תזמורת במושבה פתח-תקוה: "כינור ציון". "מכבי אבשלום" ואירועי העדלידע

 זלמן חיימוב שוב נדרש לחקר ענייני התזמורת ותולדותיה. וגם מבט נוסף לדמותו הססגונית של אברהם שפירא מעשה שהיה בעלאידע בשנת 1953 תל אביב.

הקמת התזמורת מוזכרת לראשונה בעיתון "הצבי" (19.3.1897) במדור בהמושבות – פתח-תקוה. "צעירי מושבתנו נתחברו לאגודה, גם הם כאחיהם הראשונים [ראשל"צ], יסדו להם תזמורת. הרבה השתדל בייסוד המורה הטורקי, האדון דוד לוי, ואחד הקולוניסטים, האדון גיסין, הקדיש מזמנו ללמד לבני יהודה אלה אותות [תווי] הנגינה. ואחד מתלמידי האדון בוריס אוסביצקי אשר באגודת תזמורת ראשון לציון, הלא הוא האדון גינזבורג, נקרא לפתח-תקוה לנצח על המנגנים בימים הראשונים. ובמשך שני שבועות הצליח ללמד לתלמידיו את כל הגאמה (?) על כל הכלים השונים." [תזמורת ראשון לציון נוסדה ב- 6.11.1895 ].

 הקמת התזמורת במושבה התקבלה בעין יפה ע"י כל החוגים צעירים וזקנים, חילונים וחרדים. זאת מאחר שהנגינה  המוסיקאלית הייתה חלק נכבד מהתרבות היהודית בארץ ובגולה, וגם החרדים ראו בה המשך למסורת הקדומה, והצעירים-ראו בה קידמה. *1

ביתן תזמורת כינור ציון, כיכר המייסדים, צלם ניסן בן נעם שנות ה- 40 בקירוב
ביתן תזמורת כינור ציון, כיכר המייסדים, צלם ניסן בן נעם שנות ה- 40 בקירוב

 התזמורת בפ"ת קיבלה את השם "כינור-ציון". מארגן התזמורת בהמשך דרכה היה לייב-גיסין, ששימש אף כמנצחה הראשון, בין המנגנים היו: זלמן ירמי, משה שפיגל, הירש גרינשטיין, יונה דינוביץ, ישראל כהן, אברהם שפירא, שבתי לוי [לימים ראש עיריית חיפה], זאב פינחסוביץ, נתן איזרעאלית, חודורוב אברהם אורלוב ואחרים.

התזמורת, על אף כל המשברים, התמידה בפעילותה במשך עשור והפליאה את נגינתה בעיקר בקבלות הפנים שנערכו למבקרים נכבדים.  בשנת 1900 מחדשת התזמורת את פעילותה. את שרביט הניצוח נטל עליו אוזרסקי, נרכשו כלי-נגינה חדשים, נוספו נגנים והתזמורת החלה להופיע מדי ערב ב"גן-המושבה". בהמשך נבנה ביתן חדש ב"גן-המושבה" וגם מנצח חדש בשם קובלסקי קבל את שרביט הניצוח. התזמורת זכתה ל- "שם-טוב" ואף הוזמנה להופיע במושבות אחרות ואירועים חשובים כמו טכס "40 שנה למקווה-ישראל ובפני מבקרים חשובים כמו ג'מאל פשה, הברון רוטשילד ואחרים.

עדות לכך ישנן כמה כתבות בעיתון מוריה 16.8.1912 "ביקורו של פחת ירושלם בפתח תקוה". "בשעה שש וחצי באה התהלוכה לבית הכנסת ששם היתה קבלת-פנים רשמית מצד בני המושבה. באכסדרה עמדה התזמורת של המושבה ונגנה נגונים יהודיים וטורקיים. [..] מבית הכנסת הלך הפחה ובני לויתו לביתו של ה' א.שפירא, ושם אכל ארוחת הערב. הבית היה מקושט יפה, ובלילה באה שם התזמורת ונגנה עד חצות הליל.

מוריה 27.11.1913  כתיבת ספר תורה כתרומה, ומסירתה לבית הכנסת הגדול. "כנהוג הוליכו את ה"ספר-תורה" מתחת לאפיריון, ממקום הסיום עד בהכ"ג בהמון אדם, רב ונרות דולקים בידם ולפניהם התזמורת.

מוריה 19.2.1914  בקור הברון בפתח-תקוה התזמורת מנגנת "התקוה"

בימי מלחמת העולם הראשונה נעשו מספר ניסיונות לחדש את הופעותיה אך מרבית הזמן התזמורת שבתה. ואת כלי נגינתה הטמינה לבל יוחרמו על ידי התורכים.  במקביל לפעילות התזמורת, ובמיוחד בימי המלחמה בהם התזמורת שבתה. הופיעה במושבה מקהלת "הזמיר"  בניצוחו של אברהם שפושניק. *2

 בשנת 1921 חידשה התזמורת את פעילותה תחת חסותו של  ארגון צעירי-המושבה "בני-בנימין"    בראשותם של ברוך-ראב וגד מכנס. המנצח היה פלדמן ומנהלה מטעם "בני-בנימין" היה צבי דינוביץ. ועד המושבה הקציב לתזמורת סכום כסף קבוע בסך 70 לי"מ בדומה לסכום  שהקציב לחידוש "ספריית-ספיר". במימון פעילויות מיוחדות של התזמורת השתתף הוועד בתמיכה כספית נוספת.

תזמורת כינור ציון, צלם בן נעם, תאריך לא ידוע
תזמורת כינור ציון, צלם בן נעם, תאריך לא ידוע

 הממשל הבריטי לא הסכים לאופן ניהול כספי המושבה, בטענה שוועד המושבה עוסק בנושאים שהם אינם מעניינו כמו חינוך, תזמורת, ספרייה, מוסדות דת וכד'. עבור נושאים אלה יתווסף מאוחר יותר תקציב בשם "מס הקהילה". עקב מחסור במימון ותקציב התזמורת חיפשה פטרונים קבועים למימון פעילותה. ועד המושבה העביר לרשות התזמורת חדר בבית-הרפואות לניהול חזרותיה, ומחסן לכלי הנגינה.

 בשנת 1922 קיבלה התזמורת רשיון מוועד המושבה להקים (צריף) קיוסק בגן-העיר. כדי שרווחי הקיוסק ישמשו להפעלת התזמורת. בדיוני ועד המושבה המופיעים בפרוטוקולים ניתן ללמוד על הניסיונות השונים להפיח רוח חיים בתזמורת ולדאוג למימון ומקום לפעילותה.

24.7.1922 (ועד המושבה) התזמורת "כינור-דוד" קיבלה לפני חודשיים תקציב מהוועד. (40 לי"מ) וכעת היא מבקשת עצים לבניין הקיוסק. בינתים דוחים את בקשתה.

1923 15.12 (ועד המושבה) תזמורת: ישיבת הועד. דנים ע"ד התזמורת ובקשתה לתת להם את מחצית הגרוש-מצרי בעד כל כרטיס של ראינוע או הצגה או חזיון כל שהוא. ליפקיס לייב: תומך בהצעתה-שיתנו להם את חצאי הגרושים ונגד זה הם יהיו כפופים לועד. דנקנר משה: מציע לתת להם סך 5 לי"מ.  גד מכנס: תומך בהצעת ליפקיס ל. שהתזמורת תעמוד מוכן תמיד לפקודת הועד ושתהיה כפופה תמיד לסמכות הועד. ימיני דב: מתנגד לזה שידברו עכשו ע"ד התקציב לתזמורת בזמן שדחו אותו כבר. זהבי ר: צריכים להסכים לדרישתם בתנאי שהביקורת תהיה בידי הועד. ועל נשף או חזיון צריך הועד לוותר יוותר. ליפקיס:  מציע הצעת פשרה: יתנו להם את חצאי הגרושים תחת בקורת הועד- וכתמורה תעמוד התזמורת לרשות הוועד המקומי.

מועצה כללית ח' אלול תרפ"ד 7.9.1924  התזמורת מבקשת תקציב של 50 לי"מ וההכנסה תגיע  מהכרטיסים של הראינוע. ימיני: מה מקבלים מהחנויות ?. היו"ר: מבאר שמקבלים שכר מחנויות של העץ (צריפים), וגם מהחנות שיושב בה רוטשטיין. ההכנסה שייכת להם,  אחרי מו"מ הוחלט: להשאיר להם את הכנסות החנויות בתוספת תקציב של 25 לי"מ כמו בשנה העברה וכסף מהכנסות הראינוע.

 בישיבת הועד ב- 2.3.1925  דנים אודות בבניין הקיוסק בתוך גן-המושבה לטובת התזמורת ולהוציא את התזמורת מבניין בית הרפואות (השכנים מתאוננים על רעש).

 בדיון בוועד המושבה ב-2.4.1925 בנושא הכנות לביקור בלפור במושבה. מתווכחים על מסלול הביקור. ודנים ומזכירים שוב (כרגיל)  את הרבצת המים בכל רחובות המושבה, ניקיון הרחובות וליווי מוגבל של הרוכבים שלא יעשו אבק ללורד המכובד…. התזמורת תנגן את שני ההמנונים. מחליטים להקציב לתזמורת כסף לטובת קניית ז'קטים לחבריה.

1.5.1925 דיון בועד המושבה על קיוסק עבור התזמורת. מבקשים להסב את דירת בנק קומ"ח לקיוסק עבור התזמורת. גד מכנס, כחבר בולט בוועד המושבה וכנציג הצעירים ובני-בנימין, לוחץ להיענות לדרישות התזמורת.

ב- 17.12.1925  נכנס צבי דינוביץ לאסיפת הוועד ומודיע כי הוצאות התזמורת הם 10 לי"מ, ואילו ההכנסה היא רק  3 לי"מ לכן הוא מעביר אותה לרשות המועצה.  צבי דינוביץ חש אחריות לגורל התזמורת ומנסה להשפיע על ארגונים שונים שיקבלו את התזמורת תחת חסותם למען הבטחת אמצעי קיומה. כידוע מפעם לפעם גדלו הוצאותיה הכספיות. הוא פנה אף לישובים סמוכים, ועזרה אין. הארגון היחידי שנענה, אם כי מתוך היסוסים בשל הנטל הכספי, היה "מכבי אבשלום".

בשנת 1931 סופחה התזמורת אל הארגון הספורטיבי "מבכבי אבשלום", כאחד מענפיו של הארגון. המקור הכספי לפעילות התזמורת  בהנהלת המכבי הגיע מהפעלת מספר חנויות שקיבלו לרשותם מועד המושבה.  ב-6.7.1933  מבקשת התזמורת למסור לרשותה את התפעול וההכנסות מ-4 הקיוסקים שנבנים באותם ימים בפינות גן-המושבה, וכן את הזיכיון להפעלתם למשך 20 שנה דרך אגודת מכבי-אבשלום לטובת התזמורת ופעילויות תרבותיות נוספות. הועד מקבל את הדרישה אך מתנה אותה באישור המושל הבריטי.

