רצה למרחקים – חנה שיזיפי

חנה שזיפי גדולת הרצות למרחקים ביינוניים שהייתה לישראל בכל הזמנים. נולדה כבת בכורה לאביה צדיק ואמה לואיז, למשפחת צדיק בבגדד שבעיראק. הוריה שהיו עתירי נכסים לא מיהרו לעלות לישראל. בגיל 6 עלתה לבדה ארצה עם סבא שלה והתיישבו בקרית משה הצמודה לקריית מטלון בפתח תקווה. הוריה הגיעו רק לאחר שנה וחצי עם אחותה אילנה. כל המשפחה התיישבה בפ"ת. האב עבד בעירית פ"ת ואמה עקרת בית.
מספרת חנה: " הייתי קטנה . ילדה לבד וללא שפה, רציתי לשרוד אז רצתי. הייתי שובבה. בתחרויות השגתי את הבנים בריצה וכך התבלטתי. " לדברי חנה היא התגלתה בכישרון הריצה שלה רק בתיכון ברנר שם למדה. בתחרות של "אות הספורט" שהיו נהוגות בשנות הששים בבתי הספר, הצליחה להשיג את כל הבנים בריצה של 1500 מטר. המורה לספורט יוסי לוין שם לב לכך ולקח אותה למרדכי מגלי שהיה מאמן האתלטיקה ב"פועל" פ"ת. "שם בגיל 15 על מגרש הספורט פגשתי את אילן שזיפי, בעלי ומאז אנחנו ביחד. אילן אף הוא יליד פ"ת . גר בנוה עוז והצטיין בריצה. על פי הכתוב ויתר אילן על הקריירה שלו כאשר החלה הקריירה של חנה לנסוק, והפך מאמנה האישי.
שזיפי החלה לבלוט בתחרויות בינלאומית ב1966 כאשר ניצחה בריצת 800 מטר וזכתה במדלית זהב והפכה לאלופת אסיה בריצה זו. בתחרויות שנערכו בבנגקוק 1970 כבר זכתה בשתי מדליות זהב והפכה לאלופת אסיה גם ב1500 מטר. באותה תחרות גם השיגה שיא אסיה חדש כאשר רצה 800 מ' במהירות של 2:06.5 דקות. שיא אסיה נוסף קטפה שזיפי ב1500 מ' . השתתפה בתחרויות שלן משחקי אסיה עד שנת 1979 . באולימפידת מכסיקו סיטי 1968 ייצגה את ישראל. אז שלחה ישראל רק שני נציגים לאולימפידה.
מרשימים ביותר היו שיאה של חנה בישראל, כאשר במשך שנים שיפרה את שיאי ישראל בריצות למרחקים ביינוניים. ובתשע השנים שיפרה את השיא הלאומי לא פחות מ-21 פעמים, במהלכן קיזזה ממנו בסה"כ כ-34 שניות! לאחר שנישאה לרץ המצטיין אילן שזיפי (לעתיד אלוף ישראל ב-800 מ', ואח"כ מזניק מעולה), זכתה בתואר בין-לאומי ראשון במכבייה של 1965 ב-1971 קבעה 4:22.6 ד' ב-1500 מ' (בריצה מעורבת עם גברים) – זמן שמציב אותה עד היום במקום השישי בכל הזמנים במקצוע זה. בהיותה בת 32 עדיין זכתה בתואר לאומי מרובע- בשני המקצועות המסורתיים שלה, וכן במרחק החדש שלה, 3000 מ', ובמרוץ שדה (מקצוע בו זכתה לא פחות מ-12 פעמים!). כעבור שנה, ערב פרישתה, מונתה ל"קפטן" של הנבחרת הלאומית לנשים לקראת הופעת הבכורה שלה בזירה הבין-ארצית. חנה, שהתאפיינה לאורך הקריירה שלה בעיקר ביכולתה להתמקד ולהתעלות בשעת מבחן וברוח הלחימה שלה, צברה בסה"כ 28 תארים לאומיים אישיים, במדי הפועל פ"ת, הפועל חיפה והפועל ב"ש – על אף שפעילותה נקטעה פעמיים לטובת הריונות, וקשת המקצועות בריצות לנשים הייתה בשלבי התפתחות ראשונים.

