רחוב שפירא, הרמן צבי שפירא בפתח תקוה

מי מאיתנו לא התבלבל וחשב שרחוב שפירא הוא על שמו של אברהם שפירא, זקן השומרים" שיגיד אני. במיוחד לאור העובדה שביתו של אברהם שפירא נמצא ממש בסמיכות. קראו את הכתבה של שמאי עציון אודות דמותו של הרמן צבי שפירא.

רחוב ע"ש הרמן צבי שפירא, צלם לא ידוע שנות ה- 60
רחוב ע"ש הרמן צבי שפירא, צלם לא ידוע שנות ה- 60

הרחוב ממוקם בין הרחובות: הרצל וגד-מכנס. נקרא ע"ש משכיל יהודי ליטאי שחי ופעל ברוסיה ובגרמניה. מתמטיקאי, מראשוני חובבי-ציון ותנועת הציונות המדינית. היה יוזם קק"ל והוגה רעיון האוניברסיטה העברית בירושלים.

שפירא נולד בעיירה קטנה בליטא, ב-16.8.1840 [ת"ר]. אביו למדן ידוע ושאיפתו הייתה שבנו יהיה רב בישראל. צבי היה בעל כישרונות נדירים: בגיל שלוש קרא, בן ארבע למד גמרא עם פירושים, בן שמונה שלט בעברית וחיבר ספר דקדוק והתמחה בספר 'מורה-נבוכים' לרמב"ם. התפרסם כלמדן ועוד בצעירותו  הוסמך לרבנות. בגיל 24 שימש כרב וראש ישיבה בעיר הליטאית בירטושלא, ושמו יצא לתהילה בכל הסביבה.

תהלוכת ילדים לכבוד חג שבועות, צלם מרלין ירון שנה לא ידועה
תהלוכת ילדים לכבוד חג שבועות, צלם מרלין ירון שנה לא ידועה

בגיל 26 התחיל ללמוד לימודי חול ולבסס את ידיעותיו

במתמטיקה. הושפע מההשכלה, עזב את עיירתו, את הרבנות

ועולם הישיבות והלך אל מרכזי הרוח והמדע. הגיע לווילנה עם

מכתב המלצה מהסופר אברהם מאפו. כאשר הבין שבווילנה לא ימצא את מבוקשו החל בחיפוש מקום אחר. ב-1868 הגיע לברלין, בה חי בבדידות גמורה. לעתים היה רעב ואף לא היה לו מקום ללון. בריאותו התרופפה והוא נאלץ לחזור לעיירתו.

בשנים 1878-1871 עסק הרמן צבי שפירא בהצלחה במסחר באודסה. ב-1878 חזר לברלין ומשם לאוניברסיטת היידלברג. למד מתמטיקה בסיסית אצל פרופ' מוריץ קנטור. התקדם מאוד בלימודיו וב-1880 הופיע ספרו הראשון במתמטיקה. לאחר שש שנים מונה כפרופסור שלא מהמניין למתמטיקה, אך המשיך להתפרנס מעבודתו כשען. בגיל 30 התוודע לרעיון ההתיישבות בא"י וחלם להקים מרכז עליון למדעים בירושלים. 

בגיל 40 ייסד בהיידלברג אגודה יהודית לאומית "ציון", כדי להפיץ בקרב היהודים את השפה והספרות היהודית להגשים את הרעיון של התיישבות יהודית בא"י. "ציון" לא האריכה ימים, אך מצא עידוד כשקיבל את ספרו של הרצל "מדינת היהודים".

ב-1897 התקיים הקונגרס הציוני הראשון, בבזל. עוד בוועידת קטוביץ ב-1884 הציע שפירא להקים קרן לקניית אדמות בפלשתינה. הצעתו לא מומשה, אך 13 שנים מאוחר יותר בקונגרס הראשון הציע שוב לייסד את קק"ל. הצעתו התקבלה . הוא לא זכה לראות בהתממשות חזונו, כי נפטר זמן קצר אח"כ. ב-1898הרצל בעצמו כבר תמך ברעיון. באותה ישיבה הציע שפירא להקים אוניברסיטה בירושלים.

שפירא הוזמן להשתתף בכינוס ציוני בקלן, שם חלה בדלקת ריאות ובל"ג בעומר תרנ"ח [1898] נפטר. נטמן בעיר קלן ובי"ט בטבת תשי"ד [1954] הועלו עצמותיו להר המנוחות בירושלים. היה דוד של אברהם שפירא שקן השומרים.

צבי הרמן שפירא, תמונה מויקיפדיה

אצלנו בארכיון קיים ראיון שערכנו ד"ר יוסי לנג ואני נוני עם בנו ישראל שפירא ביולי 2007. קיימים תצלומים של הרחוב. ברחוב נמצא האקליפטוס הלימוני המפורסם.

בשנת 1884 היציע שפירא קופסת פח "הפושקא" שתשמש לאיסןף כספים לרכישת אדמות בארץ ישראל. ניתן לקרוא אודות הקופסה הכחולה באתר הקרן הקיימת לישראל . נתן לרכוש קוספאות כחולות באתר הקק"ל.

כתב שמאי עציון, ידיד הארכיון, המפרסם מידי שבוע בקביעות כבר מספר שנים טור בעלון "שבת בפתח" המידעון לציבור הדתי בפתח תקוה

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, סיפורי פתח תקוה, רחובות בפתח תקוה, שימור אתרים | עם התגים | כתיבת תגובה

פולמוס השמיטה במושבה פתח תקוה

עניין קיום מצוות השמיטה הייתה מחלוקת שנושאה שמירת המצוות וניהול אורח חיים דתי במושבות הראשונות בארץ ישראל.

הוויכוח נסב סביב התפיסה המחמירה שדרשה שיש לקיים את מצוות התורה כהילתכן לבין אלו שהחזיקו בדעות פשרניות יותר בכל הקשור לדברים הקשורים לעבודה חקלאית.

