גלגולי הארכיון לתולדות פתח תקוה, ד"ר יוסף לנג ז"ל

לזכרו של יוסי לנג, 5 שנים לפטירתו. יוסי היה חבר יקר, יועץ מדעי של הארכיון. אנו חשים את חסרונו עד היום. השאלות כשנה לפני פטירתו הפקנו את ספר "לפתח תקוה" בספר אוסף מחקרים שכתב יוסי במשך השנים בהם ליווה את הארכיון. אנחנו מפרסמים את אחד המאמרים המספר את סיפור הקמת הארכיון כפי שנבט מהמסמכים והפרוטוקולים.

"שגשגי פתח-תקוה, גדלי לתפארת!                                                                                             במוּזיאוּם גדול,                                                                                                                        בין ספרי ארכיון,                                                                                                                    תשמר עטרתך הישנה-העטרת                                                                                                      של אם-מושבות בציון".                                                                                                                  נ' אלתרמן, "ברכה לפתח-תקוה", הארץ, א' באייר תרצ"ז, עמ' 2.

הקדמה

במאמרו: "בין זיכרון להיסטוריה – על הבעיה של המקום",[1] פייר נוֹרָה טען שזיכרון והיסטוריה, הם ניגודים; הזיכרון נישא על ידי קבוצות חיות שהוא מלכד ולכן מספר הזיכרונות כמספר הקבוצות. הוא קולקטיבי ואינדיבידואלי. הוא מעוגן בפריט, בקונקרטי בתמונה ובמרחב. ואילו ההיסטוריה היא השחזור של מה שכבר איננו; היא ייצוגו הלא שלם של העבר. ההיסטוריה אינה של קבוצה, היא שייכת לכול ואף לא לאחד. ההיסטוריה מכירה רק ביחסי, וככזאת היא משמידה את הזיכרון הספונטני, שהוא לעולם חשוד בעיניה.

יוסי לנג נואם בטקס פתיחת הארכיון כ"ז אב תשס"ה 2005, צלם לא ידוע

להיסטוריון יש עניין רב בשימורם של מוזיאונים, ארכיונים, מבנים היסטוריים וכו' כי הם נחוצים לעבודתו. לדבריו, הארכיונים הם הכלים הבסיסיים של ההיסטוריה, הם תלי עדות מעולם אחר, הם סימני היכר ושייכות קבוצתית בחברה הנוטה להכיר רק ביחידים שווים וזהים.

הארכיון הוא מבצרם של המבקשים להגן על הזיכרון, כי בארכיונים מצויים מחוזות הזיכרון. הם חשובים כדי לעמוד על העיוותים שעושה ההיסטוריה בזיכרונות, לשה אותם ומאבנת אותם. מעבדת ההיסטוריה משנה את הזיכרון, ואילו הארכיון משמר בקנאות את הממשות של ההווה ומגן על זיכרון העבר. הארכיון הופך להיות אוצר הזיכרון, והוא הכהן הגדול של שימור הזיכרון. הוא מתמלא בתיעוד עצום ורב שלא ניתן לזכור אותו. בעשורים האחרונים גברה הדבקות בחפצי הזיכרון שהגדילה את היקפי הארכיונים הציבוריים, והפקת החומרים הארכיוניים הם צו התקופה. המעבר מן הזיכרון אל ההיסטוריה, הכריח כל קבוצה להגדיר לעצמה מחדש את זהותה על ידי החייאת ההיסטוריה שלה. מישל פוקו (Foucault) מגדיר את הארכיון כאתר כוחני שתכליתו להעמיד את אבני בניית העבר (התיעוד ההיסטורי) במסווה של כינוסן, ובמובן זה הוא פועל ממניעים לא טהורים (פוליטיים). הוגה הדעות ז'ק דרידה (Derrida) עוד הרחיק לכת וטען שהארכיון אינו מסתפק בשימור הזיכרון, והוא, הוא המאיץ את תהליך ההשכחה, שהרי כל מה שלא יישמר יעלם. הארכיון במהותו מבקש להשתלט באלימות על הזיכרון האנושי ולקבוע על פי החוק אילו מן הדברים ראוי לזכור, וממילא אילו, לשכוח.[2] המבקשים ללמוד ולתאר את דרך פעולתם של מוסדות ציבור ואישים ולהיטיב לעמוד על מניעי פעילותם השונים "לא יוכל לעשות זאת בלי החומר האינטימי יותר של הארכיונים".[3]

בעזרת הטכנולוגיות המתקדמות הוקלה הנגישות אל חומרי הזיכרון, וכיום עוסקים בכך לא רק היסטוריונים מקצועיים, אלא אנשים מתחומי ידע מגוונים ומן התחום המקצועי הם החוקרים את יסודות מקצועם ואת עברו (מחנכים את תולדות החינוך, ביולוגים, רופאים, מוסיקאים וכו'). ניתן גם לקבוע שככל שמתעצם כוחה של הגלובליזציה, מתגברת הכמיהה ל"שבטיות" וזו מחפשת את זהותה המיוחדת, הממוקדת במציאת השוני המייחד והמבדל ולא את המשותף.

החומר הארכיוני הוא חד-פעמי שנוצר במהלך פעילותם של מוסדות ויחידים,[4] וככזה הוא משמש תשתית המאפשרת את עיצוב זהותה של הקהילה וחשיבותו רבה ליצירת הקשר האינטימי והאישי. לארכיון תפקידים נוספים רבים כגון: שמירת עדויות על פעילויות מוסדיות ומשפחתיות, אסמכתאות משפטיות, נדל"ן, חיפושי קרובים, יחסים משפחתיים, שורשים וכו'

מה בארכיון

חיטוט במצאי התיעוד השמור בארכיון, הסרת האבק שנצטבר וקילוף השכבות שנתעבו זו על גבי זו, עשויים לגלות דרמות מרתקות ולחשוף טרגדיות מכמירות לב לצד תיעוד של התנהלות יומיומית חסרת השראה. הזיכרונות הקולקטיבים והאישיים צפונים בחומרים השמורים בארכיון (מכתבים, פרוטוקולים, רשימות מלאי ומצאי, קבלות, קובלנות, משפטים, פריטי לבוש, כלי עבודה ובית, צילומים, סרטים וסרטי-קול), הם התשתית שבאמצעותה מתעצבת ומתגבשת הזהות החדשה העכשווית. הרצון ואולי הצורך לעצב זהות חדשה הנשענת על גישות חדשות ותפיסות עולם מודרניות, גרמו לא אחת להתאים את דימויי העבר לצורכי ההווה והעתיד, ובתוך כך סולפו עובדות והוענקו משמעויות שונות לתופעות מן העבר.

כל מוסד וכל חברה מתעדים את מעשיהם, פעולותיהם וערכיהם, למען עצמם ולמען הדורות הבאים; גם פתח תקוה, ככל חברה נהגה כך. אולם, הארכיון שלה, מרכז התיעוד היישובי והקהילתי (Total Archive), הוא מקרה יוצא דופן.

שתי שאלות מרכזיות שהתשובות עליהן טרם נתבררו עומדות בבסיס הסקירה: א. מאימתי ניהלה המושבה ארכיון ב. מי היו מנהלי הארכיון, היכן הוא מוקם, מה נשמר בו – ומה לא נשמר.

כדי להשיב על השאלות הללו יש להתחקות אחר תולדותיה של "אם המושבות":

  • מרכישת אדמות המושבה תרל"ח-תרל"ט ועד לעזיבתה בתרמ"א.
  • מחידוש היישוב ביהוד בתרמ"ג ועד לקבלת חסותו של הברון רוטשילד (בשלבים החל מתרמ"ו)[5]
  • תקופת פקידות הברון תרמ"ח-תר"ס
  • תקופת יק"א – מתר"ס ועד תרע"ד מלחמת העולם הראשונה
  • שנות המלחמה תרע"ד-תרע"ח
  • משיקומה של פתח תקוה בתרע"ח ועד להיותה עיר 25 במרץ 1937
  • מאז ועד ימינו

הממצאים: א. משנותיה הראשונות של המושבה כמעט ולא נשמר כל תיעוד כללי. כלומר: מייסדי המושבה הן 'הירושלמים' והן 'הירקונים', ככל שניהלו את ענייניהם הציבוריים, לא שמרו על תיעוד רציף ומסודר. מתקופה זו שמורים בארכיון העירוני בעיקר תיעוד אישי, מסמכים (רכישת אדמות טייאן וקסאר), מכתבים ומפת פתח תקוה משנת תרמ"א (1881) [נעתקה ממפת הגרמני-טמפלרי תיאודור סנדלר ב-1880].

עם חידושה של המושבה והצטרפותם של 'הביאליסטוקאים', תחילה ליהוד ואחר כך לפתח תקוה התנהלו בה החיים ע"י ועד מקומי נבחר, הוקמו מוסדות שונים, נוסדו אגודות ומנגנונים קהילתיים ונשכרו בעלי מקצוע ונותני שירותים (רב, שוחט, רוקח, מלמדים וכו'). כשעברו כ"ח המשפחות המבוססות במושבה לחסות פקידות הברון, פסקה עבודת הוועד,[6]  ואת ענייני המושבה ניהל ועד בעלי הכרמים (עד מרחשוון תרנ"ט) עד לייסוד הועד הכללי.[7] האגודות והמוסדות הוסיפו לפעול כמקודם (בתי הספר, תלמודי התורה וכו'), אך למרבה הצער הם לא הותירו כמעט עדויות בכתב על פעילותם.

"לפתח תקוה"

משעברה המושבה לחסותה של יק"א (1900) הונהגו חיי תושביה ע"י הועד המקומי (1902) ודיוניו נרשמו בדקדקנות רבה ונשמרו בארונות שהוקצו להם, אך לא טופלו כראוי [כל התיעוד הנ"ל נכלל כיום בחטיבת "מסמכי יסוד"]. הדים לגורלו של הארכיון ולחומר שנשמר בוועד המושבה ניתן למצוא בפרשיות שהתחוללו סביב הוצאתם לאור של ספרי היובל שהתפרסמו במהלך י"ג העשורים למן הקמתה של פתח תקוה.

יובל החמישים של המושבה נדון לראשונה בישיבת המועצה והוועד כבר בשנת תר"ף (1920), שמונה שנים לפני המועד! הוצעו אז, בין השאר: א. 'לסדר ספר של יחס המושבה מיום הוסדה עד היום' ולנהל "פנקס קהל" שבו ירשמו כל הענינים היומיומיים. ב. לקרוא בעיתונים לכל מי שבידו 'דוקומנטים מהשתלשלות המושבה' למסרם לועדה שתבחר, "ועדת יובל" שתאסוף את החומרים הללו ומידע שפורסם בעיתונים לקראת הדפסת ספר יובל בבוא העת.[8]

ועדת היובל שנבחרה החליטה לנהל את "פנקס הקהל", ובאמצעותו לתקן את כל שעוּות בעבר,[9] ובמקביל הגיעה לסיכום (גם כספי) עם יעקב יערי-פולסקין שהתמחה בחיבור מונוגרפיות,[10]  שיכין את החומר ההיסטורי לספר שיראה אור במועד שייקבע, ויערי אכן עסק באיסוף החומרים והכין תוכנית מפורטת לספר.[11]

בספר היובל הראשון שראה אור בשנת תרפ"ט, 1929 נרשמו הדברים האלה: "בשל חיפושי התורכים

"לפתח תקוה"

הוכרח ועד המושבה לאבד בעצם ידו את כל הארכיון שלו, וכשרבו ההתנכלויות, כל אלו שהיו בידיהם יומנים, רשימות, זיכרונות משפחה ואפילו דברים יקרי ערך כגון: מסמכים שטרי מקח וממכר, הכל דנו לשריפה. ומה שנשאר נתגלגל אצל פלוני בדרך נס, לא היה ידוע דבר מציאותו לבעליו ועאכו"כ [ועל אחת כמה וכמה] למאספים",[12] גורל דומה נגזר גם על הארכיונים במושבות אחרות.[13]

בעת ביעור הארכיון של ועד המושבה, ככל הנראה בדצמבר 1918, ערב הגירוש מפתח תקוה, נתבקשו אחדים מתושבי המושבה ע"י מזכיר הוועד לעזור לברר מתוך הארונות את הספרים והכתבים שיש הכרח לשמרם ולהטמינם. אהרון נחמני לקח אתו לביתו חבילה שלמה לבררה. נעשה חיפוש בביתו והוא נשלח לדמשק, ולחלב, שם נכלא למשך י"ב חודשים. בגלותו הוא שמר על החבילה החשודה ושב עמה לארץ. בחבילה זו נשמרו הפרוטוקולים של ועד המושבה, כנראה מחודש אדר תרס"ג (1903). נחמני מסר את החומר ששמר לוועד המושבה כ-400 עמודי פרוטוקולים של ועד המושבה, לאחר התדיינות ממושכת ותמורת תשלום שקיבל עבור שמירתו והסכמה לפרסם את יומניו מן המלחמה בספר היובל.[14]

חברי ועדת ספר היובל, ביחד עם יעקב יערי-פולסקין, שנתמנה לחבר את הספר, סבבו בין תושבי המושבה, לחפש עדויות בכתב והן דברים שבעל פה אודות תולדות המושבה. הופץ גם כרוז בעיתונות [תרפ"ז] שבו נתבקשו התושבים שיש ברשותם חומר על פתח תקוה שיודיעו את שמם לוועדה וחבריה יבקרו אותם בביתם. ואכן, נאספו מסמכים רבים בעלי ערך (חלקם במצב של התפוררות), וכן יומנים וזיכרונות שנשתמרו בבתים והם הרוח החיה בספר.[15]

בשנת 1943 נתנה מועצת העיר את דעתה לראשונה לגורלו של החומר ההיסטורי, שהיה מפוזר במקומות שונים ובידי אנשים שונים, והחליטה לקבצו למשמורת בחדר אחד שישמש הארכיון של פתח תקוה, ועקיבא ליברכט קיבל עליו לנהלו. [16]

בשלהי 1944 דנה מועצת העיר שנית בסוגיה ובחרה ועדה בראשותו של ליברכט, שבאה בדברים עם מחברי ספר היובל א"מ חריזמן ועם שארי יערי-פולסקין, ולאחר התדיינות ממושכת נמסרו לידיה החומרים שנשתמרו בידם לאחר פרסום ספר היובל. הוטל על ליברכט לארגן את החומר שהיה מונח במחסן העירייה,[17] ובדו"ח על עבודתו מינואר 1945 ועד 2.5.1945 הוא ציין את עיסוקו הרב ברישום הפרוטוקולים העתיקים מי"ח בשבט ועד כ"ה באלול תרס"ז [כך!], עפ"י הנחיותיו של אלכס ביין מנהל הארכיון הציוני המרכזי בירושלים, והוסיף שאת הפרוטוקולים מסיוון ועד אלול תרע"ג יש לבחון לפני סידורם. את החומר הארכיוני שאוכסן במחסן העירייה הוא סידר בשתי חטיבות: א. חומר היסטורי מעניין ובכללו 17 ספרי העתקות של פרוטוקולים מן השנים תרע"ג-תרפ"ד השמורים ב- 29 תיקים ב. חומר של חשבונות אישיים, מסים וכו'

שאר החומר שנותר במחסן, נמסר לאחריותו של שרייר. ליברכט, בתוקף תפקידו, סקר את העיתונים, גזר מהם את המידעים הרלבנטיים (המעניינים) וסדרם ב- 8 תיקי נושאים: ידיעות פ"ת, דבר הממשלה, אספקה וכלכלה, חינוך, חקלאות פרדסנות ושונות. הוא דרש ארון נוסף כדי שהחומר לא יעמוד בקופסאות פתוחות בחדרו ושניתן יהיה לנעול אותו.[18]

לאחר סיום חגיגות יובל ה- 70, החליטה מועצת העיר לקבץ את החומר התיעודי למשמורת בחדר אחד שישמש הארכיון של פתח תקוה.[19] בדו"ח שמסר ליברכט לראש העירייה יוסף ספיר הוא דיווח שהוא אוסף את כל העיתונים המגיעים לספרייה בשלמותם וגם גוזר כנ"ל, ודרושים לו ארונות שיעמדו בחדר הקריאה שבספריה,[20] אולם, מסיבות שטרם הובררו לא כך היה.

בשנת 1949 פרסם אלעזר טרוֹפֶּה את ספרו, ראשית, למלאת שבעים שנה לפתח-תקוה (תרל"ח-תש"ח), פתח-תקוה תש"ח-1948. הוא קונן על שטרם נמצא גואל שיקבץ את "האורות הגנוזים למסכת אחת", וקרא "לחשוף ולנער מן האבק והעובש את ספרי הפרטיכלים והמיסמכים המשמשים מאכל לעש ולעכברים". במהלך כתיבת ספרו אורו עיניו מן השפע הרב! ומפעם לפעם הגיע לידיו חומר "יותר ויותר מעניין מקודמו". מרבית התעודות והמסמכים שכלל בספרו לא הופיעו בספר היובל, ולדעתו מצויים עוד חומרים רבים "והם מחכים עוד לגואלם, שבוודאי לא יבושש לבוא". טרופה לא הסתפק בחומר הארכיוני שהיה מול עיניו. הוא ראיין את ותיקי העיר כדי להציג  מסכת רחבה,[21] אך למרבה הצער המסמכים הללו והעדויות לא נשמרו בארכיון.

