יומנו של בורח ירושלמי – פתח-תקוה, יום ג' כ"ח חשון. עת חיים, 13.11.1917, #5

הלילה ישנתי לבדי ביציע – הגג. שנתי נדדה מעיני, סובל אני מעכבר אחד גדול.

שאינני יודע אם גם חורו נמצא פה עמי במחיצתי ביציע- הגג. או שעולה הוא אלי בתור מבקר מלמטה, מתוך הרפת. איך שהוא, מטייל הוא פה ארוכות וקצרות. ואינו נרתע גם מלעשות את דרכו עלי ממש. בפעמים הראשונות נרתעתי  אנוכי מנגיעת – הליכה זו. וכמעט שהרימותי קול צעקה. אמת, גם הוא נפחד אז מאוד מזעזוע – התפלתותי. ושעה שלמה אחרי כן לא ההין לשוב. כעבור ימים אחדים התרגלתי אליו, ואל טיוליו. גם הוא התרגל אלי, ולא פחד עוד. ראיתיו אחרי כן גם כמה פעמים ביום.  והוא טייל לו על פני מבלי פחד. בכל זאת, כשהוא מתחיל בלילה את כרסומיו הבלתי- פוסקים בקרוב מאוד למראשותיי. אינני יכול לסבול, ואני מוכרח לדפוק ברצפה בכדי לגרשו.

מן החוץ מלמטה. מתוך איזו חצר קרובה, הגיעה אלי שיחה. מכיר אני את המשוחחים בקולם. שלושה הם: אחד נגר, ושנים חוטבי- עצים, אב ובנו. שלושתם בלתי כשרים וזה מזמן שאינם לנים בבתיהם. מתוך פחד של התנפלות לילית פתאומית על הבתים. הם לנים יחד בצוותה אחת בחוץ, תחת כיפת השמים. באיזו פינה נסתרה שבתוך הקרפף המקיף אשר מאחורי הבתים. 

המשוחחים מדברים ביניהם על אודות ה- "קץ"… שלושתם הם יודעי-ספר, ויש להם נטיה לדרש.

תצלום של רחוב פרנקפורטר מיכון כפר גנים, מימין מטע זיתים, באופק חדר האוכל של גבעת השלושה, צלם ניסן בן נעם, שנות ה-30 בקרוב

הצעיר שבהם למד גם בישיבה. אחד מהם העיר מתוך טרוניה של צער שהקץ, שכל כך חיכו לו לשנת ע"ו. הנה כבר עבר לע"ז, ועכשו – הנה כבר ע"ח… על זה הוכיח השני כי עכשו הקץ כבר מוכרח לבוא. המלחמה הנוכחית הרי היא מלחמת "גוג- ומגוג". גוג. זה גרמניה, כבר בא על  אדמת- ישראל; צריך אפוא להתקיים: על הרי ישראל תיפול. וכל הפרשה כלה…

הראשון מתעקש ומקשה: אם נאמר שזה שבא על הרי ישראל הוא גוג, הרי היה צריך כבר ליפול ! שהרי כתוב : ביום בוא גוג – באותו יום עצמו!… מתווכחים….  הויכוח עובר מעניין לעניין. עד שהוא מגיע לעצם הענין, לעניות… חוטב-העצים הזקן שואל: למה כתוב עני חשוב כמת, מה היא המילה "חשוב", ומה החשיבות שלו?…. שתיקה.  חושבים כנראה….

לסוף נשמע קול הצעיר בן- הישיבה באמרו: הפרוש הוא ככה: עני חשוב – כמת. לאמור, העני ה"חשוב" המתבייש לבקש  מאחרים. דוקא הוא נחשב כמת. העני שאינו מתבייש לבקש איננו כמת כלל וכלל… שמעתים מגחכים מתוך הנאה…

באמצע הלילה הקיצותי שוב לקול- לחש שעלה אלי מלמטה. שמעתי שאשה העירה בחשאי את הישנים. והודיעה להם בלחש שישנה איזו סכנה..איזו תנועה חשודה ישנה במושבה…שמעתי אותם קמים בזריזות, ומתחמקים להם כל אחד בדרך אחרת….

פורסם על ידי יעקב יצחק ילין, בשמו הספרותי מאן דהו

חקר וכתב זלמן חיימוב

ערכה והוסיפה נוני ירון

יומנו של בורח ירושלמי – פתח-תקוה יום ב' כ"ז חשון ע"ח. 11.11.1917, #4

קוקבקה, יהודי עבזקן, כבן ארבעים וארבע. הזקן צהוב ביותר, כמעט אדום, וכמובן לא טיפש…. מצטרף למחבוא. דמות ציורית ומעניינת….טיפוסים של המושבה

הלילה נטפל לנו ביציענו חבר שלישי. שמו מוזר קצת ולא שמעתי מעולם כמותו: קוקבקה, יהודי עבזקן, כבן ארבעים וארבע. הזקן צהוב ביותר, כמעט אדום, וכמובן – לא טיפש..  

גם הוא, כמו ר' יונה, אחד מהמתעתמנים החדשים. אלא, הוא היה כל כך שמח במצות ההתעתמנות. בתור "מצוה התלויה בארץ". שבאותה שעה שכח לגמרי ולא שם לב כלל למצוה השניה התלויה גם היא באותו ענין.. הוא לא חשב אודות זה כלל וכלל. וימסור את מספר שניו – עוד פחות מארבעים וחמש… בעל הזקן הזה מתבקש אפוא כבר מזמן. ומתוך כך כבר הספיק גם להתרגל ולהתמחות כדבעי בהלכות השמטה והטמנה. גם הוא התחרט תיכף ומיד על השידוך כולו, אלא. התחרטותו זו כבר עלתה לו בהרבה הרבה צער, פחד, וגם כסף. כבר היה בשביל זה גם חוטב- עצים ביערי המושבה בעד  הממשלה… הווסיקה שקיבל בשכר חטיבה זו פטרתהו מעבודת הצבא. אבל, גם זה עלה לו לא בנקל ולא בחינם. 

בכלל, רגיל האיש הזה להיות נמהר במעשיו קודם- לכן, ולהתחרט עליהם אחרי כן. הלילה כבר שמעתיו מתחרט על שלושה דברים: היה קודם- לכן בטקסס אשר באמריקה, והרויח שם  היטב, היטב. ונמהר לבוא לארץ- ישראל במיטב שנותיו– והוא מתחרט. כשבא כבר לארץ- ישראל, ועימו צרור- כסף לא כחוש ממה שאסף שם בטקסס. נמהר למסרו כולו בריבית לאחד הפרדסנים בפתח- תקוה, שפרדס יש לו אמנם, אבל חובות עוד יותר – והוא מתחרט על זה. ולאו דוקא כעת. מאוד, מאוד. לסוף נמהר לעשות מעשה, וקבל נפוש עותומני כדי להישאר בארץ.  ולא יצא ביחד עם כל אלה שהרעישו עולמות בעד ההתעתמנות – והוא כעת  מתחרט על זה. ומתמה על עצמו שבה לעשות שטות שכזו..

הייתה לי עימו צוותה לא רעה. בכלל הוא יהודי בעל לב טוב שאינו אוהב להצטער הרבה גם על צרותיו. הוא מספר על אודות חבילת-צרותיו הוא, כאילו היתה של אחרים. לזה הוא מדבר באופן חלקלק שנעים לשמוע. וגם אוהב לדבר… 

עד לאחרי חצות לילה דברנו. זאת אומרת הוא דיבר ואני שמעתי. ברירה אחרת לא היתה לי בין כך. הנאתי לא היתה שלמה רק מתוך פחד שפחדתי מכל דיבור מיותר ומכל הרמת-קול, פן ישמע חלילה הקול בחוץ. כשהעירותי לו על הסכנה שבהרמת קול בטלה בגיחוך מתוך תנועת- יד וקריאת א..א …- מה אתה מפחד ? – אמר הוא אלי – וממי אתה מפחד? מי זה עובר פה?  ומי זה פתי יחשוב שפה ימצאו אנשים? …

הוא דיבר עימי לא על אודות שום דבר, כי אם על אודות עצמו. סיפר לי מעשיות על אודות מסעותיו באמריקה. על עסקיו ועל הרווחים הגדולים שמרוויחים שמה.  שמה, בטקסס, אין כמעט כסף – קטן, כי אם גדול. מתביישים לטפל בכסף הקטן. כשטקססי קונה למשל קופסת גפרורים, ונותן לך איזו מטבע גדולה. הוא מתבייש לחכות רגע בכדי לקבל ממך את העודף. ומשאירה כולה אצלך והולך לו … – אתה – אמר לי – היית צריך להיות שמה. איש כמוך  היה "עושה" שמה כסף!…

כשאמרתי לו שאומנם חושב אני לנסוע לאמריקה  הוסיף ואמר באזהרה : – רק לא בניו- יורק!.

 רק הלאה, בטקסס!…  ביליתי בחברתו לילה טוב, אלא -קצת בחרדה. שלושה חסרונות היו לו :

דברן, משתעל, וקצת חרש… שלושה חסרונות המרגשים ביחוד כשיושבים בהיחבא…                                                                                  

פורסם על ידי יעקב יצחק ילין, בשמו הספרותי מאן דהו

חקר וכתב זלמן חיימוב

ערכה והוסיפה נוני ירון

יומנו של בורח ירושלמי – פתח-תקוה יום א' כ, חשון, ע"ח[עת-חיים] 5.11.1917, #3

ימים … או חבלי גאולה.

פתח-תקוה יום א' כ, חשון, ע"ח[עת-חיים] 5.11.1917

זה עשרים וארבעה לילות שאני ישן ביציע – גג של רפת- בקר, ללון כעת בתוך המושבה למטה ישנה סכנה גדולה. אל המושבה התחילו לבוא בימים האלה אורחים לא קרואים מירושלם. ביניהם גם ראש – המשטרה הירושלמי ועמו חבר שלם של  שוטרים וג'נדרמים ירושלמים. אלה פשוט מכירים פה את ה"משתמטים" ואת ה"פיררים" הירושלמים בפניהם. להם אין גם להראות ווסיקות אמריקאיות ושפניוליות הנעשות בחיפה ובטבריה. הם מכירים ויודעים הכל…

כמה מחברי כבר נתפסו על ידם ונשלחו ירושלימה. ביניהם גם חברי ריבלין ואלמליח. ובשעה כזו, ביחוד, בהיפקד מקום חבר- הלב מתכווץ, והנשמה מתערטלת…

היו כאלה שבהיפגשם עם הבולשים הללו ניסו להעמיד פנים, כמנהג המקובל. ולהראות להם את הווסיקות הזרות. סופם של  אלה היה רע עוד יותר. פה, בתור תשובה, קבלו מכות, ושמה בירושלים עוד יעמידום למשפט בעוון זיוף תעודה.

היו גם כאלה שמיד בבוא האורחים הללו אל המושבה, מיהרו הם ונשמטו לכפר-סבא. שמה חשבו להיות בטוחים וטיילו להם במנוחה על פני המושבה. המסכנים! גם האורחים הנכבדים נפלו על המצאה זו עצמה, ועוד  בלילה הראשון לבואם, באותו הלילה שפתח-תקוה חכתה כל כך לביקור- חיפושם- נשמטו להם בחשאי לכפר-סבא. שמה באו אל המוכן, ושללם נפל להם על פיהם… 

במצב שכזה. המחבוא בתוך המושבה עצמה הוא היותר בטוח. נתתי עיני ברפת – הבקר. רפת זו כבר איננה כעת רפת. הבקר כבר איננו, וזו ששם רפת נקרא עליה משמשת כעת כמה שמושים אחרים: היא משמשת  דיר לעצים, בהיות ר' יונה בעל הבית גם בעל-תנור ואופה לחם; היא משמשת מחסן לחפצים וכלי בית עתיקים וגם חדשים. היות שגולי- יפו היו פה, וגורשו מכאן הלאה לדמשק. ורוב חפציהם נשארו כאן. בין החפצים האלה נמצאים גם רהיטים יקרים, שפיתוחם מושך את העין גם מתוך החלאה שבתוכה הם שקועים. כעת הם מתגוללים ככלי אין חפץ בו. היא משמשת גם אסם ליין המשמר, היות שבה נמצאת, כמו שהדבר ידוע בסוד, קבורה למחצה בתוך קרקע הרפת. ומכוסה על גבה בזבל מעורב עם תבן, גם חבית גדולה מלאה יין, שהעבירוה הנה בגרוש יפו. והיא משמשת כעת גם מקום- לינת- לילה לאיזו עשרות של תרנגולים. וריח חמים של נוצות וצואת תרנגולים ממלא אותה כולה.

 לרפת ברוכה זו יש גם יציע גג מרווח על גבה. יציע זה, כאילו לא נעשה מלכתחילה אלא בכדי להתחבא בו בשעה של סכנה, מכיל אמנם את כל אותן הסגולות הידועות הנדרשות לכך: יש לו פתח מרובע קטן ברצפתו העשויה קרשים, ושהיא גם תקרת הרפת. דרך פתח זה יכולים לעלות מתוך הרפת אל היציע וכן לרדת. לפתח הזה ישנה דלת- עץ בתור כסוי. דלת זו כשמשימים אותה במקומה, היא מתאימה כל כך אל התקרה כולה. בתבנה ובקשה, בקורי עכבישיה, ובצבע לכלוכה, עד שכמעט אי- אפשר להכירה כלל כשעומדים בתוך הרפת פנימה. מובן, בצרוף החשכה- למטה השוררת שם בין כך.

ועוד ישנו ליציע זה פתח שני מן החוץ, בקיר הרפת למעלה, כמו שיש לכל היציעים. דרך פתח זה עולים אל היציע בסולם. ובשעה שאינך רוצה שיראוך עולה. זאת אומרת, תמיד, יכול אתה להשתמש בפתח השני שבתקרה. והיה גם אם למשל, יתנפלו עליך בולשים ויעלו אליך מן החוץ – תרד אתה מבפנים….

 ר' יונה האופה מסר לי את היציע לרשותי. צריכים לומר, בינתים  נתכון בזה גם בשביל עצמו. לעת הצורך… ר' יונה הוא יהודי העומד כבר בסוף העשיריה החמישית לימי חייו. ובכל זאת איננו "כשר" גם הוא. הוא היה אחד מאלה הראשונים שמיד בהתפרץ המלחמה מיהרו להתעתמן בכדי להישאר בארץ. אלמלי עלה על דעתו שיום יבוא וגם הוא יקרא אל הצבא. היה אומר אז, בעת ההתעתמנות שהוא כבר למעלה מחמישים, וחסל. זקנו כבר שיבה בין כך. אבל הדבר הזה לא עלה לו אז אפילו על רעיונו. אז חשבו, שעבודת הצבא לא תעבור בכל אופן את הגבול של ארבעים וחמש. ר' יונה, ועימו עוד הרבה. לא עמד אז בשביל כך על הדבר הזה, ויתן לרשמו בנפושו החדש בגיל שנים של ארבעים ושש. כאותו הגיל של תעודת- נתינותו הקודמת. וכשהגיע סוף, סוף היום ההוא, שלא אחר גם לבוא, ור' יונה כן נקרא אל הצבא. או לשלם כופר שלושים לירה תורקית במזומן – אמר אז ר' יונה, ועימו עוד הרבה. שבאופן כזה הוא מתחרט על השידוך כולו. ואינו רוצה עוד להיות עותמני כלל….

מובן להתחרט על השידוך אינו יכול עוד. הצד השני אינו מסכים. ואינו רוצה ביחוד להשיב חזרה את אותה התעודה הרוסית שקבל בשעת-מעשה. ור' יונה ועימו כמובן עוד הרבה, כבר מתחיל אפוא לחשוב על אודות יציע של גג- רפת בתור מקום  נאות להתחבא…בתוך מצב הדברים הרי זו היא הדרך הטובה היחידה שעוד נשארה לו.

עד עכשו לא הגיעה עוד אומנם סכנתו של ר' יונה למדרגה שכזו. במקומות אחרים לא קראו עוד את השנים האלו כלל. גם פה אין החיפוש אחריהן חמור כל- כך. אבל, מכיון שיום כזה בכלל כבר בא, הרי יכול גם לבוא יום של סכנה גמורה. ביחוד יש לפחד משעה של סכנה כללית. שעה שניתנה בה רשות למשחית לבלוש, לחפש, ולתפוס. בשעה כזו אם יזדמן לידו בן חמישים, יאחזהו בכפו ולא ירף…

ולפיכך ראה ר' יונה גם את עצמו בתוך הסכנה, ובמסרו את יציעו לרשותי השתתף גם  בפינויו ובכל הכשרתו. לא חפץ שאטרח גם בשבילו. ובפרוש, בלשון זו אמר אז : מפחד אני שאצטרך גם אנוכי ללון פה הרבה יותר מלילה אחד!…

על מנת כן, ובמחשבה תחילה לסוף מעשה, העלינו אל היציע לא מזרון אחד, כי אם שנים. אותם מצאנו מן המוכן לפנינו ברפת, בין החפצים של מגורשי יפו. הכינונו לנו מהם שני משכבים אחד בשבילי. ואחד- על כל צרה שלא תבוא בעד ר' יונה.במחבואי זה אני מרגיש את עצמי כמעט בטוח. זאת אומרת, בהכניסי בחשבון גם את רשלנותם של הבולשים שלנו, המסתפקים על הרוב רק בהתנפלות פתאומית על ככר-השוק. ובמצוד על בית- הכנסת בעת התפילה…

 לילות אחדים כבר הוציא גם ר' יונה תועלת מן המחבוא, והמזרן המגולגל השני קבל אז את תיקונו. אלה היו לילות של מהומה פתאומית במושבה לרגלי אורחים פתאומיים, או לרגלי פקודה פתאומית חדשה של חיפוש או גרוש…

 אז חרדנו בחשאי גם במאפל מחבואנו.

חקר וכתב זלמן חיימוב

ערכה והוסיפה נוני ירון

המושבה פתח תקוה בין שלטון התורכים לאנגלים, 1917, 2#

מבוא – סקירה על מצב היישוב והמושבה פתח תקוה בין שלטון התורכים וכיבוש הארץ על ידי האנגלים.

כיצד מתמודדת המושבה עם גלי המהגרים לתחומה. 

כיצד מתמודדים התושבים עם הפחד מפני השליט התורכי והשמחה לקראת בואם של האנגלים.

הכיבוש הבריטי בסוף 1917 הביא הקלה רבה למצוקות היישוב בשטח ששוחרר. רק למושבה פתח תקוה, על אף שנכללה בשטח המשוחרר, ציפה גורל אחר.

עד למתקפה הגדולה צפונית לירקון, היה עליה לשאת בסבל קשה. לאורך שנה זאת היה אף עצם קיומה מוטל בספק. עד כדי כך היה מצבה של המושבה קשה. 

בימי התורכים הייתה נתונה המושבה ואנשיה במסכת דיכוי ועינוי איומים, תוך חשש מתמיד מגירוש צפונה. רק במאמצים על-אנושיים תוך סיכון חיים אישי הצליחו עסקני המושבה בעזרת שימוש בשוחד כספי ניכר למנוע את גירוש מרבית תושבי המושבה.

מצבם הורע אף עוד יותר בגלל הנסיגה התורכית הזמניתֹֹֹ (17.11.1917) וכניסתם של משמרות קדמיים של הצבא האנגלי-למושבה. השמחה בה התקבלו הבריטים ע"י תושבי המושבה הביאה לתגובה תורכית חריפה ששבו למושבה לאחר נסיגת הבריטים (30.11.1917). התגובה גבלה לעיתים בפגיעה גופנית בתושבי המושבה. השיא היה ההחלטה של התורכים על גירוש תושבי המושבה צפונה שיחל ב- 17.12.1917.

באותם ימים סייעו לתושבי המושבה הקונסולים הגרמנים ובעיקר הקונסול האוסטרי ממקום מושבם בירושלים. במיוחד לאחר גילוי רשת ניל"י (ספטמבר 1917) הם הגיעו אף עד לפתח-תקוה כדי לסייע ולהקל על אזרחי ארצותיהם וכן לסייע לכלל תושבי המושבה. בסוף דצמבר 1917 פתחו האנגלים במלחמת התקפה על הצבא התורכי על מנת להרחיקו מיפו. כך ניצלה פתח-תקוה מהגירוש  הכללי של תושביה. אך קו החזית נותר סמוך למושבה, והמושבה הופגזה לעיתים ע"י תותחי התורכים שהוצבו במחצבות מגדל צדק.

ממחציתה השנייה של שנת 1917 הורע מצב הצבא התורכי בעקבות ההתקפות הבריטיות המוצלחות בדרום הארץ. הלחץ על מפקדיו גבר, הסכסוכים בפיקוד העליון על אופן ניהול המערכה בין המפקדים התורכים לגרמנים גברו, והצבא החל בנסיגתו צפונה. במקביל מצב החיילים התורכים הורע. הדאגה לחיילים פחתה, גורם שהביא לעריקה גוברת. בעיקר ערקו המגויסים ל"צבא-העבודה" שהיו למעשה "עובדי-כפיה"(סוכרא ו"עמליה").

מרבית היהודים שגויסו, שירתו למעשה ב"צבא העבודה", שכן היהודים לא נחשבו בעיני התורכים לאמינים דיים כדי לשרת בצבא, ולהיחשף לסודותיו. בפועל גויסו היהודים העותומנים לעבודת "הסוכרא", שתנאי החיים בהם היו גרועים לאין-שעור מאשר בצבא עצמו.

המחסור בעובדי-כפיה הביא את השלטון התורכי להפסקת הנוהג של תשלום "כופר-כסף" תמורת שחרור מהשרות, מצב שחייבי הגיוס נדרשו להתייצב לשרות ולא יכלו להשתחרר. ובנוסף הועלה גיל המגויסים לשישים שנה.

במקביל לכל אלה, פחתו סכומי הכסף שיכלו מרבית יהודי הארץ לשלם ככופר וכשוחד על מנת להשתחרר מהשרות הצבאי. תשלומי הכופר החלו שלוש שנים קודם לכן. בתחילה, העריך הציבור היהודי שהמלחמה תסתיים במהרה וכספיו המשמשים לכופר יספיקו.

אולם המלחמה התארכה, יוקר החיים עלה, הכספים הקיימים בקרב הציבור היהודי אזלו, ותרומות הכספים מחו"ל ל"חלוקה" הופסקו כמעט לחלוטין. הרעב בירושלים, בחברון ובמקומות אחרים גבר ולאחריו התפשטו מחלות ומגפות ועד מהרה מקרי המוות בירושלים עלו והרקיעו, מצב שהביא ירושלמים רבים, לנטוש את עירם ולחפש לעצמם ישועה מהצרות שנפלו עליהם במושבה הגדולה פתח-תקוה.

המושבה פתח-תקוה נכנסת אל מלחמת העולם הראשונה כמושבה הגדולה בישראל. המושבה פורחת ומפותחת מבחינה חקלאית וכלכלית. המשק החקלאי מתבסס על גידול ושיווק מוצרי יוקרה הנחטפים בשווקי אירופה המבוקשים גם בקרב הציבור היהודי בחו"ל. תוצרתה מכניסה תמורה כספית גבוהה לחקלאי המושבה. שמה הכלכלי הטוב של פתח-תקוה יוצא למרחקים. רבים מבעלי האמצעים בעולם היהודי הרחב ובארץ-ישראל מבקשים לרכוש חלקות קרקע מעובדות ומניבות במושבה ולהצטרף וליהנות מהכנסה כספית גבוהה ומובטחת. 

לפני המלחמה מעובדים כ- 6900 דונם פרדסים. עיקרם הוא הזן הנחשק שמוטי. הרחבת הנטיעות לשטחן של האדמות הכבדות מגוונות את פרדסי פ"ת באשכוליות ובוולנסיה.

בפ"ת מגדלים חקלאות בעל (ללא השקיה), כ- 7000 דונם שקדים. בעיקר באדמות חוזרזור הקלות (היום אזור בדרום המושבה בין גבעת- שמואל שכונת נוה עוז לפ"ת). התוצרת מעובדת ונשלחת אף היא לשווקי אירופה. בנוסף מעבדים במושבה כרמי ענבים ליין. במקביל מתפתחת תעשיית היין אותה משרתים שלושה יקבים גדולים המשווקים את תוצרתם בעיקר ברחבי העולם היהודי. לכל אלה מצטרף גידול הדבורים והפקת הדבש. בנוסף יש ריבוי משתלות לעצי ההדר.

כל תוצרי המזון היוקרתיים הללו המיוצרים במושבה, מעניקים תעסוקה הכנסה גבוהה לחקלאי המושבה. אך אליה וקוץ בה, חקלאי המושבה מסתכנים בהיות מרבית מוצריה מיועדים לשיווק בחו"ל. ניהול המשק החקלאי אינו מאוזן בגידול מוצרים לשווקים המקומיים (ירקות. ביצים וחלב). מצב המהווה סכנה גדולה למקרה של משבר עולמי, כספי או מלחמתי. במקרה של מלחמה יהיה ניתוק ההובלה הימית של תוצרת, יינזקו הכנסות המושבה יופסקו הקניות של מוצרי יוקרה.

בפתח-תקוה ובנותיה השכנות נמצאים בפרוץ המלחמה כ- 3800 נפש. פ"ת גדולה מתל-אביב ומחיפה.

הכלכלה הפורחת של המושבה וההון הגדול הנכנס למושבה הביא את ראשי המושבה לרקום תכניות פיתוח נרחבות להמשך גידולה והתפתחותה החקלאי. לשם כך אף הוקם בפ"ת ב-1911 מפעל גדול לאספקת מי-השקיה לגידולי השלחין השואב את מימיו מנהר הירקון. בצלאל יפה מייסד חברת מניות בגרמניה בשם "פלשתינה" מקים מכון שאיבה מודרני בעל שתי משאבות דיזל גדולות לשאיבת מי- הירקון (בית-הבטון). השותפות הגרמנית מאפשרת לחברה להתגבר על הסירוב הערבי לאפשר להשתמש במי הירקון. נהר הנחשב בעיניהם כרכוש הוואקף. כבר לפני המלחמה הושקו במימי החברה כ- 1500 דונם מאדמות פרדסי המושבה (בעיקר פרדסי "מוריה").

עם תחילת המלחמה הופסק הייצוא החקלאי. נותק הקשר ממקור ההשקעות והנדבות שהיהודים מרחבי העולם הזרימו לתמיכה בשכבות החלשות בישראל. החסר בכסף הורגש בעיקר בארבעת ערי הקודש. הוא פגע ביכולת הציבור היהודי לרכוש מזון, לבוש ודלקים הדרושים לקיום תקין של המשק.

מניין האוכלוסייה בישראל טרום המלחמה מנתה כ- 80.000 נפש.

נציגי שלטון תורכי, מאוסף הארכיון, צלם ותאריך לא ידועים

עם הצטרפות תורכיה לקואליציית המלחמתית של "הברית" והכרזתה על ביטול ה"קפיטולציות" שהגנו במידה רבה על מרבית האוכלוסייה היהודית בארץ גורשו ונטשו מרצון רבים מהאזרחים הרוסים הצעירים (שהיו עבור תורכיה ארץ אויב).

אליהם צורפו חלק ממנהיגות המפלגות בארץ. נראה היה שהארץ מתקרבת להתרסקות. להתחלה נוראית זו הצטרפה במהרה המדיניות הדורסנית של ההנהגה התורכית כלפי יהודי הארץ. השלטון הטורקי כמו כל שלטון דיקטטורי, חיפש אויב פנימי על מנת ללכד את מרבית האוכלוסייה המקומית בשנאה אליו. ובהצטרפות להאדרת השלטון לתמיכה בו ולשרת אותו כמרגלים, מלשינים ושוטרי חרש. לכל אלה נוספה מכת-הארבה שפגעה קשות בכלכלה הרופפת של הארץ.

בין הגזרות נוספה מדיניות החרמת הרכוש והגיוס לצבא של המתעתמנים החדשים שנוצלו בעבודת כפיה בשם "עמליה".

את היישוב היהודי ניצלו בדרישות תכופות של גיוס כספים בנימוקים פטריוטיים כמו: רכישת אוניות מלחמה תורכיות, יצירת בנק עותומני חדש, רכישת מטוסים עבור הצבא הטורקי ובייחוד לתרומה בלתי פוסקת להוצאות הצבא התורכי. ההחרמות הללו נקראו "תחליף חרביה" (החרמות למען המלחמה). במיוחד הוחרמו מרבית משאבות המים, צינורות ההשקיה, חוטים ועמודי ברזל. ההחרמות כללו דרישה להובלת הסחורה המוחרמת למקום ריכוז על חשבון הנגזלים.

התורכים חמדו ולקחו כל דבר. ממחסני מזון ועד כלים ומכשירים הנחוצים למשק האזרחי כמו רתמות סוסים, עגלות וכד'.

סוסי החקלאים אולצו להגיע לבדיקת הווטרינר הצבאי והוא בחר לשרות צבאי את כל הסוסים שנראו לו כטובים, את כל השאר סימנו במחיתות כלא מתאימים לשרות צבאי.

לגזל המתמשך נוספו המחלות שהופצו ע"י החיילים הרעבים והחולים שהביאו למגפות כמו טיפוס וחולירע.

נעשו גם פעולות לפגיעה במורל האוכלוסייה היהודית על ידי השפלת המנהיגים. בפתח תקוה, למשל, נדרש אברהם שפירא שהיה ראש השומרים לספק בעצמו מספוא ותבן לסוסו של הקומנדנט היפואי.

את נשק השומרים היהודים שהחרימו התורכים, נתנו למיליציה הערבית שהקימו ביפו. תפקידה היה למנוע נחיתה ימית של הצבא האנגלי בחופי יפו. ממוכתרי המושבות דרשה ההנהגה התורכית לספק כמויות נשק גדולות מאלו שהיו בידי המושבות. הפתרון שמצאו המוכתרים היה לרכוש נשק מהבדואים ואותו לספק לצבא התורכי. משהתלוננו המוכתרים על איבוד הביטחון האישי. תשובת התורכים הייתה קחו לכם שומרים ערבים.

כל אלה הביאו את מצב תושבי הארץ לחרפת רעב ועוני גדול. הקלה על המצב עזרת כספי סיוע של יהודי אמריקה "הפונד" .

לאור המצב הקשה החלה ההתארגנות המקומית על ידי אנשי היישוב. נוסדו וועדות סיוע לרכישות מזון מאורגנות, הוקמו חנויות למכירת מזון במחירי עלות. הופעלו מטבחים לעניים בהם סופקו ארוחות חינם וכן טיפול רפואי והספקת תרופות במחיר זול לנצרכים.

מרבית היישוב היהודי (בעיקר במושבות) למד לחיות עם המצב. להיאבק במחלות להשלים אם המחסור במצרכי מזון. נמצאו תחליפים למחסור בדלק ע"י שינוי המשאבות להפעלה בפחם, ייצרו תחליפי סוכר מתאנים ומדבש חרובים וכד'.

ערי הקודש בחברון ירושלים טבריה וצפת שלא היו מאורגנות סבל היישוב היהודים מאוד.

גם פתח-תקוה עצמה הייתה באותם ימי המלחמה במצב קשה. מצבה הכלכלי נפגע קשות בעקבות המלחמה וחוסר האפשרות לייצא את תוצרתה החקלאית לחו"ל, נוספה לכך המהפכה ברוסיה שפגעה בכספי היהודים והחובות לחקלאי פ"ת לא שולמו. מצב שהביא רבים מתושביה ה"מבוססים" למצב של הזדקקות למוסדות צדקה.

בנוסף, בעקבות גרוש יהודי יפו-ת"א (פסח תרע"ז) ושהותם של אלפים רבים מהמגורשים בתחומה של פתח תקוה, הורע מצבה עוד יותר וחשש כבד קינן בלב התושבים מהתפשטות המגיפות הקטלניות בתחומה.

ועד המושבה עסק רבות בשחרור הנקראים לשרות בצבא "קרואי-הצבא" באמצעות כספי כופר ובעיקר שיחוד הפקידות הטורקית. אולם, גם כספים אלה הלכו ואזלו.

פעולות אלו סכנו את הנהגת המושבה והמוכתר. היה צורך לשקר לשלטונות כדי לא לחשוף מהגרים או כאלו שנועדו להגליה. העונש היה חמור ביותר, הגליה או השפלה פומבית, מכות וכנסות.

החשש הגדול היה שבאם יגלו השלטונות את אלפי ה"פיררים" (המשתמטים משרות צבאי) השוהים במושבה, כנקמה יכולים לגרש את כל אנשי המושבה.

משהחלה ההגירה הגדולה של הירושלמים לפתח תקוה איים  הוועד על עגלוני המושבה ועגלונים אחרים במודעות בזו הלשון:

מכתבי ועד פתח-תקוה ומודעות הוועד  11.7.1917   כ"א תמוז תרע"ז.

במכתבנו זה פונים הננו לכל העגלונים הפתח-תקואים  והירושלמים

 העושים את דרכם מפתח-תקוה לירושלים , ומירושלים הנה. באזהרה נמרצה, שלא יביאו

 הנה שום מהגרים בכלל ומירושלים בפרט, אנשים, נשים וטף, הנופלים למשא-כבד על הצבור.

 המביאים ומכניסים אל מושבתנו כל מיני מחלות מדבקות המתפרצות מיום ליום.

 וחלליהן מתרבות מחללי חרב.

המצב במושבתנו הוא, גם בלעדי זה, ברע מאד מסבת המשבר הזה.

  של המלחמה העולמית הכללית, ועוד ביותר הורע, אחרי הגרוש מיפו, מהמון המהגרים

 שעברו דרך המושבה ויחנו בה, כי מוסדות של תמיכה, אשר יוכלו לכלכל את ההמון הזה

 אין במושבתנו. מקורות של כלכלה והכנסה להמון   רב אי אפשר לברוא בזמן ובמצב הזה .

 שאנו נמצאים בהם. והתושבים העקריים בעצמם סובלים חרפת רעב ממש.

 הננו חוזרים ומזהירים שוב את העגלונים הנ"ל שלא יביאו שום נוסע ירושלמי

 אל מושבתנו. להשתקע בה, ולא יסכנו בזה את חיי התושבים וקיום המושבה.

    נגד העוברים על אזהרתנו זו, נאחז בכל האמצעים היותר קשים, מלבד זה.

  נקח את עגלותיהם הם ונשיב את המובאים מירושלים אל המקום שבאו משם.

             ראו הזהרנוכם !                                                       

                                                                      בכבוד

                                                                  מ"מ ראש-הועד _____

בוועד המושבה נערך דיון בנושא במהלכו הוצע הרעיון לגדר את בית-הכנסת והרחבה לפניו, במקום בו לנו מהגרים עניים חסרי מגורים. נימוקי הוועד היו: מצבה הקשה ממילא של המושבה גם ללא המהגרים הירושלמים; החשש ממחלות (כמו טיפוס הבטן והחולירע); ובעיקר המחסור בכספים לשוחד וכופר לעריקי הצבא הרבים שהסתתרו במושבה. עד כך היה המצב קשה.

 התמודדות ועד המושבה עם ההגירה לתחומה – שעתה היפה של פ"ת

זלמן גיסין ראש הוועד בפ"ת הבין שלא ניתן להתייחס ולפתור את בעיית מהגרי ירושלים באופן פשטני של איומים וגירוש. על כן החליט לא להסתפק בדרישות הקיצוניות שעלו בישיבת הועד אלא לערוך דיון מעמיק יותר בנושא ולשתף בו את כל המועצה הפתח-תקוואית כמו גם את ראשי כל הוועדות בנוסף הוחלט לשתף בבעיה חלק מההנהגה הציונית ששהתה בפ"ת וכן נציגים מוועדי יפו – ת"א.

כ"ה תמוז 15.7.1917 ישיבת הועדים, – מתוך פרוטוקול הישיבה

המועצה, ועד הבריאות, ועד סיוע אמריקאי, ועד ההגירה וועד השמירה, ועד עין-גנים, ועד בית-החולים, ועד הפועלים.

 הנושא: ההגירה מירושלים.

 ההגירה זורמת למושבה מהגליל וממקומות אחרים ובעיקר  מירושלים. לאחר שהכריזו שמה חובת הצבא עד גיל ששים. ההגירה הזאת גורמת לסיכון המצב של מושבתנו בכל ענפי חייה. והתרבות מחלות מדבקות בה. בצלאל יפה- טוען שההגירה הירושלמית מגיעה גם ליתר מושבות יהודה. איזמוז'יק:(נציג ת"א) המצב בירושלים קשה. הרעב בכל בלהותיו ואסור לדון על הסגר בפני המהגרים מירושלים. כי שמה מתים פשוט מרעב. באופן סיסטמתי. ולא רק הזקנים והחולשים. לדעתו על ועד ההגירה והסיוע האמריקאי ודומיו לעזור למהגרים הבריאים הבאים הנה ולסדר להם עבודות שיוכלו להרויח את לחמם. ולהמציא לחולים עזרה רפואית. הצרה היא אינה מקומית אלא של כלל ישראל. א. שפירא: אנחנו כל  בני פ"ת אינם דורשים נעילת שערי מושבתנו בפני הגולים. כאן לא נוהגים כמו בראשל"צ בה  מסתובב שומר ברחובות עם מקל ומגרש את הגולים שנכנסו אליה. אנחנו לא שולחים אותם למושבות אחרות. אבל אם כל המוסדות לא יבואו לעזרתנו ניפול. תחת משא ההגירה. נדרשים היום לצבא כ- 40 קרואים. מרביתם אינם בני פ"ת. ולטפל בזה עולה הרבה כסף. יטקובסקי: כל המבנים במושבה תפוסים. אסור לתת להתגורר ברחובות. רוזוב: חייבים לסגור את שערי פ"ת בפני המהגרים מפחד החייבים והמשתמטים מהצבא. שדרוביצקי:  אנו לא עזרים להם למהגרי ירושלים כי אם מרעים לעצמנו. צריכים לעזור למהגרים העוברים במושבה בסעודה אחת ואיזה עשיריות. שיוכלו לעשות דרכם הלאה. חפץ ומוגוליבסקי: מציעים לבנות בתים ארעיים בסביבת המושבה עבור המהגרים. ליפקיס: הבעיה היא קרואי הצבא. באם להכניסם למושבה.

איזמוז'יק: יש לעשות ישיבה עם כל נציגי המושבות כדי לפטור את הבעיה… משה גיסין: יש להטות את זרם ההגירה של הירושלמים לגליל. גרינפלד: אסור לאחוז באמצעים נגד ההגירה כי אם לפתור את הבעיה בירושלים. איזמוז'יק: מציע הקמת ועדה לפיתרון הבעיה. באמצעים כספיים. גרינפלד: מציע שתפקיד הוועדה יהיה למנוע הגירה ירושלמית בהמון.

הוחלט: לבחור ועדה מורכבת מועד המושבה ומהמהגרים. שמטרתה תהיה: להנהיג סדר בסיוע מקומי בירושלים. להבטיח שלא כל הגירת ירושלים תגיע לפתח-תקוה. אלא שתתחלק באופן יחסי בין כל המושבות. לדאוג בעד מהגרי ירושלים הנמצאים בפ"ת. שמצבם לא יהיה מסוכן ושלא יגרמו סכנה כללית במושבה. ולא למנוע מהמהגרים את הסיכוי להצלת חייהם. מסקנות הדיון בקרב הנהגת פ"ת. הייתה שיש לדרוש משאר מושבות יהודה חלוקה יחסית של המהגרים בין כל המושבות. וכן לדרוש  ממוסדות היישוב  קבלת תקציבים כספיים מוגדלים, לשם כלכלת המהגרים ועבור תשלומי הכופר והשוחד הנדרשים עבורם –  ולשם כך אף הוקמה ועדה לקידום וטיפול בנושא.

    הוועדה מיהרה להתכנס ופנתה במכתב אל "ועד הסיוע האמריקאי" בזו הלשון:

"נבחרה ועדה מיוחדה לדאוג להקלת מצבם של הנודדים ולהקטין את הסכנה הצפויה למושבה מהתרכזות המשתמטים מהצבא.. פעולתה הראשונה הייתה להשגת עבודה לנודדים. ואשר מזה יש תקוה זמנית. ובנוגע לסכנת חיפושים של הבורחים מן הצבא. מצאה הועדה שלתכלית זו מוכרח הוא שתמצא תחת ידם, קופה של חמש מאות פרנק זהב.  ולתכלית זו אנו פונים אליכם"

                 כ"ח תמוז תרע"ז 18.7.1917.  מ' סלומון (מתוך מכתבי ועד פ"ת)

כתב וחקר זלמן חיימוב

ערכה והוסיפה נוני ירון

מי אתה "מאן – דהו"? #1

מסע בילוש לאיתור כותב היומן המסתורי על ידי זלמן חיימוב, #1

בספר היובל של פתח-תקוה (תרל"ח-תרפ"ט) פורסמו עמודים רבים תחת הכותרת "רשימות יומן" מאת "מאן-דהו". עושר הכתיבה ואיכותה מורים על הכותב כאדם בעל ראייה חדה, רחב-אופקים שנהירה לו מלאכת הכתיבה.

היומן עוסק בתיאור ימיה הקשים של המושבה בסיום ימי השלטון התורכי. נמצא בו תיאור של ימי האופוריה בהם הצבא התורכי נסוג מהמושבה, והימים האכזריים בהם הוא חוזר וכובש את המושבה שנית ומחליט לבסוף על גירוש מוחלט של תושבי המושבה. באותם ימים נערכו רשימות של ועד המושבה כדי לקבוע את סדר הגירוש. ושליחי הועד יוצאים לאתר את המיועדים לגרוש ולהעלות חלק מהם בכוח על עגלות הגירוש. כמובן שחלקים כאלה לא פורסמו בספר היובל. אך להיסטוריה של המושבה הם חשובים מאוד.

כך מתאר זלמן חיימוב את המסע לגילוי הכותב.

יצחק יעקב לוין, 1885-1964, תצלום מתוך ויקיפדיה

"החלטתי (ז.ח.) לנסות ולמצוא את כל רשימותיו של "מאן-דהו" וכן לברר מי הוא. ניסיתי למצוא אותם במיכל כתבי ספר-היובל בארכיון המושבה ולא מצאתי. חיפשתי בעיתון "הד-העם" וממנו הגעתי לכך שהיומן התפרסם בשנים 1923 – 1925 בכתב העת הדתי "קול-יעקב". בפרסומים ב"קול-יעקב" הכותב מכנה עצמו בשם "בורח ירושלמי" ושם גם מתחיל תיאור ימיו במושבה מתוך מחבואו. באמצעות "קול יעקב" הגעתי למסקנה שהכותב הוא יעקב יצחק ילין עורך העיתון. ילין הוא הכותב העיקרי בעיתון אך נהג להשתמש בפסבדונים כמו י.ן. או י.י. וכד'. אך זו עדיין אינה הוכחה חותכת. חיפשתי בעיתונים את תאריך פטירתו של י. י. ילין ע"פ מודעות האבל והניחומים לבני משפחתו איתרתי לבסוף את בנו הקטן של י.י. ילין עמנואל (ביום שנפגשנו היה בן91). יצרתי איתו קשר והוא אכן אישר שאביו הוא "מאן-דהו". המשפחה הגיעה לביקור בארכיון (2016), לבקשתה נערך לה סיור במקומות בה שהה והתחבא אבי המשפחה בסביבת הרפת של יונה דינוביץ כיום רח' פרנקפורטר מספר 2. בסוף מפגש שהתקיים בארכיון מסר בנו, עימנואל ילין, לארכיון חלק מיומנו של י. י. ילין המצוי ברשותה."

יעקב יצחק ילין (1885-1964) באותם ימים היה בן 32  בתחילת המלחמה היה עורך של עיתון "מוריה" אותו ייסד. מספר פעמים נחקר על הפרת הוראות הצנזורה השלטונית. העיתון נסגר ע"י השלטון. כנראה שיצחק ילין חשש מגיוס כפוי לשרות צבאי, ובחר להימלט לפתח-תקוה, תוך שהוא משאיר אחריו בירושלים את משפחתו.

בין היתר ערך את כתבי העת "קול-יעקב" ו"הד החינוך" והיה מעורכי וכותבי "דואר-היום". עוד כתב ספרי לימוד בדקדוק עברי. בימי המלחמה הוציא כמה קבצים פריודיים ועלוני חדשות. עשרות בשנים הורה עברית לתלמידי הישיבה "עץ-חיים" בירושלים.

מידע נוסף אודות יצחק יעקוב ילין בקישור הבא. ספרי הוראה שכתב נמצאים בספרייה הלאומית.

ביקור משפחת ילין בארכיון , משמאל: זלמן חיימוב, דוד ראב בן עזר, עימנואל ילין ורעייתו, נוני ירון, צלם נתי מלאכי

הכותב מתייחס לאירועים השונים המתרחשים במושבה קולט את הפחד והחרדה. הוא מתאר בעין פילוסופית רגישה את המצבים הקשים, אך תמיד נשאר עם שתי רגליו על קרקע המציאות.

עלה בידי לאמת כמעט את כל שמות אנשי המושבה המוזכרים ביומן – אכן היו אנשים כאלה והם אכן נשאו את השמות בהם קרא להם המחבר.

יצחק יעקב לוין כותב, כבן ירושלים וכפטריוט ירושלמי וותיק, עורך חשבון ביומנו עם ועד פתח תקוה (קיים מתח במשך שנים רבות בין הערים). ביומן מתואר הזעם וההתמרמרות של תושבי המושבה בעקבות פרסום שמות הנשארים בה לאחר הגירוש. ילין מתעלם (כנראה מחוסר ידיעה) מכך שוועד פ"ת החל להתכונן לגירוש מהמושבה עוד לפני בואו לפ"ת, וכי רשימות הנשארים הוכנו כבר אז. בנוסף, עבור הטיפול בהכנת "רשימת-הנשארים" שולם כסף פרטי רב שמטרתו הייתה לשחד את הפקידות הבכירה ביותר.

הנה דוגמה מקשיי אנשי ועד המושבה. קטע מתוך ישיבת הועד בה דנים כיצד להתחמק מעול התורכים נושאים עליהם כותב לוין ביומנו.

המפקד התורכי ג'מאל פשה חשש מרעב שיתפשט בארץ (בעיקר בקרב חייליו) אם חקלאי המושבות יפסיקו את עיבוד אדמתם. על כן הקים ועדת מומחים חקלאיים שתבטיח את ההמשכיות בטיפול בשטחים החקלאיים. בוועדה היו מספר אגרונומים יהודים והם שייעצו לוועד פ"ת כיצד להיערך לגירוש. בין השאר חולקו אדמות המושבה החקלאיות בין תושבים רבים שלמעשה לא עסקו בחקלאות. ביניהם היו גם מספר ממגורשי תל אביב. (תוך רישום בספר האחוזה המצוי בידי הועד כאילו הם בעלי הנחלות).

ישיבת ועד כ"ז שבט תרע"ז. 20.2.1917  ישיבת ועד וועדת הצבא. בעלי הכרמים ובעלי הפלחה. דנים אודות הפטורים ע"י הכרמים. מחליטים שכל בעלי הכרמים שאינם צריכים את הגפנים לזכות  עצמם צריכים למסור את הזכות של כרמיהם לאותם הקרואים הנזקקים לזה תיכף.

 .. דנים אודות  החמש לי"ט מכל פטור להוצאות ההשתדלות. דנים אודות הפטורים ע"י זריעה. הוחלט שכל בעלי הפלחה נותנים את ההרשאה והזכות להוועד לפטור את מי שהוא ימצא לנחוץ.

יומניו נרשמו בחוברת "במצור ובמצוק" תרפ"ד, הד העם.

הם נכתבו מדי יום בעת שהותו כ"בורח" בפ"ת והינם החומר הכמעט יחיד המאפשר לנו לדעת כיצד חי הציבור בפ"ת באותם ימים קשים תחת השלטון התורכי האכזרי והנקמני. היומן מצליח לספר לקורא כיצד אוכלוסיה אזרחית חיה תחת שלטון צבאי, במצב של חוסר ידיעת אמת בדוקה וקבלת אינפורמציה דרך שמועות המבוססות על סיפורי עגלונים חיילי אוסטרים ועריקים. ובכל זאת הצליחה האוכלוסייה לבנות לעצמה את תמונת שדה הקרב כמעט באופן מדויק.

   בהספדים לאחר מותו כתב עליו חבר אחד :

 "היה מיחידי הסגולה אשר למרות השנים הקשות בתקופות השונות שעברו עליהם בירושלים לא יצאו את העיר ואת הארץ.". [ואולי זו הסיבה שהמשיך להחזיק  ב-"שם-עט" מן-דהוא. כדי שיוכל לאמור עליו שלעולם לא עזב את ירושלים] . " בימים ההם התכנסו כל אחינו בני-ישראל בתוך חומות העיר, בתוך איזו פנה חשכה ונדחה כחומט המתכנס בתוך חלזונו, וייראו גם לצאת מחוץ לפינתם. לחרוף נפש ולמעשה גבורה נחשבה היציאה  מחוץ לעיר – ממש כמו להגיע עד הציר הצפוני בימינו. ולגור מחוץ לעיר – מאריה דאברהם !  דבר זה לא עלה על לב בן-אדם שמוח בקדקדו ! ומצד אחר חשבו להם אחינו בני ישראל גם לצדקה גדולה את אי-היציאה מקיר העיר הקדושה וחוצה. ועוד יזכרו גם הצעירים שבתושבי ירושלים יהודים אשר התהדרו בזה שכף רגלם לא דרכה מעולם מקיר העיר וחוצה."[י.ריבלין}

חבר אחר הוסיף וכתב שהייתה בכוונתו להוציא את זיכרונותיו בספר וכי הם נמסרו להוצאה ידועה ומכובדת לפרסום. אך משהתברר לילין שמלאכת עריכת הספר תעשה בידי אשה. הוא לא הסכים לכך ומשך חזרה את כתביו מההוצאה. לדבריו, הוא לא האמין שאישה מסוגלת לחוש בטעמו של סגנון תלמיד-חכם וחשש שתקלקלהו.

כתב וחקר זלמן חיימוב 24.8.2016

ערכה והוסיפה נוני ירון

כמה הערות לפני הקריאה

היומן נכתב בכתיב חסר לכן שינינו מילים רבות למקובל היום.

בסוף הרשימה צרפנו רשימת מילים והסברים למושגים המופיעים ביומן.

בנוסף באותם ימים לא התגבשו עדיין בשפה העברית מונחים צבאיים. לדוגמא הכותב משתמש במונח "מורים" במקום יורים. אל המושג "מחנה" מתייחס הכותב כאל "נקבה" (וכך השארתי). במקום הפצצה או ירי ארטילרי משתמש המחבר במושג "תותחנית" ועוד. ובנוסף ישנן ביומן טעויות דפוס רבות של המדפיס או של "הבּוּחֶר הזעצער" כפי שמקובל לכנות את "סדר הדפוס" הידני באידיש מקצוע שלא קיים היום. בקריאה מדוקדקת ניתן להתגבר על ה"קשיים" ולהבין את הכתוב, בעיקר לקבל תמונה מחיי המושבה.

מושגים מהיומן והסברם :

 "מודיר פוליס": ראש רשות מוניציפלית מושל עירוני.

 "ואסיקות": תעודות שחרור מעבודות הממשלה.

  "יק"א": יידישע  קאלאניזאציע  אסאציאסיע (החברה היהודית להתיישבות)

"תכאליף חרביה": מיסי מלחמה.  

"מורטוריום": דיחוי פירעון של חובות.

"קמיקם": מושל מחוז.

"עמליה": עבודת כפיה צבאית. 

 "פירארים":עריקים משרות צבאי. 

 "פחה" : מושל מחוז גדול.          

 "סוכרה", "אנגריה": עבודה המחליפה תשלום מיסים.

 "סנג'ק": מחוז, יחידה מנהלית באימפריה העותומנית.

"קפיטולציות": הוא שם כולל לזכויות מיוחדות של אזרחי מדינות בשטחן של מדינות אחרות באסיה ובאפריקה.

"מג'ידיה" : מטבע תורכית כ- 4 שילינג בכסף אנגלי.

בתאריך 1.10.914 תורכיה ביטלה את הקפיטולציות בנימוק של הפסדים כספיים  מהקפיטולציות.

תודות

תודה לאוצר אוסף יהדות הספרים הנדירים וכתבי היד, באוניברסיטת בר-אילן דודי בן-נעים על עזרתו.

תודה למנהל ארכיון יד בן-צבי לביא שי על הסיוע במציאת כתבי י.י.ילין אותם מסרה המשפחה לארכיון זה.

איך נולד פרדס? פרדסנות ופרדסים בפ"ת

המושבה פתח-תקווה לא זכתה בחסות הברון עם הקמתה. היא קיבלה סיוע רק מ"חובבי-ציון" תנועה שלא הייתה עשירה דיה לתמוך במושבה, לכן מצבה היה קשה.

בשנת 1887 לאור מצבה העגום החליט הברון רוטשילד לתמוך במושבה פ"ת. הברון שילם את כל חובות המושבה לשלטון התורכי וגם החליט לתמוך בחינוך, בריאות, סעד ובמוסדות הדת של המושבה.

החלטה משמעותית נוספת של הברון הייתה לקחת תחת חסותו המלאה 28 משפחות ממתיישבי המושבה. כל השאר זכו רק לעבוד כשכירים אצל הברון.

החלטה זאת של הברון סייעה לפתח-תקוה לגדול וליישב בתוכה משפחות שלא יכלו להתקבל למושבות הברון האחרות. בנוסף המשפחות שלא זכו לחסות הברון אימצו את ראשם כיצד להבטיח את פרנסת משפחותיהם ומכאן עלה רעיון נטיעת הפרדס במושבה באופן עצמאי.

משה שמשואל ראב, צלם ושנה לא ידועים

יהושע שטמפפר לא זכה להיות בין 28 במשפחות המיוחסות וחשב כיצד להבטיח את פרנסת משפחתו. יהושע היה מודע להצלחת פרדסני יפו הערבים והחליט לטעת פרדס תפוזים מהזן שמוטי.

סטרטאפ ששמו פרדסנות

תהליך גידול פרדס חייב היה להתחיל בכריית באר מים, אחר להמתין כ-5 שנים עד שהעצים גדלו והפכו למניבים מספיק פרי. זו הייתה עלות גדולה שהצריכה  סכום כסף גדול שלא היה מצוי ברשות יהושע שטמפפר.

לכן, הוא צירף לבעלות הפרדס את השותפים סמואל הבריטי ואת הבנקאי הירושלמי פיינשטיין, ויחד נטעו בשנת 1897 פרדס בן 35 דונם שבהמשך התרחב ל- 55 דונם. (כיום יש אנדרטה ברחוב אבשלום גיסין המתעדת את מיקום הפרדס נ.י.)

למזלם הרב של בעלי הפרדס הקרקע עליה נטעו התאימה לגידול פרי-הדר. מי התאום היו בגובה שלא הצריך חפירה עמוקה. שיפוע הקרקע במקום מנע הצטברות מים כל התנאים התאימו להצלחת הפרדס.

מיד אחרי שטמפפר נטעו פרדסים גם לייב סלומון ואחיו, גם יוספזון ורוקח.

בשנים 1903-1904 החלו היהודים להחליף (פרדס שטמפפר) את הפועלים הערבים בעבודת האריזה. אחד האורזים היהודים היה יצחק ברלוביץ ואחריו משה שילביץ. האורזים היהודים התארגנו כקבוצה וארזו את פרי פרדס שטמפפר ומכאן התרחבו קבוצות האורזים היהודים לכל רחבי הארץ (1908). גם אשה ראשונה (ברכה גרשמן) התקבלה לקבוצה ב- 1907 ובשנים מאוחרות יותר מרבית עבודת האריזה נעשתה בידי נשים.

  בשנת 1900 בפ"ת 450 דונם פרדס 

  בשנת 1901 בפ"ת 1000 דונם פרדס.

  בשנת 1912 בפ"ת 4000 דונם פרדס.

  בשנת 1914 בפ"ת 5800 דונם פרדס.

  בשנת 1916 בפ"ת 6100 דונם פרדס. 

  בשנת 1928 בפ"ת 9000 דונם פרדס.

  בשנת 1934 בפ"ת 17.000 דונם פרדס.

  בשנת 1938 בפ"ת 18.000 דונם פרדס.

  בשנת 1939 בפ"ת כ-20.000 דונם פרדס.

  בשנים 1946-47 בפ"ת 11.000 דונם פרדס.

 בשנת 1948 בפ"ת 9000 דונם פרדס.

"פתח-תקוה" היא "אם הפרדסנות העברית" היו בה שטחי הפרדס הגדולים ביותר בארץ. בשנת 1914 גדלו בפ"ת שני-שליש מפרדסי היהודים בארץ. הצלחת גידול הפרדס תרמה רבות להתפתחות החקלאות במושבות יהודה. הפרדס היה מקור חיים עיקרי לחקלאי המושבות, לפועלים ולפועלות היהודיות. גידול פרי ההדר משך הון יהודי מכל קצוות העולם והביא להתפתחות היישוב היהודי בארץ. חלק ניכר בשיפור העבודה ואיכות הפרי נעשה בשיתוף המדע הישראלי וכן בלימוד הפרדסנות בקליפורניה.

טקס סיום הקטיף, תצלום קבוצתי. צלם לא ידוע

בחודש דצמבר 1900 ייסדו פרדסני פ"ת  אגודת קואופרטיבית בשם "פרדס". מטרת האגודה הייתה לאפשר קבלת הלוואות כספיות מגופים יהודים בעולם. את הכספים שקבלו חלקו לחברי האגודה כמפרעות על חשבון הפרי העתידי. כמו כן, בעזרת האגודה, הנחילו לחבריה ידע טכני ובוטני. האגודה ביצעה הזמנות מרוכזות של חומרי אריזה, דשנים, חומרי הדברה וציוד עבודה. סייעה לחבריה בשיווק הפרי ובהסעתו לשווקים בחו"ל.

האגודה הוסיפה שווקים חדשים, כמו גרמניה, רומניה, צ'כוסלובקיה, הולנד, תורכיה, מצרים ורוסיה.

אפילו לאוסטרליה ניסו למכור פרי. האגודה גיוונה את זני פרי ההדר באשכוליות מזן וואלנסיה.

בפרדס וייס (כיום רמת וורבר) התחיל גידול האשכוליות בארץ בשנת 1913 לערך.

עצי הוואלנסיה הוכנסו לפרדסי הארץ לאחר מלחמת העולם הראשונה נקראה בשם "אפיל", גם עצי לימון גודלו במרבית הפרדסים.

באמצעות המדע המקומי שיפרה האגודה את נייר האריזה (דיפיניל) במטרה להפחית את הריקבון במשלוחים. האגודה פעלה לבצע את כל עבודות הפרדס והמשלוח באמצעות פועלים ופועלות יהודים.

 בין מייסדיה: יהושע שטמפפר, יצחק גולדנהירש, פרץ פסקל, ד"ר אהרון מזי"א, מ. גיסין, חנוך סלאר, ישעיהו סמואל, לייב סמואל, אליהם הצטרפו שמעון רוקח, ה"ה בלום, ולוי והנדיב רוטשילד.

הוראות לאריזת פרי הדר, מארכיון אישי של דוד ראב בן עזר

כיצד נולד פרדס?

    בשנים הראשונות לנטיעת הפרדסים כהכנה לנטיעה נעשה "בחר", בכלי עבודה ידניים ובעבודת בני-אדם נחפרה כל הקרקע עד לעומק של 70-100 ס"מ והוצאו כל שורשי היבלית מהקרקע. בהמשך פקידות הברון ייבאו מחרשות לחריש עמוק שבאמצעות 10 זוגות סוסים (נקרא מנ'ז) נהפכה הקרקע, השורשים נחשפו לשמש והתייבשו. בהמשך הובא מנוע קיטור ולאחריו העבודה נעשתה באמצעות טרקטורים. (סמל המושבה מחרשה לחריש עמוק).

שיטת הנטיעה השתנתה בתחילה נהגו כמו הערבים לנטוע ייחורים בשטח ולאחר זמן להרכיבם מה שהאריך את הזמן עד לקטיף הראשון בשנתיים נוספות. האגרונומים יהודים החלו להנביט את גרעיני הכנה (לימנטה או חושחש) לגדלם במשתלה ולבצע את ההרכבה במשתלה ורק לאחרי הצלחתה לשתול את השתילים בפרדס. התהליך קיצר את הזמן עד ליבול הראשון. בנוסף החלו הפרדסנים היהודים להשתמש בדשן כימי מלבד הזבל האורגני. היהודים עשו שימוש בקטיף באמצעים מודרניים שהביא מאמריקה פקיד הברון האגרונום אברהם בריל.

 הפרדסים הראשונים הושקו על ידי שאיבת מים מבאר שפעלה בשיטת "אנטליה". אל מימי הבאר הוכנס גלגל עץ המונע בכח בהמות עבודה. על הבהמה הורכבו תיבות או דליים בהם נקלטו המים ומהם הם נשפכו לבריכת אגירה ולתעלות לעצי הפרדס.

התעשיין והמהנדס ליאון שטיין פיתח צינור מנוקב ששימש כפילטר שאיפשר להעמיק את בארות המים בעשרות מטרים. בתחילה שאבו במשאבות נפט וסולר ולאחריהם משאבות מים חשמליות. בהמשך באמצעות הפילטרים הועמקו הבארות במאות מטרים. למעשה רק לאחר קום המדינה וחיבור העיר לקו "ירקון-נגב" והקמת ברכות מים גדולות בעיר נפתרה מצוקת המים בת כ- 65 שנה בפתח-תקווה.

 ריבוי הפרדסים ומשתלות ההדרים במושבה גרם לחיסרון קבוע במי השקאה. בשנת 1911 מייסד בצלאל יפה את חברת "פלשתינה" לשאיבת מים מנהר הירקון. המשאבות מוקמו בבית הבטון ומחשש שהוואקף לא יאפשר להשתמש במימי הירקון, קדחו מעין בארות ליד הנהר התחברו בתחתית למי הנהר ומשם שאבו את המים.

כבר בשנת 1914 מושקים 1500 דונם פרדסים במימי הירקון. בשנת 1928 משיג רוטנברג את הזיכיון על שאיבת מים מהירקון ומייסד את חברת "ירקון" ומאפשר את הרחבת השטחים המושקים.

בשנת 1906 ביקשו משקיעים קטנים לרכוש להם יחידת פרדס קטנה. לשם כך החלו להתאגד ולייסד חברות לנטיעות פרדסים כמו החברות "סגולה" חברת "מוריה" וחברת "בחריה" (מטרתה הייתה למכור חלקות בנות 5 דונם, אך חוסר בקונים אילץ את המייסדים להמשיך באחזקת הפרדס שנים רבות).

בפ"ת החרדית היו  מספר פרדסנים "שומרי שמיטה" הרב ברוורמן, ברוידה , פנחס גלובמן. בשנה שביעית לא עיבדו את הפרדס רק השקו במים. הפרי נקטף ע"י ערבים או תלמידי ישיבה וחולק לנזקקים.

שינויים ושיפורים שנעשו בפרדסי פ"ת

דניאל ליכטנשטיין, שנקרא על ידי הערבים אבו צמנטה. התיישב בפ"ת בעליה השנייה. בעת לימודיו בגרמניה נחשף דניאל לבטון. הוא הביא את הבטון לארץ ישראל והכניס לשימוש בפרדסיו כתחליף לאבני הכורכר ששימשו לבניית תעלות המים ובבריכות אגירה. הבטון מנע נזילות מים והגדיל את שטח הפרדס לנטיעה.

 במושבה התגוררו מספר אגרונומים שעסקו בהדרכה ובשיפור גידול עצי ההדר: מאיר אפלבוים, חיים כהן, פרץ פסקל ואגרונום יק"א אברהם בריל.

פרץ פסקל (כונה מלך החושחש) הפיץ את כנת החושחש לשימוש נרחב באדמות הכבדות, בהם כנת הלימנטה לא הצליחה. בנוסף הפיץ את הרכבת תמך החושחש לעצים שניטעו על כנת לימון וכך הבטיח את שרידות העצים.

חלק מהפרי שנקרא בררה פי החקלאים אינו מתאים ליצוא ואף לא לשוק המקומי. כדי להפיק ממנו תוצרת הוקמה תעשיית מוצרי לוואי מפרי ההדר. האגרונום הפתח-תקוואי עקיבה ליברכט שהיה מומחה ליצור יין ועסק בכך ביקב לחמן עשה ניסויים ואף הצליח ליצור יין מפרי הדר. אך הצפת השוק ביין ענבים לא נתנה סיכוי לשיווק יין פרי הדר במחיר סביר.

בתי החרושת "יפאורה" ו"עסיס" החלו ליצור מיצים וריבות מפרי ההדר בשנת 1938.

בשנת  1905 – מקימים מספר שותפים את פרדס "בוכריה" (בחר-יה) הפרדס הגדול בארץ בשטח של  600 דונם מרביתו מצפון הירקון. השותפים חוששים שהוואקף ימנע מהם להשקות את הפרדס במימי הנהר לכן בונים את המשאבות בערוץ ואדי שילה (אבו-לידג'י) כדי לא לשאוב ישירות מהירקון.

בשנת 1915 בחודשים מרץ אפריל נערכת התקפת ארבה על כל השטחים הירוקים בארץ. כדי לשמור על הפרדס הקימו בעליו קירות פחים חלקים מכל גבולות הפרדס. מלבד צד דרום אותו הם חשבו לצד מוגן (הירקון). הארבה לא התחשב בתקוותם ובנה גשר מגופות זחלים מתים והצליח לעבור את הירקון ולטרוף את כל עלי הפרדס.

עם חידוש משלוחי הפרי לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה נוסדה קבוצת "האורז" שהבטיחה את עבודת האורזים היהודים ושמרה על זכויותיהם. בשנת 1929 נבחר למזכיר האגודה מרדכי בן-דרור מעין גנים. האגודה פעלה להבטחת זכויותיהם של חבריה. כמו שכר הוגן וקידום חבריה לתפקיד מפקחים.

 הדברה ביולוגית בפרדסי פתח-תקוה – חנוכת בית גידול לחרקים מועילים

  ביום 15.11.1935 נחנך "בית הגידול לחרקים מועילים" שהוקם על ידי המחלקה למטעי הדר. כמאתיים אורחים מכל הארץ נתאספו באולם "מכבי אבשלום". על במת הנשיאות ישבו פרופ' בודנהיימר, פסקאל, קראוזה, שלמה שטמפפר ומנהלי תחנת הנסיונות בעכו.

בית הגידול נבנה על מגרש המועצה המקומית ליד שדה הספורט של ה"מכבי". במוסד זה מטפלים בגידול החרקים המועילים וחקירתם. ט.ז.מילר הרצה הרצאה מדעית מקפת על תועלתם של החרקים.

תחנת המחקר פעלה בפתח-תקוה עד לשנת 1940 ועם המשבר בענף הפרדסנות בעקבות המלחמה והפסקת יצוא פרי ההדר. פסקה התמיכה הכספית של חקלאי פ"ת בתחנה והיא נסגרה סופית.

באותם ימים השימוש בשם הפרדס היה נפוץ יותר מהשם הפרטי של בעליו עובדה העידה על חשיבות ומשמעות הפרדסנות אצל אנשי המושבה: פרדס שטמפפר, פרדס קרמניצקי-וויס, פרדס בלום, פרדס לוי, פרדס מזי"א, פרדס סלומון, פרדס מקליף, פרדס רוקח, (מגרש מכבי) פרדס פסקל, פרדס גיסין, פרדס קרול, פרדס פישצנר, פרדס הברון (אתרוגים).

הצלחת הפרדסים הוסיפה לפ"ת אוכלוסייה גדולה בעיקר החל משנת 1933 ואילך שנים בהם העלייה לארץ גדלה. נוספו הרבה רחובות בנינים רבים נבנו, נוספו מפעלי חרושת. אל העיר הצטרפה אוכלוסיית בעלי מקצוע שונים. בנוסף מרבית צעירי פתח תקוה המשיכו להתגורר בעיר ועסקו בחקלאות. יש לציין את קיבוצי הכשרה רבים התווספו לפתח-תקווה עבדו ולמדו את מלאכה החקלאות ועברו למקום הקבע שלהם.

עם השנים אדמת הפרדסים שניטעו בתוך המושבה הפכו למבוקשות לבנייה ומחירי הקרקע לבנייה ולתעשייה האמירו.

 החקלאות  הפתח-תקוואית נבנתה בעיקר על יצוא מוצרי יוקרה כמו פרי-הדר, שקדים ויין. שהניבו בזמנים רגילים רווחים גבוהים.

אך בימי משבר כמו מלחמה או בימים בהם השווקים מוצפים או בעת פגעי טבע כמו מכת הארבה בשנת 1915 ענפי החקלאות סבלו ונפגעו מאוד. במיוחד סבלו הפרדסים שיבוליהם אינו גבוה או הפרי אינו ברמה מתאימה לשיווק.

בשל פגיעה בתעבורה בים התיכון הענף החל לסבול קשות. בשנת 1935 זמן מלחמת איטליה חבש.

בשנת 1936 סבל הענף ההדרים מהיצף השווקים בפרי-הדר ומחירי הפרי ירדו במחצית.

המאורעות בשנים 1936-1938 פגעו בזמינות העבודה הערבית, בזמן מלחמת העולם השנייה בה היצוא פסק לחלוטין נגרם לענף מכת מוות.

בימי המאורעות  1936-1938  ובימי מלחמת העולם השנייה בהם הצבא הבריטי רכש מוצרי מזון עבור צבאותיו באזור גדל הביקוש לירקות ולמוצרי חלב וביצים. לחקלאי השתלם יותר לגדל ירקות או תלתן ואספסת למאכל הפרות.

פרדסים רבים שנטעו בשנות ההיצף על אדמות כבדות עם כנות לימנטה לא שרדו. היו פרדסנים שלא יכלו לממן את השקית הפרדסים והפרדסים התייבשו.

בשנת 1948 נותרו בפ"ת 9000 דונם פרדסים בלבד.

עם הפגיעה ברווחיות הפרדס פסקה עבודת הניקוז בקרקעות "מוריה" והפרדסים בשטחים הנמוכים החלו להתנוון.

על מנת להימנע מהצפת השוק, השלטון הבריטי הקים "מועצה לפיקוח על פרי ההדר" וחברים בה נציגי היהודים והערבים. בשנים 1939-1940 ייסד השלטון את "מועצה לשיווק פרי ההדר" כדי למנוע הצפת השוק בפרי ולהורדת מחירים התפוזים ולפגיעה בהכנסות הפרדסן. 

העסקת הפרדסנים  הפועלים הערבים בעיקר בזמן הקטיף הביאה לסכסוך מתמשך בין האכרים לפועלים. בשנת 1927 בה שררה אבטלה גדולה בקרב הפועלים. החליטו הפועלים להיאבק בפרדסנים, והכינו משמרות פועלים בשערי הפרדסים שמנעו כניסת פועלים ערבים לפרדס. המשמרות הסתכסכו עם הפרדסנים ועם הערבים הוזמנה משטרה בריטית ועשרות פועלים נעצרו. המאבקים הללו לא נפסקו וחודשו מדי שנה בשנה.

בשנת 1935 החליט הועד החקלאי על סידור חגיגה עממית מסורתית בפ"ת. בחול המועד פסח לרגלי סיום הקטיף. והכוונה לחגוג מדי שנה את "חג סיום הקטיף".

 ב-9.4.1936 חול המועד פסח נחוג יום ברכת האדמה. בהשתתפות מרבית ילדי המושבה  ובאי כח השלטון הבריטי נציגי הסוכנות היהודית ואורחים רבים. במעמד החגיגה השתתפו כעשרים אלף נוכחים מכל מושבות יהודה. תזמורת כינור-ציון הנעימה מנגינות. נערכו ריקודי קטיף וכן מרוץ סוסים. (הפועלים החרימו את החגיגה מסיבת העבודה הערבית).

חקר זלמן חיימוב

ערכה והוסיפה נוני ירון

כרזה לכבוד טקס סיום הקטיף

הזמנה לטקס סיום הקטיף

מי הוא האדון ברג, איש הנדלן והחלום הישראלי, 1913

מי הוא אותו ברג או ברק, איש הנדלן, שמציע לנו את החלום הישראלי כבר בשנת 1913? ואיך הוא קשור לאדמות קיבוץ גבעת השלושה?

הרבה שאלות, האם נמצא להן תשובות?

"חדשה – נכבדה" באשר יש לנו במושבה פתח-תקוה מאת דונם קרקע, מגרשים לבנין. במקום היותר גבוה מכל המושבה. עד שממנו רואים את הים ביפו. המקום הוא מקום יבש מאוד. מפני שהיה בו כרם וכל הנטיעות שמסביבנו הן גם נטיעות יבשות כמו שקדים וזיתים. המקום הנ"ל עומד בדרך – 7 – רגעים ממלון גיסין. וידוע מכולם ומהד"ר מזי"א שהוא המקום היחידי במושבה שאין שם קדחת. וגם ניסה הד"ר מזי"א להושיב בו אנשים חולי קדחת ובזמן קצר נרפאו שמה. מפני אוירו המצוין והמבריא.

עכשיו רוצים אנו לייסד במקום הזה רובע מיוחד ומצוין בטיבו וביופיו. עוד יותר מתל-אביב,אשר ביפו. עם רחובות מרוצפים ומדרכות. עם צינורות ובריז מים. מאור לוקס.

וגם גן גדול לטיול שיש במגרש מיוחד עם אילנות ועצים גדולים מספר. בכל מגרש בנין, יהיה בור בנוי בסיד, למי שופכין. והכול על חשבוננו ולא ביוקר. 

 לפנות אל האדון חיקיל שיף, ביפו אשר תחת ידו נמצאת התוכנית עם כל המספרים,

ויש לו הרשות למכור על פי התנאים שיש אצלו בכתב ממנו.

 יצחק והעסיה ברג – יפו. "עיתון "החרות" 04.07.1913

אז מי הוא אותו ברג , איש הנדלן, שמציע לנו את החלום הישראלי כבר בשנת 1913?

מקריאת המודעה מתברר שאדון ברג רכש מד"ר מזי"א קרקע חקלאית באזור שבו הוקם לימים קיבוץ גבעת השלושה (רחוב ארלוזורוב). במהרה התברר לו שהחקלאות במקום אינה מכניסה כסף, לכן ביקש להסב את יעוד המקום לנדל"ן למגורים.

אם ננסה לדמיין את הנוף הנשקף מאותה גבעת בשנת 1913 נתן היה לראות את הים מצד מערב ואת הרי השומרון ממזרח. אם חזונו של ברג היה מצליח הייתה נבנית במקום שכונה לתפארת רובע מגורים מפואר וחדשני לאותם ימים.

במודעה מציין המוכר את יתרונות המקום כמקום נקי מקדחת אשר השתוללה באותם ימים ותקפה את מרבית התושבים. בנוסף מודיע שהמקום יהיה יפה יותר מת"א אשר ביפו. ולמה יפו? כנראה רמז שיפו ערבית ואילו כאן הכל יהודי. אחד מחידושי המודעה הוא פרסום שם אשתו, העסיה (פסיה), בנוסף לשמו. דבר שלא היה מקובל באותן שנים.

חדר האוכל, גבעת השלושה צולם על ידי נוני ירון 2015

לחוקרי תולדות פ"ת הציקה השאלה מיהו יצחק ברג (ברק)*1.

ד"ר שמעון רובינשטיין חקר וכתב 4 כרכים על תולדות פ"ת בימי מלחמת העולם הגדולה. נהג לשאול את מרואייניו: מה הם יודעים על פרדס ברג? יצחק רוקח בספרו "פרדסים מספרים" הקדיש מעט שורות ליצחק ברק. גצ'ל קרסל כתב וערך את "ספר היובל-אם המושבות פתח-תקוה תרל"ח תשי"ג" ועוד מס' ספרים על תולדות פ"ת, מזכיר בקצרה את יצחק ברג. בספר היובל למלאת חמישים שנה ליסוד פתח-תקוה תרל"ח- תרפ"ח בעריכת י. יערי. ו-מ' חריזמן נכתבו מס' שורות בהם מוזכר שמו של ברק.

גם ד"ר יוסף לנג חיפש בתיקי הפרוטוקולים של ועד המושבה איזכורים לפעולתו של ברג.

לזכרו של יוסף, ידיד הארכיון, אני, זלמן חיימוב, אנסה לענות על השאלה מיהו יצחק ברג.

 לראשונה מופיע השם ברק  במודעה בעיתון "הצבי" 9.11.1909

 "פרדס איוב", כשעה וחצי מפתח-תקוה, בדרך ההולכת שכמה, על גדות נחל ירקון ועל אם הדרך, אצל האחוזה היהודית הגדולה "בחריה"*2 ישנה "ביירה"*3 אחת, השייכת לאחד האפנדים ואיוב שמו. האחוזה מכילה מאה דונם שהם כבר נטועים תפוחי זהב (אורנג'ים).*4 מהם בני שנה. בני שנתים,שלש, ארבע, ומהם כבר מביאים "פרי ישוה להם". ועוד מאה ועשרים דונם אדמת בור הראויה גם היא למטעים של השקאה, בהיות הירקון עובר דרך האחוזה, מלבד בניינים שונים ומכונות שונות ושכלולים שונים שהם בפני עצמם שווים כסף רב. בהיותי שמה לפני איזה שבועות, אמרו לי בעלי המקום כי הם עומדים במשא ומתן את אחד היהודים החפץ לקנות את המקום הזה. ויש הבדל ביניהם בסך עשרת אלפים פרנק, כלומר: הבעלים דורשים מאה ועשרים אלף פרנק : והקונה מציע רק מאה אלף ועשרת אלפים פרנק. ועל ידי סכסוך קטן כזה אפשר היה לכל המקח להבטל. ואנכי נסעתי משמה בצער גדול. עתה ברוך ה', הבשורה שבשרני ידידי הפיגה צערי, האבדה שבה, ויהודי אחד עשיר, כמדומה ברק שמו, קנה את הפרדס הזה וכל השיך לו בהסך מאה ועשרים אלף פרנק זהב. והאחוזה קמה לו למקנה" [..]

 והיה המקום הזה כגן עדן, אשר בצל דליותיו ינוחו כל עוברי ארח הנוסעים מן דן לאפרים והרי נפתלי או לפי שעה, מפ"ת לחדרה וזכרון-יעקב וחפצי-בה וברכת-עטה *5 (מקומות של יהודים).

חדר האוכל, גבעת השלושה, נוף שנשקף מגג הבניין, צולם על ידי ננני ירון, 2015

 ידיעה נוספת על ברג מופיעה בעיתון הצבי ב-11.11.1910 במדור ירושלים יום-יום.

 "מר ברג – מר ברג בעל "נחלת איוב" קרוב לפתח-תקוה, קנה עוד 45 דונם סמוך לפרדסו".

מהפרטים שיש אני מסיק שברג עלה לארץ בימי העלייה השנייה. מקובל לחשוב שבעלייה זו עלו בעיקר חלוצים. אך העובדות מראות שרבים מקרב העולים היו יהודים מבוססים שביקשו לחיות ולהתפרנס בישראל. חלקם היו בעלי הון שביקשו להשקיע את הונם בישראל, להרוויח ולחיות ממנו. אחד מאותם יהודים עשירים היה ברק, (פתח-תקוואים נוספים שהגיעו והשקיעו בפ"ת היו :ברוך גולומב. ליכטנשטיין, שדרוביצקי ואחרים) בכספו רכש פרדסים וחלקות חקלאיות במרכז הארץ. הוא עצמו התגורר ביפו. בפתח-תקוה ובתל-אביב.

ברג כפי שהתברר היה יהודי שלא השלים בקלות עם המסגרות ורשויות השלטון. הוא העדיף לפעול ללא מסגרת מחייבת. כך נהג גם בתל-אביב בה רכש מגרש ובנה את ביתו ואף הצליח להכעיס ולריב עם הוועד.

באחד מתיקי ארכיון תל-אביב  (תיק חוקי הבניה מס' 44 מיכל 512 1911-1914חטיבה 1)  ישנו המידע הבא:

 יום ט"ו טבת ה' תרע"ב 16.1.1912 "האדונים […]ויצחק ברג. עברו על חוקי הבנין של תקנות חברתנו בזה [..] והאחרון בנה רפת על מגרשו מבלי להרחיק את הבנין הזה מטר אחד מהגבולים של השכנים. לפי הסעיף ט"ו של תקנות שכונתנו. והנה אחרי שהועד התרה בהם פעמים אחדות ויבקש מהם לתקן את הדבר והם לא מלאו אחר בקשתו. החליט על יסוד ההחלטות של האספה הכללית האחרונה, להודיע בזה להאדונים הנ"ל את החלטתו זו. [..] הועד דורש מאת מר ברג שירחיק את הרפת שלו מגבולי מגרשו מטר אחד, והיה אם במשך שבוע ימים מהיום לא ימלאו האדונים הנ"ל אחרי דרישת הועד, נסגור להם את צינורות המים, בכל החלטת האספה הכללית ואם גם זה לא יועיל אז יהיה הועד מוכרח להסיר בעצמו את הבנינים שנבנו נגד חוקי שכונתנו".

ועד תל-אביב יפו דיזינגוף, איזמוזיק, בצלאל יפה ועוד.. 

בעיתון "החרות" 25.1.1912 תחת הכותרת "יפו" כותב בן-אמיתי  ידיעה על  האדון ברק:

 "הועד של תל-אביב אסר על מר ברק להעמיד על אחוזת קרקעו בתל-אביב סוס. וכעשיר תקיף לא נכנע מר ברק לפקודת הועד וילך ויעמיד שם אורווה בעד סוס. הועד התרה בו וכשלא נשמע לו הקניסהו לשלם מאת פר'. וגם לא לקבל מים עד שיקיים את פקודת הועד. מה עשה מר ברק ?הלך ויקבול לפני הקונסול הרוסי והקונסול התערב בדבר.

מצדי אנוכי אינני רוצה להכנס בעובי השאלה הזאת. אפשר שהצדק עם מר ברק ושהועד הפריז על המדה בפקודתו. אולם למסור את דברינו בא"י.. להקונסול זהו בעצמו צעד לא טוב !…".

בעיתון "החרות"  29.12.1912  בכותרת "להעמיד דבר על האמת" כותב אפרים פרענקעל:

 "בגליון מיום ה' מופיע מר בן אמתי ע"ד הסכסוך שיש למר ברג עם ועד "תל אביב", וכותב כי מר ברג הלך וקבל לפני הקונסול הרוסי, על שחדלו לתת לו מים ממשאבי הועד ועוד. הדבר לא ככה הוא: אני בעצמי שמעתי ממר ברג תוכן הדבר: הוא קנה מגרש מועד תל-אביב, ועוד לפני שנה שלם כל הכסף, ומבקש מחברי הועד שיתנו לו שטר חוזה (קושאן), אבל חברי הועד בחפצם להחזיק בידם רסן השכונה, מסרבים ואינם חפצים בשום אופן לתת לו את שטר חוזה. ובאין ברירה הלך מר ברג והגיש משפטו לפני הקונסול הרוסי". יפו שבט התרע"ב.                                                                                            

 בעתון "החרות" 2.2.1912  משיב בן-אמתי לפרנקל:

[..] כוונתי העיקרית היתה להראות להקוראים הנכבדים עד כמה אין דרכים כאלו רצויים לנו פה בא"י.[..] ואם היה, למר ברק תביעות וטענות נגד הועד והועד לא נענה לו. הלא עומדים וקימים אצלנו ב"ה משפטי השלום ועוד, שבהם יושבים אנשים שאתמחו  בעניני דממונא ואפשר להגיש את הריב לפניהם.[..] ולא להביא את דברי הריב, עד כס.. משפט הקונסול. צעדים ומעשים כאלה הם נגד שאיפותינו ומטרותינו בארץ וכל אדם חשוב, שלוקח מקום פחות או יותר נכבד בהחברה צריך להתרחק מזה כמטחוי קשת.. [..] ואם אנו דלים כ"כ במשפטינו ופשרותינו, עד שגם בא"י בענין שכונה לאומית, מוכרחים אנו להגיש את תעצומותינו לפני משפטים נכרים שכבר היו לנו לזרא בארצות הגלות דומה לי שלא כדאי היה לנו הטרח שטרחנו לעזוב את הגלות ולבוא הנה להכניס גם פה בארצנו את כבלי העבדות וההרגל של אי כבוד למשפטינו נגד משפטים זרים…"

 בימי מלחמת העולם הראשונה התגורר ברג בפתח-תקוה. באחת מישיבות הועד מוזכר שמו ולא לטובה.

 ישיבת הוועד ובאי כוח הארגונים יום ד' אייר תרע"ה.18.4.1915 נושא הארבה." ינובסקי מוסר כי ה' ברג אינו מעבד כלל את נחלתו ויש להכריחו לעבוד בהשמדת הארבה".

בספרו "פרדסים מספרים" כותב יצחק רוקח, על פרדסים ערביים בשטחה של פתח-תקוה.

גם הוא מזכיר את אדון ברג לא באור טוב.

"…גם פרדסים של ערבים שרדו בתחום פתח-תקווה, שלשה במספר. שלושתם ניטעו על שפת הירקון והושקו במימיו. האחד היה קניינו של קואופרטיב (ג'מעיה בערבית), השני של שייח אבו רבאח והשלישי של חאג' טהר סאלח.[..] הפרדס הראשון ניטע ע"י ערביי יפו אשר מכרהו לאחר מכן ליהודי עולה מרוסיה, בשם ברג. זה לא הסתגל לתנאי הארץ והחליט לחסל את רכושו ולעזוב את הארץ. ברג הציע למוסדות ופרטיים יהודיים לרכוש את פרדסו, אך הללו דחו או הציעו תמורתו מחיר נמוך מן המחיר שהציע ערבי-נוצרי פרנסוא ג'לאל, מראשי הפרדסנות הערבית ביפו ומייסד אגודה של פרדסנים ערבים דוגמת קואופרטיב של היהודים. הציבור העברי ראה בזעם את מעשהו של ברג, אשר נחשב לעתיר נכסים, ולדעת רבים היה עליו להימנע מלמכור את פרדסו לקואופרטיב הערבי.[..].

המשק החקלאי של פ"ת טרום המלחמה הגדולה התבסס על גידול וייצוא מוצר יוקרה לאותם ימים: פרי הדר, שקדים ויין. הפסקת היצוא והיבוא בימי המלחמה פגעה קשות בכלכלת המושבה, אנשים אמידים הפכו לאביונים".

בספר "זכרונות איש פתח-תקוה" שכתב דוד גולדברג קיימת התייחסות לברג.

 " כשפרצה מלחמת העולם הראשונה נפגע היישוב היהודי כולו פגיעה כלכלית קשה: החקלאים-האיכרים, בעלי המלאכה, הסוחרים, הפקידים, המורים, וכל העובדים היהודים ומשפחותיהם. היישוב ידע רעב, מחלות, גירושים והתעללות. רק לחקלאים מעטים ביהודה ולמקצת מחקלאי השומרון והגליל, שגידלו תבואות, היה אוכל להם ולבהמתם (אם הצליחו להחביאו מהתורכים).

הפרדסים נושאי הפרי והפרדסים הצעירים זקוקים לעיבוד בכל ימות השנה. לא היה כסף, ולא נפט,ולא חלקי חילוף למנועים. אוניות לא באו לחופי הארץ ולא יצאו. הארץ הייתה סגורה ומסוגרת. הפרי נשאר על העצים,והפרדסים מוזנחים ברובם. כרמי היין והשקדים היו ברובם מעובדים, ולא היה למי למכור את השקדים, ולא לאן לשלוח את היין.

נגמרה המלחמה, והאנגלים בארץ. השלטונות פרסמו צו לפיו כל החייב לירה תורכית חייב בפועל להחזיר לירה אנגלית. שוויה של הלירה התורכית היה אז עשירית משווי הלירה האנגלית.

רבים מתושבי פתח-תקוה שקיבלו תמיכות נפטרו בינתיים. אחרים עזבו את הארץ והם עניים מרודים. אחרים נותרו חסרי רכוש ואיש לא יכול לתבוע מהם את הכסף שניתן להם מתרומות יהודי ארצות הברית ואנגליה. אולם כלפי החקלאים-האיכרים בעלי הקרקע במושבות שקיבלו תמיכות אלה, נקטה הנהלת אפ"ק צעדים קשים ביותר לקבלת הכספים בתוספת ריבית דריבית. וכך גרם הבנק להרס משקים, לפשיטות-רגל, לירידה מן הארץ וגם להעברת נכסי יהודים לידי ערבים ובעיקר לוואקף. אדמה חקלאית, פרדסים ושטחי ישובים שלמים הועמדו למכירה פומבית, כולל אדמות בפתח-תקוה, עקרון, חולדה וביסוד המעלה.

הקורבן הראשון למעשה חסר היגיון זה היה חקלאי מפ"ת, אדון ברג שהגיע לארץ מספר שנים לפני מלחמת העולם הראשונה, הביא אתו סכומי כסף גדולים ביותר, קנה חלקת אדמה בגבולות פ"ת ליד הירקון ונטע פרדס על כ- 300 דונם. הוא קנה קרקע במקום אחר ונטע יער (לימים גבעת-השלושה). המכרז הראשון של בנק אפ"ק היה על  הפרדס של האיש הזה. המועצה המוסלמית העליונה הציעה את הסכום הגבוה ביותר ורכשה את השטח עבור הוואקף. את היער, הבית והחצר קנו יהודים לאחר זעקה ושביתה של ציבור החקלאים בארץ וטלגרמות לאנגליה ולארצות הברית. המשפחה ירדה מנכסיה ועזבה את הארץ בחוסר כל".

נציגות איכרי מושבות יהודה נרתמת למאבק בגובי המיסים והחובות מציבור האיכרים. ויוצאת למאבק ציבורי להקלת מצב האיכרים.

עיתון דאר היום 3.2.1922  "פרטיכל האספה השנתית של התאחדות אכרי המושבות ביהודה. שהיתה בימי ב' וג' טבת בראשל"צ. [..] ה' גולומב, מרצה על מצב פתח-תקוה . מפני שפ"ת  סבלה מהמלחמה, מהתורקים  ומחזית האנגלים ומפרעות מאי [תרפ"א].  נשארה חייבת לממשלה  בלבד 3000 לירה,  בעד עשור  וורקו שהוצאו בזמן המצב  הידוע.  הממשלה דורשת בכל תוקף  את חובה ומאיימת לאסור  את חברי הועד. המלווים הפרטיים דוחקים ומוכרים את הנחלאות במכירה-פומבית. גם  אפ"ק דורשת את חובותיה, ויש סכנה שנחלאות אחדות תעבורנה לידי אנשים אחרים  בלתי רצויים.  באנו לכאן להתיעץ,  השתדלו נא לפני הממשלה שתתן לנו ארכא לתשלום החובות. הוא מציע שבעת  הראיון עם הממשלה- המרכזית   תשפיע ההתאחדות  גם בנדון  פתח-תקוה.

ברג שיחסו אל המוסדות הציונים ידוע. בחר לא להמתין לתוצאות של דרישות האיכרים, אלא, לפעול בעצמו ולמכור את חלקותיו לכל המרבה במחיר בלי הבדל גזע ודת.

בפתח תקוה נרעשים לשמע הידיעה על מכירת  קרקעותיו של ברג בתוך המושבה ומחוצה לה לערבים ומתחילים לפעול כנגד זה. בעיקר בוועד המושבה.

העיתונות ערבית משבחת את רכישת הפרדסים מאת היהודים:

הארץ 5.10.1922  הערבים קונים קרקעות מאת יהודי ביפו. (העיתון פלסטין כותב).

 "שמחים אנו לבשר לקוראינו היום בשורה גדולה, שבודאי תשמח אותם. והיא כי "החברה החקלאית הלאומית בע"מ" ביפו, קנתה בשבוע זה פרדס גדול ששטחו עולה ל- 230 דונם, על שפת הירקון, בקרבת גשר אלפרוכיאה, בדרך לשכם. מאת היהודי יצחק ברק בסך 8000 לירה.

טרם שקנתה החברה את הפרדס הזה, שלחה מצדה אנשים מומחים לבדוק אותו. והם ה"ה: מישל וגבראן בירותי, מחמד ערב אלרהים ועוד. הם העריכו את ערכו בסך 15.000 לירות, כי בו יש תפוחי-זהב בשטח של 124 דונם, עצי איקליפטוס בשטח של 12 דונם והנותר אדמת בור בשטח של 100 דונם.

ועוד דבר: מצדו של הפרדס הזה אשר החברה אומרת לעשותו נקודה מרכזית לפעולותיה, יש קרקעות שאפשר לקנותן אם תמצא עזרה מצד החברים כדי ליצור מפעלים חשובים בחקלאות ובגדול צאן".

ועד המושבה פתח תקוה מתעורר  לפעולה.

ישיבת הועד ט"ז תשרי תרפ"ג (8.10.1922) ראש הועד מר גולומב מוסר דו"ח ע"ד פרדס ברק שנמכרה לגויים אחרי שאנחנו טלפנו להברון ולג'יימס רוטשילד וכתבנו להנהלה הציונית ולוועד הלאומי. ומכל המקומות לע"ע לא יצא כלום והקנייה נגמרה. כשהיינו בשבוע העבר ביפו הציעו לפני אחדים מהיפואים שהם נכונים להשיג כספים ושיכולים לבטל את הקניה – ע"כ אנחנו מבקשים מהועד שיאשרו את תקציב ההוצאות שיעלה בשביל הפעולות  לבטל את הקניה – הציעו שהנוסעים בשביל זה יהיו ה' פסקל, ליבריכט, גולומב, שלום כהן, וה' ישראל רוזוב. מר זהבי ר. מוסיף שאי אפשר לאשר את האנשים שמר גולומב מנה אותם לעיל מפני שאחד התבטא שהלואי שיבואו והוא ג"כ ימכור להם את פרדסו. ואיך יכולים לבחור אותם לבטל קניה זו.  [..] זהבי מציע להסכים רק לשלושה מהחברים את ה' גולומב, שלום כהן, וה' ישראל רוזוב. לאחר העמדה למנין התקבלה הצעת זהבי.

ישיבת הועד כ"ג תשרי תרפ"ג (15.10.1922). פנחס מר (מאירי) דורש לכבד את מיתת ראש הוועד גולומב בקימה וכל הנאספים קמו.*6 מר ליברכט עקיבא מוסר את הפרטים שעשו בירושלים ע"ד השגת פרדס ברג. באספה הראשונה שעשינו שמה, והצעת מר חיים סלומון לקחת את כספי "קרן הגאולה" לקנות רכוש זה. וסוף סוף עשינו אספה  מוועד הלאומי, וועד הצירים, ד"ר טהון. וב"כ אגודות הישוב. אוסישקין הציע לפנות לאגודת "פרדס" ואחרי שבארו לו שאגודת "פרדס" היא אגודה מסחרית ואינה שייכת לגאולת הארץ וע"כ הצעה הייתה אך ורק לפנות לכספי קרן הגאולה. גם הרצפלד ובן-צבי תמכו בזה בכל תוקף. ואחרי כל הויכוחים נתקבלה החלטה שצריכים לפדות את הפרדס הזה מידי הזרים ושיכניסו את כספי קרן הגאולה לתכלית קניית פרדס זה. והיות שכספי קרן הגאולה עומדים תחת רשות הועד הלאומי, ע"כ הבטיח בן-צבי שהוא יזמין את כל חברי הועד הפועל הגדול של הועד הלאומי והם יחליטו את החלטתם בנוגע לכספים של קרן הגאולה. ואנחנו יחד עם הרצפלד קבלנו עלינו לאסוף קבוצה שיקבלו עליהם את קבלת העבודה וקנית כל הפרדס על ידם ואחריותם. הציעו פה לסדר קבוצה של 15 איש ושתוכל להתחלק בשלושה קבוצות קטנות של 5 חברים- פנחס מר מציע לסדר 5 חברים מבני-בנימין, חמישה חברים מבני המושבה שאינם באגודת בני-בנימין, וחמשה חברים מהפועלים ועין-גנים. מר פסקל מציע ששלוש הקבוצות יהיו אחראים אחת בעד השניה, או כל קבוצה בשביל עצמה. בנוגע לשני האנשים שצריכים להתעסק בזה עד גמר הענין דברנו שיהיו גולומב וליבריכט. היות וגולומב הלך לעולמו. נבחר מר שלום כהן לנסוע לירושלים. אח"כ הציע מר ראב משה שיהיו 20 חברים בקבוצות ושיקנו גם התשעים דונם מה' ברג. ונתקבלה אח"כ החלטה ש-20 חברים יהיו המקבלים את העבודה והאחריות של קניית הפרדס הנ"ל. ולגמור את סדור הקבוצה הללו נמסר לועד המושבה.

אליעזר הופיין, מנהל בנק אפ"ק, נוהג כמרבית מנהלי הבנקים מימים ימימה ומאשים את בעלי החוב במצבם. על הרשמותיו מגיב איש פתח-תקווה שדרוביצקי במאמר מעל גבי העיתון.

 דאר היום 8.2.1923  כותב ש. שדרוביצקי

 "מחקרה על המשבר" [..] "הריבית האוכלת אותנו. ריבית קצוצה רובצת עלינו עוד מהחובות שלפני  ובזמן המלחמה. אך בה בשעה שאז עשינו לכהפ"ח את חובותינו בחשבון ולפי הכרח, נעשו החובות בשתי השנים הראשונות שאחרי הכיבוש ביד רחבה מכיוון שהיינו בטוחים אחרי הכיבוש שסו"ס בא הגואל. נגשנו לעבודה בהתלהבות והתחלנו לתקן ולשפץ את נטיעותינו. לווינו כספים כמה שאפשר היה.

[..]  בשנות 1919-1920 היה היבול דל מאוד והמחירים היו ג"כ רעים מאוד. ובכל זאת שלמנו כמעט כולנו להנושים שלנו, פחות או יותר. במשך הזמן אמנם הוטבו הפרדסים וגם היבול נתרבה. אולם בה במדה (ועוד יותר מן המדה) נתרבו גם הנושים שלנו. בראש הנושים האלה עומד כמובן האפ"ק, הדורש את הכסף שנתן לנו בשנת 1919 בתוספת רבית בת תשעה אחוזים ועם קומיסיון ורבית דריבית בכל שלושה חדשים, וכיצד יתקיים בזה החקלאי ? "

 בספר "אם המושבות פתח-תקוה תרל"ח-תשי"ג בעריכת ההיסטוריון גצ'ל קרסל מוזכר ברק בקצרה

 "בראשית המאה גאל ד"ר מזיא גבעה אחת נטע בה כרם, בימים שעל פתח-תקוה חזקה מצוות הפקידות לעקור את הכרמים. הוא קרא למקום: כרם מזיא וביקש לעשותו אבן שואבת לקרובים ורחוקים. הכרם לא הצליח ובעליו מכרו אותו לאחד, ברק שמו. אף קונה זה ביקש להפוך מקום זה ל"גן עדן התחתון" וסופו של דבר, שגם הוא חיפש קונה עד שנמצאו בעליו הגואלים האחרונים: חבורת מעבר ופלוגת עין חרוד שעלו על השטח באחד במאי 1925 .

שמעון רובינשטיין ההיסטוריון וחוקר פתח-תקוה בימי מלחמת העולם הראשונה גם הוא עסק בשאלה מי הוא אדון ברג? בספרו "משבר ותמורה" כרך ד' הוא מראיין שניים מתושבי פתח תקוה בעניין ברג.

מתוך ראיון עם יוסף סוואטיצקי ב- 17.11.1980 סוואטיצקי נשאל מה הוא יודע על פרדס ברק. ותשובתו הייתה : "הפרדס של ברק היה בצד הדרומי של הירקון לצד פתח-תקוה ליד הגשר. בזמן המלחמה שהה ברק בפתח-תקוה ואח"כ עבר לתל-אביב. הייתה לו בת ביפו. הוא היה סוחר בשוויץ, בן 60 – 50 והתרושש אחרי המלחמה. הוא קנה הפרדס מאפנדי ערבי בשם איוב, הוא רצה לעשות איזו תכנית אך לא הלך לו. הפרדסנים לא הצליחו אז והוא עזב את הארץ."

מתוך ראיון עם עליזה קויפמן אודות אדון ברג – 11.6.1981(בתו של ראש הוועד חיים כהו ואמו של ח"כ חיים קופמן. תשובת עליזה: "ברק היה יהודי משוויץ שהיה כנראה יליד רוסיה כי דיבר רוסית. היה לו פרדס ליד "בחריה". הוא עזב את הארץ [אחרי המלחמה] בתו התחתנה עם אחד מבניו של ליבונטין."

ב"אלבום המשפחות – עדת ראשון לציון" מוקדש ליצחק ברג עמוד שלם חסר נתונים מלבד שמו. מתברר שבתם של העסיה (פסיה) ויצחק ברג רבקה נשאה למרדכי לבונטין והתגוררה בראשון לציון ואף ילדה את בנם אריה בשנת 1920 בלוזון שוויץ. בתו של אריה היא רמה חיטרון. ולדבריה היא אינה מכירה ואינה יודעת כלום על יצחק ברג..

למרות כל הפרטים סיפורו של אדון ברג נותר תעלומה. אולי פרסום אסופה זאת תקרב את פתרון התעלומה.

*1 שמו מופיע לעיתים ברג ולעיתים ברק.

*2 שם המקום הערבי היה פרוכיאה ופינס עברת אותו עם הסיומת "יה" מה שהפך למקובל בהרבה שמות   מקומות בישראל כמו נתניה ועוד.

*3   שם פרדס  בשפה הערבית.

*4 תפוחי-זהב או תפוה"ז נקראו כך עד שהלשונאי יצחק אבינרי שינה זאת לתפוז בשנת 1932  תוך חיבור שתי המילים למילה אחת. (יצחק הוא אחיו של המציל המפורסם אמיל מחופי תל-אביב)

*5 הפרדס נמצא בקרבת הגשר התורכי על נהר הירקון. אותו פוצצו התורכים בנסיגתם צפונה בימי  מלחמת העולם הראשונה.

*6  ברוך גולומב היה תעשיין טקסטיל מצליח בלודג' עלה ארצה בעלייה השנייה והחל לעסוק בפ"ת בגידול פרדסים. הוא אף  רכש וטיפל בפרדסים עבור חבריו שלא עלו ארצה. בתום המלחמה ביקשו חבריו לקבל כספים מיבול הפרדסים ומרביתם סרבו להאמין שהשקעותיהם אינן נושאות פרי והם אף נדרשים להוסיף כספים עבור הטיפול בפרדסיהם. חלקם האשימו את גולומב במעילה בכספיהם ותבעו אותו למשפט. גולומב לא ידע את נפשו ובחר להתאבד.

*7 קרן הגאולה: לפני הקמת קרן היסוד, איסוף הכספים למען פעילות ההסתדרות הציונית נעשה על ידי "קרן הגאולה", שהתאפיינה בפעולות גבייה נקודתיות וזמניות..

תודה לורדית פוחצ'בסקי מארכיון ראשל"צ שמסרה לי הפרטים על יצחק ברג, בתו ונכדתו.

תודה למרים גרשון מארכיון תל-אביב. על החומר בו מוזכר ברג.

חקר זלמן חיימוב

ערכה והוסיפה נוני ירון

סנדר חדד – איש הברזל

הכתוב אודות סנדר חדד מבוסס על פי הספר "גבורת ראשונים תולדות יסוד פתח תקוה ומייסדיה" א.מ.חריזמן.

 סנדר חדד, התיישב בפ"ת בתקופת הביאליסטוקים. מיד עם בואו התפרסם בגבורתו בשעת התנפלות ה"שכנים". הוא הופיע כמלאך מושיע לתושבי פתח-תקוה ומתגרת ידו קבלו כל שודדי הסביבה.

גבה קומה, חסון-גו וזריז תנועה כנמר היה מתפרץ רכוב על סוסתו האצילה, המהירה כחץ, לתוך שורת המתנפלים ומתחיל גוזר וחוצב על ימין ושמאל, בלא כל נשק, זולתי שתי זרועותיו ברזל.

ביטוי שגור היה בפיו: איזהו גיבור? כל שאינו חושש לספוג מלקות אבל יודע יפה גם לחלק מלקות. את תורתו זו הנחיל לתלמידיו אחריו ובמיוחד לגבור פתח-תקוה המפורסם אברהם שפירא.

אלכסנדר נולד בעירה קטנה קרינקין שברוסיה, למשפחת בעלי מלאכה. כבר בילדותו הצטיין בגבורתו בהטילו פחד על צעירי הכפר כשניסו להתגרות בו.

סנדר חדד, תמונה מתוך ספר היובל

במלחמת רוסיה – תורכיה (1877-1878) התנדב לעבוד אצל קבלן צבאי, וגם שם התבלט בעוז רוחו ובמחשבתו הצלולה.

בפתח-תקווה עבד בתחילה כאריס אצל הביאליסטוקי שטיל. לאחר זמן הקים לו נפחיה, טיפל במחרשות, תיקן עגלות, יצר מעדרים. את שמו כבעל מקצוע מעולה רכש בפרזול פרסות הסוסים.

הוא הצליח לחזור לאהבתו הגדולה רכיבה על סוסה, אותה רכש כסייחה, טיפח אותה ועימה יצא לשמירה. היו זמנים בהם תפקד כשומר המושבה על סוסתו.

במאבקיו כנגד הבדואים והערבים השודדים רכש לו שם של גבור ובין אוהלי קדר התפשטה אגדה מלאה אימה מסתורית על הגיבור היהודי שגלל חרפת "ואלד אל מות" מעל היהודים המוזרים שבאו מעבר לים לרשת את אדמת אבותיהם.

מקור שמו בפי הערבים הוא "איש ברזל" חדאד בערבית הוא נפח.

באחד האירועים עברו מספר רוכבים ערביים שחגגו חתונה של בת משפחתם, בתוך כרמו של שפיגל (כיום נמצא במקום בית העירייה, הדואר ועוד) הם הכו את שפיגל שהעיר להם. סנדר נקרא למקום, הוא קפץ מיד על הסוסה שעליה רכב השייך. סנדר חבט בנבוט בשייך והפילו ארצה. הבדואים הרבים שהקיפו את השייך הסתערו על סנדר והחלו להכותו במקלותיהם. המריבה פסקה משהגיעה למקום אסתר גרינשטיין (סבתה רבא של גל גדות) היא הפשיטה את הכלה מתכשיטיה וכך פסקה הקטטה. אך סנדר שספג מכות קשות נפגע בריאותיו ומאז חלה והתהלך על משענתו במושבה. את פרנסתו מצא בעבודת עגלון. וכשנסע פעם בימי מחלתו לסיור במושבות יהודה והוא בדרך בין גדרה ובאר-טוביה נתהפכה עליו העגלה. וכעבור שעה קלה מת מתוך מכאובים איומים בבאר-טוביה.   

המושבה באר-טוביה שהייתה מועטת אוכלוסין עדיין ולא היה לה בית קברות משלה, רצתה על ידי קברו של הגבור היהודי להקים לה בית קברות, אולם משהגיעה לפתח-תקוה הידיעה המחרידה על מות גבורה מגינה. מיהרו אברהם שפירא ונוביק לבאר טוביה והוציאו את גופו של חדד בעל כורחם של אנשי באר-טוביה והביאוהו לקבורה בפתח-תקוה. המושבה אשר עליה מסר חדד את נפשו.      תנצב"ה.

מתוך הפרוטוקולים של המושבה

11.1931 ישיבת ועד: אברהם שפירא מודיע שהוא חיפש מצבה על קברו של סנדר חדד ולא מצא. על כך הוא  דורש שהמועצה תבנה מצבה על הקבר משום שסנדר נלחם  בעד המושבה ונהרג בשבילה. את הסכום ניתן לחייב מחשבונו שלו, והיורשים ישלמו אח"כ את זה.

 בהלוויית חללי קרב תרפ"א "דרש אברהם שפירא בנאומו שהמושבה תפצה את השכולים והמיותמים הזקוקים לעזרה, והבטיח לעמוד על משמר קיומה של החלטה כזו אף בלי שבועה"- וכך עשה. 

מצבה של סנדר חדד, בית הקברות סגולה

 אברהם שפירא העניק ביטחון לתושבי המושבה, בהיותו שומר ובהיותו ראש ועד השמירה במושבה. ביטחון שכרגיל ניתן ע"י מוסדות המדינה.

כמו כן לימד שפירא את מוסדות המושבה שהם חייבים לטפל בכבוד וביד רחבה בנפגעי המאבקים הלאומיים ובעיקר במשפחות החללים. מה שמעניק כיום במדינה "אגף משפחות הנצחה ומורשת".

שפירא  החדיר במעשיו במוחם של ה-"שכנים" שהיהודים במושבות ישראל אינם "ולד אל מות". אלא אנשים אמיצים שלא יתנו לגנבים ולשודדים לפרוע בהם או לגנוב מהם. ולכן הקפיד למצוא כל גנבה אל-אף שהגנבים נמלטו עם שללם עד עזה או לצפון המדינה. 

נוסח ההתקשרות בין הועד ובין אברהם שפירא  מתאריך: 7.3.1901

  "אני החי"י מקבל עלי את כל השמירה השייכת להמושבה בכל הנחלה במושב, בשדות, בכרמים, ופרדסים, זריעות ושחת, עצי קאליפטוס ותותים, זיתים וכל המטעים על פי התנאים המבוארים הלאה. התחיבתי את עצמי להעמיד עמדי עוד חמשה ערבים לנוטרים, רוכבי סוסים, ואחד סובב רגל בעד הזריעות עד עבור עת הקציר (אחרי הקציר אוכל לפטור את הסובב רגל). אחריות כל השמירה עלי. גם בעד הערבים הנ"ל הן נזק שדות וכרמים, כן נזק בתים וחצרות.

(לאמור, דברים שדרכם לאספם ביתה,אין אחריות עלי, באם יעזבו ויניחו החצרה. ודברים שדרכם להניחם בחצרות אחריותם עלי מכל מקום). נוטרי הערבים אין להם רשות להחזיק בהמות לא משלהם ולא מאחרים, זולת הסוסים אשר להם, בעד השמירה- למנוע ולרעות בהמות. בכל גבולות הנחלה, קבלתי עלי ואחריות כל נזקים עלי – הועד התחיב אע"י לתת דמי חדש של השומר אברהם שפירא ששה עשר וחצי נא"פ מדי חדש בחדשו – מזה הסך רשות להועד לנכות כל ההיזוקות אשר תהינה בכל חדש כפי שומת שני אנשים אשר יבחר הועד לשמען, – באם ימצאו השומרים בהמה תועה בשדה או במושב מחויבים לאספה ובעליה יענש, אם כי אין אחריותה על השומרים, אבל מחויבים לאספה. שטר זה נעשה על משך ששה חדשים מיום דלמטה. ה' ט"ז אדר התרס"א       7טען מערץ.

מכתב המלצה של ראשוני המושבה לבנו של סנדר חדד שעקב קשיי פרנסה נאלץ לעזוב את המושבה ולהגר  לחו"ל.

העתקה תעודת הבחור יעקב חאדאד (חדד).

הבחור יעקב בן סנדר חדאד אחד מנכבדי אכרי מושבנו מהראשונים אשר הקריבו דמם והונם על מזבח אהבת ארץ הקדש. התעסק משך שבתו פה בעבודת אדמה,איש זהיר וחרוץ בעבודתו כן עבד בהפקידות עבדת מטער שונות, (כנראה מדידות עבור יק"א או פקידי הברון) ולאסונו, עדנו באבו נקטף מעליו אביו והשאיר אחריו עוד שלשה ילדים והוא הבכור,ובאין תקוה נשקפת לו לפרנסם פה בעבודתו הכרח לנוד למרחקים עד ירחם ד' את ציון, ובכן באנו להגיד לאדם ישרו ונקדש (כנראה נבקש) מאחינו לקרבו ולתמכו בכל מקום באו, וע"ז באים עה"ח  (על החתום).

ב' כסלו תרס"ב. (13.11.1901)

אנחנו מפנים אתכם לכתבה נוספת בבלוג אודות סנדר חדד- גיבור מקומי

כתב זלמן חיימוב

ערכה והוסיפה נוני ירון

בית משה בכר (נורדאו 29)

משפחת בכר מהמשפחות הוותיקות במושבה. בארכיון קיימים ארכיונים אישים של משה ומזל בכר, וכן ארכיון עשיר שמסר אריה בכר. כמו כן נתן לקרוא אודות מזל בכר "ה"דוקטורקע"  בכתבה נוספת בבלוג.

כמה מילים על משה בכר

שלט שהיה על הבניין העיד: "בשנת 1880 בנו במקום זה את ביתם משה בכר ממייסדי המושבה וממשתתפי החריש הראשון בפתח-תקוה. אשתו מזל ברכה המרפאה הראשונה במושבה. כאן בנו את ביתם גם בניהם יצחק בכר ושלמה אפרתי (בכר)".

בית משה בכר היה ברחוב נורדאו 29, צלם לא ידוע, שנות ה- 60 בקירוב

מזל היא בתו של הרב הירושלמי פניז'ל. משפחות פניז'ל ובכר היו בין המשפחות הראשונות שרכשו נחלות גדולות בכסף מלא בפתח תקוה הוותיקה. בנוסף רכשו חלקות בנייה במרכז היישוב. הם עלו על הקרקע יחד עם הירקונים ואת ביתם בנו במרכז המושבה. משפחות בכר ופניז'ל הינם המשפחות הספרדיות הראשונות בין מייסדי פתח-תקוה.  השתתפות בכר בחריש הראשון אינה מצוינת באף מסמך פתח-תקוואי ההסבר לכך  טמון בצירוף מספר צעירים ירושלמים לסיוע למייסדים בביצוע עבודות חקלאיות במושבה וביניהם היה כנראה משה בכר.

בשלושים לפטירתו כתבו עליו בני משפחתו (המשקיף 18.2.1944).

בפתח-תקוה שבק חיים לכל חי ר' משה בר שמואל בכר בשנת ה- 84 לחייו. עלה לארץ מבולגריה בהיותו בגיל צעיר ביחד עם אשתו. היה מראשוני המייסדים של פ"ת. ומפלחי אדמתה הראשונים. איש ענו. ונחבא אל הכלים, את כל מעשיו עשה בהצנע ושלא על מנת לקבל פרס. לא אהב להתבלט בחגיגות עם לכבוד המייסדים. וגם כאשר "שכחוהו" ולא הזכירוהו בין ה"מחותנים" תמיד עבר על זה לסדר יומו. והנה אפיזודה אחת מני רבות, שעליהן סיפר לבני משפחתו.

באחת השבתות בראשית ההתיישבות, הגיעה הידיעה למתיישבים הראשונים כי שכנינו הערבים מערב אבו-רבאח עלו על הקרקע של המושבה הידועה בשם ג'דר וחורשים אותה. מיד יצאו למקום יהודה ראב, ר' משה בכר ז"ל ושני אחיו יהודה ואברהם. ועוד כמה מן המתיישבים. בהגיעם למקום נפגשו במטר אבנים הפזורות בשפע במקום. כולם נרתעו במקצת. אך המנוח שהיה אמיץ לב מטבעו. אזר עוז להתקרב ואמר להם. שלא נאה לשכנים לבוא דווקא בשבת-יום המנוחה ליהודים. אם ישנן איזו טענות שידחו אותם ליום א' בבקר. ובקש מהם לרדת מהקרקע. לתימהון הנוכחים הסכימו הערבים להפסיק את החריש בתנאי שלמחרת בבקר בשעה מסוימת יופיעו למו"מ. משיצאה השבת יצאו דחופים ליפו ר' משה בכר, שני אחיו ויהודה ראב. כל אחד אל הקונסול שלו. שיתערב אצל המושל לחיסול הסכסוך. ולמחרת כתוצאה מפעולות הקונסולים הופיע המושל בכבודו ובעצמו במרכבה על הקרקע, שמע את פרטי הדברים ופסק לטובת המתיישבים. כותב משה בכר (נכדו).

חקר זלמן חיימוב

ערכה והוסיפה נוני ירון

יצחק גולדנהירש – זיכרונות

יצחק גולדנהירש לא קבל את תשומת הלב ההיסטורית על פעולותיו כראש וועד המושבה וכאדם פרטי. באנו להאיר ולהעיר על דמותו פעולותיו דרך זיכרונותיו. את הזיכרונות הוא כותב לחברו צבי שמולביץ לצורך כתבה לפרסום בספר היובל ב' שלא יצא לאור.

המשך לסדרה של מאמרי זיכרונות שנכתבו לספר היובל ב' ולא פורסמו.

גולדנהירש היה ממקמי אגודת "פרדס" ואחר "יוניון אראנזס קומפני". היה אחראי ליצירת הבול העברי הראשון, הכניס שירות הדואר האוסטרי למושבה ואחר גם לכלל ארץ ישראל. כראש ועד פעל להקמת השוק, כיום השוק העירוני ברחוב הברון הירש, בנה את בית הוועד (שנהרס). מאמר אודות הבול העברי הראשון מתוך הבלוג של הארכיון.

יצחק גולדנהירש, תצלום מאוסף הארכיון, צלם לא ידוע

בחירתו של גולדנהירש לחבר ולראש ועד המושבה, על אף היותו "עולה חדש"  מוסברת בכך שכלכלת המושבה נבנתה על מוצרי יצוא יוקרתיים (פרי הדר, שקדים,יינות)  ולשם הרחבת היצוא ושמירה על רווחיות גבוהה נדרשו לנהל אותו אנשים בעלי מוחות כלכליים יצירתיים, בקיאים במספר שפות, וקשורים למסחר העולמי. וזה מסביר את בחירתו של גולדנהירש ומאוחר יותר של ברוך גולומב לראשות הועד וכן את בחירתו של ליפא וויניצקי לסגנות ראש המועצה.

יצחק גולדנהירש ואשתו בתיה תרמו כספים רבים למושבה פ"ת. בין השאר תרמו לבניין ישיבת לומזה (ברח' הרצל) בשנת 1928 2500 לא"י. בכספם נבנתה גם הקומה השנייה והמפוארת של הישיבה.

יצחק תרם את ביתו (ברח' גוטמן) לוועד המושבה עבור הקמת בית-מרפא ואשפוז עירוני. ובנוסף הם תרמו כספים גם למוסדות דת ולתמיכה בעניים בירושלים.

מכתב זה נכתב לפרסום בספר היובל ב' שלא יצא לאור ואנחנו מביאים את הכתובים לפניכם כלשונם נאמנים למקור.

כך כותב גולדנהירש לחברו צבי שמולביץ

יצחק גולדנהירש  כותב לחברו  צבי שמולוביץ  עבור ספר היובל הנוסף של פתח-תקווה.

ידיד נפשי מר צבי שמולוביץ

ידידי היקר ! את רצונך שאתן לך סקירה על פעולותי בתור תושב ואזרח של אם-המושבות החביבה, וכמו כן את הסבה שדחפה אותי ואת רעיתי-אשתי בתיה לעלות ארצה, אני ממלא בעונג. וקודם כל עלי לענות על השאלה השניה, כי הלא מבלעדיה לא הייתי זוכה כמובן לבא לפעולותי האמורות:

      בשנת 1899 זכיתי אני ואשתי לדרוך בראשונה על אדמת ארצנו הקדושה. עלינו מעיר פיאטרא אשר ברומיניה המדינה. שם היינו מכובדים ואהובים, ולא היה חסר לנו שום דבר; אבל הרעיון הציוני הטהור הוציאונו משם, כדי לנטוע אותנו בארצנו ולעזור בכוחותינו בבנין העם והארץ. מודה לאל חסדי, שהצליח את דרכי והנני רואה ברכה במעשי ידי, ונפשי מצאה מנוחה תחת שמי הארת הבהירים !

     ברם ידידי היקר, חי אנכי בטוב ובנעימים בתור בעל פרדס וגן פירות יפה בכל הסביבה; אבל לא בנקל עלה לי הדבר הזה. לא קל כלל להפוך אדמת שממה לגן עדנים. הרבה עמל ויגיעת כפים השקעתי בנחלתי זאת. לילות ללא שינה, וימים ללא מנוחה היו מנת חלקי במשך שנים לא מעטות. אבל כשאני מביט קצת לאחור וסוקר את ההווה אני מרים את ידי לאל השוכן במרומים ואומר: ברוך שהחיינו והגיענו ליום הזה ! את חלקי בבנין ארצנו הקדושה הבאתי בשלמות וזה אושרי אני ואושר אשתי היקרה.

מעטפה עם הבול העברי הראשון, אוסף הארכיון

     והיה זמן שסבלתי הרבה: בשנה הראשונה לבואי נחרב אצלי הבאר בפרדסי פעמים (מסבות טבעיות) ופעם מתו בפרדסי זה 1620 עצים בערך, מפני הטירוניות שלנו ומפני שבכלל לא היו שום מומחים לחקלאות. רוב הוני שהבאתי אתי הלך לאבוד, הייאוש התחיל להשתלט עלי והרגשתי את עצמי בכל רע,

 ואז בא ידידי המנוח וילהלם גרוס יזכר לטוב ועודד אותי בעצתו. הוא גר אז ביפו ובאתי אליו וספרתי לו את כל מצבי הרע, הוא יעץ לי לשוב בו ביום לפתח-תקוה ולהזמין למחר לביתי את ה"ה שטמפר יהושוע וישעיהו סמואל, כדי לטכס יחד עצה איך להחלץ מן המצר. וכך היה : למחר התאספו בביתי הידידים הנזכרים ואחרי שישבנו יחד ושוחחנו על דבר המצב שעמד על הפרק, פנה מר גרוס ואמר: שמעו נא ידידים! אני צריך לצאת לדרך לאירופה בשנה הבאה; אבל למען המצב הזה שאנו מדברים עליו אני אקדים את הנסיעה ואבקר את ברלין, פריז ובלגיה. שם יש לי ידידים נאמנים ואני מקוה להשיג בשבילכם הלואה ולע"ע אל יאוש רבותי! אל תדאגו! בכוחות משותפים נחפש ונמצא תרופה נכונה למצב העגום.

   ומר גרוס המנוח ז"ל קיים את הבטחתו על צד היותר טוב: מפריז קבלנו ממנו מכתב ארוך ומפורט שאפשר להוציא לפועל את משאלתו, אלא שצריכים אנחנו להתארגן באגודה קואופרטיבית, כי לבעלי הון לא נוח הדבר לבא במו"מ עם יחידים.

     בהתחשב עם דבריו הנכונים של מר גרוס ז"ל התאספו בביתי להתייעצות ה"ה שטמפר יהושוע, ישעיהו סמואל, ליב סולומון, חנוך סלאר, מ.גיסין ואנכי ויסדנו את אגודת "פרדס", חברנו תקנות ובצרוף מכתב בקשה להלוואה בסכום 200000 פר' לתשלומים לשעורים שלחנו את כל זה למר גרוס לפריז. כעבור זמן מה נתקבלה תשובה חיובית, בזמן ההוא נוסף לנו חבר חדש וזהו מר שמעון רוקח המנוח ויחד  אתו שותפיו ה"ה בלום ולוי. אחרי הדברים האלה הודות לד"ר לוי מי שהיה פקיד ראשי ביק"א ועתה מנהל אפ"ק בירושלים הסתפח לאגודתנו גם הנדיב הידוע עם פרדסיו בתור חבר, אחריו "מקוה-ישראל", הד"ר מזיא, והאחים יוספזון את שינפלד, אגודתנו התפתחה, הסתדרה מחדש ועיבדו גם את התקנות מחדש, וזה תחת הנהלתי. (ראו הערה על ייסוד אגודת פרדס*1) מנהלי האגודה ביפו היו ה"ה שטמפר ורוקח. כעבור איזו שנים נפרדתי מאגודת "פרדס". הסבה לזאת ידועה לחברים הותיקים ולא כדאי הרבות במלים על הענין הזה..

    ביוצאי מאגודת "פרדס" יסדתי אגודה חדשה תחת השם יוניון (UNION) וכדי להבין את המצב הפרימיטיבי של הזמן ההוא אני צריך לספר לך שקבלתי בתור שותף אלי את ה' ברוך ס.לוי כדי שאגודה החדשה תקבל את שמה הנכון "יוניון אראנזס קומפני". בשנה השניה נוספו לאגודה 3 חברים, בשלישית נכנסו עוד 9 וברביעית עוד 20 חברים חדשים וכך הלאה. מובן שאת מספר הזה של החברים הפסידה אגודת "פרדס".

      ועתה ידידי היקר מלים אחדות על פעולותיי על שדה הציבוריות במושבה גופה: כידוע הכנסתי בשנת 1908 את הדואר האוסתרי למושבה באופן רשמי, זה גרם לחסכון בזמן ובכסף לתושבי המקום, מתחילה היינו מדביקים על יד הבולים האוסתרים גם בולי קרו הקיימת, אח"כ סדרתי והנהגתי את הבולים העברים  בתוך הארץ גופה. הדבר היה כך: באתי בהסכם עם הנהלת הדאר האוסתרי שכל המכתבים שיצאו מפ"ת למושבות או לערי הארץ יהיו פטורים לגמרי מבולים אוסתרים ובמקומם ידבקו בולים משלנו, והדאר האוסתרי מחויב להעביר את המכתבים האלה בלי שום שכר, ורק המכתבים שיוצאים לאירופה הדביקו עליהם בולים אוסתרים, ועל ידם הבולים שלנו בתור נוספים. מחיר הבול היה 14 פרוטות, והייתה מזה הכנסה הגונה למושבה. מכל אפסי העולם התחילו אז לדרוש את הבולים האלה בתור זיכרונות, ביחוד דרשו אותם סוחרי הבולים. 

    הבולים התקיימו עד שבאה המחלקות הידועה בין "הצעירים והזקנים" ואז "נודע" [הכונה להלשנה ז.ח.] לממשלה התורקית – כל הענין והדבר עלה לי בשלושה נפוליונים, 2 בקבוקים ארק, וקופסת סיגרים, והענין נטשטש לגמרי..

     במשך שנים רצופות נבחרתי בתור חבר הועד למושבה וסגן ראש הועד, שתי שנים כהנתי בתור ראש הועד. [1909-1911 ] בזמן ההוא היה לי הכבוד להכניס למושבה צדק צבורי, דמוקרטיות, דיסציפלין וסדר מופתי בעניני המושבה. בזמני לא היה זכר "לפרוטקציה.

     בזמן ההוא נבנה גם על ידי בית הועד בלי להעמיס לתכלית זו מסים והוצאות יתרות על שכם משלם המיסים. בניתי גם מעון לדואר, בניתי מחדש את בית המרחץ ומכיסי הפרטי נקנה דוד גדול ואמבטיות לבית המרחץ הזה.

     בין יתר העבודות והיצירות שיצרתי בזמן שהייתי ראש הועד בפ"ת כדאי להזכיר לך ידידי את חנויות השוק וסדור השוק הצבורי בכלל. זה היה בשנת 1909. לוינו כסף לסדור השוק הזה ואחר כך שילמנו את זה ע"י ההכנסה שקבלנו מהשוק בערך 42 נפוליונים לשנה. [השוק הוחכר במכרז מדי שנה] השוק התפתח מאז ומשמש בזמן האחרון מקור נאמן להכנסה למועצה המקומית. הוא מכניס כמאה לא"י לשנה.

                                      ידידך אוהבך יצחק גולדנהירש.

הערה 1*- ההיסטוריה העכשווית  של ייסוד אגודת  "פרדס" מתעלמת לחלוטין מחלקה המכריע של פ"ת בהקמתה. וכן ומקבוצת האנשים שיסדה אותה. מר שמעון רוקח ובנו יצחק לקחו  לעצמם את כל יסוד האגודה, הותירו מעט לשטמפפר. (ליצחק גולדנהירש לא היו צאצאים, ולא היה מי שישמור על זכויותיו. בהנחלת ההיסטוריה יש יתרון מכריע למשפחות עם צאצאים )  זאב (וילהלם) גרוס יליד 1857 עלה ארצה בשנת תרמ"ח וייסד בירושלים את הפירמה היהודית הראשונה לקומיסיון [עֲמִילוּת, תִּוּוּךְ בְּשָׂכָר בְּעִסְקֵי מִקָּח וּמִמְכָּר] ולה סניף ביפו. גרוס תמך ביצוא מא"י, הציג את תוצרת הארץ  בתערוכות בינלאומיות. הוא העריץ  את הרצל ואף תמך בו. נפטר בתרפ"ח.( גם לגרוס לא היו צאצאים )

עיתון מוריה  12.4.1912 כתבה על הצלחת חברת "פרדס": [ ] "אם לדבר על אודות אגודת הפרדס אי אפשר מבלי לדבר ביחוד על מחוללה ומנהלה הח' שמעון רוקח, יען שהוא ואגודת הפרדס אחד הם, והוא הוא כל רוח החיה באופניה, והוא הוא מחוללה, ומצעידה קדימה". על החתום "אח". [אח הוא חבר בארגון בני-ברית]

כתגובה למאמר במוריה  הופיעה תגובה העיתון הצבי מיום 23.4.1912. במכתב למערכת.

 "עורך נכבד!

 ב"המריה" [מוריה] מכ"ח ניסן כתב "אח" ע"ד אגודת  הפרדס , מחוללה ומנהלה וכפי הנראה איננו בקיא ה,אח" בענין הזה, ועל כן אבקש מכ' העורך לתת  את ההערה הקטנה הזאת בעתונו הנכבד למען האמת והצדק.   בשנת תרס"ב קמו שלשה בעלי פרדסים הא' יהושע שטמפר ז"ל, שהיה תמיד הראש והראשון מהמתעסקים בעניני הישוב, וסמואיל מעיר לונדון ויצחק גולדנהירש והתחילו להשתדל להשיג איזו מלוה  להפרדסים ושלחו למטרה זו את העסקן הצבורי  הידוע האדון גרוס מיפו לפריז.

    האדון גרוס הצליח בעבודתו והשיג הבטחה של מלוה רק בתנאי כי בעלי הפרדסים ייסדו אגודה משותפת ויהיו ערבים זה בעד זה. ואלה המה היו הראשונים מהאגודה : י.שטמפר ז"ל, סמואיל, גולדנהירש, משה מקלב ז"ל, האחים  ניץ, טורק, חנוך סלור, אריה סלומון, האחים גיסין.  בעבור איזה שנים נכנס גם  האדון רוקח ועוד אחדים להאגודה והמשך של בשנים הראשונות לא היה האדון רוקח כלל בין המתעסקים  עד אשר הצליח בידו לקחת ביד חזקה את ההנהלה כמנהגו תמיד. כמו בבית  החולים שביפו ובאגודת  בני ברית ועוד.

    בכל שנה ושנה היתה  המלחמה נגדו עד אשר לבסוף יצאו הרבה נכבדים מהאגודה, מלבד הוא  וסיעתו שהמה אתו יחד בבני ברית ובבית החולים. חוץ מאלה נשארו באגודת הפרדס רק מעט, אם גם  המה לא יצאו בשנה הזאת.

     בכלל נראה כי המאמר ההוא נכתב כמו מאיזה מוסד של  שנוררות ותמיכה שבאים להלל את "מחולל האגודה" ופה זה כבר ידוע לכולם כי נפלה  העריצות של רוקח יחד עם העריצות של עבד-אל-חמיד. ובאמת לא היה כדאי גם לדבר עליו, לולא חסתי על כבוד המיסדים הראשונים של האגודה.  וביחוד את העסקן וחובב הישוב הידוע י.שטמפר ז"ל שהוא היה רוח החיה מהאגודה בכל השנים עד יום מותו.

                                                          ברגש כבוד אח שני.  

כתב וחקר זלמן חיימוב

הביאה לפרסום נוני ירון