מצוות השמיטה נתפסה על ידי אנשי היישוב הישן כאחת ממצוות התורה שאי קיומה יגרור אחריו עונש חמור ביותר. קיום מצוות השמיטה נתפסה כדרך לגאולה.

המצוות התלויות בארץ תפסו מקום מרכזי בחיי הקהילה. מתן היתר מכירה מאפשר גם היום מכירה של קרקע בארץ ישראל לגוי על מנת שיכול לקיים מלאכות שאסורות מהתורה בשדות המכורים לו. שורשי ההיתר מקורם בתשובות של חכמי צפת מלפני כ- 500 שנים. זה היה ויכוח נחרץ ומחלוקת בין הזרמים השונים של הרבנים המשפיעים של אנשי היישוב הישן ורבני מבשרי הציונות: החרדים, האשכנזים, הספרדים, הרבנים הדתיים לאומיים על כל הזרמים והגוונים שיש.

הטיעונים בעד היתר מכירה היו רבים. צורך בהיתר נבע מצורך קיומי והגנה על החקלאים מפני היעדר פרנסה. באותם ימים אי עבודה בחקלאות שמירה על השטחים החקלאיים הייתה פגיעה קשה בניסיונות הגידול בחקלאות שכבר הייתה קיימת. אי עבודה ופעילות עלולה הייתה לגרום לאובדן של קשרים מסחריים ופרנסה. היו שטענו כי שמירת שמיטה תביא לביטול ההתיישבות בארץ ישראל והפסקת התרומות ביישוב.

אלו שהתנגדו להיתר ודרשו את קיום מצוות השמיטה טענו כי זו אחת ממצוות החשובות מהתורה. הם לא ראו סכנה לפרנסת המתיישבים כי ממילא הם התקיימנו על חשבון תרומות של הברון רוטשילד ועל תרומות מחו"ל. בנוסף קיום השמיטה יעודד את זרם התרומות ותמיכה ביישוב.

אלו רק מקצת מן הטיעונים לעניין שנת השמיטה.

בוויכוח היו מעורבים כוחות גדולים: רבני היישוב הישן בירושלים, רבני חובבי ציון שישבו באירופה, הברון רוטשילד ובאי כוחו בארץ ישראל כמובן אנשי המושבות שדאגו לפרנסתם ועתידם ונחלקו בין הצורך לקיים את מצוות שמיטת הקרקעות, שמירת אורח חיים דתי לקושי העצום ומאבק יום יומי של הישרדות בתנאי מחייה קשים מאבק.

מה קורה המושבה פתח תקוה שלנו?

אנשי פתח תקוה נאלצו לעזוב את המושבה ולעבור למושב יהוד ב- 1882 (תרמ"ב) בעקבות קשיים רבים שנגרמו משטיפונות ומחלות. עזיבת המושבה "חסכה" ממייסדי המושבה את  מלחמות שנת השמיטה הראשונה שהתקיימה בשנה זו. למרות שישנם הטוענים כי זו הייתה הסיבה לנטישת המושבה ועניין המחלות והשיטפונות היה משני.

אולם לקראת שנת השמיטה הבאה שחלה ב- 1889 (תרמ"ט) "פולמוס השמיטה" לא פסח גם על המושבה שלנו. אי קיום עבודה חקלאית ושמירה על השדות על ידי עיבוד האדמה ונוכחות של התושבים היה ענין של הישרדות.

כבר בראשיתה קבעו  בתקנון "אגודת מייסדי הישוב פתח תקווה" (תמוז תרל"ט), אורח חיים דתי וחובה לקיים את המצוות התלויות בארץ. תפקידו של רב המושבה היה לפקח על קיום החוקים והמצוות. התקנון היה ניסיון ליצור קשר בין אורח החיים הדתי, כדוגמת השכונות של היישוב הישן בירושלים, שהיה מוכר וידוע למייסדים. אולם התקנון השכונות אותו הכירו התייחס לחיי היום יום ללא התייחסות לצד החקלאי.

פתח תקוה לא נועדה להיות שכונה, אלא, יישוב קהילתי חקלאי העומד בפני עצמו כיחידה אוטונומית. לכן בתקנון נוסף משנת 1881 ניתנה התייחסות יותר לאופי החיים של חברת איכרים והפעילות ביישוב חקלאי תוך הכרה בסמכות ההלכה וברשות הדתית כשופטת. אולם, שאלות ההלכתיות כולל עניין השמיטה הותירו "כבעיות השעה שתפטרנה במהלך חיי היום יום". כלומר השאירו את הדיון הלוהט לידיים אחרות.

בתוך הפולמוס-המאבק הזה היו מעורבים כוחות גדולים רבני היישוב הישן המחמירים, אנשי תנועת חובבי ציון שתמכו במושבות, הברון רוטשילד שהיה אדם דתי פטרון המושבות שראה גם את הצד הכלכלי של הבעיה.

לבסוף, הפתרון נמצא בזכות היתר מכירת קרקע לנוכרי שהושג הרחק מגבולות ארץ ישראל. בעזרת תרומתו ולחץ של הברון רוטשילד ותנועת חובבי ציון פרסמו שלושה רבנים אשכנזיים בעלי דעה ממזרח אירופה: הרב שמואל מוהליבר מביאליסטוק, הרב ישראל יהושע טרונק מקוטנא והרב שמואל זנוויל קלפפיש מווארשה למורת רוחם העזה של רבני ירושלים.

הערה, המאמר נכתב במטרה להאיר את ההתלבטות הקשה שעמדה בפני אנשי המושבה ולא בא לנתח את המצב מנקודת מבט דתית והלכתית.

מידע נוסף נתן לקרוא במאמר שכתב הרב ד"ר בועז הוטרר בעניין העבודה החקלאית וקיום המצוות התלויות בארץ – פתח תקווה תרל"ח-תרמ"ב ועניין השמיטה.

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, חקלאות, עבודה עברית, ראשית המושבה, רבנים, שמיטה | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

ראיון עם השופט בדימוס אליעזר כהן

השבוע נפגשתי עם השופט בדימוס אליעזר כהן. את המפגש תאם דודי הכהן בנו.

