מזל ברכה בכר ה "דוקטורקע"

"ה"דוקטורקע" הייתה  רעייתו המסורה של ר' משה בכר שעלה בשנת תרל"ט עם חבריו מקבוצת ה"ירקונים" על אדמת "ממעמקים" שליד חופי הנחל הירקון." כך מספר ברוך אורן במאמר שהתפרסם ב"קטיף" כרך ט-י, 1973 "נשות החיל בימי ראשיתה של אם המושבות". זהו מאמר גדול ומורחב המספר על נשות המושבה. לפני שנים הפקיד בארכיון אריה בכר (נכד) מסמכים של המשפחה. בינהם היה גם פנקס מפורק ודהוי בו רשמה שרה בכר (בתה של מזל) חלק מרשימת מטופלים של גברת בכר. אורן, מתאר בצורה ציורית את פועלה של ה"דוקטורקע" וכך כותב:

מזל ומשה בכר, צלם לא ידוע, שנות ה- 20 של ה 120.

"כמותר לציין כי מרת מזל ברכה לא בקרה מעולם במכונים רפואיים, וספק רב אם היגיעה לכלל ידיעת הקריאה והכתיבה. אולם דבר זה לא מנע מאשת חיל זו לדעת את גוף האדם, וכאשר מישהו מהמתיישבים הראשונים הרגיש, כי איננו בקו הבריאות, ידע ללא קושי את הכתובת: "די דאקארקע" (אידיש). הגברת מזל ברכה תמצא את הסיבה למיחוש ואף תעניק את התרופה הנאותה, כיד המסורת הטובה של אמה ואם אמה בבולגריה הרחוקה. ולאחר מכן, בביתה הטוב של הורתה ברובע העתיק של ירושלים…משפחת בכר לא עברה לגור ביהוד בגלל מחלת הקדחת הקשה שספגו ליד המגורים הצמודים לנחל הירקון רוחש חיידקי המלריה. אולם כשחזרו אנשי פתח תקוה לגור במושבה הצטרף מיד לאנשי המושבה ולרב אריה לייב פרומקין כשילדיו נשארים בירושלים להחלים ולהבריא. החיים במושבה היו קשים. מחלות רבות תקפו את בני המושבה שלא היו רגילים לאקלים הים תיכוני ולא ליתושי הקדחת. רופא מוסמך או בית מרקחת לא היו במושבה כלל. הרופא הקרוב היה בעיר הקרובה יפו אך הרחוקה ולא נגישה בזמנים ההם.

זו הייתה שעתה הגדולה של מזל ברכה שהפשילה את שרווליה עברה מבית לבית והגישה עזרה לכל סובל ודווה כדברי ברוך אורן "נקע מישהו את ידו או שבר פלוני את רגלו, הייתה היא "מסדרת" ומאחה את השבים, ולאחר מכן הייתה היא המסז'יסטית" והמטפלת עד שהכל שב על מקומו בשלום".

אחד הסיפורים שמספר אורן הוא אודות אברהם שפירא. "מעשה ב ר' אברהם שפירא, שנפל יום אחד מסוסו המשתולל ואחת מרגליו נפגעה. פנה השומר לרופאים מומחים מיפו ומירושלים, אלה ניסו לאחות את השבר ולא עלה בידיהם, השומר נשאר צולע. אז פנה אל "דאקארקע". היא בדקה את הרגל מכל הצדדים, הסתכלה באיש וחייכה: "בני, תצטרך לסבול קמעה, זה יכאב" ומבלי לחכות לתשובתו השקתה אותו ערק ותוך דקה "ישבה" הרגל במקומה. אך זעקותיו של ר' אברהם שפירא הרעידו את המושבה. עתה תצטרך לשהות בביתי זמן מה, כי אסור לך לזוז ממקומך עד שהכל יתאחה ויסתדר, וכך היה."

יום האישה הבין לאומי בכנסת, 2005. בין המצולמות גם מזל בכר

"ביתה של מזל ברכה היה "בית מרקחת" מושלם. התרופות מעשה ידיה הורכבו מ"בבונג", "רודה", "מיורנה", "נאנה", "סילאמיקי". שלל צמחי מרפא שהייתה מגדלת בחצרה או מוצאת בשדות. למשל,  את מיחושי הקיבה ריפאה ב "סילאמיקי". לבעיות של נפש הכינה משקה מיוחד מצמחי ה "רודה" ו"מאיוראנה" אותם הייתה מרתיחה כשעופרת מותכת בתוך התערובת. את הטיפול למחלות עיניים הייתה מכינה בעצמה ומורחת על ימין ועל שמאל את עיניהן הטרוטות של המתיישבים ובניהם, שעמדו בתור ארוך בחצרה".

כדברי אורן, " היא ידעה למלא את תפקידן של שפרה ופועה, רבים מבין ילדי הראשונים עברו תחת ידיה כל מעשיה היו למען וטובת הזולת. שנים רבות גם לאחר שהיה שירות רפואי ובית מרקחת במושבה רבים המשיכו לבקש את עצתה ואת חוכמתה "הפאציענטים" המסורים. לעיתים אף נשלחו על ידי הרופאים המוסמכים בעצמם."

 

עד כאן תאורו של ברוך אורן בשבחה של גברת בכר. שנים רבות מאוחר יותר בכנס שקיימה "הכנסת" לכבוד יום האישה הבינלאומי בשנת 2005 הכינו כרזה בה מופיעות נשים פעילות מראשית היתישבות בארץ  בין המצולמות מופיעה גם מזל בכר.

נוני ירון

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, נשים, נשים במושבה, ראשית המושבה, רפואה | עם התגים , | כתיבת תגובה

מגן המייסדים לכיכר המייסדים

קיצור תולדות כיכר המייסדים, שסיפורה לא תם ולא נשלם

בקיץ תרל"ח התיישבו במקום זה מייסדיה של פתח תקוה. בתחילת דרכם התגוררו באוהל וחיו במשך חצי שנה חיים משותפים ללא בני משפחותיהם שנותרו ביפו ובירושלים. פעולתם הראשונה הייתה לחפור באר (1*). החפירה ארכה חודשיים ימים. ביום א' בכסלו תרל"ט הכריזו :"מצאנו מים" המים נמצאו בעומק של 21  מטר. שאיבת המים נעשתה באמצעות גלגלת, חבל ונאד מים וליד הבאר נבנתה שוקת. מייסדי פתח תקוה התירו לרועים הערבים להשקות את עדריהם ממימי הבאר (2*). הערבים כינו את הבאר "ביר שוע" (ע"ש יהושע שטמפפר) וייחסו למימיה סגולות פריון. מקום זה שימש גם כגורן ומסביבו הוקמו בתי המייסדים. את היישוב תכנן האדריכל הטמפלרי בשם תיאודור ז'נדל מאנשי הטמפלרים. לאחר שצבר ניסיון בבניית כפרי הצ'רקסים שנים מועטות בטרם נוסדה פתח תקוה. ז'נדל בנוסף מיפה את השטחים החקלאיים של המושבה וחילק אותם ליחידות משקיות. (המפה נמצאת בארכיון).

קטע ממפת זנדל המתאר את מיקום כיכר המייסדים והכפר אומלבס

קטע ממפת זנדל המתאר את מיקום כיכר המייסדים והכפר אומלבס

בתי היישוב הקיפו את מרכז המושבה מארבע הרוחות. שורה של בתים מצד מזרח, וכנגדם שורה מצד מערב. וכן שורת בתים בצפון וכנגדם שורה בדרום. במרכז נמצאו האורוות, הרפתות, והגרנות. הכניסה הייתה דרך שערים, שבהסגרם היישוב היה מוגן ומבוצר.

ההבדל המשמעותי בין יישובי הצ'רקסים ופתח תקוה היה באיכות חומרי הבנייה. בניני הצ'רקסים נבנו באבן ובניני פתח תקוה נבנו מלבני חימר שיובשו בקרני השמש. עם בוא הגשמים הראשונים החלו הבניינים להתמוסס.

עם הקמתה המחודשת של המושבה לאחר החזרה מיהוד (1884 – 1885) החלו בשיקום הבאר ובבניית בתים ומבני משק מאבני כורכר ועץ. כמו כן החלו בהקמת הרחובות הראשונים היוצאים מכיכר זו. מימון שיקום המושבה נעשה בכספי חובבי ציון שחולקו בין המתיישבים על ידי נציג חובבי ציון היפואי אברהם מויאל.

זו הסיבה ששני רחובותיה הראשונים של המושבה נקראו "חובבי ציון" ו"פינסקר" (על שם מנהיג חובבי ציון פינסקר, הוא שהחליט על התמיכה הכספית למתפנים מיהוד ולכן זכה ברחוב על שמו). סביב מרכז היישוב נבנו בתי מרבית המייסדים. בכיכר עצמה הייתה תחנת הדילג'אנסים, בית הדואר (הפוסטה), התלמוד-תורה ומקום התפילה הראשון בביתו של פרומקין (אחוזת לחמן), הבאר והשוקת. בקרבת מקום נבנה מאוחר יותר בית הכנסת הגדול. בשנת 1887 החל הברון רוטשילד לתמוך במושבה וראשית פעולותיו היה הקמת גלגל עץ "אנטילה" על הבאר לשאיבת המים וכן הוקם בית באר (3*), בנוסף הקים הברון בית מרקחת. פקידי הברון הקימו במקום את "גן המושבה" בשנת 1890 לערך. המקום שינה את יעודו מספר פעמים עד שבמלאות שישים שנה למושבה קיבל את שמו הסופי "גן המייסדים" לכבודם של מייסדי פתח תקוה.

כיכר המייסדים ברב תפארתה. צלם בן נעם ניסן שנות ה- 60 בקירוב.

הכיכר שימשה כמקום כינוס והתארגנות. לכאן באו ה"משגיחים" כדי לבחור פועלים מתאימים מבין הערבים וכן מפועלי העלייה השנייה שציפו לקבלת יום עבודה. כשלא נמצאה עבודה המתינו במקום לנס שעות רבות. השם שניתן למקום היה "בירז'ה" (בורסת העבודה). מאוחר יותר שימשה הכיכר כמרכז בנוסף וכמקום בילוי. כאן שרו ורקדו מדי ערב בני המושבה, חברי תנועת "המכבי". בכיכר נפגשו הצעירים והצעירות לקול צלילי תזמורת "כנור-ציון" שנקראה לאחר מכן גם "תזמורת מכבי אבשלום" (4*).

בצדה הצפון מזרחי של הככר בקרבת יקב פרידמן שנבנה על שטחה של אחוזת לחמן הוקמה התחנה המרכזית הראשונה וממנה יצאו האוטובוסים לרחבי המושבה והארץ ובעיקר לתל אביב וליפו.

ראש העיר פנחס רשיש (נבחר ב-1950) דגל ב"עולם ישן נחריבה" וביקש לשנות את פני  העיר ולהפכה לעיר מודרנית  ומתקדמת. משום מה גן המייסדים חמק מעיניו ומתכניותיו הגדולות ואת מרצו וזמנו הקדיש לחיסול התחנה המרכזית הישנה והעברתה למקום אחר. בשטח הגן ביקש רשיש להקים בית שימוש ציבורי לטובת התושבים. וכך באקראי נחשף רשיש לתוכניות שדנו בהם מהנדסי העיר בהקשר לעתיד גן המייסדים. מכאן בעצם מתחיל סיפורה של הכיכר שכל אחד מראשי העיר רצה לתת בה את סימניו.

מתוך הפרוטוקולים הקיימים בארכיון עולים ונראים תפיסותיהם של פרנסי העיר חברי המועצה את הכיכר ודרכה את העיר.

בישיבת הנהלה 9.2.1951  "מוחלט על הקמת תחנה מרכזית בקרוב. פונים אל מהנדס העיר להכין מפת עיר חדשה."

כיכר המייסדים ברקע יקב פרידמן, ביתן תזמורת כינור ציון, צלם בן נעם ניסן. שנות ה- 40 בקירוב

ישיבת הנהלה 22.5.51  "להצעת מר רשיש להקים בית כסא צבורי בגן המייסדים, מוסרים ה"ה יואלי ואלפרוביץ (מהנדס העיר) שישנה הצעה קיימת לחסל את גן-המייסדים ולהעבירו למקום אחר ואת השטח להפוך לכיכר ציבורית. מוסרים למועצה להביא במשך שבועיים הצעה ביחס לגן המייסדים."

ישיבת מועצה 4.10.1951  "הוצעו עבור התחנה המרכזית 2 מקומות 1. גן בועז. 2. מגרשי מירזוף. הוחלט על תחנה זמנית ברח' אורלוב" (5*).

ישיבת הנהלה 25.9.1952 "רה"ע ממליץ להעביר את תחנת "אשד" (כיום אגד) מרח' שטמפפר לרח' אורלוב פינת בר כוכבא."

מחלקת ההנדסה העירונית בראשות מהנדס העיר החלו לדאוג לשיפור התעבורה הפנימית בפתח תקוה. הבעיה הגדולה אותה ביקשו לפתור היתה התחבורה ברחוב חובבי ציון ששימש כמשפך לכניסת מרבית כלי הרכב הציבורי לעיר. כתוצאה מכך הרחוב היה פקוק במרבית שעות היום. לכן, פעילות ראשונה להסדר התחבורה הייתה הכרזת רחוב רוטשילד בקטע שבין חובבי ציון לברון הירש כרחוב כחד-סיטרי במרץ 1942. פעולה נוספת הייתה שינוי מסלול נסיעתו של קו 51 שעבר ברחוב חובבי ציון.

נטיעת עצים בגן המייסדים. משתתפים אנשי המושבה: שלמה שטמפפרף עזרא איכלוב, הרצל לוצקי, בן חורין, פסקל, פסילוב, מכנס יעקב, משה איכילוב. צלם בן נעם ניסן 1933

ישיבת הנהלה 7.4.1953  "נושאי תחבורה:  שינוי נתיב קו 51 לרח' הרצל, חפץ חיים, וולפסון. יש להרחיב  את רח' וולפסון. הוחלט על ביצוע הרחבת רח' וולפסון. התמנה שוטר תנועה עירוני."

ישיבת הנהלה 10.1.1956 "רשיש: קיימת הצעה להפוך את גן המייסדים לכיכר ציבורית. בהתייעצות עם מר גליקסון ויהלום (מהנדסים) הוצע שנזמין תכנית מבנה הגן שתכלול הצעה לחזית אחידה של הבתים מסביב לגן. זה צריך לעלות כ- 600 ל"י. כן נבקש מהם שהתכנית לא תכלול הריסת הקיוסקים. מאשרים את הצעת רשיש."

 ישיבת הנהלה 14.8.1956  "אלפרוביץ מוסר את הצעת המהנדסים יסקי ופובזנר לביטול גן המייסדים ולהפכו לכיכר עירונית פתוחה. רח' חובבי ציון ייסגר. על הכיכר יוקמו 7 קיוסקים וכן מגרש למוניות "המקדים" הוחלט להביא התכנית למועצה."

ישיבת מועצה 14.9.1956  הנושא: דיון על השינויים בגן העיר.

"מר אלפרוביץ (המהנדס העירוני) מוסר למועצה על המחשבה הקיימת זה זמן רב לגבי שינוי גן המייסדים והפיכתו לשטח מסוג שונה לחלוטין. מתוך ההנחה שהשטח הוא קטן מדי. במקום מרכזי ביותר למטרה שהוא משמש כיום גן. ומציין שהדבר מקובל גם בערים גדולות נוספות בארץ ובחו"ל. ההצעה היא להקים כיכר במקום הגן והיא כרוכה בהפסקת התנועה בקטע הכביש מרח' חובבי ציון עד שטמפפר.

בגן הקיים מרובים מאוד העצים וכן הקיוסקים המכערים את השטח והסביבה כולה. העיריה הזמינה הצעה אצל האדריכל יסקי, אשר ירצה בפני המועצה על תכניתו המודגמת בזה בשתי אלטרנטיבות שונות.

מר יסקי (אדריכל): מסביר את שתי התכניות האלטרנטיביות השונות זו מזו בזה שאחת כרוכה בהנמכת השטח למטה מפני הכביש והשנייה בהגבהתו. כתוספת להצעת הכיכר עצמה באה הצעה של בנית בנינים גבוהים הן ברחבת פינסקר והן בחובבי ציון מול הכיכר. כמו כן מובאת הצעה לפתרון בעיית הקיוסקים, והיא הקמתם על פני השטח של הככר במבנה אחד נאה ורצוף. המטרה היא ליצור מרחב פתוח וחופשי מעצים, אשר יעמוד ביחס ישר לגודל העיר שלא כשטח הסגור והעמוס צמחייה. שעומד בסתירה גמורה לגודל העיר ולסביבה."

ראש העיר רשיש: "מוסר על התפתחות העניינים ההיסטוריה של הגן עוד מאז תוכנן רחוב חיים עוזר. בגן הייתה ברכת מים שהרבתה סאוב ויתושים והעצים הוסיפו ללכלוך בשלכת (6*). כמו כן התעוררה בעיית התנועה של כלי רכב ברחוב חובבי ציון וצורת הבניה בו." המהנדס גליקסון הציע בשעתו להפסיק בו את התנועה מרחוב מוהליבר מזרחה וחזרה ולפתור תנועה אך ורק להולכי רגל. כרגע מציע לנו האדריכל יסקי שהתנועה תמשך עד הכיכר עם אפשרות של סיבוב בחזרה. הבעיה השניה היא סגירת התנועה בקטע פינסקר וחובבי ציון לבין חיים עוזר ורחבת הנשיא, יהווה את הכיכר המוצעת הכוללת תכנית בניה אחידה, בעתיד הקרוב. פתיחת הכיכר תאפשר קשר עין בין ארבעת הרחובות הללו  ותיתן את הדחיפה לבניה מסביבה במבנים שישמשו מרכז מסחרי. כל המומחים של העיריה וכן חברי ההנהלה מתייחסים בחיוב מלא להצעה עצמה ונוטים יותר לקבל את האלטרנטיבה של הגבהת השטח. ואשר לבעיית הקיוסקים, ישנן עדין דעות שונות, הן ביחס למספרם והן ביחס למקום הקמתם. ההצעה מובאת בזה למועצה להחלטה הן לגבי הצד העקרוני והן לגבי האלטרנטיבה, והכוונה היא לבצע את התכנית לכל היאוחר מן התקציב הבא באשר הגיעה העת לשיפור מרכז העיר. ראש העיר מדגיש כי המקלט אשר הוקם בשטח, הותאם כבר לתכנית החדשה שתבוא."

גן המייסידים, צומת הרחוב פינסקר ברון הירש. אחד הקיוסקים. צלם בן נעם ניסן, שנות ה- 30 בקירוב

מר זהבי: "אין ספק שכולנו מעוניינים בשיפור המרכז הזה. ואף התוכנית של המבנים האחידים עם עמודים נראית לו. לדעתו נשאר איפוא לבחון את עניין סגירת התנועה בככר פינסקר, כי זה יפריע מאוד למסחר, באשר אנו רוצים לפתח על שפת הככר. כמו כן מביע דעתו, שיש לבכר משטח ירוק על פני משטח מרוצף ויבש. רצוי מאוד לשקול מה עדיף. משטח מרוצף ימנע מפגש של אנשים במשך כל שעות היום בימות החמה מחוסר מוחלט של צל   מציע לדלל את העצים הקיימים, לסתור את החומה מסביב ולהפוך את כל השטח למדשאה ירוקה ועגולה. עם אפשרות של תנועת כלי רכב מסביב לה בצורה חד-סטרית."

 גב' ישראלית: "מצדדת בהנחותיו של מר זהבי ומוסיפה שרצוי לשקול את ההצעה מבחינת מתן אפשרות לחוגים הנהנים ממנו כיום, שיוכלו להמשיך ולהינות מן השטח באותה המידה גם בעתיד. ואשר לתנועה, מציעה לקבוע שעות מסוימות ביום בהם מותר יהיה למכוניות לחנות לשם פריקת וטעינת סחורות וכדומה."

מר להב: "חושב שהתוכנית המוצעת עלולה להיהפך לרועץ לסביבה הקרובה, כי במקום שאין תנועה שם אין מסחר וזאת למד מן הניסיון בערים אחרות."