 התזמורת הופיעה בגן המושבה באופן סדיר על גבי במה שנבנתה בצמוד לאחד הקיוסקים. מנצח התזמורת בימים אלו היה בן למשפחת פריימן (בן-דרור), שמשון דרורי (מעין-גנים).   

 הכנסה מהפעלת הקיוסקים כיסתה חלק מההוצאות והתזמורת המשיכה להזדקק לתרומות מחוג מעריציה שהודות להם היא הצליחה להתקיים. המכבי בנתה ביתן חדש ונאה בגן העיר המחודש (גן המייסדים) ובמה להופעותיה הפומביות של התזמורת.

רבים מבני הנוער המקומי עברו טבילת אש בתזמורת. חלקם התגלו כמוכשרים, וחלק קטן אף המשיך את לימודי המוסיקה, שהפכה למקצועם. בין מנצחי התזמורת מימיה הראשונים יתן למנות את: לייב גיסין, אוזרסקי, פלדמן, בן אליהו, קובלסקי, א. ינובסקי, ברנדמן ושמשון דרורי שהמשיך לנצח עליה גם לחר קום המדינה.  

ב -12.5.1937  בטכס הכתרת המלך ג'ורג' השישי (שנחוג בכל האימפריה), צעדה בפ"ת תהלוכה גדולה ובראשה תזמורת "מכבי אבשלום"*3. בהגיעה לפני בית הכנסת הגדול נכנסה התזמורת לתוכה ולקול ההמנון האנגלי והעברי התחיל הטכס הרשמי בנוכחות ב"כ הממשלה וראשי העיר.

"הארץ" 7.11.1938 פתח-תקוה. גן-המייסדים. לפי הסכם, תנגן תזמורת "כינור ציון של "המכבי" פעם בשבועיים בקוב[כנראה מבנה בצורת קוביה] שבמרכז הגן. הקונצרטים יערכו במוצאי שבת".

מהלכים שעושים פרנסי העיר בעניין מבנה הקיוסק בגן העיר מבלי לידע את אנשי מכבי אבשלום הכעיסו מאוד את צבי דינוביץ.

קראו דיון בהנהלה 4.3.1942  מר צבי דינוביץ ב"כ תזמורת "כינור ציון" מבקש ביאורים על הריסת הקיוסק בגן-המייסדים מבלי להודיעם על זה. היות והם בנו את הקיוסק וזה עלה להם בערך כ- 200 לא"י. היו"ר מוסר שהקיוסק עמד ריק זה כמה שנים ואין סיכויים שישתמשו בו עד לאחר המלחמה (בגלל האפלה). המבנה גם אינו מתאים בצורתו הנוכחית לגן. אנו עומדים לבנות במקומו בריכת-מים לייפוי הגן. אין התחייבות מצד העיריה להחזיק את הקיוסק. לאחר המלחמה ניתן לבנות קיוסק חדש עבור התזמורת. מר דינוביץ דורש התחייבות מהעיריה בכתב שיבנו את הקיוסק לאחר המלחמה. מר שטמפפר מציע שה' דינוביץ יגיש בכתב את דרישתו שהעירייה תתחייב לבנות קיוסק לתזמורת "כינור-ציון" לאחר המלחמה, ואז  תדון המועצה בדרישתו. הוסכם לפי הצעת שטמפפר.

 בשנת 1948 מנתה התזמורת 30 איש. בראשה עמד מר דינוביץ ששימש בתפקיד כבר שלושים שנה. התזמורת השתתפה באירועים מרכזיים רבים בחיי המושבה, כמו בחגיגות יובל השבעים לפתח-תקוה. בימי האזכרה לחללי הקרב על פ"ת במאורעות תרפ"א הופיעה בנגינת מרש האבל של שופן ובנגינת "התקווה". כמו כן, נגני התזמורת רכובים על סוסים הם האלו שפתחו את אירועי העדלידע בתל אביב ושבראש רוכבים ראש עיריית תל אביב דיזנגוף ולידו השומר האגדי מפתח תקוה אברהם שפירא.

 עימות חריף התרחש במסע העדלידע אחרון בין אברהם שפירא והתזמורת עם  רוזה כהן (אימו של רבין) וחנה רובינא. מעשה שהיה כך היה:

מסע ה"עדלידע" האחרון (לפני קום המדינה) נערך בתל-אביב בשנת 1935. הנושא המרכזי ב"עדלידע" זו היה: "מעבדות לחרות ועבדות בתוך חרות" והעיקר הדיון "עבדות זו בארצנו מהי ?" הנושא הכאוב של המאבק לעבודה עברית והפועלים מול עבודה ערבית במושבות היה סלע מחלוקת וגורם לוויכוחים רבים בין הפועלים לאיכרים.

אישיות מרכזית בארגון ה"עדלידע" הייתה רוזה כהן (אימו של יצחק רבין) שפעלה באותם ימים כנציגת מפלגות הפועלים במועצת עיריית תל-אביב (1927 -1937) והייתה שותפה בקואליציה העירונית.

ראש העיר מאיר דיזנגוף היה חולה מאוד באותם ימים ומיעט להשתתף בישיבות הנהלת העיר. רוזה כהן הרשתה לעצמה להחליט על אופיו של מסע ה"עדלידע" כרצונה. את נושא ה"עדלידע" היא עיצבה בדרכן של מפלגות הפועלים. עבורה העבדות התפרשה כעבודה אצל איכרי פתח-תקוה או חוסר העבודה לפועלים יהודים בפתח-תקוה.

 במסעי העדלידע באותן שנים היה נהוג שראש העיר דיזנגוף רוכב על סוס בראשות המסע ולידו רוכב השומר האגדי אברהם שפירא. ומאחוריהם רוכבים כעשרים פרשים מבני פתח-תקוה שמרביתם הם נגני תזמורת "מכבי אבשלום פ"ת" המנגנים נגינות מארשים. כנהוג מדי שנה קיבל אברהם שפירא הזמנה אישית מאת מאיר דיזנגוף (חתום ע"י המזכיר חורגל) לבוא ולהשתתף בתהלוכה יחד עם קבוצת רוכבים ותזמורת "מכבי-אבשלום". הפעם בניגוד לשנים קודמות עקב מחלתו ומצב בריאותו אילצו הרופאים את דיזנגוף לא לרכוב על סוס בראש התהלוכה אלא להסתפק בנסיעה במכונית. ביום ב' אדר ב' קיבל שפירא מכתב שני בו מתבקש להגיע למשרדי הנהלת העדלידע לדון בנושא עם מר קמיני. כאן נמסר לשפירא שעקב מחלת דיזנגוף הוא מתבקש להופיע רק בליווי שני רוכבים נוספים. שפירא לא הסכים והחליט שבשנה זו לא יופיעו רוכבי פ"ת ב"עדלידע". לאחר מכן קיבל שפירא הצעה חדשה לפיה הוא ישב ליד דיזנגוף במכונית שתסיע את שניהם וגם את זאת שלל אברהם שפירא.

דיזנגוף כנראה לא היה מתואם עם הנהלת ה"עדלידע" שלח ע"י שליח מיוחד מכתב ובקש משפירא שיופיע עם רוכביו בתהלוכת ה"עדלידע" כבימיים ימימה. שפירא בירר עם הפקידות הותיקה של עיריית ת"א, חורגל וקמיני, והם אישרו לו שיש למלא אחר בקשתו של דיזנגוף.

 רוכבי פ"ת יצאו ל "עדלידע" התייצבו באזור תחילת המסע ושאלו למקומם בתהלוכה. כאן ציפתה להם הפתעה! מופיעה החברה רוזה כהן ואומרת לשפירא כי: "הוא אדון שפירא אתה מורשה להשתתף אך שאר הקבוצה אינה מורשה והם צריכים לחזור לביתם". שפירא לא הסכים. אז בתגובה אומרת לו רוזה: "מחרימי העבודה העברית לא ישתתפו בחגיגה העממית" כשדבריה לוו בצעקות "בוז" מקהל הפועלים שהתאסף במקום והקניט את הרוכבים. שפירא וחבריו התלבטו מה עושים ואז באה להם ההברקה. מיכון שאת את המסלול הם מכירים משנים רבות בשל השתתפות קודמת, הם הקדימו את התהלוכה ב- 20 דקות ויצאו במסלול המוכר בלווי התזמורת לנקודה בציר התהלוכה. הצופים והסדרנים לאורך המסלול היו בטוחים שזאת היא פתיחת ה"עדלידע" והם קיבלו במחיאות כפים את הרוכבים.

 הפרשה לא הסתיימה והעיתונות מיהרה לראיין את הנוגעים בדבר, ולכתוב ולספר את סיפור האירוע.

 בעיתון "דואר היום" 1.4.1935 תחת הכותרת "האינצידנט בתהלוכת העדלידע" מתפרסם מכתבו של אברהם שפירא ובו נכתב: "חיכיתי במכתבי הרצוף כאן עד אחרי החלטת עירית תל-אביב. חשבתי שלא אצטרך לפרסמו אולם כעת אני מבקשכם לפרסם אותו ככתבו וכלשונו.  

[..]   "כשנגשנו אל  מקום ההכנה , משם יצאה התהלוכה, נגשה אלי אשה אחת, לא מוכרת לי, ואמרה לי "אדון שפירא בבקשה להשתתף, והרוכבים יחזרו למקומם".  עניתי לה : "אני והרוכבים שלי זה  דבר אחד שלם, קבלתי מכתב ממר דיזנגוף להשתתף עם הרוכבים ובאנו". קבלתי תשובה מהאשה :"מחרימי העבודה העברית לא ישתתפו בחגיגה העממית". ומיד התחילו לצעוק ,"בוז". תיכף הבינותי את הסכנה הגדולה הנשקפת לביטחון הציבור. בקשתי את הרוכבים וציוויתי עליהם לא להתרגז ולעמוד במנוחה. אמרתי להם: לא פעם אחת קרו לי מקרים שנמצאתי בסכנה ואף לא יכולתי להכין למפרע תכניות לרגעים כאלה. ותכנית ההצלה נולדה לי דווקא  ברגעי הסכנה. וכעת בחגיגה שמשתתפים בה מאות אלפי איש, וכל צעד בלתי  אחראי שלנו עלול היה לעלות  בחיי אדם.. וכששמעתי מהאישה שוב פקודה גסה לסגת אחורנית, אמרתי לה : אברהם שפירא לא נסוג אף פעם אחורנית וגם כעת לא ייסוג אחורנית : ציוויתי לרוכבים : קדימה, קדימה, קדימה !.  