בספרו, יסודות לתולדות פתח-תקוה שפורסם כעבור שנה, נדרש טרופה שנית לגורלו של הארכיון וציין שהתעודות המודפסות בספרו טרם ראו אור,[22] והדגיש במיוחד את גלגוליו של "ספר האחוזה", שבו נרשמו כל העסקות הקרקעיות של המושבה. לדבריו, ספר האחוזה הוצע ע"י יהושע שטמפפר בתרנ"ו-תרנ"ז, ומשה חיים סלור ארגן אותו, עפ"י חלוקה לי"ב חלקים כשבטי ישראל, וניהל אותו בקפדנות, והוא נשמר (מקור והעתק), בבית וועד המושבה ובבית הרב ומשנת תרס"ט נשמר עותק ממנו בבנק אנגלו-פלסטינה.[23]

על גורלו של "ספר האחוזה", המשמש מקור מידע ראשוני רב ערך לתולדות פתח תקוה, קיימות גרסאות שונות וסותרות; הגרסה השכיחה היא שבמלחמת עולם הראשונה, הוסתרו "ספר האחוזה" ועוד מסמכים חשובים באחד מפרדסי המושבה, אך בשוב התושבים מן הגירוש לא יכלו למצוא את מקום המסתור. נמסר גם שהמסמכים החשובים וספרי הפרוטוקולים נארזו בארגז מצופה פח ונטמנו בפרדסו של יהושע שטמפר סמוך לתחנת הרכבת,[24] ומישהו אף דאג לסמן את העץ, שתחתיו נקבר, אך כל הניסיונות למצאו עלו בתוהו. למרבה המזל ההעתקה מספר האחוזה נשמרה בידי ליפא ויניצקי.[25] גרסה אחרת מסר ד' תדהר ולפיה הטמין דב ימיני (ליפשיץ) את "ספר האחוזה" במתחם היקב ולאחר המלחמה מצאו והחזירו לוועד המושבה.[26]

במקום אחר נכתב שלבקשת ראש ועד המושבה שמעון זבלדוביץ, הסתיר משה שמואל ראב (בן עזר) את "ספר האחוזה" במקום בטוח.[27] אישור נוסף לגרסא זו דווקא, המפריכה את השמועה כאילו הופקד הספר בידי דב ימיני, אושרה בכתב ידו ובחתימתו של זבלדוביץ.[28] כך או כך, עם תום המלחמה נמסרו "ספרי האחוזה" שנשמרו לידי מ"ח סלור, שהפקידם כאמור בבית הרב ובבית הוועד.[29]

למרות חסרונו של חומר ראשוני, עלה בידי טרופה למצוא מסמכים ופרוטוקולים של ועדי המושבה למן שנת 1903, שלא עמדו משום-מה לנגד עיני קודמיו, והם שמורים עד היום בארכיון.

חסרונו של הארכיון "הראשוני" של פתח תקוה העסיק גם את חברי ועדת ספר יובל ה-75

ואת מחברו גצל קרסל [אם המושבות פתח-תקוה תרל"ח-תשי"ג, 1878-1953, הוצאת עירית פתח-תקוה תשי"ג]. "הידיעה" כאילו "ארכיון המושבה נגנז ונעלם", הקשתה על קרסל והוא פרסם קריאה לכל מי שברשותו "חומר היסטורי ודוקומנטרי (זכרונות, מכתבים, תעודות, פרסומי הועד והעיריה, תמונות וכיוצא באלה") להודיע לעירייה.[30] כדי לסייע בחיפוש החומרים ובכללם את ארכיון המושבה הנעלם, התגייסו בעירייה לחיפושים והשקיעו מאמצים רבים בסיוע ציוד מכני כבד שהעמיד חיל ההנדסה של צה"ל לשם כך, אך לשווא. [31]  גם חיפושיו של פרופ' יהושע בן אריה (נינו של שטמפר),  בשנת 1978, לא העלו דבר.

הפעילות להקמת הארכיון ההיסטורי

בשנת 1954 לקראת סיום בניין בית העירייה החדש, עלה בחריפות מיקומו של הארכיון ההיסטורי, שמצבו היה בכי רע. מנהל הארכיב באותם הימים, דוד אברהמי הציע למזכיר העירייה לחטא את החומרים ולדאוג לתיקים מתאימים ולתיוק מסודר.[32] כעבור חודשים אחדים דנה מועצת העיר בצורך הדחוף בהקמת ארכיון היסטורי ולרכז בו את המסמכים המפוזרים במקומות שונים בארץ. נדונה גם ההצעה לייחד בארכיון שיוקם מדור מיוחד שיוקדש  לארכיוני המושבות הראשונות שהוקמו לפני ייסודה של התנועה הציונית וליתר דיוק עד שנת 1900. על פי אותה ההצעה אין להסתפק באיסוף התעודות ובריכוזן בארכיון פתח תקוה, אלא לפרסמן בספרים ובחוברות כקבצים לתולדות המושבות הראשונות. מלבד אלה יקבל עליו הארכיון לראיין ולדובב את זקני המושבה וותיקיה,  בני הדורות השני והשלישי, ולשמרם.[33]

פנחס רשיש ראש העירייה, הודה שהחומר ההיסטורי הקיים בארכיון "הוא די-רציני", וההכנות לסידורו אינן מספקות. הוא הציע את התפקיד לחוקר אליקום (גצל) קרסל וזה נאות לקבלו.[34] היוזמה הזו גוועה מעצמה, הארכיון נותר בעליבותו במרתף העירייה, וכל הנסיונות לשפר את מצבו נתקלו באדישות.[35] באותו הזמן הציע מזכיר העירייה, לאור פניית משרד הפנים, להעביר לגנזך המדינה את החומר שאינו דרוש לעירייה.[36] במקביל, ואולי קודם לכן, שלח רשיש את שמואל שי ללמוד ארכיבאות בגנזך המדינה, לקראת הקמתו של ארכיון היסטורי,[37] ולאחר חצי שנה, בשובו לעירייה, הוא החל לארגן את החומרים שהיו שמורים בארון (ובהם גם הפרוטוקולים מתרס"ג וספר האחוזה). שי דיווח עליהם לפ"א אלסברג, גנז המדינה, וזה כנראה פרסם את הדברים הבאים בעיתונות: "שלושים שנה מתולדותיה של פ"ת שהיו לוטות סוד כיוון שאבדו כל ספרי הרישום והפרטיכולים, המספרים עליהם – ניצלו משכחה במקרה. לקראת הקמתו של ארכיון היסטורי נערכו חפירות במרתף בנין העיריה ונתגלו".[38]  שי דאג לשימור התעודות והמסמכים בכ-30 קרטונים גדושי חומרים ראשוניים.

במסגרת הפעילות העירונית סביב חגיגות יובל ה- 80 (1958) נתקבלה החלטה לרכז את כל החומר הארכיוני בבית יד-לבנים באגף שנקרא "זכר ראשונים" שנחנך בחגיגות היובל בנוכחות נשיא המדינה יצחק בן-צבי.[39] עוד קודם לחנוכת האגף המיוחד, פנה ברוך אורן, מנהל הבית, אל משפחות הוותיקים שימסרו לו מסמכים, צילומים וכו' והצליח לרכז במקום חומר אישי רב ערך,[40] אך שאר החומרים נותרו במרתפי העירייה למשך שנים. רשיש שב והציע לקרסל לארגן את הארכיון באגף החדש, אך גם הפעם הרעיון לא יצא אל הפועל אלא בצעדים מהוססים החל מ-1958 במלאות לפתח תקוה שמונים שנה.[41] ברוך אורן מנהל בית יד-לבנים מראשיתו ועליזה וורם (1981-2003), ארגנו את החומרים הקיימים ואת אלה שהתקבלו במהלך השנים, בתיקים והעניקו להם סימולים – ז"ר [=זכר ראשונים], ובכך הוקם מסד ראשוני של ארכיון, גם אם לא תמיד על פי העקרונות המקצועיים.

למרות המאמצים שהושקעו, לא שפר גורלו של הארכיון ההיסטורי ובשנת 1987 הוא נדון במועצת העיר. מדברי המתדיינים ניתן ללמוד שכבר ב-1981 ביקר במקום ד"ר משה מוסק מגנזך המדינה והוסכם שהעירייה תפעל להקמתו של ארכיון היסטורי. מסתבר שהחומר הארכיוני שכבר הועבר למרתף בבית יד לבנים ו"נשמר" במיכלי קרטון, נרשם באופן מדעי לנושאים תוך ציון השנים, ונעשה רישום לפריטי עיזבונם של הרב א"ל פרומקין, י"מ סלומון, י' שטמפר, ע' ליברכט, הרב י"א ציטרון, משפחת בכר, וכן מסמכי יסוד.[42] כעבור כשנה התקיים דיון בנושא הקמת הארכיון ההיסטורי בבית יד לבנים.[43] בעקבות הדיון הזה נערכו ביקורים בארכיון ובמוזיאון ראשון לציון, והוטל אל מנהל בית יד-לבנים להגיש תכניות להקמת הארכיון ההיסטורי.[44] ב- 1983 הוגשה התוכנית להקמתו. התכנית הציגה את תפקידי הארכיון כדלקמן: שימור החומר הקיים, איסוף ושיקום חומר אותנטי, הקלטות וראיונות עם ותיקים, איסוף ספרים וכתבי עת בנושאי העלייה הראשונה והשנייה ושימור קטעי עיתונות בנושאי העיר פתח תקוה. הוצע גם שהביקור בארכיון וחשיפה למסמכיו ולמוצגיו, יהווה חלק מתכנית הלימודים של בתי הספר. בתכנית המוצעת על הארכיון לתת שירות לכל מאן דבעי ולפרסם דפי מידע ועוד כהנה וכהנה. אולם דבר לא נעשה, למרות מכתבים נזעמים של תושבי העיר לראש העירייה ובהם קבילות על ההזנחה הרבה.

דב תבורי, ראש העירייה (1989-1978) דחה את הביקורת ודיווח על מו"מ שהוא מקיים עם הנהלת יד יצחק בן-צבי בירושלים שיסייע לטפל בארכיון, אך למרבה הצער היוזמה הזו נכשלה. גם התביעה ליעד מבנה מתאים לארכיון נדחתה מסיבות תכנוניות-קונצפטואליות. [45] התוצאה היא שפרט לתחזוקה מינימלית ולניסיון לרתום את משאבי הארכיון לצרכי מערכת החינוך בעיר, לא זכה הארכיון לטיפוח ולטיפול הנדרשים. בשנת 1995 העבירה הגב' עליזה וורם את מיכלי הקרטון ובהם החומר ההיסטורי שארגן שי מן העירייה לחדר הארכיון בבית יד-לבנים ומאז הוא שם.[46] התעודות והמסמכים ההיסטוריים שהועברו לחדר הארכיון לא טופלו כנדרש והקיטלוג נעשה שלא עפ"י אמות מידה מדעיות.[47]

למרבה הצער, המודעות ההיסטורית של תושבי פתח תקוה, לא באה לידי ביטוי הולם ביחסם של פרנסיה לארכיון ההיסטורי. במשך השנים הוצעו אמנם הצעות חשובות אך הן לא הבשילו למעשים של ממש; האכסניה לא הייתה ראויה, התנאים לא עמדו בתקנים מקצועיים, לא הועסקו בו די בעלי מקצוע וההזנחה הייתה מנת חלקו. כתוצאה מכל אלה נעלמו מסמכים חשובים ואחרים נפגמו כמעט ללא סיכויי שיחזור.

חומר היסטורי רב הועבר במהלך השנים לארכיונים שונים כגון: גנזך המדינה, ארכיון החינוך היהודי באוניברסיטת תל-אביב (ארכיון חיון), מכון לבון, הארכיון הציוני המרכזי ובית הספרים הלאומי בירושלים (ארכיון א"ל פרומקין V.951).

בשנת 2003 חל מפנה משמעותי בתפיסת חשיבותו של הארכיון ההיסטורי ומאז הוא פועל  כארכיון כוללני – Total Archive – גישה הדוגלת בתיעוד הספקטרום הרחב ביותר של פעילות החברה היוצרת את החומר הארכיוני ובביטוי ערכיה. ארכיון כוללני משלב בתוכו תעודות רשמיות- מנהליות של גופים ומוסדות עם אוספים של אנשים ומשפחות (אוספים אישיים) וחומרי תיעוד לסוגיהם כגון: אוספי תצלומים, מפות, מודעות וכרזות, חפצים מוזיאליים, תיעוד בעל פה, סרטים, ספרים ועיתונים. כיום, הארכיון שומר, אוסף, מציג ומאפשר שימוש במידע (בחומר ארכיוני) האצור בו לקהל הרחב.

בין אוספיו: הארכיון המנהלי של הרשות המקומית פתח תקוה (ועד המושבה, המועצה, ארכיונים מנהליים של גופים ומוסדות אחרים שפעלו בעיר ובקרבתה): "בית האיכר" ו"בית נטע",[48] קיבוץ "גבעת השלושה", "האגודה למען החייל"; אוספים אישיים של ותיקי המושבה ומשפחותיהם. אוספי מפות ושרטוטים, כרזות ומודעות, ראיונות, ספרים ועיתונים. בארכיון שמורים אוספי צילומים של הצלמים בן נעם, אלחונס, שוויץ, זכריה שדה ואחרים, המתעדים ויזואלית את חיי המושבה והעיר על אירועיה ואנשיה. מן הראוי לציין את עבודתם של דוד גולדברג, חיה איכילוב וצבי גולדשטיין שאספו חומרים ותיעוד היסטורי מאת בני המייסדים וצאצאיהם וארגנו תיקים אישיים חשובים, כמו גם ארגונו של החומר שנצבר ב"בית האיכר" והועבר לארכיון ההיסטורי.[49]

עם המבט לעתיד

לטיפוחה של הגישה החדשה הזו תורמת הגב' דרורית גור-אריה שקיבלה עליה את האחריות לפיתוחו של הארכיון, והצליחה לשכנע את ראש העירייה מר יצחק (איציק) אוחיון וגורמים נוספים להכיר בחשיבותו וכתוצאה מכך החלה העירייה להשקיע משאבים כדי להתאימו לעידן המודרני, בגישה מקצועית ובשימוש בטכנולוגיות חדישות. כיום עוסקים בסידורם המקצועי וברישום מחודש ומעודכן של המסמכים הרבים, בארגון, קיטלוג ורישום אוספי הצילומים, הספרים ושאר הפריטים, במחשובם ובהכנתם לשימוש נגיש ונוח, וכבר עתה הם מהווים משאב חשוב ביותר למדריכי המוזיאון העירוני ולחוקרים. במקביל, נאספים מסמכים, צילומים ופריטים שונים שנשמרו במשפחות הוותיקים, והוגבר גם קצב הראיונות עם צאצאי ותיקי פתח תקוה.

לאחרונה (2004) נרתמה משפחת ירקוני לפיתוחו של הארכיון ההיסטורי בשימת דגש על שליחותו החינוכית. רות ירקוני ובניה עדי ויורם תרמו סכום ידוע לשיפורו של הארכיון ולהכשרתו למוסד מכובד ויעיל לחוקרים ולמתעניינים. הארכיון יוזם, שותף ואף אחראי לקיומם של ימי עיון אחת לשנה בנושאים שצביונם מקומי ולעתים בתחומים בעלי אופי ארצי.

קריאת הארכיון על שמו של עודד ירקוני ז"ל הוא ציון דרך בתולדות הארכיון והנצחה מכובדת לפעלו בשדה החינוך לחיבתו למושבתו פתח תקוה ולאהבת ארץ ישראל. זו גם ההזדמנות לציין את מסירותם של המנהלת הגב' גליה דובידזון, והעובדים נוני ירון, שרונה מישאל, חזי ראובני ונתי מלאכי, ואת האווירה הנעימה השוררת בו. ראויים לכל שבח מתנדבי הארכיון, גב' דבורה ברוכין, גב' חני גולדווסר, גב' יעל שהם, צבי (ויקי) קאופמן, גב' רוחה שפירא, ראובנה ודוד ליברמן, דוד רז, רותי לוינובסקי, עמוס שיפמן ודוד בן עזר (יקיר העיר לשנת 2006), שבזכותם הארכיון משמש כבר היום מוקד לימודי לסטודנטים לארכיבאות בעבודתם מעשית.

יש לקוות שמעתה ואילך תשודרג פעילותו של הארכיון והוא יצליח למצב את עצמו כגורם מרכזי ומקצועי בהנחלת תולדות פתח תקוה, אישיה, מוסדותיה וערכיה בקרב תלמידי העיר ואזרחיה, ומשאב רב השראה לא רק לחוקרי העבר, אלא גם לאלה הנושאים עיניהם לעתיד- בחינת שורשים וצמרות.

[1]  פ' נורה, "בין זיכרון להיסטוריה – על הבעיה של המקום", זמנים, רבעון להיסטוריה, 45 (קיץ 1993) אוניברסיטת תל-אביב, עמ' 5-19.

[2] Derrida Jacques, Archive fever: a Freudian impression, Chicago University 1998 ז'אק דרידה (תרגמה מצרפתית מ' בן נפתלי), מחלת הארכיב, רסלינג תל-אביב 2006. ראו בקצרה: גיש עמית, "למה משתוקק הארכיון", הארץ, 18.9.2006(גיליון לחג).  Foucault m.,L'archeologie du savoire, Paris 1971  מישל פוקו (תרגם מצרפתית אבנר להב), הארכיאולוגיה של הידע, תל-אביב 2005. יעוץ מדעי אלי שיינפלד.

[3] א' ביין, "על עתידו של עברנו – מצבם וגורלם של הארכיונים היהודיים בתפוצות ובארץ", ארכיון, 4 (תש"ן), עמ' 31-30.

[4] פ"א אלסברג, "מקומם של ארכיונים במערכת מידע ותיעוד", מסות ומחקרים בספרנות: מוגשים לקורט דוד וורמן במלאות לו שבעים וחמש שנה, ירושלים תשל"ו, עמ' 19.

[5] לראשונה נידב הברון 1000 פראנק לשנה להקמת בית מרקחת. "מקרב הארץ", הצבי, 3 (ז' בחשון תרמ"ו).

[6] י' ראב, התלם הראשון: זכרונות 1862-1930, נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב), מבוא מאת ג' קרסל אחרית דבר מאת אהוד בן עזר, ירושלים תשמ"ח, עמ' 115.