   המהנדס:"הסביר שהמטרה היא יצירת אובייקט ארכיטקטוני יפה, אך מדברי ראש העיר מסתבר שמרכז מסחרי לא יקום שם לעולם והשטח ייהפך למרכז-מת. ואשר לבעיית הקיוסקים, מתנגד שהם יוקמו בשטח הככר ומציע להכניסם למבנים שיוקמו מסביב לכיכר."

 ראש העיר: "מציין  שכל אורך כיכר פינסקר הוא כ- 30 מטר בלבד. ואומנם נקבע שיותר למכוניות לחנות ברחוב הזה בשעות מסוימות במשך היום."

מר להב: "מדגיש שכוונתו היתה, שליד חנויות חייבת להיות תנועה מסודרת ורצופה בשני הכיוונים במשל כל שעות היממה ולאו דוקא חד סיטרית- אחרת לא יפרח שם כל מסחר."

מר יסקי: "מוסר, שבחוץ לארץ ואף בתל-אביב ובבאר-שבע נבנים מרכזים מסחריים ללא אפשרות תנו

תחנת האוטובוסים המרכזית הישנה של "איחוד רגב" פינת רחוב חיים עוזר ורחוב שטמפפר. צלם לא ידוע שנה לא ידועה

עה למכוניות , אלא בשעות מסוימות בלבד. והסחורות נפרקות ליד הכניסות האחוריות של החנויות מתוך מגמה לתת לקהל אפשרות של גישה חופשית הן אל החנויות והן אל הכיכר.

ואשר להצעת מר זהבי, קורא בשמות כמה כיכרות מפורסמות בלונדון, רומא שהן כולן מרוצפות ללא סימן של ירק, בשעה שהצעתו בכל זאת כוללת כמה כתמי ירק על המשטח."

 ראש העיר: "מציע למסור את תכנית הביצוע לוועדה מצומצמת באשר מבין, כי כל חברי המועצה אינם מתנגדים לעצם העיקרון. מציע ועדה בת 5 חברים אשר תיוועץ במהנדסי העיריה. הוחלט: כהצעת ראש העיר."

למעשה החלטת מועצת העיר התירה את הריסת הגן ואת שינויי התעבורה במקום. אך כל עוד לא הועברו תחנות האוטובוסים  שהקיפו את הככר לא ניתן היה להתחיל בהקמת הככר הציבורית. כמו כן ביקשו ראשי העיר ליצור בעיר כיכר-ציבורית בדומה לכל הערים החשובות בעולם. ייתכן שהם גם חיפשו תואנה למחוק מהעיר את כל סימן עברה .(ז.ח.).

ישיבת הנהלה מס' 38 5.3.1957  "תנועה: מבקשים להקל ולהפחית את מספר הקווים ברחוב חובבי ציון. ולהעביר את קו 51 של "דן" לרחוב הרצל. "דן" מתנגדים. שיפטן מציע שרחוב חובבי ציון יהיה חד סיטרי לרכבים לפרטיים ודו סיטרי לאוטובוסים."

בחודש אוקטובר 1957 נחנכה התחנה המרכזית החדשה ברח' אורלוב. (הקמתה בשם "תחנת פיקוד" החלה בחודש מאי 1955) קדמו להקמתה ויכוחים על מיקום התחנה. הייתה הצעה להקימה בגן-בועז (בכניסה המערבית לעיר) וכן על מגרשי מירזיוף (בכניסה המזרחית לעיר). הנהלת העיר בחרה לבסוף ברח' אורלוב כמקום זמני. את תחנה תכננה המחלקה הטכנית של העיריה בשיתוף המהנדס קלייסקי מעיריית תל-אביב.

ישיבת מועצה 24.11.1957 "מבקשים להחכיר את התחנה המרכזית לקואופרטיבים "אשד" ו"דן". כל הוצאות החזקת התחנה כמו: חשמל וניקיון באחריות הקואופרטיבים. העירייה תתחייב רק לתיקון כבישים. העירייה אינה מרשה לתחנות להמשיך ולהימצא בשטח הקודם ולפיכך הם נאלצות לעבור לתחנה החדשה. אושר."

טקס פתיחת תחנת אוטובוסים ברחוב אורלוב. צלם ב. צור תאריך 1957

ישיבת הנהלה 1.12.1957 "חברת "דן" הסכימה למסלול חדש של קו 51 דרך הרחובות הרצל, חפץ חיים וולפסון חייםעוזר. אושר לה העלאת מחיר"

העברת תחנות האוטובוסים אל התחנה המרכזית החדשה אפשרה את בניית הכיכר. ובישיבת המועצה 2.3.1958 מודיע פיינברג: "בקרוב יערך המכרז על תכנית שיפור גן המייסדים."

בתחילת שנת 1958 החלה הריסת גן המייסדים והקמת הכיכר. העבודות גרמו לקטיעת הרחובות חובבי ציון ופינסקר והפסקת התחבורה בהם. הסוחרים שעסקיהם מצויים סביב הכיכר פרנסתם נפגעה פנו באוגוסט 1959 אל הועדה המחוזית בבקשה לפעול להפסקת העבודה. העבודה הופסקה לפרק זמן קצר, אך עבודות הריצוף הותרו.

גם תגובת הציבור להריסת גן המייסדים לא אחרה לבוא, תושבים ותיקים רבים מחו על הנעשה. מהנדס העיר הסביר והרגיע שבמקום תיבנה כיכר בדומה ל"כיכר צינה דיזנגוף"בתל-אביב (מעריב 15.10.1957). יחד עם הריסת הגן נחסם רחוב חובבי ציון והתנתק מרחוב חיים עוזר. בנוסף בעקבות השיפוץ נוצק משטח בטון על הבאר הראשונה, ומקומה של הבאר נעלם( 7*) .

ישיבת מועצה 7.9.1958 רשיש: “המכרז על כיכר המייסדים פורסם הוא היה על 130 אלף ל"י. הוחלט לקצץ בו ולבצע רק את חלקו בסכום של 80 אלף ל"י. התקציב לכיכר המייסדים: תרומות 15 אלף ל"י במזומן, 20 אלף ל"י תרומה מ"דן", 5000 ל"י תרומה מ"אשד" (אגד), 1000 ל"י שכר דירה מ- 5 קיוסקים למפרע לשנתיים, 5000 ל"י אשראי מקבלנים וספקים ל-3 שנים 34.000 ל"י סה"כ 80 אלף ל"י."

ישיבת מועצה 19.10.1958 "מאשרים מכרז ככר המייסדים לסולל בונה. רשיש בתשובה לגברת ישראלית חלק מבעלי הקיוסקים בגן המייסדים יקבלו פיצויים ויעזבו. וליתר ינתנו הקיוסקים החדשים שייבנו."

ישיבת הנהלה 14.12.1958 "התקיים דיון על מבנה חברת המוניות "המקדים" בככר המייסדים. מוצע לסגור את רחוב חובבי ציון מפינת פינסקר. ולהעביר האוטובוסים לרח' הרצל. מביאים את הנושא שוב לגליקשטיין וייסקי (אדריכלים). להצעה והחלטה."

האופוזיציה כינתה את כיכר המייסדים כיכר הבחירות בטענה שנבנתה כדי לזכות בבחירות בשנת 1959. חבר המועצה זהבי כינה את הכיכר "כיכר הריקודים". בעלי הקיוסקים והחנויות שפרנסתם נפגעה כתוצאה משינויי התחבורה והעבודות בהקמת הכיכר ניסו להתנגד לפינויים ככל האפשר והקשו על פעולות הבנייה.(ז.ח.)

ישיבת הנהלה 15.2.1959 " כיכר המייסדים. סוכם שעם שובו של מר פיינברג יבררו את עניין פינוי הקיוסקים מהכיכר שמעכבים את התקדמות בניין הכיכר."

ישיבת מועצה 22.3.1959  "כיכר המייסדים. אידלמן מודיע: שהוועדה שטיפלה  בהורדת הקיוסקים בכיכר המייסדים נתקלה באחדים שמסרבים לפנות את המקום. פיינברג: ליברמן והספרדי מול היקב מסרבים רשיש יטפל בעניין (שמות של בעלי הקיוסקים)."

עם התקדמות בניית הכיכר הוכרז רחוב חובבי ציון לכל אורכו כרחוב חד סיטרי.

בחודש אפריל 1960 החלו להרוס את הקיוסק השייך ל"וועד למען המכבי" בפתח תקוה. הנהלת המכבי הוציאה צו מניעה שהוצא על ידי שופט השלום בעיר מר הגן ובו נכתב:

"אני אוסר על ראש העיריה ועל חברי המועצה ועל תושבי פתח-תקוה, או בא כוחה ופועליה, או הבאים במקומה, או משמשיה, להרוס או לתפוס חזקה, או למסור. או להעביר את החזקה כולה או מקצתה לאחר או לאחרים בקיוסק הנמצא בגן המייסדים בפתח תקוה"

בעקבות החלטת המזכירות הארצית של מפלגתו פוטר פנחס רשיש מתפקיד ראש העיר, ומחודש ינואר 1967 שימש בתפקיד סגנו ישראל פיינברג. משנבחר פיינברג לראשות העיר לאחר בחירות 1969 בכוח עצמו סרה "אימתו" של רשיש מעליו ומעל חברי המועצה. שוב החלו הרינונים והדיבורים על שינוי כיכר המייסדים. רבים מחברי המועצה ביקשו לשנותה. הראשון שהכניס זאת למצע הבחירות של סיעתו היה נציג "חרות" לשעבר שלמה פיינשטיין שהקים סיעה חדשה בשם "רשימה למען פתח-תקוה" והצטרף להנהלת העיר בראשות פיינברג.

בישיבת מועצה 30.11.1969  אומר פיינשטיין: נפעל לתכנון חדש של ככר המייסדים. והעברת השוק העירוני למקום מתאים אחר."

משפחת גולד בגן המייסדים, אמא של דוד גולד – ציפורה גולד במרכז, דוד גולד מימין, ואחיותיו דפנה וצלילה.צלם לינץ זלמן, גת רימון 1950

עכשיו היגע גורלו של בניין יקב פרידמן. מבנה היקב  הפריע למימוש תוכניות התחבורה בעיר כיוון שלא ניתן היה להרחיב את רחוב חיים עוזר. העיריה פעלה רבות כנגד צווי בית המשפט שאסר על פגיעה במבנה היקב, אבל, דינו של היקב נחרץ זו הייתה רק שאלה של זמן.

ישיבת מועצה 25.4.1971 "דיון על  הריסת היקב (פרידמן) וסלילת כביש "חיים עוזר" ונחלת-צבי. פיינברג: יש לנו כעת הזדמנות היסטורית להרוס את היקב ולסלול הרחבת הכביש. הוחלט: לאשר הרחבת הכביש."

ישיבת מועצה 13.3.1973 "פיינברג: בנושא גן המייסדים מהנדס העיר והאדריכלים ליפה יהלומי והרץ מעבדים תכנית ביחס לגן המייסדים."

ראש העיר פיינברג החל לפעול בגלוי לשינוי הכיכר. בדיון בישיבת הנהלה ב- 9.1973  בנושא כיכר המייסדים אמר:"תכנון מחדש של כיכר המייסדים כבר הושלם ע"י אדריכל הנוף י.צור. הכיכר תרוצף ותכיל מזרקות מים, עצי נוי. דקלים ותאורה תלת פנסים דמויי פרח, וזאת במסגרת שיפור פני העיר  הכולל את הריסת היקב הישן והרחבת רחוב חיים עוזר. גם השעון גבה הקומה ישופץ."

ישיבת הנהלה 10.3.1974 ראש העיר פיינברג מוסר: "היתה אצלי חברה קנדית המוכנה לתכנן מתחת לכ כר המייסדים איזור מסחרי וחניון רכב גדול, את זה אפשר לעשות באמצעות מכרז. כדאי שיוקם שם חניון גדול ואנו נשכיר זאת למשך שנים, כמו כן יש לעשות שם אולמות לחתונות ומסעדות."

מר בילי: "יש קודם לברר ולתכנן מה יהיה גודל השטח. על שטח מצומצם או על שטח יותר גדול, ולאחר שנדע את גודל השטח נברר באם יהיו אלה מתכנני העיריה או שנמסור את התכנון במכרז. אנו מעוניינים להפוך את השטח שמתחת לכיכר המייסדים לשטח מסחרי וחניון גדול ופונים לחברות ולקבלנים שיגישו הצעות. הוחלט: כעצת ביילי."

בעיר היה נהוג במשך שנים שמסע לווית המת נערך לאורך רחוב חובבי ציון בעלי החנויות היו סוגרים את דלתות החנות לכמה רגעים, מסע הלוויה היה נעצר בחזית בית הכנסת הגדול היה מתקיים טקס ומתן הספד. מנהג שגרם לעיכוב התנועה לעיתים לפרקי זמן ארוכים ההנהלה דנה בכך והחליטה לבטל את מסע הלוויה ברחוב חובבי ציון.

ישיבת הנהלה  16.3.1975 "מבטלים את מסע ההלוויות ברחוב חובבי ציון"

ארנונה יוספזון-אשל, חנה אוקון, עמליה יוספזון ודני אוקון בעגלה, טיול משפחתי בגן המייסדים. צלם לא ידוע, שנות ה- 30 בקירוב

ישיבת הנהלה 22.6.1975  "גליס מנהל חברה קדישא מציע שההלוויות תתחלנה מבית הכנסת הגדול. ומשם ייסעו לבית העלמין הוחלט כבקשתו."

בשנת 1978 נבחר לראשות העיר דב תבורי והפעילות לשינוי הכיכר תפסה שוב תאוצה. בעיקר לאחר דבריו הקשים של יליד המושבה אהוד בן עזר בקול ישראל כנגד פרנסי העיר על הבאר הראשונה בעיר, אשר הוזנחה. וכן חוסר ההתייחסות הראויה לראשוני פתח תקוה.

ישיבת מועצה 25.7.1982 דב תבורי משמש כראש עיר.

דב תבורי: "לאהוד בן עזר ודאי שמותר לדבר בשביל פתח תקוה. לא בשם פתח תקוה אבל-בשביל פתח-תקוה.[..] במסגרת מה שאנו מתכוונים לעשות בככר המייסדים יש גם חידוש של הבאר הזאת. ותהיה זרימה של מים, סמלית אומנם, אבל זה יראה- כאילו שהבאר נובעת.  זה יהיה אמנם כאמור, רק סמלי, אבל זה יחזיר את העטרה ליושנה."

במשך השנים כיכר העיר עברה שינויים ו"חידושים" נוספים עליהם נספר בפעמים אחרות.

גם היום עומדת מחשבה בפני פרנסי העיר להחזיר את "החיים" ללב ההסטורי של המושבה.

חקר וכתב זלמן חיימוב

ערכה נוני ירון אחראית על אוספים מיוחדים

הערות 1* בסיור שביצע יואל משה סלומון בכפרי האזור לפני קניית הקרקע על ידי המייסדים. במטרה לשאול על טיב המקום. נאמר לו על ידי רבים שאסור לשתות את מימי ה"עוג'ה (נחל הירקון) המזוהמים  לחלוטין. לכן החליטו המייסדים שחייבים ראשית לחפור באר ולמצוא מים חיים .

2* המים החיים, הצניעות, ההסתפקות במועט והרצון בשלום עם שכניהם הם שהנחו את מייסדי המושבה.

3* משנת 1906 לערך שאיבת המים נעשתה באמצעות משאבה מכנית שייבא שטיין (מאנשי בילו). ליד הבאר נבנתה ברכת אגירה גדולה אליה הוזרמו המים מהבאר ברחוב רוטשילד לשם אספקת מים תקינה לתושבי רחוב פינסקר והאזור.

4* התזמורת המקומית למעשה פשטה רגל, "מכבי" פתח-תקוה קיבל תחת חסותו את התזמורת. בתמורה קיבל "המכבי" מוועד המושבה את זכות הפעלת 4 הקיוסקים סביב הכיכר שהכנסותיהם יממנו את התזמורת.

5*משהתברר שמסלול הכביש הממשלתי יעבור בתוך המושבה ניסו חברי מועצת פתח תקוה החרדים ויניצקי וחבריו להטות את נתיב הכביש מחוץ לתחום הבנוי של המושבה. זאת עשו בסיור שערכו עם מתכנני הכביש ומהנדסיו. כוונתם הייתה לסלול כביש ישר ולא מפותל צפונית מערבית למושבה.על יוזמתם זכו לקיתונות של בוז והגדיל לעשות העיתונאי  "עזאל" בעיתון דאר היום 22.1.1926 שכתב "ונתארגנה סיעה של התנגדות להכביש." אם כבר נגזרה גזרה ואין להשיבה צריך להשתדל , לכל הפחות שהכביש יעבור סחור סחור להמושבה. ומספרים: לפני אי-אלה ימים באה להמושבה ועדה ממשלתית של מומחים בכדי לקבוע את מסלול הכביש. עמדו אפוטרופסי השבת והוליכו את המומחים להבצה ולהגבעות ולכל מיני מעלות ומורדות, ובלבד להרחיק את הכביש מהמושבה. הגיעו הדברים לידי כך, שהמומחים באו לידי התפעלות ממורי דרך אלה, קפצו וברכו: ברוך שחלק מחכמתו לבשר ודם !.." ה"חכמים" צחקו. אך המציאות אילצה את ראשי העיר להעביר את מרבית התנועה החוצה את העיר מערבה. ומי יודע אילו שמעו כבר אז לויניצקי וחבריו. כמה חיי אדם היו נחסכים. והבדיחה העצובה של כביש ממשלתי בין-עירוני מתפתל בתוך העיר הייתה נחסכת מתושבי העיר."

6* הנימוק בו משתמש רשיש שעלי-שלכת מהווים לכלוך הוא אינו רציני. אם רשיש חושב כך היה עליו להימנע מנטיעת עצים בכל רחבי העיר. (ז.ח.)

7* ראשית פועלם של מייסדי פתח תקוה החלה בחפירת באר למציאת מים חיים. העלמות הבאר, אי שחזור אוהל המייסדים ושוקת המים שהיו סמליהם הראשונים פגעה בזכר המייסדים ובראשוניותה של פ"ת. תוצאותיה של העלמות הבאר מתבטאת במחסור באתרים לאומיים בעיר עצמה. מה שהביא לחוסר עניין ולאי הגעת תיירים לעיר. (ז.ח.)

 

 

 

פורסם בקטגוריה כיכר המייסדים, ראשית המושבה, רחובות בפתח תקוה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים, תזמורת כינור ציון, תחבורה | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

יהודים דברו עברית

לכבוד יום השפה העברית

בשנים שלאחר "מלחמת השפות" (1913) התעורר גל מחאה ציבורית להנהגת השפה העברית כשפת לימוד ודיבור. גל לא פסח על המושבה פתח תקוה היה לאחד מביטויי המתיחות בין "הזקנים" שומרי המסורת לצעירים והפועלים שראו שבשפה העברית את אחד הסימנים לחיזוק לאומיות היישוב בארץ ישראל.

מכתב ממאיר פנחסביץ וחמדה רוזנברג המופנה אל ועד המושבה (הגוף העליון שניהל את ענייניה) מטיל אור על הלך הרוח במושבה והתנהלות פרנסיה ביחסם לשפה העברית המדוברת. אל מכתב זה הצטרפו מחאות נוספות מטעם ארגון "המכבי" וארגון "הצופים". בעקבות המחאות התקיים דיון בוועד המושבה שבו הוחלט ש"עד המשפט" יקראו ל"עליות לתורה" (קריאת שמו והזמנתו של אחד המתפללים לקריאה בתורה של חלק מהפרשה הנקראת באותו יום.) בעברית[1]

לפרשה זו היו הדים נרחבים במושבה עליהם ניתן לקרוא בפרוטוקולים ובמסמכי הוועד. המידע  על פעילותן ההתנדבותית והציבורית של נשות המושבה מאוד מצומצם. מכתבים כאלו שופכים אור על עשייתן.

המתעניינים והסקרנים מוזמנים לארכיון לתולדות פתח תקוה לעיין במסמכים מרתקים אלו.

