מה לארכיון ולבית ספר סינגולרי

במסגרת מיזם "בית ספר סינגולרי" הגיעו לארכיון תלמידי בי"ס עין גנים שכבה ה'. במהלך הלימודים בתוכנית התלמידים נחשפים לתחומי דעת שונים. הם מבקרים בחברות מסחריות, מוסדות מחקר ותרבות, מפעלי תעשייה שלא היו פוגשים בהם ללא התוכנית. בעבודת גמר הם יפתחו ראיון חדשני ואף מהפכני לטובת הקהילה.

התלמידים בקרו בארכיון הם למדו על תפקיד הארכיון וחשיבותו בחיינו, נחשפו לעבודת הארכיונאי. הם שמעו על הנושא "שימור מונע" של חומרים היסטוריים, נגעו וראו חומרים היסטוריים מראשית ימי המושבה פתח תקוה. הם הראו סקרנות רבה. לסיום ערכנו דיון על חשיבות הארכיון בחיי היום יום, ממה מורכב הארכיון האישי שלהם, מה יקרה עם "הארכיון" שנמצא בטלפון הנייד של כל אחד ואחד מהם.

אנחנו, צוות הארכיון, הרגשנו כי הוספנו ידע ותובנות לתלמידים הצעירים. אולי הם ימצאו פתרון לבעיות הרבות שמציבים הרשתות החברתיות, הטלפונים הניידים בפני החברה. איך יראה הארכיון ב 2050. ביקור ילדי בית ספר יסודי בארכיון הוא אירוע מיוחד ולא מובן מאליו גם לנו. כן ירבו פרויקטים כאלה. 

"בית הספר הסינגולרי" הוא מיזם החינוכי החדשני המנסה לקיים למידה חדשנית חווייתית בסגנון שונה שתעניק כלים חדשניים לעבודה למערכת החינוך. מקורו של המושג סינגולריות (Singularity) בעולם הפיסיקה. כשפיסיקאים מדברים על סינגולריות הם מתכוונים לאירועים רבי עוצמה וכה קיצוניים שאין למדע עדיין את היכולת המתמטית להסביר אותם, למשל: חורים שחורים ואירוע יצירת היקום במפץ הגדול.

"בית הספר הסינגולרי" הינה תכנית פדגוגית פורצת דרך וזוכת פרס חינוך ארצי לשנה"ל התשע"ח. התוכנית הינה תוכנית כלל שכבתית הפועלת בהצלחה ברחבי הארץ מזה 5 שנים ומיועדת לכל רמות הלומדים מיסודי ועד תיכון (גילאי 10-18). את התכנית ייסד המדען ויזם החינוך ארז ליבנה על בסיס דגם אוניברסיטת הסינגולריות (Singularity University), פורום יזמות יוקרתי ובינ"ל הממוקם בבסיס מחקר של סוכנות החלל האמריקאית נאס"א, בו ייצג את מדינת ישראל.

התוכנית נחלקת לשני שלבים עיקריים:

בשלב הראשון מתקיים מרתון חינוכי אינטנסיבי בן שלושה שבועות בו התוכנית מחליפה את שגרת הלימודים של שכבת לימוד נבחרת.  במהלך אותם שלושת השבועות, כל שבוע מועבר באמצעות מתודה חווייתית שונה, כאשר השילוב בין המתודות השונות פותח בפני התלמידים צוהר לכיווני חשיבה, יצירה ופעולה. השלב השני מוקדש לעבודה תהליכית ממוקדת במבנה למידה מוכוונת פרוייקטים (PBL), והתלמידים לומדים את עיקרי היזמות ונקראים להקים את הסטרטאפ הראשון שלהם.

צילום: נתי מלאכי

פורסם בקטגוריה חינוך, שימור אתרים | עם התגים , , | כתיבת תגובה

סטארט-אפ בימי התורכים – חדשנות במושבה פתח תקוה

פתח תקוה כתופעה סינגולרית

לקראת השנה החדשה ישבתי לשיחה עם זלמן חיימוב לשיחה. חשבתי על מה נדבר לקראת השנה החדשה? פתח תקוה המושבה והעיר שלנו נחשבת כחלוצת הפרדסנות. תושביה השכילו להפוך את גידול הפרדסים וענף הפרדסנות לסארטאפ רציני. שסיפק עבודה ופרנסה לרבים. אולם היו דברים נוספים שמייסידי פתח תקוה הצטיינו וחידשו.

קוטפים בפרדס בפתח תקוה, צלם ושנה לא ידועים

ארבע מאות שנים הייתה ארץ ישראל כפופה לשלטון עות'מני (תורכי). הארץ הייתה ענייה, הכלכלה הייתה אגררית . רוב התושבים היו פלאחים מעבדי אדמות או בדויים נודדים שבקושי סיפקו מזון למשפחותיהם. במחצית השנייה של המאה ה- 19 החל כלכלת הארץ להשתנות. סימנים של שינוי הביאו איתם הטמפלרים, בשנת 1870 קם בית הספר מקווה ישראל. החלו לקום מושבות היהודים כשהראשונה שפרצה היא פתח תקוה שלנו.

היוזמה הפרטית היא זו שהחלה את ההתיישבות החקלאית היהודית בארץ ישראל. זו גם ייחודיותה פורצת הדרך של פתח תקוה. אנשים שומרי מצוות אדוקים בדרכם ששאפו לקיים את עצמם בעבודה חקלאית תוך כדי שימרת מצוות עושים מאמצים גדולים למרות הקשיים המרובים שהערים השלטון התורכי הם מצלחים לרכוש בכספם הפרטי אדמה.

מיטיב לסכם את הדיון בנושא המאבק בין ההון הפרטי להון הציבורי של התנועה הציונית יואב כסלו במאמר "סטארט-אפ בימי התורכים: הדרים בארץ ישראל". בתחילה ההתיישבות הייתה של אנשים פרטיים שקנו בכספם אדמות. כשהחלה התארגנות של התנועה הציונית והמוסדות הלאומיים ניסו לעזור לעולים הצעירים חסרי הפרוטה ברכישת אדמות. נוצרה תחרות – שותפות בין הון פרטי להון ציבורי בבניין היישוב. בלתי נמנע היה הוויכוח בין ימין לשמאל, בין האיכרים בעלי ההון הפרטי שהעדיפו עבודה ערבית זולה לפועלים שדרשו עבודה עברית. החל מאבק גדול על עבודה עברית בפרדסי המושבות. האיכרים כונו "בועזים" הם הואשמו שמטרתם יצירת רווחים אישיים ולא בניין היישוב.

להגנת האיכרים, יזמי המגזר הפרטי, התעשייה והשירותים בא משה סמילנסקי. הוא טען שהם אלו החלוצים שבנו את התשתית לכלכה ביישוב. אולם, הם היו עסוקים בעבודתם בחקלאות מלאת הקשיים ובהישרדות פרטית ללא "גב" תומך. ואילו פועלי העיר שעברו לעבוד בהתיישבות העובדת ובקיבוצים נשענו על סיוע ציבורי. מתוכם נוצרו מנהיגי היישוב ומובילי דרך בדמותם של מנהיגי תנועות ההתיישבות ותנועת העבודה. אלו כבשו את הבמה הפוליטית. המגזר הפרטי נדחק אל שולי המיתוס הלאומי.

אלעזר ראב בן עזר יחד עם מבקרים בפרדס, צלמה דורה רעייתו, 1928

ניתן לקרוא על תרומת המגזר הפרטי מול מפעלי ההתיישבות במחקר שכתב נחום קרלינסקי ששמו לקוח מציטוט של סמילנסקי "לא דגניה תגאל את ארץ ישראל כי אם פתח תקוה קפיטליסטית יזמות פרטית בהשקפתם של הפרדסנים העברים ושל מתנגדיהם, 1904-1936".

במה עוד הייתה פתח תקוה חלוצה? הנה כמה דברים שזלמן האיר בפני.

היוזמה הפרטית באה מתוך צורכי התקופה אולם ברגע שזוהה הפוטנציאל לא היה גבול לחזון. זו הייתה דרכם של ראשוני המושבה פתח תקוה.

יהושע שטמפפר הרוח החיה מבין מייסדי המושבה. הוא הניח את התשתית לארגון החברתי קהילתי, בניית תקנון שהיה דוגמה למושבות הבאות, ארגן את התושבים לשמירה על הרכוש והיבול שאותו חמדו השכנים שמסביב, דאג לחפירת הבאר הראשונה. היה מעורב בדברים חשובים נוספים הקשורים לחיי המושבה בראשיתה. הוא שימש כראש הועד עד יום מותו ב 1908. שטמפפר מצא את עצמו בבעיה גדולה לאחר שהעדיף לא להיות בין 28 המשפחות שקבלו תמיכה מהברון. הוא לא יכול היה להתחיל בהקמת פרדס ללא עזרה כספית. ראשית הקמת פרדס והפעלתו היא מציאת מים וחפירת באר לכן הוא מתאחד עם משפחת פינשטיין מירושלים ועם משפחה אנגלית נוספת וביחד הקימו את פרדס ה"שמוטי" הראשון שנטע על ידי יהודים. (זן השמוטי הוא בן כ-150 שנה. על פי פרופ´ שפיגל-רואי  ממכון ויצמן, השם "שמוטי" נתקבל מאחר והפרי הוא דמוי-ביצה ומזכיר בצורתו את העששיות המוארכות, ששימשו בשעתו למאור, ונקראו בעקבות הערבית  "שמוטי".)

לאור הצלחת הפרדס של שטמפפר הולכים אחריו כל המגדלים ונוטעים עצי "שמוטי" בפרדסם. ההצלחה הכלכלית שהתחיל בה הביאה את יהודי העולם להשקיע באופן פרטי ביישוב ולא רק תרומות למוסדות, אלא, בקנייה אדמות עוד בהיותם בגולה מבלי לבקר כלל בארץ ישראל. סך הדונמים של פרדסי פתח תקוה בשיאם היה כ- 15,000 דונם. ממש אימפריה של חקלאות. נוצר צורך בגוף שינהל את כלל השיווק של פרי ההדר, ידאג לשיפור תנאי העובדים בקטיף ובאריזה. אגודת "פרדס" היה הקואופרטיבי לשיווק פרי הדר בראשו עמדו יהושע שטמפפר, גולדנהירש יצחק, שמעון רוקח ואחרים.

דניאל ליפשיץ מראשוני הביאליסטוקאים עסק בחו"ל כמוכר ספרים. היגיע לפתח תקוה בזמן המעבר ליהוד. ליפשיץ ראה את הקשיים שהיו בניית הבתים הראשונים למד מהר מהערבים של מלאכת הבנייה ועשק בבניית הבתים לחלק מהמתיישבים. דניאל הבין שלא כל התושבים תהיה אפשרות לבנות לעצמם בית ולכן יש צורך להוסיף לכל בית שנבנה יש להוסיף חדרים להשכרה. לכן כשחזרו לפתח תקוה בנה ליפשיץ לעצמו מבנה עם חדרים רבים להשכרה. נוהג זה אומץ על ידי תושבים אחרים.

ליפשיץ שמואל בנו היגיע לארץ ישראל כילד. הוא למד בכוחות עצמו ועסק בתחומים  שונים שהיציע הברון כמו גידול זחלים למשי. אולם תרומתו הרבה הייתה תחום גידול דבורים. ייצור הדבש התחיל במושבה נס- ציונה על ידי משפחת לרר. בפתח תקוה פעל בתחום ליבריכט עקיבא. אולם נתגלו קשיים גדולים בגידול הדבורים משום שזן של צרעות חיסל את הדבורים האירופאיות. בעזרת  גרמנים יהודים מאירופה שרצו בדבש תוצרת ארץ ישראל למד שמואל כיצד מגינים באירופה על הכוורות מול צרעות תוקפניות. הידע שהביא הציל את ענף הדבש בארץ ישראל. גידול דבורים היה תחום נוסף שהתווסף כעזר לחקלאים. לדוגמה אנשי מושב "עין גנים" חיפשו מקור להכנסה נוספת בנוסף לעבודה בפרדסים. הם נאלצו להתחרות בפועל הערבי שכר עבודתו היה זולה. בתקופות שלא הייתה עבודה בפרדסים הם חיפשו מקורות פרנסה נוספים למשק העזר שהיה לכל משפחה. חלקם כדוגמת משפחת בן אליהו (מוסטובויניק) הוסיפו את גידול הדבורים לפרנסתם.

כבר אמרנו שבלי מים ובארות לא ניתן לקיים חקלאות ופרדסנות. ליאון שטיין, אחיו של ד"ר מנחם שטיין (היה רופא בפתח תקוה) היה אחד מבעלי המלאכה הראשונים בתקופת העלייה השנייה.

עקב גידול כמות הפרדסים עלתה צריכה שאיבת המים. התוצאה מפלס מי תאום ירד המים שהיה בבארות היו מלאי חול. היה צורך להעמיק את הבארות כדי להגיע למים צלולים. שטיין המציא פילטר מיוחד המסנן את המים ומעלה מים צלולים. תודות להמצאה שלו ניתן היה לשאוב מים גם מבארות עמוקות.

המצאה נוספת קשורה למשק המים פותחה על ידי שטיין בתקופת מלחמת העולם ה- 1. מנועי המשאבות השואבות  המים בפרדסים הופעלו על דלק. בזמן המלחמה היה קיים מחסור גדול בדלק ומשק המים נמצא בבעיה גדולה. שטיין משנה את אופן הפעלת מכונות השאיבה לעבודה על פחם עצים. המצאה שהצילה את החקלאות באותה תקופה.

גם בתחום קידוחי המים הצטיינו בני פתח תקוה. ברוך ריבקינד התמחה בתחום מציאת מים וקדיחת בארות. תנאי הכרחי לקבלת תרומה להקמת יישוב הוא מכסת מים מסוימת שתספיק לקיום של יישוב.

משפחת ליפקיס הייתה ידועה במחלבה שלה ובעובדה שניהלו את הסניף הראשון של "תנובה" במושבה. בית משפחת ליפקיס היה ברחוב חובבי ציון סמוך לחנות הספרים של דוד הכורך (היום חנות לא קיימת). כדי לייצר משק חלב ולגדל פרות לחלב יש צורך במזון מתאים לא מספיק רק עשב שגדל בשדות מסביב למושבה. יש צורך באספסת ותלתן שלא היו מצויים באותו זמן במושבה. לכן נסע ליפקיס ללבנון ולסוריה כדי ללמוד מהצרפתים איך לגדל אספסת. כך התחיל משק החלב בפתח תקוה וסביבו התפתחו גידולים המתאימים למאכל בהמות.