[7] בארכיון הציוני המרכזי (להלן, אצ"מ), שמורים פרוטוקולים של ועד הכורמים מן השנים תרנ"ח-תרנ"ט A9/155 . ועד כללי לכורמים, לפרדסנים ולשדות נוסד בי"ב בחשון תרנ"ט. ציטוט מהפרוטוקולים בספר היובל (תרפ"ט), עמ' תמד-תמו. הוועד לא דן בסכסוכים בין-אישיים, הללו נדונו בפני הרב המקומי או פקיד הברון; י' עצמון, היסטוריה בשר ודם: הציונות מנקודת ראותם של מנהיגי מושבת ראשונים, ירושלים תשס"ה, עמ' 48-47.

[8] פרוטוקול מישיבת המועצה והועד, מוצש"ק כ"א באייר תר"ף. ארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני [להלן, אפ"ת], 2.2c/6c. חברי ועדת היובל וסדור פנקס השתלשלות המושבה: שדרוביצקי, ב' סלמון, בנימין דיסקין, פרץ פסקל, וויניצקי, דינוביץ וב' גיסין. פרוטוקול ועד המושבה, אור ליום ג' כ"ג באייר תר"ף, אפ"ת, שם.

[9] ישיבת ועדת היובל, אור ליום כ"א בסיון תר"ף, אפ"ת, 2.30/4; ישיבת הועדה, מוצש"ק ט"ז מנחם אב תר"ף, שם, שם.

[10] יעקב פולסקין (פרייסלב, אוקראיינה 25.12.1886 – תל-אביב 4.10.1944). פועל נודד ושומר חקלאי בפתח תקוה ובגליל ששימש בתרס"ו עוזר לספרן בספריית הפועלים במושבה. בשנים 1914-1918 חי באמריקה וכתב מונוגרפיות שונות ביידיש, ובהן גם על ראשוני פתח תקוה, שתורגמו בידי יוסף לואידור ואחרים. ראו: חולמים ולוחמים: ציורים ורשימות מחייהם ופעולותיהם של יוצרי הישוב החדש בארץ-ישראל משנת תרל"א-תרפ"א (עם תמונות). כרך ראשון חלק א'-ב', יפו ארץ-ישראל תרפ"ב. (נדפס בדפוס איתן ושושני, המו"ל : ש"ז גיסין). המהדורה השנייה (תל-אביב תש"ו) שונתה בפרטים רבים מהראשונה. ראו גם: א' אוסטרובסקי, מול הניר, תל-אביב 1963, עמ' 184-181. הובא אצל מ' רייכר, התלם הארוך (לעיל), עמ' 39-38; ד' שידורסקי, "שורשיה של ספריית הפועלים הארצישראלית", קתדרה, 49 (תשרי תשמ"ט), עמ' 123. יערי-פולסקין שימש השראה לש"י עגנון בתיאורו את גורישקין בספרו "תמול שלשום". חיים באר, גם אהבתם גם שנאתם: ביאליק, ברנר, עגנון מערכות יחסים, תל-אביב 1992, עמ' 81.

[11] א' עזריה (בא כוחו של יערי-פולסקין) אל המועצה המקומית פתח תקוה, י"ז בסיון תרפ"ו. אפ"ת, 5-2/ז"כ (סימול קודם 13-3/ש).

[12] ספר היובל הראשון, למלאת חמשים שנה ליסוד פתח-תקוה תרל"ח-תרפ"ח, תל-אביב התרפ"ט, עמ' XXVII.

[13] ר' אהרנסון, "ארכיונים במוזיאונים היישוביים של המושבות הראשונות", עיונים בארכיונאות, 4 (ניסן תשס"ג), עמ' 27 ובו על חיסול הארכיון בחדרה (שם, עמ' 32, הערה 1) ובמקומות אחרים. נושא זה ראוי לבחינה יסודית.

[14] זיכרון דברים בין מרדכי סלומון ואהרון נחמני, י"ד באדר א' תרפ"ז, אפ"ת, 2.30/4. ראו: "במצור ובמצוק (מחיי וקורות פתח-תקוה בחזית המערכה)". רשימות יומן מאת מאן-דהוא. נדפס ב"הד העם" (תרפ"ד-תרפ"ה) ובספר היובל, עמ' תקיט-תקנד. ראו גם דוד גולדבלום, "בוררות בין ועד המושבה לבין ה' א' נחמני", דאר היום, 14.4.1927 ולפיו נחמני החזיר 500 דפים! תודה לזלמן חיימוב על ההפנייה. הפרוטוקולים השמורים באפ"ת הם מן השנים תרס"ג-תרס"ז ומשנת 1913 ואילך. יש לציין שבמשך שנות המלחמה התנהלו ישיבות הועד כסדרן ונרשמו פרוטוקולים.

[15]  ספר היובל, עמ' XXVIII.

[16]  ישיבת מועצת העיר מס' 124, 14.11.1943, אפ"ת.

[17]  ישיבת מועצת העיר מס' 160, 26.11.1944, אפ"ת. הוצעה גם הרחבת הועדה לספר היובל על פי מפתח מפלגתי. שם, ישיבה מיום 7.1.1945.

[18]  אוסף אישי של ליברכט (מעטפה מס' I א'), אפ"ת.

[19]  ישיבת מועצת העיר מספר 124 (לעיל, הערה 16).

[20]  ליברכט אל ספיר, 20.10.1948, אפ"ת, תיק ליברכט 22/ז"כ (סימול קודם: 12-6/ש); שם, 5.14/7

[21]  א' טרופה, ראשית, למלאת שבעים שנה לפתח-תקוה (תרל"ח-תש"ח), פתח-תקוה תש"ח-1948. בדבריו, "עם הקובץ", עמ' 11.

[22] א' טרופה, יסודות, לתולדות פתח-תקוה, פתח-תקוה תש"ט-1949, עמ' 17. טעה טרופה; התעודה הראשונה "תכנית הסכם לעבודה שתופית" פורסמה אצל א' דרויאנוב, כתבים לתולדות חבת-ציון וישוב ארץ-ישראל, ג, תל-אביב תרצ"ב, עמ' 286-285.

[23] ציוני, "תוצאות המהפכה", הצבי, 248 (כ"ח באלול תרס"ט), עמ' 2;  "בפתח=תקוה", האור, 23 (י"ג בחשון תרע"א). עפ"י גרסא אחרת חייב בנק אפ"ק את ועד המושבה בתרע"א להכין עותק נוסף שיישמר בכספת הבנק.

[24] ראו סיפורה של זהבה בן-דב (לבית שטמפר), "תעלומת הארגז בפרדס" (ללא מקום ושנת ההוצאה).

[25]  א' טרופה, יסודות, לתולדות פתח-תקוה, פתח-תקוה תש"ט-1949, עמ' 65-64.

[26]  ד' תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, דמויות ותמונות, א', תל-אביב 1947, עמ' 241.

[27]  ד' תדהר (לעיל), א', עמ' 195.

[28]  פורסמה בהבוקר, ט"ו באלול תשל"ד (ספטמבר 1973), ואת הדברים שהפיץ ימיני בעזרת תדהר, (לעיל). מכתבו שמור באפ"ת, 54-6/ז"כ.

[29]  משה חיים סלור אל ועד המושבה, כ"ט באייר תרע"ט, אפ"ת, 2.18 (סמול קודם 7-11/ש; צא-48/ז"כ).

[30]  ג. ק. [גצל קרסל], "להציל משכחה", פתח-תקוה, עתון העיריה, 3 (ניסן תשי"ב – אפריל 1952), עמ' 3; ב. א., "ספר היובל פתח-תקוה (עם קריאה ראשונה)", שם, 6, גיליון יובל ה-75 (חשון תשי"ד, אוקטובר 1953), עמ' 8.

[31] ז' יואלי, "דברי חתימה", ג' קרסל, אם המושבות פתח-תקוה, תרל"ח-תשי"ג 1953-1878, דברי פתיחה – ד. בן-גוריון, שבעים וחמש שנות חיים, עירית פתח-תקוה תשי"ג, עמ' 573.

אין להטמנת הארכיון כל רמז בספר היובל. שם צוין שוועד המושבה הוכרח לאבד בעצם ידו את הארכיון שלו. כן הובהר שחלק מן הארכיון נלקח ע"י א' נחמני והוא נשמר אצלו עד לכיבוש הבריטי. "להוצאת ספר היובל", עמ' xxvii. ד' אופיר בספרו, אכר בפתח תקוה, הקדמה, עמ' ו' כותב שנקבר בפרדס. ניסיונותיהם של ג' קרסל ויהושע בן-אריה למצאו לא העלו דבר. הגב' אליה שחור (בתו של יוסף ספיר) שנדרשה לארכיון בשנות ה-70 פנתה אל קרסל, אל שארי משפחת יערי-פולסקין, אל שלמה וולפברג ואל ברוך אורן ולא העלתה דבר. אליה שחור, "תמורות חברתיות וכיוונים בהנהגה הפנימית בפתח-תקוה מראשיתה ועד תום מלחמת העולם הראשונה", חיבור לקבלת התואר מוסמך, אוניברסיטת תל-אביב, מרץ 1977, עמ' 10-8. החומר שעמד לרשותה בארכיון בבית יד לבנים הוא מהשנים תרע"ו ועד סוף המלחמה. היא הסיקה (בטעות?) שהמסמכים נלקחו ע"י כותבי קורות המושבה ולא הוחזרו.

[32] ד' אברהמי אל מקס וולפסון, מזכיר העיר, כ"ה באב תשי"ד, 24.8.1954. אפ"ת, תיק מועצה/פרוטוקולים מזכירות 1957-1956.

[33]  ג' קרסל, "ארכיון עירוני לתולדת המושבות הראשונות (הצעה)", פתח-תקוה, עתון העיריה, 8 (אדר תשט"ו-מרס 1955), עמ' 12.

[34]  פרוטוקול מס' 137 מישיבת מועצת העיריה השלישית, יום א' ג' בכסלו תשט"ו, 28.11.1954, סניף [צ"ל] סעיף 5, החלטה מס. 207,  אפ"ת.

[35] ד' אברהמי אל רשיש, 5.7.1956, רשיש אל אברהמי שם. אפ"ת, תיק מועצה/פרוטוקולים מזכירות 1957-1956.

[36] מ' וולפסון אל ז' מליון, סמנכ"ל למינהל במשרד הפנים ירושלים, י' באב תשט"ז, 18.7.1956, תיק מועצה/מזכירות 1957-1956.

[37] כנראה בעקבות "חוק הארכיונים – תשט"ו, 1955". חוק זה הוחל תחילה על ארבע רשויות: ירושלים, תל-אביב חיפה ופתח תקוה. מ' מוסק, "בניית התשתית לארכיונים של הרשויות המקומיות", עיונים בארכיונאות, 4 (ניסן תשס"ג), עמ' 35. אני מודה לשמואל שי על המידע שמסר לי בשיחתנו בביתו.

[38]  דבר, 15.12.1964, עמ' 6. השוו: ש' גינוסר, "הנגלה והנסתר בגנזך המדינה", דבר, 24.4.1966.

[39]  החלטת מועצת העיר על הקמת ביתן גדול לזכר המייסדים ביד לבנים, דבר, 2.6.1958, עמ' 4;  ש' קריינוק, "תוכניות הרחבה וטכסים לציון עשור לבית 'יד לבנים' בפתח-תקוה", הארץ, 14.4.1963. את אבן הפינה לבית יד לבנים ירה פנחס רשיש בשנת 1951 בעקבות פנייתו של בן גוריון לייסד בית הנצחה לחללי המערכה. בתחילה הכיל הבית חדר הנצחה ומוזיאון לאמנות ורק מאוחר יותר החלו בהנצחת המושבה ובתיעוד מסמכים. ז' רב-נוף, "מפעל-הנצחה הצמיח מוזיאון לתפארת (26 שנה ל'יד לבנים' בפתח-תקוה)", דבר, 14.5.1976.

[40]  משפחת ישראלית מסרה חלקים מארכיונו האישי של א"ל פרומקין, ובהם ספריו האישיים  וחיבורה, של בתו חנה-לאה סגל בכתב יד (אפ"ת, a6 (5.5a/6a ), אך חומר רב יחסית כולל חיבוריו ותכתובתו שמור בבית הספרים הלאומי בירושלים, במחלקה לכתבי-יד (סימנו: V.951); ארכיונו של דוד חיון שמור בארכיון החינוך היהודי באוניברסיטת תל-אביב. משפחות שטמפר, ליפשיץ, בן עזר (ראב), ליברכט, סלומון ואחרות תרמו מסמכים רבים לארכיון במהלך השנים וחלקם שמור עד היום במדור מסמכי יסוד. בארכיון שמורים מסמכים וקטעי עיתונים משל אהרון נחמני, יוסף תמיר (קבנצל) ועוד רבים.

[41]  פרוטוקול מועצת העיר מס' 80, 7.9.1958, אפ"ת, 8–79 ז"כ, עמ' 358; ברוך אורן, "בית 'יד-לבנים' בפתח-תקוה", דו"ח (במכונת כתיבה), ללא תאריך, אפ"ת, תיק מועצה/פרוטוקולים מזכירות 1957-1956.

[42] שמואל שי אל מרדכי מרמר, 26.6.1981. החומר סודר ע"י האקדמיה למדעים בירושלים. הרישום נעשה תחת הסימול הכללי ש' שניתן כנראה ע"י שמואל שי. שרשימותיו מצורפות.

[43] הזמנה לישיבה, 11.5.1982 שמורה בקלסר התוכנית באפ"ת. מרדכי מרמר, מנהל בית יד-לבנים ושמואל שי, מנהל המזכירות אל דב תבורי, ראש העירייה, כ"ה בחשון תשמ"ב, , 22.11.1981 .

[44] ד' הורביץ, מזכיר העיר אל מ' מרמר, 6.6.1982. אפ"ת, תיק מועצה/פרוטוקולים מזכירות 1957-1956.

[45]  עירית פתח תקוה, ישיבת מועצה מס' 57 (מן המנין), 13.12.1987, סעיף 5. עמ' 22 ואילך.

[46]  כשהודיע על פרישה ב-1995. שיחה עם מר שמואל שי (28.4.2005).

[47]  כך כנראה שובש סימול התיקים מ-ז"ר ל-ז"כ.

[48] "בית נטע (הרפז), מרכז לתולדות כיבוש העבודה; מוזיאון ובית אולפנא ליידע הישוב ותנועת העבודה מייסודם של המרכז החקלאי ומועצת פועלי פתח תקוה". "בית האיכר" כולל את מסמכי המועצה הכפרית והועד החקלאי על גלגוליו השונים מ-1929. ראו: "דפדוף בארכיון הועד החקלאי בפ"ת", אפ"ת, מיכל 1.7 , תיק 12, מסמך 7.

[49] דוד גולדברג, זכרונות איש פתח תקוה, ירושלים 1992, עמ' 110-109.

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, ארכיון, ארכיונאות, מתוך הארכיון, פיק"א, ראשי העיר, ראשית המושבה, שלטון עות'מני | עם התגים , , | כתיבת תגובה

גן הנשיא, גן הקופים, גן אימהות ותינוקות, גן רוטשילד

הגן נמצא באחד המקומות הגבוהים בפתח-תקוה פינת רחוב רוטשילד ורחוב חיים כהן. בימי מאורעות תרפ"א הייתה במקום נקודת תצפית לכיוון דרום המושבה. בפי ילדי המושבה נקרא הגן "גן הקופים".

נטיעת עצי הגן וגידור שטחו החלה בשנת 1933 עם הקמת "וועדת-הגנים". הגן נפתח לציבור ב-1942.

גן הנשיא בראשיתו, שנה וצלם לא ידועים

ראו כתבה שהתפרסמה בעיתון "חרות" (חרות: 8.10.1953 המשקיף: 3.8.1942)

"ב-2.8.1942  בשעה 6.30 אחה"צ נערכה חגיגה של פתיחת הגן העירוני החדש בפתח-תקוה ,בהשתתפות חברי מועצת העירייה, מושל המחוז מר קרוסבי ותזמורת מכבי אבשלום.

הגן נמצא במקום יפה ברחוב רוטשילד פינת חיים כהן. נטיעת הגן החלה עוד לפני 9 שנים על ידי אותה ועדת גנים הממשיכה במלאכתה באותם הימים. בתקופה זו התפתח הגן יפה מאוד. לאחרונה הוכנסו בגן שכלולים יפים על ידי הגנן האמן מר יהלום. עם גמר החגיגה יימסר הגן החדש לרשות הציבור".

בשנת 1953 במלאות לפתח-תקוה  75 שנה. נערכו טכסים רבים בעיר. ובין השאר נערך טכס לרגל ביקורו בעיר של נשיא המדינה יצחק בן צבי ורעייתו. מועצת העיר הכינה סיור לנשיא במקומות חשובים בעיר. בין המקומות היה גם הגן. כשהובא הנשיא ל"גן-רוטשילד" הוכנה לו הפתעה הנהלת העירייה החליטה לקרוא לגן בשם "גן-הנשיא ע"ש הנשיא יצחק בן צבי".

טקס חנוכת גן הנשיא ע"ש הנשיא יצחק בן צבי,

הגברת שושנה ישראלית חברת מועצת העירייה, אם ששכלה את שני בניה במלחמת העצמאות (האחים ישראלית אריה ויעקב ישראלית) נתכבדה בהסרת הלוט. אולם להפתעת כולם סרב  הנשיא ותבע מהעירייה לשנות את ההחלטה ולהסתפק בשם גן-הנשיאים" לכל נשיאי ישראל ולא רק על שמו.

מנהלי העירייה פעלו מהר לשנות את השלט ואת שם הגן אך לאחר פטירתו של יצחק בן צבי חזר הגן וקיבל את שם הנשיא בן-צבי. הנשיא בדברי ברכתו לפתח-תקוה אמר בין השאר: "בפתח-תקוה נתגלו ביהודי החדש התכונות של "הקול קול יעקב" וגם "הידיים ידי יעקב" ומשום כך זכינו למה שזכינו..".