להלן נוסח המכתב

חברת –  לינה[1]                                                   יום ו' לחדש ו' כסלו התרפ

פתח-תקוה                                                                    ]28 לנובמבר 1919[

לכבוד ועד המושבה

א.נ.

ביום השבת שעברה הפרע סדר

התפילה בבית הכנסת לרגל דרישת עלבון השפה

העברית. אנו מביטים על המאורע הזה לא כעל מקרה

שקרה וישתתק עם הזמן. הרוח הנוכחית שבה מנהלים אנו

את עבודתנו הלאומית בארץ התבטאה במקרה זה.

הננו מוצאים לחובה להעיר את אזניכם על הדברים האלה!

השלטת השפה העברית יכולה להתעורר אולי בחוגים זרים ורחוקים

לעבודתנו פה בארץ. אולם במקורם שכל קדושת האֻמה מֻרכזה

בו בבית הכנסת שאלה זו צריכה לעמוד למעלה מכל בקֹרת

ומפקפוק מחפיר מטעמים שחזרו עליהם כמה וכמה פעמים.

חמדה לבית ברנדה עם בעלה ודוד רוזנברג, אוסף אישי שפרה ענברי (לבית מאירי וברנדה)

על כן הננו פונים אליכם בבקשה להשליט

בבית-הכנסת את שפתנו הלאומית במקרה הראשון.

ברגשי כבוד

בברכת    התחיה[2]

בשם     באי כוח    "הלינה"

מאיר פנחסביץ[3]

חמדה רוזנברג[4]

מאיר פנחסביץ, תצלום מתוך אתר מוזיאון ראשונים

[1]  "חברת לינה" נוסדה בשנת תרמ"ח (1887) על ידי נשות המושבה כאגודה לעזרה סוציאלית ורפואית. בימי ניהולה של חמדה רוזנברג חוזקו השורות על ידי גברי המושבה, נוספה פעילות ציבורית שבטאה את עמדתם הציונית ע"י דיבור עברית.

[2] ברכת "התחיה", השתמשה קבוצת הצעירים שקבלו עליהם לבטא את עמדתם הציונית על ידי דבור עברית, דגל תכלת-לבן וכו'.

[3] פנחסביץ, מאיר,1894-1967. הקדיש מזמנו לעבודה ציבורית. היה חבר במועצת המושבה במשך שש שנים. נמנה על מייסדי "המכבי".

[4] רוזנברג, חמדה 1890- 1973. בת זאב ברנדה, יהודי חרד מביאליסטוק. היה פעיל מרכזי בוועד המושבה. התחילה את עבודתה הציבורית ב"חברת לינה". נמנית עם הלוחמות הראשונות לשיווין זכויות האישה. השתתפה ב- 1909 בייסוד אגודת "עבריה" ופעלה למען הפצת השפה העברית. הייתה חברת מועצת העיר השנייה  בין השנים (1950-1940)

[1]  ישיבת הועד, יום ה' בכסלו תר"פ. C 6 /C 2.2

כתבה נוני ירון אחראית אוספים מיוחדים

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, נשים במושבה, עברית | עם התגים , | כתיבת תגובה

כביש "בנטוב" כביש "גולדה"

לאחרונה התחלנו ברישום אוסף העיתונות הגדול של יוסף תמיר קבנצל.  קבנצל היה כתבינו במושבה פתח תקוה הוא שלח כתבות על המתרחש במחוזותינו לעיתונים: "הארץ", "פלסטיין פוסט", "ידיעות אחרונות" ו"הבוקר" ושימש ככתב צבאי בתקופת מלחמת העצמאות. האוסף מורכב מגזירים של כתבות מהעיתונים השונים. חלקו מודבק על דפי קרטון וחלק במעטפות. מוניקה כהן, במסגרת התנדבותה בארכיון עוברת על הכתבות מסדרת ומקטלגת אותן. מבעד לכתבות אנו למדים על חיי המושבה, אירועים ודמויות. הנה כתבה

:בכבישי גולדה" כתב יוסף תמיר קבנצל, עיתון לא ידוע 20 בדצמבר 1946

קטנה שמוניקה צדה מבין האוסף הגדול.

כתבה קטנה מן ה20.12.49 של יוסף תמיר מספרת שבכביש תל אביב – פתח תקוה  "הנוסעים נהנים מהנוחיות של כביש רחב ידיים . אין עוד מעצורים המרגיזים את הנהגים ואת הנוסעים. יש יותר ביטחון בנסיעות בקטע עמוס-תנועה זה. לכבישים הרחבים קוראים כבישי גולדה על שם גולדה מאירסון שרת העבודה והבינוי לימים ראשת הממשלה. הכבישים הצרים הם כבישי "בנטוב" על שם שר העבודה והבינוי לשעבר מרדכי בנטוב.

כביש גולדה נהפך לכביש בנטוב ליד הקריה ומשם מתחילה פרשת הנדנודים, העצירות וההשהיות… לפעמים נמשכת הנסיעה בקטע שליד הקריה יותר מאשר בעשרת הקילומטר שבין תל אביב לפתח תקוה. מתי כבר יסתיימו התיקונים והדרך תישר לנסיעה חופשית ומסודרת?"

נו , אין חדש תחת השמש. כאז כן עכשיו. ההבדל רק בכמה אלפי מכוניות הנעות בכביש.

כתבה מוניקה כהן

ערכה לפרסום נוני ירון אחראית אוספים מיוחדים

עוד מידע אודות "דרך ז'בוטינסקי" קראו בכתבה:

דרך ז'בוטינסקי- פתח-תקוה בני-ברק רמת-גן תל-אביב.. הרח' הארוך במדינה.

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, מוניקה כהן, מתוך הארכיון, תחבורה | עם התגים , | כתיבת תגובה

פתח תקווה- ממושבה לעיר

פתח-תקווה ממושבה לעיר (1940-1934)
ד"ר אמנון מעבי

במרץ 1937 הועלתה המושבה למעמד של עיר ואם בארץ-ישראל, בתוקף רצונו של הריבון והוא שלטון המנדט הבריטי.
מדוע נבחר עיתוי זה, שהרי לא חלפו אלא 16 שנים מההחלטה להפוך את פתח-תקווה למושבה על ידי שלטון המנדט הבריטי (ובמאמר מוסגר מומש רק בחלוף שנתיים) והמִנְהַל במושבה היה סביר.
אין בכוונת מאמר זה להרחיב את היריעה הפוליטית, המדינית, הביטחונית והכלכלית בעת ההיא אלא רק אם אדרש לכך לשם הבהרת הנושא. ואולם אין אני פטור מלציין כי הנהגת הבריטים בארץ-ישראל קיבלו מנדט מהמעצמות וממדינות "חבר העמים" דאז לייצב את השלטון כאן ולהכין את שני העמים היושבים בציון – היהודים והערבים למִנְהַל עצמי ועצמאי ובאשר ליהודים כרוח "הצהרת בלפור" מנובמבר 1917. ואולם בבחינת מעשי שלטון המנדט הבריטי ייאמר מיד כי מדיניות "האיזון הקדוש" בין יהודים וערבים בארץ-ישראל נטה לטובת ערביי הארץ.

מסמך המתאר את השתלשלות התהליך של הפיכת המושבה פתח תקוה לעיר, פריט 008.003-323

משנת 1920 ואילך הוקמו מוסדות "ממלכתיים" ואחרים ע"י הבריטים כדי לקדם שאיפת יהודי הארץ שבא לידי ביטוי בהקמת מוסדות "כנסת ישראל" ו"הוועד הלאומי", הרבנות הראשית, מיסוד מערכות החינוך, הדת, והכלכלה כולל פיננסי. בשנת 1921 הועלו ראשון-לציון, חדרה, רחובות ופתח-תקווה למעמד של מושבה בהנחיית נציבי המחוזות של שלטון המנדט. פתח-תקווה תפקדה באופן סביר ונוהלה ע"י ועד המושבה בן 15 חברים אשר ייצגו סיעות סקטוריאליות במושבה. הבחירות נערכו מדי שנתיים ובסופן היו בוחרים חברי המועצה את יו"ר מועצת המושבה, ובשנת 1934 היה זה שלמה שטמפפר אשר ייצג את סיעת "הגוש האזרחי" כיו"ר מועצת המושבה החמישי.
בסתיו שנת 1934 פורסמה "פקודת העיריות" ע"י שלטון המנדט הבריטי; כחלק מרה-ארגון מוניציפלי בארץ-ישראל (פלשתינה) שהחליף את "חוק העיריות" העות'מאני (1877). זאת לאור ביקורת שהושמעה בוועדת החקירה של ממשלת בריטניה לאחר מאורעות תרפ"ט ופרסום גזרות "הספר הלבן" השני ע"י הלורד פאספילד (אוקטובר 1930) ובו ניחתו גזרות נוספות על יהודי היישוב בתחומי ההגירה, ההתיישבות וארגונית.
יש לזכור, כי בשנה זו היו בארץ-ישראל שמונה רשויות עירוניות ערביות (חברון, שכם, ירושלים, חיפה, עזה ועוד) ורק אחת יהודית – תל-אביב! לדעת שלטון המנדט הייתה פתח-תקווה ראויה מבין כל המושבות לעלות למעמד של עיר בשל עמידתה בקריטריונים מבחינת גודל אוכלוסין, תחום המושבה, התנהלותה, פוטנציאל לשגשוג ועוד; וזאת בשונה ליתר המושבות היהודיות בארץ-ישראל.
מועצת המושבה במאי 1934 פנתה למושל המחוז בבקשה לקביעת מועד לבחירות למועצת המושבה השישית ולאישור מינוי ועדת בחירות, ובקשה זו – נפלה בידי הבריטים כפרי בשל. מושל המחוז השיב לבקשה זו ביוני 1934 כי הוא מעוניין בהעלאת מעמדה של המועצה לעירייה ובתגובה למכתב המושל ביקשה המועצה 5 עותקי "פקודת העיריות" לשם דיון בנושא בישיבת מועצת המושבה הקרובה. אכן התקיימה ישיבה של מועצת המושבה אשר השיבה רשמית למושל ב-10 ביולי 1934 כי לאור סיום מועד כהונתה החוקי – הדיון בנושא יידחה לאחר הבחירות למועצת המושבה וביקשה מהמושל להחיש את אישור מינוי ועדת בחירות למועצה השישית כדי לקדם את נושא השדרוג… . תשובה זו הסתירה חילוקי דעות במועצה בין המצדדים למתנגדים למהלך מסיבות שונות.
הבה ונראה מה היו יחסי הכוחות במועצת המושבה וראשית הרכבה לפי סיעות:
א. הגוש האזרחי: (2) יו"ר –שטמפפר שלמה , מהרש"ק יוסף;
ב. האיכרים: (1) סגן- איכילוב משה;
ג. החקלאים: (3) אשרוב חנניה, ליכטנשטיין ראובן, גיסין אפרים/קרמר צבי;
ד. מועצת הפועלים: (5) בילנסקי ישעיהו, גרבובסקי מאיר, דובדבני יחיאל, חנליס חיים, טרופה אליעזר;
ה. הרביזיוניסטים: (1) בן-חורין (גינזבורג) משה;
ו. החרדים: (1) מונק אליהו;
ז. הסוחרים: (1)מנביץ צבי;
ח. האזרחים הצעירים: (1) איכילוב עזרא.
ואולם, לאור בחינת הפרוטוקולים של הישיבות ניתן לקבוע כי לא הייתה קואליציה ואופוזיציה ברורה במועצת המושבה וההצבעות בישיבות היו לפי האינטרסים של הסיעות ושולחיהם לגבי הנושא אשר היה בסדר היום.
חילוקי הדעות במועצה קיבלו את ביטוין בעמדות הרשומות מטה:
א. סיעות ה"גוש האזרחי" (כולל איכרים, סוחרים, חקלאים, אזרחים צעירים ובסך הכול – שמונה חברים מתוך חמישה עשר) התנגדו להכללת השטח החקלאי בתחום השיפוט העירוני מחשש למיסוי גבוה; סירבו להרחיב את גבולות תחום השיפוט לשכונות/מושבים סמוכים ורצו להבטיח שלבעלי הקניין תהא זכות הצבעה.
ב. סיעת הפועלים רצתה להרחיב את גבולות תחום השיפוט כדי להרחיב את מעגל תומכיהם וכן ביקשו להותיר את ה-"צאנז" (מס/רף רכוש המקנה זכות בחירה) בסכום שווה לכל נפש.
ג. סיעת הרוויזיוניסטים תמכה בעמדת "הגוש האזרחי" אך ביקשה לשלול כוונת השלטונות לממש את הקמת "המועצה המחוקקת" (כחלק מגזרות "הספר הלבן" השני, מחשש לרוב ערבי).
ד. סיעת החרדים תמכה בעמדת "הגוש האזרחי" אך מטעמים דתיים וביקשה לוודא אי מתן זכות בחירה לנשים לכשתוכרז לעיר.
למעשה, הרוב במועצה להעלאת מעמד המושבה לעיר היה מוצק והוויכוחים בין חברי המועצה רק דחו את "הקץ". יתירה מזו, אף אם היה רוב במועצה נגד העלאתה מעמדה לעיר ושלטון המנדט הבריטי היה מתעקש – לא הייתה כל אפשרות יורידית להתנגד לכך כי שלטון המנדט היה הריבון בארץ-ישראל.
ואכן מושל המחוז הבריטי לא הרפה ופנה בעל פה ב-1 באוגוסט לראש מועצת המושבה שטמפפר והודיעו כי התשובה אינה מקובלת ומבקש עמדת המועצה כן או לאו להצעתו להעלאת מעמד פ"ת. מועצת המושבה מחליטה בישיבתה ב-2 באוגוסט 1934 להשיב למושל "שהמועצה לא מסכימה ברגע זה להעלות לדרגת עיריה". מושל המחוז לא הרפה וביקש שוב והפעם במסמך ב-17 ספטמבר, לשקול את הנושא בחיוב בישיבת המועצה שתיערך באותו יום. "הוועד הלאומי" או "אספת הנבחרים" אף לא היו בנושא בדעה מייעצת אלא – מתעדכנת, כאשר בקשת המועצה לאישור קיום בחירות למועצת המושה לא ניתנה.
בסופו של דבר, מועצת העירייה בישיבתה ב-17 בספטמבר (ח' תשרי תרצ"ה) הודיעה על הסכמתה להעלאת מעמדה לעירייה (ברוב 7:8) בנוסח כדלקמן:
"המועצה המקומית מחליטה בחיוב על הצעת הממשלה להעלות את פ"ת […] ומסכימה בפרינציפ שהאדמות החקלאיות לא תכללנה באיזור השיפוט של העיריה, ועוד בתנאי […] שירשם (בפסקה ה' לגבי בעלי זכות בחירה – א"מ) ששילם ע'ח מסים שמגיע ממנו בעד תקופה של 12 חדש […] עד לבחירות סכום של אחת לא"י […]" (פרוטוקול הישיבה, באדיבות הארכיון לתולדות פ"ת). מיותר לומר, כי עמדת "הגוש האזרחי" ותומכיה במועצה היא שהכתיבה את מהלך זה ואת הנוסח הרשום לעיל למגינת ליבה של סיעת הפועלים. כאשר סיעות הרוויזיוניסטים והחרדים לא קיבלו את מבוקשן.
בעת ההיא מנתה המושבה פ"ת: 13 אלף נפשות לערך, שטחה: 27,00 דונם מזה 23.6 אלף ד' חקלאי ואספקת חשמל ומים סדירים למרב הבתים. ובאם נוסיף את מושב עין-גנים: מאתיים נפשות לערך ו-1,500 ד' מזה 1,400 ד' חקלאי ומושב מחנה-יהודה (כולל תתי-שכונות נלוות): 1,500 נפשות ו-110 דונם; נקבל ככ-15 אלף נפשות וכ-4,000 דונם עירוני (לא כולל 26 אלף ד' לערך חקלאי). סאגת שדרוג מעמדה לעיר של פתח-תקווה לא תמה שכן מספטמבר 1934 היו דיונים נוספים, וועדות שונות אשר דנו בסוגיות השנויות במחלוקת בין חברי המועצה ובין המועצה לנציגי המושל הבריטי [גבולות העיר, חוקה חדשה לשני תחומי השיפוט העירוני והכפרי/חקלאי, גובה דמי ההשתתפות (הצאנז) בבחירות, מי זכאי לבחור ועוד], והדיונים היו יגעים, מייגעים ונמשכו גם במהלך השנים 1935 ו-1936, על אף מאמצי הבריטים לסיימן.
סבלנותם של הבריטים פקעה בתחילת 1937 עת בתחילת חודש מרץ הודיע קצין המושבות קופרמן ליו"ר המועצה שטמפפר על כוונת הממשל המנדטורי להכריז על פתח-תקווה כעיר. ואכן ב-25 במרץ 1937 הופיעה בעיתון הרשמי (רשומות) של ממשלת בריטניה בא"י THE PALESTINE GAZETTE ההכרזה בת 4 עמודים חתומה מה-17 במרץ. בנוסח הכרזה פורסמו, בין היתר :
א. הרכב מועצת העירייה יישמר כפי שהיה;
ב. כפיפות ל"פקודת העיריות" בדומה לעיריית ת"א העיר העברית היחידה;
ג. החלטות מועצת המושבה הנוגעות לעתיד מחייבות אישור מחדש של מועצת העירייה ובכלל זה המיסוי העירוני;
ד. הועברו מספרי הגושים של בניין עיר הכלולים בתחום השיפוט העירוני אשר כללו גם את תחומי המושבים עין-גנים ומחנה-יהודה הסמוכים;
ה. נקבע כי הזכות לבחור ולהיבחר ניתנה גם לנשים ושהבחירות למועצת העירייה הראשונה תהא לא יאוחר מ-15 חודשים לאחר ההכרזה;

ו. אין התייחסות בהכרזה למועצה כפרית בשל אי-שיוכה לתחום השיפוט העירוני.
ההכרזה לוותה בטקסים שונים וקבלת ברכות מכל רחבי היישוב היהודי ומוסדותיו "הממלכתיים", דיווח חגיגי גורף בכלל העיתונים בעברית וביידיש, אך היה צורך של חברי המועצה לגשת אל משימת היישום.
בפועל הוקמו שתי "מועצות" האחת עירונית בראשותו של שלמה שטמפפר החולשת על 5,000 דונם וכפרית בראשותו של אפרים גיסין בת 33,000 דונם. כאשר סוגיית הממשק ביניהן (המועצה העירונית והכפרית) לא נפתרה לחלוטין והנושא לובן בישיבת מועצה ב-21 ביוני 1937.
העירייה הזמנית התאימה את חוקי העזר הרלוונטיים בתחומי בנין עיר, רישוי עסקים, מיסוי וכיו"ב בהתאם לנוסח ההכרזה.
המושב מחנה-יהודה סופח רשמית בישיבת מועצה ב-30 ביוני 1937 לאחר "משא ומתן" בין המועצה לחברי ועד המושב ואילו המושב עין-גנים סופח רשמית ב-1 באוגוסט 1939 לקראת הבחירות הראשונות למועצת העירייה.
הבחירות למועצת העירייה הראשונה נערכו ביולי 1940 (נדחה מדצמבר 1939 אך שלוש שנים והותר מאז ההכרזה) בה נבחר יוסף ספיר כראש העירייה הנבחר הראשון לפ"ת.
לסיכום: הממשל הבריטי היה הריבון – ברצונו היה מאשר תקציב שנתי, תכניות בינוי, רישוי עסקים, מתן ערבות להלוואות וכו' וברצונו היה דוחה. מכאן ששדרוג מעמדה של פ"ת היה רק שאלה של זמן שכן זה בסמכותו הבלבדית של הנציב העליון ולא של מועצת המושבה!
ב. ההחלטות שנתקבלו אז במועצת המושבה היו בהתאם ליחסי הכוחות הפוליטיים בה בהקשר לגבולות, לזכות בחירה וסכום ה-"צאנז".
ג. הקמת שתי מועצות חופפות (עירונית וכפרית) בפתח-תקווה היו לרועץ וגרמו לבעיות מנהליות רבות שכן לדוגמה: תשתיות העיר היו באזור הכפרי וחלק מהן עברו בה לת"א והן היו תלויים זה בזה באינטרסים צולבים ולא פעם מנוגדים.
ד. שדרוג מעמדה של פ"ת לעיר הביא לתנופת פיתוח באזורי התעשייה לצד חקלאות איתנה והיוו מנוף לפיתוח עתידי לעיר במרכז הארץ כמקדמה בהשוואה למושבות האחרות.

