תמונות מחיי מושבה פתח תקוה- סוף ימי השלטון התורכי בארץ ישראל

המושבה פתח-תקוה סבלה קשות בימי מלחמת העולם הראשונה. לשיאו הגיע סבלה בחודשים נובמבר ודצמבר 1917. בלילה שבין ה- 16 ל- 17 בנובמבר ננטשה פ"ת  ע"י הצבא התורכי. אור לבוקר 17.11.1917בעת בנסיגתם , לא  פגעו החיילים התורכים הנסוגים בתושבי המושבה, אם כי החרימו לעצמם את כל סוסי המושבה שנותרו בה, את מצבורי התחמושת במטעי השקדים הותירו אחריהם.

בימים הבאים מ- 17.11.1917 ועד ל- 27.11.1917  שהו בפתח-תקוה לסרוגין חיילים בריטיים משום שעדיין לא התקבלה החלטה בפיקוד הבריטי להיאחז בפ"ת באופן קבוע להתבצר בה ולשמור עליה.

ב-27.11.1917 חזר הצבא התורכי והשתלט שוב על פתח-תקוה. ערביי האזור סיפרו לתורכים שהצבא הבריטי התקבל בפ"ת בשמחה רבה על כך החליטו התורכים ללמד לקח את אנשי המושבה. ובימים הבאים סבלו אנשי המושבה קשות מיד התורכים. שיא ההתעללות הגיע ב- 7.12.1917 באותו היום החלו התורכים להודיע גלויות על החלטתם להגלות את כל תושבי המושבה צפונה לעבר הכפרים הערביים.

הגירוש התמסמס ע"פ מסורת ההחלטות התורכיות אולם, ב- 10 לחודש החל להתבצע הגירוש שנמשך עד לכיבוש הסופי של המושבה  ע"י צבא בריטניה ב- 22.12.1917.

שני קטעים המצורפים מציגים בפנינו את מצב המושבה באותה עת. אחד ממבטו של חוקר היסטוריון פרופסור שמואל אביצור.

מבט שני הוא של "מאן – דהו" יעקב יצחק ילין כתב את יומניו כתב בעת שהותו בפתח תקוה לאחר שברח מירושלים מחשש מן יגייסו אותו התורכים לשירות צבאי. קטעים מן היומן התפרסמו ב"ספר היובל" של פתח תקוה. היומן עצמו פורסם בכתב העת"קול יעקוב" בשנים תרפ"ב – תרפ"ד. ילין מתאר תמונות מחיי מושבה ממבט של עובר אורח. ימי האימה והפחד מנקמת השלטון התורכי בסוף ימי שלטונו המתפורר.

תיאור נאמן לאותה תקופה נכתב ע"י פרופסור שמואל אביצור בהקדמה לספרו של שמעון רובינשטיין

 "משבר ותרומה".

והנהו לפניכם :

"מלחמת העולם הראשונה גרמה לזעזוע כבד ולפגיעות קשות בארץ ובישוב היהודי שבה במיוחד, אשר סבל הרבה יותר משאר האוכלוסיה מניתוק ממושך ממדינות שהיה להן קשר כלכלי עם הארץ ולישוב העברי גם היתה תלות כמעט מלאה בהן. לא היה לאן לשווק את יבול ההדרים, מקור ההכנסה הראשון במעלה במסחר חוץ, שתמורתו יכלו לייבא את החסר בארץ במזון, בלבוש ובעיקר בדלק הדרושים לה לקיום תקין של המשק.  ולגבי הישוב היהודי המשמעות היתה ניתוק של שנים ממרבית קרנות התמיכה, תרומות ונדבות להבטחת קיומה הפיסי של מחצית (אם לא יותר) של מרכיביו. ישוב זה נאמד אז בשמונה רבוא בלבד, כשיותר משביעית ממנו מתגוררת בישובים החקלאיים של ההתישבות הציונית. יותר מכל היה הנזק חמור למי שנהוג לכנות אצלנו "הישוב הישן" :אנשי "החלוקה" שניזונו מתרומות הבאות מבחוץ.

  גיוס לצבא, שהיה כרוך באבדן מפרנסי משפחות, התרמת צרכי מזון, בהמות, כלים ומכשירים הנחוצים למשק אזרחי, אבטלה, רעב ומגפות בתוספת "רעה חולפת" של הארבה, כל אלה עשו אם כן את שלהם בקרב תושבי הארץ בכלל והאוכלוסייה היהודית בפרט.  כל זה מבחינת צרת רבים.

   ואילו פעולות המלחמה הישירות, מערכות הקרב שבחזית על כל תוצאותיהן המחריבות ביחס לאוכלוסיה האזרחית ויישוביה לא פגעו בשנתיים הראשונות של המלחמה בישובי קבע, באשר המערכה התנהלה אז בסיני ובנגב הדרומי ; פרט לעזה וסביבתה הקרובה נמצאו ישובים כפריים ועירוניים בדרום הארץ, בתוך מערכות הקרב ימים ספורים ולעתים רק שעות בלבד.  פני הדברים השתנו תוך דצמבר 1917 כשהחזית התייצבה כמעט לעשרה חדשים מ"עוג'א לעוג'א", משפך הירקון במערב, עד לשפך נחל ייטב, הוא וואדי עוג'א המזרחי הנופל לירדן.

    מכאן שבשטח ממש, בשדות ומטעים, לא נפגעו כמעט המושבות העבריות ושאר השטחים החקלאיים של הישוב פרט לפתח תקוה ובנותיה (עין-גנים ומחנה-יהודה), מצדם האחת האנגלית של החזית ועין-חי (כפר מל"ל) הזעירונת – שכפי הנראה פונתה במועד – וכפר סבא, מצדה השני הצפוני, התורכי, של החזית.  אדמות כפר סבא היו לכל היותר בטווח התותחים האנגלים, אבל מטעיה נפגעו על-ידי הגייסות התורכים שחנו, או נעו, בתוכם. פתח תקוה היתה בקו החזית ממש במשך כעשרה חדשים ; היא עברה פעמיים מיד ליד, "נהנתה" מהעדר כל שלטון ממלכתי-צבאי בתחומיה במשך יותר משבוע והיתה בקו הראשון כשרוב הזמן אדמותיה שסועות ; החלק הדרומי והמערבי בידי הבריטים והשאר, ובעיקר מהירקון צפונה, בידי התורכים. אשר לקו החזית הנמצא בידי הבריטים, אזרחים יכולים היו להיפגע בו גם מנשק קל, בנוסף לפגזים וממילא לא ניתן היה לא רק לעבדו ולהשקותו, אלא אפילו להכנס לתחומיו.

   וכך נוצר מצב שפתח תקוה נהיתה (פרט לכפר-סבא בתנאים אחרים במקצת), לישוב יהודי יחידי שסבל ישירות בהיותו בקו החזית, על כל תהפוכותיו, במשך עשרה חדשים.  אמנם זה רק ישוב עברי חקלאי אחד מתוך 47 שהיו אז, אבל ערכו ומשקלו הסגולי היה רב מאד.

     בפתח-תקוה ובנותיה נמצאו אז כ- 3800 נפש. מספרם עלה אז על מספר תושבי תל אביב לפני הפינוי והיה רב יותר ממספר היהודים בחיפה, וכמעט שווה לזה שבטבריה. נמצאו בה לא רק יותר משביעית מכל היהודים שהיו בארץ לפני פרוץ המלחמה, ועוד יותר במהלכה, אלא אוכלוסייתה היוותה שליש מכל הנמצאים במושבות העבריות בארץ ומחצית מהמתגוררים בישובים החקלאיים שמדרום לירקון. היינו, גורל מר זה נופל לא בחלקו של ישוב אחד, אלא היה גורלו של שליש  מההתיישבות כולה.

   ולפני פרוץ המלחמה היתה פתח תקוה לא רק המושבה הגדולה ביותר, אלא גם הפורחת ביותר ומפותחת מבחינה חקלאית-כלכלית. כ-6300 דונם פרדסיה היוו את גוש הפרדסים הגדול ביותר אחרי פרדסי יפו (ואם זה השטח הנטוע שקדים בה עלה במקצת על השטח הנטוע הדרים שבאדמותיה).

 היה זה גוש הפרדסים הגדול ביותר שבהתיישבות היהודית :  שני שלישים מכלל הפרדסים שבבעלות היהודית. מכאן הכנסותיה הכלליות ממשק חקלאי שלה היו מהגדולות ביותר בהתיישבות העברית.

 נרקמו תכניות רבות תנופה לפיתוחה החקלאי, וזאת מתוך תקוה לנצל את מי הירקון להשקיית אדמותיה. בתחומיה הוקם, ביזמתו וניהולו של בצלאל יפה, גם מפעל לשרותי השקייה ראשון במינו של אדמות שלחין. בדרך כלל פרדסים, ממי הירקון (חברת "פלשתינה") שהשקה כבר 1500 דונם של פרדסים שונים מאדמות המושבה.

  אמנם בשנתיים הראשונות של המלחמה הצליחו אנשי פתח-תקוה להתגבר על פגעי הארבה ולכתת את מנועי הקרוסין לגזוגנרטורים המופעלים בפחמי עץ ובזה העבירו את רוע הגזרה הנוראה ביותר שהיתה צפויה למושבה : כלייה מצמא לאדם, מקנהו וגידולי השלחין שלו. אך בשנה האחרונה למלחמה כל זה הוחרב בשל מיקומה של המושבה בקו החזית.

   על בני מושבה זו נגזר לסבול מפורענויות שלא ידעו ישובים יהודיים, ביחוד חקלאיים, אחרים, כגון פינויים, החרמות מיוחדות, כריתת מטעים ומצוד אחרי פררים (עריקים) בהיקף והתמד גדולים מאשר בכל ישוב אחר.  והנה דוקא בפתח-תקוה מתפתחת ערנות ציבורית רבת תנופה הן של אנשי המקום והן של מוסדות כלליים של הישוב אשר פונו-הוגלו מתל אביב ויפו ;  הללו בחרו להתמקם באם המושבות כל עוד זה היה אפשר.

     בפתח-תקוה התחילו מאבקים ציבוריים וקודם כל כאלה הקשורים לעצם הקיום הפיסי-הכלכלי כגון חלוקת מזון וכספים שנשלחו מארה"ב. הקיפוחים על רקע זה, כולל ההתפרצות הידועה ב- 17 במרס 1917.  המאסרים ומותם הטרגי של השלושה בכלא דמשק [על שמם קיבוץ גבעת השלושה] הולידו משקעים קשי במושבה. הדבר בולט עוד יותר לא בקיפוחים שבהנאה, אלא דוקא בהפליה שבדברים שבהצלה : "קידומם" בפינויים והגליות של שכבות דלות אמצעים ומעמד ציבורי לא מוצק. למעשה, ההתיחסות של "עמך" לנציגיו הנבחרים, או כאילו נבחרים (ע"י שכבה ציבורית אחרת). מזכירה לנו גלגולים יותר חמורים שהתפתחו ביחסים בין היודנראטים וצאן מרעיתם בתקופת השואה.

    שמעון רובינשטיין מעלה פרטים שונים הנוגעים להתחכמויות והתחמקויות,  הערמות ורמאויות כלפי השלטונות וביחוד כלפי גורמים צבאיים משני הצדדים (התורכי והאנגלי). יציאה לגלות (פינוי) ביום וחזרה הביתה בלילה ; אי גיוס עסקנים, כולל רישומם כאנשי דת של מנהיגי ציבור הפועלים (הרצפלד והרפז) המופיעים אצל החכם באשי ככלי קודש של "עדת הפועלים".

    פרקי המחקר מביאים פרטים על המצב הכלכלי במושבה בימים ההם. אנו למדים שהנזקקים ביותר יכלו לקבל פעמיים ביום כוס תה ופרוסת לחם ושמפוני תל-אביב קבלו קצבה יומית של חצי פרנק ולאחר הכיבוש הבריטי קיבלו הנתמכים רק שילינג לשבוע. כן מסופר כיצד פרנסי המושבה אסרו שחיטה "זרה" (שנעשתה למשל במחנה יהודה) בשל דאגה לקופת המושבה  הנהנית ממס השחיטה המקומית.  פרט זה מעיד כי בשר לא חסר בפתח-תקוה למי שלא חסר לו כסף לקנותו. פרט מענין אחר הוא  הדאגה המאורגנת לספק לחיילים התורכיים לחם ותפוחי זהב, כדי, ולו במקצת, לשבור את רעבונם ולמנוע ביזה בבתים. כן נזכרים במשפטים אחדים נסיונות של קבוצות פועלים ופועלות במקום לגדל ירקות כשקבוצת "אחוה" היא הגדולה שביניהן.  אישי ציבור ידועי שם ומעמד בעתיד נטלו חלק רב בארגון ובביצוע של עבודות אלו".          

אברהם שפירא מצולם עם קצין תורכי, קטע מתמונה. אירוע ותאריך לא ידועים

באותם ימים הסתתר בפתח-תקווה מאימי התורכים יהודי שנמלט מירושלים והוא כתב יומן על ימי שהותו בה. לעצמו קרא בשם מסתורי "מן-דהוא" יעקוב יצחק ילין. היומן התפרסם בחלקו בספר היובל (1929) של פ"ת.

להלן קטעים מן היומן . (למתעניינים ניתן לקרוא את היומן בספריית הארכיון לתולדות פתח תקוה ).

"יום ה' כ"ב כסלו ע"ח 7.12.1917 היום כבר טעמנו מטעמה של מפקדה תורכית.. המפקד התורכי שלח להודיע לנו, כי המושבה נחשבה מעתה לחזית מלחמה והיא צריכה להתרוקן מכל תושביה האזרחים. ובכן במשך עשרים וארבע שעות צריכים כל תושבי פתח-תקוה מבלי שום שריד לצאת הימנה לתול-כרם. .. פקודה זו, למרות שצפינו לזה מראש, ירדה על המושבה כרעם כבד.."זקני" המושבה מיהרו להתייצב לפני המפקד, קבלו על הגזרה והסבירו שזהו דבר בלתי אפשרי, שמושבה מלאה נשים, זקנים וטף תיגלה ממקומה במשך של 24 שעות.  המפקד פנה אז בשאלה למקום יותר גבוה, והתשובה היתה: התושבים יכולים לפי-שעה להישאר במקומם. אבל על המושבה למסור למפקדה רשימה מדויקת משמות כל אלה שהם מגיל שמונה-עשר עד חמישים וחמש. אלה יצטרכו להתייצב לפני המפקדה ולקבל הימנה וויסיקות-הישיבה.