כתב זלמן חיימוב

ערכה נוני ירון

 

חנוכת גן,1953
ישארל פינברג, אל"מ כרמל, הנשיא בן צבי, פנחס רשיש ורעייתו חדוה

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, אנדרטאות, רפורטג'ות מתוך הארכיון | עם התגים , | כתיבת תגובה

טודי, זכריה שדה- אוסף צלם

משולחנה של ארכיונאית, עבודה עם אוסף תצלומים זהו אחד האתגרים הגדולים והמעניינים בעבודה בארכיון. במיוחד כשאוסף התצלומים הוא ערמה ללא סדר מסוים, ללא מידע מה המקור שלהם. האם אלו תצלומים של אנשים פרטיים? האם נתקבלו מאחד מפקידי המושבה כמו מזכיר העיר.  חומרים מגיעים לארכיון אחר ש"עברו" כמה תחנות בחיים שלהם. צריך לנסות להכניס איזה סדר על מנת לרשום את התצלומים ברישומי הארכיון. ברב המקרים אין כל מידע רשום בגב התמונה. מי הצלם? תאריך הצילום? מי האנשים? מה האירוע המצולם? כל כך הרבה שאלות. בשלב זה מתחילה מעין חקירה תוך התבוננות. ניסיונות לזהות את המצולמים בעזרת מתנתבים ותיקים. ניסיון לזהות תאריכי צילום לפי דגמי מכוניות, ועוד. בארכיון שלנו כל התמונות עוברות "דרך העיניים" של דוד בן עזר ראב המתנדב הנאמן שלנו. היכרות שלו עם ותיקי המושבה, זיכרון צילומי טוב איפשר זיהוי של הרבה מצולמים ואירועים.

טודי נואם באספת חברים, קיבוץ משאבי שדה, שנה לא ידועה. באדיבות הבנותיו רונית ותלמה

במקרה של תצלומים של טודי, בשלב העבודה הראשוני שאני נתקלת בתצלומים בעלי סגנון ייחודי או, אולי תקראו לזה טביעת עין של צלם. אני מתחילה לרכז ולקבץ אותם. התצלומים נהדרים מתארים צריפים, בתים ישנים, רחובות דמויות. אני מחפשת חוט מקשר בין התצלומים. הם מלווים אותי במהלך העבודה השגרתית. באחד הימים קוראת לי שרונה, הארכיונאיות מצוות הארכיון, ומראה לי פוסטר הזמנה לתערוכה. בפוסטר מציצים אלי חלק מהתצלומים שאני מכירה כל כך טוב. בפוסטר מופיע גם שם האמן וכתוב שמקום מגוריו הוא קיבוץ משאבי שדה. מכאן הדרך לאתר את טודי הייתה קלה. מייד צלצלתי למזכירות הקיבוץ ושאלתי אם יש חבר קיבוץ בשם טודי. לאחר שיחה טלפונית מרגשת הזמנו את טודי לארכיון לפגישה. ההתרגשות הייתה גדולה. בהמשך היו עוד מפגשים בהם הלכנו ביחד ברחובות המושבה שלו בניסיון לזהות את מיקום המבנים המצולמים.

זכריה שדה – טודי, 1924 – 2013. טודי עלה עם הוריו לפתח תקוה ב-1933 ישר לשכונת מחנה יהודה. טודי צחק ואמר שהם היו האשכנזים הבודדים בשכונה של תימנים. קבלו אותו בשמחה אף פעם לא הרגיש הוא יוצא דופן. זה לא מפליא כי טודי היה איש שמח חייכן "שובב" גם בגילו המתקדם, רואה רק טוב ועושה טוב לאחרים. בשלב מסוים לכשבגר (1949) יצא להתיישבות בקיבוץ משאבי שדה. בקיבוץ הוא מלא תפקידים חשובים. אחד מהם היה מנהל המטבח. לצורך תפקידו בקש לצאת לקורס ניהול מטבח ובישול שהתקיים ברופין. במקביל תחביב הצילום הפך אצלו לחיידק רציני, כדבריו. געגועים לפתח תקווה ולהוריו שנפטרו בינתיים משכו אותו לפתח תקווה. כך שבדרכו למדרשת רופין הוא "עבר" בפתח תקוה. בצחוק גדול הוסיף:" שהוא לא יודע כיצד חברי המשק לא גוועו ברע כי ניהול מטבח הוא לא למד……"                                                                                            הסיורים עם טודי בעיר היו מרתקים. הייתה לו דרך וחשיבה צילומית ייחודית. הוא תיעד מבנים ישנים, צריפים רחובות העיר פ"ת וצורות בנייה ישנות תוך הבנה שבפעם הבאה שהוא יבוא לאותו מקום, עניין של כמה שבועות, הצריף המצולם יהרס. על מנת לאפשר זיהוי המיקום של הצריף או המבנה הישן גם בשנים הבאות שילב בתוף הפריים גם מבנה חדש, עץ גדול או אובייקט אחר שלדעתו לא יהרס. בשנות ה- 70 העיר עברה תהליך מואץ של בינוי. מביקור לביקור הצריפים שצלם נעלמו לטובת מבנים חדשים. הודות למחשבה והצילומית והבנת חשיבות התיעוד אנחנו יכולים גם היום לזהות את מיקום היא דרך זיהוי המבנה החדש שנבנה על ידו. העין המקצועית שלו תיעדה את הצריפים באופן המאפשר לנו היום להבין כיצד נבנו ואיך נראו מבפנים.

לקראת שנת ה-100 לפתח תקוה נתבקש על ידי ברוך אורן לצלם מבנים בעיר. בתאריך 14 לדצמבר 1977 התקיימה תערוכת יחיד "פתח תקוה שלי". הצילומים בתערוכה משקפים את האהבה הרבה והגעגועים שחש טודי לעיר. מרבית המבנים שצילם לא קיימים היום. צילומיו משמשים תיעוד לבתים שהיו ואינם.

התצלומים שהוצגו בתערוכה במוזיאון פתח תקוה לאומנות בשנת 1977 נשארו בין החומרים של בית יד לבנים והם התצלומים שמצאתי.

טודי, זכריה שדה,קיבוץ משאבי שדה, שנה לא ידועה. באדיבות הבנותיו רונית ותלמה

בשנים האחרונות לחייו עבד כיועץ אמנותי בגלריה בבאר שבע וכאוצר גלריה "הגבעה" בקיבוצו משאבי שדה.

בשנת 2004 הפקיד זכריה שדה – טודי את סדרת התצלומים שצולמו בשנת 1977 וגם כאלו שלא הוצגו בתערוכה.

בשנת 2014 בתו של טודי, רונית שדה, הפקידה תצלומים נוספים שנמצאו לאחר מותו בסטודיו שלו והיו קשורים לפתח תקוה                                                                  אני מחפשת תצלום של טודי עצמו בין כל התצלומים ולא מוצאת…. מאוד מתאים לטודי הצנוע. פניתי לרונית ומייד קבלתי מספר תצלומים לזכרון.                                          לפניכם מקבץ קטן מאוסף התצלומים של טודי. תוכלו לראות כיצד צלם טודי מבנים עם מה "שיש לידם" כדי שאנחנו הדורות הבאים נוכל לזהות את מיקומם.

נוני ירון

נוני ירון

פורסם בקטגוריה אמנות, ארכיון, מתוך הארכיון, צלמים, שימור אתרים | עם התגים , , , , | 3 תגובות

חצר ליפקיס חובבי ציון 17- מפעל הראשון של "תנובה"

משה ליפקיס היה מנהיג קבוצת הביאליסטוקים. חברי תנועת "חובבי ציון" בני ביאליסטוק והסביבה שהעדיפו מטעמים דתיים את העלייה לארץ-ישראל על ההגירה לאמריקה. הביאליסטוקים רכשו

בית ליפקיס, רחוב חובבי ציון 17 בחזית חנות הגלנטריה של "רות" צלם שויץ צבי, שנות -60 בקירוב

קרקעות בפתח-תקוה עוד בהיותם בחו"ל והתארגנותם החלה בפעילותו של שליח העלייה מפתח-תקוה אברהם קופלמן שנשלח בעצת מיכל פינס לחו"ל לגייס עולים יהודים שיעזרו בשיקום המושבה פתח-תקוה, כדי שיחליפו את הירושלמים שרכשו קרקעות ולא יכלו לעמוד בתשלומיהם. משימתו שלקופלמן הייתה לגייס בעלי הון ממשפחות דתיות מבני המעמד הבינוני שיוכלו לבנות מכספם מגורים ולהקים באמצעיהם הכספיים משק חקלאי. קופלמן שהיה ליצן וגוזמאי ידוע, הבטיח לשומעיו הרים וגבעות, ועוד הגזמות על איכות החיים בפתח-תקוה. בהגיעם לישראל (1883- 1886) לאחר שהתוודעו למציאות השוררת בפ"ת ביקשו לבוא בחשבון איתו. לבסוף מחלו לו כשהסביר להם שללא הגזמותיו ייתכן ולא היו עולים כלל ארצה.

משה ליפקיס, כמנהיג הקבוצה, הקדים את בואו ארצה לפני יתר חברי הקבוצה במטרה להכין את הקרקע לבואם. הוא החל בתכנון המושבה ביהודיה (לימים יהוד)יחד עם יהושע שטמפפר, ואף השתתף בחפירת באר-המים  במקום. משהגיעו ראשוני הביאליסטוקים ארצה הם החלו לבנות את בתיהם ביהודיה על אותה חלקת קרקע שרכשו מייסדי פתח-תקוה  במטרה לחיות באזור נקי מקדחת. הבנייה ביהודיה נתקלה בקשיים רבים. בעיקר בשל התנגדות השלטונות  העותומנים לבנייה בהטענה שהבנייה נעשתה במרמה וללא קבלת אישורים מתאימים. היו גם מספר סרסורים שהציגו לפני הקבלנים בוני הבתים ביהודיה רשיון בנייה שניתן לחלקת קרקע בסביבת ירושלים שנקראה אף היא "יהודיה". המשפטים גרמו להפסקת הבניה ולדחיית מועד כניסתם למגוריהם. הביאליסטוקים חשבו שמנהיגי המושבה רימו אותם והמתיחות ביניהם גברה. במיוחד כעסו על ההבטחה שלפי שתוכנית בניית הבתים ביהוד אמור היה לעשות "עירוב" בין בתיהם לבין בתי המייסדים שבמושבה דבר שיקל על קליטתם (תוכנית אותה הגה משה ליפקיס). בפועל המייסדים לא מיהרו לבנות את בתיהם מחשש שהם שמים את כספם על "קרן-הצבי". הם  העדיפו להמתין ולראות אם הבנייה תעבור בשלום.  בסיום המשפטים הקדישו הביאליסטוקים  את מרבית זמנם לנושא בניית בתיהם. את עיבוד חלקותיהם החקלאיות בפ"ת מסרו לעיבוד ליהודה ראאב ולאחיו מהם למדו את עבודת החקלאות וניהול המשק החקלאי. לבסוף משסיימו את בניית בתיהם התברר להם שבגלל המרחק הרב מפ"ת לא ניתן להתגורר ביהוד ולעבד את חלקותיהם  בפתח-תקוה והחלה חזרה לפתח-תקוה. כתוצאה מכל הקשיים הפסידו את מרבית כספיהם ניזקקו הביאליסטוקים  לתמיכה כספית אותה השיגו מ"חובבי-ציון" בהמלצת פינסקר בני עירם בחו"ל. עם החזרתם לפתח-תקוה (1885-6) בנו משה ליפקיס ובני משפחתו את ביתם בפתח-תקוה ברח' חובבי-ציון 17. הבנייה נעשתה בדומה לבנייה ביהוד מאבנים שנחצבו במחצבות הכורכר שליד בני-ברק.

בנו של משה ליפקיס, אברהם זאב, היה שנים רבות חבר בוועד המושבה. לאחר ששלמה זלמן גיסין גורש מהמושבה ע"י התורכים שימש זאב כראש ועד פ"ת. בימי הגעת "ועד הצירים" לישראל (1918) ובטקס הנחת אבן-הפינה לבניין האוניברסיטה בהר-הצופים ירושלים הניח זאב את אחת משלוש עשרה האבנים שהונחו על אבן-הפינה בשם המושבות הראשונות בישראל.

עקב מצב כלכלי קשה השכירו בני המשפחה את ביתם לחברת "תנובה" והקימו עבורם בחצר המשק צריף מקירות עץ עם יציקת בטון ביניהם. בשנת 1933 הקימה "תנובה" את מפעלה הראשון למוצרי חלב בפ"ת במבנה זה ובמשך שנים שימש המבנה את חנות "תנובה" בפתח-תקוה.

בני משפחת ליפקיס היו בין החקלאים הבודדים במושבה שעסקו בחקלאות אינטנסיבית של גידולי שדה, וגם היו מראשוני מגדלי הבקר לחלב במושבה. כמו כן התמחו בגידול התלתן והאספסת אותו למדו ממדריכי החקלאות הצרפתים בסוריה. הם הדריכו חקלאים אחרים בגגידולים אלה.

משה ליפקיס היה מנהיג קבוצת הביאליסטוקים. חברי תנועת "חובבי ציון" בני ביאליסטוק והסביבה שהעדיפו מטעמים דתיים את העלייה לארץ-ישראל על ההגירה לאמריקה. הביאליסטוקים רכשו קרקעות בפתח-תקוה עוד בהיותם בחו"ל, והתארגנותם החלה בפעילותו של שליח העלייה מפתח-תקוה אברהם קופלמן שנשלח בעצת מיכל פינס לחו"ל לגייס עולים יהודים שיעזרו בשיקום המושבה פתח-תקוה, ויחליפו את הירושלמים שרכשו קרקעות ולא יכלו לעמוד בתשלומיהם.משימתו שלקופלמן הייתה לגייס בעלי הון ממשפחות דתיות מבני המעמד הבינוני שיוכלו לבנות מכספם מגורים ולהקים באמצעיהם הכספיים משק חקלאי. קופלמן שהיה ליצן וגוזמאי ידוע, הבטיח לשומעיו הרים וגבעות, ועוד הגזמות על איכות החיים בפתח-תקוה. בהגיעם לישראל (1883- 1886) לאחר שהתוודעו למציאות השוררת בפ"ת. ביקשו לבוא בחשבון איתו. לבסוף מחלו לו. כשהסביר להם שללא הגזמותיו ייתכן ולא היו עולים כלל ארצה.

משה ליפקיס, כמנהיג הקבוצה, הקדים את בואו ארצה לפני יתר חברי הקבוצה. במטרה להכין את הקרקע לבואם. הוא החל בתכנון המושבה ביהודיה  (לימים יהוד)יחד עם יהושע שטמפפר, ואף השתתף בחפירת באר-המים  במקום. משהגיעו ראשוני הביאליסטוקים ארצה הם החלו לבנות את בתיהם ביהודיה על אותה חלקת קרקע שרכשו מייסדי פתח-תקוה  במטרה לחיות באזור נקי מקדחת. הבנייה ביהודיה נתקלה בקשיים רבים. בעיקר בשל התנגדות השלטונות  העותומנים לבנייה בהטענה שהבנייה נעשתה במרמה וללא קבלת אישורים מתאימים. היו גם מספר סרסורים שהציגו לפני  הקבלנים בוני הבתים ביהודיה רשיון בנייה שניתן לחלקת קרקע בסביבת ירושלים שנקראה אף היא "יהודיה". המשפטים גרמו להפסקת הבניה ולדחיית מועד כניסתם למגוריהם. הביאליסטוקים חשבו שמנהיגי

אברהם זאב ליפקיס, צלם ושנה לא ידועים

המושבה רימו אותם והמתיחות ביניהם גברה. במיוחד כעסו על ההבטחה שלפי שתוכנית בניית הבתים ביהוד אמור היה לעשות "עירוב" בין בתיהם לבין בתי המייסדים שבמושבה דבר שיקל על קליטתם (תוכנית אותה הגה משה ליפקיס). בפועל המייסדים לא מיהרו לבנות את בתיהם מחשש שהם שמים את כספם על "קרן-הצבי" והם  העדיפו להמתין ולראות אם הבנייה תעבור בשלום.  בסיום המשפטים הקדישו הביאליסטוקים  את מרבית זמנם לנושא בניית בתיהם ואת עיבוד חלקותיהם החקלאיות בפ"ת מסרו לעיבוד ליהודה ראאב ולאחיו וכך הם גם ביקשו ללמוד את עיבוד משקיהם. לבסוף משסיימו את בניית בתיהם,  התברר להם שבגלל המרחק הרב מפ"ת לא ניתן להתגורר ביהוד ולעבד את חלקותיהם  בפתח-תקוה והחלה חזרה לפתח-תקוה. לאחר שהפסידו את מרבית כספיהם ניזקקו הביאליסטוקים  לתמיכה כספית אותה השיגו מ"חובבי-ציון" בהמלצת פינסקר בני עירם בחו"ל.

עם החזרתם לפתח-תקוה (1885-6) בנו משה ליפקס ובני משפחתו את ביתם בפתח-תקוה ברח' חובבי-ציון 17. הבנייה נעשתה בדומה לבנייה ביהוד מאבנים שנחצבו במחצבות הכורכר שליד בני-ברק.

בנו של משה ליפקיס, אברהם זאב, היה שנים רבות חבר בוועד המושבה. לאחר ששלמה זלמן גיסין גורש מהמושבה ע"י התורכים שימש זאב כראש ועד פ"ת. בימי הגעת "ועד הצירים" לישראל (1918) ובטקס הנחת אבן-הפינה לבניין האוניברסיטה בהר-הצופים ירושלים הניח זאב את אחת משלוש עשרה האבנים שהונחו על אבן-הפינה בשם המושבות הראשונות בישראל.

עקב מצב כלכלי קשה השכירו בני המשפחה את ביתם לחברת "תנובה" והקימו עבורם בחצר המשק צריף מקירות עץ עם יציקת בטון ביניהם. בשנת 1933 הקימה "תנובה" את מפעלה הראשון למוצרי חלב בפ"ת במבנה זה ובמשך שנים שימש המבנה את חנות "תנובה" בפתח-תקוה.

בני משפחת ליפקס היו בין החקלאים הבודדים במושבה שעסקו בחקלאות אינטנסיבית של גידולי שדה, וגם היו מראשוני מגדלי הבקר לחלב במושבה. כמו כן התמחו בגידול התלתן והאספסת אותו למדו ממדריכי החקלאות הצרפתים בסוריה. הם הדריכו חקלאים אחרים בגידולים אלה.