ד"ר מעבי הוא מידידי הארכיון, אנחנו מודים לו מאוד על ידידות זו.                                                    בין שלל הפעילויות הרבות, ד"ר מעבי בן שכונת מחנה יהודה חוקר את תולדות יהדות תימן. פעיל באגודה לטיפוח חברה ותרבות – מורשת יהודי תימן                                                                                      חתן פרס שבזי לשנת תשע"ז, איש ציבור בעיר ופקיד בכיר לשעבר בעיריית פתח תקוה                      כתב ספרים רבים הקשורים ליהדות תימון ושכונת ילדותו מחנה יהודה: (רשימה חלקית)

מחנה יהודה : ממושב לשכונה (1913 – 1937)

מציאות כואבת – סיפור קליטתם של עולי תימן בתקופת המנדט בהתיישבות החקלאית בארץ ישראל

מחנה יהודה ושעריה : פתח תקווה 1937-1970

מושב מחנה יהודה פ"ת יובל המאה של המתיישבים הראשונים

פורסם בקטגוריה ראשית המושבה | עם התגים | כתיבת תגובה

איך נפלו גיבורים תחת מכבשי הנדלן

אוקְזיון..אוקְזיון.. מוכרים היסטוריה בפרוטות                                                                                     איך קרה שבפתח תקוה לא נשמרו בתים היסטוריים? איך לא חשבו על שימורם לשנים הבאות. לפניכם קטעים מיתוך הפרוטוקולים של מועצת העיר אותם ליקט ואסף זלמן חיימוב בהם נדונו ונחרצו גורלם של מיבני ציבור היסטוריים. מה הייתה דעתם של פרנסי העיר ומה חשבו אנשי האופוזיציה בעניין הזיכרון לדורות הבאים? ראו את אופי הדיון במועצה. ניתן לקרוא ולראות את מכבש הלחצים שהפעיל רשיש, ראש העיר, שלעיתים קובע ומחליט ללא דיון עם מומחים מקצועיים. איפה קולות הקואלציה, חבריו למפלגה, שחוששים למעמדם ואינם יוצאים נגדו. היחידים שמביעים את דעתם העצמאית לרוב הינם חברי האופוזיציה אך המבנה הפוליטי אינו מותיר להם יכולת עשייה, ההחלטה והשפעה. היש חדש תחת השמש?

עם הקמת המדינה נותרו בפתח-תקווה מספר מבנים היסטוריים שהיו ברשות הציבור במלואם או בחלקם. בין המבנים היו: בית הספר פיק"א, בניין עיריית פתח-תקווה הישן ברחוב מונטיפיורי, בית אברהם שפירא, בית הכנסת הגדול, בניין בית הספר נצח-ישראל לבנות, גן-העיר (כיום "כיכר המייסדים") בו  הייתה באר המים ההיסטורית שהייתה ביטוי לחדשנות וחלוציות של פתח תקוה. זהו המבנה הראשון שהקימו מייסדי המושבה. בניית הבאר על ידי המייסדים היה ציון דרך במעבר להתיישבות ולחקלאות בארץ-ישראל.

בבחירות 1950 נבחר לראשונה בפ"ת לראשות העיר נציג מפלגות הפועלים פנחס רשיש. מדיניותו, מעשיו ותוכניותיו של רשיש הזכירו שורה משיר האינטרנציונל: "עולם ישן עדי היסוד נחריבה".

ברוח זו החל דיון לגבי עתידם של מספר בנינים ישנים הקשורים להיסטוריה של העיר. הקו המוביל אותו ניתן לקרוא מדיונים בפרוטוקולים של מועצת העיר והתייחסותו של ראש העיר אליהם הייתה כאל בתי מגורים מטים לנפול. הדיונים נסבו אודות הרווח הכלכלי אותו תפיק העירייה מהעובדה שהם יהרסו ותחתם יבנו מבנים חדשים. בין הייתר פונו מאות משפחות מבתים שהוכרזו כ"מטים לנפול" ושוכנו בבניינים חדשים, חלקם רכשו את הדירה החדשה. אלו שלא יכלו לשלם התגוררו  בשכירות נמוכה והדירות נותרו ברשות העירייה. לא הייתה כל התייחסות לחשיבותם ההיסטורית.

במקביל לפעילות של רשיש בעניני דיור ההתייחסות למבנים ההיסטוריים וחזות העיר, פעל רשיש רבות להנצחת שמה של ומייסדיה. הוקם הארכיון עירוני, החל מפעל הזיכרון למייסיד המושבה "זכר ראשונים", נעשו נסיונות להביא לידי הכרה בפעילותם של אברהם שפירא ומשה ראב  כחלק מחלוצי היישוב.[1]

בית ספר פיק"א, שנה וצלם לא ידועים. נתרם לארכיון על ידי חוה צדקה ספרנית בית הספר

שני מבנים בעלי חשיבות היססטורית מצאו את עצמם על שולחן הדיונים של המועצה: בניין העירייה הישן, ובית ספר פיק"א ההיסטורי. עתידם של שני המבנים באותם ימים היה קשור אחד בשני.

רשיש פעל לבניית בית עירייה חדש ומודרני מצב שהותיר את בניין העירייה הישן ההיסטורי (ברחוב מונטיפיורי) ללא שימוש. פיתוח מערכת החינוך בעיר ובניית בית-הספר החדש פיק"א השאירו את בניין בית הספר פיק"א הישן שומם ומוזנח.                                                                    ההתייחסות  לבניין ביה"ס פיק"א הישן כאל נדל"ן החלה עוד בימי ראש העיר ספיר. הוא ביקש להקים את בית העיריה החדש על מגרש פיק"א (כמובן שזה חייב את הריסת בניין בית הספר הישן) לצרף אליו את המגרש הנושק לו (מגרש יונה דינוביץ). גם ראש העיר ספיר לא ייחס חשיבות להיסטוריה של הבניין.

ישיבת מועצה 6.11.1949 הנושא: מגרש לבניית בית העירייה החדש.

"קיימת הצעה לרכוש את מגרשו של דינוביץ ויחד עם המגרש של ביה"ס פיק"א. תתקבל חלקה בת 6 דונם. רשיש: זאת הצעה לא מעשית ויקרה. מציע לחזור למגרש שהוצע בראשונה במגרש שפיגל.  אלפרוביץ (מהנדס העיר): במגרש שפיגל נוכל לקבל מגרש ללא תשלום נצטרך להפקיע מגרש עבור בניין בית-משפט וכן מגרש ציבורי. סה"כ השטח יגיע ל- 17 דונם עבור העירייה 16 דונם מוכן שפיגל למסור לעירייה תוך הצבת תנאים מסוימים. אשר נוכל לקבלם. יחסרו למטרות שצוינו רק 3 דונם.                                                                                                                                                                             יוספסברג (ח"מ): פ"ת הופכת לעיר גדולה לנגד עינינו ובית העירייה חייב להיבנות במקום שיאפשר את הרחבתו בעתיד.                                                                                                                          איכילוב (ח"מ): מציע ברח' רוטשילד כי המקום יפה ומפותח.                                                       

שוולב (ח"מ): בעד מגרש שפיגל שבנוסף צריך לפתחו ולהקים בו גן ציבורי.                                אלפרוביץ( מהנדס העיר): מרבית המומחים בעד מגרש שפיגל.                                                            רשיש (ח"מ): בלי סנטימנטים יש לשמוע למומחים. והם קבעו את מגרש שפיגל.                                    ספיר (ראש העיר): פ"ת לא תוכל  לעבור את המספר של 100.000 תושבים כי המדינה אינה רוצה בריכוז אוכלוסייה גדולה במקום אחד. בעד רוטשילד כי זה מקום יפה. קל להגיע. ואין צורך לרכז בבניין העירייה ספריה, בית משפט, בית עם וכד' שיכולים בביתים נפרדים ובמקומות שונים. ספיר מדגיש שאינו רוצה לוותר על מגרש שפיגל ומציע להקים עליו מבנים ציבוריים כדי לא להפסיד את השטח. והעירייה לדעתו צריכה להיבנות ברוטשילד. הכניסה מחוץ לעיר למגרש שפיגל דרך רחוב בר-כוכבא נראית נורא מכוערת."

בית הוועד, שנות ה- 30, צלם בן נעם ניסן

ישיבת מועצה  23.12.1956 

"שיפטן (ח"מ): בדבר מכירת פיק"א הישן, אף הצעת רכישה לא הגיעה. לדבריו יש להרחיב המדרכות ברח' ביל"ו (בגלל הילדים ההולכים וחוזרים מביה"ס). ואם הדיירים לא יסכימו מרצונם. תוריד העירייה בכוח את הגדרות."

 ישיבת מועצה.16.6.1957

"פיינברג (ראש עיר בפועל) מוסר: שטח פיק"א הישן הוא 2.2 דונם מתוכו מכרה העירייה 1.4 דונם המועצה מאשרת.[4]  הפיתרון לביה"ס פיק"א נמצא בהשכרתו לתקופה ארוכה למשרד ממשלתי."

ישיבת מועצה 30.3.1958

מאושר חוזה עם ממשלת ישראל בדבר השכרת משרדים ללשכת רישום קרקעות (טאבו) בבית ספר פיק"א הישן. בסך 120 ל"י לחודש.

עם פינוי משרדי הטאבו מבניין ביה"ס פיק"א. נותר הבית בשיממונו. במשך השנים מספר ראשי עיר הכריזו עליו כמיועד להקמת מוזיאון עירוני. שלט עירוני גדול הכריז על כך במשך שנים. אחר הייתה תוכנית להפכו למוזיאון לתולדות בפתח תקוה והחינוך בה. לבניין הוכן תיק תיעוד ושימור מחמיר. נכון לעכשיו הבניין מחכה לשימורו וייעודו.

גורלו של בית אברהם שפירא

שפירא בחוכמתו הרבה הבטיח את הישרדות ביתו לשנים רבות. הוא העניק (תרם) את הבניין לעיריית פתח-תקווה תוך חתימה על חוזה לייעודו של הבניין.

ישיבת הנהלה 2.4.1957  הנושא: בית אברהם שפירא

"רשיש: מוסר כי אברהם שפירא מוכן לרשום את ביתו ברח' הרצל 20 על שם העירייה. בתנאים הבאים: 1. להפוך חדר אחד בבית למוזיאום ע"ש אברהם שפירא. שיכלול את הנשק, התמונות וכו'. 2. תמורה לאחת הנכדות שלו שיש לה חצי זכות ירושה בבית. 3. תמיכה בהחזקת הבן האילם לאחר מותו של אברהם שפירא.

רשיש: בחלק מהבית נוכל כבר להשתמש בו  עבור מפעל תרבות. אבל היות וישנם דיירים בבית זה התופסים 2 חדרים נצטרך למצוא  את הדרך לפצות אותם. הוחלט: בפרינציפ להסכים להצעת ר' אברהם שפירא. לרשום את ביתו ברח' הרצל 20  ע"ש העירייה. בתנאים הבאים:

  1. להקים מוזיאום באחד החדרים של הבית ע"ש אברהם שפירא
  2. בחלק מהבית להקים מפעל תרבות
  3. לשלם לנכדה תמורה עבור חלקה מחצית חדר בבית.
  4. להקציב תמיכה כספית בהחזקת הבן לאחר מותו של אברהם שפירא. להביא את ההצעה לאישור מועצת העירייה.

[אברהם שפירא עצמו קיבל מהעירייה הקצבה של 50 ל"י לחודש לכל ימי חייו]"

ישיבת מועצה 28.4.1957  הנושא: קבלת ביתו של אברהם שפירא. 

"בבית יוקצה חדר מיוחד על שמו ובחדר ירוכז כל החומר הפרטי שלו. למר שפירא בן אילם והוא משחרר אותנו  מאחריות עבור הבן כל עוד הוא בחיים. אולם לאחר מותו עלינו להתחייב לדאוג עבור הבן לדיור ותמיכה כספית חודשית בסך 50 ל"י. העירייה רשאית להקים בבית מוסד תרבותי כראות עיניה. רשיש: ברשות מר שפירא 4 חדרים ושני חדרים תפוסים ע"י שכן. אחת מנכדותיו על שמה רשום 1 חלקי 12 מהנכס. זהבי (ח"מ): המועצה תקבל ברצון ובהערכה את משאלתו של מר שפירא ובבית צריך להיות למעשה מוזיאון ההגנה והשמירה בארץ. באשר לבנו רצוי שההקצבה בסך 50 ל"י תהיה צמודה למדד יוקר המחייה.  גב' ספקטור (ח"מ): יש להתפלא כי מר שפירא לא בקש שהבית ייקרא גם על שם  רעייתו.

הוחלט: המועצה מאשרת את קבלת הבית".

 גורלו של בית העירייה הישן…. איך נפלו גיבורים תחת מכבש הנדלן

כמה מילים על בית הועד

בית הועד הראשון ומצבת נופלי מאורעות תרפ"א. (משנת 1937 שימש כבית העיריה). עם סיום תקופת האפוטרופסות של פקידי הברון ושל יק"א (1903) והעברת האחריות על המושבה לתושבים עצמם הוקם בפתח-תקווה וועד עצמאי ראשון (רשימת ראשי הועדים נמצאת בסוף הכתבה)  הועד נבחר בבחירות מקומיות בהשתתפות כל בעלי הרכוש במושבה. בתחילת פעילותו הסתפק  הועד בקיום הישיבות בבתי חברי הועד. ואילו אסיפות עם נערכו בבית הכנסת הגדול. לזמן מה נערכו אסיפות הועד בדירה שמסר להם מר לוי. אך הצורך במקום התכנסות מתאים וקבוע אילצם לבקש מבריל (פקיד יק"א) ב- 8.6.1906 לבנות את בית הוועד על  בית פקידות הברון. בריל  אישר לוועד המושבה לבנות את הקומה השנייה לצורכי הוועד. הבית הוקם בסוף שנת 1906.וקומת הקרקע נותרה לשימושו של בריל.

ישיבת מועצה 30.6.1957  הנושא תקציב וגורלו של בית העירייה הישן.

"סימקין (ח"מ) מתנגד למכירת רכוש עירוני כמו חצר ביה"ס פיק"א הישן וכד'.

רשיש (ראש העיריה) שהיה בעל ניסיון רב בשידול לקבלת דעתו, מהיותו מזכיר ההסתדרות בפ"ת וכן כחבר מרכזי בקיבוץ גבעת השלושה יודע להציג את תוכניותיו באופן שמקל על שומעיו להסכים איתו. בשלב זה הוא כבר מבין שהפתרון הוא למכור את בית העיריה ובכסף לבנות משהו אחר. אך בהצגת הנושא הוא טוען גם שניתן להשתמש ברכוש באופן טוב יותר לעירכרכוש עירוני וגם שניתן למכור את המגרש."

ישיבת הנהלה  5.11.1957  בניין העירייה הישן.

"רשיש: שוחח עם קבלנים ביחס למגרש והציע להם להקים עליו בנין. שיעמוד לרשותם תקופה מסוימת אח"כ יעבור הבנין לרשות העירייה. הקושי בהצעה זו שהקבלנים ירצו למכור את הדירות שיבנו בקומות העליונות. כן הובעה הצעה למכור את המגרש. מציע שנכנס במו"מ על מכירת המגרש  ונהיה שותפים בבנין תמורת המגרש. במידה שנמכור את המגרש ובתמורה שנקבל עבורו נרכוש רכוש אחר עבור העירייה.

פיינברג(סגן ראש עיר): אינו מתלהב מההצעה למכירת המגרש. היה מסכים שנבנה שם מוסד ציבורי או שאנחנו נקבל את הקומה הראשונה תמורת המגרש. ונבנה בקומה זו, לפי תכנית שנחליט עליה למטרות הכנסה.

 שיפטן (חבר הנהלה): סובר כי קודם כל יש צורך בהריסת הבנין, 2. אינו מתנגד למכירת המגרש ובתמורה להוסיף קומה בבניין בית העירייה החדש. או להקים כיתות נוספות לביה"ס.

 ביילי (חבר הנהלה): מתנגד למכור את המגרש. בעד הקמת מוסדות ציבוריים עירוניים בתוך חלק מהבניין שיועמד לרשותנו תמורת המגרש.

רשיש: מסכם שרוב החברים בעד זה שנקבל-תמורת המגרש-חלק מהבניין שיבנה על המגרש ומציע להיכנס במו"מ עם הקבלנים לאחר הדברים שנשמעו".

ישיבת הנהלה 10.12.1957 בנין בית העירייה הישן.

"רשיש: מוסר על מו"מ שניהל עם קבלנים שיבנו על המגרש, ואחר מספר שנים בהתאם למוסכם יעבור הבנין לרשותנו, אולם זה לא ניתן לביצוע. אבל קיימת הצעה שנסכים לקבלן שיבנה על המגרש ואת התמורה נקבל מהעברת חלק מסוים מהבניין על שמנו.[5] חברת סולל בונה מוכנה להיכנס לשותפות איתנו. אשר למגרש במונטיפיורי בא בחשבון בעיקר בניית משרדים להשכרה למוסדות שונים כגו:ן מס-הכנסה, בית-משפט השלום וכן בית מרקחת הולצמן ומאלו נוכל לקבל דמי שכירות למספר שנים למפרע. ולזה נוסיף את הוצאות הפתוח שכבר השקענו וערך המגרש  ומזה תגדל השקעתו בבנין. אשר למצבת החללים של 1921. אפשר להעבירה ליד בנין בית העיריה החדש וכן להשאירה במקום. שטח המגרש הוא 1620 מ"ר כדלקמן : חלקה 4 שטח 822 מ"ר- בנין העיריה. חלקה 3 שטח 300 מ"ר  משרד פרדס. חלקה 2 498 מ"ר בנין בית המרקחת. אם ההצעה מתקבלת על חברי ההנהלה-   מוכן להמשיך את המו"מ עם סולל-בונה ויביא דו"ח נוסף לישיבת ההנהלה.

מר שיפטן: חלקנו בהשקעה היא רצינית  לאחר שאנו נותנים את המגרש וכן הוצאות הפיתוח שהשקענו. ויש לחשוב על מפעלים תרבותיים עירוניים בבניין שברח' מונטיפיורי כגון :ספריה. קונסרבטוריון. תחנה פסיכולוגית. מועדון למורה ולגננת.

מר טבצ'ניק (סגן ראש עיר): בעד העברת המצבה ומציע לא לקשור זאת עם הבניה.

מר ביילי: הבנין במונטיפיורי קשור עם ההיסטוריה של פ"ת בו הייתה גם מפקדת ההגנה הרבה שנים ולא רוצה שזה ישכח מלבנו. ולכן רואה הגיון בהצעתו של מר שיפטן. ויש לשקול זאת לפני שמחליטים על התכנית השנייה. ויש להתייעץ עם גורמים שונים ביחס לצורת הבניה. ביילי (חבר הנהלה) הוא אחד המעטים מחברי הקואליציה העירונית שמתייחס לנושא באופן עצמאי.

רשיש: אינו רואה שום סנטימנטים לבית ברח' מונטיפיורי. ברצוננו לפתח את הפינה ולהקים בנין גדול ויפה. מתוך דברי חברי ההנהלה מבין שיש להמשיך במו"מ על השותפות בשני המגרשים."

ישיבת מועצה 29.12.1957

הנושא:שותפות העיריה בהקמת בניינים על מגרשים ציבוריים.

"רשיש: מוסר כי יש לעירייה 2 מגרשים ציבוריים גדולים, העומדים ללא ניצול מתאים. האחד בנין העיריה הישן ברח' מונטיפיורי, והשני ברחוב חפץ-חיים פנת אחד העם (בהמשך לשוק הקטן). שני מגרשים אלה, נמצאים במקומות מרכזיים בעיר. על ידי הקמת בנינים חדשים, יפים ומתאימים לתפקידיהם, יכולים הם לשפר את העיר לטובתה ולטובת כל התושבים. מודיע כי ניהל משא ומתן להקמת בנין ברחוב מונטיפיורי. שטח המגרש הוא 1.7 דונם ואפשר להקים עליו בנין בשטח של 50 אחוז משטח המגרש בגובה 4 קומות.