אליעזר סיפר על שורשי משפחתו הענפים הנטועים בהיסטוריה של ארץ ישראל ועל החיים במושבה פתח תקווה.

אב סבו היה מיכל הכהן, אחד משבעת מייסדי השכונה "נחלת שבעה" בירושלים.

סבו אליהו אליעזר שאול כהן היה בן שבעת הרופאים הראשונים ילידי ארץ ישראל. היה ידוע גם כד"ר אליאס כהן. שמש כרופא בצפת וכרופא המושבה פתח תקוה בין השנים 1908-1926.

אליעזר, אדם מדהים בעל חוש הומור סיפר את מסלול חיו מילדות במושבה כבן של פרדסן עד בגרותו. אביו היה ידוע בכישרונו ויכולתו להעריך את טיב וכמות התפוקה שפרדס יכול לתת. היה מייעץ לבנקים וחברות ביטוח שנתבקשו לתת הלוואה לחקלאים האם כדי להשקיע בפרדס המבוקש או לא.

השופט בדימוס אליעזר כהן

יחד עם עם קבוצה מבני המושבה שהיו בפלמ"ח יצא להכשרה שהקימה את קיבוץ ארז. לימים, עם הפילוג המפורסם של הקיבוצים חלק מחברי ההכשרה עברו לקיבוץ צובה. אליעזר חזר עם רעייתו למושבה ומצא את עצמו ללא מקצוע ועבודה. כמו כולם גם הוא עבד בפרדסים ובמקביל למד עריכת דין. לימים היה שופט בבתי משפט השלום בפתח תקוה, סגן נשיא בית המשפט השלום. בשנת 1994 מונה לכהונה בבית המשפט המחוזי.

כחייל בפלמ"ח יצא אליעזר לקורס חובשים. אף אחד לא הכין אותו לקרבות הקשים של מלחמת העצמאות. כולנו יודעים (משהו) על הקרב הקשה של כיבוש מצודת נבי יושע מצודת כ"ח ועל הקרב של שחרור העיר צפת. אבל, כששומעים את התיאור הקרב בגוף ראשון זה נשמע אחרת.

כיצד בסיום הקרב על המצודה יצא כחובש יחד עם חבריו לחפש את גופתו של פילון פרידמן שהיה מפקד כוח ההטעיה בניסיון השני לכיבוש המצודה. על שמו של פילון נקרא "מחנה פילון" על יד ראש פינה.

משם נשלחו לעיר צפת. ואחר עברה היחידה שלו לשחרור העיר לוד. תקצר היריעה מלספר את כל הפרטים. בראיון למוסף כלכליסט מתאר אליעזר את החברות והרעות שהייתה בין חברי הפלמ"ח.

בסיום הריאיון אלעזר למלווה אותי החוצה אל הגינה המדהימה שנראית כמו עולם קסום אל ספסל צבוע אדום. בואי אספר לך את סיפור הספסל שנמצא במשפחתנו הרבה מאוד שנים ומצא את דרכו אל החצר שלנו.

הספסל היה בחצר ביתה של הסבתא של אליעזר שהיה ברחוב מונטיפיורי מול בית האבות של "שארית ישראל". כשהסבתא נפטרה הדוד יוסף לקח את הספסל אליו הביתה. כשהדוד נפטר בשנת 1989 ילדיו העבירו את הספסל לחצר של אליעזר. הסיפור המשפחתי אומר כי הספסל נתן לסבתא כערכה על פועלו של הרופא המשפחה.

תודות רבות לאליעזר על הראיון. איחולים רבים לימים רבים בבריאות טובה ונחת מהמשפחה

פורסם בקטגוריה שימור אתרים | כתיבת תגובה

ספרי היובל של פתח תקוה

"אין מזל ליובלות 'אם המושבות"

יוסף תמיר, ידיעות מעריב, 25.8.1948.

כותב ד"ר יוסי לנג במאמרו "הגנוז והגלוי בתולדות פתח תקוה אם המושבות מתמודדת עם עברה" אודות אחד עשר ספרי יובל שנכתבו על המושבה פתח תקוה. במחקרו הוא בודק את הסיבות והפוליטיקה המסתתרת מאחורי כתיבת כל ספר.

יוסי היה היועץ האקדמי של הארכיון ומחקריו ומאמריו קובצו לידי אסופה בספר "לפתח תקוה".

ראשיתה של המושבה פתח תקוה הייתה רצופה מאבקים חברתיים וכלכלים. בשל מחלקות וניגוד אינטרסים בין הקבוצות המייסדות של המושבה – "הירושלמים", "הביאליסטוקאים" "הירקונים" שכללו את "שותפי נחלת טיאן" וחברי "אגודת מייסדי היישוב" קיימות גרסאות שונות באשר לתאריכים ואירועים הקשורים לייסוד המושבה. מהו יום יסוד המושבה? גודל שטחי האדמה שניקנו? מי היו מייסדיה?

בארכיון קיימים פרוטוקולים משנת תרס"ג. הם לא מופיעים ברציפות ולכן קשה לתאר את התפתחות המושבה באופן מסודר. במקביל פורסמו בעיתוני התקופה הודעות ומאמרי דעה רבים של פרנסי המושבה ואנשי היישוב אודות אירועים שקרו במושבה מימיה הראשונים. אולם, גם בהם יש סתירות ומידע שונה.

מטרתם של ספרי יובל הוא לפאר ולהתפאר בעשייה של מנהיגיה לאותה עת הפרסום. כמו כן לשמר את ההיסטוריה והמורשת ולטפח גאווה אצל התושבים.

ספרי היובל משרתים את הרצון פרנסי העיר לדורותיהם בחיזוק ומיתוג מעמדה של פתח תקוה כאחת מאבני היסוד של האתוס הלאומי – כאם המושבות הראשונה בחקלאות. כאחת המזוהה עם אתוס הגבורה הלאומי כדוגמת גבורת נופלי תל חי וכראשונה בהקמת ארגון שמירה.