מוצאי שבת כ"ג כסלו ע"ח  9.12.1917  עוד בבוקר נשמע קול הכרוז הולך ומכריז בעוז: "כל מי שיש לו חוטי ברזל, מחויב להביאם מיד ! אף חוט לא יישאר ! המביא את החוטים מחויב להביא גם עמודים מוכנים למתוח עליהם את החוטים, העמודים צריכים להיות לא פחות ממטר וחצי באורכם.  ומשופים בקצה האחד".

     אחרי כן התחיל פתאום גרוש במושבה.  גורשו הרבה תושבים מחלק המושבה שבקצה רחוב הרצל. אל הבתים נכנסו פקידי-צבא. ובעצם יום השבת הוציאו דיירי הבתים האלה את חפציהם והובילום לבתים אחרים ביתר חלקי המושבה. מי אצל קרובו ומי אצל מכירו.   משך-דירות היה זה, אלא בעל אופי מיוחד. את הרחובות מלאו אנשים,נשים וילדים, עמוסי צרורות,כרים וכסתות. וכלי בית שונים. דוממים ומורדי ראש כאבלים, צעדו ברחוב בתוך קשקוש של כלים ופחים מצלצלים, שהפריעו דממת אבלים זו.  נשמעו גם קולות חריקה של אופני קרונות, שהובילו את הרהיטים הכבדים. אל הקרונות היו רתומים לא סוסים, כי אם אנשים. לא ידוע אם עשו זאת משום חוסר סוסים או משום קדושת יום השבת..   ביחד עם אלה שלקחו מהם את בתיהם, טלטלו את חפציהם ויצאו גם הרבה מגרי הרחובות הקיצוניים, אף על-פי שלא גורשו. הם מיהרו לעשות זאת בעצמם, בפחדם להישאר בודדים בין אנשי הצבא. באופן כזה התרוקן כל קצה רחוב הרצל וכל רובע-הגורן. ועל הדוחק הגדול השורר כבר במושבה,מגולי ירושלים ומגורשי יפו, נוסף כעת דוחק חדש ממגורשי פתח-תקוה עצמה.

יום א' כ"ד כסלו. ע"ח 9.12.1917   בשתים אחרי חצות הלילה הקיצותי משנתי, לקולות-מהומה. שהגיעו מן הרחוב. שמעתי מיד גם דפיקות בדלתות ובחלונות וקריאות : -לכו לבית-הכנסת ! אומרים שם סליחות !..נבהל קפצתי מעל משכבי ואפתח את החלון. מה ?.. גזירת גרוש !-הגיעה פקודה שכל המושבה צריכה לצאת ! כל המושבה צריכה לצאת לתול-כרם..  הנה הפצצה. את אשר יגורנו בא לנו.. בצאתי החוצה היו כבר כל יושבי הרחוב ערים. החלונות הגדולים של בית-הכנסת כבר היו מוארים, והמולת צווחה עמוקה בקעה  מתוכם אל תוך הרחוב, ואל תוך אפלולית הלילה. קרעי-קולות פרצו משם והתפשטו על פני הרחוב האפל. "פדנו ממהומת-מוות-ואחור בל נסוגה".."צווה ישועתנו-ובעוונותינו אל נתמוגגה".. "עננו! עננו ! עננו !" "כמו שענית ליונה במעי הדגה". [..]

ובכל זאת עומדים רבים גם בחוץ. בעזרת הנשים נמצאות גם נשים רבות. ככנופיות, כנופיות עומדים  האנשים ומספרים על דבר הגזירה:- זמן של שני ימים נתן לנו.. ויום אתמול כבר נכנס בחשבון !. -זאת אומרת שמחר עלינו לעזוב את המושבה ?..-כן, מחר. ביום הראשון של חנוכה !.. את הרכוש הנשאר יביאו כל היוצאים-לתוך בתים אחדים, שיבחרו על-ידי המפקדה, ושיסומנו בסימנים מיוחדים, הבתים האלה ישמרו על-ידי הצבא…-שמירה מעולה היא זו !..-זהו להקל על החיילים השודדים. שלא יצטרכו להתפשט על פני בתים רבים.. –זוהי שמירה מפני השודדים הקטנים והרבים בשביל הגדולים..-זוהי כל הכוונה של הגרוש כולו.. אבל אנה נלך, ולאן יגרשונו ? – אל הכפרים הערביים שבין קלקיליה ותול-כרם..- הרי לא נוכל גם להיות יחד בצרתנו. כי אם פזורים ומפוזרים בכמה כפרים קטנים של ערבים ?. – זו היא הכוונה. חפצים לפזרנו על-פני הכפרים, יהודים מעטים בכל כפר, באופן שנהיה ברכושנו ונפשותינו מסורים לגמרי בידיהם.  

יום ב'. כ"ה כסלו ע"ח.  10/12.1917 יום ראשון של חנוכה.

    ה"צדק" עם "באור"  הבחירה כבר היתה. גם הטובה וגם הרעה, נבחרו כבר האנשים הצריכים להישאר במושבה, וגם אלה הצריכים להישלח מחר במשלוח-החמישים הראשון.

    מי הם המסכנים האלה שעליהם יצאה הגזרה מאת הוועד ? אין איש יודע. הועד אינו מגלה בזה דבר. הוא רק אומר שבבחירה זו לקח לו לקו את היסוד כי : היותר חזק צריך ללכת ראשונה.     יותר חזק נקרא מי שהוא בעל אחד משלושת היתרונות האלה :

    א) צעיר בשנים.  ב) בריא בגופו. ג) איתן במצבו.     לפי קו זה יוצא כי החמישים הראשונים יהיו כולם צעירים בריאים ועשירים. מהיותר בריאים והיותר עשירים שבמושבה.    אין ספק שזוהי נורמה יפה מאוד, והקו היסודי שבה הוא באמת קו-צדק גמור. חוששים בכל זאת. חוששים בראשונה אם הועד היה גם נאה מקיים כמו שהוא נאה דורש, העיקר הרי הוא המעשה.    וחוששים בשנייה, ובעיקר, מפני ה"באורים" היכולים להיטפל לתורת הצדק היפה הזאת, צדק עם "באור" -השם יצילנו הימנו!

    ויש רגלים לדבר ש"באורים" כאלה כבר ישנם. "באור" אחד כבר שמעתי, וזה לשונו : העיקר הרי הוא לא הסעיף היבש, כי אם הרוח שבו. ואם הסעיף אומר שכל החזק יותר צריך ללכת ראשונה, הכוונה היא בודאי לכל החזק יותר ביחס לנדידה. כלומר : כל המסוגל יותר ללכת, וכל מי שנוח לא יותר לנדוד – זה יצא ראשונה. ואין ספק בדבר שלעני קלה הנדידה הרבה יותר מאשר לעשיר המטופל בנכסים ובמטלטלין..  וודאי הדבר שתימנים ואורפלים רגילים יותר בנדידה מאשר אשכנזים…  זהו צדק עם "באור".. 

 [..]אין חג החנוכה ניכר היום כלל, לא בבית ולא ברחוב. בבית-הכנסת אמרו אומנם "הלל-שלם". אבל גם את כל ה"הושענות" התפללו. רק הכובד הנורא, שרבץ אמש על הלב, הוקל במעט. היום לא תהיה עוד שום יציאה. ידיעה זו הגיעה אמש אל המושבה בשעה מאוחרת. היציאה הראשונה תתחיל מחר.      פקיד צבא בא היום ורשם עשרים בית ברחובות אחדים, שלתוכם יכניסו היוצאים את חפציהם הנשארים.  הבתים סומנו בכתובת תורכית.

[..]קרבנות: בבית מודיעים לי שהיריות של היום הביאו עמן גם קרבנות מבני המושבה. ירייה אחת

 פגעה בבית בקצה המושבה, ושלוש נפשות שנמצאו בבית, אם ושני ילדים (אח ואחות) נפגעו הימנה. הילדה מתה. הילד נפצע קשה..והאם פצע קל. הידיעה עשתה רושם קשה. זוהי כבר הפעם השנייה, שירייה פוגעת במושבה, הפעם הראשונה הייתה ביום כניסת התורכים לאחרי האנגלים, אז נהרגה האישה "קרויט", וילדה נפצעה קשה ברגליה, שגם עכשיו עודנה שוכבת בבית-החולים.. ויש המתנחמים ואומרים שביחס לזה עלינו עוד לשמוח. הכפר רנטיה, מספרים שעל יד תחנת-המסילה כבר נחרב כמעט על ידי כדורי האנגלים, ועשרה מתושביו נהרגו. מי יודע מה שיהיה עוד להבא.

  יום ג' כ"ו כסלו ע"ח.   11.12.1917   בוקר.    השמים בהירים. גשם אין, רק הקור גדול. מחצות הלילה ואילך נמשכו על גבולי המושבה מסביב יריות תכופות של רובים. בתוך המושבה פנימה היה שקט. מיד בהאיר היום פרצה כאילו על ידי איזו כוח נעלם, מהומה פתאומית בכל המושבה. שמועה התפשטה. שהיום צריכים כל התושבים לצאת. הכל יחד ! אין עוד רשימות יומיות של חמישים. העגלות והגמלים יבואו לקחת את החפצים…ומהומת חלחלה עברה בין התושבים כולם.  כשאמרו תמול לעשות את הגרוש על-ידי פלוגות של חמישים.חמישים-התמרמרו האנשים ודרשו גרוש כללי. כשאומרים היום גרוש כללי – הם שוב נדהמים..וכמטורפים, כחיות מסכנות בשעת תבערה, רצים מתרוצצים האנשים מרחוב לרחוב. מבלי דע ומבלי יכולת לעשות  מאומה. – -חבילות מטולטלות ממקום למקום, אבל בלי מטרה. אישה צעירה,נבהלה וחוורה, עוברת ונושאת שני ילדים על שתי זרועותיה. הילדים גם הם עמוסים חבילות קטנות.

  אחת עשרה לפני הצהרים. הכל כבר התברר. המהומה הייתה מהומת שווא, לא. המושבה אינה צריכה לצאת כולה בבת-אחת, אלא- רק חמישים, חמישים כמדובר. הפעם יצאו החמישים שעליהם יצא  הגורל להיכנס ברשימה הראשונה.

     הקומנדנט התורכי עובר ברחוב כשהוא רוכב על סוסו. משגיח הוא אל היציאה הראשונה, פניו מביעים: שנאה, נקם ושמחה לאיד.  פתאום הוא פונה אל הניצבים ושואל :- מדוע זה יוצאים רק העניים ?.. היריות התחזקו פתאום באופן מחריד. יריות תותחיות חזקות מאוד בוקעות מצד מערבית-צפונית ועוברות ברשרוש רושף מעל למושבה. בהלה נוראה  פורצת מסביב, אנשים ונשים רצים בפחד, ומתוך צעקות : -פצצות נופלות שם ! – פצצות  נופלות ברח' פינסקר ! – ופתאום בוקעת קריאה חדשה מאיזה רחוב קיצוני : -על העגלות !  על העגלות נפלו פצצות ! .. -מורים [מטווחים]  על העגלות היוצאות !..

 [..]    רבע שעה עובר והמשפחה הפרסית המגורשה לאחרונה מופיעה שוב.     המון גדול מתאסף סביבם, גדול הרבה מזה שעמד סביבם בשעת צאתם. גם הם מצידם אינם נוטרים שנאה. ובתמימות ישרה מספרת המשפחה לכל. איך שהיה מעשה. אינם יודעים מאיזה מקום ירו על העגלות, מלפניהן או מלאחוריהן.  שמעו כי יורים עליהם, וחזרו אל המושבה..-  והעגלות ? והחפצים ?.. – שואלים רבים מכל צד, – העגלות עברו, אנשי הצבא העבירון הלאה…  וכל החפצים נשארו אצלם ?..- יתברך שמו ! ובלבד  שאנחנו פה. כפרה בעדנו .."

  כתב זלמן חיימוב

ערכה נוני ירון

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שלטון עות'מני, תורכים | עם התגים , , | כתיבת תגובה

כ"ט בנובמבר

יום ה- 29 בנובמבר 1947 בו  נפלה ההכרעה הגורלית באו"ם בזכות הקמת מדינה יהודית, הפך ליום היסטורי. חשיבותו הביאה ל”גיור” התאריך הנוצרי ולקרוא ליום זה בשם הכ"ט בנובמבר, כפי  שנהגו לציין את תאריך הכרזת הצהרת בלפור ב' בנובמבר.

אלפים מתושבי פ"ת עמדו אותו לילה היסטורי קשובים, דרוכים ומצפים להכרעה. ובהיוודע בשורת ההחלטה יצאו מרבית תושבי העיר אל הרחובות וכל אותו הלילה נמשכו השירה והריקודים.

ריקודים לכבוד הכרזת המדינה,

בני-הנוער המאורגנים ערכו למחרת תהלוכת לפידים וצעדו לבית העיריה, בה הכריז ראש העיר יוסף ספיר: "כאן הונח היסוד למדינה עברית לפני שבעים שנה". לרוחב רחוב חובבי-ציון נתלתה כרזה מצוירת גדולה בה נראו מצד אחד רוסיה ומצד שני אמריקה כשהן קורעות את הכבלים מעל ארץ-ישראל.

באספה במסגרת "מגבית הביטחון" שנערכה באולם "היכל" ב- 30.11.1947 בהשתתפות גולדה מאיר, פתח יוסף ספיר ואמר: "אנו מקבלים רק חלק מארץ-ישראל, אולם לבנו עם כל הארץ".   וגולדה מאיר הוסיפה ואמרה: "רצוננו בשלום עם הערבים ואנו מקווים להגיע לחיי שלום אך בתנאי של שוויון מוחלט והכרה בזכויותינו".

בשם הליגה הערבית הגיב להחלטה ג'מאל חוסייני באיום מוסווה: "זוהי החלטה על הנייר והגשמתה תצטרך להיעשות בארץ-ישראל, אני מקווה שכולכם תשמעו ותראו מה שיתרחש שם"

אירוע בקולנוע היכל "לבטחון העם" 30 בנובמבר 19

הנציג הסורי ארסלן התריס: "המגילה של האו"ם מתה, אולם לא מיתה טבעית היא נרצחה"

ואילו המזכיר הכללי של חבר העמים הערבי עזאם פחה איים: "מיד לאחר שתיפול החלטת האו"ם בבעיית א"י יתכנס המושב המיוחד של חבר העמים הערבי והוא יבטיח שמיד לאחר הפינוי הבריטי ייכנסו לא"י צבאות המדינות הערביות".

ברוח דברי מנהיגיהם בקשה ההנהגה הערבית בארץ להגיב מיד להחלטת האו"ם, אולם בהעדר ארגון פעלי, ממושמע ומתפקד נקטו הערבים, כדרכם, בשיטת רמייה: הם עודדו עבריינים, פושעים ורוצחים לקרוא לפעולותיהם "תגובה לאומית".

