פתח תקווה- ממושבה לעיר

פתח-תקווה ממושבה לעיר (1940-1934)
ד"ר אמנון מעבי

במרץ 1937 הועלתה המושבה למעמד של עיר ואם בארץ-ישראל, בתוקף רצונו של הריבון והוא שלטון המנדט הבריטי.
מדוע נבחר עיתוי זה, שהרי לא חלפו אלא 16 שנים מההחלטה להפוך את פתח-תקווה למושבה על ידי שלטון המנדט הבריטי (ובמאמר מוסגר מומש רק בחלוף שנתיים) והמִנְהַל במושבה היה סביר.
אין בכוונת מאמר זה להרחיב את היריעה הפוליטית, המדינית, הביטחונית והכלכלית בעת ההיא אלא רק אם אדרש לכך לשם הבהרת הנושא. ואולם אין אני פטור מלציין כי הנהגת הבריטים בארץ-ישראל קיבלו מנדט מהמעצמות וממדינות "חבר העמים" דאז לייצב את השלטון כאן ולהכין את שני העמים היושבים בציון – היהודים והערבים למִנְהַל עצמי ועצמאי ובאשר ליהודים כרוח "הצהרת בלפור" מנובמבר 1917. ואולם בבחינת מעשי שלטון המנדט הבריטי ייאמר מיד כי מדיניות "האיזון הקדוש" בין יהודים וערבים בארץ-ישראל נטה לטובת ערביי הארץ.

מסמך המתאר את השתלשלות התהליך של הפיכת המושבה פתח תקוה לעיר, פריט 008.003-323

משנת 1920 ואילך הוקמו מוסדות "ממלכתיים" ואחרים ע"י הבריטים כדי לקדם שאיפת יהודי הארץ שבא לידי ביטוי בהקמת מוסדות "כנסת ישראל" ו"הוועד הלאומי", הרבנות הראשית, מיסוד מערכות החינוך, הדת, והכלכלה כולל פיננסי. בשנת 1921 הועלו ראשון-לציון, חדרה, רחובות ופתח-תקווה למעמד של מושבה בהנחיית נציבי המחוזות של שלטון המנדט. פתח-תקווה תפקדה באופן סביר ונוהלה ע"י ועד המושבה בן 15 חברים אשר ייצגו סיעות סקטוריאליות במושבה. הבחירות נערכו מדי שנתיים ובסופן היו בוחרים חברי המועצה את יו"ר מועצת המושבה, ובשנת 1934 היה זה שלמה שטמפפר אשר ייצג את סיעת "הגוש האזרחי" כיו"ר מועצת המושבה החמישי.
בסתיו שנת 1934 פורסמה "פקודת העיריות" ע"י שלטון המנדט הבריטי; כחלק מרה-ארגון מוניציפלי בארץ-ישראל (פלשתינה) שהחליף את "חוק העיריות" העות'מאני (1877). זאת לאור ביקורת שהושמעה בוועדת החקירה של ממשלת בריטניה לאחר מאורעות תרפ"ט ופרסום גזרות "הספר הלבן" השני ע"י הלורד פאספילד (אוקטובר 1930) ובו ניחתו גזרות נוספות על יהודי היישוב בתחומי ההגירה, ההתיישבות וארגונית.
יש לזכור, כי בשנה זו היו בארץ-ישראל שמונה רשויות עירוניות ערביות (חברון, שכם, ירושלים, חיפה, עזה ועוד) ורק אחת יהודית – תל-אביב! לדעת שלטון המנדט הייתה פתח-תקווה ראויה מבין כל המושבות לעלות למעמד של עיר בשל עמידתה בקריטריונים מבחינת גודל אוכלוסין, תחום המושבה, התנהלותה, פוטנציאל לשגשוג ועוד; וזאת בשונה ליתר המושבות היהודיות בארץ-ישראל.
מועצת המושבה במאי 1934 פנתה למושל המחוז בבקשה לקביעת מועד לבחירות למועצת המושבה השישית ולאישור מינוי ועדת בחירות, ובקשה זו – נפלה בידי הבריטים כפרי בשל. מושל המחוז השיב לבקשה זו ביוני 1934 כי הוא מעוניין בהעלאת מעמדה של המועצה לעירייה ובתגובה למכתב המושל ביקשה המועצה 5 עותקי "פקודת העיריות" לשם דיון בנושא בישיבת מועצת המושבה הקרובה. אכן התקיימה ישיבה של מועצת המושבה אשר השיבה רשמית למושל ב-10 ביולי 1934 כי לאור סיום מועד כהונתה החוקי – הדיון בנושא יידחה לאחר הבחירות למועצת המושבה וביקשה מהמושל להחיש את אישור מינוי ועדת בחירות למועצה השישית כדי לקדם את נושא השדרוג… . תשובה זו הסתירה חילוקי דעות במועצה בין המצדדים למתנגדים למהלך מסיבות שונות.
הבה ונראה מה היו יחסי הכוחות במועצת המושבה וראשית הרכבה לפי סיעות:
א. הגוש האזרחי: (2) יו"ר –שטמפפר שלמה , מהרש"ק יוסף;
ב. האיכרים: (1) סגן- איכילוב משה;
ג. החקלאים: (3) אשרוב חנניה, ליכטנשטיין ראובן, גיסין אפרים/קרמר צבי;
ד. מועצת הפועלים: (5) בילנסקי ישעיהו, גרבובסקי מאיר, דובדבני יחיאל, חנליס חיים, טרופה אליעזר;
ה. הרביזיוניסטים: (1) בן-חורין (גינזבורג) משה;
ו. החרדים: (1) מונק אליהו;
ז. הסוחרים: (1)מנביץ צבי;
ח. האזרחים הצעירים: (1) איכילוב עזרא.
ואולם, לאור בחינת הפרוטוקולים של הישיבות ניתן לקבוע כי לא הייתה קואליציה ואופוזיציה ברורה במועצת המושבה וההצבעות בישיבות היו לפי האינטרסים של הסיעות ושולחיהם לגבי הנושא אשר היה בסדר היום.
חילוקי הדעות במועצה קיבלו את ביטוין בעמדות הרשומות מטה:
א. סיעות ה"גוש האזרחי" (כולל איכרים, סוחרים, חקלאים, אזרחים צעירים ובסך הכול – שמונה חברים מתוך חמישה עשר) התנגדו להכללת השטח החקלאי בתחום השיפוט העירוני מחשש למיסוי גבוה; סירבו להרחיב את גבולות תחום השיפוט לשכונות/מושבים סמוכים ורצו להבטיח שלבעלי הקניין תהא זכות הצבעה.
ב. סיעת הפועלים רצתה להרחיב את גבולות תחום השיפוט כדי להרחיב את מעגל תומכיהם וכן ביקשו להותיר את ה-"צאנז" (מס/רף רכוש המקנה זכות בחירה) בסכום שווה לכל נפש.
ג. סיעת הרוויזיוניסטים תמכה בעמדת "הגוש האזרחי" אך ביקשה לשלול כוונת השלטונות לממש את הקמת "המועצה המחוקקת" (כחלק מגזרות "הספר הלבן" השני, מחשש לרוב ערבי).
ד. סיעת החרדים תמכה בעמדת "הגוש האזרחי" אך מטעמים דתיים וביקשה לוודא אי מתן זכות בחירה לנשים לכשתוכרז לעיר.
למעשה, הרוב במועצה להעלאת מעמד המושבה לעיר היה מוצק והוויכוחים בין חברי המועצה רק דחו את "הקץ". יתירה מזו, אף אם היה רוב במועצה נגד העלאתה מעמדה לעיר ושלטון המנדט הבריטי היה מתעקש – לא הייתה כל אפשרות יורידית להתנגד לכך כי שלטון המנדט היה הריבון בארץ-ישראל.
ואכן מושל המחוז הבריטי לא הרפה ופנה בעל פה ב-1 באוגוסט לראש מועצת המושבה שטמפפר והודיעו כי התשובה אינה מקובלת ומבקש עמדת המועצה כן או לאו להצעתו להעלאת מעמד פ"ת. מועצת המושבה מחליטה בישיבתה ב-2 באוגוסט 1934 להשיב למושל "שהמועצה לא מסכימה ברגע זה להעלות לדרגת עיריה". מושל המחוז לא הרפה וביקש שוב והפעם במסמך ב-17 ספטמבר, לשקול את הנושא בחיוב בישיבת המועצה שתיערך באותו יום. "הוועד הלאומי" או "אספת הנבחרים" אף לא היו בנושא בדעה מייעצת אלא – מתעדכנת, כאשר בקשת המועצה לאישור קיום בחירות למועצת המושה לא ניתנה.
בסופו של דבר, מועצת העירייה בישיבתה ב-17 בספטמבר (ח' תשרי תרצ"ה) הודיעה על הסכמתה להעלאת מעמדה לעירייה (ברוב 7:8) בנוסח כדלקמן:
"המועצה המקומית מחליטה בחיוב על הצעת הממשלה להעלות את פ"ת […] ומסכימה בפרינציפ שהאדמות החקלאיות לא תכללנה באיזור השיפוט של העיריה, ועוד בתנאי […] שירשם (בפסקה ה' לגבי בעלי זכות בחירה – א"מ) ששילם ע'ח מסים שמגיע ממנו בעד תקופה של 12 חדש […] עד לבחירות סכום של אחת לא"י […]" (פרוטוקול הישיבה, באדיבות הארכיון לתולדות פ"ת). מיותר לומר, כי עמדת "הגוש האזרחי" ותומכיה במועצה היא שהכתיבה את מהלך זה ואת הנוסח הרשום לעיל למגינת ליבה של סיעת הפועלים. כאשר סיעות הרוויזיוניסטים והחרדים לא קיבלו את מבוקשן.
בעת ההיא מנתה המושבה פ"ת: 13 אלף נפשות לערך, שטחה: 27,00 דונם מזה 23.6 אלף ד' חקלאי ואספקת חשמל ומים סדירים למרב הבתים. ובאם נוסיף את מושב עין-גנים: מאתיים נפשות לערך ו-1,500 ד' מזה 1,400 ד' חקלאי ומושב מחנה-יהודה (כולל תתי-שכונות נלוות): 1,500 נפשות ו-110 דונם; נקבל ככ-15 אלף נפשות וכ-4,000 דונם עירוני (לא כולל 26 אלף ד' לערך חקלאי). סאגת שדרוג מעמדה לעיר של פתח-תקווה לא תמה שכן מספטמבר 1934 היו דיונים נוספים, וועדות שונות אשר דנו בסוגיות השנויות במחלוקת בין חברי המועצה ובין המועצה לנציגי המושל הבריטי [גבולות העיר, חוקה חדשה לשני תחומי השיפוט העירוני והכפרי/חקלאי, גובה דמי ההשתתפות (הצאנז) בבחירות, מי זכאי לבחור ועוד], והדיונים היו יגעים, מייגעים ונמשכו גם במהלך השנים 1935 ו-1936, על אף מאמצי הבריטים לסיימן.
סבלנותם של הבריטים פקעה בתחילת 1937 עת בתחילת חודש מרץ הודיע קצין המושבות קופרמן ליו"ר המועצה שטמפפר על כוונת הממשל המנדטורי להכריז על פתח-תקווה כעיר. ואכן ב-25 במרץ 1937 הופיעה בעיתון הרשמי (רשומות) של ממשלת בריטניה בא"י THE PALESTINE GAZETTE ההכרזה בת 4 עמודים חתומה מה-17 במרץ. בנוסח הכרזה פורסמו, בין היתר :
א. הרכב מועצת העירייה יישמר כפי שהיה;
ב. כפיפות ל"פקודת העיריות" בדומה לעיריית ת"א העיר העברית היחידה;
ג. החלטות מועצת המושבה הנוגעות לעתיד מחייבות אישור מחדש של מועצת העירייה ובכלל זה המיסוי העירוני;
ד. הועברו מספרי הגושים של בניין עיר הכלולים בתחום השיפוט העירוני אשר כללו גם את תחומי המושבים עין-גנים ומחנה-יהודה הסמוכים;
ה. נקבע כי הזכות לבחור ולהיבחר ניתנה גם לנשים ושהבחירות למועצת העירייה הראשונה תהא לא יאוחר מ-15 חודשים לאחר ההכרזה;

ו. אין התייחסות בהכרזה למועצה כפרית בשל אי-שיוכה לתחום השיפוט העירוני.
ההכרזה לוותה בטקסים שונים וקבלת ברכות מכל רחבי היישוב היהודי ומוסדותיו "הממלכתיים", דיווח חגיגי גורף בכלל העיתונים בעברית וביידיש, אך היה צורך של חברי המועצה לגשת אל משימת היישום.
בפועל הוקמו שתי "מועצות" האחת עירונית בראשותו של שלמה שטמפפר החולשת על 5,000 דונם וכפרית בראשותו של אפרים גיסין בת 33,000 דונם. כאשר סוגיית הממשק ביניהן (המועצה העירונית והכפרית) לא נפתרה לחלוטין והנושא לובן בישיבת מועצה ב-21 ביוני 1937.
העירייה הזמנית התאימה את חוקי העזר הרלוונטיים בתחומי בנין עיר, רישוי עסקים, מיסוי וכיו"ב בהתאם לנוסח ההכרזה.
המושב מחנה-יהודה סופח רשמית בישיבת מועצה ב-30 ביוני 1937 לאחר "משא ומתן" בין המועצה לחברי ועד המושב ואילו המושב עין-גנים סופח רשמית ב-1 באוגוסט 1939 לקראת הבחירות הראשונות למועצת העירייה.
הבחירות למועצת העירייה הראשונה נערכו ביולי 1940 (נדחה מדצמבר 1939 אך שלוש שנים והותר מאז ההכרזה) בה נבחר יוסף ספיר כראש העירייה הנבחר הראשון לפ"ת.
לסיכום: הממשל הבריטי היה הריבון – ברצונו היה מאשר תקציב שנתי, תכניות בינוי, רישוי עסקים, מתן ערבות להלוואות וכו' וברצונו היה דוחה. מכאן ששדרוג מעמדה של פ"ת היה רק שאלה של זמן שכן זה בסמכותו הבלבדית של הנציב העליון ולא של מועצת המושבה!
ב. ההחלטות שנתקבלו אז במועצת המושבה היו בהתאם ליחסי הכוחות הפוליטיים בה בהקשר לגבולות, לזכות בחירה וסכום ה-"צאנז".
ג. הקמת שתי מועצות חופפות (עירונית וכפרית) בפתח-תקווה היו לרועץ וגרמו לבעיות מנהליות רבות שכן לדוגמה: תשתיות העיר היו באזור הכפרי וחלק מהן עברו בה לת"א והן היו תלויים זה בזה באינטרסים צולבים ולא פעם מנוגדים.
ד. שדרוג מעמדה של פ"ת לעיר הביא לתנופת פיתוח באזורי התעשייה לצד חקלאות איתנה והיוו מנוף לפיתוח עתידי לעיר במרכז הארץ כמקדמה בהשוואה למושבות האחרות.

ד"ר מעבי הוא מידידי הארכיון, אנחנו מודים לו מאוד על ידידות זו.                                                    בין שלל הפעילויות הרבות, ד"ר מעבי בן שכונת מחנה יהודה חוקר את תולדות יהדות תימן. פעיל באגודה לטיפוח חברה ותרבות – מורשת יהודי תימן                                                                                      חתן פרס שבזי לשנת תשע"ז, איש ציבור בעיר ופקיד בכיר לשעבר בעיריית פתח תקוה                      כתב ספרים רבים הקשורים ליהדות תימון ושכונת ילדותו מחנה יהודה: (רשימה חלקית)

מחנה יהודה : ממושב לשכונה (1913 – 1937)

מציאות כואבת – סיפור קליטתם של עולי תימן בתקופת המנדט בהתיישבות החקלאית בארץ ישראל

מחנה יהודה ושעריה : פתח תקווה 1937-1970

מושב מחנה יהודה פ"ת יובל המאה של המתיישבים הראשונים

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה ראשית המושבה | עם התגים | כתיבת תגובה

איך נפלו גיבורים תחת מכבשי הנדלן

אוקְזיון..אוקְזיון.. מוכרים היסטוריה בפרוטות                                                                                     איך קרה שבפתח תקוה לא נשמרו בתים היסטוריים? איך לא חשבו על שימורם לשנים הבאות. לפניכם קטעים מיתוך הפרוטוקולים של מועצת העיר אותם ליקט ואסף זלמן חיימוב בהם נדונו ונחרצו גורלם של מיבני ציבור היסטוריים. מה הייתה דעתם של פרנסי העיר ומה חשבו אנשי האופוזיציה בעניין הזיכרון לדורות הבאים? ראו את אופי הדיון במועצה. ניתן לקרוא ולראות את מכבש הלחצים שהפעיל רשיש, ראש העיר, שלעיתים קובע ומחליט ללא דיון עם מומחים מקצועיים. איפה קולות הקואלציה, חבריו למפלגה, שחוששים למעמדם ואינם יוצאים נגדו. היחידים שמביעים את דעתם העצמאית לרוב הינם חברי האופוזיציה אך המבנה הפוליטי אינו מותיר להם יכולת עשייה, ההחלטה והשפעה. היש חדש תחת השמש?

עם הקמת המדינה נותרו בפתח-תקווה מספר מבנים היסטוריים שהיו ברשות הציבור במלואם או בחלקם. בין המבנים היו: בית הספר פיק"א, בניין עיריית פתח-תקווה הישן ברחוב מונטיפיורי, בית אברהם שפירא, בית הכנסת הגדול, בניין בית הספר נצח-ישראל לבנות, גן-העיר (כיום "כיכר המייסדים") בו  הייתה באר המים ההיסטורית שהייתה ביטוי לחדשנות וחלוציות של פתח תקוה. זהו המבנה הראשון שהקימו מייסדי המושבה. בניית הבאר על ידי המייסדים היה ציון דרך במעבר להתיישבות ולחקלאות בארץ-ישראל.