הספרים מציגים דעה מגמתית של הכותבים. המידע בספרים אינו מדויק ולכן יש בלבול באשר לתולדות ייסוד המושבה.

כל אחד מהספרים יש לו סיפור וגורל מיוחד. חשיבותם להכרת תולדות המושבה גדולה. הספרים משקפים את השינויים הדמוגרפיים, הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים שעיצבו את דמותה כראי לתקופת כתיבתם.

ספרי היובל של פתח תקוה נמצאים בספריית הארכיון וניתנים לעיון. כמו כן נתן למצוא אותם בספריות השונות.

רשימת ספרי היובל  על פי מועדי הופעתם

ספר היובל למלאת חמשים שנה ליסוד פתח-תקוה תרל"ח-תרפ"ח, יצא לאור ע"י ועדת ספר היובל שעל יד המועצה המקומית, תל-אביב, דפוס א. איתן וס. שושני, התרפ"ט. אסף את החומר: י. יערי (פולסקין) הכשירו לדפוס: מ. חריזמן.

ראשית למלאת שבעים שנה לפתח-תקוה (תרל"ח-תש"ח), לוקט ונערך בידי אלעזר טרופה, פתח-תקוה תש"ח – 1948.

אלעזר טרופה, יסודות: לתולדות פתח-תקוה, פתח-תקוה תש"ט – 1949.

ג. קרסל, אם המושבות פתח-תקוה, תרל"ח-תשי"ג 1953-1878, דברי פתיחה – ד. בן-גוריון, שבעים וחמש שנות חיים, עירית פתח-תקוה תשי"ג.

ז. יואלי (ערך), פתח-תקוה אם המושבות: תמונות ומראות, עירית פתח-תקוה תשט"ו/ 1955.

ג. קרסל, אם-המושבות בעשור למדינת ישראל (תרל"ח-תשי"ח 1958-1878), כותרת נוספת: אם-המושבות פתח-תקוה בגבורות, עירית פתח-תקוה תשי"ח.

פתח-תקוה אם המושבות ועיר בישראל; פרקים בתולדות המושבה והעיר לנוער ולתלמידים, ליקט ועיבד מהמקורות יצחק סבר (סברדליק), ערך והוציא לאור – י. צ. שרגל, המחלקה לתרבות עירית פתח-תקוה תשכ"ד

ז. יואלי (עורך), פתח-תקוה בשנת התשעים, הוצאת עירית פתח-תקוה, תל-אביב 1968 [צילומים] י. פיינברג: אלבום זה הוא "אח צעיר" לאלבום "פתח-תקוה – תמונות ומראות"

פתח-תקוה; שורשים וימים גדולים, הוצאה מיוחדת של העתון העירוני "פתח-תקוה" המוקדשת ליובל המאה של אם-המושבות. ערך וכינס ז. יואלי תשל"ח.

אריה חשביה: אם ועיר: 120 השנים הראשונות, עיריית פתח-תקוה 1998

פורסם בקטגוריה שימור אתרים | כתיבת תגובה

קטיף, ילקוט לדברי ספרות

"מושבה היא מולדת קטנה, שוק, סמטא, בית חמר ורכבת.

איש איש ומושבת חייו – גם יפליג למחוזות אחרים.

צרת עין היתה מושבתי, אך עתים טובת-לב ואוהבת…" 

נתן יהונתן

"קטיף", הוא כתב עת שהוציאה עיריית פתח תקוה. הכרך הראשון יצא ב- תשי"ד (1954) ואחרון ב- תשמ"ט (1989). עשרה כרכים מלאי כל טוב.

העורכים המובילים היו ק. א. ברתיני, יוסף חנני, יעקוב צבי שרגיל וזלמן יואלי. אליהם חברו במשך השנים רבים נוספים. אציין חלק מהם דב סדן, זלמן יואלי, ג' קרסל.

כמה טבעי היה לאנשי המושבה פתח תקוה לבחור בשם "קטיף" לאסופה של דברי ספרות ועיון בה יפרסמו יוצרים בני פתח תקוה סופרים, משוררים, אמנים ציירים ופסלים את יצירותיהם.

ראשי פתח תקוה ראו בפתח תקוה כבר מראשיתה מובילה ופורצת דרך בתחומים רבים. "אם המושבות" ראשונת המושבות בה בחרו יהודים חרדים לעבוד לפרנסתם בחקלאות לצד שמירה על החיים הדתיים, חלוצה בתחומי החקלאות, הפרדסנות והשמירה. בהמשך כעיר בעלת תעשייה מפוארת.

המילה "קטיף" הייתה חלק מחיי היום יום של תושבי המושבה. החיים והפרנסה נסבו סביב עונות השנה והפעילות בפרדסי פרי ההדר. פרנסי העיר, רצו למתג את העיר גם כמקור לספרות שירה פרוזה ואמנות. היו שנים בהן, העניקה פתח תקוה את פרס לספרות יפה כמנהג ערים גדולות כמו תל אביב ורמת גן.

יוצרים רבים ובולטים נולדו וגדלו בפתח תקוה ותמונות מחיי המושבה מופיעות ביצירות שלהם. נתן יהונתן, אסתר ראב, חנוך ברטוב, יהושוע קנז, אסתר שטרייט וורצל, רות אלמוג, אהוד בן עזר ועוד רבים נוספים.

תוכנם של כרכי "קטיף" הוא אוצר גדול של מאמרים, ספורים שירה. ציירים כמו צבי שור, אסתר זמצקי, ז. תשבי, פנינה וורצל פרסמו עבודות אמנו וציורים.

בדברי הפתיחה לקובץ הראשון כותב זלמן יואלי על הסיבות להוצאת הקובץ:

"הספר שלפנינו הוא מאסף, לדברי ספרות ועיון של משפחת הסופרים באם המושבות וכן של סופים ידידים וקרובים, אשר חיו ועבדו אי פעם ושמרו לה אמונים.

עירית פתח תקוה ראתה זכות וחובה לעצמה לתת ידה להוצאתו של הקובץ.