כתב זלמן חיימוב                                                                                                                          ערכו על ידי ליברמן דוד ונוני ירון

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, בתים היסטוריים, מתוך הארכיון, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים, תנובה, תעשייה | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

" שאלה גדולה שאילנא קמאי – פתח תקווה בשנת השמיטה תרמ"ב"

העבודה החקלאית וקיום המצוות התלויות בארץ – פתח תקווה תרל"ח-תרמ"ב

בעקבות מחקריו של הרב ד"ר הוטרר בארכיון הסכים לבקשתי (נוני ירון) לכתוב כמה מילים לכבוד יום ההולדת של המושבה פתח תקוה- יום קניית אדמות הכפר אומלבס וגם להוסיף דברים בעניין הסוגיה המשמעותי והחשובה הקשורה בגורל המושבה והיא עניין השמיטה. האתגר הגדול וההתלבטויות הרבות של ראשוני פתח תקווה לקיום מצוות ולעבודת אדמה.                                                                                                                                                                                                              למלאות 140 שנה לקניית אדמותיה הראשונות של פתח תקווה בחודש אב תרל"ח, אבקש, בסקירה הקצרה שלפנינו, להתייחס לחשיבות שנתנו המתיישבים הראשונים הן לעבודה החקלאית בפתח תקווה והן לשמירת המצוות התלויות בארץ. בנוסף ארצה להראות שסוגיה זו אף מלמדת כיצד מעולם לא חשבו המייסדים (הן 'בגבעה' והן באזור 'הירקונים') לעזוב את ההתיישבות במקום לצמיתות, למרות הקשיים העצומים שנתקלו בהם.

עם התחלת העבודה החקלאית בפתח תקווה, בשנת תרל"ט, ניתן ביטוי מרכזי לחשיבות שראו המייסדים לקיים את המצוות התלויות בארץ. את אחד התיאורים היפים נתן יהושע שטמפפר, ממייסדי המושבה, שתיאר את העבודה המתקיימת במקום בחורף תרל"ט:

ואנחנו יושבים על הנחלה למשמרת וחפץ ה' בידינו יצליח באין שטן ופגע רע. זרענו חטים ושעורים תורמוסים עדשים וכל מיני ירקות טיטו"ן [טובא"ק] תפוחי ארץ צנון ולפת וכו', וכל הגוים סביבותינו מהללים מעשינו […] והיה לנו היום למלאכה והלילה (לילי חורף) למשמרת על התורה […] ויש עלינו עתה עול תורה ללמוד סדר זרעים בטוב תורה המביאה לידי מעשה בס"ד [בסיעתא דשמיא].

שטמפפר אף התייעץ רבות באותה שנה עם הרב עקיבא יוסף שלזינגר מירושלים, שותפו לניסיונות התיישבות שונים, ומי שיקנה נחלה גדולה ליד הירקון, בנושאים הלכתיים הנוגעים בפרט להלכות כלאיים, וספקות שונים בנושא אף הועלו על ידי המתיישבים בפני רבני ירושלים האשכנזים, הרב שמואל סלנט והרב יהושע ליב דיסקין.

מעשה רב רושם היה כאשר העלו המתיישבים לירושלים, בקיץ תרל"ט, עשרות גמלים טעונים חיטה, שעורה, דורה שומשום ועדשים, כשהם מחלקים בשכונת מאה שערים מעשר לכהנים וללויים, זאת אחרי ששפכו לירקון את התרומה הגדולה ותרומת המעשר. וכך תיאר זאת יהושע שטמפפר בכתבה בג'ואיש כרוניקל האנגלי:

רוצה אני להביע תודתנו לאלוקים שאיפשר לנו לקיים את מצוות הפרשת המעשרות, על מנת לתיתם לכהנים וללוויים. היה באפשרותנו לחלק בירושלים וביפו יותר ממאתיים סאים של חיטה וכו'. אנו מאמינים שבזכות כל זאת אלוקים ישלח לנו את ברכתו; בהתאם להבטחתו שנתן לנביאיו.

יש הטוענים כי בתמונה נראה בית מיכל פינס ביהוד בשנים 1885-1890. העתק של תצלום. אי תצלומים מהשנים הראשונות של המושבה והמייסדים

ביטוי מעשי לכך נתן גם הרב שלזינגר, שקנה ליד הירקון כ-800 דונם, בכספים שאסף חותנו הרב הלל ליכטנשטיין, כשציין את מתן המעשרות מן החלקה שקנה, שעובּדה בשנת תר"מ:

ואני קניתי נחלה כדי לפרנס משפחתינו מיגיע כפינו לחם (בתורה ומצוות). ויום טוב היה לי כאשר זכיתי להעלות עשרה גמלים הראשונים מלאים מעשר ראשון ומעשר שני לירושלים ולחלקם לכהנים, ללוויים ולעניים.

בשנים תר"מ-תרמ"א נתקלו המתיישבים בקשיים רבים, מחלות, סכסוכים פנימיים וותנאי מזג אוויר קשים במיוחד, הביאו לכך שערב שמיטת תרמ"ב, נעזבה המושבה רובה ככולה. יחד עם זה מתברר שמעולם  לא חשבו מתיישביה לנטוש את המקום מלעבדו ומלשכללו. ביטוי מעניין לכך נמצא בשאלת השמיטה הראשונה במושבה. מתברר שערב השמיטה היו מי שפנו בשאלה לרב עקיבא יוסף שלזינגר בשאלה האם ניתן להחכיר עד אחר השמיטה, את האדמות לנכרים, כפי שעשו חלקם גם קודם, ולפחות כדי שיוכלו לשלם את 'מס הוורקו' (דהיינו תשלומי ארנונה על הקרקע), נושא שהטריד את המתיישבים גם קודם, והיה אף גבוה בהרבה מן המקובל. באם תיאסר עליהם החכרת האדמת לצורך עיבודן, שאלו הפונים, האם למצער ניתן יהיה לאפשר לנכרים לקצור את החציר הגדל מאליו, 'במגלות שקורים הייא ואכזן [מכונה לקצירת עשבים] שהוא מספוא לסוסים'. הכוונה בוודאי לגרמנים הטמפלרים במושבה שרונה. אלו נזקקו למספוא רב לצורך הבהמות הרבות שברשותם, ששימשו להובלה, לעגלונות, ולמשק הבקר. בשל חוסר במרעה טבעי, הרבו הטמפלרים להשתמש בצמחייה העשירה של עשבי בר שגדלה סביב הירקון. בשנים גשומות, כאשר ירד הגשם עוד בטרם הספיקו החקלאים לזרוע, הפכו גם שדות התבואה באזור לשטחי אחו. בשנים הקודמות הגיעו הגרמנים להסכמים עם בעלי הקרקעות באזור ושילמו עבור החציר הרב שקצרו.

למעשה התיר הרב שלזינגר רק שהנכרים ילקטו את החציר הגדל מאליו, ששימש כמזון לבהמות, ורק כדי לשלם את המס.

נקודה מעניינת אף יותר, אליה התייחס הרב שלזינגר, היא תכנית שהציגו בפניו השואלים: הם מעוניינים לנטוע עוד ערב השמיטה, בשנת תרמ"א, עצי פרי בסמוך לירקון ובכוונתם לשכור גויים שישקו אותם 'ע"י כלי מחשבת להעלותם מן הנהר'. מדובר ללא ספק במתקן שאיבה והובלת מים, המונע על ידי הרוח, שדוגמתו הותקן על ידי הטמפלרים בשרונה כבר כמה שנים קודם, הן לצורכי אספקת מים ביתית והן לצרכי השקית השדות. ומתברר שהייתה תוכנית עוד ערב השמיטה להתקינו סמוך לירקון! דבר שהרב שלזינגר אכן התיר לשואלים.

למעשה בשנת השמיטה עצמה העמידו המייסדים שומר שהשגיח על המבנים ועל האדמות ב'נחלת קאסר' היינו 'הגבעה' באזור ככר המייסדים דהיום.  חלק מן האדמות ליד הירקון ('נחלת  טאיאן')  הוחכר לגרמנים, כנראה לפי המתווה שנקט הרב שלזינגר, היינו רק לצורך השימוש בחציר שגדל בהן. אדמות המזרע ליד הירקון נותרו ללא שמירה ועובּדו בשמיטה על ידי ערבים, שפלשו לשטח וזרעו בו. בי"ח באייר תרמ"ב גילה זאת נציג המתיישבים, יהודה ראב, והערבים התחייבו לשלם את חלק היבול המקובל בחכירות ("קישאם"). נציגי הישוב דנו האם מותר להם לקבל תשלום עבור העבודה בשמיטה. הם הסכימו לקבל כסף ולא חלק מן היבול עצמו, והשתמשו בו בפועל למימון הוצאות משפטיות שנגעו להפחתת המס על קרקע המושבה.  ההצלחה במשפט שהתקיים בשנת תרמ"ב, תרמה לאפשרות החידוש של ההתיישבות בפתח תקווה בשנים הבאות:                                                                                                                                ויפים דברים של מרדכי דיסקין, שהגיע לפתח תקווה במהלך שנת תרמ"ב:

וגם למוסדי פ"ת שלם ה' להם בשנת השמטה כגמולם הטוב, בעד אדמת פ"ת העולה 13887 דונעם היו משלמים להממשלה לשנה ווערקא (מכס, צינס) 224 לירא טורקי […] וחפץ ה' ביד ה'[אדון] גוטמאן וה'[אדון] סאלימאן הצליח בשנת השמטה להטות רחמי הממשלה ולקבוע עליהם מכס רק 90 לירא טורקי לשנה […] זאת היתה שכרם מאת ה' על שמרם מצוה מפורשת בתורה כהלכה.

(להרחבה ראו במאמר: " שאלה גדולה שאילנא קמאי – פתח תקווה בשנת השמיטה תרמ"ב" http://asif.co.il/download/asif-5/asif-5-10/2_3.pdf )

 

פורסם בקטגוריה ארכיון, חקלאות, מתוך הארכיון, עבודה עברית, ראשית המושבה, רבנים | עם התגים , , | כתיבת תגובה

מועצת המושבה בפתח-תקוה, מתמודדת וגוברת על תקנות חרם דרבנו גרשום

מעשה שהיה כך היה בפתח תקווה מושבתינו…

פתח תקוה הייתה למושבה החקלאית הגדולה והמפותחת ביותר, בעיקר עקב ההצלחה הכבירה  בגידול פרדסי הדרים במושבה. פרדס שמלבד ערכו החקלאי נוסף לו ערכו הנדל"ני והיה לסחורה עוברת לסוחר. הסחר בחלקות הפרדס החליף למעשה את הבורסה. ויהודי שרצה להשקיע את כספו ולראות ברכה בהשקעתו בקש לרכוש לו חלקת פרדס.

פ"ת משכה משקיעים רבים, הן מתוך הארץ, והן של יהודי חו"ל.  הנהגת המושבה שמרביתה היו יהודים מאמינים דאגה, ככל יכולתה, לא להפסיק את זרם ההשקעות הכספיות שהיה זרם של חיים עבור המושבה.   ולמעשה העלה את ערכם של כל המבנים וחלקות הקרקע במושבה.

במלחמה הגדולה (מלחמת העולם הראשונה), כלכלת פתח-תקוה נפגעה קשות: מפשיטות הארבה, מהחרמת יבולים, שוד של סחורות וציוד חקלאי שביצע המשטר התורכי ובעיקר הפסקת היצוא החקלאי. מרבית מישקה החקלאי של פ"ת יועד למוצרי יצוא יוקרתיים כמו: פרי-הדר, שקדים ויינות ומכיוון שהמלחמה לא  אפשרה להעביר מוצרים אלו לשווקי העולם פסק תזרים המזומנים לכלכלת המושבה.

עם סיום המלחמה  ביקשה פ"ת  לשקם את עצמה במהירות וזאת ע"י הזרמת כספים מבחוץ. תחילה האמינו בהמלצת ההנהגה הציונית שניתן לקבל פיצויים מהמשטר התורכי. לשם כך הוכנו תביעות פיצויים משפטיות אך עד-מהרה הבינו שאין ממי לבקש פיצויים. בהמשך חשבו שהקרנות הציוניות יבואו לעזרת המושבה ואף נעשתה פנייה אליהם. אך על-כך ספגה פ"ת קיטונות של ביקורת קשה ובוז.

כיצד מעיזים "בעלי-האחוזות" העשירים מפ"ת לבקש סיוע  מכספי המוסדות הציוניים, בימים בהם מאות אלפי  המוני בית-ישראל, בעיקר בפולין,  נמקים ונספים תחת פרעות קשות. כספים  שציפו להם לא הגיעו.

מהר מאוד התברר בהנהלת במושבה שרק בכוחות עצמיים, תוך מכירת חלק ניכר ממטעיהם לזרים, יצליחו לשקם את כלכלת המושבה ולשוב ולפרוח.

יהודי בוכרה העשירים שנטשו את ארצם ועלו לארץ-ישראל, בעקבות התפשטות המהפכה הקומוניסטית גילו את פתח-תקוה כאפיק כדאי ומבטיח להשקעות כספיות רווחיות.

באותם ימים  נהוג היה בפ"ת שלכל מכירה וקנייה של רכוש במושבה נדרש אישור והסכמה של "ועד המושבה". האישור כלל  המלצות, ובדיקה של הרוכשים מבחינת התנהגות מוסרית ודתית. עיקר החשש היה ממכירה שטחים לערבים .

בבדיקה ראשונית שנעשתה ע"י ועד המושבה למשקיעים  יהודים מבוכרה  נתקלה  הנהלת המושבה בבעיה כי התברר שמרביתם היו נשואים לשתי נשים. מה עושים כאשר הצורך בכסף מתנגש בערכים דתיים? למועצת המושבה בראשות זלמן גיסין היה פתרון מושלם מצד אחד לא נפגעה זרימת הכסף למושבה, ומאידך גם הדת יכלה לעצום עין.

בני משפחת סולץ ומשפחת גולדברג ב"פיקניק" משפחתי, שנה וצלם לא ידועים

ספורנו מתחיל במר סולץ שמכר נכס והיגיע לועד המושבה על מנת לקבל אישור על עסקת המכירה. מתפתחת שיחה שבסופה נקבע שיש להעביר להחלטת "מועצת- המושבה" את הנושא:

"אודות הספרדי אשר קונה אצל ה' סולץ את הבית. בא ה' מאיר סולץ עם הספרדי הקונה את הדירה שלו, הועד שואל אם יש עדים שהוא איש נכבד ? אמר שיש לו עדים. מסר את שמותיהם ואלה מסרו אשר הם מכירים אותו לאיש ישר. הועד שאל אותם אם יודעים כמה נשים יש לו, אזי ענה ה' שמריה אשכנזי. שיש לו שתי נשים. אזי ענה ה' וויניצקי שלעת עתה אין לתת לו רשיון על המכירה עד שתהיה ישיבת הועד וידונו ע"ז".                                                                                בישיבת המועצה הכללית אור ליום ה'  אלול תרע"ט.[31.08.1919]  דנים האם ניתן למכור נחלה במושבה ליהודי ספרדי שיש לו שתי נשים.

ה' זהבי : יש לי שאלה הלא ישנם כבר יהודים ספרדים שיש להם כבר נחלה בספר האחוזה, מה נעשה אם יקחו שתי נשים.

ה' ליבריכט : ישנו פרטי-כל אצלנו. כי מי שיש לו שתי נשים אין לו רשות לקנות [נחלה] במושבה

ה' ימיני דוב :  מדוע נאסר לאלו שמצד הדין מותר להם לקחת שתי נשים, מדוע אנחנו נאסור להם, יותר מכל העיירות שבארץ-ישראל. שאנו רואים שלא אסרו להם בישיבה שם ?.

ה' ב.  ראב :  אני זוכר כי הייתה אסיפה כללית פעם שאסרה לשבת על שתי נשים,  ואספה שנייה בטלה את ההחלטה הקודמת, והתירו לשבת פה בשתי נשים.

ה' זפרן :  אני זוכר כי אחרי הרבה השתדלות, פעלו אז להתיר לקנות לספרדי פה נחלה, אלא  אחרי שנתן כתב התחייבות שלא ישב פה עם שתי נשים.

ה' מזרחי : אני יכול להעיד כי פה בארץ ישראל אין נושאים כבר שתי נשים אלא דוקא אלו שבאים מחו"ל עם שתי נשים, להם יש שתי נשים, אבל פה בארצנו כבר אי אפשר לישא שתי נשים אפילו לספרדים ותימנים.

ה' יטקובסקי : הוא בעד זה שלא לאסור הכניסה במושבה.. את זה שיש לו שתי נשים.

ה' מאיר לוין :  הוא בעד זה שלא לאסור יותר ממה שאסרה התורה.

היו"ר אומר : שהוא זוכר כי בזמן קנדינוף  התירו לו בקושי לגור במושבה אלא אם אשה אחת, ואת זה נתן התחייבות בכתב.

ה' לוין : איך יש לנו הרשות לסגור את שערי פתח-תקוה לפני הספרדים שעומדים לבוא הנה,  הלא זה יהיה בושה, שיאמרו פתח-תקוה סגרה את הדלתות בפני חלק מישראל.

ה' ציזלינג : מציע שהעמדה למנין יהיה ע"י דעות נעלמות. [הצבעה חשאיות]

מעמידים למנין אם לדחות שאלה זו לפני אספה כללית, או לא.

6 קולות, לדחות לאספה כללית.

9 קולות, לא לדחות.

היו"ר (זלמן גיסין): אחדים מאיתנו זוכרים שהפרטי-כל הקודם שמותר לשבת במושבה רק עם אשה אחת, והשנייה תישאר במקום אחר.

מי בעד זה שמותר לשבת עם שתי נשים.

6  בעד שתי נשים.

9   נגד שתי נשים שמותר לגור במושבה.

מי בעד זה כפי שהיו"ר אמר שזוכרים ההחלטה הקודמת,

11 בעד זה, …..