 ברגע זה נגשתי למר דיזנגוף ושאלתיו: מה קרה כאן ? הוא ענה לי: "עשה כרצונך !" אמרתי לו : "רצוני למנוע מהומות וכך אעשה". יצאתי רכוב על סוסי הראשון, אחרי התזמורת "מכבי אבשלום", ואחריה הרוכבים שלנו. התכנית הייתה ידועה לי ועברנו עפ"י התכנית הקבועה עד הסוף.

עלי להוסיף כאן מלים אחדות: בשעת האינצידנט הזה שמעתי מפי הגברת רובינא (שופטת ב"עדלידע") את המילים "לכו לעזאזל"!  לגברת הזאת שיש לה תפקיד כל כך חשוב במוסד תרבותי ממדרגה הראשונה ושכל בני המפלגות  באים לשמוע ולראותה בתפקידיה החשובים וללמוד ממנה דבר מה, אני אומר : "במשך שנות חיי שאני זוכה לחיות בארצנו הייתי כבר הרבה פעמים בידי עזאזל, וב"ה יצאתי בשלום ואני מאושר שגם מידי עזאזל של הגברת רובינא יצאתי, ויצאנו כולנו בשלום". על החתום אברהם שפירא.         

רובינא אינה שוקטת וכותבת את תשובתה במכתב למערכות מספר עיתונים.

דבר  3.5.1935מכתבים למערכת "לא אמרה" :

 "רבים מידידי ומאנשי ציבור. פונים אלי לשאול, אם נכונים הדברים שפרסם מר אברהם שפירא במכתבו בעיתונים "דואר היום" ו"הירדן" מיום כ"ז אדר ב' כי בתהלוכת ה"עדלידע" הפורים בתל-אביב, עלבתי בו ובחבריו הרוכבים. לאחר פרסום המכתב היתה לי שיחה פרטית עם מר שפירא שבה הדגשתי לפניו, כי לא אמרתי את הדברים שהוא מיחס לי ואני מוצאת לנחוץ לפרסם זאת גם ברבים. בשעת האינצידנט עם רוכבי פתח-תקוה לא אמרתי שום דבר מאלה הדברים שהוא מביא בשמי. ויכולים להעיד על כך  גם חברי השופטים בתהלוכת "עדלידע" שישבו אתי יחד באותה מכונית, ד"ר ה. הררי.  י. קרני.  ופ. שיפמן.  בברכה, חנה רובינא.

 כאן לא מסתיימת הפרשה. רובינא מרבה להיפגש עם אברהם שפירא מסבירה לו את טעותו. היחסים ביניהם התהדקו וביום האזכרה לחללי המושבה בקרב תרפ"א בשנת 1937 העניקה רובינא כבוד לנופלים ולמושבה, והופיעה בטכס האזכרה שנערך במגרש מכבי אבשלום פ"ת לקול צלילי תזמורת "מכבי-אבשלום".

התזמורת ירדה מגדולתה לאחר קום המדינה. במיוחד לאחר שהשלטון עבר לידי מפלגות הפועלים שהעדיף להשתמש כליווי מוסיקאלי במקהלות הפועלים. *4

הערות:

*1 גדלותו של הגר"א (הגאון מוילנה) וחכמת המוסיקה

כה אמר: כל החוכמות נצרכים לתורתינו הקדושה וכלולים בה, וידעם כולם לתכליתם. והזכירם: חכמת האלגברה, המשולשים וההנדסה, וחוכמת מוסיקה, ושיבחה הרבה. הוא היה אומר אז, כי רוב טעמי תורה וסודות שירי הלויים, וסודות תיקוני הזהר, אי אפשר לידע בלעדה – בלי חכמת המוזיקה אי אפשר ללמוד סודות התורה – ועל ידה יכולים בנ"א[בני אדם] למות, בכלות נפשם בנעימותיה, ויכולים להחיות מתים בסודותיה הגנוזים בתורה. הוא אמר כמה ניגונים וכמה מידות הביא משרע"ה[משה רבנו עליו השלום] מהר סיני – המקור של הניגונים הוא גם כן מהר סיני – והשאר מורכבים 

*2 27.9.1918   חדשות מהארץ כתבות מפתח-תקוה.

כתבה בעיתונות בדבר פטירתו של אברהם שפושניק המעידה על תפקידו כמנצח התזזמורת

"נפטר ביפו מר אברהם שפושניק מנהל המקהלה "הזמיר" שבפ"ת. בשביל פ"ת זוהי אבדה בלתי חוזרת. מי שיודע מה שהייתה המקהלה בשביל פ"ת במשך ארבע שנות המשבר, לא יתמה על דברי. אפשר להגיד "הזמיר" היה עוגן ההצלה היחידי בפני שממון הימים הנוראים ההם. לכל הצעירים מכל הסוגים שבמושבתנו, וה' שפושניק לא בלבד שהיה מייסדה של המקהלה ומנהלה. אלא הוא השקיע בה כל חייו וזמנו שלא על מנת לקבל פרס. והוא גם ראה ברכה בעמלו, המקהלה…יצאו לה מוניטין בכל הארץ… וגם ציונותו לא נתפכחה בפ"ת שלנו : הנחלה שלו לא נעבדה בידי זרים… זכרו לא נשכח."

*3 שמה הרשמי של התזמורת היה: תזמורת "כנור-ציון" של מכבי אבשלום.

תלבושת תזמורת כינור ציון, הייתה שייכת לדורון גולדפרב. מארכיון של רוחמה ואלי גולדפרב
תלבושת תזמורת כינור ציון, הייתה שייכת לדורון גולדפרב. מארכיון של רוחמה ואלי גולדפרב

*4 בבית המכבי הצמוד למגרש הכדורגל המשיכו צעירים לנגן  בתזמורת מכבי עד שנות השבעים. מנצח התזמורת היה עזרה בכר והתזמורת בבגדי ייצוג של "מכבי-אבשלום" השתתפה בתהלוכות שנערכו ברח' חובבי-ציון. (המידע נמסר ע"י נגן התזמורת דורון גולפרב.)

הערת הארכיון

דורון גולפרד הפקיד בארכיון את התלבושת ששימשה אותו כנגן בתזמורת ועל כך תודה גדולה למודעות וחשיבות באיסוף ושמירת פריטים וחפצים הקשורים למורשת התרבותית של פתח תקוה. תודה לפנחס כרמלי על ההגהה והקריאה המוקדמת של הכתבה.

פורסם בקטגוריה שימור אתרים | תגובה אחת

אסתר ראב וטרומפלדור

מתוך סיפור חייה: "ימים של לענה ודבש" מאת אהוד בן עזר

במכתב עיתי לילי חינם המופיע פעמיים בשבוע מאת סופר נידח, אהוד בן עזר, מתפרסמות כתבות, פרסומי דעות של רבים בנושאים שונים. כמו כן קטעים בהמשכים מספרים הרבים שכתב אהוד. כל אלו נמצאים באינטרנט לכל חפץ. מי שמבקש יכול לקבל את הפרסומים למייל האישי שלו.

בגליון מס' 1520 י"א באדר שפורסם לפני כמה ימים מספר אהוד על קשריה של אסתר עם טרומפלדור. לפניכם קטע מתוך הספר "ימים של לענה ודבש" אותו כתב בן עזר אודות דודתו אסתר המשוררת הנפלאה, הנחשבת כמשוררת הפמיניסטית הראשונה. בכתבה אחרת בבלוג אפשר לקרוא אסתר ראב (1894-1981) – המשוררת הצברית הראשונה

אסתר ראב בת 34, 1928. צלם לא ידוע
אסתר ראב בת 34, 1928. צלם לא ידוע

בשנת 1913 שהה יוסף טרומפלדור בדגניה ונמצא בה עד אשר עזב את הארץ בקיץ 1914. בואו לקבוצה קשור היה בהתרבות מעשי הריגת שומרים בגליל בידי ערבים. יומיים לאחר הריגתו של משה ברסקי, נהרג יוסף זלצמן בשדות כנרת, ובדצמבר 1913 נהרג בסג'רה השומר יעקב פלדמן.

על בואו של טרומפלדור לקבוצה מסופר בקובץ "דרכה של דגניה":

נכה-מלחמה, גידם בשמאלו, עשה בעבודות הקשות ביותר, בעידור, בחריש, בהעמסת אלומות בקילשון. פנים רציניים, חמורים – וצחוק של ילד תמים. אוסיה קראנו לו, משכמו ומעלה גבוה מכולם. הוא אהב את דגניה, וחזה בה את הקומונה בטהרתה. לא ראה, או התעלם מחולשות קטנות. קשה היה לו לסגל לעצמו את השפה, אך דיבר עברית בעקשנות ובמאמצים רבים.

אסתר תיארה בפניי כיצד עמדה יום אחד בשמלתה הארוכה, המהודקת בחגורה, והתבוננה באוסיה המעמיס קש, או חציר, על העגלה, כשהוא מחזיק את הקילשון בידו האחת. כאשר ראה את מבט ההשתאות, ואולי הסקרנות, על פניה של בת-האיכרים הצעירה והרזה, ניגש אליה בחיוך, תפס בחגורתה והרים אותה אל-על בתנופת ידו אחת, להראות לה!

"ראיתי את טרומפלדור בבואו," היא חוזרת ומספרת לדפנה אלון, "אני זוכרת יום אחד, כשעבדתי בשדה, ראיתי איש מרים בידו האחת קלשון ענק ומעמיס חבילות על עגלה, נדהמתי מכוחו. כשהבחין בי קרא אליי, אחז בחגורתי והניף אותי למעלה, לשמיים… אסתר ראב צוחקת," מוסיפה וכותבת דפנה אלון, "וכשהיא צוחקת יש לה פני נערה צעירה. היא יושבת מולי במכנסיים וחולצה רקומה. אישה בהירה, כסופת-שיער, מתרגשת ומרגשת."

על העברית של טרומפלדור אמרה לי אסתר שהיתה מעורבת במילים רוסיות, ובקבוצה נהגו לצחוק על צורות-הדיבור האופייניות לו כגון – "הקיבה כואבת לי," או – "אני פרי קפצתי." – פרי היא קידומת ברוסית המראה על פעולה חוזרת, שבתי וקפצתי, או – קפצתי מעל.

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, אמנות | עם התגים | כתיבת תגובה

ליום י"א באדר

במלאת מאה שנה לנפילתו של טרומפלדור


בארכיון פ"ת שמורה מחברת המוכתרת "על המשמר" שנכתבה בידי חברי "החלוץ" בקובנה במלאת שנתיים לנפילתם של יוסף טרומפלדור וחבריו. בחוברת דברי טעם בכתב יד יפהפה.