לכאורה אפשר להקשות: מה לעירייה ולדבר ספרות? אין הדבר חורג ממסגרת פעולותיה השגורות? אפס היגיעה השעה שנכיר כי במדינת ישראל מוטל על הרשות המקומית המודרנית למלא לא רק שירותים עירוניים. בתקפה של דלדול רוחני, של התפשטות הלעז ושל התפרקות מערכים תרבותיים, אין אף תא ממלכתי יכול לפטור עצמו מדאגה לצרכיה הרוחניים של האומה. ולכן גם בלהט העבודה הקונסטרוקטיבית, אל נשכח כי כל עבודתנו המשקית הארגונית הפרוזאית לא הייתה קיימת בלעדי יצירתנו הרוחנית ובלי שמירה על אוצרותיה.

המדינה והזורע המבצעת שלה –  הרשות המקומית –  מצוות איפה להושיט יד נדיבה לעידוד חיי הרוח, קידום חי התרבות לטיפוח כל ניצוץ של יצירה רוחנית של נכסי תרבות ושל מפעלים ספרותיים. ומנם הספר רב האיכות והכמות אשר עיריית פתח תקוה הוציאה לחג יובלה, הוא "ספר היובל"…"

…" זאת ועוד: במדינתנו מופרז, כנודע, ריכוז של אנשי הרוח בעיר, ולרב בעיר אחת. צו השעה הוא איפה לעודד את הסופר היושב בכפר ובמושבה –  עידוד שיגביר את הקשר בין העם לבין הסופר ואיש הרוח היושב בתוכו. פתח תקוה, שחלקה כה רב בתולדות היישוב ותנועת הפועלים, ודאי שמצווה היא להוציא ספר שישמש אספקלריה לכוחות היוצרים שגדלו בתוכה."

…" מגוון הוא היבול הספרותי אשר ב,קטיף": שירים, מחזה, מאמרי הערכה והיסטוריה, אולם הצד השווה שבהם הוא שבחלקם הגדול טבועים הם חותם המקום, בצביונה של פתח תקוה, וביחוד של פתח תקוה החקלאית, העובדת על נופיה ועל תהליכי צמיחתה וגידולה."

כתבה נוני ירון ארכיונאית אוצרת אוספים מיוחדים

פורסם בקטגוריה שימור אתרים | כתיבת תגובה

"בית האיכר" – בית "החקלאי" רח' נורדאו 7

מקורו של "בית האיכר הוא בארגון "החקלאי". ב- 9.6.1936 הונחה אבן הפינה לבית "החקלאי" בפתח-תקוה. הימים ימי תחילת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. במסגרת השביתה הכללית פורעים ערבים פגעו במחצבות האבן במגדל צדק כי ראו בהן מקור הכנסה חיוני. כתוצאה מכך העבודה הושבת ונוצר מחסור בחצץ וחומרי בנייה לאזור. לאור המחסור בחומרי בנייה ופיטורי הפועלים החל מאבק בישוב היהודי למען הפעלת המחצבות על ידי יהודים בלבד.

כותרת בעיתון "הבוקר" 10.6.1936 זועקת דיווח על האירוע: "להם אבנים להרס ולנו לבניין".

בטכס החגיגי מול שולחנות ערוכים מכל טוב נואם מנהל "החקלאי" בפ"ת מר חפץ: "תשובתנו הנכונה ביותר לרוצחים זה הוא בניין ובניין".

מר זיידמן מנהל בנק אפ"ק בפ"ת אמר: "בזמן רגיל, כשבונים בית. אין זה חידוש, אבל כיום בזמן שמשתמשים בחרב ובאבנים להרוג, להרוס, אנו היהודים משמשים באבנים כדי לבנות. דעו רבותי, שאין לנו מהיום על מי להישען. נבנה את המשק העברי ואת התוצרת העברית, אך ורק בידיים עבריות. אזי יתקיים הבניין עדי-עד" .

בניית הבניין ארכה כחצי-שנה וחנוכתו נערכה בטכס מרשים  ב- 5.1.1937 .

אדריכל הבניין והמהנדס היה חבר מועצת המושבה משה בן חורין.הורדה

ה"חקלאי" נוסד בשנת 1925, היה קואופרטיב חקלאי לביצוע עבודות הקשורות בפרדסנות קטיף, אריזה ושיווק פרי הדר.

בשנת 1940 בעקבות המלחמה והמשבר הקשה בענף הפרדסנות. פשט ארגון "החקלאי" את הרגל עקב מחסור במזומנים. כספים שהיו אמורים להגיע מסוחרי הפרי מאירופה, בעיקר מרוסיה, לא נשלחו. הארגון נקלע לבעיה חמורה, לא יכול היה לבצע את עבודת הקטיף והאריזה בעיקר בגלל מחסור בעצים להכנת תיבות המשלוח. הנהלת איחוד הקואופרטיבים סירבה להעביר עצים להכנת ארגזי אריזה של תפוזים ל"החקלאי". כתוצאה מכך נאלץ להפסיק את פעילותו בעונת קטיף הפרי.

לחץ של חקלאי פתח-תקוה גרם ליצחק רוקח מנהל "פרדס-סינדיקט" להעביר כמות חלקית של עצים ל"החקלאי" אך זה לא מנע את קריסת הקואופרטיב. הבנקים דרשו פירוק. על כך אמר מרדכי חפץ מנהל ה"חקלאי" "הבנקים בימי רווחה הרוויחו – עתה הם הראשונים לעזבנו".

חברים רבים החלו לנטוש את האגודה. לבסוף התפרקה ולא יכלה להתקיים. בראשית שנת 1941 הבנקים מינו מפרק לאגודה שהעמיד למכירה את בית "החקלאי".