  כמו-כן בא לידי הסכם עם חברת "פרדס" המחזיקה חלק קטן מן המגרש הנ"ל בבעלותה. בא לידי מסקנה, שאין למכור את המגרשים הלו אלא להפכם לנכס חי המפיק הכנסות לעירייה ועל ידי זה להרחיב את נכסי העיריה. המטרה היא למסור את הבנין לקבלן, ולהגיע ל-50 אחוז מערך הבנין ע"י ההשקעה של ערך הקרקע. הוצאות פיתוח שונות כגון: צנורות, ביוב, מסי-בנין, אשר את כולן תהפוך העיריה לרכושה בתוך הבנין.  כמו-כן יוכל ראש-העיריה לגייס כספים נוספים ממוסדות ממשלתיים כגון: בית המשפט ומס ההכנסה, כשכר דירה לכמה שנים למפרע. את שכר הדירה הזה תשקיע העיריה גם כן כחלקה בבנין ועל ידי כך מקווה להגיע ל- 50 אחוז מערך הבניין ויתר 50 האחוז ישקיע הקבלן כחלקו. אשר יוכל למסרו לדיירים שונים."

מתוך הדיונים אנו למדים שרשיש הציע למועצה לאשר בצורה עקרונית את שתי התוכניות הללו ולהטיל על הנהלת העיריה להיכנס למשא ומתן מעשי לשם ביצוען. כמובן, שתי ההצעות וההסכמים יובאו לאישור המועצה.

לאחר שאלות אינפורמטיביות שונות מצד כמה מחברי המועצה ותשובותיו של ראש העיריה וסגנו מר פיינברג-  הוחלט: לאשר את העקרון שבהצעת ראש-העיריה ולהטיל על הנהלת העיריה שתנהל מו"מ עם גורמים שונים ולהביא הצעות והסכמים קונקרטיים לשם הקמת בנינים על שני מגרשי העיריה ברחוב מונטיפיורי וברחוב חפץ-חיים – לאישור המועצה.

באופוזיציה מתארגנים להתנגדות למכירת מגרש העירייה הישן.

ישיבת הנהלה 26.10.1958  הנושא: מגרשים ציבוריים.

"רשיש: בזמנו החליטה המועצה באופן עקרוני על שותפות בהקמת בנינים על מגרש העירייה ברח' מונטיפיורי. ביחס למגרש פרסמנו הכרזה על מכירתו. באותו זמן הופיעה לפני משלחת מורכבת מה"ה: איכילוב, גיסין וסימקין והציעה לא להרוס את הבנין הישן ולהפכו למוזיאון עירוני לאחר הכנסת שיפוצים בבנין.

 טבצניק: מציע לא לקבל את הצעת המשלחת."

ישיבת הנהלה 11.1.1959  בנין העיריה הישן.

"רשיש: בהמשך לדיון הקודם , מוסר על השתלשלות העניינים בקשר למכירת הבנין. פורסם מכרז פנימי בין הקבלנים המקומיים על מכירת המגרש ברחוב מונטיפיורי חובבי-ציון מכל ההצעות שנתקבלו הייתה הצעתו של הקבלן רוטברד ברוך הטובה ביותר. מר רוטברד מציע 85 אלף לירות, עבור המגרש ברח' מונטיפיורי כולל חלקת "פרדס".  לפני ההסכם אפשר יהיה לקבל את התמורה בכסף מלא, בבניה או בבניה מחוץ למקום, עד העברה במשרד ספר האחוזה ישלם הקבלן את כל הכסף. ואם ישלם בבניה אז הערכה תעשה בהסכמה הדדית. לפי מחירי הבניה ונביא בחשבון את ערך המגרש. מציע לאשר את ההסכם ולהביא לאישור המועצה. 

 הוחלט: באופן עקרוני לאשר את ההסכם עם מר רוטברד ולישיבה הבאה של ההנהלה יביא כל אחד את הצעתו לאיזו מטרה להפוך את התמורה.הוחלט לאשר."

ישיבת הנהלה 18.1.1959 הנושא מגרש העיריה הישן.

"רשיש: בהמשך לדיון הקודם בישיבת ההנהלה הקודמת יש לסכם בעניין מכירת מגרש בית העיריה הישן. מתוך הנחה שמשקיעים את הכסף  בנכסים אחרים. כמו כן מוסיף רשיש שמהסכום שמר רוטברד מציע. יצטרכו לשלם כ- 15 אלף לירות לח' "פרדס" ועוד כ- 15 אלף לירות להוצאות פינוי שכנים. ממכירת 2 המגרשים יישאר כ- 87 אלף לירות. מציע להקים תמורת זה אולם תרבות מרכזי שיכיל אולם קריאה ואולם לספרייה ולאספות. ודבר שני מרכז נוער במרכז העיר. ועוד נכסים שהעיר זקוקה להם. את בית התרבות מציע להקים על המגרש שע"י בית העירייה החדש. ואת המרכז לנוער על מגרשו של מר י.צ.שפירא ברח' פיק"א. ולבסוף מוסיף רשיש שהיה בדעתו להקדיש סכום מסוים להגדלת הכיתות של בית הספר למלאכה לנערים עזובים. אולם הוא מקווה שלמטרה זו יקבל כספים ממקורות אחרים. מר שיפטן: מציע להקציב סכום של כ- 50.000 ל"י להקמת בנין למועצה הדתית. ומעיר שלא פעלו רבות לשיפור מוסדות המועצה הדתית. בעוד שעיריות ימניות בארץ פעלו רבות למען הדת. כ"כ נגרם עוול בזמנו הזמנו שיערוך הצעה אלטרנטיבית בדבר רכישת בית למועצה הדתית. ההנהלה צריכה לפתור את הבעיה. באופן חיובי.

מר אידלמן: תומך בהצעתו של שיפטן ואינו  מתנגד להקמת מפעלי תרבות אולם באותה מידה זקוקים גם למפעלי תרבות דתיים.

הוחלט: להביא למועצה את אשור המכירה שתהיה קודש לנכסים אחרים. על צורת הנכסים תחליט וועדת הכספים או כל ועדה אחרת שתבחר ע"י המועצה.  לפי בקשת מר שיפטן מחליטים שאם אחת הסיעות תדרוש דיון בקואליציה אז לא תכונס הועדה לפני ישיבת הקואליציה."

הנהלה 8.2.1959  בית העירייה הישן.

"רשיש: מציע להשקיע הכסף ממכירת הבית הישן בשלושה

דברים:  1. קרקעות. 2. מרכז תרבות 3. מרכז בעלי מלאכה. פיינברג: מציע להקים 2 מרכזי בעלי מלאכה גדולים שיהוו מקור הכנסה לעירייה. הוחלט כעצת פיינברג"

ישיבת מועצה 25.1.1959 הנושא: תנאי מכירת מגרשי העירייה.

 "רשיש: בשעתו העליתי הצעה בדבר החלפת רכוש העיריה ברחובות מונטיפיורי וחפץ-חיים ברכוש אחר.  פרסמנו מכרז פנימי בין הקבלנים, אך לא נתקבלו הצעות, פרט להצעה אחת מטעם שני קבלנים שהציעו  60.000  ל"י תמורת המגרש ברחוב מונטיפיורי. פניתי לשמאי מוסמך להערכת שטחי הקרקע הנ"ל. הצעת הקבלנים כללה סעיף שהעירייה תפנה את הדיירים בבנין הישן.

לפי הערכת השמאי, נערך הנכס ברחוב מונטיפיורי בסך 78.000 ל"י כשטח פנוי. הקבלנים לא הסכימו להערכת השמאי ואחד מהם התחיל במו"מ וסיכם עם הקבלן על הרכוש ברחוב מונטיפיורי בסך 85.000 ל"י. במקרה ותחליט העיריה להשקיע את הסכומים הנ"ל בבנין כחלקה של במבנים שייבנו, מוכן הקבלן גם להצעה זו, חברת "פרדס" שהיא הבעלים של 300 ממ"ר תקבל תמורת ערך הקרקע משרדים בבנין. חברת "פרדס" תטפל בפינוי "משרד ההקצבה והקיצוב".

  (רשיש מציע למועצה להטיל על ועדת הכספים להחליט בנדון ולהגיש הצעה למועצה על טיב הנכסים שייבנו ומקום בנייתם, תמורת הנכסים שימכרו לקבלנים.)

 מר סימקין: מתפלא על דברי מר רשיש, לאור השיחה שנתקיימה בביתו בנוכחות ח"כ ע' איכילוב ומר א. גיסין, דובר שיתייעצו בנשיא המדינה וראש-הממשלה מי הצודק[6]. המדובר בבנין העיריה הישן, שהוא המבנה הציבורי היחידי בעיר בו התרחשה כל ההיסטוריה של פתח-תקוה. המגמה היתה לא למכור בנין זה ולא להרסו, אלא לשפצו ולתקנו למטרת ריכוז חומר היסטורי על פתח-תקוה והראשונים. מציע לא להעביר ענין זה לועדת הכספים אלא לבחור בוועדה ציבורית שתחליט על גורל הבנין.

ראש העיריה: המועצה דנה בשעתו והחליטה עקרונית. גמרתי עם מר גיסין בענין "פרדס" ונפגשתי עם אישים שונים, לאו דוקא מן החוג שלי, ונאמר לי שמשהו "מתבשל" בנדון, מר עזרא איכילוב השפיע על מר סימקין שישנה את דעתו.

 למשלחת שבקרה בביתי אמרתי שהבית רעוע ואין לאכסן בו מסמכים יקרי-ערך,  ובעיית שיפוץ הבנין אינה קיימת, כיוון שאין כבר מה לשפץ. מסיבה הזו הצעתי למכור נכס זה, ובכסף לבנות נכס אחר, בעת ובעונה אחת נוכל לשפר את הפינה ע"י הקמת בנין מפואר;  ואשר למצבת הזיכרון, ניהלתי מו"מ עם קרוב המשפחות ובהסכמתם סיכמנו להעביר את המצבה לכיכר העיריה בצורה נאה. בדרך זו תיגאל המצבה מסמטת רחוב מונטיפיורי.

   בדעתי לגאול גם את מצבת "יד-לבנים"(שהייתה ממוקמת בסוף רחוב פינסקר "יד-לגיבורים") ולהעבירה לשטח "יד-לבנים" בצורה נאה יותר.

אנדרטה לחללי תרפ"א. חנוכת יד לגיבורים. לחג יובל ה- 25 לפתח תקוה, צלם ניסן בן נעם

מר זהבי: מודה לראש העיריה על הכבוד הגדול שהוא מניח לועדת הכספים. במקרה זה מביע את צערו על שמרבית חברי המועצה לא חיו את ראשית ימיה של פתח-תקוה ולפיכך אין להם הסנטימנט הדרוש לגבי מקום זה וקשה להתווכח עמם. למעשה מוכרים נכס יקר זה בסכום של 85 אלף ל"י ולאחר הפינוי של הדיירים יישארו 60 אלף ל"י. רצוי היה להתייעץ באדם המכיר את ההיסטוריה, כנשיא המדינה מר בן-צבי.  איני קובע עמדה יסודית, והענין טעון דיון ושיקול מעמיק.

 גב' ישראלית: במקום זה התרחשה כל ההיסטוריה של פתח-תקוה. התכנסו בו התושבים בעת צרה ובעת שמחה, כבמקרה הצהרת-בלפור, המלחמות וכו'.  אין למכור נכס זה אלא לשפצו ולהשאירו במקומו.

ראש העיריה: אני נמצא בפתח-תקוה כ- 35 שנה וגם לי סנטימנטים רבים למקום ולוותיקים, אני מצטער שבית קרול לא נשאר על תלו וכי "הפרדס הציוני" שלו נעקר.  היה לי גם סנטימנט ל"סמטה הטריפה" של משה גיסין ז"ל ואני מציע לכל חברי המועצה לקרוא בספר יובל החמישים של פתח-תקוה ואז יווכחו שפחות מכל מדובר על הבית הישן של העיריה. ברם, הסנטימנט שנוצר ע"י מר עזרא איכילוב מובן בהחלט, והוא אשר השפיע על החברים שדברו כאן.   הבנין עצמו הרוס לחלוטין, ואם-כי מחשיב אנוכי את הצד הכספי, הרי מאידך רצוני לדאוג לפתוח המקום והסביבה. שתאפשר פרנסה לתושבים רבים. אני מעודד את הקבלנים לפתוח העיר בכל הפינות המוזנחות. גם רחוב סלור אינו מנוצל כפי שצריך היות והבית הזה מפריע ויוצא אל הרחוב.

   מציע לאשר את ההסכם עם הקבלן וכמו-כן להטיל על ועדת הכספים להחליט על מטרת הכספים תמורת הנכס שיימכר.

בעד הצעת ראש העיריה בישיבה זו-הצביעו 12 נגד לא הצביעו. הוחלט: לאשר את הצעת ראש-העיריה כנ"ל.

הוחלט לאשר את החוזה :עם הקבלן ברוך רוטברד למכירת הרכוש ברחוב מונטיפיורי בסך 72.810 ל"י .

חקר וכתב זלמן חיימוב                                                                                                                הביא לפרסום נוני ירון

 

[1] כחלק ממאבקים ודיונים פוליטים נהגו רשיש וחברי המועצה ממפלגות הפועלים לטעון כי הם עשו למען זיכון מייסידי פתח תקוה יותר מכל המועצות שהיו בהנהגת מפלגות האיכרים. ז.ח.

[2] אחת משיטות רשיש וראשי עיר אחרים הייתה להשתמש במשפט "בזמנו-החלטנו". מחיפוש בפרוטוקולים הקיימים לא נמצא לרוב את ההחלטה עליה מדבר ראש העיר. ואולי כוונתו היא להחלטה באיזה "מטבח-פוליטי"’ ז.ח.

[3] חברת המועצה שושנה ישראלית המייצגת באופוזיציה את מפלגת הציונים-הכלליים. שושנה היא אם שכולה שאיבדה שני בנים לוחמים במלחמת העצמאות "האחים ישראלית". בהערותיה במועצה התבלטה תמיד בשכלה הישר ובעצותיה הנוגעות לפרטים הקטנים שמהם נבנית איכות  החיים. ז.ח.

[4] הקטנת שטח בית הספר פגעה באפשרויות השימור שלו, ז.ח.

[5] הדיון עסק בשני מגרשים נפרדים. אחד בית העיריה הישן ברח' מונטיפיורי והשני במגרש העירוני ברחוב הרצל עד   רחוב אחד העם (כולל מגרש בית מכבי אש שנשרף). אני אשתדל להתייחס רק למגרש שקיים עליו המבנה ההיסטורי ברח' מונטיפיורי. ובכל זאת  נשאלת השאלה מדוע חיברו בדיון את שני המגרשים, ולא הפרידו דיון נפרד לכל אחד מהמגרשים. האם כדי לרמוז ששניהם הם רכוש נדל"ני ותו לא. ז.ח.

[6] כבעל ניסיון בהנהגה ובפוליטיקה יודע רשיש שאסור לחזור מהחלטה שהחלטת. נסיגה עבורו היא פגיעה באישיותו ז.ח.

רשימת ראשי הועד המושבה בתחילת ימי המושבה

ראש הועד הראשון ליפקיס נבחר ב- 7.3.1903  וע"פ החלטת הוועד  נבחר הוועד למשך שנה אחת.

ב – 13.3.1904  נבחר כראש הועד הלל הכהן הוא ממהר להתפטר מהתפקיד  ב – .10.4.19

ב- 20.4.1904 נבחר לראשות הועד י.ז. ברנדי. גם ברנדי מבקש להתפטר מתפקידו ב- 21.5.1905 כי חרפו אותו מספר אנשים. אך הוא ממשיך עד ל- 1.11.1905

אחריו נבחר לראשות הועד י.מ.ברוידא.

ב- 9.9.1906 נבחר לראשות הועד דניאל ליפשיץ.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, אנדרטאות, ארכיון, בתים היסטוריים, פיק"א, ראשי העיר, ראשית המושבה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים, שפירא אברהם | עם התגים , , , , , | תגובה אחת

הגן הקסום של יהודה צרפתי " פרק אחד מחייו של אבא והוא הגן"

שינויי מזג האויר הביאו אותי לחשוב
שמלבדם אני עצוב גם בגללך.
ליד הבית שהיה ביתי, סללו רחוב,
אני יודע, משהו פה משתנה.

פרק אחד מחייו של אבא והוא הגן, רות צרפתי

הנה ענן,
דומה לעוד עננים שכבר חלפו,                                                          ובכל זאת עוד – אני רואה צורות.

שירו הנהדר של שלמה ארצי  מתנגן לי בראש מזה כמה ימים. חגי תשרי מביאים איתם משהו אחר באוויר. אני מחפשת ומשוטטת בין חומרי הארכיון ובמדפי הספרייה אחר משהו לנשמה.

 

הנה מציץ אלי ספרה הנפלא של רות צרפתי " פרק אחד מחייו של אבא והוא הגן". שם ארוך לספר שהוא פנינה אומנותית המתאר את הקשרים הבלתי אמצעיים שהיו למשפחת צרפתי עם הגן. הספר שזור פרקים קטנים המתארים את החיים בכפר ואת הקשרים עם המושבה פתח תקוה דרך העיניים של רות הילדה ואחות שלומית. הספר מעוטר בציורי מים, רישומים שירטוטים של יהודה צרפתי ושל רות ושלומית. העלים הפזורים ומעטרים את הספר הם אותם עלי שלכת מעץ הצפצה שהיה בחצר הבית.

יהודה צרפתי, יליד איטליה עלה ארצה מטורכיה בשנת 1919 בגיל 22 כחלוץ במושבות הגליל. הוא עבד כחקלאי בדרום הארץ וה- 1922 הצטרף לחברת חשמל ונמנה על עובדיה הראשונים. יהודה עבד עם רוטנברג בכנרת, כמו כן עבד בהקמת רשותות החשמל בתל אביב והיה מנהל העבודה הראשון במחוז הדרום של החברה. כשהוקם הסניף בפתח תקוה הוטל עליו לנהלו.

יהודה בנה את ביתו במושב "בהדרגה" (היום כפר מעש). הייתה לו אהבה עזה לטבע ולארץ. אהבה גדולה לאמנות אותה הגשים דרך לימוד ציור בהתכתבות עם מורים בגרמניה. בביתו הקים גן בוטני קסום אותו קישט בפסיפסים, פסלים, מזרקות, פסלים אומנותיים כולם פרי ידיו. הוא אהב את הטבע והטבע החזיר לו בחזרה. דמותו של יהודה מזכירה  קצת את "דודי שמחה" המפורסם שכתב ע. הלל וציירה רותי צרפתי. כל אחד היה רוצה דוד  שכזה.

יהודה צרפתי בגן המופלא

שגרת חיי משפחת צרפתי התנהלה מסביב לגן תחת שרביט הניצוח והדמיון של צרפתי. והגן חיי את חייו על פי שינויי מזג האוויר….                                                                                                      בשנת 1982 הוציאה רות צרפתי את הספר בהוצאת מסדה. אתם, כמובן, מוזמנים לקרוא את הספר אצלנו. אבל, אם במקרה נתקלתם בו אחת מהחנויות לספרים משומשים דפדפו בו רכשו אותו לעצמכם. פנינה נדירה

חגית צרפתי, בתה של רות הפקידה בארכיון שלנו חומרים לארכיון של משפחת צרפתי. בין החומרים היה גם הספר, כרזות שעצבה רות. ליהודה הייתה מצלמה סופר-8 מ"מ איתה הוא

יהודה צרפתי בגן המופלא

צלם את המשפחה באירועים שונים, טיולים, נכדים, וגם אירועים שונים שקרו במדינה. ניתן לראות קטעים ערוכים באתר שהקימה חגית לזכרם של הוריה משה שטרנשוס רות ואביה

נוני ירון- ארכיונאית, אוספים מיוחדים

 

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, אמנות, ארכיון, חקלאות, כפר בהדרגה, מתוך הארכיון, צרפתי יהודה, שכונות | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

חמש שנים לפטירת רוני ויהודה פלד ארכיונאי – כאוֹצֵר ארכיונים אישיים

ארכיונאי – כאוֹצֵר ארכיונים אישיים

אחד התפקידים החשובים של הארכין הוא לאֵצוֹר את האוספים האישיים של משפחות ואנשים. ארכיונים אישים הם אוצר ענק של זכרונות. הם מעידים על פעילותו של בעל הארכיון. הם שופכים אור על התקופה ואירועים שקרו באותם שנים. אנחנו יכולים ללמוד מתוך הסיפור הפרטי של יוצר הארכיון על החיים והחברה. בזמן קבלת ארכיון אישי אנחנו עומדים בפני התלבטות מאוד גדולה מה לקחת ומה לא? מה נחשב לאורך השנים כבעל חשיבות למחקר היסטורי? אילו מהחומרים יהיו בסיס למחקר גנאלוגי. אצלינו שלב זה נקרא "הערכה" ההתלבטות מאוד גדולה כי מקום הפיזי מאוד מצומצם. זו הדילמה הקשה של הארכיונאי לברור מתוך אין סוף דברים את הנכון או המתאים ביותר.