יוסף טרומפלדור, גלויה מצוירת, מאוסף ארכיון אישי של יוספזון שמעון וסוניה

הנה צטוט ממכתבו של טרומפלדור אל חברו י' קופלביץ' טרם צאתו לארץ-ישראל ב 1919 :
"יהודה היקר,
אני יושב בספינה. רוח. הספינה תלך מיד. אני ממהר. אני נוסע. אכתב.
….
ברכתי החמה, היוצאת מן הלב, לכל הידידים. אל יקנאו בי ביותר. אני אפגש
את שדות- המולדת והפנים הקרובים בעוד 15-10 יום והם 3-4 חדשים.
סבלנות! החלוץ חיב להיות איתן בכל.
מלטה, שעה 3 , 4-17 אוגוסט, 1919 .
בברכת חלוץ שכזה, טרומפלדור"


ומתוך דברי דוד כהן:

"ויהי בגבר האויב בערמתו, הפיל חללים מבין המגינים ומחנה המגינים עודנו

עומד על חזיתו והודף את האויב עד פקודת המפקד הפצוע לסגת אחור –
והמחנה הולך ונסוג לעמדה חדשה, הולך ומקבר את מתיו, הולך וסופג לתוכו
את טפות דמי המפקד המת בין זרועות חברים ושירת דמי תחיתנו על שפתיו:
טוב למות בעד ארצנו."
ודברים על הנופלות:
"דבורה דרכלר. איזו שלוה פנימית היתה מאירה בה וגם שמחה היתה
ושמחתה שקטה, כאילו נובעת מאיזה בטחון נפשי עמוק, מלב טוב המכיר
במעשיו. ואיזה כוח כמעט גברי השתקף בה. בהכרה עמוקה ובחופש פנימי
עמדה על משמר הכבוד.
שרה צ'יזיק. אהבה את הגליל והריו, פרחיו וגוניו. מתוך הטבע גדלה וממנו
ינקה נשמת חיים. כל פרח, כל צמח, כל חי עוררוה ומשכו את לבה. כמה
אהבה את הכפר וחייו! ובכל זאת משכה לבה אל הדרום, ליהודה. נדמה היה
לה ששם, ביהודה הרועשת, תמצא גם היא את פנתה."
ינון זכר גבורינו לעד!

יוסף טרומפלדור במדי הצבא הרוסי, אוסף ארכיון "בית נטע"


על התאריכים:
התאריך בפתח המחברת הוא: י"א אדר, אתתנ"ב. לתמהים – זהו תאריך למנין אחב"ש )אחר חורבן בית שני(. א' תתנ"ב= 1852. שנים לחורבן= השנה הגרגוריאנית 1922
בשנות ה 80- של המאה ה 19- החל אליעזר בן-יהודה כיהודי לאומי לשוב ולהשתמש בציון השנים שחלפו מאז חורבן הבית, והוא זה שביטל שיטה זו בעקבות הצהרת בלפור.
כמה עתונים יהודיים נהגו לציין בכותרתם את השנה למנין אחב"ש, כדוגמת "העולם", שבועון ההסתדרות הציונית:
התארוך " 4-17 אוגוסט, 1919 " במכתבו של טרומפלדור נובע, למיטב הבנתי, מהשמוש בלוח היוליאני באימפריה הרוסית. בריה"מ הנהיגה את הלוח הגרגוריאני רק בפברואר 1918 וב 1919 עדיין היו כאלה ש"חשבו יוליאנית".
הפער בין הלוחות טרם המעבר היה 13 יום, ועל כן 4.8.1919 יוליאני הוא 17.8.1919 גרגוריאני.
כמה עתונים יהודיים נהגו לציין בכותרתם שלשה תאריכים: עברי, יוליאני – וגרגוריאני. הנה מתוך עתון "המליץ" שיצא לאור ברוסיה בין השנים 1860 1904 בעריכת אלכסנדר צֶדֶרבוים )אר"ז(, אהרן יצחק גולדנבלום ולאון רבינוביץ.

אבישי ליוביץ'

כמה מילים על אבישי ידיד הארכיון

את אבישי היכרנו כשחיפשנו מומחה לאידיש על מנת שיתרגם ויגלה בפנינו את הסודות המסתתרים במכתבים אישיים ובגלויות שנשלחו בין בני משפחות. גילינו אדם בעל ידע ענק בנושאים רבים ושונים הקשורים לתרבות ישראל, קהילות שאינם באירופה ועוד. כך קרה גם כשנפלה לידיו חוברת המיוחדת "על המשמר" – מכתב חברים של "החלוץ" בליטא, קובנה. י"א אדר אתתנ"ב, חוברת ח', 1922. עכשיו גם אתם קבלתם טעימה מהיע הרב שלו. ראו כמה דפים מתוך המחברת

תודה לאבישי על כל הגילויים הנסתרים והנעלמים שהוא חושף בפנינו. נוני בשם צוות הארכיון


פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, אנדרטאות, בית"ר, שימור אתרים, שמירה | עם התגים , , | כתיבת תגובה

סיור ב "קו הצפוני" של "חזית פיל" ומצב הביצה בחורף 1947

בעקבות הגשמים והשיטפונות של חורף 2020

כתבה מעניינית שמצאה המתנדבת שלנו אופירה בן נפתלי בין כתבי העיתונות מארכיונו של יוסף תמיר קבנצל. לימים חבר כנסת ידוע (ראו בויקפדיה)

הכתבה מתארת את מצבו של הצבא הבריטי בחורף 1947. הגשמים השוטפים הציפו את אדמות מיר ויצרו ביצה אחת גדולה. איך שקעו ה"שרמנים" (טנקים) ומכונות היריה מסוג "ברן" שלא ניתן היה להזיזם. 

דרך התיאור הציורי של תמיר אנחנו למדים על החיים במושבה כשהצבא הבריטי יושב לאורך הירקון בהתאם להנחיות של "ועדת פיל". כביש פתח תקוה לאורך הירקון הפך לקו צבאי לכל דבר ועניין. עמדות חפורות שקי חול, כלי נשק ומשטר צבאי. שטחי הפרדסים שהיו מקור פרנסתם של רבים מאיכרי פתח תקוה מגודרים וסגורים ואין אפשרות להגיע אל שטחי הפרדסים. על הגדרות הותקנה מערכה המתריעה בפני כניסה אל השטח.

גם בצד הדרומי של פתח תקוה היו בעיות תחבורה קשות. כל כלי הרכב שנסעו בדרכים מצפון לפתח תקוה הופנו ליכוון כביש לוד. הופקדה שמירה כבדה על על מחנה כפר סירקין בו היה שדה התעופה של הבריטים.

הושבתה העבודה במחצבות מגדל צדק. ערביי הכפר הערבי פז'ה לא יכולים למכור את סחורתם (ביצים) ליישובים היהודים בסביבה.

תמיר עומד מעל "רמות רמת גן" וצופה על אזור הביצה, כלומר התוואי של כביש 5 היום, ומדמה את מחנה האוהלים הבריטי כמחנה צופים. יכולים לדמיין בעצמכם את האזור של פעם לצפיפות של היום?

פורסם בקטגוריה בריטים, שימור אתרים, שלטון עות'מני, תורכים, תחבורה | כתיבת תגובה

זיכרונות ברוך אורן -לכבוד יום הזיכרון הבינלאומי לשואה

לא כולם יודעים על הקשר האישי והעמוק של ברוך אורן לנושא השואה.

אורן נולד בנובי פוהוסט שבקרבת וילנה בשם ברוך סוסנוביק. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט עם אחיו הבכור, מנחם, לליטא, ומשם עלו השניים בשנת 1941 לארץ ישראל דרך המזרח הרחוק. בשנת 1948 נשלח מטעם הסוכנות היהודית והג'וינט למשך שנתיים לרכז את מפעל החינוך עבור מחנות שארית הפליטה בגרמניה. באותה תקופה שימש ככתב "דבר" בגרמניה והיה קצין יחסי הציבור של הקהילה היהודית במינכן. כל חיו פעל אורן למען הנצחה וזיכרון. גולת פעילותו הייתה הקמת "בית" לזיכרון נופלי פתח תקוה. בהמשך עסק בהקמת מרכז גניאולוגי, מוזיאון "זכר ראשונים" ורכוז חומרים מבני המושבה ליצירת ארכיון לתולדות המושבה . במקביל כתב לימד והרצה גם על שארית הפלטה וסיפורי הניצולים. לאחר שהתחלנו לרשום ולסדר את ארכיונו האישי הבנו את הקף פעילותו הרחבה גם בנושא השואה

בארכיון מסמכים רבים וזיכרונות באידיש ובעברית בהם הוא מספר את שראה במחנות אלו. ישנה מחברת הכוללת כתבי יד של ברוך אורן בנושאים בה טיוטות לספר על שארית הפליטה באירופה לאחר השואה.

נוני ירון

מביאה לפניכם חלק מתיעוד שעשה ברוך לעיירה נובי פוהוסט. תיאור ומיפוי שמות המשפחות לפי הרחובות הבתים, רשימת הניצולים. חלק מהרשימות נכתבו באידיש.

פורסם בקטגוריה מלחמת העולם השנייה, מתוך הארכיון, שואה | עם התגים , | כתיבת תגובה

"דבר עברית: חיי אליעזר בן יהודה" ד"ר יוסף לנג

לכבודה של השפה העברית

כשמדברים על השפה העברית מיד עולה זכרו של ד"ר יוסף לנג. יוסי היה מחובבי ציון והשפה העברית. את הביוגרפיה אודות אליעזר בין יהודה הוא כתב במשך כ- 8 שנים. הספר הוא מחקר מעמיק אודות בן יהודה. "הטיפוס" המיוחד שהיה , החיים הקשים של המשפחה והטרגדיות שפקדו אותה. הקורא בשני הכרכים העבים מקבל מבט ותובנות היסטוריות מעמיקות לתקופה, לדמויות ולתהליכים ההיסטוריים פוליטיים שהיו חלק מהתעוררות העם בציון.

יוסי לנג בארכיון, צלמה נוני ירון

יוסי היה איש מיוחד מאיר פנים מוכן תמיד להסביר ולחלוק את שפע האוצרות שידע. בשבילנו, עובדי הארכיון, היה מורה ומדריך בנבכי היסטוריה. חיבתו הגדולה למושבה פתח תקוה הביאה אותו לחקור ולנבור במסמכי הארכיון. כולנו למדנו וגילינו את "המושבה" בין דפי פרוטוקולים והמסמכים. מחקר זה הניב ספר בו אוסף מאמרים אודות אירועים ותקופות שונות ב"המושבה" פתח תקוה. לזכרו של יוסי ולכבודה של העברית.

יוסי היה בין היוזמים ליצירת כנס ייחודי בו ידונו וידברו אודות השפה העברית. אם זיכרוני אינו מטעה זה היה ערב ראשון במסגרת "לשון ראשון" מסורת שקיימת עד היום. לפניכם דברים שנשא בערב השקת הספר.

