר עריכת בחירות.

 27.6.1925  מועצה מקומית. נציגי הפועלים דורשים בוררות של הרבנות בנושא החצי. בתחילה רוב המועצה מסכים לכך. אך לבסוף הם משנים את דעתם ומודיעים שאין לערער על החלטת הועד שהיא חוקית. ובקשר לעירוב הרבנות תגובתם אם נוזמן נבוא.

מועצה מקומית.8.9.1925 דיון על הצעות ועדת הבחירות. "כל מי שדר במושבה שנתיים ישיבת קבע ומשלם מיסי המושבה (מים שמירה מס דיור מס גולגולת וכד') והוא מבן  עשרים שנה ומעלה יש לו זכות בחירה. יכול להיבחר רק איש בגיל לא פחות מ- 25 שנה ודר במושבה ישיבת קבע  לא פחות משלוש שנים.

המועצה המקומית מורכבת מ- 30 חבר מתוך האגודות. הוחלט: מטילים על ועדת הבחירות להכריז על יום הבחירות."

מועצה מקומית 8.11.1925  המושל סטורס מבקש 3 אנשים מגוש המיעוט לבוא אליו לבירור ענייני המיסים והבחירות.

מועצה מקומית. 2.12.1925 הוחלט: האריכו את זמן הוצאה לפועל של הבחירות עד 30 יום מיום שתסיר הממשלה את ההפרעה ותודיע את הפס"ד.

3.3.1926 המושל סטורס מוסר תקנות עבור הבחירות.

הבחירות נערכו בתאריך  2-עד 3 במרץ 1926.

מועצה מקומית 21.3.1926 יו"ר ההתכנסות ש' שטמפפר. בוחרים מועמדים לועה"פ: מכנס גד, משה נוביק, ברוורמן י.צ, ברוך דינוביץ. להנהלה נבחרים: ראש המועצה פנחס מאירי, ויסוקר קופיל, זאב ליפקיס, רובינזון יחזקאל,  קוסובסקי חיים. לנשיאות: עקיבא ליבריכט, שטמפפר שלמה.

נבחרי המועצה : ליבריכט עקיבא,מאירי פנחס, ויסוקר קופיל, גרבר שמואל, דינוביץ ברוך, וולפונזון יהושע, קרצ'מר מ.ש, זאב ליפקיס, ש. הללר,  נוביק משה, שפירא אברהם, ימיני דוב, איכילוב משה, שטמפפר שלמה, קרול יעקב, דנקנר משה, מיניסטרסקי דוד, מקליב משה, רוזוב רפאל, גד מכניס, ויניצקי ליפא, יחזקאל רובינזון, אהרון קאליר, קוסובסקי חיים, יונה מירקין, קריצ'מן ר, ברוורמן י.צ, ב.צ.גאליס, ציזלינג גרשון, לייכטונג דוד.

ישיבת ועד פועל מצומצם: 25.3.1926 : מאירי פנחס, זאב ליפקיס, ק. ויסוקר. שלושתם נקראים הנהלת המועצה. זאב ליפקיס נבחר לגזבר.

2.5.1926 . הועד הפועל של המושבה מתבשר שהמושל בודק איזון תקציבי. וכן רישום כל ההוצאות בתקציב. ובודק הלוואות כספיות חריגות.

29.3.1927  דיון על תקנות הבחירות, מנסים להתגבר על פניות הנשים אל המושל שמביאות לדחיית הבחירות. ומנסחים את תקנות הבחירות כך: זכות הבחירה לזכר במקום לבן-אדם.

13.1.1928  ועד הפועל מבקש להתפטר. המושל אינו מאשר קיום בחירות עד שנושא התקציב הסתיים. הוא מבקש ללחוץ על המועצה להישמע להוראותיו בדבר התקציב כמו התנגדותו להכניס את נושאי הדת לתקציב, לא לממן עירובין, לא לממן משכורת לרבנים, לא לממן ספריה ולא לממן תזמורת.

2.3.1929 ז.ליפקיס מבקש לעזוב את הגזברות ומממש את רצונו.

5.4.1929  יו"ר הועד מודיע על התפטרותו. איכילוב מציע לחזק את הועד באנשים חדשים נוספים, מאירי מודיע בגלל שהמושל מקצץ בעצמו פקידים פנימיים, לא ניתן לפעול ומבקש בחירת ועד זמני.

11.4.1929  ישיבת מועצה. גד מכנס מעדיף בחירת ועד זמני. על ועד הקיים שהוא עייף ולא מתפקד. איכילוב בעד חיזוק הועד ב- 3-4 אנשים חדשים.                                                                                                                        

17.6.1929  מאירי חולה, חייב לנסוע להתרפות. דורשים מליפקיס זאב שהוא ימלא מקום ראש הועד כל זמן ימי מחלתו. ועל כך ישולם לו. במועצה דנים על הבחירות מאשרים קיום בחירות. הבחירות יערכו ב- 15.1.1930

31.12.1929  בוחרים ועדת  בחירות שמיוצגים בה כל המפלגות, לפי דרישת המושל.

 הבחירות נערכו לבסוף ב- 16.2.1930

21.2.1930  ישיבת מועצה חדשה ראשונה. בסיכום עם המושל קמפבל הוחלט שהמועצה תמנה 15 חברים וחמישה מתוכם יהיו חברי הועד הפועל. 

חברי המועצה: שלמה שטמפפר, אברהם שפירא, קופל ויסוקר, קריצמן ר, מנביץ צבי, שפושניק יוסף, קלמן בר-לב, גיסין אפרים, איכילוב משה, ליבריכט עקיבא,  גרבובסקי מאיר, מכנס גד, רוזוב רפאל, גרינברג יעקב, יהלום בנימין.

הוחלט: בנשיאות יהיו 3 חברים אחד מהועד הפועל ושניים מחברי המועצה. נבחרו לנשיאות: עקיבא ליבריכט. גד מכנס. שלמה שטמפפר. 

24.2.1930 ישיבת מועצה מקומית בוחרים בועד הפועל. לראש המועצה נבחר שלמה שטמפפר. אברהם שפירא נבחר כסגן. לחברי ועד הפועל נבחרו קופיל ויסוקר, יוסף שפושניק ורפאל רוזוב.

4.3.1930  ישיבת ועד פועל. מבקשים את רשימת הועדות בתל-אביב כדי ללמוד ולעשות באופן דומה בפ"ת.

 ישיבת מועצה מקומית  3.9.1931  דיון בשאלת הבחירות למועצה הבאה. הוחלט ברוב דעות לדחות את הבחירות לעוד שנה.

29.12.1931 תשובת המושל: הממשלה אינה מסכימה לדחיית הבחירות

4.2.1932  ישיבת מועצה נציגות הנשים דורשת זכות בחירה לנשים. מרבית חברי המועצה תומכים במתן זכות בחירה לנשים. בחירה פאסיבית (לבחור) ובחירה אקטיבית (להיבחר). המועצה פונה לשלטונות בכדי לקבל תוקף חוקי לכך. במועצה מוכנים לדחות הבחירות בחודש ימים על מנת שהנשים יזכו להשתתף בבחירות. ההצעה אומרת במקום זכות בכירה לזכר (כך כתוב) יהיה כתוב זכות בחירה לבני-אדם.

18.2.1932  המושל משיב במכתב ומאשר ואף תובע לתת זכות בחירה לנשים. למכתב הוא קורא "צו בחירות". גרבובסקי מבקש לתקן את גובה הצ'נז. נערכת הצבעה יש תיקו מחליטים לנסוע להתייעץ עם המושל.

לאחר כל השאלות, התשובות והתערבות המושל ניתנת זכות בחירה לנשים אך לא בבחירות אלה כי תהליכי הכנת הבחירות הסתיימו. והנשים יתחילו להצביע רק בבחירות למועצה הבאה (1940). גובה הצ'נז לא השתנה.

הבחירות נערכו ב- 21.6.1932  השתתפו בפועל 1346 מצביעים והמדד לבחירת ציר היה- 90 מצביעים.

1.7.1932 ישיבת המועצה הראשונה. חברי המועצה שנבחרו הם:שטמפפר שלמה, איכילוב משה, בילאנסקי ישעיהו, דובדבני יחיאל, גרבובסקי מאיר, שפירא יצחק, דויד בן-דב, מהרשק יוסף, מינק אליהו, מניביץ צבי, בן-עזר אלעזר, אשרוב חנניה, איכילוב עזרא, ליכטנשטיין ראובן, גיסין אפרים, שלמה שטמפפר נבחר ברוב קולות ליושב ראש המועצה.

הוחלט: ההנהלה (הועד הפועל) תמנה 6 חברים ובתוכם היו"ר ולו יש זכות הכרעה במקרה של קולות שווים.

 נבחרו לועד הפועל: שלמה שטמפפר, אליעזר בן-עזר, משה איכילוב, אליהו מינק, מניביץ צבי, מאיר גרבובסקי. ישיבת ועד הפועל 4,7.1932 הוחלט שניתן להכריע בועד הפועל בנוכחות של ארבע איש  מחבריו.

5.6.1933  אליעזר בן-עזר מתפטר מחליף משה גינזבורג.

8.6.1933  דיון על חוק העיריות. החשיבות בחוק הוא שת"א ביטלה את הצ'נז. ואילו בפ"ת עומדים על המשך הצ'נז. ע. איכילוב: מלחמת הצ'נז היא מלחמת הגנה עבורנו. אין לנו אמון בשלטונכם. אתם מחריבים את מה שאנו ואבותינו בונים.

20.11.1933 ז'אק שלום מחליף את יצחק שפירא כנציג ההסתדרות במועצה.

9.7.1934  המושל מציע העלאת פתח-תקוה למעמד עירייה. המועצה דוחה זאת כי היא  בסיום תפקידה. ומשאירה זאת למועצה הבאה.

2.8.1934  המושל דורש תשובה החלטית מהצעתו להפיכת פ"ת לעירייה. התשובה: המועצה אינה מסכימה ברגע זה להעלות למעמד עירייה.

12.9.1934  היו"ר מעיר שהמושל לא יאשר את ועדת הבחירות עד שפ"ת לא תקבל על עצמה להעלות למעמד עירייה.

17.9.1934 דיון בדרישת המושל להעלות את מועצת פ"ת למעמד עירייה. המושל כותב שחוקת העיריות אינה חייבת להיות כמו שנהוגה בעיריית תל-אביב. ועל כך ניתן לדון בבחירות למועצה המקומית. הגוש האזרחי מתנה את הסכמתו בהוצאת האזור החקלאי מאזור השיפוט העירוני.

17.10.1934 זליג קרמר מחליף את אפרים גיסין כחבר במועצה.

6.1.1936  המועצה מבקשת מהמושל לאשר בחירות למועצה.

קצין המושבות הודיע שאנו עומדים בכל יום לעבור מסטטוס של מועצה לסטטוס של עירייה ורק אחרי זה תבוא שאלת הבחירות.

16.3.1936 ה' מינק מתפטר מחברותו במועצה מחליפו הוא יצחק מזורסקי.

2.11.1936  דיון על בחירת סגן ראש מועצה. מפני ריבוי העבודה בימים אלו של מאורעות. הוחלט: לבחור במשה איכילוב לסגן ראש המועצה.

25.3.1937  בעיתון הרשמי המופיע באותו יום הוכרז על פתח-תקוה כעל עיריה. מועצתה תהיה מורכבת מ- 15 חבר בהם ראש העיר וסגנו. מחליטים שקוורום חוקי הוא 8 משתתפים.

5.4.1937 הרכב מועצת העיריה הראשונה: ראש העיר שטמפפר שלמה, סגן ראש העיר. איכילוב משה, חברי מועצת העיריה :אשרוב חנניה, מזורסקי יצחק, מנביץ צבי, מהרשק יוסף, קרמר זליג, בן-דוב דוד, גרבובסקי מאיר, גינצבורג (בן חורין) משה, איכילוב עזרא, ליכטנשטיין ראובן, דובדבני יחיאל,  ז'אק שלום, בילנסקי ישעיהו.

מזכיר העירייה: מכנס יעקב, סגנו: וולפברג שלמה.

14.6.1937 ז'אק שלום מתפטר ומוחלף ע"י חנליס חיים.

17.1.1938 כדי לעמוד בדרישות החוק מכריזים על המינויים הבאים: מכנס יעקב מזכיר העיר, ציון השמשוני מהנדס העיר, ד"ר פרבר רופא וטרינרי עירוני. בנוסף כל חוקי העזר מאושרים בהתאם לחוקה העירונית.

15.3.1938  מועצת העיר קובעת שהיא רואה צורך ציבורי ממדרגה ראשונה בעריכת בחירות בהתאם לזמן מנויה. אך לא בשנת 1939 (כהחלטת המושל) לכן היא עומדת על דרישתה קיום בחירות ב-1938 ולא ב-1939.

21.3.1938  המושל דוחה את בקשת הבחירות של מועצת עיריית פ"ת ב- 1938 במקום דצמבר 1939. המועצה מחליטה להמשיך בבקשתה.

11.4.1938  יחיאל דובדבני מתפטר מההנהלה. מחליף אותו בילנסקי ישעיהו.

16.5.1939  הוחלט להכריז את עיריית פ"ת להיות עיריה עברית לצורך התקנות של כנסת ישראל החל מ- 1.4.1939 היו"ר והסגן של העיריה ישמשו בתור יו"ר וסגן של הקהילה וחברי העיריה ישמשו כחברי הקהילה.

27.7.1939 בחירת 7 חברי ועדת הבחירות לעירית פ"ת. הנבחרים הם: מנביץ צבי, וודבוז מ. זכאי י.מ. אשכנזי מ. משה איכילוב, ה"ה בילנסקי י, ווינשטוק דוד, ויואלי זלמן. הוחלט לבחור בה' איכילוב משה ליו"ר ועדת  הבחירות. 

11.9.1939 מאשרים תקציב לועדת הבחירות.

9.11.1939 חברי המועצה הכפרית הם :יוסף ספיר, יונס. סימקין, שפירא , גרינשטיין, ראאב.

11.12.1939 המושל מודיע על דחיית הבחירות לזמן לא מוגבל.

21.12.1939  דחיית הבחירות לפי פקודת המושל. היו"ר מודיע בשם בא-כח השלטונות, שבדחיית הבחירות לא הייתה כוונת הממשלה למינויים חדשים. הכונה היא לקיים בחירות בכל הארץ  בתקופה אחת. לאחר דיון קצר הוחלט:

 1. א. עירית פתח-תקוה, בישיבתה מיום 21.12.1939  דנה בהודעת הממשלה בדבר דחיית הבחירות לעיריה לזמן בלתי מוגבל והיא מודיעה; א. צירי העיריה הנוכחית נבחרו לפני שמונה שנים, ורק בגלל  העברת המועצה המקומית לדרגת עיריה, הסכימו בשעתו לשמש כחברי עיריה לזמן מוגבל של שנה-שנתיים.

 ב. דחיית הבחירות, ותקופת ערב הבחירות שנמצאה בה המועצה במשך שנים רצופות, גרמה נזק רב לכושר עבודתה של המועצה המקומית והעיריה, ולחוקיות פעולתה של העיריה.

 ג. לאחר שפנקס הבוחרים נשלם ונחתם, מודיעים חברי העיריה קבל הציבור וקבל השלטונות על דרישתם שהנציב העליון יאפשר את הבחירות בחודש הקרוב.

ד. העירייה מחליטה להתייצב  לפני השלטונות ולהביא את  החלטותיה אלה-  לפניהם בהקדם.

 ה. לפי תשובת הממשלה, תקבע המועצה את עמדתה על הצעדים שיש לאחוז בהם כדי להגשים את הבחירות .

2. נבחרה משלחת המורכבת מה"ה; שטמפפר, איכילוב משה, מאיר גרבובסקי, בילנסקי. להעברת ההחלטות הנ"ל לשלטונות.

 על החתום י. מכנס מזכיר העיר. ש.שטמפפר ראש העיריה.

14.1.1940  הוחלט לדחות את מועד הבחירות לעירייה. המושל מודיע שלא ניתן לדחות. כי זאת החלטה של הממשלה המרכזית בירושלים.

2.5.1940 המושל אישר לקיים בחירות בפ"ת. תאריך מומלץ 3.7.1940

30.5.1940  ישיבת מועצה בנושא הבחירות למועצת העיריה השניה.

 היו"ר הודיע שהוא ומר איכילוב הוזמנו למשרדי המחוז וסגן מושל מחוז לוד  מסר להם שהנציב העליון נענה לבקשת מועצת העיריה וקבע בחירות למועצה.  הבחירות  תערכנה ביום

 ה- 3 ליולי 1940.  ויום האחרון לקבלת מועמדים יהיה ביום ה-17 ליוני 1940.

ה' זיידמן ח. פנה לחברי המועצה והסביר את מצב שעת  החירום בעולם בכלל ובפ"ת בפרט, והציע לגשת לבחירות ברשימה אחידה, אפשר שתהיה מ- 10 חברים או מ- 5 חברים, בתור מועצה לשעת חירום. אחרי ויכוחים, סיכם היו"ר את ההצעות. 1. לגשת לבחירות ולמסור למוסדות המוסמכים שיפעלו  בכוון זה.  2. לדחות את הבחירות לגמרי, כי אין  הזמן מוכשר לזה. 3. לדחות את קבלת  ההחלטה בדבר הבחירות עד יום השני שבוע הבא. הוחלט כהצעה 3 כדלעיל. 

הצעתו של מר גינזבורג להחליט היום (כמו שהוחלט  בישיבת המועצה בזמן הדיון לבטול הבחירות ) שאף אחד מאתנו לא יקבל עליו מינוי מטעם הממשלה,  במקרה שהממשלה תציע מינויים, לא הועמדה למנין.

30.5.1940  ישיבת מועצה: דיון על קיום בחירות למועצת העיר השנייה. הגוש האזרחי מבקש להתארגן  ולדחות את קיום הבחירות, מציעים לבחור רשימת אנשים מוסכמת כתחליף לבחירות בימים טרופים אלה. ובמחסור קטסטרופלי בכספים אלה. נערך  דיון על רשימה אחידה והאם מוכרחים לקבל את ההחלטה של המושל על קיום בחירות.

הוחלט: לדחות עד לישיבה הבאה את קבלת ההחלטה.

3.6.1940  בחירות למועצת העיריה השנייה: הוחלט לפרסם: המועצה שמעה את הודעת הממשלה ע"ד בחירות למועצת העירייה השנייה ומציינת שהסמכות בעניין זה היא בידי הממשלה והדחויים שהיו עד היום באו מצד הממשלה ולא מצד העיריה.

ביום 3.7.1940  נערכו הבחירות למועצת העיר פ"ת. הבחירות נערכו בימים בהם חלה חובת האפלה. הבחירות הסתיימו בשעה 7 בערב.המודד לנבחר הוא 400 בוחרים.

תוצאות הבחירות למועצת העיר: רשימת החרדים 2 איש- ש. שטמפפר, ברוורמן ישראל. רשימת המזרחי והפועל המזרחי 2 איש. שוואלב משה, גולדרייך קלמן. רשימת נשים לשווי זכויות וויצו 1 אישה. נוביק רבקה. רשימת הגוש האזרחי 2 איש ד"ר שטרן אברהם, יוסף ספיר. אזרחים צעירים ובני פתח-תקוה 1 איש. איכילוב עזרא. רשימת המרכז 1 איש חיון דוד (לאחר מס' ימים הודיע כי זאת רשימת המזרחים). מועצת פועלי פתח-תקוה 6 איש- גרבובסקי מאיר, דובדבני יחיאל, ד"ר יוספסברג יעקב, בילנסקי ישעיהו, כרמלי פתחיהו, יואלי זלמן.

25.7.1940  ש.שטמפפר מסיר את מועמדתו לראשות עירית פ"ת והסברו:"לא אוכל לקבל את הראשות של העיריה כי הממשלה הודיעה שאיני יכול מפאת מצבי הפיזי (?)".

נערך נסיון ראשון לבחירת ראש עיר. גולדרייך נציג הפועל המזרחי מצהיר שצריך לבחור בראש עיר דתי. ולכן מציע את עצמו. תומכים בו 1 בלבד. מאיר גרבובסקי נציג סיעת ההסתדרות מקבל תמיכה של 7 מצביעים חברי הסיעה  אליהם מצטרף ש.שטמפפר.

 יוסף ספיר נציג החקלאים והגוש מקבל גם הוא 7 קולות. בבחירות לתפקיד סגן ראש עיר נבחר ש.שטמפפר. עקב התיקו ממתינים להחלטת המושל בבחירת ראש העיר.

 רבקה נוביק שמחה שהיא האשה הראשונה בפ"ת שנבחרה למועצת העיר.

28.7.1940 (עיתון הארץ). החלטת הממשלה מי יבחר לראש עיריית פ"ת תיודע היום או מחר.

15.8.1940 בעיתון הרשמי מפורסם דבר בחירתו של יוסף ספיר לראש עיריית פתח-תקוה.

שלמה שטמפפר סגן ראש העיר.

18.8.1940 ברוורמן נציג רשימת החרדים מתפטר. מחליף אותו שמעון כץ.

9.9.1940  דיון על בחירת הנהלה בת 5 חברים לעיר. מוצעים: יוסף ספיר, מאיר גרבובסקי, קלמן גולדרייך, ישעיהו בילנסקי, שלמה שטמפפר.

בחלוקת חברי המועצה לועדות היחס היה: 3 קולות לסיעת ההסתדרות. 2. קולות לגוש. 1. קול למזרחי. 1 קול לחרדים.

24.9.1940 המושל הבריטי קרוסבי דורש מההנהלה איזון תקציבי. לדבריו מרבית תקציב העיריה מופנה למשכורות ולא נותר תקציב למתן שירותים לתושבי העיר.

13.7.1941 נעשה ניסיון לפגוע בראש העיר ספיר. בלילה נזרקו פצצות לביתו. הסיבה התנגדותו הנמרצת לאופן גיוס הכספים באמצעים ברוטאליים ע"י אנשי המחתרות אצ"ל ולח"י.

11.1.1942 אלעזר טרופה מחליף את מאיר גרבובסקי שמתגייס לבריגאדה היהודית בצבא.

 בנימין ראב מחליף את גרינשטיין שעזב את פתח-תקוה.

23.4.1942  דוד חיון מורחק מהמועצה בהחלטת המושל הבריטי. בטענה שהוא משמש גם פקיד עירוני. וזה נוגד את החוק, שאדם ישתתף בהחלטות המשפיעות על משכורתו וכד'.

5.7.1942 יוסף זהבי מצטרף למועצה כמחליפו של דוד חיון. לדבריו הוא נציג הציונים הכלליים.

   10.1942יחיאל דובדבני מתגייס גם הוא לבריגאדה.

7.2.1943  המושל מפעיל את סמכותו ומבטל את המשכורת של סגן ראש העיר. המועצה רואה בהתערבות המושל החלטה בלתי צודקת.

20.5.1943 ישעיהו בילנסקי עוזב את פ"ת ומתפטר ממועצת העיריה. ד"ר שטרן מתפטר מחליף אותו משה איכילוב. המשמש כנציג החקלאים.

4.7.1943  יהושע שפושניק נבחר כחבר מועצה חדש. מחליף את ישעיהו בילנסקי.

3.6.1945  קיימת דרישה במועצה לעריכת  בחירות. נבחרת ועדת בחירות.

24.6.1945  אושרו נציגי ההסתדרות לועדת הבחירות: זלמן יואלי, דוד טבצ'ניק, פיינברג ישראל (כנראה מחליפו של יחיאל דובדבני), יוסף זהבי נבחר כיו"ר ועדת הבחירות.

6.12.1945 ראש העיר ספיר טוען שזכות הבחירה הסתדרה גם עבור החיילים. המועצה שילמה עבורם את מיסי העיריה.

22.9.1946  דיון על ועדת הבחירות. נציגי הפועלים אינם משתתפים בישיבות הועדה בגלל פסילת  חברי גבעת השלושה ובראשם פנחס רשיש. (טוענים נגדם שאינם תושבי פתח-תקווה)

20.10.1946  בועדת הבחירות מאשימים את סיעת ההסתדרות בסבוטג'ה. בעיקר את ישראל פיינברג. מאשרים תקציב מוגבר לועדת הבחירות.

18.12.1946  משפט על זכות הבחירה של מאיר גרבובסקי (בטענה שאינו תושב פ"ת). מעכב את ההכנות לקיום הבחירות לעיריה.

26.1.1947  משפטים שהגישה סיעת ההסתדרות כנגד פסילת פנחס רשיש ומאיר גרבובסקי דוחים את פעילות ועדת הבחירות.

25.4.1947  מועד הבחירות הסופי עדין לא נקבע.

9.11.1947  ועדת הבחירות סיימה את עבודתה והודיעה למושל המחוז כי פנקס הבוחרים נסגר. הוחלט:לפנות לשלטונות בדרישה לקיים את הבחירות לעיריה בהקדם. (נתקבל פה אחד).

21.12.1947  דיון על קיום בחירות לעיריה. מוצע לדחותם עד יציאת הבריטים.

זהבי יוסף: לא יתכן לעשות בחירות כיום כשהרבה מהתושבים מגויסים,  ואינם נמצאים במקום. מציע לקיים את הבחירות לאחר הקמת המדינה.גולדרייך: בחירות הם מלחמה פנימית שאינה מועילה לנו בזמנים אלה. הדיון נדחה..

28.12.1947 ישיבה מועצה. יואלי בעד בחירות, אך יש להגיע להסכם מוקדם. על צמצום זמן התעמולה. יש לתת תשובה בענין הבחירות למושל הבריטי. הוחלט: ב-9 קולות לדחות את הבחירות (חברי סיעת ההסתדרות נטשו את האסיפה).

31.3.1948  כרמלי יוצא בשליחות למחנות העולים בחו"ל.

18.4.1948  יואלי מודיע שחברי הסיעה עוזבים את הנהלת העיריה ואת כל ועדות העיריה. בגלל שלא נערכו בחירות.

2.5.1948  סיעת הפועלים דורשת קיום בחירות. ספיר טוען שהוא אינו חושש מבחירות. הבחירות יתקיימו כשיתאפשר. יואלי: דורש סגנות ראשות העיריה לנציג הסיעה. הדיון נדחה.

12.5.1948  דוד טבצ'ניק נבחר כמחליף במועצה לכרמלי. (נציג פועלי ציון שמאל).

 נדרש לכך אישור המושל. דיון: על קיום הבחירות לעיריה. יואלי מציע תאריך 15.6.1948 הוחלט: במחצית השניה של חודש יוני.

23.5.1948 מאיר גרבובסקי מתפטר. פנחס רשיש נכנס במקומו.

26.5.1948 גולדרייך. יש לחייב את יואלי לחזור לפעול בועדות לשעת חירום.

8.8.1948 שני חברי סיעת ההסתדרות בעיריית פ"ת. פנחס רשיש ודוד טבצ'ניק צורפו להנהלת העיריה. (זאת התמורה להפסקת הדרישה לעריכת בחירות). הם מחליפים את זלמן יואלי ושפושניק יהושע. פנחס רשיש יכהן כסגן שני בשכר לראש העיר. 

 שמות חברי מועצת עיריית פתח-תקוה לקראת הקמת מדינת ישראל.

רשימת החרדים: ש. שטמפפר, שמעון כץ.

רשימת המזרחי והפועל המזרחי: שוואלב משה, גולדרייך קלמן.

רשימת נשים לשווי זכויות וויצו: נוביק רבקה.

רשימת הגוש האזרחי: משה איכילוב, יוסף ספיר.

אזרחים צעירים ובני פתח-תקוה: איכילוב עזרא.

רשימת המרכז: יוסף זהבי.

מועצת פועלי פתח-תקוה: פנחס רשיש, פיינברג ישראל, ד"ר יוספסברג יעקב, יהושע שפושניק, טבצ'ניק דוד, יואלי זלמן.

הבחירות הראשונות לעיריית פתח-תקווה במדינת ישראל נערכו ב14.11.1950 .

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, בחירות, גבעת השלושה, גירוש, הברון רוטשילד, זכות בחירה לנשים, ירקון, מלחמת הזקנים בצעירים, מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה, נשים, נשים במושבה, ספרי יובל, עבודה עברית, ראשי העיר, ראשית המושבה, רבנים, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שלטון בריטי, שלטון עות'מני, שמיטה, שמירה, תורכים | עם התגים , , , , , , , , , , , | תגובה אחת

"הירקונים", ד"ר יוסי לנג

תחקיר נעשה במלאות 130 לייסוד פתח תקוה

אנחנו מביאים לפרסום מאמר מורחב שכתב ד"ר יוסי לנג אודות "הירקונים" במלאת 130 לייסוד פתח תקוה. יוסי ניסה לאתר מה באמת קרה עם "הירקונים" שבחרו להתיישב על גדות הירקון. האם הם מצאו את מותם בשיטפונות של נחל הירקון? האם עזבו את המקום וחזרו לירושלים כי לא עמדו בתנאי החיים הקשים והקדחת? למה בכלל גרו בחושות שחפרו לאורך גדות הירקון? בניסיון למצוא את עקבותיהם עשה גם חיפוש בבתי קברות אולי שם תמצא התשובה.

במאמר מנתח את מצבה של המושבה מבחינה אנושית כלכלית וגיאוגרפית. אופן וסדר קניית האדמות המושבה, המעבר ליהוד. מאבק אמיץ וייחודי של מייסדי פתח תקוה להקים מושבה יהודית שתקיים את עצמה מחקלאות ועבודה תוך הקפדה של אורך חיים דתי ללא תלות בתרומות. זו הראשוניות של פתח תקוה.

וכך היתה תפילתו של כהן גדול ביום הכפורים:

"ועל אנשי השרון היה אומר:

 יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו,

שֶלֹא יֵעָשוּ בּתֵיהֶם קִבְרֵיהֶם."

תלמוד ירושלמי, יומא, פרק ה הלכה ב.

                                                                                                  מוסף יום הכיפורים חזרת הש"ץ

א. האתר כהקדמה

סמוך למחלף "ירקון", ממערב לכביש השרון-פתח תקוה, מצפון לכביש חוצה שומרון, צמוד לתוואי הדרך העות'מנית משכם ליפו, כשמונים מטר מהגדה הדרומית של נהר הירקון, בתוך מתחם מגודר של חברת המים "מקורות", ניצב מבנה תחנת שאיבה נטוש של חברת חשמל שבחזיתו התנוססה הכתובת "תרצ"ח ירקון חברה להשקאה בע"מ" (המלים תרצ"ח וירקון נשרו כמו גם גג המבנה). 11 מ' ממערב לו עומד מבנה מבטון שבתוכו מאוכסנות כיום סירות קיק. לצד שני המבנים הללו, המוקפים חורשת אקליפטוסים, סבך קנים ושיחי פתל קדוש, ניצב עמוד חשמל מתח גבוה.[1] סמוך לו על גבי מבנון בטון של מגוף מים מונח למעצבה פריט מן האנדרטה לזכרם של מייסדי פתח תקוה "הירקונים" –  "שותפי נחלת טייאן",[2] שהתיישבו במקום (נ"צ 1408698) בשנים תרל"ט-תרמ"א.[3] עם סלילת כביש חוצה שומרון הועתקה ממקומה האנדרטה, שנודעה בכינויה "סלע הירקונים", וכל שנותר ממנה הוא אבן כורכר שחוקה מעט (1 מ' x 1 מ') ועליה קבוע לוח שיש שבור חלק (ללא כיתוב) שמידותיו היו (28 ס"מ x 30 ס"מ).

יישובם של הירקונים נהרס ונעזב בשנת תרמ"א (1881). העזיבה המהדהדת הסעירה את המושבה הצעירה ואת העולם היהודי, ותרמה תרומה נכבדה לנטישתה של פתח תקוה בשלהי אותו הקיץ. הפרשה העגומה הזו נשתכחה, ואולי הושכחה במכוון למשך עשרות שנים. התיישבותם של הירקונים אמנם תוארה בספר יובל החמישים (1929), ונמנו בו שמות אחדים, אולם המידע עליהם הוא דל מאוד, ולעתים מוטעה ומטעה.[4] ההיסטוריוגרפיה של פתח תקוה קיפחה את חלקם בתולדות המושבה וסיפורם נכתב מתוך נטייה שלילית כלפיהם והאדרת שמם של המייסדים יואל משה סלומון, ובעלי הממון דוד מאיר גוטמן ונתן גרינגארט רוכשי אדמות קאסר, טייאן ויהודיה.[5] הירקונים היו זרים למייסדים וחלוקים עליהם, התנהלותם הייתה מלווה במריבות ובסכסוכים, הם שהו תקופה קצרה במקום ורובם לא השאירו צאצאים וממשיכים שיאבקו על שמם וינציחו את זכרם.

ביום שלישי כ"ד בתשרי תש"ה (11 באוקטובר 1944) הגיעו אל אתר מושב הירקונים ותיקי המושבה: יהודה ראב (בן עזר), אברהם וינקלר (מהירקונים), משה שמואל ראב (בן עזר), עקיבא ליברכט, גד מכנס ומהנדס העיר ציון השמשוני,[6] במטרה "למצוא ולסמן המקומות בו העמידו ובחרו להם קבוצת הירקונים את מקום מגוריהם". בני החבורה נעצו יתדות עץ במקומם המשוער של הבתים בהם התגוררו הירקונים, בכוונה להחליפם ביתדות ברזל, אך אין עדויות שכך נעשה.[7] מן הראוי לציין שרוב הירקונים התגוררו בבתי חומר שנשטפו בגשמים, באהלים שלא נותר מהם זכר ובמערה אחת.[8] לא זו אף זו, בלשון אותם הימים תואר יישובם של הירקונים שהוא בין הירקון לרקון וכאילו "התישבו על שפת מי הרקון או (הירקון)" ולא נתבררו הדברים עד תום; יש הסבורים שהוא נחל שילֹה [=ואדי אבו-ליג'ה] ויש המזהים את הרקוּן עם אחד מסעיפי הירקון [אילון = מוסררה?].[9]

כעבור שלוש שנים – לקראת חגיגות יובל ה-70 –הוצע במועצת העיר "להקים מצבות-זכרון במקומות שבהם נאחזו המיסדים בטרם קם הישוב הקבוע כיום: ב'יאהוד' וליד נהר הירקון".[10] אולם רק כשמלאו לפתח תקוה 75 שנה, שב ועלה גם זכרם של הירקונים והוחלט להנציחם לדורות. גד מכנס תרם שטח מפרדסו ועליו הוקמה אנדרטה מאבני כורכר ונקבע בה לוח שיש ובו כיתוב לזכרם של "חללי הקדחת שנשמתם פרחה כאן".[11]

האנדרטה נחנכה ביום רביעי, כ"ח בתשרי תשי"ד (1953) במסגרת ה"עליה לגדות הירקון" כפי שנקבע בתוכנית החגיגות (באותו היום עלו החוגגים גם ליהוד ולקברי הראשונים וכל אלה הונצחו בסרט). ראש העירייה פנחס רשיש ומשה שמואל ראב הניחו זר למרגלות האנדרטה ועל סרט הבד נכתב: "הדר וכבוד לראשונים" (כבוד והדר לגבורת הראשונים?"). במלאות 92 שנים להתיישבות הירקונים נעלמה האנדרטה ורק לאחר חיפוש מייגע היא נמצאה זנוחה בתוך העשביה.[12]

התחקיר מתבסס על התיעוד הארכיוני הקיים בבית הספרים הלאומי בירושלים ובארכיון ההיסטורי ע"ש עודד ירקוני בפתח תקוה ועל פרסומים בעיתוני הזמן ההוא, והוא נועד להתחקות אחר שנותיה הראשונות של אם המושבות, לעשות צדק היסטורי עם הירקונים ולכבדם.

תצלומים מטקס חנוכת האנדרטה. בתמונה רשיש ראש העירייה ומששה שמואל ראב, וציבור תושבי פתח תקוה שהיו בטקס

פרוטוקול תצהיר שניתן על ידי מהנדס העיר ד. השמשוני אודות מיקום מושבם של הירקונים. העתק המסמך נמצא בארכיון אישי של דוד גולדברג.

ב. המייסדים קוני אדמת קאסר

רוב מייסדי פתח תקוה, היו יוצאי הונגריה, אנשי העדה הפרושית בירושלים, שומרי מצוות קפדניים שזכו לתמיכת "ועד כל הכוללים" ומזכירו יוסף (יושעה) ריבלין. מהם נקשרו שנים קודם לכן לקבוצה שפעלה לרכישת אדמות באזור יריחו וחברון ובהם: דוד מאיר גוטמן, י"מ סלומון, נתן גרינגארט, עקיבא יוסף שלזינגר (עי"ש), יוסף ריבלין, יוסף קריגר ונוספים.[13] המייסדים גילו פתיחות ידועה להשכלה ומחויבות ליגיע כפיים, סרבו להנות מכספי החלוקה ודחו את מרות רבני החלוקה, ממוניה וגבאיה, אך הם היו מיעוט בקרב היישוב הישן בירושלים. [14] רוב יהודי העיר התקיימו מכספי החלוקה ולא רצו לשנות את אורחות חייהם. אנשי כולל הו"ד [הולנד ודייטשלנד], למשל, גרסו אז שעבודת האדמה היא אכן עניין חשוב שתכליתו להמציא פרנסה לתושבי ארץ הקודש, אלא שאין העת כשרה לכך. לדבריהם הערבים הפרועים, ש"אינם בגדר המין האנושי", מחבלים בכל ומטילים מורא ופחד על היהודים ואין השלטונות מסוגלים לרסנם. עבודת האדמה היא קשה ביותר ליהודים החלושים ורפי הכוח, ואין נשותיהם הרכות יכולות לעמוד בעומס העבודה מלפני זריחת החמה ועד לילה. והגרוע מכל, במושבה החקלאית "מקוה ישראל", מחללים את השבת ובוגרי בית הספר החקלאי אינם עובדים בחקלאות אלא בעגלונות.[15] גישות מסוג זו נדחו על ידי אותם אנשים פורצי הדרך שהחליטו לגאול את אדמות ארץ ישראל וליישב עליהן יהודים. ניסיונות קודמים לרכוש אדמות ממשלה להתיישבות לא עלו יפה (ביורוקרטיה ממושכת, מתן שוחד וכו'), ומשום כך גוטמן וחבריו חיפשו אדמות בבעלות פרטית.[16] אז נודע להם שאדמות הכפר הערבי אֻמלבס בבעלותו של הנוצרי היווני אנטון טייאן מוצעות למכירה, בשל הקדחת שעשתה שמות באזור, בגלל מאבקי הפלחים עם שכניהם ומשום שרווחיו מן האריסים פחתו. במאמר מוסגר נציין שאנטון טייאן וסלים קאסר סוחרים ומלווים בריבית השתלטו בדרכי עושק ובאמצעות הלוואות בריבית קצוצה על אזורים שונים בארץ ובכללם על כ- 14.000 דונם מאדמות אֻמלבס. טייאן החזיק בכמחצית השטח, ברשות קאסר כרבע ובידי הפלאחים הערבים נותר "הרבע" האחרון כ- 2600 דונם שנקנו מהם לאחר מאבקים משפטיים.[17] חשוב לציין גם שהפלאחים המקומיים התעלמו מכך, או שלא היו מודעים לחלוקה הזו והמשיכו לעבד את כל האדמות הראויות לעיבוד, עובדה שהקשתה על מייסדי המושבה וגבתה גם מחיר דמים.

בקיץ תרל"ח יצאו מיפו דוד מאיר גוטמן, יואל משה סלומון ועמם זאקרי אפנדי, פקידו של אנטון טייאן, לסייר באדמותיו. הם התרשמו ממעיינות הירקון באזור מבצר אנטיפטריס, אך כמעט נואשו בראותם את הכפר הקטן אֻמְלַבֶּס, ואת תושביו החולים שהתגוררו בכ-40 בתי חומר. [18] הביצות סביב הירקון היו נגועות ביתושי האנופלס והמלריה הפילה חללים בין יושבי הכפר בכל קיץ.[19] כעבור ימים שבו למקום גוטמן, סלומון ושטמפר ועמם הרופא הנודע ד"ר קרלאמו מזרקי לבחון את תנאי התברואה באזור. למזרקי שהיה "בקי באויר הארץ ותחלואיה" שלמו בוודאי סכום הגון עבור חוות דעתו והוא פסל את רעיון ההתיישבות במקום.[20] המייסדים נועצו גם בוילהלם הרצברג, מנהל "מקוה ישראל" באותם הימים, בברון פלטון פון יוסטינוב מיפו ובנוספים, שהזהירו אותם מפני הסכנות הבריאותיות.[21] למרות חוות הדעת השליליות החליטו המייסדים לעשות מעשה ולייסד מושבה כדוגמת שֹרונה מושבת הטמפלרים,[22] אולם לא על אדמות טייאן, הסמוכות לירקון, שרישומן בטאבו לא הוסדר והן היו מעורבות עם אדמות הפלחים, אלא על אדמות קסאר ("הנחלה הישנה"), בשל ריחוקן מהירקון ומסכנותיו, משום שהיו אדמות "מחלול" (ללא יורשים)  ושלהן גבולות ברורים ומוסדרים (מפרוּז).[23]  

בערב ר"ח אב תרל"ח (30 ביולי 1878), לאחר משא ומתן שארך כשבוע חתמו גוטמן, סלומון וגרינגארט, בשם הקונים הירושלמים, ובנוכחות זרח ברנט ויהושע שטמפר על חוזה הרכישה במעמד סגן הקונסול האוסטרי ביפו, הארמני יעקב סֶרַפיון מוראד.[24] הקרקעות נרשמו על שמו של גוטמן ראש הקבוצה, בעל הממון ונתין אוסטרי, כדי לא לעורר את התנגדותו של מחמד ראעוף פחה המושל הלאומן.[25] לפי החוזה נרכשו מקסאר 3.375 דונם ולפי גרסה אחרת 3.200 דונם תמורת כ- 21.500 פרנק זהב.[26] הנחלה חולקה ל-24 חלקות (נוּמֶרְן) וכל נומר 120 דונם, יותר ממספר הקונים בפועל, כדי להשאיר נחלות למצטרפים. מחיר כל נומר 50 נפוליון (הקרן, ללא רווח).[27]

במחצית חודש אב באו המייסדים לנחלתם, כדי לקבוע סופית את מקום היישוב,[28] ולאחר ימים ספורים דווח לראשונה בשיבושים ובצנעה בעיתון "המגיד" על הרכישה ועל ארבעת מיטיבי הלכת מירושלים: גוטמן יליד אונגארען, ישראל[!] ברנט מלאנדאן, ור"י מאזעס [=סלומון] ור"ש שטעמפלער [=שטמפר] מאונגארען, שרכשו 400 הקטר (צרפתית) לא הרחק מיפו.[29]  כעבור כחודש (י"ב באלול תרל"ח) יצאו החלוצים הראשונים (גוטמן, סלומון, שטמפר, אלעזר ויהודה ראב ומיכל ליב כץ) ליפו, כדי להכין את העלייה על הקרקע. הם קבעו את יישובם על הגבעה (כיום כיכר המייסדים), לפי המלצת הפלחים הערביים,[30] וצוות ההקמה (שטמפר, גוטמן, סלומון, אלעזר ויהודה ראב) החל בעבודתו בז' בחשוון תרל"ט; לחפור באר, שלא להזדקק למי הירקון לשתיה, ולהקים אהל אנגלי גדול למגורים.[31] בשל מספרם הזעום של המתיישבים הראשונים כ-10 במספר: גוטמן, סלומון, ברנט, מ"ל כץ, שטמפר, אלעזר ויהודה ראב, דוד רגנר, יעקב בלומנטל ונתן גרינגארט (האחרונים נשארו בירושלים, אך באו מדי פעם למושבה),[32] העסיקו פועלים ערביים בהכשרת היישוב והעיבוד היה משותף למשך שנה. בשבת זכור (7 במרץ 1879) התקיימה לראשונה תפילה בציבור עם ספר תורה שהובא מירושלים.[33] סמוך לזמן הזה ביקר במקום יחיאל מיכל פינס, נציג "קרן מזכרת משה (מונטיפיורי)" בארץ ישראל. הוא התרשם מנתוניו המשובחים של המקום וממחירן הזול של האדמות והציע לשולחיו בלונדון לתת בידיו ייפוי כוח לרכשן ללא שהוי, לבוא בברית עם מייסדי פתח תקוה ולפתחה, אך הצעתו לא נתקבלה.[34] הוא דיווח לשולחיו באנגליה אודות יהודים מירושלים המבקשים למצוא להם נחלה לעבדה ובהם מי שיימנו בעתיד על קבוצת הירקונים: אבא מסאלאנט בן 23 נגר, זונדיל סלאנט, בן 27 טוחן בריחיים ומשה צבי לוינזאהן, בן 30 קולֶה קפה וטוחנו. בסוף רשימתו של פינס עוד חמישה שמות של מייסדי פתח תקוה.[35]

השנה הראשונה במושבה הייתה קשה למדי; האדמות הוחכרו לערבים תמורת רבע מהיבול, האמצעים החקלאיים (מחרשות, שוורים) הכזיבו והחורף הגשום ניתק את המושבה מיפו (נחל מוסררה [אילון] עלה על גדותיו) וגדות הירקון הפכו לבִּצת ענק.[36]

באביב תרל"ט נדמה היה שהמושבה מצליחה לשרוד ויש סיכוי שהיבול יעלה יפה. השמועות על ההצלחה הגיעו לירושלים ורבים, ובהם עניים מרודים ומחוסרי פרנסה, פנו אל סלומון בבקשות להצטרף למושבה, אך זה דחה אותם לקיץ לאחר הקציר.[37] באותה השנה פרסמו אנשי ירושלים ובראשם הרב משה יהודה לייב דיסקין (הרב מבריסק) קריאות לעזרה אל היהודים בחו"ל: "ביגון ואנחה ועינים זולגות דמעות ובקול אנקת חללי מעטופי רעב" להצילם "מלחץ הרעב הנורא הזה".[38] הייתה זו השנה השלישית ברציפות של רעב ומחלות שפקדו את תושבי העיר וכל רצונם של יהודי ירושלים היה חטים, פולים, וקמח (לא כסף!), שסופקו להם מכספי נדבנים רחמנים וביניהם נתן גרינגארט.[39] על רקע המצב העגום הזה, יבולה של פתח תקוה עורר תקוות גדולות, וכשנכנסה שיירת הגמלים מפתח תקוה לירושלים כשהיא עמוסת תבואה למעשר גברה בעיר ההתרגשות.[40] אך היבול הנאה לא שיפר את מצבם הכלכלי של המייסדים, שאחדים מהם הפסידו את כל השקעותיהם.

רבנים ביישוב הישן, שלא נחה דעתם מן המהלך הנועז הזה ובקשו למנעו, שבו ותקפו את המייסדים,[41] אולם דווקא הרבנים סלאנט ודיסקין גילו אהדה לרעיון.[42] סלומון וחבריו פנו אל הרב עקיבא יוסף שלזינגר, תומך נלהב ברעיון יישוב ארץ ישראל ושותפם בעבר בניסיון הכושל לרכוש את אדמות סאנאברה (תרל"ו) בסביבת חברון, והציעו לו להשתתף בקניית אדמות טייאן.[43] שלזינגר נענה לבקשה, אסף את מקורביו חייב אותם לקבל עליהם את תקנותיו ושיתף אותם בקנייה.[44] הסכמתו נבעה מנימוקים לאומיים ובכוונה מודעת לשמור על קיום קפדני של אורח חיים חרדי במושבה. מהלך זה הזמין התנגדות חדשה מצד ממוני כולל אונגרין נגדו ונגד חסידיו בפתח תקוה שהואשמו בחילול שבת ובשאר חטאים, שלא היו ולא נבראו.[45] הגיעו הדברים לידי כך שמחברי ספר היובל התעלמו מתרומתו של שלזינגר ולא כללו אותו בין מייסדי המושבה ואף לא בין הירקונים.

הפנייה אל עי"ש מעידה שכבר במהלך שנתם הראשונה החליטו המייסדים לרכוש אדמות נוספות, וטרם נמצא לכך הסבר משכנע. הדעת נותנת שהחלטתם הושפעה מן ההתלהבות העזה שעורר המעשה ההירואי והנחשוני שלהם, אך דומה שגם הרצון להגדיל את שטחי המושבה ואת אוכלוסייתה מטעמים כלכליים לאמור "טובת הישוב הוא שיתרבו התושבים".[46]  נוספו לאלה הרצון לגאול את אדמות ארץ ישראל לשם יישוב הארץ כציווי דתי, ושיקולי ביטחון – סילוק האריסים המתנכלים מעל אדמות טייאן.[47]

ג. קניית אדמות טייאן

ב-1 ביוני 1879 רכשו גוטמן, סלומון וגרינגארט 8.500 דונם מאדמות טייאן, ובהן הכפר אמלבס, ב- 60.000 פרנק (=3000 נפוליון) בשלושה תשלומים, וניתן להם יפוי כוח מידו של המוכר שלפיו יוכלו לדון עם הפלחים היושבים על אדמתו כ-2600 דונם על רכישתה. טייאן גם פעל להאצת אישור המכירה בקושטא, אך רק באוקטובר אותה שנה נסתיימה המכירה והנחלה עברה לרשות הקונים. לדברי גוטמן, השטח יועד לשלושים אנשים מירושלים אשר "מלאו את ידינו לדבר הזה".[48]

סמוך למועד הרכישה פורסם ש"הנחלה החדשה" חולקה ל-100 יחידות (נומרן) בנות כ-80 דונם כל אחת, וכל חלקה הוצעה למכירה תמורת 30 נפוליון (600 פרנק) בחמישה שיעורים; בעת הקנייה 10 נפוליון, ובכל שלושה חודשים 5 נפוליון עד ר"ח תמוז תר"ם.[49] על פי תוכנית זו במהלך השנה הראשונה ייבנו 20 בתים (כל 5 חברים יבנו מכספם בית אחד) כשאחד מהם יחויב להתגורר בו. את ההוצאות לרכישת כלי עבודה, בעלי חיים, זרעים וכו' יממן כל מתיישב כפי יכולתו והוועד התחייב להעמיד הלוואות לחסרי היכולת. הוסכם שייבחר ועד בן שבעה חברים ב"בחירות נעלמות" [חשאיות] כשראש הוועד יהיה אחד מהם. שאר הפרטים הנוגעים להתנהלות הוועד ותקנות החברה המשותפת "פתח תקוה" ייעשו על פי רצון רוכשי אדמות טייאן ובינתיים יימסרו הכספים לגרינגארט ויאושרו בחתימת יעקב בלומנטל, סלומון וגרינגארט.[50]

לאחר פרסום ההצעה לרכישת האדמות בנחלה החדשה ומשנתקבלו הקושאנים [שטרי קניין על נכסים ומקרקעין] על אדמות טייאן על שמם של גוטמן, סלומון וגרינגארט, הוזמנו הרוכשים החדשים לבוא לפתח תקוה ולעשות את השבת בבית גוטמן, ובהגיעם למושבה הם התקבלו בברכת "ברוכים המתנחלים החדשים". באותה שבת בסוכות תר"ם (א' דחוה"מ, 4.10.1879 או באסרו חג, 11.10.1879) הוצגו בפני המתכנסים נתוני השנה הראשונה הלא מעודדים והחובות הכספיים. סלומון דיבר על החשיבות הלאומית שיש לייחס לגאולת הארץ מחד גיסא ונימק גם בנימוקים כלכליים ודתיים "לעבדה ולשמרה" מאידך גיסא, וסיפר על השתלשלות רכישת האדמות ובניית השכונות [בירושלים] ופתח תקוה.[51] המתכנסים שהתלהבו מן המהלך כבר קודם לכן, מיהרו לנצל את ההזדמנות ובתוך פרק זמן קצר נקנו 82 חלקות.