מרוץ "הפועל" לזכרו של סרן גיורא איתן, אפריל 1970

מרוץ "הפועל" לזכרו של סרן גיורא איתן, אפריל 1970


חנה שיזיפי סיפרה כי פרשה מקריירת הריצה שלה, עם לידת בנה השלישי והחליטה להקדיש את זמנה לגידול ילדיה ולמקצוע חדש , משחק הברידג'. וזכתה אף בתחום זה בפרסים רבים וזכתה ליצג את ישראל בתחרויות בינלאומיות רבות. כיום היא מנהלת המשרד של ההתאגדות הישראלית לברידג', חברת נבחרת ישראל לנשים בברידג' וחברת הוועד האולימפי בישראל.
חנה שיזיפי סיפרה בגאווה כי בתה לימור יצגה את ישראל בריצה באירופה אך פרשה, ואילו בתה השנייה שרון זכתה השנה בריצת חצי מרטון בתל-אביב במקום ראשון בין הנשים.

פורסם בקטגוריה מנהרת הזמן, ספורט | עם התגים | כתיבת תגובה

אריה רובינשטיין- סיפורה של מצבה

מתוך מאמרים אותם מפרסם ידידנו שמאי עציון בעלון "שבת בפתח"
הפעם נספר את סיפורה של מצבה אחת בבית העלמין בפ"ת עליה חרוט: "פ"נ איש יקר ורך בשנים, שחי מיגיע כפיו כל ימיו, ר' אריה-יהודה-ליב בן מרדכי רובינשטיין, שנפל חלל בדרך מירושלים, ונקבר כדין קדוש פה בפ"ת בן מ"ג שנים, י"ז בתמוז התרע"ז". מצבה זו, מגלמת בתוכה את סיפורו של היישוב המתחדש בא"י ואת ימיה הראשונים של אם-המושבות. איש צעיר זה, היה רק בן 43 כשנטמן "כדין קדוש", כחלל שנפל למען המולדת, ברגבי אדמת המושבה הצעירה, הוא נרצח בידי בני עוולה.
כשניקנו אדמות אמלבס שעל גדות הירקון. משהו חדש התחיל…משפחות בודדות, אמיצות ועשויות ללא חת ירדו מירושלים והתיישבו על האדמה הכבדה והבוצית. חדורי אמונה, הקימו בתיהם מחמר ואניצי קש, חפרו באר מים, חרשו תלם ראשון בקרקע מזה אלפיים שנה, עבדו בשמחה את אדמתם והרגישו גאווה בצדקת דרכם! אם המושבות – פ"ת יוצאת לדרך.
אט-אט, כשהם סובלים מנזקי הביצות, קודחים מהמלריה, שהפילה בהם חללים, ומשיטפונות החורף שמוטטו את בתי החמר, חשו כי חלומם עומד להתנפץ. שבורים ומותשים החליטו המייסדים לעזוב לתקופת מה את המושבה ולהתאושש במרחק מה דרומה מן הביצות, על אדמת יהוד. ממילא אותה שנה, שנת תשמ"ב [1882], שנת שמיטה הייתה, וכשומרי מצוות הם מחליטים להשבית לשנה את עבודת הקרקע. שנה אח"כ הגברים שבו למושבה הנטושה, לעבד את אדמתם ולהגן עליה מפני פורעים ערבים, שניסו לגרשם בכל-מחיר ובכל-דרך. יבול אותה שנה עלה יפה וחלוצי פ"ת, גאים בתוצרתם, עולים ירושלימה, כבימי קדם, עם פרי אדמתם, אל הישוב היהודי היושב בצפיפות בין החומות, להציג בפניהם מה מעניקה הארץ לבניה-אוהביה. מרדכי ורבקה-שושנה רובינשטיין, שחיו בין החומות, התרגשו מהמעמד ובשנת תרמ"ה [1885], מחליטים עם שלושת בניהם, לעזוב את עיר הקודש ולהצטרף אל המושבה הצעירה. צעיר הבנים אריה-ליב, היה אז בן 11. החיים במושבה היו קשים. השלטון התורכי היה מושחת ועוין. אך המושבה אט אט גדלה והתפתחה. משפחת רובינשטיין רוכשת נחלה ומעבדת את אדמתה בשמחה עד למתקפת הארבה של 1905, שכילה כל סיכוי להתפרנס מפרי האדמה ולא נותרה להם הברירה אלא לחפש מקורות פרנסה אחרים. האב הפך נגר והבן, אריה ליב, שגדל והקים משפחה, הפך לעגלון ומצא פרנסתו כנהג דיליז'נס, מוביל נוסעים, סחורות ודואר מפ"ת לירושלים וחזרה. ב-1916 נפטרה דובה אשת אריה-ליב והותירה 6 יתומים. ב-1917, שלהי מלחמת העולם השנייה, הצבא התורכי מתמוטט. החיילים רעבים והמשמעת קורסת. הדרך שבין ירושלים לפ"ת נעשית מסוכנת יותר. בפרוטוקול המושבה מי"ג בתמוז תרע"ז, לפני 99 שנים, מתואר כיצד נרצח ה' ליב רובינשטיין, ע"י חיילים תורכיים שערקו מהצבא. הוועד החליט למנות אפוטרופוסים על הרכוש והיתומים ולדאוג לכלכלתם. מילות הפרוטוקול יבשות, אך רגישות, דאגה ליתומים וערבות הדדית מתגלות כאן. ביזמת אנשים טובים, נשלחו הקטנים שבמשפחה לבית-היתומים דיסקין שבירושלים, וכשנישאה האחות הבכורה עברו אליה. לימים הוכר, ר' אריה-ליב רובינשטיין הי"ד, כנפגע פעולות איבה ושמו חרוט בין ראשוני הנפגעים על קיר נפגעי פעולות האיבה בהר הרצל.
[תודה לגב' צביה לבובי, נכדתו]