כריכת הספר "דבר עברית"

בהשקת ספר דבר עברית, היכל התרבות  ראשון לציון 13 במאי 2008

אין זה מקרה כנראה שהשקת הספר "דבר עברית: חיי אליעזר בן יהודה" נערכת בראשון לציון, הראשונה במושבות ארץ ישראל שקבלה עלייה להתנהל בשפה העברית מבלי לדרוס את שפות הבית (רוסית, רומנית יידיש). ראשון לציון עוררה את סקרנותי מאז שעמדתי על דעתי כחוקר ועד עצם הימים הללו אני מעורב בארכיון ובמוזאון כחוקר וכחבר בוועדות שונות.

לפני כשש שנים לערך פרסמתי מחקר בשם "תחיית הלשון העברית בראשון-לציון – 1914-1882", קתדרה, 103 (ניסן תשס"ב), עמ' 130-85 ובו תיאור שלבי השתלטותה של העברית על הפרהסיה של המושבה. אין ספק בלבי שלאליעזר בן יהודה היה חלק בלתי מבוטל בהצלחת המהלך הזה. הוא עצמו כתב בזכרונותיו: "ביום חמישה-עשר באב נוסדה המושבה הראשונה של היישוב החדש, היא המושבה ראשון-לציון, ובאותו היום בעצמו, בחדר קטן בפנה חשכה, קרוב למקום המקדש, נולד הילד שבו היה צריך להעשות הנסיון הראשון של תחית הלשון העברית בדבור פה. פרטי מעשי יסוד ראשון-לציון, שהוא היה באמת אבן-היסוד לכל בנין התחיה שלנו […] אחד מהדברים התמוהים הוא במהלך  המאורעות בעולם, שתחילת התחיה האדמתית שלנו, אם יאות לדבר כך, ותחית התחיה הלשונית שלנו נזדמנו יחד ביום אחד, כמעט בשעה אחת. ביום שנוסדה על אדמת האבות המושבה הראשונה של העם, שהחליט לשוב לארץ האבות, בו ביום נולד הילד, שנועד להיות הראשון לילדי העם, שישוב לדבר בלשון האבות" (החלום ושברו, עמ' סז)    

מאז ליווה בן יהודה את המושבה, בבת עינו, האהובה מכל המושבות האחרות, בטוב וברע, ולבד ממאמריו הרבים על סגולותיה ועל איכויות תושביה, פרסם בעתוניו ("הצבי, האור והשקפה, האיכר היהודי, עולם קטון) דיווחים רבים מפרי עטם של מתיישביה (פריימן ובנו יואל, יודילוביץ, מאירוביץ, פוחצ'בסקי ועוד).

בספרו ראשון-לציון התרמ"ב-1882- התש"א- 1941, הקדיש יודילוביץ' פרק אחד לאליעזר בן יהודה המורה הנסתר החבוי וכינה אותו "מורה המורים". למרות שלא התגורר במושבה "הכל היה מושפע בן-יהודיות, ומבלי אפילו להרגיש במציאות זו […] נתפסו כולם מוקפים, מפולשים, צנופים וטבולים ברוח בן-יהודאי". ספר ראשון לציון, עמ' 236. הוסיפה על אלה חמדה לאמור: "ראשון-לציון בשביל בן-יהודה היא כור היציקה לשאיפותיו אל-על והיה משוכנע, כי מה שיצליח בה, ימצא הד והסכם בארץ כלה". שם, עמ' 237.

את ספר היובל חתם איתמר בן אב"י בתקוה שראשון לציון תזכה לנמל. ראשון לצי ציון! שם, עמ' 530.

אני מבקש להודות

למר מאיר ניצן ראש העירייה והעוסקים במלאכה על שהגשימו את חלומי בהקדישם יומיים תמימים לשפה העברית. לא חלמתי שבהפיכת החלום למציאות אזכה להשיק את ספרי. אני מייחל לכך שאירוע יוצא דופן זה יתקבע מעתה ואילך בתוך מורשתה התרבותית של ראשון לציון, ובעקבותיה אולי תלכנה רשויות מקומיות נוספות.

תודה שנייה למארגני הכנס עיריית ראשון לציון ויד יצחק בן צבי שזיכו אותי והפגישו אותי עם צוות כל כך משכיל ומחויב לשפה העברית. אני מעריך את הסכמתכם זהר שביט, אביב חלמיש ורוביק רוזנטל לכבד את הספר ואת מחברו בנוכחותם ומודה לכל אחד מהם על התובנות שהציגו, ואינני יודע במה זכיתי.

זו גם הזדמנות ראויה להודות לרעייתי עדנה ושאר בני ביתי.

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות | עם התגים , | כתיבת תגובה

הנה באה הרכבת

מבט לעבר מתחם הרכבת בפתח תקוה, צלם לא ידוע, שנות ה-60 בקרוב

חבל ארץ-ישראל שהיה חלק מן האימפריה העותמנית ששלטה באזור מאות שנים לא היה בעדיפות מנהלית של שליטיה. ולכן פרט לקו הרכבת שנקרא "הרכבת החיג'אזית" לא נקט השלטון יוזמה לפתוח מסילות ברזל שהיו באותם ימים פסגת הטכנולוגיה ותורת הסעת המונים במערב .

תהלוכה של מתנדבות מגן דוד, מחסני הרכבת. ארכיון אישי רחל גלזר

תהלוכה של מתנדבות מגן דוד, מחסני הרכבת. ארכיון אישי רחל גלזר. צלם בראונר, א, סרוויס, פ"ת, שנות ה- 40 בקרוב

אחת מהיוזמות המוקדמות המוכרות לנו, הייתה תכניתו של יוסף ביי נבון, לסלול מסילה שתחבר את יפו שבשפלה עם ירושלים. הוקמה שותפות שהחלה לגייס כספים והייתה כפופה כמנהג אותם ימים לחוקי האימפריה ששללה כל יוזמה אם בראש לא עמד אזרח האימפריה. המיזם קם על כתפיו של יוסף נבון שעבר לגור באיסטנבול כמה שנים על מנת להיות קרוב למוקד הכוח והשלטון. רק אחר שנחל אכזבה הפנה את מרצו לעבר הכסף האירופי והוקמה שותפות עם מספר בעלי ממון שהעיקרי ביניהם היה הברון רוטשילד ומשפחתו. עדיין האחריות וההתחייבויות היו של יוסף נבון שהיה "פני" החברה. המהנדס הגרמני שעליו הוטל למצוא את הנתיב הרצוי, השתמש באמצעי המשוכלל ביותר שעמד לרשותו והוא חמור ש"בחר" את הדרך הנוחה לו בין הוואדיות במעלה ההר בדרכו לירושלים. מסילה ההולכת לירושלים מיפו ומסעף הפונה לנבלוס היא שכם ומשם חזרה ליפו. המטרה הסופית הייתה חיבור המושבות החקלאיות למסילה לכשתקום ולכן גם ניסה יוסף נבון לרכוש אדמות מה שסיבך אותו עם השלטון הטורקי.  בתהפוכות העיתים בהתקרב מלחמת העולם ה- 1 פורקו חלקים מן המסילה לטובת המאמץ המלחמתי הטורקי, הופקעו נכסים מן החברה ולמעשה חדלה זו מלהתקיים. יוסף ביי נבון מפסיד את הונו ונכסיו ועובר להתגורר בצרפת . שם בהשתדלות הממשלה הצרפתית מקבלת החברה חלק מכספה מן המנדט הבריטי כפיצוי על התשתיות שהוחרמו על ידי הצבא העותמני בזמן המלחמה. על בסיס התשתיות והרכוש הללו מתחילים מומחי התחבורה המנדטורית לפתח רשת מסילות ותחנות שיגיעו אל המושבות לפינוי תוצרת חקלאית הן למרכזים עירוניים והן לעבר הנמלים על מנת לייצא בעיקר פרי הדר לאירופה.

בספרה של יעל עצמון "היסטוריה בשר ודם" המתאר את קורותיהם של ראשי ועד המושבה פתח-תקווה מופיע תעתיק מכתב המופנה אל מאיר דיזנגוף ובו מפצירים ראשי הוועד בדיזנגוף להפעיל את השפעתו וקשריו עם שלטונות המנדט , לקדם יוזמה לחבר את פתח-תקווה אל מסילת הברזל . המכתב נושא את התאריך- 21.11.1918  וכך נאמר בו: "כבוד ה"ה מר מ. דיזנגוף, יפו.

אנחנו החתומים מטה, באי כוח המושבה פתח-תקווה,שנבחרנו על ידי האסיפה הכללית מבקשים את כבודו, וממלאים את ידו, לעשות את הצעדים הנחוצים לפני הממשלה, המוסדות השונים, ואנשים פרטיים, בנוגע להוציא לפועל את ההצעה המבוארת למטה.

העמסת פרי ברכבת, ארכיון אישי של דוד ראב בן עזר. צלמה דורה ראב. נובמבר 1926

המושבה פתח-תקווה סבלה הרבה מאוד בזמן המלחמה, שהביאה לה נזקים והפסדים גדולים שאין לשער, ועתה מצבה החומרי הוא רע מאוד, אחד האמצעים שעל ידו תוכל המושבה להתרומם מעט משפלות מעמדה החומרי, הוא יצירת מסילת ברזל שתחבר את המושבה מצד אחד עם העיר יפו, ומצד שני עם תחנת ראש אל עין. המסלול הזאת תעזור לאיכרי המושבה לשלח את יבול שדותיהם ליפו ולדמשק, וגם לקבל משם כל הצורך להם לצרכי מחייתם ועבודתם. על ידי הקמוץ בהוצאות ההובלה והנסיעות, ועל ידי זה שהחיים האקונומיים יתפתחו ביותר לרגלי מסילת הברזל, יתרומם מצבם הכלכלי של האיכרים והתושבים של פתח-תקווה.

אחרי שהממשלה כבר בנתה מסילת ברזל קטנה עד מקום הדז'מוסין לא יהיה קשה מאוד להמשיך את המסילה הזאת עד פתח-תקווה וראש אל העין. בודאי יהיה נקל לקבל מהממשלה, אחרי שבדעתה כפי הנראה להרוס את כל המסילה הקטנה הזאת. הננו מבקשים אפוא מאת כבודו לבוא בדברים עם הממשלה ועם מי שהיכולת בידם לעזור בדבר זה, ולהשתדל לייסד את המסילה הקטנה בעד המושבה בקו יפו- פתח-תקווה- ראש אל העין. מצדנו הנו מוכנים לעזור להתגשמות ההצעה הזאת בכל יכולתנו.