בין קוני אדמות טייאן היו חברי האגודה "עבודת אדמה וגאולת הארץ" שיסד גוטמן בשנת תרל"ו, חברי אגודת אחי"ם, חסידי הרב עי"ש, אנשים מכולל אונגרין ונוספים שגוטמן לא הכירם.[52] על קבוצת הקונים הזאת נכתב שהיו בהם "עשירים ועניים, בעלי תורה ובעלי מלאכה, נאמני רוח, ועקשי לב, ענוים ונכה רוח, ועזי פנים שבדור". הם לא הבינו את מצבם ורבים מהם רומנטיקאים "התאוו לדגי הנהר השוטף", כפי שנחרטו בזיכרונם מראות הנוף האירופים.[53] בירושלים טענו אז שאין להבין את "משאלות העניים ומה כל מטרתם בחיים", אולם בסמטאות העיר יצא הקול "מכל עברים עבודת אדמה נחפוץ כי היא חיינו ואורך ימינו […] מפיות עניים רבים נשמע עבודת האדמה!", הגם שאינם מוכשרים לה ואין בידם כסף.[54] גם פינס הביע אז את דעתו הנחרצת ש"מספרם של אלה שבאמת מוכשרים לעבוד את האדמה מעט הוא – כ-30 איש נמצאו בההמון הרב אשר יחפצו לעבוד", והעריך שהם יעזבו תוך זמן קצר כי אין בין הירושלמים מתאימים לחקלאות.[55] אך לא רק חוסר התאמה משווע לאורח חיים חקלאי תלו המייסדים ותומכיהם במצטרפים לרכישה, כפי שיתברר.

כבר בשלב הזה, בטרם נסתיימה הרכישה באופן סופי, הביעו הירקונים את חוסר אמונם בגוטמן, סלומון וגרינגארט. ממכתביו של עי"ש מתבארת תמונה עגומה למדי; גוטמן וחבריו שכנעו את הרב שיקנה אדמות וישפיע על תלמידיו לעשות כן, שאם לא כן תתפרד החבילה,[56] ועי"ש כאמור נענה לבקשה, ובכספי חותנו הרב הלל ליכטנשטיין [ל"ש] מקולומיאה, קנה עשר נחלות (גראדים),[57] אך גורלן לא שפר עליהן;[58] בשל איומים שהופעלו עליו הוא העביר את הבעלות על אדמותיו לכולל אונגרין ונישל בכך את חתנו.[59] אולם כשהסתבר שלקונים לא יספיק הכסף לרכוש את הנחלות, הורה ל"ש לעי"ש לבטל את הקנייה, אך הוראתו ניתנה באיחור, ו"אני", כתב עי"ש, "בהכרח כן נכנסתי בפ"ת, עלי היה כולנה". גם הוא חשד "כי סבבוני בכחש אפרים ובמרמה". ובאספה שקיימו בירושלים התבשרו הנאספים שהשטח חולק למאה חלקים וכל נחלה בת 200 דונם כדי לקנות את לב הרוכשים. בהגיעם לפתח תקוה הם נאלצו לגור כמה חדשים "בשדה ואוהל" עד שהגיעו הקושאנים על האדמות ואז התברר כי "החשבון היה ברמאות או בטעות", ופירוש הדבר, הם נאלצו להוסיף כספים לקניית הנחלות.[60] הירקונים חשדו שסלומון וחבריו עלולים להונות אותם והם מיהרו למנות את עי"ש, משה צבי לוינזון, אשר זליג בלום ומשה ריינהרד לבאי כוחם בהשלמת קניית האדמות.[61] הם גם שלחו שליחים אל הברון רוטשילד ואל נדיבים בלונדון כדי לתנות בפניהם את מר גורלם, אולם הללו לא הצליחו במשימתם, כשם שנכשלו גם שליחים אחרים, מהם רמאים, שעברו בקהילות ישראל באירופה והציעו לרכוש אדמות להתיישבות בארץ ישראל.[62]

גוטמן וסלומון קבלו עליהם את כל האחריות לתשלום לטייאן הואיל וגרינגארט התנה שיהיה אחראי לחלקו בלבד. בשל כך ובשל סכום הרכישה הגדול נקלעו גוטמן וסלומון למצוקה כספית ולכן לא דקדקו עם הבאים לקנות את הנחלות.[63] גוטמן אף טען שגרינגארט, שנתמנה ל"גזבר", לא "שם לבו אל התקנות אשר יסדנו" וכל רצונו להוציא מהקונים את הכסף שהושקע ברכישת האדמה. משום כך תוארו הקונים החדשים כ"זקנים ועניים מבני ליטויא" [ליטא], שאין להם כל ידע בעבודת האדמה, אך נדמה היה לו שיכלו להשיג 600 פרנק לקניית חלקתם.[64] תיאור זה מעלה תמיהה נוכח העובדה שרוב הירקונים היו כנראה במצב כלכלי סביר וקנו שתי נחלות ויותר ורק כעשרים מהם רכשו נחלה אחת.

בכ"ב באלול תרל"ט (10.9.1879) מסר לוינזון, מנהיג קבוצת הרוכשים לגרינגארט, סלומון וגוטמן 30 נפוליון זהב מכספו לרכישת נחלתו, אך השלושה הפקידו את הסכום עד לקבלת הקושאנים על אדמות טייאן.[65] לא כך נהגו שאר הירקונים. המייסדים טענו שהקונים החדשים, שלא נבחרו ולא מוינו, רחוקים היו מהם גם בהשקפות עולמם ובאורחות חייהם, וניתן לומר שזו הפעם השנייה שגוטמן, למרות התנערותו, "נכשל בבני אדם שאינם מהוגנים".[66]

התברר גם שהיו מבין הקונים החדשים כאלה שלא התכוונו כלל להתיישב ואחדים קנו נחלות עבור אחרים; בנוסף לנחלות שרכש עי"ש הקונים הנוספים היו: משה צבי לוינזון, אשר זליג בלום (לימים חתנו של לוינזון), משה ריינהרד, אלטר וינקלר, יצחק יעקב שוורצברג מליפנא ועוד, רובם מכולל אונגרן, שהיו נתונים למרותו של הרב דיסקין מבריסק, ואנשים מכולל סובאלק. לקונים הצטרפו ארבעה חברי "שבת אחי"ם": אליהו גודל, חיים שמעוני, יעקב [צמח ויינשטיין] מקמניץ ומנחם וולפערט, [67] שקבלו עליהם לעבד את ארבע החלקות שרכש סידני מ' סמואל (בן אחותו של סמואל מונטגיו מלונדון), בביקורו בארץ, תמורת 600 פראנק החלקה, ועוד 40 פאונד לבניית בתיהם, ומינה את פינס כבא כוחו שחתם על החוזה ב-ח' בשבט תר"ם (21.1.1880).[68] הוא בחר בארבעה (עניים?!) וגם רכש נחלה לשמחה ב"ר משה מונטגיו שמואל.[69]

באחד הדיווחים מירושלים נמסר שחברת "פתח תקוה", שנוסדה בקיץ תרל"ט, מונה 100 איש ומהם ששים עולים עתה על האדמה שנרכשה עבורם.[70] גם הצטרפותו של הרב שלזינגר, ידידם של גוטמן ושטמפר, ומנהיגם הרוחני של מתיישבים אחדים הוסיפה יוקרה ידועה למפעל, אך תרמה להגברת המתח במושבה. [71]  לקונים הובטחה עזרה בבניית בתיהם, ברכישת ציוד וכלים, שימוש חופשי במי הבאר לפרק זמן ידוע ועוד. לדברי סלומון, שנכתבו מאוחר יותר, הוא וחבריו ראשי החברה התנו עם "החברים החדשים בתנאי מפורש ומבואר כי לא יבנו למו בתים לשבת בהנחלה השניה כי אם בראשונה או שיקנו להם מקום לשבת בכפר יהודיה".[72] אולם הירקונים, שחשו עצמם מרומים סרבו והחליטו לבנות את בתיהם על גדת הירקון דווקא.[73]

נטען גם שאיש מהם לא היה בקיא בחקלאות,[74] ורובם לא התכוונו להתיישב מיד, מה גם שלרבים מהם לא היו אמצעים לפרוע את ההלוואות שקבלו לרכישת האדמה.[75] רק "העשירים והנבונים" בנו בתיהם על הגבעה והצטרפו למחנה המייסדים במאבקו בירקונים.[76]

בראשית שנת תר"ם נמדדו 48 מגרשים; הבתים תוכננו להיבנות במרובע ארבע שורות כחומה בצורה ובה שערים אחדים וביניהן במרכז: הרפתות והגרנות.

ד. המאבקים הפנימיים

בז' חנוכה תר"ם (16.12.1879) נערכו הבחירות הראשונות לוועד "חברת פתח-תקוה" והשתתפו בה בעלי הנחלות, ותיקים וחדשים, המתגוררים במושבה או מחוצה לה, ולכל בוחר מספר קולות כמספר חלקותיו, החלטה שהיטיבה עם החדשים, כיון שהיחס ביניהם (61) לבין המייסדים (6) לא הותיר לאחרונים יתרון.[77] יתר על כן, הוחלט שמבין שבעת חברי הוועד יהיו חמישה מירושלים ושניים מהמייסדים, והללו ויתרו מרצון על זכויותיהם כדי להניח את דעת החדשים, שכאמור חשדו בהם בחוסר יושר ואמינות. [78] לוועד נבחרו ב"דעות נעלמות" מ"צ לוינזון (81 קולות) ובלום (75) מהחדשים, גוטמן (74) וסלומון (71) מהמייסדים, וכן יעקב בלומנטל (71) ויחזקאל מנדלמן (50),[79] ואילו יוסף ריבלין קיבל 22 קולות בלבד. (עדות למתח בין "ועד כל הכוללים" הפרושי לבין הירקונים נאמני כולל אונגרין הידועים בקנאותם הדתית). [80] מן הראוי לציין שהבחירות נערכו בירושלים במשך יומיים לפחות ומספר הבוחרים עלה על 80. בארכיון ההיסטורי של פתח תקוה (אפ"ת) שמור מסמך חתום של תוצאות הבחירות מיום ד' לסדר משפטים (טבת) תר"ם וחסרים בו שמות רבים המופיעים ברשימת הבוחרים בספר היובל, עמ' לז (ראו בנספחים).[81]

חורף תר"ם היה קשה ביותר ולפי העדויות ירדו בו שלגים, אולם המתיישבים הכינו עצמם לקראתו ועמדו בכבוד בפני הקשיים.[82]

אחרי חג הפסח תר"ם כשהגיעו החדשים ומשפחותיהם למושבה, הם נתבעו למלא את התחייבויותיהם הכספיות. הם דרשו להקצות להם מקום על הגבעה (אדמת קאסר) כדי לבנות שם את בתיהם, אך הוותיקים  טענו שנחלותיהם סמוך לירקון ועבור מגרשים לבניית הבתים, עליהם לשלם בנפרד (5 פרנק לדונם).[83] ואכן, רק בודדים היו מוכנים ויכולים לשלם ולבנות את ביתם על הגבעה והשאר כ-15 משפחות שמצבם הכלכלי היה בכי רע נאלצו לבנות את בתיהם סמוך לחלקותיהם – על גדת הירקון.[84] היכן בדיוק בנו את "בתיהם" העידו כאמור בשנת 1944 וינקלר מ"ש ראב וחבריהם, אולם במפת פתח תקוה ששרטט הטמפלרי תיאודור סנדל (Sandel) ונעתקה בידי יהודה ראב ב-1880, צויינו שני יישובים: Pesach tikvahe [פתח תקוה] ו-Israelitsche colonie am Audje [המושבה היהודית על נהר הירקון] ובו 5 מבנים.[85]

הנרגנים שבין הירקונים האמינו שסלומון ישפיע על ידידו י"מ פינס, להפנות מכספי הקרן (מזכרת משה) עבורם, ומשנכזבה תוחלתם, התערער לחלוטין אמונם גם בגוטמן ובסלומון. הללו, שהחזיקו בידיהם את הקושאנים על הקרקעות ניסו לשכנע את הירקונים לרכוש את החלקות על הגבעה והסבירו להם שסיכוייהם על גדות הירקון אפסיים ושהסכנה לחייהם ממשית. גוטמן וחבריו ניסו להניא אותם מלהביא למקום את משפחותיהם, אך לשוא. גוטמן וסלומון הזעיקו לעזרה את יוסף ריבלין, מזכיר "ועד כל הכוללים" ובעל נחלה בפתח תקוה ואת חבריו מירושלים, והפנו אותם גם אל מסקנותיו של ד"ר מזרקי, שהזהיר כבר לפני כשנתיים מפני סכנת החיים על גדות הירקון.[86] אך הירקונים הפגועים לא זזו מדעתם; הם כנראה הזמינו את ד"ר מזרקי, שמסר להם את חוות דעתו השלילית, אך דחו אותה כשם שדחו את ריבלין.[87] הם סרבו לשלם את יתרת חובם גם לאחר דין תורה בפני הבד"ץ בירושלים שהכריע נגדם בניסן תרמ"א, לאחר שלוש התראות (נספחים ג-ד). למעשה, רק 16 איש פרעו את חובם, והם כנראה אלה שבנו את בתיהם על הגבעה, והתוצאה הבלתי נמנעת: "ותהי רוח רעה בין החברים אשר על הגבעה ובין החברים אשר על שפת הנחל".[88] בשל סירובם נאלצו גוטמן וסלומון לשלם מכספם את החוב לטייאן, סלומון הסתייע בבד"צ כדי להתנער ממחויבויותיו כלפי אלה שנחלאותיהם טרם נרשמו במרשם המקרקעין, וגרינגארט קיבל עליו את המשך הטיפול (נספח ג'), ומשום כך התפתח יחסם השלילי אל הירקונים ותלו בהם האשמות, לעתים משוללות בסיס עובדתי, כגון שהתגרו בשכניהם הערבים "אשר לא כדת" ועוד.[89]

חוסר אמונם של הירקונים בוועד פתח תקוה גרם לראשונים לפטר את סלומון וגוטמן מתפקידם. ארבעה חדשים לאחר שחתמו על מינוי נציגיהם לסיום רכישת אדמות טייאן, בט"ו בשבט תר"ם חתמו 34 מבין הקבוצה החדשה על מסמך ולפיו הם מינו את א"ז בלום ואת לוינזון לנציגיהם כדי "לעמוד בפרץ" ולהוציא את הקושנים על נחלאותיהם מידי גוטמן, לדאוג לחלוקה צודקת של הנחלה באמצעות אינז'ינר, לשמור על התבואות ולתקן את כל המעוות.[90] על התמרמרותם של הירקונים כלפי התנהלותם של גוטמן, סלומון וגרינגארט מלמד מכתבו של הרב עי"ש אל גוטמן המאיץ בו למהר ולחלק את הנחלות "למען המצוה ולמען לא תקצר נפש העם בדרך מהרו להחיש […] והנשאר יחלק אח"כ במוקדם האפשר וכל העם יבוא על מקומו בשלום".[91]

לא נתברר אימתי עלו הירקונים על אדמתם; לפי אחת הגרסאות היה זה כבר בסיוון-תמוז תרל"ט, ולפי גרסא אחרת לאחר ירידת מי הירקון לקראת פסח תר"ם. דומה שעלייתם על הקרקע נעשתה בשלבים; ראשיתה בקיץ תרל"ט כשהתיישבו על הקרקע משה ריינהרד ויצחק יעקב מליפנה.[92] אחרים התיישבו בראשית תר"ם והאחרונים בתרמ"א. לא הוברר גם כמה בתים נבנו; לפי חריזמן נבנו שלושה בתי אבן וששה בתי חמר, ולפי גרסה אחרת, פרט לבית אבן אחד (בית וינקלר?) נבנו שאר הבתים (חושות) – חדר למשפחה – מלבני בוץ בצורת מעגל כשפתחי הבתים אל פנים החצר, ולא העלו בדעתם את הגורל המר הצפוי ל"שֹכני בתי-החֹמר אשר בעפר יסודם" (איוב, ד' י"ט), ובשונה ממייסדי המושבה, היו מהם שמיהרו לאכלס את החושות הללו בבני משפחותיהם מירושלים.[93] אולם רוב המתיישבים החדשים השאירו את משפחותיהם בירושלים, והיו שנסעו אחת לשבוע או יותר לראותן ולהצטייד באוכל למשך השבוע.[94]

היו מבין רוכשי הנחלות כאלה שהחכירו את שדותיהם לערבים ובעצמם נשארו בירושלים והיו גם שניסו למכור את אדמותיהם ברווח. נגד אלה המציעים למכירה אדמות בפתח תקוה ונגד הקונים מהם פרסם גרינגארט מחאה חריפה בשם חברת פתח תקוה כבר בקיץ תר"ם והזהיר מפני ההונאה.[95]

היחסים בין המייסדים לבין החדשים – רוכשי נחלת טייאן – הלכו והחריפו; מסע ההסתה נגד גוטמן וסלומון גבר והוזן בידי מחרחרי ריב חיצוניים, כאילו כוונתם לנשל את הירקונים מנחלותיהם. עוד נטען כלפי סלומון שידידו יחיאל מיכל פינס, נציג "קרן מזכרת משה (מונטיפיורי)" ותומכה הנלהב של פתח תקוה מתכוון לפתוח במושבה בית ספר חילוני ומשום כך הוכרז עליו חרם על ידי אנשי כולל אונגרין נאמניו של הרב דיסקין בירושלים.[96] הללו, לדברי פינס, החלו במריבותיהם "מראשית המקנה עד גמר החלוקה" עובדה שתרמה לערעור יסודותיה של המושבה.[97]

בקיץ תר"ם כבר נראו תוצאותיה החמורות של המלריה שפקדה גם את הוותיקים אך כמעט הכריעה את הירקונים שחלו בה והובהלו ליפו ולירושלים ותבעו מגבאי הכוללים בירושלים את כספי החלוקה המגיעים להם. בית דין צדק של האשכנזים בירושלים פרסם אזהרה חמורה, בחתימת הרב שמואל סלאנט, לאותם "אנשים [הירקונים] אשר לא חסו על נפשם ועל זרעם והשליכו עצמם מנגד למקום אשר הוא דראון לכל בשר" בזו הלשון: "כל ההוצאות של החולים של פתח-תקוה על החברה פתח-תקוה הם […] ואם לא תשאו במשא ההוצאות הללו – חובה עלינו ונעשינה – להכריז ולהודיע בכל כתבי העתים מהמכשלה של החברה, וימנעו רבים מלסכן עצמם ולבא ולהסתפח בנחלת פתח-תקוה […] ועל אותם היושבים בדיוטא התחתונה אצל הנחל החובה להעתיק מושבם ולתקוע אהלם  במקום הידוע לאויר צח וטוב".[98]  אולם הירקונים התעקשו להישאר במקומם ולהוציא את פרנסתם מן הירקון ואדמותיו. "בראשית שבתם היו שמחים בחלקם את חסרון הבשר מלאו הדגים ומלמד מי שתיה היו להם מים רבים להשליך במצולותיהם את חטאיהם", כתב עליהם יחיאל בריל, מו"ל עיתון "הלבנון" בסרקזם.[99] ואילו יהודה ראב ציין, שבקיץ תר"ם הגיעו למקום מ"ח סלור, יעקב יצחק שוורצברג הוורשאי, א"ז בלום, יהודה בכר, אלתר וינקלר (סיד) ועוד כמה יהודים מרוסיה ואז פרצה המחלוקת; הקושאנים על המגרשים לבניית הבתים בנחלת קאסר היו בידי המייסדים (המתישבים הישנים) ואילו החדשים שזה מקרוב באו ועלו על אדמות טייאן נשארו ללא מגרשים לבניית בתיהם על הגבעה וטענו לקיפוח. גוטמן, סלומון וגרינגארט דרשו מהחדשים לשלם את חובותיהם, ומשלא עמדו בכך רק אז החליטו להשתכן סמוך לירקון ולייסד שם מושב חדש, לעומתם סיכם וילהלם הרצברג: "וילכו בקרי עם הטבע ויקלו בם ראש".[100] ואילו מתנגדי ההתיישבות הכריזו כי "בין פתח-תקוה ושכונת הירקונים ביחס לקדחת ולא כלום, וכל שומר נפשו ירחק משניהם".[101]

ה. העזיבה

בחורף תרמ"א (1881-1880) הוצפו שטחי האדמה שבין הירקון הגואה לנחל אבו ליג'ה (נחל שילֹה) והמים הגיעו גם למקום מושבם הנמוך של הירקונים, ומוטטו את החושות שבנו לעצמם כבתי מגורים. לפי אחד התיאורים הירקונים קשרו את עצמם איש אל אחיו כדי לא להיסחף בזרמי המים השוצפים, הם נותקו מהמושבה למשך שלושה ימים וסבלו מרעב עד בואם של איכרי המושבה.[102] ולפי גרסת ספר היובל הצלתם באה ממכריהם ביפו ש"באו להחיש עזרה והצילום". על פי תיאור זה רק אחד מהירקונים (זקן אחד שנחנק במחבואו) מצא אז את מותו. אולם לפי תיאורו של יהודה ראב, שלא נמצא לו כל אישור: "מתו איש אחרי רעהו".[103] וכך דיווחו גם העיתונים כאילו "רבים מהם מתו והנשארים נסו על נפשם לירושלים".[104] יעקב גולדמן, כתב עיתון "הצפירה" בירושלים מיהר לדווח שהחורף אשתקד כמו החורף הנוכחי היו קטלניים; סירות נשברו בלב ים וגשמי זעף גרמו נזקים גדולים, הירקון עלה על גדותיו השטחים הוצפו מים ופתח תקוה "נהפכה לעמק עכור". לדבריו, "שנים אחדות!! לחמו בני החברה עם מיכשולים […] הה! לא יכלו להם". "רבים מהם אבדו חייהם ומצאו למו שם קבר מנסיבות האויר המשחת […] רבים נחלו מחלות וכולם אבדו כספם".[105] למרות התיאורים הקשים הללו לא עלה בידנו, ואולי לא ניתן כלל לקבוע כמה מן הירקונים נספו בשיטפון, אם בכלל.

הרושם המתקבל הוא שרוב חברי קבוצת הירקונים ברחו אז לירושלים ורק מיעוטם נשארו במושבה.[106] אותם שנאחזו במקום הוסיפו לגדל תבואה וירקות ומרעה לסוסים עד קיץ תרמ"א ורק אז נטשו.[107]

יהודה ראב נתמנה לבקר מדי פעם במושב הירקונים הנטוש, אולם באין איש במקום עטו עליו הערבים פשטו על השדות ובזזו את שנותר בשרידי בתי החומר שנותרו לפליטה. גם באנשי המושבה פגעו פגעי הטבע; אלה מבין הגרים על הגבעה שבנו את בתיהם ברישול רב (לבנים לא שרופות, אבנים לא מסותתות, בלי סיד וכו') איבדו את בתיהם ורק 5 בתים נותרו שלמים.[108] ואם לא די בכך, עזיבתם של הירקונים הותירה אותם בודדים והקריאות לשוב לירושלים התגברו מאוד. במושבה התגלעו סכסוכים עם הירקונים שנשארו בה, ובקיץ תרמ"א הכתה הקדחת גם בתושבי הגבעה. היבול היה עלוב, הכספים אזלו ותמיכות לא הגיעו. העזיבות רבו והמנהיגים גוטמן וסלומון הבינו ששנת השמיטה (תרמ"ב) הקרבה עלולה להביא לחיסולה המוחלט של המושבה וקראו למתיישבים לעזוב ולהותיר אחריהם חברים בודדים לשמור על הרכוש. לדברי גוטמן בכ"ה בתמוז תרמ"א נעזבה פתח תקוה ואדמותיה הוחכרו לזרים שהורידוה לטמיון.[109]

על פי חשבונו של סלומון התקיימה פתח תקוה כ-26 חודשים (מראשית תרל"ט עד טבת-שבט תרמ"א) ופרשת הירקונים ארכה כשנה אחת בלבד.[110] עזיבתה הייתה כמו יישובה מחורף תרמ"א וסופה כאמור בקיץ. האחרון לירקונים היה אלתר וינקלר שהשקיע כסף רב בקניית האדמות, בבניית הבתים, בכלי עבודה, וראה את השקעותיו נהרסות לנגד עיניו.[111] גרסתו של גודאל שונה ולפיה הוא עצמו שמר על היבול עד ערב ראש השנה תרמ"ב ורק אז הוא מכר אותו.[112] בסופו של דבר הפלחים שדדו והרסו את שהשאירו אחריהם המתיישבים. שלוש שנות התלאה הגיעו לקיצן ודלדלו את כספם של המתיישבים שאיבדו את רכושם ואת בריאותם. מערכות היחסים השתבשו ולא היה ממשיך למפעל ותומך לא נמצא לה.[113]

בתרמ"א כשנדמה היה שפתח תקוה חרבה ואין לה מקים, החלו התארגנויות חדשות שנועדו להחזיר עטרה ליושנה.

ו. האגודות

באביב תרמ"א פרצו הפרעות ביהודים בדרום רוסיה – "סופות בנגב" – ועל סדר יומו של העולם היהודי עלתה במלוא חריפותה השאלה לאן להגר: לאמריקה, או לארץ ישראל.[114] באותו הזמן ממש החלה עזיבת פתח תקוה מתושביה והיוותה עדות לכישלון ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. מכתבו של נטר אמור היה לעצור את זרם המבקשים לחדש את רעיון יישוב ארץ ישראל ולהטיל על כי"ח לסייע ליהודים הנמלטים מרוסיה להגר לאמריקה.

 בכ"ו בסיון תרמ"א (23.6.1881) יסדו הירקונים ואנשי כולל אונגרין ואחרים את "אגודת מיסדי הישוב" ששמה למטרה לעשות "תיקון חברת פתח-תקוה אשר היא כמעט נהרסת", לבחור מקום ראוי להתיישב בו ולמצוא שותפים לאגודתם דווקא מחו"ל (רוסיה).[115]

הרב דיסקין הסכים לתת את חסותו עליה ולשמש לה פטרון – "סוכן". הוחלט שהקושאן על האדמה שתרכש יירשם על שמו וכל "התנהגות החברה יהיה רק על פקודתו". האגודה החדשה תחפש תמיכה כספית בחו"ל, תשגר שליחים ותנהל מסע תעמולה.[116] בג' באב תרמ"א פורסם ב"חבצלת" כרוז של האגודה "קול מעיר", שעיקרו שיתוף אנשי ירושלים ואנשי הגולה ובמיוחד יהודי רוסיה, בגאולת הקרקע ועבודת אדמה "לכונן מושבות בארצינו הקדושה לבנות הנהרסות ולנטוע הנשמות". לדברי מחבר הכרוז (מ"צ לוינזון) אין לחשוש מן הערבים ואין מחסור בקרקעות ויש לרשת את הארץ. בראש הכרוז הזה ובין הפסקאות הפסוק: "שובי, בתולת ישראל, שובי אל עריך אלה" (ירמיהו, לא, 20). על הקול קורא הסכימו רבני בד"צ האשכנזים וחתמו עליו ביום רביעי ט' בתמוז תרמ"א (6.6.1881).[117]

ישראל דוב פרומקין, הבעלים ועורך "חבצלת", שנמנע עד כה מלהביע דעתו על "תנועת הקולוניזציון" בכלל ועל אירועי פתח תקוה, תמך ללא סייג ב"אגודת מייסדי הישוב" והמליץ בכל פה על חבריה המנוסים.[118] הוא פרסם "מודעה" מטעם השלטונות על שטחים העומדים למכירה ובזול, גם סביב יפו, והמליץ בחום לכל חובבי רעיון ישוב הארץ לרכוש במהרה את הקרקעות הללו כי הזדמנות שכזו לא תחזור.[119] הוא פרסם גם את המלצתו של יוסף אפנדי קריגר, מזכירו-מתורגמנו של הפחה הירושלמי מחמד רעוף על יוזמת אגודת מייסדי הישוב.[120] באותו הגיליון פרסם איש ירושלים אברהם משה לונץ את מאמרו "הצעות נאמנות להטבת מצב אה"ק ואחינו היושבים עליה" וביניהן "העבודה בשדה" שהיא מקור פרנסה לרבים. המאמר פורסם באותה השנה בשנתון שלו "ירושלים" ושם נכתבו הדברים האלה: "תוצאות הקולוניות אשר יסדו אחינו בימים האחרונים תסיע את ידי הדבר […] הרבה מאחינו מרחוק ומקרוב ינהרו אלינו ובכסף מלא יקחו כברת ארץ ויתחברו אל האנשים האלה גם אחינו היושבים פה אשר כבר הראו […] את אהבתם הרבה לעבודת האדמה […] כאשר תראה למדי חברת "פתח תקוה".[121]

עד מהרה יצא שם החברה למרחקים ואפילו יחיאל בריל מו"ל "הלבנון", קידם אותה בברכה וציטט מתוך "חבצלת" את "העובדה" שלפני שנתיים הם רכשו אדמות בכסף מלא בעמק "מהלך חמש שעות יסוב אותה עם נחלי פלגי מי הירקון והרקון מול יפו", ועתה קונים הם כברת אדמה במקום גבוה לבנות עליה "עיר מושב". אולם הוא הוסיף כי עליה לגלות את רצינות כוונותיה כשתפרסם את עלויות רכישת האדמה, בעלי החיים ושאר ההוצאות והעיר ש"הדברים האלה יתנו שמחה בלבנו".[122] בכסלו תרמ"ב (1881) פורסמו עיקרי תקנות החברה בחתימת: יוסף שמואל הקטן הערשלער, משה צבי בן ארי' לעווענזאהן, יחזקאל מאיר [מנדלמן] מאה"ק וצבי יהודה לעדערבערג הירקונים. [123]

על פי התקנות האלה מקבלת עליה האגודה את מרות רבני ירושלים "כמנהג האשכנזים בעיה"ק ירושלים".[124] התקנות פורסמו ב"ספר הברית והזכרון לחברת 'אגודת מיסדי הישוב', אשר ראשית מעשיה בחברת פתח תקוה אשר הוסדה ביום השמיני לחודש תמוז התרל"ט לפ"ק". בעמוד השער צוטטו פסוקי התקוה לעתיד: "ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם" (עמוס, ט, יד-טו). [125]  

בפתח ספר הברית והזכרון פורסם החיבור "קול מעיר" ובו הצהירו יוזמיו (מ"צ לוינזון וחבריו) כי ידועות להם תהלוכות ארצנו ובכוחם לסול המסלה לבאים בעקבותיהם אל המקום בו יוכלו לחיות במנוחה. לדבריהם לפני שנתיים כבר נקנתה כברת אדמה סמוך לפלגי הירקון שמול יפו. אך הואיל והאדמות מצויות במקום נמוך בעמק הם קונים כברת ארץ נוספת במקום גבוה לכונן שם עיר מושב. כיון שהוציאו את כספם לרכישות הללו דרוש להם עוד כסף לבנות בתים ומקום לבהמות ולתבואה לספוק צרכי הבית לשנה הראשונה.

האגודה זכתה כאמור לאהדה רבה, וראשיה ובמיוחד הרב דיסקין היו כתובת לפונים מחו"ל בדבר רכישת אדמות ואורחות החיים בארץ ישראל.[126] בניגוד לאהדה הציבורית שזכה לה המהלך שנקטו בו הירקונים, הוא עורר את חמת מייסדי פתח תקוה, שכזכור האשימו את הירקונים בהתפרקותה של המושבה לאמור: "החברים החדשים שבנו בתיהם על יד הנהר החריבו את הישוב והרפו את ידי החברים הישנים […] בשלהם נחרב הישוב הראשון […] כי בהתפרדם מחבריהם הראשונים התפרדה החבילה". ולא זו בלבד, במקום לתקן את שעיוותו הם בנו להם אגודה לעצמם ועשו ביניהם תקנות שאין נפש היפה סובלתם". הכוונה לאגודת "מיסדי הישוב באה"ק".[127] חברי האגודה מינו את אשר זליג בלום ואת אברהם שלמה לעוויטאן, מגיד מישרים בבית הכנסת הגדול בירושלים, כשליחים אל קהילות ישראל לעודד ולעורר יהודים להתיישבות. הם הונחו לייסד ועדים בערים ובעיירות שעליהם לשלוח את כספי המתיישבים העתידיים ישירות לרב דיסקין.[128] תחילה זכתה האגודה לברכה, אולם משנודעו הליכותיה ש"העגאאיזמוס מצא לו מקום בלב רוב חברי האגודה והאי אחדות שולטת בה", הסתייגו ממנה רבים וניערו ממנה את חוצנם. יעקב גולדמן, שהיה מהקוראים לעלות לארץ ישראל ציין במאמר שפרסם אז בין שאר דבריו שניסיונה של פתח תקוה מלמד שהבהילות לא תיטיב עם העולים, גם סכומי הכסף שיביאו עימם העולים אינו ערובה להצלחה. לדעתו יש לייסד חברה להתיישבות, קיימת שיהיה בכוחה לסייע להתיישבות בעלת סיכויי הצלחה. באותו הגיליון נקב גולדמן בשמה של אותה החברה שנקראה קודם "פתח תקוה" ועתה הוסיפו לה שם חדש "אגודת מיסדי הישוב".[129] כעבור זמן לא רב חזר בו גולדמן מתמיכתו באגודה זו[130] גם רבנים חשובים הזהירו את המבקשים לעלות מפני המנסים לפתותם, שהרי פרט לאדמות פתח תקוה לא נרכשו עדיין אדמות.[131]

במאמר מוסגר נציין שחיים אמזלג, קונסול בריטניה ביפו, פרסם הודעה לאוהבי ציון וחובבי ירושלים, כי בשל התקלות שפגשו העולים הנמלטים ארצה עם כספם הוא הצטרף אל "ועד חלוצי יסוד המעלה", מייסדי ראשון לציון, כדי לסייע בידיהם, אך צרכיהם מרובים ונחוצה עזרה. ז"ד ליבונטין, שעמד בראש האגודה דיווח במכתב אל שפורסם ב"הלבנון" על ניסיונותיו לגייס כספים ופרסם את ה"פראגרם לפעולת הועד 'חלוצי יסוד המעלה'".[132]

"אגודת מייסדי הישוב" כמעט לא זכתה לתמיכה כספית מיהודי הגולה, והמעט שנאסף לא ברור לידי מי הגיע.[133] ו"כשמצאו עצמם ברעה גדולה", התחיל סכסוך בינם לבין מוכרי האדמות והדברים נתבררו בבית הדין. דברי נאצה משני הצדדים מלאו את ירושלים ובסופה של המחלוקת אלצו הקונים את המוכרים לחלק ביניהם את האדמות על פי קביעת מודד מומחה. הסכסוך הזה גרם לכך שלא חרשו ולא זרעו את השדות ונותרה שממה במושבה כי בפתח עמדה כבר שנת השמיטה.[134]

בקרב יהודי רוסיה ובעיקר בחוגים מתקדמים החלו להתעורר תהיות לגבי החברה הזו וסכנתה לעתיד יישוב ארץ ישראל, וכך כתב המשורר והעיתונאי יל"ג (יהודה ליב גורדון) באחד ממכתביו: "כל זמן שיד הרבנים תקיפה ודתם אשר כפו עלינו כגיגית עומדת בשלמותה, לא יוכלו בני ישראל לעשות ממשלה בפני עצמה. [כי] מי ישב בראש? הר"ר יהושע דיסקין וזוגתו?"[135] גם פינס וחוגו לא הביטו בעין יפה על האגודה החדשה ועל חלקו של דיסקין ואלה היו דבריו: "אל תגורו מפני זנבות האודים העשנים שלקחו להם עטרת תפארת "מיסדי הישוב". חבור שוטים ובטלנים המה, ולא ירעו ולא ישחיתו אי"ה ושליחיכם  בבואם הנה יודע למו שורש דבר  […] ואולם לא רק היא המדה בנוגע לעוז שליטי הדת פה בכלל […] ומה גם משעה שנשים משלו בנו".[136]  למרות הביקורת הזו התמיד הרב דיסקין לשמש כסמכות הלכתית עליונה לאיכרי פתח תקוה בנושאים שונים ובכללם השמיטה (תרמ"ט) וגם חקלאיים מובהקים (חריש וקציר) ולא ניתן היה להמרות את פיו.[137]

גוטמן סלומון ושאר מייסדי פתח תקוה הבינו, באיחור-מה, שהאגודה החדשה תאיים על עתידה של המושבה ובחנוכה תרמ"ב (18 בדצמבר 1881) הם הציגו לציבור את תקנותיה של אגודתם "חברת פתח תקוה".[138] התקנות היו פושרות ופשרניות ואף כי הודגש הקשר עם רבני ירושלים, הכוונה הייתה למזער אותו למינימום ההכרחי מתוך הבנה שהוא לא ייטיב עם המושבה. הם פרסמו מאמר מבטיח ולפיו תהיה פתח תקוה "לגן עדן ולנוה מחד ונעים מאין כמוהו", וכן, ציטוטים מפי גוטמן המעיד על דרכם של המייסדים ברכישת האדמות בעבר וכי עוד נכונו לפתח תקוה עלילות.[139]

המייסדים בקשו להחזיר עטרה ליושנה ולשם כך רצו לפצות את 20 שותפיהם הירקונים "העניים, העצלים והזקנים" ולהביא אחרים תמורתם. אך הסכום הנדרש 5000 פרנק לא עמד לרשותם. לדעת גוטמן ניתן להפוך את האזור לגן פורח אם תבנינה תעלות ניקוז וינטעו עצים וכו'[140]

ז. יהוד

בתרמ"ב התעשתו גוטמן, סלומון וחבריהם ופנו אל העולים החדשים שזה עתה באו זלמן דוד ליבונטין וחבריו, חברי האגודה "ועד חלוצי יסוד המעלה" מייסדי ראשון לציון, להצטרף אליהם ולבסס את המושבה, אך יזמתם נדחתה.[141] בקיץ תרמ"ב פורסם גם שנטר הבטיח להושיב על אדמות פתח תקוה הנטושות מאה משפחות "מנדחי ישראל", אך לא נמצא לדברים אישור.[142]

באביב תרמ"ב התגייס י"מ פינס לעזרת מייסדי פתח תקוה להקימה מחורבנה "ותחדש החברה כנשר נעוריה ותחליף כח, כי הלכו ממנה רבים מהחברה הישנים אשר לא היה בהם ברכה ויבואו אחרים חדשים בחברה ויפרדו כ-40 חברים ויקנו להם מושב חדש בכפר יהוד".[143] והחל בשיווקן של האדמות (40 חלקות) שנטשו הירקונים, "מהממאנים לשלם", או שלא שלמו את מלוא מחירן. בעצתו נרכשו כ-16 כרמים (כ-130 דונם) מאדמות יהודיה, שחולקו ל-46 חלקות ונקנה "הרבע" (2600 דונם) שבידי הפלחים. [144] הפעם למדו המייסדים מניסיון העבר והחליטו להציע את האדמות רק לאנשים אוהבי שלום המחויבים לעבודתם, ולבעלי אמצעים מספיקים. המקום הנבחר משתרע באזור שאוירו טוב ומימיו ראויים ויטעו בו עצים – מאכל וסרק – שיטהרו את האויר. לא יבנה כל מבנה טרם מציאת מים לשתיה. לא תחל העבודה בשדות קודם שייבנו 10 בתים. אנשי החבורה חיברו להם תקנות "חוק ומשפט אשר על פיהם יצאו ויבואו" ו"לא יכשלו". בראשית תרמ"ג הוחל בבניית הבאר ורק לאחר שנמצאו המים (סיון תרמ"ג) החלו בבניית הבתים.[145]

בינתיים נודע על קבוצת נוכלים המוכרים חלקות (ד' אמות) מאדמות פתח תקוה וגוטמן, סלומון וגרינגארט פרסמו מכתב נזעם מטעם "חברת פתח תקוה" ובו אזהרה שלא לקנות מידיהם דבר. הם התריעו על הנוכלים המוכרים אדמות שלא ברשות המנהלים. לדבריהם אדמות יהוד ממוקמות במקום בריא, החברים החדשים שהתקבלו מביאליסטוק הם הגונים ומקשיבים. היוזמים הצליחו להוריד את שיעור המכס השנתי והכול עסוקים בבניית הבתים.[146] גוטמן וסלומון מכרו להם ולאנשי פוניבז' 36 יחידות ואלו נמסרו לפלחים באריסות למשך שלוש שנים והפקידו את מרדכי דיסקין, סלור וליפקס עליהן.[147] אך גם מתיישבי יהוד חשדו בסלומון וחבריו בהתנהלות הגובלת בעושק לאחר שקנו את אדמותיהם בכסף בשטר ובחזקה ועל נחלאותיהם הושיבו אחרים.[148]

באביב תרמ"ב שלח פינס את אברהם קופלמן לרוסיה כדי למכור אדמות פתח תקוה.[149] הוא מכר 30 יחידות ליהודים מביאליסטוק. נקנו שטחי קרקע ביהודיה (150 דונם) שחולקו ל- 46 יחידות. במסעו השני (ספטמבר 1882) קופלמן ניסה לשכנע לרכוש יחידות מאדמות הפלחים (2600 דונם) שעמדו למכירה. בביאליסטוק הציע ברוך פריידנברג (הר-שלום) לרכוש את כל השטח ושלח לפינס 2000 רובל ובמקביל אירגן קבוצה בת 14 איש שרכשו אדמות. גם בן ציון שאטיל מפוניבז' הזמין 10 חלקות.[150]

סלומון פרסם עוד כי נקנו אדמות ביהודיה, התקבלו חברים חדשים הגונים מעיר ב' (ביאליסטוק), כי הופחתו מסים ותקוותם עזה "לכונן כמו רמים הקאלאניה הראשונה לשם תפארת אה"ק ובני ישראל".[151] כעבור חודשים אחדים דווח מן העיר ב-ק [ביאליסטוק] שלמרות אבני הנגף שהניחו מרגלים ומוציאי דיבה העניין שהחלו בו לפני חצי שנה מתקדם והולך. קופלמן עניין את האנשים לרכוש את אדמות הקולוניא שנעזבה מהירושלמים המייסדים הראשונים "באשמת אנשי מדון שהפרידו בין הדבקים".[152]

בטבת תרמ"ג רכש א"ל פרומקין שטח אדמה בפתח תקוה וביהוד "מבלי חקירה רבה" בהסתמכו על "כשרון רוח מיסדיה" כדלקמן: ששה חלקים גדולים מנחלת קסאר וחלק וחצי מנחלת טייאן ועוד ח' מקומות יישוב ביהוד ושילם תמורתו יותר מעשרת אלפים מרק.[153]

באביב תרמ"ג יצא קופלמן לשליחות בפעם השלישית ובסופו של דבר הצליח למכור  כ- 46 חלקות ליהודים מפוניבז', ביאליסטוק, מסלונים, גרודנה, טוקמאק, מוהילוב ועוד.[154] פינס שעמד מאחורי מכירת הנחלות לאנשי חו"ל ערך רשימה מפורטת של רוכשי האדמות ולפיה מספר המתגוררים ביהוד 107 נפשות ומאנשי ירושלים – הונגרים ואחרים – בסך הכל 37 איש מהם 12 התיישבו ביהוד.[155] במאמר מוסגר נציין שביוני 1882 גזרו השלטונות על איסור כניסה לארץ, ורק לאחר שהופעלו לחצים על הקונסול הרוסי קוזבניקוב התאפשרה הכניסה. בין הפועלים י"מ פינס, שבעת ההיא כבר קיבל עליו לשמש פטרון לביל"ויים.[156]

בינתיים הסתובבו בירושלים נוטשי פתח תקוה מן הירקונים והמטירו מכתבים ובהם תינו את מר גורלם "כי קצרה ידם להתישב כראוי וכי אינם מקבלים כל תמיכה מהכסף שישולח לתמיכת הקולוניא פתח תקוה". לדוד גורדון עורך המגיד התבאר, לאחר בדיקה, שכותבי המכתב אליו הם "מבעלי המושב הקודם שקנו אדמה לפני שנים הרבה וכבר עזבו אדמתם פני הסיבות הנודעות והנם יושבים כעת בירושלם ומקבלים חלוקה".[157]

אנשי יהוד זכו לתמיכת חובבי ציון ובמשך הזמן שבו לפתח תקוה, שיקמוה מהריסותיה והפכוה למושבה הגדולה ביותר.[158]

ח. המתיישבים על גדות הירקון

אין בידינו רשימה אחת אמינה של שמות הירקונים. נותרו מספר רשימות שעל פיהן ניתן לנסות ולשחזר, באופן חלקי בלבד, את קבוצות רוכשי אדמות טייאן ומי מהם התיישבו על אדמותיהם סמוך לירקון, ובעזרתן גם להבין את הפרשה האומללה.

א. ברשימת בעלי זכות הבחירה לוועד חברת "פתח תקוה", שהתכנסה בז' חנוכה תר"ם (16.12.1879), נמנו 60 ירקונים ו-6 ממייסדי פתח תקוה בתרל"ח. [159]

ב. בפרוטוקול הבוחרים לוועד שנחתם בד' לסדר שופטים (טבת תר"ם) נמנו שלושים וששה מן הירקונים שנכחו בחתימת הפרוטוקול (להלן בטבלה).

ג. על כתב ההתקשרות של "אגודת מיסדי הישוב", שהוא מאוחר יותר (כ"ו בסיון תרמ"א, 23.6.1881), שיסדו קוני אדמות טייאן חתומים 26 [ב-* חברי "אגודת פתח תקוה"] כדלקמן: עזריאל זליג הויזדורף, אהרון בן צבי הלפרין, הירש ליב ב"ר מרדכי ז"ל, יוסף בנימין שיין, יעקב במ' בלומנטל*, יוחנן בר' יוסף יעקב פוטערמאן, דב מאיר במו"ה יעקב ז"ל, אהרון יפה [צ"ל גדליה ב"ר אהרון יפה], משה זיסערמאן, אשר זליג בן זאב וואלף בלום מנאווידוואהד, משה בן צבי לעווענזאהן, צבי יהודה הלוי מפלאצק, דוד יאליס מברעזאווא, יוסף שמואל הערשלער, משה בהר"מ גרינגארט, נתן גרינגארט*, עקיבא יוסף הי"ו א"י מו"ה [מורנו הרב] שליט"א,[160] אברהם פייגול, יהודה לייב צייטלין יליד עה"ק תובב"א, יחזקאל  בה"ר מאיר מאנדעלמאן, דוד הערשלער, לאזר ראאב*, אברהם הערשלער, משה שמואל ראב, יצחק לעדערבערג מפולאצק [צ"ל מפלוצק], בנימין בינוש סלאר (נחתם ברשותו).[161]  אחדים מן החותמים הללו השתייכו לכולל אונגרן ("שומרי החומות"); רוב החותמים לא התיישבו בפתח תקוה ונשארו בירושלים; לא ברור אם ומדוע חתמו הפתח-תקואים הוותיקים.[162]

ד. בשנת תרמ"ד (1884) שלחו שרידי הירקונים, עשרים ושבעה בתי אב המונים כמאה נפשות שהתגוללו בחוצות ירושלים ללא פרנסה, מכתב אל עורך העיתון "חבצלת" כ"קול קורא" אל יהודי הגולה ובו בקשה נואשת לתמיכה כדי שיוכלו לשוב לפתח תקוה ולעבד את אדמותיהם. בפתח הדברים צוין שהם היו "הראשונים אשר התעוררו" לקיים את מצות ישוב ארץ ישראל. הם "זרעו והצליחו וגם עשו פרי", אלא ש"לא קלעו אל השערה כי עשו מקום מושבם במקום לא מוכשר לישוב" ומשום כך "היו מוכרחים לברוח על נפשותם בפחי נפש".[163]    

ה. מחברי ספר היובל ערכו רשימה של 15 מן הירקונים שהתגוררו על גדת הירקון והוסיפו מעט פרטים ביוגרפים, ומנו עוד 7 נפשות שאין עליהם כל מידע.[164] ו"'כל שאר תושבי הירקון שלא הותירו כל זכר מחייהם ומקום קבורתם. מהם הפריחו נשמותיהם בצריפי העץ הראשונים, מהם בבתי אבן על נחלתם הפורחת – שבעי ימים ועמל ומהם בירושלים – על הר הזיתים מנוחתם".[165] מחברי ספר היובל מנו

23 נפשות בלבד. לפרטים הביוגרפים שפרסמו מחברי ספר היובל יש ערך רב הואיל ויש בהם כדי להפריך את הדימוי השלילי שדבק בהם ולהעמיד דברים אחדים על דיוקם. הראשון מבין הירקונים, שעלה להתיישב הוא כנראה משה ריינהרד, חקלאי מאזור חרסון ברוסיה. אשתו נפטרה בהריונה בפתח תקוה בחורף תרמ"א ונטמנה ביפו. כעבור זמן לא רב חלה גם הוא בקדחת ומת ונקבר ביפו.[166] יעקב חַיָל (סולדט) [שם משפחתו לא ידוע], קנטוניסט ששירת כחיל בצבא הצאר ניקולאי נישא לגויה, התגרש, עלה לירושלים, ומשם בא לפתח תקוה בהיותו כבן ששים. היחיד שבנה לו בית אבן ועבד כאיכר מנוסה. נפטר ממחלה ממארת ונקבר ביפו.[167]

אברהם דַּוָד  (עושה דודים, קוטליאר ברוסית) שם משפחתו לא ידוע. התיישב בפתח תקוה עם בתו צ'סיה-רחל כבת 18. עם  מותה עזב ושב לרוסיה. כעבור זמן חזר ליפו שם נקבר.[168] יצחק יעקב שווארצברג עלה עם משפחתו מליפנה. התיישב לבדו וחי במקום חודשים ספורים לפני עליית הירקונים. לאחר שעזבו בני משפחתו הוא חזר בעקבותיהם לעיירה ליפנה שם נפטר כעבור זמן קצר. שמשון גוטהילף (גוטליב) לאחר עלותו מהונגריה למד בישיבה של עי"ש בירושלים. מייד לאחר עלותו לפתח תקוה חלה בקדחת והובהל לבית חולים בירושלים. על האחים אברהם אבא ומוטל סלאנט (אינו ברשימת הבוחרים) המידע מועט; אבא סלאנט התישב עם אשתו ובנו. הילד חלה בקדחת צהובה ומת מיד עם עלותם על הקרקע. אלתר וינקלר (סַיָד) עלה מגליציה לירושלים בתרכ"ח וכעבור כעשר שנים, בהיותו כבן ששים, התיישב בפתח תקוה עם בנו אברהם ובנה את ביתו על הגבעה. מן הפרטים הללו עולה שרוב הנפטרים לא מקדחת שפשטה ביישוב נפטרו ולא טבעו למות בשיטפון הגדול בחורף תרמ"א. מחברי ספר היובל מנו את שאר המתיישבים כדלקמן: יצחק יעקב מוורשה, מנש שוחט (שו"ב) (מאונגרין), יהושע גולדשטיין, הירש לייב, איסר, פנחס שוכמן ושמואל רכטמן. לא ידוע עליהם דבר וגם לא מקום מנוחתם. ייתכן שדווקא אלה עזבו, או פונו מן המקום לירושלים ושם מצאו את מותם.[169] מבדיקת השמות ומהשוואת רשימות תרל"ט ותרמ"א לרשימת תרמ"ד ניתן ללמוד על שתי אלמנות (אלמנת יהודה בן יצחק ליב מפינסק ופייגע אלמנת שמואל אייזיק פישמן) אך אין לדעת את סיבות פטירת הבעלים. גם לחסרונם של שמות נוספים לא נמצאו הסברים.