דליז'נסים חונים ליד בית הועד. תמונת האחים רובינשטיין. העתק

דליז'נסים חונים ליד בית הועד. תמונת האחים רובינשטיין. העתק, תאריך לא ידוע

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, נופלי פתח תקוה, סיפורי פתח תקוה | עם התגים | כתיבת תגובה

אקס ליבריס ספריית יד לבנים מדור מוסיקה

ספריית חדר המוסיקה בבית יד לבנים ע"ש עמוס בן פורת
בהתאם לרוח המקום, הכיל בית יד לבנים אגפים שונים. מלבד חדר זכרון לבנים שנפלו היו גם: מוזיאון לאמנות, ספרייה, חדר עיון וסביב "הבית" הייתה תצוגת כלי נשק.
בארכיון נמצא אקס ליבריס של ספריית המוסיקה על שם הנופל עמוס בן פורת.
עמוס נולד בקיבוץ עין שמר, לימים עברו הוריו לפתח תקווה בה עברו ימי נעוריו. למד בבית חינוך לילדי עובדים ואחר בגימנסיה "אחד העם".
נפל במערכה לכיבוש "המצודה" בצפת. שם גם נקבר 5 במאי 1948.

סמל ספריית חדר המוסיקה ע"ש עמוס בן פורת

סמל ספריית חדר המוסיקה ע"ש עמוס בן פורת

פורסם בקטגוריה נופלי פתח תקוה, ספריות | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

ספרי "זכר ראשונים", לכבוד שבוע הספר העברי 2016

בצד פעילותו של ברוך אורן לזיכרון בני פתח תקוה הנופלים במערכות ישראל החל באיסוף חומר לצורך הקמת מוזיאון לזכר ראשוני פתח תקוה. במקביל החל, אורן, לקבץ ולכנס חומרים היסטוריים ארכיונים שהיו במקומות שונים בערייה. חומרים אלו מהווים את הבסיס לארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני
בתחילת שנות ה-70 מלאו תושבי העיר מילאו "ביוגרפיות", דפי מידע, בהם נרשמו שמות בני המשפחה. מידע אודות המשפחתם הכלל שמות, תאריכים, עיסוק, סיפור קצל אודות המשפחה.
מן המידע הופקו שלושה "ספרים" עבי כרס הנמצאים ושמורים בארכיון שלנו. הספרים מכילים מידע גנאולוגי חשוב ביותר. הספרים מחולקים לפי קטגוריות. אין לנו כל מידע רשום המתאר ומסביר את אופן חלוקת השמות התושבים. רובם היו גם "ראשונים" גם שומרים וגם חלקאים בעלי פרדסים.
לימים חומרים ההיסטורים שנאספו מוחשבו. נתן לראות אותם בעמדת מידע הקיימת ביד לבנים קריית המוזיאונים וגם באתר העירייה

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, ארכיון | עם התגים | כתיבת תגובה