 על כך כתב משה סמילנסקי:" בשנה השנייה למלחמה פסק יצוא ההדרים לגמרי.  ואילו הבנקים והמלווים הפרטיים שהלוו כספים לפרדסנים ב"ימים הטובים" לא חסו ולא ריחמו על עמל שנים. ומתוך שנעשו בהולים על כספם, תבעוהו מהפרדסנים בכל תוקף. והחוק עמד לצידם…ואלפי דונמים של פרדסים עבריים הוצאו למכירה פומבית ועברו לרשות זרים. כי בעלי הכסף העבריים פחדו להשקיע את כספם בפרדסים ו"להניחו על קרן הצבי" … חמת הבנקים נמתחה בייחוד על הקואופרטיבים של הפרדסנים, כדי להציל את כספם שהיה מובטח בנכסי דניידי ודלא-ניידי, הכריחו חלק מהקואופרטיבים להתפרק. הבנקים אומנם הצילו את כספם עם הריבית וריבית-דריבית, אבל הקואופרטיבים, שחבריהם השקיעו בהם עמל של שנים ושבהם תלוי עתיד הפרדסנות נחרבו.

הקואופרטיב "חקלאי" שמספר חבריו עלה על מאתים איש, נחרב לגמרי… ואילו "פרדס" זקן הקואופרטיבים בארץ נחרב לשני-שלישים ויותר ממחצית חבריו נאלצו לעזוב אותו".

משעמד הבניין למכירה קפצו עליו קונים רבים , ביניהם היה ראש עיריית פ"ת החדש יוסף ספיר.

כתבה בעיתון הארץ 21.10.1941  "בדיון בעירייה מציע ראש העיר ספיר. להעביר את משרדי העירייה לדירת [בניין] "החקלאי". היות והבניין הישן צר מלאכסן את כל הועדות והשירותים, והעירייה מוציאה 8 לא"י לחודש לשלם שכר דירה עבורם. בדירה החדשה יוכלו להתרכז כל הוועדות והשירותים".

חבר המועצה משה איכילוב הודיע שמכירת "בניין החקלאי" אינו בא בחשבון, כי החקלאים עושים מאמצים לרכשו, ואל לעירייה [לספיר] להכשיל זאת." לאחר מאמץ החקלאים הצליחו לרכוש את הבניין.

כתבה בעיתון המשקיף  17.4.1942 "ביום חמישי זה הועבר בנין "החקלאי" על שם "חברת בית האיכר" בפ"ת. הבניין היה שייך לחברת "החקלאי" שנמצאה בפירוק בידי הבנקים. הודות למרצם הרב של העסקנים מראשי החקלאים במקום, הועבר מפעל התרמה עממי במקום, שהכניס סכום ניכר ויחד עם תרומות גדולות של יחידים נגאל הבנין מידי המפרקים.. מתכוננים לערוך חגיגה עממית יפה לחנוכת הבית".

מי היו חברי בית האיכר?

חברת "בית האיכר" הייתה חברת מניות בבעלות חקלאי פ"ת נוהלה ע"י "אגודת החקלאים" המקומית ועסקה בעיקר בפעילות כלכלית, פעילות הקשורה בחקלאות ופרדסנות, בפעילות תרבותית בעלת אופי חקלאי. בנוסף בפעולות הנצחה למייסדיה החקלאיים של המושבה. במטרה לשמור ולהאדיר את מעשיהם, במקום הוצגו תערוכות ונערכו הרצאות ללימוד והפצת ידע חקלאי לחקלאי המושבה והאזור.

במודעה בעיתון הבוקר בתאריך 9.4.1945  נכתב: "אל וותיקי פתח-תקוה ומשפחותיהם. הוועד החקלאי מבקש מכל משפחות וותיקי פ"ת להמציא למרדכי את תמונות אבות פ"ת שפעלו וחיו בה עד שנת 1890. תמונות אלה מיועדות לשימוש ב"אלבום קיר" קיר הנצחה ב-"בית-האיכר" בפ"ת. הפנייה באה גם לאלה הגרים מחוץ לפ"ת. פרטים בקשר למפעל זה יש לקבל ב-"בית האיכר".

בארכיון קיימת חטיבה  כל דפי המידע שנשלחו על ידי המשפחות וכל התצלומים שמהם הכינו את לוח הזיכרון שהיה במבואה של הבניין

בזכות מאמץ ובעזרתו של דוד ראב בן עזר הועברו והופקדו בארכיון פרוטוקולים ותיקי התכתבות ופעילות של אגודת בית האיכר. נפתחה חטיבת בית האיכר- הסתדרות החקלאים בה שמורים הפרוטוקולים, מכתבים ותיקי הפעילות. גם דפי המידע שמלאו משפחות החקלאים והתצלומים שנשלחו לצורך הקמת קיר הזיכרון שנזכרו מקודם.

img0732

דוד ראב בן עזר בעת עבודתו כמתנדב בארכיון, צלמה נוני ירון

במשך שנים רבות התנדב דוד בארכיון. הוא רשם ותקציר את מאות התיקים מהארכיון של "בית האיכר" מהם נתן ללמוד על הפעילות הגדולה בתחום גידול ההדרים, שמירה, חוזי מכירת קרקעות, מחלות ופגעי טבע שפקדו את ענף ההדרים, פעילות חברתית ותרבותית.

הבית שימש במשך שנים רבות כמקום מפגש לחקלאים והפרדסנים של בפתח תקוה, עם הזמן איבד "בית האיכר" את כוחו כמקם מפגש חברתי מקצועי. המידע נמצא זמין ברשת האינטרנט. בנוסף ענף החקלאות הצטמצם, שטחי פרדסים הפכו מפרדס מניב "לנדלן מניב".

המאמץ לשמר את הבניין עבר עליות ומורדות. עתידו של הבניין ממש לא היה בטוח.

בשיחה עם מאיר פיאלקוב, מאנשי הנהלת בית באיכר, נאמר לי כי בזמנו של ראש העיר מר ברוורמן הפך המבנה לרשת גני ילדים לציבור הדתי. בניגוד להסכם השכירות עם העירייה נעשו שינויים גדולים ונגרם נזק לפנים המבנה המוכרז כבניין לשימור. השוכרים פלשו לשני חדרים "חדר איזקסון" "חדר זהבי" אשר היו אמורים להישאר לשימוש אנשי "בית האיכר". פרסום בעיתונות אודות המאבק לשימור הבניין.