מחברי ספר היובל לא כללו את חברי אגודת "שבת אחי"ם" בכלל קבוצת הירקונים, אולי מפני שבנו את בתיהם על הגבעה, כשם שעשו כן מנהיגי הירקונים משה צבי לוינזון,[170] אשר זליג בלום ויעקב בלומנטל. הללו נמנו עם מייסדי ובוני המושבה ולא עם הירקונים.[171] כמותם נהגו גם עם אברהם קופלמן ובנו מנחם-מנדל, שנחלותיהם נקנו ע"י פינס, והם מופיעים ברשימת הבוחרים.[172]

בהצהרתה של המשלחת לקביעת מקום מושבם של הירקונים מיום 11.10.1944 נמנו תריסר שמות בלבד: יעקב היל, [יעקב-יאנקל] סלדט, אברהם וינקלר, משה ריינהרד. אברהם קוטליאר ובתו צוסיקה, שמשון גוטליב [גוטהילף], אבא וסוסיל [מוטיל?] סלנט, יצחק יעקב מוורשה, מנש שוחט, יהושע גולדשטיין, ואריה זאב גרינשטיין, פועל אצל ריינהרד.[173] אין לתמוה על איכותה ומהימנותה של רשימה זו שנערכה 65 שנה לאחר מעשה כשבמקום גם לא נותר כל שריד.  

ה. בשנת 1992 מסר דוד גולדברג לארכיון ההיסטורי בפתח תקוה שלוש רשימות של שמות הירקונים ללא ציון מקורן; באחת מנויים 108 שמות אנשים ששלמו מִקדמה ומהם רק כ-40 הגיעו לפתח תקוה. הרשימה השנייה כוללת 64 שמות.[174] הוא מנה גם את אברהם קופלמן ובנו מנדל, הרב עי"ש, זליג בלום, מרדכי סלנט (אחיו של זונדל),[175] שמואל ויהודה בכר, משה ואברהם בכר,[176] סנדר חדד,[177] יוסף ועזריאל הויזדורף,[178] מרדכי דאוואד?,[179] יצחק יעקב מליפנא, יצחק יעקב שוורצברג, אברהם וינקור [וינקלר?] ואחיו טקאטש [?], שני אחים וסטרזינסקי.[180]

ו. באלבומי הביוגרפיות של מייסדי פתח תקוה התבלבלו היוצרות לחלוטין; באלבום "אבות/מיסדים" ביוגרפיות של 18 אישים מהם גם מן הירקונים כגון: אשר זליג ורחל בלום, הויזדורף מרדכי שלמה וחיה,[181] לוינזון משה צבי ואסתר,[182] שלזינגר עקיבא יוסף וליבע, מרדכי דיסקין ודינה[183]  (נשמטו שמותיהם של יהודה ראב, ודוד רגנר). באלבום "מייסדי אם המושבות 1900-1878" מצויה רשימת הירקונים ובה 19 שמות בלבד והם: בכר משה ומזל, לייב איסר הירש, בלומנטל יעקב, גוטהילף שמשון, דוואד אברהם, וינקלר אלתר, וינקלר אברהם ויונה טוביה, סלור חיים-משה ומטל, שווארצברג יצחק יעקב, גולדשטיין יהושע, חייל יעקב, יצחק יעקב מווארשה, סלאנט אבא ומיטל [צ"ל מוטיל], ריינהרד משה, רוזינטל יחיזקיהו-יעקב,[184] רכטמן שמואל, שוחט מנש, שוכמן פנחס. (בכר משה ווינקלר אלתר מופיעים גם ברשימת המייסדים).[185]

מתוך העדויות הללו והפרסומים השונים ניתן לקבוע:

א. כמאה איש ואולי יותר נרשמו לרכישת נחלות מאדמות טייאן ואף הקדימו לשלם, אך לא היה בכוחם להשלים את הקנייה. מתוך כששים הקונים ששלמו את המחיר (כולו או רובו) במועד כנדרש (לעתים רכשו מספר נחלות), היו שלא עלו להתיישב מסיבות שונות כגון: לא כשרה השעה והחליטו להמתין, ניסו למכור את נחלתם לאחרים, השמועות שהגיעו לירושלים על הקשיים במושבה הפחידו וכו'

ב. הירקונים, שלרובם לא היה ידע או ניסיון חקלאי כלשהו, ובכל זאת הרהיבו עוז להתיישב על הקרקע, כשלושים ראשי בית אב, על הגבעה ועל גדות הירקון, נתקלו בקשיים כה גדולים שלא היה בכוחם להתגבר עליהם. מחד-גיסא התאכזרות איתני הטבע ומאידך-גיסא יחסם של ה"קולטים", שלא השכילו להתגבר על הסכסוכים שנתגלעו במושבה פנימה סביב רכישת הנחלות והקושאנים וסוגיות הלכתיות, ואף לא על חילוקי הדעות שנתגלעו בינם לבין רבנים וממונים בירושלים. המייסדים גילו כלפיהם ניכור ואפילו עוינות נוכח סירובם של הירקונים להישמע לעצותיהם, לפסיקות הבד"ץ בירושלים, ולאחר הנטישה הגדולה.

ג. דומה שמלכתחילה לא רבו סיכויי הצלחתם של הירקונים בתנאים שלתוכם נקלעו שלא בטובתם ושלא בטובת פתח תקוה, שנעזבה בקיץ תרמ"א ערב שנת השמיטה. הניסיונות לתלות בירקונים את כישלונה של פתח תקוה אינו מוצדק. ניסיונם לחדש את המושבה ולתקנה באמצעות "אגודת מייסדי היישוב" (תרמ"א), בראשותו של הרב דיסקין, הגם שנחל כישלון צורב, הוא אולי עדות לנחישות ולאמונה בכוחם לקומם את אם המושבות מחורבנה. גם לאחר חידושה של פתח תקוה פעלו הירקונים לשוב ולעבד את נחלותיהם העזובות אך הדבר לא צלח בידם.

ט. המשמעויות

כישלון ההתיישבות על גדות הירקון לא היה מקרה נקודתי, עצוב ככל שיהיה, אלא כשלון שהעמיד בסכנה רבה את עתידה של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. בעקבות רצח הצאר אלכסנדר השני התחוללו פרעות ביהודים (15 באפריל 1881): "הסער הגדול אשר נעור מירכתי נגב ארצנו והרעיש עוד הפעם את אחב"י שוכני רוסיא האדירה".[186] אז החלה ההגירה מרוסיה ועלתה השאלה לאן? לארץ ישראל או לאמריקה ולמדינות הגירה אחרות. אלה מיהודי חו"ל שבחרו לעלות לארץ ישראל, הקימו אגודות בערי רוסיה ורומניה ושלחו שליחים לבחון רכישת אדמות להתיישבות.

פעילות זו עלולה הייתה להיפסק ולהעמיד בספק את רעיון יישוב הארץ כשהתפרסם ב"ג'ואיש כרוניקל", גיליון 678 ביום 24 במרץ 1882 מכתב גלוי לעורך מאת קרל נטר, מייסדו ומנהלו של בית הספר החקלאי "מקוה ישראל", ובו גילה את דעתו שאין כל סיכוי להצלחת התיישבות יהודים בארץ ישראל.[187] במכתבו עשה נטר את חשבון רעיון יישוב ארץ ישראל על סמך ניסיונות ההתיישבות עד כה, ובכללם מקוה ישראל, [188] המושבה האמריקאית ביפו ומושבות הטמפלרים. בין שאר נימוקיו ציין נטר את כישלונה של פתח תקוה. מבין הגורמים לכישלון ההתיישבות מנה נטר את טיבן הירוד של האדמות הנרכשות, קשיי הסתגלות של אנשי אירופה לתנאי הארץ, בתחרות הכלכלית לעולם ינצחו הערבים שצרכיהם מעטים, היעדר הגנה ראויה מפני הערבים, פקידות מושחתת ועושק מסים. באשר ליהודים הדגיש נטר סיבות כגון: המצוות התלויות בארץ (שמיטה ומעשרות), אין בין היהודים בעלי ידע חקלאי קודם, הקושי הטבעי של המהגרים להסתגל לעבודות ולהתפרנס בשנתיים הראשונות, צרכים רבים כגון: בית כנסת, בית ספר, בית מרקחת ושאר שירותים וכוח אדם מתאים מייקרים מאוד את ההתיישבות. לכל אלה הוסיף נטר טיעון שלפיו קיימת סכנה חמורה של שואה אם תתבררנה לגויים הסיבות לקיומה של תנועת מהגרים לארץ הקודש. נטר המליץ אפוא לכי"ח להפנות את היהודים המבקשים לצאת מרוסיה אל אמריקה. המאמר תורגם לעברית ופורסם בכתבי עת שונים וגם ב"חבצלת" הירושלמי.[189]  בסמוך למכתב הגלוי הופיעה תגובתו של כריסטוף הופמן, מנהיג עדת הטמפלרים שהפריך את טענות נטר ובהתייחסו אל "אם לבש" [פתח תקוה], שנוסדה לפני שנתיים! לא ידע הופמן לומר אם נואשו מייסדיה או אם עמלים הם לכוננה מחדש.[190]

מגיב נוסף למכתב נטר היה הרב מרדכי גימפל יפה, למן תרמ"ט תושב יהוד, שטען כי אין מקום להשוות בין היהודים לטמפלרים ולאחרים שבאו בעיקר מטעמי אמונה. ליהודים מטרות אחרות ולכן צפויה להם הצלחה: "להוציא לחמם מן הארץ, ולשבת במנוחה, וגם להשאר יהודים נאמנים עפ"י התורה והמצוה" ובמלים אחרות: שילוב בין תועלת חומרית לתועלת אמונית. מקרה פתח תקוה, לדעתו, הוא עדות להתנהגותם חסרת האחריות של הירקונים.[191]

יחיאל מיכל פינס, תומכה של פתח תקוה, דחה כמובן את הסיבות לכישלונה וטען שהסיבה העיקרית לכך היא שלא היה יסוד לבניינה כי לא שררו בה מלכתחילה "אהבת השלום והסדרים […] לא אורך רוח וסבלנות אך היו כאן בהלה וחפזון צלמות ומריבה". בני פתח תקוה "בבהלה קנו, בבהלה מכרו בבהלה התישבו ובבהלה נסו". לדבריו, המבקשים לייסד מושבה על מנת להאחז באדמה יהיו חייבים בשמירת כללים יסודיים, שלא נשמרו, אותם מנה בחיבורו.[192] פינס סבר שהצלחת ההתיישבות העתידית תלויה באיכות המתיישבים כגון: מי שחפצם בלבם, מי שכחם במתניהם, מי שצרור כסף בידם, או אמנות כלשהי (נגרים, נפחים, פחחים ובנאים, רצענים, אורגים, מפתחי חותמות, סנדלרים, אופי תופינים, עושי עגלות ועוד). הוא גם המליץ לבעלי ההון המבקשים לרכוש אחוזות ולמשכילים המבקשים לעלות ללמוד חכמות מעשיות.[193]

התגובות על מכתבו של נטר היו רבות וקשות. היו שכינו את נטר "מרגל", והטיחו בו קללות ונאצות בשל דבריו "הצואים".[194] רבים חששו שחלום יישוב ארץ ישראל בלא תקומת האומה אין לו סיכוי, ובניגוד לנוצרי לורנס אוליפאנט שפעל למען הבאת היהודים לארץ ישראל, הרי נטר היהודי מנסה לשלחם לאמריקה.[195] וילהלם הרצברג, מנהל בית היתומים הפרנקפורטי בירושלים וקודם לכן מנהל "מקוה ישראל" (תרל"ז-תרל"ט) תלה את כישלונה של פתח תקוה בירקונים ה"פוחזים וריקים, אוהבי מדון שלא שמעו לעצת המנהיגים ומרדו "בחוקי החברה", ובחרו להתיישב באזור נגוע ומסוכן. חסרו להם אמצעי קיום בסיסיים (תנור), ומשום כך לא אכלו לחם ובשר, אלא עשבים ותו לא. ברור שהקדחת בקיץ הפילה רבים למשכב "ומהם גם ירדו לשחת". אך הם האשימו בכל שארע להם את הוועד "ותפרוץ מריבה ויפוצו מעל אדמתם". בסכמו את סיבות הכישלון מנה הרצברג את פחזות ראשיה, מרי בניה, חוסר סדרים וחוסר בממון.[196]

ד"ר להמן טען באיזראעליט כי אנשי פתח תקוה "לא הצליחו" כי בנו את בתיהם במקום לא מתאים "לשלום האדם".[197] ודוד גורדון עורך "המגיד" הודה שבזמן האחרון "מלחמה היתה לי בו" (בנטר).[198]

רוב הדיווחים של הקרובים לפתח תקוה והן של הרחוקים ממקום ההתרחשות הטילו את האחריות המלאה לעזיבה ולהרס המושבה על הירקונים וגייסו לשם כך את העיתונות. יחיאל בריל הודה במכתבו אל י"מ סלומון: "על דבר פתח-תקוה עשיתי מטעמים, כאשר אהבת".[199] בספרו ציין בריל שאם תחודש פתח תקוה ותצליח בכך תושיט לה עזרה גם כי"ח [כל ישראל חברים] ובזאת יוכח "משפטו המעוקל של נטר".[200]

ניסיונם של המייסדים ומקורביהם להמעיט מעוצמת השבר בטענה כאילו שנת השמיטה היא העילה לעזיבה, לא הפחית את הכעס כלפיהם, נוכח המשמעויות ההרסניות שגרמו מעשיהם והתנהגותם לעתיד היישוב בארץ ישראל. זו כנראה הסיבה המרכזית להשכחת חלקם במיתוס שנרקם סביב אם המושבות.

הניסיונות שעשו פרנסי פתח תקוה במשך השנים לכפר על היחס השלילי כלפי הירקונים, באו לידי ביטוי מסוים בספר היובל, בקריאת דרך מרכזית בשם "הירקונים", הנצחת שמו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר על רחוב סמוך והגלעד שהוקם ב-1953 לזכרם. באלה אין די וכדי לעשות צדק היסטורי עם קבוצות הירקונים שגורלן לא שפר עליהן, מוטל על העירייה, למצער, לשחזר את האנדרטה, להציבה במקום מרכזי בעיר ולקבוע שלט המתאר בקצרה את פעלם.

נספחים

נספח א: מכירת נחלה מאדמת טאיאן למשה צבי ללוינזון. אפ"ת, פריט 7089, מכל a2.48, תיק 38

 בעזרת השם יתברך שמו

מודים אנחנו הח"מ [החתומים מטה] איך אמת וצדק איך[201] שקבלנו סך שלושים נאפאליאן במטבע זהב מיד מו"ה [מורנו הרב] משה צבי לעווענזהאן נ"י על קניית הנחלה מהגוי טאַיאַן נחלה הסמוכה לנחלת פ"ת על תנאי שהסך הנ"ל יהא מונח בקאנטור[202] בשלמות בעין עד אשר יתן הגוי הנ"ל הקאשאנעס על נחלה הנ"ל ומבלעדי זאת אין לנו רשות להוציא הסך הנ"ל מהקאנטור הנ"ל, זולת אם ח"ו [חס וחלילה] הקני'[ה] תבוטל  היינו כאשר יעבור חודש אקטאבער לשנה זו והגוי הנ"ל לא יתן לנו הנחלה הנ"ל אזי נקח הסך הנ"ל מהקאנטור הנ"ל ונשיב למו"ה משה צבי נ"י [נרו יאיר] הנ"ל אחרי נכוי ההוצאות מדבר הקני'[ה] הנ"ל בלי שום טו"מ [טענות ומענות] ופ"פ [פתחון פה] ודו"ד [ודין ודברים] כלל. ולרי' משה צבי הנ"ל יותן הקושאן על שמו אם לא יהי' המניעה מצדו על חלקו היינו חלק אחד ממאה מכל הנחלה הנ"ל אשר יקח בעה"י [בעזרת ה' יתברך] מהגוי טאיאן הנ"ל וע"ז [על זה] באנו עה"ח [על החתום] בחתימות ידנו יום ד' כ"ב לחודש אלול רחמים בשנת תרל"ט [10.9.1879] לפ"ק פעה"ק ירושלם תתבב"א [תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן]

דוד מאיר גוטמאנן

נתן גרינגארט

יואל משה בהר"ם [בן הרב מרדכי] ז"ל סאלאמאן.

נספח ב': יפוי כח לארבעת הירקונים.[203] אפ"ת, פריט 7088 מכל a2.48 תיק 37.

בעזה"י[בעזרת השם יתברך]

הננו הח"מ דועתינו [דעותינו] בדבר קנית נחלת טאיאן למע… [קרוע][204] למען ארבעה מטיבי לכת

הרב הגדול וכ' מו"ה עקיבא יוסף [שלזינגר] נ"י ואת הא' משה צבי [לווינזון] נ"י [קרוע] והר' אשר זעליג בלום נ"יוהישיש הר"ר [הרב רבי] משה ריינהארט נ"י אשר המה יחוו דעתנו שמה ביפו בכל הפרטים והסכסוכים אשר נפלה בין הקונים והמוכר הנז' [הנזכר] וכל אשר יעשו ויסכימו המה ברוב ד[ו]עות מהם – היינו שלושה מהם דווקא לבל יצורף דעת אחד מהם לדעת השוטפים [השותפים] מהחברה פ"ת כדי שיהי' רוב דועת [דעות] – עלינו לאשר ולקיים ולקבל עלינו ולא נוכל לערער ולטען כנגדם לתיקוני וכ"ו אלא הכל רצוי ומקובל עלינו בלי שום טו"מ [טענות ומענות] ופ"פ [ופתחון פה] ושטר הרשאה [?] מאושרת ומקוימת ככל שטרי הרשאות הנעשים בישראל בד"י ובד"א [בדיני ישראל ובדיני אומות] כמקובל בכל אופן היותר מועיל כתיקון חז"ל והכל שריר וקיים ולראי'[ה] ח"ש [חתמנו שמותינו] ליל כ"ח תשרי תר"מ [14.10.1879] לפ"ק [לפרט קטן] פעה"ק ירושלם ת"ו

נאום משה זיסרמאן               נאום אשר לעמיל … בהרן פרזו על מע"י [עקיבא יוסף?] ועל המ"צ   [משה צבי לווינזון] ור' א"ז [אליהו זלמן?]

נאום                                     נאום

נאום יודא ליב צייטלין              נאום

נאום צבי ארי' ממעזריטש          נאום יחזקאל מנדילזאהן [=מנדלמן?]

נאום שמואל אייזיק פישמן        נאום יצחק יעקב הורוויץ

נאום דוב מאיר אייזינשטיין       נאום

נאום                                   נאום

נאום אבא ב"ר משה מסלאנט      נאום

נאום                               נאום חנוך זונדיל ע"י הרב עקיבא יוסף והרב משה צבי [לעווינזאהן?] והרב … [אשר?] זעליג [בלום?]

נאום                                 נאום [קרוע]

נאום לייב צורף ב"ר יונה [קרוע]

נספח ג': פסיקת בית דין צדק בירושלים, ח' אדר ב' תרמ"א (9 במרץ 1881), אפ"ת, פריט 7089, מכל a2.48, תיק 38.

בעז"ה [בעזרת ה']

אנחנו ב"ד צדק [בית דין צדק] הח"מ הננו נותנים הפסק הזה בידי ר' יואל משה (סלומון) בהר"ם [בן הרב מרדכי] נ"י [נרו יאיר] להיות בידו לראי'[ה] היות הוא וחבריו ר' נתן ג"ג [גרינגארט] ור' דוד גוטמאן קנו מהגוי טאיאן נחלת פתח תקוה עבור חברי פתח תקוה ויש ביד כל א' [אחד] מהחברים פתקא חתום מיד שלשתם אשר באם יתבעו קושאנעס של הממשלה עליהם לעשות המאסאדקע בבית הממשלה,[205] והנה היום נקבצו ששה עשר חברים ורוצים קושאנעס ולהיות כי על שם ר' משה נכתבו הששה עשר קיראט[206] הנ"ל והוא רוצה לעשות להם המאסדאקע – ולזאת כי[?] יתקבצו יתר החברים לעשות קושאנעס ג"כ [גם כן?] ע"ז[על זה] אז יהיה החוב על ר' נתן ור"ד [דוד גוטמן]  הנ"ל שהם יעשו גם להם קושאנעס מהחלקים שנכתבו על שמם ועלה מורא על לב ר' יואל משה הנ"ל אולי יען כי גם הוא חתום על הפתקא'[ות?] של יתר החברים שלא יתבעו גם המה ממנו קושאנעס – לזאת אנחנו ב"ד[בית דין] עושים לו מעשה ב"ד אשר אם הוא יעשה המאסדקע לאלו הששה עשר אנשים הנ"ל אזי הוא פטור מתביעת יתר החברים יען כי הוא סלק המגיע ממנו והמה אין להם לתבוע ממנו קושאנעס כלל וכלל ואך תביעתם של עשית קושאנעס היא על חבריו ר"נ ג"ג [ר' נתן גרינגארט] ורד"ג [דוד גוטמן] הנ"ל ואין ליתר החברים כלל וכלל תביעת של עשית קושאנעס עלול כל זה הננו אנחנו בד"צ נותנים ביד ר' יואל משה למען יה' זה בידו לע[ו]דות ולראי' נגד יתר החברים ולראי' ח"ש [חתמנו שמנו] יום ד' ח' אדר שני תרמ"א פעה"ק ירושלם ת"ו.

נאום יעקב יהודא לעווי

ונאום מרדכי במ"ו ארי' ליב זצ"ל

ונאום יעקב במו"ה משה ז"ל[207]

ונאום

ברשותי אני הח"מ [חתום מטה] ע[ו]שה ר' יואל משה הקושאנעס להחברים הנ"ל ולא נשאר עליו חוב של עשית קושאנעס וכאשר יתקבצו עוד ששה עשר חברים מחברת פ"ת אשר כבר שלמו המגיע מהם ויתבעו ממנו לעשות להם מאסאדקע אז עלי לעשות להם המאסדעקע על הוצאות שלהם וח"ש [וחתמתי שמי] יום ח' אדר ב' תרמ"א [16.3.1881] פעה"ק [פה עיר הקודש] ירושלם ת"ו [תבנה ותכונן]

נאום נתן גרינגארט

נספח ד': החלטות הבד"ץ

להאנשים האלה אשר קנו נומערין בחברת פתח תקוה ונתנו ת"פ[?] ונשארו חייבי המותר על זה באו הרבנים ר' דוד גוטמן ור' נתן ג"ג [גרינגארט] ור' יואל משה בהר"ם [סלומון]נ"י – והתרו אותם או שיבאו לב"ד או שישלמו המגיע מהם והוצאות הקושאנעס. קבלו קושאנעס אם לא ישלחו המותר או לא יבאו לדין אז הפרידו את כל מה שנתנו וחוץ מזה כל מין הפסד שיגיע להם מהגוי בעל הנחלה מסיבת החוב שמגיע ממנו אז יתבעו מהנשארים חייבים ויען כי האנשים המה מרובים הי"ו [=השם ישמרם ויחים] והתובעים לא יש להם פנאי להתרות כמה פעמים על כן ההתחלה הזאת היא במקום שלש התראות וח"ש [=חתמנו שמנו] אנחנו ב"ד צדק כ"ה ניסן תרמ"א פעה"ק ירושלם תוב"א – בעה"ח [=באנו על החתום] יום הנ"ל נאם יעקב יהודה לעווי

נאם יעקב במו"ה משה זלה"ה  ונאום מרדכי במו"ה ארי' ליב זצ"ל

בכתב יד אחר: כן שלחנו השמש אחרי האנשים הנז'[כרים] אשר מגיע מהם עדיין לתשלומי הקרקע בפתח תקוה שיבואו לדין עם אלה […]  […] תביעתם מהם שישלמו המותר כפי המגיע מהם ורוב האנשים הנז' באו לד"ת [דין תורה] ואחרי שמענו טענותיהם יצא מאתנו שמחויבים לשלם המותר בלי שום דיחוי וטו"מ[טענות ומענות] כי הראשי ומנהלי החברה הנז' לא היו רק שליחים בעדם על קניית הקרקע כפי הכתבים שתי' הראשי ומנהלי הנז'. וכן ניתן להאנשים אשר באו לפנינו ב"ד[בית דין] התראה אשר באם לא יתנו המגיע מהם אזי כל ההפסדות שיגרמו? להם ע"כ [על כל] זה לא יהי' להם אחרי כן שום טו"מ על ראשי החברה הנז' כפי המבואר לעיל. ולהמקצת אנשים מהם אשר לא באו לב"ד נשלח להם התראה כנז' ע"י השמש מבד"ץ ולהיות לעדה ולראי' בעד? הראשי ומנהלי החברה הנז' אשר לא יהי' לשום אחד מהאנשים הנז' שום טו"מ ודו"ד [=דין ודברים] עליהם בעה"ח [באנו על החתום] יום כ"ה ניסן תרמ"א. –

נאם:

יעקב יהודה לעווי

נאם יעקב במו"ה מ"ה זלל"ה

נאם מרדכי במו"ה ארי' ליב ז"ל

נספח ה'

דוד איזראעליט אל משה צבי לוינזון

ד' ו' אלול תרמ"א ווארשה

שלום וכט"ס [=כל טוב סלה] לידיד נפשי הרב הג' [הגאון] אי"א [איש אלוהים] באמת אוהב אמת ודֹבר אמת כ"ש [כבוד שמו] משה צבי לעווינזאהן נ"י

במ"ע [מכתב עתי=עיתון] "הצפירה" מיום אתמול קראתי כדברים האלה[208]

"באו ברית החברה "פתח תקוה" אשר זה שנים אחדות קנו למו נחלת שדה סמוך ליפו לעבדה, ומחשבתם עלתה בתהו מנסיבת האוויר המשחת אשר ישלוט שם כבכל המקומות אשר הנם קרן בן שמן, התעוררו באלה הימים ויקנו למו עוד כברת ארץ הלאה מנחלתם, לכונן שם מושב לנשיהם וטפם למען יוכלו לשוב לעבודתם. ויוסיפו למו שם חדש "אגודת מיסדי הישוב". […] ייטיב נא כ' [כבודו] עמדי להשיבני תשובות ברורות על כל שאלותי אשר אציע לפניו אחת אחת. א' האמת בפי גאלדמאן? ב. אם את חלק טייאן בכפר יהוד' קנו? אם נחלה אחרת ובמקום אחר? ג. כמה מרחקה מנחלתינו? ד. מי ומי המה הקונים? אם אנשים יחידים? אם חברתינו ביחוד? אם שתי החברות יחד? ה. מה ומה העירה את רוחם? ו. כמה מדת כברת ארץ הזאת? וכמה שלמו בעדה? ז. איו איפה לקחתם מעות? ח. אם יש דרך כבושה רחבה וישרה משם לנחלתינו? ט. האם יש אנשים אשר יחפצו לצאת ולבנות בזמן קריב? […] ההשיגו בני חברתינו קושאנעס מיד רמ"מ [י"מ סלומון]? יב. האוכל גם אנכי לקבל קושאנעיס על השני קוראד [צ"ל קיראט] וכמה יעלה ההוצאה? יג. השלמו רמ"מ גרינגארד וגוטמאן לטאייאן במועדו ובזמנו? יג. השלמו בני חברתינו איש את חובו? העוד יאבו אחדים מבני חברתינו למכור את חלקיהם, ובאיזה מקח? אם הוסר שיקוץ מלך . . . אם הקילו רבני וגאוני עה"ק תוב"ב לתת מנחלותינו לגוים באריסות או בשכירות בשנה הבאה עלינו לטובה וגו'

נספח ו: סלומון אל ידידיו בפ"ת, בהס"ל, קד"ש, V.966/33

בעז"ה פעה"ק יפו ת"ו, יום ו' עש"ק ה' אדר תרל"ט [28.2.1879]

החיים והונים? לידידינו היקרים הנאהבים והנעימים עושים ומעשים בישוב ארץ ק' ת"ו בנחלת פ"ת ה' עליהם יחיו עתה [באח??] ידידינו ר' יחזקאל מאנדעלמאן נ"י וקראתי את מכתב ידידנו היקר מוהר"ר משה צבי נ"י והנני ליעץ אתכם בקצרה – כבר אמרתי זה כמה אשר בטח [תוח?] סמני הגבולים מוכרחים אנחנו לעשות תלם גדול ורחב עם יתידות על הגבול השני בתוך נחלת יהוד' ובני ברק – למען יודעו שאנחנו לא נוותר להם כלל אמנם? נעשה ג"כ תלם יותר קצר ע"י השביל שהראה לנו טאיאן ובחשאי נצוה להאינגעניר שהחלוקה יעשה על אופן הגבול הבטוח אך זה יהי בסוד והגוים יחשבו שאנחנו מחלקים כפי הגבול הרחב – כי להמתין? עד יוצא  כנה?. הדבר הזה הוא דבר ארוך הצריך זמן רב.

אך מהגבול שהראה טאיאן צריכים אתם ג"כ לפתוח [?] וליקח? עמכם את חליל דוקא למען יולך עמכם ע"י המקומות המצֻירים בפנקס ה"ר [גוטמן?] נ"י וה' יתקנכם בעו"ה טובה כעתירת ידידכם דו"ש והצלחתכם

יואל משה בהרם סאלאמאן.   


[1] ב-1921 דרש הוועד מנציג "ועד הצירים" שיסדרו כח אלקטרי בשביל מכונות המים לפרדסים ובשביל הארה למושבה ובשביל טְראנְבֵי [רכבת] ליפו, או לראס אל-עין. פרוטוקול ישיבת הועד והוועד החקלאי, ח' בסיון תרפ"א, אפ"ת, פריט 37.

[2] כינוים של הקונים שהמתיישבים בפועל היו רק חלק מהם. ר' יזרעאלי, "לביקורת ההיסטוריוגרפיה של שנותיה הראשונות של פתח-תקוה", קתדרה, 9 (תשרי תשל"ט), עמ' 96, הערה 5 [להלן, היסטוריוגרפיה].

[3] עפ"י מ' מגיד,הגבעה והירקון : הנסיון הראשון להתיישבות בפתח-תקווה (1882-1878), עבודת מוסמך, האוניברסיטה העברית ירושלים תשס"ח/2007, עמ' 72 ב' [להלן, מגיד, הגבעה והירקון] אדמות הירקונים היו בגוש ירקון 6346 חלקות 66, 68, 70, 72 וגוש חמרה צפונית 6349.

[4] יערי (פולסקין), יעקב אסף את החומר ומרדכי חריזמן הכשירו לדפוס,ספר היובל למלאת חמשים שנה ליסוד פתח-תקוה תרל"ח-תרפ"ח, יצא לאור ע"י ועדת ספר היובל שעל יד המועצה המקומית, תל-אביב, דפוס א. איתן וס. שושני, התרפ"ט, עמ' מב-עח [להלן ס"ה]. ראו הערכתו השלילית של טוביה סלומון, בנו של י"מ סלומון, א' דרויאנוב, כתבים לתולדות חבת-ציון וישוב ארץ-ישראל, ג, תל-אביב תרצ"ב, עמ' 291 [להלן, דרויאנוב, כתבים].י' פדן, פתח תקוה מדריך הרחובות, פתח תקוה תשס"ט, עמ' 98 נעתק מא' חשביה, אם ועיר – פתח-תקוה 1998-1878, פתח תקוה 1998, עמ' 33-32.

[5] דוד מאיר גוטמן (הונגריה, 1827- נטמן בירושלים,1894). סוחר, נדבן ופעיל בקרב האורתודוקסיה ההונגרית. עלה כנראה בתרל"ו במטרה ליסד יישוב חקלאי. השקיע את כל הונו במפעלי התיישבות וצדקה, ובמיוחד בפתח תקוה וביהוד. נמנה עם חברי הוועד הפועל ביפו. נפטר בחוסר כל וללא צאצאים. ס"ה, עמ' צז-קו; תדהר, א, עמ' 304. יואל משה סלומון (ירושלים 1838- 1912). חניך ישיבות ירושלים ורוסיה. למד דפוס בקניגסברג ובשנת 1863 הו"ל את העיתון "הלבנון" בבית הדפוס שלו. נמנה עם מייסדי השכונות "נחלת שבעה" (1869) ו"מאה שערים" (1873), חבר באגודת "אבן ישראל" יחד עם גוטמן. ג' קרסל (עורך ומהדיר), יהודה וירושלם עתונו של ר' יואל משה שאלאמאן תרל"ז-תרל"ח, ירושלים תשט"ו, עמ' 133-132 [להלן יהודה וירושלים]. בשנת 1877 הו"ל את העיתון "יהודה וירושלים". היה מבין מחפשי האדמות להקמת יישוב יהודי, ובתרל"ח רכש עם חבריו את אדמות הכפר אמלבס עליהן יסדו את פתח תקוה, וב-1883 ממייסדי המושב יהוד והתגורר בו כשבע שנים. שב לירושלים והתמיד בעסקנות ציבורית. נתן גרינגארט ("ר' נוסקה בריסקר")  (בריסק דליטא, 1839- ירושלים, 1898). עלה לירושלים ב-1860 עם ממון ועסק במסחר, ייבוא וחלפנות (בית מסחר לשטרות) ובעסקי ציבור. היה מקורב אל הרב שמואל סלאנט. דוד בוימגרטן, "ירושלים", המליץ, 82 (ז' באייר תר"ן), עמ' 1. עליו במותו, "ירושלם", חבצלת, 10 (כ"ז בכסלו תרנ"ט), עמ' 75.  מקוני אדמות קאסר וטייאן. ס"ה, עמ' קכג-קכד. על הרכישות הללו ראו השאלון של ועדת ג'ון הופ סימפסון מ-1930, אפ"ת, 2.29/6.

[6] גד מכנס (1954-1893), צאצא למנהיג הירקונים אשר זליג בלום (תרי"ח-תרפ"ה). חיה-שרה בתו נשאה לאהרון ליב מכנס, הוא גם צאצא למשפחת ליכטנשטיין, לימים בן אור. על האחים בן עזר ראו להלן.

[7] הפרוטוקול בכתב יד שמור באפ"ת, תיקי גולדברג, 003.068 פריט 5464, מיכל 5.18; א' טרופה, יסודות: לתולדות פתח-תקוה, פתח-תקוה תש"ט – 1949, עמ' 16.

[8] בה התגוררו אברהם דווד ובתו צ'סיקה. שם משפחתו לא ידוע והיה מי שרשם קוטליאר – עושה דוודים ברוסית. צֶ'סָיה-רחל  בת שמונה עשרה נפטרה זמן קצר לאחר בואם לפתח תקוה ובשל כך שב לרוסיה ואח"כ חזר ליפו. ס"ה, עמ' קסא.

[9] ירקון ורקון בגבול שבט דן, יהושע יט, מו. י' בריל, יסוד המעלה, עמ' 156; "ומי הנחלים מי הירקון ולידושע [ליג'ה] השוטפים בתוכם". ויסוצקי אל פינסקר (תרמ"ו), אהבת ציון, עמ' 343.  וראו: מרדכי סלומון, "פרקים לחקר המולדת: "מי הירקון- נהר אל עוג'ה", בוסתנאי, כא/כב (כ"ט באב תרפ"ט), עמ' 14-13; א"י ברור, "סקירה גאוגרפית", ג' קרסל, אם המושבות, עמ' 475.

[10] י. קל [קבנצל=תמיר], "רשימות מאם המושבות", הבוקר, 11.8.1947. ראו להלן.

[11] "זכר הראשונים והבנים בחג פתח-תקוה", דבר, 8.10.1953, עמ' 1. הנוסח המקורי אינו ידוע.

[12] ב' אורן, "הירקונים", מסיפורי אם המושבות (מעיזבונו), אפ"ת. בסיור השתתפו זאב ודוב מכנס וברוך אורן.

[13] ז"ח ארליך, "פתח-תקוה ביריחו, יריחו בפתח-תקוה", מקור ראשון, שבת, כ"ה באייר תשס"ח, עמ' 2. על קבוצתו של עי"ש "מחזירי עטרה ליושנה עם כולל העברים" (תרל"ג), "הרב עקיבא יוסף שלעזינגער", י' טריואקס וא' שטינמן, ספר מאה שנה, תל-אביב 1938, עמ' 393-390 [להלן מאה שנה].

[14] ראו: מ' אליאב, "חבלי-בראשית של פתח-תקוה", קתדרה, 9 (תשרי תשל"ט), עמ'  12 [להלן, אליאב, חבלי בראשית]; ג' קרסל, אם המושבות פתח-תקוה: שבעים וחמש שנות חיים, תרל"ח-תשי"ג 1953-1878, פתח תקוה תשי"ג, עמ' 95-47 [להלן אם המושבות]. ראו גם א' בן עזר פרשים על הירקון, פרק יח, מהדורה מקוונת, חדשות בן עזר (11.9.2008), מס' 377 (11.9.2008), עמ' 28-23; שם, 378 (15.9.2008), עמ' 29-27.

[15] "שאלת ישוב ארץ ישראל: מכתב מראשי כולל הו"ד בירושלם הי"ו" חתומים: אברהם אלקנה זקס, יוחנן שלנק, צבי צלניקר, אריה ליב מנדלשטם, הלבנון, הוספה לגיליון 50 (ה' באב תרל"ט). השוו: "מקוה ישראל", האריאל, ב (חשון תרל"ז), עמ' 36; ירנ"ן, "ישוב ארץ ישראל", הלבנון, 38 (ט' באייר תרל"ט), עמ' 298 [צ"ל 304).

[16] ראו גם ז"ד ליבונטין, "בשם ד' הבוחר בארץ הקדושה", השחר, תרמ"א, עמ' 658.

[17]  ראו פירוט מעמדן של אדמות פתח תקוה בדיווחו של שמואל הירש, מנהל מקוה ישראל שפורסמו במאמר "חֶבֶל להחיות", המליץ, 32 (ב' באייר תרמ"ד), עמ' 490-489, ובספרו של משה ליב ליליינבלום, דרך לעבור גולים, ווארשא תרנ"ט, עמ' 78-74. על אדמות טייאן "ואד אל חורד" בחדרה ראו: יעקב גולדמן, "הארץ הקדושה", המגיד, 11 (ב' באדר ב' תרנ"א), עמ' 86. סאלם קסאר נרצח באדר תרס"ו. השקפה, 40 (י"ב באדר תרס"ו), עמ' 3.

[18] בשנות ה-70 של המאה הי"ט היה כפר בינוני בגדלו ומנה כ-200 נפש מרביתם ממצרים. בשכנותו היו הכפרים פג'ה, מחמודיה (מיר) ופרקיה (פרוחיה?). י' בן-אריה, "הישובים הכפריים בסנג'ק עזה כולל יפו ורמלה בשנות ה-70 של המאה הי"ט", י' בן-אריה, ארץ בראי עברה: מחקרים בגאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל (ערכו: ר' אהרנסון וחגית לבסקי), ירושלים תשס"א, עמ' 316-314.

[19] המחלות שחוללו סביבות הירקון הוסיפו לפגוע בתושבי פתח תקוה וכפרי האזור גם בשנות ה-90. ראו: בית הלוי, מכתב מארץ ישראל (א' בניסן תרנ"ה), עמ' 11. הדיווח מה' באדר תרנ"ה על מחלת האבעבועות שחייבה חיסון;  "מכתבים מאה"ק", המגיד, 21/20 (א' בסיון תרנ"ה), עמ' 164.

[20] ס"ה, עמ'  יז-יח. ד"ר קרלאמו מזרקי (1825 – 14 בינואר 1892) הגיע לירושלים ב- 1852 והיה בקשרי עבודה עם אגודת "משגב לדך" ששכרה את שירותיו היקרים. ידוע היה שהוא "לא ילך בלילה אף אם יתנו לו מלוא ביתו כסף וזהב". שץ, "ירושלים", הלבנון, 5 (כ"ט באב תרמ"א), עמ' 38-37. ראו: "ירושלם", חבצלת, 16 (כ"א בשבט תרמ"א), עמ' 122. באחד הדיווחים נמסר שחותנו הוא מסית שהכניס רבים לנצרות. "לכבוד העורך", הצבי, 41 (ג' באלול תרמ"ה), עמ' קעה. גם ניקופורי מזרקי, שירש את אחיו והתמחה במאבק במלריה, היה יקרן. על הגלולות שרקח נגד המלריה ראו: השקפה, 105 (כ"ז באלול תרס"ה). מזרקי היה בעל נכסים וקרקעות בירושלים. עו"ד סימאון פיטסיט, "מכתב לעורך", השקפה, 22 (ט"ו בסיון תרס"ב), עמ' 173-172. "מאמקא לנדא נ"ע", פנחס בן צבי גרייבסקי, בנות ציון וירושלים, חוברות א-י, ירושלים תש"ס, עמ 65. על ביקורו באמלבס, ס"ה, עמ' יז, שם נזכרים רק 3 מייסדים. מאוחר יותר הודה י"מ סלומון שהוא רצה לבטל את הקניה, אבל חבריו רצו בה (ביומנו לא הזכיר זאת). "ירושלם", הלבנון, 2 (כ"א בטבת תרמ"ב), עמ' 13.

[21] ו' הרצברג, "מאמר ראשי: מכתב גלוי אל האדון קארלס נעטטער", המגיד, 25 (י"א בתמוז תרמ"ב), עמ' 201. על תגובתו של הערבי אבו-עלי, בהעבירו את כף ידו אל מול צווארו כדי להביע את הסכנה במקום ראו במכתב למערכת : "A Jewish Agricultural settlement in the Holy land", Jewish chronicle,583(28.5.1880), p.12. ובעברית: "פתח תקוה" (תרגם מ"ז וולפובסקי), בתוך: ש' יבנאלי, ספר הציונות, כרך א', ספר ראשון, עמ' 100-99, פורסם בספרו של קרסל, אם המושבות, עמ' 52. הכותב העלום שלח את מכתבו מירושלים (22.4.1880). שנים קודם לכן בהיותו ביפו נתבקש ליעץ לגוטמן על טיבו של השטח (Gate of Hope). אותו זקן ערבי היה משרתו של הכותב ובעל אדמות משלו. ואולי הוא הרצברג בעצמו שב-1879 כבר חי בירושלים. במכתבו הוא מציין את מעשה הצדקה של סידני סמואל, להלן. הברון פלטון פון יוסטינוב (1917-1840) הצטרף אל הטמפלרים (1877) ופתח ביפו את "מלון פארק" ובו מעיין, גן בוטני ובעלי חיים. אסף ממצאים ארכיאולוגים. שב לרוסיה ב- 1913. עליו: הולץ, טובה (ברגר) ואברהם, "מוריץ האל: הזקן מיפו", תרביץ, נט, א-ב (תש"ן), עמ' 218-215.

[22] ו' הרצברג, "מאמר ראשי (לעיל), הלבנון, 22 (כ"ו בסיון תרמ"ב), עמ' 168; הנ"ל, המגיד, 25-24 (ד'-י"א בתמוז תרמ"ב). ד"ר וילהלם הרצברג (1897-1827), מנהל מקוה ישראל (תרל"ז-תרל"ט) ואחר כך מנהל בית היתומים הפרנקפורטי בירושלים ומייסד לשכת בני ברית בירושלים. ראו מאמרו: ג' קרסל, יהודה וירושלם, עמ' 109; ד' גוטמן, "הקולוניא הראשונה באה"ק", הצפירה, 15 (י"ג באייר תרמ"ב), עמ' 116 [להלן הקולוניא], פורסם בשם זה בספר הציונות, תקופת חיבת-ציון: התנועה אחרי 'הרעמים', 'העליה הראשונה' ויסוד המושבות הראשונות, תחילת מפעלות 'הנדיב' בארץ, חלק א' (בעריכת שמואל יבנאלי), ירושלים ותל-אביב תשכ"א, עמ' 187-184 [להלן ספר הציונות, לעיל הערה 19]. במכתבו אל לואיס עמנואל, 1.10.1870 ציין פינס שהאדמה אמנם דשנה, אך "האויר שמה מקולקל ומסב קדחת". דוד ילין ויוסף מיחס (עורכים), כתבי יחיאל מיכל פינס, בנין הארץ, ב, תל-אביב תרצ"ט, עמ' 44 [להלן, בנין הארץ].

[23] לדברי סלומון (בעילום שמו) הייתה כוונה לקנות את אדמות יהודיה, אך השלטונות הערימו עליהם קשיים ומשום כך קנו את אדמות קסאר. "ירושלם", הלבנון, 2 (כ"א בטבת תרמ"ב), עמ' 14. סמוך לזמן הזה קנה יהושע ילין את אדמות הכפר מוצא. דובער שטיינהרט,המליץ, 35 (תרמ"א), עמ' 745 .

[24]  ערב ר"ח אב חל ב-30 ביולי 1878. לפי עדותו של גוטמן הוא קנה את הנחלה ב- 31 ביולי 1878. ראו: ד' גוטמן, הקולוניא (לעיל, הערה 19), עמ' 116, וראו להלן הערה 28. ביומנו רשם שטמפר שבמעמד הזה או סמוך לו נתן הוא את השם פתח תקה, אולם השם הזה נקבע ליישוב שעתיד היה לקום על אדמות יריחו. השוו: ס"ה, עמ' ט. על מוראד, מ' אליאב, היישוב היהודי בארץ-ישראל בראי המדיניות הגרמנית: מבחר תעודות מארכיון הקונסוליה הגרמנית בירושלים 1914-1842, אוניברסיטת תל-אביב תשל"ג, עמ' טז ועפ"י המפתח.

[25] ס"ה, עמ' יח. מחמד ראעוף כיהן כפחה של ירושלים בשנים 1889-1876. "דברי ימי השבוע", הצבי, 19 (ב' באייר תרמ"ט).

[26] הם 1070 נפוליון זהב. השוו דיווחו של ירנ"ן (מאיר המבורגר לפי ר' יזרעאל, ואולי יוסף ריבלין, עפ"י ב"צ גת), "ישוב ארץ ישראל", הלבנון, 40 (כ"ג באייר תרל"ט), עמ' 313, 3500 דולאם שמחירם 12.000 פרנק. פורסם אצל לסקוב, כתבים לתולדות חיבת ציון וישוב ארץ ישראל, א, עמ' 69-63 ועל פיה, עמ' 69, הערה 1: נקנו בסך הכל 8300 דונם ב-58.000 או 60.000 פרנק [להלן לסקוב, כתבים]. השוו  לדיווחו של גוטמן עצמו, הקולוניא (לעיל) ולפיו נקנו 296 הקטאר [הקטאר=10 דונם]תמורת 21.000 פרנק זהב. י' בריל, יסוד המעלה: ספר מתחלת העליה שעליתי … לכונן מושב בארץ.., מגנצא תרמ"ג, עמ' 156-155 [להלן בריל, יסוד המעלה]; י' גולדמן, "שאר ישוב", האסיף, א, ווארשא תרמ"ה, עמ' 137-136, וראו גם: יבנאלי, ספר הציונות, א, עמ' 185. ראו מדידותיו של מגיד (הגבעה והירקון) על סמך המפות השונות ולפיהן השטח 3375 דולאם.

[27] מן הראוי לציין שלאלעזר וליהודה ראב וליהושע שטמפר לא היו הסכומים הנדרשים לקנות את חלקם. בן ציון לבית יהודה [=פינס], "מכתב למו"ל", המליץ, 17 (ו' באייר תרל"ט), עמ' 313. ראו גם, מרדכי דיסקין, קונטרס מאמר מרדכי, ירושלם תער"ב, עמ' מח-מט.

[28] שחטר, יהודא הלוי (סדרו והובאו לדפוס), זכרונות ר' זרח ברנט ממיסדי פתח תקוה, ספרו על ידו, ירושלם תרפ"ט, עמ' 11 [להלן ז' ברנט].

[29] "חדשות בגבול ישראל: מירושלים מודיעים", המגיד, 34 (כ"ט באב תרל"ח), עמ' 269. כעבור כשבוע פורסמה הידיעה תחת הכותרת "ירושלם", הלבנון, 6 (ח' באלול תרל"ח), עמ' 45 [כנראה מן העיתון שערי ציון] ולפיה רכשו גוטמן וזרח ברנט 3000 דולי (הדולי הוא 40 אמות) מרובעות, באלף ושתי מאות לירא (הלירא היא ערך 19 מארק) זהב. המדווח ציין ש"רבים מאחינו בירושלם גמרו בדעתם לקבוע ישיבתם בעה"ק יפו וישכרו למו אכרים מהערבים לעבודת האדמה הנז' – מדוע לא יעבדו בעצמם את האדמה?"

[30] "ירושלם", הלבנון, 2 (כ"א בטבת תרמ"ב), עמ' 14. מיכל ליב כץ סוחר קרקעות ומתווך בעסקי נדל"ן, שקיים יחסים עם טייאן וקאסר והיה בעל השפעה גם על הפחה. ראו: מכתב בני פ"ת אל מ"ל כ"ץ, ללא תאריך וחתימות, אפ"ת, מסמכי יסוד; "מודעה", חבצלת, 40 (ט' בתמוז תרנ"ד).

עליו: ס"ה א, עמ' קל-קלד; א' עץ-הדר, אילנות: לתולדות הישוב בארץ-ישראל תק"ץ-תר"ף [1830-1920], תל-אביב תשכ"ז [מבוא: ג' קרסל], עמ' 194-246. ראו:

[31] גבולות היישוב: ממערב – רחוב טרומפלדור, ממזרח – מתחם מוסד עלייה, מדרום – רחוב ההסתדרות, או הרצל, ומצפון – חורבות הכפר אמלבס. מכתב גולדברג אל ברוך אורן, 5.2.1992, אפ"ת, 003.068/1. על עומק הבאר (25 מ', 28 מ' ועוד)  ראו למשל, ירנ"ן, "ישוב ארץ ישראל", הלבנון, לעיל, עמ' 315-313 ולפיו רק 7 מתיישבים שהתגוררו ביפו באו לעבוד במושבה.

[32] ס"ה, עמ' כב; ז' ברנט, עמ' 13 – עשר משפחות. גרסה אחרת מונה 13-12 מתיישבים. ס"ה, עמ' יט והשוו: יהודה ראב (בן-עזר), התלם הראשון, זכרונות 1930-1863, נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר ראב, הוצאת מ' ניומן תל-אביב תשט"ו-1956, מהדורה מחודשת, מבוא ג' קרסל, אחרית דבר א' בן עזר, הספריה הציונית ירושלים תשמ"ח-1988, עמ' 55 [להלן, התלם הראשון]; אליאב, חבלי בראשית, עמ' 11. יעקב בלומנטל (ברצל הונגריה, 1846 –ירושלים, 1914). עלה ב-1878 והצטרף אל מייסדי פתח תקוה, אך עיקר פעילותו בירושלים. פ' גרייבסקי, "ר' יעקב בלומנטל זצ"ל באה"ק", זכרון לחובבים הראשונים ועסקני הצבור בירושלם, ד', ירושלים תרפ"ז, עמ' 21-20 ולפיו היה בין החמישה הראשונים שיסדו את פתח תקוה וחמישית משטחה היה בבעלותו, אך בשל הסכנה לבריאותו הוא עזב ומכר את אדמותיו לסירוגין ובתנאים נוחים.