תמר זהבי

תמר זהבי

תמר זהבי

תמר זהבי

כ"ד אדר תרפ"ו – ב' אדר תש"א
לא הרבה אנחנו יודעים אודות הנערה תמר זהבי שנפטרה בדמי ימיה, כנראה, ממחלה קשה. בספרון המוקדש לזכרה מופיעים שירים, סיפורים קצרים שכתבה. מבין השורות נבטת אלינו נפש עדינה רבת כישרון המתארת בעדינות רבה את החיי ילדה במושבה.
עוד בספרון הספדים שנכתבו על ידי ילדי הכתה, חברים ומורים.
את ספרה מקשט אקס ליבריס המתאים כל כך לדמותה.
כשתעברו ברחוב שפירא מספר 21, ליד מרכז פסג"ה והמרכזיה הפדגוגית, מסתתר לו גן נחמד ומוצל. "גן תמר" שהוקם לזכרה של תמר.
הספרון לזכרה יצא בהוצאת בית המדרש למורות וגננות ע"ש א. ל. לוינסקי , תל אביב.
אקס ליבריס EX-LIBRIS מילה בלטינית שפרושה "מספריו של…" בדרך כלל התווית נשאה את שלט בית האצולה,מוטו, או כל מאפיין אחר המתאר את בעלי הספר. התוויות המוקדמות ביותר הידועות הן מן המאה ה-15 מקורן בגרמניה, צרפת, הולנד. אמנים מן השורה הראשונה יצרו תוויות לספרים. לדוגמא, אלברט דירר הכין שישה תחריטים.
גם בין חובבי הספר היהודים נפוץ השימוש באקס ליבריס. אמנים יהודים כמו אפרים משה ליליין, הרמן שטרוק ואחרים יצרו אף הם תוויות לספרים.

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות | עם התגים , | כתיבת תגובה

ימי מפעל הפייס… או "כשאמא באה הנה יפה וצעירה…"

מכירים את הימים המיוחדים האלה שדברים "הזויים" שלא ציפיתם קורים. אתם אומרים לעצמכם, זכינו. זה היום למלא פייס, לרוץ ללוטו-טוטו. אז, השבוע היה לנו יום שכזה. שמעו סיפור
במסגרת חיפוש אחר תצלומים לספר שאנחנו מפיקים. למען שימוש הוגן בתצלומים וחומרים אחרים אנחנו מחפשים את הצלמים או היוצרים של החומר ומבקשים אישור לשימוש הוגן של זכויות יוצרים.
אנחנו מחפשים תמונה לכתבה המספרת את סיפורה של הזמרת אופירה גלוסקא והשיר "כשאמא באה הנה.." הלא הוא "חורשת האקליפטוס של נעמי שמר.
אופירה הביאה לנו עטיפות תקליטים משגעות מתוכנית ה- 21 של להקת הנח"ל. נו.. עכשיו צריך לחפש את המעצבים של עטיפת התקליט, לחפש את הצלם, לחפש את מי שהפיק את התקליט כדי לבקש אישור להשתמש בתמונות.
החיפוש הראשון היה אחר חברת "התקליט בע"מ". בדפי זהב יש טלפון ועמוד לחברה. אני מצלצלת עונה לי איש בזהירות רבה. "מי מחפש את חברת התקליט?" חשב שאני מהמוסדות שלא נחמד לקבל מהם טלפון. אני מסבירה ובקולי חיוך רחב כדי שישמע שאני ידידותי למשתמש. הארכיון מחפש את המפקי התקליט לצורך קבלת אישור לזכויות יוצרים וכו'. תשמעו החברה עדין פעילה. דב זעירא גר היום בדיור מוגן בכפר סבא איש בן 85. בנו ניצן זעירא מפיק של חברת התקליטים "נענע דיסק". דב נזכר שבצעירותו היה מתאמן באתלטיקה במגרש הפועל. אני שואלת : "בטח, המאמן שלך היה מגלי?" הוא מתפלא. אני מזכירה לו שאני מהארכיון….. מייד החלפנו זכרונות על פתח תקוה משנים של פעם.
החיפוש השני היה אחר הצלם. באחת העטיפות היה כתוב: "צילומים: אבישי רייכס". שוב 144 מספק לי מספר טלפון. אני מצלצלת עונה לי גבר גם הוא מאזין בחשדנות גדולה לסיפור שלי. הוא עדין לא אומר שהוא הצלם אבל אני מבינה מהשיחה שהכן הוא האיש. איזה בינגו!! כמובן שהוא ישמח לתת לנו אישור לשימוש.

להקת הנח"ל בתוכניתה ה- 21, צלם אבישי רייכס

להקת הנח"ל בתוכניתה ה- 21, צלם אבישי רייכס


חכו, זה לא נגמר. בינתיים בעודי עושה את הטלפונים, יעל שהם (המתנדבת שלנו שכתבה את הכל הכתבות שיהוו את הספר שאנחנו מפיקים) קוראת שאת הגרפיקה לעטיפת התקליט עשה משרד א. א. שוורץ. משהו מזכיר לה, רגע רגע היא קוראת אורה ואריה שוורץ הם חברים טובים שלה ושל חיימק'ה ז"ל (בעלה) עוד מזמן השייטת. נו מה אתם חושבים שקרה. מייד טלפון לאורה. מייד רצים זכרונות מזמן השיטת מעלליהם של צמד חמד חיימק'ה ואריה הידוע בכינוי "מתוקה".
אז תגידו לי אתם. נכון יום של "מפעל הפיס" עכשיו אני יושבת ומחכה שאראלה תתקשר.