והעיקר שהסוף טוב הכל טוב: שתי הנשים זכו להפרדה. כל אחת קיבלה בית משלה. זרימת הכסף למושבה ממשיכה.  והחשוב ביותר, קיום אורח החיים הדתי והמוסרי במושבה לא נפגע

חקר זלמן חיימוב

ערך לפרסום ליברמן דוד

פורסם בקטגוריה דת, רפורטג'ות מתוך הארכיון | עם התגים , | כתיבת תגובה

בית גידול לחרקים מועילים (1935)

בית גידול לחרקים מועילים (1935) פתח תקווה חלוצת הפרדסנות  

איכרי המושבה פתח תקווה הבינו לאחר ניסיונות שונים של גידולים כמו: טאבק, גפנים, צמחי גרניום עבור תעשיית הבושם כי הגידול המתאים ביותר לאדמות השרון הם הפרדסי פרי ההדר.

גידול מתמיד בשטח הפרדסים במושבה הביא לגידול מקביל במזיקים ובמחלות עצי ההדר.

על מנת לגדל פרי המתאים ליצוא נוצר ההכרח להאבק

במחלות ובמזיקים. מלבד טעמו, חייב היה להיראות יפה ללא סימני מחלות שתקפו אותו או מזיקים שהשאירו בו כתמים וכד'. כל אלה הביאו להגברת הטיפול כנגד המחלות והמזיקים. במציאת פתרון והדברה במזיקים השתתפו רשויות השלטון הבריטי, ארגוני המגדלים ומכוני המדע הישראלים.

יוקר הטיפולים, עלות חומרי הריסוס והאיבוק, עלות עבודת ההדברה פגעו ברווחיות הפרדס. על מנת לחסוך ולהגדיל את אחוזי הרווח מן היצוא התפתח כיוון חדש במאבק במזיקים והוא לחימה ביולוגית. אנשי פתח תקווה בעלי תושייה ויוזמה התייגסו למשימה במרץ רב פתח-תקוה.

אחד מאותם חלקאי פורצי דרך היה פרץ פסקל. פסקל הכניס שינויים באופן הרכבה וגידול העצים בדרך

פרץ פסקל מצולם בפרדסו בעת הרכבת כנות לעצים, שנות ה-30, צלם לא ידוע

המייטבית באדמות מיר הכבדות. הוא היה מחלוצי השימוש המסחרי בהדברה ביולוגית בארץ אותה הביא למושבה פתח תקוה.

בתחנת הגידול ל"חרקים מועילים"(1935) גידלו את יתוש העפצים הנלחם בכנימת הקמח הגורמת לנשירה של פרי בנוסף נעשו ניסיונות לאתר את "ארי-נמל" המשמיד גם הוא את כנימת הקמח. בנוסף גדלו את "פרת משה רבנו" שאף לה חלק במאכל כנימות ומזיקים.

הנושא היה כה חדש מפתיע ומהפכני, שמרבית הציבור הרגיל נדרש לשימוש בשפה פשוטה כדי להתמצא בו ולנסות להבינו. ניתן לקרוא בעיתונות מאמרי תגובה הקשורים לנושא.

הידיעה הראשונה בנושא הגיעה לועד המושבה בישיבתו ב-  ו' שבט 14.1.1935 :

"האוניברסיטה מבקשת הקמת צריף על מגרש ציבורי "אינסק פסוודוקוקוס". ממנים וועדה לקביעת מקום וסידור חוזה בנושא". כנראה שרושם הדיון לא היה בקי בחומר. הוא רשם את מה שנראה לו כנכון. צריך היה לרשום: Pseudococcus Planococcus Citri (פסוודוקוקס ציטרי)

 אנו קוראים כתבה בעיתון דבר בה מופיעה הידיעה על הקמת בית הגידול  ב- 27.11.1935  "למלחמת מזיקים במזיקים ". לפי אופי הכתבה אנו מבינים כי רושם הכתבה לא ידע פרטים רבים והוא מתאר באופן פשטני את הפעולה:

"כנגד רמשים וחרקים מחבלי אילנות ופירות יש בו בטבע צבא חרקים, אויבים למזיקים ומשמידים אותם. שומר מטעיו יגדל את החרקים המועילים (זכור למשל :פרת משה רבנו"). בימים אלה נחנך בפ"ת בית גידול חרקים מועילים, שהוקם ע"י מחלקת ההדר של התאחדות האיכרים. המחלקה אומרת להקים סניפים לבית זה גם במושבות אחרות."

פרץ פסקל (עומד מימין) בעת קטיף פרי הדר בפרדסו

גם בעיתון הארץ 26.11.1935  מתפרסמת כתבה בנושא "פתח-תקוה – חנוכת בית גידול לחרקים מועילים".  ביום י"ט מר חשוון (15.11.1935) נחנך בית הגידול לחרקים מועילים שהוקם על ידי המחלקה למטעי הדר. כמאתיים אורחים מכל הארץ נתאספו באולם "מכבי אבשלום".  על במת הנשיאות ישבו פרופ' בודנהיימר, פאסקאל, קראוזה, ש. שטמפפר, מנהלי תחנת הנסיונות בעכו.

 בית הגידול נבנה על מגרש המועצה המקומית ליד שדה הספורט של ה"מכבי". במוסד זה מטפלים בגידול החרקים המועילים וחקירתם. ט.ז.מילר הרצה הרצאה מדעית מקפת על תועלתם של החרקים. בודנהיימר ציין חשיבות המוסד ואת הוגי הרעיון לפני מספר שנים. פאסקאל ומילר".

מזיקי ההדרים והמלחמה בהם דאר היום 9.12.1935

"עם התרבותם והחמרתם של מזיקים בפרדסים  הולך וגדל, כמובן, הצורך בחקירת הביולוגיה של המזיקים. ודרכי המלחמה בהם., במשך השנים עמדנו בקשרים אמיצים עם המחלקה האנטומולוגית של תחום הניסיונות ברחובות. המתנהלת ע"י ה. צ. קלין. בפיקוחו של פרופיסור פ. ש. בודנהיימר.

  להלן אנו נותנים סקירה על העבודות העיקריות שנעשו ובעיקר על חקירת גורמי ה"פייחת" במטעי יהודה (מתחנת הנסיונות ברחובות)  המשכן בחקירה של הכנימה האדומה (בחדרה) וגידול חרקים מועילים לעצירת כנימת-הקמח או הפסידוקוקוס (פתח-תקוה).[…]

      בית הגידול לחרקים מועילים – בית גידול הזה הוא מפעל חדש שהוקם השנה בפתח-תקוה ע"י המחלקה למטעי הדר, בעזרת תקציב נוסף שהוקצב ע"י הועדים החקלאיים.

  במרכז המושבה נבנה על מגרש שהוקצה ע"י המועצה  המקומית צריף נאה המשמש דירה לבית-הגידול. תפקידו הראשון של בית-הגידול הוא גילוי טפילים ואויבים טבעיים של כנימת הקמח, המזיקה להדרים. גידולם במעבדה במספר רב והוצאתם לחופשי בפרדסים נגועים. לשם כך גידלו  בראש ובראשונה גידולים מרובים של כנימת-הקמח על גבי נבטים של תפוחי-אדמה.

בעונת הקיץ האחרונה נקבעו תפוצתו של המזיק ומידת פגיעתו בפרדסים, כל החרקים המועילים שנמצאו, גדלו. אחד מהם התרבה בבית הגידול בסוף הקיץ במספר רב ביותר והוצע לחופשי לפרדס נגוע בכנימת -הקמח. חקירת שאר החרקים המועילים נמשכת עדיין".

קטיף תפוזים בפרדס, שנות ה- 30, צלם לא ידוע. זהות בעל הפרדס לא ידועה. במרכז התמונה עומד גרבוסקי ארגוב (לבוש ז'קט)

תחנת המחקר פעלה בפתח-תקוה עד לשנת 1940 ועם המשבר בענף הפרדסנות בעקבות המלחמה והפסקת יצוא פרי ההדר. פסקה התמיכה הכספית של חקלאי פ"ת בתחנה והיא נסגרה סופית.

 

 

 

חקר וכתב זלמן חיימוב

ערכה והוסיפה נוני ירון

קצת מידע על הפרדסנות בארץ ישראל המתחדשת

"פרדסים ניטעו באזור החוף כבר מסוף המאה ה 19 ע"י בעלי קרקעות ערבים עשירים. מראשית המאה העשרים הפך ייצוא ההדרים לאירופה לאחד הענפים הכלכליים במרכזיים בארץ ישראל.

בראשית המאה יוצאו כמעט חצי מליון תיבות לאירופה וערב מלחמת העולם הראשונה כבר יוצאו יותר ממליון וחצי תיבות פרי הדר. בהתחלה היה הייצוא מהפרדסים הערביים, אך עם הזמן תפסו את מקומם הפרדסים שהיו בבעלות יהודית. הפרדסנות היהודית נחשבה למהפכנית כיוון ששברה את המוסכמות והחדירה שיטות עיבוד חדשניות לפרדסים. היהודים הכניסו את המשאבות המוטוריות ובכך פתרו את בעיית אספקת המים שהגבילה את גודל הפרדסים, את פיזור השתילה בפרדס, את גידול הלימונים וסוגי תפוזים חדשים ולבסוף את הקידוחים העמוקים כאמצעי לייעל את השקיית הפרדס ולהגדיל את שטחי הנטיעה. חידוש אחר הייתה העובדה שהתוצרת מהפרדסים שהיו בבעלות יהודית אף שווקו בצורה מאורגנת שיתופית ואף כקרטל שהתחרה בתוצרת הערבית בארץ.

ערב מלחמת העולם השניה הפרדסים השתרעו וכיסו חלק ניכר מאזור החוף והתחילו להתפשט מזרחה לכיוון אדמות השרון. הפרדסים נחשבו לענף שיוכל להבטיח פרנסה, הן לבעלים והן לפועלים. קרקעות שפלת החוף, השרון ומרגלות הרי יהודה התאימו לפרדסי הדר, אלא שהיתה בעיה של מימון ושל הזמן הרב המפריד בין נטיעת הפרדס ובין הקטיף הראשון. ב-1923 היו בידי יהודים 6,000 דונם של פרדסים. בשנים 1926-1924 נטעו עוד 6,000 דונם, וב-1927 כשנסתיים המשבר הגדול של העלייה הרביעית – נוסף שטח דומה לזה. (מתוך: חשביה אריה, עיר הירוק, סיפורה של הוד השרון, הוד השרון, 1996).

מאמצע שנות ה 20 ואילך תרמו ההדרים יותר מכל ענף אחר להרחבת תחומי ההתיישבות החדשה בשרון. חשיבותה היתה רבה בעיקר בתחום התעסוקה וכיעד להשקעות הון יצרניות . פריחתו של הענף אפשרה קיומם של עשרות אירגוני התיישבות, ששהו במושבות ההדרים בצפייה לעלייה על הקרקע ולהקמת יישובים חדשים.

(מתוך: דן גלעדי, ההדרים בשרון – מנוף ליישוב האזור ולפיתוחו, בתוך אבי דגני וחובריו, 1990,השרון בין ירקון לכרמל, הוצאת משרד הבטחון)"

 

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, ארכיון, חקלאות, פרדסנות, פרץ פסקל, רפורטג'ות מתוך הארכיון, תעשייה | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

"גן המייסדים" "גן-האיקליפטוס" "גן העיר" " גן-הפוסטה" "כיכר המייסדים" 

גן אחד הרבה שמות

גן המייסדים, צלם  בן נעם ניסן, 1938. ברקע רחוב ברון הירש, בית זרח ברנט, בית הכנסת "שונה הלכות" ביתן התזמורת "כינור ציון"

אנחנו באים לספר על גלגוליו של גן אחד בעל שמות רבים. גן וכיכר שסיפור חייהם שזור אחד אחד בשני. אנחנו נתמקד הפעם בגן עצמו ולפיאצה נקדיש פרסום בנפרד.

אבל, אי אפשר להתחיל מבלי במבט ורקע אודות הכיכר הלב ההיסטורי של המושבה.

ראשוני פתח תקווה התיישבו בקיץ תרל"ח על "הגבעה". במשך כחצי שנה חיו כקומונה וחיים משותפים ללא בני משפחתם שנשארו בירושלים. פעולתם הראשונה הייתה חפירת באר. לאחר כחודשיים נמצאו מים. ביום א' בכסלו תרל"ט הכריזו :"מצאנו מים" ! המים נמצאו בעומק של 21 מטר. שאיבת המים החלה עם חבל ונאד מים, עד לתחילת תמיכתו של הברון שהקים על הבאר גלגל עץ "אנטילה" לשאיבת המים וכן הוקמה שוקת ובית באר. הבדווים כינו את הבאר "ביר שוע" (על שמו של שטמפפר) וייחסו לה סגולות פריון. את תוכנית היישוב תכנן מהנדס גרמני בשם ז'נדל  (שהיה מבין הטמפלרים). ז'נדל צבר ניסיון קודם  בבניית הכפרים הצ'רקסים שנים מועטות לפני הקמת פ"ת. מרכז הגבעה שימש כמקום לגורן ומסביבו מסביב לכיכר נבנו בתי המייסדים והראשונים: גוטמן, סלומון, בכר, גרינשטיין ואחרים. הוקמת תחנת הדליזאנסים, נפתחה "הפוסטה" בית הדואר, הוקם בית התלמוד תורה של פרומקין, נבנה בית הכנסת "הגדול". ובתוך הכיכר שמסביבה התנהלו חיי המתיישבים צומח לו "הגן".

פקיד הברון שייד מספר בזיכרונותיו על תחילת הגן בפ"ת."האדון הברון העמיד להם גם גנן אחד, הוא מר בכור אלחדיף, שבהנהלתו של מר קאוולאן מראשון לציון הקים במקום משתלה קטנה אשר בה גידל את האיקליפטוסים שאותם נטע כעבור זמן קצר כדי להבריא את האוויר במרכז הכפר ממש. כעבור זמן לא כביר היה זה הגן הציבורי.

גן המייסדים, צלם לא ידוע, תאריך שנות ה- 30 בקירוב.
רחוב פינסקר פינת הברון הירש.גלויה בהוצאת "פלפוט"

מאז הגן מוזכר באירועים שונים במושבה. בזמן המלחמה הגדולה (מלחמת העולם הראשונה) נאלצו לכרות את עצי האיקליפטוס עבור הסקת הרכבות. בתקופת מאורעות תרפ"א (1921), בימי קרב, שוכנו בגן למשך מספר חודשים חיילי הפלוגה ההודית שתפקידה היה להגן על המושבה למקרה שיתחדשו המאורעות. כנראה ששהות ממושכת של חיילים הביאה לקיצו של הגן. בשטח ליד הככר הוקמה ה"פוסטה" בית הדואר, צמוד לה הוקמה גינה קטנה ומכאן נובע השם "גן הפוסטה". במקום היה גם ריכוז העגלונים על עגלותיהם ותחנת דלז'אנסים.באותם ימים אף הוחכר חלק משטח הככר לעיבוד חקלאי.

משהגיעו בני הדור השלישי של מייסדי המושבה להנהגתה החלו הם לפעול לשינוי תדמיתה החזותית של המושבה שהייתה ללעג בפי מרבית מבקריה. במיוחד חרה להם ההשוואה בין ערי הגנים החדשות  כמו תל-אביב ורמת-גן למושבתם פתח-תקוה. בערים אלו ניטעו עם הקמתם גנים ושדרות עצים, מראה הזכיר במידה רבה ערים אירופאיות יפות.

נטיעת עצים בגן המייסדים, צלם בן נועם ניסן, 1933.בתמונה:מימין: ?, פסילוב מעין גנים, יצחק צבי שפירא, משה גינצבורג בן חורין, ?, ?, עזרא איכילוב, שלמה שטמפפר, יעקוב מכנס, (מזכיר העיר), הרצל לוצקי, משה איכילוב, ?, ?, אפרים גיסין.
כורעים מימין: שזיפי (היה נההג במוניות המקדים). התמונה צלמה היכן שהיה ידוע כגן המייסדים, מאחור נראה הבית ברחוב בר כוכבא.

כבר בשנת 1929 הציע  חבר המועצה משה איכילוב לנטוע עצים ולהקים את גן-הככר. (אביהם של משה ועזרא איכילוב היה האגרונום  יעקב איכילוב שהשתתף בהכנת המשתלה בימי הברון) הצעתו התקבלה בחיוב אך בעיות תקציביות ובעיקר לחצו של המושל הבריטי ליצור תקציב מאוזן מנעו את ההקצבה הנדרשת להקמת הגן. נטיעת הגן עלתה שוב לדיוני התקציב בישיבת הוועד ב-11.5.1932 ושוב בוטלה מסיבה תקציבית.

בבחירות 1932 זכו במרבית קולות הבוחרים מרשימות "בני-בנימין" ורשימת הפועלים. בחודש יולי 1932 הוקמה מועצה חדשה להנהלת המושבה. מרבית חברי ההנהלה שנבחרה היו מאנשי הדור השלישי למייסדי המושבה ואליהם נוספו נציגי הפועלים אנשי העלייה השלישית. ברב נושאיהדיונים כמו: זכות בחירה, חינוך, יחסים עם מועצות העם והעסקת פועלים יהודים הייתה אי הסכמה והתגלו סיכסוכים רבים בין הנבחרים . אך בכל הקשור בשיפור מראה המושבה עשו מרביתם יד אחת. חיקוי היישובים השכנים הביא לרצון להיות כמו הערים החדשות. מתוף רצון זה הוקמו וועדות שונות בדומה לעיריית ת"א. לראשונה הוקמה וועדת-גנים חבריה היו: י.צ.שפירא, פסילוב דב, שפושניק יוסף ועזרא איכילוב. שפעלה לחקיקת חוקי עוזר שונים לטובת שיפור תנאי איכות החיים. נחקק חוק עזר מקומי למניעת שאון (כפי שנחקק בת"א), נחקק חוק מדרכות 14.7.1932  (בכפי שנחקק במושבה רחובות). בנוסף הוצע לקבוע במושבה אזורי מגורים שקטים ולהבדילם מאזורים מסחריים תעשייתיים. ב- 8.11.1932  מבקש חבר המועצה דובדבני להתחיל בנטיעת שדרות עצים ברחובות המושבה ושופרה התאורה הפנימית ברחובות המושבה. הוחלט על הקמת 20 לוחות מודעות ברחבי המושבה וחוקק חוק עוזר למניעת הדבקת מודעות על קירות הבתים. בעקבות דרישת המושל הבריטי הוקמו בתי-כסאות בבתי הספר ובמקומות ציבוריים.                                                                                                  בעיקבות פעילות ועדת הגנים גופים שונים פונים לועד לקבלת תקציב לטובת פעילות תרבותית ביניהם התזמורת והספרייה הציבורית בהנהלת יוסף זהבי קרול יעקב והספרן יחיאל כהן המבקשת ב-21.8.1932  תקציב לחידוש פעילותה.