"קבוצת אחוה"  

מאמץ גדול עשו פועלים כדי להתחרות בעבודה הערבית הזולה .רעיון שפיתח נחמן סירקין שהאמין והטיף להקמת חברה שוויונית סוציאליסטית. סירקין טען כי קבוצות קבלניות המבצעות את כל הדרוש לטיפול בחקלאות או בבניין מהפעולה הראשונה עד לאחרונה יכולות להוזיל את העבודה והעלאת כדאיות כלכלית להעסקת פועלים עבריים קבוצה "קבוצת אחוה" הוקמה בשנת 1912 בארצות הברית ביוזמתו של נחמן סירקין חברי הקבוצה עלו לארץ ישראל והתיישבו בפתח תקוה בהנהגת נתן-נטע הרפז (גולדברג) ויעקוב אחוה פרוז'נסקי. לאור הצלחת הרעיון בפתח תקוה הוקמו קבוצות על ידי ההסתדרות כדוגמת  קבוצת בניין ממנה התפתח "סולל בונה", יכין חכ"ל. בפתח תקוה קמה קבוצת "מרצפיה" שיצרה מרצפות ובלוקים ומפעלה היה בסגולה היום קיים מפעל "סלע".

אלחנן בולקינד

המפעל הראשון שהוקם בפתח תקוה היה על ידי אלחנן בולקינד. היזם התעשיתי הראשון הקים מפעל לגלביות וטליתות ביהוד. מחשבתו הייתה שלא כל המתיישבים יכולים לעבוד בחקלאות ויש לדאוג לפרנסה לאלו שלא בחרו בחקלאות.

פורסם בקטגוריה שימור אתרים | כתיבת תגובה

פרץ פסקל 1871- 1947  ג'ימס בונד הפתחתקוואי

פתח-תקוה זכתה שיתגוררו בה מספר חקלאים פורצי דרך בחקלאות. חקלאים שהשקיעו את מיטב מרצם ושכלם בפיתוחה. אחד מאותם "משוגעים" היה פרץ פסקל שטיפח במיוחד את גידול פרי ההדר באדמות הכבדות (אדמות מיר). הוא הכניס שינויים רבים הקשורים לגידול פרי ההדר למשל: שימוש בכנת החושחש במקומה של כנת ה"לימנטה" שהתאימה לפרדסים הנטועים באדמות קלות. בנוסף פיתח את הרכבת התמך שתרמה רבות לחוזקו של העץ. הוא מצא שאם מבצעים את ההרכבה בגובה רב מעל הקרקע העץ מתפתח טוב יותר. פסקל הקים בפתח-תקוה את תחנת הגידול ל"חרקים מועילים"(1935)  והיה מחלוצי השימוש המסחרי בהדברה הביולוגית בארץ. בתחנה בפ"ת גידלו את יתוש העפצים הנלחם בכנימת הקמח (הגורמת לנשירה) וכן עשו נסיונות לאתר את ה"ארי-נחל" המשמיד גם הוא את כנימת הקמח. בנוסף גידלו גם את "פרת משה רבנו".

פרץ פסקל מצולם בעת הרכבת כנות לעצי הדר, שיטה שהוא פיתח. צלם ושנה לא ידועים

מבחינה אישית ניסה, פסקל, להשכין שלום במושבה פתח תקוה בין הפלגים הפוליטיים לדוגמא עם בהתמנותו לראש המועצה הכפרית אישר מיד את הקמת כביש החיבור בין בית החולים בילינסון לדרך ז'בוטינסקי. פסקל היה אדם אמיץ שלא חשש להתמודד עם פקידות הברון ואף כלפי הערבים הראה נדיבות וכשצריך גם צריך כח.

פסקל עלה לא"י עם משפחתו מרומניה מהעיירה גאלץ שברומניה בשנת 1882 בהיותו בן 11 שנה. האוניה לא הורשתה לעגון בחיפה או ביפו ולכן עגנה בבירות בלבנון. בין המשפחות שעלו היו: פסקל, בריל, גראד ורובינשטיין. הם עלו להרי הלבנון ושהו שם מספר חודשים. בעת שהותם בלבנון נתקלו ברועי צאן יהודים ואחר מספר חודשים הצליחו להגיע לנמל חיפה והצטרפו למייסדי זכרון-יעקב.

סבלותיהם של בוני היישוב החקלאי בארץ היו מנת חלקו של פסקל הצעיר. שנתיים לאחר עלייתו ארצה מת עליו אביו שהיה היחיד בחבורת העולים אשר ידע לדבר עברית עם יהודי הארץ מבני העדה הספרדית. פסקל בנו של החלוץ העברי למד לומר רק את "הקדיש" בעברית. שפת הלימודים בבית הספר של חברת כי"ח (כל ישראל חברים) "אליאנס" שבחיפה שבו למד הייתה צרפתית.  מחיפה נשלח פרץ הצעיר ללמוד חקלאות אצל האגרונום  הגנן "דה-גור" (דיגור). בהיותו מצטיין בלימודיו ובעבודה נשלח בפקודת הברון ללמוד את תורת הנטיעה בבית-הספר לגננות ולמטעים בוורסאי צרפת. (בעצת הברון איתרו פקידיו צעירים מוכשרים מבני האיכרים בארץ ושלחום ללימודי חקלאות באירופה. הברון חשש שהלומדים לא יחזרו לישראל משתהייה בידם תעודת אגרונום. לכן דאג הברון להפסיק את לימודיהם לפני קבלת התואר.)

בן 21 חזר פרץ לארץ, עשיר בידיעות שרכש בצרפת, בעיקר ידיעות מעשיות. הוא העלה רעיון להקים מיד קורסים לחקלאות ואכן נתמנה לנהל את בית הספר להכרשת חקלאים צעירים שייסד הברון  בזכרון-יעקב.

תרומתו העניין בנין – מושבות

כעבור שנה יצא  להקים את המושבה בת-שלמה. שם נטע כרמי הענבים. גני הענבים הראשונים הגיעו בהיחבא ארצה מהודו (התורכים לא אישרו את הבאתם). באישון לילה על גבי גמלים, העלה פסקל, יחד עם חבריו את השתילים הללו לזכרון יעקב. הברחה של צמחים – חיים תחת השלטון התורכי הייתה כרוכה בסכנת נפשות. שלוש השנים שבהם כיהן פסקל בבת-שלמה כראש האדמיניסטרציה, היו שנים פוריות. יחסי ידידות נרקמו בינו לבין המתיישבים. שם נשא את מרים בת אליעזר (אחיו של שמעון רוקח מיפו). מבת-שלמה עבר פסקל לראש פינה. הוא מצא ב"ראש-פינה" משטר לא לפי רוחו, למרות האזהרות שהזהירוהו לבלי נסות לטהר את האווירה של מנגנון הברון עשה פסקל את מעשיו בגלוי. הוא הנהיג סדר במושבה. נטעו בה עצי-זית. בקרבת המושבה "יסוד-המעלה" נטע מטעי פרחים ריחניים שהיו מיועדים לתעשיית בושם. באותן השנים קשות עשה פרץ את אחד המעשים הנועזים הקשור בשמה של בירייה. לאנשי ראש-פינה היו מטעי שקדים בבירייה וגם זכות לקבלת מי-השקאה ממעיינות שבידי הערבים. אולם אלה מנעו בעד המתיישבים מלקבל מים. אנשי הגליל כמעט שהשלימו  עם המצב אבל פסקל לא השלים. הוא בא בלווית מספר איכרים לכפר הערבי  ובדיבורים נאים וגם באיומים ובמקלות השפיע על בעל הזכות על מקור המים לשנות את דעתו ומאז החלה השקאת כרמי השקדים במימי בירייה.

תוויות חדשות בחקלאות

פרץ פסקל, צלם ושנה לא ידועים

באותם הימים היה הגנן דיגור (הצרפתי) נוטע ענבים לפי השיטה הערבית הישנה. הברון שהבין כי בדרך זו לא יפיק רווח כלכלי הוא ביקש להפוך את החקלאות מראשיתה למשק רציונאלי ורווחי. משק חקלאי שהיבול שלו יהיה נוח לשיווק . בין היתר ביקש הברון לארגן תעשיית צימוקים מענבי "מלגה" לייצוא. לשם כך נשלח פסקל ב- 1896 לספרד ללמוד את מלאכת שימור ענבים ועשית צימוקים. הוא נוכח לדעת, שהדבר אינו קל משום שהפרי שלנו (בארץ ישראל) קטן מדי והזן אינו מתאים. למרות מסקנתו זו שנמסרה לברון החליט הנדיב לנסות את תעשיית הצימוקים, ואכן תעשייה זו נכשלה.

פסקל מספר על חוויותיו מהשהות בספרד. ביקור בספרד, בסוף המאה העשרים, היו בו למבקר היהודי חוויה בלתי רגילה. איש לא האמין ביהדותו . סיפר פסקל: "כשאמרתי שאני יהודי. ענו לי: "הרי היהודי הוא בעל עור אדום וזנב".

ב- 1897 הועבר פסקל לפתח תקוה ובה בנה את ביתו. הוא רכש פרדס צעיר בן 100 דונם והפכו למעין תחנת נסיונות לגידול פרי ההדר. בפרדס נעשו במשך שנים נסיונות במיכון, בהדברת מחלות, ובחקירת שיטות השקאה, הרכבה ואריזה. בפרדס זה עבדו: הגמל, מוטור הגז ומשאבת הקידוח העמוק כמו כן נבדקו בו הגידולי הלימונים והחושחש. בין עציו טיפח את החרקים המועילים והיה  הראשון שגידל את החרקים האלה שמשמידים את מזיקי העץ והפרי. פסקל היה החלוץ בארץ ובעולם החקלאות כולו שהמציא את הרכבת התמך במטעי ההדר. הוא זה שפיתח את ההרכבה על "חושחש" (תמוז מר) ונקרא בפי הפרדסנים "נציג החושחש" "אבו-חושחש" ו"מלך החושחש".  פסקל שיפר גם את עבודת הקטיף והאריזה בהנהיגו את שיטת האריזה האמריקאית ואת הקטיף במזמרות אמריקאיות. ביחד עם קבוצת ידידים עשה נסיונות ראשוניים של ההשקאה ממי הירקון. יחד עם חברו מנוער מ' אפלבוים  (שנא לאישה את אחותו של פסקל) ועוד מספר חקלאים החל בגידול הכותנה בארץ. ברם מאמץ זה נכשל לדעתו לא מפני רוע האדמה, אלא משום יוקר המים וגובה שכר העבודה.

פסקל ייבא לארץ בחשאי את עץ הפקאן ואת האתרוג הקורפואי מאלבניה.

קטיף בפרדס של פרץ פסקל, צלם ושנה לא ידועים

ב- 1905 הקים בשותפות עם שמעון רוקח, מאיר אפלבוים, יחזקאל בלום, לייב לוי. ושמואל מויאל את פרדס "בחריה" (השם הערבי היה "בוכריא" אך פינס המליץ לשנותו לבחריה) בן 600 הדונם, שהיה הגדול בארץ. הפרדס הושקה במימי נהר הירקון.(משאבות הפרדס הותקנו בפתחו של ואדי ליג'ה (נחל שילה) מחשש שהשלטון התורכי לא יאפשר לשאוב מים ישירות מהירקון שנחשב ביניהם כרכוש הואקף).

פסקל השתתף ביסוד חברת "פרדס" והיה חבר בהנהלתה במשך כמה שנים. כמו כן היה שותף בהקמת העיתון "החקלאי".

ב- 1915 הצליח פסקל לסכל את ניסיונם של הערבים לגזול 200 דונאם מאדמות כפר סבא. כנקמה הלשינו עליו הערבים בפני השלטון התורכי שהוא מקיים קשרים עם האנגלים והיה צפוי לו דין-מות. רק הודות לידידים בירושלים שהזהירוהו  בעוד מועד החליט להמלט למצרים. (לדברי אויביו הסיבה היא הייתה  שבבאר פרדסו התגלתה גופת פועלת ערביה צעירה שנכנסה להריון ממנו וזאת היא נקמת בני-משפחתה.)

גם בהיותו במצריים לא ישב בחוסר מעש… פסקל היה חבר של אהרון אהרונסון מזכרון יעקב והיה מקורב לאנשי ניל"י. לאחר גירוש תושבי יפו-תל-אביב בפסח תרע"ז החל אהרונסון (בסוף אפריל )1917 לפנות בקול-קורא ליהדות התפוצות לשם איסוף תרומות לעזרת היישוב. בראשית מאי 1917 הוקם במצרים "ועד מיוחד לעזרת נגועי המלחמה בארץ-ישראל" שפסקל היה אחד הפעילים בו. אהרונסון אף מינה את פרץ פסקל כממלא מקומו בפני השלטונות המטכ"ל הבריטי במצרים. בין היתר בהיותו במצרים היה פעיל גם במודיעין הבריטי. עם כיבוש ארץ ישראל על ידי צבאות בריטניה חזר פסקל לפתח תקוה כחבר שרות במודיעין הצבאי.

ב- 5 במאי 1921 (מאורעות 1921 תרפ") כשהותקפה פתח-תקוה דהר על סוסו בדרכי עקיפין ליפו להזעיק עזרה. תוך ניצול קשריו עם המודיעין הבריטי הצליח לזרז את שליחת העזרה הצבאית לפתח תקוה. הבריטים שלחו מכוניות משוריינות וכן מטוס שגילה את ההתקפת ערביי יהודיה מדרום למושבה. המטוס הטיל מספר פצצות ופיזר את המתקיפים. תודות לתגובה זו המושבה נצלה.