פורסם בקטגוריה מוסיקה, סיפורי פתח תקוה | עם התגים | כתיבת תגובה

" הדקלרציה שלי בנוגע לקיבוץ – הקיבוץ זה מקום לסבול ואת זה צריך לדעת לכל אחד מאתנו." , יעקב אחוה

" הדקלרציה שלי בנוגע לקיבוץ – הקיבוץ זה מקום לסבול ואת זה צריך לדעת לכל אחד מאתנו." 1928
יעקב אחוה פרוז'נסקי, 1965-1884

ציטוט ששלח לי חזי ראובני מארכיון קיבוץ עינת. הביא אותי לקרוא קצת על האיש המיוחד הזה. הציטוט לקוח מאחד הפרוטוקולים של קיבוץ עינת משנת 1928. בספר שהוציאו חבריו של אחוה אברהם הרצפלד, רחל ינאית בן צבי, זאב פלר, נטע הרפז, ואחרים לזכרו, מסופרים קורות חייו ומתוארת פעילות החשובה לעלייה, עבודה עברית ולבניין הארץ.
במאמר קצר מסביר יעקב אחוה את ההבדל בין קבוצת "אחוה" שנוסדה בקיץ תרע"ד ובים קבוצת ההתישבות שתקום לימים. יעקב שם לו מטרה עליונה לעזור לפועלים והפועלות במציאת עבודה ובעזרה בקיום היומיומי. "אחוה של פועלים צריכה לשמש הכשרה רחבה לאחוה של עובדים מתישבים". הערכה בערכה של עבודת הפועלת כשווה לעבודת הפועל גם בשכר וגם ביכולה וטיב העבודה. רעיונות של עזרה ותמיכה באנשים שזה עתה עלו ארצה ללא שפה והיכרות הסביבה. "הכל מתנהל בצורה משפחתית, על ידי הנהלה משותפת היודעת חשבון השנה ולא חשבון היום". עד מהרה העסיקה הקבותה יותר ממחצית הפועלים של פתח תקוה והחלה לצבור רווח. אולם רוחות מלחמה העולם הראשונה גורמות לקבוצה להסגר זמנית וחבירה להתפזר. חברי קבוצת "אחוה" עברו ל"מקווה ישראל". אחרים היו שותפים בקקמת קיבוץ יגור. נעשה ניסיון כולל להתישבות באזור ערד. אחוה מספר על הזכות שהייתה לו בחציבת באר מים לקבוצה. חלק מן החברים היו בין מייסדי קיבוץ גבעת השלושה לימים עינת.