[33] גוטמן, קולוניא (לעיל).

[34] פינס הגיע לירושלים באלול תרל"ח. יעקב סל"ה [יעקב ספיר], "עזרת סופרים", הלבנון, 11 (ערב סוכות תרל"ט, אוקטובר 1878), עמ' 83. פינס אל לואיס עמנואל, מכתב ד', 9  בדצמבר 1878, בנין הארץ, ב, עמ' 50. מדובר בכ-3000 אלפים הקטר (הקטר=10 דונם) במחיר 3000 שטרלינג; שם, 4.1.1879 , עמ' 54-53, ומכתבו מ-12.2.1879 בדבר 800 דונם להתיישבות סמוך לעוג'ה [ירקון], שם, עמ' 68.

[35] פינס לשולחיו, כ' בטבת תרל"ט, 15.1.1879, בנין הארץ, ב, עמ' 63-62. כעסקן ציבור הוא פנה כבר בתרל"ה למצוא את בני משפחתו של פסח ב"ר מאיר מפולטבה החי עתה בירושלים. "רחמו על אב זקן", המגיחד, 20 (כ"א באייר תרל"ה), עמ' 180. המייסדים: סים[!] רעגנערי [רגנר], אליעזר ראב ובנו יודע [יהודה], עובדי אדמה, יהושע שטאמפער ויואל משה בהר"ם [סלומון], מדפיס.

[36] הגשר על הנחל נחנך בט"ז בתמוז תרנ"ד (1894). בית הלוי, מכתב מארץ ישראל (ב), י-יא (א' באלול תרנ"ד), עמ' 4; הנ"ל, "מכתבים מאה"ק", המליץ, 206 (כ' באלול תרנ"ד), עמ' 5.

[37] סלומון סבר שיש לרכוש אדמות ולהכינן לפני העלייה על הקרקע וכך נהג גם עתה. קרסל, יהודה וירושלם, עמ' כג.

[38] "ירושלים", הצפירה, 28 (י' באב תרל"ט), עמ' 219.

[39] מאיר שמעון ליברעכט (לימים מנהל אחוזת לחמן בפתח תקוה), "ירושלים", העברי, 2 (ו' בתשרי תרל"ט), עמ' יד; הנ"ל, שם, 23 (י"ב באדר תרל"ט), עמ' קצ-קצא. לדבריו "לא היתה עוד עת צרה ליעקב בזמן הזה". הנ"ל, שם, 43 (י"ב באב תרל"ט), עמ' שנט ועוד. על תרומות גרינגארט ראו יוסף ריבלין, "ירושלם", הלבנון, 34 (ר"ח ניסן תרל"ד); ב"ז הלוי ספיר, "ירושלם", שם, 39 (ד' בסיון תרל"ד); כנ"ל, שם, 34 (כ"ד אדר ב' תרל"ח), עמ' 270.

[40] ז' ברנט, עמ' 15; ס"ה, עמ' כט-ל.

[41] "שאלת ישוב ארץ ישראל, מכתב מראשי כולל הו"ד בירושלם הי"ו", סעיף 4: "ע"ד עבודת האדמה", הוספה להלבנון, 50 (ה' באב תרל"ט, 25.7.1879), עמ' 420. לטענת החתומים אברהם אלקנה זאקס, אריה לייב מנדלשטם, צבי צילקר ויוחנן הירש שלאנק, הישמעאלים הם שודדים ומשיגי גבול ואילו היהודים "חלושים מטבעם", רפי כוח ולא יוכלו לעבוד עבודה קשה וכו'

[42] בן ציון לבית יהודה [פינס], "מכתב אל המו"ל", המליץ, 18 (י"ג באייר תרל"ט), עמ' 334. לדברי ברנט הרב דיסקין אמר לו שהיה מחליף את רבנותו "ונוהר בשמחה אתנו יחדיו אל אדמתנו להתישב בה". ז' ברנט, עמ' 12. הרב סלאנט העביר כספים שקיבל למתיישבי פ"ת. מנדלמן אל מ"צ לוינזון, יום ד' ואתחנן (י"ג באב תר"ם, 21.7.1880), בהס"ל, קד"ש, V.966/19.

[43] עקיבא יוסף שלזינגר (פרסבורג, 1838-ירושלים, 1922). תלמיד חכם ורב הלוחם בריפורמים גם באמצעות פרסומים. חיבר ספרי הלכה ובהם קרא לשוב לארץ ישראל. עלה לירושלים בתר"ל. ריכז סביבו מקובלים, ופעל עמם לקביעת תכנית מדינית-ארגונית וכלכלית לשם ריכוז היהודים בארצם, התיר נשיאת כמה נשים ועוד תקנות, ומשום כך נרדף והוחרם ע"י גבאי כולל אונגרן ששלחו גם כתבי פלסתר נגדו לחו"ל. תדהר, א, עמ' 75-73; ע' אבישר (ערך), ספר חברון: עיר האבות ויישובה בראי הדורות, ירושלים תש"ל/1970, עמ' 103; אליאב, חבלי בראשית, עמ' 7-6. ש"י עגנון, תמול שלשום, ירושלים ותל-אביב תשכ"ח, עמ' 487.

[44] הלל מרדכי אליעזר שלעזינגער, ספר תורת יחיאל, על התורה ע"ד פרד"ס, ירושלים תשל"א, עמ' לג. מתוך: עקיבא יוסף שלזינגר, שמרו משפט קמא, ירושלים תר"ס, עמ' יג-טו. הדברים אינם ברורים; במקום אחר טוען הלל מרדכי הנ"ל כי רק כשקיבל עליו הרב דיסקין את תפקיד הסוכן של אגודת מייסדי היישוב, ניגש עי"ש לקנייה. שם, עמ' לד, וראו לעיל הערה 40.

[45] ממוני הכולל התנו את החלוקה בחתימה על החרם ומעטים עמדו בפני האילוץ ובהם י' שטמפר. שלמון, וויקיפדיה. הם האשימו אותו ואת חסידיו בחילול שבת במושבת הירקונים כביכול. ראו מגיד, הגבעה והירקון, עמ' 44 הערה 200 ואין לכך אסמכתא.

[46] מקרב הארץ, פתח תקוה", הצבי, 39 (כ"ז בתמוז תרמ"ו), עמ' קצא. הכותב הוא כנראה י"מ פינס.

[47] י"מ פינס [בן ציון לבית יהודה], ב"ה ירושלים תובב"א, ט' ניסן שנת רב תבואה בכה גבר לפ"ק, "כבוד מו"ל המליץ שיחיה", המליץ, 16 (כ"ט בניסן תרל"ט), עמ' 296-293; ובהרחבה רבה: ירנ"ן (מאיר המבורגר), "ישוב ארץ ישראל, בע"ה פעה"ק תובב"א חוה"מ פסח התרל"ט", הלבנון, 40 (כ"ג באייר תרל"ט), עמ' 315-313. ס"ה, עמ' כד-כה; א' עץ-הדר, אילנות: לתולדות הישוב בארץ-ישראל תק"ץ-תר"ף [1830-1920], תל-אביב תשכ"ז, עמ' 197-198 [להלן, עץ-הדר].

[48] קרסל, אם המושבות, עמ' 68. בדיווחו של גוטמן, קולוניא, עמ' 117 צוין סכום של 5800 פרנק וזו כנראה טעות. גם הרצברג נקב ב- 60.000 פרנק. "מאמר ראשי: מכתב גלוי אל האדון קארלס נעטטער", הלבנון, 22 (כ"ח בסיון תרמ"ב), עמ' 168.

[49] על פי גרסת א' וב' מדובר בנחלות בנות 83 דונם שנמכרו במחיר 32 נפוליון. "ונשיב לשואלינו דבר", המגיד, 24 (ד' בתמוז תרמ"ב), עמ' 197. ראו גרסת חובבי ציון: חשבון ועד החברה לתמיכת בני ישראל עובדי אדמה ובעלי מלאכה בסוריא ובארץ הקדושה לשלש שנים מן חודש אייר התר"נ עד חודש אייר תרנ"ג, אדעססא תרנ"ג, עמ' 316-313.

[50]ללא כותרת (בכתב יד) ח' תמוז תרט"ל;  "גילוי דעת בדבר רכישת הקרקע השניה בפתח-תקוה" (ח' בתמוז תרל"ט, 29.6.1879), ס"ה, עמ' מג; "קנית הנחלה השניה של פתח-תקוה", דרויאנוב, כתבים, ג, עמ' 286; לסקוב, כתבים, א, עמ' 70-69; א' טרופה, יסודות, עמ' 9. העובדה שגילוי הדעת התפרסם טרם קבלת החזקה על האדמה, ושעקרונות בחירת הוועד מעידים על נחיתות עמדת המייסדים, הם עדות ללחץ הכספי שהיו נתונים בו גוטמן, סלומון וגרינגארט.

[51] ס"ה, עמ' לו, לח-מ. בהרחבה, א"מ חריזמן, גבורת ראשונים: תולדות יסוד פתח תקוה ומיסדיה, ירושלים תש"ו, עמ' 38-36 [להלן גבורת ראשונים].

[52] בחותמת "חברת ישוב ארץ ישראל בעה"ק ירושלם ת"ו הנקראת חברת עבודת אדמה" רשומים הפסוקים: "אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני" ו"הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו".  ראו: "דברים אחדים ע"ד חברת עבודת האדמה בא"י", שערי ציון, 4 (כ"א באב תרל"ו). אליאב, חבלי בראשית, עמ' 8-7. עפ"י התלם הראשון, עמ' 44-43 הגיעה משפחת ראב לירושלים חודשיים לאחר פרסום הכרוז של האגודה. ראו: דרויאנוב, כתבים, ג, עמ' 280-277.

[53] "ונשיב לשואלנו דבר", המגיד, 24 (לעיל). המדווחים היו בארץ ישראל באותם ימים, אך ספק אם היו בפתח תקוה, דיווחם נראה אמין בדרך כלל.

[54] "שאלת החיים באה"ק – ופתרונה", שערי ציון, 20 (ד' באדר תרל"ט), עמ' (1). העורך חיים פרס הואשם שעיתונו מתנגד ליישוב ארץ ישראל כי חבצלת מתחרהו תומך ברעיון. "לישוב ארץ ישראל", המגיד, 50 (ו' בטבת תרמ"ב), עמ' 417.

[55] י"מ פינס, "כבוד מו"ל שערי ציון", שערי ציון, 21 (י"ט באדר תרל"ט), עמ' 2.

[56] תיאוריו של עי"ש אינם מבהירים אימתי הצטרף לקנייה. באחד מהם הוא מציין שהיה זה לאחר שהרב דיסקין קיבל עליו לשמש סוכן החברה וזה היה לאחר העזיבה! להלן ספר השבתון, עמ' כב.

[57] ל"ש פרסם בתרל"ג את הקונטרס "תוכחה מגולה" ובו התקפה על עזריאל הילדסהיימר. בתר"ן נוסף לו ה"ספר תורת הקנאות" ובשניהם דרישה בלתי מתפשרת "לעשות בכל עיר ועיר חברת ישוב ארץ ישראל" ולהעמיד בראשן את גדולי ישראל שישגיחו על המושבות שיתנהגו על פי התורה. ראו: [ללא כותרת], הצבי, 42 (א' באלול תרנ"א), עמ' 1.

[58] עי"ש כתב: "קניתי נחלה כדי לפרנס משפחתינו מיגיע כפינו לחם בתו"ם [בתורה ומלאכה?]". מתוך: ברית עולם האחרון, דף סח, עמ' א' מובא בספר תורת יחיאל (לעיל), עמ' לה. על גורלן של הנחלאות הללו, על המשפט בפרסבורג ועל עגמת נפשו של עי"ש, ראו: מאה שנה, עמ' 398-397.

[59] י' שפיגל, "מלחמת כולל שומרי החומות ברבי עקיבא יוסף שלזינגר ז"ל, הד מלחמה זו בין רבני הונגריה", י' אלפסי (עורך), ספר יעקב לסלוי: פרקים בנתיבי חייו וכו', תל-אביב 1985,עמ' 303-302. על גורלן של הנחלאות הללו, על המשפט בפרסבורג ועל עגמת נפשו של עי"ש, ראו: מאה שנה, עמ' 398-397.

[60] שלעזינגער הלל מרדכי אליעזר (ליקט) שפירא נחום משה (ערך את התשובות), ספר שנת השבתון: תשובות בעניני שביעית […] אשר כתב עם התייסדותה של פתח-תקוה לקיום מצות השמיטה כהלכה, ירושלים תשמ"ו, עמ' כד מתוך ספרו של עי"ש שמרו משפט תנינא, דף עג.

[61] ליל כ"ח בתשרי תר"ם, ראו נספח ב'. עפ"י דרויאנוב, כתבים, ג, עמ' 291-290. התעודה לא פורסמה ואין לדעת מי החותמים ולא היא. ממכתבו של בלומנטל (יום ג' לס' תצוה תר"ם) עולה שיצחק יעקב מליפנה, בלום ולוינזון הנהיגו את הקבוצה. ס"ה, עמ' קמה-קמו. [האם מל"ק הוא מנדל קופלמן הנזכר במכתב? אין לדעת]

[62] ס"ה, עמ' קמב ושם מכתבו של בלום השליח אל  לוינזון ללא תאריך. ראו למשל: מ"י יאפיט, "הצדיק והירושלמי באו לעיר", המליץ, 35 (כ"ו באלול תרמ"א), עמ' 745; א"א סנדלר, "ווערזשבאלאווא", שם, עמ' 748-747.

[63] כעבור זמן רכש גוטמן את חלקו של גרינגארט ואחרי שנים מכר מחצית מחלקו של גרינגארט לסלומון ועתה על שניהם לגבות את החובות שלא נפרעו. שטר המכירה של גוטמן, עש"ק, ח' באדר תרנ"ג. ס"ה, עמ' קה.

[64] גוטמן, הקולוניא, הצפירה, 15 (לעיל, הערה 19) שם גם ציין העורך (חז"ס) בטעות שגרינגארט יליד הארץ! ס"ה, עמ' לח-לט.

[65] "קבלה מספר 2", אישור על קבלת הסכום. טרופה, יסודות, עמ' 10. ראו נספח א.

[66] בן ציון לבית יהודה [=פינס], "כבוד מול המליץ", המליץ, 16 (כ"ט בניסן תרל"ט), עמ' 294.

[67] אינם נזכרים בשום רשימה מן הרשימות המוכרות. ראו בנספחים. על גודל שכלל לא היה עני ראו: פ' גרייבסקי, ר' אליהו גודאל ז"ל, ליום ה"שלשים" לפטירתו כ"ה ניסן תרצ"ב, זר פרחים לקברו הרוחני… פרק מתולדותיו ופעולותיו על שדה הישוב, ירושלים בח' זיו תרצ"ב [להלן גודאל]. עלה בתרכ"ח מאנגליה. בחוברת אי-דיוקים. ס"ה, עמ' ריב-רטו; תדהר, א, עמ' 73-72. על יעקב צמח (וינשטין), ס"ה, עמ' קנה-קנז.

[68] סידני מונטגיו סמואל (1884-1848) מהמו"לים של ג'ואיש כרוניקל ומזכיר Board of Guardiance. ביקר בארץ ישראל ב-1881 ופרסם חוברת בשם: Jewish life in the East, London 1881. מסקנותיו מן הביקור תורגמו לעברית בידי דב בער שטיינהארט, מלווהו של סמואל בביקורו ופורסמו במאמרו: "עבודת האדמה בארץ הצבי", המליץ, 35 (כ"ו באלול תרמ"א), עמ' 745. לפיו 58 משפחות התאגדו וקנו כברת אדמה בין לוד ליפו, הם דורשים מן הממשלה פטור ממסים ליצוא פרי, ואת בצות הירקון [אגם ובצה] לקבל במתנה וליבשן. וראו גם: "ירושלם", הלבנון, 44 (ב' בתמוז תר"ם), עמ' 348-347. שם תנאי החכירה מחודש סיון תר"ם; "ירושלם", חבצלת, 8 (י"ג בכסלו תר"ם), עמ' נט-ס ובו על ביקורו של סמואל בירושלים בט' בכסלו למשך 14 יום; ב' אורן, "דמויות מתקופת ראשיתה של 'אם המושבות'", קטיף, יא (תשל"ה), עמ' 140-137.

[69] ס"ה, עמ' לז. על שבת אחי"ם ראו: י' גולדמן, "ירושלים", י"ח כסלו, הצפירה, 48 (ח' בטבת תר"ם), עמ' 382; "ירושלים", הלבנון, 44 (ב' בתמוז תר"ם), עמ' 349-347; א"ר מלאכי, "נחלת 'שבת אחים' בפתח-תקוה", פרקים בתולדות הישוב הישן, קובץ ממאמרי א. ר. מלאכי, ליקטה גליה ירדני-אגמון, ערך והביא לדפוס: שלמה דרך, אוניברסיטת תל-אביב תשל"א, עמ' 206-202.

[70] אברהם אליהו דייטש, "ירושלם", העברי, 14 (י"א בטבת תר"ם), עמ' קט.

[71] מ' אליאב, חבלי בראשית, עמ' 17 ואילו מגיד טוען שהצטרפותו דווקא הציתה את הלהבות בירושלים והקונים הואשמו כמחללי שבת וכו'. הגבעה והירקון, עמ' 43. עפ"י אחת הגרסאות רכש 1000 דונם לכולל אונגרין בשם חותנו.  פ' גרייבסקי, זכרון לחובבים ראשונים, ב, ירושלים 1993, עמ' 442-439. ראו הנחיותיו לקראת חלוקת אדמות טיאן, דרויאנוב, כתבים, ג, עמ' 292 והערה. ראו: א"ר מלאכי, "'עמוד היראה' – עתונו של רע"י שלזינגר", סורא, ספר-שנה ישראלי אמריקאי, ב (ערך: שמואל ק. מירסקי) ירושלים התשט"ו-ז, עמ' 240-227. על פיו שטמפר וגוטמן (דוד מב"י) פרסמו בעיתונו. נשמעה דעה כאילו האחים הירשלר באו לפ"ת כדי לסכסך ולפגוע בעי"ש ובחסידיו. לא מצאנו אישור לדברים. במלאות 20 שנה לפטירתו הוצע לקרוא רחוב על שמו בפתח תקוה. פרוטוקול ישיבת מועצת העיר, 4.5.1947, עמ' 178.

[72] ללא חתימה, והוא י"מ סלומון, שותפו של יחיאל בריל, עורך ומו"ל הלבנון בראשיתו."ירושלם", הלבנון, 2 (כ"א בטבת תרמ"ב), עמ' 14. ספק בעינינו אם אכן הייתה התנייה, שהרי תחילה טרם נודע על יהודיה, וראו להלן.

[73] "ירושלם", הלבנון, 2 (כ"א בטבת תרמ"ב), עמ' 15-13. בעקבות גרסה זו הלכו רבים שטענו שהייתה זו בחירה מרצון. מ' סמילנסקי, משפחת האדמה, א, תל-אביב תש"ג, עמ' 23-16;הנ"ל, פרקים בתולדות הישוב, א, תל-אביב 1959, עמ' 19; ש' מוסמן, "ללא פתח תקווה", טבע וארץ (כו), 5 (תמוז-אלול תשמ"ד, 1984), עמ' 22-20. וראו:  ר' יזרעאלי, "טיוטה של  'קול קורא' מאת יואל משה סלומון אל מנהיגי תנועת 'חיבת ציון' ברוסיה (שלהי תרמ"א-ראשית תרמ"ב)", קתדרה, 10 (טבת תשל"ט), עמ' 183.

[74] למען האמת יש להבהיר שמשה ריינהרד היה חקלאי באזור חרסון טרם עלותו ארצה. ס"ה, עמ' קנט-קס.

[75] הרצברג, הלבנון, 22 (תרמ"ב), עמ' 168. הלקח הזה נלמד ובתרמ"ו מנעו בפתח תקוה מכירת אדמות לעניים בעזרת הועד הפועל ביפו. א' רוקח, המזכיר בשם הועד הפועל,  "ישוב ארץ ישראל", הלבנון, 9 (כ"ד באב תרמ"ו), עמ' 71, ותגובתו המותאמת של י' שטמפר לנכתב בהצבי, 39 (כ"ז בתמוז תרמ"ו), עמ' קנח (מקרב הארץ) באותו עניין.

[76] א' וב', "ונשיב לשואלינו דבר", המגיד, 24 (ד' בתמוז תרמ"ב), עמ' 197.

[77] היתרון המספרי היה גדול יותר בהתחשב במספר הנחלות של הירקונים 116 לעומת 14 של המייסדים. מבין ארבעת חברי אגודת אחי"ם מופיע רק שמו של שמחה ב"ר משה מונטגיו ולו 2 חלקות!

[78] שמות הבוחרים ומשפט הבחירה, ס"ה, עמ' לז; מבין בעלי זכות הבחירה רק 6 ממייסדי פתח תקוה: גוטמן, ברנט, סלומון, שטמפר, מיכל לייב כהן [כץ], גרינגארט ובנו. לפי רשימה זו רגנר, אלעזר ויהודה ראב אינם בעלי זכות בחירה. באותם ימים (ז' חנוכה תר"ם) כבר חיו בפתח תקוה הירקונים: יצחק יעקב מליפנא ומשה ריינהרד; על הנבחרים לוועד ראו: אליאב, חבלי בראשית, עמ' 18-17.

[79] יחזקאל בן מאיר מנדלמן – "חצקל אפטייקר" (ליטא 1851–ירושלים 1905), רוקח במשגב לדך, מן המתקדמים בירושלים; חבר באגודת "עזרת נדחים", השתתף בטקס ייסוד האגודה "שפה ברורה" בתרמ"ט. הצבי, 1 (י"ד בתשרי תרמ"ט), ופעיל ותורם בבית חינוך עורים ועוד. באתר "פתח תקוה אם המושבות" נפלו שגיאות כגון:נ' 1852- נפ' ט"ז בשבט תשל"ה (בן 123 במותו?!), השתתף בהגנת המושבה?! רכש שתי נחלאות אך בטעות נרשם שמו מאנדילזאהן (ס"ה עמ' לז). הוא לא זכה לחיות בפ"ת, אך בתו חנה אשת השו"ב שמעון הורביץ התגוררה במושבה. ראו עליו תדהר,ז, עמ' 2919-2918. לדעת מגיד, היה הדומיננטי שבין הירקונים ולא רכש נחלה! הגבעה והירקון, עמ' 28 ולא מצאתי אישוש לדברים.

[80] מסמך מיום ט"ו בשבט תר"ם, דרויאנוב, כתבים, ג, עמ' 291, ובו 34 חתימות!

[81] אפ"ת, 1.1.1/65, מיכל 2.48a.

[82] ס"ה, עמ' מ-מא.

[83] ס"ה, עמ' מג.

[84] ראו תיאורו של א"ל פרומקין במכתבו מיפו, ב' בשבט תרמ"ג, דרויאנוב, כתבים, ג, תעודה 1170, עמ' 525-520.

[85] סנדל (1902-1845).ההעתקה של יהודה ראב אינה זהה למפתו של סנדל ובכללה הכיתוב של שכונת הירקונים שאינו במפה הראשונה. המפות שמורות באפ"ת. על סנדל ראו: P.Lange, "Theodor Sandel: Baumeister fur Jerusalem, Portrat eines fast vergessenen Msnnes", K.-H.Ronecker, J.Nieper and T. Neubert-Preine (eds.), Dem Erloser der Welt zur Ehre: Festschrift zum hundertjahrigen Jubilaum der Einweilhung der evangelischen Erloserkirchen in Jerusalem, Leipzig 1998, pp. 101-115. "

[86] ס"ה, עמ' מד. אין מידע על בואו של הרופא לבקשת הירקונים, פרט לעדות פינס ולפיה "ויבואו גם רופאים ויזהירו בהם". "מושבת פתח תקוה", מבשרת ציון, 2 (שבט תרמ"ד), עמ' מה.  מזרקי נודע במומחיותו "ופעמים רבות יקרא לגלילות הארץ בהון רב". מכתב לעורך הצבי מאת גבאי בית החולים "משגב לדך", הצבי, 3 (ז' בחשון תרמ"ו), עמ' י.

[87] י"מ פינס, "מושבת פתח תקוה", מבשרת ציון, חוברת ב' (שבט תרמ"ד), עמ' מה: "ויבואו גם רופאים ויזהירו בהם ולא נזהרו". יעקב גאלדמאן, "שאר ישוב", האסיף, א, ווארשא תרמ"ה, עמ' 137.

[88] הללו לא שמעו לעצת המייסדים, שבנו את בתיהם מאבן, ובנו את בתיהם לבנים לא שרופות שנהרסו בגשם. פינס, "מושבת פתח תקוה", מבשרת ציון, (לעיל), עמ' מה-מו; ז' ברנט, עמ' 17.

[89] י"מ פינס, "מושבת פתח תקוה", מבשרת ציון, חוברת ב' (שבט תרמ"ד), עמ' מה.

[90] לפי מסמך זה המובא אצל דרויאנוב (להלן) היו ברשותם כבר תבואות, הווה אומר עלו בשלהי תרל"ט ואולי בראשית תר"ם! כעשרה מהם חתומים על יפוי הכוח מתשרי תר"ם ראו נספח ב'. לוינזון נטש בתרמ"א. ס"ה, עמ' קלט. ראו מכתב רעייתו אסתר החולה שכתב בשמה גרשון ב"ר משה היימאן, הקוראת לו לשוב לביתו. ללא תאריך, אפ"ת, מסמכי יסוד מס' 82.  ובלום למעשה לא התגורר בפתח תקוה, ס"ה, עמ' קמג. השניים שובצו בס"ה כ"מיסדי ובוני המושבה" יחד עם א' ראב ומ"ל כץ ולא כירקונים!! האינז'ינר הוא תאודור סנדל עצמו כמסתבר ממכתב מנדלמן אל מ"צ לוינזון, מוצש"ק פ' חקת תר"ם [ג' בתמוז תר"ם, 12.6.1880], אפ"ת, מסמכי יסוד, מספר 82. מאוחר יותר הוזמן המודד קארקין פאפאסיאן (Papezian) ש"עסק אצלינו במדידת וחלוקת נחלותינו פתח תקוה אשר בין הירקון ובין הרקון מול יפו ועל מקום מושבינו, תושב יהוד אצל כפר יהודי' ואונו". ראו ההמלצה עליה חתומים פינס, גוטמן, שטמפר וסלומון, יפו, ד' בניסן תרמ"ג. אפ"ת, מסמכי יסוד; בגב מכתבו אל מנהלי חברת פתח תקוה עש"ק (ללא תאריך), כתב י' שטמפר אל פינס כי שם האינז'ינער הוא גארקין, וראו: ס"ה, עמ' רמא.

[91] עי"ש מירושלים אל גוטמן עש"ק תר"ם [?], ס"ה, עמ' לה. במכתב שנשלח אל לוינזון, ג' בתמוז תר"ם איים הכותב להפקיד את הכספים אצל הבנקאים פרוטיגר, או דוסברג ולא בידי גרינגארט. אפ"ת, מסמכי יסוד מספר 82. וראו מכתב מיחזקאל מנדלמן אל מ"צ לוינזון מא' דר"ח אדר תר"ם, בהס"ל, קד"ש, V.966/19 . תודה לזלמן חיימוב שהאיר עיני, לדוד ליברמן, שטרח עמי ולעובדי הארכיון ההיסטורי של פתח תקוה שלא מנעו ממני עזרתם.

[92] גולדברג אל אורן אפ"ת, 03.68/1; אליאב, חבלי בראשית, עמ' 19; לעיל הערה 50.

[93] גבורת ראשונים, עמ' 40.

[94] פ' גרייבסקי, גודאל, עמ' ו-ז.

[95] נתן גרינגארט, "הודעה בשם חברת 'פתח תקוה'!", חבצלת, 38 (ר"ח אב תר"ם), עמ' 289; שמעון אלכסנדר בן ברוך מקופנהגן, כעת בירושלים, "מודעה רבה", חבצלת, 40/39 (ט"ו באב תר"ם), עמ'  רצח. הוא מכחיש כל קשר לתעודות בדבר מכירת אדמות בפתח תקוה לאחינו שבגולה ע"י אדם בשם מרדכי גד. גם נחלתו של א"ז בלום נמכרה שלא בידיעתו בידי נוכל. ס"ה, עמ' קמג. דיווחו של יעקב גולדמן על נוכלים המוסרים שטרות כדי לבנות עיר "ארץ הצבי". "ירושלים", הצפירה, 42 (ג' בכסלו תרמ"ג), עמ' 333.

[96] במכתבו אל שולחיו, כ' בטבת תרל"ט כתב פינס: "בנוגע לבתי החנוך מקוה אנכי להכין בהקולוניה בתי ספר מסודרים" ו"גם ביה"ס לבנות יכון שמה" וכו'. בנין הארץ, ב, עמ' 58. על רדיפת פינס ראו: דובער שטיינהארט, "עלה נדף: על הצדיקים ועל החסידים!", המליץ, 28 (ז' באב תרמ"א), עמ' 589;  ראו מאמרו של בר"נ, "ירושלם עה"ק, ו' תרומה תרמ"ב", הלבנון, 10 (כ"ב באדר תרמ"ב), עמ' 76 ולפיו פנו רבני רוסיה אל הרב סלאנט שיפעל להסרת החרם;  "ירושלם", הלבנון, 2 (כ"א בטבת תרמ"ב), עמ' 16-15 ובו על ההתכנסות בז' בטבת להחרים את בית המדרש שפתח בירושלים. י"מ פינס, "שמעו הרים ריבי!", המליץ, 12 (י"ד בניסן תרמ"ב), עמ' 219-218, חזר ופורסם בבנין הארץ, ב, עמ' 140-134; א' קופערניק (מקיוב), "עזרת סופרים", המליץ, 13 (כ"ט בניסן תרמ"ב), עמ' 243 והערת המו"ל. תגובת פינס, שם, 20 (י"ט בסיון תרמ"ב), עמ' 388 והערת המו"ל אר"ז.

[97] פינס, "תן כבוד לאמת", הלבנון, 18 (כ"ט באייר תרמ"ב), עמ' 189-187,ולהלן הערה 194. מכתבו מתרמ"ב כנראה בהשפעת החרם.

[98] הודעת הבד"ץ מיום טו"ב  באב תר"ם, דרויאנוב, כתבים, ג, עמ' 288-287; לסקוב, כתבים, א, עמ' 71-70.

[99] בריל, יסוד המעלה, עמ' 156.

[100] "קדחת ומחלוקת הירקונים", התלם הראשון, עמ' 77-78. הרצברג, המגיד, 25 תרמ"ב, עמ' 201. ראו גם מכתבו של ויסוצקי מיפו אל פינסקר, כ"ב באייר תרמ"ה, בתוך: ק"ז ויסוצקי (מהדורת ישראל קלויזנר) קבוצת מכתבים שנשלחו לאנשי שם בענין ישוב ארץ-ישראל, ירושלים תשמ"א, עמ' 95.

[101] ס"ה, עמ' מד.

[102] גולדברג אל אורן 1992, אפ"ת (לעיל, הערה 27). ההצפות מסוג דומה התרחשו גם שנים אחר כך וניתקו את פתח תקוה מיפו. "כתבו לנו מפתח תקוה", האור, 20 (ח' באדר א' תרנ"א), עמ' 1.

[103] ס"ה, עמ' קנט; התלם הראשון, עמ' 78.

[104] "ירושלם", הלבנון, 2 (כ"א בטבת תרמ"ב), עמ' 15-13; י' ברי"ל, "ישוב אה"ק", הלבנון, 10 (ה' בתשרי תרמ"ב), עמ' 74. על פי שלום מאיר ולך, השרף מבריסק: תולדות חייו ופעלו של … רבנו משה יהושע יהודה ליב דיסקין, בני ברק תשנ"ט, עמ' 383 נספו למעלה מ-20. ב"רשימת הירקונים" (לעיל) צויין ליד שמו של אברהם דוד שאבשלום ובנותיו דריה ורחל מתו בשטפון.

[105] יעקב גאלדמאן [להלן, גולדמן], "ירושלים", הצפירה, 2 (י"ח בשבט תרמ"א), עמ' 12. לפי גרסת נינו של וינקלר נפטרו אז 8 ובהם לאה רעייתו הראשונה של אלתר. סחר (קופצ'יק), דוד, מעולם ועד עתה – סיפור אמיתי, הוצאת המשפחה, 1997, עמ' 14. ברנט מציין שהמלריה "רבים חללים הפילה". אשה אחת מתה ואיש לא ידע עד שערבי גילה את דבר האסון. באותו הלילה נפטר גבר נוסף ואז נשלחו המשפחות לירושלים, אך רוב בני הקבוצה החליטו להישאר במקום. ז' ברנט, עמ' 18.

[106] השוו: ס"ה, עמ' קנט.

[107]התלם הראשון, עמ' 78.

[108] י"מ פינס, "מושבת פתח תקוה", מבשרת ציון, ב (שבט תרמ"ד) עמ' מו.

[109] גוטמן, הקולוניא, עמ' 117

[110] התלם הראשון, עמ' 78. ר' יזרעאל, "תעודה" (לעיל), עמ' 186 הערה 11; במאמרו, ביקורת, עמ' 96 מציין יזרעאל שהפרשה ארכה שלוש שנים!

[111] ראו מכתבו הנרגש ב"ישוב אה"ק", הלבנון, 10 (ה' בתשרי תרמ"ב), עמ' 75-73 כולל הערות המו"ל. כנראה שמשפחתו הוכתה בידי הערבים ונאלצה לברוח חסרת-כל לירושלים.

[112] פ' גרייבסקי, גודאל, שם. מעדותו של ראב ניתן להבין ש"בהגיע הקיץ נשארו רק מתי מספר והם המשיכו לעבוד", אולם מיד אח"כ כתב: "אבל אנשים לא נותרו שם". התלם הראשון, עמ' 78.

[113] מכתב התחינה של וינקלר, הלבנון, 10 (תרמ"ב) (לעיל, הערה 109); ש' יבנאלי, ספר הציונות, ב, עמ' 168.

[114] "עם ישראל צריכים פרנסה", המגיד, 36 (כ' באלול תרמ"א), עמ' 299.

[115] אגודה בשם זהה כבר הייתה קיימת כנראה מתרל"ה ובראשה מ"צ לוינזון, אך נאלצה להיבטל. ס"ה, עמ' קלח. "כתב התקשרות", דרויאנוב, כתבים ג, עמ' 304-302; לסקוב, תעודה 9, כתבים, א, עמ' 85-83. באדר תרמ"א התארגנה אגודה חדשה "אחים בציון ליסד מושבות בארץ הצבי", המבוססת על שותפות עם יהודי הגולה. חיים פרס, "עזרת סופרים: ירושלם", המליץ, 3 (י"א בשבט תרמ"ב), עמ' 47 ותקנותיה: "עזרת סופרים: ירושלם", שם, 15 (י"ג באייר תרמ"ב), עמ'  291-290. לחברה שנקראה גם "אגודת אחים לכונן מושבות בארץ הצבי" שתי חברות משנה: אוחזי ארץ וגואלי הארץ. השוו: י' לנג, "'לכבוש את הארץ לפנינו מעט מעט': אגודת 'תחיית ישראל' 1881-1886", קתדרה, 112 (תמוז תשס"ד), עמ' 90-55.

[116] היוזמים ציינו שתאריך ייסודה בח' בתמוז תרל"ט!! ראו: "ספר הברית והזכרון לחברת אגודת מיסדי הישוב". בדפוס י"ד פרומקין. הספר נדיר מאוד והוא מצוטט בס"ה, עמ' נג-עב. עפ"י העיתון הצופה (18.11.1984) נדפס מחדש והופץ. לא ראיתיו. [לוינזון?],"קול מעיר", חבצלת, 36/37 (ג' באב תרמ"א), עמ' 278-273 ; דרויאנוב, כתבים, ג, עמ' 293 ואילך; לסקוב, כתבים, א, עמ', 76, הערה 2. בין החותמים על כתב התקשרות: נתן גרינגארט, יעקב בלומנטל, אלעזר ומשה ראב, שהכחישו כי חתמו עליו, וכן חתמו עי"ש, בלום ולוינזון מראשי הירקונים. חתמו גם אנשים שלא הייתה להם נחלה בפ"ת מכולל שומרי החומות ובראשם ע"ז הויזדורף שבנו מרדכי שלמה התיישב בפ"ת בתרמ"ג. אליאב, חבלי בראשית, עמ' 22 והערה 73.

[117]  "קול מעיר" (לעיל); ס"ה, עמ' נה-נט. מחברי ס"ה העתיקו בשיבושים, החסירו משפטים, החליפו מלים ושינו את הפיסוק. ראו גם: י' קלויזנר, בהתעורר עם: העלייה הראשונה מרוסיה, ירושלים תשכ"ב, עמ' 104-100; לסקוב, כתבים, א, עמ' 82-77; אליאב, חבלי בראשית, עמ' 22- 23.

[118] על הסיבות לכך ראו: ד. לא איש חמודות, "חזה ציון", המליץ, 207 (ד' בחשון תרמ"ט), עמ' 3075. י"ד פרומקין, "לך עמי בא בחדריך", חבצלת, 38 (י"ב באב תרמ"א), עמ' רפא-רפג. בשולי המאמר "רומעניאן", שם, 40 (ד' באלול תרמ"א), עמ' 302, ציין פרומקין ששלח להם את החוברת "הברית והזכרון" של החברה. ספר הברית והזכרון לחברת "אגודת מיסדי הישוב" אשר ראשית מעשיה בחברת פתח תקוה, אשר הוסדה ביום השמיני לחודש תמוז שנת התרל"ט לפ"ק בעיה"ק ירושלם תובב"א, בדפוס הרי"ד פרומקין. [המקור מט עמודים, הכולל את התקנות, אינו בנמצא צילומו באפ"ת]. לא ברור אימתי נכתב. הסכמות הרבנים הגדולים נחתמו בט' בתמוז תרמ"א. הנוסח המלא: א' דרויאנוב, כתבים, ג, נוספות ומלואים, עמ' 293-328.

[119] "ירושלם", חבצלת, 39 (כ"ד באב תרמ"א), עמ' 291; "מודעה", שם, עמ' 296-295 ולפיה יש לפנות ליוסף נבון. ראו הצעת נבון לקבלת אדמות סמוך לנחלת בית יעקב ולבנות עליהם בתים ל-50 משפחות. "קול קורא", חבצלת, 26 (י"א באייר תרמ"ב), עמ' 207.

[120] "ע"ד חברת מיסדי הישוב", חבצלת, 41 (כ' באלול תרמ"א), עמ' 305-306, ואין בו ולו רמז על כשלונה של פתח תקוה. ראו גם בהס"ל, Mic1321. שב ונדפס, ש' לסקוב, כתבים, א, תעודה 11, עמ' 110-108. על יוסף קריגר ראו: י' לנג, "ניסיונו של יוסף קריגר לכונן בית-ספר מודרני בירושלים", קתדרה, 85 (תשרי תשנ"ח), עמ' 122-95.

[121] א"מ לונץ, איש ירושלים ת"ו, "הצעות נאמנות להטבת מצב אה"ק ואחינו היושבים עליה", ירושלים: ספר קבוצת מאמרים להאיר ולהעיר על ארץ הקדושה מצבה וקורותיה וכל הנוגע לה בשכבר הימים ובימינו אלה למען דעת כל עם ישראל דברים כהוייתן, וויען תרמ"ב, עמ' 262-228.

[122] "ירושלים",  הלבנון, 4 (כ"ב באב תרמ"א), עמ' 32. ראו מכתב אנשי מינסק אל דיסקין, 5 באלול תרמ"א, בעקבות הלבנון, החוששים לכספם לאחר כישלון הירקונים. חתום: אהרון א' לוין. בהס"ל, קד"ש, 966 תיק 26

[123] הלבנון, 12 (א' בכסלו תרמ"ב), עמ' 96-95 (לא פורסם בס"ה). המו"ל מבטיח לעסוק בחברה כשירחיב. כנראה אביו של יצחק מפלוצק מן הירקונים. להלן הערה 161.

[124] התקנות יצאו בחוברת וראו: ס"ה, עמ' סא-עב. דרויאנוב, כתבים, ג, עמ' 327-305; לסקוב, כתבים, א, עמ' 99-83; בשנת 1984 הוא נדפס מחדש ראו: "נדפס מחדש ספר הברית והתקנות של מייסדי פ"ת", הצופה, 18.11.1984.

[125]  לא ברור התאריך שלפיו כאילו נוסדה האגודה ופורסמו תקנותיה לפני העזיבה.

[126] מכתב מאת יהושע-זאב אבנר מסובאלק אל דיסקין, ג' אלול תרמ"א, המסתמך על הפרסום בהלבנון "ירושלים", הלבנון, 4 (כ"ב באב תרמ"א), עמ' 32, המסתמך על "קול מעיר", חבצלת, 37/36 (ג' באב תרמ"א), עמ' 278-274, ותשובת תלמידו של דיסקין, כ"ח באלול תרמ"א, ובו הוא מפנה אותו אל אגודת מיסדי הישוב שכבר קנו להם אחוזת קרקעות. א' דרויאנוב (עורך), מימים ראשונים, כרך א', אוגוסט 1934, עמ' 96-87 ועמ' 100. בבהס"ל (קד"ש, 966 , תיק 26) שמורים שלושה מכתבים דומים לדיסקין.

[127] "ירושלם", הלבנון, 2 (כ"א בטבת תרמ"ב), עמ' 15-13. הכותב הנסתר הוא י"מ סלומון. ראו יזרעאלי, תעודה (לעיל), עמ' 178.

[128] מנהלי אגודת מיסדי הישוב, "מודעה ובקשה", חבצלת, 41 (כ' באלול תרמ"א), עמ' 309.

[129] י' גולדמן, "שאו נס ציונה העיזו אל תעמודו, ירושלים", הצפירה, 33 (ה' באלול תרמ"א), עמ' 262 ; שם, עמ' 263. ע"פ ס"ה, עמ' קלח החברה נוסדה כבר בתרל"ה נסגרה ונתחדשה עם בואו של הרב דיסקין בתרל"ח!

[130] י' גולדמן, "ירושלים, ערב ראש השנה תרמ"ב", הצפירה, 39 (כ"ו בתשרי תרמ"ב), עמ' 308. לבקשתו נקבר גולדמן בבית העלמין בפתח תקוה בי"ז בתמוז תרצ"א.

[131] "אזיען", המגיד, 28 (ג' באב תרמ"ב), עמ' 230. חתומים: הרב מאיר רפאל פניז'ל, שמואל סלאנט ונחמיה כהנא [כהניו].

[132] הלבנון, 18 (כ"ט באייר תרמ"ב), עמ' 187 ועמ' 189. כעבור שבועיים פרסם שמואל שולמן על האגודה לעבודת האדמה שיסד והוא מחפש קרקעות באזור יריחו ובסביבות ימת החולה. "אזיען", המגיד, 25 (י"א בתמוז תרמ"ב), עמ' 204. באביב תרמ"א התארגנה אגודה חדשה "אחים בציון ליסד מושבות בארץ הצבי", המבוססת על שותפות עם יהודי הגולה, ראו: עזרת סופרים: ירושלם", המליץ, 3 (י"א בשבט תרמ"ב), עמ' 47 ותקנותיה: "עזרת סופרים: ירושלם", שם, 15 (י"ג באייר תרמ"ב), עמ'  291-290. לחברה שנקראה גם "אגודת אחים לכונן מושבות בארץ הצבי" שתי חברות משנה: אוחזי ארץ וגואלי הארץ.

[133] ס"ה, עמ' עג-עד.

[134] א' וב', "ונשיב לשואלינו דבר", המגיד, 24 (ד' בתמוז תרמ"ב), עמ' 197.

[135] יל"ג אל מ"מ דוליצקי, אגרת 205, יעש"ק טו"ב בסליו תרמ"ב, אגרות יהודה ליב גאָרדאָן (מן שנת תרי"ח עד תרנ"ב), נאספו ונערכו ע"י יצחק יעקב ווייסבערג, כרך שני, ווארשא תרנ"ה (1894), עמ' 9.

[136] פינס אל זאב דאניגר (זב"יד הכהן), ג' מרחשון תרמ"ב, מימים ראשונים, א, עמ' 123.

[137] יעקב גאלדמאן, "ירושלם", המליץ, 35 (י"ב באייר תרמ"ו), עמ' 548; "מקרב הארץ", הצבי, 33- 34 (ט"ו וכ"א בסיון תרמ"ו). ד. לא איש חמודות, "חזה ציון" (א), המליץ, 203(כ"ט בתשרי תרמ"ט), עמ' 3035-3033;  אברהם מענדל אוסישקין, "מכתב להמו"ל", המליץ, 210 (ז' בחשון תרמ"ט), עמ' 4007-4006.

[138] החוברת בת 8 עמודים נדפסה בדפוסו של י"מ סלומון בירושלים. ראו: ס"ה, עמ' מז-נב; דרויאנוב, כתבים, ג, עמ' 343-336; לסקוב, כתבים, א, עמ' 138-133.

[139] "הקולוניא הראשונה באה"ק" הצפירה, 15 (י"ג באייר תרמ"ב), עמ' 116.

[140] "הקולוניא הראשונה באה"ק" הצפירה, 15 (י"ג באייר תרמ"ב), עמ' 116.

[141] א"ר מלאכי, "לתולדות ר' יואל משה סָלומָן", א' ריינר וח' בן-שמאי עורכים, מנגד תראה: אסופה ממאמרי א. ר. מלאכי בענייני ארץ-ישראל, ירושלים 2001, עמ' 243 [להלן תולדות סלומן]. ס"ה, עמ' קעא-קעב.

[142] "לארץ ישראל", המגיד, 32 (א' באלול תרמ"ב), עמ' 263.

[143] בתשרי תרמ"ג החלה ההתיישבות ביהוד שאדמותיה מירי. ראו: מ' אליאב, הישוב היהודי בראי המדיניות הגרמנית: מבחר תעודות, עמ' 106-103. "יהודיה אל יהודים קוראת יהודית", המגיד, 12 (כ"ז באדר תרמ"ד), עמ' 102.

[144] פינס, מבשרת ציון, עמ' מו. שב ונדפס, ש' יבנאלי, עמ' 155-152. סלומון דיווח שהוא שקנה את אדמות הפלחים וניהל מו"מ עם קאסר ועם נבון. י"מ סלומון אל י"מ פינס, ער"ח אדר ב' תרמ"ג (8.3.1883), מלאכי, לתולדות סלומן, עמ' 244. על אדמות יוסף נבון ראו לעיל, הערה 104.

[145] פינס, שם, עמ' מח.

[146] "יפו", הלבנון, 29 (י"ח באב תרמ"ב), עמ' 231-230.

[147] מאמר מרדכי, עמ' מח-מט. אולם במכתבו של סלור אל לוינזון, ד' בתמוז התרמ"א ממנצורא! לפיו אביו השקיע כספים רבים ואין סימן של ברכה ואין הוא יודע מה עלה בגורלם של עשרת הקיראטים שלהם. אפ"ת, מסמכי יסוד, מספר 82.

[148] אנשי ביאליסטוק אל (פרומקין?), י"ח בשבט תרמ"ו, אפ"ת, 1.1.1/31

[149] פינס קנה עבורו נחלה מאדמות טייאן ולמעשה גם הוא מהירקונים. ס"ה, עמ' רטז. עם חורבנה של פתח תקוה עזב לירושלים. קופלמן נרדף על ידי הרב דיסקין – קיפח את חלקו בכספי החלוקה ומנע ממנו לשכור בית בירושלים, כי שלח את בנו מאשתו הראשונה לבית היתומים הפרנקפורטי בניהולו של הרצברג. "עלה נדף: חדשות בירושלם", המליץ, 7 (ל' באדר תרמ"א), עמ' 135; דובער שטיינהארט, "עלה נדף: על הצדיקים ועל החסידים!", המליץ, 28 (ז' באב תרמ"א), עמ' 590-589. בס"ה נכתב שנמסר לבית הספר של כי"ח, אולם בית ספר זה נוסד ב-1882! ס"ה, עמ' שסט.

[150] על ב"צ שאטיל ועל ישראל שלום ברגר מפוניבז' ראו: "מקרב הארץ", הצבי, 20 (י"ט באדר תרמ"ה), עמ' פו

[151] "יפו", חבצלת, 29 (י"ח באב תרמ"ב), עמ' 231-230

[152] "לישוב ארץ ישראל", המגיד, 41 (י"ב בחשון תרמ"ג), עמ' 335. ראו: מל"ל אל קאמיאנסקי, 21.4.1882, מל"ל, דרך לעבור גולים, ווארשא תרנ"ט, עמ' 10-9.

[153] פרומקין אל ל(?), א' דרויאנוב, כתבים, ג , תעודה 1168, עמ' 516-515.

[154] י' קלויזנר, בהתעורר עם, עמ' 288-283; שם, עמ' 342-341.

[155] י"מ פינס, מבשרת ציון (לעיל), עמ' מט. מ- 107 נפשות היו 4 ספרדים (בכר?), 3 אנשי ירושלים אשר במושב, 25 אנשי ירושלים מחוץ למושב ועוד 9 מכולל אונגרין שבירושלים

[156] "אזיען, יפו אלול תרמ"ג", המגיד, 38 (כ"ד באלול תרמ"ג), עמ' 316-315.

[157] "לישוב ארץ ישראל", המגיד, 11 (י"ז באדר תרמ"ד), עמ' 91.

[158] מל"ל, "לישוב ארץ ישראל", המגיד, 18 (ח' באייר תרמ"ו), עמ' 151. על פי דו"ח ששלחו אוסובצקי והרצנשטיין חברי הועד הפועל ביפו השקיעו בה חובבי ציון 35 אלף פרנק שהם 14 אלף רובל כסף.

[159] ס"ה, עמ' לז. גוטמן, ברנט, סלומון, שטמפר, כץ וגרינגארט.

[160] אצל דרויאנוב, כתבים, ג, עמ 304 הערות 33-32 מכוון לחותנו ליכטנשטיין כנראה בשל קריאה שגויה: מו"ח במקום מו"ה שבס"ה, עמ' סא; לסקוב, כתבים, א, עמ' 85 הערה 13.

[161] ס"ה, עמ' סא; דרויאנוב, כתבים, ג, עמ' 304; יבנאלי, ספר הציונות, עמ' 249, הערה 1. אברהם הרשלר חברו של סלומון בוועד העדה האשכנזית ותורם לבית חינוך עיוורים בירושלים. "השבוע", השקפה, 10 (י"ד בחשון תרס"ח), עמ' 1; כנ"ל, שם, 56 (ט"ו באלול תרס"ד), עמ' 9. אביו יוסף שמואל הרשלר היה רב במחוז באלאטון בצ'כיה-סלובקיה עלה לחברון ואחר כך השתקע בירושלים ממקורבי עי"ש. נכדו יצחק צבי היה מורה בבית ספר נצח בפתח תקוה. תדהר, יא, עמ' 3742. לא הוברר לי האם דוד ואברהם הרשלר ויוסף בנימין שיין מכולל אונגרין [האם שונאי עי"ש כדברי מגיד.