בנוסף בחלל הכניסה היו משני הצדדים לוחות זיכרון עם תצלומים של חקלאי פתח תקוה. לוח אחד כוסה ולוח שני פורק ונזרק על גג הבניין. הלוח שנזרק נמצא על ידי מאיר במצב רע מאוד.

כשנבחר רמי גרינברג לרשות העיר הוא דאג לפינוי הבניין והדיירים הקודמים. כיום לפי ההסכם הבניין משמש כמרכז לנוער שוחר מדע וכמקום פעילות לציבור בגיל המבוגר. קישור לטקס פתיחת נמרכז הקהילתי "לב המושבה" שהתקיים במרץ 2020.

המטרה כרגע, לבנות לוח זיכרון אחד עליו יופיעו כל השמות במקום שני הלוחות שהיו. לצד הלוח, באולם הכניסה, יוצב מסך גדול עליו "תרוץ" מצגת המספרת את סיפורם של החקלאים.​

כתב וחקר זלמן חיימוב

הוסיפה נוני ירון ארכיונאית אוצרת אוספים מיוחדים

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, בתים היסטוריים, חקלאות, עבודה עברית, פרדסנות, רחובות בפתח תקוה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים, שמירה, תעשייה | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

איך קשור נפוליון בונפרטה ל אוּמְלָבָּס – פתח תקוה שלנו…..

לאחרונה ציינה צרפת 200 שנה למותו של הצרפתי המפורסם בהיסטוריה –  קיסר והמצביא נפוליאון הראשון בונפרטה. נפוליון נפטר ב 5 במאי 1821 באי סנט הלנה באוקיינוס האטלנטי אליו  הוגלה לאחר ההפסד לאנגליה בקרב ווטרלו המפורסם (1815).

אנחנו מנסים להבין "מה יצא לנו" ממסעו של נפוליון בארץ הקודש. למעשה הרבה לא השתנה  משהות של כשלושה חודשים של נפוליון וצבאו בארץ. השלטון התורכי המשיך לדעוך ולגסוס. לא נגרם הרס לערים שנכבשו. העיר יפו שספגה את הפגיעה הגדולה התאוששה והתרחבה משום שהייתה עיר נמל מרכזית. אנחנו מכירים את "גבעות נפוליון" אחת  ברמת גן והשנייה בעכו. בחפירות ארכאולוגיות שנעשות מפעם לפעם באזור מוצאים שלדים של חיילים צרפתים שנשארו אחרי המצור.

אולם השינוי הגדול שקרה בעקבות מסע נפוליון היה המיקוד מחדש על האזור שכמעט ונשכח לאחר שעזבו כאן אחרוני הצלבנים כ – 500 שנים קודם.

העולם עמד מול התעלומה כיצד עיר קטנה כמו עכו עמדה מול צבאו של המצביא הגדול.

דבר נוסף חשוב הייתה סדרת מפות המתארות חלקים של ארץ ישראל בהם עבר הצבא. הסדרה הידועה ידועה בשם האטלס של ז'אקוטן.

פייר ז'אקוטן  היה חלק מצוות מדענים וחוקרים מתחומים שונים כמו ארכיאולוגיה, בוטניקה שליוו את כוחות של נפוליון במצריים ובארץ ישראל. המפות שז'אקוטן שרטט מתארות בפעם הראשונה חלקים של ארץ ישראל. במפות הללו מופיע בפעם הראשונה הכפר Melebbes.

אוסף של 47 מפות בקנה מידה של 1:100.000 שנוצרו על סמך מכשירים של אותה תקופה והיו מדויקים יחסית לתקופתם. אלו מפות טופוגרפיות הראשונות של ארץ ישראל הכוללות סימנם טופוגרפיים, תיאור תבליט, שמות מקומות בערכית וצרפתית ועוד. בנוסף סימון מקום הקרבות תאריכים ושמות מפקדי הצבא.

על מסע של נפוליון ואוסף המפות של ז'אקוטן אפשר לקרוא האתר של יואב אבניאון מפות מספרות – שאפו פייר ז`אקוטן 

תשומת הלב של העולם כוונה אל האזור העקבות תיאורים שנמסרו על ידי החוקרים שלוו את נפוליון במסעו. אלו עוררו את העניין הדתי, האנושי והמדעי שהשפיעו על המעצמות של אז. כל אחת רצתה להגדיל את השפעתה באזור.

בעידן שלאחר תקופת נפוליאון התחיל מאבק בינלאומי בין בריטניה, צרפת ורוסיה. החלה התעניינות בין לאומית שהביטוי שלה היה פתיחת קונסוליות, מושבות סחר, מוסדות צדקה ודת. המקומות הללו יודעים לנו גם היום כמו המושבה הגרמנית, מגרש הרוסים ועוד.

את האטלס של נפוליון ניתן לראות במכון האפיפיורי למקרא שנמצא בירושלים. זהו מוסד אקדמאי ללימודי מקרא ארכאולוגיה השייך לאוניברסיטה האפיפיורית הגרגוריאנית ומיועד לתלמידים נצרים קתוליים. נמצא ממש מול ימק"א. שני מקומות נפלאים לטיול מרגש. אל תשכחו למסור דרישת שלום ל"אלכס". "אלכס היא מומיה שקבל המכון בשנת 1935 מתנה מהפטריארך של אלכסנדריה. פעם הוא היה פקיד מצרי מהמאה ה-3 לפני הספירה. (חייבים לבדוק סידורי כניסה בעקבות הקורונה.)

רגע ומה עם פתח תקוה???

בפעם הראשונה שהשם "מלביס" מופיע במפה. ומדוע מופיע שם של כפר קטן כל כך ומה חשיבותו

קראו בכתבה הבאה שכתב זלמן חיימוב אודות מקור ודיון אודות השם של פתח תקוה

המפה הראשונה בה מופיעה פתח תקוה- איך באמת קראו לה?