בבוקר 30.11.1947 על כביש פ"ת לוד (סמוך מושב "נחלים" כיום) תקפה כנופיית עבריינים ערבית שני אוטובוסים עבריים של חברת "אגד" שהיו בדרכם לירושלים.

האוטובוס הראשון "SUPER WHITE" מס' רישויM 2886, הגיע למקום מספר דקות לפני השעה שמונה בבוקר. אוטובוס זה יצא מחדרה לירושלים ונהג בו טוביה הורביץ, חבר קיבוץ כפר-גלעדי לשעבר וחבר ארגון "השומר" וחבר והקבוצה הסודית של השומר "הקיבוץ" שיעודה היה בעיקר לבצע חיסולים פוליטיים ממוקדים. טוביה היה חבר בחולייה שהרגה את קצין המשטרה הערבי  טופייק ביי שנאשם בסיוע לרצח בבית העולים ביפו בתרפ"א, בכוונתה הייתה גם להרוג את המושל הבריטי "סטורס" ועוד..

באותו בוקר חשש כנראה טוביה מניסיון פיגוע בדרך והחליט לעשות את הקו במהירות הגבוהה ביותר. לכן, שלא כרגלו עקף טוביה בנסיעה את האוטובוס שיצא מנתניה, על כן התקיפה הראשונה הייתה על האוטובוס שלו. במטח ירי ומטעני נפץ שחדרו דרך השמשה הקדמית נפגעה ונהרגה הנוסעת נחמה כהן שישבה במושב מאחורי הנהג. נחמה הייתה אשת שמעון הכהן אחיו של דוד הכהן. שמעון שנלחם במלחמת העולם השנייה בצבא הבריטי, היה בנו של העסקן הציוני והסופר הלל הכהן. נחמה עבדה כלבורנטית בהדסה הר-הצופים והתגוררה בבנימינה, ובבוקר נסעה כדרכה לעבודתה. למרות הפיגוע הורביץ לא עצר והמשיך בנסיעה מהירה עד תחנת המשטרה בשדה התעופה לוד.

האוטובוס השני "WHITE 611" מס` רישוי M 2094 שיצא מנתניה, הגיע למקום כ- 20 דקות מאוחר יותר, המארב שינה מעט את מיקומו, והתמקם בקרבת העיקול בכביש שבו האוטובוס מאט. במשך הנסיעה נשמעו בין נוסעי האוטובוס דיבורים על הסכנה שבנסיעה. חלק מהנוסעים חשש מפגיעה באוטובוס והיו כאלה שהציעו להאריך את הנסיעה, לנסוע דרך פתח-תקווה ולהמשיך עד חולון ומשם להגיע לירושלים. נהג האוטובוס, אריה מלר, הושפע כנראה מהאווירה הפנימית והאט את מהירות נסיעתו. בהגיע האוטובוס למקום המארב הוא הותקף משלושה עברים. האוטובוס נעצר ושקע בשולי הכביש בסמוך לתעלת הניקוז. חלק מהנוסעים ירד במהירות ונמלט דרך הפרדסים, שלושה מהם הגיעו למושב "בהדרגה" (כפר מעש כיום) ומשם שכרו עגלון שיסיעם לתחנת האוטובוס בפתח-תקוה. משם מיהרו לנסוע לנתניה כדי להודיע למשפחותיהם שהם חיים ובריאים.

לאחר עצירת האוטובוס עלו עליו חלק מאנשי הכנופיה והמשיכו לירות ולהרוג בנוסעים. בהתקפה זו נהרגו: אסתר וייס, הירש שטארק, שלום ואלד-יערי, שושנה פרחי וחיה ישראלי. מטוס שטס בגובה נמוך באזור גרם לבריחה מהירה של אנשי הכנופיה מהמקום. לאחר זמן הגיעה למקום מכונית צבאית של הלגיון ועליה חיילים וקצין בריטי. הקצין הציע להשאיר חלק מחייליו לשמור על האוטובוס, אך הנוסעים החיים סירבו להשאר עם חיילים ערבים. לאחר מכן הגיעה  מכונית משא עם נהג יהודי שעזר לחלץ את האוטובוס. האוטובוס עם הנוסעים הפצועים וההרוגים נסע לביה"ח ביילינסון ב' (כיום השרון).  אריה מלר, הנהג, חזר עם האוטובוס למקום האירוע כדי לחפש את שלושת הנוסעים שנעלמו לו.

האוטובוס מנתניה חנה מספר ימים ברח' שטמפפר בפ"ת ליד בניין המשטרה. אני (זלמן חיימוב) ושאר הילדים עלינו על האוטובוס וראינו את ההרס ואת כל  סימני הדם שהיו באוטובוס. זיכרון ילדות שהשפיע מאוד עלינו.

נהג האוטובוס, אריה מלר, הרבה לאחר האירוע, להתראיין בעיתונות. בניגוד לטוביה הורביץ שלא התראיין לאף עיתון. מסיפוריו של אריה מלר  לעיתונאים ניתן להבין שהוא כנראה הצר על טעותו בכך שהאט את הנסיעה ואיפשר לפורעים לעלות על האוטובוס. לדבריו, הוא חשב שהפורעים הם נוסעים שמבקשים לעלות ולנסוע באוטובוס.

בדצמבר הגיש הש"י את מימצאיו על האירוע: הכנופיה מנתה 8 משתתפים ומטרתה הייתה ביצוע שוד בכיסוי של תגובה על החלטת האו"ם. (כספו של הנהג מלר נגנב). מנהיג הכנופיה הוא "סייף אל-דין אבו קישק" שביצע בשנה זו פשעים רבים. מרכז הכנופיה היה בגרז' אל-פארח ביפו.

כנופיה זו ביצעה גם את הרצח ב"גן- הוואי" 8.8.1947 . אבו קישק ביקש את ידה של בתו של איברהים אל-ביבס שהיה לו חלק בשותפות עם מס' יהודים ב"גן-הוואי" בצפון ת"א. האב סירב לבקשתו, וכתגובה שכר אבו-קישק כנופיה לביצוע שוד בבית הקפה. בליל שבת בשעה 10.30 בלילה ביצעה הכנופיה שוד רצחני אלים ב"גן-הוואי". אנשיה ירו והרגו את ביבאס. בנוסף ירו אל יושבי הגן והרגו 4 יהודים (ביניהם אביו של השחקן עודד תאומי) שבעה יהודים נפצעו.  בתגובה לכך סימן הש"י את משתתפים ברצח. יחידות מיוחדות של ההגנה פוצצו את בית אבו-לבן בפרדס-כץ. בפיצוץ נהרגה משפחה ערבית שלמה על ילדיה. נוסף ל- שישה מבוגרים. הפעולה זכתה לגינוי בקרב הציבור היהודי ולכן לא בוצעה פעולת נקם מידית במשתתפי הפגיעה באוטובוס.

הפגיעה הראשונה בתחבורה הערבית התבצעה לאחר התקפת הלגיון על שיירת בן-שמן בתאריך 14.12.1947 שבה נהרגו 13 איש ממלווי השיירה. ההחלטה להגיב באה מפיקוד "ההגנה" ומקום התגובה היה בכביש פ"ת ראש-העין בגשר מעל ואדי לידג'י (כיום נחל שילה). התגובה בוצעה ע"י כיתת כוננות מפ"ת בפיקוד אשר לוי שמטרתה הייתה לפגוע באוטובוס ערבי. מספר מנוסעי האוטובוס נהרגו בפעולה זו.

תאריך הכ"ט בנובמבר 1947  הוכרז מאוחר יותר כתחילת מלחמת העצמאות. לתאריך הייתה חשיבות מכרעת בכך שהמדינה החלה להכיר בנפגעי המלחמה ופעולות האיבה רק לאחר תאריך זה. הנופלים זכו לתגמולים ולטיפול ע"ח הממשלה. בלוחות הזיכרון ובספר "יזכור" לא הותר לציין שמות של נפגעים מתאריכים קודמים. החלטה זו שמאחריה עמד דוד בן-גוריון גרמה להתמרמרות בציבור, בעיקר בקרב חברי המחתרות שחלק ניכר מחבריהם נפגע לפני התאריך הנ"ל. רק לאחר הקמת ממשלת האיחוד הלאומי

ב-1967 החלה המדינה להכיר בנפגעי פעולות האיבה מתאריכים קודמים. פתח תקווה הייתה הראשונה מיישובי הארץ שבשנת 1972 החלה לחרוט על לוחות הזיכרון בבית "יד-לבנים" את שמות נפגעי המושבה והעיר החל משנת 1921 ואילך .

המקורות לכתבה הם: כתבה בשבועון "במחנה" בגליון יום העצמאות 26.4.1971 מס'  30 – 31  כתבתם של בנימין לנדאו ואיתן אלמוג. הם שחזרו עם חלק מנוסעי האוטובוס את הנסיעה ומהלך האירועים.

בנוסף, כתבות בנושא פורסמו בהעיתונים: "הבוקר" ו"דבר". גם בספרו של אורי מילשטיין על ההיסטוריה של מלחמת העצמאות ישנה התייחסות לאירוע.

חומרים נוספים קייים בארכיון ההגנה.

הערה:

לפני כשנתיים הוגשה הצעה של חברי ההגנה בפ"ת וועדת שימור אתרים בפ"ת ומס' אנשים פרטיים, לוועדת השמות הממשלתית לקרוא למחלף הכבישים  ליד מושב נחלים כביש 40 וכביש 471

בשם מחלף "כ"ט בנובמבר". לא נתקבלה תשובה או התייחסות להצעה.

כתב זלמן חיימוב

ערכו את הכתבה: דוד ליברמן, נוני ירון

פורסם בקטגוריה מלחמת העצמאות, רפורטג'ות מתוך הארכיון | כתיבת תגובה

סודות במחזור תפילה לראש השנה ויום כיפור

במחזורי התפילה של פעם יש בהם קסם מיוחד. פעם נהגו לרשום על הכריכה את הלידות והפטירות של בני המשפחה ואירועים מיוחדים שקרו. מחזור התפילה ליווה את הסבתות שלנו בימים הנוראים. זה היה הזמן לבקש עבור המשפחה דברים טובים ולהגיד קדיש על הנפטרים.

מחזור הזה שפניכם, משנת תרמ"ג 1883, היה שייך לריינה (ריינע) לוצקי לבית אורלוב. ריינה היא אמא של הרצל לוצקי (סבא שלי), על שמה יש הרבה "רינות". המחזור הזה היה אצל מינה והרצל לוצקי (סבא וסבתא שלי) כל ימי חייהם, לכשנפטרו אמא שלי רנה (רינה) לוצקי אידלשטיין העבירה את המחזור לאריה לוצקי בנו של האח זאב. היא חשבה שיהיה זה מתאים שהוא יקבל אותו למשמרת. לימים הפקיד אריה את המחזור בארכיון.

בדף הכריכה כפי שאתם רואים רשומים שמות בני המשפחה ילדים. ריינה נפטרה בדצמבר 1918. נראה כי מישהו אחר הוסיף את שמות הנכדים: יעקב, דוד, רפאל ואברהם.

אם אני מסיטה לרגע את ההתרגשות האישית ומסתכלת על מחזור התפילה הזה באופן מקצועי, זהו מקור מידע גניאולוגי חשוב. לא יתכן שאמא כתבה את תאריכי לידת ילדיה וטעתה בתאריך לידת ילדיה.

לכן, לכו אל מדף הספרים ותראו אלו סודות רשומים בגב מחזורי התפילה הישנים.

מחזור לראש השנה ויום כיפור, היה שייך לריינע (רינה) לוצקי לבית אורלוב

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, ארכיון, נשים במושבה | עם התגים | כתיבת תגובה

"מגדים  לרעי" הזמיר מפתח תקווה

מגָדִים לְרֵעִי בְּצִנְעָה מִי צָפַן?
שְׂחוֹק עָלִים גְּשׁוּמִים – מַה יָּרֹק הוּא!
וּטְרוּפָה שִׂמְחָתִי מִיֵּינָהּ כִּי שָׁכַר
וְרוֹגְעָה – עֲיָנוֹת בָּהּ יָשֹׁקּוּ…

אֶחֱזוּ לִי, לֵילוֹת וְיָמִים בְּרוּכִים
מִשְׁעוֹלֵי בְּשָׂמִים – אֶחֱזוּ לִי

עטיפת התקליטור "מגדים לרעי"

בּוֹא רֵעִי, בּוֹא דּוֹדִי, גְּשׁוּמִים הֶעָלִים
הֵן לְךָ מִשֶּׁלְּךָ וְאַתָּה לִי.

עמנואל זמיר נמנה עם מלחיני דור המדינה הראשונים ליצירת לחן עברי ייחודי יחד עם גיל אלדמע, יוסף הדר, אמיתי נאמן, ידיה אדמון, נחום נרדי, דוד זהבי, מרדכי זעירא, שרה לוי-תנאי ואחרים.

שירתו של בן המושבה פתח תקוה מתקשרת למושג האוניברסאלי "זמר פסטוראלי". שירים העוסקים בנופי טבע, נופים כפריים המתארים את אורחות החיים של של אנשי הכפר והשדה. השירים מלווים את פעילות הרועים והנוקדים וקשורים למעגלי החיים, החגים ועונות השנה. שיריו נכללים במסגרת השיר העממי, שזורים במקצבי הדבקה הערבית, קשורים לנוף הארץ וצלילה. הם מושפעים מן הלחנים הערבים, הבדוים וסלסולי העולים מתימן ויוצרים מיזוג מזרח-תיכוני, ישראלי ערבי ייחודי. קישור לשיר "מגדים לרעי" בביצוע של דודו אלהרר.                                                                                                                       כמו המורכבות המלודית המאפיינת את שיריו כן גם השימוש בשפה עברית מורכבת ומילים ותיאורים המתבססים על המקורות. השימוש בשפה מליצית וגבוהה לא תמיד הקלו על המזמרים. "בפאת הכפר" :" ציל, ציל, צליל, צלצל לצאן צליל ערב". בעשור הראשון למדינה שיריו היו ביטוי לניסיון ליצור זמר גזעי מקומי. הם ליוו את בני הנוער יוצאי פלמ"ח שסימני הצבריות היו הליכה בסנדלים, מכנסיים קצרים, כאפייה ערבית לצאוור. מקצבי הדבקה ושירי מדורה נתנו ביטוי לרצון ליצור זמר המשלב בתוכו ניחוח מקומי ילידי.