והננו בכבוד גמור, בשם הוועד הזמני, חמשת חברי הוועד- ה"ה- צבי שמואלביץ' , זלמן גיסין, שלמה שטמפפר, ב. דיסקין , שלום כהן.[הארכיון הציוני 1.4/215 ]

טיול ילדי הגנים בפתח תקוה ברכבת. המורה רחל חננית מנגנת באקודיון, צלם מרילן ירון, שנות ה-60

טיול ילדי הגנים בפתח תקוה ברכבת. המורה רחל חננית מנגנת באקודיון, צלם מרילן ירון, שנות ה-60

בכהנו כראש הוועד פונה זלמן גיסין במכתב רשמי אל וועד הצירים מיום א' כסלו תר"פ-1919 להשתדל אצל השלטון הבריטי, לבנות מסילה למושבה. את מכתבו הוא מלווה בטבלה של נתונים סטטיסטים על הפוטנציאל של כמויות הסחורה ונוסעים מתוך נתונים שנאספו עוד לפני פרוץ המלחמה וזאת להוכיח כדאיות כלכלית בהנחת המסילה.[שם] . בנוסף פונה זלמן גיסין אישית אל א. בריל פקיד יק"א לקדם תכנית חיבור משאבות המים מן הירקון למערכת החשמל שתלווה את המסילה והקמת תחנת –כוח הידרו אלקטרית  . בקשה נוספת היא השתדלות לקיום פגישה עם הנציב העליון בבואו לביקור ביפו על מנת לקדם את הנושאים שעל הפרק. {הנה כי כן  שיטת המאכרים והמקורבים עובדת עוד מאז ולפני  ומקיימת את הפתגם – האימפריה יצאה מארץ ישראל אך ארץ ישראל לא יצאה מן האימפריה } תחילת העבודות להנחת המסילה – ז' אדר א' תרפ"א- 1921 .

עבודת הסלילה נמסרה ל"משרד לעבודות ציבוריות" של הסתדרות הפועלים. במסגרת גדוד העבודה הוקמה פלוגה- "פלוגת בוני מסילת הברזל" . מחנה הפלוגה התיישב בראש פסגת חורבות מבצר אנטיפטריס וניהל שם חיי קומונה.  כה רבה הייתה השפעתה  של הפלוגה על גדוד העבודה כולו וזה הקים את מרכזו במקום .הוקמו מתפרה סנדלריה נגריה ומרפאה שקבלה את שרותיה מרופא המושבה. קשרים הדוקים התפתחו בין גדוד העבודה ובין המושבה.[ארכיון תנועת העבודה כרך ג' חוברת ע"ג ]

נכתב על ידי דורון גיסין –מרץ 2016

דברים אלו כתב דורון גיסין לצורך מחקר עבוד אחותו שלומית דותן גיסין בעת שעבדה בחברת נת"ע כאחראית איכות הסביבה.

מסמר מתכת של מסילת רכבת. מסמר מברזל יצוק. היה אחד המסמרים שחיברו את פס הברזל אל בסיס העדן. נמצא בקו הרכבת שבין פתח תקוה לתל אביב שנסלל ב- 1921-1922 על ידי גדוד העבודה. גדוד זה הפך להיות סולל בונה. המסמר נמצא בזמן הכנת הקו החדש של הרכבת הקלה בשנת 2018 על ידי חברת נת"ע הבונה את הרכבת. המסמר נתן לשלומית דותן-גיסין אחותו של דורון כשעבדה בחברה כאחראית איכות הסביבה.

הביאה לפרסום, נוני ירון, אחראית אוספים מיוחדים

פורסם בקטגוריה שימור אתרים, תורכים, תחבורה, תחנת הרכבת | עם התגים , | תגובה אחת

מה לארכיון ולבית ספר סינגולרי

במסגרת מיזם "בית ספר סינגולרי" הגיעו לארכיון תלמידי בי"ס עין גנים שכבה ה'. במהלך הלימודים בתוכנית התלמידים נחשפים לתחומי דעת שונים. הם מבקרים בחברות מסחריות, מוסדות מחקר ותרבות, מפעלי תעשייה שלא היו פוגשים בהם ללא התוכנית. בעבודת גמר הם יפתחו ראיון חדשני ואף מהפכני לטובת הקהילה.

התלמידים בקרו בארכיון הם למדו על תפקיד הארכיון וחשיבותו בחיינו, נחשפו לעבודת הארכיונאי. הם שמעו על הנושא "שימור מונע" של חומרים היסטוריים, נגעו וראו חומרים היסטוריים מראשית ימי המושבה פתח תקוה. הם הראו סקרנות רבה. לסיום ערכנו דיון על חשיבות הארכיון בחיי היום יום, ממה מורכב הארכיון האישי שלהם, מה יקרה עם "הארכיון" שנמצא בטלפון הנייד של כל אחד ואחד מהם.

אנחנו, צוות הארכיון, הרגשנו כי הוספנו ידע ותובנות לתלמידים הצעירים. אולי הם ימצאו פתרון לבעיות הרבות שמציבים הרשתות החברתיות, הטלפונים הניידים בפני החברה. איך יראה הארכיון ב 2050. ביקור ילדי בית ספר יסודי בארכיון הוא אירוע מיוחד ולא מובן מאליו גם לנו. כן ירבו פרויקטים כאלה. 

"בית הספר הסינגולרי" הוא מיזם החינוכי החדשני המנסה לקיים למידה חדשנית חווייתית בסגנון שונה שתעניק כלים חדשניים לעבודה למערכת החינוך. מקורו של המושג סינגולריות (Singularity) בעולם הפיסיקה. כשפיסיקאים מדברים על סינגולריות הם מתכוונים לאירועים רבי עוצמה וכה קיצוניים שאין למדע עדיין את היכולת המתמטית להסביר אותם, למשל: חורים שחורים ואירוע יצירת היקום במפץ הגדול.

"בית הספר הסינגולרי" הינה תכנית פדגוגית פורצת דרך וזוכת פרס חינוך ארצי לשנה"ל התשע"ח. התוכנית הינה תוכנית כלל שכבתית הפועלת בהצלחה ברחבי הארץ מזה 5 שנים ומיועדת לכל רמות הלומדים מיסודי ועד תיכון (גילאי 10-18). את התכנית ייסד המדען ויזם החינוך ארז ליבנה על בסיס דגם אוניברסיטת הסינגולריות (Singularity University), פורום יזמות יוקרתי ובינ"ל הממוקם בבסיס מחקר של סוכנות החלל האמריקאית נאס"א, בו ייצג את מדינת ישראל.

התוכנית נחלקת לשני שלבים עיקריים:

בשלב הראשון מתקיים מרתון חינוכי אינטנסיבי בן שלושה שבועות בו התוכנית מחליפה את שגרת הלימודים של שכבת לימוד נבחרת.  במהלך אותם שלושת השבועות, כל שבוע מועבר באמצעות מתודה חווייתית שונה, כאשר השילוב בין המתודות השונות פותח בפני התלמידים צוהר לכיווני חשיבה, יצירה ופעולה. השלב השני מוקדש לעבודה תהליכית ממוקדת במבנה למידה מוכוונת פרוייקטים (PBL), והתלמידים לומדים את עיקרי היזמות ונקראים להקים את הסטרטאפ הראשון שלהם.

נוני ירון, אחראית אוספים מיוחדים

צילום: נתי מלאכי

פורסם בקטגוריה חינוך, שימור אתרים | עם התגים , , | כתיבת תגובה

סטארט-אפ בימי התורכים – חדשנות במושבה פתח תקוה

פתח תקוה כתופעה סינגולרית

לקראת השנה החדשה ישבתי לשיחה עם זלמן חיימוב לשיחה. חשבתי על מה נדבר לקראת השנה החדשה? פתח תקוה המושבה והעיר שלנו נחשבת כחלוצת הפרדסנות. תושביה השכילו להפוך את גידול הפרדסים וענף הפרדסנות לסארטאפ רציני. שסיפק עבודה ופרנסה לרבים. אולם היו דברים נוספים שמייסידי פתח תקוה הצטיינו וחידשו.

קוטפים בפרדס בפתח תקוה, צלם ושנה לא ידועים

ארבע מאות שנים הייתה ארץ ישראל כפופה לשלטון עות'מני (תורכי). הארץ הייתה ענייה, הכלכלה הייתה אגררית . רוב התושבים היו פלאחים מעבדי אדמות או בדואיים נודדים שבקושי סיפקו מזון למשפחותיהם. במחצית השנייה של המאה ה- 19 החלה כלכלת הארץ להשתנות. סימנים של שינוי הביאו איתם הטמפלרים, בשנת 1870 קם בית הספר מקווה ישראל. החלו לקום מושבות היהודים כשהראשונה שפרצה היא פתח תקוה שלנו.

היוזמה הפרטית היא זו שהחלה את ההתיישבות החקלאית היהודית בארץ ישראל. זו גם ייחודיותה פורצת הדרך של פתח תקוה. אנשים שומרי מצוות אדוקים בדרכם ששאפו לקיים את עצמם בעבודה חקלאית תוך כדי שמירת מצוות עושים מאמצים גדולים למרות הקשיים המרובים שהערים השלטון התורכי הם מצליחים לרכוש בכספם הפרטי אדמה.

מיטיב לסכם את הדיון בנושא המאבק בין ההון הפרטי להון הציבורי של התנועה הציונית יואב כסלו במאמר "סטארט-אפ בימי התורכים: הדרים בארץ ישראל". בתחילה ההתיישבות הייתה של אנשים פרטיים שקנו בכספם אדמות. כשהחלה התארגנות של התנועה הציונית והמוסדות הלאומיים ניסו לעזור לעולים הצעירים חסרי הפרוטה ברכישת אדמות. נוצרה תחרות – שותפות בין הון פרטי להון ציבורי בבניין היישוב. בלתי נמנע היה הוויכוח בין ימין לשמאל, בין האיכרים בעלי ההון הפרטי שהעדיפו עבודה ערבית זולה לפועלים שדרשו עבודה עברית. החל מאבק גדול על עבודה עברית בפרדסי המושבות. האיכרים כונו "בועזים" הם הואשמו שמטרתם יצירת רווחים אישיים ולא בניין היישוב.

להגנת האיכרים, יזמי המגזר הפרטי, התעשייה והשירותים בא משה סמילנסקי. הוא טען שהם אלו החלוצים שבנו את התשתית לכלכה ביישוב. אולם, הם היו עסוקים בעבודתם בחקלאות מלאת הקשיים ובהישרדות פרטית ללא "גב" תומך. ואילו פועלי העיר שעברו לעבוד בהתיישבות העובדת ובקיבוצים נשענו על סיוע ציבורי. מתוכם נוצרו מנהיגי היישוב ומובילי דרך בדמותם של מנהיגי תנועות ההתיישבות ותנועת העבודה. אלו כבשו את הבמה הפוליטית. המגזר הפרטי נדחק אל שולי המיתוס הלאומי.