בבחירות 1950 נבחר לראשונה בפ"ת לראשות העיר נציג מפלגות הפועלים פנחס רשיש. מדיניותו, מעשיו ותוכניותיו של רשיש הזכירו שורה משיר האינטרנציונל: "עולם ישן עדי היסוד נחריבה".

ברוח זו החל דיון לגבי עתידם של מספר בנינים ישנים הקשורים להיסטוריה של העיר. הקו המוביל אותו ניתן לקרוא מדיונים בפרוטוקולים של מועצת העיר והתייחסותו של ראש העיר אליהם הייתה כאל בתי מגורים מטים לנפול. הדיונים נסבו אודות הרווח הכלכלי אותו תפיק העירייה מהעובדה שהם יהרסו ותחתם יבנו מבנים חדשים. בין הייתר פונו מאות משפחות מבתים שהוכרזו כ"מטים לנפול" ושוכנו בבניינים חדשים, חלקם רכשו את הדירה החדשה. אלו שלא יכלו לשלם התגוררו  בשכירות נמוכה והדירות נותרו ברשות העירייה. לא הייתה כל התייחסות לחשיבותם ההיסטורית.

במקביל לפעילות של רשיש בעניני דיור ההתייחסות למבנים ההיסטוריים וחזות העיר, פעל רשיש רבות להנצחת שמה של ומייסדיה. הוקם הארכיון עירוני, החל מפעל הזיכרון למייסיד המושבה "זכר ראשונים", נעשו נסיונות להביא לידי הכרה בפעילותם של אברהם שפירא ומשה ראב  כחלק מחלוצי היישוב.[1]

בית ספר פיק"א, שנה וצלם לא ידועים. נתרם לארכיון על ידי חוה צדקה ספרנית בית הספר

שני מבנים בעלי חשיבות היססטורית מצאו את עצמם על שולחן הדיונים של המועצה: בניין העירייה הישן, ובית ספר פיק"א ההיסטורי. עתידם של שני המבנים באותם ימים היה קשור אחד בשני.

רשיש פעל לבניית בית עירייה חדש ומודרני מצב שהותיר את בניין העירייה הישן ההיסטורי (ברחוב מונטיפיורי) ללא שימוש. פיתוח מערכת החינוך בעיר ובניית בית-הספר החדש פיק"א השאירו את בניין בית הספר פיק"א הישן שומם ומוזנח.                                                                    ההתייחסות  לבניין ביה"ס פיק"א הישן כאל נדל"ן החלה עוד בימי ראש העיר ספיר. הוא ביקש להקים את בית העיריה החדש על מגרש פיק"א (כמובן שזה חייב את הריסת בניין בית הספר הישן) לצרף אליו את המגרש הנושק לו (מגרש יונה דינוביץ). גם ראש העיר ספיר לא ייחס חשיבות להיסטוריה של הבניין.

ישיבת מועצה 6.11.1949 הנושא: מגרש לבניית בית העירייה החדש.

"קיימת הצעה לרכוש את מגרשו של דינוביץ ויחד עם המגרש של ביה"ס פיק"א. תתקבל חלקה בת 6 דונם. רשיש: זאת הצעה לא מעשית ויקרה. מציע לחזור למגרש שהוצע בראשונה במגרש שפיגל.  אלפרוביץ (מהנדס העיר): במגרש שפיגל נוכל לקבל מגרש ללא תשלום נצטרך להפקיע מגרש עבור בניין בית-משפט וכן מגרש ציבורי. סה"כ השטח יגיע ל- 17 דונם עבור העירייה 16 דונם מוכן שפיגל למסור לעירייה תוך הצבת תנאים מסוימים. אשר נוכל לקבלם. יחסרו למטרות שצוינו רק 3 דונם.                                                                                                                                                                             יוספסברג (ח"מ): פ"ת הופכת לעיר גדולה לנגד עינינו ובית העירייה חייב להיבנות במקום שיאפשר את הרחבתו בעתיד.                                                                                                                          איכילוב (ח"מ): מציע ברח' רוטשילד כי המקום יפה ומפותח.                                                       

שוולב (ח"מ): בעד מגרש שפיגל שבנוסף צריך לפתחו ולהקים בו גן ציבורי.                                אלפרוביץ( מהנדס העיר): מרבית המומחים בעד מגרש שפיגל.                                                            רשיש (ח"מ): בלי סנטימנטים יש לשמוע למומחים. והם קבעו את מגרש שפיגל.                                    ספיר (ראש העיר): פ"ת לא תוכל  לעבור את המספר של 100.000 תושבים כי המדינה אינה רוצה בריכוז אוכלוסייה גדולה במקום אחד. בעד רוטשילד כי זה מקום יפה. קל להגיע. ואין צורך לרכז בבניין העירייה ספריה, בית משפט, בית עם וכד' שיכולים בביתים נפרדים ובמקומות שונים. ספיר מדגיש שאינו רוצה לוותר על מגרש שפיגל ומציע להקים עליו מבנים ציבוריים כדי לא להפסיד את השטח. והעירייה לדעתו צריכה להיבנות ברוטשילד. הכניסה מחוץ לעיר למגרש שפיגל דרך רחוב בר-כוכבא נראית נורא מכוערת."

בית הוועד, שנות ה- 30, צלם בן נעם ניסן

ישיבת מועצה  23.12.1956 

"שיפטן (ח"מ): בדבר מכירת פיק"א הישן, אף הצעת רכישה לא הגיעה. לדבריו יש להרחיב המדרכות ברח' ביל"ו (בגלל הילדים ההולכים וחוזרים מביה"ס). ואם הדיירים לא יסכימו מרצונם. תוריד העירייה בכוח את הגדרות."

 ישיבת מועצה.16.6.1957

"פיינברג (ראש עיר בפועל) מוסר: שטח פיק"א הישן הוא 2.2 דונם מתוכו מכרה העירייה 1.4 דונם המועצה מאשרת.[4]  הפיתרון לביה"ס פיק"א נמצא בהשכרתו לתקופה ארוכה למשרד ממשלתי."

ישיבת מועצה 30.3.1958

מאושר חוזה עם ממשלת ישראל בדבר השכרת משרדים ללשכת רישום קרקעות (טאבו) בבית ספר פיק"א הישן. בסך 120 ל"י לחודש.

עם פינוי משרדי הטאבו מבניין ביה"ס פיק"א. נותר הבית בשיממונו. במשך השנים מספר ראשי עיר הכריזו עליו כמיועד להקמת מוזיאון עירוני. שלט עירוני גדול הכריז על כך במשך שנים. אחר הייתה תוכנית להפכו למוזיאון לתולדות בפתח תקוה והחינוך בה. לבניין הוכן תיק תיעוד ושימור מחמיר. נכון לעכשיו הבניין מחכה לשימורו וייעודו.

גורלו של בית אברהם שפירא

שפירא בחוכמתו הרבה הבטיח את הישרדות ביתו לשנים רבות. הוא העניק (תרם) את הבניין לעיריית פתח-תקווה תוך חתימה על חוזה לייעודו של הבניין.

ישיבת הנהלה 2.4.1957  הנושא: בית אברהם שפירא

"רשיש: מוסר כי אברהם שפירא מוכן לרשום את ביתו ברח' הרצל 20 על שם העירייה. בתנאים הבאים: 1. להפוך חדר אחד בבית למוזיאום ע"ש אברהם שפירא. שיכלול את הנשק, התמונות וכו'. 2. תמורה לאחת הנכדות שלו שיש לה חצי זכות ירושה בבית. 3. תמיכה בהחזקת הבן האילם לאחר מותו של אברהם שפירא.

רשיש: בחלק מהבית נוכל כבר להשתמש בו  עבור מפעל תרבות. אבל היות וישנם דיירים בבית זה התופסים 2 חדרים נצטרך למצוא  את הדרך לפצות אותם. הוחלט: בפרינציפ להסכים להצעת ר' אברהם שפירא. לרשום את ביתו ברח' הרצל 20  ע"ש העירייה. בתנאים הבאים:

  1. להקים מוזיאום באחד החדרים של הבית ע"ש אברהם שפירא
  2. בחלק מהבית להקים מפעל תרבות
  3. לשלם לנכדה תמורה עבור חלקה מחצית חדר בבית.
  4. להקציב תמיכה כספית בהחזקת הבן לאחר מותו של אברהם שפירא. להביא את ההצעה לאישור מועצת העירייה.

[אברהם שפירא עצמו קיבל מהעירייה הקצבה של 50 ל"י לחודש לכל ימי חייו]"

ישיבת מועצה 28.4.1957  הנושא: קבלת ביתו של אברהם שפירא. 

"בבית יוקצה חדר מיוחד על שמו ובחדר ירוכז כל החומר הפרטי שלו. למר שפירא בן אילם והוא משחרר אותנו  מאחריות עבור הבן כל עוד הוא בחיים. אולם לאחר מותו עלינו להתחייב לדאוג עבור הבן לדיור ותמיכה כספית חודשית בסך 50 ל"י. העירייה רשאית להקים בבית מוסד תרבותי כראות עיניה. רשיש: ברשות מר שפירא 4 חדרים ושני חדרים תפוסים ע"י שכן. אחת מנכדותיו על שמה רשום 1 חלקי 12 מהנכס. זהבי (ח"מ): המועצה תקבל ברצון ובהערכה את משאלתו של מר שפירא ובבית צריך להיות למעשה מוזיאון ההגנה והשמירה בארץ. באשר לבנו רצוי שההקצבה בסך 50 ל"י תהיה צמודה למדד יוקר המחייה.  גב' ספקטור (ח"מ): יש להתפלא כי מר שפירא לא בקש שהבית ייקרא גם על שם  רעייתו.

הוחלט: המועצה מאשרת את קבלת הבית".

 גורלו של בית העירייה הישן…. איך נפלו גיבורים תחת מכבש הנדלן

כמה מילים על בית הועד

בית הועד הראשון ומצבת נופלי מאורעות תרפ"א. (משנת 1937 שימש כבית העיריה). עם סיום תקופת האפוטרופסות של פקידי הברון ושל יק"א (1903) והעברת האחריות על המושבה לתושבים עצמם הוקם בפתח-תקווה וועד עצמאי ראשון (רשימת ראשי הועדים נמצאת בסוף הכתבה)  הועד נבחר בבחירות מקומיות בהשתתפות כל בעלי הרכוש במושבה. בתחילת פעילותו הסתפק  הועד בקיום הישיבות בבתי חברי הועד. ואילו אסיפות עם נערכו בבית הכנסת הגדול. לזמן מה נערכו אסיפות הועד בדירה שמסר להם מר לוי. אך הצורך במקום התכנסות מתאים וקבוע אילצם לבקש מבריל (פקיד יק"א) ב- 8.6.1906 לבנות את בית הוועד על  בית פקידות הברון. בריל  אישר לוועד המושבה לבנות את הקומה השנייה לצורכי הוועד. הבית הוקם בסוף שנת 1906.וקומת הקרקע נותרה לשימושו של בריל.

ישיבת מועצה 30.6.1957  הנושא תקציב וגורלו של בית העירייה הישן.

"סימקין (ח"מ) מתנגד למכירת רכוש עירוני כמו חצר ביה"ס פיק"א הישן וכד'.

רשיש (ראש העיריה) שהיה בעל ניסיון רב בשידול לקבלת דעתו, מהיותו מזכיר ההסתדרות בפ"ת וכן כחבר מרכזי בקיבוץ גבעת השלושה יודע להציג את תוכניותיו באופן שמקל על שומעיו להסכים איתו. בשלב זה הוא כבר מבין שהפתרון הוא למכור את בית העיריה ובכסף לבנות משהו אחר. אך בהצגת הנושא הוא טוען גם שניתן להשתמש ברכוש באופן טוב יותר לעירכרכוש עירוני וגם שניתן למכור את המגרש."

ישיבת הנהלה  5.11.1957  בניין העירייה הישן.

"רשיש: שוחח עם קבלנים ביחס למגרש והציע להם להקים עליו בנין. שיעמוד לרשותם תקופה מסוימת אח"כ יעבור הבנין לרשות העירייה. הקושי בהצעה זו שהקבלנים ירצו למכור את הדירות שיבנו בקומות העליונות. כן הובעה הצעה למכור את המגרש. מציע שנכנס במו"מ על מכירת המגרש  ונהיה שותפים בבנין תמורת המגרש. במידה שנמכור את המגרש ובתמורה שנקבל עבורו נרכוש רכוש אחר עבור העירייה.

פיינברג(סגן ראש עיר): אינו מתלהב מההצעה למכירת המגרש. היה מסכים שנבנה שם מוסד ציבורי או שאנחנו נקבל את הקומה הראשונה תמורת המגרש. ונבנה בקומה זו, לפי תכנית שנחליט עליה למטרות הכנסה.

 שיפטן (חבר הנהלה): סובר כי קודם כל יש צורך בהריסת הבנין, 2. אינו מתנגד למכירת המגרש ובתמורה להוסיף קומה בבניין בית העירייה החדש. או להקים כיתות נוספות לביה"ס.

 ביילי (חבר הנהלה): מתנגד למכור את המגרש. בעד הקמת מוסדות ציבוריים עירוניים בתוך חלק מהבניין שיועמד לרשותנו תמורת המגרש.

רשיש: מסכם שרוב החברים בעד זה שנקבל-תמורת המגרש-חלק מהבניין שיבנה על המגרש ומציע להיכנס במו"מ עם הקבלנים לאחר הדברים שנשמעו".

ישיבת הנהלה 10.12.1957 בנין בית העירייה הישן.

"רשיש: מוסר על מו"מ שניהל עם קבלנים שיבנו על המגרש, ואחר מספר שנים בהתאם למוסכם יעבור הבנין לרשותנו, אולם זה לא ניתן לביצוע. אבל קיימת הצעה שנסכים לקבלן שיבנה על המגרש ואת התמורה נקבל מהעברת חלק מסוים מהבניין על שמנו.[5] חברת סולל בונה מוכנה להיכנס לשותפות איתנו. אשר למגרש במונטיפיורי בא בחשבון בעיקר בניית משרדים להשכרה למוסדות שונים כגו:ן מס-הכנסה, בית-משפט השלום וכן בית מרקחת הולצמן ומאלו נוכל לקבל דמי שכירות למספר שנים למפרע. ולזה נוסיף את הוצאות הפתוח שכבר השקענו וערך המגרש  ומזה תגדל השקעתו בבנין. אשר למצבת החללים של 1921. אפשר להעבירה ליד בנין בית העיריה החדש וכן להשאירה במקום. שטח המגרש הוא 1620 מ"ר כדלקמן : חלקה 4 שטח 822 מ"ר- בנין העיריה. חלקה 3 שטח 300 מ"ר  משרד פרדס. חלקה 2 498 מ"ר בנין בית המרקחת. אם ההצעה מתקבלת על חברי ההנהלה-   מוכן להמשיך את המו"מ עם סולל-בונה ויביא דו"ח נוסף לישיבת ההנהלה.

מר שיפטן: חלקנו בהשקעה היא רצינית  לאחר שאנו נותנים את המגרש וכן הוצאות הפיתוח שהשקענו. ויש לחשוב על מפעלים תרבותיים עירוניים בבניין שברח' מונטיפיורי כגון :ספריה. קונסרבטוריון. תחנה פסיכולוגית. מועדון למורה ולגננת.

מר טבצ'ניק (סגן ראש עיר): בעד העברת המצבה ומציע לא לקשור זאת עם הבניה.

מר ביילי: הבנין במונטיפיורי קשור עם ההיסטוריה של פ"ת בו הייתה גם מפקדת ההגנה הרבה שנים ולא רוצה שזה ישכח מלבנו. ולכן רואה הגיון בהצעתו של מר שיפטן. ויש לשקול זאת לפני שמחליטים על התכנית השנייה. ויש להתייעץ עם גורמים שונים ביחס לצורת הבניה. ביילי (חבר הנהלה) הוא אחד המעטים מחברי הקואליציה העירונית שמתייחס לנושא באופן עצמאי.

רשיש: אינו רואה שום סנטימנטים לבית ברח' מונטיפיורי. ברצוננו לפתח את הפינה ולהקים בנין גדול ויפה. מתוך דברי חברי ההנהלה מבין שיש להמשיך במו"מ על השותפות בשני המגרשים."

ישיבת מועצה 29.12.1957

הנושא:שותפות העיריה בהקמת בניינים על מגרשים ציבוריים.

"רשיש: מוסר כי יש לעירייה 2 מגרשים ציבוריים גדולים, העומדים ללא ניצול מתאים. האחד בנין העיריה הישן ברח' מונטיפיורי, והשני ברחוב חפץ-חיים פנת אחד העם (בהמשך לשוק הקטן). שני מגרשים אלה, נמצאים במקומות מרכזיים בעיר. על ידי הקמת בנינים חדשים, יפים ומתאימים לתפקידיהם, יכולים הם לשפר את העיר לטובתה ולטובת כל התושבים. מודיע כי ניהל משא ומתן להקמת בנין ברחוב מונטיפיורי. שטח המגרש הוא 1.7 דונם ואפשר להקים עליו בנין בשטח של 50 אחוז משטח המגרש בגובה 4 קומות.

  כמו-כן בא לידי הסכם עם חברת "פרדס" המחזיקה חלק קטן מן המגרש הנ"ל בבעלותה. בא לידי מסקנה, שאין למכור את המגרשים הלו אלא להפכם לנכס חי המפיק הכנסות לעירייה ועל ידי זה להרחיב את נכסי העיריה. המטרה היא למסור את הבנין לקבלן, ולהגיע ל-50 אחוז מערך הבנין ע"י ההשקעה של ערך הקרקע. הוצאות פיתוח שונות כגון: צנורות, ביוב, מסי-בנין, אשר את כולן תהפוך העיריה לרכושה בתוך הבנין.  כמו-כן יוכל ראש-העיריה לגייס כספים נוספים ממוסדות ממשלתיים כגון: בית המשפט ומס ההכנסה, כשכר דירה לכמה שנים למפרע. את שכר הדירה הזה תשקיע העיריה גם כן כחלקה בבנין ועל ידי כך מקווה להגיע ל- 50 אחוז מערך הבניין ויתר 50 האחוז ישקיע הקבלן כחלקו. אשר יוכל למסרו לדיירים שונים."