יעקב אחוה במדי צבא, ארכיון משפחת מגלי

יעקב אחוה במדי צבא, ארכיון משפחת מגלי

מתוך עמוד לזכרו שהקים קיבוץ עינת הבאתי את הדברים הבאים:
"עקב אחוה נולד למשפחת פרוז'נסקי בעיירה פרוז'אני שברוסיה הלבנה להוריו יצחק נתן וחנה אסתר לבית קופצ'יק. אביו היה סופר סת"ם ויעקב קיבל חינוך יהודי מסורתי בחדר, תלמוד תורה ובישיבה. בשנת 1906 , בהיותו בן 22 היגר לקנדה והצטרף שם לתנועת "פועלי ציון" בעיר מונטריאול. היה פעיל בתנועה ובארגון הפועלים היהודיים. התפרנס מעבודתו כפועל בחייטות. בשנת תרע"ג , 1913, עלה לארץ וקיבל אז את הכינוי "העולה היהודי הראשון מקנדה". בחיפושיו אחרי עבודה חקלאית הגיע לפתח תקוה ויחד עם עוד חברים היה בין מקימי קבוצת "אחוה" שנטלה על עצמה עיבוד פרדסים וכרמים בקבלנות. כך סייע לפועלים עבריים רבים לקבל עבודה אצל איכרי פתח תקוה. יעקב היה הרוח החיה בקבוצה ובחיי ציבור הפועלים. הוא סייע לכל פועל – הן בקבלת עבודה והן בסידורים אישיים שונים כגון השגת אוכל ומקום מגורים. לקראת סיום מלחמת העולם ה-1, בתרע"ח – 1918 , התנדב לגדוד העברי הארץ-ישראלי. לאחר שחרורו הנהיג קבוצת חברים שניסו להתיישב באדמות הנגב השוממות בתל-ערד. לאחר שלא השיגו אמצעים לקידוח באר ולא יכלו למצוא מים, וויתרו החברים על הקרקע.
יעקב נשא לאישה את גילה בת אהרון לייב חמלנצקי.
ב-1919 נסע יעקב לקנדה והתנדב לפעולה למען מוסדות ההסתדרות. שם הקים מגבית לרכישת כלי עבודה לפועלים בארץ. סייע לעליה לארץ ובשנת 1921 פעל באיסטנבול להעלות לארץ 400 עולים שעוכבו שם עקב הגבלות שהטילו הבריטים. יעקב סייע לסידור העולים בארץ. השתתף בייסוד קבוצת "אחוה" המחודשת שהקימה את קבוצת יגור שליד חיפה. יעקב היה בין מייסדי קבוצת "מעבר" בפתח תקוה שהתארגנו לקבלת עבודה בקבלנות מאת איכרי המושבה וגם ביצעו עבודות עבור הקרן הקיימת לישראל. בשנת 1925 היה בין מייסדי קיבוץ גבעת השלושה שנקרא על שם שלושת פועלי פתח תקוה שמתו בכלא התורכי בדמשק בשנת 1917. המייסדים הגיעו מקבוצות הפועלים "מעבר" ו"עין חרוד" ששכנו קודם לכן בפתח תקוה. יעקב פעל כנציג המתיישבים במוסדות והצליח להשיג מימון לחפירת באר מים. למרות מצבם הכלכלי הקשה של החברים, החליט יעקב להשקיע את הכספים שהשיג לצורך חפירת הבאר ופיתוח ענפי המשק. בהנהגתו את קבוצות המתיישבים בגבעת השלושה ופעולתו לאיחוד שתי הקבוצות והקמת קיבוץ קבע, הצליח יעקב להניח אבן פינה נאמנה לחיזוק וביסוס גבעת השלושה בשנותיה הראשונות.

יעקב אחוה נואם בטקס הסרת הלוט מאנדרטת השלושה בקבוץ עינת - 1959

יעקב אחוה נואם בטקס הסרת הלוט מאנדרטת השלושה בקבוץ עינת – 1959, ארכיון עינת


תוך כדי עבודתו ופעילותו הציבורית למען גבעת השלושה, השתתף גם בגאולת קרקעות וייסוד המושב כפר-סירקין בשנת 1936 .
לאחר קום המדינה החליף יעקב את שם משפחתו מפרוז'נסקי ל- אחוה, על שם קבוצת "אחוה" שהיה בין מייסדיה.
בשנת 1952 , עם הפילוג בתנועה הקיבוצית עבר עם חברים אחרים לקיבוץ עינת שהוקם באדמות "נזלה" ליד ראש העין. יעקב המשיך בעבודה ציבורית, ניהל את מחלקת הוותיקים בהסתדרות הכללית והיה פעיל בהנהלת "בתי אבות" בוועד הפועל של ההסתדרות.
יעקב אחוה נפטר ב-י"א תמוז , תשכ"ה (11.7.1965) והובא לקבורה בקיבוצו – עינת.
יעקב אחוה, ארכיון קיבוץ עינת

יעקב אחוה, ארכיון קיבוץ עינת


יעקב אחוה היה כל חייו אדם שהסתפק במועט, צנוע אך עם זאת פעיל למען הכלל, שעיקר דאגתו לעזור לחברים, לחלשים ולזקנים. היה בין ההולכים בראש מפלסי הדרך בהתיישבות ובקבוצות העבודה שהנהיג.
לאורך כל דרכו שמר יעקב על קשרים אמיצים עם מנהיגי תנועת הפועלים ומדינת ישראל.
במאי 1964 מלאו ליעקב 80 שנה.
בינואר 1965 יצא ספר לכבודו – דרכו של אדם / יעקב אחוה / מנחה לגבורות.
(הוצאת בית נטע (הרפז) וקיבוץ עינת, עריכה מרדכי רייכר.)"