[162] רק 17 מבוחרי הוועד נמנו ברשימת המתקשרים. היו ודאי שעזבו את האגודה החדשה.

[163] "קול קורא, בה' בחודש שבט לפרט ישוב ד' וירחמנו", חבצלת, 16 (כ"א בשבט תרמ"ד), עמ' 125-123. בכוכבית הירקונים "הותיקים". החתומים: *יצחק לדרברג, *יוסף שמואל הלוי הרשלר ובנו אברהם הרשלר בלאאמ"ו מורי"ש נ"י [בן יוסף שמואל], זרח ליב ב"ר מרדכי [מראקאווי?], יעקב הכהן מראזנאע, *הירש ליב גולדמן, *הירש ליב ב"ר מרדכי ז"ל סופר[?], יעקב מאיר ב"ר יצחק אייזיק כ"ץ, *אברהם אבא ב"ר משה [סלאנט?], *אלטר וינקלר ובנו אברהם, דוד מרדכי מסלאנט, *אשר זליג בלום, *משה גיסערמאן [צ"ל זיסערמאן], *האשה פייגע אלמנת ר' שמואל אייזיק [פישמן], שמחה הלוי, עבור גיסי ר' זרח, *דב מאיר בה"ר יעקב זצ"ל [אייזנשטיין?], *יודא ליב בר"י צייטלין, *אברהם פייגיל, *שמואל רכטמן, יוסף בן משה הלוי, *אהרן היילפרין, *יוחנן ב"ר יוסף יעקב פוטרמן, *אהרן ליב קייפמאן [קייסמאן], אהרן ליב ב"ר דב מאיר מארופעס[?], אהרן יפה, *יעקב יהודא ב"ר נתן מביאליסטוק, האשה קיילע אלמנת ר' זליג מפינסק ז"ל.

[164] ס"ה, עמ' קס-קסג.

[165] ס"ה, עמ' קסג.הקטע מתוך חיבור של מ' סמילנסקי, "מקצות הישוב", שי של ספרות: לשבועון חדשות מהארץ, א' (כ"ה בתמוז תרע"ח), עמ' 7-6, אך הוא אינו מיוחד לירקונים.

[166] כבר בקיץ תר"ם נודע בירושלים שריינהרד אינו בקו הבריאות. יחזקאל מנדלמן אל משה צבי לוינזון, א' דר"ח תמוז תר"ם, בהסל"א קד"ש, V.966/19. על מצבתו בבית העלמין ביפו (עג'מי) נחקק: פ"ן [פה נטמן] הישיש ונכבד רודף צדקה וחסד כח [כלי חמדה?] משה בן חיים ריינהארט, נו"נ [נפטר ונקבר] יום ה בר"ח תמוז ש[נת] התר"ם ליצירה תנצבה. [10.6.1880]. ראו גם מ' אלקיים, יפו-נוה צדק, ראשיתה של תל-אביב: תולדות היישוב היהודי ביפו מראשית המאה ה-19, משרד הבטחון תל-אביב 1990, עמ' 298. בס"ה, עמ' קס נמסר שמת בתרמ"א לאחר מות אשתו ההרה שנקברה ביפו. לא נמצא ציון על קברה.

[167] ס"ה, עמ' קס. אין ציון על קברו. אני מודה למשה רימר וליעקב ינון על עזרתם בבית העלמין ביפו.

[168] בבית הקברות הישן ביפו (עג'מי) נשתמרה מצבה על קברו של משה בן אליעזר קוטלר שנפטר בי' בטבת תר"ם ואין לדעת אם הוא האיש. לא ניתן לאשר שהללו נקברו במקום; מכלל  כ-2000 הנפטרים אותרו רק 722. יש להניח שנפטרי פתח תקוה היו עניים מרודים וללא קרובי משפחה ולכן המצבות, במידה והוקמו על קברותיהם, היו פשוטות, כיתובן נמחה במשך השנים, או שנהרסו כמו מאות מצבות נוספות.

[169] על פיסת נייר בכתב יד (חריזמן או יערי-פולסקין?) השמורה בארכיון א"מ מזי"א בירושלים משורטטת טבלה: "הישוב הירקוני וקרבנותיו בשנת תרמ"א" ולפיה מתוך 4 בני משפחת משה ריינהרד מתו 2; אברהם קטלר מתוך 3 נפטרו 2; יעקב חייל 2 מתוך 2; יצחק יעקב מוורשא מתוך 5 נפטרו 2; גולדשמיד מתוך 6 נפשות נפטר 1. שאר הירקונים מילטו עצמם: 4 בני משפחת א. וינקלר; 2 ממשפחת שוכמן; 4 האחים סלנט; שמשון גוטהילף; מנש שוחט; 2 ממשפחת קוצבצקי. לא מצאנו אישור לדברים.

[170] חתנו של לוינזון אליעזר זאב בלומנפלד התיישב על אדמת חותנו ויש למנותו בין הירקונים. ס"ה, עמ' קלט.

[171] על לוינזון, ס"ה, עמ' קלה-קלט; על א"ז בלום, ס"ה, עמ' קמ-קמג; על בלומנטל, ס"ה, עמ' קמד-קמו. לא הוברר אם התיישב בפתח תקוה. ראו מכתבו אל מנהיגי המושבה בשם פלוני ספרדי שנושל מנחלתו, י"ג לס' תצוה (25.2.1880), שם, קמה-קמו.

[172] על אברהם קופלמן, ס"ה, עמ' רטז-רכד. על בנו מנדל קופלמן, שם, עמ' שסט-שעא.

[173] טעו חברי המשלחת; א"ז גרינשטיין לא נמנה ברשימת ספר היובל ובצדק. הוא התיישב בתרמ"ד לאחר לימודיו במקוה ישראל, ושמו מופיע כמי שקיבל תמיכה מחובבי ציון. ק"ז ויסוצקי אל י"ל פינסקר, ג' מנחם אב תרמ"ה, "אהבת ציון", הוספה להמגיד, 39 (ער"ח חשון תרמ"ו), עמ' 344 [להלן אהבת ציון]. בנו חיים צבי נפל בתרפ"א על הגנת המושבה. ראו ס"ה, עמ' תרח. כינויו של חיל שובש להיל ושמו של גוטהילף שונה לגוטליב. טרופה, יסודות, עמ' 16.

[174] "רשימת הירקונים", "הירקונים 1881-1879" תיק גולדברג אפ"ת, 03.68/1, מיכל 5/36 תיקים 13-11.  השוו: הצופה פני ירושלים, "אזיען", המגיד, 39 (י"ג בתשרי תרמ"ב), עמ' 326 לפיו הצטרפו ליזמה 80 חברים ואחרי העזיבה שונה שם האגודה מ"פתח תקוה" ל"אגודת מיסדי הישוב", והלואי ושינוי השם יביא לשינוי המזל.

[175] שמו לא מופיע ברשימות הידועות לנו. אולי הוא דוד מרדכי מסלאנט. חבצלת, 16 (כ"א בשבט תרמ"ד). בס"ה, עמ' לז מופיע השם יוסף זונדל סלאנט.

[176] ראו מכתבו של חיים אלעג'ים בשם יהודה בן משה בכר, א' חוה"מ סוכות תרמ"ב. אפ"ת, 1.1.1/150ולפיו איבד את כספו בפ"ת ומשפחתו בירושלים והוא חזר לתורקיה להרויח כסף. יהודה בכר עלה לראשונה ב-1880 (נפ' כ"ב חשון תרפ"ב), נמנה עם מקבלי תמיכת ויסוצקי בתרמ"ה.

[177] לפי ס"ה, עמ' שסה-שסו חדד הגיע לאחר עליית הביאליסטוקאים כנראה בתרמ"ה, וזכה לתמיכת ויסוצקי. "אהבת ציון", לעיל.

[178] זליג הויזדורף לא התיישב בפתח תקוה. הוא קנה נחלה לבנו מרדכי שעלה להתיישב בתרמ"ג. ס"ה, עמ' תנד. מרדכי נתמך בכספי חו"צ בתרמ"ה, "אהבת ציון", לעיל.

[179] ייתכן וזהו קוטלר אברהם? משה? מצבת משה בבית העלמין ביפו.

[180] ארבע השמות האחרונים אינם מוכרים לי.

[181] עלה ליהוד ונתמך ע"י ויסוצקי. אהבת ציון לעיל.

[182] בתרמ"א שב לירושלים ואדמותיו (300 דונם) נרכשו ע"י הברון. ס"ה, עמ' קלט.

[183] דיסקין עלה בתרמ"ב לאחר עזיבת פתח תקוה. ס"ה, עמ' קפ.

[184] חזקי' יעקב ראזענטאל חתום כעד על תוצאות הבחירות לועד מטבת תרמ"א. אפ"ת, 1.1,1/65.

[185] שמו של דוד איזרעאליט אינו בכלל אלה. ראו מכתבו אל לוינזון לאחר הנטישה. א' טרופה, יסודות, עמ' 12. השוו: ס"ה, עמ' תנב ולפיו הגיע לפתח תקוה בתרמ"א "והיא אז בעצם התלבטותה". ראו: דוד איזארעליט [איזראעליט] (אכר במושב פתח תקוה), "הזוכר למזכיריו" [חברי אגודת מזכרת משה], המגיד, 50 (ט"ז בטבת תרמ"ו), עמ' 439-438: ולפיו עלה לפני 5 שנים (תר"ם). באותם ימים הסבל והתלאה שעבר "והמרורות" ששתה לרוויה בהיותו בפ"ת. הוא עלה שנית בערב שבועות תרמ"ה! בדף השמור באפ"ת: עלה ב-1881 קנה 2 חלקות ושב באותה שנה לעירו הורודוק פלך גרודנה. חזר והשתקע ביהוד. נמנה על ה-28 נפ' י"ז בתשרי תרע"ז.

[186] "דברי הימים", הצפירה, 15 (י"ח באייר תרמ"ב), עמ' 114.

[187] The Colonization of Palestine"(Translation)", ג'ואיש כרוניקל, 678 (21.3.1882), עמ' 7-6. המכתב נחתם בפריס ב-15 במרץ. לסקוב, כתבים, א, תעודה 40, עמ' 187-185.

[188] מכתבו הגלוי הראשון של נטר "על דבר מקוה ישראל" פורסם בהלבנון, 33 (כ"ו באדר תרל"ט), עמ' 263-262 כתגובה לדו"ח של פינס לפיו מקוה ישראל אינו עונה על הציפיות.

[189] "מכתב נטר: על ישוב ארץ ישראל", חבצלת, 24 (כ"ז בניסן תרמ"ב), עמ' 187-185. כנ"ל, הלבנון, 12 (ז' בניסן תרמ"ב).

[190] הופמן חתם על מאמרו ב- 8.4.1882 . שם, עמ' 187-189. אב"י העיר כי המייסדים קנו מקום ביהודיה ובתום השמיטה יעלו על אדמתה.

[191] מרדכי גימפל יפה, "ישוב ארץ ישראל" (סוף מגיליון 12), הלבנון, 13 (י"ד בניסן תרמ"ב), עמ'99-97. ראו גם מכתבו אל מרדכי עליאשבערג, ב' באב תרמ"ב שהתפרסם תחת הכותרת "זכרון לשוכני מרומים", המליץ, 43 (ד' באדר תרנ"ב), עמ' 1.

[192] יחיאל מיכל פינס (ציר הועד ממזכרת משה מונטיפיורי), "תת כבוד לאמת", הלבנון, 18 (כ"ט באייר תרמ"ב), עמ' 189-187; כנ"ל, המליץ, 20 (י"ט בסיון תרמ"ב); בנין הארץ, עמ' 151-145; ספר הציונות (ערך יבנאלי), עמ' 183-181.

[193] יחיאל מיכל פינס (ציר הועד ממזכרת משה מונטיפיורי), "תת כבוד לאמת" לעיל, הערה 194.

[194] מ"מ דוליצקי, "תקראו עמי", המגיד, 18 (כ"א באייר תרמ"ב), עמ' 142-141; י' בריל, יסוד המעלה: פרשת העלאת אחד עשר האיכרים מרוסיה בשנת 1883, ירושלים תשל"ח , עמ' 86 בהערות, בהתאמה.

[195] ללא שם המחבר [יל"ג], "עזרה ועזרא", המליץ, 13 (כ"ט בניסן תרמ"ב), עמ' 239-234. ראו גם פרץ בן משה סמולנסקין, "חזו נכוחות" (מתוך השחר שנה עשירית) ו"הרימו מכשול מדרך עמי" (השחר שנה אחת עשרה), מאמרים, ד, ירושלם תרפ"ו, עמ' 25-3; שם, עמ' 65-51 . אוליפנט עצמו לא הבחין בין המייסדים לירקונים וטען ש"הצרות הראשונות האלה היו חבלי לידה לפעולת הישוב". נ' סוקולוב, ארץ חמדה כולל ידיעת גלילות אה"ק העל פי גדולי התיירים, ווארשא תרמ"ה, עמ' 173.

[196] ו' הרצברג,  אולם המייסדים לא נפל רוחם והם קנו אדמות ליד יהוד.

[197] חבצלת, 25 (ד' באייר תרמ"ב), עמ' 195.בגיליון הזה סקירת שאר העיתונים העבריים ביחסם למכתב נטר, אך בהם לא נזכרה פתח תקוה. נ. סאקאלאוו, ארץ חמדה כולל ידיעת גלילות אה"ק על פי גדולי התיירים ובו גם תמצית ספר המסע של השר האנגלי, לאהרענס אליפהאנט, ווארשא תרמ"ב, עמ' 174 ולפיו "מבלי דעת את אשר לפניהם כוננו מושבם במקום מנוגע על מי הירקון". אוליפנט רכש חיבה לפתח תקוה על כושר עמידתה. שם, עמ' 177-175.

[198] גורדון אל פ' סמולנסקין, אפריל 1882, "עזרת סופרים: שני סופרים לאומים", המליץ, 150 (כ"ג בתמוז תרנ"ב), עמ' 1.

[199] בריל אל סלומון, י"ד בשבט תרמ"ב. ס"ה, עמ' קעא-קעב. ראו את מאמרו הלא חתום של סלומון בהלבנון, 2 (לעיל).

[200] י' בריל, יסוד המעלה, עמ' 120. את ההבטחה הזו נתן לו הרב צדוק כאהן רבה של צרפת ממקורבי כי"ח.

[201] בנוסח השטרות המילה "איך" מציינת את עצם מעשה השטר. מילון הלשון העברית הישנה והחדשה (א' בן יהודה), מהדורה עממית, א, תל-אביב 1948, עמ' 178-177.

[202] קאנטור (מגרמנית Kontor) – משרד מעין בנק בו נעשים חשבונות ובו נשמר הכסף. וגם: Trading post in foreign county ברוסית Kontora משרד, הנהלת חשבונות. ע' אורנן, מילון המילים האובדות, ירושלים-תל-אביב תשנ"ו, עמ' 267.

[203] א' דרויאנוב פרסם ייפוי כח נוסף ללווינזון ולאשר זליג בלום מארכיונו של יערי פולסקין מט"ו בשבט תר"ם ועליו 34 חותמים ולפיו עליהם להוציא מגוטמן את הקושאנים ולחלק את החלקות לאנשים. שם, עמ' 291.

[204] המקור קרוע ומתפורר ולא כפי שמצאו דרויאנוב בארכיונו של יערי-פולסקין. באותיות נטויות השלמה מספרו של א' דרויאנוב, כתבים, ג', עמ' 291. שם הובא רק חלקו של המסמך ובלא שמות החתומים עליו.

[205] מסדקה – אישור מהרשות שהמוכר הסכים מרצונו הטוב למכור את נחלתו וקיבל סכום כסף בתמורה. אישור שלטוני שהנכס אינו משועבד והעסקה תקפה.

[206] קיראט (ערבית) – יחידה נחלה, מכלל השטח כולו. מוצאה כנראה מיחידת משקל לזהב 1/24 גרם. לסקוב, כתבים, א', עמ' 624. עפ"י ס"ה, עמ' י' כל נחלה בתורכיה נחלקת ל-24 חלקים.

[207] השלושה חתומים גם על הסכמה ל"אגודת מיסדי הישוב", ט' בתמוז תרמ"א, יריביו של י"מ סלומון. דרויאנוב, כתבים, ג, עמ' 302-301 . באפ"ת שמור מסמך חתום בידי גוטמן, סלומון וגרינגארט, ד'  מנחם [=אב] תר"ן על סיום ההתחשבנות, אבל: אם תתבע ח"ו הממשלה מאתנו [?] כולנו מחוייבים לשלם יחד על נחלת טייאן, גם זה שהוציא גוטמן על חשבון מושב יהוד 343 פר' וכו'. אפ"ת, 1.1/1/99

[208] י' גולדמן, "שאו נס ציונה העיזו אל תעמודו, ירושלים", הצפירה, 33 (ה' באלול תרמ"א), עמ' 262 – 263. ראו מכתבו של מנדלמן אל איזראעליט, שמעוני ואליהו גודאל בפ"ת!, ד' אתחנן (אב) תר"ם. בהסל", קד"ש, 966 תיק 19. 

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, אנדרטאות, ירקון, ירקונים, לנג יוסי, מלחמת הזקנים בצעירים, מתוך הארכיון, ספרי יובל, פיק"א, ראשית המושבה, רבנים, שימור אתרים, שלטון עות'מני, תורכים | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

מעשה בדגל: ביקורו של החכם באשי הרב חיים נחום אפנדי בפתח – תקוה, מאמר מאת דר' יוסי לנג – עשור לפטירתו

עדים המה פצעי המכים, השערות המרוטות

 וקרעי הדגל העברי המתגוללים בעפר.

דב"ג, "מעשה קלון", האחדות, 1 (תמוז תר"ע), עמ' 28.

."ניתן היה לחשוב הי השלטון העו'מני העריץ יתן קצת חופש לניתינים שלו בעקבות מהפכת "הטורקים הצעירים

מהפכת "הטורקים הצעירים" (יולי 1908) חוללה תמורות מרחיקות לכת בשנותה את האימפריה העות'מנית המלוכנית לממלכה תחיקתית על בסיס חוקת 1876 (חוריה, חושמ"ה). השליטים החדשים הבטיחו חופש עיתונות, חופש התאגדות, שיויון זכויות אזרחי לכל עמי הממלכה ללא הבדלי מוצא ודת ובחירות חופשיות לפרלמנט. השליטים החדשים חברי מפלגת "אחדות וקידמה" העבירו מתפקידיהם את קודמיהם שהואשמו בשחיתות ואסרו כל ביטוי לאומי בקרב עמי האימפריה ועדותיה. היישוב ראה בביקורו סימן להקלה בעול של העריץ התורכי. היישוב קבל אותו ברוב והדר כך גם בני המושבה פתח תקוה.

החכם באשי "ראש החכמים" היה התואר שניתן לרב הראשי של קהילה יהודית ברחבי האימפריה העות'מאנית. הוכר בצו מלכותי כרב הראשי של כלל היהודים באימפריה העות'מאנית. הוא נחשב למייצג היהודים בפני השלטון ובאמצעותו העביר השלטון את דרישותיו לכל הקהילות היהודיות ברחבי האימפריה. הרב חיים נחום אפנדי היה האחרון בתפקידו כי בזמנו פרצה מלחמת העולם הראשונה

בקושטא הועבר משה הלוי מתפקידו (12.8.1908) כחכם באשי: הראש הרוחני והגשמי של יהודי הממלכה העות'מנית ובא כוחם של היהודים בפני השלטונות ("השער העליון") והמדינות האחרות ומיצגם בטקסים הממלכתיים מעין "ריש גלותא", ובמקומו נתמנה לממלא מקום ולאחר חדשים אחדים לחכם באשי, הרב חיים נחום.[1]

הרב חיים נחום אפנדי, תצלום מתוך ויקפדיה

בשלהי אפריל 1910, יצא הרב חיים נחום אפנדי לסיור ממושך של כשלושה חודשים בקהילות ישראל "כמנהג הרועים" שקודמיו לא עשו להשגת מטרות שונות ומגוונות ובהן: הידוק הקשרים עם הקהילות, פתרון בעיות נקודתיות (מינוי רבנים בערי הממלכה), והעצמת עצמו ומשרתו, שקרנה הועם לאחר מהפכת "הטורקים הצעירים".[2] תחילה ביקר בסלוניקי ואדירנה ולאחר ביקר בקהיר ובאלכסנדריה הגיע לארץ ישראל.[3]  על בואו לארץ ישראל הודיע הרב בראיון שפורסם בעיתון "המבשר" ובו הגדיר את מטרות ביקורו כדלקמן: לכבות את אש האנטישמיות ולפשר בין העדות והכוללים.[4]

טרם בואו נפגש עם השולטן מחמד ראשד החמישי וקיבל ברכת הדרך, עובדה שהעלתה את קרנו בעיני יהודי הממלכה העות'מנית, והשתתף בנשף יובל החמישים לכי"ח שנערך ברוב עם (2.6.1910) ונשא בו נאום בצרפתית.[5]  

רבים מיהודי ארץ ישראל תלו תקוות בביקורו וארגנו לכבודו קבלות פנים ועצרות בכל  אחד מעשרים וארבעה היישובים שאליהם הגיע עם פמלייתו. יהודי ארץ ישראל נטו להאמין שהם כ"טובע המתאחז באגמון", הם זקוקים לעזרה מן החוץ, והתרגלו "לראות בכל 'גדול', בכל בעל השפעה גואל, אשר יוכל להוציאם מן המצר ולחזק את מעמדם" ואף הביעו את רצונם להיות עבדים נאמנים לו שלא לומר התרפסו בפניו.[6] ביקורו של החכם באשי סוקר לפרטיו בעיתוני בן יהודה מדי יום ביומו. הוא ייחס לביקור חשיבות עליונה ומשום כך נפגש עם הרב לעתים קרובות ופרסם את דבריו באהדה רבה.

לקראת בואו פרסם אב"י את מאמרו "החכם באשי ובני לויתו" ובו הגדיר את מהות תפקידו כ"בא כוחו הרשמי של הציבור העברי העותומני" וככזה עליו לפעול לשוויון זכויות היהודים בין עמי הממלכה לשם ביצורה וחיזוקה.[7]

בדיונים שנערכו ביפו לקראת בואו הוחלט "לאחר וכוחים חמים […] לבלתי תת מקום על הרציף ובתהלוכות לכל דגלים אי=אלה שיהיו" (ההדגשה שלי, י"ל). ההחלטה נתקבלה כנראה לאור הניסיון המר שהתחולל כשנתיים קודם לכן, כאשר בתהלוכה שנערכה לאחר כינוס המוני ביפו לכבוד החוקה הניף מישהו את דגל הלאום, וכדי למנוע תקרית נזעק אברהם שפירא להסתירו.[8] הוחלט גם שמקבלי פני הרב ביפו יופיעו בלבוש הדור (שחור) והזמינו נציגים גם מן המושבות. בירושלים נתמנתה ועדה מסדרת ובה אישי ציבור ונקבע גם שדוד ילין יברך בעברית ויצחק לוי, בטורקית.[9] אולם, הרב ופמלייתו לא באו ביום שחיכו להם (יום שלישי, 7.6.1910) ורק בבוקר יום ראשון, ערב שבועות, ה' בסיון תר"ע (12.6.1910) הגיעה הפמליה מפורט סעיד ליפו.[10]

ביפו נערכה לרב קבלת פנים רבת משתתפים בכניסה לסראייה (בית הממשל, סמוך לככר השעון) ובה נטלו חלק גם תלמידי הגימנסיה העברית ובית הספר לבנות. תזמורת הגימנסיה נגנה פעמים רבות את "התקוה" גם במלון קמיניץ לשם הובאה הפמליה. גם התזמורת הפתח תקואית "כינור ציון" נגנה בפרוזדור בית המלון, אך היא, לדעת המדווח, לא הצטיינה בנגינתה כי יש בה לדעתו "מן הכליזמריות". לאחר סעודת הצהרים התכנסה החבורה המורחבת ובה גם נכבדי יפו ואנשי "ועד ההתעתמנות" לשני קרונות ברכבת שיצאה לירושלים. בדרכה היא נעצרה בהר טוב שם הוגשו לרב לחם, מלח ומים והמקומיים (יוצאי בולגריה) ניהלו עמו שיחה בעברית ובספניולית.[11]

בירושלים נתקבל החכם באשי בהתלהבות "שלא היתה כמותה מזמנו של ר' עקיבא" ולא בכדי; חיים נחום לא עשה לו שם של גדול בתורה, ובודאי שלא היה ציוני נלהב, אלא כמי שנושא בגאון את כבוד הלאום היהודי, כמיצגו של העם היהודי ומגן על זכויות אחיו הנרדפים,[12]  פועל למען העלייה לארץ ישראל ומדבר בפומבי על חשיבותה של השפה העברית לא רק כלשון הקודש אלא כשפתו הלאומית של הלאום היהודי בממלכה העות'מנית.[13] אם רבים בקרב היישוב הישן הסתייגו מן הרב בשל נאמנותו לכי"ח, גילו דוברי מפלגות הפועלים אהדה כלפיו והסבירו שאין זו רק חובה פורמאלית לקבלו בסבר פנים יפות, אלא דווקא הרגשות הלאומיים "הם שהתפרצו מתוך לבותינו בהבעה של כבוד ושל קריאה אליו כי יושיט לנו את ידו וילך אתנו באותה הדרך […] המובילה לתחית עמנו וערכינו ההיסתוריים בארצנו ההיסתורית!"[14] אך גם הם הסתייגו מהרב ומחבורתו שנדף ממנה "כבר ריח כבד של אלליאנסיות" ושאין בו שמץ ציוניות. יעקב רבינוביץ', מסופרי "הפועל הצעיר", מחה על חסרונם של דגלי-ציון וטען ש"הפחדנות הגלותית גרמה לזה ששמועות שונות ומשונות נשמעו כדי להפחיד את הלאומיים […] והגלות עשתה את שלה: ציון הסתירה את דגלה".[15]

כעשרים אלף איש ויותר נאספו לתחנת הרכבת כדי לקבל את פניו ונכבדי הקהילה אברהם (אלברט) ענתבי, מנהל בית הספר של כי"ח "התורה והמלאכה" ובא כוחן של כי"ח ויק"א בארץ ישראל,[16] ואפרים כהן-רייס, מנהל מוסדות החינוך של חברת "העזרה" בארץ ישראל, ארחו את הרב ופמלייתו.[17]  דגלים לא נישאו לבד מדגל אדום-לבן של אגודת "אהבה ואחוה" שעליו כתובת בעברית.[18] לאחר שהוצג על ידי ענתבי ברך אותו דוד ילין בעברית, אך את דברי תודתו נשא נחום בשפה הטורקית למורת רוחם של רוב הנאספים שלא הבינוהו.[19]

בירושלים הוא פעל כדי להביא להסכמת ראשי הקהילה הספרדית להסדיר מינויו של "הראשון לציון" ראוי, ובתום שבועיים הגיע לחתימה על הסכמות ולתנאי שלום בין ראשי העדה; סיעתו של הרב אליהו משה פניז'ל (תר"י-תרע"ט), ממלא מקומו מתרס"ז של החכם באשי המנוח יעקב שאול אלישר, שנתמכה בידי חברת "העזרה" לבין מקורבי הרב נחמן בטיטו, אנשי כי"ח יריביו של פניז'ל,[20] כדי לפלס את שובו של הרב יעקב מאיר (נאמן כי"ח) למשרה זו שממנה הודח לפני שלוש שנים.[21] בימי שהותו הרב נחום בעיר עלו אליו לרגל רבים לראות את פניו ולשדלו לתמוך במוסדותיהם, להקל על ההתעת'מנות, להסיר את ההגבלות על הכניסה לארץ ולסייע ברכישת אדמות, לפעול למימוש שוויון הזכויות כפי שהוצהר בחוקה החדשה ועוד כיוצא באלה בקשות.[22] הוא ביקר במוסדות החינוך בעיר וגילה בהם עניין רב, ונהנה מקבלות הפנים והאספות המרשימות, שנערכו לכבודו. [23]  באחת מהן, עם אחי המסדר "משואת ירושלים" של המכבים הקדמונים, הוא דיווח על "אי הנעימות והמרירות שהשביעוהו 'הצעקנות' והפומביות שלא לצורך שבתעמולה הציונית" ועל מאמציו "להסיר חשדים אצל ראשי השלטון" העות'מני החושש מפני הלאומיות הציונית, וביקש משומעיו לבל יגררו לפעילות ראוותנית.[24]  הרב ספג גם ביקורות חריפות מחוגי השמרנים האשכנזים – תומכי הרב פניז'ל –  שגם הם כינו אותו "פקיד אליאנס אשר השעה משחקת לו וידו בכל", והתנגדו נחרצות למהלכיו למנות את הרב יעקב מאיר ל"ראשון לציון" ללא בחירות.[25] והוא, בערמתו, הסתייע בעיתוני בן יהודה לשם הדלפת מידעים שישחקו לידיו, לעתים כאמצעי לחץ ולעתים להרגעת הרוחות והצליח בכך.[26] ביומו האחרון בירושלים ערך הרב ביקורים בבתי נכבדי הקהילה היהודית ואצל הפחה הירושלמי החדש עזמי בֵּי ובצהרי אותו היום אסף את כל הרבנים והעסקנים לשיחה מסכמת.[27] בטקס הפרדה ממנו ברך ילין בעברית והפעם השיב לו הרב נחום גם כן בעברית.[28]

מירושלים יצאו הרב ואנשיו ועמם ענתבי אל השפלה ברכבת. ברמלה נאספו על ידי איכרים לרחובות, לעקרון, לוודי חנין (נס ציונה) ולראשון לציון, בה עשו את השבת, [29] ומשם למקוה ישראל ולתל-אביב שם נערכה לו קבלת פנים מרשימה בהשתתפות הרב קוק. בכל המושבות הוא התקבל בהתלהבות רבה ובכבוד גדול,[30] ורק בפתח תקוה התחוללה תקרית מביכה בעת הביקור כשדגל הלאום שהונף על ידי הפועלים נקרע לגזרים, תקרית שהסעירה את הציבור בארץ ישראל והדהדה זמן רב מעל דפי עיתוני התקופה.[31]  אולם, בספר יובל החמישים למושבה (תרפ"ט) לא בא זכרו של הביקור הזה ולו במילה אחת, ובספר יובל השבעים וחמש של פתח תקוה (תשי"ג) הקדיש לו המחבר פחות מעמוד אחד.[32] האם השכיח הזמן את האירוע הדרמתי, או שמא היו לכך סיבות אחרות?

ב. הביקור בפתח תקוה

העדויות

ביום שני בבוקר, כ' בסיון תר"ע (27 ביוני 1910) יצאו החכם באשי ופמלייתו מיפו בדרכם לפתח תקוה. המושבה המתינה להם בדריכות רבה ונערכה לקראת הביקור ביסודיות. הוועד החדש, שנבחר זמן קצר קודם לכן לאחר תקופה ממושכת של מלחמה עזה בין "הצעירים" ל"זקנים", הקדיש לו ודאי ישיבות אחדות,[33] ונציגיו השתתפו בקבלות הפנים שנערכו לרב בראשון לציון וביפו.

הידיעה הראשונה על הביקור בפתח תקוה פורסמה בעיתון "האור" שלושה ימים אחריו; שני מכתבים שנכתבו ביום הביקור ונשלחו בידי שלושה פועלים צעירים, דווקא לעיתון הזה ולא לביטאון הפועלים "הפועל הצעיר". הראשון הופנה אל העורך איתמר בן אב"י והשני מכתב גלוי אל החכם באשי. העורך הדגיש בראשית הדברים שאין הוא מסכים עם החותמים על המכתב אך הוא מבין ללבם ופרסמם כלשונם (נספחים א-ב), אך לא כך עשה ושינה בהם כרצונו למורת רוחם.[34] באותו היום כ' בסיון נשלח מכתב נוסף מטעם חברי האגודה הציונית "התחיה" (בני האיכרים בפתח תקוה) והוא פורסם כעבור כשבוע דווקא ב"הפועל הצעיר" (נספח ג).

למחרת פרסום המכתבים פרסם אליעזר בן יהודה מאמר ראשי ושמו  "המקרה בפתח=תקוה", והסתמך בדבריו על מכתב השלושה. מכתבי הפועלים ותגובת בן יהודה יאפיינו את דיווחי עיתוני הפועלים לעומת העיתונות האחרת.

הראשון לדווח על ביקור החכם באשי בפתח תקוה היה "הפועל הצעיר", ביטאון מפלגת הפועלים הפועל הצעיר, שהקדיש את רוב גיליונו לתיאור הביקור ולמשמעויותיו. לפי דיווחו רוכבים רבים יצאו על סוסיהם לקראת פמליית הח"ב בפנטסיות וביריות. הוקם לכבודו שער  "מקושט בדגלים וגם – בדגלי ציון". תלמידי בתי הספר היו מסודרים ו"התזמורת נגנה כל הזמן". את התקרית תיאר הכתב האלמוני י. כדלקמן: "עוד נשארו מקנאי-קנאת ה' צבאות אחדים, שלא יכלו לסבל את הרמת הדגל הציוני. אחדים מהם קרבו אל החכם-באשי ויחלו להתאונן על הדגל הזה  'הם באו הנה מרוסיא ועוד יגרמו לנו גם פה פוגרומים' – אמרו. החכם- באשי ענה כדרכו תשובה דיפלומטית, שממנה למדו אלה הסקנדליסטים, כי אפשר להסיר את הדגל". אך הללו הפחדנים שלחו את הנשים לעשות "מלאכת-שמים זו" והנשים "גזלו את הדגל ויקרעוהו לגזרים". אחדים מהם התנפלו על הבחורות "ויכום ויתלשו שערותיהן". המדווח הוסיף כי היו מבין החרדים במושבה שהצטערו על "המקרה המגונה", בעוד הוועד, שמחציתו מן הצעירים, אינו מתכוון להעניש את המתפרעים שהרימו אגרופיהם על נשים, דבר שגם "ערבים לא יעשוהו".[35] בבית הוועד נאם זלטויבקי [=ראובן זלטיאבקי (=זהבי)] נאום ציוני בעברית (בהברה אשכנזית), ובנימין סלור קרא בקול פנייה לחכם בשי (נספח ג).[36] הרב ביקר בבית הספר והתקבל בזרי פרחים, אך המנהל "קלקל" כיון שנשא דברים לכבוד האורח בצרפתית. האורח ביקר גם בתלמוד תורה. ארוחת הצהריים נערכה בבית יו"ר הוועד חיים כהן ושם דיבר החכם באשי בשבח הנשים, אך לא דברי תורה. התוכנית לבקר במושב עין גנים בוטלה כיון שלחשו לו שעין גנים מקושטת בדגלים ציוניים, והביקור הסתיים בנחלת מר בהר"ג.[37] בהערה ציין המדווח שנודע לו כי לשאלה אם להסיר את הדגל הציוני השיב הרב: "אם חפצים אתם להסב לי עונג – הואילו נא להסיר את זה הדגל".[38]  המדווח, פ-ד, אחד הפועלים במושבה שנכח במקום סיפר שוועד המושבה פנה, קודם הביקור, אל כל האגודות והקבוצות שבמושבה להשתתף בקבלת הפנים ושתבחר בבא כוח שיצטרף לוועדה שתסדר את קבלת הפנים. אמנם לא נערך דיון בקרב הפועלים אך נבחר נציג מטעמם. "אך הנה התעוררה שאלת-הדגלים, ובשמו של הח. ב. הודיעו, כי הוא מתנגד לדגל העברי, היות והוא פקיד אצל הממשלה התורקית". כשנודע הדבר התכנסו הפועלים לאספה כללית מיוחדת ובה הוחלט להשתתף בקבלת הפנים "עם הדגל העברי עד שהחכם בעצמו יורה להורידו; באופן האחרון הננו עוזבים את התהלוכה – כשהדגל מורם בידינו – ואיננו משתתפים בה כלל". לדבריו, מן הרגע הראשון נמצאו נרגנים מקרב האיכרים שהתפרצו בחזקה לקרוע את הדגל, אך לא עלה בידם. כשהגיעה התהלוכה לבית הפוסטה (הדואר) הודיע ראש הוועד בשם החכם באשי להוריד את הדגל. אז יצאה קריאה "כל מי שנמנה תחת הדגל ילך אחרינו!" וכשעמדו לעזוב את המקום התנפלו עליהם בריונים מבין האיכרים והיכו בלי חמלה גם בעלמות. לשתיים מהן תלשו את שיער ראשן ואחת נפלה למשכב. הדגל נקרע לגזרים ובקריאה "יחי הדגל העברי!" עזבו את התהלוכה. הכותב בא חשבון עם מכתבם הגלוי (=האדרסא) של חברי "התחיה"  (נספח ג) "זקופי הקומה" "פרי גרעיני התחיה" וציין כי "הדגל הציוני זהו בית הכנסת שלנו".[39]  

זה המקום לציין שעד למהפכת "הטורקים הצעירים" חששו השלטונות מהתגברות כוחם של גורמים לאומניים וגילו חשדנות כלפי כל ביטוי לאומי. נאסרה כל התארגנות שיש עמה גוון פוליטי והטילו מורא על מי שהעז לגלות רגש לאומי כלשהו; הגבילו במשך שנים את כניסת היהודים לארץ ישראל והקשו על קניית אדמות. החל מן המחצית השנייה של שנת תרס"ט התברר שהנטיות הלאומניות של "הטורקים הצעירים" ושל הועד ל"אחדות וקדמה" גוברות והולכות נוכח גילויי הלאומנות וההתבדלות שהתעוררו בקרב העמים והדתות ברחבי הממלכה והם תבעו לכפות עליהם עות'מניזציה.[40]   "הטורקים הצעירים" הירושלמים הגדירו את הציונות כתנועה מדינית החפצה בהתבדלות ובאוטונומיה והבטיחו להלחם נגדה עד חרמה. באוגוסט 1909 אושר חוק האגודות שאסר ייסוד אגודות העלולות לזרוע פירוד בקרב האוכלוסייה ואגודות המבוססות על עקרון עדתי-לאומי. נוכח החוק הזה והתנגדותם של הערבים ליישות יהודית בארץ ישראל, אישים מרכזים בתנועה הציונית כוולפסון ומקורביו החליטו להצניע את שאיפותיה המדיניות של הציונות.[41]

יהודי ארץ ישראל נאלצו לשקול בזהירות את צעדיהם ואין לתמוה על כך שאיכרי פתח תקוה נמנעו במשך כל השנים להחצין ביטויים לאומיים ואולי גם לא ייחסו חשיבות רבה לסמלים הלאומיים כדגל, השפה העברית ומגן דוד כפי שייחסו להם הפועלים, שלא הכירו את התנהלותם והגבלותיהם של השלטונות בימי עבדול חמיד השני וקודמיו ולא חוו את נחת זרועו של השלטון העות'מני.[42]

תיאור דומה למדי של הביקור, אבל שונה בהדגשיו, שלחה ל"האור" הגננת אלישבע (גיסין) אפרתי, שנכחה במקום. לפי דיווחה אמנם קרה מקרה לא נעים בפתח תקוה אך הוא "לא מנע ולא חשך את שמחת המושבה", אך היא לא ציינה מהו. לדבריה, ההכנות הקדחתניות לקראת בואו של הח"ב היו מקיפות כש"זקן ונער ממלאים תפקידו, הכל עובד וצוהל". גם ילדי בית הספר "עבדו ועמלו בשביל ליפות את בית ספרנו". "הרחובות היו נקיות וטהורות איזה הוד קדש היה שפוך בכל הפינות" וקישוטים נתלו במקומות שונים.

כחמשים פרשים חבושי מגבעות אדומות ונשקם מכותף יצאו לקראת הח"ב ובראשם אברהם שפירא "שנחשב אז לגבור ישראל". ליד שער הכניסה הסתדרו הרוכבים בשתי שורות וראש הוועד חיים כהן קיבלו בנאום יפה והתלמידים שרו "התקוה". בבית הוועד הוא קיבל מגילה והבטיח לתלותה בחדרו.[43]  הרב ביקר בביה"ס, כשהמנהל מוגרבי [=דוד חיון] מלווה אותו ומשוחח עמו "בדברי למוד ומדע". אח"כ ביקר הרב בת"ת ונתקבל בו יפה. משם לארוחת צהרים בבית חיים כהן יו"ר הוועד ואח"כ נסע לפרדס ברק. [44]

ג. התקרית

מן העדויות שברשותנו מצטיירת תמונה מורכבת של האירוע ולפיהן משנודע על ביקורו של הרב במושבה נתבקשו קבוצות הפועלים להשתתף בקבלת הפנים ולשלוח נציג לוועדה המסדרת את הביקור וכך נעשה. בדיוני הוועדה עלתה גם שאלת הדגלים וגברה בוועד ידם של  המתנגדים להנפת דגלי הלאום בעת הביקור "מאימת הממשלה והיות שהחכם באשי הוא מאנשי כל ישראל חברים" ושהדבר לא יהיה לרוחו. לכן הוסכם שלא יונפו דגלים כלל גם לא הדגל העות'מני.[45] ההחלטה הזו אמנם לא נמסרה רשמית לפועלים אך משנודע להם עליה, הם נאספו לאספה מיוחדת ובה הוחלט להשתתף בקבלת הפנים ולהניף את הדגל העברי ורק אם הח"ב יורה להורידו הם יעזבו את המקום כשהדגל מונף. קודם להתאספות, מחוץ למושבה, הונף הדגל  וכשפנו כמה איכרים אל נושאי הדגל וביקשו מהם להסירו נתקלו בהתנגדות. משנאסף הקהל כולו במקום ההתכנסות בפוסטה, היו מי שפנו אל הרב בדבר הדגל וזה השיב תשובה שהתפרשה שאין הנפתו ראויה וברוח זו הודיע ראש הוועד לפועלים. רק  אז פנו הפועלים להסתלק מן המקום ובאותו מעמד התנפלו איכרים על נושא הדגל וקרעוהו לגזרים. התיאורים על ההתרחשות שונים זה מזה; המדווחים – רובם פועלים – כיסו את שמות נושאי הדגל והמתנפלים וכנראה שלא בכדי. הם חששו כנראה שפרסום השמות עלול להרע להם ביחסיהם עם מעסיקיהם האיכרים ואולי גם חששו מפני הליכים משפטיים בלתי רצויים. רמזי השמות פורסמו לראשונה במכתבו של מנחם שיינקין אל א"ד גורדון, על דבר "המזוהם הידוע". ובהערה למכתבו הוא ציין שיאן [יוחנן] קרמינצקי מסר את ניהול אחוזותיו בכפר סבא "למר פ. מ.[פנחס מאירי?] ומ. ש.[מיכל שפירא?], כלומר דוקא לאלה שהשתתפו בפרעות בקריעת הדגל הלאומי"[46].

שני התיאורים האחרונים נכתבו שנים לאחר הביקור וחשיבותם בגילויים המופיעים בהם.

הראשון בהם הוא של אליהו אבן טוב, פועל שנכח במקום ואלה הדברים: בקבלת פני הח"ב מחוץ למושבה הופיע עם הרוכבים גם הפועלים נושאי דגל הלאום. האיכרים דרשו להורידו ולא הסכמנו. ליד הפוסטה (כיום גן המייסדים) חזרו האיכרים בתוקף על הדרישה וגם הפעם לא נשמענו. יעקב פנחסי אחז ברמה את פס הדגל הקרוע ואז התקרבו אליו האיכרים כדי להוציאו מידו והפועלים הגנו עליו. אחת מנשות המושבה טפסה על גבו וקרעה את השארית. במלחמה זו הצטיינה אז החברה אסתר בורנשטיין, שלא הרגישה כיצד הזקן דינוביץ קרע את חולצתה.[47]

העדות האחרונה היא של אברהם שפירא. לדבריו, "פתאום התנדב בחור אחד 'לקדש שם ישראל'. האיכרים נועצו בשפירא כיצד להגיב ובטרם השיב, אחד מאנשי המקום הוריד את הדגל בכוח. רק אחרי שידוליו של שפירא נרגעו הרוחות, והוא הואשם כמתנגד לתחיה הלאומית.[48]  

לפי התיאורים הללו התנפלו בריונים מבין האיכרים והיכו בלי חמלה גם בעלמות. לשתיים מהן תלשו את שיער ראשן ואחת נפלה למשכב. לפי דיווחו של אבן טוב יעקב פנחסי אחז ברמה את פס הדגל הקרוע ואז התקרבו אליו האיכרים כדי להוציאו מידו והפועלים הגנו עליו. אחת מנשות המושבה טפסה על גבו וקרעה את השארית. במלחמה זו, כך דווח, הצטיינה אז החברה אסתר בורנשטיין, שלא הרגישה כיצד הזקן דינוביץ קרע את חולצתה. אך בזה לא נתמצתה התקרית; חברי אגודת "התחיה" במושבה [רובם בני האיכרים] ציינו שגם חבריה הניפו את הדגל למרות ההזהרות וההתראות, ואחרי שנקרע  הדגל קרעו ששה מחבריהם, שהיו גם חברי התזמורת, את דפי התווים ולא השתתפו בה עד שהובא דגל אחר, וכי חבריהם הגנו על הפועלים נושאי הדגל.[49]

הפרסומים הללו והשמועות שעשו להן כנפיים הניבו מאמרים ומאמרים שכנגד.