אלעזר ראב בן עזר יחד עם מבקרים בפרדס, צלמה דורה רעייתו, 1928

ניתן לקרוא על תרומת המגזר הפרטי מול מפעלי ההתיישבות במחקר שכתב נחום קרלינסקי ששמו לקוח מציטוט של סמילנסקי "לא דגניה תגאל את ארץ ישראל כי אם פתח תקוה קפיטליסטית יזמות פרטית בהשקפתם של הפרדסנים העברים ושל מתנגדיהם, 1904-1936".

במה עוד הייתה פתח תקוה חלוצה? הנה כמה דברים שזלמן האיר בפני.

היוזמה הפרטית באה מתוך צורכי התקופה אולם ברגע שזוהה הפוטנציאל לא היה גבול לחזון. זו הייתה דרכם של ראשוני המושבה פתח תקוה.

יהושע שטמפפר הרוח החיה מבין מייסדי המושבה. הוא הניח את התשתית לארגון החברתי קהילתי, בניית תקנון שהיה דוגמה למושבות הבאות, ארגן את התושבים לשמירה על הרכוש והיבול שאותו חמדו השכנים שמסביב, דאג לחפירת הבאר הראשונה. היה מעורב בדברים חשובים נוספים הקשורים לחיי המושבה בראשיתה. הוא שימש כראש הועד עד יום מותו ב 1908. שטמפפר מצא את עצמו בבעיה גדולה לאחר שהעדיף לא להיות בין 28 המשפחות שקבלו תמיכה מהברון. הוא לא יכול היה להתחיל בהקמת פרדס ללא עזרה כספית. ראשית הקמת פרדס והפעלתו היא מציאת מים וחפירת באר לכן הוא מתאחד עם משפחת פינשטיין מירושלים ועם משפחה אנגלית נוספת וביחד הקימו את פרדס ה"שמוטי" הראשון שנטע על ידי יהודים. (זן השמוטי הוא בן כ-150 שנה. על פי פרופ´ שפיגל-רואי  ממכון ויצמן, השם "שמוטי" נתקבל מאחר והפרי הוא דמוי-ביצה ומזכיר בצורתו את העששיות המוארכות, ששימשו בשעתו למאור, ונקראו בעקבות הערבית  "שמוטי".)

לאור הצלחת הפרדס של שטמפפר הולכים אחריו כל המגדלים ונוטעים עצי "שמוטי" בפרדסם. ההצלחה הכלכלית שהתחיל בה הביאה את יהודי העולם להשקיע באופן פרטי ביישוב ולא רק תרומות למוסדות, אלא, בקנייה אדמות עוד בהיותם בגולה מבלי לבקר כלל בארץ ישראל. סך הדונמים של פרדסי פתח תקוה בשיאם היה כ- 15,000 דונם. ממש אימפריה של חקלאות. נוצר צורך בגוף שינהל את כלל השיווק של פרי ההדר, ידאג לשיפור תנאי העובדים בקטיף ובאריזה. אגודת "פרדס" היה הקואופרטיבי לשיווק פרי הדר בראשו עמדו יהושע שטמפפר, גולדנהירש יצחק, שמעון רוקח ואחרים.

דניאל ליפשיץ מראשוני הביאליסטוקאים עסק בחו"ל כמוכר ספרים. היגיע לפתח תקוה בזמן המעבר ליהוד. ליפשיץ ראה את הקשיים שהיו בניית הבתים הראשונים למד מהר מהערבים של מלאכת הבנייה ועסק בבניית הבתים לחלק מהמתיישבים. דניאל הבין שלא כל התושבים תהיה אפשרות לבנות לעצמם בית ולכן יש צורך להוסיף לכל בית שנבנה יש להוסיף חדרים להשכרה. לכן כשחזרו לפתח תקוה בנה ליפשיץ לעצמו מבנה עם חדרים רבים להשכרה. נוהג זה אומץ על ידי תושבים אחרים.

ליפשיץ שמואל בנו היגיע לארץ ישראל כילד. הוא למד בכוחות עצמו ועסק בתחומים  שונים שהיציע הברון כמו גידול זחלים למשי. אולם תרומתו הרבה הייתה תחום גידול דבורים. ייצור הדבש התחיל במושבה נס- ציונה על ידי משפחת לרר. בפתח תקוה פעל בתחום ליבריכט עקיבא. אולם נתגלו קשיים גדולים בגידול הדבורים משום שזן של צרעות חיסל את הדבורים האירופאיות. בעזרת  גרמנים יהודים מאירופה שרצו בדבש תוצרת ארץ ישראל למד שמואל כיצד מגינים באירופה על הכוורות מול צרעות תוקפניות. הידע שהביא הציל את ענף הדבש בארץ ישראל. גידול דבורים היה תחום נוסף שהתווסף כעזר לחקלאים. לדוגמה אנשי מושב "עין גנים" חיפשו מקור להכנסה נוספת בנוסף לעבודה בפרדסים. הם נאלצו להתחרות בפועל הערבי שכר עבודתו היה זולה. בתקופות שלא הייתה עבודה בפרדסים הם חיפשו מקורות פרנסה נוספים למשק העזר שהיה לכל משפחה. חלקם כדוגמת משפחת בן אליהו (מוסטובויניק) הוסיפו את גידול הדבורים לפרנסתם.

כבר אמרנו שבלי מים ובארות לא ניתן לקיים חקלאות ופרדסנות. ליאון שטיין, אחיו של ד"ר מנחם שטיין (היה רופא בפתח תקוה) היה אחד מבעלי המלאכה הראשונים בתקופת העלייה השנייה.

עקב גידול כמות הפרדסים עלתה צריכה שאיבת המים. התוצאה מפלס מי תהום ירד המים שהיה בבארות היו מלאי חול. היה צורך להעמיק את הבארות כדי להגיע למים צלולים. שטיין המציא פילטר מיוחד המסנן את המים ומעלה מים צלולים. תודות להמצאה שלו ניתן היה לשאוב מים גם מבארות עמוקות.

המצאה נוספת קשורה למשק המים פותחה על ידי שטיין בתקופת מלחמת העולם ה- 1. מנועי המשאבות השואבות  המים בפרדסים הופעלו על דלק. בזמן המלחמה היה קיים מחסור גדול בדלק ומשק המים נמצא בבעיה גדולה. שטיין משנה את אופן הפעלת מכונות השאיבה לעבודה על פחם עצים. המצאה שהצילה את החקלאות באותה תקופה.

גם בתחום קידוחי המים הצטיינו בני פתח תקוה. ברוך ריבקינד התמחה בתחום מציאת מים וקדיחת בארות. תנאי הכרחי לקבלת תרומה להקמת יישוב הוא מכסת מים מסוימת שתספיק לקיום של יישוב.

משפחת ליפקיס הייתה ידועה במחלבה שלה ובעובדה שניהלו את הסניף הראשון של "תנובה" במושבה. בית משפחת ליפקיס היה ברחוב חובבי ציון סמוך לחנות הספרים של דוד הכורך (היום חנות לא קיימת). כדי לייצר משק חלב ולגדל פרות לחלב יש צורך במזון מתאים לא מספיק רק עשב שגדל בשדות מסביב למושבה. יש צורך באספסת ותלתן שלא היו מצויים באותו זמן במושבה. לכן נסע ליפקיס ללבנון ולסוריה כדי ללמוד מהצרפתים איך לגדל אספסת. כך התחיל משק החלב בפתח תקוה וסביבו התפתחו גידולים המתאימים למאכל בהמות.

"קבוצת אחוה"  

מאמץ גדול עשו פועלים כדי להתחרות בעבודה הערבית הזולה .רעיון שפיתח נחמן סירקין שהאמין והטיף להקמת חברה שוויונית סוציאליסטית. סירקין טען כי קבוצות קבלניות המבצעות את כל הדרוש לטיפול בחקלאות או בבניין מהפעולה הראשונה עד לאחרונה יכולות להוזיל את העבודה והעלאת כדאיות כלכלית להעסקת פועלים עבריים קבוצה "קבוצת אחוה" הוקמה בשנת 1912 בארצות הברית ביוזמתו של נחמן סירקין חברי הקבוצה עלו לארץ ישראל והתיישבו בפתח תקוה בהנהגת נתן-נטע הרפז (גולדברג) ויעקוב אחוה פרוז'נסקי. לאור הצלחת הרעיון בפתח תקוה הוקמו קבוצות על ידי ההסתדרות כדוגמת  קבוצת בניין ממנה התפתח "סולל בונה", יכין חכ"ל. בפתח תקוה קמה קבוצת "מרצפיה" שיצרה מרצפות ובלוקים ומפעלה היה בסגולה היום קיים מפעל "סלע".

אלחנן בולקינד

המפעל הראשון שהוקם בפתח תקוה היה על ידי אלחנן בולקינד. היזם התעשיתי הראשון הקים מפעל לגלביות וטליתות ביהוד. מחשבתו הייתה שלא כל המתיישבים יכולים לעבוד בחקלאות ויש לדאוג לפרנסה לאלו שלא בחרו בחקלאות.

נוני ירון, אחראית אוספים מיוחדים

פורסם בקטגוריה שימור אתרים | 2 תגובות

פרץ פסקל 1871- 1947  ג'ימס בונד הפתחתקוואי

פתח-תקוה זכתה שיתגוררו בה מספר חקלאים פורצי דרך בחקלאות. חקלאים שהשקיעו את מיטב מרצם ושכלם בפיתוחה. אחד מאותם "משוגעים" היה פרץ פסקל שטיפח במיוחד את גידול פרי ההדר באדמות הכבדות (אדמות מיר). הוא הכניס שינויים רבים הקשורים לגידול פרי ההדר למשל: שימוש בכנת החושחש במקומה של כנת ה"לימנטה" שהתאימה לפרדסים הנטועים באדמות קלות. בנוסף פיתח את הרכבת התמך שתרמה רבות לחוזקו של העץ. הוא מצא שאם מבצעים את ההרכבה בגובה רב מעל הקרקע העץ מתפתח טוב יותר. פסקל הקים בפתח-תקוה את תחנת הגידול ל"חרקים מועילים"(1935)  והיה מחלוצי השימוש המסחרי בהדברה הביולוגית בארץ. בתחנה בפ"ת גידלו את יתוש העפצים הנלחם בכנימת הקמח (הגורמת לנשירה) וכן עשו נסיונות לאתר את ה"ארי-נחל" המשמיד גם הוא את כנימת הקמח. בנוסף גידלו גם את "פרת משה רבנו".

פרץ פסקל מצולם בעת הרכבת כנות לעצי הדר, שיטה שהוא פיתח. צלם ושנה לא ידועים

מבחינה אישית ניסה, פסקל, להשכין שלום במושבה פתח תקוה בין הפלגים הפוליטיים לדוגמא עם בהתמנותו לראש המועצה הכפרית אישר מיד את הקמת כביש החיבור בין בית החולים בילינסון לדרך ז'בוטינסקי. פסקל היה אדם אמיץ שלא חשש להתמודד עם פקידות הברון ואף כלפי הערבים הראה נדיבות וכשצריך גם צריך כח.