ביקור הלורד בלפור בפתח תקוה, מרץ 1925. בתמונה: אהרהם שפירא, פסקל ואדון בריל מלווים את הלורד בלפור

הכן פסקל היה סוג של ג'ימס בונד הפתח תקוואי. ידו בכל ויד כל בו

כתב זלמן חיימוב

ערכו לפרסום דוד ליברמן ונוני ירון

 

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, חקלאות, מאורעות תרפ"א, מתוך הארכיון, פרדסנות, פרץ פסקל, ראשית המושבה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

גימנסיה אחד העם

"גימנסיה אחד העם"       

גימנסיה "אחד העם" הייתה מוסד חינוכי שונה בנוף החינוך של המושבה. בית ספר הוקם ביוזמה פרטית היה שונה ממסגרות הלימוד בעלי הצביון החרדי כדוגמת תלמוד תורה ואחרים. מורים כמו המורה קיסלביץ, המורה גורדון, המורה כספי,המורה קוגלמן, המורה בורשטיין יוסף, המורה גליקסמן, המורה לאנגלית זלקאי שרה, המורה צור נמל, בן משה מאיר, המורה חנני, המורה דגני ואחרים. אלו היו מורים לחיים. מסיפורי תלמידים עולים זכרונות רבים אודות: המורה לאנגלית, מקצוע "כתיבה תמה", העבודה בגינת ירקות, טיולים בארץ. אחרי שנים רבות אחרי שבית הספר נסגר נפתח מחדש בשנת 1962 תחת השם "בית ספר סלומון". הייתה לי הזכות ללמוד בו מכיתה ב' עד ח' . היום מבנה בית הספר משמש את המגזר הדתי-חרדי חלק מן השטח שייך לעירייה וחלק לידיים פרטיות. איך שגלגל מתהפך…..

מורי גימנסיה אחד העם 1936 :מורים מימין לשמאול יושבים: אברהם קיסילביץ, מילנד, שלום שטרייט, גורדון ברוך, ?, לוויטס, ?.עומדים שלמה (מורה) מיכאל אקרמן מושה, מורה ?, מורה ?, צורנמל (מורה), הורביץ, פוקס חיה (פרגול) פישצנר, מרים ?, הרצליה הלפמן, לאה סלומון, זאב אלנגר (קרמר), קלוצ'ק

יהודה פינקלשטיין היגיע לארכיון במטרה לחפש כל מידע אפשרי אודות בית הספר. בסך הכל רצה לכתוב כמה מילים לספר זכרונות שהוא מכין לילדיו. אבל, הזכרונות תפסו אותו ולא הרפו. קראו אודות ניסיונו שלו להתחקות אחר ארכיון של "גימנסיה אחד העם" . תודה ליהודה שהסכים לפרסם את שכתב בבלוג של הארכיון.

"גימנסיה אחד העם הייתה רקע ומאיץ להתפתחות חלק ממעגלי חיי. מטבע הדברים חשתי צורך ללמוד על קורותיה. ללמוד מתוך תיעוד וללמוד מתוך פרטי מידע, ככל שאוכל ללקט. כוונתי הייתה לצרף לסיפורי, "מעגלי חיים" (ספר זכרונות שכתב יהודה למשפחתו), תיאור קצר, שישתרע על עמוד או שניים, אך נסחפתי… הנני מגיש כאן את אשר למדתי על קורות הגימנסיה (לא הרבה), לארכיון לתולדות פתח-תקווה ע"ש עודד ירקוני. כנספח לסיפורי אצרף כמובן רק תמצית.

הגימנסיה הייתה בית ספר קטן, בניין אחד, שתי קומות, מיספר קטן של כיתות, קירות עבים ודלתות

כיתה ב' ניסן תרצ"ו 1936. תמונת מחזור עם המורה גליקסמן. ארכיון אישי שלמה שדרוביצקי, צלם לא ידוע

כבדות (המורה לאנגלית בכיתה ט', מורה קשוחה ונוטה לכעוס, "המַכשֵייפֶה" קראנו לה, זרקה את אחד התלמידים מהכיתה וטרקה אחריו את הדלת הכבדה. הנער לא הספיק לצאת והדלת בתנועתה שברה את זרועו). הגימנסיה סגרה את שעריה ב- 1957 והבניין נטוש כיום.

לא מצאתי תמונות לבניין מימי זוהרה של הגימנסיה, רק תמונה באתר "אדריכלות נעלמת"  של האדריכל שרון רז, אדריכלות נעלמת/הארכיון האורבני/פתח תקוה. (שרון מתעד מבנים ישנים שהיו ואינם. הוא ידיד וחבר קרוב של הארכיון באתר מספר תצלומים של בית הספר, נוני ירון)

הפכתי עולמות וארכיונים כדי למצוא תיעוד של, או

המורה ברוך גורדון

על הגימנסיה. מסתבר שלא קיים ארכיון, רק סיפורים. אספר בפירוט, ככל שאוכל, על המעט אשר מצאתי.

הגימנסיה הוקמה בשלהי שנות העשרים של המאה שעברה, על ידי הסופר והמחנך שלום שטרייט והמהנדס ברוך גורדון [1].
שלום שטרייט הופקד על הלימודים ההומניים וברוך גורדון על הריאליים. בשנים הראשונות של פעילות הגימנסיה התנהלו הלימודים בחדרים שכוּרים ובשנת 1932 עבר המוסד לבניין הקבע.
מצאתי סיפור הקשור לגימנסיה, בעתון דבר.
מספר דוד בדר [2], ( 1875-1950) איש העלייה השנייה, מוותיקי תנועת העבודה. סיפורו מתפרסם בעשרים באוקטובר, בשנת 1932 [3] . סיפור ארוך. אצטט קטעים נבחרים, ככתבם וכלשונם:

"לפני 7 – 8 שנים נעניתי גם אני להזמנה להנחת אבן יסוד לישיבת סלובודקה בפ"ת.
נמצא…  גם יהודי אחד מרומניה … שנדב אלפיים (יש אומרים יותר) לא"י  במזומנים והבית הוקם, בניין נהדר ומשוכלל.שלום שטרייט, תצלם מיתוך ערך ויקפדיה על שמו
והנה אחרי שנים אחדות סרתי שוב הנה, … לראות את בחורי הישיבה חשקה נפשי.
לתמהוני מצאתי רק הבנין עומד על תילו….    אך הפנים – ריק מאדם.
מעט הכנסה הבאה מחו"ל אינה יכולה להשביע את כל כלי הקודש. …חשבתי, האם לא כדאי להם לכל אלה ולועד הבנין, לועד הישיבה, ולמושבה למסור את הבית הזה ל"ישיבת אחד העם", הנקראה בשם חדיש "גימנסיה אחד העם", ולא יצטרכו המורים לנוד ממקום למקום, משום שלא מצאו בפ"ת דירה אחת עבור הגימנסיה.
… אבל לגימנסיה אחד העם צריכים לתת את הבנין הזה, אז ידעו המנדבים שעשו דבר טוב, לתועלת המושבה, ול – 150 ילדים".
ניסיתי לברר אם המלצתו התקבלה. התברר שלא.

אגב, דוד בדר שגה בציון שמה של הישיבה. הייתה זאת ישיבת לומז'ה, שבאמת הייתה במצב קשה מאד באותה תקופה. תיאור מצבה לקוח מפרסום בעיתון הארץ ספטמסר 1931.

גן הירק,מכינה ג' תמוז תרצ"ה 1935. ארכיון אישי רוחמה אריאלי ואלי גולדפרב, צלם לא ידוע

יתכן שטעותו של דוד בדר נבעה מכך שכנראה שמע שמנהלי ישיבת חברון-סלובודקה, דנו עם מנהלי ישיבת לומז'ה, באפשרות למזג את ישיבת חברון עם ישיבת לומז'ה הפתח-תיקוואית .

למדתי שאת הקרקע ואת בניין הגימנסיה שהוקם עליה, רכשה והקימה משפחת שטרייט. פרופ' שמואל יריב, בנו של שלום שטרייט, מספר שאביו לווה לשם כך כספים, בעיקר אצל בני המשפחה. הלוואות שגם אחרי מותו של האב, ב-1946, המשיכה רעייתו, גב' שרלוטה שטרייט, להחזיר לנושים [4].

מידיעה שהתפרסמה בחודש מרץ 1961, בעיתון מעריב [5] , ניתן להסיק שגם ברוך גורדון השתתף במימון רכישת הקרקע והקמת בניין הגימנסיה. תמצית נוסח הידיעה: גב' שרלוטה שטרייט וברוך גורדון הגישו קובלנה פלילית פרטית בבית משפט השלום בפתח תקווה, נגד עיריית פ"ת ונגד כמה מבכיריה, על הריסה בזדון של מבנה בטון השייך למאשימים, ובנו על אדמתם (של המאשימים) שברחוב סלומון בעיר, שלא כחוק.                                                                                                                                 אישור למסקנה זו מצאתי ב"נסח טאבו היסטורי" של מגרש הגימנסיה (מעל שני דונמים של קרקע). על פי הנסח הזה [6] אכן מחצית המגרש האחת הייתה שייכת למשפחת שטרייט והמחצית השנייה לברוך גורדון. בחודש יולי 1962 מכר ברוך גורדון את חלקו במגרש לעיריית פתח-תקווה.

תיאור מפורט לבניין ניתן על ידי אלף נון  בשנת  1935 [7]"… יחידי בגודלו במושבה …  מכיל 11 חדרי לימוד מרווחים… חדר מורים ושני מחסנים".
אכן בניין בנוי לתפארת, וכנראה ללא כל שינוי מהותי במבנה מאז שנות השלושים. גם ממכתבם של הורי תלמידים, למועצה המקומית של פתח תקווה, מחודש ינואר 1934 [8], אנו למדים שמוסד הגימנסיה, שגדל והתפתח בבניינו החדש "העשוי לפי כל חוקי-ההגיֶנה הממשלתיים", ומספר תלמידיו הוכפל לכשלוש מאות תלמיד החדש למכון – תרבותי המתנוסס לתפארה באם – המושבות. "העשוי לפי כל חוקי-ההגיֶנה הממשלתיים", ומספר תלמידיו הוכפל לכשלוש מאות תלמיד, הפך להיות "למכון – תרבותי המתנוסס לתפארה באם – המושבות.  מכתבם של ההורים מאלף וראוי שגם הוא יוגש לקוראים: ובכן, מצאתי סיפורים ומכתבים, אך לא הצלחתי למצוא תיעוד של הגימנסיה עצמה ואני מוטרד מהאפשרות שמוסד חינוכי מעולה, "שהתנוסס לתפארה" ושפעל למעלה משלושים שנה בפתח תקווה, כמעט ונעלם מההיסטוריה.
(נכון, קיים "ארכיון וירטואלי" המקודד בזיכרונם של הבוגרים, אבל גם הם נעלמים אט אט…).

אז המשכתי לחפש.

בארכיון משרד החינוך בירושלים הסבירו לי שמאחר שהגימנסיה הייתה מוסד פרטי הרי שאין סיכוי למצוא עבורה "תיק" בארכיון המשרד. פניתי לכל הארכיונים שחשבתי שיש סיכוי (וגם שאין סיכוי) למצוא בהם תיעוד כלשהו, וגם שוחחתי עם פרופ' שמואל יריב, בנו של שלום שטרייט מייסד הגימנסיה. פרופ' שמואל יריב, כימאי, למד גם הוא ב"גימנסיה אחד העם" וסיים את לימודיו בשנת 1952, בשנה שבה אני התחלתי את לימודי בה.פרופ' יריב שמח לשיחה, "גימנסיה אחד העם נוגעת בי מאד" אמר, אך אין לו כל תיעוד ולמיטב ידיעתו גם לא נשמר כל תיעוד במשפחתו (הבטחתי לו שאם אמצא משהו איידע אותו).

יש כנראה סיבה נוספת לכך שאין תיעוד:

שוחחתי עם מזכירת "בית ספר תיכון אחד העם" בפתח תקווה (ממשיכו, רק בשם, של מוסד הגימנסיה), עובדת ותיקה מאד, למעלה משלושים שנה בבתי הספר בפתח תקווה, והיא מספרת (נשמע כמו סיפור אגדה):

"לפני שנים רבות היה שיטפון גדול באזור בית הספר והמים פרצו למחסנים והרסו הכל, גם את כל התיעוד שהיה בהם. לא נשאר כלום".

אלה ט., אוצרת "ארכיון החינוך היהודי בישראל ובגולה" (אוניברסיטת תל אביב), כתבה לי: "ברוסית יש אמירה: מי שמחפש – תמיד ימצא!",
נכון…

גיליתי שבארכיון מכון "גְנָזים" [9] נמצאים מכתבים של שלום שטרייט וביניהם גם מכתב שכתב לסופר והמשורר יעקב פיכמן, מכתב בו מוזכרת הגימנסיה. באדיבות המכון קיבלתי צילום של המכתב (תמונה 4).

ציטוט מהמכתב שנכתב בדצמבר 1940:

"… גם טרדות מוסדנו נוטלות מעמי עכשיו, בשנות – המצוקה הקשות, כל כֹשר – עבודה…".     כך כתב…
אכן היו אז שנות מצוקה. שנה קודם לכן, בשנת 1939, רק תלמיד אחד של הגימנסיה עבר בהצלחה את בחינת הבגרות הארץ-ישראלית, היה זה מיכאל גורדון בנו של ברוך גורדון. אך בשנה שבאה אחריה, התמודדותו של שלום שטרייט עם "טרדותיו" נשאה פרי, ושבעה תלמידי גימנסיה אחד העם עמדו בהצלחה בבחינת הבגרות הארץ-ישראלית, בחודש יולי 1940.

גם ב"ארכיון הציוני המרכזי" (ההסתדרות הציונית העולמית), בירושלים, קיים מאגר מסמכים קטן הקשור לגימנסיה, מעין "ארכיון זוטא". התיעוד מפוזר ב-16 תיקים הנמצאים באוסף "מחלקת החינוך של הוועד הלאומי 1932-1949" (סימול J17). הוועד הלאומי, נבחרי הישוב היהודי בארץ ישראל, היה בעל הסמכות והאחריות בתחום החינוך, וכמובן גם בענייני גימנסיה אחד העם. התיעוד כולל רשימות מורים ותלמידים, תקציב ודוחות כספיים, העתקי תעודות תלמידים והתכתבויות שונות.

בתשובה לפנייתי לארכיון הציוני נעניתי בתשובה הבאה (24 בפברואר 2019):

"שלום יהודה,                                                                                                                      התיקים שציינת אינם סרוקים, ואיננו ערוכים לסרוק תיקים לפי בקשה. אתה מוזמן להגיע לארכיון, לעיין בהם ולצלם את המסמכים הרלוונטיים במצלמתך ללא כל תשלום.