עמנואל זמיר (פישצ'נר) נולד בפתח תקוה ביום ד', 19.8.1925, י"ח באלול תרפ"ו, – בן תשיעי של חיים שלמה זלמן פישצ'נר  ומרים לבית פרלקוורט מתוך 10 אחים ואחיות (עוד 3 אחים בוגרים נולדו מאם אחר). עמנואל למד בבית הספר "אחד העם" בפתח תקוה, וב-1943 סיים את לימודיו בגמנסיה. בעת לימודיו הוא היה פעיל מאוד: ארגֵן מסיבות בבית הספר, נִגן בתזמורת כלי הנשיפה העירונית, היה חבר בתנועת מכבי וחבר מרכז הנוער למען הקק"ל, והיה מראשוני היוצאים לעזרה במשקים לקריאת המוסדות הלאומיים. כבר בגיל צעיר הוא ניכר בכשרון כתיבתו: בהיותו בן 10 ערך יחד עם חברו, חנוך ברטוב, לימים סופר ידוע, את עתון בית ספרו.
כבר מגיל צעיר נמשך עמנואל לשירה וזמר. נטייתו המוסיקלית נתעצבה בנעוריו – מאביו חובב החזנות ספג עמנואל את האהבה ללחן היהודי-חסידי, מאמו חובבת השירה ירש את אהבת הזמר ומתושבי סביבתו – כפריים ערביים ובדואים סביב פתח תקוה, יפו ותל אביב – קלט והטמיע את צליליהם ומנגינותיהם (ומכאן ההשפעה המזרחית החזקה על סגנון לחניו והשליטה של כלי נגינתם – חליל, תוף ומצלתיים – במנגינותיו בהמשך דרכו).

קייטנת גת רימון לילדי עולים, תש"ה 1945.המדריך עמנואל זמיר. צלם לא ידוע, מאוסף הארכיון

בראשית שנות החמישים הצטרף  ל"חבורת האש" שבין חבריה היו "המסתערבים", בוגרי המחלקה הערבית של הפלמ"ח להם כתב את "עלי, עלי אש". יחד היו חוגגים במסיבות ה" קומזיץ" הידועות מסביב למדורה בשלל שירי ה "הו הו".                                                                         בשנות החמישים הוא התמסר לטיפוח והפצת הזמר הישראלי, הקים חוגי זמר ברחבי הארץ, כתב מסכות לחגים ואירועים של ישובים רבים. הקים את "להקת עימנואל זמיר" בה השתתפו זמרים ונגנים ידועים כמו: ששונה דמארי, יפה ירקוני, ישראל יצחקי, אהובה צדוק, גיל אלדמע ורבים אחרים. עימנואל טיפח את השירה הישראלית-עברית. הוא הושפע רבות גם משירים ולחנים ששמע במעברות ובישוביי עולים וגם מוסיקה ששמע בכפרי ערבים בדואים ודרוזים. אחד ממפעליו החשובים הייתה הקמת "תנועת הזמר הישראלי" שפעלה לקירוב לבבות בין המגזרים השונים. נערכו מפגשי נוער ערבי – עברי שנקראו "להבנה וידידות". בזכות נסיעותיו הרבות ברחבי הארץ הוא זכה לכינוי "הטרובדור של הזמר העברי", או הטרובדור עם הויליס הירוק" איתו נסע לפעילויותיו הרבות. ב – 19 ביוני 1962 נפגע עמנואל אנושות בתאונת דרכים. הוא נפטר לאחר 18 יום ונקבר בבית העלמין "סגולה" ליד הוריו.

"ערב שח" משירי עמנואל זמיר
ערב לכבודו, 1980

שרה'לה אלמגור אלמנתו פעילה רבות להנצחת המורשתו. ארכיונו מופקד בארכיון הצליל של הספרייה הלאומית. חלק מן הארכיון מופקד גם בארכיון לתולדות פתח תקוה.                                                                      ומה קרה לפסטורליה הישראלית? אנחנו יכולים לראות ביטוי לאהבת הארץ ונופה בשירי אהוד מנור, יורם טהר לב, נעמי שמר או בלחנים של נחום הימן ונורית הירש מתי כספי אחרים.

כיום בחצר משפחת פישצנר שרחוב חובבי ציון ממוקם בית הדפוס של משפחת גרינבאום המשמש כאתר היסטורי בו לומדים המבקרים על חיי משפחת איכרים במושבה פתח תקוה.

בנובמבר 2015 ערכה שרה'לה אלמגור, אלמנתו, ערב מרגש במלאת 50 שנה לפטירתו. מאמר מרתק אודות שירתו של זמיר מופיע בכתב העת האינטרנטי של אהוד בן עזר מאת אליהו הכהן. אליהו מסביר את סוד שירתו וקסמו של עמנועל זמיר.                                                                                           מתוך ארכיון אישי של כרמי כרמית שהייתה מזכירתו מצורפים מסמכים שונים כמו: "פקודת מבצע למחנה זמר", חוגי זמר, שירונים.

נוני ירון

 

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, אמנות, ארכיון, בתים היסטוריים, מוסיקה, פיק"א, שימור אתרים | עם התגים , , | תגובה אחת

המפה הראשונה בה מופיעה פתח תקוה- איך באמת קראו לה?

ג'דר.  מלביס. Melebbes   תל-מלביס

השם "מלביס" כשם התל והכפר מוזכרים  לראשונה במפת  ז'אקוטן Pierre Jacotin . ז'אקוטן היה חלק מצוות מדענים ואנשי מקצוע שנלוו אל נפוליאון במסעו הצבאי במצרים ובארץ-ישראל בשנת 1799.

פיייר ג'אקוטן. מתוך ערך בויקיפדיה על שמו

ז'אקוטן שרטט עם צוותו אוסף של 47 מפות של מדינות בהן עברו צבאות נפוליון ביניהן: לוב, מצרים סיני וארץ-ישראל. 6 מפות מתוך האוסף מתארות חלקים מא"י, בעיקר מאותם אזורים בהם עבר צבאו של נפוליאון. מפות אלו הן המפות הטופוגרפיות הראשונות של ארץ-ישראל ששורטטו והתבססו על מדידות  רשת טריאנגולציה וכן מדידות אזימוט באמצעות מצפן וקביעת הגובה במכשיר אלטימטר. המפות הן בקנה מידה של 100.000: 1 מצוינים בהן סימנים טופוגרפיים וסימני תכסית ואף תאור התבליט. שמות המקומות והמונחים היו צרפתית וערבית. המפות אינן זהות באיכותן. תפקידן העיקרי היה לשרת את צורכי צבאו של נפוליאון, לכן הן מדויקות. אחת מבעיות צבא נפוליאון היתה השליטה הימית של הצבא האנגלי במי הים התיכון. עליונות הצבא האנגלי מנעה מצבא נפוליאון להעביר את תותחיו הכבדים בדרך הים צפונה לכיבוש עכו. נפוליון נאלץ לגרור את התותחים בדרכי עפר צפונה תוך חציית ואדיות ונהרות ודרכי עפר גרועות. בשל סיבה זו, כנראה, זכתה מלאביס לאזכור נכבד.

JaffaJerusalem1799. המפה לקוחה מויקי שיתוף מתוך קטגוריה "Pierre Jacotin"

כל זאת בגלל השליטה על מעבר טחנת אבו-רבאח וכן סימון טחנת הקמח שגם היא שרתה את צבא נפוליון. באזורים בהם לא צעד צבא נפוליון המפה שורטטה בחיפזון, חלקים מתוכה הועתקו ממפות ישנות ודיוקה אינו רב. חלק מהמידע במפות התבסס על עדויות שבעל-פה של מורי דרך מקומיים. ובבדיקות מאוחרות נמצאו מספר גדול של טעויות  בשמות היישובים והמקומות המצוינים במפות.

 

המפות ,חלקן נמצאות באוסף הספרייה הלאומית, שורטטו בשנים 1803 -1879 וב- 1808 נשלמה הכנתן. נפוליאון אסר על פרסום המפות בשל היותן "סוד המדינה". רק בשנת 1818 עם הרסטורציה בצרפת הותר פרסומן. למרגלות צידו המזרחי של התל שכן הכפר מלביס ובשמו הנוסף ג'דר. בכפר התגוררו מתי מעט ערבים בעת עלייתם של מייסדי המושבה להתיישבות במקום.

מרדכי סלומון, בנו של יואל משה סלומון, כותב מפי אביו על מקור שמה של המושבה.  (בוסתנאי גליון כ"ג 1929). "ימים ולילות ישבנו על מדוכה זו, למצוא שם עברי מקורי למקום זה [פ"ת]. חפשנו בתנ"ך, ובכל הספרות התלמודית ולא מצאנו שם ודאי, לפיכך קראנו לכפרנו פתח-תקוה, כי בזה התבטאה משאת נפשנו, שמקום זה יהיה פתח לתקוות ישראל לשוב אל אדמת

ו" ומוסיף מרדכי סלומון: "כעשרה מקומות שנקראו בשם "גדר" "גדור" "גדרה" ו"גדורותים" היו בארץ ישראל, מהם בעבר הירדן מזרחה, מהם בהרי יהודה ומהם בשפלה, וכי אחת מאלו היתה בסביבה זו שלנו יש לסמוך על הפסוק :"ואשתו היהודיה (מיהוד) ילדה את יֶרֶד אבי אֲבִי גְדוֹר וְאֶת חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ  דברי הימים א' פרק ד' פסוק יח'. והנה בני היהודיה בנו את עריהם בקרבת עיר אמם. כי שוכו זו סכיה הערבית אשר ממערב לכפר יהודיה (סאקיה, כיום אור יהודה). וגדר מצפונה, ושוב יוצא שהיא גדר שממול פג'ה".

"נוסף על כך אפשר עוד ליחס את השם גדר לחרבות הכפר "מלבס", כי גם הערבים  יושבי המקום קראו למקום זה "ג'דר מלבס". חלק מאדמת הכפר הזה היה רשום בספרי הטאבו של הממשלה הטורקית בשם "אדמת ג'דר מלבס".

"כל זה בגדר השערה.  ישנה דעה כי השמות "גדר" וגד'ר" אינם שמות עצמיים למקומותיהם, כי אם כינויים הם להם. על הגדרות שהיו עושים סביב שדותיהם, כרמיהם וזיתיהם, גם הערבי מוסיף עד היום את המלה ג'דר לכל מגרש של כפר."

"השערה אחרת אומרת לחפש את שם המקום הזה, מתוך המלה הערבית "מלבס" שהוא מלבוש (הלבשה), בקירוב למובן זה מצאנו שם של מקום אחד, שתכונתו בלתי ידועה,  ע"א ערי בני הענק: "אחימן בנה את ענת, ששי את אלוש, תלמי בנה את תלבוש".  (יומא י' א' . סוטה לד' ב'). 

הכפר והתל נרכשו באופן סופי ורשמי ע"י פקידי הברון רוטשילד רק בשנות 1890 לערך יחד עם כל אדמות "הרבע". לאחר "שימון" כספי כבד של הפקידות התורכית הבכירה והוספת שלמונים לתושבי הכפר.

מייסדי פתח-תקוה רכשו את השטח ושילמו עבורו (בכספי "חובבי-ציון") כבר בשנת 1885 אך בעקבות משפטים רבים קנייתם לא אושרה וכספי עלות הרכישה לא הוחזרו להם .

באחד מסכסוכי הקרקע הרבים שהיו בין שייך אבו-רבאח לפקידי הברון (שנת תר"ן) בהערכת שטחו  של בית העלמין של מלביס, שולח אבו-רבאח  את ערביי יהודיה לחרוש את חלקת האדמה השייכת להם, לדבריו,  במורד התל.  החריש תוכנן (בעצת אבו-רבאח)  ונעשה ביום השבת הקדוש ליהודים. [הערבים אף פעם לא הבינו את היהודים, ניסו להפתיעם ביום הכיפורים וביום השבת. ותמיד תגובת הציבור היהודי הפתיעה את המפתיעים].

תחנת אבו רבאח, צלם ניסן בן נעם, אוסף הארכיון. אין תאריך מדוייק

שטמפפר מששמע על החריש. יצא אל המקום עם עשרות מתפללים מבית הכנסת, עטופים בטליתות. כדי להימנע  מחילול שבת נשכבו לפני מחרשות החורשים ומנעו את ביצוע החריש. נשות המושבה, שהמתינו לבעליהם בבתים, כדי לקיים מצוות "עונג שבת"  חיכו לשווא.. הן התרגזו, לכן  יצאו בעקבות בעליהן, והחלו להכות את הערבים. הערבים נסוגו, וכך הסתיים האירוע.

בהסכמי הפשרה שנערכו בתום האירועים הוחלט ששטח בן 200 דונם בו שוכן בית הקברות של הכפר יישאר בבעלות אנשי הכפר. וועד המושבה הודיע שאין רשות לאף אדם לעבד שטח זה. בנוסף, אין רשות לערביי ג'דר מלביס  להמשיך לקבור את מתיהם בשטח המסומן. על המקום הוצבה שמירה עליה הופקד בן הכפר "מוחמד אל חמד".

בדיון וועד המושבה  ב' ניסן תרע"ד (29.3.1914): נמסר על דרישה של מוחמד להקים גדר סביב בית הקברות בג'דר. ולנטוע בשטח עצי-איקליפטוס.

ט"ז טבת תרפ"ז (21.12.1926). הוחלט לתת לערבי אחמד אל אחמד סך 100 גרוש מצרי בעד אדמת הג'דר כנהוג בכל שנה ושנה בתור תמיכה.

ד' סיוון תרצ"ב  (8.6.1932).  מחמד אחמד רוצה להעביר את בית הקברות מאדמת הג'דר ומבקש עבור ההעברה 10 לא"י. הכסף ניתן לו והשטח עבר סופית לרשות המושבה.

בימי מאורעות תרפ"א השתלטו התוקפים הערבים על התל מלאבס ולמרגלותיו נורה למות אבשלום גיסין. לימים שימשה נקודת נפילתו של אבשלום מקום עליה לרגל בימי הזכרון לפרוץ המאורעות. בני המשבה היו מתקבצים ואברהם שפירא היה נושא נואם. בהמשך הומה אנדרטה לזכרם של נרצחי המאורעות: אבשלום גיסין, נתן רפפורט, חיים צבי גרינשטיין, זאב אורלוב.

בשנת 2006 נערכה חפירת הצלה ממזרח לרחוב משה סנה לקראת בנייה של שכונת לב הסביונים "אם המושבות" החפירה נעשתה מטעם רשות העתיקות. במקום נחשפו מבנים, גת ציבורית מן התקופה הביזנטית והאיסלמית הקדומהחרסים וכלים. בשנת 2010 נחשף כיבשן של בית יוצר. ההשערה היא כי הגת צרכה כמות גדולה של קנקנים לאיחסון אותן ייצרו בבית היוצר.

בזמנו כתבה על מקורות השם מלאבס גם יעל שהם    הכבתה פורסמה בספר שהפיק הארכיון בעזרתו של חזי חקק דובר העירייה. נתן לקבל ספר בארכיון ללא תשלום.