וועדת הגנים החלה לפעול במרץ ב- ו' טבת תרצ"ג (4.1.1933)  מציג שפושניק בפני הועד הפועל והועדה הטכנית תוכנית פעילות הראשונה גידור ונטיעת שני גנים. גן אחד יוקם במרכז המושבה ברחוב פינסקר פינת חובבי-ציון. הגן השני יוקם ברחוב רוטשילד על יד הברכה. בדיון הוועדה מבקשת תקציב של 231 לא"י עבור הגידור והנטיעה. שפושניק מפרט את ההוצאות הדרושות גן מרכזי: 240 מטר גדר. 35 קוב בטון, 40

ג"גן הנשיא" ע"ש הנשיא יצחק בן צבי. ברחוב רוטשילד, צלם ותאריך לא ידועים

מסגרות ברזל ורשת. 1000 מטר אבני שפה. ובנוסף קירות מגן. העלות 156 לא"י. עבור הנטיעות 25 לא"י.  גן ברחוב רוטשילד 356 מטר גדר מברזל וחוטים דוקרניים, עלות 25 לא"י. לנטיעה 25 לא"י סה"כ 50 לא"י.

הוועד מקבל את הצעת הוועדה ומוציא מכרז ליציקת היסודות לגדר הגן. בראשית חודש פברואר מתחילים בבעבודת היציקות. ב- 9.2.1933 הוחלט בועדה לאשר בניית יסודות הגדר בגן המושבה באופן שהיסוד המבוטן ישמש אחר כך כיסוד להקמת 4 הקיוסקים שיוקמו ב-4 פינות הגן. במהלך 1933 מתקבלות החלטות שונות באשר לבניית הגן: מאשרים להחליף מסגרות הברזל עבור הגן בגדר בשבכות. ב- 5.5.1933  לאחר מכרז המסגר שניטמן אברהם זוכה בעבודת הגידור. ב- 4.8.1933 מבקשים חברי וועדת הגנים מועד הפועלה לערוך טכס לחגיגת סיום נטיעות הגנים.

בעקבות השינויים נוצרו חריגות בתקציב. החריגות נוצרו עקב הצורך להרוס את הברכה. כמו כן הייתה חריגה בעלות השתילים. אנשי הועד חשבו כי יקבלו אותם חינם מהממשלה אך לבסוף נדרשו לשלם עבורם. חריגות אלו גרמו לתוספת של 125 לא"י. בתקציב 1934 אישרה הוועדה הכספית סכום של 300 לא"י לטובת וועדת הגנים. המועצה אישרה הוספת תקציב "גן העיר" לשם סיום הגן והגדר. חריגות נוספות בתקציב נגרמו בעקבות הצורך להרוס את הברכה.

בדיון בישיבת מועצה מתאריך  23.4.1934  א. גיסין מציע לנטוע שדרות ברחובות המושבה. איכילוב עזרא משיב שעבור נטיעת עצי נוי על מדרכות הרחובות חייבים לשנות את חוק-עוזר העירוני.

סוף סוף ב- 10.10.1938 "נפתח "גן העיר" לקהל  וכמחווה למייסדים לרגל חג השישים ניתן לגן השם  "גן-המייסדים". בפתיחה החגיגית הייתה בנוכחות מושל המחוז ורעייתו. יו"ר העירייה מר שטאמפר סקר בנאומו  את תולדות המושבה. אחריו נאם המושל והלל את המפעל הנאה. מרת קרוסבי (אשת המושל) התכבדה בחיתוך את הסרט והגן נפתח לקהל".

מועצת העיר מיהרה לחנוך את הגן לכבוד חג השישים לייסוד פתח-תקוה. אולם צמחיית הגן עדיין לא התחזקה די כדי לעמוד בלחץ המבקרים ובעיקר במשחקי הילדים. כתוצאה מכך הגן נפתח ונסגר תכופות כדי לחדש ולהבריא את הצמחייה. יש לציין כי בתוכנית הגן החדש ניטעו כבר עצי "פיקוס" כנהוג בימי הבריטים ומתוך כוונה שעצים אלו יעניקו צל למבקרי הגן.

בעיתון הארץ 28.8.1941 נכתב: "גן המייסדים נפתח לקהל בפתח-תקוה" "השבוע נפתח לקהל "גן-המייסדים" שבעיר. על צד האמת נפתח הגן כבר בתחילת הקיץ, אך רבים מן הקהל, ובייחוד ילדים, לא הקפידו על שמירת העצים והשיחים והיה הכרח לסגרו לכמה חודשים כדי לתקן את הקלקולים שנגרמו.  בכניסה לגן הודבקה כיום מודעה  המבקשת מאת הקהל לשמור על העצים והשיחים. הגן הוא במרכז העיר ופתיחתו תביא תועלת רבה לא רק למטיילים אלא  גם לנוסעים (הגן נושק לתחנה המרכזית של אותם ימים) שיוכלו לחכות לאוטובוסים בגן זה ולא יצטרכו להצטופף בתחנות שאין בהן סדורים נוחים לקהל."

ומרחיב העיתון ומספר: "בהזדמנות זו-דברים אחדים על קורות הגן. במקום שעכשיו נטוע בו הגן היה לפני עשרים שנה יער איקליפטוסים וסביבו הבתים הראשונים של המושבה. בשנת 1920 החליטו בני המושבה להפוך את היער לגן ציבורי. אך הגן הצעיר שניטע שימש מקום אכסון לגדוד הודי שחנה בפתח-תקוה.

בשנת 1932 נבחרה לראשונה בפ"ת ועדה ל"גני-עיר", ובראשה הועמד מר עזרא איכילוב. מר ד. פסילוב (מעין-גנים) נתמנה לגנן עירנו. באותה שנה ניטע הגן וכעבור ארבע-שנים נפתח באופן חגיגי לקהל לקראת יובל ה- 60 ניתן לו "גן המייסדים" לזכר מייסדי פתח-תקוה.

טקס לא ידוע המתקיים בן המייסדים בנוכחות נציגי ועד המושבה, ארבהם שפירא ואחרים, קצינים בריטים. ברקע ביתם התזמורת ובית הכנסת "שונה הלכות". צלם בן נעם ניסן, 1930

במחצית שנת 1942 החלו לבנות בריכת מים במרכז הגן וכן להקיפה בעצי תמר. פעילות שסגרה את הגן למשך כשנה אחת וגרמה למחאות קשות מצד תושבי העיר שבימי המלחמה והעלטה נסגר בפניהם מקום משובב נפש זה.

קטע מדיון המופיע בפרוטוקול מועצה מס' 58 15.3.1942 – " ספיר: הקיוסק של התזמורת בגן העירוני יפורק כי פוגע בתוכנית שיפור הגן עקב מצבו הלא טוב וצורתו.  הוחלט: המועצה מחליטה להקדיש בגן המייסדים או בגן רוטשילד מקום מתאים לקיוסק של תזמורת כינור-ציון. המועצה מחליטה כמו כן לבנות קיוסק לתזמורת כינור-ציון במגרש המיועד. הבניין יבנה או בזמן המלחמה ובכל אופן מיד לאחר גמר המלחמה. בילאנסקי: מציע להתחייב להקמת הקיוסק רק לאחר המלחמה.  לדעתו את הקיוסק הקודם שהיה עלוב חובה הייתה להרוס. ספיר: במובן ארכיטקטוני אי אפשר להשאיר את הקיוסק ולא ניתן לגשת לסידור בריכה במקום מבלי להגיע להסכם עם כינור-ציון. הבריכה תעשה מכספי החומרים של הקיוסק. איכילוב: איננו מסכים להריסת הקיוסק בשלב זה."

הועדה לגני-עיר ניגשה לנטיעת גנים נוספים בעיר. ב- 1936  ניטע גן ברחוב רוטשילד על שטח של 7 דונם היום הוא גן הנשיא בזמנו נקרא גם "גן הקופים". גן זה נועד לאימהות ותינוקות ואמור ליפתח לקהל באביב.  בשנת 1938 התחילו לנטוע שדרות עצים ברחובות הראשיים של המושבה. עד לתאריך זה עתה ניטעו  ב- 4- רחובות.  בנוסף לכך ניטעו גנים על יד בית הכנסת הגדול ומרכז טלפונים.

בעזרת ויצ"ו הותקן ליד בית המועצה ברחוב מוניטפיורי גן שעשועים עבור ילדי המושבה. בנוסף החלה הועדה לגני-עיר לשכלל גם את  הגן, שבו הוצבה המצבה לזכר קדושי פתח-תקוה.

הוועדה ערכה גם תכנית רחבה לשיפור העיר הקשורה קשורה  בתכנית בניין עיר של פ"ת. לפי תוכנית זו יופקעו שטחים גדולים בשביל גנים. היה תכנון להקמת גן  בן  100- דונם שבו יהיה מגרש לספורט וברכת שחיה. בתקציבה האחרון הפרישה  העירייה רק סכום קטן לגנים ציבוריים. לפי דרישת הועדה לגני-עיר תועמד שאלה זו לדיון נוסף של המועצה לתקציב הבא.

משפחת גולד מבלה בגן המייסדים, צלם לינץ זלמן , 1950. בתצלום ציפורה גולד, דוד גולד ואחיותיו דפנה וצלילה.

הגן שרד עד שנת 1959 ואז נעקר ונחרב במקומו הוקמה כיכר (לדברי מהנדס העיר, הכיכר תידמה לכיכר צינה דיזנגוף בתל-אביב). הרס הכיכר עורר תרעומת אצל התושבים. יחד עם ה"טיפול" בגן נהרסה הבאר הראשונה במושבה עד היום לא ידוע מקומה המדוייק. כמו כן נחסם המעבר לתנועה בין  רחוב חובבי-ציון לרחוב חיים עוזר.

לפני כמה שנים הכיכר שוב עברה שינוי. ניסיון להחיות אותה ולהחזיר לה את כבודה. הכיכר שובצה בפסלים סביבתיים בהם מונצחים המייסדים ושחזור של ביתן התזמורת. מפעם לפעם מתקיימים אירועי חוצות כמו שבוע הספר, הפעלות לילדים ועוד. אולם לא נראה לי כי תהליך הצליח. מרכז העיר מוזנח לא זוכה לתשומת הלב מתאימה.

כתב- זלמן חיימוב, חוקר מתנדב בארכיון לתולדות פתח תקוה

ערכה והוסיפה- נוני ירון

פורסם בקטגוריה בית הכנסת הגדול, בית יעקב, בתים היסטוריים, כיכר המייסדים, מאורעות תרפ"א, מכבי אבשלום, מתוך הארכיון, עבודה עברית, ראשית המושבה, רחובות בפתח תקוה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים, שלטון עות'מני, תזמורת כינור ציון, תחבורה | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

אבו קישק

מה אנחנו יודעים אודות מערכת יחסים מורכבת שהייתה למייסדי המושבה עם שכניה. קראו על כך במאמר שכתב רועי מרום  בספר אודות המושבה "רעננה"                                                                          אם המושבות פתח-תקוה ("אומלבס") הוקמה בסביבה שהייתה מיושבת על ידי אוכלוסיות ערביות רבות. חידוש ההתישבות העברית בארץ ישראל, היה כרוך בהכרח ביצירת מגעים עם אוכלוסיות אלה, והסתגלות לחיים בקרבתן.                                                                                                                   סיפורה של פתח תקוה ושכניה הערבים ממחיש את יחסי השכנות האלה על כל מורכבותם, בימי שלום כבימי מלחמה. בשעות היום, היו הערבים מעבדים את שדות המושבה ושומרים עליהם. בלילות, לעומת זאת, חלקם שלחו את ידם ברכוש האיכרים והתירו את רסן מקנם לרעות בשדות המושבה ובפרדסיה. החל מהקמת משטר הפקידות קצר הימים של הברון רוטשילד בפתח תקוה, סיפקו תושבי המושבה שירותים רפואיים לערביי הסביבה. הברון הקים עבור הערבים בתי ספר והעניק סיוע כלכלי להקמת דרכים, לחפירת בארות ולנטיעת מטעים לרווחת כל תושבי האזור. הערבים גמלו למושבה על ידי הזמנת שכניהם היהודיים לביקורים ולשמחות ("פנטאזיות"), ואף סייעו להשיב גניבות מקרוב ומרחוק בתיווכו של זקן השומרים, ר' אברהם שפירא ("אבראהים מיכו") ולגמול טובה על עזרת היהודים ארוכת השנים. הכבוד שרכשו הערבים לאברהם שפירא היה גדול הם התיעצו איתו וקראו לו לפסוק ולעשות סולחה בין צדדים הרבים. פסיקתו התקבלה פה אחד.היחסים בין הצדדים היו במידה רבה סימביוטיים – הערבים דיברו אידיש ויוצאי אשכנז דיברו ערבית כ"אבנאא אל-בלאד".

אברהם שפירא ואבו קישק שנות ה- 20 צלם בן נעם ניסן

לעומת זאת, בימים של מתיחות ביטחונית ורוחות לאומניות לא ישבו שכניה הערבים של המושבה על הגדר. פלאחים מהכפרים אל-יהודיה, ח'יריה וכפר עאנה תקפו תדירות את המושבה ואת אנשיה – וניהלו עימם משפטים יקרים וממושכים על זכויות מרעה ובעלות על מקרקעין. המפורסם בשכני פתח תקוה היה השבט הגדול אבו קישק, שאוהליו היו פזורים בגבעות הבור שמצפון לנהר הירקון. במאורעות תרפ"א (מאי 1921) התקיפו אנשי השבט ובני חסותם, ביחד עם אלפים מתושבי הכפרים שבין טירה המשולש  בצפון לבין טירת יהודה  בדרום את המושבה פתח-תקוה. אנשי המושבה, בסיוע כוחות הצבא הבריטיים, הצליחו להדוף את ההתקפה הערבית בגבורה רבה, אך ארבעה מבני המושבה נפלו בקרבות. לאחר עריכת הסולחה המפורסמת עם השבט בשנת 1923, הפכו אנשי אבו קישק לידידים נאמנים של המושבה ושכניה, ואחדים מהם אף נותרו בארץ לאחר הקמת המדינה והם גרים כיום בלוד.

אבו קישק (תעתיק מדויק: אבּוּ כִּשְכְּ) הוא החשוב והמפורסם שבשבטים שהגיעו לאזור השרון ועמק הירקון בשלהי המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19. משפחת השיח' אבו קישק התיישבה על אדמות הווקף בשולי עמק הירקון, בסביבה שבין רעננה, הרצליה, רמת השרון והירקון. לפי גרסה אחת, אבו כשכ הגיע ממצרים כשומר של האמיר יעקב אל-חארת'י מואדי חוארת' (עמק חפר כיום). אבו כשכ נשא לאישה את בת האמיר ועודד את בני שבטו להגר לאדמות באזור נהר אל-עוג'א הוא נחל הירקון. לפי גרסה אחרת, הגיעו בני אבו קישק בזמן הקמפיין של אבראהים פאשה. זקני השבט מעידים מצידם שאבו קישק התנגדו לניסיונות אבראהים פאשה לגייסם לצבאו ולכן איים על חייהם.

יוסף ספיר ראש העיר מבקר אצל אבו קישק, נובמבר 1942, צלם לא ידוע

נדמה שחדירת אבו קישק דחקה ממקומם ערבים אחרים ממוצא עבר-ירדני. לפי מסמכי הש"י (שרות הידיעות של "ההגנה"), כשהגיעו ערב אבו-קשק לסביבה זו במאה ה-19 היא הייתה כבר מיושבת על ידי בדואים מקונפדרציית הג'בראת. אנשי אבו קשק ידעו לספר שמנהיגם הביס את הג'באראת ובעלי בריתם התורכמנים בראשות מֻטְלָק אל-מג'נון, והם נעקרו לדרום הארץ, לאזור צומת פלוגות של ימינו. אחדות ממשפחות הג'בראת נותרו באל-חרם והתיישבו במקום בחסותם של ערב אבו קנדיל. לפי עדות בעל-פה, יתכן שהג'בראת היגרו במקור מעבר הירדן בעקבות סכסוכי דמים בראשית התקופה העוסמאנית. גם בגרסה זאת נזכרת עזיבת מרבית בני השבט במאה ה-19.

במאה ה-19 ואילך הנהיגה אבו קישק קונפדרציה של שבטי אגן הירקון בשם "ערב אל-עוג'א" שנמנו עליה שבטי הקֻרְעאן, הג'מאסין, הג'ראמנה והסואלמה. אורח החיים הנוודי-למחצה של אבו קישק בתקופה זו משתקף גם בהיסטוריה בעל-פה של השבט לפיה "פעמים רבות ניסו התורכים לפתח את הכפר הבדואי ולהפוך אותה לכפר או לעיירה אבל הם נכשלו אל מול התעקשותם של בני השבט לשמור על אופיים הבדואי". בתקופה זו, היתה לבני השבט השפעה רבה במרחב שבין הירקון לנחל פולג.