מכיוון שיהיה זה ביקורך הראשון בארכיון, יש לתאם מראש ובכתב את מועדו. נא ציין במייל חוזר באיזה יום תרצה להגיע ומהי השעה המוקדמת ביותר שתוכל להיות כאן, כדי שנוכל לתאם את מועד ביקורך. אין להגיע ללא קבלת אישור על מועד הביקור.

בברכה, מרים טוראל, שירותי יעץ"

ויתרתי. חוקר, הנחוש ממני להתעמק בתולדות הגימנסיה, יוכל בוודאי למצוא שם תיעוד מעניין.

מאחר שלא נמצא כל חומר תיעודי אצל משפחת שטרייט, ניסיתי למצוא נצר למשפחת ברוך גורדון, מבעלי הגימנסיה והמורה למתמטיקה בה, מתוך תקווה שאולי אצל מי מהם ימצא חומר תיעודי.

לברוך גורדון היו שני ילדים, בת ובן, בנימינה ומיכאל. מיכאל, שכבר הוזכר לעיל כזוכה בתעודת הבגרות הארץ-ישראלית, התנדב לשירות בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה והיה ממוסמכי האוניברסיטה העברית למדעי הרוח [10] . בנימינה נישאה בשנת 1954 ליוסף פרקול [11]. בנימינה ומיכאל כבר אינם בין החיים, ועם מי מצאצאיהם לא הצלחתי ליצור קשר. אמנם הצלחתי לאתר את אחיו של יוסף פרקול, אך האיש לא יכול היה לעזור כלל.

אגב, ברוך גורדון היה גם פעיל חברתי ומפלגתי, מוכר מאד בפתח תקווה, ואפילו הופיע ברשימות המועמדים לבחירות לכנסת מטעם "הסתדרות הציונים הכלליים – מפלגת המרכז", בשנת 1951 ובשנת 1955"

עד כאן זכרונותיו של יהודה פינקלשטיין

 

 

                                                  

[1]  הספרייה הלאומית, אוניברסיטת תל אביב, עיתונות יהודית היסטורית, הבקר, 25 ביוני  1951, עמוד 5.

[2]  הספרייה הלאומית, אוניברסיטת תל אביב, עיתונות יהודית היסטורית, הבקר, 13 ביוני 1955, עמוד 1.

[3] תמונתו של ברוך גורדון, באדיבות הארכיון לתולדות פתח-תקווה ע"ש עודד ירקוני

[4]   פרופ' שמואל יריב,  24 באפריל 2019.

[5]   י. אביעם, תביעה נגד עיריית פ"ת על הריסת מיבנה בבית ספר, הספרייה הלאומית, אוניברסיטת תל אביב, עיתונות יהודית היסטורית, מעריב, 28 במרץ 1961, עמוד 12.

[6]  מדינת ישראל, משרד המשפטים, אגף רישום והסדר מקרקעין, לשכת פ"ת, נסח היסטורי לגוש 6394 חלקה 168.

7]  אלף נון: פתח תקוה, הגימנסיה "אחד העם". הספרייה הלאומית, אוניברסיטת תל אביב, עיתונות יהודית היסטורית, דֹאר היום, 25 בפברואר 1935, עמוד 4.

[8] מכתב הורי תלמידים למועצה מקומית פ"ת, 9 בינואר 1934. באדיבות הארכיון לתולדות פתח-תקווה ע"ש עודד ירקוני, תיק 1922

[9] מכון "גנזים" (ארכיון גנזים), אגודת הסופרים העברים, על שם אשר ברש. המכון המרכזי בישראל לשימור יצירתם של הסופרים העבריים. ספריית בית אריאלה, תל-אביב.

10]   דוד תדהר: אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו כרך 3. עמ' 1180-1181,  1949

[11]  הספרייה הלאומית, אוניברסיטת תל אביב, עיתונות יהודית היסטורית, הצפה, 16 במאי 1954, פרסום נישואין, עמוד 3.

למעוניינים רשימת התיקים בהם נמצא תיעוד של הגימנסיה בארכיון הציוני:

[1]  העיתון הרשמי של ממשלת פלשתינה (א"י), מס' 984,  יום חמשי 8 בפברואר 1940, עמוד 145

[2] העיתון הרשמי של ממשלת פלשתינה (א"י), מס' 1042, יום חמשי 5 בספטמבר 1940, עמוד 819.

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, חינוך, מתוך הארכיון, שימור אתרים | עם התגים , | כתיבת תגובה

סיפורה של תמי

לפני זמן מה ביקר בארכיון שי בן עמי דוקטורנט באוניברסיטה העברית החוקר את ההיסטוריה של גני חיות בישראל בתקוה למצוא מידע אודות גן החיות העירוני של פתח תקוה. לפני כמה שנים נפגשנו עם עובדי הגן ושאלנו איפה הארכיון. בחרדת קודש הראו לנו ארון פח ובו תיקים וקלסרים בהם מידע אודות הגן החיות, התכתבות בענין רכישת חיות והטיפול בהם, קשרים עם גני חיות בעולם ועוד . לשמחתינו הסכימו להפקיד את המסמכים החשובים בארכיון. כיום חטיבת גן החיות רשומה בקטלוג ומאפשרת לנו לתת את המידע המבוקש לחוקרים ולכל מי שרוצה.

החיבור עם שי היה מיידי. שי מנהל החינוך של אקווריום ישראל בגן החיות התנכ"י. (מי שלא היה מפסיד חוויה נהדרת.)  הסתכלנו ביחד על תצלומי החיות. אני ספרתי לו זכרונות ילדות ואז, מסתבר שיש לנו "חברה משותפת". תמי ההיפופוטמית המפורסמת גברת מגונדרת. מייד שאלתי מה שלומה של הגברת. הנה לפניכם דברים שכתב לי שי על החברות המיוחדת שלו עם תמי.

סיפורה של תמי, ההיפופוטמית המבוגרת ביותר בגני חיות שמתה בשיבה טובה.                   סיפורו של שי

 בקבוצות הוואטסאפ החרדיות בירושלים רצה ההודעה הבאה:                                                       "ברוך דיין אמת                                                                                                                    ירושלים תתן קולה..

אבידה גדולה לכל תושבי העיר ומדינת ישראל.. גן החיות התנ"כי בירושלים: ההיפופוטמית המבוגרת ביותר בכל גני החיות בעולם מתה הלילה בשנתה, זמן קצר לפני שמלאו לה 60. גלעד משה, מטפל במחלקת אוכלי עשב: "זה יום קשה לכולנו, תמי הייתה אישיות מיוחדת".                                                        ברוך דיין האמת                                                                                                                        יהי זיכרה ברוך"

תמי ההיפופוטמית נולדה ככל הנראה באפריקה בשנת 1959 והועברה לגן החיות של פתח תקווה בתחילת שנות ה-60.

תמי ההיפופוטמית, מארכיון גן החיות, צלם לא ידוע. שנות ה- 60

בשנת 1991 עם סגירת התצוגות הגדולות בגן החיות בפתח תקווה ופתיחתו של גן החיות התנ"כי במשכנו החדש במלחה הועברה תמי על מנת להיות בת לוויה הולמת למתי ההיפופוטם הותיק והבודד של גן החיות התנ"כי הישן ברוממה. למתי היה רומן ידוע עם הפילה אביבה, אלה התגוררו בשכנות קרובה בגן החיות ואביבה הפילה האסיאתית הייתה מנקה את פיו של מתי בעזרת החדק הארוך שלה. רומן זה צולם גם ונודע ברבים. עם המעבר לגן החיות החדש הוחלט להעביר את הפילה אביבה אל מתחם הספארי ברמת גן, שם תוכל לחיות עם בני מינה, שכן בגן החדש בירושלים טרם נבנתה תצוגת הפילים. מתי לעומתה זכה לתצוגה חדשה ובה בריכה פרטית רק לו ולזוגתו החדשה תמי. היה קל מאוד להבדיל בין שני ההיפופטמים המגודלים, למתי היו שיני היפופוטם מושלמות ואילו לתמי הייתה שן עקומה ובולטת.

תמי ההיפופוטמית, מארכיון גן החיות, צלם לא ידוע. שנות ה- 60

מתי ואני הכרנו עוד משכבר הימים, עוד בגן החיות הישן הייתה אימי מביאה אותי לגן לעיתים תכופות וכבר בגיל 3 ידעתי להגיד שאני יום אחד אאכיל את ההיפופוטם החביב. בגיל 13 התחלתי להתנדב בגן החיות התנ"כי ובחרתי להתנדב עם אוכלי העשב הגדולים – הג'ירפות, הקרנפים הזברות והאיילים.

אך גולת הכותרת עבורי הייתה העבודה עם סוסי היאור – הלא הם ההיפופוטמים. בהתחלה היינו רק קוראים למתי ותמי להאכלה של קש וירקות בביתם, קראנו שוב ושוב בשמותיהם ואז יכולנו לראות אותם, שני בעלי חיים עצומים בגודלם, מלאי כפלים ונוטפי מים. אך למרות כובד משקלם הם טיפפו להם בקלילות יחסית על רגליהם הקצרות. בפעמים הבאות כבר התקדמנו אל המסלעה שסביב הבריכה שלהם. המטפל הראה לי כיצד הוא נוגע בשפה העליונה שלהם ואז הם פוערים את פיהם הגדול והמאיים חושפים שיניים גדולות ומאיימות, פה זה יכול לשבור סירה לשניים – כפי שקורה לא אחת במולדתם אפריקה, לא בכדי זכה ההיפופטם לכינוי בעל החיים המסוכן ביותר באפריקה ובכל שנה דווקא הם אלה שהורגים הכי הרבה אנשים ברחבי היבשת מכל בעלי החיים הגדולים. לאחר שהם פערו את פיהם היינו דוחפים אל תוכו שלל ירקות ופירות ובעיקר מלונים ואבטיחים, או אז היינו רואים את הפה האימתני נסגר בכבדות ויכולנו לשמוע את הפירות השונים מתפלצחים להם לחתיכות חתיכות. אם לא נזהרת יכולת לקבל מדי פעם נתז פירותי ומסריח היישר לפרצופך. תמי ומתי המשיכו לחיות בהרמוניה.                                                                                                          הם מעולם לא הביאו צאצאים לעולם שכן כבר אז הייתה תמי מבוגרת מדי ולא יכלה עוד להביא צאצאים. יום אחד הפסיק מתי לאכול, הוא נראה חולני ולאחר כמה ימים התמוטט ומת. עצב רב נפל על מחלקת אוכלי העשב וכלל גן החיות. מתי היה בין ותיקי הגן ובין היחידים שנותרו מבעלי החיים שעברו בהצלחה מגן החיות הישן לגן החיות החדש ורחב הידיים. בניתוח שלאחר המוות נמצא בבטנו של מתי כדור בגודל של מלון שככל הנראה נזרק אל תוך התצוגה ומתי טעה בו וחשב שזה אוכל. תמי נותרה לבדה בתצוגה, שוחה לבד בבריכתם המשותפת. בשל גילה הוחלט שלא להעבירה לגן חיות אחר. בסופו של דבר הוחלט לפנות את מתחם התצוגה הישן ולהעבירה בעדינות ובזהירות אל התצוגה האפריקנית הגדולה.                    באופן אישי חששתי מאוד שכן היה מדובר בהליכה של כ-500 מטרים ממתחם התצוגה הישן אל התצוגה השטח האפריקני. בהליכה איטית ובעזרת מחסומים מיוחדים הצליחו צוות הטיפול המסור והסבלני להעביר את הקשישה כלאחר כבוד. עם הגעתה למתחם האפריקני החליטה בנחישות לקבל את אשר מגיע לה, לפי דעתה, ונכנסה אל תוך אגם המים הגדול בהנאה רבה. מי שלא התלהב מהעניין הוא הקרנף הזכר כרמי, המלך הבלתי מעורער של השטח האפריקני, שראה באגם חלק ממלכתו הרחבה והחליט לדרוש את שלו בדרכו הקרנפית: הוא בטש ורקע בעזרת רגליו בקרקע ויצר ענני אבק מרשימים זז אחורה וקדימה להדגיש את קרני אפו הארוכים והמרשימים. או אז החליטה תמי שנמאס לה מהמופע, התקדמה לעברו ופתחה את פיה הגדול והמפחיד. כרמי שקל לשבריר שניה את המצב וכשהבין שמלכה חדשה נישלה אותו מכס מלכותו, זז אחורה בהכנעה ונתן למלכת האגם החדשה את מקומה הראוי.

תמי ההיפופוטמית, מארכיון גן החיות, צלם לא ידוע. שנות ה- 60

תמי הישישה המשיכה לחיות בניחותא באגם המים שלה, בימי הקיץ הייתה משתעשעת בבוץ, שוכבת על גבה ברחב כאשר רגליה הקצרות באוויר תוך תנועה בבוץ החום והקריר. לעיתים הייתה שוכבת במים ללא תנועה, נראית למרחוק כסלע חום וגדול, לפעמים ציפורים שונות היו עוצרות לעמוד על הסלע הלא כל כך איתן. השנים חלפו והגיעו ידיעות כי ההיפופוטמית הזקנה ביותר בעולם נפטרה בשיבה טובה מה שהפך את תמי להיפופוטמית המבוגרת ביותר בגני חיות בכל העולם. את תמי זה לא ריגש במיוחד והיא המשיכה בחייה השלווים. באמצע אוגוסט 2018 הגיעו בוקר אחד המטפלים ומצאו את מלכת האגם שוכבת ללא ניע בסמוך למזונה. אבל כבד ירד על עובדי גן החיות התנ"כי, תמי הייתה רק חודשים ספורים לפני יום הולדתה ה-60 וכמעט ושברה את השיא העולמי של היפופוטמית שמתה בגיל 61 בגן החיות הלברון שבמינכן.

כתב שי בן עמי מנהל החינוך באקוריום ישראל, גן החיות התנכ"יכתבה על גן החיות העירוני בפתח תקוה. לא ידוע שם העיתון.