עוד אתם יכולים לקרוא על סיור שנעשה ביחד עם מתנדבי הארכיון בתחנת אבו רבאח . כנסו לקישור שיוביל אתכם לקטלוג המקוון של הארכיון בפורטל של רשת ארכיוני ישראל של הספרייה הלאומית.

צילום מיקומו של תל מלבס הנמצא בלב שכונת "לב הסביונים" "אם המושבות" כפי שצולם בעת סיור בעקבות "ראשונים", קרבות מאורעות תרפ"א וניסיון לאתר את מיקום מושבם של "הירקונים". בסיור נכחו: זלמן חיימוב, דוד ראב, אורי מכנס, ד"ר יוסי לנג ז"ל ונוני ירון. שנת 2009.

המקום נמצא בתוך הגן בין הבנינים, ניתן להכנס מכיוון רחוב יעל רום או רחוב משה סנה. יש לציין כי הקבלן שבנה את השכונה שינה את מבנה התל וצורתו.

ניתן לראות עוד מפות של ג'אקוטן מאזורים שונים של ארץ ישראל בקיושר של ויקי שיתוף

 

אבשלום גיסין, תצלום מאוסף הארכיון. צלם ויינשטיין, שמשון, שנה לא ידועה

 

 

 

 

 

 

כתב זלמן חיימוב

ערכו והוסיפו דוד ליברמן, נוני ירון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פורסם בקטגוריה ארכיון, בתים היסטוריים, מאורעות תרפ"א, ראשית המושבה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, רשות העתיקות, שימור אתרים | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

פלוגת בית"ר ע"ש אברהם דונגי

פלוגת אברהם דונגי בפתח תקווה

המשקיף 29.12.1939 "דרומית מזרחית לפ"ת בדרך העולה לשכונות פ"ת החדשות, בתוך פרדס גדול של רבינוביץ המנוח ניצב בנין ענקי, הטובע כולו בירק של עצי הדר גדולים. ובתוך בנין זה, המזכיר בחיצוניותו  את טירות ימי הביניים העתיקות, שוכנת פלוגת בית"ר ע"ש הגבור מפ"ת הבית"רי  א. דונגי הי"ד, […] בפלוגה מצויים 90 בית"רים ו- 10 בית"ריות [..] ה' אריאלי הוא מפקד הפלוגה. [..] "

אברהם נפל בגיל 21 (21.7.1936) במאורעות תרצ"ו בעת ששמר על פרדסי אבן-יהודה כ"גפיר". היה בן יחיד להוריו. בית"רי צעיר שחלם על צבאיות-ישראלית. הוא שאף להתגייס לצבא הבריטי. לשם כך פנה אף לנציב העליון שיאשר את התגייסותו. אך,  בקשתו לא התקבלה. לאחר שהומלץ לו להתנדב כ"גפיר" התנדב לשמירה על פרדסי אבן-יהודה שם נורה ונהרג במארב של אנשי כנופיה.

אברהם דונגי היה בעל דעות קיצוניות אפילו לתקופתו. באפריל 1936 בשיא ייאושו ממרחץ הדמים המתחולל בארץ פנה לראש בית"ר והציע להקים מיד מדינה עברית ולהפוך את בית"ר לגוף צבאי ולהעמיד בראשו את ירמיהו הלפרין כמפקד עליון. את ימי "ההבלגה" השווה לחיי הגיטו היהודי ולפחדנות יהודית-אופיינית. בדבריו ומעשיו ביקש לזעזע את "אמות הסיפים". למשל, הוא נידב עצמו לרצוח את הנציב העליון ווקופ על אף שידע שבכך הוא גוזר על עצמו מוות וודאי. כל רצונו היה לעורר את דעת הקהל העולמי לטבח שנעשה בתושבי א"י בחסות השלטון הבריטי. בקשתו נדחתה ע"י מפקדיו.

אברהם דונגי, תמונה מתוך אתר של ארגון ההגנה

דונגי  נקבר בפ"ת בחלקת "הקדושים" בבית הקברות "סגולה". לווייתו הייתה הלוויה המונית. ציבור גדול השתתף בה כדי להביע מחאה כנגד המאורעות, והיחס הבריטי המזלזל בחיי היהודים. משפחתו הרחבה הכילה אנשים מכל הקצוות הפוליטיות בארץ.

מצבתו בבית העלמין בפ"ת תוכננה ע"י הפסל הבית"רי "צסלר". ובוצעה ע"י המהנדס בן חורין (גינזבורג).

המצבה עשויה אבן שחם אפורה, עמוד עם יסוד רחב. בראש העמוד כובע בית"רי. מתחת לכובע רובה, מארבעת הצדדים של העמוד מגינים. המגל באותיות ברונזה. חרוט למעלה בית"ר . ביסוד מנורה (סמל בית"ר).

המועצה המקומית אבן יהודה בחרה להנציח את דונגי שהיה ראשון חללי מערכות ישראל במושבה. הבאר שנמצאת בצומת הרחובות המייסדים והעצמאות נקראת על שמו. לאחרונה הותקן במקום שלט חדש.

כתב זלמן חיימוב

הוסיפה נוני ירון

הלוויתו של אברהם דונגי,יולי 1936, צלם לא ידוע. מאוסף הארכיון

מצבה של אברהם דונגי, בית הקברות "סגולה", צלמת נוני ירון

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, אצ"ל, ארכיון, בית"ר, מחתרות, מתוך הארכיון, נופלי פתח תקוה, רפורטג'ות מתוך הארכיון | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

מה כמה? מה שבע? "עמק השבע"- קבוצות הכשרה

"עמק השבע" מיקומו בין המושב עין-גנים למחנה-יהודה בקרבת ביה"ס לגננות ושתלנות. (כיום במתחם הרחובות: עין גנים – מחנה יהודה – הבעש"ט – שלום שערבי – מאירוב). בשנות העשרים שימש המקום מחנה לקיבוצי הכשרה ששהו בו עד עלייתם ליישוב קבע. את עיקר מחייתם מצאו ה"חלוצים" בעבודה חקלאית במושבה. תפקידן של ההכשרות היה להכשיר את העולים והחברים לעבודה-חקלאית ולחיי קיבוץ משותפים. השם ה"עמק השבע" ניתן למקום ע"י הפועלים, משום שהוכשרו בו כשבעה קיבוצי הכשרה.

באותם ימים של ראשית העלייה הרביעית וסיום העלייה השלישית התחולל בארץ משבר כלכלי גדול  וחוסר עבודה. המוסדות הציונים שעל-יד הוועד הלאומי דנו במצב חוסר העבודה ובמיוחד בייאוש ששורר בקרב הצעירים שעלו ארצה. צעירים שבעיירות מגוריהם היו השאור-שבעיסה ובהגיעם לישראל החלו מרגישים עצמם כדחויים ומיותרים. לכן, הוחלט להקציב 750 לי"מ לשם הקמת צריפים לפועלים במושבות. בבפתח-תקוה התקבלו, באותם ימים, כ- 200 פועלים נוספים. הוחלט להקים צריף גדול ולרכוש חלקת קרקע לשיכון הפועלים. כמו כן נעשו מאמצים לעודד את האיכרים לספק ולו מעט ימי עבודה לצעירים העולים.
בסוף שנת 1925 רכשה הקק"ל 15 דונם מאדמת עיזבון המנוח "נובודבורסקי" ועליו הוקם מחנה ההכשרה. במקום הוקם צריף גדול ששימש למגורים,למטבח וחדר-אוכל ומקום לאסיפות-עם ופעילות חברתית. ניתן לו השם: "קיבוץ הקבוצות ע"ש א.ד.גורדון" בעמק השבע. במשא ומתן לרכישת המקום מופיעה כחלק מנציגות תנועת הפועלים "החבורה" אלו הם אנשי חבורת "מעבר" ששהו אף הם בפתח-תקוה.

רעיון החיים הקיבוציים שכבש את נפשותיהם של צעירי תנועות הנוער בחו"ל החל להתמוסס בארץ בעקבות הקשיים בהם נתקלו. מרבית חברי קיבוצי ההכשרה של העלייה השלישית התפזרו מעצמם, תוך מעבר ליעדים אחרים כמו פועלים שכירים במושבות. חלקם הצטרפות לגרעיני ה"מושבים" ורבים מהם אף עזבו את הארץ. השהות המשותפת וההדוקה של צעירים רבים במקום, האבטלה, חוסר המעש, המזון הדל, הייאוש והחוליים הרבים הולידו בקרבם מספר פתרונות להקלת מצוקותיהם.
באותם ימים קשים לתנועות הקיבוציות צצו רעיונות שונים כדי לחזק את העתודה הקיבוצית לבל תתפזר. היו בין המנהיגים של הקבוצות הקטנות כאלה שחששו שיישארו כ"רועים" ללא צאן. והיו סתם "עמך" בקרב הצעירים שחששו להישאר "ככבשים" ללא רועה.
בחודש מרץ 1926 (כ"ז אדר) נערכה פגישה של מספר קבוצות הכשרה ב"מגדל-צדק" ובה הועלה רעיון להקמת גוף חדש בשם "קיבוץ של קבוצות" לשם התיישבות משותפת ומסודרת בשטח אחד גדול של מספר קבוצות השומרות על עקרון הקיבוץ וחיי חברה משותפים. הגורמים המאחדים אותם הם: ארץ המוצא והעבר בתנועות הנוער בגולה. הם אינם מצרפים אליהם אנשים לא מוכרים. מחשש שהדבר יביא לדעתם לפירוק הקבוצות ולחיפוש אחרי פתרון לא קיבוצי. באספה הוחלט גם שקיבוץ הקבוצות יקרא: "קיבוץ הקבוצות ע"ש של א.ד. גורדון" ומרכזו יהיה ב"עמק-השבע" בפתח-תקוה. ביום ה' ט' באייר שנת תרפ"ו (1926) בקר בפתח תקוה נשיא ההסתדרות הציונית – פרופ' חיים ויצמן – ובמהלך ביקורו פקד, בין היתר, גם את "עמק השבע" ( ראה: ספר "היובל" עמ' תרנ"ב- תרנ"ו).
רעיון קודם ל"קיבוץ-הקבוצות" נולד בפתח-תקוה ושמו "החבורה". ראשונה הייתה "חבורת אחווה"שהתגבשה עוד טרם מלחמת העולם הראשונה. מוליד הרעיון היה נחמן סירקין שהתגורר באותם ימים באמריקה.