מתוך הדיונים אנו למדים שרשיש הציע למועצה לאשר בצורה עקרונית את שתי התוכניות הללו ולהטיל על הנהלת העיריה להיכנס למשא ומתן מעשי לשם ביצוען. כמובן, שתי ההצעות וההסכמים יובאו לאישור המועצה.

לאחר שאלות אינפורמטיביות שונות מצד כמה מחברי המועצה ותשובותיו של ראש העיריה וסגנו מר פיינברג-  הוחלט: לאשר את העקרון שבהצעת ראש-העיריה ולהטיל על הנהלת העיריה שתנהל מו"מ עם גורמים שונים ולהביא הצעות והסכמים קונקרטיים לשם הקמת בנינים על שני מגרשי העיריה ברחוב מונטיפיורי וברחוב חפץ-חיים – לאישור המועצה.

באופוזיציה מתארגנים להתנגדות למכירת מגרש העירייה הישן.

ישיבת הנהלה 26.10.1958  הנושא: מגרשים ציבוריים.

"רשיש: בזמנו החליטה המועצה באופן עקרוני על שותפות בהקמת בנינים על מגרש העירייה ברח' מונטיפיורי. ביחס למגרש פרסמנו הכרזה על מכירתו. באותו זמן הופיעה לפני משלחת מורכבת מה"ה: איכילוב, גיסין וסימקין והציעה לא להרוס את הבנין הישן ולהפכו למוזיאון עירוני לאחר הכנסת שיפוצים בבנין.

 טבצניק: מציע לא לקבל את הצעת המשלחת."

ישיבת הנהלה 11.1.1959  בנין העיריה הישן.

"רשיש: בהמשך לדיון הקודם , מוסר על השתלשלות העניינים בקשר למכירת הבנין. פורסם מכרז פנימי בין הקבלנים המקומיים על מכירת המגרש ברחוב מונטיפיורי חובבי-ציון מכל ההצעות שנתקבלו הייתה הצעתו של הקבלן רוטברד ברוך הטובה ביותר. מר רוטברד מציע 85 אלף לירות, עבור המגרש ברח' מונטיפיורי כולל חלקת "פרדס".  לפני ההסכם אפשר יהיה לקבל את התמורה בכסף מלא, בבניה או בבניה מחוץ למקום, עד העברה במשרד ספר האחוזה ישלם הקבלן את כל הכסף. ואם ישלם בבניה אז הערכה תעשה בהסכמה הדדית. לפי מחירי הבניה ונביא בחשבון את ערך המגרש. מציע לאשר את ההסכם ולהביא לאישור המועצה. 

 הוחלט: באופן עקרוני לאשר את ההסכם עם מר רוטברד ולישיבה הבאה של ההנהלה יביא כל אחד את הצעתו לאיזו מטרה להפוך את התמורה.הוחלט לאשר."

ישיבת הנהלה 18.1.1959 הנושא מגרש העיריה הישן.

"רשיש: בהמשך לדיון הקודם בישיבת ההנהלה הקודמת יש לסכם בעניין מכירת מגרש בית העיריה הישן. מתוך הנחה שמשקיעים את הכסף  בנכסים אחרים. כמו כן מוסיף רשיש שמהסכום שמר רוטברד מציע. יצטרכו לשלם כ- 15 אלף לירות לח' "פרדס" ועוד כ- 15 אלף לירות להוצאות פינוי שכנים. ממכירת 2 המגרשים יישאר כ- 87 אלף לירות. מציע להקים תמורת זה אולם תרבות מרכזי שיכיל אולם קריאה ואולם לספרייה ולאספות. ודבר שני מרכז נוער במרכז העיר. ועוד נכסים שהעיר זקוקה להם. את בית התרבות מציע להקים על המגרש שע"י בית העירייה החדש. ואת המרכז לנוער על מגרשו של מר י.צ.שפירא ברח' פיק"א. ולבסוף מוסיף רשיש שהיה בדעתו להקדיש סכום מסוים להגדלת הכיתות של בית הספר למלאכה לנערים עזובים. אולם הוא מקווה שלמטרה זו יקבל כספים ממקורות אחרים. מר שיפטן: מציע להקציב סכום של כ- 50.000 ל"י להקמת בנין למועצה הדתית. ומעיר שלא פעלו רבות לשיפור מוסדות המועצה הדתית. בעוד שעיריות ימניות בארץ פעלו רבות למען הדת. כ"כ נגרם עוול בזמנו הזמנו שיערוך הצעה אלטרנטיבית בדבר רכישת בית למועצה הדתית. ההנהלה צריכה לפתור את הבעיה. באופן חיובי.

מר אידלמן: תומך בהצעתו של שיפטן ואינו  מתנגד להקמת מפעלי תרבות אולם באותה מידה זקוקים גם למפעלי תרבות דתיים.

הוחלט: להביא למועצה את אשור המכירה שתהיה קודש לנכסים אחרים. על צורת הנכסים תחליט וועדת הכספים או כל ועדה אחרת שתבחר ע"י המועצה.  לפי בקשת מר שיפטן מחליטים שאם אחת הסיעות תדרוש דיון בקואליציה אז לא תכונס הועדה לפני ישיבת הקואליציה."

הנהלה 8.2.1959  בית העירייה הישן.

"רשיש: מציע להשקיע הכסף ממכירת הבית הישן בשלושה

דברים:  1. קרקעות. 2. מרכז תרבות 3. מרכז בעלי מלאכה. פיינברג: מציע להקים 2 מרכזי בעלי מלאכה גדולים שיהוו מקור הכנסה לעירייה. הוחלט כעצת פיינברג"

ישיבת מועצה 25.1.1959 הנושא: תנאי מכירת מגרשי העירייה.

 "רשיש: בשעתו העליתי הצעה בדבר החלפת רכוש העיריה ברחובות מונטיפיורי וחפץ-חיים ברכוש אחר.  פרסמנו מכרז פנימי בין הקבלנים, אך לא נתקבלו הצעות, פרט להצעה אחת מטעם שני קבלנים שהציעו  60.000  ל"י תמורת המגרש ברחוב מונטיפיורי. פניתי לשמאי מוסמך להערכת שטחי הקרקע הנ"ל. הצעת הקבלנים כללה סעיף שהעירייה תפנה את הדיירים בבנין הישן.

לפי הערכת השמאי, נערך הנכס ברחוב מונטיפיורי בסך 78.000 ל"י כשטח פנוי. הקבלנים לא הסכימו להערכת השמאי ואחד מהם התחיל במו"מ וסיכם עם הקבלן על הרכוש ברחוב מונטיפיורי בסך 85.000 ל"י. במקרה ותחליט העיריה להשקיע את הסכומים הנ"ל בבנין כחלקה של במבנים שייבנו, מוכן הקבלן גם להצעה זו, חברת "פרדס" שהיא הבעלים של 300 ממ"ר תקבל תמורת ערך הקרקע משרדים בבנין. חברת "פרדס" תטפל בפינוי "משרד ההקצבה והקיצוב".

  (רשיש מציע למועצה להטיל על ועדת הכספים להחליט בנדון ולהגיש הצעה למועצה על טיב הנכסים שייבנו ומקום בנייתם, תמורת הנכסים שימכרו לקבלנים.)

 מר סימקין: מתפלא על דברי מר רשיש, לאור השיחה שנתקיימה בביתו בנוכחות ח"כ ע' איכילוב ומר א. גיסין, דובר שיתייעצו בנשיא המדינה וראש-הממשלה מי הצודק[6]. המדובר בבנין העיריה הישן, שהוא המבנה הציבורי היחידי בעיר בו התרחשה כל ההיסטוריה של פתח-תקוה. המגמה היתה לא למכור בנין זה ולא להרסו, אלא לשפצו ולתקנו למטרת ריכוז חומר היסטורי על פתח-תקוה והראשונים. מציע לא להעביר ענין זה לועדת הכספים אלא לבחור בוועדה ציבורית שתחליט על גורל הבנין.

ראש העיריה: המועצה דנה בשעתו והחליטה עקרונית. גמרתי עם מר גיסין בענין "פרדס" ונפגשתי עם אישים שונים, לאו דוקא מן החוג שלי, ונאמר לי שמשהו "מתבשל" בנדון, מר עזרא איכילוב השפיע על מר סימקין שישנה את דעתו.

 למשלחת שבקרה בביתי אמרתי שהבית רעוע ואין לאכסן בו מסמכים יקרי-ערך,  ובעיית שיפוץ הבנין אינה קיימת, כיוון שאין כבר מה לשפץ. מסיבה הזו הצעתי למכור נכס זה, ובכסף לבנות נכס אחר, בעת ובעונה אחת נוכל לשפר את הפינה ע"י הקמת בנין מפואר;  ואשר למצבת הזיכרון, ניהלתי מו"מ עם קרוב המשפחות ובהסכמתם סיכמנו להעביר את המצבה לכיכר העיריה בצורה נאה. בדרך זו תיגאל המצבה מסמטת רחוב מונטיפיורי.

   בדעתי לגאול גם את מצבת "יד-לבנים"(שהייתה ממוקמת בסוף רחוב פינסקר "יד-לגיבורים") ולהעבירה לשטח "יד-לבנים" בצורה נאה יותר.

אנדרטה לחללי תרפ"א. חנוכת יד לגיבורים. לחג יובל ה- 25 לפתח תקוה, צלם ניסן בן נעם

מר זהבי: מודה לראש העיריה על הכבוד הגדול שהוא מניח לועדת הכספים. במקרה זה מביע את צערו על שמרבית חברי המועצה לא חיו את ראשית ימיה של פתח-תקוה ולפיכך אין להם הסנטימנט הדרוש לגבי מקום זה וקשה להתווכח עמם. למעשה מוכרים נכס יקר זה בסכום של 85 אלף ל"י ולאחר הפינוי של הדיירים יישארו 60 אלף ל"י. רצוי היה להתייעץ באדם המכיר את ההיסטוריה, כנשיא המדינה מר בן-צבי.  איני קובע עמדה יסודית, והענין טעון דיון ושיקול מעמיק.

 גב' ישראלית: במקום זה התרחשה כל ההיסטוריה של פתח-תקוה. התכנסו בו התושבים בעת צרה ובעת שמחה, כבמקרה הצהרת-בלפור, המלחמות וכו'.  אין למכור נכס זה אלא לשפצו ולהשאירו במקומו.

ראש העיריה: אני נמצא בפתח-תקוה כ- 35 שנה וגם לי סנטימנטים רבים למקום ולוותיקים, אני מצטער שבית קרול לא נשאר על תלו וכי "הפרדס הציוני" שלו נעקר.  היה לי גם סנטימנט ל"סמטה הטריפה" של משה גיסין ז"ל ואני מציע לכל חברי המועצה לקרוא בספר יובל החמישים של פתח-תקוה ואז יווכחו שפחות מכל מדובר על הבית הישן של העיריה. ברם, הסנטימנט שנוצר ע"י מר עזרא איכילוב מובן בהחלט, והוא אשר השפיע על החברים שדברו כאן.   הבנין עצמו הרוס לחלוטין, ואם-כי מחשיב אנוכי את הצד הכספי, הרי מאידך רצוני לדאוג לפתוח המקום והסביבה. שתאפשר פרנסה לתושבים רבים. אני מעודד את הקבלנים לפתוח העיר בכל הפינות המוזנחות. גם רחוב סלור אינו מנוצל כפי שצריך היות והבית הזה מפריע ויוצא אל הרחוב.

   מציע לאשר את ההסכם עם הקבלן וכמו-כן להטיל על ועדת הכספים להחליט על מטרת הכספים תמורת הנכס שיימכר.

בעד הצעת ראש העיריה בישיבה זו-הצביעו 12 נגד לא הצביעו. הוחלט: לאשר את הצעת ראש-העיריה כנ"ל.

הוחלט לאשר את החוזה :עם הקבלן ברוך רוטברד למכירת הרכוש ברחוב מונטיפיורי בסך 72.810 ל"י .

חקר וכתב זלמן חיימוב                                                                                                                הביא לפרסום נוני ירון

 

[1] כחלק ממאבקים ודיונים פוליטים נהגו רשיש וחברי המועצה ממפלגות הפועלים לטעון כי הם עשו למען זיכון מייסידי פתח תקוה יותר מכל המועצות שהיו בהנהגת מפלגות האיכרים. ז.ח.

[2] אחת משיטות רשיש וראשי עיר אחרים הייתה להשתמש במשפט "בזמנו-החלטנו". מחיפוש בפרוטוקולים הקיימים לא נמצא לרוב את ההחלטה עליה מדבר ראש העיר. ואולי כוונתו היא להחלטה באיזה "מטבח-פוליטי"’ ז.ח.

[3] חברת המועצה שושנה ישראלית המייצגת באופוזיציה את מפלגת הציונים-הכלליים. שושנה היא אם שכולה שאיבדה שני בנים לוחמים במלחמת העצמאות "האחים ישראלית". בהערותיה במועצה התבלטה תמיד בשכלה הישר ובעצותיה הנוגעות לפרטים הקטנים שמהם נבנית איכות  החיים. ז.ח.

[4] הקטנת שטח בית הספר פגעה באפשרויות השימור שלו, ז.ח.

[5] הדיון עסק בשני מגרשים נפרדים. אחד בית העיריה הישן ברח' מונטיפיורי והשני במגרש העירוני ברחוב הרצל עד   רחוב אחד העם (כולל מגרש בית מכבי אש שנשרף). אני אשתדל להתייחס רק למגרש שקיים עליו המבנה ההיסטורי ברח' מונטיפיורי. ובכל זאת  נשאלת השאלה מדוע חיברו בדיון את שני המגרשים, ולא הפרידו דיון נפרד לכל אחד מהמגרשים. האם כדי לרמוז ששניהם הם רכוש נדל"ני ותו לא. ז.ח.

[6] כבעל ניסיון בהנהגה ובפוליטיקה יודע רשיש שאסור לחזור מהחלטה שהחלטת. נסיגה עבורו היא פגיעה באישיותו ז.ח.

רשימת ראשי הועד המושבה בתחילת ימי המושבה

ראש הועד הראשון ליפקיס נבחר ב- 7.3.1903  וע"פ החלטת הוועד  נבחר הוועד למשך שנה אחת.

ב – 13.3.1904  נבחר כראש הועד הלל הכהן הוא ממהר להתפטר מהתפקיד  ב – .10.4.19

ב- 20.4.1904 נבחר לראשות הועד י.ז. ברנדי. גם ברנדי מבקש להתפטר מתפקידו ב- 21.5.1905 כי חרפו אותו מספר אנשים. אך הוא ממשיך עד ל- 1.11.1905

אחריו נבחר לראשות הועד י.מ.ברוידא.

ב- 9.9.1906 נבחר לראשות הועד דניאל ליפשיץ.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, אנדרטאות, ארכיון, בתים היסטוריים, פיק"א, ראשי העיר, ראשית המושבה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים, שפירא אברהם | עם התגים , , , , , | תגובה אחת

הגן הקסום של יהודה צרפתי " פרק אחד מחייו של אבא והוא הגן"

שינויי מזג האויר הביאו אותי לחשוב
שמלבדם אני עצוב גם בגללך.
ליד הבית שהיה ביתי, סללו רחוב,
אני יודע, משהו פה משתנה.

פרק אחד מחייו של אבא והוא הגן, רות צרפתי

הנה ענן,
דומה לעוד עננים שכבר חלפו,                                                          ובכל זאת עוד – אני רואה צורות.

שירו הנהדר של שלמה ארצי  מתנגן לי בראש מזה כמה ימים. חגי תשרי מביאים איתם משהו אחר באוויר. אני מחפשת ומשוטטת בין חומרי הארכיון ובמדפי הספרייה אחר משהו לנשמה.

 

הנה מציץ אלי ספרה הנפלא של רות צרפתי " פרק אחד מחייו של אבא והוא הגן". שם ארוך לספר שהוא פנינה אומנותית המתאר את הקשרים הבלתי אמצעיים שהיו למשפחת צרפתי עם הגן. הספר שזור פרקים קטנים המתארים את החיים בכפר ואת הקשרים עם המושבה פתח תקוה דרך העיניים של רות הילדה ואחות שלומית. הספר מעוטר בציורי מים, רישומים שירטוטים של יהודה צרפתי ושל רות ושלומית. העלים הפזורים ומעטרים את הספר הם אותם עלי שלכת מעץ הצפצה שהיה בחצר הבית.

יהודה צרפתי, יליד איטליה עלה ארצה מטורכיה בשנת 1919 בגיל 22 כחלוץ במושבות הגליל. הוא עבד כחקלאי בדרום הארץ וה- 1922 הצטרף לחברת חשמל ונמנה על עובדיה הראשונים. יהודה עבד עם רוטנברג בכנרת, כמו כן עבד בהקמת רשותות החשמל בתל אביב והיה מנהל העבודה הראשון במחוז הדרום של החברה. כשהוקם הסניף בפתח תקוה הוטל עליו לנהלו.

יהודה בנה את ביתו במושב "בהדרגה" (היום כפר מעש). הייתה לו אהבה עזה לטבע ולארץ. אהבה גדולה לאמנות אותה הגשים דרך לימוד ציור בהתכתבות עם מורים בגרמניה. בביתו הקים גן בוטני קסום אותו קישט בפסיפסים, פסלים, מזרקות, פסלים אומנותיים כולם פרי ידיו. הוא אהב את הטבע והטבע החזיר לו בחזרה. דמותו של יהודה מזכירה  קצת את "דודי שמחה" המפורסם שכתב ע. הלל וציירה רותי צרפתי. כל אחד היה רוצה דוד  שכזה.