ד. הדעות

ארבעה ימים לאחר האירוע ויום לאחר פרסום מכתבי הפועלים בעיתון "האור" פרסם אליעזר בן יהודה מאמר ראשי ושמו "המקרה בפתח=תקוה", והסתמך בדבריו על מכתב השלושה. אך פרט למלים "יש להצטער מאד" על התקרית הוא בחר להתייחס באופן עקרוני לסוגיית הדגל ולמעמדה של הציונות בממלכה העות'מנית החדשה. הוא לא בחן כלל את פרטי האירוע, ובחר להצדיק באופן גורף את גישתו של ועד המושבה. לדבריו, לא חל כל איסור על הנפת הדגל כשם שלא נאסרה הציונות בממלכה העות'מנית. אולם חלה החובה להאמין לחכם באשי באמרו "כי זה הדגל איננו לרצון לא בלבד לקצת תורקים קנאים, אלא גם לבעלי דעת מיושבת בעולמות הרשמיים של הממשלה". כל התבטאויותיו של הרב נחום באזניו "על הלאם הישראלי בתור לאם מיוחד בתוך לאמי הממלכה העותומנית לא זעזעה בקרבי את האמונה הגמורה בכוונתו". בן יהודה הזכיר לקוראיו את החלטת נציגי היישוב ביפו שנתקבלה ערב הביקור ברוב דעות "להמנע בשעת קבלת פנים רשמית בפרט מהרמת הדגל היהודי שקוראים לו דגל ציוני".[50]  בהתאם להחלטה זו נהג הוועד הפתח-תקואי. כוונת הצעירים הייתה אמנם רצויה, אבל המעשה לא היה רצוי בפרט לאחר החלטת הוועד. להערכתו, לו פנה הוועד אל הרב והסביר לו את כוונת הצעירים היה הרב מתעלם מן הדגל כשם שהתעלם מן הדגלים שהונפו לכבודו בתל-אביב. [51]

בגיליונו הראשון של "האחדות" עיתונם של חברי מפלגת "פועלי ציון" פרסם דוד בן גוריון, בעלום שם, שני מאמרים; הראשון שבהם "מדברנא דאומתיה או פקיד דתי" והוא ניתוח פוליטי על מעמדו של החכם באשי כבא כוחם הלאומי של יהודי האימפריה העות'מנית לאחר המהפכה, ובו הוא כפר בהשפעתו ובכוח משרתו מבחינה חוקית וגם ציין את אפס פעלו. ואילו המאמר השני "מעשה קלון", הוא ביקורת חריפה על האירוע שהתחולל בפתח תקוה וכך נכתב בו: "אינך רוצה להאמין – אך עדים המה פצעי המכים, השערות המרוטות וקרעי הדגל העברי המתגוללים בעפר…. יצאו הצעירים (רבם פועלים) בדגלים עברים בכדי להשתתף בקבלת הפנים הנערכת מטעם צבור עברי במושבה עברית לראש הרבנים העברי. דרש הועד מהם להסיר את הדגל הלאומי. כמובן, במקום להעטות על עצמה חרפת הבגידה בדגלם – בחרה כל החבורה להפרש מן הקהל והלכה לה בדגל מורם. אז התנפלו עליהם בני פ"ת כפראי אדם, קרעו את הדגל העברי לגזרים, הכו, פצעו מחצו את נושאי הדגל, נערות סחבו בראשיהן, מרטו שערותיהן….." בן גוריון בא חשבון עם פתח תקוה שהיא "מושבה הנושאת מסוה לאומי בכדי למשך אליה את בעלי הכסף הציונים, ורודפת את פועליה היהודים, מטילה עליהם חרם, אוסרת לתת להם עבודה, להשכיר להם חדרים, להגיש להם עזרה מדיצינית".[52]

בגיליון 18 של "הפועל הצעיר" התפרסם "מכתב גלוי למר מ. שיינקין ולמר יעקב רבינוביץ'" מאת אהרון דוד גורדון, פועל בעין גנים, ובו נמתחה ביקורת חריפה על אנשי פתח תקוה שערכו לחכם באשי קבלת פנים מפוארת רק מפני ש"הוא 'קרוב למלכות' ושבכוחו "לעשות טובות כאלה להישוב, אשר על ידן תשביח הפרנסה ויתרבו הבישליקים, הפרנקים והנפוליונים."[53]  גורדון קבל נגד האיכרים שלא מחו על ביזיון הדגל:  "הדגל הציוני מה הוא: חתיכת בד או משי לבן ותכלת, שאינו אלא צעצוע בעלמא ואינו עשוי אלא לקשט בו את האולמים ואת התהלוכות בשעת חגיגות פומביות, או הוא דגל לאומי ממש, שיש לו ערך לאומי".[54] בשעה שכל עמי הממלכה נושאים בגאון את דגליהם "אנחנו היחידים המסתירים את דגלנו הלאומי". לדעתו אסור לקיים פגישות עם הרב בלא הדגל הלאומי "כי עם מתעורר לתחיה, שמחל על כבודו, אין כבודו מחול".[55]  כאן המקום לציין שכשנה ומחצה קודם לכן (26.10.1908) טען גורדון ש"אין אנו צריכים לעורר את שאלת הלאומיות ברגע הראשון אבל להסתיר את לאומיותנו, להראות התבטלות לאומית [זה חטא לאומי נורא […] בעוד אשר העמים האחרים בטורקיה נושאים את דגליהם הלאומים ברמה".[56]

על דברי גורדון הגיב בגיליון העוקב מנחם שיינקין, "שאלות במקום תשובה" ובה הוא דן על מהות הציונות, על אכזבתו מן העולים העוזבים "שמונים למאה" וגם מהמוסדות הציוניים שאינם במיטבם. הוא גילה כי משנודע על בואו של הרב נחום היו שהציעו שלא יתעכב ביפו כי היא "חשודה ביותר בציוניות", "הזהירו גם על הדגל היהודי" והקאימקם של יפו, בחששו מפני בלבולים, פנה אל הקונסול הרוסי, שיצוה על "הרוסים" [=פועלי העלייה השנייה] שלו לבל ירימו את הדגל היהודי". לדבריו, כיוון שאי אפשר היה להפנות עורף לחכם באשי, הוחלט "להראות לו את החיים החדשים בא"י, אולי יפעל זאת עליו". ובפ"ת, כתב שיינקין, "מה רחב לבבי לראות את צעירי הפועלים צועדים בגאון ונושאים את הדגל הלאומי ברמה. וכשבא המזוהם הידוע לצעוק בז'רגון לפני החכם באשי "רבי גוואלד! זייא האבען אונז אומגליקליך געמאכט אין רוססלאנד אין יעצט מאכען זייא אונז דא אומגליקליך" [רבי אבוי! הם אמללו אותנו ברוסיה ועתה הם מאמללים אותנו כאן], מה חפצתי לרמוס אותו ברגלי, אך מצאתי ליותר טוב ונכון למשך את התהלוכה הלאה". לטענתו, המקרה בפתח תקוה מעיד על הפסיכולוגיה הגלותית ואין הוא מקרה בפני עצמו.[57]

 ב"האור" התפרסם קטע ממכתב פרטי ששיגר ד"ר יהודה מהרש"ק מורה מפתח תקוה אל בן יהודה ולפיו, די לה למושבה בהשמצות לאחר שנה כה קשה של מאבקים פנימיים. לדעתו, האשמה על התקרית מוטלת במידה שווה על הוועד, שלא הודיע מראש ובאופן רשמי על איסור נשיאת הדגל, כשם שהודיע לבתי הספר ולשאר המוסדות, ועל הפועלים שלא נועצו לפני הנפת הדגל. להערכתו לא הוועד ואף לא החכם באשי "צוו להסיר את הדגל בחוזק יד", אלא קבוצת נרגנים התנפלו על דעת עצמם על הפועלים והפועלות. לדעתו, לא ראוי היה לגרש את נושאי הדגל מקבלת הפנים. "פה התערבו אחרים שחפצו להיות הקתולים יותר מהפיפיור וקלקלו את הכל… התנפלו אחדים מהזקנים (רק לימים…), אך אין להטיל את האשמה על "אגודת הזקנים" או על "הצעירים" כי הפורעים לא שייכים לשום אגודה. עוד יותר מכאיב את הלב לראות, כי גם הנשים השתתפו בהתנפלות. חבל, כי זה נשאר עוד מהשנה שעברה – שנת החירום והעירבוביא – שנתקים בנו: נשים משלו בנו". [58]

מכתב נוסף מאת אחד מקבוצת נושאי הדגל והוא תגובה למאמרו של בן יהודה, מפרט את השתלשלות האירועים (נספח ד')

 את הדיון בפרשת הדגל בפתח תקוה חתם בן יהודה במאמרו "מענה". בהתייחסו למכתבו של "אחד מהחבורה" [ולא "חד מן החבורה"] מצא בן יהודה לציין שהדגל אינו של כל האומה ולא הכול מקדשים אותו. אין הוא יודע מי הם שהתנפלו על נושאי הדגל, ומי קרע אותו, אולם 

על פי הידוע לו, "מפי אדם חשוב ונכבד שאין להטיל ספק בדבריו, התנפלה אשה זקנה אחת, אמו של אחד הצעירים שקצפה על בנה שיצא לתרבות רעה", ומודה ש"המושבה הוכתמה לעולם". ובאשר לרב נחום, אין לפקפק באמתות דבריו כשחזר ואמר "שהגילויים החיצוניים של הציוניות […] מקניטים את החוגים הרשמיים", והשאלה הנשאלת היא האם הם לתועלת לנו או שמא הם "מזיקים לנו ולתכליתנו הכללית" ועל כך חלוקות הדעות. משום כך יש לקבל החלטה מחייבת, אך לדעתו "אין השתמשות בו בכל מקום צבורי ובכל מאורע צבורי דבר של 'יהרג ובל יעבר'" ואם יש בהם נזק על הצעירים הללו לקבל את הדין.[59]

ה. אחרית דבר

חיים נחום ופמלייתו יצאו מפתח תקוה באותו היום למושבות הצפון. בדרכם נפגשו בין תול- כרם לקקון בעשרים פרשים מחדרה ובידיהם דגל הלאום והדגל העות'מני . לבקשת הרב, כך דיווח "האור", הוסר תיכף ומיד דגל הלאום שהונף לכבודו. בחדרה קושטו הרחובות בדגלי הלאום ובדגלים עות'מנים, ואבשלום פיינברג ברך את חיים נחום אפנדי וילדי בית הספר שרו לכבודו את "תחזקנה ידי כל אחינו המחונננים".[60] המדווח עלום השם סיכם את הביקור הקצר לאמור: "אפשר ואפילו קרוב לודאי שבמושבות אחרות היתה הפגישה יותר נהדרה, אבל קשה להאמין כי במקום מן המקומות היתה הפגישה ביותר "התקרבות" יותר "משפחתית" מאשר במושבתנו". את הביקור במושבה סיימו התלמידים בשירת "התקוה" ועשרה רוכבים ליוו את החכם באשי  לזכרון יעקב.[61] גם בחיפה התרחש "מאורע קטן", דיווח ל"האור" בר הכא, ולפיו בקבלת הפנים שנערכה לכבודו הופיעו תלמידי בית הספר "אבטליה" עם "הדגל הציוני" ולאחר "שהרב הביע את התנגדותו להדגל עזבו המנהל עם תלמידיו את המקום". בכלל לא עשה בקורו של הרב פה את אותו הרושם שעשה בשאר ערי א"י" סיכם בר הכא.[62]

בראש פינה נתקבל חיים נחום בדגלים רבים ושניים מהם "דגלי ציון" וגם על שער בית הספר התנפנפו דגלי ציון ואיש לא מחה.[63] מתוך התיאורים הללו מסתבר שהרב עשה ככל שיכול להצניע כל ביטוי לאומי מוחצן מדי, אך לא אסר על השמעת התקוה ולא ציוה להסיר את דגלי הלאום משערי המושבות. אולם בשיחתו עם המתיישבים הוא הביע מורת רוח על צעירי הציונים "שאינם נזהרים בדבריהם ובמעשיהם ומרבים בגילויים חצוניים ובזה הם מעוררים חשד בלב הממשלה והעם. עיני הממשלה פקוחות על כל דרכי הציונים, ושריה קוראים את כל מה שכותבים ודורשים הציונים.[…] אך למה לנו להרבות באותות חיצוניים בדגלים ואמרים ריקים ללא צרך?". הוא גם ציין שאחדים מצעירי יפו השמיעו בפניו בנשף שנערך לכבודו "דברים ריקים שלא היו צריכים להשמע בכל מקום ומכל שכן במסיבה זו. הוא חזר וביקש שהמקהלה תשיר את התקוה עוד ועוד.[64]

אחד מאיכרי ראש פינה טען "שדגל ציון אינו לנו סמל מדיני, כי אם סמל דתי ולאומי שאינו יכול לתת מקום לכל חשש וחשד" ואדם נוסף אמר: "כמעט כל בני ארץ ישראל מלבד מתי מספר שמקרוב באו…." ברמזו לעבר אנשי העלייה השנייה.[65]

הרב נחום אפנדי לא הצליח ליישב את מחלוקת הרבנים סביב מינוי "הראשון לציון" גם משום שלא היה בקי דיו בפוליטיקה היהודית. היישוב החדש לא ראה בביקור הצלחה בשל נאמנות הרב לכי"ח ולערכיה הלא ציוניים והיישוב הישן, כיון שלא היה תורני דיו. [66] רק אליעזר בן יהודה במאמרו המסכם קבע שנחום למרות היותו חניך כי"ח הכופרת במציאותה של אומה ישראלית "מודה במציאות אומה ישראלית ומודה שצריכים להיות לה חיים לאומיים שלה, בתרבותה הלאומית ובלשונה הלאומית". הרב בביקורו, "ראה יהודים חדשים לא כפופי גב, לא לקויים במח ובלב. יהודים זקופי קומה שיש להם גם עֲצָלִים [=שרירי תנועה] ושרירים, יודעים לרכב ולחרוש ובעת הצורך להחזיק רומח ואקדח.[67] כעבור חודש כשסיכם בן יהודה את השנה כולה הוא קבע שהביקור היה החמצה גדולה.  ביקורו של החכם באשי "יכול להיות היה מאורע חשוב ולזמן מועט פזר קצת את עננת התוגה מרקיע שמינו פה".[68]

התקרית בפתח תקוה התרחשה לאחר שנתיים של מאבקים קשים בין האיכרים לפועלים ולצעירים על הנהגת המושבה ועל אורחות חייה. אין זו הפעם הראשונה שהפועלים הביכו את איכרי פתח תקוה בהניפם את דגל הלאום; כבר בל"ג בעומר תרס"ה הונף דגל הלאום למורת רוחם של הוועד והאיכרים, אך הארוע לא קיבל הד ציבורי רחב.[69] הוועד המשותף שכיהן באותה עת, מחציתו מן הצעירים, התקשה לגבש מדיניות משותפת. ראש הועד חיים (שארל) כהן, שלא השתייך לכאורה לאחת משתי הקבוצות ניהל את המושבה בתבונה רבה מתוך גישה פייסנית עוד שנים אחר כך. הוא וחבריו הוותיקים היו מודעים היטב לחשיבותו של הביקור הזה לעתיד המושבה ולעובדה שחלק נכבד מתקציבי החינוך במושבה מקורו בכי"ח-יק"א ומשום כך הקפידו לשמור על כבודו של חיים נחום ולא מיצה את הדין עם המכים והמוכים. הוא היה מוכן למחול על ההתרסה המסוכנת של הפועלים בראותו את השינויים החברתיים המתחוללים במושבה כפי שהגדיר אותם יעקב רבינוביץ': "אחרי קריעת הדגל פגש אכר אחד מהבינונים את אחד האכרים מקורעי הדגל ואמר לו: אוי ואבוי לך! אשתך קרעה את הדגל, ראה בנך יושב ותופר דגל חדש". מהפך בזכות צעירי הוועד שברובם "פחות או יותר קולטורים, מתחשבים עם הזמן וצרכיו וחרדים על כבוד המושבה". הועד הנוכחי הואשם כוותרן בענינים רבים ונטה לסלוח לפועלים שהתריסו נגדם בהנפת הדגל. וכדוגמה לכך כל נחלות יוחנן קרמינצקי ושותפיו נמסרו לאחריותם של אנשים שאחד מהם "הסב את כל ענין קריעת הדגל (ואשתו גם קרעה אותו), וחוץ מזה אדם זה וחבריו הם תמיד בין שונאי הציונים […] ומעולם עוד לא דרכה כף רגל פועל עברי על נחלאותיהם […] אותו האיש שגרם בקריעת הדגל הריהו שותפו של מר ספיר (שגם נחלאותיו הנן נקיות מפועלים יהודים למרות שבנו הוא מן הצעירים).[70]  ועד המושבה הפיק לקח מן התקרית המביכה וכעבור שנים אחדות ביום ב', ג' בחשון תרע"ו, (11.10.1915) לקראת ביקורו במושבה של אחמד ג'מאל פחה, מושלה הצבאי של הממלכה על סוריה רבתי, שחידש את האיסורים נגד ביטויים לאומיים וגזר על הנפת דגלים, הדבקת בולי הקק"ל על מסמכים ועוד, שיגר חיים כהן, ראש הוועד, מכתב אל הפועלים ובו הוא הזהיר שהפחה "אינו אוהב רעש" והורה "שלא יתאספו ברחובות כלל, נשים אינן צריכות להמצא ברחובות כלל וכלל, והעובר ברחוב מוכרח להיות חבוש בתרבוש".[71]

כאמור, מחברי ספר היובל התעלמו מן הביקור ומן התקרית ללא כל הסבר. בהקדמה לספר החשוב הזה ציין מרדכי סלומון, שעמד בראש ועדת הספר, כי "מצאו מקום בספר גם תאורי מקרי הנגודים וההתנגשויות בין אנשים שונים ומפלגות שונות", וכי רק במקרה בודד אחד "מאורעות הקטיף" בחורף תרפ"ח החליטו העורכים להימנע מתיאורו.[72] אך אין זו כל האמת; חברי הוועדה נמנעו לכלול בספר אירועים נוספים מעוררי מחלוקת שלדעתם לא הוסיפו כבוד למושבה ובכלל אלה גם את ביקורו של חיים נחום אפנדי. התגובה האלימה של איכרים כלפי התרסתם של הפועלים נתקבלה בהבנה מסוימת, והדעת נותנת שגם הפועלים שהמשיכו לחיות במושבה ובעין גנים, העדיפו שלא להזכיר את התקרית. יש לציין שלנגד עיניהם של המחברים גם לא עמדו מסמכים ופרוטוקולים מאותה השנה (תר"ע) שמטעמים שונים ובמיוחד החשש מפני "חיפושים והמאסרים על כל פסת ניר כתובה"  שביצעו החיילים הטורקיים בשנות מלחמת העולם הראשונה, "דנו (אותם) לשריפה". אלה הן כנראה הסיבות האמתיות שבעטין נשמטה התקרית מן ההיסטוריוגרפיה הראשונה של אם המושבות. לסיומה של הפרשייה מן הראוי להזכיר פרשייה אחרת שהכתימה את שמה של אם המושבות. לאחר בשורת הניצחון שהכריז וינסטון צ'רציל בבריטניה על כניעתה של גרמניה הנאצית, הכריז הוועד הלאומי על "יום הנצחון" כיום שבתון שיתקיים ביום ד' כ"ו באייר תש"ה (9.5.1945), ויצוין בתהלוכות-עם, בעצרות ובתפילות בציבור.[73]  הייתה זו פתח תקוה שראשיה סרבו לערוך תהלוכה רשמית שבה ישאו הפועלים דגל אדום, כששאר האזרחים יניפו את דגלי הלאום. לדברי יוסף ספיר, ראש העירייה: "תחת דגל אחיד יכול להיות עתיד גדול, ותחת שני דגלים יכול להיות חורבן גדול". לדעתו, "לא יתכן להנהיג אצלנו כפילות של לאומיות שני עולמות שני מיני ציוניות זה דבר בלתי אפשרי". "אם אנו רוצים להשיג מדינה עברית יכולה להיות אחת תחת דגל אחד והמנון אחד".[74]  

נספחים

נספח א' (האור 95 (כ"ג בסיון תר"ע), עמ' 3)

עורך נכבד מר בן=אב"י!

בקבלת הפנים שערכו במושבתנו לכבוד החכם בשי, לא נמצא בין כל יתר הקשוטים שום סימן עברי, וגם בין יתר הדגלים לא היה אף דגל עברי אחד. ואנחנו הצעירים בהרגישנו את העלבון שבדבר הוצאנו דגל עברי. אך תיכף התנפלו עלינו בני המושבה, ביחוד הזקנים,[75] וידרשו שנוריד את דגלנו. ונימוקם? שהחכם=בשי מתנגד לזה. אנחנו ענינו שאם יבוא הוא וידרוש מאתנו שנוריד את הדגל אז נפרוש מהקהל ונלך.

וכשבא החכם=בשי לוינו אנחנו אותו עד אמצע המושבה, יחד עם כל הקהל. כשעמדנו במושבה, בתוך הקהל, נגש אלינו ראש ועד=המושבה והצהיר לנו כי החכם בשי מבקש להוריד את הדגל. אנחנו כבר החלטנו לעזוב את הקהל, יחד עם הדגל, והנה התנפלו עלינו רבים מבני המושבה, גם הנשים וקרעו את הדגל לקרעים ובאכזריות הכו את רבים מאתנו, וביחוד התנפלו על הנשים המסכנות שבתוכנו.

ואנחנו המעטים, היינו מוכרחים לפרש מתוך הקהל הקדוש הזה, בלבבות פצועים זבי דם.

וראוי לציין, שלמרות שכל זה התהוה בשל החכם=בשי ובפניו לא מצא בכל זאת לנחוץ לשים לב לזה, אעפ"י שראה בעיניו "פוגרום" יחידי ע"י יהודים.

והננו מבקשים להדפיס את המכתב=גלוי שלנו להרב חיים נחום בשלמות בגליון היותר מוקדם.

בשם נושאי הדגל

י' עזוז, ח' רכב, י' האפט.[76]

נספח ב'(האור 95 (כ"ג בסיון תר"ע), עמ' 3)

מכתב גלוי

אל כבוד הרב החכם בשי ר' חיים נחום אפנדי!

היום קרה המקרה האיום, המחפיר והמעליב את הנפש העברית מאד. בפקודתך הוציאו מידנו את הדגל הלאומי זה סמל תקותנו הלאומית ובמעמדך ולעיניך קרעוהו לגזרים.

פקודתך ולעיניך מנהיג כנסת ישראל התורקית – במושבה כעברית[כך!] ובארצנו ההיסטורית!

כשעלית על כס הרבנות להיות רב ראשי ליהודי=תורקיה בעת התעוררות כל עמי תורקיה לפריקת כל עולים חיצוניים ולשחרור עצמותם, הבטנו עליך כעל בא-כחנו האמיתי, שדפיקת הלב העברי ימצא תמיד את הדו בלבך. היהודים בעלי ההכרה הלאומית היושבים במדינות תורקיה, ואחינו היושבים בארצות הגולה ומשאת נפשם ותקותם היחידה פה בא"י, התיחסו אליך ברגשי=כבוד וברגשי=אמון, – סוף סוף האמנו, יש לנו בארץ=תקותנו כלי=מבטא שיוכל להביע לפני העולם החיצוני את מחשבותינו ותקותנו, ולא פקיד פשוט אשר הרכב עלינו לראשנו למרות רצוננו, כמו שהיה נהוג עד כה.

אכן עכשיו הגיע הרגע שיחסך אלינו היהודים בעלי הכרה הלאומית ואל תקותנו, מוכרח להתבכר [להתברר?] ולהיות גלוי לעיני-כל. מבקשים אנו ממך, אם לא אתה צוית להסיר את הדגל העברי הלאומי ודבת שקר הוציאו עליך במשך להסיר את הדגל שלנו, אז מחויב אתה להכחיש את הדבה הנמבזה הזאת שהיא בגידה לאומית. ואם אמנם צוית להוריד את הדגל העברי ולכן גם לא מחית אחרי-כן בידי אלה שקרעוהו אז נדע לפחות כי ע"י המקרה המפחיד הזה הוברר יחסך אלינו ואל הכרתנו הלאומית.

נדע אנחנו וידעו חובבי תקות עמנו בארצות הגולה את ערכו הנכון של מנהיג כנסת ישראל התורקית בעד תחית עמנו בארצו ההיסתורית!

פתח-תקוה כ' סיון תר"ע

נושאי הדגל העברי ממושבות פ"ת ועין=גנים וחתומים הנ"ל.

נספח ג' (הפועל הצעיר, 18 (כ"ט בסיון תר"ע), עמ' 14.[77]

למורנו ורבנו הנעלה!

אנחנו ילידי הארץ, – פרי גרעיני התחיה, שמיום הראשון להולדנו, קלטנו לתוכנו את האויר הנבואי והמכבי; אנחנו המחוננים, שאויר הגולה לא הספיק להשקותנו כוס התרעלה; אנחנו זקופי-הקומה שמתחת רגלנו אדמתנו שרוותה דמי אבותינו, וממעל ראשנו שמי-התכלת, שדרך בם שפעה הנבואה; אנו מגישים בזה את רחשי חבתנו ואהדתנו לך, מדַבְרנָא דאוּמתָא [מנהיג, דַּבָּר האומה].[78]

מאושרים הננו לראותך, רבנו, בחברתנו. ולחשוף לפניך את כל מצפונות לבנו, וגם לגלות לפניך את זעזועי ופרכוסי נשמתנו.

מורנו הנעלה! שפת החוזים בפינו, במחנו ובלבבנו; הקרקע – הדוקה היטב, היטב לרגלינו; ואין חרב בעולם שתשמיטה מתחתנו; מאוויי כל עם חי, מתרוצצים בקרבנו; ומאושרים הננו בידענו שכל זעזועי, פרכוסי ותביעות נשמתנו, יזרמו וישטפו ללבך רבנו, לב האומה, בלבך מורנו יתרכזו ויתגשמו.

רבנו החכם בשי! אשריך וטוב חלקך! בא-כח של עם הלכה הנך – אך עם חי בארץ ישראל בכל המובנים. והאות היותר נאמן הוא: הכרתנו את ערכינו הלאומיים. הקבלות פנים הנהדרות, שנערכו לכבודך בכל מקום בארצנו, מראות למדי, עד כמה מסוגלים אנו להעריך את קניננו הלאומי.

תקותנו חזקה; לא, רבנו הנעלה! בטוחים אנו, שבנשמתך הגדולה תשתקף נשמתנו הלאומית; וכל דרישותינו הלאומיות והעותומניות האזרחיות, תמצאנה הד בלבך, ותשתדל בכל מאמצי כחותיך להוציאן לפעולה. –

ואז, מאורנו הגדול, – גם בזאת אנו בטוחים – יֶחָרֶת שמך באותיות-יָה בלב כל יהודי בכל מקום שהוא.

כ' סיון תר"ע

בהוקרה רבה ובברכת פתח-תקוה

                                                                               אגודת "התחיה" פתח-תקוה

 נספח ד' (חד מן החבורה, "לבן=יהודה: ענין 'הדגל' בפתח-תקוה", פתח-תקוה, סוף סיון, האור, 104 (ד' בתמוז תר"ע), עמ' 3-1 [הכותב הוא אחד מנושאי הדגל, נספח א].

. . . הדבר היה כך.

על פי הזמנת ועד המסדר את קבלת הפנים של החכם=בשי החליטו גם הפועלים להשתתף בקבלת=הפנים הזאת, ובין יתר ההחלטות, שנתקבלו אצלם בנוגע לאופן ההשתתפות, החליטו הפועלים לצאת בדגל העברי. או יותר נכון, כל שאלה לא נתעוררה אצלם בנוגע לדגל. זה היה כדבר המובן מאליו. יוצאים לקבל את פני מנהיג היהודים, ועוד יותר: במושבה עברית, ואיך איפוא יחסר הדגל העברי? ואף בב[ו]קר של אותו היום, שבו ב[י]קר החכם=בשי את המושבה, כשהודיעה[כך!] ועד של הפועלים את ראש ועד המושבה ע"ד [=על דבר] השתתפותם בקבלת=הפנים, – גם אז כלום לא נזכר ביניהם אדות הדגל, אבל כעבור רגעים אחדים, אחרי שנגשו הפועלים עם דגלם העברי אל התהלוכה הכללית התחילו אכרים להתנפל על נושא הדגל בחרפות וגדופים ניסו בכל פעם להוציא את הדגל מידו בחזקה. טענתם היתה ביחוד, כי חוששים המה פן החכם בשי אינו שבע רצון מהדגל העברי. הפועלים הגנו רק על הדגל ואת המתנפלים ענו רכות, ויבארו להם כי אם החכם=בשי ידרש להוריד את הדגל, אז, יחד עם דגלם, יפרשו מהם וגם אם ראש הועד יגיד מפרש, כי ידוע לו, שהחכם=בשי מתנגד לדגל העברי, גם אז לא יתנגדו להם ומיד ילכו מפה. אבל המה לא יכלו להרגע, ומוכנים היו בכל רגע לחולל שערוריות. וכשקרב החכם בשי ונכנס אל המושבה, ועדין הדגל העברי מנפנף באויר, עוד יותר גברה חמתם של המתנפלים על הדגל. ראש הועד הודיע את נושאי הדגל כי החכם=בשי דורש להוריד את הדגל העברי. כפי שכבר נודע לנו אחרי=כן, היתה דרישתו זו של החכם=בשי תשובה על שאלת ראש הועד אם להוריד את הדגל העברי או לא וזה האחרון מוכרח היה לפנות אליו בשאלה מוזרה כזאת עפ"י דרישת המון האכרים. אבל אז, מיד אחרי הודעת ראש הועד, התחילו נושאי הדגל לפרש מן הקהל ופה לא נתנו להם לעזב את המקום במנוחה, את הדגל קרעו ועל הפועלים נושאי הדגל התנפלו כהמון פראים ממש.

נספח ה'

"מכתב למערכת", הפועל הצעיר, 21/20 (ז' באב תר"ע), עמ' 21.

ב"מאורעות ומעשים" של עתונה הנכבד (הפוה"צ גליון י"ח) אומר מר א.[79] שאנחנו בני "התחיה" בפ"ת "נתנו לרמוס ברגלים את הדגל" וזה לא נכון כלל וכלל. – ההיפך המוחלט מהשערתו זה הוא שאנו בני "התחיה" הנפנו דגל לאומי על שער הכבוד, למרות הזהרות והתראות. . . ואחרי שנבזה אחד קרע את דגלנו, קרעו ששה חברי "התחיה" שהם גם חברי התזמורת – תוי הנגינה שלהם, ולא השתתפו בהנגינה עד שהבאנו, חלף הדגל הקרוע, אחר במקומו. ובראש התהלוכה הלכנו את דגלנו והגנו עליו לא פחות ולא יותר מהפועלים. חלק מחברינו חנו על הדגל שביד הפועלים וחלק – על דגלנו אנו. מפני שלעינינו לא היה דגל מפלגתי, כי אם דגלנו הלאומי. למרות צוחות אבותינו, נשאנו את דגלנו ברמה. עד שנגש אלינו ראש הועד, כמו שנגש גם לנושאי הדגל מצד הפועלים, ומסר לנו בשם החכם-בשי מודעה, שחפצו הוא להוריד את הדגל, אז הורדנוהו והתפזרנו, וחברינו – חברי התזמורת – פסקו לנגן, כפי שהיה מדובר בינינו ובין הפועלים מראש, להתנהג באופן כזה.

ומאחר שנפק [=יצא] קול אח"ז [=אחרי זה] בהמושבה שהח. ב. [החכם באשי] לא צוה כלל להוריד את הדגל, נמלך אחד מחברינו, בסופר ועסקן ידוע, אם דוקא עכשיו, אחר הורדת הדגל, לא היה כדאי להקריא את האדרסה – שלדעתנו לא הכילה התרפסויות ובקשות, אלא דרישות ותביעות, והבליטה ביחוד – וזה היה העיקר אצלנו – שאנו מוקירים בו רק את קניננו הלאומי. אבל, "מכתב משתמעי לכמה אנפין" כפתגם ההמון. על כן הפיק האדון א. ממנו מסקנות שאין להן באדרסה אף רמיזא דרמיזא. – ומאחר שהסופר הנ"ל עבר עליה ויעץ אותנו כן להקריא,[80] הקריאנוה.-

פתח הכותב בבקרת על "התחיה" וסים בצעירים. מערבב הוא את התחומים. אפשר שהודיעוהו על דבר חברת "הצעירים" שחטאה נגד הדגל – א"כ "התחיה" מה ילין עליה? 


[1] "בממלכה", השקפה, 98 (א' באלול תרס"ח), עמ' 3. נחום נתמנה לח"ב ב- 24.1.1909.

[2] חיים נחום (מגניסה, טורקיה 1873 – קהיר, מצרים 1960). בילדותו למד בטבריה, בעל השכלה משפטית מאוניברסיטת קושטא ורבנית מביהמ"ד לרבנים בפריס. ב-1907 נשלח מטעם כי"ח לאתיופיה. נקשר ל"טורקים הצעירים" ונבחר לקאימקאם לאחר סילוקו של משה הלוי נתמנה לקאימקם ולאחר מאבקים קשים וחרף התנגדותם של הציונים ובתמיכת דוד פריסקו עורך "איל טיימפו" האנטי ציוני, נבחר לחכם באשי (4 בפברואר 1909 וכיהן במשרה זו עד 1920). י' בצלאל, עמ' 202-201.  ב-1923 נתמנה לרב ראשי בקהיר ומ-1925 רב ראשי במצרים. א' בנבסה, היהדות העות'מנית בין התמערבות לציונות 1920-1908, ירושלים 1996, עמ' 31 ואילך. הנ"ל (מבוא והערות), חיים נחום: רב ראשי ספרדי בפוליטיקה 1892-1923, מבחר מכתבים ותעודות (ערכה ר' טוויג) ירושלים תשנ"ט, 1998. 

[3] על הפקפוקים והספקות אודות מטרות הנסיעה הזאת ראו: א' הרדוף, "מכתבים מקושטא", י"ב בסיון, האור, 93 (כ"א בסיון תר"ע), עמ' 1. על מטרות הביקור ראו: טל הרשושנים-ברייטברט, מסע החכם באשי חיים נחום מאסתנבול לירושלים אביב 1910 הצלחה או כשלון?, עבודת M.A. אוניברסיטת בר-אילן רמת-גן תשס"ו [להלן, הרשושנים].

[4] "שתי שיחות מענינות: שיחה עם הרב חיים נחום", האור, 71 (כ"ב באייר תר"ע), עמ' 1. לא בכדי נודע הרב כסדרן עבודה לרבנים. י' בצלאל, נולדתם ציונים: הספרדים בארץ ישראל בציונות ובתחייה בעברית בתקופה העות'מאנית, ירושלים 2007, עמ' 110 .

[5] "חגיגת 'האליאנס' בקושטא", האור, 78 (א' בסיון תר"ע), עמ' 3.

[6] א., "מאורעות ומעשים",  הפועל הצעיר, 18 (כ"ט בסיון תר"ע), עמ' 15. בפמליה היו ד"ר אליהו (אליאס) כהן פחה, מי שהיה רופאו של השולטן עבדול חמיד, רוברט לוי והרב יצחק אריאל ראב"ד רב בבלטה, קושטא. ראו: בנבסה, עמ' 231-229; אב"י, מאורע גדול", האור, 76 (כ"ח באייר תר"ע), עמ' 1.

[7] האור, 81 (ה' בסיון תר"ע), עמ' 1.

[8] י' אידלשטיין, אברהם שפירא (שיך איברהים מיכה), כרך א, תל-אביב תרצ"ט, עמ' 183-182. על ההילולה בת 3 ימים (ששי, שבת ושלישי 7,8, 11 ביולי) בה נחוג חג החרות ראו: אחד החוגגים, "יפו", השקפה, 94 (י"ז באב תרס"ח), עמ' 3; ק. ל. סילמן, "חגיגת הקונסטיטוציה ביפו", הזמן, 19.8.1908, עמ' 1.

[9] "שעה אחרונה: חיים נחום בארצנו", האור, 77 (כ"ט באייר תר"ע), עמ' 3. בין האישים: ד"ר אבושדיד, ד"ר סגל, בלום, אלישר, אליאך, עדס.

[10] "ירושלם יום=יום", האור, 78 (א' בסיון תר"ע), עמ' 3. העיכוב באלכסנדריה גרם להפסקה זמנית של ההכנות בארץ. אלתר לוין, "תנו כבוד לרב: הרה"ג חיים נחום ראש רבני תוגרמה בירושלם", החרות, 106 (ה' בסיון תר"ע), עמ' 1.

[11]יעקב רבינוביץ',  "הקבלה ביפו", האור, 84 (י' בסיון תר"ע), עמ' 3.

[12] י' אדמוני, מקושטא, "הרב חיים נחום התפטר!", האור, 97 (בטעות רשום 96) (י"ז בשבט תרע"ב), עמ' 1.

[13] אב"י, מאורע גדול", האור, 62 (כ"ג באייר תר"ע, 6.6.1910), עמ' 1; אב"י, "סך הכל", האור, 112 (י"ג בתמוז תר"ע), עמ' 1. ראו ביקורתו של חיים הררי על עמדת הרב כלפי העברית במוסדות החינוך, "ילמדנו רבנו", שם, 112 (י"ו בתמוז תרס"ט), עמ' 2-1. ח' ויינר, "המדיניות הציונית בתורכיה עד 1914", י' קולת (עורך), תולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל מאז העלייה הראשונה, א, ירושלים תש"ן, עמ' 270 [להלן ויינר].

[14] תמידי [יוסף אהרונוביץ'], "לעניני השעה", הפועל הצעיר, 17 (ט"ו בסיון תר"ע), עמ' 1.

[15] י. ר. [יעקב רבינוביץ'], "מכתב מירושלים", הפועל הצעיר, 17 (ט"ו בסיון תר"ע), עמ' 11.

[16] E. Antebi, L'homme du Serail, Paris 1996, pp. 400, 578

[17] אנשי העזרה התנגדו למינויו של נחום בעיקר בשל נטייתו לכי"ח. מארשל אל הקונסול הגרמני בירושלים שמידט, 9.12.1908, מ' אליאב, הישוב היהודי בארץ-ישראל בראי המדיניות הגרמנית: מבחר תעודות מארכיון הקונסוליה הגרמנית בירושלים 1914-1842, אוניברסיטת תל-אביב תשל"ג, תעודה 202 , עמ' 171 והמברק מהרב ברויאר, שם, עמ' 172-171; שם, הערה 3, עמ' 289.

[18] על האגודה הזו ופעלה להטבת מצבם הרוחני והגשמי של חבריה ונטיותיה הפוליטיות ראו: "מכתב להעורך", האור, 86 (י"ג בסיון תר"ע), עמ' 3 ושם על העיתון "מוריה" גיליון 6 ועל אברהם אלמאליח עורך "החרות".

[19] "חיים נחום בירושלים", האור, 82 (ח' בסיון תר"ע), עמ' 2.

[20] פניז'ל בוגר בית ספר למל של "העזרה". גאון, ב, עמ' 530-527; תדהר, א, עמ' 65-63.  בנבסה (לעיל), עמ' 38 והערה 24 וראו: ר' שרעבי, "המאבקים על הרבנות הספרדית ונושאי המשרה 1914-1906", קתדרה, 37 (תשמ"ה), עמ' 122-95 ובמיוחד עמ' 117.

[21] "הפניז'לים אצל חיים נחום", האור, 82 (ח' בסיון תר"ע) , עמ' 3; ירושלם יום=יום", שם, 89 (י"ו בסיון תר"ע), עמ' 3; "ברכת הדרך: ליציאת הרב חיים נחום", האור, 90 (י"ז בסיון תר"ע, 24.6.1910) , עמ' 1; "מעניני היום", האור, 97 (כ"ו בסיון תר"ע), עמ' 1.

[22] ראו למשל, "תזכיר המכבים הקדמונים", האור, 94 (כ"ב בסיון תר"ע), עמ' 2-1.

[23] ראו למשל קבלת הפנים שנערכה לכבודו בבית הספר ע"ש למל, "בקור הרב", האור, 88 (י"ח בסיון תר"ע), עמ' 3;  "ירושלם יום יום", האור, 89 (ט"ז בסיון תר"ע), 23.6.1910, עמ' 3. בזכרונותיו מזכרונות איש-ירושלים, ירושלים תשכ"ז, לא הזכיר כהן-רייס את הרב חיים נחום ולו פעם אחת!

[24] ז' ליבוביץ', בעליה ובבניה: זכרונות ומסות, ירושלים תשי"ג, עמ' 108-106. החשדנות גברה לאחר פרסום ספרו של יעקובוס קהן, ארץ ישראל ארץ היהודים, Eretz Israel,het Joodsche land, Leiden 1908 ; הנ"ל, "משואת ירושלים של 'המכבים הקדמונים'", ד"נ ברינקר (עורך), לוח ירושלים לשנת התש"ד, ירושלים תש"ג, עמ' 172. ליבוביץ' היה מזכיר משואת ירושלים של המכבים הקדמונים.

[25] "ירושלם", חבצלת, 45 (י"ז בסיון תר"ע), עמ' 1. השוו "מאורעות ומעשים", הפועל הצעיר, 18 (כ"ט בסיון תר"ע), עמ' 16 לפיו רק הודות לציונים הוא התפרסם בעולם היהודי! ראו גם ביקורתו של שיריזלי, "מכתב להעורך", האור, 87 (י"ד בסיון תר"ע), עמ' 3. 

[26] ראו למשל "שעה אחרונה: שאלת הרבנות", האור, 86 (י"ג בסיון תר"ע), עמ' 3 ולפיו סיפר הח"ב לאב"י על כוונתו להציע למשרה את אבולעפיה מאיזמיר! ועל הכוונה לפצל את המשרה בין האשכנזים לספרדים. אב"י, "חיים נחום בירושלם", שם, 83 (ט' בסיון תר"ע), עמ' 1. לדבריו, הרב נחום הודה בטעותו שלא השיב לברכות בעברית וביקש לפרסם זאת בעיתון. 

[27] ירושלם יום=יום", האור, 90 (י"ז בסיון תר"ע, 24 ביוני), עמ' 3. בין השאר ביקר בבתי ענתבי, כהן-רייס, בן יהודה ולירו ואבושדיד.

[28] כנ"ל, שם, 91 (י"ט בסיון תר"ע), עמ' 3. השלום שהשכין כביכול לא יצא אל הפועל והרב עסק בו שנים אחר ביקורו. ראו: א' חיים, "החכם באשי של קושטא ו'מלחמת הרבנות' בירושלים", פעמים, 12 (תשמ"ב), עמ' 113-105. מסמך מי"א בתשרי תרע"ה.

[29] "מראשון לציון", האור, 96-95 (כ"ג-כ"ד בסיון תר"ע); ד' יודילוביץ', ראשון-לציון התרמ"ב-התש"א, ראשון לציון 1941,  עמ' 417.

[30] אחד, "נסיעת הרב חיים=נחום בארצנו", האור, 94 (כ"ג בסיון תר"ע), עמ' 2.

[31] עיתון החרות דיווח על האירוע בקצור רב ולפיו הודיעונו ש"לרגלי השמועות שפשטו כי הדבר הזה נעשה בפקודת הרב ערכו נושאי הדגל מכתב גלוי לרב האם נכון הדבר". "בפתח-תקוה", החרות, 114 (כ"ד בסיון תר"ע), עמ' 4.

[32]ספר היובל למלאת חמשים שנה ליסוד פתח-תקוה תרל"ח-תרפ"ח, יצא לאור ע"י ועדת ספר היובל שעל יד המועצה המקומית, תל-אביב, דפוס א. איתן וס. שושני, התרפ"ט. אסף את החומר: י. יערי (פולסקין) הכשירו לדפוס: מ. חריזמן; ג' קרסל, אם המושבות פתח-תקוה תרל"ח-תשי"ג 1953-1878, פתח-תקוה תשי"ג, עמ' 278-277 ובסה"כ 24 שורות בלבד! (להלן, אם המושבות). ראו: ש' רובינשטיין, המשך ותמורה: פתח-תקוה בתקופת המעבר מהשלטון התורכי לבריטי, כרך ד (נספחים) נספח לה, עמ' 879-875 [להלן רובינשטיין, המשך ותמורה].

[33] למרבה הצער הפרוטוקולים של ועד המושבה משנה זו אינם בנמצא והתיאור נסמך בעיקרו על העיתונות. ראו למשל,עובר אורח,  "פתח תקוה", האור, 47 (כ"ד בניסן תר"ע), עמ' 2 וההערה מאת גר ותושב; משה בן אפרים גיסין, "מכתב גלוי אל הרה"ג קוק מיפו", האור, 145 (כ"ד מנחם אב תרע"א), עמ' 2-1. 

[34] "מפתח=תקוה", האור, 95 (כ"ג בסיון תר"ע), עמ' 3.

[35] נשות המושבה נטלו חלק פעיל בהפגנות נגד הרופא ד"ר ברנשטין-כהן, חודשים קודם לביקור הזה. ג' קרסל, אם המושבות, עמ' 275.

[36] בנימין בן חנוך סלור (פתח תקוה 1892- קופנהגן 1984). בוגר בית הספר יק"א (לימים פיק"א) ובוגר בית המדרש למורים של "עזרה" בירושלים. בתרע"ג נסע לדנמרק ללמוד חינוך גופני והשתקע שם. עסק ביבוא יינות והיה חבר בארגונים יהודים בדנמרק. בשנות מלחמת העולם השנייה פעל להצלת ילדים יהודיים. עליו: H. Pundik, "Palestinenserem fra Jodeland", Jodisk Orientering, September 1984.

[37] ברק היה סוחר בשוייץ קנה פרדס בצדו הדרומי של הירקון ליד הגשר. ברק עבר לת"א וירד מן הארץ. לא עלה בידי לברר מי הוא. ש' רובינשטיין, משבר ותמורה: פתח תקוה בתקופת המעבר מהשלטון התורכי לבריטי, ד (נספחים), ירושלים, הוצאת המחבר 1992, עמ' 688 [ראיון עם יוסף סוואטיצקי], וראו להלן.

[38] י., "פתח תקוה", הפועל הצעיר, 18 (כ"ט בסיון תר"ע), עמ' 15-14.

[39] "מאורעות ומעשים", שם, 18( כ"ט בסיון תר"ע), עמ' 16.

[40] N. Mandel,The Arabs and Zionism before world war I, London 1976, p.61.; י"מ לנדאו, "הערות על יחסם של 'התורכים הצעירים' לציונות", הציונות, ט (תשמ"ד), עמ' 203-202.

[41]  ויינר, עמ' 289-267, וראו מכתבו של א' אייזנברג אל ד' וולפסון, 24.8.1908, עמ' 267, הערה 30. 

[42] "ואינני יודע אם המגן דוד הוא רגש לאומתינו", בן דוד, "מכתבים להעורך", השקפה, 46 (כ"ב באדר תרס"ז), עמ' 4.

[43] למרבה הצער לא נותרו בארכיונו של הרב הפניות שקיבל מפ"ת, התשורות שקיבל והצילומים בהם הונצח. אני מודה לפרופ' ירון הראל על המידע במכתבו אלי מיום 10 במרץ 2010 לאמור: "… לצערי לא נותר כל זכר לתשורות או לתמונות", וראו מאמרו: "ארכיון החכם באשי באסתנבול", פעמים, 84 (קיץ תש"ס), עמ' 131-125. בכ"ז נותר לפליטה צילום באיכות ירודה המנציח את הפגישה בפ"ת, אפ"ת, 002.002/157 , פריט 1575; רובינשטיין, המשך ותמורה, עמ' 879. גם באוסף בצלאל שמור צילום ביקורו של הרב במקום. ראו: י' צלמונה, בוריס שץ, כוהן אמנות: חזונו ויצירתו של אבי האמנות הישראלית, מוזיאון ישראל ירושלים 2006, עמ' 92.

[44] פתח-תקואית, "הבקור כמו שהיה", האור, 103 (ג' בתמוז תר"ע), עמ' 3-2. גם לא התייחסה לדברי חיון בצרפתית!

[45] עדותו של יעקב קרול, ג' קרסל (עורך), הפרדסן הציוני יעקב קרול: הלוחם לעבודה עברית (ל' מנחם אב תרמ"א-ח' בשבט תש"ו), בית נטע פתח-תקוה תשל"ה [במלאות לקרול ששים], עמ' 113.

[46] "שאלות במקום תשובה: למר א. ד. גורדון", הפועל הצעיר, 19 (כ' בתמוז תר"ע) , עמ' 16; י. ר. [יעקב רבינוביץ'], "מכתב מפתח תקוה", שם, עמ' 11 לא נקב בשמות אך לדעתו הם גורם ריאקציוני ואנטי-ציוני ואוי לפועלי כפר סבא.

[47] א' אבן-טוב (כפר יחזקאל, ניסן תרפ"ט), "בפתח-תקוה בתקופת 'החרם'", ספר העליה השניה (ערוך בידי ברכה חבס בהשתתפות אליעזר שוחט), תל-אביב תש"ז, עמ' 187-186. יעקב פנחסי (פנחסביץ') (פוצ'פ, אוקראינה 1879- פתח תקוה, 2.6.1957), עלה בתרס"ד והיה פעיל בקרב הפועל הצעיר, ופועלי פ"ת ממייסדי מטבח הפועלים, הספרייה, בית הפועלים וממייסדי עין גנים. איש ביטחון משטרה והגנה, נשא את שושנה בת מרדכי גולדברג. יעקב פנחסי: איש העליה השניה, ליום הזכרון הראשון, מועצת פועלי פ"ת והמרכז החקלאי תשי"ח, עמ' 9-8. מרדכי דינוביץ' (טיקטין 1843-פ"ת כ"ד בניסן תרפ"ז, 1927)

[48] י' אידלשטיין, אברהם שפירא,א, עמ' 185-183.

[49] ג' קרסל, אם המושבות, עמ' 278

[50] "שעה אחרונה: חיים נחום בארצנו", האור, 77 (כ"ט באייר תר"ע), עמ' 3.

[51] אב"י, המקרה בפתח=תקוה", האור, 96 (כ"ד בסיון תר"ע), עמ' 2-1.

[52] "על הפרק", האחדות, שנה א', גיליון 1 (תמוז תר"ע), עמ' 28-29. ראו: דוד בן –גוריון, זכרונות, תל-אביב 1973, עמ' 51. כל תיאורו מפי השמועה שהרי הוא לא נכח במקום.

[53] מנחם שיינקין, מנהל לשכת המודיעין ליווה את החכם באשי בביקוריו. יעקב רבינוביץ' פובליציסט, איש פ"ת, לימים מייסד ביה"ס החקלאי במושבה.

[54] השוו: "דגל, מה זה? כלונס ומטלית אריג? – לא, אדוני, דגל הוא למעלה מזה. בדגל נוהגים [=מנהיגים, מובילים] בני-אדם לאשר רוצים, ואפילו לארץ היעודה. למען הדגל הם חיים ומתים; זהו הדבר היחיד אשר למענו מוכנים הם למות בהמוניהם, אם מחנכים אותם לכך". ב"ז הרצל אל הברון מוריץ הירש, 3.6.1895, א' ביין (עורך עם אחרים), אגרות הרצל, א, ירושלים תש"ה, עמ' 11. ראו: מ' אליאב, "לקורותיו של הדגל הציוני", כיוונים, 3 (אביב תשל"ט, יוני 1979), עמ' 59-49. 

[55] א"ד גורדון, "מכתב גלוי למר מ. שיינקין ולמר יעקב רבינוביץ'", הפועל הצעיר, 18 ( כ"ט בסיון תר"ע), עמ' 15.

[56] א"ד גארדאן, הצבי, 14 (ב' בחשון תרס"ט), עמ' 4.

[57] מ. שיינקין, "שאלות במקום תשובה למר א. ד. גורדון", הפועל הצעיר, 19 ( ), עמ' 16. בהערה ציינה המערכת שבגיליון הבא תבוא תגובת רבינוביץ' אך היא לא באה.

[58] ד"ר יהודה מהרש"ק, "ענין הדגל", כ"ג בסיון, האור, 103 (ג' בתמוז תר"ע), עמ' 1. זמן קצר אח"כ התאלמן מהרש"ק ויצא לפרנקפורט. האור, 175 (כ"ט באלול תר"ע), עמ' 1.

[59] אב"י, "מענה", האור, 105 (ה' בתמוז תר"ע), עמ' 2.

[60] ח"נ ביאליק, "ברכת עם", אד"ש תרנ"ד. השיר התחרה ב"התקוה" של אימבר כהימנון הלאומי.

[61] "חיים נחום בחדרה", האור, 102 (בדר"ח תמוז תר"ע), עמ' 2.

[62] בר הכא, "מכתב מחיפה", האור, 103 (ג' בתמוז תר"ע), עמ' 3.

[63] דני, "הרב חיים=נחום בגליל", האור, 111 (י"ב בתמוז תר"ע), עמ' 1.

[64] ראו הכחשתו של אהרונוביץ, "העתקה: לכבוד מערכת Die Welt"", הפועל הצעיר, 22 (ל' באב תר"ע), עמ' 17.

[65] דני, "הרב חיים=נחום בגליל", האור, 111 (י"ב בתמוז תר"ע), עמ' 1.

[66] הרשושנים, עמ' 86.

[67] אב"י, "סך הכל", האור, 112 (י"ג בתמוז תר"ע), עמ' 1. א' בן יהודה, מלון הלשון העברית הישנה והחדשה, ט', ירושלים 1949, עמ' 4644.

[68] אב"י, "שנת תר"ע בארץ=ישראל", האור, 175 (כ"ט באלול תר"ע), עמ' 2-1:

[69] דב בן ר' נחמן סקיבין, זכרונות איש כפר-סבא: יסוד כפר-סבא וקורותיה, מסדה תש"ז, עמ' 43; ח"ש חנקין, "בנדודים", ספר השומר, תל-אביב תשי"ז, עמ' 126. 

[70] י. ר., "מכתב מפתח תקוה", הפועל הצעיר, 19 (כ' בתמוז תר"ע), עמ' 10.

[71] מכתב זהה נשלח לוועד עין גנים. אפ"ת, העתקי מכתבים 1916-1917, 2-32/ז"כ.

[72] "להוצאת ספר היובל", ס"ה, עמ' XXIX.

[73] מ' אטיאש (כינס והוסיף מבוא והסברים), ספר התעודות של הועד הלאומי לכנסת ישראל בארץ-ישראל תרע"ח-תש"ח, 1918-1948, ירושלים תשכ"ג, עמ' 372-369.  

[74] פרוטוקול ישיבת המועצה, 183, 13.5.1945, עמ' 90-88. אפ"ת פרוטוקולים 1946-1945. 

[75] המלים המודגשות הן של העורך ולא היו במקור. חד מן החבורה, "לבן יהודה –ענין הדגל בפתח-תקוה-", האור, 104 (ד' בתמוז תר"ע), עמ' 3.

[76] יחזקאל עזוז, יליד קלם, ליטא. עלה ב-1905 לאחר שהותו בפ"ת התיישב בנהלל. אנשי העליה השניה – אלבום: מיפקד העליה השניה, י' רבינא (הביא לדפוס), תל-אביב תשכ"?, עמ' 257; חיים רכוב, (יגרליק, בסרביה 1888 –ירושלים, 2.10.1957) אחיו של גד ליב עלה מדובסר ב-1906 עם הקישינובים לעין גנים, אך נאלץ לעזוב בגלל הקדחת, היה חבר הפועל הצעיר. למד משפטים בקושטא ובמשך שנים רבות היה עו"ד בירושלים. חן חן לבתו רינה מרקס על המידע ולפרץ אמיר (למבריצקי) בן אחות חיים רכוב (שיחה בארכיון פ"ת, 28.4.2010). ראו גם: יוסף ויץ, "הגלילה", ב' חבס, ספר העליה השניה, תל-אביב תש"ז, עמ' 358-357 ; תמונתו בדובוסרי, ספר זכרון (ערך: יוסף רובין), תל-אביב תשכ"ו, 1965. על אברהם האפט ראו: אנשי העליה השניה, ג, תל-אביב תשל"א, עמ' 139-138. באותם ימים היה חבר בקבוצת "עבודה" בפ"ת.ראו רשימתו "סך הכל", דגניה, ב', קורות ורשומות, דגניה ב' תש"ו, עמ' 129.

[77] הוגש לחכם באשי בביקורו בפ"ת.

[78] ההדגשות במקור.

[79] א' הוא העורך יוסף אהרונוביץ' שגם הגיב למכתב זה בהמשכו. לדבריו, אין הבדל בין אנשי התחיה לצעירי המושבה ומוטב שיעסקו בעבודה ולא בפרסום מסמכים רוויי פרזות.

[80] הסופר והעסקן הוא כנראה מנחם שיינקין.