סרטון של תמי שוחה להנאתה בברכת המים

סרטון שפורסם בעמוד הפייסבוק של גן החיות המודיע על מותה של תמי

פורסם בקטגוריה גן החיות העירוני, שימור אתרים, תרבות | עם התגים , , | כתיבת תגובה

בניין משטרת פתח תקוה הטיגארט שלנו

הטיגארט שלנו

משטרת פתח תקוה הוקמה על ידי השלטון הבריטי בתחילה משרדיה היו ממוקמים בחדרי דירות שכורות. עם הכרזת פתח תקוה לעיר ב-אפריל 1937 עברה המשטרה לבנין מרווח אך מושכר ברחוב פינסקר בבית משפחת ראב, מפקדה היה קצין המשטרה הבריטי ה. לה-מרשל.

בניין המשטרה נבנה כחלק ממיזם מבני משטרה בשנים 1941-1940 (Police Building Programme). המצודות נקראות מצודות טגארט על שמו של סר צ'ארלס טאגרט (Charles Augustus Tegart) בעברית רווח בציבור גם השם טיגארט. אנשי היישוב כינו אותם "טייגרים".

טאגרט היה קצין משטרה בריטי ששירת בהודו כמפקד משטרת כלכותה. במהלך שירותו רכש נסיון רב בדיכוי מרידות ומלחמה בטרור. הוא הוזעק לארץ ישראל בשנת 1937 שיא מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט על מנת לתאם בין הזרועות השונות של המנדט הבריטי שפעלו נגד המורדים מערביי ארץ ישראל וכחות ערביים אחרים שבאו לעזרתם מכיוון סוריה ולבנון. לצורך כך הוקמה ועדה בראשות טגארט לתכנון ועיצוב מבני משטרה היכולים להגן על עצמם בכוח אדם מצומצם. במסגרת הפרוייקט העצום הוקמו 17 תחנות משטרה עירונית, 37 תחנות משטרה כפריות ועוד 23 עמדות משטרה. המבנים פרוסים ברחבי הארץ בולטים בצורתם בייחודית חלקם משמשים עד היום כמבני ברשות המשטרה. ד"ר גדי קרוייזנר נחשב לממומחה בתחום מדגיש את ייחודיות של המבצע בספרו ובמאמריו הרבים בנושא. המבנים נבנו תוך שנה 1940-1941. למרות מצב המלחמה באירופה ממשלת בריטניה השקיעה כסף רב מאוד בפרויקט. בריטניה הייתה זקוקה לכסף זה. השקעה שכזו במהלך המלחמה מעידה על יחסה למנדט בארץ ישראל, החשיבות שמירת החוק והסדר בארץ ובעיקר על רצונה להשאר כאן לזמן רב. (נוני ירון)

באשר לסיפורה של המשטרה שלנו, ביום  17.04.1940 קנתה הממשלה חלקת קרקע בת 20 דונם מפרדסו של מר בורשטיין הנמצא ברחוב שטמפפר ליד מגרש המכבי לשם הקמת בנין משטרה גדול שישמש מרכז למשטרה המחוזית שתועבר הנה מרמת-גן. במכרז הקמת בנין המשטרה זכתה חברת הבנייה של "סולל-בונה". "סולל בונה" כדרכה העסיקה בעיקר את ציבור הפועלים ההסתדרותי המאורגן. באותם ימים שררה אבטלה קשה בפתח-תקוה. עקב המשבר ביצוא ההדרים הצטרפו אל מחוסרי העבודה גם בני-איכרים רבים. הם דרשו לחלק את העבודה בבניין המשטרה באופן כזה שגם אנשיהם (בני המושבה חקלאים) יזכו לעבוד בבניין ולהתפרנס. "סולל בונה" סירבה להעסיק את בני המושבה החקלאים בגלל חישוביים ארציים והתחשבנות כי במקומות אחרים הקבלנים שזכו בבנית משטרות לא העסיקו את הציבור ההסתדרותי. המאבק על עבודה אילץ את אנשי המושבה לנקוט בנשק ההסתדרותי והוא "שביתת-שבת".

יוסף ספיר סוקר את מסדר הנוטרים בטקס קבלת בניין המשטרה מידי הבריטים. צלם לא ידוע, דצמבר 1949

בעיתון הארץ ב- 26.5.1940 נכתב: "שתי שביתות שבת הוכרזו אתמול על ידי עשרות פועלים מחוסרי עבודה בפתח-תקוה. אחת של הארגון האזרחי החקלאי (חוג-פעילים). והשנייה של העובדים הלאומיים, על דחייתם מעבודות בנין המשטרה במקום. ללא התחשבות עם המפתח-העירוני לעבודות ציבוריות. כל הניסיונות של העירייה להשפיע על המשרד הקבלני לקבל עובדים לפי המפתח לא הועילו. הדבר נמסר לקצין מחוז המושבות ה' י. קופרמן. שליח מיוחד של העירייה הגיש למושל המחוז ה' גרינווד מכתב בעניין זה. המושל הבטיח כי היום יסודרו הדברים בהתאם לעמדת העירייה. "

ביום 27.5.1940 נכתב ב"הארץ" "משא ומתן סופי בדבר קביעת מפתח בעבודות בנין של תחנת המשטרה בארץ ייקבע  היום בפגישה בין באי-כוח המרכז החקלאי של "ההסתדרות" , נציגי המושבות, וארגוני העובדים. אתמול הייתה פגישה בעניין זה בין הסתדרות העובדים הכללית לבין הסתדרות העובדים הרוויזיוניסטית. אתמול הושג הסכם בנוגע למפתח העבודה בבניין המשטרה בפתח-תקוה, לפי המפתח הזה. יקבלו העובדים הרוויזיוניסטים את ה- 15 למאה המגיעים להם. והתאחדות בני המושבות (חוג הפעילים) 8 למאה. דבר זה הושג כתוצאה מתיווכו של קצין המחוז ה' קופרמן."

בכתבה ב "הארץ"  25.06.1940   "מי יכלל במפתח העבודה בפתח-תקוה ?  בסיומו של מפקד פועלי פתח-תקוה, אחרי שהתפקדו למעלה מ- 8000  פועל. (900 אצל חוג-פעילים, כ- 1000 אצל העובדים הלאומיים, ו- 6200 בלשכה הכללית). נתקיימה ישיבה בעירייה  בה דנו מי יפסוק בשאלות שתתעוררנה בביקורת המפקד. באי-כוח  הלשכה הכללית הודיעו, שהם מסתמכים על ראש העירייה באופן אישי, ולא על  העירייה והנהלתה. שאר האירגונים הודיעו, כי הם סבורים שמסמכות העירייה לפסוק בשאלות אלה."

בנוסף עלתה שאלת חברי הקיבוצים.  התקיימה בוררות הפסקת העבודה. העובדים הלאומיים התנגדו להכללת כאלף חברי קיבוצים במפקד שיקבע את מפתח העבודות הציבוריות בפתח-תקוה. כתוצאה מכך הפסיקה הלשכה הכללית את העבודה של חברי חוג הפעילים והרביזיוניסטים בבניין המשטרה המוקם ע"י המרכז הקבלני של "סולל בונה".

נשלח תזכיר לקצין המושבות בו כותבים חברי חוג הפעילים לקצין המושבות יוסף קופרמן. בתזכיר בקשה שימנע את "השבתת הפועלים של החוג שלהבא יכריעו בכל השאלות ללא הפסקת העבודה." ישיבה מיוחדת של מועצת העירייה בשאלה זו נקראה למחר בשעה 9 בבוקר.

"המשקיף" ביום  29.5.1941 "החלה לפעול משטרת פתח-תקוה בבניינה החדש והמרווח שברחוב שטמפפר ע"י מגרש המכבי.  כ"כ עבר לגור אל הבניין החדש מפקח המשטרה מר קליר ומשפחתו."

פתיחת בניין המשטרה החדשה, תצלום קבוצתי:קציני משטרה, אנשי מושבה ומכובדים ערבים,צלם ניסן בן נעם, 15 ביוני 1944

עם עזיבת הבריטים את פ"ת נכתב ב"הבוקר" 9.12.1947   "משטרת פתח תקוה עוברת מחר לידי היהודים. (נשארו בה 17 שוטרים בלבד) מאת סופר הבוקר בפתח-תקוה.  בקדחתנות מרובה נערכות הכנות-היציאה של אנשי שרות הביטחון הבריטי והשוטרים והנוטרים הערבים מבנייני המשטרה המקומית שבפתח-תקוה לשרון. כשבקרתי אתמול במשרדי המשטרה נוכחתי לדעת שהשוטרים הבריטיים כבר ארזו את חפציהם ומחסני התחמושת והנשק נארזים אף הם. במשטרה הזו יישארו אחרי הפינוי  שיושלם כנראה מחר בבוקר-17 שוטרים יהודים. הנשק  שנועד למשטרה הזאת אחרי הפינוי, הוא 17 רובים אנגליים. ושני אקדחים. כל נשק אוטומטי. ואף לא מכונת יריה אחת. לא ישאירו ברשות המשטרה היהודית. בנייני המשטרה המחוזית  בפתח-תקוה. שממנה ניהלו את הפעולות מרמת-גן ועד להרצליה. ישמשו מעתה רק אזור שיסתיים על הירקון. השוטרים שנשארו-מספרם מתאים רק למילוי תפקידים אדמיניסטרטיביים ומשרדיים. ראיתי את הקצין היהודי ואת עוזריו מתכוננים לקבל לידיהם את הנהלת הבניין הגדול שברובו פונה כבר. ואת עבודה שבאזור בין רמת-גן ופתח-תקוה כפי ששמעתי. הפיקוד העליון על המחוז יימסר לקצין יהודי גבוה בדרגת מיור שיועבר בקרוב לפ"ת. לעת עתה קיבלו אנשי המשטרה היהודית באזור שנתפנה הוראה לעמוד בקשר עם מרכז המשטרה בירושלים."

תצלום קבוצתי של הסגל היהודי והבריטי צלם ניסן בן נעם.תאריך לא ידוע

המשקיף 29.05.1941  "המשטרה בבניינה החדש  – משטרת פ"ת היהודית והבריטית עברה מיום ג' לבניינה החדש והמרווח שברחוב שטאמפפר ע"י מגרש המכבי. כ"כ עבר לגור אל הבנין החדש מפקח המשטרה מר קליר ומשפחתו."

חקר וכתב זלמן חיימוב

נוני ירון – אוספים מיוחדים

פורסם בקטגוריה משטרת טיגארט, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים, שמירה | עם התגים , , | תגובה אחת

"גן יהונתן" של ליד "גן העצמאות"

אחת הנקודות היפות בעיר פתח תקוה הם שני הגנים "גן יהונתן" ו"גן העצמאות" שהם למעשה גן אחד. סיפורו של מקום קסום מלא זכרונות לילדי שנות ה- 50.

"גן יהונתן" הוא חלק מגן העצמאות שנטע כריאה ירוקה בשנות ה- 50 על ידי אדריכל הנוף המפורסם ליפא יהלום. גן העצמאות בנוי משני חלקים החלק הדרומי מכיוון בית הספר "יד לבנים" שונה שמו ל"גן יהנתן " לאחר האירוע.

פתיחת בריכה ללימוד שחיה לילדי "אילן", צלם ב. צור

הגן נבנה כריאה ירוקה חשובה המקיפה את בית יד לבנים של פתח תקוה צמוד למבנים ההיסטוריים של קיבוץ גבעת השלושה הישן. הוא נבנה על שטח הקיבוץ ושטח של מושב קרת. (כן, היה אחד שכזה). כשבאים ללמוד על הגן יש לראות אותו ביחס לסביבה של תקופתו. הוא חלק משלושה אתרים "ירוקים" חשובים: שטחי קיבוץ גבעת השלושה ההיסטוריים והחווה החקלאית שעובדת ומתפקדת כבית ספר חלקאי. (למזלנו שרדה את כרישי הנדל"ן לאחר מאבק קשה).

הרעיון היה לבנות קומפלקס תרבותי חברתי בעל מטען היססטורי לאומי הכולל בראש בראשונה את בית יד לבנים, הארכיון והמוזיאון ההיסטוריים ומוזיאון לאומנות. בקצהו הדרומי ממוקמת אכסניית נוער ששמשה את יחידות צה"ל הרבות שבאו לסדרות חינוך שהועברו על ידי ברוך אורן בבית יד לבנים. כיום האכסנייה משמשת מקום לחיילים המשרתים רחוק מהבית. בקצהו הצפוני נמצאים גן החיות העירוני (כיום במתכונת שונה) ומוזיאון האדם והסביבה. מסביב לגן מחבקת אותו שכונת "רמת ורבר".

הגן בתחילת שנות ה-50 היה היחיד והמשמעותי הוא שימש כמרכז תרבותי חברתי בעל מטען לאומי ואתר הנצחה לנופלי העיר.

בישיבת מועצה חגיגית לרגל יום העצמאות שהתקיימה בבית יד לבנים הבנוי בתאריך 20.04.1953 מדגש הקשר הישיר בין בית יד לבנים ומשמעות והקשר להנצחה וזיכרון מקומי ולאומי והגן: בבית הזה יהיה כל חומר הקשור עם פתח תקוה החל מראשית היווסדה. לא בכדי נבנה הבית הזה במקום הגבוה ביותר בעיר, אשר יהיה "גן העצמאות" ואשר בו יוכל כל מבקר לפוש ולנוח ולראות בו את תולדות פתח תקוה".

האתר  הייחודי שהיה ברחבי "גן יהונתן" היא בריכת שחייה ייחודית ומיוחדת שהיפעילו העירייה ומתנדבי האגודת אילנשיל פוליו כיום ארגון "אילן". בבריכה לימד בנאמנות את הילדים טיבי הרשלר בעל נשמת הזהב (הכרתי אותו). הבריכה שימשה גם ילדי השכונות שבסביבה. באותם ימים האזור היה מרוחק ממרכז העיר לא היה שירות אוטובוס נגיש לבריכות "הפועל" ומכב"י.חנוכת בריכת השחיה "אילנשיל פוליו" , צלם ב.צור, 1958

מדי כמה שנים נעשים שינויים "ועידכונים" של הגן לפי רוח התקופה. גם עכשיו ברגעים אלו טרקטורים עובדים ברחבי הגן. גן החיות פוזר והחיות עברו לספארי ול"גן החיות התנכ"י". במקום יש גן צנוע יותר ובו חיות לליטוף, קופים קטנים ובעלי כנף. (אתם מוזמנים עם הנכדים). ברחבי הגן יש מתקני משחקים. לאחרונה הקימו מזרקות מים שהילדים יכולים לשחק בהן ולהרטב. מוזיאון האדם והסביבה מקיים פעולות מצויינות לילדים וסדנאות רבות לכל המשפחה. שווה ביקור. וכמובן התערוכות המתקיימות במוזיאון לאומנות, שיח גלריה בשבת . פעילות החוגים העניפה של צוות ההדרכה של המוזיאון ההיסטורי ומוזיאון לאומנות. מקווה שלא שכחתי משהו. ואנחנו הארכיון ההיסטורי לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני בו מסמכים מיום ייסוד המושבה.