הרעיון הוכיח עצמו בימי המלחמה. היסוד ל"חבורה" היה התארגנות מספר רב של אנשים בודדים ל"קבוצה" אחת שתוכל יחד להתגבר על פגעי הזמן. בעיקר תפטור את בעיית חוסר העבודה והעדפת הפועל הערבי הזול על ה"חלוץ". הרעיון של ה"חבורה" היה השגת עבודה ממושכת באופן קבלני. את החבורה ינהלו אנשים מוכשרים שיוכלו להוביל את הקבוצה לחוף מבטחים שבאותם ימים היה התיישבות קיבוצית. מטרת "החבורה" היתה להכין עתודה של מתיישבים לתנועה הקיבוצית. (בדומה לחבורת "מעבר" בפ"ת שהקימה את קיבוץ "גבעת-השלושה") רעיון ה"חבורה" והעבודה הקבלנית התפתח בעיקר לכיוונים כלכליים ארציים בקרב ציבור הפועלים וממנו התפתחו "סולל-בונה" ו- "יכין חק"ל" אך לתנועה הקיבוצית הוא לא סייע הרבה.
וכך כותב אחד המתנגדים "לחבורה" בעיתון "הפועל הצעיר" מיום 15.4.1926 : "נוצר מכשיר חשוב שהנהו כיום נקודת הריכוז של העלייה העובדת, ששמה את פניה לכפר- "החבורה" ואפשר היה לקוות, שכאן בריכוז העלייה החלוצית בכפר בחיי החבורה מתוך הסתגלות לעצם העבודה והיצירה, מתוך עבודת הכיבוש תתגבשנה התחלות קיבוציות.– שיהוו את הרזרבה הקיבוצית. וייוצר המשך וחיזוק לתנועה זו. אולם למעשה אין כמעט כל קשר בין התנועה הקיבוצית והעלייה במושבה ובחבורה. חברים רבים הבאים עם הכרה לא ברורה, עם משיכה אינסטינקטיבית ולא בשלה ומגובשת לחיי קיבוץ. אחרי זמן קצר של מציאותם (המצאותם) במושבה, וגם בחבורה לעיתים קרובות. בלי הרגשת הקשר החי והחזק, ובחוסר השפעות הגומלין וההדרכה בין התנועה והחבורה, הם הולכים ומתרגלים למהלך הרוח הכללי. וכך ראינו את גרעיני הקיבוצים אחרי זמן מסוים של עבודה בחבורה, נחלשו או אפילו התפזרו. ומחוץ לחבורה התקיימו בשתים-שלוש השנים האחרונות קבוצות רבות במושבה. וחלק רב מהן לא עמד בפני הקושי של המצב ורובן התפזרו. ויש לחפש דרך לתיקון המצב הזה".
רעיון אחר היה "קיבוץ הקבוצות". וכך כותב אחד ממציעיו, עקיבה גולדשטיין מקבוצת "קדושי פינסק":
"כדי למלא בשעה זו את התפקיד העומד בפני התנועה הקיבוצית. להחיות וליצור תסיסה קיבוצית בתוך העלייה החדשה. המרוכזת במושבות, וגם ליצור את השפעת הגומלין הבריאה והמקיפה בין הקבוצה, המושבה, החבורה, ו "החלוץ" בחו"ל. הנני רואה כדרישת חיים את רעיון יצירת "קיבוץ-הקבוצות".
ויפה וטובה שעה זו למפעל זה. אני מתאר לי פרוצס זה : הקבוצות הנמצאות במושבות ובחבורות. והקרובות בשאיפה וברוח, זו לזו. מתאחדות ל-"קיבוץ-הקבוצות". הקבוצות מתרכזות בשתים-שלוש מושבות. נרכשים שטחי אדמה שיאפשרו לקבוצות להתקיים בשכנות ובעזרה הדדית. להקים משק עזר. וליצור אפשרות של הכשרה והכוונה משותפת. במשך שנות העבודה במושבות. עד הגיע תור ההתיישבות. צריך להיווצר קשר עם מגמה ממשית קרקעית בהתיישבות. קיבוץ זה, בכוחות משותפים יקל עליו גם להכניס מספר חברים שיבואו לעזרתו מקרב הקבוצות הקיימות."
רעיון "קיבוץ הקבוצות" עורר עניין בחלק נכבד מהנהגת התנועה הקיבוצית בארץ. ולכנסי "קיבוץ הקבוצות" הגיעו לא פעם אחת: לוי אשכול, ברץ, עדה מימון ועוד'. ("הפועל הצעיר" 23.7.1926)
מטרת קיבוץ-הקבוצות כפי שהציגה ישראל כהן ("הפועל הצעיר" 13.8.1926) שהיה אחד מהוגי רעיון "קיבוץ-הקבוצות" היה: "עקב ריבוי מספר הקבוצות, התפוררויות רבות של קבוצות. חילופי גברא מתמידים. כל אלה מחייבים מתן תשובה אחרת".
"ואם אני בא לסכם מכל האמור את מהותו של "קבוץ-הקבוצות" הרי ניתן לומר, שהוא סינתיזה של הקבוצה והקיבוץ . כי מחד גיסא לגבי דידי ברור- שהיחיד הבא לחדש את עצמו ולהגשים את עיקרי חייו עד השיור האחרון. והיחיד הרואה את הערובה הנאמנה לבניין החברה החדשה ולקיומה השלם, בהעמקת הרעיון והמעשה. בלווית חבר אנשים הדומים לו. החיים והעורגים כמותו שיגונו-יגונם, וששונו-ששונם. אין מקומו אלא בקבוצה הקטנה. שאמת-מידתה היחיד וצורת החברה ותוכנה הממוזג, נקודת-הראשית לה. ברם אין התרה זו של שאלות היחיד וכיסופיו בתוך הקבוצה מגלה דרכים מהירות להקמת החברה החדשה. הגדולה. כל זה יש בו "בקיבוץ-הקבוצות" משום תיקון ופיתרון מקיף ע"י האוטונומיה החברותית של כל קבוצה יחידה תאופשר התהוותה הטיפוסית של צורת כל יחידה."
"התנועה הקיבוצית הצעירה היא כיום ברובה תנועה כלכלית הכרחית, והחומר האנושי הנמצא בתוכה, הוא ברובו הגדול ארעי. המצוקה הכלכלית שבה נתון עכשיו ציבור העובדים מכריח הרבה חברים וחברות לחפש להם מקלט בקבוצה. עד יעבור זעם. וברור למדי שרעיון הקבוצה עוד טרם התבשל במוחם.
ויש לי הרגשה שנובעת מחיי יום-יום בקרב התנועה הזאת. שלו קרה ונפתחו שוב שערי תל-אביב לרוחה, היו מתרוקנים מהר מאוד הרבה מהצריפים אשר לתנועה זו. ובכל זאת יש לציין שחומר אנושי זה, שרעיון הקבוצה עוד לא נהיר לו, יכול היה להיות לנו לברכה. אילו הקדישו לו קצת יותר תשומת לב. ולולא גדל היום ללא חינוך וללא מסורת. עוסקים אנחנו בויכוחים והמעשים מאיתנו והלאה. התנועה הקיבוצית הצעירה מצטיינת בעוד קו אחד שמזין לה לא מעט. כל בחור טוב יש ברצונו להיות נביא בישראל. וליצור קבוצה "מופתית". יש ונוצרת קבוצה ובתוכה חברים אחדים שיכולים לשמש גרעין . לרכז מסביבם מספר גדול של חברים וחברות וליצור קבוצה שבעתיד תוכל לקבל איזו צורה מסוימת. אבל לא כן הדבר-במשך הזמן מתפוררת החבילה וכל יחיד יוצא לו ליצור את הקבוצה בה' הידיעה. כאילו עומדת תורת סיני חדשה לצאת מקבוצתו. ומכאן הסיבה העיקרית שכה תכופות קבוצות נוסדות ומתפוררות אחרי זמן קצר".
רעיון "קיבוץ-הקבוצות". לא צלח מבחינה מעשית. ונשאר רק בדפי ההיסטוריה כדוגמא ל"סעור-המוחות" שעבר באותם ימים קשים על התנועה הקיבוצית.
הפועל הצעיר- 18.10.1926 במוצאי שבת י"ז תשרי נפתחה הועידה העשרים של "הפועל הצעיר" בפתח-תקוה בצריף שהוקם על מגרש "קבוץ הקבוצות" על שם א. ד. גורדון"
קיבוצי ההכשרה ששהו ב"עמק השבע" הנם: ""על-המשמר א'". "על המשמר ב'" ."גלעד"."המשולש".
"עבודה"."וילנאית". "הכובש". "טרומפלדור".
קיבוץ "הכובש"  כיום קיבוץ "רמת הכובש" החל את דרכו בפ"ת בשנת 1925 בגבעת השלושה. עבר ל"עמק-השבע" ושהה במקום עד לשנת 1932 עם עלייתו על הקרקע בקרבת כפר-סבא.

משק "הכובש". 1927, צלם לא ידוע

שמות קיבוצי ההכשרה הם שונים ומשונים לדוגמא: בפסח 1924 התארגנה הקבוצה בשם "המשולש". מנהיג הקבוצה היה ישראל כהן. חבריה היו מהסתדרות "החלוץ" בבוצ'אץ והקבוצה הייתה מסונפת למרכז החלוץ ב"לבוב". עיקר רעיונותיה היו: 1. שפה. 2. עבודה 3. ארץ ישראל.

שטח "עמק השבע"  14.966 דונם. השטח אושר לפרצלציה בועדה המחוזית עד התאריך 31.3.1941 (ראה דוח המהנדס העירוני לשנת הכספים 40/41)

כתב זלמן חיימוב
ערכו דוד ליברמן ונוני ירון

תוספת מאוחרת:

נוח ורחל קרמפל היו חברים באחת מקבוצות ההכשרה שהתמקמו בשולי שכונת מחנה יהודה. באוגוסט 2007 הפקיד אלימלך כנר ז"ל  את הארכיון האישי של נוח ורחל הכולל פרוטוקולים ומסמכים של ועד אגודה הדדית  "עמק השבע". כמו כן, הוא מספר בקולו את סיפור עלייתה משפחת קרמפל מפולין והנסיון והקשיים הגדולים לממש את חלום ההתישבות כחקלאים בארץ ישראל. המעוניינים יכולים להקשיב לראיון המוקלט בארכיון.

כתבה נוני ירון

אורה כנר לבית קרמפל, עומדת בלול התרנגולים בחצר ביתם בעמק השבע. צלם ונה לא ידועים

דף מתוך פרוטוקול האסיפה הכללית של אגודת "עמק השבע". מתוך ארכיון אישי של אורה ואלימך כנר

תעודת רישום של אגודה הדדית של "עמק השבע". מתוך ארכיון אישי של אורה ואלימך כנר

תקנון האגודה "עמק השבע", מתוך ארכיון אישי של אורה ואלימך כנר

 

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, ארכיון, מחנה יהודה, מתוך הארכיון, עבודה עברית, עין גנים, קבוצות הכשרה, רחובות, רחובות בפתח תקוה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שכונה, שכונות | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

מגרש "מכבי אבשלום" פינת רחוב שטמפפר-המכבים

מגרש הספורט הראשון בו שיחקו  חברי מכבי פ"ת היה ליד הגורן של המושבה (רח' הרצל, רח' סביון). בחודש ינואר 1920 מתפרסמת בעיתון "הארץ" מודעת תודה מטעם "סניף "המכבי" בפ"ת במודעה מביע סניף המכבי את תודתו הגלויה למר יעקב קרול (פרדסן ליברלי) על הואילו למסור את חצרו לרשות המכבי במשך כל הקיץ.

ספורטאי המכבי, חובש תרבוש אבשלום גיסין, צלם ושנה לא ידועים

בשנת 1928 נרכש המגרש ברח' שטמפפר. המגרש מוקם על שטחו של פרדס של שמעון רוקח, יחזקאל בלום ולייב לוי. בכוונת הרוכשים היה ליעדו כמגרש ספורט להקים בו בנין מתאים להתעמלות וקלובלחברים. במשך הזמן, הם חשבו לפתחו בהתאם לאמצעים שיהיו בידם. בשלב ראשון נחכר המגרש בן ה- 14 דונם מיד מעמידים בו צריף בגודל-20 – 12 מטר. חברי המכבי מרביתם ספורטאים חלקם, תמכו ועזרו לאגודה ברוח ובחומר. חברי הועד היו: הד"ר פרבר. מרדכי פריימן. א. ויסוקר. ה' ברא"ז, א. קלינסקי ועזרא איכילוב.

מגרש "מכבי אבשלום" פ"ת  הוקם למעשה "ערום" ללא כל מתקנים. באמצעות הכספים שנאספו ע"י החברה למען "מכבי אבשלום" נוספו למגרש מתקנים ואמצעים להרחבת תחומי פעילותו לענפי ספורט נוספים. זמן לא רב אחר רכישתו סומן ויושר במקום מגרש-כדורגל ונשתל בו דשא. זה היה המגרש  הכדורגל הראשון בארץ שהתנהלו בו משחקי כדור-רגל על דשא בדומה לאירופה. בנוסף לכדורגל שיחקה על המגרש גם קבוצת הכדור-יד המצטיינת (11 משתתפים) של האגודה.

בפאתי המגרש הוקם  מגרש כדור-סל בו שיחקו קבוצות גברים, וגם קבוצת נשים שהוקמה במכבי פ"ת.  בשנת 1931 הופסקו המשחקים על מגרש מכבי-אבשלום בגלל חילול-שבת. הסכסוך נמסר לטיפול  ה"ועד-הלאומי", פסיקתו הייתה שעל האגודה להיזהר בחילול-שבת. נאסרה מכירת כרטיסים בשבת. נאסרו העישון ומכירת משקאות והצופים נדרשו לא להגיע למגרש בעגלות ולא במכוניות. הקהל נתבקש להישמע לסדרנים ולרכוש כרטיסי כניסה בימי חול במקומות הממכר. ב- 27.6.1931 חודשו המשחקים במשחק בין "מכבי-אבשלום פ"ת" לבין "חשמונאי" ירושלים.

מגרש הטניס "נחנך" בחגיגיות בשבת, בחודש אוגוסט 1932. נוכחו חברים מקלובי ה"טניס" של תל-אביב ורחובות. המשחקים נערכו על המגרש החדש וקהל צופים רב הגיע לצפות באירוע. בתום המשחקים נערכה מסיבה נשמעו ברכות מפי באי כוחם של אגודת "מכבי אבשלום" "החברה למען מכבי אבשלום", חברי קלוב הטניס בת"א וב"כ הקלוב מרחובות. כל חברי קבוצת הטניס כ- 35 במספר היו חברי "מכבי אבשלום" שהתארגנו לתכלית זו. היה הסכם ידוע ביניהם ובין האגודה בנוגע לזכויותיהם וחובותיהם המיוחדות במגרש.

בהמשך, מגרש הטניס הוכשר גם למשחק כדורסל מודרני על משטח מרוצף עליו שיחקו והתאמנו קבוצות הכדורסל של המועדון. לימים, משפסק משחק של (11 משתתפים) בכדור-יד ב-1964,  החלו לשחק על המגרש גם קבוצות הכדור-יד (7 משתתפים) של המועדון.

    בחודש יולי 1934 הסתיימה בניית מסלול הריצה על מגרש מכבי-אבשלום. מסלול המקיף את מגרש הכדורגל, הקמתו נמשכה כשנה. (ואי אפשר בלי להשוויץ) בהזדמנות זו כדאי לציין שמסלול זה הוא היחידי בין אגודות הספורט בארץ באותם ימים.

אימון ריצה, בין המתאמנים ברוך דינוביץ, בני ראב. ברקע בריכת השחייה בזמן בנייתה, צלם לא ידוע, 1946. ארכיון אישי דוד ראב

בנוסף, "מכבי אבשלום" לקח חסות על התזמורת "כנור-ציון" לאחר שוועד המושבה ולאחריו ארגון "בני-בנימין" הזניחוה והציעו אותה לכל מי שירצה. כגמול על הפעלת התזמורת קבלה האגודה זיכיון לתפעול ארבעת הקיוסקים בפינות הגן העירוני לתקופה של 20 שנה. ההכנסה מוקדשת לאחזקת התזמורת ולרכישת כלי זמר. לעיתים נקראה התזמורת בשם: "תזמורת-מכבי אבשלום פתח-תקוה".

בשנת 1935 הסתיימה בניית ארבעת הקיוסקים בארבע פינות "גן-המושבה" וסודרה גם הגינה. תזמורת "מכבי-אבשלום" ("כינור ציון") ניגנה בגינה פעמיים בשבוע. ובהנהלת התזמורת מרוצים מהבטחת עתידה הכלכלי למשך שנים רבות באמצעות ההכנסה מהקיוסקים.

במקביל נמשכה פעילות  איסוף הכספים לבניית "בית המכבי-אבשלום" בפתח-תקוה בצמוד למגרש על מנת להגדיל ולשפר את התנאי כמו בריכה, קולנוע ועוד. נערכה אסיפה של החברה למען מכבי-אבשלום פתח-תקוה. נתקבלה החלטה המחייבת את הנהלת האגודה לגשת למפעל "בית-המכבי" על מגרשו (1935).

בימי המאורעות (1936-1939) הוחלט "במכבי אבשלום" להיערך לאימון בני הנוער לרכישת יכולות גופניות וכן להגביר את הידע בשימוש ברובה כהכנה לימי מאבק שיבואו. פעולות "צבאיות" אלה הוכשרו במתן השם "ספורט שמושי". וב– 13.10.1938 נחנך מגרש לקליעה למטרה במגרש ה"מכבי-אבשלום פ"ת".

בימי חג הסוכות נערכו על מגרש "המכבי" – ע"י המכבי הבוגר והצעיר – פעולות ספורטיביות ופעולות ספורט שמושי. לכבוד יובל ה- 60 למושבה קויימו פעילויות בעלות אופי מיוחד, לקחו בהן חלק גם  ספורטאים מחוץ לעיר. במקבל נערכו הבחינות הראשונות של מדריכי המכבי-הצעיר בספורט שמושי. (קליעה למטרה-תרגילי סדר. זריקת משקלות וכו'.)

ספורט שימושי, אימון קפ"פ של קבוצת מדיכים, צלם לא ידוע, 1945. ארכיון אישי דוד ראב

הדים מן העיתונות

עיתון "הבוקר" 26.10.1938  נכתב על מגרש מכבי "אבשלום". "בפתח-תקוה נחוגה פתיחת נקודה ספורטיבית חדשה. וזהו בית קליעה או "מטווח" כפי שקוראים לו בעברית החדישה. היו נוכחים ב"כ העירייה ומוסדות המקום. נאמו בשם העירייה הא' משה גינזבורג (מהנדס), מטעם מכבי נאם מר רוסנפלד, בשם מכבי אבשלום ברוך ראב,  מטעם "החקלאי" מר מ. חפץ, את ועד-השמירה ייצג ה' א. שפירא, בשם "חוג-פעילים" נאם מר קבנצל, מטעם המועצה הכפרית ברך מר י. ספיר ובשם המוסד ה. ליפסקי. בין היורים שקלעו אל המטרה היה ילד בן 7 עמיקם פיאלקוב".(בעתיד יהיה שופט).