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, בית הכנסת הגדול, זכות בחירה לנשים, חברת לינה, חמדה רוזנברג, מלחמת הזקנים בצעירים, מלחמת העולם הראשונה, מתוך הארכיון, נשים, נשים במושבה, ספרי יובל, עברית, ראשית המושבה, רבנים, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שלטון עות'מני, שפה עברית, תורכים | עם התגים , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

לשון נשים בפתח תקוה

עשור לפטירתו של ד"ר יוסי לנג

השבוע ימלאו עשר שנים לפטירתו של ד"ר יוסי לנג היועץ האקדמי של הארכיון, חוקר תולדות החינוך ותולדות עם ישראל, סופר ומחבר הביוגרפיה של אליעזר בן יהודה, מחנך, מורה וחבר.

יוסי היה מומחה בענייני המושבה פתח תקוה. הוא חקר ללא לאות ועקב אחר נפתולי הקמתה של המושבה על סבך הזרמים השונים שהרכיבו את הפאזל האנושי שלה. הוא כתב רבות על חשיבותה של פתח תקוה כמושבה ראשונה והשפעתה על התהוות היישוב העברי בארץ ישראל. כאיש חינוך בנשמתו הוא חקר את מערכות החינוך השונות לזרמים הדתיים והחילוניים במושבה. אהבתו לשפה העברית הייתה גדולה. כל פירור של מידע שנמצא בפרוטוקולים אודות "דיבור עברית" במושבה עשה אותו שמח. כמו כן, חקר אודות זכויות של נשות המושבה ופעילות הקהילתית שלהן בתחומי בריאות, סעד וסיעוד וכמובן גם לוחמות לדיבור עברית.

בשנת 2012 הפיק הארכיון ספר "לפתח תקוה" המאגד את המאמרים הרבים שכתב.

לפניכם הרצאה שהכין יוסי לאחד מימי העיון שערך הארכיון. ההרצאה עוסקת במלחמה לדיבור עברית במוסדות ובתי הכנסת של המושבה. ביקורו של חכם באשי במושבה שהיה אירוע מאוד חשוב וגם סיפורו של דגל, דגל עברי. שימוש בסממן לאומי בתקופת השלטון התורכי היה אסור. מי שהיה עובר על כל הסתכן בנפשו.

מה עוד היה יוסי מוצא בין דפי הפרוטוקולים של המושבה? מתגעגעים לשיחות המלומדות, לשיחות הנפש, לחוש ההומור. עשור למותך.

ד"ר יוסי לנג , צולם בכניסה לארכיון על ידי נוני ירון, אפריל 2005

הרצאה שלא הרציתי בערב נשים ביד לבנים פ"ת, 5 בדצמבר 2005"

בשינויים אחדים הרצאה ביום 30 במרץ 2006, יד לבנים פ"ת

פתח תקוה לא הצטיינה בדבקותה האידיאולוגית בשפה העברית; לא בד' אמותיה ולא בפרהסיה שלה. רוב הגברים במושבה שלטו בשפה העברית הכתובה – בפרוטוקולים, במכתבים ואפילו בפרסומים בעיתונים, אולם הנשים דברו בלשונות הגלות בביתן ומחוצה להם, ובמכתבים שכתבו בעליהן הוסיפו משלהן בד"כ באידיש. אפילו המשוררת אסתר ראב, ילידת 1894 שאינה מגבורות הרצאה זו העידה: "דיברנו יידיש, דיברנו יידיש הונגרית […] אח"כ באו למושבה היהודים הליטאים וכל הבית קיבל את היידיש הנחמדה הזו של הביאליסטוקאים". ראב טענה גם כי לימודיה הראשונים היו בעברית.[1]

עד להקמת מוסדות חינוך במושבה היו הבנות מחוץ לכל מסגרת לימודית, ועם הקמתו של ביה"ס במושבה, כנראה בסוף שנות ה-80 זכו גם הן ללמודים סדירים, ובשונה משאר המושבות קיימו בפ"ת בתי ספר נפרדים לבנות ולבנים. אולם מעמדה של הוראת העברית בביה"ס היה עלוב למדי, למרות שהמורה הראשי, הרב והכימאי אריה לייב גורדון, ידע ודיבר היטב עברית (במבטא אשכנזי),[2] היה וספק אם בוגרותיו בשנים הראשונות היו מסוגלות לדבר בשפה זו. לדעת גורדון יש ללמד עברית רק בלשון ואת שאר המקצועות בלשונות אחרות. כשעלתה באספת המורים (1894) השאלה האם לפרש את התנ"ך לילדים בעברית,[3] הטיל המורה אליהו ספיר ספק רב באפשרות הזו "לפי מעמד העברית היום".[4]  במאמר מוסגר נציין שבמושבות אחרות כבר נראו ניצני דיבור עברי בפי בנות. בר"ח תמוז תרנ"ז הגיעו 80 ילדי ראשון לציון לפ"ת… המורה נחמה רחלין [=נחמה גיסין, מורה בראשל"צ שירדה מן הארץ לאוסטרליה] "אשר שמה לב להרחיב את הדבור העברי ועי"ז כל השפה העברית בין הבנות".[5] עם זאת, המדיניות הלא רשמית במושבות הגדירה את תפקיד הבנות "לעסוק בעבודות הבית והשדה ולחיות מעמלן […] והביאו בזה יותר טובה גם לעצמן וגם לישוב".[6] 

למרות האמור לעיל, היו בנות ונשים שידעו קרוא וכתוב בעברית, שלמדו בעיקר מאבותיהן המשכילים יותר ובעלי התודעה הלאומית. אחת מהן הייתה חנה-לאה בת העשר, לימים חנה-לאה סגל, בתו של ר' אריה לייב פרומקין שקראה קטע משירו של אביה בעברית [בהברה אשכנזית] לכבוד בואו של ק"ז ויסוצקי (האיש של התה) בשנת 1885:

 

שושנת ציון, רכה וענוגה,

תקדם פניך, גבור אורח!

אדמת קדש בשושנים סוגה

תפרֵש כפיה: "בואה, צולֵח"!

פה אמך לעיניך,

אל נאמר כי זָקנה

פה אחֶיך, ידידיך,

אל נאמר כי נושנה.

השושנה תפתח עליה,

עת תבט מאור פניה,

ראה, כי אורו עינינו

בקטפנו אותה בידנו

פה אמך . . . וכו'

ראה צִלְךָ אֵיכה שואֶפת,

אף תשבע מנשיקותיה,

על גוזליה עתה מרחפת,

שבַע אותם מידידותיה,

פה אמך. . . וכו'[7]

בחרתי להתמקד הערב בארבע מנשות פתח תקוה חלוצות עבריות של ממש, שעליהן נאמר: "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה" (משלי, לא, 25). ביטויה האמיתי היומיומי של האוריינות השפתית הוא בדיבור-פה. אך אם חלילה נבלעת הלשון והדיבור נאלם, כי אז נשלפות הציפורניים, כפי שיתברר בהמשך.

הראשונה – אלישבע בסביץ'- בורשטיין.[8] (פולין 1856-צידון 1932). עלתה עם בעלה ו-3 ילדיה ב-1891 לעין זיתין. שמשה כמורה לעברית בבי"ס של כי"ח בצפת ועם ייסוד ביה"ס במטולה השתקעה במקום (1896) ולימדה בו עברית, תנ"ך ושירה בציבור. עם עזיבת מנהל ביה"ס יצחק אפשטיין עברה המשפחה לפ"ת ובסביץ יסדה במושבה את גן הילדים הראשון בשנת 1902,[9] וניהלה את ביה"ס לבנות, במקביל למנהל יעקב הפלר, [10] עד בואו של דוד חיון-מוגרבי (1904).

נראה היה באותה שנה שיחול שינוי חיובי במצבה של העברית המדוברת בפי בנות פ"ת כשם שנראו ניצנים כאלה בארץ ישראל כולה, ובן יהודה מיהר לערוך את מאזן דוברות העברית בישראל וכך כתב: "המדברות עברית! הן הן הרכוש האמתי שלנו כעת. ברכוש הזה ירושלים אמנם דלה, אולם בכ"ז ישנן כאלה וכבר הונח היסוד לרכושנו. זהו הקרן הקימת שלנו, קרן שתעשה פרי, שתביא רוחים טובים שנה שנה, מדי חדש בחדשו, מדי שבוע בשבוע, יום יום".[11]

בסביץ' הייתה פעילה בהוראת העברית ונציגת פ"ת בהקמת הסתדרות המורים בזכרון יעקב (1903). בסביץ עסקה בהוראה עד המלחמה. במקביל להוראה עסקה בהנחלת מלים ומושגים עבריים לתלמידיה,[12] תרגמה לעברית סיפורי ילדים,[13] ופרסמה רשימות ומאמרים קצרים בעיתוני הזמן, על עניינים ציוניים.[14] עם זאת, התקשתה בסביץ להשליט את העברית במושבה והתבטאה בהזדמנות אחת כי "נצחון העברית על הזשרגון "כמעט אי אפשרי"'.[15]

אולם, למרות חזותה הקודרת של בסביץ הוכיחו בנות פתח תקוה כי הן אינן מוותרות ואינן נכנעות לשלטון האידיש במושבה והן יסדו במושבה "אגודת דוברות עברית".  במודעה שפרסמו שנה אחת קודם להתבטאותה של בסביץ, החתומה בידי שתיים מבנות המושבה הן ברכו  "בסמן טוב את הראשון שהתחיל להחיות את שפתנו האדון אליעזר בן יהודה ליום מלא[ו]ת חמש ועשרים שנה לעבודתו הספרותית, ולכבודו מנדבות שני פרנקים לאוצר הלאומי. בשם כל החברות רחל שטיין,[ בת הרופא ד"ר מרק שטיין נשאה לנחמן גלמן]  חמדה ברנדה.[16]

לא זו אף זו:

בי"ז באדר שני תרס"ה באה אורחה גדולה, אורחת הציונים לפ"ת, פני האורחים והאורחות הפיקו רצון וחדוה לראות בעיניהם את הארץ. אכרים אחדים מפ"ת הלכו ליפו לקבל את פני האורחים אשר אחדים מהם היו מכיריהם מאונגריה…. אחרי כן בקרו האורחים את בתי הספר ותלמוד התורה, אחדות בכו דמעות גיל בשמען את הדבור העברי הצח יוצא מפרש מפי הילדים… מנהל בית הספר בגליציה אמר בביה"ס לבנות, כי לרגע יכולים לשכח פה גם את האנטישמיות המרה אשר בגלות.[17]

באותה השנה תרס"ה (1905) הגיע אורח לפ"ת לאחר שביקר בראשון לציון, והתאכזב ממיעוט מדברי העברית. גם 'בבפתח תקוה, כך כתב, גבר עוד יותר הדבור הזשרגוני'. 'עיף ויגע באתי לפ"ת ותקותי אני היתה אך לישן, לישן היטב הלילה'. חם היה בחדרי, אך עצמתי את עיני והשתדלתי לישן, ו[שמעתי?]  אושה מבעדי הכתל, מלים בודדות, קולות ההולכים וחזקים הולכים וברורים: ריב בין איש ואשתו. מחלקת בכלל דבר בלתי נעים ביתר, ובפרט בין איש ואשתו ואני שבע ענג מריב זה: הם רבו בעברית! והו?? המגנה בכלל היה למעני מלא קסם ונֹעם. אם לשוננו הגיע לכך – חשבתי בלבי, – כי אנשים מרי נפש?? בשעת מצוקתם ישפכו את לבם בעברית – עוד יגיעו מפיצי? לשון עברית ברבות הימים למטרתם, כשיהיה הדבור העברי רצון? הכלל, כי אין דבר העומד בפני הרצון'. [18]

הגיבורה השנייה בסיפורנו היא  אלישבע גיסין (שרויט-אפרתי) (סטארו-ביחוב, 1884- פ"ת, ז' בתמוז תשל"ב, 19.6.1972). אלישבע גיסין בת לאפרים וחיה רחל לאה קרוטקין. למדה כבר בילדותה בחדר עם הבנים. אחיה עלו קודם והתיישבו בפ"ת והיא עלתה בתרנ"ט עם הוריה ואחיותיה, כשהעברית שגורה על פיה. היא למדה אצל המורה אליהו ספיר שהתפעל מידיעותיה בעברית וכעבור זמן קצר נשלחה לראשון לציון ללמוד ולעבוד בגן הילדים של אסתר שפירא בשיטת פרבל ופסטלוצי. כעבור כשנתיים הוזמנה ע"י דוד ילין לפתוח את גן הילדים העברי הראשון בירושלים (כ"ב באייר תרס"ג), והתגוררה בביתו. [19] בהשפעתו של אליעזר בן יהודה יסדה כעבור כשנה עם חברותיה בירושלים "אגודת נשים מדברות עברית ", ואף ארחה כ-45 צעירות בגן הילדים שלה חרף הסיכון שנטלו על עצמן . [20]כחמש שנים שמשה גננת בירושלים ובמהלכן ניסתה להנחיל את השפה בפיות תלמידיה. כשנתקלה במלים לועזיות והיה צורך לתרגמן לעברית, נהגה לדלג מעל לגדר הגן ובקשה מבן יהודה לקבוע את הנדרש, ולמחרת הייתה שבה אליו ומבוקשה בידה. היא עצמה כתבה שירים וחיברה סיפורים לילדי הגן ושלחה מהם לוורשה. בשנת 1908 עשתה אצל אחיה במוהילוב ברוסיה והיתה פעילה באגודת "עבריה". בשנת תרס"ט הוזמנה לפ"ת ופתחה בה גן ילדים. יסדה בה את אגודת "עבריה" ולימדה שעורי ערב בעברית. נשאה ליקותיאל משה שרויט, לימים אפרתי, תרע"ב . הצטיינה כלוחמת לשוויון זכויות לנשים, צירה לאספת הנבחרים, ממייסדות ויצ"ו ובהנהלת גמ"ח "בנות התקוה". [21]

על מצבתה בבית העלמין בפ"ת נרשם: "אלישבע (גיסין) אפרתי בת אפרים ז"ל הגננת הראשונה בפ"ת מאנשי העליה השניה נולדה בשנת תרמ"ד נפטרה בשבה טובה ה' תמוז תשל"ב" [כלומר נפטרה ביום ששי ונקברה כעבור יומיים ביום ראשון].

ועתה נשוב אל חמדה רוזנברג (ברנדה)[22] (פ"ת 1890-פ"ת-1973). בת זאב מאיר ברנדה מביאליסטוק ופעיל מרכזי בוועד המושבה. חמדה ירשה מאביה את המרץ ואת יצר העסקנות אך בשונה ממנו קיבלה עליה, כזכור, מחויבות לשפה העברית. בכסלו תר"ף עמדה למבחן נוסף נאמנותה לעברית, כאשר בתפילת השבת בית הכנסת במושבה נקראו לעלות לתורה ביידיש ולא בעברית, בניגוד למקובל, עובדה שעוררה סערת רוחות עזה, שהדיה נדונו בוועד המושבה ומחוצה לו. למחרת הדיון בוועד ביוזמת הגבאים נגד ציזלינג וחבריו, [23] נשלחו לועד מכתבי מחאה במלים זהות מטעם ארגונים שונים ("מכבי", חתום פ' נוביק, "הצופים" ), מטעם "חברת-לינה" (ו' בכסלו תר"פ) בחתימת חמדה רוזנברג (ברנדה) ואחרות בזו הלשון: "ביום שבת שעברה הפרע סדר התפילה בבית הכנסת לרגל דרישת עלבון השפה העברית. אנו מביטים על המאורע הזה לא כעל מקרה שקרה וישתתק עם הזמן. הרוח הנוכחית  שבה מנהלים אנו את עבודתנו הלאומית בארץ התבטאה במקרה זה. הננו מוצאים לחובה להעיר את אזניכם על הדברים האלה! השלטת השפה העברית יכולה להתעורר אולי בחוגים זרים ורחוקים לעבודתנו פה בארץ. אולם במקום שכל קדושת האֻמה מֻרכזה בו בבית-הכנסת שאלה זו צריכה לעמֹד למעלה מכל בקרת ומפקפוק מחפיר שחזרו עליהם כמה וכמה פעמים. ע"כ הננו פונים אליכם בבקשה להשליט בבית-הכנסת את שפתנו הלאומית במקרה הראשון".[24] באותה ישיבת הועד הוחלט ש"עד למשפט לקבוע שהעליות לתורה תעשינה בעברית".

בבטאון "קונטרס" מטעם התאחדות ציונית סוציאלית של פועלי א"י אחדות העבודה שימש האירוע עילה להיפרע מפתח תקוה. הכותב ש. ב-י, מדווח מפ"ת על האירוע בבית הכנסת כשאחד הפועלים "קנא את קנאת השפה העברית" ובמקום להכריז "פינף שילינג מפטיר" דרש שיכריזו "חמשה שילינג מפטיר". הגבאים החליטו להעמיד את הפועל לדין על הפרעת הסדר בבית הכנסת. אולם "לשוב לז'רגון  אין הגבאים מעיזים כבר". הועד בא לעזרת הגבאים בפרסמו מודעת אזהרה  נגד מי שיפריע וכו' מודעה נוספת שפרסם הוועד בדבר שמירת השבת על טהרת הלאומיות והוא מאיים בעונשים מי שיחלל שבת בפרהסיה. המדווח כותב: "דןמני שעצם קיומה של פ"ת הוא חטא לאומי אחד גדול, שאין פוצה פה נגדו". קונטרס, יט (ח' בטבת תר"ף), עמ' 27 .

עפ"י י' ראב בעשור הראשון למאה (1902-1910) החלה השפה העברית להיות מדוברת בפי ילדינו, והקשישים גם הם החלו לגרוס בחצץ שיניהם לעבור מ"לשון הקודש" ל"עברית" ולא מתוך רצון רב. היו גם שהתנגדו לכך, אם מתוך שמרנות דתית, מתוך הרגל או… מתוך אי ידיעת "לשון קודש". (התלם הראשון, 143)

נסיים את דברינו באירוע חשוב שהתחולל במושבה והצביע על כך שבאין מלים – הידיים מדברות  והציפרניים שורטות – גם אלה של בנות המושבה. ומעשה שהיה כך היה.

ביקור החכם באשי חיים נחום – סיפור הדגל

ביום שני, כ' בסיון תר"ע ביקר במושבה החכם באשי חיים נחום.

המושבה המתינה לבואו בציפייה גדולה, הרחובות נוקו וקישוטים נתלו, וכמנהג הימים ההם קיבלו את פניו צעירי המושבה רכובים על סוסיהם.

את שהתרחש בעת בואו ניתן ללמוד מעיתוני הימים ההם, עיתון עיתון ומגמתו: לפי אחד הדיווחים נטען שבמושבה לא היה קישוט שסימנו עברי ולכן אנו הצעירים הוצאנו דגל עברי. ביחוד הזקנים התנפלו עלינו בטענה שהח"ב מתנגד. ראש הועד פנה אלינו והצהיר שח"ב מתנגד ועמדנו לעזוב ואז החלה ההתנפלות 'רבים מבני המושבה גם הנשים, וקרעו את הדגל לגזרים באכזריות, הכו את רבים מאתנו, וביחוד התנפלו על הנשים המסכנות שבתוכנו ואנחנו המעטים היינו מוכרחים לפרש מהקהל הקדוש הזה.

מצורף מכתב שנשלח לח"ב מאת הנ"ל נושאי הדגל העברי ממושבות פ"ת ועין גנים.[25]

עיתון הפועלים "הפועל הצעיר" דיווח ביתר פירוט. לדבריו, הח"ב התקבל בפנטזיות של רוכבים. שער הכבוד היה מקושט בדגלים וגם – בדגלי ציון… נשארו מקנאי-קנאת ה' צבאות אחדים שלא יכלו לסבול את הרמת הדגל הציוני. אחדים התאוננו בפני הח"ב על הדגל הזה: הם אמרו לו "הם באו הנה מרוסיא ועוד יגרמו לנו גם פה פוגרומים". הח"ב השיב בדיפלומטיות והם הבינו כי אפשר להסיר את הדגל. בהיותם פחדנים שלחו אחדות מנשי המושבה לעשות מלאכת שמים זו.הנשים גזלו את הדגל ויקרעוהו לגזרים. הפועלים הצעירים, כמובן, לא חשבו לאפשר להכנס עם הנשים במלחמת אגרופים, תחת זה התנפלו אחדים מהסקנדליסטים על פועלות אחדות ויכום ויתלשו שערותיהן.

… היתה עוד איזו פגישה גם בת"ת!!! בדרשתו (כנראה אין תורתו מרובה) בשבח הנשים …

חברי הועד הבטיחו ביקורו גם בעין גנים אך הרב לא חפץ לנסוע.

P.S   ברגע האחרון נודע לי שעל השאלה אם להסיר את הדגל הציוני ענה: אם חפצים אתם להסב לי עונג – הואילו נא להסיר את זה הדגל.[26]

בגיליונו הראשון של עיתון האחדות של פועלי ציון נכתב: "אינך רוצה להאמין – אך עדים המה פצעי המכים, השערות המרוטות וקרעי הדגל העברי המתגוללים בעפר…. יצאו הצעירים (רבם פועלים) בדגלים עברים בכדי להשתתף בקבלת הפנים הנערכת מטעם צבור עברי במושבה עברית לראש הרבנים העברי. דרש הועד מהם להסיר את הדגל הלאומי. כמובן, במקום להעטות על עצמה חרפת הבגידה בדגלם – בחרה כל החבורה להפרש מן הקהל והלכה לה בדגל מורם. אז התנפלו עליהם בני פ"ת כפראי אדם, קרעו את הדגל העברי לגזרים, הכו, פצעו מחצו את נושאי הדגל, נערות סחבו בראשיהן, מרטו שערותיהן….

מושבה הנושאת מסוה לאומי כדי למשוך אליה את בעלי הכסף הציוניים, ורודפת את פועליה היהודים, מטילה עליהם חרם, אוסרת לתת להם עבודה וכו'[27]

נסיים בעדותו של אליהו אבן טוב מפ"ת: בקבלת פני הח"ב מחוץ למושבה הופיע עם הרוכבים גם הפועלים נושאי דגל הלאום. האכרים דרשו להורידו ולא הסכמנו. ליד הפוסטה חזרו האיכרים בתוקף על הדרישה וגם הפעם לא נשמענו. יעקב פנחסי אחז ברמה את פס הדגל הקרוע ואז התקרבו אליו האיכרים כדי להוציאו מידו והפועלים הגנו עליו. אחת מנשות המושבה טפסה על גבו וקרעה את השארית. במלחמה זו הצטיינה אז החברה אסתר בורנשטיין, שלא הרגישה כיצד הזקן דינוביץ קרע את חולצתה.[28]

על אודות אלה נמצאנו למדים: "כי יִנָצו אנשים יחדיו איש ואחיו וקרבה אשת האחד להציל את אישה מיד מכהו ושלחה ידה […] וקצֹתה את-כפה לא תחוּס עינֶךָ" (דברים, כה, 11)

הוא שאמרנו בהאלם קול יעקב נשלפות ציפורני עשו וד"ל.

ולסיום: ביום ב', ג' בחשון תרע"ו, 11.10.1915 אמור היה ג'מאל פחה לבקר במושבה. במכתב ששיגר חיים, שרל כהן ראש הועד אל הפועלים הוא הזהיר שהפחה "אינו אוהב רעש" על כן צריך שלא יתאספו ברחובות כלל, נשים אינן צריכות ברחובות כלל וכלל, והעובר ברחוב מוכרח להיות חבוש בתרבוש. כנ"ל נשלח לועד עין גנים. אפ"ת העתקי מכתבים 1916-1917 2-32/ז"כ.

א' בן יהודה, "המקרה בפתח=תקוה", האור, 96 (כ"ד בסיון תר"ע), עמ' 1-2 : צדד בזקנים!

אב"י, "מענה", האור, 105 (ה' בתמוז תר"ע), עמ' 2: עפ"י הידוע לו התנפלה אחת האמהות על בנה נושא הדגל.

ראו דיווחה על האירוע שהתרחש במושבה בביקורו של הח"ב חיים נחום בפ"ת, "הבקור כמו שהיה" בחתימת פתח-תקואית [=אלשבע אפרתי?], האור, 103(ג' בתמוז תר"ע), עמ' 2-3. אמנם קרה מקרה לא נעים בפ"ת אך כל זה לא מנע ולא חשך את שמחת המושבה. ביה"ס התכונן כראוי וכו' 50 פרשים יצאו לקראת הח"ב ובראשם אברהם שפירא 'שנחשב אז לגבור ישראל'. ראש הועד כהן קיבלו בנאום יפה והתלמידים שרו "התקוה". בבית הועד קיבל מגילה והבטיח לתלותה בחדרו. ביקר בביה"ס, ואח"כ בת"ת ונתקבל יפה גם שם. משם לארוחת צהרים בבית כהן ואח"כ נסע לפרדס ברק.

ד"ר יהודה מהרש"ק, "ענין הדגל" (מתוך מכתב פרטי להא' בן-יהודה), האור, 103 (ג' בתמוז תר"ע), עמ' 1: …. קריעת הדגל ושליחת יד בנושאיו וביחוד בנושאותיו – לא ירבה כבוד למושבתנו שגם בלאו הכי יצא לה שם לגנאי בתפוצות ישראל ע"י הסכסוכים. לא הועד ולא הח"ב צוו להסיר את הדגל בחוזק יד. נרגנים אחדים עשו את המעשה המחפיר על דעת עצמם והאחריות עליהם. אשמים הם הפועלים שהביאו את הדגל – מבלי להתיעץ עם הועד ואשם הועד שלא הודיע לפועלים באופן רשמי כי לא מהראוי להביא דגלי ציון שאינם רצויים עתה לח"ב ורצונו של זה, כבודו. כפי שהודיעו בסגנון כזה לבית הספר ולשאר מוסדות הצבוריים, אך מודעה לא היתה. לא ראוי היה לגרש את נושאי הדגל. פה התערבו אחרים שחפצו להיות הקתולים יותר מהפיפיור וקלקלו את הכל… התנפלו אחדים מהזקנים (רק לימים…), אך אין להטיל את האשמה על "אגודת הזקנים" או על "הצעירים" כי הפורעים לא שייכים לשום אגודה. עוד יותר מכאיב את הלב לראות, כי גם הנשים השתתפו בהתנפלות. חבל, כי זה נשאר עוד מהשנה שעברה – שנת החירום והעירבוביא – שנתקים בנו: נשים משלו בנו.

"מאורעות ומעשים", שם, עמ' 15-16:… בני פ"ת בשמחתם הגדולה עם הח"ב קרעו את הדגל הלאומי והכו קצת את הזרים, את הפועלים המוסקוביים. כתב לנו פ. … ועד המושבה הואיל לפנות לכל האגודות להשתתף בקבלת הפנים וגם את הפועלים ונתמנה בא כוח מהם. לא הספיקו לדון בעניין הדגלים כשנודע שהח"ב מתנגד לדגל העברי הואיל והוא פקיד בממשלה התורכית. באספה כללית מיוחדת לכך החלטנו להשתתף עם הדגל העברי, עד שהח"ב בעצמו יצוה להורידו. אם כך יהיה הננו עוזבים את התהלוכה כשהדגל מורם בידינו. יצאנו והדגל העברי אתנו, ומן הרגע הראשון נמצאו נרגנים אחדים מקרב אכרים שהתלהבו ופרצו בחזקה לתוך מחננו לקרוע את הדגל, אך לא עלה בידם. על יד הפוסטה הודיע ראש הועד בשם הח"ב להוריד את הדגל. ברגע ששמנו פעמינו לעזוב התנפלו בריונים ופראים מבין האכרים וממש כחוליגנים בשעת פרעות  הכו הם בלי חמלה, גם על העלמות התנפלו, לשתים עקרו שערותיהן, ואחת מהן נפלה למשכב. את הדגל קרעו לגזרים, אך בידינו נשאר… "הדגל הציוני זהו בית הכנסת שלנו".

א"ד גורדון, "מכתב גלוי, למר מ. שיינקין ולמר יעקב רבינוביץ", שם, עמ' 15:… בשעת חגיגה כמעט לאומית, לעיני ראש היהדות בתורכיה ולעיני אנשים שלא מעמנו, התנפלו האכרים, אלה "חלוצי התחיה הלאומית" על קומץ קטן של צעירים וצעירות, שנשאו את דגלנו הלאומי… גזלו את הדגל מידי נושאיו ויקרעוהו לגזרים! וכו'

ג' קרסל, ס"ה, ב', עמ' 278: קריעת הדגל: אגודת "התחיה" של הצעירים גינתה את המעשה ובגילוי דעתה ציינה שהם הניפו את הדגל למרות ההזהרות וההתראות, ואחרי שנקרע  הדגל קרעו 6 מחבריהם שהיו גם חברי התזמורת את דפי התווים ולא השתתפו בה עד שהובא דגל אחר. בראש התהלוכה הלכנו את דגלנו והגינונו עליו לא פחות מהפועלים, וחבריהם הגנו על הפועלים נושאי הדגל.

האירוע בבית הכנסת כסלו תר"פ. ישיבת הועד יום ה' ה' בכסלו. אפ"ת, 2.2c/6c.

הגבאים תובעים מציזלינג. הנ"ל מפסיק ודורש לקיים משפט בביה"מ השלום ביפו. הגבאי שמואלביץ דורש לסיים העניין במושבה. אם ציזליג יסרב הועד יחרוץ דינו בהעדרו. לדברי גיסין: השפה יקרה לכל המושבה והוא אשם בזה שהפריע בעצמו. ואם המושבה יקרה לו מיעץ לו לסיים הפרשה בפני הועד. הוחלט עד למשפט לקבוע שהעליות לתורה תעשינה בעברית.

בשנת תרפ"ד התקוטטו עדיין בוועד המושבה על השאלה באיזו שפה יתנהלו הדיונים ומה בדיוק יירשם בתקנון המתגבש, הואיל ומאן דהוא הוסיף בהערה שהויכוחים יערכו בעברית. (פרוטוקול, ח' באדר תרפ"ד, עמ' 201-200: רוב הדוברים הסכימו שלמעט יוצאים מן הכלל חייבים הדוברים לדבר עברית. דווקא שטמפר מסרב להכריח את הנבחר שידבר דווקא בעברית ואם אינו יכול יחריש. יש לציין שבד"כ גם בלא חובה כתובה הדיונים התנהלו בעברית. העלו 3 הצעות:

1. רק עברית 2. עברית למי שיכול ומי שאיננו יכול בשפה שהוא יודע 3. השפה המדברת היא עברית ומי שמדבר בשפה אחרת מפני שאינו יודע לדבר עברית צריכים לתרגם את דבריו לעברית. נתקבלה ההצעה ה-3.

הערות  .


[1]  במונוגרפיה שלו שירת אסתר ראב, הקיבוץ המאוחד 1997, ציטט צבי לוז דברים שענתה ראב לשאלת חוקרי מכון כ"ץ "האם העברית היתה השפה המדוברת הראשונה שלך?" "לא. דיברנו יידיש, דיברנו יידיש הונגרית […] אח"כ באו למושבה היהודים הליטאים וכל הבית קיבל את היידיש הנחמדה הזו של הביאליסוקאים". ראב טענה גם כי לימודיה הראשונים היו בעברית (עמ' 7).

[2] אריה לייב גורדון מרייסין ( קלס, ליטא 1845-1916). בשנים תרנ"ג-תרנ"ז מורה ומנהל בפ"ת. כרמי, עמ' 226-227.

[3] זכרון דברי האספה הרביעית, כרמי, עמ' 80, 82.

[4] זכרון דברי האספה הששית, ב' בכסלו תרנ"ה, 1894. כרמי, עמ' 101.

[5] "פתח תקוה", הצבי, 39 (ט' בתמוז תרנ"ז), עמ' קעו (1)

[6]  בת אכר מגדרה, "הערה קטנה" הפועל הצעיר, 4 (שבט-אדר א' תרס"ח): 'לא בכדי לעמוד ברשות עצמן הולכות בנותינו העירה. השעמום במושבה, מפני שעזבוה הצעירים, חוסר מורה צרפתי והעדר מזון רוחני וכו' – אלו הן הסיבות הנכונות. לו השכילו בנותינו והרבו לעסוק בעבודות הבית והשדה ולחיות מעמלן במושבה – שגם זה נקרא עמידה ברשות עצמו,- והביאו בזה יותר טובה גם לעצמן וגם לישוב הקטן של מושבת מולדתן. (מתוך י' לופבן, ארבעים שנה, עמ' 20).

[7] קטע משירו של א"ל פרומקין, "שושנת ציון" לבואו של ק"ז וויסוצקי (תרמ"ה):  מתוך: ספר היובל, ספר ראשון, למלאת חמשים שנה ליסוד פתח-תקוה תרל"ח-תרפ"ח, תל-אביב תרפ"ט, עמ' רעד. קראה חנה לאה (סגל) בתו של הרב אריה לייב פרומקין [בת 10].

[8]  אלישבע בסביץ-בורשטיין (פולין, 1856-צידון, 1932). עלתה בשנת תרנ"א מפינסק עם בעלה שלמה ו-3 ילדיה כדי להתיישב בעין זיתים במסגרת התיישבות האלף. תחילה שמשה מורה בביה"ס לבנות בצפת, ועם ייסוד מטולה ב-1896 התיישבו בה והיא לימדה בביה"ס במושבה עברית, תנ"ך ושירה בציבור. פרסמה בהצפירה, בהצבי, עולם קטן ופרחים. השתתפה באספות המורים רכובה על סוס. לימדה גם בראש פינה אצל המנהל יצחק אפשטיין ודיברה במבטא הגלילי (הזבובים מסתובבים סביב בחלב הלבן. י' הררי, אשה ואם בישראל, מתקופת התנ"ך עד שנת העשור למדינת-ישראל, תל-אביב תשי"ט,  עמ' 313-314 [אינה מזכירה את עבודתה בפ"ת]. ב- 1902 יסדה את הגן בפ"ת וניהלה את ביה"ס לבנות עד בואו של חיון (1904). לאחר המלחמה שבה לצפון והשתתפה בועידת המורים הראשונה כנציגת מורי טבריה. אלבוים-דרור, ב', עמ' 184.  שבה למטולה ונפטרה אצל בנה בצידון.; ר' אנטלר, בית הספר הדתי במטולה, 100 שנה להסתדרות המורים ו-60 שנה לארגון המורים הדתיים; י' ברלוביץ, "האשה בספרות-הנשים של העלייה הראשונה", קתדרה, 54 (טבת תש"ן), הערה 14.

[9] "בהמושבות, פתח תקוה, השקפה, 10 (י"ב באדר תרס"ב), עמ' 80: מעתה נחתכים כל עניני הצבור מאת ועד אחד המושל בשם שולחיו בכל השיך לכלל. בזמן האחרון מסתדר פה בית הספר מחדש. מורה עבריה נמנתה לסדר גן ילדים.

[10]  "בהמושבות, פתח-תקוה", השקפה, 22 (י"ד באדר תרס"ג), עמ' 173: שינויים בביה"ס, המנהל [יעקב] הפלר והמורים משתדלים להשלים את אשר חסר בביה"ס עד עתה, ביחוד בנוגע ללשון העברית […] מקוים כי סוף סוף תשמענה אזנינו גם מביה"ס בפ"ת בשורות טובות. הפלר שימש בשנות ה-90 מורה בזכרון יעקב.

[11]  אב"י, רכושנו", השקפה, 19 (כ"ג באייר תרס"ב), עמ' 145 (בטעות נדפס 541). עפ"י דיווחו בירושלים 20 נשים, ביפו 30 ובכל המושבות יחד כ-150.

[12]  א' בסביטש, "הערה קטנה", השקפה, 51 (ז' אד"ב תרס"ה), עמ' : המלה מאנך איננה חדשה… המרג' אשר במתולה איננו עמק יזרעאל.. עיון וכו'

[13]  אלישבע בסביטש מתרגמת: "הרופאים והמלחמה", השקפה, 63 (כ"ז בניסן תרס"ה), עמ' 5; "שני הכרים (אגדה הודית)", השקפה, 38 (ה' באדר תרס"ו), עמ' 5-6; שם, 40. וכן, "היהודים ברומניה" מאת קרמן סלוה, מלכת רומניה, השקפה, 54 (ו' באייר תרס"ו), עמ' 5-6.

[14]  א' בסביטש, לכבוד העורך (פ"ת כא באלול תתלו לגלותנו), השקפה, 1 (ערה"ש תרס"ה), עמ' 4: מתייחסת להצפירה גיל' 180 ובו מכתב הרצל אל ציוני קליוולנד על דבר אוגנדה ומבקשת להדפיסו כמזכרת להרצל.

[15]  אורח, "ענג ממחלקת", השקפה, 95 (כ"א באב תרס"ה), עמ' 6

[16] מודעות, השקפה, 25 (ב' בניסן תרס"ד), עמ'. רחל שטיין, בת מנחם [אשת נחמן גלמן (1913)] (יפו – פ"ת, א' בתמוז תשכ"ז, 9.7.1967

[17] לב עברי, "פתח תקוה, י"ב אד"ש, השקפה, 54 (י"ז באדר ב' תרס"ה, עמ' 2-3.

[18] אורח, "ענג ממחלקת", השקפה, 95 (כ"א באב תרס"ה), עמ' 6

[19]  אלישבע גיסין אפרתי, "הלוחם לעברית ומחייה",  בתוך: זכרון מאיר, ספר היובל להרה"ג ראשון לציון… בעריכת מ"ד גאון ומ' לאניאדו, ירושלים אדר תרצ"ו, עמ' 74. ובו על התרגשותה כשהרב הביא את שני נכדיו אל הגן שלה

 

[20] "לכבוד עורך ההשקפה", השקפה, 31 (כ"ח באייר תרס"ד), עמ' 274; השקפה, 27 (ל' בניסן תרס"ד), עמ' 228.

[21] בנותיה אסתר אשת יוסף מרקוס, גאולה, אשת השופט יהושפט גורדון, שפרה, אשת הרצל וישינוב בקיבוץ שריד, אפרת, אשת עודד מנהיימר מקיבוץ גשר.תדהר, ב', עמ' 893-894. גיסין, זכרונות, הד הגן, שנה ב, חוב' ה/ו תרצ"ז, עמ' 41-42:

יעל עצמון, "אלישבע: בן אדם אנוכי נברא בצלם אלוהים", היסטוריה בשר ודם: הציונות מנקודת ראותם של מנהיגי מושבת ראשונים, הספריה הציונית, ירושלים תשס"ה, עמ' 97-107.הצעירה במשפחת גיסין. למדה בפיק"א אך סולקה ממנו בשל הביקורת שמתחו אחיה משה וזלמן על פקידות הברון??. עברה לראשל"צ אל אחותה?מי למדה ועבדה כעוזרת לגננת אסתר שפירא ביחד עם יהודית הררי ולאה מזי"א. במשך שנתיים (תרס"ב-תרס"ג?). באייר תרס"ג נקראה ע"י ילין לפתוח את גן הילדים העברי הראשון בירושלים בהיותה כבת 20 ולא בת 16 התגוררה בבית דוד ילין. פנתה אל אב"י לשאול מלים. [הרמתי 1981, תשמ"ה]

"אלישבע גיסין-אפרתי, פתח-תקוה", אנשי העלייה השנייה, פרקי זכרונות, ב', תל-אביב 1970, עמ' 80-83: כתבה שנולדה ב-1887 ועלתה בתרנ"ט. בבואה ידעה עברית! לדבריה המורה ספיר שאל מניין את יודעת עברית ודקדוק כה טוב והוא יעץ להוריה לשלוח אותה ללמוד גננות בראשל"צ. למדה את ילדיו של אב"י [??]  ואת נכדיו של הח"ב יעקב מאיר. עבדה בגן 5 שנים, נסעה לאחיה וחזרה בתרס"ט לפ"ת.

[22]  חמדה ברנדה (פ"ת 1890-פ"ת, ח' בתשרי תשל"ד, 4.10.1973). בת זאב מאיר ברנדה מהביאליסטוקאים. כבר בגיל 16 פעלה בחברת לינה. חברת מועצת העיר (1940) ונציגת פ"ת לאסיפת הנבחרים. יסדה את חברת הגמ"ח "בנות-תקוה" וניהלה אותה עד פטירתה. נשאה לדוד רוזנברג ילדיהם: חנניה, תקוה, שפרה ומאירה. (מערכת שרשים)

[23]  ישיבת הועד, יום ה' ה' בכסלו תר"ף אפ"ת 2.2c/6c.

[24] אפ"ת 2.32/10

[25] בשם נושאי הדגל: י' עזוז, ח' רכב י' האפט, "מפתח=תקוה, האור, 95 (כ"ג בסיון תר"ע), עמ' 3.

[26] י', "פתח תקוה", הפועל הצעיר, 18 (כ"ט בסיון תר"ע), עמ' 14-15.

[27]  "מעשה קלון", האחדות, שנה א', גיליון 1 (תמוז תר"ע), עמ' 28-29.

[28]  אליהו אבן-טוב, "בפתח-תקוה בתקופת החרם", ספר העליה השניה, עמ' 186-187.

הביאה לידי פרסום נוני ירון

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, בחירות, בית הכנסת הגדול, זכות בחירה לנשים, חברת לינה, חמדה רוזנברג, מלחמת הזקנים בצעירים, מלחמת העולם הראשונה, מתוך הארכיון, נשים, נשים במושבה, ראשית המושבה, שלטון עות'מני, שפה עברית, תורכים | עם התגים , , , , , , , | כתיבת תגובה

תולדות התחבורה הציבורית בפתח-תקוה, 1885-1980

אמצעי הובלה ראשון שימשה עגלה רתומה לסוס. העגלון הראשון שעסק בכך היה החנווני אברהם שמעון ירמע. הוא הסיע נוסעים על גבי הסחורה שרכש ביפו עבור הציבור בפ"ת. אליו הצטרף לאחר זמן מרדכי דיסקין שהיה יהודי חכם שלא הצליח לקבל נחלה במושבה והחל למורת רוחם של בני משפחתו לעבוד כעגלון וכחנווני. בהמשך בשנת 1900 לערך החלה הסעת אנשים על ידי משה רוזנברג ב-"דיליז'נס".

הדליז'נס הייתה עגלה רתומה לשני-סוסים והכילה 9 מקומות ישיבה. בעלי ה- "דיליז'נס" זכו בעבודה זו במכרז שהוציא ועד-המושבה. הם חילקו כרטיסי נסיעה וחויבו להפריש אחוז מסוים מערך הכרטיס לוועד המושבה. אל רוזנברג הצטרפו אריה הלפרין וצבי גרף שרכשו כבר עגלה מכוסה ובעלת קפיצים להקלת הנסיעה. בנוסף הייתה עגלת-משא, שיועדה בעיקר למשאות, אך אספה גם אנשים במחיר זול-יותר. משך הנסיעה מפ"ת ליפו ארך כשתים עד שלוש שעות ובעגלת המשא עד שמונה שעות.

כרכרה מתל אביב ליפו, רחוב הרצל, תל אביב, 1917. רשומה זו היא חלק מפרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י) וזמינה במסגרת שיתוף פעולה בין יד יצחק בן צבי, משרד ירושלים ומורשת והספרייה הלאומית של ישראל. ברקע מבנה הגמנסייה העברית. התמונה צולמה בשחור לבן ועברה טיפול מיוחד בצבע.

היו שתי אפשרויות נסיעה ליפו היו תלוית בעונות השנה. אחת דרך חורף (זהה בערך לדרך ז'בוטינסקי) ודרך נוספת עליה אנחנו למדים ממפה היסטורית שצייר זנדל והעתיק יהודה ראב הובילה לכיוון יהוד (צומת מסובים).

והשנייה דרך הקיץ, מרביתה על הדרך הטורקית. כיום הנתיב של כביש מס' 5 לערך "דרך אם-המושבות". בדרך זו לא ניתן היה לנסוע בחורף כי הביצה הציפה את דרכי העפר הם היו בלתי עבירים.

לאחר מלחמת העולם הראשונה קנו מספר אנשים רכבים משומשים מהצבא הבריטי בעיקר "פורד" 1914. 

הרכבים היו במצב מכני לא טוב חסרי קפיצים משככי נסיעה. הנסיעה איתם הייתה קשה. בעלי הדיליז'נסים המשיכו את עבודתם כרגיל.

אחרי דגם ה- "פורד" 1914, החלו הנהגים ברכישת מכוניות מסוג "דודג'"  שהיו משוכללות ואמינות יותר. הקהל החל להעדיף אותם על ה-"דיליז'אנס". מחיר הכרטיס היה 200 מיל א"י.

אם התפתחות התחבורה, לאחר ה"דודג'", הופיעו מכוניות שנקראו בפי הנהגים "טונטרקט". בהן כבר הותקנו 20 מקומות ישיבה ודמי הנסיעה היו- 50 מא"י.

למרות זאת, הנסיעה הייתה קשה, הדרכים היו משובשות והנוסעים סבלו מטלטולי הדרך.

"דיליז'נס ליד בית הועד ברחוב מונטיפיורי, שנות ה- 20, גלויה מאוסף ליאו קאן, מאוסף הארכיון. בקומה העליונה שלט בית הועד, בקומה התחתונה בית שריגשייב ?

בינתיים, על מנת לעשות את עבודתם כדאית, החלו הנהגים להתארגן. הם רכשו בשותפות את הדלק וחומרי הסיכה. בנוסף, הם החליטו ביניהם להקטין את מספר המושבים במכונית להסעת שבעה נוסעים בלבד כדי להגדיל את מספר הסבבים "הרונדלים" וגם כדי לצמצם את זמן ההמתנה של הנוסעים עד שהמכונית תתמלא. המכונית המקוצרת נקראה "בוקס-קר".

הנהגים הבינו את ערך ההתארגנות ובשנת 1928הסכימו להקים מסגרת קואופרטיבית בשם "איחוד". מסגרת שהכילה את נהגי הובלת הנוסעים בפ"ת.

הקואופרטיב היה חייב להגיע להסכם עם ועד המושבה בפתח-תקוה כדי שתתיר לו להקים תחנות נוסעים במושבה וכדי לקבל בלעדיות על הנסיעות במושבה ומחוצה לה. בתמורה הוועד דרש מהקואופרטיב שמירה על השבת. כמו כן דרש להסכים על מסלול הנסיעה (לא להיכנס אל פנים השכונות ובכך להאריך את זמן הנסיעה). הועד הקפיד על תדירות הנסיעה בעיקר בקו פ"ת – ת"א ובמיוחד דרש להעסיק מספר גדול של נהגים מתושבי פתח-תקוה.

התחנה המרכזית, כניסה לכיכר המייסדים רחוב פינסקר, צלם, בן נעם ניסן שנה משוערת 1930, ברקע בית הכנסת "שונה הלכות", מספרה, בית הדפוס של י. כהן, כיום מדרחוב קיצר, עץ האקליפטוס המפורסם.

חלק מהנהגים מבני פתח תקוה שללו את עצם קיום הקואופרטיב וביקשו לפרק אותו ולהתיר לנהגים פרטיים לקבל את הסכמת הוועד להסיע נוסעים מהמושבה לתל-אביב וחזרה. אך השיפור הגדול בסדרי התחבורה שהביא ה"איחוד" מנע מוועד פ"ת להיענות לדרישות הנהגים הפרטיים. אולם, הוועד ניצל את השפעתו והכניסם לעבודה כחברי הקואופרטיב.    

בשנת 1930 עם סיום הזיכיון של "האיחוד" פרשו מספר נהגים מהקואופרטיב והקימו ארגון חדש בשם "ברק". בתקופת השלטון הבריטי הממשל הוא זה שנתן את הזיכיון להתארגנות. הוא ששלל את זכות ועד המושבה לקבוע מי יזכה ברישיון להובלת נוסעים.

הארגון "ברק" התחרה בפראות כנגד "איחוד" תחרות שהביאה למאבקים כוחניים בין הנהגים עד ואיומים ברציחות. הסכסוך פגע בנוסף באיכות ובזמני הנסיעה. ועד המושבה החליט לערוך בוררות בין הניצים עד שהגיעו ביניהם לפשרה. לאחר כשנה נהגי "ברק" הוכנסו כחברים לקואופרטיב "איחוד".

במקביל ביישובים הרבים שהתפתחו וגדלו לאורך כביש פ"ת – ת"א התארגן קואופרטיב חדש בשם "רגב". וכמיטב המסורת ה"עגלונית" גם הפעם פרצו סכסוכים אלימים בין נהגי שני הארגונים. אך לא לאורך ימים. שני הקואופרטיבים התאחדו בשנת 1931 ושמם "איחוד-רגב". וגם איחוד זה נדרש היה לקבל את הסכמת וועד המושבה בפ"ת.

לוח זמני נסיעות של "איחוד רגב" ארכיון אישי של מנחם וציפורה פיינשטיין

 הנהגים התבגרו הסכסוכים האלימים נעלמו. הם באו בדרישה לשלטונות הבריטיים לקבוע רגולציה לתחבורה, קביעת מספר רישיונות המתאים לצרכי כל יישוב ויישוב. ואכן השלטונות נכנסו לעבי-הקורה. הם קבעו גבולות והקצו מכסה קבועה של רישיונות הסעה לכל יישוב. כל קו קיבל מספר מייצג.

 בימי המאורעות תרפ"ו-תרפ"ט. פחת מספר הנוסעים. איסור הנסיעה בלילות והעוצר התכוף בדרכים השביתו את התעבורה לזמנים לא ידועים. כל אלו הביאו את הקואופרטיב ואת נהגיו למשבר כלכלי כבד.

בתחילת מלחמת העולם מצב הקואופרטיב השתפר. בניית מחנות הצבא העסיקה אלפי פועלים ונוצרה דרישה גדולה לקווי תעבורה חדשים. על אף הקשיים בהשגת חלקי חילוף והנסיעה בהאפלה בלילות מצב הקואופרטיב הוטב.

בתל אביב שקצב התפתחותה האפיל על כל שאר היישובים בארץ. התפתח קואופרטיב תעבורה בשם "המעביר" הקואופרטיב גדל והחלו שוב מאבקים על גניבת נוסעים ותחומי תחרות לא ברורים. הדרך והפתרון היו ידועים, ב- 1945 נעשה איחוד שני הקואופרטיבים לקואופרטיב חדש בשם "דן" המתפקד עד ימינו אלה. 

צומת רחוב פינסקר, חובבי ציון כניסה לגן במייסדים. מבנה משרד מוניות והגים שמחכים לנוסעים. מצד השני של הכביש: "קפה קורסו, פוטו בן נעם, וחנויות שונות. על המדרכה אנחנו יכולים לראות את הצל של מנורה של בית הכנסת "שונה הלכות" , צלם בן נעם, שנות ה 30 בקרוב
צומת בית חולים בלינסון ורחוב קפלן, צלם לא ידוע, שנות ה- 60 בקירוב

חקר זלמן חיימוב

ערכה והוסיפה נוני ירון

מכתב שנשלח לועד המושבה בעניין חילול שבת על די נהגי חברת "איחוד רגב", 1933 אין חדש תחת השמש

פורסם בקטגוריה ראשית המושבה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, תחבורה | עם התגים , , | כתיבת תגובה

הקיבוץ הארצישראלי ב' של תנועת השומר הצעיר- קבוצות הכשרות בפתח תקוה

תנועת הנוער השומר-הצעיר נוסדה בגאליציה בשנת 1913. ראשוני התנועה עלו ארצה בראשית העלייה השלישית בשנת 1919. בשנת 1924 הכריזה הנהגתה על הקמת תנועת נוער עולמית, אך עדיין ללא הנוער הארצישראלי.