יעקב אחוה, חיו ופעלו, ערוך על ידי חנן הציוני, תל אביב תש"ל. הספר נמצא בספריית הארכיון

תודה לחזי ראובני מארכיון קיבוץ עינת

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, קבוצות הכשרה | עם התגים , | כתיבת תגובה

יונה רבינוביץ? מי מכיר

הכל התחיל במייל שקבלנו מעמיתנו מתן מהספרייה הלאומית. "נתקבלו אצלנו חומרים ביניהם נמצא חומר אישי של תושב פתח תקווה. האם אתן מעונינים בחומר אודות איש מפתח תקוה???"
בודאי שכן. הרי כל מה שקשור בפתח תקוה מעניין וחשוב לנו, אפילו שזה רק מחברת וספר זכרונות…..
אז מה קבלנו ומה למדנו.
נתקבלה מחברת להיסטוריה עברית על שם יונה רבינוביץ משנת תרצ"ג (1932-1933) המחלקה שישית בית ספר פיק"א. במחברת חומר הנלמד בשיעור היסטוריה אישים ומקומות הנזכרים מזמן ראשית נציבות רומא ביהודה.
בנוסף התקבל ספר זכרונות. כדרכם של ספרי זכרונות הם מתקתקים כתובים בכתב עגלגל דברי מליצה.
מחקר שעשינו בחיפוש אחר עקבותיה בארכיון מצאנו את תמונת ילדי בית ספר פיק"א מחזור 25 1931 יונה עומדת חמישית מימין ולצידה אברהם בכר. הוא זה שערך וקישט את ספר הזכרונות

תלמידי בית ספר פיק"א מחזור 25 ,1931 יונה עומדת חמישית  מימין.

תלמידי בית ספר פיק"א מחזור 25 ,1931 יונה עומדת חמישית מימין


עכשיו אנחנו מחפשים את בני משפחה של יונה רבינוביץ. לפי מעטפה שהייתה בין הדברים היא גרה ברחוב ארלוזורב. אנחנו ממש שכנים.

פתיחה ספר זיכרונות

מחברת כריכה צד א
דף מספר זיכרונות

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, פיק"א | עם התגים | תגובה אחת

מר בטחון – ישראל כרמי

לאחרונה סיימנו לרשום את ארכיון המפואר ומרתק של ישראל וסונקה כרמי
מאנשי גבעת השלושה. הארכיון הובא אלינו על ידי בתו שלומית בעזרת יעל שהם המתנדבת שלנו. הוא מכיל תצלומים, מסמכים, ספרים המספרים את סיפור המשפחה.
סונקה גולצמן ילידת 1913 נולדה בעיירה סטולין. סונקה עזבה את בית אביה כבר בגיל 15 והצטרפה להכשרת החלוץ בקלוסובה. ב-1932 עלתה יחד עם חבריה להכשרה ישר לקיבוץ גבעת השלושה. בקיבוץ עבדה בטיפול ילדים במשך הרבה שנים. כמו כן היתה סדרנית עבודה וחברת מזכירות. מאד פעילה חברתית.

סונקה מחלקת אוכל למעפילים בחדר האוכל של קיבוץ גבעת השלושה

סונקה מחלקת אוכל למעפילים בחדר האוכל של קיבוץ גבעת השלושה


ישראל ויינמן ( כרמי) , יליד 1915 , נולד בלודז' פולין. הוריו יוסף ושושנה עברו עוד בילדותו לעיר דנציג , שם עברו ימי ילדותו ונעוריו. התחנך בתנועת הנוער "הבונים". בגיל 18 עזב את בית הוריו ועלה לארץ ב1934 עם קבוצת ההכשרה שלו ומצטרף לקיבוץ גבעת השלושה. בשנת 1960, לאחר שחרורו מצה"ל עזבו את הקיבוץ גרו במעוז אביב, נוה מגן ומשם לאשדוד. סונקה נפטרה ממחלת כליות ב- 1976. ישראל נפטר ב- 2008 ונקבר במושב אביחיל. על פעילותו החשובה ותרומתו הגדולה לבטחון המדינה ניתן לקרוא בספרו"בדרך לוחמים".
סונקה וישראל מקימים את ביתם בקיבוץ גבעת השלושה בשנת 1938. ב- 1940 נולדה בתם היחידה שלומית.
תיאור קצר זה אינו מרמז על פעילותו ותרומתו החשובה של כרמי לפעולות שונות הקשורות לבטחון ישראל.
מרגע בואו לארץ כרמי לוקח חלק באירועים ופעולות משמעותיות הקשורות להקמת המדינה שבדרך.
אחת הפעולות הראשונות שלו הייתה במסגרת "חומה ומגדל". הוא היה אחראי על אבטחה ושמירה על הכוחות הפועלים בעלייה לחניתה.
חומה ומגדל עלייה לחניתה

חומה ומגדל עלייה לחניתה

עלייה לחנית, "המטבח"

עלייה לחנית, "המטבח"