עיתון הארץ 28.10.1938  נכתב: "ע"י מפקדת הספורט השימושי של מכבי "אבשלום" הוקם ונחנך בחוה"מ סוכות המגרש לקליעה למטרה – המפעל הראשון מסוג זה בשורות "המכבי" בארץ. בתרומות ה"ה י. רוספלד, י. ספיר, אגודת "האורז" ואחרים נרכשו למועדון שני רובים מטיפוס קיבר 22 ושני רובי אוויר. לחגיגות הפתיחה באו מוזמנים רבים וחברי המכבי והמכבי הצעיר. לאחר שנערכו על מגרש הכדורגל, תרגילי סדר, איתות, זריקת משקולות ותרגילי פיזור. עברו המתכנסים לשדה הקליעה למטרה. יו"ר אגודת מכבי "אבשלום" ה' ברוך ראב, פתח את החגיגה בדברים קצרים. אחריו השמיעו דברי ברכה א.שפירא, בשם ועד הביטחון בפ"ת.  ביריות כבוד נתכבדו ה"ה פ. פסקל, ז. אייזנברג. הקצין לוסטיג. י. סוואטיצקי ואחרים."

עיתון הארץ 16.12.1938 "במכבי "אבשלום" פ"ת. הקליעה למטרה ברובי 22 . מדי יום ביומו עסוקים  באימוני יריות למטרה עשרות חברי המכבי והמכבי הצעיר. שענף זה נכלל בתוכנית "הספורט השמושי" שלהם. הרשות לקלוע למטרה בנשק חם (רובי "טו-טו") ניתנת רק לקלעים שהשיגו 80 אחוז פגיעה מהמקסימום של 120 נקודות ברובי אוויר.  מבין הקלעים המעולים של מכבי אבשלום יש לציין את צ. שפייזר, א. שפירא, א. שמחוני, י. חיון, י. איכילוב, י. קבנצל, א. גרובר וי. לוין".

באותם ימים אף הוקמה במכבי-אבשלום קבוצה של "חברי ברית הרוכבים" (רוכבי אופנועים שסיירו במזרח-התיכון ואף הגיעו לאירופה.)

"הבוקר" 7.11.1938  הספורט בשבת. קטטות על מגרש הספורט. תחרות כדור הרגל במסגרת הליגה המחוזית שנערכה אתמול בין "מכבי" ת"א ומכבי "אבשלום" פ"ת.  הופסקה בתוצאה 2 – 0 לטובת מכבי ת"א. המשחק לא הגיע לקיצו. אווירה מתוחה שררה על המגרש במשך כל הזמן. לבסוף הגיעו הדברים גם לידי קטטות. בין שחקני שתי הקבוצות, ואחדים נפצעו. יש לציין כי השופט בהחלטותיו הבלתי צודקות, גרם במידה רבה לשערורייה. שזה זמן רב לא ראינו דוגמתה על מגרש כדור הרגל בארץ.

הארץ 20.11.1938 "עונשים חמורים לחברי "המכבי" בת"א ובפ"ת. על עבירות ארגוניות ומעשי הפקרות במשחקים. מגרש מכבי "אבשלום" פ"ת נסגר לחודש ימים והאגודה התחיבה בקנס על סמך חקירה שנערכה ע"י המרכז הארצי של המכבי הא"י. ביום י"ט חשון תרצ"ט בעניין ההתנפלות על מגרש מכבי "אבשלום" פ"ת. מצד השחקנים והמסתכלים על קבוצת הכדור-רגל של מכבי ת"א. ב- 5.11.1938 הוטלו העונשים דלקמן: 1) המגרש של מכבי אבשלום פ"ת נסגר בפני התחרויות לחודש ימים. 2) על האגודה לשלם במשך שבועיים 3 לא"י קנס לקופת המרכז. 3) נחמיה איכילוב בעד מכה שנתן לשופט-להפסקת השתתפותו בפעולות ספורטיביות  ואיסור קבלת תפקידים בהסתדרות המכבי עד 15.11.1939. 4)פרץ בוך בעד מכות לשחקן מן הקבוצה המתנגדת בזמן המשחק-להפסקת השתתפותו בפעולות ספורטיביות ואיסור קבלת תפקידים בהסתדרות המכבי עד 15.11.1939  5) לומיק בעד הסתת הקהל והשחקנים שתוצאותיה היו חמורות – להפסקת השתתפותו  בפעולות ספורטיביות ואיסור קבלת תפקידים בהסתדרות המכבי עד 15.11.1939 . לנידונים ניתנת זכות הערעור לבית הדין העליון של הסתדרות המכבי עד 5.12.1938.

מגרש מכבי ממשיך להשתפר ולהתפתח. מסלול הריצה הראשון זוכה ב- 1929 לחידוש ושיפור. ראו מה כתוב בעיתון בוסתנאי.

בוסתנאי 4.10.1939 : "מסלול ריצה.-במגרש ה"מכבי" רחב הידיים (גדלו 17 דונם)  …אשר עלה ל"מכבי" יחד עם הכשרתו כ- 1500 לא"י.  מתכוננים לסדר בימים אלה מסלול-ריצה לאורך 400 מטר. זה יהיה מסלול-הריצה המסודר השלישי  בארץ.(אצטדיון המכבייה. ימק"א ירושלים)".

מעמלים חדשים ב"מכבי". לשורות המכבים בפתח-תקוה נוספו כוחות טכניים חשובים.

"המשקיף"ב- 8.9.1946  – "עוד בריכת שחיה  בחגיגיות רבה וברוב-עם נחנכה בפתח-תקוה ביום ד' שעבר בריכת השחייה החדשה של אגודת "מכבי-אבשלום". בריכה זו הנה נכס יקר ורב תועלת לא רק למכבי ולאנשי פ"ת בלבד. נכס זה יקר הוא לספורט העברי, לתנועת התחייה העברית. כי בבריכה זו כבאחרות,יקבלו הדרכתם וחינוכם הימי אלפי ורבבות בני-נוער. העתידים ללחום את מלחמת העם בשדה הספורט.  ולהביא בשורת ציון לאחים נידחים באניות הצי העברי. לכן רחב לבבו כל מי שנכח במעמד זה. בעצם הימים המרים והקשים העוברים עלינו, כשהרס וחורבן עובר על מושבים עבריים, בונה יד ישראל הגואלת מפעלים חדשים.  לא בנקל קמה והייתה בריכה זו. רבים ראו בהקמתה הזיה  יפה התלושה מהמציאות. שראו ביוזמים ובעושים משוגעים. ואמנם אחרים נבאו  כשלון מוחלט והיו אף כאלה רק "משוגעים לדבר אחד" שיכלו להגשים  באמצעים כה דלים מפעל גדול שכזה-  בריכה גדולה ויפה לתפארת. דבריו הנרגשים והכנים של יו"ר אגודת מכבי אבשלום, מר בן-דרור, הביעו את רחשי לבם של כל אלה ה"משוגעים" לדבר אחד  הרואים בהתגשמות חלומם. הבעות התודה לכל אלה שסייעו ותמכו בבנין הבריכה נתקבלו בתשועות. אחרי דברי הפתיחה, התחילה פרשת נאומים וברכות.. ראש העיר ספיר , עמד בין היתר על ערך הספורט ותרבות הגוף בחיי העם הלוחם על גאולתו.   …בשירת התקווה נסתיימה החגיגה הספורטיבית היפה."

עיריית פ"ת הקציבה לכל אחת משתי הבריכות (הפועל ומכבי) סכום של 1000 לירות. עלות הקמת בריכת מכבי הגיעה ל- 17.000  הוקמה בה גם טריבונה ל- 1000 איש. מימי הקיץ ניצלו את הטריבונה להקמת קולנוע קיצי בשטחה של הבריכה (קולנוע סטודיו). (בריכת השחייה של "הפועל" בפתח-תקוה נחנכה בשנת  1945)

מגרש מכבי היה מוקף שנים רבות בגדר רשתית ועליה חוברו לוחות פח גלי. הגדר הייתה מכוערת לתפארת. בתום מלחמת הקוממיות (1948-1950) החלו בבניית חומה מלבני סיליקאט לבנות. שהקיפה את מרבית המגרש והקנתה לו צורה מכובדת. בחלקו הדרום-מערבי של המגרש הוקמו יציעי עץ שמדי מספר שנים חודשו.למען בטיחות הצופים. היות מגרש המכבי המגרש הגדול בפתח-תקוה, הוא שמש לטקסים, חגיגות ביכורים ונערכו עליו  הרבה אסיפות עם גדולות.

חג השבעים של פתח-תקוה נחגג על מגרש המכבי. מצעד צה"ל ביום העצמאות ב-1948 ברחובות פתח-תקוה הסתיים בחגיגה גדולה על מגרש המכבי. רבים ממשחקי המכבייה השלישית  (1950) נערכו על מגרש המכבי.

טקס יובל ה- 70 לפ"ת במגרש מכבי. עומדים על במת הכבוד: חולדה ספיר, הרמטכ"ל דורי, פולה בן גוריון, יוסף ספיר, אברהם שפירא, צלם: צ'סניק פרד, 1949

במגרש המכבי אבשלום פ"ת נערכו  בשנים 1929 – עד 1947 טכסי הזיכרון לחללי הקרב על פ"ת בשנת תרפ"א (1921). מדי שנה  הוכרז שיש להקים במקום נפילתו של אבשלום גיסין (ספורטאי בכיר במכבי פ"ת) אתר זיכרון גדול. אך כרגיל בפ"ת דיברו.. הבטיחו.. נשבעו.. ודברו…. רק בשנת 1946 במלאות 25 לקרב תרפ"א הוקמה אנדרטה לזכרם של ארבעת  מגיני פ"ת שנפלו בקרב. האנדרטה הוקמה בתוך שטחו של "גן-הגיבורים" שיועד לשמש מקום הנצחה גדול. אך בגלל המרחק הגדול של הגן ממרכז העיר. הפיכת המקום לאזור תעשייה ואי הופעת ציבורים גדולים לטכסים במקום הועברה האנדרטה  ב- 1954 לתחום שטחו של בית "יד-לבנים".

תודה לזלמן חיימוב על המחקר והסקירה

 

 

האנדרטה לחללי מאורעות תרפ"אהנצבת בן העמצאות יד לבנים, צלם ושנה לא ידועים

פורסם בקטגוריה מכבי אבשלום, מכבי צעיר, ספורט, רפורטג'ות מתוך הארכיון, תזמורת כינור ציון | עם התגים , , , | תגובה אחת

האגודה שהייתה לאגדה "מכבי אבשלום"

האגודה קמה בשנת תרס"ז כחלק מההתפתחויות שעברו על  המושבה באותם ימים. התחילת פעילותה הייתה האגודה ארגון חברתי ועסק בתחומים שונים. ראשית סיום  ה"חסות" (1903) של יק"א שהיה למעשה יציאה מעבדות לחירות. אומנם אצל הוותיקים התהליך עורר חששות רבים, אך עבור צעירי המושבה נפתחו אופקים חדשים ומעניינים יותר מסתם עבודה בחקלאות. גורם נוסף היה כניסתם למושבה של צעירי העלייה השנייה ועבודתם כפועלים במושבה. כל אלה הכניסו למושבה את רוח החופש והקדמה שהביאו איתם העולים מארצות מוצאם ואת רוח המהפכה הרוסית. כתוצאה מפעילותם נוסדה  במושבה מפלגת "הפועל-הצעיר" לה היו שותף גם חלק נכבד מהציבור האזרחי.  במקביל לאלה החל להשפיע על צעירי המושבה הרופא הציוני המתקדם ד"ר ברנשטיין-כהן. הוא דרש בגלוי מהנהלות המושבה את קידום המושבה ואורח חייה לקראת חיים מודרניים דבר שעורר את כעסם של "זקני הושבה". "הצעירים", צעירי המושבה, המתקדמים ספגו לתוכם את רוח התקופה והקימו בשנת תרס"ז ארגון צעירים בשם "התחייה" שהיה ראשית ה"מכבי" בפ"ת.  הארגון הוקם ע"י בנימין סלור בן למשפחת מייסדים. כאגודת צעירים וצעירות שמנתה בתחילתה עשרות חברים. מקום הקמתה היה מרתף גן-הילדים בביה"ס יק"א (פיק"א).(דואר היום 26.6.1928)        

חברי מועדון "מכבי אבשלום", צלם לא ידוע, 1926 מאוסף הארכיון

על מנת להדגיש את מטרתם וכיוון התפתחותם בחרו ליו"ר האסיפה הראשונה בצעירה שושנה כהן, ושפת הדיבור הייתה עברית. התנגדות ההורים לארגון הייתה כה חזקה. שמייסד התנועה גורש מבית הוריו.

פעילות הרופא והקמת המכבי  האיצו במושבה את תחילת המאבק בין ה"זקנים" ל"צעירים". ה"זקנים" ראו בשחרור מפקידות הברון שהייתה חופשית וחילונית מדי לטעמם, אפשרות לחזור ולהעמיק את החינוך ואת אורח החיים החרדי במושבה , מה שהביא בהמשך להיפרדותם מביה"ס יק"א והקמת ת"ת  ולאחריו ביה"ס "נצח-ישראל". הצעירים החלו להרגיש ברוחות הקידמה והשחרור מכבלי הדת . הסכסוך והמתיחות בין הצעירים והזקנים החריפה. והביאה למצב שבו נבחרו במושבה שני וועדים, אחד לזקנים ואחד לצעירים. שפעלו במקביל עד שהושגה פשרה ביניהם.