עיריית פתח תקוה מתכננת שינוי גדול עבור שכונת "רמת ורבר" קוראים לזה התחדשות עירונית. תקווה שלא יקללו את המקום הנפלא הזה.

הכתבה נכתבה לכבוד יום השנה למבצע יהונתן

קישור לעמוד לזכרו של יוני נתניהו ז"ל בדף יזכרו של עיריית פתח תקוה

פורסם בקטגוריה אנדרטאות, גבעת השלושה, גן החיות העירוני, גנים ונוף, יד לבנים, מוזיאון פתח תקוה לאמנות, מתוך הארכיון, נופלי פתח תקוה, תרבות | עם התגים , , , | תגובה אחת

העיקר הבריאות- ראשיתו של בית חולים "השרון"

איך הפכה פתח תקוה לעיר של בריאות

נושא הקמת בית-חולים במושבה החל עם הופעת הקדחת במושבה ושליחת חולי המושבה לבתי החולים בירושלים וביפו. ההנהגה הירושלמית ראתה בכך מעשה לא מוסרי של ניצול כספי עניי ואלמנות ירושלים לטובת עשירי פתח-תקווה. בעיקר זו הייתה הזדמנות עבורם להיפרע מחלוצי פתח-תקוה כפי שניתן לקרוא במכתבם.

" יום א טוב אב תר"מ. כבוד ידידינו הנכבדים ראשי ומייסדי החברה "פתח-תקווה" לעבוד את האדמה ירצה ה' פועלכם. נעוינו  משמוע יום ,יום זעקת אחינו הנמצאים ביפו על אודות החולים רח"ל אשר לפי דבריהם מובאים יום יום מהנחלה ואין מאסף אותם הביתה. זולת אלה אשר באו שם מירושלים לרגל עסקיהם. מוכרחים לבטל מעסקיהם ולהתעסק עם החולים ורפואתם, או להניחם להתגולל באשפתות יפו. מלבד כסף רב שהם דורשים יום יום אשר אין מוצא לכסף הרב הזה, ומי יודע אחרית הדבר המר הזה, ח"ו,  וע"כ, חייבים אנו להגיד לכם דעתנו עפ"י הדין, כי כל ההוצאות של החולים של פתח-תקווה, על החברה פ"ת הם, ואין לנו רשות והיתר לקחת דמי עניים ואלמנות ויתומים, ולפזרם בעד אנשים אשר לא חסו על נפשם ועל זרעם והשליכו עצמם למקום אשר הוא דראון לכל בשר ח"ו. ואם לא תשאו במשא ההוצאות הללו,חובה עלינו ונעשינה להכריז ולהודיע בכל כתבי העיתים מהמכשלה של החברה וימנעו רבים מלסכן עצמם. ולבוא להסתפח בנחלת פ"ת, ועל אותם היושבים בדיוטא התחתונה אצל הנחל, החובה להעתיק מושבם ולתקוע אהלם במקום הידוע לאויר צח וטוב, דברי הדו"ש.  נאם שמואל סלנט, נחמיה כהנוב, אברהם אייזענשטיין, יהודה לעווי, מאיר מאנקשיס."

בזמנים שונים הוקמו חדרי-חולים במושבה על ידי הועד המושבה והן של ציבור הפועלים. אך, בית חולים אין. את חולי המושבה אשפזו בבית-החולים בראשון לציון (ע"פ הוראת הברון רוטשילד) או בבית החולים "שער-ציון" ביפו. לעיתים הופנו חולים לבתי-החולים בירושלים. מאוחר יותר אושפזו חולי פתח תקוה בבית-החולים "הדסה" בתל אביב.בית חולים השרון, צלם שויץ צבי שנות ה- 60

הנושא הקמת בית חולים לטובת אנשי המושבה לא ירד מעל סדר היום. תקציב לכך לא נמצא לבניתו.  עם פטירתו של יהושע שטאמפר נדרו חברי "ועד-המושבה" נדר שיוקם בית-חולים על שמו. לטובת מטרה זו החלו לאסוף כספים. אולם בזה הסתיימה הפרשה. ראו פרסום בעיתון השקפה בעניין.

השקפה 12.6.1908 " [..]במוצש"ק התאספו בבית הועד מ"ב באי כח כל בני המושבה להביע את צערם על מות ראש הועד ולהועץ מה לעשות לזכרון המנוח. בין יתר ההחלטות התקבלה גם ההחלטה לאסף כסף נדבות לבנין בית חולים במושבתנו,  ובאותו המעמד החלו כבר לאסוף נדבות הגונות להמטרה הזאת. כל מכירי ומכבדי המנוח, החפצים להוקיר את שמו גם אחרי מותו, יוכלו להשתתף בנדבותיהם ליסוד ביה"ח. אשר יהיה לזכרון להמנוח ואשר ישא עליו שם המנוח ויוכלו לשלח נדבת לבם על שם ועד מושבתנו.[..]"

הדבר היחיד שצלח מהפעילות להנצחת שטמפפר היה הכנת מגרש עירוני בגודל של כ- 10 דונם להקמת בית חולים במושבה. המגרש נדד ממקום למקום לאורך השנים עד שבשנת 1942 התקבע ממול לקיבוץ גבעת השלושה לימים ועליו הוקם בית-"יד לבנים".

נשות אגודת "חברת לינה" התארגנו כבר ב- 1905 בפ"ת לטיפול בחולים ובעניים הן זכו לתמיכה מרופאי המושבה ד"ר שטיין וד"ר ברנשטיין-כהן. מקור שם האגודה "לינה"נבע מאופן פעילות האגודה. בתחילת נהגו ללון בבית החולה הבודד עצמו כדי לתמוך ולטפל בו. האגודה ניהלה תעמולה עוד לפני המלחמה למען ייסוד בית חולים במושבה. אולם גם היא לא צלחה.

רופאים ואחיות בבית החולים השרון, צלם בן נעם ניסן. שנה לא ידועה

בשנת 1922 הקימה ד"ר רבקה קמינסקי רופאת "קופת-חולים של ההסתדרות" בית חולים קטן ליד צריף המרפאה (רח' נורדוי כיום) עבור ציבור הפועלים במושבה.

בשנת 1926 החל חבר וועד המושבה רוזוב לפעול להקמת בית-חולים במושבה. אך גם מעשהו לא צלח.

בדיוני  המועצה  י"ב אלול תרפ"ז  9.9.1927 אדון  ימיני מבקש לדאוג לחולים העניים ש"הדסה" תקבל אותם לטיפול. המושל הבריטי אינו מאשר תקציב קבוע ל"הדסה" בטענה שזה לא  עניין השייך למועצה. מרבית חולי המושבה הנזקקים לטיפול בבית-חולים נשלחים בשנים אלה ל"הדסה" בתל-אביב. המושל הבריטי המפקח על תקציבי המועצות העיריות והמוסדות  אינו מוכן לאשר הוצאות אלה בתקציב. (מבחינתו, שרות רפואי אינו באחריות השלטון המקומי. לימים הוא ישנה את דעתו ז.ח.).

בישיבת ועד  י"ג אדר תרפ"ח. שוב עולה הנושא. נבחרה ועדה של בית-חולים במושבה. רבים מהחברים מדברים על ההכרח שיקום בית-חולים במושבה. הדיון נדחה כדי לברר גודל העיזבונות שניתן להפנות להקמת בית-חולים.

בדיון בוועד ב- י"ז אדר תרפ"ח 9.3.1928  מעלים שוב את נושא הקמת בית החולים. הפעם מבקשים להתגבר על איסור המושל הבריטי תוך שימוש בכספי העיזבונות והתרומות שאינם מופיעים בתקציב המושבה.

"מוצאים את כל העיזבונות לטובת המושבה ומבקשים להעביר זאת לועדת בית-החולים. אך בעיזבונות אין כסף מזומן (שנדרש להקמת בית-חולים).  חברים בוועד מבקשים שהמושבה תיקח על עצמה גיוס כספים מנדבנים עבור הקמת בית חולים כי המועצה עצמה אין לה כספים. אדון ויסוקר מעדיף  לא למועצה . כי אז המושל יתערב. הוחלט: שהמועצה תבחר וועדה לעניין בית החולים".

מחלקת הבריאות הממשלתית מבקשת לשפר את רמת הבריאות היישובית. היא החלה בדרישה לוועדים ולעיריות לטפל בסניטציה. בפתח-תקוה מצאה כר פורה לפעילותה כי במושבה לא הייתה סניטציהמסודרת. המושל מתערב אישית ודורש הקמת מחלקת סניטציה במושבה שתכלול סניטר מוכר וכן תעסוק באיסוף אשפה מהחצרות מהרחובות, תחטא את המקומות המזוהמים, תקים בתי שימוש במוסדות החינוך וכד'.

בד' שבט תרפ"ח (26.1.1928) בישיבת הוועד וועדת התקציב. מועלת דרישת המושל להגברת הסניטציה והוועד מחליט לקבל סניטר שני אותו הציע המושל לתקופת ניסיון.

י"ג אדר תרפ"ח  בחירת ועדה של בית-חולים במושבה. רבים מהחברים מדברים על ההכרח שיקום בית-חולים במושבה. שוב הדיון נדחה כדי לברר גודל העיזבונות שניתן להפנות להקמת בית-חולים.

 לישיבת הועה"פ י"ב ניסן תרפ"ח. נכנסו הגב' רוזנברג ושלמה אפשטיין חברי "אגודת לינה" ע"ד (על דבר) סידור חולים מהמושבה ב"הדסה" הועד הפועל הבטיח לכך מימון.

באותו זמן ארגון הדסה העולמי נמצא במשבר כספי  מצב שמשנה את ההתיחסות של עריית תל אביב ופתח תקוה לעניין בתי חולים לתושבים שלהם. ב- י"ג אייר תרפ"ט 11.5.1930 הדסה פונה לפ"ת בקשר לבניית בית-חולים במושבה.

14.5.1931 כתוצאה מהמשבר הכספי בהדסה גם עיריית ת"א החלה לעסוק בבית החולים. נשלח מכתב ובו בקשה מועד פ"ת לתרום כספים עבור השתתפות בהחזקת בית החולים "הדסה".

בחודש יולי שנת 1931 עובר ביה"ח "הדסה" לרשות בלעדית של עיריית תל-אביב.

 בדיוני המועצה ב-י"א אלול תרצ"ב 12.9.1932 מחליטים על תשלום להדסה תמורת אשפוז אנשי פ"ת בסך שנתי של 300 לא"י בהתאם לדרישת "הדסה".

4.6.1934 הדסה מבקשת  מפ"ת תרומה בסך 200 לא"י לבניית בית-חולים. הוחלט לבחור וועדת בית חולים. חברים בה:שטמפפר, איכילוב, מ. בילנסקי תפקידה לבחון האם כדאי להמשיך לשלם להדסה כל כך הרבה כספים אולי כדאי להקים בית חולים בפ"ת.

ח"י שבט תרצ"ה 21.1.1935 בית החולים "הדסה" ת"א מודיע שעליו להיפרד מתושבי פ"ת ויש לסדר בי"ח עבור המושבות.

11.2.1935  בישיבת המועצה מודיעים:"הממשלה מודיעה שחולי המושבות לא יקבלו טיפול בביה"ח "הדסה" אחרי אפריל 1936 ועל המושבות לבנות לעצמם בי"ח. מעריכים כי הקמת בי"ח תעלה כ- 12 עד 14 אלף לא"י. הממשלה תשלם שליש. גרבובסקי מציע לערב בנושא את מוסדות הישוב ואת קופ"ח ההסתדרותית שעומדת  לבנות בית חולים בפתח תקוה. שוב בוחרים ועדה בת שלושה חברים אולם, מסרבים לכלול בה נציג הפועלים.

 ב 4.3.1935 מתקיים דיום בעניין מגרש לטובת בית חולים. יש מגרש המיועד לבניית בית החולים שנמצא ברחוב רוטשילד פינת הרצל, מבקשים למכרו ולקנות מגרש אחר גדול יותר ובאזור שקט ומתאים. מגרש שיהיה גדול יותר מ- 10 דונם.

3.2.1936: שוב דיון בוועד על הקמת בית-חולים. בעבר דברו על הקמת שני בתי-חולים. אחד במושבה עבור תושבי השרון ואחד ברחובות עבור הדרום. הנושא נדון אצל שלטונות הממשל. אלו נטו להקים בית חולים מרכזי בתל-ליטווינסקי כיום בית חולים "תל השומר".מבקשים להטיל על הממשלה את הקמת בית-החולים המרכזי בגלל מצבה הכספי של פתח-תקוה קשה.

  20.9.1936 ישיבת וועד הנושא בוער כי בית החולים של "הדסה" בת"א ייסגר בפני חולי המושבות. קיימת הצעה של קופ"ח ההסתדרותית לתוספת 50 מיטות עבור המושבות. הממשלה מוכנה להשתתף ב- 7500 לי"מ.

כנגד זה צריך להעמיד לממשלה 7500 לי"מ מצד מועצות פתח-תקוה, הרצליה ורמת-גן שתושביהן יקבלו את השירות הרפואי. גינצבורג דוחה את הצעת קופ"ח ומציע שבית החולים יבנה על קרקע ציבורית. הדיון נדחה.

 24.9.1936 מתקיים דיון  בעניין ההצעה להקים בית חולים בתל ליטווינסקי: יש הצעה להקים בית-חולים מרכזי בתל-ליטווינסקי עבור המושבות שעלותו מוערכת ב- 20.000 לי"מ כשעלות השתתפות הממשלה בסך 15.000 לי"מ. הצעה שנייה שעולה לדיון היא: הקמת שני בתי חולים למושבות אחד יבנה בפתח-תקוה עבור תושבי השרון השני ברחובות עבור הדרום גם הצעה זו נופלת.