רוני ויהודה פלד (פודלינסקי) ביום חתונתם

ארכיונים אישיים הם "יצורים חיים" שצריכים את תשומת הלב של הארכיונאי. יש לטפח אותם לפרסם אותם בדרך זו לשמור על הזיכרון של המשפחות ועל הזיכרון של המקום והתקופה לטווח ארוך.

בשנים הראשונות לפעילות המחודשת של הארכיון נאלצנו לבנות מחדש את אמון תושבי פתח תקוה ולשכנע אותם להפקיד את האוספים האישיים אצלינו. נתנו להם את הביטחון שהזכרונות שלהם יהיו בָּבַת עינו של הארכיון.

בארכיון החומרים נשמרים בתנאים פיסיים טובים: טמפרטורה ולחות נכונים, שימוש בתיקי אחסון נטולי חומציות, תאורה המוגנת מפני קרינת UV ועוד. זו לא תורה מסובכת מידי, היא כתובה וידועה לאנשי המקצוע.

אולם, לשכנע אנשיםלהפקיד חומר אישי משפחתי זו ה- משימה. בתחילת הדרך גייסנו לעזרה את דוד ראב בן עזר. עשינו רשימה ופקדנו את המשפחות. דוד היה ה"מגן דוד" שלנו. הוא הפקיד בארכיון חומרים רבים מאוד של סבו משה שמואל ראב, הוריו אלעזר ודורה, אחיו בני ראב וכמובן שלו עצמו. אלפי מסמכים, תצלומים, מכתבים ויומנים שעוד יסופר סיפורם בנפרד.

הפעם אני רוצה לספר לכם את גלגוליו של הארכיון של רוני ויהודה פלד (פודלינסקי) במלאות חמש שנים לפטירתם סימולו 003.028

אחד הבתים שפקדתי בראשית עבודתי הם אלו שהכרתי אישית והרגשתי "בבית". כזה היה ביתה של רוני עבורי. אנחנו גרנו ברחוב הרב קוק בית מול בית (כמעט). ילדיהם תמי הגדולה ממני בשנה, אורי בן גילי (סוד) ואודי "הקטן". למרות הבדל של שנה תמי ואני היינו מבלות שעות בחופש הגדול מתחת לעץ לימון הענק בחצר שלנו, עושות קייטנות לילדים מדומיינים ועוד שלל משחקי קיץ. אורי בן שכבתי ב"צופים", ואודי חבר נפש של אחי אבירם בן בית אצלינו. ככה אנחנו מאותה שכונה.

רוני היא בת ונכדה של משפחת  ליכטנשטיין לימים בן אור. משפחה עם ייחוס גדול ורבת פעילות הקשורה למושבה והתפתחותה. דניאל ליכטנשטיין הוא שהביא את הבטון לארץ ישראל ונקרא בשל כך "אבו צמנטה". אחד האתרים ההיסטוריים בקרבת העיר הוא "בית הבטון" (לחצו על הקישור למידע אודות ב"בית הבטון")

אבא של רוני ראובן בן אור היה פעיל במועצה הסתדרות החקלאים, פובליציסט כשתב מאמרי דעה רבים. הוא שימש גם מוכתר המושבה בשנים מסוימות.

מרים וראובן בן אור עם ילדיהם: דני, דורה ומצד ימין רוני, צלם ושנה לא ידועים

היו לי סיבות רבות לבוא אל רוני בשנת 2007-2008 ולשאול אם יש לה חומרים ונאומים של אבא ראובן או מסמכים היסטוריים אחרים חשבתי שדברים חשובים אלו צריכים לבוא לידיעת הרבים ומקומם בארכיון.

לרוני הייתה מודעות לשימור ותיעוד גדולה בביתה נאספו מאות מסמכים, גליות, פתקים מכתבים, מחברות מזמן עבודת כמורה במשך שנים רבות וכן חומרים של בני משפחה אחרים. ובאמת, רוני הפקידה בארכיון חומרים רבים אולם חלק בקשה להשאיר , עדיין, אצלה. איך אמרה לי: "אני מתבשמת מהם מפעם לפעם".

כשרוני חלתה, לצלצתי לדרוש בשלומה כך נוצר קשר מחדש. במהלך השנה לפני פטירתה נפגשתי עם רוני מספר פעמים לפי בקשתה. באותן פגישות היא ספרה על המשפחה  והפקידה בידי מסמכים ותעודות משפחתיות ייחודיות ומיוחדות.

רוני פלד מורה בבית הספר נוה עוז, צלם פוטו ביאלי, שנה לא ידועה

לאחר פטירתם שוב נקראתי על ידי תמי כי נמצאו בבית עוד מסמכים רבים  שהעידו על רוב ליבה ופעילותה של רוני: תרומות למוסדות רבים, צרורות  לילדים בעת שרותם בצבא, מכתבי תודה שקיבלה מתלמידים, התכתבות בינה לבין יהודה בעלה איש צנוע ושקט בעת שהיה מגוייס בזמן מלחמת שש הימים.

ישבנו תמי ואני וצררנו את החומרים הבאנו אותם לארכיון. ניתן לראות את החומרים הסרוקים בקטלוג הארכיון באינטרנט.

תודה לבני משפחת פלד היקרים

תהא נשמתם של רני ויהוד צרורה בצרור החיים

תודה לבני משפחת פלד היקרים

תהא נשמתם של רני ויהודה צרורה בצרור החיים

 

 

 

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, ארכיון, מתוך הארכיון | עם התגים | כתיבת תגובה

גלגולי הארכיון לתולדות פתח תקוה, ד"ר יוסף לנג ז"ל

לזכרו של יוסי לנג, 5 שנים לפטירתו. יוסי היה חבר יקר, יועץ מדעי של הארכיון. אנו חשים את חסרונו עד היום. השאלות כשנה לפני פטירתו הפקנו את ספר "לפתח תקוה" בספר אוסף מחקרים שכתב יוסי במשך השנים בהם ליווה את הארכיון. אנחנו מפרסמים את אחד המאמרים המספר את סיפור הקמת הארכיון כפי שנבט מהמסמכים והפרוטוקולים.

"שגשגי פתח-תקוה, גדלי לתפארת!                                                                                             במוּזיאוּם גדול,                                                                                                                        בין ספרי ארכיון,                                                                                                                    תשמר עטרתך הישנה-העטרת                                                                                                      של אם-מושבות בציון".                                                                                                                  נ' אלתרמן, "ברכה לפתח-תקוה", הארץ, א' באייר תרצ"ז, עמ' 2.

הקדמה

במאמרו: "בין זיכרון להיסטוריה – על הבעיה של המקום",[1] פייר נוֹרָה טען שזיכרון והיסטוריה, הם ניגודים; הזיכרון נישא על ידי קבוצות חיות שהוא מלכד ולכן מספר הזיכרונות כמספר הקבוצות. הוא קולקטיבי ואינדיבידואלי. הוא מעוגן בפריט, בקונקרטי בתמונה ובמרחב. ואילו ההיסטוריה היא השחזור של מה שכבר איננו; היא ייצוגו הלא שלם של העבר. ההיסטוריה אינה של קבוצה, היא שייכת לכול ואף לא לאחד. ההיסטוריה מכירה רק ביחסי, וככזאת היא משמידה את הזיכרון הספונטני, שהוא לעולם חשוד בעיניה.

יוסי לנג נואם בטקס פתיחת הארכיון כ"ז אב תשס"ה 2005, צלם לא ידוע

להיסטוריון יש עניין רב בשימורם של מוזיאונים, ארכיונים, מבנים היסטוריים וכו' כי הם נחוצים לעבודתו. לדבריו, הארכיונים הם הכלים הבסיסיים של ההיסטוריה, הם תלי עדות מעולם אחר, הם סימני היכר ושייכות קבוצתית בחברה הנוטה להכיר רק ביחידים שווים וזהים.

הארכיון הוא מבצרם של המבקשים להגן על הזיכרון, כי בארכיונים מצויים מחוזות הזיכרון. הם חשובים כדי לעמוד על העיוותים שעושה ההיסטוריה בזיכרונות, לשה אותם ומאבנת אותם. מעבדת ההיסטוריה משנה את הזיכרון, ואילו הארכיון משמר בקנאות את הממשות של ההווה ומגן על זיכרון העבר. הארכיון הופך להיות אוצר הזיכרון, והוא הכהן הגדול של שימור הזיכרון. הוא מתמלא בתיעוד עצום ורב שלא ניתן לזכור אותו. בעשורים האחרונים גברה הדבקות בחפצי הזיכרון שהגדילה את היקפי הארכיונים הציבוריים, והפקת החומרים הארכיוניים הם צו התקופה. המעבר מן הזיכרון אל ההיסטוריה, הכריח כל קבוצה להגדיר לעצמה מחדש את זהותה על ידי החייאת ההיסטוריה שלה. מישל פוקו (Foucault) מגדיר את הארכיון כאתר כוחני שתכליתו להעמיד את אבני בניית העבר (התיעוד ההיסטורי) במסווה של כינוסן, ובמובן זה הוא פועל ממניעים לא טהורים (פוליטיים). הוגה הדעות ז'ק דרידה (Derrida) עוד הרחיק לכת וטען שהארכיון אינו מסתפק בשימור הזיכרון, והוא, הוא המאיץ את תהליך ההשכחה, שהרי כל מה שלא יישמר יעלם. הארכיון במהותו מבקש להשתלט באלימות על הזיכרון האנושי ולקבוע על פי החוק אילו מן הדברים ראוי לזכור, וממילא אילו, לשכוח.[2] המבקשים ללמוד ולתאר את דרך פעולתם של מוסדות ציבור ואישים ולהיטיב לעמוד על מניעי פעילותם השונים "לא יוכל לעשות זאת בלי החומר האינטימי יותר של הארכיונים".[3]

בעזרת הטכנולוגיות המתקדמות הוקלה הנגישות אל חומרי הזיכרון, וכיום עוסקים בכך לא רק היסטוריונים מקצועיים, אלא אנשים מתחומי ידע מגוונים ומן התחום המקצועי הם החוקרים את יסודות מקצועם ואת עברו (מחנכים את תולדות החינוך, ביולוגים, רופאים, מוסיקאים וכו'). ניתן גם לקבוע שככל שמתעצם כוחה של הגלובליזציה, מתגברת הכמיהה ל"שבטיות" וזו מחפשת את זהותה המיוחדת, הממוקדת במציאת השוני המייחד והמבדל ולא את המשותף.

החומר הארכיוני הוא חד-פעמי שנוצר במהלך פעילותם של מוסדות ויחידים,[4] וככזה הוא משמש תשתית המאפשרת את עיצוב זהותה של הקהילה וחשיבותו רבה ליצירת הקשר האינטימי והאישי. לארכיון תפקידים נוספים רבים כגון: שמירת עדויות על פעילויות מוסדיות ומשפחתיות, אסמכתאות משפטיות, נדל"ן, חיפושי קרובים, יחסים משפחתיים, שורשים וכו'

מה בארכיון

חיטוט במצאי התיעוד השמור בארכיון, הסרת האבק שנצטבר וקילוף השכבות שנתעבו זו על גבי זו, עשויים לגלות דרמות מרתקות ולחשוף טרגדיות מכמירות לב לצד תיעוד של התנהלות יומיומית חסרת השראה. הזיכרונות הקולקטיבים והאישיים צפונים בחומרים השמורים בארכיון (מכתבים, פרוטוקולים, רשימות מלאי ומצאי, קבלות, קובלנות, משפטים, פריטי לבוש, כלי עבודה ובית, צילומים, סרטים וסרטי-קול), הם התשתית שבאמצעותה מתעצבת ומתגבשת הזהות החדשה העכשווית. הרצון ואולי הצורך לעצב זהות חדשה הנשענת על גישות חדשות ותפיסות עולם מודרניות, גרמו לא אחת להתאים את דימויי העבר לצורכי ההווה והעתיד, ובתוך כך סולפו עובדות והוענקו משמעויות שונות לתופעות מן העבר.

כל מוסד וכל חברה מתעדים את מעשיהם, פעולותיהם וערכיהם, למען עצמם ולמען הדורות הבאים; גם פתח תקוה, ככל חברה נהגה כך. אולם, הארכיון שלה, מרכז התיעוד היישובי והקהילתי (Total Archive), הוא מקרה יוצא דופן.

שתי שאלות מרכזיות שהתשובות עליהן טרם נתבררו עומדות בבסיס הסקירה: א. מאימתי ניהלה המושבה ארכיון ב. מי היו מנהלי הארכיון, היכן הוא מוקם, מה נשמר בו – ומה לא נשמר.

כדי להשיב על השאלות הללו יש להתחקות אחר תולדותיה של "אם המושבות":

  • מרכישת אדמות המושבה תרל"ח-תרל"ט ועד לעזיבתה בתרמ"א.
  • מחידוש היישוב ביהוד בתרמ"ג ועד לקבלת חסותו של הברון רוטשילד (בשלבים החל מתרמ"ו)[5]
  • תקופת פקידות הברון תרמ"ח-תר"ס
  • תקופת יק"א – מתר"ס ועד תרע"ד מלחמת העולם הראשונה
  • שנות המלחמה תרע"ד-תרע"ח
  • משיקומה של פתח תקוה בתרע"ח ועד להיותה עיר 25 במרץ 1937
  • מאז ועד ימינו

הממצאים: א. משנותיה הראשונות של המושבה כמעט ולא נשמר כל תיעוד כללי. כלומר: מייסדי המושבה הן 'הירושלמים' והן 'הירקונים', ככל שניהלו את ענייניהם הציבוריים, לא שמרו על תיעוד רציף ומסודר. מתקופה זו שמורים בארכיון העירוני בעיקר תיעוד אישי, מסמכים (רכישת אדמות טייאן וקסאר), מכתבים ומפת פתח תקוה משנת תרמ"א (1881) [נעתקה ממפת הגרמני-טמפלרי תיאודור סנדלר ב-1880].

עם חידושה של המושבה והצטרפותם של 'הביאליסטוקאים', תחילה ליהוד ואחר כך לפתח תקוה התנהלו בה החיים ע"י ועד מקומי נבחר, הוקמו מוסדות שונים, נוסדו אגודות ומנגנונים קהילתיים ונשכרו בעלי מקצוע ונותני שירותים (רב, שוחט, רוקח, מלמדים וכו'). כשעברו כ"ח המשפחות המבוססות במושבה לחסות פקידות הברון, פסקה עבודת הוועד,[6]  ואת ענייני המושבה ניהל ועד בעלי הכרמים (עד מרחשוון תרנ"ט) עד לייסוד הועד הכללי.[7] האגודות והמוסדות הוסיפו לפעול כמקודם (בתי הספר, תלמודי התורה וכו'), אך למרבה הצער הם לא הותירו כמעט עדויות בכתב על פעילותם.

"לפתח תקוה"

משעברה המושבה לחסותה של יק"א (1900) הונהגו חיי תושביה ע"י הועד המקומי (1902) ודיוניו נרשמו בדקדקנות רבה ונשמרו בארונות שהוקצו להם, אך לא טופלו כראוי [כל התיעוד הנ"ל נכלל כיום בחטיבת "מסמכי יסוד"]. הדים לגורלו של הארכיון ולחומר שנשמר בוועד המושבה ניתן למצוא בפרשיות שהתחוללו סביב הוצאתם לאור של ספרי היובל שהתפרסמו במהלך י"ג העשורים למן הקמתה של פתח תקוה.

יובל החמישים של המושבה נדון לראשונה בישיבת המועצה והוועד כבר בשנת תר"ף (1920), שמונה שנים לפני המועד! הוצעו אז, בין השאר: א. 'לסדר ספר של יחס המושבה מיום הוסדה עד היום' ולנהל "פנקס קהל" שבו ירשמו כל הענינים היומיומיים. ב. לקרוא בעיתונים לכל מי שבידו 'דוקומנטים מהשתלשלות המושבה' למסרם לועדה שתבחר, "ועדת יובל" שתאסוף את החומרים הללו ומידע שפורסם בעיתונים לקראת הדפסת ספר יובל בבוא העת.[8]

ועדת היובל שנבחרה החליטה לנהל את "פנקס הקהל", ובאמצעותו לתקן את כל שעוּות בעבר,[9] ובמקביל הגיעה לסיכום (גם כספי) עם יעקב יערי-פולסקין שהתמחה בחיבור מונוגרפיות,[10]  שיכין את החומר ההיסטורי לספר שיראה אור במועד שייקבע, ויערי אכן עסק באיסוף החומרים והכין תוכנית מפורטת לספר.[11]

בספר היובל הראשון שראה אור בשנת תרפ"ט, 1929 נרשמו הדברים האלה: "בשל חיפושי התורכים

"לפתח תקוה"

הוכרח ועד המושבה לאבד בעצם ידו את כל הארכיון שלו, וכשרבו ההתנכלויות, כל אלו שהיו בידיהם יומנים, רשימות, זיכרונות משפחה ואפילו דברים יקרי ערך כגון: מסמכים שטרי מקח וממכר, הכל דנו לשריפה. ומה שנשאר נתגלגל אצל פלוני בדרך נס, לא היה ידוע דבר מציאותו לבעליו ועאכו"כ [ועל אחת כמה וכמה] למאספים",[12] גורל דומה נגזר גם על הארכיונים במושבות אחרות.[13]

בעת ביעור הארכיון של ועד המושבה, ככל הנראה בדצמבר 1918, ערב הגירוש מפתח תקוה, נתבקשו אחדים מתושבי המושבה ע"י מזכיר הוועד לעזור לברר מתוך הארונות את הספרים והכתבים שיש הכרח לשמרם ולהטמינם. אהרון נחמני לקח אתו לביתו חבילה שלמה לבררה. נעשה חיפוש בביתו והוא נשלח לדמשק, ולחלב, שם נכלא למשך י"ב חודשים. בגלותו הוא שמר על החבילה החשודה ושב עמה לארץ. בחבילה זו נשמרו הפרוטוקולים של ועד המושבה, כנראה מחודש אדר תרס"ג (1903). נחמני מסר את החומר ששמר לוועד המושבה כ-400 עמודי פרוטוקולים של ועד המושבה, לאחר התדיינות ממושכת ותמורת תשלום שקיבל עבור שמירתו והסכמה לפרסם את יומניו מן המלחמה בספר היובל.[14]

חברי ועדת ספר היובל, ביחד עם יעקב יערי-פולסקין, שנתמנה לחבר את הספר, סבבו בין תושבי המושבה, לחפש עדויות בכתב והן דברים שבעל פה אודות תולדות המושבה. הופץ גם כרוז בעיתונות [תרפ"ז] שבו נתבקשו התושבים שיש ברשותם חומר על פתח תקוה שיודיעו את שמם לוועדה וחבריה יבקרו אותם בביתם. ואכן, נאספו מסמכים רבים בעלי ערך (חלקם במצב של התפוררות), וכן יומנים וזיכרונות שנשתמרו בבתים והם הרוח החיה בספר.[15]

בשנת 1943 נתנה מועצת העיר את דעתה לראשונה לגורלו של החומר ההיסטורי, שהיה מפוזר במקומות שונים ובידי אנשים שונים, והחליטה לקבצו למשמורת בחדר אחד שישמש הארכיון של פתח תקוה, ועקיבא ליברכט קיבל עליו לנהלו. [16]

בשלהי 1944 דנה מועצת העיר שנית בסוגיה ובחרה ועדה בראשותו של ליברכט, שבאה בדברים עם מחברי ספר היובל א"מ חריזמן ועם שארי יערי-פולסקין, ולאחר התדיינות ממושכת נמסרו לידיה החומרים שנשתמרו בידם לאחר פרסום ספר היובל. הוטל על ליברכט לארגן את החומר שהיה מונח במחסן העירייה,[17] ובדו"ח על עבודתו מינואר 1945 ועד 2.5.1945 הוא ציין את עיסוקו הרב ברישום הפרוטוקולים העתיקים מי"ח בשבט ועד כ"ה באלול תרס"ז [כך!], עפ"י הנחיותיו של אלכס ביין מנהל הארכיון הציוני המרכזי בירושלים, והוסיף שאת הפרוטוקולים מסיוון ועד אלול תרע"ג יש לבחון לפני סידורם. את החומר הארכיוני שאוכסן במחסן העירייה הוא סידר בשתי חטיבות: א. חומר היסטורי מעניין ובכללו 17 ספרי העתקות של פרוטוקולים מן השנים תרע"ג-תרפ"ד השמורים ב- 29 תיקים ב. חומר של חשבונות אישיים, מסים וכו'

שאר החומר שנותר במחסן, נמסר לאחריותו של שרייר. ליברכט, בתוקף תפקידו, סקר את העיתונים, גזר מהם את המידעים הרלבנטיים (המעניינים) וסדרם ב- 8 תיקי נושאים: ידיעות פ"ת, דבר הממשלה, אספקה וכלכלה, חינוך, חקלאות פרדסנות ושונות. הוא דרש ארון נוסף כדי שהחומר לא יעמוד בקופסאות פתוחות בחדרו ושניתן יהיה לנעול אותו.[18]

לאחר סיום חגיגות יובל ה- 70, החליטה מועצת העיר לקבץ את החומר התיעודי למשמורת בחדר אחד שישמש הארכיון של פתח תקוה.[19] בדו"ח שמסר ליברכט לראש העירייה יוסף ספיר הוא דיווח שהוא אוסף את כל העיתונים המגיעים לספרייה בשלמותם וגם גוזר כנ"ל, ודרושים לו ארונות שיעמדו בחדר הקריאה שבספריה,[20] אולם, מסיבות שטרם הובררו לא כך היה.

בשנת 1949 פרסם אלעזר טרוֹפֶּה את ספרו, ראשית, למלאת שבעים שנה לפתח-תקוה (תרל"ח-תש"ח), פתח-תקוה תש"ח-1948. הוא קונן על שטרם נמצא גואל שיקבץ את "האורות הגנוזים למסכת אחת", וקרא "לחשוף ולנער מן האבק והעובש את ספרי הפרטיכלים והמיסמכים המשמשים מאכל לעש ולעכברים". במהלך כתיבת ספרו אורו עיניו מן השפע הרב! ומפעם לפעם הגיע לידיו חומר "יותר ויותר מעניין מקודמו". מרבית התעודות והמסמכים שכלל בספרו לא הופיעו בספר היובל, ולדעתו מצויים עוד חומרים רבים "והם מחכים עוד לגואלם, שבוודאי לא יבושש לבוא". טרופה לא הסתפק בחומר הארכיוני שהיה מול עיניו. הוא ראיין את ותיקי העיר כדי להציג  מסכת רחבה,[21] אך למרבה הצער המסמכים הללו והעדויות לא נשמרו בארכיון.

בספרו, יסודות לתולדות פתח-תקוה שפורסם כעבור שנה, נדרש טרופה שנית לגורלו של הארכיון וציין שהתעודות המודפסות בספרו טרם ראו אור,[22] והדגיש במיוחד את גלגוליו של "ספר האחוזה", שבו נרשמו כל העסקות הקרקעיות של המושבה. לדבריו, ספר האחוזה הוצע ע"י יהושע שטמפפר בתרנ"ו-תרנ"ז, ומשה חיים סלור ארגן אותו, עפ"י חלוקה לי"ב חלקים כשבטי ישראל, וניהל אותו בקפדנות, והוא נשמר (מקור והעתק), בבית וועד המושבה ובבית הרב ומשנת תרס"ט נשמר עותק ממנו בבנק אנגלו-פלסטינה.[23]

על גורלו של "ספר האחוזה", המשמש מקור מידע ראשוני רב ערך לתולדות פתח תקוה, קיימות גרסאות שונות וסותרות; הגרסה השכיחה היא שבמלחמת עולם הראשונה, הוסתרו "ספר האחוזה" ועוד מסמכים חשובים באחד מפרדסי המושבה, אך בשוב התושבים מן הגירוש לא יכלו למצוא את מקום המסתור. נמסר גם שהמסמכים החשובים וספרי הפרוטוקולים נארזו בארגז מצופה פח ונטמנו בפרדסו של יהושע שטמפר סמוך לתחנת הרכבת,[24] ומישהו אף דאג לסמן את העץ, שתחתיו נקבר, אך כל הניסיונות למצאו עלו בתוהו. למרבה המזל ההעתקה מספר האחוזה נשמרה בידי ליפא ויניצקי.[25] גרסה אחרת מסר ד' תדהר ולפיה הטמין דב ימיני (ליפשיץ) את "ספר האחוזה" במתחם היקב ולאחר המלחמה מצאו והחזירו לוועד המושבה.[26]

במקום אחר נכתב שלבקשת ראש ועד המושבה שמעון זבלדוביץ, הסתיר משה שמואל ראב (בן עזר) את "ספר האחוזה" במקום בטוח.[27] אישור נוסף לגרסא זו דווקא, המפריכה את השמועה כאילו הופקד הספר בידי דב ימיני, אושרה בכתב ידו ובחתימתו של זבלדוביץ.[28] כך או כך, עם תום המלחמה נמסרו "ספרי האחוזה" שנשמרו לידי מ"ח סלור, שהפקידם כאמור בבית הרב ובבית הוועד.[29]

למרות חסרונו של חומר ראשוני, עלה בידי טרופה למצוא מסמכים ופרוטוקולים של ועדי המושבה למן שנת 1903, שלא עמדו משום-מה לנגד עיני קודמיו, והם שמורים עד היום בארכיון.

חסרונו של הארכיון "הראשוני" של פתח תקוה העסיק גם את חברי ועדת ספר יובל ה-75

ואת מחברו גצל קרסל [אם המושבות פתח-תקוה תרל"ח-תשי"ג, 1878-1953, הוצאת עירית פתח-תקוה תשי"ג]. "הידיעה" כאילו "ארכיון המושבה נגנז ונעלם", הקשתה על קרסל והוא פרסם קריאה לכל מי שברשותו "חומר היסטורי ודוקומנטרי (זכרונות, מכתבים, תעודות, פרסומי הועד והעיריה, תמונות וכיוצא באלה") להודיע לעירייה.[30] כדי לסייע בחיפוש החומרים ובכללם את ארכיון המושבה הנעלם, התגייסו בעירייה לחיפושים והשקיעו מאמצים רבים בסיוע ציוד מכני כבד שהעמיד חיל ההנדסה של צה"ל לשם כך, אך לשווא. [31]  גם חיפושיו של פרופ' יהושע בן אריה (נינו של שטמפר),  בשנת 1978, לא העלו דבר.

הפעילות להקמת הארכיון ההיסטורי

בשנת 1954 לקראת סיום בניין בית העירייה החדש, עלה בחריפות מיקומו של הארכיון ההיסטורי, שמצבו היה בכי רע. מנהל הארכיב באותם הימים, דוד אברהמי הציע למזכיר העירייה לחטא את החומרים ולדאוג לתיקים מתאימים ולתיוק מסודר.[32] כעבור חודשים אחדים דנה מועצת העיר בצורך הדחוף בהקמת ארכיון היסטורי ולרכז בו את המסמכים המפוזרים במקומות שונים בארץ. נדונה גם ההצעה לייחד בארכיון שיוקם מדור מיוחד שיוקדש  לארכיוני המושבות הראשונות שהוקמו לפני ייסודה של התנועה הציונית וליתר דיוק עד שנת 1900. על פי אותה ההצעה אין להסתפק באיסוף התעודות ובריכוזן בארכיון פתח תקוה, אלא לפרסמן בספרים ובחוברות כקבצים לתולדות המושבות הראשונות. מלבד אלה יקבל עליו הארכיון לראיין ולדובב את זקני המושבה וותיקיה,  בני הדורות השני והשלישי, ולשמרם.[33]

פנחס רשיש ראש העירייה, הודה שהחומר ההיסטורי הקיים בארכיון "הוא די-רציני", וההכנות לסידורו אינן מספקות. הוא הציע את התפקיד לחוקר אליקום (גצל) קרסל וזה נאות לקבלו.[34] היוזמה הזו גוועה מעצמה, הארכיון נותר בעליבותו במרתף העירייה, וכל הנסיונות לשפר את מצבו נתקלו באדישות.[35] באותו הזמן הציע מזכיר העירייה, לאור פניית משרד הפנים, להעביר לגנזך המדינה את החומר שאינו דרוש לעירייה.[36] במקביל, ואולי קודם לכן, שלח רשיש את שמואל שי ללמוד ארכיבאות בגנזך המדינה, לקראת הקמתו של ארכיון היסטורי,[37] ולאחר חצי שנה, בשובו לעירייה, הוא החל לארגן את החומרים שהיו שמורים בארון (ובהם גם הפרוטוקולים מתרס"ג וספר האחוזה). שי דיווח עליהם לפ"א אלסברג, גנז המדינה, וזה כנראה פרסם את הדברים הבאים בעיתונות: "שלושים שנה מתולדותיה של פ"ת שהיו לוטות סוד כיוון שאבדו כל ספרי הרישום והפרטיכולים, המספרים עליהם – ניצלו משכחה במקרה. לקראת הקמתו של ארכיון היסטורי נערכו חפירות במרתף בנין העיריה ונתגלו".[38]  שי דאג לשימור התעודות והמסמכים בכ-30 קרטונים גדושי חומרים ראשוניים.

במסגרת הפעילות העירונית סביב חגיגות יובל ה- 80 (1958) נתקבלה החלטה לרכז את כל החומר הארכיוני בבית יד-לבנים באגף שנקרא "זכר ראשונים" שנחנך בחגיגות היובל בנוכחות נשיא המדינה יצחק בן-צבי.[39] עוד קודם לחנוכת האגף המיוחד, פנה ברוך אורן, מנהל הבית, אל משפחות הוותיקים שימסרו לו מסמכים, צילומים וכו' והצליח לרכז במקום חומר אישי רב ערך,[40] אך שאר החומרים נותרו במרתפי העירייה למשך שנים. רשיש שב והציע לקרסל לארגן את הארכיון באגף החדש, אך גם הפעם הרעיון לא יצא אל הפועל אלא בצעדים מהוססים החל מ-1958 במלאות לפתח תקוה שמונים שנה.[41] ברוך אורן מנהל בית יד-לבנים מראשיתו ועליזה וורם (1981-2003), ארגנו את החומרים הקיימים ואת אלה שהתקבלו במהלך השנים, בתיקים והעניקו להם סימולים – ז"ר [=זכר ראשונים], ובכך הוקם מסד ראשוני של ארכיון, גם אם לא תמיד על פי העקרונות המקצועיים.

למרות המאמצים שהושקעו, לא שפר גורלו של הארכיון ההיסטורי ובשנת 1987 הוא נדון במועצת העיר. מדברי המתדיינים ניתן ללמוד שכבר ב-1981 ביקר במקום ד"ר משה מוסק מגנזך המדינה והוסכם שהעירייה תפעל להקמתו של ארכיון היסטורי. מסתבר שהחומר הארכיוני שכבר הועבר למרתף בבית יד לבנים ו"נשמר" במיכלי קרטון, נרשם באופן מדעי לנושאים תוך ציון השנים, ונעשה רישום לפריטי עיזבונם של הרב א"ל פרומקין, י"מ סלומון, י' שטמפר, ע' ליברכט, הרב י"א ציטרון, משפחת בכר, וכן מסמכי יסוד.[42] כעבור כשנה התקיים דיון בנושא הקמת הארכיון ההיסטורי בבית יד לבנים.[43] בעקבות הדיון הזה נערכו ביקורים בארכיון ובמוזיאון ראשון לציון, והוטל אל מנהל בית יד-לבנים להגיש תכניות להקמת הארכיון ההיסטורי.[44] ב- 1983 הוגשה התוכנית להקמתו. התכנית הציגה את תפקידי הארכיון כדלקמן: שימור החומר הקיים, איסוף ושיקום חומר אותנטי, הקלטות וראיונות עם ותיקים, איסוף ספרים וכתבי עת בנושאי העלייה הראשונה והשנייה ושימור קטעי עיתונות בנושאי העיר פתח תקוה. הוצע גם שהביקור בארכיון וחשיפה למסמכיו ולמוצגיו, יהווה חלק מתכנית הלימודים של בתי הספר. בתכנית המוצעת על הארכיון לתת שירות לכל מאן דבעי ולפרסם דפי מידע ועוד כהנה וכהנה. אולם דבר לא נעשה, למרות מכתבים נזעמים של תושבי העיר לראש העירייה ובהם קבילות על ההזנחה הרבה.

דב תבורי, ראש העירייה (1989-1978) דחה את הביקורת ודיווח על מו"מ שהוא מקיים עם הנהלת יד יצחק בן-צבי בירושלים שיסייע לטפל בארכיון, אך למרבה הצער היוזמה הזו נכשלה. גם התביעה ליעד מבנה מתאים לארכיון נדחתה מסיבות תכנוניות-קונצפטואליות. [45] התוצאה היא שפרט לתחזוקה מינימלית ולניסיון לרתום את משאבי הארכיון לצרכי מערכת החינוך בעיר, לא זכה הארכיון לטיפוח ולטיפול הנדרשים. בשנת 1995 העבירה הגב' עליזה וורם את מיכלי הקרטון ובהם החומר ההיסטורי שארגן שי מן העירייה לחדר הארכיון בבית יד-לבנים ומאז הוא שם.[46] התעודות והמסמכים ההיסטוריים שהועברו לחדר הארכיון לא טופלו כנדרש והקיטלוג נעשה שלא עפ"י אמות מידה מדעיות.[47]

למרבה הצער, המודעות ההיסטורית של תושבי פתח תקוה, לא באה לידי ביטוי הולם ביחסם של פרנסיה לארכיון ההיסטורי. במשך השנים הוצעו אמנם הצעות חשובות אך הן לא הבשילו למעשים של ממש; האכסניה לא הייתה ראויה, התנאים לא עמדו בתקנים מקצועיים, לא הועסקו בו די בעלי מקצוע וההזנחה הייתה מנת חלקו. כתוצאה מכל אלה נעלמו מסמכים חשובים ואחרים נפגמו כמעט ללא סיכויי שיחזור.

חומר היסטורי רב הועבר במהלך השנים לארכיונים שונים כגון: גנזך המדינה, ארכיון החינוך היהודי באוניברסיטת תל-אביב (ארכיון חיון), מכון לבון, הארכיון הציוני המרכזי ובית הספרים הלאומי בירושלים (ארכיון א"ל פרומקין V.951).

בשנת 2003 חל מפנה משמעותי בתפיסת חשיבותו של הארכיון ההיסטורי ומאז הוא פועל  כארכיון כוללני – Total Archive – גישה הדוגלת בתיעוד הספקטרום הרחב ביותר של פעילות החברה היוצרת את החומר הארכיוני ובביטוי ערכיה. ארכיון כוללני משלב בתוכו תעודות רשמיות- מנהליות של גופים ומוסדות עם אוספים של אנשים ומשפחות (אוספים אישיים) וחומרי תיעוד לסוגיהם כגון: אוספי תצלומים, מפות, מודעות וכרזות, חפצים מוזיאליים, תיעוד בעל פה, סרטים, ספרים ועיתונים. כיום, הארכיון שומר, אוסף, מציג ומאפשר שימוש במידע (בחומר ארכיוני) האצור בו לקהל הרחב.

בין אוספיו: הארכיון המנהלי של הרשות המקומית פתח תקוה (ועד המושבה, המועצה, ארכיונים מנהליים של גופים ומוסדות אחרים שפעלו בעיר ובקרבתה): "בית האיכר" ו"בית נטע",[48] קיבוץ "גבעת השלושה", "האגודה למען החייל"; אוספים אישיים של ותיקי המושבה ומשפחותיהם. אוספי מפות ושרטוטים, כרזות ומודעות, ראיונות, ספרים ועיתונים. בארכיון שמורים אוספי צילומים של הצלמים בן נעם, אלחונס, שוויץ, זכריה שדה ואחרים, המתעדים ויזואלית את חיי המושבה והעיר על אירועיה ואנשיה. מן הראוי לציין את עבודתם של דוד גולדברג, חיה איכילוב וצבי גולדשטיין שאספו חומרים ותיעוד היסטורי מאת בני המייסדים וצאצאיהם וארגנו תיקים אישיים חשובים, כמו גם ארגונו של החומר שנצבר ב"בית האיכר" והועבר לארכיון ההיסטורי.[49]

עם המבט לעתיד

לטיפוחה של הגישה החדשה הזו תורמת הגב' דרורית גור-אריה שקיבלה עליה את האחריות לפיתוחו של הארכיון, והצליחה לשכנע את ראש העירייה מר יצחק (איציק) אוחיון וגורמים נוספים להכיר בחשיבותו וכתוצאה מכך החלה העירייה להשקיע משאבים כדי להתאימו לעידן המודרני, בגישה מקצועית ובשימוש בטכנולוגיות חדישות. כיום עוסקים בסידורם המקצועי וברישום מחודש ומעודכן של המסמכים הרבים, בארגון, קיטלוג ורישום אוספי הצילומים, הספרים ושאר הפריטים, במחשובם ובהכנתם לשימוש נגיש ונוח, וכבר עתה הם מהווים משאב חשוב ביותר למדריכי המוזיאון העירוני ולחוקרים. במקביל, נאספים מסמכים, צילומים ופריטים שונים שנשמרו במשפחות הוותיקים, והוגבר גם קצב הראיונות עם צאצאי ותיקי פתח תקוה.

לאחרונה (2004) נרתמה משפחת ירקוני לפיתוחו של הארכיון ההיסטורי בשימת דגש על שליחותו החינוכית. רות ירקוני ובניה עדי ויורם תרמו סכום ידוע לשיפורו של הארכיון ולהכשרתו למוסד מכובד ויעיל לחוקרים ולמתעניינים. הארכיון יוזם, שותף ואף אחראי לקיומם של ימי עיון אחת לשנה בנושאים שצביונם מקומי ולעתים בתחומים בעלי אופי ארצי.

קריאת הארכיון על שמו של עודד ירקוני ז"ל הוא ציון דרך בתולדות הארכיון והנצחה מכובדת לפעלו בשדה החינוך לחיבתו למושבתו פתח תקוה ולאהבת ארץ ישראל. זו גם ההזדמנות לציין את מסירותם של המנהלת הגב' גליה דובידזון, והעובדים נוני ירון, שרונה מישאל, חזי ראובני ונתי מלאכי, ואת האווירה הנעימה השוררת בו. ראויים לכל שבח מתנדבי הארכיון, גב' דבורה ברוכין, גב' חני גולדווסר, גב' יעל שהם, צבי (ויקי) קאופמן, גב' רוחה שפירא, ראובנה ודוד ליברמן, דוד רז, רותי לוינובסקי, עמוס שיפמן ודוד בן עזר (יקיר העיר לשנת 2006), שבזכותם הארכיון משמש כבר היום מוקד לימודי לסטודנטים לארכיבאות בעבודתם מעשית.

יש לקוות שמעתה ואילך תשודרג פעילותו של הארכיון והוא יצליח למצב את עצמו כגורם מרכזי ומקצועי בהנחלת תולדות פתח תקוה, אישיה, מוסדותיה וערכיה בקרב תלמידי העיר ואזרחיה, ומשאב רב השראה לא רק לחוקרי העבר, אלא גם לאלה הנושאים עיניהם לעתיד- בחינת שורשים וצמרות.

[1]  פ' נורה, "בין זיכרון להיסטוריה – על הבעיה של המקום", זמנים, רבעון להיסטוריה, 45 (קיץ 1993) אוניברסיטת תל-אביב, עמ' 5-19.

[2] Derrida Jacques, Archive fever: a Freudian impression, Chicago University 1998 ז'אק דרידה (תרגמה מצרפתית מ' בן נפתלי), מחלת הארכיב, רסלינג תל-אביב 2006. ראו בקצרה: גיש עמית, "למה משתוקק הארכיון", הארץ, 18.9.2006(גיליון לחג).  Foucault m.,L'archeologie du savoire, Paris 1971  מישל פוקו (תרגם מצרפתית אבנר להב), הארכיאולוגיה של הידע, תל-אביב 2005. יעוץ מדעי אלי שיינפלד.

[3] א' ביין, "על עתידו של עברנו – מצבם וגורלם של הארכיונים היהודיים בתפוצות ובארץ", ארכיון, 4 (תש"ן), עמ' 31-30.

[4] פ"א אלסברג, "מקומם של ארכיונים במערכת מידע ותיעוד", מסות ומחקרים בספרנות: מוגשים לקורט דוד וורמן במלאות לו שבעים וחמש שנה, ירושלים תשל"ו, עמ' 19.

[5] לראשונה נידב הברון 1000 פראנק לשנה להקמת בית מרקחת. "מקרב הארץ", הצבי, 3 (ז' בחשון תרמ"ו).

[6] י' ראב, התלם הראשון: זכרונות 1862-1930, נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב), מבוא מאת ג' קרסל אחרית דבר מאת אהוד בן עזר, ירושלים תשמ"ח, עמ' 115.

[7] בארכיון הציוני המרכזי (להלן, אצ"מ), שמורים פרוטוקולים של ועד הכורמים מן השנים תרנ"ח-תרנ"ט A9/155 . ועד כללי לכורמים, לפרדסנים ולשדות נוסד בי"ב בחשון תרנ"ט. ציטוט מהפרוטוקולים בספר היובל (תרפ"ט), עמ' תמד-תמו. הוועד לא דן בסכסוכים בין-אישיים, הללו נדונו בפני הרב המקומי או פקיד הברון; י' עצמון, היסטוריה בשר ודם: הציונות מנקודת ראותם של מנהיגי מושבת ראשונים, ירושלים תשס"ה, עמ' 48-47.

[8] פרוטוקול מישיבת המועצה והועד, מוצש"ק כ"א באייר תר"ף. ארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני [להלן, אפ"ת], 2.2c/6c. חברי ועדת היובל וסדור פנקס השתלשלות המושבה: שדרוביצקי, ב' סלמון, בנימין דיסקין, פרץ פסקל, וויניצקי, דינוביץ וב' גיסין. פרוטוקול ועד המושבה, אור ליום ג' כ"ג באייר תר"ף, אפ"ת, שם.

[9] ישיבת ועדת היובל, אור ליום כ"א בסיון תר"ף, אפ"ת, 2.30/4; ישיבת הועדה, מוצש"ק ט"ז מנחם אב תר"ף, שם, שם.

[10] יעקב פולסקין (פרייסלב, אוקראיינה 25.12.1886 – תל-אביב 4.10.1944). פועל נודד ושומר חקלאי בפתח תקוה ובגליל ששימש בתרס"ו עוזר לספרן בספריית הפועלים במושבה. בשנים 1914-1918 חי באמריקה וכתב מונוגרפיות שונות ביידיש, ובהן גם על ראשוני פתח תקוה, שתורגמו בידי יוסף לואידור ואחרים. ראו: חולמים ולוחמים: ציורים ורשימות מחייהם ופעולותיהם של יוצרי הישוב החדש בארץ-ישראל משנת תרל"א-תרפ"א (עם תמונות). כרך ראשון חלק א'-ב', יפו ארץ-ישראל תרפ"ב. (נדפס בדפוס איתן ושושני, המו"ל : ש"ז גיסין). המהדורה השנייה (תל-אביב תש"ו) שונתה בפרטים רבים מהראשונה. ראו גם: א' אוסטרובסקי, מול הניר, תל-אביב 1963, עמ' 184-181. הובא אצל מ' רייכר, התלם הארוך (לעיל), עמ' 39-38; ד' שידורסקי, "שורשיה של ספריית הפועלים הארצישראלית", קתדרה, 49 (תשרי תשמ"ט), עמ' 123. יערי-פולסקין שימש השראה לש"י עגנון בתיאורו את גורישקין בספרו "תמול שלשום". חיים באר, גם אהבתם גם שנאתם: ביאליק, ברנר, עגנון מערכות יחסים, תל-אביב 1992, עמ' 81.

[11] א' עזריה (בא כוחו של יערי-פולסקין) אל המועצה המקומית פתח תקוה, י"ז בסיון תרפ"ו. אפ"ת, 5-2/ז"כ (סימול קודם 13-3/ש).

[12] ספר היובל הראשון, למלאת חמשים שנה ליסוד פתח-תקוה תרל"ח-תרפ"ח, תל-אביב התרפ"ט, עמ' XXVII.

[13] ר' אהרנסון, "ארכיונים במוזיאונים היישוביים של המושבות הראשונות", עיונים בארכיונאות, 4 (ניסן תשס"ג), עמ' 27 ובו על חיסול הארכיון בחדרה (שם, עמ' 32, הערה 1) ובמקומות אחרים. נושא זה ראוי לבחינה יסודית.

[14] זיכרון דברים בין מרדכי סלומון ואהרון נחמני, י"ד באדר א' תרפ"ז, אפ"ת, 2.30/4. ראו: "במצור ובמצוק (מחיי וקורות פתח-תקוה בחזית המערכה)". רשימות יומן מאת מאן-דהוא. נדפס ב"הד העם" (תרפ"ד-תרפ"ה) ובספר היובל, עמ' תקיט-תקנד. ראו גם דוד גולדבלום, "בוררות בין ועד המושבה לבין ה' א' נחמני", דאר היום, 14.4.1927 ולפיו נחמני החזיר 500 דפים! תודה לזלמן חיימוב על ההפנייה. הפרוטוקולים השמורים באפ"ת הם מן השנים תרס"ג-תרס"ז ומשנת 1913 ואילך. יש לציין שבמשך שנות המלחמה התנהלו ישיבות הועד כסדרן ונרשמו פרוטוקולים.

[15]  ספר היובל, עמ' XXVIII.

[16]  ישיבת מועצת העיר מס' 124, 14.11.1943, אפ"ת.

[17]  ישיבת מועצת העיר מס' 160, 26.11.1944, אפ"ת. הוצעה גם הרחבת הועדה לספר היובל על פי מפתח מפלגתי. שם, ישיבה מיום 7.1.1945.

[18]  אוסף אישי של ליברכט (מעטפה מס' I א'), אפ"ת.

[19]  ישיבת מועצת העיר מספר 124 (לעיל, הערה 16).

[20]  ליברכט אל ספיר, 20.10.1948, אפ"ת, תיק ליברכט 22/ז"כ (סימול קודם: 12-6/ש); שם, 5.14/7

[21]  א' טרופה, ראשית, למלאת שבעים שנה לפתח-תקוה (תרל"ח-תש"ח), פתח-תקוה תש"ח-1948. בדבריו, "עם הקובץ", עמ' 11.

[22] א' טרופה, יסודות, לתולדות פתח-תקוה, פתח-תקוה תש"ט-1949, עמ' 17. טעה טרופה; התעודה הראשונה "תכנית הסכם לעבודה שתופית" פורסמה אצל א' דרויאנוב, כתבים לתולדות חבת-ציון וישוב ארץ-ישראל, ג, תל-אביב תרצ"ב, עמ' 286-285.

[23] ציוני, "תוצאות המהפכה", הצבי, 248 (כ"ח באלול תרס"ט), עמ' 2;  "בפתח=תקוה", האור, 23 (י"ג בחשון תרע"א). עפ"י גרסא אחרת חייב בנק אפ"ק את ועד המושבה בתרע"א להכין עותק נוסף שיישמר בכספת הבנק.

[24] ראו סיפורה של זהבה בן-דב (לבית שטמפר), "תעלומת הארגז בפרדס" (ללא מקום ושנת ההוצאה).

[25]  א' טרופה, יסודות, לתולדות פתח-תקוה, פתח-תקוה תש"ט-1949, עמ' 65-64.

[26]  ד' תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, דמויות ותמונות, א', תל-אביב 1947, עמ' 241.

[27]  ד' תדהר (לעיל), א', עמ' 195.

[28]  פורסמה בהבוקר, ט"ו באלול תשל"ד (ספטמבר 1973), ואת הדברים שהפיץ ימיני בעזרת תדהר, (לעיל). מכתבו שמור באפ"ת, 54-6/ז"כ.

[29]  משה חיים סלור אל ועד המושבה, כ"ט באייר תרע"ט, אפ"ת, 2.18 (סמול קודם 7-11/ש; צא-48/ז"כ).

[30]  ג. ק. [גצל קרסל], "להציל משכחה", פתח-תקוה, עתון העיריה, 3 (ניסן תשי"ב – אפריל 1952), עמ' 3; ב. א., "ספר היובל פתח-תקוה (עם קריאה ראשונה)", שם, 6, גיליון יובל ה-75 (חשון תשי"ד, אוקטובר 1953), עמ' 8.

[31] ז' יואלי, "דברי חתימה", ג' קרסל, אם המושבות פתח-תקוה, תרל"ח-תשי"ג 1953-1878, דברי פתיחה – ד. בן-גוריון, שבעים וחמש שנות חיים, עירית פתח-תקוה תשי"ג, עמ' 573.

אין להטמנת הארכיון כל רמז בספר היובל. שם צוין שוועד המושבה הוכרח לאבד בעצם ידו את הארכיון שלו. כן הובהר שחלק מן הארכיון נלקח ע"י א' נחמני והוא נשמר אצלו עד לכיבוש הבריטי. "להוצאת ספר היובל", עמ' xxvii. ד' אופיר בספרו, אכר בפתח תקוה, הקדמה, עמ' ו' כותב שנקבר בפרדס. ניסיונותיהם של ג' קרסל ויהושע בן-אריה למצאו לא העלו דבר. הגב' אליה שחור (בתו של יוסף ספיר) שנדרשה לארכיון בשנות ה-70 פנתה אל קרסל, אל שארי משפחת יערי-פולסקין, אל שלמה וולפברג ואל ברוך אורן ולא העלתה דבר. אליה שחור, "תמורות חברתיות וכיוונים בהנהגה הפנימית בפתח-תקוה מראשיתה ועד תום מלחמת העולם הראשונה", חיבור לקבלת התואר מוסמך, אוניברסיטת תל-אביב, מרץ 1977, עמ' 10-8. החומר שעמד לרשותה בארכיון בבית יד לבנים הוא מהשנים תרע"ו ועד סוף המלחמה. היא הסיקה (בטעות?) שהמסמכים נלקחו ע"י כותבי קורות המושבה ולא הוחזרו.

[32] ד' אברהמי אל מקס וולפסון, מזכיר העיר, כ"ה באב תשי"ד, 24.8.1954. אפ"ת, תיק מועצה/פרוטוקולים מזכירות 1957-1956.

[33]  ג' קרסל, "ארכיון עירוני לתולדת המושבות הראשונות (הצעה)", פתח-תקוה, עתון העיריה, 8 (אדר תשט"ו-מרס 1955), עמ' 12.

[34]  פרוטוקול מס' 137 מישיבת מועצת העיריה השלישית, יום א' ג' בכסלו תשט"ו, 28.11.1954, סניף [צ"ל] סעיף 5, החלטה מס. 207,  אפ"ת.

[35] ד' אברהמי אל רשיש, 5.7.1956, רשיש אל אברהמי שם. אפ"ת, תיק מועצה/פרוטוקולים מזכירות 1957-1956.

[36] מ' וולפסון אל ז' מליון, סמנכ"ל למינהל במשרד הפנים ירושלים, י' באב תשט"ז, 18.7.1956, תיק מועצה/מזכירות 1957-1956.

[37] כנראה בעקבות "חוק הארכיונים – תשט"ו, 1955". חוק זה הוחל תחילה על ארבע רשויות: ירושלים, תל-אביב חיפה ופתח תקוה. מ' מוסק, "בניית התשתית לארכיונים של הרשויות המקומיות", עיונים בארכיונאות, 4 (ניסן תשס"ג), עמ' 35. אני מודה לשמואל שי על המידע שמסר לי בשיחתנו בביתו.

[38]  דבר, 15.12.1964, עמ' 6. השוו: ש' גינוסר, "הנגלה והנסתר בגנזך המדינה", דבר, 24.4.1966.

[39]  החלטת מועצת העיר על הקמת ביתן גדול לזכר המייסדים ביד לבנים, דבר, 2.6.1958, עמ' 4;  ש' קריינוק, "תוכניות הרחבה וטכסים לציון עשור לבית 'יד לבנים' בפתח-תקוה", הארץ, 14.4.1963. את אבן הפינה לבית יד לבנים ירה פנחס רשיש בשנת 1951 בעקבות פנייתו של בן גוריון לייסד בית הנצחה לחללי המערכה. בתחילה הכיל הבית חדר הנצחה ומוזיאון לאמנות ורק מאוחר יותר החלו בהנצחת המושבה ובתיעוד מסמכים. ז' רב-נוף, "מפעל-הנצחה הצמיח מוזיאון לתפארת (26 שנה ל'יד לבנים' בפתח-תקוה)", דבר, 14.5.1976.

[40]  משפחת ישראלית מסרה חלקים מארכיונו האישי של א"ל פרומקין, ובהם ספריו האישיים  וחיבורה, של בתו חנה-לאה סגל בכתב יד (אפ"ת, a6 (5.5a/6a ), אך חומר רב יחסית כולל חיבוריו ותכתובתו שמור בבית הספרים הלאומי בירושלים, במחלקה לכתבי-יד (סימנו: V.951); ארכיונו של דוד חיון שמור בארכיון החינוך היהודי באוניברסיטת תל-אביב. משפחות שטמפר, ליפשיץ, בן עזר (ראב), ליברכט, סלומון ואחרות תרמו מסמכים רבים לארכיון במהלך השנים וחלקם שמור עד היום במדור מסמכי יסוד. בארכיון שמורים מסמכים וקטעי עיתונים משל אהרון נחמני, יוסף תמיר (קבנצל) ועוד רבים.

[41]  פרוטוקול מועצת העיר מס' 80, 7.9.1958, אפ"ת, 8–79 ז"כ, עמ' 358; ברוך אורן, "בית 'יד-לבנים' בפתח-תקוה", דו"ח (במכונת כתיבה), ללא תאריך, אפ"ת, תיק מועצה/פרוטוקולים מזכירות 1957-1956.

[42] שמואל שי אל מרדכי מרמר, 26.6.1981. החומר סודר ע"י האקדמיה למדעים בירושלים. הרישום נעשה תחת הסימול הכללי ש' שניתן כנראה ע"י שמואל שי. שרשימותיו מצורפות.

[43] הזמנה לישיבה, 11.5.1982 שמורה בקלסר התוכנית באפ"ת. מרדכי מרמר, מנהל בית יד-לבנים ושמואל שי, מנהל המזכירות אל דב תבורי, ראש העירייה, כ"ה בחשון תשמ"ב, , 22.11.1981 .

[44] ד' הורביץ, מזכיר העיר אל מ' מרמר, 6.6.1982. אפ"ת, תיק מועצה/פרוטוקולים מזכירות 1957-1956.

[45]  עירית פתח תקוה, ישיבת מועצה מס' 57 (מן המנין), 13.12.1987, סעיף 5. עמ' 22 ואילך.

[46]  כשהודיע על פרישה ב-1995. שיחה עם מר שמואל שי (28.4.2005).

[47]  כך כנראה שובש סימול התיקים מ-ז"ר ל-ז"כ.

[48] "בית נטע (הרפז), מרכז לתולדות כיבוש העבודה; מוזיאון ובית אולפנא ליידע הישוב ותנועת העבודה מייסודם של המרכז החקלאי ומועצת פועלי פתח תקוה". "בית האיכר" כולל את מסמכי המועצה הכפרית והועד החקלאי על גלגוליו השונים מ-1929. ראו: "דפדוף בארכיון הועד החקלאי בפ"ת", אפ"ת, מיכל 1.7 , תיק 12, מסמך 7.

[49] דוד גולדברג, זכרונות איש פתח תקוה, ירושלים 1992, עמ' 110-109.

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, ארכיון, ארכיונאות, מתוך הארכיון, פיק"א, ראשי העיר, ראשית המושבה, שלטון עות'מני | עם התגים , , | כתיבת תגובה

גן הנשיא, גן הקופים, גן אימהות ותינוקות, גן רוטשילד

הגן נמצא באחד המקומות הגבוהים בפתח-תקוה פינת רחוב רוטשילד ורחוב חיים כהן. בימי מאורעות תרפ"א הייתה במקום נקודת תצפית לכיוון דרום המושבה. בפי ילדי המושבה נקרא הגן "גן הקופים".

נטיעת עצי הגן וגידור שטחו החלה בשנת 1933 עם הקמת "וועדת-הגנים". הגן נפתח לציבור ב-1942.

גן הנשיא בראשיתו, שנה וצלם לא ידועים

ראו כתבה שהתפרסמה בעיתון "חרות" (חרות: 8.10.1953 המשקיף: 3.8.1942)

"ב-2.8.1942  בשעה 6.30 אחה"צ נערכה חגיגה של פתיחת הגן העירוני החדש בפתח-תקוה ,בהשתתפות חברי מועצת העירייה, מושל המחוז מר קרוסבי ותזמורת מכבי אבשלום.

הגן נמצא במקום יפה ברחוב רוטשילד פינת חיים כהן. נטיעת הגן החלה עוד לפני 9 שנים על ידי אותה ועדת גנים הממשיכה במלאכתה באותם הימים. בתקופה זו התפתח הגן יפה מאוד. לאחרונה הוכנסו בגן שכלולים יפים על ידי הגנן האמן מר יהלום. עם גמר החגיגה יימסר הגן החדש לרשות הציבור".

בשנת 1953 במלאות לפתח-תקוה  75 שנה. נערכו טכסים רבים בעיר. ובין השאר נערך טכס לרגל ביקורו בעיר של נשיא המדינה יצחק בן צבי ורעייתו. מועצת העיר הכינה סיור לנשיא במקומות חשובים בעיר. בין המקומות היה גם הגן. כשהובא הנשיא ל"גן-רוטשילד" הוכנה לו הפתעה הנהלת העירייה החליטה לקרוא לגן בשם "גן-הנשיא ע"ש הנשיא יצחק בן צבי".

טקס חנוכת גן הנשיא ע"ש הנשיא יצחק בן צבי,

הגברת שושנה ישראלית חברת מועצת העירייה, אם ששכלה את שני בניה במלחמת העצמאות (האחים ישראלית אריה ויעקב ישראלית) נתכבדה בהסרת הלוט. אולם להפתעת כולם סרב  הנשיא ותבע מהעירייה לשנות את ההחלטה ולהסתפק בשם גן-הנשיאים" לכל נשיאי ישראל ולא רק על שמו.

מנהלי העירייה פעלו מהר לשנות את השלט ואת שם הגן אך לאחר פטירתו של יצחק בן צבי חזר הגן וקיבל את שם הנשיא בן-צבי. הנשיא בדברי ברכתו לפתח-תקוה אמר בין השאר: "בפתח-תקוה נתגלו ביהודי החדש התכונות של "הקול קול יעקב" וגם "הידיים ידי יעקב" ומשום כך זכינו למה שזכינו..".

כתב זלמן חיימוב

ערכה נוני ירון

 

חנוכת גן,1953
ישארל פינברג, אל"מ כרמל, הנשיא בן צבי, פנחס רשיש ורעייתו חדוה

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, אנדרטאות, רפורטג'ות מתוך הארכיון | עם התגים , | כתיבת תגובה