אחר נתמנה למפקד בפלוגות הלילה של אורט וינגייט. באחת הפעולות ליד הכפר דבוריה, היצל את חייו של וינגייט. על כך קבל מויגייט את "מדליה המשטרתית הקולוניאלית על אומץ לב".
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, בשנת 1940 התנדב לצבא הבריטי ליחידת חיל הרגליםה "באפס" ועסק בשמירה על מחסני נשק בריטיים. במסגרת זו ערך פשיטות על המחסנים ו"גייס" נשק לטובת "ההגנה".
כחלק מן המאמץ הגדול לעצור את הצבא הגרמני המתקדם בצפון אפריקה, מגייס חייל המודיעין הבריטי חיילים יהודיים דוברי גרמנית כשפת אם ל"קבוצת חקירות המיוחדת" הם הצליחו בתחבולות ובאומץ רב לחבל ולעצור את התקמות הכוחות הגרמניים של רומל.
בשנת 1944 עבר כרמי לשרת בבריגדה היהודית שלחמה באיטליה. לאחר תום המלחמה היה חלק מקבוצת "הנוקמים" בה חברו ארבעה לנקום בפושעי מלחמה נאצים. בחבורה יחד עם כרמי היו: חיים לסקוב ומאיר זורע.

מסדר פלוגות האש

מסדר פלוגות האש


עם פרוץ מלחמת העצמאות מוביל ישראל במסגרת פעילות בחטיבת הנגב פעולה צבאית שבזכותה ניצל קיבוץ נגבה. שימש כמג"ד בגדוד 9.
עם הקמת המדינה וצה"ל משתלב בהקמה וגיבוש יחידות בצה"ל. בין תפקידיו הרבים פקד על חטיבות שריון, היה מפקד משטרה צבאית בימים שלפני ואחרי מלחמת ששת הימים
ישראל כרמי נפטר בשנת 2008 בגיל 92. על " מר ביטחון", עלילות הגבורה, ותרומתו לבטחון המדינה ניתן לקרוא בסיפורו "בדרך לוחמים".

פורסם בקטגוריה שימור אתרים | עם התגים | תגובה אחת

מפנקסו של המוהל מאיר המבורגר- לזכרו של ידידנו יוסי לנג ז"ל

מחר ימלאו שנתיים ללכתו בטרם עת של ידיד הארכיון, המורה והידען יוסי. הכינוי שדבק בו היה "הדוקטור". למה דוקטור? למי פונים בשאלה? אצל מי מבררים בעייה? אצל ה"דוקטור". איך יוסי היה צוחק ואומר : "אבל, אני דוקטור להיסטוריה…." מאוד חסרות לנו שיחות "היסטוריה". הנושאים היו מאוד מגוונים. פתק או מסמך שנמצא בארכיון, מאמר בעיתון, אחד מעשרות הנושאים שיוסי עסק בהם במחקריו. כל אלו פתחו לנו צוהר וגילו לנו עולם חדש. היסטוריה של אנשים חיים.2007_0906סמינר-איגוד0074
בשנה האחרונה לחייו, "גילנו" את בוריס שץ ודמותו המיוסרת כפי שעלתה מהמכתבים הרבים הנמצאים הארכיון העיר ירושלים.
אחד המאמרים האחרונים שיוסי כתב עסק בפנקס שניהל המוהל מאיר המבורגר. הספר נשמר כל השנים אצל מינה שיפמן ועבר לבנה עמוס. משפחת שיפמן היא מותיקי המושבה פתח תקוה.
עמוס, אחד ממתנדבי הארכיון הנאמנים, ראה ביוסי את הכתובת הראשונה להציג לו את האוצר ששמר במשך שנים. ספר המוהל עבר שיקום ורפאות אצל המשמר הממוחה של מוזיאון ישראל, מר מכאל מגן.
שיחות רבות בין יוסי ועמוס חשפו בפני עמוס את הקסם והסודות הטמונים בין שמות הנימולים. בעזרתו של יוסי, מספר עמוס, הוא למד להכיר אנשים חשובים מבוני היישוב שהיו בין נימולים כמו: ישראל רוקח שהיה לימים ראש העיר תל אביב יפו, ילדי משפחת שטמפפר מפתח תקוה, וגם אבשלום גיסין. בעיקר, הספר מספר את סיפורן של שכונות נווה צדק ונווה שלום. מהנתונים נתן ללמוד מי גר ביפו, מה היה היחס בין אשכנזים וספרדים, מה היה מקצועם. את סיפורו של הפנקס ניתן לקרוא במאמר שכתב יוסי ושהובא לדפוס ב"קתדרה" מספר 156 על ידי על ידי רעות גרין והוצאת יד בן צבי.
כרכה 1jpgמאמר1

יהי זכרו ברוך

פורסם בקטגוריה שימור אתרים | עם התגים | כתיבת תגובה