יהודה צרפתי בגן המופלא

שגרת חיי משפחת צרפתי התנהלה מסביב לגן תחת שרביט הניצוח והדמיון של צרפתי. והגן חיי את חייו על פי שינויי מזג האוויר….                                                                                                      בשנת 1982 הוציאה רות צרפתי את הספר בהוצאת מסדה. אתם, כמובן, מוזמנים לקרוא את הספר אצלנו. אבל, אם במקרה נתקלתם בו אחת מהחנויות לספרים משומשים דפדפו בו רכשו אותו לעצמכם. פנינה נדירה

חגית צרפתי, בתה של רות הפקידה בארכיון שלנו חומרים לארכיון של משפחת צרפתי. בין החומרים היה גם הספר, כרזות שעצבה רות. ליהודה הייתה מצלמה סופר-8 מ"מ איתה הוא

יהודה צרפתי בגן המופלא

צלם את המשפחה באירועים שונים, טיולים, נכדים, וגם אירועים שונים שקרו במדינה. ניתן לראות קטעים ערוכים באתר שהקימה חגית לזכרם של הוריה משה שטרנשוס רות ואביה

נוני ירון- ארכיונאית, אוספים מיוחדים

 

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, אמנות, ארכיון, חקלאות, כפר בהדרגה, מתוך הארכיון, צרפתי יהודה, שכונות | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

חמש שנים לפטירת רוני ויהודה פלד ארכיונאי – כאוֹצֵר ארכיונים אישיים

ארכיונאי – כאוֹצֵר ארכיונים אישיים

אחד התפקידים החשובים של הארכין הוא לאֵצוֹר את האוספים האישיים של משפחות ואנשים. ארכיונים אישים הם אוצר ענק של זכרונות. הם מעידים על פעילותו של בעל הארכיון. הם שופכים אור על התקופה ואירועים שקרו באותם שנים. אנחנו יכולים ללמוד מתוך הסיפור הפרטי של יוצר הארכיון על החיים והחברה. בזמן קבלת ארכיון אישי אנחנו עומדים בפני התלבטות מאוד גדולה מה לקחת ומה לא? מה נחשב לאורך השנים כבעל חשיבות למחקר היסטורי? אילו מהחומרים יהיו בסיס למחקר גנאלוגי. אצלינו שלב זה נקרא "הערכה" ההתלבטות מאוד גדולה כי מקום הפיזי מאוד מצומצם. זו הדילמה הקשה של הארכיונאי לברור מתוך אין סוף דברים את הנכון או המתאים ביותר.

רוני ויהודה פלד (פודלינסקי) ביום חתונתם

ארכיונים אישיים הם "יצורים חיים" שצריכים את תשומת הלב של הארכיונאי. יש לטפח אותם לפרסם אותם בדרך זו לשמור על הזיכרון של המשפחות ועל הזיכרון של המקום והתקופה לטווח ארוך.

בשנים הראשונות לפעילות המחודשת של הארכיון נאלצנו לבנות מחדש את אמון תושבי פתח תקוה ולשכנע אותם להפקיד את האוספים האישיים אצלינו. נתנו להם את הביטחון שהזכרונות שלהם יהיו בָּבַת עינו של הארכיון.

בארכיון החומרים נשמרים בתנאים פיסיים טובים: טמפרטורה ולחות נכונים, שימוש בתיקי אחסון נטולי חומציות, תאורה המוגנת מפני קרינת UV ועוד. זו לא תורה מסובכת מידי, היא כתובה וידועה לאנשי המקצוע.

אולם, לשכנע אנשיםלהפקיד חומר אישי משפחתי זו ה- משימה. בתחילת הדרך גייסנו לעזרה את דוד ראב בן עזר. עשינו רשימה ופקדנו את המשפחות. דוד היה ה"מגן דוד" שלנו. הוא הפקיד בארכיון חומרים רבים מאוד של סבו משה שמואל ראב, הוריו אלעזר ודורה, אחיו בני ראב וכמובן שלו עצמו. אלפי מסמכים, תצלומים, מכתבים ויומנים שעוד יסופר סיפורם בנפרד.

הפעם אני רוצה לספר לכם את גלגוליו של הארכיון של רוני ויהודה פלד (פודלינסקי) במלאות חמש שנים לפטירתם סימולו 003.028

אחד הבתים שפקדתי בראשית עבודתי הם אלו שהכרתי אישית והרגשתי "בבית". כזה היה ביתה של רוני עבורי. אנחנו גרנו ברחוב הרב קוק בית מול בית (כמעט). ילדיהם תמי הגדולה ממני בשנה, אורי בן גילי (סוד) ואודי "הקטן". למרות הבדל של שנה תמי ואני היינו מבלות שעות בחופש הגדול מתחת לעץ לימון הענק בחצר שלנו, עושות קייטנות לילדים מדומיינים ועוד שלל משחקי קיץ. אורי בן שכבתי ב"צופים", ואודי חבר נפש של אחי אבירם בן בית אצלינו. ככה אנחנו מאותה שכונה.

רוני היא בת ונכדה של משפחת  ליכטנשטיין לימים בן אור. משפחה עם ייחוס גדול ורבת פעילות הקשורה למושבה והתפתחותה. דניאל ליכטנשטיין הוא שהביא את הבטון לארץ ישראל ונקרא בשל כך "אבו צמנטה". אחד האתרים ההיסטוריים בקרבת העיר הוא "בית הבטון" (לחצו על הקישור למידע אודות ב"בית הבטון")

אבא של רוני ראובן בן אור היה פעיל במועצה הסתדרות החקלאים, פובליציסט כשתב מאמרי דעה רבים. הוא שימש גם מוכתר המושבה בשנים מסוימות.

מרים וראובן בן אור עם ילדיהם: דני, דורה ומצד ימין רוני, צלם ושנה לא ידועים

היו לי סיבות רבות לבוא אל רוני בשנת 2007-2008 ולשאול אם יש לה חומרים ונאומים של אבא ראובן או מסמכים היסטוריים אחרים חשבתי שדברים חשובים אלו צריכים לבוא לידיעת הרבים ומקומם בארכיון.

לרוני הייתה מודעות לשימור ותיעוד גדולה בביתה נאספו מאות מסמכים, גליות, פתקים מכתבים, מחברות מזמן עבודת כמורה במשך שנים רבות וכן חומרים של בני משפחה אחרים. ובאמת, רוני הפקידה בארכיון חומרים רבים אולם חלק בקשה להשאיר , עדיין, אצלה. איך אמרה לי: "אני מתבשמת מהם מפעם לפעם".

כשרוני חלתה, לצלצתי לדרוש בשלומה כך נוצר קשר מחדש. במהלך השנה לפני פטירתה נפגשתי עם רוני מספר פעמים לפי בקשתה. באותן פגישות היא ספרה על המשפחה  והפקידה בידי מסמכים ותעודות משפחתיות ייחודיות ומיוחדות.

רוני פלד מורה בבית הספר נוה עוז, צלם פוטו ביאלי, שנה לא ידועה

לאחר פטירתם שוב נקראתי על ידי תמי כי נמצאו בבית עוד מסמכים רבים  שהעידו על רוב ליבה ופעילותה של רוני: תרומות למוסדות רבים, צרורות  לילדים בעת שרותם בצבא, מכתבי תודה שקיבלה מתלמידים, התכתבות בינה לבין יהודה בעלה איש צנוע ושקט בעת שהיה מגוייס בזמן מלחמת שש הימים.

ישבנו תמי ואני וצררנו את החומרים הבאנו אותם לארכיון. ניתן לראות את החומרים הסרוקים בקטלוג הארכיון באינטרנט.

תודה לבני משפחת פלד היקרים

תהא נשמתם של רני ויהוד צרורה בצרור החיים

תודה לבני משפחת פלד היקרים

תהא נשמתם של רני ויהודה צרורה בצרור החיים

 

 

 

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, ארכיון, מתוך הארכיון | עם התגים | כתיבת תגובה

גלגולי הארכיון לתולדות פתח תקוה, ד"ר יוסף לנג ז"ל

לזכרו של יוסי לנג, 5 שנים לפטירתו. יוסי היה חבר יקר, יועץ מדעי של הארכיון. אנו חשים את חסרונו עד היום. השאלות כשנה לפני פטירתו הפקנו את ספר "לפתח תקוה" בספר אוסף מחקרים שכתב יוסי במשך השנים בהם ליווה את הארכיון. אנחנו מפרסמים את אחד המאמרים המספר את סיפור הקמת הארכיון כפי שנבט מהמסמכים והפרוטוקולים.

"שגשגי פתח-תקוה, גדלי לתפארת!                                                                                             במוּזיאוּם גדול,                                                                                                                        בין ספרי ארכיון,                                                                                                                    תשמר עטרתך הישנה-העטרת                                                                                                      של אם-מושבות בציון".                                                                                                                  נ' אלתרמן, "ברכה לפתח-תקוה", הארץ, א' באייר תרצ"ז, עמ' 2.

הקדמה

במאמרו: "בין זיכרון להיסטוריה – על הבעיה של המקום",[1] פייר נוֹרָה טען שזיכרון והיסטוריה, הם ניגודים; הזיכרון נישא על ידי קבוצות חיות שהוא מלכד ולכן מספר הזיכרונות כמספר הקבוצות. הוא קולקטיבי ואינדיבידואלי. הוא מעוגן בפריט, בקונקרטי בתמונה ובמרחב. ואילו ההיסטוריה היא השחזור של מה שכבר איננו; היא ייצוגו הלא שלם של העבר. ההיסטוריה אינה של קבוצה, היא שייכת לכול ואף לא לאחד. ההיסטוריה מכירה רק ביחסי, וככזאת היא משמידה את הזיכרון הספונטני, שהוא לעולם חשוד בעיניה.

יוסי לנג נואם בטקס פתיחת הארכיון כ"ז אב תשס"ה 2005, צלם לא ידוע

להיסטוריון יש עניין רב בשימורם של מוזיאונים, ארכיונים, מבנים היסטוריים וכו' כי הם נחוצים לעבודתו. לדבריו, הארכיונים הם הכלים הבסיסיים של ההיסטוריה, הם תלי עדות מעולם אחר, הם סימני היכר ושייכות קבוצתית בחברה הנוטה להכיר רק ביחידים שווים וזהים.

הארכיון הוא מבצרם של המבקשים להגן על הזיכרון, כי בארכיונים מצויים מחוזות הזיכרון. הם חשובים כדי לעמוד על העיוותים שעושה ההיסטוריה בזיכרונות, לשה אותם ומאבנת אותם. מעבדת ההיסטוריה משנה את הזיכרון, ואילו הארכיון משמר בקנאות את הממשות של ההווה ומגן על זיכרון העבר. הארכיון הופך להיות אוצר הזיכרון, והוא הכהן הגדול של שימור הזיכרון. הוא מתמלא בתיעוד עצום ורב שלא ניתן לזכור אותו. בעשורים האחרונים גברה הדבקות בחפצי הזיכרון שהגדילה את היקפי הארכיונים הציבוריים, והפקת החומרים הארכיוניים הם צו התקופה. המעבר מן הזיכרון אל ההיסטוריה, הכריח כל קבוצה להגדיר לעצמה מחדש את זהותה על ידי החייאת ההיסטוריה שלה. מישל פוקו (Foucault) מגדיר את הארכיון כאתר כוחני שתכליתו להעמיד את אבני בניית העבר (התיעוד ההיסטורי) במסווה של כינוסן, ובמובן זה הוא פועל ממניעים לא טהורים (פוליטיים). הוגה הדעות ז'ק דרידה (Derrida) עוד הרחיק לכת וטען שהארכיון אינו מסתפק בשימור הזיכרון, והוא, הוא המאיץ את תהליך ההשכחה, שהרי כל מה שלא יישמר יעלם. הארכיון במהותו מבקש להשתלט באלימות על הזיכרון האנושי ולקבוע על פי החוק אילו מן הדברים ראוי לזכור, וממילא אילו, לשכוח.[2] המבקשים ללמוד ולתאר את דרך פעולתם של מוסדות ציבור ואישים ולהיטיב לעמוד על מניעי פעילותם השונים "לא יוכל לעשות זאת בלי החומר האינטימי יותר של הארכיונים".[3]

בעזרת הטכנולוגיות המתקדמות הוקלה הנגישות אל חומרי הזיכרון, וכיום עוסקים בכך לא רק היסטוריונים מקצועיים, אלא אנשים מתחומי ידע מגוונים ומן התחום המקצועי הם החוקרים את יסודות מקצועם ואת עברו (מחנכים את תולדות החינוך, ביולוגים, רופאים, מוסיקאים וכו'). ניתן גם לקבוע שככל שמתעצם כוחה של הגלובליזציה, מתגברת הכמיהה ל"שבטיות" וזו מחפשת את זהותה המיוחדת, הממוקדת במציאת השוני המייחד והמבדל ולא את המשותף.

החומר הארכיוני הוא חד-פעמי שנוצר במהלך פעילותם של מוסדות ויחידים,[4] וככזה הוא משמש תשתית המאפשרת את עיצוב זהותה של הקהילה וחשיבותו רבה ליצירת הקשר האינטימי והאישי. לארכיון תפקידים נוספים רבים כגון: שמירת עדויות על פעילויות מוסדיות ומשפחתיות, אסמכתאות משפטיות, נדל"ן, חיפושי קרובים, יחסים משפחתיים, שורשים וכו'

מה בארכיון

חיטוט במצאי התיעוד השמור בארכיון, הסרת האבק שנצטבר וקילוף השכבות שנתעבו זו על גבי זו, עשויים לגלות דרמות מרתקות ולחשוף טרגדיות מכמירות לב לצד תיעוד של התנהלות יומיומית חסרת השראה. הזיכרונות הקולקטיבים והאישיים צפונים בחומרים השמורים בארכיון (מכתבים, פרוטוקולים, רשימות מלאי ומצאי, קבלות, קובלנות, משפטים, פריטי לבוש, כלי עבודה ובית, צילומים, סרטים וסרטי-קול), הם התשתית שבאמצעותה מתעצבת ומתגבשת הזהות החדשה העכשווית. הרצון ואולי הצורך לעצב זהות חדשה הנשענת על גישות חדשות ותפיסות עולם מודרניות, גרמו לא אחת להתאים את דימויי העבר לצורכי ההווה והעתיד, ובתוך כך סולפו עובדות והוענקו משמעויות שונות לתופעות מן העבר.

כל מוסד וכל חברה מתעדים את מעשיהם, פעולותיהם וערכיהם, למען עצמם ולמען הדורות הבאים; גם פתח תקוה, ככל חברה נהגה כך. אולם, הארכיון שלה, מרכז התיעוד היישובי והקהילתי (Total Archive), הוא מקרה יוצא דופן.

שתי שאלות מרכזיות שהתשובות עליהן טרם נתבררו עומדות בבסיס הסקירה: א. מאימתי ניהלה המושבה ארכיון ב. מי היו מנהלי הארכיון, היכן הוא מוקם, מה נשמר בו – ומה לא נשמר.

כדי להשיב על השאלות הללו יש להתחקות אחר תולדותיה של "אם המושבות":

  • מרכישת אדמות המושבה תרל"ח-תרל"ט ועד לעזיבתה בתרמ"א.
  • מחידוש היישוב ביהוד בתרמ"ג ועד לקבלת חסותו של הברון רוטשילד (בשלבים החל מתרמ"ו)[5]
  • תקופת פקידות הברון תרמ"ח-תר"ס
  • תקופת יק"א – מתר"ס ועד תרע"ד מלחמת העולם הראשונה
  • שנות המלחמה תרע"ד-תרע"ח
  • משיקומה של פתח תקוה בתרע"ח ועד להיותה עיר 25 במרץ 1937
  • מאז ועד ימינו

הממצאים: א. משנותיה הראשונות של המושבה כמעט ולא נשמר כל תיעוד כללי. כלומר: מייסדי המושבה הן 'הירושלמים' והן 'הירקונים', ככל שניהלו את ענייניהם הציבוריים, לא שמרו על תיעוד רציף ומסודר. מתקופה זו שמורים בארכיון העירוני בעיקר תיעוד אישי, מסמכים (רכישת אדמות טייאן וקסאר), מכתבים ומפת פתח תקוה משנת תרמ"א (1881) [נעתקה ממפת הגרמני-טמפלרי תיאודור סנדלר ב-1880].

עם חידושה של המושבה והצטרפותם של 'הביאליסטוקאים', תחילה ליהוד ואחר כך לפתח תקוה התנהלו בה החיים ע"י ועד מקומי נבחר, הוקמו מוסדות שונים, נוסדו אגודות ומנגנונים קהילתיים ונשכרו בעלי מקצוע ונותני שירותים (רב, שוחט, רוקח, מלמדים וכו'). כשעברו כ"ח המשפחות המבוססות במושבה לחסות פקידות הברון, פסקה עבודת הוועד,[6]  ואת ענייני המושבה ניהל ועד בעלי הכרמים (עד מרחשוון תרנ"ט) עד לייסוד הועד הכללי.[7] האגודות והמוסדות הוסיפו לפעול כמקודם (בתי הספר, תלמודי התורה וכו'), אך למרבה הצער הם לא הותירו כמעט עדויות בכתב על פעילותם.

"לפתח תקוה"

משעברה המושבה לחסותה של יק"א (1900) הונהגו חיי תושביה ע"י הועד המקומי (1902) ודיוניו נרשמו בדקדקנות רבה ונשמרו בארונות שהוקצו להם, אך לא טופלו כראוי [כל התיעוד הנ"ל נכלל כיום בחטיבת "מסמכי יסוד"]. הדים לגורלו של הארכיון ולחומר שנשמר בוועד המושבה ניתן למצוא בפרשיות שהתחוללו סביב הוצאתם לאור של ספרי היובל שהתפרסמו במהלך י"ג העשורים למן הקמתה של פתח תקוה.