בכרוז שפרסמו בחודש יולי 1910  חברי "התחייה" בעקבות אירועי ביקור "החכם-באשי" הרב חיים נחום

בנימין סלור,
צלם ושנה לא ידועים. מאוסף הארכיון

במושבה נאמר: "אנחנו ילידי הארץ-פרי גרעיני התחייה, שמיום הראשון להיוולדנו  קלטנו לתוכנו את האוויר הנבואי והמכבי. אנחנו המחוננים, שאויר הגולה לא הספיק להשקותנו כוס התרעלה, אנחנו זקופי הקומה שמתחת רגלינו  אדמתנו שרוותה דמי אבותינו, וממעל ראשינו שמי-התכלת שדרך בם שפעה הנבואה[..]  הקרקע הדוקה היטב לרגלינו ואין חרב בעולם שתשמיטה מתחתנו; מאוויי כל עם חי, מתרוצצים בקרבנו…"

בעת ביקור החכם באשי בפ"ת. הניפו פועלי המושבה  את הדגל הציוני. ואילו ה"זקנים" וחברי וועד המושבה  קראו להורידו ומשהדגל לא הורד התנפלו רבים מאנשי "הזקנים" ושומרי המושבה. על נושאי הדגל וקרעו אותו. גם חברי התחייה הניפו את הדגל והגנו עליו. אך הם מיהרו בעקבות הפצרת הוריהם להורידו.                                            לאחר צאתו את הארץ של מייסד האגודה, בנימין סלור, (תרע"ב) פעילותה הופסקה.  אך הרעיון תפס את הנוער המקומי ובשנת תרע"ג נתחדשה שוב פעולת האגודה בשם "מכבי". מייסדיה ומנהליה הראשונים היו יעקב וינקליר מ.פרלין ועוד. בין חברי המכבי היו רבים מפועלי המושבה. את פעילותם עשו בקלוב הפועלים שבתחילה היה בביתו של זרח ברנט. (בר-כוכבא פינת שטמפפר) ואחר זמן משנבנה בית הפועלים היה הוא מקום ההתאספות והפעילות הספורטיבית. פעולות מכבי  התעצמו בימי מלחמת השפות (1914). הם שהובילו את מרבית אנשי המושבה להתנגד לתנועת "עזרה" ופעלו למען הדיבור העברי. בראשם עמדו אז: המהנדס גליקשטיין. ש.שטרייט. א. נחמני. ואחרים.

"בשנת תרע"ד, בעת ביקורו של הנדיב הידוע בפ"ת, החל מאבק נוקשה בין "המכבי" ומנהיגי המושבה. לפי תוכנית הפגישה החשובה הזאת, נועדו לקבל את פני הנדיב על גבול המושבה ראש השומרים (שפירא)  ושומריו הערבים (אף שומר עברי אחד לא היה ביניהם) כדי ללוות את כניסת הנדיב ברכיבה. בוועדת הכנת האירוע שנבחרה ע"י ועד המושבה, נפקד מקומם של אנשי "המכבי". "המכבי" שרוחו היה כולו עברי לאומי, התקומם נגד זה. לאחרי מו"מ ארוך ותהלוכת-הפגנה ברחובות המושבה של כל ששים חברי "המכבי", קבל ועד המושבה מידי הסתדרות זו דרישות אולטימטיביות : א) קבלת ב"כ "המכבי" לוועד הפגישה,   ב) וכן שרגל שומר ערבי לא תמצא בדרך בה יעבור הנדיב. לדרישה השנייה הייתה הוספה: על גופינו יעברו השומרים עם סוסיהם, …ואכן המכבי ניצח וקבלת הפנים של הפרשים בוטלה. ובסיום המאבק בעת הביקור, "כבשו" שישים חברי המכבי בתלבושתם הרשמית. ויצרו שרשרת חיה סביב מרכבתו של רוטשילד. והם למעשה היו הסדרנים באירוע". (עדות ירקוני בארכיון ההגנה)

בתום המלחמת העולם הראשונה, התארגנה שוב אגודת "המכבי"  בראשותו של המורה ה' בן-הדור, שהקדיש מרץ רב לחידוש הפעולה הספורטיבית  והרוחנית בין הצעירים והצעירות במושבה.  ואחר מאורעות מאי  1921 שינו את שם האגודה  ל "מכבי-אבשלום". על שם חברם אבשלום גיסין מגיבורי המושבה  שנפל חלל בהגנה עליה.

אבשלום גיסין, צלם ויינשטיין שמשון, מאוסף הארכיון

עדות של אליהו ירקוני גרינפלד .ארכיון ההגנה עדות מס' 103.29 .  " לפני 42 שנה (1911) בבואי לפ"ת העמידו אותי בראשות ה"מכבי" ארגון הספורט היחיד שהיה קיים באותה תקופה. התעסקנו לא רק בספורט אלא גם בהקניית השפה. עבודה עברית, אני התעסקתי בעיקר כמורה בחלק של הקנית השפה.  כשפגשתי אנשים המדברים אידיש  טענתי כי איני מבין…. פתחנו אפוא בית-ספר ערב לעברית שהתקיים בשנים 1916 – 1912. בינתיים רוח לא טובה עברה על האיכרים, חפצו להרחיק אותנו מהשפעה והם התחילו בפילוג המכבי. פתאום קראו לאספה התחילו לתקוף אותי מבלי שהבנתי למה ומדוע. הסיבה היתה כפי שהתברר חיכוך ביני לבינם, כשהגיע ויצמן לטפל ביתומים טענתי כי לא טוב לחנכם בחצרי האיכרים בהם יש משפחות ערביות.  התפלגנו אפוא, מכבי מתקדם וסתם מכבי. בו האיכרים התחילו להלחם בפועלים. מאלה מפורסמים הגדעונים של זכרון.  הדבר התבטא גם בגיוס לגדוד – שהיה בעיקר גיוס של פועלים. האיכרים לחמו בזה ע"י הצעת הקמת פלוגת רוכבים. לא יצא מזה דבר ואנו הצלחנו לגייסם לגדוד.  בעיית הפילוג הודגשה ברגע שהיה צריך ללוות לאחר הכבוש את ספרי התורה מת"א (ראה הערה). דב הוז לא הסכים לקחת פלגים. הפתרון נמצא ב"מארב" שהכנו בדרך ע"י גשר מוצררה. לנו היה הדגל, הם צעקו רמאות, נסו להקים שערורייה אך לא הצליחו." מזכרותיו של אליהו ירקוני.

אליהו ירקוני בחרת תלמידים עובדים בגן הירק של בית ספר פיק"א. שנות ה- 20. צלם לא ידוע. מאוסף הארכיון

בשנת 1917 עבר מאבקם של המכבי בעיקר לנושאים חברתיים. חבריו התרכזו בקלוב הלאומי רדיקאלי (קל"ר) שהיה למעשה המשך דרכם של "הצעירים" ו"המכבי". ובכך הסתיימה למעשה הפעילות החברתית המהפכנית ופורצת הדרך של המכבי. ועם סיום המלחמה והכיבוש הבריטי.והחזרה למושבה מגלות ת"א.(סוף 1918) החלו חברי המכבי לעסוק בעיקר בספורט ובעיקר במשחק הכדור-רגל.

אחת הפעולות התרבותיות שמכבי אבשלום עסקה בהם  בשנות השלושים היא קליטת תזמורת "כנור-ציון" וניהולה.

הערה: ב1919 גרשו הבריטים חלק מתושבי פתח תקוה ליפו בעקבות חשש לריגול לתורכים. בני המושבה לקחו איתם את ספרי התורה. ניתן לקרוא על הפרשה בספר היובל למלאת 50 שנה לפתח תקווה, עמוד תקסט.

אליהו ויסוקר ובנו יואל (שר) במדי "מכבי אבשלום", צלם ב. צייטלין. שנה לא ידועה. מתוך ארכיון אישי ע"ש יואל שר

כתב זלמן חיימוב                                                                                             ערכה נוני ירון

פורסם בקטגוריה מכבי צעיר, ספורט, רפורטג'ות מתוך הארכיון | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

חפשו אותנו בטריווגו- מלון רבינוביץ הוטל רבינוביץ

קצת פני הקיץ שמגיע, עונת החופש הגדול, כשכולנו מחפשים מקום לברוח אליו. כמה מילים על מלונות במושבה.

פתח תקוה לא נתפסת כמקום לברוח אליו…. אבל, בראשית ימיה של המושבה היו בה כמה מלונות. שני מלונות בשם "מלון רבינוביץ", מלון "ירקון", מלון "עדן". מלונות אלו לא היו מקומות כדי לנפוש בהם. הם שמשו למגורי פועלים אנשי העליה השנייה שעבדו בפרדסי המושבה  מקום למאבקים ודיונים פוליטיים, אורחים שבאו "לעשות שבת" אצל משפחות ולא היה מקום בבתים הקטנים לאחסן את הבאים וגם אורחים שעברו כאן ובקיצור, מי לא עבר בפתח תקוה…….

"מלון רבינוביץ" עומד, בערך, ברחוב פינסקר מס 11. צריף קטן שהשנים והונדליסטים נתנו בהם את סימיניהם. מדוע בערך? כי יש איזה אי ודאות למקומם של שני מלונות בשם רבינוביץ.

בשנת 2008 האדריכל רפי רייש עשה תיק שימור למבנה המלון. בהקדמה העלה סוגייה חשובה לדיון הנשאלת כשבאים לשמר מבנה. הדברים יותר ברורים כשמדובר במבני אבן. אולם, כשהמבנה הוא "צריף ארעי" כמו המבנה הזה נשאלת השאלה הלגיטימית למה?? כשאנחנו משמרים מבנה אנחנו עוסקים בהגדרת זהותו : מי היו הבעלים? למה שימש?  "נבחנת האפשרות והפוטינציאל של נרטיב ושל מיקום לייצר פעילות עירונית וגאווה עירונית". על פי תפיסתו של רייש יש ביכולתה של אדריכלות ושל פעילות בנויה לייצר שינוי באיכות החיים ותחושת השייכות של הציבור גם אם המבנה הוא "צריף".

אנחנו מדברים על המלון הפועלים ברחוב פינסקר מספר 11. הבית שימש כביתו של שמעון רוקח שהיה ממייסדי אגודת "פרדס". משפחת ישראל רבינוביץ (דה רויעטר, או הג'נג'י) רכשה את הבית ופתחה בו מלון לפועלים. במלון הצנוע והזול, ניתנו שירותי לינה וארוחות לפועלים בני העלייה השנייה. חיה שרה בעלת המלון, טובת לב הייתה מגישה לכל אחד את המנה שלו. לעיתים אף טיפלו בפועלים הבודדים בעת מחלתם.

בשבתות נהגו רבים מן הפועלים לאכול כאן את ארוחתם. כיוון שהיה שומר שבת לא שלמו הפועלים עבור הארוחות בשבת. ואם "שכחו" האורחים לשלם, נהג רבינוביץ לומר : "הדביט (יתרת החוב) שלי בספרים הוא הקרדיט (יתרת זכות) שלי בעולם הבא". דוד בן גוריון, שהחל את דרכו בארץ בעבודה בפרדסי פתח-תקוה ב- 1906, התאכסן גם הוא במלון הזה. הבית שימש כמלון עד מלחמת העולם הראשונה.

המלון היה עממי בצורתו ובמחיר ארוחותיו , עולים חדשים החלו בו את דרכם במושבה ובארץ. זו הייתה נקודת מפגש בה השיגו הפועלים את יום העבודה הראשון שלהם בארץ. כאן זכו לקבל עצות מהוותיקים כיצד להסתדר בארץ.

בעת ביקורו של ג'מאל פשה בפ"ת ב- 4.10.1915 נדרשה המושבה להכין ארוחה ל-30 החיילים המלווים את הביקור. וועד המושבה כדי לשמור על כבוד המושבה, ביקש משבתי רבינוביץ האח שהיה בעל בית אוכל יוקרתי יותר, להכין את הארוחה עבור החיילים. רבים מיקירי העלייה השנייה שהו במלון. ותמיד הזכירו את בעליו לטובה: ברל כצנלסון, מיכאל הלפרין, דוד שמעוני, ברנר, מנדלי פורטוגלי. מייסדי הקיבוץ הראשון דגניה החלו את דרכם במלון בשמם אז "הקומונה הרומנית" (רומני).

מלון רבינוביץ, רחוב פינסקר 11 פתח תקוה, צלם לא ידוע, 1972

מלון רבינוביץ, רחוב פינסקר 11 פתח תקוה, צלם לא ידוע, 1972

רחוב פינסקר, צלם ניסן בן נעם, שנות ה- 20

 

 

 

 

 

במלון התנהלו ויכוחים סוערים בין אנשי מפלגת "פועלי-ציון" לבין "הפועל -הצעיר" כאן התקבלה ההחלטה לעקור את עצי יער בן-שמן שניטעו ע"י ערבים ולנטעם מחדש ע"י יהודים. כותב ברל כצנלסון בזכרונותיו: "…הפנו אותנו להוטל רבינוביץ' זוהי אכסניה של פועלים כאן אוכלים ושותים ולנים וכותבים מכתבים, כאן משתגעים, כאן חי כל איש בזכות ה'קפה' עד שבא יום וזכותו נשללת ממנו פתאום וכאן, אמנם, מצאנו את הציבור שלנו.."

המלון בנוי במיקום איסטרטגי מצויין כפי שהיו מתארים זאת היום ענשי עסקים ומלונאות. זו היא ה"גבעה" שהייתה מקום תחילתה של המושבה פתח תקווה. כ -40 מטר מעל פני הים. רחוקה מן הירקון והקדחת, בטוחה מפני כפרי הערביי הסביבה. לאחר החזרה מיהוד הוטל על משה סלור לתככן את המבנה האורבני של המושבה. בתוכנית מרחב מרכזי ושני רחובות היוצאים ממנו. רחוב פינסקר הוא אחד משני הרחובות הראשונים של המושבה הנחשב כרחוב של "הפועלים". "כיכר המייסדים", שני בתי הכנסת: "בית הכנסת הגדול" ו"בית הכנסת שונה הלכות". הפוסטה (הדואר), תחנת הדליז'נסים והתחבורה. רחוב חובבי ציון נחשב כרחוב "האיכרים". המקום מייצג מורשת בנייה מסורתית בסוף התקופה  העות'מאנית. צריף עץ זול ופשוט בעל גג רעפים. הקירות בנויים בשיטה בגדדית (קיר ממולא). כמו כן הוא מספר את סיפור האכסנה וראשית המלונאות.

לימים, בעקבות מריבה משפחתית נפרדו שני האחים. כך הוקם "מלון רבינוביץ" נוסף שהיה שייך לשבתאי רבינוביץ " דער שווארצער" – השחור. המלון פעל עד למלחמת העולם הראשונה. מקומו של המלון השני לא ברורו בדיוק.

במשך שנים רבות שכנה בצריף הסנדלרייה של משפחת ארגש. כיום ישנו יזם בעל מודעות שימור הפועל לבנייה של בניין קומות. בחזית הבניין החדש ישומר שימור מלא מבנה הצריף.                             הסקרנים יכולים לבוא לארכיון ולעיין בחומרים הקיימים. אולי יש לכם קשר או מידע נוסף נשמח לדעת.

תודות לזלמן חיימוב על מחקריו במסמכי הארכיון

עוד ניתן לקרוא על מלונאות בפתח תקוה בעבודה של הדר ברק מטעם החוג לניהול מלונאות בהנחיית מר פדרו זוניגה בנמצאת בספריית הארכיון

 

 

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, בתים היסטוריים, הוטל (מלון) רבינוביץ, מתוך הארכיון, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים | עם התגים , , , | כתיבת תגובה