בשנות המנדט עמד בראשות השבט השיח' שאכר אבו-קישק, בנו של שיח' מחמד "אל-פארס" אבו-קישק. המוכתר מטעם השלטונות היה אחד מחמשת אחיו, תַוְפִיק, שהיה גם מיודד עם היהודים ואף סייע להם ברכישת קרקעות ובמודיעין. משפחת אבו קישק מנתה בין 1000 ל-1500 ערבים שחיו בין הירקון להרצליה, רעננה והוד השרון על 16,000 דונם. בני השבט החלו להקים בתים ועסקו בחקלאות ופרדסנות.

במאורעות תרפ"א, ב-5 במאי 1921, השתתפו בני השבט בהתקפה על פתח תקווה, והשיח' שאכר נאסר בעקבותיה, ואף נידון למאסר שהומתק בעקבות עריכת הסולחה בין השבט לתושבי פתח תקווה בראשות "זקן השומרים" אברהם שפירא ביוני 1923.

בשנות העשרים קלטו ערביי אבו-קישק פליטים ערבים רבים שנמלטו מכפריהם ושבטיהם מחשש לנקמת דם. כאן הם מצאו פרנסה וחסות. בתקופת המנדט השבט בלט בהרכב המגוון של חבריו – בדואים, פלאחים ועירוניים כאחד. במרוצת שנות ה-30 השתפרו היחסים בין הנהגת השבט לשכניו היהודיים. בלהט הלאומיות הערבית רשמו ערביי אבו קישק את כל אדמתם בתור וקף ב-1921 ובכך נמנעה מכירתה ליהודים. יחד עם זאת, הם שיתפו עימם פעולה וגם סייעו בידי השלטונות הבריטיים בתור ה"משענת של המשטרה בסביבה".

פוסט זה מתבסס על מאמר בנושא ההתיישבות הערבית באזור רעננה מאת רועי מרום, שהתפרסם בליווי מקורות בספר "רעננה" בהוצאת יד בן-צבי בהמשך השנה.

 

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, מאורעות תרפ"א, מתוך הארכיון, ראשית המושבה, שומרים, שפירא אברהם | עם התגים , , | תגובה אחת

ההפצצה שלא נרשמה בספרי ההיסטוריה של פתח-תקווה והמדינה

בצהרי יום לח בשנת תש"ח פתאום "בום – טראח"

ביום ג' 01.06.1948 בשעות הצהרים הבחינו תושבי העיר ובעיקר צעיריה בשלושה מטוסים כהים שחגו  מעל המושבה. מיד החלו הוויכוחים הרגילים האם אלו מטוסים שלנו או מטוסי אויב. הנימוק המשכנע ביותר בוויכוחים בין הילדים היה שמטוסים בצבע כהה הם המטוסים שלנו.  אולם, נפילת פצצה בקרבת ילדי ביה"ס נצח-ישראל החוזרים לביתם מהלימודים דרך מגרש שפיגל הביאה להכרעת הוויכוח. המטוסים הם מטוסי אויב שבאו על מנת לפגוע בנו. היו אלה שלושה מטוסים מצריים מסוג דקוטה שהטילו מספר פצצות אוויר נפיצות ופצצות תבערה על העיר.

ההפצצה הפתיעה את תושבי העיר ששהו אותה שעה בהמוניהם ברחובות העיר. אך הקב"ה זכר לעיר את חסד נעוריה את תמימות תושביה והגן עליהם בכוחו. ומספר הנפגעים היה קטן יחסית.

פצצה אחת נפלה והתפוצצה ב"מגרש-שפיגל" העליון ששכן בין הרחוב חיים-עוזר, רחוב הראשונים, רחוב העלייה השנייה ורחוב אוסישקין. המגרש נחצה על ידי שביל עפר אלכסוני ששימש כקיצור דרך להולכים בין רחוב נורדאו לבין רחוב נחלת צבי. באותה שעת צהרים 12.30 המגרש המה מילדים שסיימו את יום הלימודים בבית ספר נצח-ישראל והיו בדרכם הבייתה. במזל גדול רק חלק קטן מהילדים נפצע. כוחות ההגנה האזרחית וצוותי הרפואה ששהו באותו זמן בקופת החולים ברחוב נורדאו פינת קמינסקייה הסמוכה למקום האירוע יצאו לקראת הילדים הפצועים וההלומים עם אלונקות והכניסו אותם במהירות למרתף קופת החולים שם קבלו הילדים טיפול מידי הצוותים הרפואיים.

סלילת רחוב חיים עוזר, לשעבר מגרש שפיגל. צלם קומרינר, ללא תאריך

פצצה שנייה נפלה בחצר גן הילדים "גן-חנה" שמיקומו היה ברחוב הראשונים פינת רחוב למפרט. כיום נמצא במקום גן-ילדים עירוני ובחצרו נמצאים משרדי הטלוויזיה הקהילתית של העיר. הפצצה הייתה פצצת "נפל", היא נחתה על דופן חפירת ההגנה שנחפרה עבור הילדים בחצר הגן למרבית המזל ילדי הגן לא שהו באותה השעה בחצר הגן.

פצצה שלישית נפלה והתפוצצה בקרבת בית הקולנוע הדר ברחוב ההגנה (כיום מרכז-ברוך) כתוצאה מההתפוצצות נפצעו קל מספר אנשים. רסיסים מפצצה זו נמצאו שנים לאחר ההפצצה בדפנות קירותיהם של מס' בתים באזור.

פצצות ארבע וחמש  נפלו והתפוצצו בחצר ביתה של מש' שפיגל  (היו בעלי חנות עופות בשוק העירוני) בקרבת הרחובות האחים שטרייט לבין רחוב תל-חי. גם במקרה זה אירע נס ואחת הפצצות נפלה אל תוך בור ביוב עמוק ולכן השפעתה הייתה נמוכה. רסיס אחת הפצצות פגע בילדה (בת-4.5 ) אילנה ארליכמן ששהתה אותו זמן בביתה ברחוב תל-חי וכתוצאה מכך נקטעה רגלה. אילנה טופלה במשך זמן ממושך בבית החולים בילינסון.

כתוצאה מההפצצה היו מספר רב של נזקי רכוש, שמשות חלונות נופצו, חפצים כבדים נפלו. אלו גרמו לנפגעים הקלים. אחרי ההפצצה כל מי שלא שהה להפצרות הג"א לחפור מקלטים ולהגן על הבתים באמצעות עירום שקי-חול בכניסות הבתים מיהר לעשות כן.

מבדיקה שערכתי (זלמן חיימוב) בארכיון צה"ל מתברר שפצצות ה"נפיץ" שחיל האוויר המצרי הטיל היו במשקל של חמישים ק"ג ואלו של התבערה היו במשקל 25 ק"ג.                                            להפתעתי לא נמצא כל איזכור להפצצה על פתח-תקוה בארכיון צה"ל. כמו כן גם לא ברישומי חיל-האוויר ולא ביומני הג"א. לעומת זאת להפצצה על גבעת השלושה וכפר-גנים יש ויש סימוכין.  ההיסטוריונית החשובה ברברה טוכמן כתבה באחד מספריה שאחד מבעיותיו של כותב ההיסטוריה הוא המפגש הראשוני  עם "נערי הברזלים" היושבים דרך קבע בכניסה של יישובים. שיחה קלילה איתם מאפשרת שאיבת האינפורמציה על הנעשה בעיר או ביישוב בדרך קלה ביותר. הם זמינים ומשתפי פעולה. שואלת ברברה טוכמן, האם ניתן להתבסס על תיאוריהם של נערים או חסרי מעש היושבים הברזלים? בהיסטוריה של פתח-תקווה לא קיימת הדילמה הזאת כי רק נוער הברזלים זוכר ויודע מה התרחש בעיר. כשאלתי את מי שהיו בזמנו פרנסי העיר לא ידעו דבר אודות ההפצצה. אז פניתי אל הארכיון ואל הפרוטוקולים וישיבות פרנסי העיר.

בדיקת הפרוטוקולים ויומני מועצת העיר מתקופת מלחמת העצמאות הנמצאים בארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני נכתב  רבות על בקשות והאישורים לפתיחת חלון בבתי עסק קיימים למכירת גזוז, למתן אישור להקמת קיוסקים חדשים, עניינים של חיי יום יום. אני לא מוצא שום איזכור להפצצה עצמה כאילו לא הייתה. אולם, נמצאו איזכורים הקשורים בעקיפין לאירוע.הפרוטוקולים של מועצת העיר מופיעה בקשה לסייע לאב המשפחה במציאת פרנסה. התוצאה האב נתקבל כעובד קבוע בעיריה. בנוסף כתוצאה מהפצצה מאשרים לתושבים לחפור מקלט בחצר ריקה במגרז ריק ילד ביתם.

"נערי הברזלים" של אותם זמנים זוכרים היטב את האירוע שהשפיע עליהם כילדים קטנים. מקורות המידע לנתונים שהובאו לנכתב נאספו מהכותב עצמו (זלמן חיימוב) ומהאנשים שבאותם הימים היו תלמידים בבתי הספר בעיר: אפרים למקה, דודו נתנאלוב, שלום ברנרד, שמאי עציון, דוד בן-עזר, יאיר אסיסקוביץ הנפגעת אילנה שפירא. מידע רב התקבל גם מגבי בקשי שהיה בן 5 כשהייתה ההפצצה. משפחתו התגוררה בקרבת מקום הנפילה ברח' תל-חי הוא זוכר ששומר מפעל טקסטיל בקרבת מקום ירה באקדחו על המטוסים.

העיתונאי היחיד שכתב בפרוטרוט על ההפצצה היה אברהם בר-אוריין שהיה מורה בבית ספר נצח-ישראל. כתבתו הנרגשת פורסמה בעיתון הצופה.

הצופה 04.06.1948   הפצצת בכורה על פתח-תקוה  משהוא הורגש באוויר. איש לרעהו לחש, צריך להתכונן, ייתכן שהמושבה-העיר תותקף. למעשה, קיים אצלנו הג"א. רק לפני ימים מספר התווכחו על כך במועצת העיר, אם המפקדה יעילה, או לא, אם היא קיימת או שזה רק "כדי לצאת ידי חובה" . אנחנו "כמלומדי מלחמה", כלומר מימי מלחמת העולם השנייה אנחנו "יודעים" כי אין לדבר ממשות. וכי עניין הג"א הוא …כדי להעסיק מספר מפקדים.    אז, כשהארץ רחשה אווירת גיוס, התנדבו המוני העם, "עמך", וגם הם לבשו קובעי פלדה וסרטים על השרוול וצעדו ברחובות "חת-שתיים,  שמאל-ימין".  מעטים  ביניהם אף עמדו בלילות חשוכים והתריעו כלפי כל קרן-אור שבקעה מבין החרכים.  כל זה היה אז, בימי מלחמת העולם השנייה, אז הופצצה תל-אביב, ובני המושבה הסיקו תיכף את המסקנה… והעלו את שכר הדירה לפליטים שבאו לחפש מנוחה.      למעשה היתה הטירחה לשווא, מלחמת העולם השנייה לא חדרה למושבה בצורת הפצצות מן האוויר. המקלטים שנחפרו הצמיחו עשבים שוטים…  עם התקרב מלחמתנו הנוכחית, התייחסו אליה ברצינות יתר.  דיברו על הצורך בהאפלה.  והעירייה אף נענתה לצוו הממשלה וחדלה להאיר את הרחובות.  בבתים הפרטיים ואף במוסדות ציבוריים התייחסו בכל הרצינות לפקודת האיפול אולם… היא לא הוגשמה למעשה. אף על מקלטים דיברו, אבל מכלל דיבור לא יצאו.

היחידה שעשתה משהו – מחלקת החינוך העירונית, בבתי-הספר וגני הילדים הוכנו מקלטים. שם קיבלו את הדברים ברצינות.   עם ההפצצות על תל-אביב, אף כי לא היתה יציאה גדולה מתל-אביב כבימי מלחמת העולם בכל זאת נמצאו אחדים "בעלי לב חלש" שבאו למקום שקט ובוטח.

ולפתע – צופר אזעקה תוקע תקיעה גדולה. ושמועה אומרת כי אי-שם במבואות המושבה נפלה פצצה.

עם ילדים במקלט  ילדי בית הספר אינם יודעים חכמות. עם הישמע הצפירה מפקירים ילקוטים וספרים ורצים למקלט. המקלטים טרם שוכללו כל צרכם. שוכבים איפוא צמודים לקרקע ותרים למעלה אחר אווירון המנמיך טוס, ממש מעל לראש, הילדים נפחדים. הקטנים שבהם פורצים בבכי. אחת הילדות כבת שמונה משתיקה את חברתה, "אל תבכי, הם רוצים שאנחנו נבכה כדי שישמעו את קולנו", והילדה הבוכה משתתקת.

אחד המורים פותח בקריאת מזמורי תהילים. הילדים המבוגרים מבקשים שיקרא לאט ובקול רם כדי שיקראו אחריו. ילד אחד קופץ מהמקלט ורוצה לרוץ הביתה. המנהל רודף אחריו ומחזירו בכוח. "אין יוצאים בשעת הסכנה".

שני תלמידים שהיו רכובים על אופניים בדרכם הביתה רואים לפתע אווירון גולש וצולל מעל ראשם. הם מבחינים בסמל המצרי שעל הכנפיים, מפילים את אופניהם בקריאת "שמע ישראל"  ורצים לעבר הבית הראשון מתוך צעקה "היכן המקלט" :

ובגן ילדים אחד לא הספיקו לצאת הילדים למקלט והאווירון כבר זמזם מעל הראש. נשארה הגננת עם הפעוטות בתוך הגן.  התיישבו נמוך על הרצפה וישבו דמומים, כשהגננת עושה מאמצים לשלוט על עצביה היא ועצבי הילדים.  ובינתיים נופלת פצצה בחוץ על  סף המקלט, שהילדים במקרה לא היו בו. ברוך השם, על האיחור הזה.

טיבם של פקחים  פצצת תבערה הוטלה על ביתו של אחד הרבנים, הפצצה נפלה במטבח שעה שלא היה שם אדם. במטבח היו כמה פכים של נפט. פקח אחד שראה את הפצצה נופלת, פרץ את הדלת והספיק לטפל בפצצה המסוכנת ולכבות אותה כדין וכדת. ראוי פקח זה לציון ולפרס ולמש דוגמא לחבריו.

שני הילדים, שנמצאו אותה שעה ברחוב וחיפשו מבוהלים אחר מקלט, נלקחו על ידי שני פקחים שטיפלו  בהם עד שהרגיעום ואחר הארגעה שולחו לבתיהם.

לקח ההפצצה ההפצצה לא גרמה אבידות בנפש ואף לא נזקים ברכוש. אולם תושבי המקום למדו את הלקח כי אין לסמוך על הנס. באותו יום לאחר הארגעה, עסקו מאות תושבים בחפירת מיקלטים.      ובצאתך עם ערב לרחוב "נהנית" ממש מטיב ההאפלה. אף קרן אור אינה חודרת מבעד לחלונות ודלתות.    כותב אברהם בר-אוריין.

מצורפות מספר כתבות שפורסמו בעיתונות היומית המזכירות את ההפצצה.

המשקיף 03.06.1948  פתח-תקוה הופצצה אזור פתח-תקוה הופצץ על ידי מטוסי האויב בצהרי יום ג'. ראש העיר ומפקד העיר סיירו במקומות המופצצים. הנזק ברכוש היה קל.

דבר 02.06.1948  רבת עמון הורעשה מן האויר. נפגעו חצר המלכות. מחנה הלגיון ושדה התעופה.

מטוסי קרב עבריים הניסו מטוסי האויב משמי תל-אביב.                                                               שרון: מטוסי האויב הטילו פצצות על אזור פתח-תקוה.                                                            תל-אביב:  מטוסי האויב הטילו פצצות במבואותיה הצפוניים של תל-אביב. מטוסי קרב ישראלים הניסו את המתקיפים. חמשה נהרגו בהפצצות האויב באזור תל-אביב : חיים גלאנט מפתח-תקוה וארבעה נוספים.

הצופה 02.06.1948 רבת עמון, ג'ינין, טירה, וריכוזים בכביש ירושלים הורעשו בידי תעופתנו.

שרון- מטוסי האויב הטילו פצצות על אזור פתח-תקוה.

ידיעות אחרונות 02.06.1948  5 נהרגו אתמול בהפצצת מבואות תל-אביב.בהפצצה של האויב אתמול באזורי תל-אביב ופתח-תקוה נהרגו  5  אנשים. ביניהם שני ילדים. שמות ההרוגים –חיים גלנטי בן 43 מפתח-תקוה. יפה גולדרין בת 8 יוסף מדאר בן 41 ואשה בשם נעמי בת הקבלן שחורי) יחד עם תינוקה.

קהיר- (יו. פ)  הודעה מצרית אומרת כי מפציצים מצרים כבדים וקלים ערכו כמה התקפות מרוכזות על הבירה העברית תל-אביב. בפצצות נפץ, ופצצות תבערה. והדליקו אש בבית חרושת לפלדה.

שלושה ימים אחרי הפצצת פתח-תקוה הופצצה ראשון לציון. שם המזל לא שיחק לתושביה.

הבוקר  04.06.1948  (אתמול) התקפת אויר רצחנית על ראשל"צ. נשים וילדים- רוב קרבנות הרעשת הטרור [..] פצצות עזות נפץ ופצצות תבערה למרכז המושבה. ההתקפה החלה בשעה 12  בצהרים, כאשר הרחובות המו מילדים אשר חזרו מבית-הספר, או עקרות בית אשר מלאו את החנויות. [..] הפצצות בנות 50 ק"ג.  כ- 25 הרוגים רובם נשים וילדים, רבים נשרפו חיים, וקשה היה לזהותם. החללים הובאו לקבורה בשעות הערב.                                                                                                                             כתב וחקר זלמן חיימוב                                                                                                                 ערכה לדפוס נוני ירון                                                                                                                     הערה לצערי אין גם עדיות מצולמות של ההפצצה.

 

פורסם בקטגוריה מלחמת העצמאות, מתוך הארכיון, רחובות בפתח תקוה, רפורטג'ות מתוך הארכיון | עם התגים , , | תגובה אחת