חוזרים להצעת קופ"ח. מנסים לגייס את הכסף: הממשלה תיתן 7500 לי"מ בתנאי שיבנה באגף חדש ע"י בית החולים בילינסון. המושבות צריכות להוסיף עוד 7500 לי"מ, הועד הלאומי מוכן לתת 2500 לי"מ, פתח-תקוה תחויב ב- 3500 לי"מ, הרצליה ורמת-גן כל אחת תחויב ב- 750 לי"מ.  איכילוב מציע:בעד בנייה עצמית של המושבה על מגרש במושבה יחד עם בילינסון כשהמגרש רשום על שם המושבה ושמו יהיה "בית חולים עירוני פתח-תקוה". בהמשך תצביע המועצה בת 7 חברים מפ"ת, 3 מקופ"ח ואחד מהשלטונות.

לבסוף נופלת ההחלטה על הקמת:1) בנין בית חולים עצמאי. על קרקע המושבה. 2) אם לא נצליח אז לנהל מו"מ על אגף בבילינסון.

בשנת 1934 קיבל ד"ר רמן רישיון ממועצת המושבה פ"ת להקים בית-חולים פרטי במושבה על חלקת קרקע בת שמונה דונם ברחוב קק"ל. בית החולים באותה שנה נפתח בית החולים ושימש בעיקר עבור יולדות.

באוקטובר 1936 חנכה "קופת חולים" של  ההסתדרות את "בית החולים למושבות יהודה והשרון" על אדמת קרן-היסוד שנרכשה מ- ד"ר קרמניצקי. מספר ימים לאחר חנוכתו הוסב שמו ל "בילינסון". הפניית חולי ציבור הפועלים לטיפול ואשפוז בבית החולים "ביילינסון" פגעה קשות ברווחיות בית החולים הפרטי "רמן". ד"ר רמן ביקש להגיע להסכם עם עיריית פ"ת על העדפת בית החולים שלו על פני ביה"ח בילינסון באשפוז חולי העיר.  אך מרבית רופאי פ"ת התנגדו לחתימת הסכם כזה מפני רמתו הירודה של ביה"ח "רמן". במהלך מלחמת העולם השנייה שימש ביה"ח "רמן" כבית החלמה לפצועים מצבא אוסטרליה שלחמו בצבא בריטניה.

ב- 11.3.1941 פורסם בעיתון הארץ "נוטעה חורשת עצי אורן, חגיגה צנועה נערכה אתמול לכבוד נטיעת חורשה של עצי-אורן על כמה דונמים ברחוב ארלוזורוב. על מגרש שבו עתידים להקים את בית החולים העירוני של פתח-תקווה".

בשנת 1942 חכרה קופ"ח כללית את בנין בית-החולים "רמן" למשך שלוש שנים ושינתה את שמו ל- "בילינסון ב'". מהלך זה זכה לקיטונות של השמצה מצד הציבור האזרחי במושבה.

ידיעה שפורסמה בעיתון המשקיף 24.07.1942אודות הפעילות מאחורי הקלעים של "העברת ביה"ח "רמן" לשמאל. התחרות ביה"ח ביילינסון בבתי החולים הפרטיים שבסביבה. עיריית פ"ת "האזרחית" עזרה בעקיפין לחתירות השמאל – התמרמרות בעיר. ביה"ח הושכר בידיעת העיריה למרכז קופת-חולים בסך של 600 לא"י לשנה. ונחתם חוזה בין הצדדים לשלש שנים."

לאחר קום המדינה. עם בחירתו של פנחס-רשיש לראשות העירייה ב- 1950. (רשיש היה חבר בהנהלת "קופת החולים" ההסתדרותית) רכשה העירייה בשותפות עם קופ"ח הכללית את מבנה בית-החולים והפכה אותו לבית חולים עירוני בשם "השרון".

חקר וכתב זלמן חיימוב

 

פורסם בקטגוריה בריאות, רפואה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים | עם התגים , , | תגובה אחת

צומת גהה, כביש גהה, ביה"ח גהה צומת היסטורי

גהה –  צומת – כביש – בית חולים

המקום הוא מפגש כביש 4  עם ציר ז'בוטינסקי. כביש 4 נסלל מדרום לצפון במטרה לעקוף את ערי גוש דן : בני-ברק, רמת-גן תל-אביב, פתח תקוה, רמתיים (הוד השרון) וכפר סבא. טקס תחילת עבודות כביש 4 נערך בשנת 1953 במעמד שרת העבודה דאז הגברת גולדה מאיר. ציר ז'בוטינסקי מתחיל בתל אביב מסתיים בפתח תקוה ועובבר את הערים: רמת-גן, בני ברק ופתח תקוה. לפני פתיחת כביש 4 שימש ציר ז'בוטינסקי גם כדרך הראשית מאזור המרכז לצפון, דרך הערים רמתיים (הוד השרון), כפר סבא וחדרה. כביש 4 נקרא על שם בית החולים לחולי נפש "גהה" ששכן בשטח פתח תקוה. במקום מפגש שני עורקי התחבורה המרכזיים: דרך ז'בוטינסקי וכביש 4. בית החולים פעל במקום משנת 1942 עד שנת  ה1981 שנה בנבנה במקום המחלף הגדול ומבנה בית החולים נהרס.

השם גהה ניתן לביה"ח ע"י דוד רמז מזכיר ההסתדרות. ומקורו: משלי פרק ז' "לב שמח, ייטיב גהה; ורוח נכאה , תיבש-גרם".

דרך ג'בוטינסקי, מבט לעבר צומת גהה. צלם ושנה לא ידועים

בנין בית החולים "גהה" היה שייך (לפני התחלת השימוש בו כבית חולים) למשפחתו של דוד תדהר.

דוד תדהר שרת במשטרה הא"י כקצין. (הבלש העברי המפורסם עורך "האנציקלופדיה  לחלוצי הישוב ובוניו" מקים הבניין ובעל המקום). תדהר הצליח להסתכסך עם הקצינים הבכירים במשטרה ומחשש להתנכלות לו ולבני משפחתו, עזב בשנת 1927 את הארץ והשתכן במצרים. בשנת 1932 חזר ארצה.

בספרו  של דוד תדהר "בשירות המולדת" נכתב: "באותו זמן גרתי עם משפחתי בפרדס קרליץ ( כיום, ליד קריית מטלון), בדרך בני-ברק לפתח-תקוה. היה זה בית המגורים כמעט היחיד בסביבה. מול ביתי השתרעו פרדסים ערביים, של המשפחות חג' עיסה ואבו-לאבן ועוד. לילה לילה היו הערבים יורים (מאורעות תרצ"ו) מהפרדסים האלה על מכוניות והולכי רגל יהודים, בכוונה להטיל פחד ולהפסיק את התנועה עם הצפון.

גג ביתי שימש עמדה לאנשי ההגנה ושוטרים יהודים ממשטרת פתח-תקווה, בלילות היו אלה שרועים על הגג ויורים לתוך הפרדסים שבהם נתרכזו כנופיות מתקיפים. מובן, שאנשי הכנופיות היו מחזירים אש על ביתי. באחד הלילות חדרנו לתוך הפרדסים ועשינו שם שמות, מאז היה שקט בסביבה. אף שביתי עמד יחידי בשטח הפרדסים הערביים, לא עזבתי את הבית".

בעיתון דבר 21.6.1936  תחת הכותרת שכנות ידידותית נכתב. : "מוסרים לנו, כי מר דוד תדהר, שביתו נמצא יחיד (בין פרדס-כץ ומפעל "ברזלית" בפ"ת) בסביבת הפרדסים הערביים. ביקר בחצות הלילה את שכניו הערבים בתוך הפרדסים,  לרגל היריות שירו בליל-שבת ב- 11 ליד ביתו על האבטובוס "איחוד-רגב" ועל הקצין שיף. השכנים הבטיחו לסגור את גדרות הפרדסים ולהפסיק את מעבר ערביי ג'אמוסין והבדואים מסביבת הביצה דרך הפרדסים שלהם ובאופן זה יהיו בטוחים, שלא יישנו עוד מקרים כאלה. הם ביקשו ממר תדהר להמשיך בשכנות הידידותית לעתיד".

בראיון שנערך ביום 3.8.2017  בארכיון פ"ת עם בצלאל תדהר בנו של דוד תדהר נמסרו לנו הפרטים הבאים:

הבניין  החל להיבנות בשנת 1934 לאחר חזרת המשפחה משהות ממושכת במצרים. נבנה בניין בן שלוש קומות שהכיל שבעה דירות מגורים. בצמוד לבניין נבנה מבנה חד קומתי ובו היו ארבעה חנויות ומוסך לרכב המשפחה.  למשפחה היה נהג שהתגורר בקומת הקרקע, ומדי יום הסיע הנהג את בצלאל ואחותו ללימוד בגן הילדים ובבית הספר בתל-אביב.

הבניין היה מאוכלס כולו למן חנוכתו בעיקר בקרובי משפחה של בצלאל ואשתו רבקה לבית קפילוטו. חלק מהחדרים הושכרו לאנשים בודדים. בקרבת הבית על כביש פ"ת ת"א (נסלל ב-1928) הייתה תחנת אוטובוס של חברת "איחוד-רגב" ובה נרשם שם התחנה "תחנת תדהר".

עם תחילת מאורעות תרצ"ו נורו על הבניין כמעט מדי לילה יריות מצד הפרדסים הקרובים (כיום שטחה של בני-ברק) . בקשת אבי המשפחה (שהיה בעברו קצין במשטרה הארצישראלית) להצטייד בנשק נדחתה. אך על גג הבניין הוצבה עמדת משטרה.

אבי המשפחה החליט להשאר במקום ולא להיכנע ללחץ הפורעים, אך אשתו רבקה שהייתה ילידת חברון וזכרונות הטבח מאורעות תרפ"ט עוד שכן בראשה דרשה במפגיע לא לסכן את הילדים (בצלאל בן 7 ואחותו רחל בת 10) ולעזוב את המקום. בסוף שנת 1936 נעזב הבניין ונמכר למתווכים. הבניין עמד בשיממונו עד שנת 1942.

באותם שנים בסיום מאורעות תרצ"ו – תרצ"ט, תחילת מלחמת העולם השנייה הועלתה בדיוני מועצת עיריית פ"ת מדי פעם הבעיה  – מה עושים עם חולי הרוח המסתובבים חופשי ברחובות המושבה. פיתרונות כמעט ואינם בנמצא. הנהלת קופ"ח ההסתדרותית הייתה רגישה לעניין ועל כך בא יסוד בית-החולים גהה לענות.

בעתון "דבר" מ- 1.11.1942 הופיעה ידיעה : "מוסד ציבורי חדש לרפוי מחלות עצבים."

חצר הפנימית של בית חולים גהה, צלם זולטן קלוגר. שנות ה- 50 בקרוב

"בישיבת הועד המפקח של קופת חולים מסרו הח' לוינשטין וד"ר י. מאיר על פתיחת מוסד חדש של קרן נכות, לרפוי מחלות עצבים ונפש.  בדרך פ"ת – ת"א. המוסד מיועד רק למקרים חריפים, לרפוי התפרצויות והופעות שונות של מחלות עצבים ורוח מסוגים שונים, ישתמשו באמצעי הרפוי החדישים ביותר. כן יושם לב לתזונה מספקת ואוירה כללית הוגנת. (הכוונה היתה כי המוסד "גהה" לא יפעל כפי שפועלים מוסדות דומים בעולם. אלא על-פי רוחה של קופת חולים ההסתדרותית , ויינתן כבוד אנושי והוגן למטופל. ז.ח.).

בבית חולים זה יוכלו לאכסן כ- 50 חולה ובו ירוכזו כל החולים המתאימים מבין חברי קופת חולים בכל הארץ.  חולים כרוניים במחלות הנ"ל לא יוכלו להתקבל ומוסד זה אינו מותאם להם. הציוד הדרוש נרכש על ידי קרן-נכות ממוסד דומה לזה.

תערוכה מעבודות חולי בית החולים גהה. צלם זנדהוז, א, תל אביב, 1957

שם בית החולים יהיה "גהה" המנהל- ד"ר ק. לוינשטין ". חולים שאינם חברי קופת-חולים הכללית נשלחו על ידי מחלקת הבריאות של עירית פתח תקוה למוסדות אחרים, וקרובי החולים נדרשו להשתתף בהוצאות האשפוז בהתאם למצבם הכלכלי."

כביש גהה נחנך בדצמבר 1953. בשלב ראשון חובר כביש פ"ת ת"א לכביש ת"א לוד (צומת מסובים).

בשנת 1968 חוברה רעננה לכביש גהה ונוצר צומת מורשה. נסלל כביש שמחבר את צומת "מורשה" לכיוון צומת גלילות. ומשנשלם הכביש הוקם בצומת רמזור.

מקור השם "צומת גהה וכביש גהה" הוא ביה"ח "גהה". משנדרשו מפעילי הציוד הכבד שעסקו בסלילת הכביש לציין את מקום עבודתם ברישומי העבודה. רשמו "צומת גהה" ומכאן השם עד היום. ועדת השמות הארצית אישרה ונתנה תוקף חוקי לשם הזה.

מחקר זלמן חיימוב

הערת הארכיון לצערינו ישנם תצלומים בודדים של המבנה המרשים הזה. כמו כן אין מידע במסמכי הארכיון אודותיו.  נוני ירון

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, רפורטג'ות מתוך הארכיון, תחבורה | עם התגים , | 2 תגובות

סינימה, (ראינע), קולנוע, בפתח-תקוה 1921-1950

חיי הלילה בהמושבה פתח תקוה
בעיתון השקפה מתאריך 3.5.1907 התפרסמה מודעה בדבר : "בית אורחים "ירקון" בפתח תקוה. האחים גיסין מתכבדים להודיע להקהל הנכבד שנפתח בביתם בפתח תקוה בית אורחים חדש "ירקון". הם מקווים שבית האורחים החדש, המצטין במראהו היפה,חדריו המרוחים והנקיים, באוירו הצח ובמאכלו הטוב והבריא ישביע רצון את האורחים הנכבדים. בבית האורחים הזה יוכלו להשיג תבן שעורים ורפת טובה לסוסים ולחמורים וגם סוסים וחמורים לנסיעות שונות"
תחילתו של הקולנוע במושבה פתח תקוה בבית האורחים "ירקון". המבנה הוחרם ע"י השלטון התורכי בימי מלחמת העולם ושימש את הפיקוד התורכי והגרמני כמפקדה. לאחר הכיבוש הבריטי המבנה שימש את המפקדה הבריטית. בסיום המלחמה ביקשו בעלי המקום להרוויח כספים מהשקעתם והחליטו לפתוח במקום אולם ראינע. מלון ירקון היה ממוקם בכניסה לפתח תקוה מול תחנות הדלק,  בית משפחת מרקוס. כיום ניצבים בניני חברת "גן".