בישראל  הקימו חברי התנועה לראשונה תנועה בשם "הצופה העובד" להראות על קשריה הראשוניים עם תנועת הצופים. התנועה פעלה במסגרת ההסתדרות הכללית ללא קשר לתנועה העולמית. בשנת 1926 החליטה ההנהגה העולמית של השומר הצעיר לייסד הסתדרות של השומר הצעיר ששומרת על קשר עם ההנהגה העולמית. שני הקינים הראשונים של תנועת השומר הצעיר בארץ ישראל קמו בקיץ 1929 בחיפה ובמקווה-ישראל ומשנת 1930 החלה לפעול התנועה בא"י בפעילות ארגונית סדירה.

בכינוס הבוגרים השני של התנועה בשנת 1931 הוחלט: "כינוס בוגרי השומר הצעיר בארץ-ישראל רואה את דרך ההגשמה כמחייבת כל חבר בוגר, הכינוס מחליט על יצירת קיבוץ-הכשרה של בוגרי התנועה." בשנת 1932 הוקם ברמת גן קיבוץ ארץ-ישראלי א'. הקיבוץ הקים בשנת 1936 את קיבוץ "תל-עמל" ראשון יישובי "חומה ומגדל".

חברי גדוד הבוגרים השני של התנועה חיו בקומונה בתל-אביב. בשנת 1935 עברו לפתח-תקוה להכשרה ושמם "הקיבוץ הארצישראלי ב' של השומר הצעיר".

תפקיד קיבוצי ההכשרה במושבות ובערים, מלבד ההכשרה לעבודה ולחיים קיבוציים, היה למעשה שמירה על המסגרת האנושית עד לקבלת משבצת קרקע ליסוד קיבוץ קבע. באותם שנים חיכו זמן רב עד שתמצא הקרקע. את מרבית זמנם בילו חברי ההכשרות בחיפוש מקורות פרנסה ועבודה לשם קיום עצמם.

התנועה וחברי ההכשרות העדיפו להתגורר בעיקר במושבות החקלאיות ולא בערים.

בפ"ת עסקו בעבודה שכירה בחקלאות, בניית כבישים. בקיבוץ הוקמה "קבוצת בניין" שביצעה עבודות בנייה במושבה. בנוסף בנתה את חדר האוכל של הקיבוץ וגם הקימה מספר צריפים להשתכנות זוגות הקיבוץ בהם. קבוצת הבניין הייתה אחת המפרנסות העיקריות של הקיבוץ.

מתוך מסמכי הארכיון

בנוסף הוקמה "נפחיה" אותה יזמו חברי הקיבוץ שהיו בוגרי בית הספר המקצועי שליד הטכניון. בפ"ת עסקה הנפחייה בעיקר בפרזול סוסים ופרדות עבודה. לימים, כשחברי ההכשרה עברו למקום הקבע בקיבוץ אילון שבגליל הם הקימו את בית החרשת "עשת" (אלום עשת) ליצור כלים חקלאיים.

בנות ההכשרה עסקו בעבודות משק בית במושבה ועבודות מזדמנות. בנוסף הקימו גן-ירק שסיפק את תצרוכת הקיבוץ ואף מכרו חלק מיבולו במושבה. כמובן שחברי הקיבוץ יצרו לעצמם תרבות עצמית ענפה, הוקמה מקהלה, קבוצת נגני כינור וקמה קבוצת תיאטרון.

הם קיימו ערבי תרבות בהם שמעו הרצאות רבות בנושאים שונים והרצאות הפוליטיות של מנהיגי המפלגה. הם השתתפו בחייה המפלגתיים של המושבה בתמיכה ב"פועלי ציון שמאל". רבים מפועלי המושבה הקרובים פוליטית לקיבוץ השתתפו בהרצאות ובצפייה בהופעות האומנותיות.

מצבו הכלכלי הלא יציב של הקיבוץ הביא להחלטה שאין להביא ילדים לעולם עד שירווח. אכן, כל תקופת שהותם בפתח-תקוה לא נולדו ילדים בקיבוץ ארצישראלי ב'.

באותם ימים מפקד ההגנה בפתח תקוה היה אליהו בן-חור. אדם פורץ דרך במחשבה הצבאית. היה שותפו של יצחק שדה בדרך פעולה שנקראה "יציאה מן הגדר". כלומר, לא להמתין לאויב בחצרות היישוב והמשק, אלא להפתיעו ולהעביר את המאבק אל תוך כפרי הערבים. בנוסף ביקשו להכין כוח צבאי ארצי מאומן שיפעל בכל מקום בו מתעוררת בעיה ביטחונית. בשנת 1937 התמנה למפקד אזור פתח תקוה והקים יחידה להגנת מחצבות מגדל צדק.

לצורך כך נמצאו שתי קבוצות נוער צעיר אותם רתמו להגשמת חזונם. נתנו לגוף שהוקם נתנו את השם "פלוגת המאה". הם אספו ואימנו עשרות צעירים בראשם חברי וחברות ההכשרה של הקיבוץ הארצישראלי ב' וקבוצת צעירים דתיים מקיבוץ "רודגס" ששכן במושבה (היום כפר אברהם)

בראשית ימי המרד הערבי הגדול 1936-1939 פגעו פורעים ערבים במחצבות מגדל-צדק והשביתו את פעילות המחצבות. הפגיעה במחצבות שיתקה כמעט לחלוטין את הבנייה היהודית בגוש דן. היה המחסור באבני בנייה, בחצץ וסיד שסיפקו המחצבות. זו הייתה משאת נפשם של הפורעים לפגוע ולשתק את המשק הכלכלי היהודי.

אליהו ויצחק החליטו על דעת עצמם לחדש את עבודת המחצבות. לשם כך החלו לערוך סיורים גלויים של אנשי הפלוגה בכפרים הערבים ובמיוחד בכפר מגדל צדק. מטרת הסיורים הייתה  להטיל אימה על אנשי הכפר והפורעים, להעניק ביטחון לבעלי המחצבות, לחזור ולשקם את ציוד המחצבות ולהפעילם. להבטיח את אספקת חומרי הבנייה היהודית בגוש דן.

בנוסף, מלבד הסיורים הוקמה גם יחידת גפירים שהבטיחו את המחצבות ועובדים במשך כל הימים.

ב- 24.11.1938 עזבו חברי הקיבוץ את פתח-תקוה הקימו יחד עם קיבוץ הכשרה מפולין את קיבוץ "אילון" על גבול הלבנון כישוב חומה ומגדל. מאחר והשלטון הבריטי לא אישר את הקמתו, עלה הקיבוץ על הקרקע כמחנה עובדים של "סולל בונה" שעיסוקם היה הקמת "גדר הצפון".

חברים בולטים בקיבוץ: מאיר דודזון, שולמית לסקוב, דב ירמיה, שייקה ויינברג.

שטחו ומבניו של הקיבוץ שימשו תקופת קצרה (לאחר עזיבת הראשונים) כמחנה הכשרה לגרעין השומרי שהקים את קיבוץ געתון ולאחריו שימש כמחנה קליטה ראשוני לעולי תימן. לבסוף בשנת 1947 נבנה במקום "שיכון העובד הציוני".

בפתח תקווה פעלו מספר קיבוצי הכשרה של תנועת השומר הצעיר העולמי מראשית העלייה השלישית כמו :

   "השומר הצעיר עין גנים" מייסדי קיבוץ עין שמר.

    קבוצת  "בי-ברכה" השלימו את קיבוץ שריד.

    "קיבוץ ליטא בפתח-תקוה" מייסדי קיבוץ כפר מנחם.

    "קיבוץ ליטא א'" מייסדי קיבוץ בית זרע.

    "קבוצת קדימה ". קבוצת "חברותה"

    "קיבוץ הסולל" השלימו את הקיבוצים בית-אלפא ועין החורש.

    "קבוצת צכוסלובקיה -ליטא השלימו את קיבוץ כפר מסריק.

    "גרעין אלמגור" מקימי קיבוץ "גבולות".

זוהי רשימת קבוצות הכשרה שחיו במושבה פתח תקוה בשנות ה- 20 וה- 30 של המאה – 20 והקיבוצים שאותם הקימו.

  1. קיבוץ יבנה. (רודגס)  2. קיבוץ טירת צבי  (רודגס)  3. קיבוץ  שדה אליהו (רודגס)

  4. קיבוץ עין הנצי"ב  (רודגס)  5. קיבוץ שלוחות (רודגס)  6. קיבוץ בארות יצחק (רודגס).

  7. קיבוץ שלוחות (קבוצת התחייה ליד גת רימון).

 8. קיבוץ גבעת השלושה (קבוצת מעבר ואחווה) 9. קיבוץ עין חרוד איחוד ומאוחד.

    (אחווה, פלוגת ראש אל עין)

 9. קיבוץ גבת קיבוץ יפעת (קבוצת קדושי פינסק) 10. קיבוץ יגור (קבוצת אחווה).

 11. קיבוץ רמת הכובש (מחנה הכובש) 12.קיבוץ דגניה א' (קבוצת רומני)

 13. קיבוץ דגניה ב' (קבוצת עבודה) 14. קיבוץ בית-זרע (קיבוץ ליטא)

 15. קיבוץ כפר מנחם (קבוצת כרית קיבוץ ליטא בפ"ת) 16. קיבוץ עין שמר

   (השומר הצעיר עין גנים).

 17. קיבוץ אילון (קיבוץ ארצישראלי ב')  18.קיבוץ אושא (הנוער הציוני).

 19.קיבוץ כפר מסאריק (קב' צכו-ליטא) 20. קיבוץ גבולות (גרעין אלמגור).

 21. קיבוץ נוה איתן (קיבוץ עקיבה) 22. קיבוץ תל יצחק (הנוער הציוני).

עשת אילון הוקם בשנת- 1935 בקיבוץ אילון ובשנת 2003 עבר לבעלות פרטית.המפעל מתמחה ביצור ציוד חקלאי. ב-30 השנים האחרונות התמקד המפעל בתכנון ויצור מערכי מיון שלמים לבתי אריזה לפירות ולירקות טריים. עשת אילון הוקם בשנת- 1935 בקיבוץ אילון ובשנת 2003 עבר לבעלות פרטית.המפעל מתמחה ביצור ציוד חקלאי. ב-30 השנים האחרונות התמקד המפעל בתכנון ויצור מערכי מיון שלמים לבתי אריזה לפירות ולירקות טריים.

חקר זלמן חיימוב

ערכה והוסיפה נוני ירון

פורסם בקטגוריה ארכיון, גבעת השלושה, כפר אברהם, מגדל צדק, מחנה יהודה, עבודה עברית, עין גנים, קבוצות הכשרה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שכונות | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

יומנו של בורח ירושלמי – פתח-תקוה, יום ה', יד' כסלו. 29.11.1917 24#

ימים קשים מאוד עוברים על המושבה. שוד וביזה בכל מקום. פחד גדול מהחיילים התורכיים האלימים, חילול ספר תודה במושב עין גנים, הכרזה על "קומנדר" מושל תורכי למושבה פתח תקוה, המפקד הגרמני קובע את מקומו ב"הוטל ירקון" מדאיגה מאוד את התושבים שעוקבים אחרי התקדמות הצבא האנגלי.

מתח גדול בצפייה למערכה בין התורכים לאנגלים

  יום ה' י"ד כסלו  29.11.1917   המערכה בתוך המושבה שכל כך התכוננו לה, לא היתה הלילה. רק מחוץ, מסביב, הגיעו קולות-יריה שונים. של רובים, מכונות-יריה, תותחים, ורמוני-יד. ביחוד עבדו מכונות היריה. בשביל כך לא היו כלל לחינם ההכנות לקראת השוללים. 

 הרבה – הרבה נסיונות של שוד היו במשך הלילה הזה. ואלמלא ההגנה העצמית המסודרת היתה בטח המושבה כולה למשיסה. עד כמה שאני יודע כעת דומני שכל הניסיונות האלה נהדפו. הייתי ער כמעט כל הלילה. הרושם שהשאיר לי לילה זה לא כל כך מהרה ישכח מליבי.

 האויר היה שקט. כמעט חם. דומיה לילית מלאה סוד וחידה שפוכה מסביב. רק מרחוק, מתוך איזו סתרת- חורשה שחורה, מגיעה לסרוגים הכאה-תופית מהירה של מכונות-יריה, תק-תק-תק-תק… כאילו איזו מכונת- תפירה  עובדת באיזה מרחק קרוב.

וממרחק יותר רחוק. דומה מאחורי שיפולי- האופק בא ומגיע, בהפסקות יותר רחוקות, שלל קולות צלולים של מאות רובים. העבודה! הרעשה צלילית זו היתה דומה בכל למחיאת- כפים סוערת..

      הקולות האלה שהרעישו וזעזעו מפעם לפעם את האויר, שבו והתערבו בדמי-הליל שמסביב. ושוב היה הלילה לחידה אילמת כמקודם.

     עוברת שעה קלה של מנוחת-השקט, ופתאום-יללה מזעזעת של מאות שועלים פורצת ממקומות שונים מסביב למושבה. חבורה, חבורה עונה ביללתה ממקומה לעומת חברתה. ומכול חבורה וחבורה בוקעים ועולים קולות בודדים של מיללים יחידים. הנשמעים יותר מכל יתר הקולות, ויללתם חודרת יותר, עמוקה יותר, ומרירית יותר. כאילו היו אלה מפקדיה של המחנה המיללת.

   ובשעה זו דומה שאין זו כלל יללת- שועלים רגילה. וכי אין זוללים אלה מוצאים כעת די שבעם בפגר האדם והבהמה המושלך על פני השדות, כי באו גם על המושבה?

ומחשבה מוזרה עולה ומתאחזת בעקשנות: – לא! זו אינה יללה. זוהי – רננה …

רננת- צווחה של החי הטורף על מפלת האדם המשחית…

 המשך  יום ה' י"ד כסלו  29.11.1917

מעשי אלימות ושוד קשים

   בעין גנים השליכו גם ספר תורה ארצה ויקרעוהו.

 לפני יושב צעיר מעין- גנים. הוא מספר לי את פרטי השוד בביתו. ממנו לקחו הכל. הכל ממש. לא השאירו לו שום דבר. חירש הוא בשתי אוזניו, ובבואם לא שמע מה שדברו אליו. ולא ידע מתחילה כלל גם על אודות מה הם באים. הוא הוציא לפיכך את הנפוש ואת הווסיקה והראתם שהוא כשר. לא חשב כלל אחרת אלא שעל עסקי צבא הם באים אליו. אבל הם חבטו את תעודותיו ארצה ויכוננו נגדו את רוביהם.. אז נבהל מאד. וירם את שתי ידיו למעלה ויקרא: הריני לפניכם, עשו מה שתחפצו! את חפצו זה מלאו לו. והם עשו באמת מה שחפצו, ויציגוהו ככלי ריק…

    מספרם של שדודים כאלה שהוצגו ככלי ריק אינו קטן. פוגשים אותם בכל מקום. סימניהם נכרים למדי: ראשם חפוי. פניהם שחורות, ומתוך העינים הכבויות מבצבץ יאוש.

החפצים השדודים נמכרים לפלחים תושבי הכפרים.זה כבר נעשה לדבר שבגלוי. ועוד הגיע למדרגה  מחוצפה ומרגיזה שאין דוגמתה: היום סבבו שני פלחים צעירים בשוק המושבה. והכריזו מעיל יפה למכירה. פגשם ספרדי אחד ויכיר שזהו בגדו שנשלל ממנו תמול. התייצב הנשלל נגדם וינסה להוציא  את הבגד מידם. הלך אחד מהם ויביא שני חילים רוכבים. ראה זאת הספרדי, וישאיר בגדו בידם ויברח. אבל ה"קוזק" כבר לא הרפה ממנו. אחד הפלחים, עדין נער כבן חמש-עשרה, רדף אחרי היהודי, השיגו וימשכהו חזרה השוקה אל החילים. אלה החלו להתאנות לו בטענות של מה- בכך הספרדי בפחדו הרים קולו ויצעק לעזרה. לקול צעקותיו כוננו עליו החילים את רוביהם…

    המון גדול נתאסף, ומהומה קמה בכל השוק. וסוף דבר עזבוהו החילים וילכו להם אבל הבגד נשאר ביד הפלחים, שנשארו גם לאחרי כן בשוק המושבה,כשהבגד השלול, בידם. והם מושיטים אותו כלפי הנאספים, ומתגרים בם…ומתלחשים ואומרים, כי בכל השוד והפרעות מצד החילים יש גם רמז מגבוה.. מצד הפקידות הצבאית התורקית הגבוהה.

וישנה דעה הנוטה לחשוב שלא עוות-דין תהיה כאן אם נאמר שגם ראשי הגרמנים והאוסטרים ברמז הזה. גם הם מצאו שראויה היא המושבה היהודית למלקות בעד הנאתה שנהנתה מכניסת האנגלים. הם רמזו בשביל כך לנעריהם התורקים שיקומו וישחקו לפניהם, וישתוללו בנו קצת. 

את העובדה הבאה להלן, מסר לי איש נכבד מגולי יפו. שהוא בעצמו, בתור עד ראיה ושמיעה, נמצא באותו מעמד: באו שני פקידי צבא, אחד גרמני ואחד אוסטרי, לתוך אחת החצרות שברחוב חובבי-ציון, ודרשו מבעל המעון לתת להם תפוחי-אדמה. השיבו להם כי ירקות ופרות- אדמה אחרים יוכלו להשיג במושבה, רק לא תפוחי-אדמה. היות כי פרי זה, ביחוד. אין גם לאכרים כמעט בכל משך ימי המלחמה, מפני שזרעו מובא הנה תמיד מאירופה. וכעת שאין חבור עם אירופה איננו גם בנמצא. פרי הזרע המקומי אינו מספיק כי אם לשבועות אחדים. לשמע התשובה  הנכונה והאמיתית הזו התקצפו הפקידים וישיבו: – אבל יין שלשה ליטרים בעד פונט אנגלי יש לכם למכור? ! חכו נא! אנחנו נשלח אליכם את הפטרולים התורקים.

הם כבר יבלשו וימצאו הכל…ושוב עובדה שניה: אחדים מאנשי המושבה היו בראש- איל-עין. נמצא שם פקיד-צבא אוסטרי גבוה. ספרו לו האנשים על אודות השערוריות ההולכות ונעשות על ידי הצבא בבתי המושבה.

  שמע זאת הפקיד, העמיד פנים כמשתאה. ואמר: – החילים עושים שערוריות בבתים? – תמה אני שעוד יש לכם בתים שלמים ב"מלבס" ! !

                                                    ________ 

המשך  יום ה' י"ד כסלו  29.11.1917

 –  פון קרס לא שב עדין :

 בלחישה מוסרים שהאנגלים נמצאים במצב יותר טוב. במערכה של תמול נחלו התורקים מפלה. והם יהיו מוכרחים לסגת אחור אל הצפון. בשם פקידים אוסטרים אומרים שפה מוכרחת להיות מלחמת- כידונים פנים אל פנים. ורק מערכה זו תכריע את גורל המקום. אין ספק שהשעה היא שעת- הרת. הציפיה לאיזה דבר העומד להתרחש ולבוא מרגשת בכל מקום, בכל פנים, ובכל האטמוספירה כולה.  אוירונים אנגלים מסתובבים במרום. תרים את המחנות התורקיות. מסביבות עין- גנים. או ממעט יותר רחוק, מצד ראש-איל-עין. מורים [יורים] אליהם מתותחי- מכתשת אוסטריים. אין הפצצות מגיעות אל המטרה.

היריות  התותחיות בכלל הולכות ומתגברות.

                                                 __________

   לעת-ערב. מהי התוצאה של היום הזה? אין יודע. לא ידוע גם בכלל אם היריות שנמשכו כל היום היו יריות של מערכה בפני עצמה. או שהיו רק יריות – הקדמה לפני התקפה שעוד תבוא אחריהן.  אולי הלילה ההולך ובא ישיבנו תשובה על שתי השאלות הללו.            

                                                    ________

      יום ו' ט"ו כסלו. 30.11.1917  ליל- פחדים היה הלילה שחלף. ליל- זוועות. זוועה נוראה עברה

 על המושבה. זוועת יריה תותחנית שלא היתה עוד כמוה במקום הזה. תחילת הלילה הייתה בניסיון של שוד. מקצה המושבה, מתוך הדרך אל הפרדסים, הגיע קול ענות לעזרה. מיד הקיפה צעקת-צווחה את כל המושבה. במשך של רגעים אחדים כבר נמצא במקום השוד המון גדול. זה היה הבית האחרון במושבה. השודדים היו שלשה חיילים מזוינים ברובים.

   העזרה באה במועדה. אחד מהשלשה נתפס על ידי ההמון. בתוך החשכה שמסביב, בתוך ההמון הגדול, ובתוך הידים הרבות שמשמשו בו. קבל השודד השלומיאלי מספר הגון של מכות, על ידי מספר הגון של ידים. אחרי כן הובא למשמר בהוטל ירקון. השנים הגינו על עצמם בירותם מרוביהם. אחד התושבים כמעט נפצע מהכדור. על ידי זה הצליחו השודדים להמלט. עוד נסיונות אחדים כאלה נעשו במשך שעות- הלילה הראשונות. בהפסקות קטנות של מנוחה באמצע. לסוף שקטה המושבה. דומה היה

שזאבי-הערב ההולכים על שתים לא יבואו עוד הערב מערבותיהם אל המושבה לשלל. שתיקה עמוקה רבצה על הכל.

(תיאור של אותו יום מופיע גם בחוברת בשם "בצור ובמצוק" תרפ"ד הד-העם)

המערכה הקשה שהייתה בלילה שחלף לא הביאה עמה את התקוות הנעימות שתלו בה, כעת. ברור הדבר שהתורכים לא נסוגו אחור, ואולי נתחזקו והתאחזו במושבה עוד ביתר שאת. היריה של היום, היא לפי דעת הכול, של התורכים. 

המפקד הגרמני פון-קרס בא הנה והוא קובע את מושבו במלון "ירקון".  ממשיכים אליו חוט טיליפוני משדה המערכה. קול צרוד מנסר והולך ברחובות המושבה. קולו של "נורי – המכריז". הידוע לנו כל-כך, הוא הקול, שבשעתו היה מכריז לנו יום,יום על גירושים חדשים. ועל פקודות וגזרות חדשות של ג'מאל-פחה. בימים המעטים, ימי התארחות האנגלים אצלנו, כמעט שכבר הספקנו לשכחו. והריהו שוב מנסר ברחובות המושבה וחוזר וקורע אותה נימה בלב, שלא הספיקה עדיין להתאחות יפה.     

בשם הקומנדר, "הוא מכריז ומודיע- כל בתי המלון, הריסטורנים, החנויות צריכים  להיות פתוחים ביום ובלילה מבלי כל פחד האויב. וכל העובר על הפקודה הזו, ענש ייענש בכל חומר הדין".

משמע שיש כבר "קומנדר" תורכי במושבה, בתור מושל. ומשמע שהתורכים הללו חושבים באמת להתיישב כאן ישיבת קבע. ענן של עצב ושל אכזבה יורד על הכל. שמועות מחרידות נמסרות מפה לפה, מספרים כי  בדואים וערבים שתו ידם עם חיילים להתנפל על המושבה לשם ביזה ושוד. סובבים פלחים וגם חיילים ומוכרים תפוחי-זהב, ששללו, מתוך הפרדסים העזובים. ביחד עם זה  נמסרות כרגיל, גם שמועות פורחות על אודות המקומות הרחוקים שאנו נתוקים מהם לגמרי. והשמועות נמסרות מתוך כליון -נפש וגעגועים מכאיבים. מספרים , שירושלים כבר נכבשה, וליפו הגיעו אניות, שהביאו עימהן מכל-טוב. ואפילו סוכר… וצללי ערב שבת יורדים ומשתרעים על המושבה העגומה. עימהם הולך ונמסך אל הלב גם רגש מכביד ומעיק של עצבות אלמה.

חקר וכתב זלמן חיימוב

הביאה לפרסום נוני ירון

פורסם בקטגוריה שימור אתרים | כתיבת תגובה

יומנו של בורח ירושלמי – פתח-תקוה, יום ד', יג' כסלו. 27.11.1917, #23

המשך יום ד' י"ג כסלו.  28.11.1917

השוד של טחנת הקמח של וייס, פרנסי המשבה מנסים להיפגש עם המפקד הגרמני, המערכה קשה בין התורכים לאנגלים.

   ערב.  בא הנה המפקד הגרמני פון-קרס עם כל ה"שטב" שלו. פון קרס הוא המפקד העליון על כל המחנה של חזית סיני. בואו הנה מראה שמרכז המערכה יהיה פה. וכי בכל אופן תהיה  פה מערכה כבדה.

במושבה אומרים שהוא כבר היה יותר- רחוק בצפון. ולא חשב כלל לעשות פה תחנה לנסיגה הגדולה.

ולהתיצב בה נגד האנגלים. את הדבר הזה עשו המפקדים התורקים על דעת עצמם נגד דעתו.

כנראה שלהם קשה יותר לוותר כל כך בנקל על כל הארץ בבת-אחת.

הם מאשימים בויתור זה את הגרמנים המוכרים את תורקיה בעד שלמות מחניהם. ומבלי להתחשב עם תכנית הגרמנים הפסיקו הם את נסיגתם. וינסו את מזלם. ורק לאחרי שהניסיון הצליח, והאנגלים נהדפו שבו גם הגרמנים  וישוב גם פון-קרס ושטבו עימו.

משלחת מאת המושבה הלכה אליו לדבר עמו על אודות עניני המושבה. המשלחת הכילה את:

ש.רוקח מיפו. ח. כהן. ע. ליברכט. והמוכתר [לשעבר]  פינחסביץ.  אבל היא לא מצאתהו.

הוא סר בבואו להוטל ירקון, ויצוו להכין לו תה. משם הלך אל החזית. ולא שב עדין.

בינתים התנפל פקיד- צבא וחילים עמו על טחנת הקמח של וייס. והתחילו שוללים את הקמח ואת החטה שבתוכה, הביאו גם עגלות לטעון עליהן את השלל.  

      בעלי הטחנה ניסו להתיצב נגד השוללים בכוח הטענה שכל זה לא שלהם. כי אם של ועד-המכולת ושל יחידים שהביאו לטחינה. אולם גם פקיד- הצבא מצידו- התקצף כנגדם. והוכיחם מתוך קצף על שכמות גדולה כזו של חיטה וקמח נמצאה במושבה. ולא מסרוה מעצמם בעד הצבא. ומדוע אמרו שאין

קמח במושבה?

ניסו לטעון כנגדו ולהסביר לו שזו לא כמות אחת גדולה. כי אם כמויות, כמויות קטנות של הרבה יחידים יחד. ושל ועד- המכולת, שזה גם כן חלקם של היחידים העניים שלא יכלו להכין להם בעצמם. מובן שכל זה לא הועיל. והשוללים לקחו מן החיטה ומן הקמח, של ועד-המכולת ושל יחידים. עד כמה שיכלו ויטענו על העגלות וישלחו.

בינתים נודע הדבר במושבה, ויבואו גם יחידים, שהספיקו להוודע על דבר השוד בעוד מועד. להציל מתוך הטחנה את קמחם או את תבואתם.

הדבר עלה בידי אי-אלה עסקנים זריזים ומנסים לשחד את השוללים האחדים שנשארו בטחנה לשמור על יתר השלל עד שוב העגלות שנית. שיתנו לבעלי התבואה היחידים להוציא משם את תבואתם.

ידיעה זו נתפשטה מיד מסביב. ועשרות עשרות אנשים מיהרו אל הטחנה, בתור בעלי תבואה יחידים. בכדי להציל כל מה שאפשר להציל. מי שבאמת היתה לו תבואה בטחנה. ומי שלא היה לו שם כלום- כל מי שרק ידע על דבר השוד. ועל דבר האפשרות להציל ולזכות מן ההפקר- רץ ויציל. עד כמה שרק הספיק כל אחד לקחת, ועד כמה שרק יכול לשאת…

במשך שעה קלה נתרוקנה ככה הטחנה כולה.

ראו זאת השוללים השומרים, שלא יכלו גם להחזיק עוד מעמד בפני דחק ההמון. ויאספו גם הם את יתר החיטה שבטחנה, מילאו ממנה פחים, והעמידו את הפחים המלאים על פתח הטחנה וימכרום לכל החפץ בעד ששה בישליקים הפח. בריש-גלי… הקהל קנה את ה"מציאה"…

    השוללים  לקחו אחרי- כן גם את פס-העור של הגלגל. רצועה זו יקרת-ערך היתה. וביחוד בזמן כזה שאין פה דוגמתה במציאות. שווה היתה אלף פרנק. ואלמלי מכרוה שלמה על-אתר היו מקבלים בעדה. איזו מאות פרנקים בלי שום ספק. אבל השגתם של השוללים היתה אחרת. הם לא השיגו יותר מלחתכה לחתיכות חתוכות ולמכרן בשביל סוליות לנעלים. את זה כן ידעו הפורעים הפראים שסוליה איננה נמצאת כעת בארץ. ושחתיכות עור כאלו טובות מאוד בשביל סוליות – הם מכרו את החתיכות במחיר בישליק, בישליק החתיכה.    

והיו קונים….אכן .. נפול נפלו במוסריותם לא רק השוללים, כי אם גם הנשללים…

רעבים ורצודים [אולי רצוצים] אנו כולנו .

                                                        ___________

המשך יום ד' י"ג כסלו.  28.11.1917

  לילה.  כענן של דאגה רובץ על המושבה כולה. מרגישים היטב את הכובד המרחף באויר.

  את שעת- ההרת החופפת עלינו. פון-קרס עוד לא בא חזרה מהחזית לשתות את התה שפקד להכין לו.

  מתלחשים שבעוד שעות אחדות תהיה פה מערכה גדולה. העמדה התורקית תהיה בתוך המושבה עצמה. יעמידו תותחים בין הבתים. תנועת עצב ופחד בכל המושבה. האנשים מתנועעים ברחובות ובחצרות כצללים.

ובתוך שתיקת כובד המצב בוקעים ומגיעים פתאום קולות-צעקה מרחוב פינסקר. חילים מתנפלים שם לשלול שלל. המון של אנשים מתחיל רץ וממהר אל המקום מכל עבר. החילים נבעתים למראה הקהל הרב ונמלטים. רואים באופן ברור כי הסכנה בלילה הבא תגדל עוד יותר.

ובאים לידי הוכחה שמוכרחים לסדר הגנה עצמית בלילות. הדבר יוצא אל הפועל בלי קושי. כל בני המושבה, תושבים וגרים, ישתתפו בשמירה הלילית. בכל רחוב ורחוב תסובב חבורה גדולה של תושבים חליפות, אחת לפני חצות ואחת לאחר חצות. בהשמע קול לעזרה תמהרנה כל חבורות- השמירה אל מקום ההוא. מלבד זה מבטיחים רבים שיהיו ערים במשך הלילה בבתיהם.

    משתמשים גם באמצעי הראשון של יעקב אבינו. ומשחדים את הפטרולים שיהיו לעזר לשומרים, ויסייעו להם לגרש את השוללים. המשוחדים מקבלים בעד הבטחה זו הענקה רחבה של יין, ארק וקוניאק.

 זקנים נשים וילדים שאינם משתתפים בשמירה מתנועעים אל המרתפים ואל יציעי- הגגות. נסחבים לשם גם חבילות של כרים וכסתות.

יותר ויותר הולכת ונופלת דומיית הלילה. יותר ויותר הולכת  המושבה ומתכנסת אל תוכה. הכל נשאר שותק ומאזין, כמחכה למה שיהיה בקרוב. הכל עומד נכון לסער המערכה, הפנימית והחיצונית, שעוד מעט ותפרוץ פתאום…

חקר וכתב זלמן חיימוב

ערכה והוסיפה נוני ירון

פורסם בקטגוריה בריטים, גירוש, מאן דהו, מלחמת העולם הראשונה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שלטון בריטי, שלטון עות'מני, תורכים | עם התגים , , , , , , , | כתיבת תגובה

יומנו של בורח ירושלמי – פתח-תקוה, יום ד', יג' כסלו. 27.11.1917, #22

כיצד מתכוננים מפני השודדים התורכים? איפה מחביאים את הדברים החשובים?

פוגרומים שעושים התורכים לרכוש, בעלי חיים, ותעשייה, לוקחים שלל רב ועושים נזקים, החיים מלאי פחד

 שתים  לאחרי הצהרים. מתלחשים שעוד מעט תתגבר היריה. התקפה תהיה. האנגלים יתקפו את התורקים להודפם חזרה ממצבם.

איך זה קדמה הידיעה לבוא הנה? איני יודע. אבל מאמינים אין אדם מסוגל להאמין כל כך כמו בעת-צרה. המספר מספר והשומע אינו משתדל להכחיש ולהטיל ספק כדרך שומע. אלא  מוסיף עוד מעצמו ואומר: מסתמה מסרו זאת פקידי- הצבא  הגרמנים…

והתושבים כבר מדברים על אודות התחבאות. במרתפים "יחכו כמעט רגע עד יעבור זעם". מרתפים נמצאים במושבה רק אחדים, ומובן שלא כל אחד זוכה לזה. תריסר וגם תריסרים של אנשים, נשים וילדים משתדלים ומזמינים להם מקומות בתוך מרתף אחד, לרדת בו בשעת הסכנה.

הנה כי כן, רק העשירים והמיוחסים שבמושבה נעשים כעת גרי-מרתף.  אכן, מכיון שבא הדבר בין הגדולים הרי שנעשה חשוב ומתפארים בו.

ביחד עם ההכנה אל ההתקפה הולכות ונעשות בין כך מצד התושבים גם הכנות לקראת השוד. שעוד לא פסק לגמרי, ושבלילה יתחדש בודאי עוד הפעם.

ההכנות הללו פשוטות לגמרי: מוציאים מתוך הבתים את הדברים היותר חשובים בכדי להצניעם במקומות- סתר. ובכל חצר וחצר אפשר לפגוש כעת באנשים בצורות של תועי-לילה.  הנושאים חבילות, חבילות. ומחפשים להן מתוך דאגה ופחד מקומות סתרים.

  מקומות הסתר היחידים הם יציעי- הגגות. אותם היציעים ששמשו מקודם מקום- סתר בשביל הנפשות, משמשים כעת מקומות צנעה לרכוש.

   ומכיון שלי אין ב"ה, מה להצניע. ו"מקום" במרתף גם כן אינני חושב להשיג, הנני בוחר יותר להתהלך ברחובות, ולאסוף ידיעות ורשמים.

 בקצה רחוב-פינסקר הנני פוגש בעגלת-צבא תורקית, רתומה לשני סוסים קטנים, מובילה שני נפצעים

אל המושבה. העגלה היא של "הסהר האדום". ושני החילים הנפצעים שוכבים בה על שתי מיטות-דרגש, הנתונות, במושכות תלויים עשויים לזה, בשני צידי העגלה. לפני העגלה רוכב הרופא הצבאי על סוס ערבי קטן. לאחריה מלווים אותה רגלי, חילים אחדים של "הסהר-האדום". פסי הבד של "הסהר-האדום" הכרוך על זרועותיהם של אלה לבן, רחב, ומלוכלך.

הלכתי אחרי העגלה אל "הגורן". שמה הביאו את הנפצעים לבית-החולים. את בית-החולים בעצמו מצאו לפניהם התורקים מן המוכן. זה היה בית-חולים עראי שפתחו פה מהגרי יפו. ופקידי הצבא הפכוהו לבית -חולים צבאי.

 חילי הסהר האדום הורידו את הנפצעים מעל העגלה. ונשאום בדרגשיהם אל הבית. פצעי הנפצעים שהיו קשים כבר היו חבושים. בנפצעים טפלו תיכף רופאים ואחיות מבני-המושבה. הרופא הצבאי  שבא עם העגלה דיבר עימהם רוסית. ולאחרי שמסר את נפצעיו חזר עם העגלה חזרה אל המחנה.

 פה בבית-החולים של מגורשי יפו, שנהפך כעת לבית-חולים לתורקים נפצעים. ורופאים יהודים מטפלים בהם, קרה דבר יפה, שאם לא היה עובדה מציאותית היה יכול להיות גם אפיזודה יפה :

הרופאים והחובשות טיפלו בנפצעים, ויסירו מעליהם גם את מזוודותיהם ואת תרמיליהם. שהיו עליהם ושהיו עמהם בעגלה. בכדי להצניעם בשבילם לאחרי שיתרפאו והנה נפתח תרמיל אחד  על ידי טלטול, ומתוכו נפלו – חפצים שדודים מהמושבה..

    אכן, מה שיותר יפה: בין הדברים האלה היו גם כפות ומזלגות של החובשת בעצמה. שנשדדו מביתה, ושהכירתם תיכף..              

                                                              _______

 המקום הזה הוא המקום היותר גבוה במושבה.[לערך רח' הרצל כיום] וכל האופק גלוי לפניו. פה שמעתי עוד הפעם את הדעה כי הניצחון התורקי איננו ניצחון כלל. פה עוד הוסיפו ואמרו לי כי הוא, הצבא התורקי. כבר הולך ונסוג אחור, מאז הבוקר ועד עתה… לאחרי שהזהירוני לא להורות באצבע כי אם להביט אל המקום המסמן, הראו לי מרחוק- רחוק, מבין ההרים, גם את רשמי הנסיגה של התורקים, אחרים הביטו ואמרו שהם רואים. אני לא. לא ראיתי כלום. ניסיתי לומר שאינני רואה, ואז הראו וסימנו לי עוד הפעם. לבסוף לא יכולתי עוד להתנגד, ואמרתי שאפשר שגם אני כבר רואה איזה דבר…

     המשך יום ד' י"ג כסלו.  28.11.1917

  בכל אופן. בזה הודו כולם פה אחד ואמרו בוודאות גמורה, היריות של היום הן, כלן אנגליות.

הנה כי כן היה לנו תמול יום תורקי, הלילה ליל- שוד. והיום – יום אנגלי. נראה אפוא מה יולד עוד היום, ומה יביא לנו הלילה, ויום המחרת?.. ברחובות שבקצות המושבה אני מוסיף לשמוע עוד פרטים חדשים בדבר שוד הלילה והיום.

הנני רואה עכשיו שזה היה באמת שוד הרבה יותר גדול מאשר ידענו בבקר בתוך המושבה פנימה. הוא היה יותר גדול בכמותו באיכותו, וגם בטיב אופיו. הוא הכיל צדדים שונים וגם צדדים של אכזריות-שנאה, והתנפלות פוגרומית.

זה לא היה עוד בשום אופן שוד פעוט של פטרולים רעבים כי אם שוד פוגרומי, סיסטמתי, ומלא רעל שנאה.. את יקב התקוה, הנמצא קרוב לקצה המושבה. כבר שללו במשך היום הזה כמה פעמים,

ועוד שוללים אותו גם עכשו. פה לא רק שללו. כי אם גם עשו נזקים גדולים בכונה של שנאה. פתחו ברזים של חביות – יין גדולות והוציאו את היין החוצה. שברו לרסיסים צלוחיות של דוגמאות, מודדים. ועוד אינסטרומנטים שונים היקרים מאד ושאינם כלל במציאות בזמן הזה.

      אצל יהודי זקן אחד חתכו את תפילי רבנו-תם שלו, באמרם שטמן בתוכן את כספו. במקום אחר לקחו את התפילין. בבית אחר השאירו את התפילין, ולקחו את הטלית, פרשוה וצררו בה את כל החפצים השדודים. אחרים נפלו על המצאה אחרת: הוציאו את הנוצות מתוך הכרים והכסתות, ומלאום חפצים שדודים.  המושבה עין-גנים סבלו עוד יותר, בהימצאו רחוק מהמושבה וקרוב אל המחנה. שם שללו כמעט את כל הבתים. הוציאו  את הנוצות בכדי לקחת את הכיסים. שברו שם גם את הדלתות והחלונות.

 גדול ובצורה של פוגרום, היה השוד אצל אלה היושבים בבתים שבתוך הפרדסים.

בפרדסו של הד"ר מ. שללו, גם תבואה וגם בהמות חיות, וכמו כן את כל חפצי המפקח היושב שם. שוד העולה יחד לערך עשרת אלפים פרנק. את המפקח בעצמו הציגו השודדים ככלי ריק. נשארו לו רק בגדיו שעל עצמו ובשרו. לקחו ממנו גם את בגדיהם של ילדיו הקטנים… את נוצות הכרים הוציאו וישפכו ארצה, וישברו אחרי כן כוסות, פנכות, וקערות שבבית. ויערבו את השברים בתוך הנוצות בכדי לקלקלן…

השוד הפוגרומי הזה נעשה על- ידי חילים בלוית פקיד-צבא. הם הביאו עמם גם עגלה לשאת ולהוביל עליה את השלל. איפה מובילים השודדים את כל השלל הזה.

  ואת כל אותם הדברים הקטנים והגדולים שאין להם שום מקום במחנה?

 – אל הכפר הערבי פג'ה. גם זו היא ידיעה שכדאי לדעתה. הכפר הזה משמש עכשו מקום- שוק לשודדים הצבאיים להוציא אליו ולמכור בו את כל החפצים השדודים. הפלחים משמשים כעת "קונים" לרכוש היהודי השדוד.

   השודד הפוגרומי עשיר גם בצדדים קומדיים, גם אלה לא חסרו בו. עשה בחבילה שדודה אחת שהושבה חזרה אל המושבה לאחרי שכבר היתה בידי החיל. וזה כבר היה עמה מחוץ למושבה.

ספור- המעשה הוא באמת מצחיק :

החיל השודד הלך לו בדרך מחוץ למושבה והחבילה השדודה בידו. בודאי הלך למקום-השוק בכפר פג'ה. פגש בו חיל שני שהלך כנגדו. בקש הלה חלק בחבילה השדודה. לא חפץ הראשון לתן. התחילו שניהם נצים ומתחבטים יחד. עבר עליהם איש יהודי מעין-גנים. חטף השודד הראשון את החבילה מסרה אל היהודי. ויקרא:- גם לי גם לך לא יהיה !..

 לזה הסכים גם השני, והיהודי לקח לו את החבילה ויביאה חזרה אל המושבה.  הכל תלוי במזל – וגם חבילה שדודה.

חקר וכתב זלמן חיימוב

ערכה והוסיפה נוני ירון

פורסם בקטגוריה בריטים, גירוש, מאן דהו, מלחמת העולם הראשונה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שלטון בריטי, שלטון עות'מני, תורכים | עם התגים , , , , , , , | כתיבת תגובה

יומנו של בורח ירושלמי – פתח-תקוה, יום ד', יג' כסלו. 28.11.1917, #21

יום ד' י"ג כסלו.  28.11.1917

הלילה היה ליל- פחד ושוד. בחצות הלילה הקיצותי לקול רעש של אנשים הרצים ברחוב, וצועקים מתוך ריצה. בבהלה קמתי ממשכבי, ואצא החוצה. בבהלתי לא חשבתי אחרת כי אם שנסים עוד הפעם ליפו…

ככה צלצלה עוד באוזני המנוסה ליפו של היום.

בצאתי החוצה לא ראיתי עוד שום איש. ברחוב היה הכל שקט, רק מרחוק, מרחובות אחרים רחוקים, עוד הגיע לאוזני כקול רעש ומהומה. גם הקול הזה הלך ונדם עד שלא נשמע עוד.

חלון אחד הבתים הקרובים נפתח, נראתה מתוכו דמות- איש, וקול-אשה קרא:- הגם אדוני שומר?

 זו היתה ביתו של בעל- הבית, שגם היא שמעה את קול הרעש והאזינה אליו בעד חלונה. – בלילה כזה כולנו צריכים להיות שומרים. אבל מה קול הרעש והריצה ששמעתי?

 – זו היתה ריצת השומרים שהופקדו על ידי הועד לשמור על המושבה בלילה. ודאי שמעו קול- צעקה מאחד הרחובות וירוצו שמה. אני לא ישנתי עוד. לפני שעות אחדות היה פה פקיד צבא תורקי, והעמיד גם הוא משמרות של חילים כמעט בכל רחוב. תפקידם של משמרות אלה הוא לשמור על החילים לבל ישדדו את התושבים …

  – ומי ישמור על המשמרות האלה שגם הם חילים תורקים רעבים? שאלתי בצחוק.

שחקה אף היא והשיב:- גם לי אין כל כך אמון בהם. הודות לזה לא יכולתי אמנם לסגור עוד את עיני הלילה… – ואני דוקא ישנתי עד עכשו היטב מאוד. – מפני שלא ידעת עוד שישנם כבר משמרות

של חילים …

צחקנו פקיד הצבא שהיה פה אמר גם זה. כי בבוא החילים לשדוד גם התושבים יכולים לאסרם ולהביאם אליו… – הנה זהו באמת חסד! התושבים יכולים לאסרם. לאמור, אם יוכלו. ולהביאם אליו..

אבל בבקשה.

ההיטיב גם להגיד טרם לכתו איפה זה ימצא. ואיפה להביאם "אליו"? …

– את זה מסתמה יעשו החילים בעצמם שיאסרו על ידינו,  הם יראו לנו את הדרך אליו…

                                                       _________

–  ובכל זאת, צריכים לומר, גם זה חסד הוא מצדו. והרי היחס היה יכול להיות גם הרבה יותר גרוע. – כן. בזה אין כל ספק. ויכול גם להיות שכוונתו של הפקיד היתה באמת ישרה. וכי מה, באמת, היה יכול לעשות אחרת? – נכון יכול להיות. מדבריו של הפקיד עצמו נראה שגם הוא אינו סומך בהרבה על משמרותיו. וימסור לנו לפיכך את הרשות להגן על עצמנו, גם זה הוא דבר גדול. ואנו צריכים להשתמש  בו…

   המשך יום ד' י"ג כסלו.  28.11.1917

 – הרי הפקידו שומרים גם משלנו. – זה לא מספיק. עכשו צריכים כל בני המושבה להיות שומרים. כולנו צריכים להסתדר, להיות ערים בלילות. ולשמור על המושבה חליפות, לא שומרים יחידים יסובבו ברחובות, כי אם  המונים, המונים.- צדקת, אבל אפשר שלא נצטרך לזה. – הלואי.

– ברכתיה בשנת- מנוחה ונכנסתי חזרה הביתה. אנוכי לא יכולתי עוד לישון. שכבתי כבר ער עד הבוקר.

אוזני הוכיחוני לדעת שאמנם לא טעינו בחשבוננו. במשך כל הלילה עד הבוקר שדדו הפטרולין את בתי המושבה. המשמרות לא הועילו ואולי הם בעצמם היו גם השודדים.

– במשך כל הלילה הגיעו לאוזני קולות עמומים מקצות המושבה. במרכז המושבה היה שקט. את טיבם של הקולות האלה הבנתי היטב, אף על מי שהיו רחוקים ועמומים. ואת הקריאות לא יכולתי לשמוע. אלה היו קולות-צעקה של השדודים. אולם כל הקולות לא האריכו בשום פעם יותר מרגעים אחדים. גם את הטעם לזה הבנתי היטב. שיתוק הקולות בא לרגלי אחת משתי הסיבות: או שהשודדים נפחדו מהם, מקולות-הצעקה, וינוסו. או שהפחידו את השדודים בכלי- זינם, וישתיקום …

בבוקר השכם, בצאתי החוצה, יכולתי כבר לשמוע אי-אלה פרטים ממאורעות הלילה. היה באמת שוד גמור.. מקרי השוד עולים לעשרות עשרות, והרבה מהם גם בעלי ערך גדול.

מאחד לקחו שני שקי חיטה, כל העופות, וכל הבגדים שהיו בבית. משני לקחו גלומי- ארג חדשים, ושמושי- בית בסכום של אלפים פרנק. משלישי לקחו ארבעים לירה תורקית נייר, ובעד עשרות  פרנקים מטבעות- כסף. ועוד, ועוד. בבוקר נודעתי גם זה, כי קולות-הצעקה היו של השדודים. אלה היושבים בקצות המושבה שמעו גם את הקריאות לעזרה והצלה. שיתוק הקולות האלה בא גם הוא על הרוב לא מטעם  בריחת השודדים, כי אם לרגלי הסיבה השניה: שהצועקים נפחדו מכלי-זינם של השודדים, ויאלמו. בנתנם להם לעשות כל מה שחפצו.

פעולת השוד נמשכה עוד, באופן יותר קל,  גם בשעות הבוקר הראשונות. אחרי כן נפסקה, לפחות  למראית עין, על ידי השגחת פקידי-הצבא. עכשו כבר סובבים פקידים בראש המשמרות והשמירה היא  כמעט הגונה. אמנם, גם עכשו, בעצם היום, עוד מגיעים קולות- צעקה לפעמים מקצה מזה. ולפעמים מקצה מזה. אולם, עכשו ממהרים המשמרות למקום הצעקה, ומצילים את הנגזלים.

באי- אלה מקרים מקבלים החילים המתנפלים גם מכות נאמנות מידי פקידי המשמרות. במקרים אחדים לוקחים מהם רק את מקורי רוביהם, ונשלחים בלוית שומרים אל המחנה.

הרוחות נרגעים במקצת. מתוך הכרה להטבת המצב כמעט שאינם מדברים עוד במעשי השוד של הלילה. כמעט שנוטים לסלוח עליהם ולשוכחם…

                                                 _________

 צהרים. היריות נמשכות שוב. הפעם הן באות בעיקר מפאת דרומית-מזרחית. כנראה שהאנגלים הם כעת  התוקפים. אוירון אנגלי בא מהדרום, ועף לצד צפונית- מערבית. הוא נתקף מיד על ידי תותחי התורקים.

אבל, ואולי רק נדמה הדבר כך. הפגישות האויריות הללו הן היום יותר חלשות מאתמול. וישנם אומרים שהנצחון התורקי איננו עוד נצחון, זו הייתה רק התקדמות ארעית, שאין לה תקוה של קיום. אומרים שהאנגלים הורידו צבא באחד המקומות אצל יפו. אלה מתקדמים לעומת שיך- מוניס. ובזה יבואו לתורקים מאחוריהם, ויאלצום לסגת אחור מיד – אם לא ירצו ליפול שבי.

והפקידים התורקים הנמצאים פה מתפארים לפנינו שעוד היום יהיו גם ביפו.. כבר נמצאים פה גם חילים ופקידים גרמנים ואוסטרים. אלה "מצהירים" שעוד גרוש יגרשו את האנגלים מכל המקומות, וידחפום חזרה למדבר סיני… ואנחנו – אנחנו דמיוננו היום כתלמידים שסרחו ומחכים בייאוש לעונש רבם. כילדי- חדר שרבם היה חולה ונוטה למות, ועל חשבון זה כבר התחילו להשתובב ולשמוח.

ולחיות חיים טובים.. והנה פתאום קם רבם.

ויחי. ותהי ראשית מעשהו לגרש ולהכניס את הילדים השמחים חזרה אל החדר.

ראשית- כל אינכם חופשים עדין כמו שחשבתם. ובעד שובבותכם עוד  מחכה לכם שבט-מוסר..

חקר וכתב זלמן חיימוב

ערכה נוני ירון

פורסם בקטגוריה שימור אתרים | כתיבת תגובה