פסקל עלה לא"י עם משפחתו מרומניה מהעיירה גאלץ שברומניה בשנת 1882 בהיותו בן 11 שנה. האוניה לא הורשתה לעגון בחיפה או ביפו ולכן עגנה בבירות בלבנון. בין המשפחות שעלו היו: פסקל, בריל, גראד ורובינשטיין. הם עלו להרי הלבנון ושהו שם מספר חודשים. בעת שהותם בלבנון נתקלו ברועי צאן יהודים ואחר מספר חודשים הצליחו להגיע לנמל חיפה והצטרפו למייסדי זכרון-יעקב.

סבלותיהם של בוני היישוב החקלאי בארץ היו מנת חלקו של פסקל הצעיר. שנתיים לאחר עלייתו ארצה מת עליו אביו שהיה היחיד בחבורת העולים אשר ידע לדבר עברית עם יהודי הארץ מבני העדה הספרדית. פסקל בנו של החלוץ העברי למד לומר רק את "הקדיש" בעברית. שפת הלימודים בבית הספר של חברת כי"ח (כל ישראל חברים) "אליאנס" שבחיפה שבו למד הייתה צרפתית.  מחיפה נשלח פרץ הצעיר ללמוד חקלאות אצל האגרונום  הגנן "דה-גור" (דיגור). בהיותו מצטיין בלימודיו ובעבודה נשלח בפקודת הברון ללמוד את תורת הנטיעה בבית-הספר לגננות ולמטעים בוורסאי צרפת. (בעצת הברון איתרו פקידיו צעירים מוכשרים מבני האיכרים בארץ ושלחום ללימודי חקלאות באירופה. הברון חשש שהלומדים לא יחזרו לישראל משתהייה בידם תעודת אגרונום. לכן דאג הברון להפסיק את לימודיהם לפני קבלת התואר.)

בן 21 חזר פרץ לארץ, עשיר בידיעות שרכש בצרפת, בעיקר ידיעות מעשיות. הוא העלה רעיון להקים מיד קורסים לחקלאות ואכן נתמנה לנהל את בית הספר להכרשת חקלאים צעירים שייסד הברון  בזכרון-יעקב.

תרומתו העניין בנין – מושבות

כעבור שנה יצא  להקים את המושבה בת-שלמה. שם נטע כרמי הענבים. גני הענבים הראשונים הגיעו בהיחבא ארצה מהודו (התורכים לא אישרו את הבאתם). באישון לילה על גבי גמלים, העלה פסקל, יחד עם חבריו את השתילים הללו לזכרון יעקב. הברחה של צמחים – חיים תחת השלטון התורכי הייתה כרוכה בסכנת נפשות. שלוש השנים שבהם כיהן פסקל בבת-שלמה כראש האדמיניסטרציה, היו שנים פוריות. יחסי ידידות נרקמו בינו לבין המתיישבים. שם נשא את מרים בת אליעזר (אחיו של שמעון רוקח מיפו). מבת-שלמה עבר פסקל לראש פינה. הוא מצא ב"ראש-פינה" משטר לא לפי רוחו, למרות האזהרות שהזהירוהו לבלי נסות לטהר את האווירה של מנגנון הברון עשה פסקל את מעשיו בגלוי. הוא הנהיג סדר במושבה. נטעו בה עצי-זית. בקרבת המושבה "יסוד-המעלה" נטע מטעי פרחים ריחניים שהיו מיועדים לתעשיית בושם. באותן השנים קשות עשה פרץ את אחד המעשים הנועזים הקשור בשמה של בירייה. לאנשי ראש-פינה היו מטעי שקדים בבירייה וגם זכות לקבלת מי-השקאה ממעיינות שבידי הערבים. אולם אלה מנעו בעד המתיישבים מלקבל מים. אנשי הגליל כמעט שהשלימו  עם המצב אבל פסקל לא השלים. הוא בא בלווית מספר איכרים לכפר הערבי  ובדיבורים נאים וגם באיומים ובמקלות השפיע על בעל הזכות על מקור המים לשנות את דעתו ומאז החלה השקאת כרמי השקדים במימי בירייה.

תוויות חדשות בחקלאות

פרץ פסקל, צלם ושנה לא ידועים

באותם הימים היה הגנן דיגור (הצרפתי) נוטע ענבים לפי השיטה הערבית הישנה. הברון שהבין כי בדרך זו לא יפיק רווח כלכלי הוא ביקש להפוך את החקלאות מראשיתה למשק רציונאלי ורווחי. משק חקלאי שהיבול שלו יהיה נוח לשיווק . בין היתר ביקש הברון לארגן תעשיית צימוקים מענבי "מלגה" לייצוא. לשם כך נשלח פסקל ב- 1896 לספרד ללמוד את מלאכת שימור ענבים ועשית צימוקים. הוא נוכח לדעת, שהדבר אינו קל משום שהפרי שלנו (בארץ ישראל) קטן מדי והזן אינו מתאים. למרות מסקנתו זו שנמסרה לברון החליט הנדיב לנסות את תעשיית הצימוקים, ואכן תעשייה זו נכשלה.

פסקל מספר על חוויותיו מהשהות בספרד. ביקור בספרד, בסוף המאה העשרים, היו בו למבקר היהודי חוויה בלתי רגילה. איש לא האמין ביהדותו . סיפר פסקל: "כשאמרתי שאני יהודי. ענו לי: "הרי היהודי הוא בעל עור אדום וזנב".

ב- 1897 הועבר פסקל לפתח תקוה ובה בנה את ביתו. הוא רכש פרדס צעיר בן 100 דונם והפכו למעין תחנת נסיונות לגידול פרי ההדר. בפרדס נעשו במשך שנים נסיונות במיכון, בהדברת מחלות, ובחקירת שיטות השקאה, הרכבה ואריזה. בפרדס זה עבדו: הגמל, מוטור הגז ומשאבת הקידוח העמוק כמו כן נבדקו בו הגידולי הלימונים והחושחש. בין עציו טיפח את החרקים המועילים והיה  הראשון שגידל את החרקים האלה שמשמידים את מזיקי העץ והפרי. פסקל היה החלוץ בארץ ובעולם החקלאות כולו שהמציא את הרכבת התמך במטעי ההדר. הוא זה שפיתח את ההרכבה על "חושחש" (תמוז מר) ונקרא בפי הפרדסנים "נציג החושחש" "אבו-חושחש" ו"מלך החושחש".  פסקל שיפר גם את עבודת הקטיף והאריזה בהנהיגו את שיטת האריזה האמריקאית ואת הקטיף במזמרות אמריקאיות. ביחד עם קבוצת ידידים עשה נסיונות ראשוניים של ההשקאה ממי הירקון. יחד עם חברו מנוער מ' אפלבוים  (שנא לאישה את אחותו של פסקל) ועוד מספר חקלאים החל בגידול הכותנה בארץ. ברם מאמץ זה נכשל לדעתו לא מפני רוע האדמה, אלא משום יוקר המים וגובה שכר העבודה.

פסקל ייבא לארץ בחשאי את עץ הפקאן ואת האתרוג הקורפואי מאלבניה.

קטיף בפרדס של פרץ פסקל, צלם ושנה לא ידועים

ב- 1905 הקים בשותפות עם שמעון רוקח, מאיר אפלבוים, יחזקאל בלום, לייב לוי. ושמואל מויאל את פרדס "בחריה" (השם הערבי היה "בוכריא" אך פינס המליץ לשנותו לבחריה) בן 600 הדונם, שהיה הגדול בארץ. הפרדס הושקה במימי נהר הירקון.(משאבות הפרדס הותקנו בפתחו של ואדי ליג'ה (נחל שילה) מחשש שהשלטון התורכי לא יאפשר לשאוב מים ישירות מהירקון שנחשב ביניהם כרכוש הואקף).

פסקל השתתף ביסוד חברת "פרדס" והיה חבר בהנהלתה במשך כמה שנים. כמו כן היה שותף בהקמת העיתון "החקלאי".

ב- 1915 הצליח פסקל לסכל את ניסיונם של הערבים לגזול 200 דונאם מאדמות כפר סבא. כנקמה הלשינו עליו הערבים בפני השלטון התורכי שהוא מקיים קשרים עם האנגלים והיה צפוי לו דין-מות. רק הודות לידידים בירושלים שהזהירוהו  בעוד מועד החליט להמלט למצרים. (לדברי אויביו הסיבה היא הייתה  שבבאר פרדסו התגלתה גופת פועלת ערביה צעירה שנכנסה להריון ממנו וזאת היא נקמת בני-משפחתה.)

גם בהיותו במצריים לא ישב בחוסר מעש… פסקל היה חבר של אהרון אהרונסון מזכרון יעקב והיה מקורב לאנשי ניל"י. לאחר גירוש תושבי יפו-תל-אביב בפסח תרע"ז החל אהרונסון (בסוף אפריל )1917 לפנות בקול-קורא ליהדות התפוצות לשם איסוף תרומות לעזרת היישוב. בראשית מאי 1917 הוקם במצרים "ועד מיוחד לעזרת נגועי המלחמה בארץ-ישראל" שפסקל היה אחד הפעילים בו. אהרונסון אף מינה את פרץ פסקל כממלא מקומו בפני השלטונות המטכ"ל הבריטי במצרים. בין היתר בהיותו במצרים היה פעיל גם במודיעין הבריטי. עם כיבוש ארץ ישראל על ידי צבאות בריטניה חזר פסקל לפתח תקוה כחבר שרות במודיעין הצבאי.

ב- 5 במאי 1921 (מאורעות 1921 תרפ") כשהותקפה פתח-תקוה דהר על סוסו בדרכי עקיפין ליפו להזעיק עזרה. תוך ניצול קשריו עם המודיעין הבריטי הצליח לזרז את שליחת העזרה הצבאית לפתח תקוה. הבריטים שלחו מכוניות משוריינות וכן מטוס שגילה את ההתקפת ערביי יהודיה מדרום למושבה. המטוס הטיל מספר פצצות ופיזר את המתקיפים. תודות לתגובה זו המושבה נצלה.

ביקור הלורד בלפור בפתח תקוה, מרץ 1925. בתמונה: אהרהם שפירא, פסקל ואדון בריל מלווים את הלורד בלפור

הכן פסקל היה סוג של ג'ימס בונד הפתח תקוואי. ידו בכל ויד כל בו

כתב זלמן חיימוב

ערכו לפרסום דוד ליברמן ונוני ירון

 

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, חקלאות, מאורעות תרפ"א, מתוך הארכיון, פרדסנות, פרץ פסקל, ראשית המושבה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה