אבו קישק

מה אנחנו יודעים אודות מערכת יחסים מורכבת שהייתה למייסדי המושבה עם שכניה. קראו על כך במאמר שכתב רועי מרום  בספר אודות המושבה "רעננה"                                                                          אם המושבות פתח-תקוה ("אומלבס") הוקמה בסביבה שהייתה מיושבת על ידי אוכלוסיות ערביות רבות. חידוש ההתישבות העברית בארץ ישראל, היה כרוך בהכרח ביצירת מגעים עם אוכלוסיות אלה, והסתגלות לחיים בקרבתן.                                                                                                                   סיפורה של פתח תקוה ושכניה הערבים ממחיש את יחסי השכנות האלה על כל מורכבותם, בימי שלום כבימי מלחמה. בשעות היום, היו הערבים מעבדים את שדות המושבה ושומרים עליהם. בלילות, לעומת זאת, חלקם שלחו את ידם ברכוש האיכרים והתירו את רסן מקנם לרעות בשדות המושבה ובפרדסיה. החל מהקמת משטר הפקידות קצר הימים של הברון רוטשילד בפתח תקוה, סיפקו תושבי המושבה שירותים רפואיים לערביי הסביבה. הברון הקים עבור הערבים בתי ספר והעניק סיוע כלכלי להקמת דרכים, לחפירת בארות ולנטיעת מטעים לרווחת כל תושבי האזור. הערבים גמלו למושבה על ידי הזמנת שכניהם היהודיים לביקורים ולשמחות ("פנטאזיות"), ואף סייעו להשיב גניבות מקרוב ומרחוק בתיווכו של זקן השומרים, ר' אברהם שפירא ("אבראהים מיכו") ולגמול טובה על עזרת היהודים ארוכת השנים. הכבוד שרכשו הערבים לאברהם שפירא היה גדול הם התיעצו איתו וקראו לו לפסוק ולעשות סולחה בין צדדים הרבים. פסיקתו התקבלה פה אחד.היחסים בין הצדדים היו במידה רבה סימביוטיים – הערבים דיברו אידיש ויוצאי אשכנז דיברו ערבית כ"אבנאא אל-בלאד".

אברהם שפירא ואבו קישק שנות ה- 20 צלם בן נעם ניסן

לעומת זאת, בימים של מתיחות ביטחונית ורוחות לאומניות לא ישבו שכניה הערבים של המושבה על הגדר. פלאחים מהכפרים אל-יהודיה, ח'יריה וכפר עאנה תקפו תדירות את המושבה ואת אנשיה – וניהלו עימם משפטים יקרים וממושכים על זכויות מרעה ובעלות על מקרקעין. המפורסם בשכני פתח תקוה היה השבט הגדול אבו קישק, שאוהליו היו פזורים בגבעות הבור שמצפון לנהר הירקון. במאורעות תרפ"א (מאי 1921) התקיפו אנשי השבט ובני חסותם, ביחד עם אלפים מתושבי הכפרים שבין טירה המשולש  בצפון לבין טירת יהודה  בדרום את המושבה פתח-תקוה. אנשי המושבה, בסיוע כוחות הצבא הבריטיים, הצליחו להדוף את ההתקפה הערבית בגבורה רבה, אך ארבעה מבני המושבה נפלו בקרבות. לאחר עריכת הסולחה המפורסמת עם השבט בשנת 1923, הפכו אנשי אבו קישק לידידים נאמנים של המושבה ושכניה, ואחדים מהם אף נותרו בארץ לאחר הקמת המדינה והם גרים כיום בלוד.

אבו קישק (תעתיק מדויק: אבּוּ כִּשְכְּ) הוא החשוב והמפורסם שבשבטים שהגיעו לאזור השרון ועמק הירקון בשלהי המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19. משפחת השיח' אבו קישק התיישבה על אדמות הווקף בשולי עמק הירקון, בסביבה שבין רעננה, הרצליה, רמת השרון והירקון. לפי גרסה אחת, אבו כשכ הגיע ממצרים כשומר של האמיר יעקב אל-חארת'י מואדי חוארת' (עמק חפר כיום). אבו כשכ נשא לאישה את בת האמיר ועודד את בני שבטו להגר לאדמות באזור נהר אל-עוג'א הוא נחל הירקון. לפי גרסה אחרת, הגיעו בני אבו קישק בזמן הקמפיין של אבראהים פאשה. זקני השבט מעידים מצידם שאבו קישק התנגדו לניסיונות אבראהים פאשה לגייסם לצבאו ולכן איים על חייהם.

יוסף ספיר ראש העיר מבקר אצל אבו קישק, נובמבר 1942, צלם לא ידוע

נדמה שחדירת אבו קישק דחקה ממקומם ערבים אחרים ממוצא עבר-ירדני. לפי מסמכי הש"י (שרות הידיעות של "ההגנה"), כשהגיעו ערב אבו-קשק לסביבה זו במאה ה-19 היא הייתה כבר מיושבת על ידי בדואים מקונפדרציית הג'בראת. אנשי אבו קשק ידעו לספר שמנהיגם הביס את הג'באראת ובעלי בריתם התורכמנים בראשות מֻטְלָק אל-מג'נון, והם נעקרו לדרום הארץ, לאזור צומת פלוגות של ימינו. אחדות ממשפחות הג'בראת נותרו באל-חרם והתיישבו במקום בחסותם של ערב אבו קנדיל. לפי עדות בעל-פה, יתכן שהג'בראת היגרו במקור מעבר הירדן בעקבות סכסוכי דמים בראשית התקופה העוסמאנית. גם בגרסה זאת נזכרת עזיבת מרבית בני השבט במאה ה-19.

במאה ה-19 ואילך הנהיגה אבו קישק קונפדרציה של שבטי אגן הירקון בשם "ערב אל-עוג'א" שנמנו עליה שבטי הקֻרְעאן, הג'מאסין, הג'ראמנה והסואלמה. אורח החיים הנוודי-למחצה של אבו קישק בתקופה זו משתקף גם בהיסטוריה בעל-פה של השבט לפיה "פעמים רבות ניסו התורכים לפתח את הכפר הבדואי ולהפוך אותה לכפר או לעיירה אבל הם נכשלו אל מול התעקשותם של בני השבט לשמור על אופיים הבדואי". בתקופה זו, היתה לבני השבט השפעה רבה במרחב שבין הירקון לנחל פולג.

בשנות המנדט עמד בראשות השבט השיח' שאכר אבו-קישק, בנו של שיח' מחמד "אל-פארס" אבו-קישק. המוכתר מטעם השלטונות היה אחד מחמשת אחיו, תַוְפִיק, שהיה גם מיודד עם היהודים ואף סייע להם ברכישת קרקעות ובמודיעין. משפחת אבו קישק מנתה בין 1000 ל-1500 ערבים שחיו בין הירקון להרצליה, רעננה והוד השרון על 16,000 דונם. בני השבט החלו להקים בתים ועסקו בחקלאות ופרדסנות.

במאורעות תרפ"א, ב-5 במאי 1921, השתתפו בני השבט בהתקפה על פתח תקווה, והשיח' שאכר נאסר בעקבותיה, ואף נידון למאסר שהומתק בעקבות עריכת הסולחה בין השבט לתושבי פתח תקווה בראשות "זקן השומרים" אברהם שפירא ביוני 1923.

בשנות העשרים קלטו ערביי אבו-קישק פליטים ערבים רבים שנמלטו מכפריהם ושבטיהם מחשש לנקמת דם. כאן הם מצאו פרנסה וחסות. בתקופת המנדט השבט בלט בהרכב המגוון של חבריו – בדואים, פלאחים ועירוניים כאחד. במרוצת שנות ה-30 השתפרו היחסים בין הנהגת השבט לשכניו היהודיים. בלהט הלאומיות הערבית רשמו ערביי אבו קישק את כל אדמתם בתור וקף ב-1921 ובכך נמנעה מכירתה ליהודים. יחד עם זאת, הם שיתפו עימם פעולה וגם סייעו בידי השלטונות הבריטיים בתור ה"משענת של המשטרה בסביבה".

פוסט זה מתבסס על מאמר בנושא ההתיישבות הערבית באזור רעננה מאת רועי מרום, שהתפרסם בליווי מקורות בספר "רעננה" בהוצאת יד בן-צבי בהמשך השנה.

 

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, מאורעות תרפ"א, מתוך הארכיון, ראשית המושבה, שומרים, שפירא אברהם | עם התגים , , | תגובה אחת

ההפצצה שלא נרשמה בספרי ההיסטוריה של פתח-תקווה והמדינה

בצהרי יום לח בשנת תש"ח פתאום "בום – טראח"

ביום ג' 01.06.1948 בשעות הצהרים הבחינו תושבי העיר ובעיקר צעיריה בשלושה מטוסים כהים שחגו  מעל המושבה. מיד החלו הוויכוחים הרגילים האם אלו מטוסים שלנו או מטוסי אויב. הנימוק המשכנע ביותר בוויכוחים בין הילדים היה שמטוסים בצבע כהה הם המטוסים שלנו.  אולם, נפילת פצצה בקרבת ילדי ביה"ס נצח-ישראל החוזרים לביתם מהלימודים דרך מגרש שפיגל הביאה להכרעת הוויכוח. המטוסים הם מטוסי אויב שבאו על מנת לפגוע בנו. היו אלה שלושה מטוסים מצריים מסוג דקוטה שהטילו מספר פצצות אוויר נפיצות ופצצות תבערה על העיר.

ההפצצה הפתיעה את תושבי העיר ששהו אותה שעה בהמוניהם ברחובות העיר. אך הקב"ה זכר לעיר את חסד נעוריה את תמימות תושביה והגן עליהם בכוחו. ומספר הנפגעים היה קטן יחסית.

פצצה אחת נפלה והתפוצצה ב"מגרש-שפיגל" העליון ששכן בין הרחוב חיים-עוזר, רחוב הראשונים, רחוב העלייה השנייה ורחוב אוסישקין. המגרש נחצה על ידי שביל עפר אלכסוני ששימש כקיצור דרך להולכים בין רחוב נורדאו לבין רחוב נחלת צבי. באותה שעת צהרים 12.30 המגרש המה מילדים שסיימו את יום הלימודים בבית ספר נצח-ישראל והיו בדרכם הבייתה. במזל גדול רק חלק קטן מהילדים נפצע. כוחות ההגנה האזרחית וצוותי הרפואה ששהו באותו זמן בקופת החולים ברחוב נורדאו פינת קמינסקייה הסמוכה למקום האירוע יצאו לקראת הילדים הפצועים וההלומים עם אלונקות והכניסו אותם במהירות למרתף קופת החולים שם קבלו הילדים טיפול מידי הצוותים הרפואיים.

סלילת רחוב חיים עוזר, לשעבר מגרש שפיגל. צלם קומרינר, ללא תאריך

פצצה שנייה נפלה בחצר גן הילדים "גן-חנה" שמיקומו היה ברחוב הראשונים פינת רחוב למפרט. כיום נמצא במקום גן-ילדים עירוני ובחצרו נמצאים משרדי הטלוויזיה הקהילתית של העיר. הפצצה הייתה פצצת "נפל", היא נחתה על דופן חפירת ההגנה שנחפרה עבור הילדים בחצר הגן למרבית המזל ילדי הגן לא שהו באותה השעה בחצר הגן.

פצצה שלישית נפלה והתפוצצה בקרבת בית הקולנוע הדר ברחוב ההגנה (כיום מרכז-ברוך) כתוצאה מההתפוצצות נפצעו קל מספר אנשים. רסיסים מפצצה זו נמצאו שנים לאחר ההפצצה בדפנות קירותיהם של מס' בתים באזור.

פצצות ארבע וחמש  נפלו והתפוצצו בחצר ביתה של מש' שפיגל  (היו בעלי חנות עופות בשוק העירוני) בקרבת הרחובות האחים שטרייט לבין רחוב תל-חי. גם במקרה זה אירע נס ואחת הפצצות נפלה אל תוך בור ביוב עמוק ולכן השפעתה הייתה נמוכה. רסיס אחת הפצצות פגע בילדה (בת-4.5 ) אילנה ארליכמן ששהתה אותו זמן בביתה ברחוב תל-חי וכתוצאה מכך נקטעה רגלה. אילנה טופלה במשך זמן ממושך בבית החולים בילינסון.

כתוצאה מההפצצה היו מספר רב של נזקי רכוש, שמשות חלונות נופצו, חפצים כבדים נפלו. אלו גרמו לנפגעים הקלים. אחרי ההפצצה כל מי שלא שהה להפצרות הג"א לחפור מקלטים ולהגן על הבתים באמצעות עירום שקי-חול בכניסות הבתים מיהר לעשות כן.

מבדיקה שערכתי (זלמן חיימוב) בארכיון צה"ל מתברר שפצצות ה"נפיץ" שחיל האוויר המצרי הטיל היו במשקל של חמישים ק"ג ואלו של התבערה היו במשקל 25 ק"ג.                                            להפתעתי לא נמצא כל איזכור להפצצה על פתח-תקוה בארכיון צה"ל. כמו כן גם לא ברישומי חיל-האוויר ולא ביומני הג"א. לעומת זאת להפצצה על גבעת השלושה וכפר-גנים יש ויש סימוכין.  ההיסטוריונית החשובה ברברה טוכמן כתבה באחד מספריה שאחד מבעיותיו של כותב ההיסטוריה הוא המפגש הראשוני  עם "נערי הברזלים" היושבים דרך קבע בכניסה של יישובים. שיחה קלילה איתם מאפשרת שאיבת האינפורמציה על הנעשה בעיר או ביישוב בדרך קלה ביותר. הם זמינים ומשתפי פעולה. שואלת ברברה טוכמן, האם ניתן להתבסס על תיאוריהם של נערים או חסרי מעש היושבים הברזלים? בהיסטוריה של פתח-תקווה לא קיימת הדילמה הזאת כי רק נוער הברזלים זוכר ויודע מה התרחש בעיר. כשאלתי את מי שהיו בזמנו פרנסי העיר לא ידעו דבר אודות ההפצצה. אז פניתי אל הארכיון ואל הפרוטוקולים וישיבות פרנסי העיר.

בדיקת הפרוטוקולים ויומני מועצת העיר מתקופת מלחמת העצמאות הנמצאים בארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני נכתב  רבות על בקשות והאישורים לפתיחת חלון בבתי עסק קיימים למכירת גזוז, למתן אישור להקמת קיוסקים חדשים, עניינים של חיי יום יום. אני לא מוצא שום איזכור להפצצה עצמה כאילו לא הייתה. אולם, נמצאו איזכורים הקשורים בעקיפין לאירוע.הפרוטוקולים של מועצת העיר מופיעה בקשה לסייע לאב המשפחה במציאת פרנסה. התוצאה האב נתקבל כעובד קבוע בעיריה. בנוסף כתוצאה מהפצצה מאשרים לתושבים לחפור מקלט בחצר ריקה במגרז ריק ילד ביתם.

"נערי הברזלים" של אותם זמנים זוכרים היטב את האירוע שהשפיע עליהם כילדים קטנים. מקורות המידע לנתונים שהובאו לנכתב נאספו מהכותב עצמו (זלמן חיימוב) ומהאנשים שבאותם הימים היו תלמידים בבתי הספר בעיר: אפרים למקה, דודו נתנאלוב, שלום ברנרד, שמאי עציון, דוד בן-עזר, יאיר אסיסקוביץ הנפגעת אילנה שפירא. מידע רב התקבל גם מגבי בקשי שהיה בן 5 כשהייתה ההפצצה. משפחתו התגוררה בקרבת מקום הנפילה ברח' תל-חי הוא זוכר ששומר מפעל טקסטיל בקרבת מקום ירה באקדחו על המטוסים.

העיתונאי היחיד שכתב בפרוטרוט על ההפצצה היה אברהם בר-אוריין שהיה מורה בבית ספר נצח-ישראל. כתבתו הנרגשת פורסמה בעיתון הצופה.

הצופה 04.06.1948   הפצצת בכורה על פתח-תקוה  משהוא הורגש באוויר. איש לרעהו לחש, צריך להתכונן, ייתכן שהמושבה-העיר תותקף. למעשה, קיים אצלנו הג"א. רק לפני ימים מספר התווכחו על כך במועצת העיר, אם המפקדה יעילה, או לא, אם היא קיימת או שזה רק "כדי לצאת ידי חובה" . אנחנו "כמלומדי מלחמה", כלומר מימי מלחמת העולם השנייה אנחנו "יודעים" כי אין לדבר ממשות. וכי עניין הג"א הוא …כדי להעסיק מספר מפקדים.    אז, כשהארץ רחשה אווירת גיוס, התנדבו המוני העם, "עמך", וגם הם לבשו קובעי פלדה וסרטים על השרוול וצעדו ברחובות "חת-שתיים,  שמאל-ימין".  מעטים  ביניהם אף עמדו בלילות חשוכים והתריעו כלפי כל קרן-אור שבקעה מבין החרכים.  כל זה היה אז, בימי מלחמת העולם השנייה, אז הופצצה תל-אביב, ובני המושבה הסיקו תיכף את המסקנה… והעלו את שכר הדירה לפליטים שבאו לחפש מנוחה.      למעשה היתה הטירחה לשווא, מלחמת העולם השנייה לא חדרה למושבה בצורת הפצצות מן האוויר. המקלטים שנחפרו הצמיחו עשבים שוטים…  עם התקרב מלחמתנו הנוכחית, התייחסו אליה ברצינות יתר.  דיברו על הצורך בהאפלה.  והעירייה אף נענתה לצוו הממשלה וחדלה להאיר את הרחובות.  בבתים הפרטיים ואף במוסדות ציבוריים התייחסו בכל הרצינות לפקודת האיפול אולם… היא לא הוגשמה למעשה. אף על מקלטים דיברו, אבל מכלל דיבור לא יצאו.

היחידה שעשתה משהו – מחלקת החינוך העירונית, בבתי-הספר וגני הילדים הוכנו מקלטים. שם קיבלו את הדברים ברצינות.   עם ההפצצות על תל-אביב, אף כי לא היתה יציאה גדולה מתל-אביב כבימי מלחמת העולם בכל זאת נמצאו אחדים "בעלי לב חלש" שבאו למקום שקט ובוטח.

ולפתע – צופר אזעקה תוקע תקיעה גדולה. ושמועה אומרת כי אי-שם במבואות המושבה נפלה פצצה.

עם ילדים במקלט  ילדי בית הספר אינם יודעים חכמות. עם הישמע הצפירה מפקירים ילקוטים וספרים ורצים למקלט. המקלטים טרם שוכללו כל צרכם. שוכבים איפוא צמודים לקרקע ותרים למעלה אחר אווירון המנמיך טוס, ממש מעל לראש, הילדים נפחדים. הקטנים שבהם פורצים בבכי. אחת הילדות כבת שמונה משתיקה את חברתה, "אל תבכי, הם רוצים שאנחנו נבכה כדי שישמעו את קולנו", והילדה הבוכה משתתקת.

אחד המורים פותח בקריאת מזמורי תהילים. הילדים המבוגרים מבקשים שיקרא לאט ובקול רם כדי שיקראו אחריו. ילד אחד קופץ מהמקלט ורוצה לרוץ הביתה. המנהל רודף אחריו ומחזירו בכוח. "אין יוצאים בשעת הסכנה".

שני תלמידים שהיו רכובים על אופניים בדרכם הביתה רואים לפתע אווירון גולש וצולל מעל ראשם. הם מבחינים בסמל המצרי שעל הכנפיים, מפילים את אופניהם בקריאת "שמע ישראל"  ורצים לעבר הבית הראשון מתוך צעקה "היכן המקלט" :

ובגן ילדים אחד לא הספיקו לצאת הילדים למקלט והאווירון כבר זמזם מעל הראש. נשארה הגננת עם הפעוטות בתוך הגן.  התיישבו נמוך על הרצפה וישבו דמומים, כשהגננת עושה מאמצים לשלוט על עצביה היא ועצבי הילדים.  ובינתיים נופלת פצצה בחוץ על  סף המקלט, שהילדים במקרה לא היו בו. ברוך השם, על האיחור הזה.

טיבם של פקחים  פצצת תבערה הוטלה על ביתו של אחד הרבנים, הפצצה נפלה במטבח שעה שלא היה שם אדם. במטבח היו כמה פכים של נפט. פקח אחד שראה את הפצצה נופלת, פרץ את הדלת והספיק לטפל בפצצה המסוכנת ולכבות אותה כדין וכדת. ראוי פקח זה לציון ולפרס ולמש דוגמא לחבריו.

שני הילדים, שנמצאו אותה שעה ברחוב וחיפשו מבוהלים אחר מקלט, נלקחו על ידי שני פקחים שטיפלו  בהם עד שהרגיעום ואחר הארגעה שולחו לבתיהם.

לקח ההפצצה ההפצצה לא גרמה אבידות בנפש ואף לא נזקים ברכוש. אולם תושבי המקום למדו את הלקח כי אין לסמוך על הנס. באותו יום לאחר הארגעה, עסקו מאות תושבים בחפירת מיקלטים.      ובצאתך עם ערב לרחוב "נהנית" ממש מטיב ההאפלה. אף קרן אור אינה חודרת מבעד לחלונות ודלתות.    כותב אברהם בר-אוריין.

מצורפות מספר כתבות שפורסמו בעיתונות היומית המזכירות את ההפצצה.

המשקיף 03.06.1948  פתח-תקוה הופצצה אזור פתח-תקוה הופצץ על ידי מטוסי האויב בצהרי יום ג'. ראש העיר ומפקד העיר סיירו במקומות המופצצים. הנזק ברכוש היה קל.

דבר 02.06.1948  רבת עמון הורעשה מן האויר. נפגעו חצר המלכות. מחנה הלגיון ושדה התעופה.

מטוסי קרב עבריים הניסו מטוסי האויב משמי תל-אביב.                                                               שרון: מטוסי האויב הטילו פצצות על אזור פתח-תקוה.                                                            תל-אביב:  מטוסי האויב הטילו פצצות במבואותיה הצפוניים של תל-אביב. מטוסי קרב ישראלים הניסו את המתקיפים. חמשה נהרגו בהפצצות האויב באזור תל-אביב : חיים גלאנט מפתח-תקוה וארבעה נוספים.

הצופה 02.06.1948 רבת עמון, ג'ינין, טירה, וריכוזים בכביש ירושלים הורעשו בידי תעופתנו.

שרון- מטוסי האויב הטילו פצצות על אזור פתח-תקוה.

ידיעות אחרונות 02.06.1948  5 נהרגו אתמול בהפצצת מבואות תל-אביב.בהפצצה של האויב אתמול באזורי תל-אביב ופתח-תקוה נהרגו  5  אנשים. ביניהם שני ילדים. שמות ההרוגים –חיים גלנטי בן 43 מפתח-תקוה. יפה גולדרין בת 8 יוסף מדאר בן 41 ואשה בשם נעמי בת הקבלן שחורי) יחד עם תינוקה.

קהיר- (יו. פ)  הודעה מצרית אומרת כי מפציצים מצרים כבדים וקלים ערכו כמה התקפות מרוכזות על הבירה העברית תל-אביב. בפצצות נפץ, ופצצות תבערה. והדליקו אש בבית חרושת לפלדה.

שלושה ימים אחרי הפצצת פתח-תקוה הופצצה ראשון לציון. שם המזל לא שיחק לתושביה.

הבוקר  04.06.1948  (אתמול) התקפת אויר רצחנית על ראשל"צ. נשים וילדים- רוב קרבנות הרעשת הטרור [..] פצצות עזות נפץ ופצצות תבערה למרכז המושבה. ההתקפה החלה בשעה 12  בצהרים, כאשר הרחובות המו מילדים אשר חזרו מבית-הספר, או עקרות בית אשר מלאו את החנויות. [..] הפצצות בנות 50 ק"ג.  כ- 25 הרוגים רובם נשים וילדים, רבים נשרפו חיים, וקשה היה לזהותם. החללים הובאו לקבורה בשעות הערב.                                                                                                                             כתב וחקר זלמן חיימוב                                                                                                                 ערכה לדפוס נוני ירון                                                                                                                     הערה לצערי אין גם עדיות מצולמות של ההפצצה.

 

פורסם בקטגוריה מלחמת העצמאות, מתוך הארכיון, רחובות בפתח תקוה, רפורטג'ות מתוך הארכיון | עם התגים , , | תגובה אחת

מגן דוד אדום בפתח תקוה

ארגון מגן דוד אדום נוסד בימי מלחמת העולם הראשונה בקרב הגדודים העבריים. החיילים שראו בהיותם ראשוני היהודים בהיסטוריה הנלחמים בקרב בני עמם  ובשם עמם  העדיפו קבלת טיפול רפואי מידי אחיהם היהודים. (אם כבר צבא יהודי, אז מוטב שהכל יהיה יהודי).

הארגון קם כחלק מגל ההתעוררות הלאומית שתפס את יהודי העולם בעקבות שחרור ארץ-ישראל ובעיקר בעקבות הצהרת-בלפור.  אחת המטרות להקמת הארגון בא"י הייתה  לחסום את כניסת ארגון "הצלב האדום" מלהיכנס לישראל ולפעול בה. מנהיגי הארץ את חששו מפעילות מיסיונרית נוצרית.  בארה"ב החל לפעול הארגון בשנת 1918 במטרה לבצע פעילות רפואית וסניטרית בא"י.

ב 7 ביוני 1930 התכנסו בתל אביב ד"ר משולם ליבונטין ד"ר אריה אלוטין ועוד חברים וביחד הקימו את האגודה "אגודה לעזרה מהירה – מגן דוד אדום".

חשיבות גדולה ומכרעת באותם ימים הייתה לשמירה על סניטציה והיגיינה זאת עקב המגפות הרבות שפשטו בעולם ובארץ ישראל  בימי המלחמה העולמית. (בחלקן בגלל תנועות הצבאות ההמוניות). בעיקר זכורה מגפת ה"שפעת הספרדית" שהפילה מיליוני חללים וגרמה נזק רב.

מנהיג יהודי ארה"ב  ברנדייס נחשף למגפת הקדחת בא"י. בפגישתו עם הגנרל אלנבי משחרר ארץ-ישראל הזהיר אלנבי את ברנדייס מנהירה המונית של יהודים לארץ-ישראל. בטרם הודברה בה

פלוגת מגן דוד אדום, על יד בית הבריאות שטראוס, בהנהלת ד"ר נח פלר. שנת תרצ"ד, תל אביב. ד"ר נח פלר במרכז. אוסף אישי פרופ' נח פלר

מחלת הקדחת.  אלנבי העלה בפני ברנדייס את הנתון המדהים שמרבית החללים בצבאותיו נפטרו כתוצאה מהקדחת ולא מפעילות מלחמתית.

בכתבה בעיתון "חדשות הארץ" מיום 17.7.1919  נכתב שארגון "מגן דוד האדום" נוסד בפ"ת בסוף חודש אייר (סוף מאי 1919). לכבוד חג השבועות הזמין הארגון הפתח-תקוואי מאה חיילים מהגדוד הל"ח כדי לשמח את מתנדבי הגדוד בנשף יפה ומרובה הגוונים. יוזם הפגישה היה הד"ר יצחק אפשטיין שהגה את רעיון הקמת הארגון בפתח-תקוה. הנשף בוטל עקב השמועות על הפרעות שהתחולל באותם ימים ביהודי פולניה. החיילים סודרו בבתי משפחות פתח-תקוואיות ובמקום נשף נאספו לשמיעת הרצאות בבית הוועד. ובסופו של יום הוסעו בעגלות  לתחנת הרכבת בראש-אל-עין. ובידיהם מתנת המושבה פ"ת. תמונת המושבה במעטפה מפוארת.

עם סיום ימי המשטר הצבאי הבריטי בישראל והקמת השלטון האזרחי הסתיימה פעילותה של "מגן דוד האדום" בישראל ובפתח-תקוה בצורתו זו.

הארגון חידש את פעילותו בפתח-תקוה במאורעות תרצ"ו עקב מספר הנפגעים הגדול, ריבוי הפצועים בתאונות עבודה בפרדסים, בחקלאות ובחרוש  ובתאונות דרכים. סיבות אלו  הובילו קבוצת תושבים מפ"ת לפתיחת סניף מגן-דוד אדום בפ"ת. בתאריך 2.12.1936 הונח היסוד למגן דוד אדום בפ"ת. מד"א בפ"ת נוסדה ללא תקציב, אך משהוברר לכול חשיבותו של המוסד, נהרו אליו הרבה מתנדבים וחברים תומכים (כספית). הרופאים שהובילו את חידוש הסניף היו: ד"ר ביחובסקי, ד"ר יצחק אפשטיין, אליהם נוסף הד"ר נוסבוים לצורך ניהול הארגון הוקמה מועצה למען מד"א בהשתתפות מרבית מנהיגי ומנהיגות המושבה והעיר. מרבית המוסדות במושבה החלו משתתפים באופן קבוע בתקציב המוסד. המבנה הראשון שהעניקה הנהלת המושבה למד"א היה הצריף ששימש את באר המושבה בפינת רחוב חובבי-ציון ורוטשילד. בעזרת תרומות עלומות שם וסיוע של מד"א הארצי נרכש אמבולנס.

הנהלת מגן דוד אדום בפתח תקוה, צילום לילה. מימין יושבים : גברת טרופה, ? , ניסן רוזנברג, ד"ר ביחובסקי יצחק, ד"ר נח פלר, ? , ? ,

בימי השלטון הבריטי. לקח ארגון ההגנה  "טרמפ" על  "מגן-דוד אדום". חבריו (בעיקר נשים ומבוגרים) הצטרפו לארגון, ביצעו בו פעילות רפואית גם עבור "ההגנה" ואף הגיעו להיות בין ראשי הארגון. חברי הארגון העבירו ידיעות והודעות בין עמדות "ההגנה" שהיו ממוקמות על גבעות בין מגדל צדק לבית אריה.

האזור בו ניתן בתחילה שרותיו של מד"א פ"ת החל מדרום חדרה עד בני-ברק בדרום מזרח.

הודעה בעיתון המשקיף 12.1942 מתארת כי:  למד"א נמסר המגרש העירוני ברח' ז'בוטינסקי מאחורי ביה"ס לילדים מיוחדים.

בינואר 1946 נחנך ביתו החדש של מגן דוד אדום בפ"ת במגרש שניתן ע"י העירייה. אחד מפעיליו המפורסמים של הארגון היה דוד הכורך (אורבך).

בשנות התשעים עבר בית מגן-דוד אדום למקומו החדש ברחוב "המכבים" 30.

כתה זלמן חיימוב

ערכה לפרסום נוני ירון

פורסם בקטגוריה ארגון, ארכיון, מגן דוד אדום, רפורטג'ות מתוך הארכיון | עם התגים | כתיבת תגובה

70 – 140 – 70

פתח תקווה בת 140 – 70 שנה לפני – 70 שנה אחרי

נאומו של יוסף ספיר בישיבת מועצת העירייה מיום ז' אייר 16.5.1948 כיומיים לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל

בחרנו להביא לפניכם את נאומו של יוסף ספיר ראש העיר השני של פתח תקווה. נאום מרגש אותו נשא ספיר בישיבת חגיגית של מועצת העיר כיומיים לאחר הכרזת המדינה בתאריך  ה' באייר ה' תש"ח, 14 במאי 1948.

חגיגות לאחר הכרזת המדינה. נאומים חגיגיים במרפסת ומשאיות עם מתגייסים. צלם לא ידוע

כיצד מחבר ספיר בין כינונה של המדינה על רקע קרבות מלחמת העצמאות להקמת המושבה פתח תקווה 70 שנה קודם. פתח תקווה כמחוללת ראשית ההתיישבות המתחדשת בארץ ישראל. ספיר ממשיך את קו המחשבה והפעולה של מייסדי המושבה ורצונם למתג אותה ולקשר בינה ובין מאורעות גבורה היסטוריים של אנשי הישוב. לדוגמה: חיבור גבורתם של נופלים בני המושבה במאורעות תרפ"א (1921) עם גבורת נופלי קרב תל-חי (1920).

ההבנה שזו מלחמה של חיים או מות צצה מכל משפט. המשימה הקשה שהיישוב עומד בפניה וחובתו לקרבנות השואה ולאודים המוצלים שארית הפליטה, והגשמה של החזון בן אלפיים שנה לעם חופשי במולדתו. חשוב להבין את מקורות היסוד לתפיסה זו אותן ספג מאבי סבו יעקב הלוי ספיר ואביו אליהו ספיר.

יוסף ספיר, ראש העיר השני של פתח תקווה. שנות כהונתו 1940-1951

יוסף ספיר ראש העיר השני של פתח תקוה, נולד בפתח-תקוה ביום כ"ו בשבט תרס"ב 1902.1.27 לאביו אליהו ולאמו מינה דור רביעי בארץ. יוסף ספיר גדל במשפחה של אנשים פעילים למען החברה והחזון לגאולת עם ישראל בתפוצות ואחר יישוב ארץ ישראל היה אור לרגליהם.

אבי סבו יעקב הלוי ספיר היה שד"ר (שלוחה דרבנן=שליח של רבנים) ובמסעותיו הגיע לאירופה ולארצות המזרח הרחוק במטרה לגייס כספים לשם חיזוק הקהילה האשכנזית בירושלים וכן ללימוד ולהכרת מנהגי העדות מהגלויות השונות. הוא היה זה שהביא את בשורת ציון ליהודי תימן והעשיר את העולם היהודי במערב במידע על יהדות זו שעד לאותם ימים הידיעות אודותיה היו בעיקר אגדות ושמועות. את מסעותיו תיאר בספר "אבן-ספיר". בשנת תרל"ב השתתף בחברה הירושלמית "פתח-תקוה" שאמורה הייתה לייסד מושבה עברית על אדמות יריחו .

אביו של יוסף, אליהו ספיר ,התחתן עם מינה בתו של הביאליסטוקי האמיד בנציון שאטיל וכך זכה הירושלמי בבעלות על חלקת קרקע חקלאית בפתח-תקוה עוד בהיותם ביהוד. אליהו עבד כרועה צאן וכאיכר, שימש כמורה בביה"ס יק"א בפ"ת ועסק בבלשנות. לאחר פיטוריו מיק"א החל לעסוק בבנקאות  והגיע לתפקיד מנהל בנק אפ"ק ביפו. בין היתר פעל רבות לרכישות קרקעות  להרחבת ההתיישבות היהודית. ספריית "ספיר" על שמו.

אליהו ספיר, צלם ותאריך לא ידועים

יוסף למד בביה"ס "עזרה" ביפו, בבי"ס פיק"א בפ"ת ובבית המדרש למורים בירושלים, השתלם בלימודים כלליים ובידיעת שפות (ערבית, אנגלית, גרמנית). פטירתו הפתאומית של אחיו אילץ את יוסף לחזור לפ"ת וליטול עליו בגיל 17 את עול ניהול המשק המשפחתי. הוא השתתף בפועל בהגנת פתח-תקוה בכ"ז בניסן תרפ"א –1921 והיה פעיל בארגון השמירה וה"הגנה". נמנה על מייסדי אגודת "החקלאי", "בני ברית" ו"בני בנימין". מילא שליחויות רבות מטעם "התאחדות האיכרים". יוסף היה פעיל בוועד החקלאי של התאחדות האיכרים והגיע אף להנהלתה המרכזית. נשלח מטעמם לארה"ב ולספרד ללימוד מעמיק של עיבוד הפרדסים, דרכי אריזת הפרי ושיווקו. הוא הרבה לכתוב מאמרים בנושא גידול ההדרים, ובנוסף השתתף במאבק לחיזוק הגוש האזרחי אל מול מפלגות הפועלים. היה ממנהלי "פרדס-סינדיקט" ושימש גם כנשיא המועצה הכפרית בפ"ת בשנים 1938-1940.

בשנת 1940 נבחר לראשות העיר פ"ת כנציג הגוש האזרחי ושיתף בהנהלת העיר גם את מתנגדיו נציגי ההסתדרות. בהיותו ראש עיר החלה מהפכה גדולה בעיר של נטישת החקלאות ומעבר לתעשייה.

ספיר הצליח להוסיף מקורות תעסוקה לשירות המאמץ המלחמתי הבריטי, הרחיב ופיתח את אזורי התעשייה בעיר והחל בתכנון התפתחותה של פתח-תקוה להיות עיר ואם בישראל.

יוסף ספיר סוקר מסדר נוטרים בטקס קבלת המשטרה מידי הבריטים. צלם ותאריך לא ידועים

כראש עיר גילה אומץ לב אזרחי ביציאתו במעשה ובכתב כנגד "התרמות" כספים כוחניות שביצעו חברי המחתרות . בשנת 1941 נעשו מספר ניסיונות לפגוע בו ובבני ביתו בהשלכות פצצות לביתו.

יוסף היה כל ימיו פטריוט פתח-תקוואי ששמר על זכויות פ"ת ועל ראשוניותה בהתפתחות החקלאית והביטחונית. תמיד נהג לציין את חשיבותה של העיר בשלבי ההתפתחות היישובית ותרומתה ליסוד המדינה שאת שורשיה ראה ביסוד פתח-תקוה.

טקס יובל ה- 70 לפתח תקווה. מעל בימת הכבוד במגרש מכבי עומדים: חולדה ספיר, הרמטכ"ל דורי, פולה בן גוריון יוסף ספיר, דוד בן גוריון, אברהם שפירא, צלם צ'סניק פרד, 1949

יוסף שימש כראש עיר במשך כ- 11 שנה ובשנת 1951 הפסיד את ראשות העיר לנציגי מפלגות הפועלים. ביום התפטרותו מראשות העיר  נפרד ממנו זלמן יואלי נציג הפועלים במועצה שהרבה להתעמת איתו במשך כל שנות היותו ראש עיר. וכך אמר יואלי:"אני מודה לספיר ואומר: "בגדיו- בגדי כהונה מורדים ללא כל רבב עליהם". "כל הברכות למר ספיר מבחינה אישית".

הקריירה הפוליטית של יוסף ספיר לא הסתיימה בכך והוא נבחר למועצה המכוננת (היא הכנסת הראשונה) בינואר 1949.בתורהסתדרות הציונים הכלליים – מפלגת המרכז. בין היתר כיהן כשר בריאות וכשר תחבורה בממשלות בן-גוריון וכן כיהן כשר בלי תיק בממשלת האחדות הלאומית. בממשלת גולדה מאיר כיהן כשר מסחר ותעשייה.

לווית יוסף ספיר יוצאת מרחבת הערייה, צלם לא ידוע

ספיר נפטר ביום ט"ו אדר תשל"ב (1972). הוא הונצח בקראת רחובות על שמו במקומות שונים בארץ, קריה בפ"ת, מכון למחקר, והישוב כרמי-יוסף נקרא על שמו. רעייתו: חולדה, בת שלמה ואסתר יטקובסקי מראשוני פתח-תקוה. הייתה פעילה חברתית למען מעמדן של נשים כשנבחרה כראש תנועת הנשים הליברליות. כמן כן נטלה חלק פעיל בפעילות הציבורית של ספיר. ילדיהם: אליה ואורנה.

תודות רבות                                                                                    לזלמן חיימוב המעלה כל פעם מסמכים ואירועים מרגשים מתוך הפרוטוקולים שבעזרתם הוא מעיר ומאיר על אירועים ודמויות היסטוריות.                                              תודה לדוד ליברמן שנמצא תמיד לעזר בכל שנבקש.

הערה: נאום יוסף ספיר מופיע בפרוטוקולים של ישיבות מועצת פתח תקוה 1948-1949                 (סימול: 008.006-18). הדברים נכתבו במהירות תוך כדי כתיבת פרוטוקול הישיבה. אין אנו יודעים מי הכותב. התרגשות גדולה וההכרה בגודל המעמד ניכרת מאופן הנאום עצמו וגם בכתב ידו הלא ברור של כותב הפרוטוקול .

כתבה וערכה נוני ירון

           ישיבה חגיגית של מועצת העיריה מיום ז' אייר 16.5.1948

          לכבוד המאורע ההיסטורי של ההכרזה על מדינת ישראל.

  נוכחים ראש העיריה מר י.ספיר. חברי המועצה, כב' הרב הראשי ר' ר' כ"ץ ונציגי ציבור.

ספיר: כבוד הרב, חברי המועצה, נציגי הציבור, ישיבת המועצה היום מתקיימת כבר במדינה, במדינת ישראל הקמה לתחייה, חלום של דורות, שאיפה של מיליונים הפכה למציאות. תפילה של עמנו במשך כל שנות גלותו לשוב למולדתו לכונן את הריסותיה ולהקים בה מחדש את מלכות ישראל, הנה היא לעינינו מתגשמת בפועל ובמציאות. אמנם רק בחלק של ארצנו לעת עתה. בצורה המבותרת, אבל העם העברי בכל קבל את המדינה בחלקה של הארץ כחלק ראשון של הגשמת שאיפותינו הלאומיות. קשה אולי עוד היום להסתגל  או לחוש באותה המהפכה העצומה שחלה בחיי העם העברי ובפרט כאן.  ישוב שהיה מאז התנחלותה של פ"ת בעל מהות ממלכתית שכבר בראשיתו נקבעה דמותו המדינית ובכל הכלים אשר יצר כבר הניח את היסוד למדינה הקמה, אבל בכל זאת  יכולנו  ומבין אלה אשר באו מכל העליות השונות.

  כיום אנו הננו עם עצמאי בארצו. תחושה אשר במשך אלפים שנה לא יכולנו להרגיש אותה, בוודאו עוד. נחוצה שהות מסוימת עד שכולנו נתכנס לתוך החיים החדשים שלנו.  נותקנו עכשו מכל שיירים של הרגשות גלות, בפועל במציאות  אנו הננו מדינה, השתחררנו פה בארץ משעבוד של זרים, השתחררנו מפסיכוזה של שיעבוד,  השתחררנו משלטון של זרים, השתחררנו מכל כבלים שעוד קשרו אותנו אל הגוי השליט  במדינות ובארצות שאנו היינו גרים ובארצנו אנו שהוא היה השליט זר. בשעה זו שעה היסטורית

מאורע שקשה להגדיר אותו. ובעצם המאורעות השוטפים  אין אנו יכולים אלא להגדיר אותו בשעה גדולה זו אנו חייבים לזכור את כל אותם המיליונים.

נקנתה חרותנו במיליונים של אחינו שנשחטו ושנהרגו. מחצית שלמה של אירופה שהציקה… נזכור את כל הקרבנות הקדושים והיקרים שלנו, בנינו אשר נפלו במלחמה ובמערכה במשך כל השנים בכל רחבי הארץ במאבקנו נגד השלטון במלחמתנו נגד הצבאות השגנו במגבלות האחרונה כל אלו אשר בדמם קנו את שחרורנו אשר לא פחות  ולא יותר, בתקופה האחרונה לא פחות מאשר אותו המאמץ העצום  אשר השקענו בממון ובזיעה  להם אנו חייבים את הערכתנו, הקרבנות הקשים  שהקריבו קרבנות מתוך התלהבות שקשה למצוא דוגמתה. המאורע הגדול  של  תקומת המדינה קם והיה בעצם הימים של מאבקנו בשעות ספורות  שלאחר הכרזת המדינה. אנו כבר עומדים בקשר מלחמה עם כל סביבותינו  מכל הצדדים מתנכלים אלינו מתנגדינו  ואויבים בינם  לבין עצמם התאחדו כדי לנסות גם עכשו למנוע ולהרוס את הבנין הגדול שלנו. לא יותר כנופיות לא רק אספסוף שלחו מולנו אלא צבאות סדירים של מדינות שהתחברו להשמיד  ולמחוק את ישראל.  אנו יודעים את כוחם, לא נזלזל בו וגם  לא נפריז בו ואנו יודעים  גם את כוחנו ומכאן נשלח את ברכותינו לכל בנינו  העומדים במערכות המלחמה על ….. מדינתנו בחזית הראשונה  ואלה אשר בעורף ברכותינו להם גאוותנו עליהם תפילותינו לרבון העולמים ישמור וינצור אותם ויחזירכם עטורי ניצחון. הפעם לא רק הננו מגינים על נקודה זו או אחרת של הישוב אלא אנו מגינים בפעל ולמעשה על המדינה ואנו  חייבים לעשות זאת במשך חדשים הפריעו בעדנו להקים את השלטון הציבורי ביהודה השלטון  אשר הותר עשו כל אשר ביכולתו  לסדר למנוע לנו להתכונן  למועד שאנו נשאר עם אלוקינו פנים מול פנים.

 אנו מאמינים שכשם שעד עתה  לא עלה הדבר בידי אויבינו לא יעלה מלעכב מלהקים את מדינתנו לא יעלה  הדבר בידם היום.  כבר אנו רואים את הניצנים הראשונים של עליה חופשית אלפים אלה יבואו ואנו מקדמים אותם בברכה. ברכת אחים אשר מצפה בכיליון עיניים לקיבוץ גלויות. והם יהיו איתנו באש ובמים. הסכנות האורבות לנו במרכז המדינה ובכל נקודה ונקודה אשר בספר ובחזית גרמו לכך שהמאורע ההיסטורי הזה הוא חג בכל רחבי המדינה.

מתוך התאפקות לרגלי השעה וגם אנו מציינים את המאורע הזה בישיבה חגיגית זו של המועצה מתוך ציון לכל אותם  תפקידים הקשים אשר עומדים לפתחנו- לפנינו מאבק לא קל אל נשלה את עצמנו  הסכנות עדיין גדולות והעם היושב היום בציון חייב להתכונן למאמץ טוטלי לגיוס טוטאלי מלים אלה הן לא פרזה מילים אלה הם מציאות. ואנו רואים את זה היום איך שהוא התאזר היום בכדי להיות מוכן לאותה

המערכה המכרעת אשר תקבע את גבולה של המדינה ואשר תבטיח את גבולותיה  אשר נפרוץ אותם בעורמה. מאמץ אשר יהיה הולם את המאמץ שלנו.

 אנו יכולים להיות גאים בכך כל אותם המאות והאלפים של העם העברי הנמצא כאן בארץ. כולם דרוכים הנער אשר יכולים להתברך בו ולהתגאות. 

ואלה אשר אינם להחזיק בנשק ממלאים את תפקידם בשקט. כך חי עם חי. אלה הם הסימנים של עם בריא, אנו כבר השתחררנו. מדברים אלה והפכנו כאן להיות עם חזק בריא בנפשו וברוחו.

 אנו בטוחים בניצחוננו גם אם יעלה לנו בקרבנות  גדולים, כיום דרכנו ברורה מלחמה ללא רתיעה על שלמות מדינתנו. כי האויבים והנסתרים מתכוננים לצמצמם את אותו השטח שניתן לנו. מלחמה זו  תהיה קשה ואכזרית. בימים האחרונים  אבדנו חיי עבר. בתוך ים עכשו  לאחר עמידה של גבורה למופת לא נוכל להרשות לעצמנו להפקיר יותר נקודות להפקיר אותם  נקודות. להפקיר יותר ישובים. מאמצנו מוכרח איפה להיות מכופל ומכופל.

 בטוחני כי כולנו כאיש אחד נמלא את חובתנו כלפי העם נצטרך גם  להמציא לכך,  אנו זקוקים לאמצעים בלתי מוגבלים, כי ללא הנשק וללא מאמץ לא בנקל נוכל לעמוד. הישוב הזה אשר הפך עכשו  למדינה  מראה יום יום את נכונותו, נקרא ונתבע לתת מכל אשר בידנו בכסף וברכוש כדי לאפשר לבנינו ולחיילינו לעמוד במערכה. נצטרך אגב המלחמה  לכונן את מוסדות שלטוננו ואת מכשיר השלטון, נצטרך להראות מדה  גדולה של נבונות , עמדנו פעם במצב דומה, וחיידקי הפירוד אך הביאו לנו את החורבן. קשה להשוות אז את מלחמתנו נגד רומא, אם היו יותר קשים או יותר קלים, אבל בלי ספק שהפרוד אז הביא את החורבן. נציין מתוך הערכה את מידת האחדות שהוכחנו במלחמתנו זו למרות כל הקשיים והגורמים לפירוד והוכחנו זאת  לפני כל העולם כי העם היושב בציון, עם אחד, אנו מאמינים כי מלחמתנו לא תארך הרבה אנו מאמינים כי בקרוב נפסיק את ההסתערות הזאת ונגרש אותם מארצנו ונתחיל מחדש בניין ויצירה בארצנו כי בבניין ויצירה התחלנו מאז הנחת היסודות של המושבה הזאת. מאבקנו להקמת המדינה השלמה אשר התחיל בארץ לפני 70 שנה. ונמשך עד אשר נשיג את כל שאיפותינו הלאומיות. נקיים ונקומם את  מדינתנו על פני הארץ כולה ונראה את כל אחינו חיים חיים משוחררים  מכל שעבוד זר ואז נוכל לאמור כי הגענו אל שלמות השאיפות והגשמת שאיפותינו  של חלום הדורות בשובו למדינתו העברית בכל רחבי הארץ.

 

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, מלחמת העצמאות, מתוך הארכיון, ראש עיר, ראשי העיר | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

כוח האבן, כוח הבזלת נזכור את כולם – אנדרטאות

"קורות הארץ הזאת חקוקות באנדרטאות העץ, האבן והברזל.
אנשי הארץ המיוסרת הזאת עוצרים לידן – ושואלים.
הרבה כח טמון בשאלות הללו, בסקרנות לדעת, ללמוד ולזכור."

                                                                                                 (יצחק רבין, 1989.)             הזיכרון הוא מושג בסיסי בחשיבה היהודית. הוא כורח קיומנו שנובע משנים רבות של חיים בגולה. עם קטן שלא יכול להרשות לעצמו לשכוח. לפי האימרה של חז"ל "אין עושים נפשות לצדיקים; דבריהם הם זיכרונם" (ירושלמי, שקלים מז א) מבטא את דעתם של חכמי מחשבת ישראל. חכמים שיצרו בחייהם ודבריהם מדברים בעד עצמם. מחד, אנדרטאות הן מצבות אבסטרקטיות המייצגות את המופת והגבורה והן נותנות משמעות וזיכרון וצאידך אינן מעודדות את הפולחן. בדרך כלל רוב האנדרטאות ממוקמות לזכרם של צעירים שלא הספיקו בחייהם ליצור מורשת רוחנית ואת פועלם אנו מנציחים ומכבדים. לכן שלא כאמור במשפט חז"ל "דבריהם" יעמדו לזכרם אלא מעשיהם. האנדרטה היא האמצעי לביטוי רעיון מופשט ככל האפשר.בין אוסף התצלומים בארכיון שלנו מצוי מקבץ גדול של תצלומי אנדרטאות שונות המנציחות נופלים ואירועי קרבות מכל רחבי הארץ. מחקר וחיפוש אחר מידע לסיבת הימצאותם של התצלומים לא העלה דבר. ניתן לשער לפי גודלo הפיסי של התצלומים והמגוונם הרב, כי הם שמשו לתערוכה אחת מיני רבות שהתקיימה בין כותלי יד לבנים בסביבות שנות ה- 60. תערוכה אחת מתוך מאות פעולות של ברוך אורן במסגרת המשימה הגדולה שלקח על עצמו לחינוך ושימור הזיכרון המקומי והלאומי והנגשתו לדורות הבאים.

הזחליל המוצב בגן העצמאות יד לבנים בפתח תקוה, צלם לא ידוע, שנות ה-70

אנדרטת זיכרון לרב סרן ניר יוגב שנפל ברמת הגולן 1992. נמצאת בבגן העצמאות יד לבנים בפתח תקוה. צלם לא ידוע

 

בימי קדם מצבות לזכר פולחן נשברו ונהרסו. בעודן מצבות לציון אירוע היו מקובלות: יהושע השתמש באבני הירדן לסימול 12 שבטי ישראל בעת חצייתם את הירדן. יעקב בונה הקים לזכרה של רחל רעייתו בדרך אפרתה.

אילנה שמיר בספרה "הנצחה וזכרון" בודקת את התהליכים והכוחות הרבים הקשורים בהקמת האנדרטה ובנייתה. אלו לא תמיד גלויים לעין. קיימת דינאמיקה בין הגוף המבקש להנציח, בין האמן המעצב והנוף בו מוצבת האנדרטה. לנוף יש משמעות סימלית על מיקומה באשר למיקומה כאשר זו משמת כאתר זיכרון המשתנה בהתאם לתהליכים פוליטיים.

כשאנו מסתכלים וחוקרים בנושא יש לשאול שאלות מעשיות כגון: מה הסיפור? למי הוא נועד? כיצד רצו לספר את הסיפור? לאחר הבנייה יש לבדוק את הקשרים בין הקהילה המנציחה מול צרכני הזיכרון המקומיים וכיצד השתלבה פעולת הזיכרון בבניית זיכרון  קולקטיבי לאומי.                                              בתקופה שלפני קום המדינה הארגונים מהממסדיים היו אחראים לבניית אנדרטאות הנצחה. לאחר קום המדינה משנות ה- 50 ואילך עברה לידי יזמים פרטיים, יוזמות אישיות של משפחות שכולות, חברי הנופלים ורשויות מקומיות. קיימים קשרי גומלין בין הגופים השונים: משפחות, חברים, רשויות מקומיות, קיבוצים ומושבים והממסד הצבאי הפוליטי והציבורי.

אופיין של מצבות הזיכרון משתנה עם הזמן. לעיתים אנדרטה מקומית הופכת לאתר לאומי. ככל שחגורת הפעילות מסביב גדלה, הוספת מוזיאון או חדר זיכרון הכולל פעילות חינוכית בו גדלה משמעות הזיכרון. לעיתים הופך אתר הנצחה ליעד תיירותי שנערכים בו אירועים, פיקניקים עצרות ומופעים כמו האתר "יד לשריון" בלטרון. הצבת נר תמיד במשכן הכנסת באה להדגיש את ההיבט הממלכתי לאומי.

מצבה לזכרון דב גרונר, מול משטרת רמת גן. צלם ושנה לא ידועים

כיום אנדרטאות עשויות מחומרים שונים, לא רק גל-עד ומצבור של אבנים. אלא שימוש באבן טבעית, יציקות בטון, רשת פלדה ומגדלי מים בקיבוצים. גם גרוטאות של כלי מלחמה, רובים וקסדות המעוצבים על ידי אומן ליחידה אחת. מבחינה אמנותית סגנון העיצוב של האנדרטאות הושפע מזרמים שונים באמנות לתקופותיה השונות. בשנים הראשונות לאחר קום המדינה סגנון הפיסול היה פיגורטיבי. צורה ברורה כדוגמת פסלי חנה אורלוב.  הדגש הופנה לדמות האדם כדמות הרואית, דמות החלוץ נושאת נשק או כלי חקלאי.

עם השנים הפכו האנדרטאות לעבודות גדולות נטועות בנוף ופיסול סביבתי כדוגמת אנדרטת חטיבת הנגב, מעשה האמן דני קרוון, ליד באר שבע.

לאחר מלחמת ששת הימים הפכו האנדרטאות לצורות מופשטות עשויות ברזל וחלקי כלי נשק. מוכרות מאוד עבודותיו של האמן יגאל תומרקין.

לאחר מלחמת יום הכיפורים ננטש הסגנון הבומבסטי, המשלב מתכת ובטון, לגלעד שנוצר מאבני המקום שבו נערך הקרב או אתר הלחימה. אנחנו יכולים לראות אנדרטאות מסוג זה ברחבי רמת הגולן כדוגמת אנדרטת הג'יפ או אנדרטת גדוד 74.

עם הזמן נוספו דרכים שונות להנצחה. הדרך בה הופך הזיכרון לחלק בלתי נפרד של הנוף על ידי יצירת נקודות זיכרון בעזרת כלים מודרניים כמו: מסלולי הליכה במרחבים של נוף לזכר נופל, הקמת נקודות מצפור בנוף, אתרי מורשת קרב של חילות צה"ל כמו :אתר גולני בצומת גולני. כמן כן, כיום נעשה שימוש בכלים המגוונים שמציעים כלי הרשתות החברתיות ואתרי האינטרנט.

האנדרטאות מחברות בין ההיסטוריה והנוף הגיאוגרפי. הן יוצרות קדושה חילונית המחברת בין עבר להווה ובין המתים לחיים. דרכן נוצר החיבור בין היחיד לקהילה. הן הוקמו לזכר אירועים ואנשים הקשורים בתולדות הציונות ומלחמות ישראל. הן מכבדות נופלים בודדים או קבוצות ויחידות ומאפשרות השלמה עם המוות וההכרה כי נפילת היקר לנו הייתה בעלת משמעות וצידוק. בהיבט החברתי הפכו האידרטאות למוקדי פולחן הקשורים במיתוס של גבורה והקרבה לרבות כלי ליצירת זיכרון קולקטיבי לאומי.

אנדרטה לחללי מאורעות תרפ"א בני פתח תקוה, טקס חנוכת יד לגיבורים יובל ה- 25 להגנה ולגבורה, צלם ניסן בן נעם

כתבה: נוני ירון

ערך: דוד ליברמן

 

מקורות בעברית

שמיר, אילנה. 1996. הנצחה וזיכרון. ת"א: עם עובד.

עזריהו, מעוז. 1995. פולחני מדינה. שדה בוקר: המרכז למורשת בן-גוריון.

"ובדמם הבוקר יעלה – זיכרון והנצחה בישראל", בעריכת אלי שילר וגבריאל ברקאי, ירושלים, הוצ' "אריאל"

"דפוסים של הנצחה", בעריכת מתיתיהו מייזל ואילנה שמיר, ישראל, הוצ' משרד הביטחון

מיתוס, זיכרון, בעריכת אוחנה דוד, קיבוץ המאוחד, 1996.

פורסם בקטגוריה אנדקטאות, אנדרטאות, יד לבנים, מלחמת העצמאות, מתוך הארכיון, נופלי פתח תקוה | עם התגים , , , | 2 תגובות

כשארכיונאית פוגשת אספן – סיפורו של יקב פרידמן

כשאספן וארכיונאי נפגשים קיים איזה מתח בין השניים. כל אחד חושב שהחומרים שיש אצל השני צריכים להיות אצלו. לא כך המקרה שלנו.                                                                                        ההיכרות שלנו החלה בביקור שערך הדי אור בארכיון בחיפוש אחר מסמכים הקשורים לתעשיית היין בפתח תקוה. סחפה אותי ההתרגשות של האדי בכל הקשור לנושא התפתחות תעשיית היין ותרבות היין בארץ ישראל. הבלוג של הדי ועמוד הפייסבוק שלו הם חגיגיה לחובבי נוסטלגיה. האוספים שלו חובקים תחומים רבים. עיקר האהבתו הוא תחום היין.                                                                                        מאמר פרי עטו של הדי מספר את גלגולי יקב פרידמן המפורסם של פתח תקוה.

שמעון פרידמן נולד בשנת 1853 בטבריה למשפחה חרדית, והתחנך כתלמיד בחסידות קרלין. הוא עסק במסחר  אולם לא ראה ברכה בעמלו והחליט לנסוע לברלין ללמוד את מלאכת ייצור האלכוהול. כשחזר לארץ בסוף שנת 1889 התיישב בחיפה והיה אחד מעשרת היהודים האשכנזים הראשונים שהתגוררו בעיר. הוא הקים בה מפעל לייצור משקאות חריפים שונים.

כיכר המייסדים , ביתן תזמורת כינור ציון. וברקע יקב פרידמן, צלם בן נעם ניסן, תאריך לא ידוע

ב-25 בנובמבר 1889 כתב תושב חיפה בשם יצחק ארזי הכהן למערכת עיתון הצבי: "מה ישמח לב כל איש אוהב ארצנו בראותו כי הרוח החדשה אשר התחילה לנשב בקרבנו הולכת ומתחזקת, ובני ארצנו מואסים בלחם הקלוקל של החלוקה ובוחרים באיזו מלאכה למען התפרנס מיגיע כפם… בא לעירנו לפני זמן מה הרבני המופלג שמעון פרידמן מטבריה אשר למד בברלין לעשות כמה וכמה משקאות. ומאוד שמחנו על ביאתו הנה, כי ידענו את האיש כי תם וישר הוא ומעודו נתן בעול שכמו לעבוד ולמשא, ויען כי מסחרו ירד פלאים בזמן הזה, שם לדרך פעמיו לנדיבי עמנו בברלין ובעזרתם למד מלאכתו הנזכרת, והוא מתפרנס עתה ממנו. מי יתן ויצליח במעשי ידיו".

ביקור ביקב פרידמן, בין המצולמים פרף פסקל, אברהם שפירא. תאריך וצלם לא ידועים

שמעון פרידמן אכן עשה חיל בייצור האלכוהול בארץ הקודש. ב-4 ביוני 1897 פרסם האדון פרידמן מודעה בעיתון החבצלת שכותרתה: "משקאות מפרי ארץ ישראל בהר הכרמל". מתחת לכותר נכתב: "בבית מלאכת הזקוק דיסטלציאן אשר ייסדתי בעזרת השם זה שמונה שנים הנני עושה ליקרים, אמער רום קוניאק וסירופים ויין חינה לרפואה מינים שונים, מפרי ארצנו לפי חוקי הדיסטילאציון אשר למדתי באיירפא. רבים מגדולי עמינו שתו את משקאותי ויעידו על טוב טעמם ויופים. כן יש תחת ידי תעודות מגדולי הרופאים אשר בארצנו, וכולם יעידו ויגידו כי אין ערוך לטובה ונקיונה, כל רבני ארצנו יעידו כי הכל אני עושה על צד הכשרות היותר אפשר אף למהדרין מן המהדרין. בטוח אני אם ירצה השם כי כל אחד מאתנו אשר יקנה פעם את סחורתי יוסיף ויקנה, הואילו נא אחינו החפצים בהרמת קרן המסחר וחרושת המעשה בארץ ישראל לקנות את משקאותי ואקוה להפיק רצון מכם".

פרידמן הפך לגביר מכובד בעיר הנמל וכיהן כחבר בוועד העיר. הוא תרם להקמתם של מקווה טהרה ותלמוד תורה.

בשנת 1911 עלה בידו לשכנע את אחד היהודים העשירים בחו"ל לעלות ולהשתקע בחיפה, ואף לתרום כספים להקמת בית כנסת בעיר.

אבל כרגיל בקהילותינו הקדושות לא הכל שמחים בהצלחת הזולת. היו שיצאו נגד פרידמן הצדיק והאשימו את מפעל הכוהל שלו בזיהום האוויר בחיפה. שמעון פרידמן הכחיש את האשמות מכל ולכל ובמכתב ששלח לעיתון מוריה (18 באוגוסט 1911) כתב: "המסתתר מחיפה שפרסם עלי דברים בדבר השכונה "הרצליה", ואמר אשר בגללי היה הכל עומד למכירה מפני שאני עשיתי בשכונה זו בית מעשה לליקר וריח רע של חומץ שרר מזה בכל השכונה, וכי הקופה הלאומית באה בטרוניה על הבנק על שהרשה לי לעשות בית הבד, לזאת אני מודיע ברבים שאת המגרש הזה קניתי אני בראשונה… ואז לא חלמו עוד לא הבנק ולא הקופה הלאומית להלואת כסף, ואני לא לקחתי מהבנק אף פרוטה אחת לא בתחלה ולא בסוף".

הנה כי כן, מסתבר שויכוחים על זיהום אוויר היו בחיפה כבר לפני יותר ממאה שנה. בשנת 1912 רכש שמעון פרידמן את אחוזת לחמן בפתח תקווה והקים שם יקב, אשר היה מפעל התעשייה הראשון בפתח תקווה. ככל הנראה פעלו שני היקבים (בחיפה ובפתח תקווה) במקביל פרק זמן מסוים, כי במודעה שפורסמה בשנת 1917 בעיתון החרות הודיע המוכר זרח וילנציג מיפו שבביתו ברחוב נחלת בנימין ובבית העסק שלו בנווה שלום ניתן להשיג בקבוקים וחביות "מהפירמה הידועה כרמל אורגינל מיקבי שמעון פרידמן ובניו אשר בחיפה ובפתח תקוה".

אחוזת לחמן, יקב פרידמן. העתק, צלם ותאריך לא ידועים

שמעון פרידמן נפטר בחיפה בחודש אפריל 1920. היקב עבר לניהולו של בנו, אלעזר מרדכי פרידמן,  אשר נעזר בשני בניו, בצלאל הבכור ומשה הצעיר.

במהלך שנות העשרים התפתח היקב בפתח תקווה, הוקמו מבנים נוספים והורחב היקף היצור. המפעל קלט את חלק הארי של גידולי הגפנים במושבה, והעסיק עובדים רבים.

ביום 4 ביוני 1929 כתב עיתון דואר היום כי "קפץ עליו רוגזם של השכנים… כי הספירט מרעיל וסם מות הוא להם". לאחר התלבטות קשה הוחלט במועצת פתח תקוה "לתת לפרידמן את הרישיון לבנות בתנאי שיכניס את כל השכלולים הטכניים הדרושים על פי חוקי ההיגיינה והבריאות".

במהלך שנות הארבעים עבד יקב פרידמן במלוא הקיטור. בנו של אחד העובדים ביקב כתב בזיכרונותיו כי "כנער התרשמתי במיוחד מההמולה בעונת הבציר, כאשר הענבים הגיעו דרך הפתח המקומר לחצר הגדולה, נסחטו במכשירים ענקיים, וזרם ירקרק של מיץ ענבים טרי זרם בתעלה פתוחה למכלי איסוף ומשם לחביות הענקיות. לכל חבית כזו, שהכילה אלפי ליטרים, היה פתח קדמי בצורת מלבן כשהצלע העליונה מקומרת. משהו כמו חצי מלוחות הברית. לפתח הזה היו נכנסים בזחילה העובדים , כפי הנראה לתחזוקת החבית לפני המילוי בנוזל היקר. לאחר היציאה מהחבית הפתח היה נסגר תוך חבטות הגונות על המכסה ליצירת אטימות".

יקב פרישמן, היה ברחוב חיים עוזר פינת רחוב אושיסקין, צלם ותאריך לא ידועים

בשנת 1955 החלו ההכנות להעביר את היקב ממקומו במרכז פתח תקווה אל אתר חדש באזור התעשייה קריית אריה. חברת תנובה שהייתה מעוניינת להרחיב את פעילותה, לבנות יקב עצמאי ולהיכנס לתחום ייצור היינות, בחנה בלחץ גורמי הממשלה את האפשרות להצטרף כשותפה ביקב פרידמן.

בשנת 1959 הושלמה בניית היקב החדש, ופעילות הייצור עברה אליו בהדרגה. מנהלי יקב פרידמן שקלו תכניות הרחבה רבות של פעילות היקב, ובעיקר ייצור סוגים חדשים של יינות וליקרים באיכות גבוהה שיתחרו בייבוא מחו"ל.

ביולי 1962 נפטר אלעזר פרידמן, והחברה עברה לניהולו של בצלאל פרידמן. כשנתיים לאחר מכן, בשנת 1964, נרכשה חברת פרידמן על ידי תנובה ונקראה בשם "פרידמן – תנובה", ולאחר מכן "תנובה" בלבד. בשנת 1964 נוהלה החברה בידי מר ברקוביץ ובשנת 1965 מונה דן ביברו למנהל.

בשנת 1971 החליטה תנובה להפסיק את פעילותה בתחום המשקאות האלכוהולים, ומכרה את היקב לחברת "שטוק".

סלסלת שי בתוכה בקבוקי ייון מתוצרת חברת יקבי פרידמן, "כרמל אורגינל". הסלסלה הוצגה בתערוכת הישגים של בתי הספר. צלם ב. צור. שנות ה- 70

כל הדברים שסיפרתי לעיל נכתבו בשל התעניינותי בתעשיית האלכוהול בישראל – תחום שמשום מה לא נחקר באקדמיה. כמי שמחזיק אוסף מכובד של בקבוקי אלכוהול היסטוריים, טבעי שאמשך לנושא, שמוסיף לאיסוף טעם. זה המקום להזכיר את חבריי האספנים, עמוס רביד ומשה רימר שגם הם מתעניינים בנושא ושוקדים עימדי על הכנת ספר היסטוריה על תעשיית האלכוהול בארץ ישראל. אז לחיי התעשייה והספר.

כתב הדי אור                                                                                       הביאה לפרסום נוני ירון

מידע נוסף אתם יכולים לקרוא אודות יקב פרידמן בכתבה שכתבה יעל שהם מצורף קישור.  הכתבה פורסמה בעיתון "ידיעות פתח תקוה במדור "מנהרת הזמן" ובספר "סיפורי פתח תקוה". (למי שמעוניין ניתן לקבל את הספר, חינם, בארכיון)

"יקב פרידמן"- היקב של פתח תקווה

 

 

 

פורסם בקטגוריה יקב, מתוך הארכיון, שימור אתרים | עם התגים , , | כתיבת תגובה

הלינה המשותפת – דילמות טיפול בילדים, קיבוץ גבעת השלושה

רבים הסיפורים והדיונים על חשיבות החינוף המשותף בקיבוצים. גם בקיבוצי, גבעת השלושה ישנו הילדים בבתי ילדים. אני כילד זוכר את הלילות ללא הורים כששומרת הלילה משמשת לנו כאמא ואבא. היו לזה היבטים שונים. רבים כתבו וחקרו את הנושא. הנה כמה סיפורים שלקטנו מן הפרוטוקולים של קיבוץ גבעת השלושה בין השנים 1930 – 1931.

בית הילדים, סירי לילה מונחים לייבוש. ברקע המטפלת. 1935. צלם לא ידוע

בעת יסוד גבעת השלושה בשנת 1925 כמעט לא היו ילדים בין המתיישבים. הילד הבכור של "הגבעה" היה שלמה מילר שהגיע עם אמו לובה ואביו והיו בין המתיישבים הראשונים. עד שנת 1930 היו כבר 24 ילדים בישוב. החברים נתנו את הדעת לגידול הילדים, הטיפול בהם וההגנה על שלומם ובריאותם היו בחשיבות עליונה מבחינת החברים וההנהלה. (מזכירות, מועצה ובעלי תפקידים) . שיטת החינוך שהונהגה היתה "החינוך המשותף" שיטה שהיה נהוגה ברוב הקיבוצים. לפי שיטה זו הילדים הרכים ישנים בלילה בבית הילדים בהשגחת מטפלת או "שומרת לילה". ההורים ישנים בחדרם או באהלם ללא הילדים, קמים בבוקר לעבודה ובסוף יום העבודה באים לבית הילדים, לוקחים אותם ושוהים אתם בחדריהם או בכל מקום שיחפצו עד שעת ההשכבה לשנת הלילה שהיתה בערך 8.00 בערב. מביאים בערב את הילדים להשכבה בבית הילדים, רוחצים אותם ומלבישים אותם בבגדי השינה , כמובן גם מאכילים אותם ומשכיבים אותם לישון במיטותיהם, עד לקבלת האות מהמטפלת כי על ההורים לצאת מבית הילדים. לא כל ההורים היו מרוצים מהעובדה כי ילדם לא ישן בלילה לידם, וחלק מהילדים גם כן הרגיש מצוקה אם בלילה היה מתעורר  – מי שבאה לעזרתו תהיה מטפלת שהוא פחות קשור אליה מאשר אל הוריו, מה גם שמטפלות היו לעתים מתחלפות וגם ילדים שגדלו היו עוברים ממוסד הפעוטון למוסד הגן ואח"כ לבית הספר כך שהקשר עם המטפלות היה רופף יותר. שיטה זאת נתקבלה כאידיאולוגיה מכמה סיבות: המטפלות נחשבו כבעלות נסיון וידע בטיפול בילדים יותר מאשר האמהות, ו-ב. שיטה זו איפשרה לאמהות לקום בבוקר ישר לעבודה, מה שנחשב יותר "רנטבילי" להכנסות הקיבוץ, במיוחד אם נשים היו עובדות בענפים יצרניים או "מכניסים". מחקרים רבים נעשו ונכתבו במשך השנים על שיטת החינוך המשותף בקיבוצים. חלק מבוגרי ה"לינה המשותפת" סיפרו אחרי שנים איך סבלו בילדותם מהלינה בבית הילדים בלילה ופסיכולוגים כתבו מאמרים וספרים אודות השאלה אם הלינה המשותפת פגעה בנפשם של הילדים הרכים והאם השאירה צלקות שהכבידו על הילדים שהתבגרו בתפקודם כמבוגרים. בשנות ה-90 של המאה ה-20 בוטלה הלינה המשותפת ברוב הקיבוצים והילדים עברו לישון בבית ההורים.

ילדי גבעת השלושה בטיול בים עם המטפלת פרלה זק.בתמונה רומיק שוהם, רוחמה, בצלאל צירלביץ, 1933. צלם לא ידוע

נחזור למצב שהיה בגבעת השלושה ב-1930 : החברים החליטו לבנות עבור הילדים בית מסיבי מבטון ובלוקים. בעיקר היו ערים לעובדה כי מזג אויר קשה כגון גשמים וקור בחורף וחום הקיץ פוגע יותר בילדים הרכים, ובבנין מסיבי יש יותר סיכוי לשמור על מזג אויר נעים. הבית הראשון שנבנה בגבעה בשנת 1930 היה מבנה מסיבי בן שתי קומות. לקראת סיום בנייתו של הבית התעוררו שאלות לגבי איכלוסו. החברים הירשקה ובן-דורי טענו כי מצבם של חברים חולים גם כן מצריך את שהותם במבנה ולא באהל פרוץ לרוח או בצריף קר או לוהט. המטפלות בשתוף חברי הנהלה ניסו למצוא פתרון תוך התייעצות גם עם רופאת הילדים. נשאלו שאלות אם בריא לילדים להיות בקומת הקרקע או בקומה העליונה, וכן התעוררה שאלה אם הילדים יכולים רק לישון בבנין ואילו הפעילות היומית יכולה להתבצע בצריף. המטפלות התנגדו שהילדים יועברו בכל יום מן הבנין אל הצריף וכן דרשו כ – 10 חדרים עבור הילדים, עבור חברים חולים הסכימו להשאיר עד שני חדרים. בסוף הדיונים נתקבלה דרישה זאת של המטפלות. והעיקר – הילדים עברו לבית מוגן מסערות, מקור ומחום. עם זאת יש לציין כי המבנה לא כלל שרותים ומקלחות כיוון שבאותה תקופה עדיין לא היתה תשתית ביוב מסודרת ב"גבעה" ולכן הוצע להקים ליד בית הילדים צריף למקלחת וכן להתקין בורות סופגים לביוב.

בשנים הראשונות ב"גבעה" מטפלות בילדים היו בדרך כלל חסרות הכשרה מקצועית אם כי חלקן היו כבר אמהות בעצמן כך שלמדו על בשרן ועל נסיון עם ילדיהם את הלכות הטיפול בילד. נוסף לכך נערכו ביקורים עתיים של רופאת ילדים מקופת חולים בפתח-תקוה, שהיתה בודקת את הילדים וממליצה על אופן הטיפול הרצוי. בשנת 1930 הוחלט לקבל חברה מהכשרה בהרצליה המעונינת ללמוד את עבודת הטיפול בילדים. אפשר להסיק מכך שמטפלות בית הילדים נחשבו כבר למנוסות וברות סמכא. מאידך ביקשה החברה יוכבד שנתמכה על ידי בן זוגה בורנשטיין לצאת להשתלמות לטיפול בילדים בעין חרוד. מתעוררת השאלה מדוע לא אפשרו ליוכבד להשתלם בבית הילדים ב"גבעה" ?

הפעוטון, רבקה בונשטיין (ראובני), גיטקה נעמתי (נעמן), יהויה זמירי, מישל'ה ילשטיין. שנות ה- 30 צלם לא ידוע

מקרה שהסעיר את הרוחות אירע בבית הילדים כאשר אחת האמהות התלוננה על מטפלת שלא טיפלה כראוי בבנה. והסיפור היה כדלקמן:  ילד שחלה, חום גופו עלה והיה מקיא, כאשר המטפלת האכילה את הילד, לטענתה לפי הוראות הרופא שדרש להאכיל את הילד במנות קטנות כדי למנוע הקאות. האם א. התערבה ודרשה להאכיל את הילד בעצמה.  התערבות האם גרמה לחילופי דברים קשים בין המטפלת ו. לבין האם א. , המטפלות דרשו להוציא את ילדיה של האם מבית הילדים כיון שאינן יכולות לעבוד כשהאם מתערבת באופן גס בטיפול. להלן דעתה של המטפלת פרלה ז'ק על המקרה : פרלה: "זה לא המקרה הראשון. לי יש תמונה שלמה בתור טפוס של אם בחנוך המשותף. לדעתי צריכה העובדת להבליג על הרבה עלבונות ולעמוד על גובה אבל צריך גם לדרוש מהאם שהיא תראה גם את ילדי זולתה. אין אנחנו מוכנות לההפך למשרתות להורים. ואם א. באה בדרישות שעליהן צריכות העובדות להקפיד ולא היא ולכן אין אנו צריכות להמשיך לטפל בילדיה.  מנגד – להלן דברי המטפלת בטיה (אייצ'יס) בישיבת ועד החינוך : "רצוני למסור את הרהורי על בית התינוקות: אדבר על שאלות שנתקלתי. חשבתי שמוסדות החינוך צריכים להיות קרועים מהצבור. מתוך זה חשבתי שלא צריך לתת לאם להתערב כלל. עכשיו הנני כופרת בזה." עד כאן דברי מטפלות, והיו גם דעות אחרות למשל של האם א. על כישוריה של המטפלת ו. ( צריך להבין כי האידיאולוגיה של "החינוך המשותף" היתה כי המטפלת מבינה יותר טוב מהאם איך צריך לטפל בילד, ולעתים כשאמהות ניסו להעיר לגבי הטיפול בילד היו מטפלות שלא הסכימו לקבל הערות או בקשות חריגות של הורים וחשו בהערות כאלו כפגיעה במקצועיותן. – הערת חזי ראובני). למרות האידיאולוגיה הזאת, בדיון שנערך במזכירות בעקבות התקרית הנ"ל, דווקא טענו הדוברים כי המטפלת צריכה לנהוג בהתחשבות מלאה בבקשות של אם ולנסות להרגיע את האם המודאגת ולא לתקוף אותה עקב חששותיה לטיפול לא מספק בילדה. עם זאת צויין שגם האמהות צריכות לכבד את נסיון המטפלת ומקצועיותה. החבר דובדבני הציע להקים ועדה של  3 חברים ולחקור בענין, חברים אחרים התנגדו ואז סיפרו המטפלות את סיפור הרקע לתקרית בין המטפלת לאם. מסתבר שהנושא היה רציני,  אבל בסוף הבינו שחייבים לפתור את הבעיה ברוח טובה. דובדבני העיר שהנושא קשור ל"חינוך המשותף" ואי אפשר לקבל את הצעת העובדות להחרים את ילדי משפחת האם כפי שדרשו המטפלות. אבל חברי המזכירות משה ושלום העירו שהבעיה היא אנושית ועלינו להעיר למעורבים בתקרית שאי אפשר להשלים עם התנהגות כזו והנושא החשוב ביותר הוא טובת הילד.

נושא נוסף שנדון בישיבת ועד החינוך היה התפתחות הילדים. מטפלת שהגישה סקירה על המצב בבית הילדים ציינה : " 5 ילדים מתוך ה-12 שנמצאים בבית התינוקות, סובלים מחוסר התפתחות מספקת. מתוך אולי הזנה בלתי נורמלית או 60 ימים של פיקוח בלתי מספיק. חסרה לנו העובדת המומחית. גם הרופאה אין בה אמון לא מצד ההורים כמו כן גם חסר האמון מצד העובדות. ישנה השפעה קשה של האקלים והרופאה עושה כל מיני נסיונות בשטח זה. צריך לברר מה לעשות בנידון זה. חשוב צרוף מזונות מתאימים  ורק רופא מומחה יוכל לבוא לעזרתנו. מספר העובדות – 4 באופן נורמלי. שאלה מיוחדת היא – שאלת ההספקה של הילדים. בנידון זה המצב קשה. יש לחשוב במידת מה גם חוסר הספקה מתאימה גורם לעתים למחלות שבתנאים אחרים אפשר היה למנוע בעדן."

פעוטות בפעוטון, כולם שותים מספלי מתכת, שנות ה- 30. צלם לא ידוע

בדיון שהתפתח הוסכם שצריך לשלוח את המטפלות להכשרה. כמו כן לבצע פעילות חברותית של הסברה לחברים ובעיקר לאמהות מה צריך להיות הקשר בין אם למטפלת. כמו כן הומלץ על ידי הועד לסדר ביקורים של רופאים מטעם קופת חולים באופן קבוע, ואם לא יענו מקופת חולים יש לבצע זאת על חשבוננו. בנושא ההספקה לא הגיעו להחלטה בדיון זה.

פורסם בקטגוריה גבעת השלושה, גבעת השלושה שיחות חברים, חינוך | עם התגים , | כתיבת תגובה

בית הכנסת "בית יעקב" בפתח תקווה

לכבוד חגיגות 120 שנה לבית הכנסת הגדול

בית הכנסת "בית יעקב", הידוע בציבור בשם "בית הכנסת הגדול", נמצא ברחוב חובבי ציון 37, ובנייתו החלה בשנת 1890 על קרקע, שיועדה למטרות ציבוריות.[1] המבנה, כפי שנראה היום, עבר מספר גלגולים מאז הקמתו.

מרעיון למעשה

המבנה הראשוני תוכנן על ידי התושב דניאל ליפשיץ.[2] מימון ראשוני בסך 8141 פראנק נעשה מכספי עזבונו של ה. טקטאש ז"ל באמצעות "החברה לתמיכת בני ישראל עובדי אדמה ובעלי מלאכה בסוריה וארץ ישראל", ובשמה המקובל "הועד האודסאי".[3] בתחילה בקשו לבנות בית כנסת קטן, אך פקיד הברון, פארב, חשב שלפתח תקווה ,הגדולה במושבות מגיע בית כנסת גדול. הברון שוכנע, הוסיף 25000 פראנק, ובכספים אלו נבנה בית הכנסת הגדול על ידי פקידות הברון. בנוסף למימון הראשוני, נערכה עם תחילת הבנייה גם מגבית כספית בקרב התושבים. ה"חסכנים שביניהם המירו את התרומה הכספית באספקת אבנים לבניין בית הכנסת: חלקם חצבו אותן ממחצבות אבני הכורכר ב"באב אל חאווה" (כיום בני ברק), לשם נסעו בעגלותיהם, וחלקם הגיעו עד ל"מבצר אנטיפטרוס", שם פרקו אותן מהקירות.[4] קבלת פנים לנשיא בן צבי בחג היובל ה-75 לפתח תקוה, 1953, צלםניסן בן נעם

קבלת פנים לנשיא המדינה יצחק בן צבי בחג היובל ה-75, 1953, צלם ניסן בן נעם

משהחלו העבודות להקמת הגג, התברר שלא נמצאו קורות עץ באורך הנדרש לבנייתו. הבונים נאלצו לשנות התכנית, ולהקים עמודים שעליהם נבנתה "עזרת הנשים". המרחב הגדול פוצל, וכך ניתן היה להשלים את גג הקמת בית הכנסת. מעל ארון הקודש נבנתה כיפה עגולה בדוגמת "קשקשי דגים". את מלאכת המחשבת הזו ביצע אמן, שהובא במיוחד מצ'כיה. בית הכנסת רוצף במרצפות אדומות שחורות ולבנות, שנעשו על ידי אחד מתושבי המושבה, והם עוררו רושם רב.[5]

בכניסה לאולם הגדול נבנו שני חדרי תפילה למניינים קטנים מוקדמים, כיאה לחקלאים שממהרים בבוקר לעבודתם. בראש קיר הכניסה הוצב שעון גדול המסומן באותיות עבריות. בקרב יהודים חרדים היה סירוב מוחלט להשתמש בתאריך הלועזי ובסימן ספרות עשרוניות והסיבה "יש תאריך לבריאת העולם. יש תאריך לחורבן בית המקדש, שיודעים אותו, ויש להזכירו, ואילו זכינו היינו מונים גם את התאריך לבניינו משל בית המקדש. עכשיו שלא זכיתם אתם מונים לחורבנו… ראשית התורה בבראשית ברא… ולא התחילה בהחודש הזה לכם, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים, ואנו אומרים להם: כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא. הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו… והנה השומר שבת מעיד על חידוש העולם, ומי שאינו משמרו כופר בחידוש העולם".[6]

לצידי דלתות הכניסה הוצבו שלשה שעוני שמש[7] . את שעוני השמש יצר השען הירושלמי משה שפירא בימים בהם הסתתר בפתח תקוה מאימת הערבים שדרשו ממנו להקים שעון שמש למסגד. הוא כיהודי חרדי לא הסכים (מאת חיים באר).

בית הכנסת הגדול נחנך באביב 1898, ובמלאת חצי יובל לבנינו החליטו הגבאים והרבנים לקרוא לו "בית יעקב" על שם אבי הנדיב; נשלח מכתב לנדיב להודיעו אודות זה.[8]

גלגוליו של המבנה

בביקורו השני של הברון רוטשילד בפתח תקווה (1899), הבטיח הוא בית כנסת גדול לפחות כמו זה של מקוה-ישראל, כיאה למושבה זו; הבטחה שנרשמה באותיות "קידוש לבנה" בזכרון אנשי פתח תקווה.

בשנת 1914, בימי פריחתה הכלכלית של המושבה, נזכרו בהבטחת הברון, וב- 19 במרץ הוחלט בוועד המושבה לפנות לפקיד הברון, בריל, ולשאול האם ההבטחה עדיין שרירא וקיימת. תשובתו הייתה חיובית. בריל הבטיח לבוא בקרוב לביקור בפתח תקווה, והוא מבקש לראות את המגרש המיועד לבניית בית הכנסת החדש, אך לרוע המזל לפני בואו פרצה מלחמת העולם הראשונה, והנושא נדחה.                                  בשנת 1928 ביקר במושבה מנהל פיק"א, ה' פרנק, והזכיר לעסקניה את בניית בית הכנסת החדש. גבאי בית הכנסת הגדול ענו, שאין צורך בבית כנסת חדש, שאם ייבנה עלול להביא לידי מחלוקת ופירוד, ורצונם להרחיב את בית הכנסת הקיים פי שתיים – שלוש, ולשם כך יש להחריב את הבניין הפונה לרחוב פינסקר, ולהמשיך את בניין בית הכנסת הגדול עד לרחוב זה, ואז הוא יהיה בית הכנסת הכי גדול והכי יפה בארץ, והבטחה הבטיחו הגבאים, ששם בית הכנסת לא ישונה ויישאר "בית יעקב".[9]                                        בשנת 1935 בוצע בבית הכנסת "בית יעקב" תיקון גדול: באגף המזרחי נפרץ פתח לאורך הכותל במקום ארון הקודש, כדי להגדיל אותו בתוספת בניה מפוארת, שתיבנה מחוץ לגבולות הבית. במקום נבנה ארון הקודש מגבס, ומסביב לו הוקצה מקום למקהלת בית הכנסת. הבניה ארכה מספר שבועות.                      בסוף שנת 1942, עם הנצחונות הראשונים על צבא גרמניה, באה הנהלת המושבה לידי מחשבה, שסוף המלחמה קרב, ומועצת העירייה בפתח תקווה החלה להכין תקציבים ותוכניות לימים שלאחריה: בניית בית כנסת חדש בתקציב עצום של 6000 לא. בשנת 1945 החליטה עירית פתח תקווה בעקבות "לחצים" להקים שירותים בצמוד לבנין בית הכנסת.

בית הכנסת במרכז עימותים ומחלוקות

מספר יהודה ראב: לאחר שנבנה בית הכנסת הגדול ע"י הפקידות, ציווה אחד הדירקטורים לבנות לכלל אורך קיר המזרח מדרגה גבוהה מן הרצפה כעין במה נמוכה, ועליה הושבו רק אנשי הפקידות ומקורביהם… המזרח בלבד לא הספיק להם". דבר זה הוציא את האיכרים מכליהם, והם דרשו מהפקידות להרוס את המדרגה, אך ללא הואיל. במושבה כבר פעל "וועד המושבה", שפעילותו חודשה עם העברת המושבה לטיפולה של יק"א. ר' יהושע שטמפפר, שהיה גזבר וראש הועד, הקהיל את אנשי הוועד ועוד אנשים ללכת לבית הכנסת, ולאחר שעות אחדות לא נותר לבמה כל זכר.

אל בית הכנסת הגיעו גם סכסוכים אישיים, ואחד מהעונשים שהטיל וועד המושבה על היוצאים חייבים בדין, היה אספקת שמן ונפט למנורות התאורה במקום למשך תקופה ארוכה.                                          בשנת 1906 החלו צעירי המושבה להתארגן בהסתדרות "הצעירים", שמטרתה העיקרית הייתה להחליף את הנהגת הוריהם בהנהגתם הם, להכניס שינויים בהתנהלות  המושבה, להקים בה ספריה ציבורית, לייסד תזמורת,  ולהעלות הצגות תיאטרון וכדומה. בחלק מנושאים אלו הסכימו ההורים לשתף פעולה, אך הצעירים המשיכו בדרישותיהם לארגון פעילות כלכלית סבירה יותר כגון: רכישות משותפות של חומרי גלם,נפט, דשנים וזבלים, רכישת אשראי בנקאי, ושיתוף פעולה עם ארגונים מקבילים במושבות האחרות.

"הפיצוץ" הראשון החל עם העלאת הצגה על ידי צעירי המושבה כנגד איומים מצד הוועד והרבנות המקומית. כאן גם החל שיתוף הפעולה עם רופא המושבה החדש (1908), ד"ר יעקב ברנשטיין כהן. וועד המושבה לא רצה אמנם לקבל רופא עסקן, אך נאלץ לקבלו, בהיותו נוסף לכך גם "עסקן ציוני" מימי הקונגרס הציוני הראשון. מיד עם בואו החל הרופא במאבק כנגד הזוהמה והסידורים הסניטאריים הירודים במושבה. לשם כך ביקש לקיים הרצאות בנושא הבריאות בפני אנשי המושבה, ובעיקר בפני הנוער והצעירים באולם בית הכנסת הגדול, אך הוועד לא הסכים לכך. הרופא ביקש גם לערוך בבית הכנסת אזכרה להרצל, שהיה ידידו, והוועד נעל את דלתותיו בפניו. כאן נכנסו חברי "הסתדרות הצעירים" לפעולה, פתחו בכוח את הדלתות, ואפשרו לרופא לקיים את הרצאותיו. הייתה זו תחילתה של סידרת הרצאות בנושאי היגיינה ובריאות; הרצאות שבהן השתתפו גם פועלי המושבה. כמובן שההרצאות לוו בביקורת קטלנית על וועד המושבה, והסכסוך הביא להקמת שני וועדים מקבילים בה: "וועד הצעירים" ו"וועד הזקנים" עד להשלמה ביניהם כעבור זמן.

בחורף 1919, בימים הראשונים לאחר הכיבוש הבריטי, החלה שוב במושבה "מלחמת השפות": הצעירים, ובעיקר פועלי המושבה, דרשו שימוש בשפה העברית בכל המוסדות ובנוסף בעת התפילות בבית הכנסת. הפועל, גרשון ציזלינג, דרש מהגבאים לבצע את מכירת העליות לתורה בשפה העברית, ואיים שאם זה לא יבוצע, הוא יעורר שערורייה  בתוך  בית הכנסת בעת התפילה, ואכן כך עשה. נערך לו משפט ב"וועד המושבה", ובפסק הדין נקבע, שדרישתו להשלטת השפה העברית בבית הכנסת היא מוצדקת, אך אופן הדרישה היה בלתי רצוי, וגרם למרות רצונו, לאי סדר. מר ציזלינג, נאמר, חשב את הגבאים בהתנגדות להשפה העברית – בלי הוכחות נכונות, ואין לזה שום יסוד בבית הכנסת נערכו אף חיסולי חשבונות, ודוגמא לכך מצוייה באחד מפרוטוקולי המושבה: מוצאי שבת ט' ניסן תרע"ז, 31.03.1917: הבוקר היה סקנדל בביהכ"נ. בעל הבית מ' רצה לעבור לפני התיבה בתפילת מוסף, והקהל לא נתן לו, מפני שהוא הפקיע שכר-הדירה, בלקחו מאת נוצרי אחד, ממגורשי יפו, 25 נפוליונים זהב בעד דירה לשני חדשים. בשנת 1940 התנהלה מערכת בחירות יצרית וקולנית ל"מועצת העיר" ולראשותה. התוצאה הייתה שוויון בין הגוש האזרחי לגוש ההסתדרותי, והמושל הבריטי החליט, שלראשות העיר ימונה יוסף ספיר. ספיר הקים קואליציה עם "ההסתדרות" והמפלגות הדתיות. מפלגות הימין קבלו בתדהמה את הקמת הקואליציה. חלק מהגוש האזרחי הממורמר המתין ל"נפילה" הראשונה שלה, והיא באה להם במהירות: מועצת העיר החליטה להכניס את שני זרמי החינוך המעמדיים – "זרם העובדים ו"זרם האגודה" – לרשת החינוך העירוני. הרוויזיוניסטים האשימו את רבה של פתח תקווה, הרב כץ, שהוא זה שחתם על הסכם סודי טרם הבחירות עם מפלגות ההסתדרות, וההסכם מומש מייד לאחר הקמת הקואליציה. התוצאה: בערב ראש השנה נערכה הפגנה אלימה ברחבת בית הכנסת כנגד ההסכם. נשמעו קריאות הפוגעות בכבוד הרב כץ כגון: לך ותהיה הרב של "גבעת השלושה". ההפגנות כוונו כנגד הרב וכנגד בנו שתמך בהסכם. וכך נכתב בעיתון הארץ: "סכסוך בבית כנסת בפתח תקווה. ביום א דרה'ש כשעלה הרב כץ לפני תקיעת השופר לדרוש מעיינא דיומא פנו אליו מכמה צדדים, בקריאות ובדרישות ביאורים בדבר אישור ביה"ס לילדי-עובדים ע"י עיריית פ"ת. באה משטרה. בכל ימי החג הרב הלך לבית הכנסת ובחזרה בלווית שוטרים".[10]

בית הכנסת במרכז החיים הציבוריים

בניין בית הכנסת היה תקופה ארוכה מרכז החיים הציבוריים במושבה ובעיר. בהיותו המבנה הגדול והמרשים ביותר במושבה, רוכזו בו פעילויות רבות: הוא שימש כ"בית עם" וגם כ"פני" המושבה. על קירותיו החיצוניים נתלו מודעות הוועד והזמנות למשפטיו, וכן עסקאות פרטיות כגון: הצעות מכירה וקנייה.ברחבת בית הכנסת נערכו ההספדים למתי המושבה והעיר בדרכם האחרונה לעבר בית העלמין.

אירועים חשובים בבית הכנסת

במהלך השנים היה לבית הכנסת "בית יעקב" חלק באירועים היסטוריים.                                              בימי מלחמת העולם הראשונה נמלטו לפתח תקווה ירושלמים רבים. חלקם התגורר בבית הכנסת ובחצרו, מה שהכעיס פתח תקוואים רבים, שאף הציעו לגדור את שטח בית הכנסת.  בשנת 1915, בימי פעילות הארבה, נדרשו ואף הוכרחו, בתוקף החלטות המושל התורכי, כל תושבי המושבה מעל גיל 15 לצאת למאבק בו: כל תושב נדרש לאסוף 20 ק"ג ארבה ליום וביצים בכמות מסוימת. עם פקיעת הביצים והופעת הזחלים. הכריז "וועד המושבה" על סגירת בתי הספר וגיוס כל תלמידי פתח תקווה למאבק. בישיבת הוועד העיר ב.ז. ברנדה כי: נחוץ מלבד עבודת התושבים נגד הארבה, גם לפנות אל ד', להתאסף בבתי הכנסיות, ולאמור תהילים וסליחות, כמו שעשו בירושלים ביום ז' ניסן זה להתענות, כי עליכם לדעת שגם השוכן במרומים יוכל לעזור.[11][12]

ביקור סר קלייטון בפתח תקוה.
מימין: פרץ דגן קורנפלד, קפטן לאו, גברת וסר קלייטון ואברהם שפירא. צלם ושמה לא ידועים

בחודש כסלו תרע"ח, דצמבר 1917, לקראת סוף המלחמה, עם התקדמות הצבא הבריטי,כחלק מהצעדים שנקטו התורכים נגד הישוב, יצאה פקודת גרוש של כל התושבים. בתגובה התכנסו בים א' כ"ד כסלו, 9.12.1917, רב תושבי פתח תקווה בבית הכנסת ראש הוועד (בשמו האחר בימי גזירות התורכים "זקן המושבה"), ש.ז. גיסין, עלה על הבמה, והודיע שהגירוש תקף, והמושבה כולה חייבת להתפנות. התחוללה מהומה בבית הכנסת. נשמעו צעקות וקריאות בכי קורעות לב. "ונשים מתחילות, פתאום יורדות מעזרת הנשים שלמעלה לתוך בית הכנסת למטה. יורדות מתחילה אחת, אחריה באה שנייה ושלישית. באות מתחילה זקנות. אחריהן גם הצעירות, ומפנות להן דרך בתוך קהל הגברים. הן מתקבצות יחד לפני ארון הקודש…, המחזה מחריד לב. קבוצת הנשים עומדת לפני ארון-הקודש. הן שוטחות את ידיהן, פותחות את הארון, פורשות אליו כפיהן, ובוכות מרה לפני הספרים הקדושים… למחזה הזה מתפרץ  בכי גדול גם למטה, בכי גברים נורא, ושתי בכיות, האחת בצווחה והשניה בנהימה כבדה מרעידות את חלל הבית…".[13]  ב כ"ז ניסן תרפ"א, 5.5.1921 ,בזמן המאורעות,בצאת לוחמי פתח תקווה לקדם את המתקפה הערבית על צפון המושבה, שולח אברהם שפירא את הזקנים להתפלל בבית הכנסת בעבור הלוחמים, ולקרוא פרקי תהילים; נוהג שנשאר בתוקף בכל ימי האזכרה לארבעת חללי המושבה לאורך השנים 1921-1948.

ב-12.5.1935 בטכס הכתרת המלך ג'ורג' השישי, שנחוג בכל רחבי האימפריה, צעדה בפתח תקווה תהלוכה גדולה ובראשה תזמורת "מכבי אבשלום". בהגיעה לפני בית הכנסת נכנסה התזמורת לתוכו, ולקול ההמון האנגלי והעברי התחיל הטכס הרשמי בנוכחות באי כח הממשלה וראשי העיר.                              במהלך השנים היווה בית הכנסת גם משכן לקבלות פנים לאורחים חשובים במושבה. ההכנות לקראתן החלו בהרבצת מים בדרכים למניעת אבק, ובניקוי רחובות המושבה כדי לא להתבזות. לאחר מכן התפנו לטפל בקבלת הפנים, שהחלה בהכנת "שער כבוד" לקבלת פני האורח בפרדס נאה ומוצל, עליו הייתה גאוות המושבה, ובצילום עם ילדי המושבה, שתפקדו כפרחים יפים. משם המשיך תמיד האורח לעיקר העיקרים, שהיה ביקור ותפילה בבית הכנסת. מיטב אורחי המושבה הוזמנו לבית הכנסת וביקרו כמובן שהברון רוטשילד ביקר במקום מספר פעמים. ב ב4.10.1918 ביקר במושבה הווזיר ג'מאל פשה, שנכנס לבית הכנסת דרך שער כבוד, שהכין עבורו ברחבה דוד נוביק. בין המבקרים לפני הקמת המדינה היו גם הלורד בלפור, בביקורו בישראל בחדש אפריל 1925, הנציב העליון הרברט סמואל, המפקד העליון ווקופ, שגריר ארצות הברית בתורכיה הנרי מורגנטאו,פקידי הברון פרנק ובריל, המהנדס רוטנברג ורבנים ראשיים, וביניהם: הרב קוק, ורבה הראשי של יהדות תורכיה, החכם באשי הרב נחום.                                          במסגרת החגיגות הממושכות למלאת שבעים וחמש שנה לפתח תקווה ביקרו בבית הכנסת בכ"ט בתשרי תשי"ד, 8.10.1953,  הנשיא יצחק בן צבי ורעייתו, רחל ינאית, וכן הרב הראשי לישראל, הרב יצחק איזיק הלוי הרצוג, מלווים על ידי ראש העיר, פנחס רשיש, וכל חברי מועצת העיר.

בית הכנסת בהווה

מאז שנות החמישים איבד בית הכנסת את חשיבותו המכרעת. נבנו בתי כנסת שכונתיים רבים, ובמבנה בית הכנסת נערכו מספר פעמים שיפוצים נרחבים: דלתותיו וחלק נכבד מהנגרות הוחלפו, ובכל זאת מצב הבניין אינו תקין לחלוטין. לאחרונה עבר שיפוץ ושימור חיצוני של הבניין.

בית הכנסת הגדול, מבט לא שגרתי, צלם ושנה לא ידועים

כתב: חיימוב זלמן

עריכה מדעית: אורי ורדי

[1] יחידת הקרקע הראשונה, שנקנתה על ידי המייסדים, נחלקה ל24 חלקות; 23 מתוכן נמכרו כחלקות חקלאיות,

והחלקה האחרונה בת 40 דונם הושארה כקרקע ציבורית למטרות: באר מים, גינה, מוסדות דת ובית כנסת.

[2] יליד תר"י (1850) עלה לארץ בשנת תרמ"ג (1882) עם קבוצת הביאליסטוקאים, וקודם להיותו תושב פתח

תקווה התגורר ביהודיה. הכין את ספר האחוזה המקומי ואת תקנות ועד המושבה.

[3] הצפירה, ז' אייר תרנ"ד, 18.5.1894

הכסף הועבר באמצעות ד"ר הלל יפה, שהיה אז נשיא ועד "חובבי ציון" ביפו

[4]  אביצור, שמואל, הירקון: הנהר וגלילותיו (הקיבוץ המאוחד : תשי"ח 1957), ע' 55-56

[5]  .שייד, אליהו, זכרונות 1894-1883, ירושלים (יד יצחק בן צבי : תשמ"ג 1983, ע' 235

[6] זהבי, צבי  יקותיאל. מהחתם סופר עד הרצל: תולדות חיבת ציון וראשית הציונות בהונגריה, טרנסילבניה,

סלובקיה,לרוסיה הקרפטית, צפון יוגוסלביה ובורגנלנד משנת תקנ"ט (1799) עד תרס"ד (1904),

ירושלים (הספריה הציונית על יד הנהלת ההסתדרות הציונית : 1972)

[7] ריבוי שעונים המציינים שעה במקומות שונים קיים בטרמינל!; מכאן שהתפילה בפתח תקווה היא מעין המראה

לעולמות אחרים.

[8] קול יעקב, ב' חשון תרפ"ד

[9] דאר היום, כ"ו בסיון תרפ"ח, 14.6.1928

[10] יערי, י. (פולסקין) עורך, ספר היובל למלאת חמשים שנה ליסוד פתח תקוה תרל"ו-תרפ"ח, תל אביב (ועדת

ספר היובל שעל יד המועצה המקומית : תרפ"ט), ע' תצ-תצא

[11] יערי, י. (פולסקין) עורך, ספר היובל למלאת חמשים שנה ליסוד פתח תקוה תרל"ו-תרפ"ח, שם, ע' תקי

[12] ישיבת הוועד כ"ז ניסן תרע"ה

[13] ילין, יצחק יעקב, "הד העם" בתוך: ספר היובל למלאת חמשים שנה ליסוד פתח תקווה תרל"ו – תרפ"ח, שם,

ע'  תקיט

 

פורסם בקטגוריה בית הכנסת הגדול, בית יעקב, בתים היסטוריים, דת, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

זמנים קשים בגבעת השלושה

האם אפשר לחסוך כספים בצמצום הוצאות עישון הסיגריות ובצמצום התאורה ?, מתוך פרוטוקולים של שנת 1931 – 1930 קיבוץ גבעת השלושה.

המצב הכספי בגבעת השלושה היה בשנים הראשונות להקמתה קשה ולצורך ההקמה קיבלו המתיישבים הלוואות מהגורמים המיישבים, הסוכנות וההסתדרות הכללית, הקק"ל, בנקים וגם מאנשים פרטיים בינייהם פרדסנים שהעסיקו חלק מחברי גבעת השלושה. גם בסוף שנת 1930 צויין כי המצב הכספי קשה ויש צורך לקבל כספים, הוחלט לבצע כמה מהלכים כדי להשיג כספים על מנת לא לפגוע בהספקה לחברים כולל כלכלה (כמות המזון ואיכותו). הוחלט לבקש הקצבה מהמרכז החקלאי והועד הפועל של ההסתדרות בסך 70 לאי. לנסות לקבל הלוואות דרך מזכירות הקבוץ המאוחד, לנסות לקבל הלוואה מחברת "פרדס". צוין בישיבת המזכירות כי חברת "המשביר" המספקת את רוב מוצרי הצריכה וחמרים לפיתוח ענפי המשק מציעים קרדיט של 200 לאי כאשר המשק יבצע קניות של 65 לאי לחודש.

בשנים הראשונות של גבעת השלושה ההכנסות הכספיות הגיעו בעיקר מעבודות חוץ של חברים. עבודות חוץ היו בפרדסים של תושבי פתח תקוה, בבנין, בחקלאות, עבודות חריש בעזרת בהמות ויותר מאוחר באמצעות טרקטור.

חברים בהפסקת אוכל,במרכז מנחם בורנשטיין

חלק מהעבודות נתקבלו דרך לשכת העבודה של מועצת הפועלים בפתח תקוה. בתחילת שנת 1931 היה היחס בין עובדי חוץ לעובדי שרות במחנה 2 : 1 (הרוב עובדי חוץ). כאשר היתה תעסוקה מלאה ההכנסות היו משביעות רצון מבחינת כיסוי הוצאות כלכלה, תשלומי חובות והשקעות בענפי משק. השקעות בענפי משק כמו לול ורפת – קיומן היה בספק עקב החשש שההכנסות מהענפים לא יכסו את ההשקעות ובמיוחד כאשר התבססו על הלוואות נושאות ריבית שצריך להחזיר. משום כך בעלי התפקידים הכלכליים כגון הגזבר ומרכז המשק העדיפו שחברים יעבדו בעבודות חוץ שמהם קיבלו הכנסה מהירה שאינה תלויה בהתפתחות הענף. הגזבר ישראל חצ'קביץ היה מודאג מ"העונה המתה" שבה עבודות החוץ הצטמצמו וכך גם ההכנסות. במצבים אלו החלו לחשוב על קימוצים. ניסו לא לקצץ בכלכלה לחברים, אך דובר על חסכון בחלוקת סיגריות – לצמצם את ההוצאה החודשית מ ­- 20 לא"י ל – 12 לא"י. כדי לקבוע את מכסת הסיגריות לכל חבר מעשן הציע החבר אפשטיין להקים ועדה מתוך החברים המעשנים עצמם והועדה תחליט מה תהיה המכסה לכל מעשן.

החבר דובדבני דיבר על נושא חברים שמעשנים ללא כל צורך, הם התחילו לעשן מפני שקיבלו מכסת סיגריות וניסו להבין אם יהנו מזה או לא. לכן לדעתו הועדה צריכה להחליט מי זה מעשן "אמיתי" ומי רק "מנסה" לעשן – ולהפסיק את חלוקת הסיגריות ל"מנסים". כמו כן הוצע לקצץ בהוצאות החשמל – להחליף את כל הנורות לקטנות יותר כדי לחסוך, ולהטיל על חברים לבדוק את כל נקודות התאורה בלילה אם נחוצות או לאו. הדיבורים על קימוצים הגיעו גם לסעיף הכלכלה – דהיינו המזון שהחברים מקבלים. החבר ויינשטיין טען שאם יקמצו בכלכלה ובאיכות המזון, החברים יהיו חלשים ו/או חולים ואז נצטרך לשלוח אותם לבתי הבראה וכך החסכון מהקימוצים יבלע בהוצאות הרפוי ובתי ההבראה.  הגזבר חצקביץ' הציע להקטין את הוצאות הכלכלה – למשל לשנות את מרכיבי הלחם "השחור" , טוען שלחם קצת יותר שחור יקטין את ההוצאות על קמח. אבל מציין כי לפי תחשיביו החסכון לא יהיה גדול בסעיף ההזנה, דהיינו יהיה 45 מא"י לחבר במקום 50 מא"י לחבר (כנראה הכוונה להוצאות ליום הזנה – הערת חזי ראובני), בסעיף "הוצאות חברים" להקטין את התקציב ל- 40 מא"י לחבר במקום 85 מא"י, את סעיף הלבשה להקטין ל – 1 לא"י לחבר לשנה במקום 2.5 לא"י לחבר לשנה.   בדיונים על המאזן לשנת 1930 הובעו כמה פרשנויות: החבר דובדבני טען שהמאזן חיובי ואין הפסד ולכן הוא המאזן הטוב ביותר שהיה ל"גבעה" עד כה.  מצד שני ישנם חברים המציעים לקצץ בהוצאות הפרט כגון הזנה והלבשה. יש חברים שהציעו לקחת עוד הלוואות ויש חברים שטענו כי הריבית על ההלוואות גורמת לנו הוצאה גדולה ולכן אנו מצטמצמים בהוצאות בסיסיות כגון בכלכלה. אין סיכום חד משמעי לויכוחים שהוזכרו לעיל. צויין כי תקציב 1931 יהיה יותר גדול משנת 1930 אבל ימשכו הנסיונות לקימוצים בנושאים שונים של ההוצאות.

חקר וכתב חזי ראובני

פורסם בקטגוריה גבעת השלושה, גבעת השלושה שיחות חברים | עם התגים , | כתיבת תגובה

תמונות מחיי מושבה פתח תקוה- סוף ימי השלטון התורכי בארץ ישראל

המושבה פתח-תקוה סבלה קשות בימי מלחמת העולם הראשונה. לשיאו הגיע סבלה בחודשים נובמבר ודצמבר 1917. בלילה שבין ה- 16 ל- 17 בנובמבר ננטשה פ"ת  ע"י הצבא התורכי. אור לבוקר 17.11.1917בעת בנסיגתם , לא  פגעו החיילים התורכים הנסוגים בתושבי המושבה, אם כי החרימו לעצמם את כל סוסי המושבה שנותרו בה, את מצבורי התחמושת במטעי השקדים הותירו אחריהם.

בימים הבאים מ- 17.11.1917 ועד ל- 27.11.1917  שהו בפתח-תקוה לסרוגין חיילים בריטיים משום שעדיין לא התקבלה החלטה בפיקוד הבריטי להיאחז בפ"ת באופן קבוע להתבצר בה ולשמור עליה.

ב-27.11.1917 חזר הצבא התורכי והשתלט שוב על פתח-תקוה. ערביי האזור סיפרו לתורכים שהצבא הבריטי התקבל בפ"ת בשמחה רבה על כך החליטו התורכים ללמד לקח את אנשי המושבה. ובימים הבאים סבלו אנשי המושבה קשות מיד התורכים. שיא ההתעללות הגיע ב- 7.12.1917 באותו היום החלו התורכים להודיע גלויות על החלטתם להגלות את כל תושבי המושבה צפונה לעבר הכפרים הערביים.

הגירוש התמסמס ע"פ מסורת ההחלטות התורכיות אולם, ב- 10 לחודש החל להתבצע הגירוש שנמשך עד לכיבוש הסופי של המושבה  ע"י צבא בריטניה ב- 22.12.1917.

שני קטעים המצורפים מציגים בפנינו את מצב המושבה באותה עת. אחד ממבטו של חוקר היסטוריון פרופסור שמואל אביצור.

מבט שני הוא של "מאן – דהו" יעקב יצחק ילין כתב את יומניו כתב בעת שהותו בפתח תקוה לאחר שברח מירושלים מחשש מן יגייסו אותו התורכים לשירות צבאי. קטעים מן היומן התפרסמו ב"ספר היובל" של פתח תקוה. היומן עצמו פורסם בכתב העת"קול יעקוב" בשנים תרפ"ב – תרפ"ד. ילין מתאר תמונות מחיי מושבה ממבט של עובר אורח. ימי האימה והפחד מנקמת השלטון התורכי בסוף ימי שלטונו המתפורר.

תיאור נאמן לאותה תקופה נכתב ע"י פרופסור שמואל אביצור בהקדמה לספרו של שמעון רובינשטיין

 "משבר ותרומה".

והנהו לפניכם :

"מלחמת העולם הראשונה גרמה לזעזוע כבד ולפגיעות קשות בארץ ובישוב היהודי שבה במיוחד, אשר סבל הרבה יותר משאר האוכלוסיה מניתוק ממושך ממדינות שהיה להן קשר כלכלי עם הארץ ולישוב העברי גם היתה תלות כמעט מלאה בהן. לא היה לאן לשווק את יבול ההדרים, מקור ההכנסה הראשון במעלה במסחר חוץ, שתמורתו יכלו לייבא את החסר בארץ במזון, בלבוש ובעיקר בדלק הדרושים לה לקיום תקין של המשק.  ולגבי הישוב היהודי המשמעות היתה ניתוק של שנים ממרבית קרנות התמיכה, תרומות ונדבות להבטחת קיומה הפיסי של מחצית (אם לא יותר) של מרכיביו. ישוב זה נאמד אז בשמונה רבוא בלבד, כשיותר משביעית ממנו מתגוררת בישובים החקלאיים של ההתישבות הציונית. יותר מכל היה הנזק חמור למי שנהוג לכנות אצלנו "הישוב הישן" :אנשי "החלוקה" שניזונו מתרומות הבאות מבחוץ.

  גיוס לצבא, שהיה כרוך באבדן מפרנסי משפחות, התרמת צרכי מזון, בהמות, כלים ומכשירים הנחוצים למשק אזרחי, אבטלה, רעב ומגפות בתוספת "רעה חולפת" של הארבה, כל אלה עשו אם כן את שלהם בקרב תושבי הארץ בכלל והאוכלוסייה היהודית בפרט.  כל זה מבחינת צרת רבים.

   ואילו פעולות המלחמה הישירות, מערכות הקרב שבחזית על כל תוצאותיהן המחריבות ביחס לאוכלוסיה האזרחית ויישוביה לא פגעו בשנתיים הראשונות של המלחמה בישובי קבע, באשר המערכה התנהלה אז בסיני ובנגב הדרומי ; פרט לעזה וסביבתה הקרובה נמצאו ישובים כפריים ועירוניים בדרום הארץ, בתוך מערכות הקרב ימים ספורים ולעתים רק שעות בלבד.  פני הדברים השתנו תוך דצמבר 1917 כשהחזית התייצבה כמעט לעשרה חדשים מ"עוג'א לעוג'א", משפך הירקון במערב, עד לשפך נחל ייטב, הוא וואדי עוג'א המזרחי הנופל לירדן.

    מכאן שבשטח ממש, בשדות ומטעים, לא נפגעו כמעט המושבות העבריות ושאר השטחים החקלאיים של הישוב פרט לפתח תקוה ובנותיה (עין-גנים ומחנה-יהודה), מצדם האחת האנגלית של החזית ועין-חי (כפר מל"ל) הזעירונת – שכפי הנראה פונתה במועד – וכפר סבא, מצדה השני הצפוני, התורכי, של החזית.  אדמות כפר סבא היו לכל היותר בטווח התותחים האנגלים, אבל מטעיה נפגעו על-ידי הגייסות התורכים שחנו, או נעו, בתוכם. פתח תקוה היתה בקו החזית ממש במשך כעשרה חדשים ; היא עברה פעמיים מיד ליד, "נהנתה" מהעדר כל שלטון ממלכתי-צבאי בתחומיה במשך יותר משבוע והיתה בקו הראשון כשרוב הזמן אדמותיה שסועות ; החלק הדרומי והמערבי בידי הבריטים והשאר, ובעיקר מהירקון צפונה, בידי התורכים. אשר לקו החזית הנמצא בידי הבריטים, אזרחים יכולים היו להיפגע בו גם מנשק קל, בנוסף לפגזים וממילא לא ניתן היה לא רק לעבדו ולהשקותו, אלא אפילו להכנס לתחומיו.

   וכך נוצר מצב שפתח תקוה נהיתה (פרט לכפר-סבא בתנאים אחרים במקצת), לישוב יהודי יחידי שסבל ישירות בהיותו בקו החזית, על כל תהפוכותיו, במשך עשרה חדשים.  אמנם זה רק ישוב עברי חקלאי אחד מתוך 47 שהיו אז, אבל ערכו ומשקלו הסגולי היה רב מאד.

     בפתח-תקוה ובנותיה נמצאו אז כ- 3800 נפש. מספרם עלה אז על מספר תושבי תל אביב לפני הפינוי והיה רב יותר ממספר היהודים בחיפה, וכמעט שווה לזה שבטבריה. נמצאו בה לא רק יותר משביעית מכל היהודים שהיו בארץ לפני פרוץ המלחמה, ועוד יותר במהלכה, אלא אוכלוסייתה היוותה שליש מכל הנמצאים במושבות העבריות בארץ ומחצית מהמתגוררים בישובים החקלאיים שמדרום לירקון. היינו, גורל מר זה נופל לא בחלקו של ישוב אחד, אלא היה גורלו של שליש  מההתיישבות כולה.

   ולפני פרוץ המלחמה היתה פתח תקוה לא רק המושבה הגדולה ביותר, אלא גם הפורחת ביותר ומפותחת מבחינה חקלאית-כלכלית. כ-6300 דונם פרדסיה היוו את גוש הפרדסים הגדול ביותר אחרי פרדסי יפו (ואם זה השטח הנטוע שקדים בה עלה במקצת על השטח הנטוע הדרים שבאדמותיה).

 היה זה גוש הפרדסים הגדול ביותר שבהתיישבות היהודית :  שני שלישים מכלל הפרדסים שבבעלות היהודית. מכאן הכנסותיה הכלליות ממשק חקלאי שלה היו מהגדולות ביותר בהתיישבות העברית.

 נרקמו תכניות רבות תנופה לפיתוחה החקלאי, וזאת מתוך תקוה לנצל את מי הירקון להשקיית אדמותיה. בתחומיה הוקם, ביזמתו וניהולו של בצלאל יפה, גם מפעל לשרותי השקייה ראשון במינו של אדמות שלחין. בדרך כלל פרדסים, ממי הירקון (חברת "פלשתינה") שהשקה כבר 1500 דונם של פרדסים שונים מאדמות המושבה.

  אמנם בשנתיים הראשונות של המלחמה הצליחו אנשי פתח-תקוה להתגבר על פגעי הארבה ולכתת את מנועי הקרוסין לגזוגנרטורים המופעלים בפחמי עץ ובזה העבירו את רוע הגזרה הנוראה ביותר שהיתה צפויה למושבה : כלייה מצמא לאדם, מקנהו וגידולי השלחין שלו. אך בשנה האחרונה למלחמה כל זה הוחרב בשל מיקומה של המושבה בקו החזית.

   על בני מושבה זו נגזר לסבול מפורענויות שלא ידעו ישובים יהודיים, ביחוד חקלאיים, אחרים, כגון פינויים, החרמות מיוחדות, כריתת מטעים ומצוד אחרי פררים (עריקים) בהיקף והתמד גדולים מאשר בכל ישוב אחר.  והנה דוקא בפתח-תקוה מתפתחת ערנות ציבורית רבת תנופה הן של אנשי המקום והן של מוסדות כלליים של הישוב אשר פונו-הוגלו מתל אביב ויפו ;  הללו בחרו להתמקם באם המושבות כל עוד זה היה אפשר.

     בפתח-תקוה התחילו מאבקים ציבוריים וקודם כל כאלה הקשורים לעצם הקיום הפיסי-הכלכלי כגון חלוקת מזון וכספים שנשלחו מארה"ב. הקיפוחים על רקע זה, כולל ההתפרצות הידועה ב- 17 במרס 1917.  המאסרים ומותם הטרגי של השלושה בכלא דמשק [על שמם קיבוץ גבעת השלושה] הולידו משקעים קשי במושבה. הדבר בולט עוד יותר לא בקיפוחים שבהנאה, אלא דוקא בהפליה שבדברים שבהצלה : "קידומם" בפינויים והגליות של שכבות דלות אמצעים ומעמד ציבורי לא מוצק. למעשה, ההתיחסות של "עמך" לנציגיו הנבחרים, או כאילו נבחרים (ע"י שכבה ציבורית אחרת). מזכירה לנו גלגולים יותר חמורים שהתפתחו ביחסים בין היודנראטים וצאן מרעיתם בתקופת השואה.

    שמעון רובינשטיין מעלה פרטים שונים הנוגעים להתחכמויות והתחמקויות,  הערמות ורמאויות כלפי השלטונות וביחוד כלפי גורמים צבאיים משני הצדדים (התורכי והאנגלי). יציאה לגלות (פינוי) ביום וחזרה הביתה בלילה ; אי גיוס עסקנים, כולל רישומם כאנשי דת של מנהיגי ציבור הפועלים (הרצפלד והרפז) המופיעים אצל החכם באשי ככלי קודש של "עדת הפועלים".

    פרקי המחקר מביאים פרטים על המצב הכלכלי במושבה בימים ההם. אנו למדים שהנזקקים ביותר יכלו לקבל פעמיים ביום כוס תה ופרוסת לחם ושמפוני תל-אביב קבלו קצבה יומית של חצי פרנק ולאחר הכיבוש הבריטי קיבלו הנתמכים רק שילינג לשבוע. כן מסופר כיצד פרנסי המושבה אסרו שחיטה "זרה" (שנעשתה למשל במחנה יהודה) בשל דאגה לקופת המושבה  הנהנית ממס השחיטה המקומית.  פרט זה מעיד כי בשר לא חסר בפתח-תקוה למי שלא חסר לו כסף לקנותו. פרט מענין אחר הוא  הדאגה המאורגנת לספק לחיילים התורכיים לחם ותפוחי זהב, כדי, ולו במקצת, לשבור את רעבונם ולמנוע ביזה בבתים. כן נזכרים במשפטים אחדים נסיונות של קבוצות פועלים ופועלות במקום לגדל ירקות כשקבוצת "אחוה" היא הגדולה שביניהן.  אישי ציבור ידועי שם ומעמד בעתיד נטלו חלק רב בארגון ובביצוע של עבודות אלו".          

אברהם שפירא מצולם עם קצין תורכי, קטע מתמונה. אירוע ותאריך לא ידועים

באותם ימים הסתתר בפתח-תקווה מאימי התורכים יהודי שנמלט מירושלים והוא כתב יומן על ימי שהותו בה. לעצמו קרא בשם מסתורי "מן-דהוא" יעקוב יצחק ילין. היומן התפרסם בחלקו בספר היובל (1929) של פ"ת.

להלן קטעים מן היומן . (למתעניינים ניתן לקרוא את היומן בספריית הארכיון לתולדות פתח תקוה ).

"יום ה' כ"ב כסלו ע"ח 7.12.1917 היום כבר טעמנו מטעמה של מפקדה תורכית.. המפקד התורכי שלח להודיע לנו, כי המושבה נחשבה מעתה לחזית מלחמה והיא צריכה להתרוקן מכל תושביה האזרחים. ובכן במשך עשרים וארבע שעות צריכים כל תושבי פתח-תקוה מבלי שום שריד לצאת הימנה לתול-כרם. .. פקודה זו, למרות שצפינו לזה מראש, ירדה על המושבה כרעם כבד.."זקני" המושבה מיהרו להתייצב לפני המפקד, קבלו על הגזרה והסבירו שזהו דבר בלתי אפשרי, שמושבה מלאה נשים, זקנים וטף תיגלה ממקומה במשך של 24 שעות.  המפקד פנה אז בשאלה למקום יותר גבוה, והתשובה היתה: התושבים יכולים לפי-שעה להישאר במקומם. אבל על המושבה למסור למפקדה רשימה מדויקת משמות כל אלה שהם מגיל שמונה-עשר עד חמישים וחמש. אלה יצטרכו להתייצב לפני המפקדה ולקבל הימנה וויסיקות-הישיבה.

מוצאי שבת כ"ג כסלו ע"ח  9.12.1917  עוד בבוקר נשמע קול הכרוז הולך ומכריז בעוז: "כל מי שיש לו חוטי ברזל, מחויב להביאם מיד ! אף חוט לא יישאר ! המביא את החוטים מחויב להביא גם עמודים מוכנים למתוח עליהם את החוטים, העמודים צריכים להיות לא פחות ממטר וחצי באורכם.  ומשופים בקצה האחד".

     אחרי כן התחיל פתאום גרוש במושבה.  גורשו הרבה תושבים מחלק המושבה שבקצה רחוב הרצל. אל הבתים נכנסו פקידי-צבא. ובעצם יום השבת הוציאו דיירי הבתים האלה את חפציהם והובילום לבתים אחרים ביתר חלקי המושבה. מי אצל קרובו ומי אצל מכירו.   משך-דירות היה זה, אלא בעל אופי מיוחד. את הרחובות מלאו אנשים,נשים וילדים, עמוסי צרורות,כרים וכסתות. וכלי בית שונים. דוממים ומורדי ראש כאבלים, צעדו ברחוב בתוך קשקוש של כלים ופחים מצלצלים, שהפריעו דממת אבלים זו.  נשמעו גם קולות חריקה של אופני קרונות, שהובילו את הרהיטים הכבדים. אל הקרונות היו רתומים לא סוסים, כי אם אנשים. לא ידוע אם עשו זאת משום חוסר סוסים או משום קדושת יום השבת..   ביחד עם אלה שלקחו מהם את בתיהם, טלטלו את חפציהם ויצאו גם הרבה מגרי הרחובות הקיצוניים, אף על-פי שלא גורשו. הם מיהרו לעשות זאת בעצמם, בפחדם להישאר בודדים בין אנשי הצבא. באופן כזה התרוקן כל קצה רחוב הרצל וכל רובע-הגורן. ועל הדוחק הגדול השורר כבר במושבה,מגולי ירושלים ומגורשי יפו, נוסף כעת דוחק חדש ממגורשי פתח-תקוה עצמה.

יום א' כ"ד כסלו. ע"ח 9.12.1917   בשתים אחרי חצות הלילה הקיצותי משנתי, לקולות-מהומה. שהגיעו מן הרחוב. שמעתי מיד גם דפיקות בדלתות ובחלונות וקריאות : -לכו לבית-הכנסת ! אומרים שם סליחות !..נבהל קפצתי מעל משכבי ואפתח את החלון. מה ?.. גזירת גרוש !-הגיעה פקודה שכל המושבה צריכה לצאת ! כל המושבה צריכה לצאת לתול-כרם..  הנה הפצצה. את אשר יגורנו בא לנו.. בצאתי החוצה היו כבר כל יושבי הרחוב ערים. החלונות הגדולים של בית-הכנסת כבר היו מוארים, והמולת צווחה עמוקה בקעה  מתוכם אל תוך הרחוב, ואל תוך אפלולית הלילה. קרעי-קולות פרצו משם והתפשטו על פני הרחוב האפל. "פדנו ממהומת-מוות-ואחור בל נסוגה".."צווה ישועתנו-ובעוונותינו אל נתמוגגה".. "עננו! עננו ! עננו !" "כמו שענית ליונה במעי הדגה". [..]

ובכל זאת עומדים רבים גם בחוץ. בעזרת הנשים נמצאות גם נשים רבות. ככנופיות, כנופיות עומדים  האנשים ומספרים על דבר הגזירה:- זמן של שני ימים נתן לנו.. ויום אתמול כבר נכנס בחשבון !. -זאת אומרת שמחר עלינו לעזוב את המושבה ?..-כן, מחר. ביום הראשון של חנוכה !.. את הרכוש הנשאר יביאו כל היוצאים-לתוך בתים אחדים, שיבחרו על-ידי המפקדה, ושיסומנו בסימנים מיוחדים, הבתים האלה ישמרו על-ידי הצבא…-שמירה מעולה היא זו !..-זהו להקל על החיילים השודדים. שלא יצטרכו להתפשט על פני בתים רבים.. –זוהי שמירה מפני השודדים הקטנים והרבים בשביל הגדולים..-זוהי כל הכוונה של הגרוש כולו.. אבל אנה נלך, ולאן יגרשונו ? – אל הכפרים הערביים שבין קלקיליה ותול-כרם..- הרי לא נוכל גם להיות יחד בצרתנו. כי אם פזורים ומפוזרים בכמה כפרים קטנים של ערבים ?. – זו היא הכוונה. חפצים לפזרנו על-פני הכפרים, יהודים מעטים בכל כפר, באופן שנהיה ברכושנו ונפשותינו מסורים לגמרי בידיהם.  

יום ב'. כ"ה כסלו ע"ח.  10/12.1917 יום ראשון של חנוכה.

    ה"צדק" עם "באור"  הבחירה כבר היתה. גם הטובה וגם הרעה, נבחרו כבר האנשים הצריכים להישאר במושבה, וגם אלה הצריכים להישלח מחר במשלוח-החמישים הראשון.

    מי הם המסכנים האלה שעליהם יצאה הגזרה מאת הוועד ? אין איש יודע. הועד אינו מגלה בזה דבר. הוא רק אומר שבבחירה זו לקח לו לקו את היסוד כי : היותר חזק צריך ללכת ראשונה.     יותר חזק נקרא מי שהוא בעל אחד משלושת היתרונות האלה :

    א) צעיר בשנים.  ב) בריא בגופו. ג) איתן במצבו.     לפי קו זה יוצא כי החמישים הראשונים יהיו כולם צעירים בריאים ועשירים. מהיותר בריאים והיותר עשירים שבמושבה.    אין ספק שזוהי נורמה יפה מאוד, והקו היסודי שבה הוא באמת קו-צדק גמור. חוששים בכל זאת. חוששים בראשונה אם הועד היה גם נאה מקיים כמו שהוא נאה דורש, העיקר הרי הוא המעשה.    וחוששים בשנייה, ובעיקר, מפני ה"באורים" היכולים להיטפל לתורת הצדק היפה הזאת, צדק עם "באור" -השם יצילנו הימנו!

    ויש רגלים לדבר ש"באורים" כאלה כבר ישנם. "באור" אחד כבר שמעתי, וזה לשונו : העיקר הרי הוא לא הסעיף היבש, כי אם הרוח שבו. ואם הסעיף אומר שכל החזק יותר צריך ללכת ראשונה, הכוונה היא בודאי לכל החזק יותר ביחס לנדידה. כלומר : כל המסוגל יותר ללכת, וכל מי שנוח לא יותר לנדוד – זה יצא ראשונה. ואין ספק בדבר שלעני קלה הנדידה הרבה יותר מאשר לעשיר המטופל בנכסים ובמטלטלין..  וודאי הדבר שתימנים ואורפלים רגילים יותר בנדידה מאשר אשכנזים…  זהו צדק עם "באור".. 

 [..]אין חג החנוכה ניכר היום כלל, לא בבית ולא ברחוב. בבית-הכנסת אמרו אומנם "הלל-שלם". אבל גם את כל ה"הושענות" התפללו. רק הכובד הנורא, שרבץ אמש על הלב, הוקל במעט. היום לא תהיה עוד שום יציאה. ידיעה זו הגיעה אמש אל המושבה בשעה מאוחרת. היציאה הראשונה תתחיל מחר.      פקיד צבא בא היום ורשם עשרים בית ברחובות אחדים, שלתוכם יכניסו היוצאים את חפציהם הנשארים.  הבתים סומנו בכתובת תורכית.

[..]קרבנות: בבית מודיעים לי שהיריות של היום הביאו עמן גם קרבנות מבני המושבה. ירייה אחת

 פגעה בבית בקצה המושבה, ושלוש נפשות שנמצאו בבית, אם ושני ילדים (אח ואחות) נפגעו הימנה. הילדה מתה. הילד נפצע קשה..והאם פצע קל. הידיעה עשתה רושם קשה. זוהי כבר הפעם השנייה, שירייה פוגעת במושבה, הפעם הראשונה הייתה ביום כניסת התורכים לאחרי האנגלים, אז נהרגה האישה "קרויט", וילדה נפצעה קשה ברגליה, שגם עכשיו עודנה שוכבת בבית-החולים.. ויש המתנחמים ואומרים שביחס לזה עלינו עוד לשמוח. הכפר רנטיה, מספרים שעל יד תחנת-המסילה כבר נחרב כמעט על ידי כדורי האנגלים, ועשרה מתושביו נהרגו. מי יודע מה שיהיה עוד להבא.

  יום ג' כ"ו כסלו ע"ח.   11.12.1917   בוקר.    השמים בהירים. גשם אין, רק הקור גדול. מחצות הלילה ואילך נמשכו על גבולי המושבה מסביב יריות תכופות של רובים. בתוך המושבה פנימה היה שקט. מיד בהאיר היום פרצה כאילו על ידי איזו כוח נעלם, מהומה פתאומית בכל המושבה. שמועה התפשטה. שהיום צריכים כל התושבים לצאת. הכל יחד ! אין עוד רשימות יומיות של חמישים. העגלות והגמלים יבואו לקחת את החפצים…ומהומת חלחלה עברה בין התושבים כולם.  כשאמרו תמול לעשות את הגרוש על-ידי פלוגות של חמישים.חמישים-התמרמרו האנשים ודרשו גרוש כללי. כשאומרים היום גרוש כללי – הם שוב נדהמים..וכמטורפים, כחיות מסכנות בשעת תבערה, רצים מתרוצצים האנשים מרחוב לרחוב. מבלי דע ומבלי יכולת לעשות  מאומה. – -חבילות מטולטלות ממקום למקום, אבל בלי מטרה. אישה צעירה,נבהלה וחוורה, עוברת ונושאת שני ילדים על שתי זרועותיה. הילדים גם הם עמוסים חבילות קטנות.

  אחת עשרה לפני הצהרים. הכל כבר התברר. המהומה הייתה מהומת שווא, לא. המושבה אינה צריכה לצאת כולה בבת-אחת, אלא- רק חמישים, חמישים כמדובר. הפעם יצאו החמישים שעליהם יצא  הגורל להיכנס ברשימה הראשונה.

     הקומנדנט התורכי עובר ברחוב כשהוא רוכב על סוסו. משגיח הוא אל היציאה הראשונה, פניו מביעים: שנאה, נקם ושמחה לאיד.  פתאום הוא פונה אל הניצבים ושואל :- מדוע זה יוצאים רק העניים ?.. היריות התחזקו פתאום באופן מחריד. יריות תותחיות חזקות מאוד בוקעות מצד מערבית-צפונית ועוברות ברשרוש רושף מעל למושבה. בהלה נוראה  פורצת מסביב, אנשים ונשים רצים בפחד, ומתוך צעקות : -פצצות נופלות שם ! – פצצות  נופלות ברח' פינסקר ! – ופתאום בוקעת קריאה חדשה מאיזה רחוב קיצוני : -על העגלות !  על העגלות נפלו פצצות ! .. -מורים [מטווחים]  על העגלות היוצאות !..

 [..]    רבע שעה עובר והמשפחה הפרסית המגורשה לאחרונה מופיעה שוב.     המון גדול מתאסף סביבם, גדול הרבה מזה שעמד סביבם בשעת צאתם. גם הם מצידם אינם נוטרים שנאה. ובתמימות ישרה מספרת המשפחה לכל. איך שהיה מעשה. אינם יודעים מאיזה מקום ירו על העגלות, מלפניהן או מלאחוריהן.  שמעו כי יורים עליהם, וחזרו אל המושבה..-  והעגלות ? והחפצים ?.. – שואלים רבים מכל צד, – העגלות עברו, אנשי הצבא העבירון הלאה…  וכל החפצים נשארו אצלם ?..- יתברך שמו ! ובלבד  שאנחנו פה. כפרה בעדנו .."

  כתב זלמן חיימוב

ערכה נוני ירון

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שלטון עות'מני, תורכים | עם התגים , , | כתיבת תגובה