יובל החמישים של המושבה נדון לראשונה בישיבת המועצה והוועד כבר בשנת תר"ף (1920), שמונה שנים לפני המועד! הוצעו אז, בין השאר: א. 'לסדר ספר של יחס המושבה מיום הוסדה עד היום' ולנהל "פנקס קהל" שבו ירשמו כל הענינים היומיומיים. ב. לקרוא בעיתונים לכל מי שבידו 'דוקומנטים מהשתלשלות המושבה' למסרם לועדה שתבחר, "ועדת יובל" שתאסוף את החומרים הללו ומידע שפורסם בעיתונים לקראת הדפסת ספר יובל בבוא העת.[8]

ועדת היובל שנבחרה החליטה לנהל את "פנקס הקהל", ובאמצעותו לתקן את כל שעוּות בעבר,[9] ובמקביל הגיעה לסיכום (גם כספי) עם יעקב יערי-פולסקין שהתמחה בחיבור מונוגרפיות,[10]  שיכין את החומר ההיסטורי לספר שיראה אור במועד שייקבע, ויערי אכן עסק באיסוף החומרים והכין תוכנית מפורטת לספר.[11]

בספר היובל הראשון שראה אור בשנת תרפ"ט, 1929 נרשמו הדברים האלה: "בשל חיפושי התורכים

"לפתח תקוה"

הוכרח ועד המושבה לאבד בעצם ידו את כל הארכיון שלו, וכשרבו ההתנכלויות, כל אלו שהיו בידיהם יומנים, רשימות, זיכרונות משפחה ואפילו דברים יקרי ערך כגון: מסמכים שטרי מקח וממכר, הכל דנו לשריפה. ומה שנשאר נתגלגל אצל פלוני בדרך נס, לא היה ידוע דבר מציאותו לבעליו ועאכו"כ [ועל אחת כמה וכמה] למאספים",[12] גורל דומה נגזר גם על הארכיונים במושבות אחרות.[13]

בעת ביעור הארכיון של ועד המושבה, ככל הנראה בדצמבר 1918, ערב הגירוש מפתח תקוה, נתבקשו אחדים מתושבי המושבה ע"י מזכיר הוועד לעזור לברר מתוך הארונות את הספרים והכתבים שיש הכרח לשמרם ולהטמינם. אהרון נחמני לקח אתו לביתו חבילה שלמה לבררה. נעשה חיפוש בביתו והוא נשלח לדמשק, ולחלב, שם נכלא למשך י"ב חודשים. בגלותו הוא שמר על החבילה החשודה ושב עמה לארץ. בחבילה זו נשמרו הפרוטוקולים של ועד המושבה, כנראה מחודש אדר תרס"ג (1903). נחמני מסר את החומר ששמר לוועד המושבה כ-400 עמודי פרוטוקולים של ועד המושבה, לאחר התדיינות ממושכת ותמורת תשלום שקיבל עבור שמירתו והסכמה לפרסם את יומניו מן המלחמה בספר היובל.[14]

חברי ועדת ספר היובל, ביחד עם יעקב יערי-פולסקין, שנתמנה לחבר את הספר, סבבו בין תושבי המושבה, לחפש עדויות בכתב והן דברים שבעל פה אודות תולדות המושבה. הופץ גם כרוז בעיתונות [תרפ"ז] שבו נתבקשו התושבים שיש ברשותם חומר על פתח תקוה שיודיעו את שמם לוועדה וחבריה יבקרו אותם בביתם. ואכן, נאספו מסמכים רבים בעלי ערך (חלקם במצב של התפוררות), וכן יומנים וזיכרונות שנשתמרו בבתים והם הרוח החיה בספר.[15]

בשנת 1943 נתנה מועצת העיר את דעתה לראשונה לגורלו של החומר ההיסטורי, שהיה מפוזר במקומות שונים ובידי אנשים שונים, והחליטה לקבצו למשמורת בחדר אחד שישמש הארכיון של פתח תקוה, ועקיבא ליברכט קיבל עליו לנהלו. [16]

בשלהי 1944 דנה מועצת העיר שנית בסוגיה ובחרה ועדה בראשותו של ליברכט, שבאה בדברים עם מחברי ספר היובל א"מ חריזמן ועם שארי יערי-פולסקין, ולאחר התדיינות ממושכת נמסרו לידיה החומרים שנשתמרו בידם לאחר פרסום ספר היובל. הוטל על ליברכט לארגן את החומר שהיה מונח במחסן העירייה,[17] ובדו"ח על עבודתו מינואר 1945 ועד 2.5.1945 הוא ציין את עיסוקו הרב ברישום הפרוטוקולים העתיקים מי"ח בשבט ועד כ"ה באלול תרס"ז [כך!], עפ"י הנחיותיו של אלכס ביין מנהל הארכיון הציוני המרכזי בירושלים, והוסיף שאת הפרוטוקולים מסיוון ועד אלול תרע"ג יש לבחון לפני סידורם. את החומר הארכיוני שאוכסן במחסן העירייה הוא סידר בשתי חטיבות: א. חומר היסטורי מעניין ובכללו 17 ספרי העתקות של פרוטוקולים מן השנים תרע"ג-תרפ"ד השמורים ב- 29 תיקים ב. חומר של חשבונות אישיים, מסים וכו'

שאר החומר שנותר במחסן, נמסר לאחריותו של שרייר. ליברכט, בתוקף תפקידו, סקר את העיתונים, גזר מהם את המידעים הרלבנטיים (המעניינים) וסדרם ב- 8 תיקי נושאים: ידיעות פ"ת, דבר הממשלה, אספקה וכלכלה, חינוך, חקלאות פרדסנות ושונות. הוא דרש ארון נוסף כדי שהחומר לא יעמוד בקופסאות פתוחות בחדרו ושניתן יהיה לנעול אותו.[18]

לאחר סיום חגיגות יובל ה- 70, החליטה מועצת העיר לקבץ את החומר התיעודי למשמורת בחדר אחד שישמש הארכיון של פתח תקוה.[19] בדו"ח שמסר ליברכט לראש העירייה יוסף ספיר הוא דיווח שהוא אוסף את כל העיתונים המגיעים לספרייה בשלמותם וגם גוזר כנ"ל, ודרושים לו ארונות שיעמדו בחדר הקריאה שבספריה,[20] אולם, מסיבות שטרם הובררו לא כך היה.

בשנת 1949 פרסם אלעזר טרוֹפֶּה את ספרו, ראשית, למלאת שבעים שנה לפתח-תקוה (תרל"ח-תש"ח), פתח-תקוה תש"ח-1948. הוא קונן על שטרם נמצא גואל שיקבץ את "האורות הגנוזים למסכת אחת", וקרא "לחשוף ולנער מן האבק והעובש את ספרי הפרטיכלים והמיסמכים המשמשים מאכל לעש ולעכברים". במהלך כתיבת ספרו אורו עיניו מן השפע הרב! ומפעם לפעם הגיע לידיו חומר "יותר ויותר מעניין מקודמו". מרבית התעודות והמסמכים שכלל בספרו לא הופיעו בספר היובל, ולדעתו מצויים עוד חומרים רבים "והם מחכים עוד לגואלם, שבוודאי לא יבושש לבוא". טרופה לא הסתפק בחומר הארכיוני שהיה מול עיניו. הוא ראיין את ותיקי העיר כדי להציג  מסכת רחבה,[21] אך למרבה הצער המסמכים הללו והעדויות לא נשמרו בארכיון.

בספרו, יסודות לתולדות פתח-תקוה שפורסם כעבור שנה, נדרש טרופה שנית לגורלו של הארכיון וציין שהתעודות המודפסות בספרו טרם ראו אור,[22] והדגיש במיוחד את גלגוליו של "ספר האחוזה", שבו נרשמו כל העסקות הקרקעיות של המושבה. לדבריו, ספר האחוזה הוצע ע"י יהושע שטמפפר בתרנ"ו-תרנ"ז, ומשה חיים סלור ארגן אותו, עפ"י חלוקה לי"ב חלקים כשבטי ישראל, וניהל אותו בקפדנות, והוא נשמר (מקור והעתק), בבית וועד המושבה ובבית הרב ומשנת תרס"ט נשמר עותק ממנו בבנק אנגלו-פלסטינה.[23]

על גורלו של "ספר האחוזה", המשמש מקור מידע ראשוני רב ערך לתולדות פתח תקוה, קיימות גרסאות שונות וסותרות; הגרסה השכיחה היא שבמלחמת עולם הראשונה, הוסתרו "ספר האחוזה" ועוד מסמכים חשובים באחד מפרדסי המושבה, אך בשוב התושבים מן הגירוש לא יכלו למצוא את מקום המסתור. נמסר גם שהמסמכים החשובים וספרי הפרוטוקולים נארזו בארגז מצופה פח ונטמנו בפרדסו של יהושע שטמפר סמוך לתחנת הרכבת,[24] ומישהו אף דאג לסמן את העץ, שתחתיו נקבר, אך כל הניסיונות למצאו עלו בתוהו. למרבה המזל ההעתקה מספר האחוזה נשמרה בידי ליפא ויניצקי.[25] גרסה אחרת מסר ד' תדהר ולפיה הטמין דב ימיני (ליפשיץ) את "ספר האחוזה" במתחם היקב ולאחר המלחמה מצאו והחזירו לוועד המושבה.[26]

במקום אחר נכתב שלבקשת ראש ועד המושבה שמעון זבלדוביץ, הסתיר משה שמואל ראב (בן עזר) את "ספר האחוזה" במקום בטוח.[27] אישור נוסף לגרסא זו דווקא, המפריכה את השמועה כאילו הופקד הספר בידי דב ימיני, אושרה בכתב ידו ובחתימתו של זבלדוביץ.[28] כך או כך, עם תום המלחמה נמסרו "ספרי האחוזה" שנשמרו לידי מ"ח סלור, שהפקידם כאמור בבית הרב ובבית הוועד.[29]

למרות חסרונו של חומר ראשוני, עלה בידי טרופה למצוא מסמכים ופרוטוקולים של ועדי המושבה למן שנת 1903, שלא עמדו משום-מה לנגד עיני קודמיו, והם שמורים עד היום בארכיון.

חסרונו של הארכיון "הראשוני" של פתח תקוה העסיק גם את חברי ועדת ספר יובל ה-75

ואת מחברו גצל קרסל [אם המושבות פתח-תקוה תרל"ח-תשי"ג, 1878-1953, הוצאת עירית פתח-תקוה תשי"ג]. "הידיעה" כאילו "ארכיון המושבה נגנז ונעלם", הקשתה על קרסל והוא פרסם קריאה לכל מי שברשותו "חומר היסטורי ודוקומנטרי (זכרונות, מכתבים, תעודות, פרסומי הועד והעיריה, תמונות וכיוצא באלה") להודיע לעירייה.[30] כדי לסייע בחיפוש החומרים ובכללם את ארכיון המושבה הנעלם, התגייסו בעירייה לחיפושים והשקיעו מאמצים רבים בסיוע ציוד מכני כבד שהעמיד חיל ההנדסה של צה"ל לשם כך, אך לשווא. [31]  גם חיפושיו של פרופ' יהושע בן אריה (נינו של שטמפר),  בשנת 1978, לא העלו דבר.

הפעילות להקמת הארכיון ההיסטורי

בשנת 1954 לקראת סיום בניין בית העירייה החדש, עלה בחריפות מיקומו של הארכיון ההיסטורי, שמצבו היה בכי רע. מנהל הארכיב באותם הימים, דוד אברהמי הציע למזכיר העירייה לחטא את החומרים ולדאוג לתיקים מתאימים ולתיוק מסודר.[32] כעבור חודשים אחדים דנה מועצת העיר בצורך הדחוף בהקמת ארכיון היסטורי ולרכז בו את המסמכים המפוזרים במקומות שונים בארץ. נדונה גם ההצעה לייחד בארכיון שיוקם מדור מיוחד שיוקדש  לארכיוני המושבות הראשונות שהוקמו לפני ייסודה של התנועה הציונית וליתר דיוק עד שנת 1900. על פי אותה ההצעה אין להסתפק באיסוף התעודות ובריכוזן בארכיון פתח תקוה, אלא לפרסמן בספרים ובחוברות כקבצים לתולדות המושבות הראשונות. מלבד אלה יקבל עליו הארכיון לראיין ולדובב את זקני המושבה וותיקיה,  בני הדורות השני והשלישי, ולשמרם.[33]

פנחס רשיש ראש העירייה, הודה שהחומר ההיסטורי הקיים בארכיון "הוא די-רציני", וההכנות לסידורו אינן מספקות. הוא הציע את התפקיד לחוקר אליקום (גצל) קרסל וזה נאות לקבלו.[34] היוזמה הזו גוועה מעצמה, הארכיון נותר בעליבותו במרתף העירייה, וכל הנסיונות לשפר את מצבו נתקלו באדישות.[35] באותו הזמן הציע מזכיר העירייה, לאור פניית משרד הפנים, להעביר לגנזך המדינה את החומר שאינו דרוש לעירייה.[36] במקביל, ואולי קודם לכן, שלח רשיש את שמואל שי ללמוד ארכיבאות בגנזך המדינה, לקראת הקמתו של ארכיון היסטורי,[37] ולאחר חצי שנה, בשובו לעירייה, הוא החל לארגן את החומרים שהיו שמורים בארון (ובהם גם הפרוטוקולים מתרס"ג וספר האחוזה). שי דיווח עליהם לפ"א אלסברג, גנז המדינה, וזה כנראה פרסם את הדברים הבאים בעיתונות: "שלושים שנה מתולדותיה של פ"ת שהיו לוטות סוד כיוון שאבדו כל ספרי הרישום והפרטיכולים, המספרים עליהם – ניצלו משכחה במקרה. לקראת הקמתו של ארכיון היסטורי נערכו חפירות במרתף בנין העיריה ונתגלו".[38]  שי דאג לשימור התעודות והמסמכים בכ-30 קרטונים גדושי חומרים ראשוניים.

במסגרת הפעילות העירונית סביב חגיגות יובל ה- 80 (1958) נתקבלה החלטה לרכז את כל החומר הארכיוני בבית יד-לבנים באגף שנקרא "זכר ראשונים" שנחנך בחגיגות היובל בנוכחות נשיא המדינה יצחק בן-צבי.[39] עוד קודם לחנוכת האגף המיוחד, פנה ברוך אורן, מנהל הבית, אל משפחות הוותיקים שימסרו לו מסמכים, צילומים וכו' והצליח לרכז במקום חומר אישי רב ערך,[40] אך שאר החומרים נותרו במרתפי העירייה למשך שנים. רשיש שב והציע לקרסל לארגן את הארכיון באגף החדש, אך גם הפעם הרעיון לא יצא אל הפועל אלא בצעדים מהוססים החל מ-1958 במלאות לפתח תקוה שמונים שנה.[41] ברוך אורן מנהל בית יד-לבנים מראשיתו ועליזה וורם (1981-2003), ארגנו את החומרים הקיימים ואת אלה שהתקבלו במהלך השנים, בתיקים והעניקו להם סימולים – ז"ר [=זכר ראשונים], ובכך הוקם מסד ראשוני של ארכיון, גם אם לא תמיד על פי העקרונות המקצועיים.

למרות המאמצים שהושקעו, לא שפר גורלו של הארכיון ההיסטורי ובשנת 1987 הוא נדון במועצת העיר. מדברי המתדיינים ניתן ללמוד שכבר ב-1981 ביקר במקום ד"ר משה מוסק מגנזך המדינה והוסכם שהעירייה תפעל להקמתו של ארכיון היסטורי. מסתבר שהחומר הארכיוני שכבר הועבר למרתף בבית יד לבנים ו"נשמר" במיכלי קרטון, נרשם באופן מדעי לנושאים תוך ציון השנים, ונעשה רישום לפריטי עיזבונם של הרב א"ל פרומקין, י"מ סלומון, י' שטמפר, ע' ליברכט, הרב י"א ציטרון, משפחת בכר, וכן מסמכי יסוד.[42] כעבור כשנה התקיים דיון בנושא הקמת הארכיון ההיסטורי בבית יד לבנים.[43] בעקבות הדיון הזה נערכו ביקורים בארכיון ובמוזיאון ראשון לציון, והוטל אל מנהל בית יד-לבנים להגיש תכניות להקמת הארכיון ההיסטורי.[44] ב- 1983 הוגשה התוכנית להקמתו. התכנית הציגה את תפקידי הארכיון כדלקמן: שימור החומר הקיים, איסוף ושיקום חומר אותנטי, הקלטות וראיונות עם ותיקים, איסוף ספרים וכתבי עת בנושאי העלייה הראשונה והשנייה ושימור קטעי עיתונות בנושאי העיר פתח תקוה. הוצע גם שהביקור בארכיון וחשיפה למסמכיו ולמוצגיו, יהווה חלק מתכנית הלימודים של בתי הספר. בתכנית המוצעת על הארכיון לתת שירות לכל מאן דבעי ולפרסם דפי מידע ועוד כהנה וכהנה. אולם דבר לא נעשה, למרות מכתבים נזעמים של תושבי העיר לראש העירייה ובהם קבילות על ההזנחה הרבה.

דב תבורי, ראש העירייה (1989-1978) דחה את הביקורת ודיווח על מו"מ שהוא מקיים עם הנהלת יד יצחק בן-צבי בירושלים שיסייע לטפל בארכיון, אך למרבה הצער היוזמה הזו נכשלה. גם התביעה ליעד מבנה מתאים לארכיון נדחתה מסיבות תכנוניות-קונצפטואליות. [45] התוצאה היא שפרט לתחזוקה מינימלית ולניסיון לרתום את משאבי הארכיון לצרכי מערכת החינוך בעיר, לא זכה הארכיון לטיפוח ולטיפול הנדרשים. בשנת 1995 העבירה הגב' עליזה וורם את מיכלי הקרטון ובהם החומר ההיסטורי שארגן שי מן העירייה לחדר הארכיון בבית יד-לבנים ומאז הוא שם.[46] התעודות והמסמכים ההיסטוריים שהועברו לחדר הארכיון לא טופלו כנדרש והקיטלוג נעשה שלא עפ"י אמות מידה מדעיות.[47]

למרבה הצער, המודעות ההיסטורית של תושבי פתח תקוה, לא באה לידי ביטוי הולם ביחסם של פרנסיה לארכיון ההיסטורי. במשך השנים הוצעו אמנם הצעות חשובות אך הן לא הבשילו למעשים של ממש; האכסניה לא הייתה ראויה, התנאים לא עמדו בתקנים מקצועיים, לא הועסקו בו די בעלי מקצוע וההזנחה הייתה מנת חלקו. כתוצאה מכל אלה נעלמו מסמכים חשובים ואחרים נפגמו כמעט ללא סיכויי שיחזור.

חומר היסטורי רב הועבר במהלך השנים לארכיונים שונים כגון: גנזך המדינה, ארכיון החינוך היהודי באוניברסיטת תל-אביב (ארכיון חיון), מכון לבון, הארכיון הציוני המרכזי ובית הספרים הלאומי בירושלים (ארכיון א"ל פרומקין V.951).

בשנת 2003 חל מפנה משמעותי בתפיסת חשיבותו של הארכיון ההיסטורי ומאז הוא פועל  כארכיון כוללני – Total Archive – גישה הדוגלת בתיעוד הספקטרום הרחב ביותר של פעילות החברה היוצרת את החומר הארכיוני ובביטוי ערכיה. ארכיון כוללני משלב בתוכו תעודות רשמיות- מנהליות של גופים ומוסדות עם אוספים של אנשים ומשפחות (אוספים אישיים) וחומרי תיעוד לסוגיהם כגון: אוספי תצלומים, מפות, מודעות וכרזות, חפצים מוזיאליים, תיעוד בעל פה, סרטים, ספרים ועיתונים. כיום, הארכיון שומר, אוסף, מציג ומאפשר שימוש במידע (בחומר ארכיוני) האצור בו לקהל הרחב.

בין אוספיו: הארכיון המנהלי של הרשות המקומית פתח תקוה (ועד המושבה, המועצה, ארכיונים מנהליים של גופים ומוסדות אחרים שפעלו בעיר ובקרבתה): "בית האיכר" ו"בית נטע",[48] קיבוץ "גבעת השלושה", "האגודה למען החייל"; אוספים אישיים של ותיקי המושבה ומשפחותיהם. אוספי מפות ושרטוטים, כרזות ומודעות, ראיונות, ספרים ועיתונים. בארכיון שמורים אוספי צילומים של הצלמים בן נעם, אלחונס, שוויץ, זכריה שדה ואחרים, המתעדים ויזואלית את חיי המושבה והעיר על אירועיה ואנשיה. מן הראוי לציין את עבודתם של דוד גולדברג, חיה איכילוב וצבי גולדשטיין שאספו חומרים ותיעוד היסטורי מאת בני המייסדים וצאצאיהם וארגנו תיקים אישיים חשובים, כמו גם ארגונו של החומר שנצבר ב"בית האיכר" והועבר לארכיון ההיסטורי.[49]

עם המבט לעתיד

לטיפוחה של הגישה החדשה הזו תורמת הגב' דרורית גור-אריה שקיבלה עליה את האחריות לפיתוחו של הארכיון, והצליחה לשכנע את ראש העירייה מר יצחק (איציק) אוחיון וגורמים נוספים להכיר בחשיבותו וכתוצאה מכך החלה העירייה להשקיע משאבים כדי להתאימו לעידן המודרני, בגישה מקצועית ובשימוש בטכנולוגיות חדישות. כיום עוסקים בסידורם המקצועי וברישום מחודש ומעודכן של המסמכים הרבים, בארגון, קיטלוג ורישום אוספי הצילומים, הספרים ושאר הפריטים, במחשובם ובהכנתם לשימוש נגיש ונוח, וכבר עתה הם מהווים משאב חשוב ביותר למדריכי המוזיאון העירוני ולחוקרים. במקביל, נאספים מסמכים, צילומים ופריטים שונים שנשמרו במשפחות הוותיקים, והוגבר גם קצב הראיונות עם צאצאי ותיקי פתח תקוה.

לאחרונה (2004) נרתמה משפחת ירקוני לפיתוחו של הארכיון ההיסטורי בשימת דגש על שליחותו החינוכית. רות ירקוני ובניה עדי ויורם תרמו סכום ידוע לשיפורו של הארכיון ולהכשרתו למוסד מכובד ויעיל לחוקרים ולמתעניינים. הארכיון יוזם, שותף ואף אחראי לקיומם של ימי עיון אחת לשנה בנושאים שצביונם מקומי ולעתים בתחומים בעלי אופי ארצי.

קריאת הארכיון על שמו של עודד ירקוני ז"ל הוא ציון דרך בתולדות הארכיון והנצחה מכובדת לפעלו בשדה החינוך לחיבתו למושבתו פתח תקוה ולאהבת ארץ ישראל. זו גם ההזדמנות לציין את מסירותם של המנהלת הגב' גליה דובידזון, והעובדים נוני ירון, שרונה מישאל, חזי ראובני ונתי מלאכי, ואת האווירה הנעימה השוררת בו. ראויים לכל שבח מתנדבי הארכיון, גב' דבורה ברוכין, גב' חני גולדווסר, גב' יעל שהם, צבי (ויקי) קאופמן, גב' רוחה שפירא, ראובנה ודוד ליברמן, דוד רז, רותי לוינובסקי, עמוס שיפמן ודוד בן עזר (יקיר העיר לשנת 2006), שבזכותם הארכיון משמש כבר היום מוקד לימודי לסטודנטים לארכיבאות בעבודתם מעשית.

יש לקוות שמעתה ואילך תשודרג פעילותו של הארכיון והוא יצליח למצב את עצמו כגורם מרכזי ומקצועי בהנחלת תולדות פתח תקוה, אישיה, מוסדותיה וערכיה בקרב תלמידי העיר ואזרחיה, ומשאב רב השראה לא רק לחוקרי העבר, אלא גם לאלה הנושאים עיניהם לעתיד- בחינת שורשים וצמרות.

[1]  פ' נורה, "בין זיכרון להיסטוריה – על הבעיה של המקום", זמנים, רבעון להיסטוריה, 45 (קיץ 1993) אוניברסיטת תל-אביב, עמ' 5-19.

[2] Derrida Jacques, Archive fever: a Freudian impression, Chicago University 1998 ז'אק דרידה (תרגמה מצרפתית מ' בן נפתלי), מחלת הארכיב, רסלינג תל-אביב 2006. ראו בקצרה: גיש עמית, "למה משתוקק הארכיון", הארץ, 18.9.2006(גיליון לחג).  Foucault m.,L'archeologie du savoire, Paris 1971  מישל פוקו (תרגם מצרפתית אבנר להב), הארכיאולוגיה של הידע, תל-אביב 2005. יעוץ מדעי אלי שיינפלד.

[3] א' ביין, "על עתידו של עברנו – מצבם וגורלם של הארכיונים היהודיים בתפוצות ובארץ", ארכיון, 4 (תש"ן), עמ' 31-30.

[4] פ"א אלסברג, "מקומם של ארכיונים במערכת מידע ותיעוד", מסות ומחקרים בספרנות: מוגשים לקורט דוד וורמן במלאות לו שבעים וחמש שנה, ירושלים תשל"ו, עמ' 19.

[5] לראשונה נידב הברון 1000 פראנק לשנה להקמת בית מרקחת. "מקרב הארץ", הצבי, 3 (ז' בחשון תרמ"ו).

[6] י' ראב, התלם הראשון: זכרונות 1862-1930, נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב), מבוא מאת ג' קרסל אחרית דבר מאת אהוד בן עזר, ירושלים תשמ"ח, עמ' 115.

[7] בארכיון הציוני המרכזי (להלן, אצ"מ), שמורים פרוטוקולים של ועד הכורמים מן השנים תרנ"ח-תרנ"ט A9/155 . ועד כללי לכורמים, לפרדסנים ולשדות נוסד בי"ב בחשון תרנ"ט. ציטוט מהפרוטוקולים בספר היובל (תרפ"ט), עמ' תמד-תמו. הוועד לא דן בסכסוכים בין-אישיים, הללו נדונו בפני הרב המקומי או פקיד הברון; י' עצמון, היסטוריה בשר ודם: הציונות מנקודת ראותם של מנהיגי מושבת ראשונים, ירושלים תשס"ה, עמ' 48-47.

[8] פרוטוקול מישיבת המועצה והועד, מוצש"ק כ"א באייר תר"ף. ארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני [להלן, אפ"ת], 2.2c/6c. חברי ועדת היובל וסדור פנקס השתלשלות המושבה: שדרוביצקי, ב' סלמון, בנימין דיסקין, פרץ פסקל, וויניצקי, דינוביץ וב' גיסין. פרוטוקול ועד המושבה, אור ליום ג' כ"ג באייר תר"ף, אפ"ת, שם.

[9] ישיבת ועדת היובל, אור ליום כ"א בסיון תר"ף, אפ"ת, 2.30/4; ישיבת הועדה, מוצש"ק ט"ז מנחם אב תר"ף, שם, שם.

[10] יעקב פולסקין (פרייסלב, אוקראיינה 25.12.1886 – תל-אביב 4.10.1944). פועל נודד ושומר חקלאי בפתח תקוה ובגליל ששימש בתרס"ו עוזר לספרן בספריית הפועלים במושבה. בשנים 1914-1918 חי באמריקה וכתב מונוגרפיות שונות ביידיש, ובהן גם על ראשוני פתח תקוה, שתורגמו בידי יוסף לואידור ואחרים. ראו: חולמים ולוחמים: ציורים ורשימות מחייהם ופעולותיהם של יוצרי הישוב החדש בארץ-ישראל משנת תרל"א-תרפ"א (עם תמונות). כרך ראשון חלק א'-ב', יפו ארץ-ישראל תרפ"ב. (נדפס בדפוס איתן ושושני, המו"ל : ש"ז גיסין). המהדורה השנייה (תל-אביב תש"ו) שונתה בפרטים רבים מהראשונה. ראו גם: א' אוסטרובסקי, מול הניר, תל-אביב 1963, עמ' 184-181. הובא אצל מ' רייכר, התלם הארוך (לעיל), עמ' 39-38; ד' שידורסקי, "שורשיה של ספריית הפועלים הארצישראלית", קתדרה, 49 (תשרי תשמ"ט), עמ' 123. יערי-פולסקין שימש השראה לש"י עגנון בתיאורו את גורישקין בספרו "תמול שלשום". חיים באר, גם אהבתם גם שנאתם: ביאליק, ברנר, עגנון מערכות יחסים, תל-אביב 1992, עמ' 81.

[11] א' עזריה (בא כוחו של יערי-פולסקין) אל המועצה המקומית פתח תקוה, י"ז בסיון תרפ"ו. אפ"ת, 5-2/ז"כ (סימול קודם 13-3/ש).

[12] ספר היובל הראשון, למלאת חמשים שנה ליסוד פתח-תקוה תרל"ח-תרפ"ח, תל-אביב התרפ"ט, עמ' XXVII.

[13] ר' אהרנסון, "ארכיונים במוזיאונים היישוביים של המושבות הראשונות", עיונים בארכיונאות, 4 (ניסן תשס"ג), עמ' 27 ובו על חיסול הארכיון בחדרה (שם, עמ' 32, הערה 1) ובמקומות אחרים. נושא זה ראוי לבחינה יסודית.

[14] זיכרון דברים בין מרדכי סלומון ואהרון נחמני, י"ד באדר א' תרפ"ז, אפ"ת, 2.30/4. ראו: "במצור ובמצוק (מחיי וקורות פתח-תקוה בחזית המערכה)". רשימות יומן מאת מאן-דהוא. נדפס ב"הד העם" (תרפ"ד-תרפ"ה) ובספר היובל, עמ' תקיט-תקנד. ראו גם דוד גולדבלום, "בוררות בין ועד המושבה לבין ה' א' נחמני", דאר היום, 14.4.1927 ולפיו נחמני החזיר 500 דפים! תודה לזלמן חיימוב על ההפנייה. הפרוטוקולים השמורים באפ"ת הם מן השנים תרס"ג-תרס"ז ומשנת 1913 ואילך. יש לציין שבמשך שנות המלחמה התנהלו ישיבות הועד כסדרן ונרשמו פרוטוקולים.

[15]  ספר היובל, עמ' XXVIII.

[16]  ישיבת מועצת העיר מס' 124, 14.11.1943, אפ"ת.

[17]  ישיבת מועצת העיר מס' 160, 26.11.1944, אפ"ת. הוצעה גם הרחבת הועדה לספר היובל על פי מפתח מפלגתי. שם, ישיבה מיום 7.1.1945.

[18]  אוסף אישי של ליברכט (מעטפה מס' I א'), אפ"ת.

[19]  ישיבת מועצת העיר מספר 124 (לעיל, הערה 16).

[20]  ליברכט אל ספיר, 20.10.1948, אפ"ת, תיק ליברכט 22/ז"כ (סימול קודם: 12-6/ש); שם, 5.14/7

[21]  א' טרופה, ראשית, למלאת שבעים שנה לפתח-תקוה (תרל"ח-תש"ח), פתח-תקוה תש"ח-1948. בדבריו, "עם הקובץ", עמ' 11.

[22] א' טרופה, יסודות, לתולדות פתח-תקוה, פתח-תקוה תש"ט-1949, עמ' 17. טעה טרופה; התעודה הראשונה "תכנית הסכם לעבודה שתופית" פורסמה אצל א' דרויאנוב, כתבים לתולדות חבת-ציון וישוב ארץ-ישראל, ג, תל-אביב תרצ"ב, עמ' 286-285.

[23] ציוני, "תוצאות המהפכה", הצבי, 248 (כ"ח באלול תרס"ט), עמ' 2;  "בפתח=תקוה", האור, 23 (י"ג בחשון תרע"א). עפ"י גרסא אחרת חייב בנק אפ"ק את ועד המושבה בתרע"א להכין עותק נוסף שיישמר בכספת הבנק.

[24] ראו סיפורה של זהבה בן-דב (לבית שטמפר), "תעלומת הארגז בפרדס" (ללא מקום ושנת ההוצאה).

[25]  א' טרופה, יסודות, לתולדות פתח-תקוה, פתח-תקוה תש"ט-1949, עמ' 65-64.

[26]  ד' תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, דמויות ותמונות, א', תל-אביב 1947, עמ' 241.

[27]  ד' תדהר (לעיל), א', עמ' 195.

[28]  פורסמה בהבוקר, ט"ו באלול תשל"ד (ספטמבר 1973), ואת הדברים שהפיץ ימיני בעזרת תדהר, (לעיל). מכתבו שמור באפ"ת, 54-6/ז"כ.

[29]  משה חיים סלור אל ועד המושבה, כ"ט באייר תרע"ט, אפ"ת, 2.18 (סמול קודם 7-11/ש; צא-48/ז"כ).

[30]  ג. ק. [גצל קרסל], "להציל משכחה", פתח-תקוה, עתון העיריה, 3 (ניסן תשי"ב – אפריל 1952), עמ' 3; ב. א., "ספר היובל פתח-תקוה (עם קריאה ראשונה)", שם, 6, גיליון יובל ה-75 (חשון תשי"ד, אוקטובר 1953), עמ' 8.

[31] ז' יואלי, "דברי חתימה", ג' קרסל, אם המושבות פתח-תקוה, תרל"ח-תשי"ג 1953-1878, דברי פתיחה – ד. בן-גוריון, שבעים וחמש שנות חיים, עירית פתח-תקוה תשי"ג, עמ' 573.

אין להטמנת הארכיון כל רמז בספר היובל. שם צוין שוועד המושבה הוכרח לאבד בעצם ידו את הארכיון שלו. כן הובהר שחלק מן הארכיון נלקח ע"י א' נחמני והוא נשמר אצלו עד לכיבוש הבריטי. "להוצאת ספר היובל", עמ' xxvii. ד' אופיר בספרו, אכר בפתח תקוה, הקדמה, עמ' ו' כותב שנקבר בפרדס. ניסיונותיהם של ג' קרסל ויהושע בן-אריה למצאו לא העלו דבר. הגב' אליה שחור (בתו של יוסף ספיר) שנדרשה לארכיון בשנות ה-70 פנתה אל קרסל, אל שארי משפחת יערי-פולסקין, אל שלמה וולפברג ואל ברוך אורן ולא העלתה דבר. אליה שחור, "תמורות חברתיות וכיוונים בהנהגה הפנימית בפתח-תקוה מראשיתה ועד תום מלחמת העולם הראשונה", חיבור לקבלת התואר מוסמך, אוניברסיטת תל-אביב, מרץ 1977, עמ' 10-8. החומר שעמד לרשותה בארכיון בבית יד לבנים הוא מהשנים תרע"ו ועד סוף המלחמה. היא הסיקה (בטעות?) שהמסמכים נלקחו ע"י כותבי קורות המושבה ולא הוחזרו.

[32] ד' אברהמי אל מקס וולפסון, מזכיר העיר, כ"ה באב תשי"ד, 24.8.1954. אפ"ת, תיק מועצה/פרוטוקולים מזכירות 1957-1956.

[33]  ג' קרסל, "ארכיון עירוני לתולדת המושבות הראשונות (הצעה)", פתח-תקוה, עתון העיריה, 8 (אדר תשט"ו-מרס 1955), עמ' 12.

[34]  פרוטוקול מס' 137 מישיבת מועצת העיריה השלישית, יום א' ג' בכסלו תשט"ו, 28.11.1954, סניף [צ"ל] סעיף 5, החלטה מס. 207,  אפ"ת.

[35] ד' אברהמי אל רשיש, 5.7.1956, רשיש אל אברהמי שם. אפ"ת, תיק מועצה/פרוטוקולים מזכירות 1957-1956.

[36] מ' וולפסון אל ז' מליון, סמנכ"ל למינהל במשרד הפנים ירושלים, י' באב תשט"ז, 18.7.1956, תיק מועצה/מזכירות 1957-1956.

[37] כנראה בעקבות "חוק הארכיונים – תשט"ו, 1955". חוק זה הוחל תחילה על ארבע רשויות: ירושלים, תל-אביב חיפה ופתח תקוה. מ' מוסק, "בניית התשתית לארכיונים של הרשויות המקומיות", עיונים בארכיונאות, 4 (ניסן תשס"ג), עמ' 35. אני מודה לשמואל שי על המידע שמסר לי בשיחתנו בביתו.

[38]  דבר, 15.12.1964, עמ' 6. השוו: ש' גינוסר, "הנגלה והנסתר בגנזך המדינה", דבר, 24.4.1966.

[39]  החלטת מועצת העיר על הקמת ביתן גדול לזכר המייסדים ביד לבנים, דבר, 2.6.1958, עמ' 4;  ש' קריינוק, "תוכניות הרחבה וטכסים לציון עשור לבית 'יד לבנים' בפתח-תקוה", הארץ, 14.4.1963. את אבן הפינה לבית יד לבנים ירה פנחס רשיש בשנת 1951 בעקבות פנייתו של בן גוריון לייסד בית הנצחה לחללי המערכה. בתחילה הכיל הבית חדר הנצחה ומוזיאון לאמנות ורק מאוחר יותר החלו בהנצחת המושבה ובתיעוד מסמכים. ז' רב-נוף, "מפעל-הנצחה הצמיח מוזיאון לתפארת (26 שנה ל'יד לבנים' בפתח-תקוה)", דבר, 14.5.1976.

[40]  משפחת ישראלית מסרה חלקים מארכיונו האישי של א"ל פרומקין, ובהם ספריו האישיים  וחיבורה, של בתו חנה-לאה סגל בכתב יד (אפ"ת, a6 (5.5a/6a ), אך חומר רב יחסית כולל חיבוריו ותכתובתו שמור בבית הספרים הלאומי בירושלים, במחלקה לכתבי-יד (סימנו: V.951); ארכיונו של דוד חיון שמור בארכיון החינוך היהודי באוניברסיטת תל-אביב. משפחות שטמפר, ליפשיץ, בן עזר (ראב), ליברכט, סלומון ואחרות תרמו מסמכים רבים לארכיון במהלך השנים וחלקם שמור עד היום במדור מסמכי יסוד. בארכיון שמורים מסמכים וקטעי עיתונים משל אהרון נחמני, יוסף תמיר (קבנצל) ועוד רבים.

[41]  פרוטוקול מועצת העיר מס' 80, 7.9.1958, אפ"ת, 8–79 ז"כ, עמ' 358; ברוך אורן, "בית 'יד-לבנים' בפתח-תקוה", דו"ח (במכונת כתיבה), ללא תאריך, אפ"ת, תיק מועצה/פרוטוקולים מזכירות 1957-1956.

[42] שמואל שי אל מרדכי מרמר, 26.6.1981. החומר סודר ע"י האקדמיה למדעים בירושלים. הרישום נעשה תחת הסימול הכללי ש' שניתן כנראה ע"י שמואל שי. שרשימותיו מצורפות.

[43] הזמנה לישיבה, 11.5.1982 שמורה בקלסר התוכנית באפ"ת. מרדכי מרמר, מנהל בית יד-לבנים ושמואל שי, מנהל המזכירות אל דב תבורי, ראש העירייה, כ"ה בחשון תשמ"ב, , 22.11.1981 .

[44] ד' הורביץ, מזכיר העיר אל מ' מרמר, 6.6.1982. אפ"ת, תיק מועצה/פרוטוקולים מזכירות 1957-1956.

[45]  עירית פתח תקוה, ישיבת מועצה מס' 57 (מן המנין), 13.12.1987, סעיף 5. עמ' 22 ואילך.

[46]  כשהודיע על פרישה ב-1995. שיחה עם מר שמואל שי (28.4.2005).

[47]  כך כנראה שובש סימול התיקים מ-ז"ר ל-ז"כ.

[48] "בית נטע (הרפז), מרכז לתולדות כיבוש העבודה; מוזיאון ובית אולפנא ליידע הישוב ותנועת העבודה מייסודם של המרכז החקלאי ומועצת פועלי פתח תקוה". "בית האיכר" כולל את מסמכי המועצה הכפרית והועד החקלאי על גלגוליו השונים מ-1929. ראו: "דפדוף בארכיון הועד החקלאי בפ"ת", אפ"ת, מיכל 1.7 , תיק 12, מסמך 7.

[49] דוד גולדברג, זכרונות איש פתח תקוה, ירושלים 1992, עמ' 110-109.

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, ארכיון, ארכיונאות, מתוך הארכיון, פיק"א, ראשי העיר, ראשית המושבה, שלטון עות'מני | עם התגים , , | כתיבת תגובה

גן הנשיא, גן הקופים, גן אימהות ותינוקות, גן רוטשילד

הגן נמצא באחד המקומות הגבוהים בפתח-תקוה פינת רחוב רוטשילד ורחוב חיים כהן. בימי מאורעות תרפ"א הייתה במקום נקודת תצפית לכיוון דרום המושבה. בפי ילדי המושבה נקרא הגן "גן הקופים".

נטיעת עצי הגן וגידור שטחו החלה בשנת 1933 עם הקמת "וועדת-הגנים". הגן נפתח לציבור ב-1942.

גן הנשיא בראשיתו, שנה וצלם לא ידועים

ראו כתבה שהתפרסמה בעיתון "חרות" (חרות: 8.10.1953 המשקיף: 3.8.1942)

"ב-2.8.1942  בשעה 6.30 אחה"צ נערכה חגיגה של פתיחת הגן העירוני החדש בפתח-תקוה ,בהשתתפות חברי מועצת העירייה, מושל המחוז מר קרוסבי ותזמורת מכבי אבשלום.

הגן נמצא במקום יפה ברחוב רוטשילד פינת חיים כהן. נטיעת הגן החלה עוד לפני 9 שנים על ידי אותה ועדת גנים הממשיכה במלאכתה באותם הימים. בתקופה זו התפתח הגן יפה מאוד. לאחרונה הוכנסו בגן שכלולים יפים על ידי הגנן האמן מר יהלום. עם גמר החגיגה יימסר הגן החדש לרשות הציבור".

בשנת 1953 במלאות לפתח-תקוה  75 שנה. נערכו טכסים רבים בעיר. ובין השאר נערך טכס לרגל ביקורו בעיר של נשיא המדינה יצחק בן צבי ורעייתו. מועצת העיר הכינה סיור לנשיא במקומות חשובים בעיר. בין המקומות היה גם הגן. כשהובא הנשיא ל"גן-רוטשילד" הוכנה לו הפתעה הנהלת העירייה החליטה לקרוא לגן בשם "גן-הנשיא ע"ש הנשיא יצחק בן צבי".

טקס חנוכת גן הנשיא ע"ש הנשיא יצחק בן צבי,

הגברת שושנה ישראלית חברת מועצת העירייה, אם ששכלה את שני בניה במלחמת העצמאות (האחים ישראלית אריה ויעקב ישראלית) נתכבדה בהסרת הלוט. אולם להפתעת כולם סרב  הנשיא ותבע מהעירייה לשנות את ההחלטה ולהסתפק בשם גן-הנשיאים" לכל נשיאי ישראל ולא רק על שמו.

מנהלי העירייה פעלו מהר לשנות את השלט ואת שם הגן אך לאחר פטירתו של יצחק בן צבי חזר הגן וקיבל את שם הנשיא בן-צבי. הנשיא בדברי ברכתו לפתח-תקוה אמר בין השאר: "בפתח-תקוה נתגלו ביהודי החדש התכונות של "הקול קול יעקב" וגם "הידיים ידי יעקב" ומשום כך זכינו למה שזכינו..".

כתב זלמן חיימוב

ערכה נוני ירון

 

חנוכת גן,1953
ישארל פינברג, אל"מ כרמל, הנשיא בן צבי, פנחס רשיש ורעייתו חדוה

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, אנדרטאות, רפורטג'ות מתוך הארכיון | עם התגים , | כתיבת תגובה

טודי, זכריה שדה- אוסף צלם

משולחנה של ארכיונאית, עבודה עם אוסף תצלומים זהו אחד האתגרים הגדולים והמעניינים בעבודה בארכיון. במיוחד כשאוסף התצלומים הוא ערמה ללא סדר מסוים, ללא מידע מה המקור שלהם. האם אלו תצלומים של אנשים פרטיים? האם נתקבלו מאחד מפקידי המושבה כמו מזכיר העיר.  חומרים מגיעים לארכיון אחר ש"עברו" כמה תחנות בחיים שלהם. צריך לנסות להכניס איזה סדר על מנת לרשום את התצלומים ברישומי הארכיון. ברב המקרים אין כל מידע רשום בגב התמונה. מי הצלם? תאריך הצילום? מי האנשים? מה האירוע המצולם? כל כך הרבה שאלות. בשלב זה מתחילה מעין חקירה תוך התבוננות. ניסיונות לזהות את המצולמים בעזרת מתנתבים ותיקים. ניסיון לזהות תאריכי צילום לפי דגמי מכוניות, ועוד. בארכיון שלנו כל התמונות עוברות "דרך העיניים" של דוד בן עזר ראב המתנדב הנאמן שלנו. היכרות שלו עם ותיקי המושבה, זיכרון צילומי טוב איפשר זיהוי של הרבה מצולמים ואירועים.

טודי נואם באספת חברים, קיבוץ משאבי שדה, שנה לא ידועה. באדיבות הבנותיו רונית ותלמה

במקרה של תצלומים של טודי, בשלב העבודה הראשוני שאני נתקלת בתצלומים בעלי סגנון ייחודי או, אולי תקראו לזה טביעת עין של צלם. אני מתחילה לרכז ולקבץ אותם. התצלומים נהדרים מתארים צריפים, בתים ישנים, רחובות דמויות. אני מחפשת חוט מקשר בין התצלומים. הם מלווים אותי במהלך העבודה השגרתית. באחד הימים קוראת לי שרונה, הארכיונאיות מצוות הארכיון, ומראה לי פוסטר הזמנה לתערוכה. בפוסטר מציצים אלי חלק מהתצלומים שאני מכירה כל כך טוב. בפוסטר מופיע גם שם האמן וכתוב שמקום מגוריו הוא קיבוץ משאבי שדה. מכאן הדרך לאתר את טודי הייתה קלה. מייד צלצלתי למזכירות הקיבוץ ושאלתי אם יש חבר קיבוץ בשם טודי. לאחר שיחה טלפונית מרגשת הזמנו את טודי לארכיון לפגישה. ההתרגשות הייתה גדולה. בהמשך היו עוד מפגשים בהם הלכנו ביחד ברחובות המושבה שלו בניסיון לזהות את מיקום המבנים המצולמים.

זכריה שדה – טודי, 1924 – 2013. טודי עלה עם הוריו לפתח תקוה ב-1933 ישר לשכונת מחנה יהודה. טודי צחק ואמר שהם היו האשכנזים הבודדים בשכונה של תימנים. קבלו אותו בשמחה אף פעם לא הרגיש הוא יוצא דופן. זה לא מפליא כי טודי היה איש שמח חייכן "שובב" גם בגילו המתקדם, רואה רק טוב ועושה טוב לאחרים. בשלב מסוים לכשבגר (1949) יצא להתיישבות בקיבוץ משאבי שדה. בקיבוץ הוא מלא תפקידים חשובים. אחד מהם היה מנהל המטבח. לצורך תפקידו בקש לצאת לקורס ניהול מטבח ובישול שהתקיים ברופין. במקביל תחביב הצילום הפך אצלו לחיידק רציני, כדבריו. געגועים לפתח תקווה ולהוריו שנפטרו בינתיים משכו אותו לפתח תקווה. כך שבדרכו למדרשת רופין הוא "עבר" בפתח תקוה. בצחוק גדול הוסיף:" שהוא לא יודע כיצד חברי המשק לא גוועו ברע כי ניהול מטבח הוא לא למד……"                                                                                            הסיורים עם טודי בעיר היו מרתקים. הייתה לו דרך וחשיבה צילומית ייחודית. הוא תיעד מבנים ישנים, צריפים רחובות העיר פ"ת וצורות בנייה ישנות תוך הבנה שבפעם הבאה שהוא יבוא לאותו מקום, עניין של כמה שבועות, הצריף המצולם יהרס. על מנת לאפשר זיהוי המיקום של הצריף או המבנה הישן גם בשנים הבאות שילב בתוף הפריים גם מבנה חדש, עץ גדול או אובייקט אחר שלדעתו לא יהרס. בשנות ה- 70 העיר עברה תהליך מואץ של בינוי. מביקור לביקור הצריפים שצלם נעלמו לטובת מבנים חדשים. הודות למחשבה והצילומית והבנת חשיבות התיעוד אנחנו יכולים גם היום לזהות את מיקום היא דרך זיהוי המבנה החדש שנבנה על ידו. העין המקצועית שלו תיעדה את הצריפים באופן המאפשר לנו היום להבין כיצד נבנו ואיך נראו מבפנים.

לקראת שנת ה-100 לפתח תקוה נתבקש על ידי ברוך אורן לצלם מבנים בעיר. בתאריך 14 לדצמבר 1977 התקיימה תערוכת יחיד "פתח תקוה שלי". הצילומים בתערוכה משקפים את האהבה הרבה והגעגועים שחש טודי לעיר. מרבית המבנים שצילם לא קיימים היום. צילומיו משמשים תיעוד לבתים שהיו ואינם.

התצלומים שהוצגו בתערוכה במוזיאון פתח תקוה לאומנות בשנת 1977 נשארו בין החומרים של בית יד לבנים והם התצלומים שמצאתי.

טודי, זכריה שדה,קיבוץ משאבי שדה, שנה לא ידועה. באדיבות הבנותיו רונית ותלמה

בשנים האחרונות לחייו עבד כיועץ אמנותי בגלריה בבאר שבע וכאוצר גלריה "הגבעה" בקיבוצו משאבי שדה.

בשנת 2004 הפקיד זכריה שדה – טודי את סדרת התצלומים שצולמו בשנת 1977 וגם כאלו שלא הוצגו בתערוכה.

בשנת 2014 בתו של טודי, רונית שדה, הפקידה תצלומים נוספים שנמצאו לאחר מותו בסטודיו שלו והיו קשורים לפתח תקוה                                                                  אני מחפשת תצלום של טודי עצמו בין כל התצלומים ולא מוצאת…. מאוד מתאים לטודי הצנוע. פניתי לרונית ומייד קבלתי מספר תצלומים לזכרון.                                          לפניכם מקבץ קטן מאוסף התצלומים של טודי. תוכלו לראות כיצד צלם טודי מבנים עם מה "שיש לידם" כדי שאנחנו הדורות הבאים נוכל לזהות את מיקומם.

נוני ירון

נוני ירון

פורסם בקטגוריה אמנות, ארכיון, מתוך הארכיון, צלמים, שימור אתרים | עם התגים , , , , | 3 תגובות

חצר ליפקיס חובבי ציון 17- מפעל הראשון של "תנובה"

משה ליפקיס היה מנהיג קבוצת הביאליסטוקים. חברי תנועת "חובבי ציון" בני ביאליסטוק והסביבה שהעדיפו מטעמים דתיים את העלייה לארץ-ישראל על ההגירה לאמריקה. הביאליסטוקים רכשו

בית ליפקיס, רחוב חובבי ציון 17 בחזית חנות הגלנטריה של "רות" צלם שויץ צבי, שנות -60 בקירוב

קרקעות בפתח-תקוה עוד בהיותם בחו"ל והתארגנותם החלה בפעילותו של שליח העלייה מפתח-תקוה אברהם קופלמן שנשלח בעצת מיכל פינס לחו"ל לגייס עולים יהודים שיעזרו בשיקום המושבה פתח-תקוה, כדי שיחליפו את הירושלמים שרכשו קרקעות ולא יכלו לעמוד בתשלומיהם. משימתו שלקופלמן הייתה לגייס בעלי הון ממשפחות דתיות מבני המעמד הבינוני שיוכלו לבנות מכספם מגורים ולהקים באמצעיהם הכספיים משק חקלאי. קופלמן שהיה ליצן וגוזמאי ידוע, הבטיח לשומעיו הרים וגבעות, ועוד הגזמות על איכות החיים בפתח-תקוה. בהגיעם לישראל (1883- 1886) לאחר שהתוודעו למציאות השוררת בפ"ת ביקשו לבוא בחשבון איתו. לבסוף מחלו לו כשהסביר להם שללא הגזמותיו ייתכן ולא היו עולים כלל ארצה.