המפה מתוך האתר מפות מספרות של יואב אבניאון
"אלכס" המומיה במכון האפיפיורי למקרא, ירושלים מקור ויקיפדיה
פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, ראשית המושבה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים, שלטון עות'מני, תורכים | עם התגים , , | כתיבת תגובה

דוד גולדברג – מפקד תחנת מכבי האש בפתח תקוה

דוד גולדברג נולד בשנת 1908, לאביו יצחק ואמו זלדה, בת אברהם-אבא למפרט.

משפחתו הייתה מהחקלאים הראשונים במושבה. הוא למד בבי"ס פיק"א. אחר המשיך את לימודיו בביה"ס החקלאי במקווה ישראל.

בנערותו היה פעיל בארגוני הנוער במושבה. אחד האנשים שהשפיע עליו היה המורה אליהו ירקוני ז"ל.

תלמידי גימנסיה "הרצליה שהתאכסנו בבית משפחתו בזמן מלחמת העולם הראשונה בעת הגירוש בתל אביב השאירו עליו רושם גדול.

כדוגמת רבים באנשי המושבה משנת 1925 עבד בפרדס של המשפחה בפתח תקוה.

בשנת 1927 הצטרף לארגון ההגנה. עסק ב"שי".  נשא לאשה את יונינה בת חיים ורחל ברלין, חניכת ה"שומר הצעיר" בפוניביז', ליטא.

כל חיו היה פעיל למען לטובת הציבור. בשנים 1930-1935 היה חבר ועדת הביקורת בהסתדרות החקלאים בפ"ת.

 בשנים 1940-1946 היה חבר בוועדת העבודה בתקופה שבה רבים מבני החקלאים ויתר בני המושבה היו חסרי פרנסה.

בשנת 1942 נשלח לשמש כנציג ה"הגנה" ב"שרות מכבי-אש מתנדבים", במטרה להסוות אנשי בטחון והעפלה, בפעילותם הבלתי לגלית.

בשנים 1947-1949 היה אחראי לשמירה ולהגנה מסביב לפתח תקוה. הוא היה מ ידידיו הנאמנים של זקן השומרים, ר' אברהם שפירא ז"ל.

לאחר סיום תפקידו ב"הגנה" עבד במשרד החקלאות כעוזר שר החקלאות והיה ממונה על יישובי העולים החדשים.

כיהן כמפקד שירות הכיבוי בעיר ובעוד 28 ישובים שכנים משנת 1949 יד פרישתו לגמלאות

במשך כארבע שנים עשה למען הנצחת חקלאי אם המושבות בבית האיכר בפתח תקוה. שירת בהתנדבות גם ב"משמר האזרחי", בוועד למניעת תאונות בפ"ת, סייע למועדון העיוורים בפתח תקוה במסגרת חברותו ב"רוטרי".

בשנים 1988-1996 התמסר לכתיבת זיכרונותיו ולמחקר בנושא תולדות פתח תקוה.  

הוא כתב עשרות רשימות וכתבות על תולדות פתח תקוה בנושאים שונים. כתבות אלו שמורות בארכיון האישי הקיים על שמו.

כמו כן הוציא לאור ספר זיכרונות בשם "זיכרונות איש פתח תקוה" שיצא לאור בשנת 1992. בפעילותו הציבורית עסק בהנצחת מייסדי המושבה ובניה.

בשנת 1991 הוענקו לו אות יקיר פתח תקוה ותעודת הוקרה על תרומתו לשימור מורשת העיר

דוד גולדברג נפטר בשנת 1996.

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, יקירי העיר, מכבי אש, מתוך הארכיון | עם התגים | כתיבת תגובה

מאורעות תרפ"א כ"ז בניסן, 1 במאי 1921

הזיכרון הוא מושג בבסיסי בחשיבה היהודית. המסורת היהודית ראתה בצו "יזכרו" כמצווה דתית. עם ההתיישבות בארץ ישראל התפתחה תופעה של קיום טקסים ובניית אנדרטאות כזיכרון ליחידים ואירועים ושמירת הזיכרון הקולקטיבי, היסטורי מסורתי. תפיסה זו מעניקה פירוש מורחב לצו "יזכור".    … להמשיך לקרוא

גלריות נוספות | עם התגים , , | כתיבת תגובה

להרביץ את הרחובות

לכבוד יום כדור הארץ, ולמען איכות החיים והסביבה

הבנתם נכון, זו לא טעות. לא התכוונו להרביץ ברחובות, אלא, להרביץ את הרחובות.

מקצוע נדרש במושבות בראשית המאה ה-20 נבע מהעובדה שבאותם זמנים הרחובות היו בעצם

שבילי או כבישי עפר. כשנסעו או הלכו דרכם עלה אבק רב שגרם לבעיות רבות של נשימה ולכלוך.

לצורך כך היה מקצוע שנקרא "הרבצת רחובות" . אם אתם רוצים להציע את עצמכם לתפקיד הנה

הציוד הנדרש: עגלה עם סוס עליה חבית שמחוררת לאורכה. החבית מונחת על קצה העגלה

וכשפותחים את פתח הניקוז המים מטפטפים ומרטיבים את בישי העפר. לצערנו אין לנו דוגמא לעגלה

שכזו. גם היום כשסוללים כביש נתן לראות משאית עם מיכל מים שמרטיבה את הכביש בעת הכנתו.

לפניכם שני מסמכים מתוך הארכיון.

 אחד תלונה חריפה מאת האדון נחמני מתאריך 4 למאי 1933 על החיים הקשים ברחוב חובבי ציון

בעקבות האבק. הוא מתאר את הנזק לבריאות והלכלוך שנגרם בגללו. אנו יכולים ללמוד גם על

התנהלות של ועד המושבה בעניין. על העובדה שהועד לא מקפיד ל"להרביץ את הרחובות" למרות

שיש תקציב לכך. המסמך השני הצעת עבודה מטעם ועד המושבה להרבצת רחובות המושבה מ30

ביוני 1932.

פורסם בקטגוריה איכות הסביבה, בריאות, מתוך הארכיון, ראשית המושבה, רחובות בפתח תקוה, תחבורה | עם התגים , , , | כתיבת תגובה