דרך ז'בוטינסקי הכניסה לפתח תקווה. משמאל בית משפחת מרקוס מימין שתי תחנות הדלק., צלם לא ידוע שנה 1933

הראינע במושבה נפתח בחודש יולי 1921: "מוצאי חג השבועות נפתח במושבה במלון גיסין הראינע "ירקון". האולם היה מואר אלקטרית. מקימיו הם השותפים משה גיסין ואדון לוריא. פעמים בשבוע הוקרנו "הצגות" ביום שלישי ובמוצאי שבת. הובטחה פעם בחודש הצגת מחזה מחיי הטבע עבור תלמידי בתי הספר. בנוסף שימש המקום כאולם תיאטרון, הרצאות, נשפים וקונצרטים. מחיר כניסה לסרט היה
משלושה עד שבעה גרוש מצרי. ההנהלה מכניסה עכשיו את הביאורים בעברית." (מתוך "הארץ" 13.7.1921)
ראינע "ירקון" חדל לפעול בשנת 1923 עקב פשיטת רגל של השותף בעל המקום משה גיסין.
בשנת 1923 בנה מ. לוריה ברח' פינסקר 64 אולם מרווח להצגות ראינע בשם "הרצליה". המקום היה רב תכליתי שימש להצגות, קולנוע ולנשפים ואף תפקד כמסעדה כשרה (בשם הוטל "הרצליה"). האולם נחנך ב- 4.8.1923 בהצגת "הגולם" מפראג אל מול אולם מלא בקהל. בשנות השלושים הועבר בית הקולנוע "הרצליה" ללמבנה סמוך ברחוב פינסקר 8.
בשנת 1928 קם מתחרה לקולנוע "הרצליה" הוקם ראינע חדש ברחוב פינסקר. נבנתה למטרה זו קומה שנייה על הבניין של יצחק צבי שפירא בפינת רח' שטמפפר ופינסקר. (הבנין קיים גם היום).
בישיבת מועצה ב- י"ב אלול תרפ"ז 9.9.1927 יצחק צבי שפירא מבקש רשיון מוועד המושבה להפעלת בית הקולנוע החדש. באותם ימים נדרש בנוסף לקבל אישור ממחלקת ההנדסה הממשלתית. מחלקת ההנדסה הממשלתית מחייבת את הבעלים להוסיף פתחי כניסה ויציאה דלתות חירום. שרותים וכד'.
דב ימיני טוען בדיוני המועצה שבמושבה בסדר גודל של פ"ת גם ראינוע אחד הוא מיותר. לכן למה יש להוסיף ראינוע שני שהוא מזיק לבריאות, גורם בטלה, בעבודה ובלימודים ומוסיף הוללות וסכלות. הוחלט בהצבעה סמויה לא לתת את הרשיון לפתיחת ראינוע חדש בשלב זה .
לבסוף מקבלים שפירא ושותפו א. קרמר את אישור המועצה. קרמר נתן את השם "סהר" לקולנוע. הוא אף בנה במה באולם לשימושים נוספים כמו הרצאות וכנסים. מרבית הסרטים שהוקרנו באולם "סהר" היו סרטי בוקרים, אינדיאנים, מלחמה ופשע כל אלה להנאת הקהל. קולנוע "סהר" לא המשיך בפעילותו זמן רב נותר רק אולם קולנוע אחד "הרצליה".

קולנוע " הרצליה" כרזה מארכיון שישי של רוני ויהודה פלד

במרץ 1934 הונחה אבן-פינה לאמפיתיאטרון של מועצת הפועלים. בחצר בית הפועלים. בתחילה תוכנן להקים אמפיתיאטרון זול יחסית, ולנצל לשם כך את המדרון הטבעי במקום. אך האדריכל והמשקיעים הנוספים שכנעום להקים אולם סגור. את ההרגשה האמפיתיאטרונית יעניק לצופים הגג הנפתח.
במאמר ב "הארץ" 5.12.1935 בשם "מלכות הבדים של פתח-תקוה" כותב קבנצל (יוסף תמיר): נתבשרה פ"ת: "את צריף הפחים של הראינוע "הרצליה" מחזקים, מקרים ברשת, מטייחים וצובעים, הוחלפו גם הספסלים הכבדים והארוכים בכיסאות. בשורות האחרונות של "האולם" הורמו הכסאות על גבי רצפה משופעת. בצדי הבית הותקנו ארבעה מאווררים ואחד במרכזו. ולשם הגברת קולה של מכונת הקולנוע פרשו בזויות התקרה בדים, שלאחר כמה חדשים שמשו משכן… ליונים ועופות אחרים. היו אלה סידורים מפתיעים.
מעתה חדל הגשם לחדור לפנים הבית בשעת ההצגה, והשמש פסקה לחמם את הפחים של הגגות והקירות, וקהל המושבה ממלא יום-יום את האולם "הרצליה", אלא שלפעמים מתגלות תקלות וקלקלות שונות : המכונה משתובבת, או הסרט נקרע וכדומה. ובעלי הקולנוע היחיד במושבה מתעלמים מכל זה. כי מה איכפת להם, הרי בין כך ובין כך אין לקהל פ"ת לאן ללכת. "הבימה", ה"אהל" ושאר מוסדות האמנות יוצאים ידי חובתם כלפי פ"ת בביקור אחד בחצי שנה. זמרים ואמנים אחרים כמעט שאינם יודעים את מקומה של פ"ת במפת הארץ. וכל זה מפני חוסר אולם… ותקותנו היחידה – האמפיתיאטרון של הפועלים, שלצערנו הוא נבנה בעצלתיים…"

קולנוע "הרצליה" כרזה לסרט, מאוסף הארכיון

עקב תקלה בציוד ההקרנה וההגברה בקולנוע "הרצליה" פסקו ההצגות הקולנועיות היחידות בפ"ת לזמן בלתי מוגבל. בשנת 1938 חדל קולנוע "הרצליה" לפעול לחלוטין. בעליו שנכנסו לשותפות באולם היכל הסתפקו בהפעלת קולנוע "היכל".
כתבה בעיתון "דבר" 9.5.1937 נכתב: "בליל שבת ראשון למאי 1937 נפתח במעמד רב רושם אולם התיאטרון "היכל" שבחצר בית הפועלים. בפתיחה נכחו כ- 4000 איש. נאמו מ. גרבובסקי וי. שפרינצק. התכנית האמנותית השרתה אוירה חגיגית. בשבת בבוקר היתה שחרית לילדים שכנסה את בתי הספר לילדי עובדים בפ"ת כפר-סירקין, בהדרגה וחברת הילדים בגבעת השלושה".
ואילו הפתיחה הרשמית והחגיגית נערכה ביום ה' 6.5.1937 ב- 8.30 כל ההכנסות הוקדשו למגן דוד אדום.
"הארץ" 9.5.1937 נחנך הקולנוע "היכל" בפתח תקוה נחנך אולם התיאטרון והקולנוע החדש "היכל". שהוקם בחצר בית הפועלים ובנינו נמשך כמה שנים. האולם מכיל 1200 מקומות ישיבה. סידורו הפנימי נוח ונאה. משני צידי הבימה שתי תמונות קיר אמנותיות גדולות.: "הזורעים בדמעה ברנה יקצורו". בימת התיאטרון גבהה 24 מטר ומצוידת בשכלולים חדישים לשם הצגות. גגו של האולם מתנועע ונפתח בשעת ההצגה. האדריכל א. שרון בעל תכנית הבנין דאג גם לצרכי הצגות מוסיקליות ואומרים, שהאקוסטיקה באולם כמעט אין דומה לה במקום אחר. בימים הקרובים תבקר התזמורת הארצישראלית בפתח-תקוה ותערוך כמה קונצרטים באולם זה.

אולם "היכל" נבנה במשך שנתיים בבעלות "מועצת פועלי פתח-תקוה" על אדמת הקרן-הקיימת. מחסור באמצעים כספיים אילץ את יוזמי הקמת האולם להתקשר עם בעלי הון פרטיים (ליטבינובסקי -קרמר) עימם הסכם נחתם למשך 10 שנים. בהסכם נאמר שבכל ימות השבוע יפעילו את האולם בעלי ההון. אילו בערב שישי ובשבת האולם עומד לרשות מועצת הפועלים. הסכם זה גרם מיד לסערת רוחות בפתח-תקוה. ההצגות בערב יום שישי שהיו חילול שבת (בעיקר מכירת הכרטיסים בכסף מזומן) גרמו לתלונות רבות שאף הגיעו להנהלת הקרן הקיימת בדרישה שתסגור את האולם. נציגי החרדים אף פנו לעיריית פ"ת בדרישה שלא תיתן לבעלי האולם פטור ממיסים בהיותו מוסד תרבותי.
הבוקר 20.5.1937 במועצת פתח-תקוה. מחאה נמרצת נשמעה בישיבת מועצת העיריה בפ"ת מפי מר מנביץ (ב"כ הסוחרים). נגד חילול שבת בפרהסיא שהיה בליל ששי ב"היכל". (תיאטרון של ההסתדרות). ע"י סדור קונצרט. "אנו פטרנו לא מזמן את הבנין הזה ממיסים ידועים בהיותו מוסד תרבותי ציבורי אמר מר מנביץ. -ועכשיו מקניטים את הישוב החרדי שבמושבתנו ועורכים קונצרטים בליל שבת".
בסוף שנת 1937 נפתח בית קולנוע נוסף בפ"ת "הדר" (כיום מרכז "ברוך" ברח' מוהליבר) בבעלות היזם כהן, האולם הכיל 600 מקומות ישיבה.
חשיפת אוכלוסיית פ"ת בו זמנית לשני בתי קולנוע גדולים פגעה בהכנסות שני בתי הקולנוע.
ועל כך נכתב: הארץ 13.10.1938 פתח-תקוה "אחרי סגירת הקולנוע הישן "הרצליה" לפני כמה חדשים. נשארו "הדר" ו"היכל". בין שני בתי הקולנוע האלה הייתה התחרות ברכישת הסרטים והצגתם. הבעלים של "היכל" ו"הדר" ניסו אמנם לא פעם לבוא לידי הסכם, אולם הדבר לא עלה בידם. עד שמספר המבקרים בבתי הקולנוע ירד ומצבם הורע. והם הוכרחו לבוא לידי שיתוף פעולה. אחרי ההסכם הונהג סדר חדש. מתחילה הוצגו ההצגות בקולנוע אחד כשהשני סגור.

קולנוע "הדר" העתק תצלום מקור לא ידוע

עתה מציגים שוב בשני בתי הקולנוע וההכנסה היא משותפת. בשבועות הראשונים לסדורים אלה. הוצגו סרטים פחותי ערך. בהם כאלה שהוצגו כבר פעם בפתח-תקוה."
"צדיקי המפלגה הרווזיניסטית", אם מקנאה או סתם משנאה, בקשו לגמור חשבון עם ההסתדרות והתחפשו לרגע דל ליהודים חרדים שכואבים את חילול השבת תקפו את הנושא בכתבה בעיתון המשקיף.
המשקיף 08.04.40 רשימות מאם-המושבות. "על חלול שבת בפרהסיה ב"היכל". אולם הקולנוע "היכל" העומד על אדמת הקרן-הקיימת ושייך לשמאל, נבנה לפני כשנתיים על ידי אנשי עסקים שחכרוהו לתקופת עשר-שנים. כל ההכנסות מהצגות הקולנוע ותיאטרון שייכות כמובן לחוכרי הבניין. מלבד ליל שישי ושבת בהם שייך האולם לשמאל. הרשאי לעשות בו ככול העולה על רוחו. והנה הנהיגה ועדת התרבות של "ההסתדרות" במקום מנהג חדש: בכל ליל שבת נערכים הצגות וקונצרטים, שהכנסתם מוקדשת לשמאל. ממילא נמכרים כרטיסים במקום וההצגות עצמן גורמות אף הן לחלול שבת בפרהסיה על אדמת הקרן-הקיימת כמובן. וכך קרה האינצידנט המעציב בשעת הנשף ש"הליגה למלחמה בשחפת" עמדה לערוך בלי-שבת שעבר באולם "היכל". כשנודע ל"שומרי-שבת" על עריכת הנשף, באו למקום ומחו נגד זה בכל התוקף. הוזמנה משטרה והשערורייה תמצא את המשכה בבית-המשפט. אכן יש להתפלא על המוסד החשוב, הנהנה מאהבת ועזרת כל הציבור, שמצא לאפשרי לערוך פעולות הגוררות עמהן חלול שבת בפרהסיה, האם אין די-ערבים במשך ששת ימי השבוע ? כותב בוי [ברוך וויניצקי]
ב-10.11.46 חזרה שוב מועצת העיר לעסוק בבתי-קולנוע ולבקשתו של י.צ.שפירא (שנבעה בעיקר ממצבו הכלכלי הקשה) ניתן אישור להפעלת בית קולנוע בקומה השנייה בביתו של י.צ.שפירא. האישור מותנה בהעסקת חיילים משוחררים וכן להעמיד את המקום לרשות וועדת התרבות העירונית. על אף קבלת האישור בחר שפירא לא להפעיל בית קולנוע במקום והעדיף להפעיל במקום את "קלוב מוריה" ששימש בעיקר להרצאות בנושאים לאומיים. בנוסף נפתח במקום מרכז "קופת חולים לאומית".
ב- 25.4.1947 הוגשה בקשה למועצת העיר על ידי תושב העיר הוותיק מזלי להקמת בית קולנוע במגרשו ברחוב הרצל. מזל חבר לשותפו אפולינסקי. האישור ניתן להם אך הקמת בית הקולנוע התעכבה למספר שנים ולבסוף קם במקום קולנוע "שלום". בתחילת שנות החמישים.

חקר וכתב זלמן חיימוב

נוני ירון

 

פורסם בקטגוריה קולנוע, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים, תרבות | עם התגים , , , , , | תגובה אחת