משה ליפקיס, כמנהיג הקבוצה, הקדים את בואו ארצה לפני יתר חברי הקבוצה במטרה להכין את הקרקע לבואם. הוא החל בתכנון המושבה ביהודיה (לימים יהוד)יחד עם יהושע שטמפפר, ואף השתתף בחפירת באר-המים  במקום. משהגיעו ראשוני הביאליסטוקים ארצה הם החלו לבנות את בתיהם ביהודיה על אותה חלקת קרקע שרכשו מייסדי פתח-תקוה  במטרה לחיות באזור נקי מקדחת. הבנייה ביהודיה נתקלה בקשיים רבים. בעיקר בשל התנגדות השלטונות  העותומנים לבנייה בהטענה שהבנייה נעשתה במרמה וללא קבלת אישורים מתאימים. היו גם מספר סרסורים שהציגו לפני הקבלנים בוני הבתים ביהודיה רשיון בנייה שניתן לחלקת קרקע בסביבת ירושלים שנקראה אף היא "יהודיה". המשפטים גרמו להפסקת הבניה ולדחיית מועד כניסתם למגוריהם. הביאליסטוקים חשבו שמנהיגי המושבה רימו אותם והמתיחות ביניהם גברה. במיוחד כעסו על ההבטחה שלפי שתוכנית בניית הבתים ביהוד אמור היה לעשות "עירוב" בין בתיהם לבין בתי המייסדים שבמושבה דבר שיקל על קליטתם (תוכנית אותה הגה משה ליפקיס). בפועל המייסדים לא מיהרו לבנות את בתיהם מחשש שהם שמים את כספם על "קרן-הצבי". הם  העדיפו להמתין ולראות אם הבנייה תעבור בשלום.  בסיום המשפטים הקדישו הביאליסטוקים  את מרבית זמנם לנושא בניית בתיהם. את עיבוד חלקותיהם החקלאיות בפ"ת מסרו לעיבוד ליהודה ראאב ולאחיו מהם למדו את עבודת החקלאות וניהול המשק החקלאי. לבסוף משסיימו את בניית בתיהם התברר להם שבגלל המרחק הרב מפ"ת לא ניתן להתגורר ביהוד ולעבד את חלקותיהם  בפתח-תקוה והחלה חזרה לפתח-תקוה. כתוצאה מכל הקשיים הפסידו את מרבית כספיהם ניזקקו הביאליסטוקים  לתמיכה כספית אותה השיגו מ"חובבי-ציון" בהמלצת פינסקר בני עירם בחו"ל. עם החזרתם לפתח-תקוה (1885-6) בנו משה ליפקיס ובני משפחתו את ביתם בפתח-תקוה ברח' חובבי-ציון 17. הבנייה נעשתה בדומה לבנייה ביהוד מאבנים שנחצבו במחצבות הכורכר שליד בני-ברק.

בנו של משה ליפקיס, אברהם זאב, היה שנים רבות חבר בוועד המושבה. לאחר ששלמה זלמן גיסין גורש מהמושבה ע"י התורכים שימש זאב כראש ועד פ"ת. בימי הגעת "ועד הצירים" לישראל (1918) ובטקס הנחת אבן-הפינה לבניין האוניברסיטה בהר-הצופים ירושלים הניח זאב את אחת משלוש עשרה האבנים שהונחו על אבן-הפינה בשם המושבות הראשונות בישראל.

עקב מצב כלכלי קשה השכירו בני המשפחה את ביתם לחברת "תנובה" והקימו עבורם בחצר המשק צריף מקירות עץ עם יציקת בטון ביניהם. בשנת 1933 הקימה "תנובה" את מפעלה הראשון למוצרי חלב בפ"ת במבנה זה ובמשך שנים שימש המבנה את חנות "תנובה" בפתח-תקוה.

בני משפחת ליפקיס היו בין החקלאים הבודדים במושבה שעסקו בחקלאות אינטנסיבית של גידולי שדה, וגם היו מראשוני מגדלי הבקר לחלב במושבה. כמו כן התמחו בגידול התלתן והאספסת אותו למדו ממדריכי החקלאות הצרפתים בסוריה. הם הדריכו חקלאים אחרים בגגידולים אלה.

משה ליפקיס היה מנהיג קבוצת הביאליסטוקים. חברי תנועת "חובבי ציון" בני ביאליסטוק והסביבה שהעדיפו מטעמים דתיים את העלייה לארץ-ישראל על ההגירה לאמריקה. הביאליסטוקים רכשו קרקעות בפתח-תקוה עוד בהיותם בחו"ל, והתארגנותם החלה בפעילותו של שליח העלייה מפתח-תקוה אברהם קופלמן שנשלח בעצת מיכל פינס לחו"ל לגייס עולים יהודים שיעזרו בשיקום המושבה פתח-תקוה, ויחליפו את הירושלמים שרכשו קרקעות ולא יכלו לעמוד בתשלומיהם.משימתו שלקופלמן הייתה לגייס בעלי הון ממשפחות דתיות מבני המעמד הבינוני שיוכלו לבנות מכספם מגורים ולהקים באמצעיהם הכספיים משק חקלאי. קופלמן שהיה ליצן וגוזמאי ידוע, הבטיח לשומעיו הרים וגבעות, ועוד הגזמות על איכות החיים בפתח-תקוה. בהגיעם לישראל (1883- 1886) לאחר שהתוודעו למציאות השוררת בפ"ת. ביקשו לבוא בחשבון איתו. לבסוף מחלו לו. כשהסביר להם שללא הגזמותיו ייתכן ולא היו עולים כלל ארצה.

משה ליפקיס, כמנהיג הקבוצה, הקדים את בואו ארצה לפני יתר חברי הקבוצה. במטרה להכין את הקרקע לבואם. הוא החל בתכנון המושבה ביהודיה  (לימים יהוד)יחד עם יהושע שטמפפר, ואף השתתף בחפירת באר-המים  במקום. משהגיעו ראשוני הביאליסטוקים ארצה הם החלו לבנות את בתיהם ביהודיה על אותה חלקת קרקע שרכשו מייסדי פתח-תקוה  במטרה לחיות באזור נקי מקדחת. הבנייה ביהודיה נתקלה בקשיים רבים. בעיקר בשל התנגדות השלטונות  העותומנים לבנייה בהטענה שהבנייה נעשתה במרמה וללא קבלת אישורים מתאימים. היו גם מספר סרסורים שהציגו לפני  הקבלנים בוני הבתים ביהודיה רשיון בנייה שניתן לחלקת קרקע בסביבת ירושלים שנקראה אף היא "יהודיה". המשפטים גרמו להפסקת הבניה ולדחיית מועד כניסתם למגוריהם. הביאליסטוקים חשבו שמנהיגי

אברהם זאב ליפקיס, צלם ושנה לא ידועים

המושבה רימו אותם והמתיחות ביניהם גברה. במיוחד כעסו על ההבטחה שלפי שתוכנית בניית הבתים ביהוד אמור היה לעשות "עירוב" בין בתיהם לבין בתי המייסדים שבמושבה דבר שיקל על קליטתם (תוכנית אותה הגה משה ליפקיס). בפועל המייסדים לא מיהרו לבנות את בתיהם מחשש שהם שמים את כספם על "קרן-הצבי" והם  העדיפו להמתין ולראות אם הבנייה תעבור בשלום.  בסיום המשפטים הקדישו הביאליסטוקים  את מרבית זמנם לנושא בניית בתיהם ואת עיבוד חלקותיהם החקלאיות בפ"ת מסרו לעיבוד ליהודה ראאב ולאחיו וכך הם גם ביקשו ללמוד את עיבוד משקיהם. לבסוף משסיימו את בניית בתיהם,  התברר להם שבגלל המרחק הרב מפ"ת לא ניתן להתגורר ביהוד ולעבד את חלקותיהם  בפתח-תקוה והחלה חזרה לפתח-תקוה. לאחר שהפסידו את מרבית כספיהם ניזקקו הביאליסטוקים  לתמיכה כספית אותה השיגו מ"חובבי-ציון" בהמלצת פינסקר בני עירם בחו"ל.

עם החזרתם לפתח-תקוה (1885-6) בנו משה ליפקס ובני משפחתו את ביתם בפתח-תקוה ברח' חובבי-ציון 17. הבנייה נעשתה בדומה לבנייה ביהוד מאבנים שנחצבו במחצבות הכורכר שליד בני-ברק.

בנו של משה ליפקיס, אברהם זאב, היה שנים רבות חבר בוועד המושבה. לאחר ששלמה זלמן גיסין גורש מהמושבה ע"י התורכים שימש זאב כראש ועד פ"ת. בימי הגעת "ועד הצירים" לישראל (1918) ובטקס הנחת אבן-הפינה לבניין האוניברסיטה בהר-הצופים ירושלים הניח זאב את אחת משלוש עשרה האבנים שהונחו על אבן-הפינה בשם המושבות הראשונות בישראל.

עקב מצב כלכלי קשה השכירו בני המשפחה את ביתם לחברת "תנובה" והקימו עבורם בחצר המשק צריף מקירות עץ עם יציקת בטון ביניהם. בשנת 1933 הקימה "תנובה" את מפעלה הראשון למוצרי חלב בפ"ת במבנה זה ובמשך שנים שימש המבנה את חנות "תנובה" בפתח-תקוה.

בני משפחת ליפקס היו בין החקלאים הבודדים במושבה שעסקו בחקלאות אינטנסיבית של גידולי שדה, וגם היו מראשוני מגדלי הבקר לחלב במושבה. כמו כן התמחו בגידול התלתן והאספסת אותו למדו ממדריכי החקלאות הצרפתים בסוריה. הם הדריכו חקלאים אחרים בגידולים אלה.

כתב זלמן חיימוב                                                                                                                          ערכו על ידי ליברמן דוד ונוני ירון

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, בתים היסטוריים, מתוך הארכיון, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים, תנובה, תעשייה | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

" שאלה גדולה שאילנא קמאי – פתח תקווה בשנת השמיטה תרמ"ב"

העבודה החקלאית וקיום המצוות התלויות בארץ – פתח תקווה תרל"ח-תרמ"ב

בעקבות מחקריו של הרב ד"ר הוטרר בארכיון הסכים לבקשתי (נוני ירון) לכתוב כמה מילים לכבוד יום ההולדת של המושבה פתח תקוה- יום קניית אדמות הכפר אומלבס וגם להוסיף דברים בעניין הסוגיה המשמעותי והחשובה הקשורה בגורל המושבה והיא עניין השמיטה. האתגר הגדול וההתלבטויות הרבות של ראשוני פתח תקווה לקיום מצוות ולעבודת אדמה.                                                                                                                                                                                                              למלאות 140 שנה לקניית אדמותיה הראשונות של פתח תקווה בחודש אב תרל"ח, אבקש, בסקירה הקצרה שלפנינו, להתייחס לחשיבות שנתנו המתיישבים הראשונים הן לעבודה החקלאית בפתח תקווה והן לשמירת המצוות התלויות בארץ. בנוסף ארצה להראות שסוגיה זו אף מלמדת כיצד מעולם לא חשבו המייסדים (הן 'בגבעה' והן באזור 'הירקונים') לעזוב את ההתיישבות במקום לצמיתות, למרות הקשיים העצומים שנתקלו בהם.

עם התחלת העבודה החקלאית בפתח תקווה, בשנת תרל"ט, ניתן ביטוי מרכזי לחשיבות שראו המייסדים לקיים את המצוות התלויות בארץ. את אחד התיאורים היפים נתן יהושע שטמפפר, ממייסדי המושבה, שתיאר את העבודה המתקיימת במקום בחורף תרל"ט:

ואנחנו יושבים על הנחלה למשמרת וחפץ ה' בידינו יצליח באין שטן ופגע רע. זרענו חטים ושעורים תורמוסים עדשים וכל מיני ירקות טיטו"ן [טובא"ק] תפוחי ארץ צנון ולפת וכו', וכל הגוים סביבותינו מהללים מעשינו […] והיה לנו היום למלאכה והלילה (לילי חורף) למשמרת על התורה […] ויש עלינו עתה עול תורה ללמוד סדר זרעים בטוב תורה המביאה לידי מעשה בס"ד [בסיעתא דשמיא].

שטמפפר אף התייעץ רבות באותה שנה עם הרב עקיבא יוסף שלזינגר מירושלים, שותפו לניסיונות התיישבות שונים, ומי שיקנה נחלה גדולה ליד הירקון, בנושאים הלכתיים הנוגעים בפרט להלכות כלאיים, וספקות שונים בנושא אף הועלו על ידי המתיישבים בפני רבני ירושלים האשכנזים, הרב שמואל סלנט והרב יהושע ליב דיסקין.

מעשה רב רושם היה כאשר העלו המתיישבים לירושלים, בקיץ תרל"ט, עשרות גמלים טעונים חיטה, שעורה, דורה שומשום ועדשים, כשהם מחלקים בשכונת מאה שערים מעשר לכהנים וללויים, זאת אחרי ששפכו לירקון את התרומה הגדולה ותרומת המעשר. וכך תיאר זאת יהושע שטמפפר בכתבה בג'ואיש כרוניקל האנגלי:

רוצה אני להביע תודתנו לאלוקים שאיפשר לנו לקיים את מצוות הפרשת המעשרות, על מנת לתיתם לכהנים וללוויים. היה באפשרותנו לחלק בירושלים וביפו יותר ממאתיים סאים של חיטה וכו'. אנו מאמינים שבזכות כל זאת אלוקים ישלח לנו את ברכתו; בהתאם להבטחתו שנתן לנביאיו.

יש הטוענים כי בתמונה נראה בית מיכל פינס ביהוד בשנים 1885-1890. העתק של תצלום. אי תצלומים מהשנים הראשונות של המושבה והמייסדים

ביטוי מעשי לכך נתן גם הרב שלזינגר, שקנה ליד הירקון כ-800 דונם, בכספים שאסף חותנו הרב הלל ליכטנשטיין, כשציין את מתן המעשרות מן החלקה שקנה, שעובּדה בשנת תר"מ:

ואני קניתי נחלה כדי לפרנס משפחתינו מיגיע כפינו לחם (בתורה ומצוות). ויום טוב היה לי כאשר זכיתי להעלות עשרה גמלים הראשונים מלאים מעשר ראשון ומעשר שני לירושלים ולחלקם לכהנים, ללוויים ולעניים.

בשנים תר"מ-תרמ"א נתקלו המתיישבים בקשיים רבים, מחלות, סכסוכים פנימיים וותנאי מזג אוויר קשים במיוחד, הביאו לכך שערב שמיטת תרמ"ב, נעזבה המושבה רובה ככולה. יחד עם זה מתברר שמעולם  לא חשבו מתיישביה לנטוש את המקום מלעבדו ומלשכללו. ביטוי מעניין לכך נמצא בשאלת השמיטה הראשונה במושבה. מתברר שערב השמיטה היו מי שפנו בשאלה לרב עקיבא יוסף שלזינגר בשאלה האם ניתן להחכיר עד אחר השמיטה, את האדמות לנכרים, כפי שעשו חלקם גם קודם, ולפחות כדי שיוכלו לשלם את 'מס הוורקו' (דהיינו תשלומי ארנונה על הקרקע), נושא שהטריד את המתיישבים גם קודם, והיה אף גבוה בהרבה מן המקובל. באם תיאסר עליהם החכרת האדמת לצורך עיבודן, שאלו הפונים, האם למצער ניתן יהיה לאפשר לנכרים לקצור את החציר הגדל מאליו, 'במגלות שקורים הייא ואכזן [מכונה לקצירת עשבים] שהוא מספוא לסוסים'. הכוונה בוודאי לגרמנים הטמפלרים במושבה שרונה. אלו נזקקו למספוא רב לצורך הבהמות הרבות שברשותם, ששימשו להובלה, לעגלונות, ולמשק הבקר. בשל חוסר במרעה טבעי, הרבו הטמפלרים להשתמש בצמחייה העשירה של עשבי בר שגדלה סביב הירקון. בשנים גשומות, כאשר ירד הגשם עוד בטרם הספיקו החקלאים לזרוע, הפכו גם שדות התבואה באזור לשטחי אחו. בשנים הקודמות הגיעו הגרמנים להסכמים עם בעלי הקרקעות באזור ושילמו עבור החציר הרב שקצרו.

למעשה התיר הרב שלזינגר רק שהנכרים ילקטו את החציר הגדל מאליו, ששימש כמזון לבהמות, ורק כדי לשלם את המס.

נקודה מעניינת אף יותר, אליה התייחס הרב שלזינגר, היא תכנית שהציגו בפניו השואלים: הם מעוניינים לנטוע עוד ערב השמיטה, בשנת תרמ"א, עצי פרי בסמוך לירקון ובכוונתם לשכור גויים שישקו אותם 'ע"י כלי מחשבת להעלותם מן הנהר'. מדובר ללא ספק במתקן שאיבה והובלת מים, המונע על ידי הרוח, שדוגמתו הותקן על ידי הטמפלרים בשרונה כבר כמה שנים קודם, הן לצורכי אספקת מים ביתית והן לצרכי השקית השדות. ומתברר שהייתה תוכנית עוד ערב השמיטה להתקינו סמוך לירקון! דבר שהרב שלזינגר אכן התיר לשואלים.

למעשה בשנת השמיטה עצמה העמידו המייסדים שומר שהשגיח על המבנים ועל האדמות ב'נחלת קאסר' היינו 'הגבעה' באזור ככר המייסדים דהיום.  חלק מן האדמות ליד הירקון ('נחלת  טאיאן')  הוחכר לגרמנים, כנראה לפי המתווה שנקט הרב שלזינגר, היינו רק לצורך השימוש בחציר שגדל בהן. אדמות המזרע ליד הירקון נותרו ללא שמירה ועובּדו בשמיטה על ידי ערבים, שפלשו לשטח וזרעו בו. בי"ח באייר תרמ"ב גילה זאת נציג המתיישבים, יהודה ראב, והערבים התחייבו לשלם את חלק היבול המקובל בחכירות ("קישאם"). נציגי הישוב דנו האם מותר להם לקבל תשלום עבור העבודה בשמיטה. הם הסכימו לקבל כסף ולא חלק מן היבול עצמו, והשתמשו בו בפועל למימון הוצאות משפטיות שנגעו להפחתת המס על קרקע המושבה.  ההצלחה במשפט שהתקיים בשנת תרמ"ב, תרמה לאפשרות החידוש של ההתיישבות בפתח תקווה בשנים הבאות:                                                                                                                                ויפים דברים של מרדכי דיסקין, שהגיע לפתח תקווה במהלך שנת תרמ"ב:

וגם למוסדי פ"ת שלם ה' להם בשנת השמטה כגמולם הטוב, בעד אדמת פ"ת העולה 13887 דונעם היו משלמים להממשלה לשנה ווערקא (מכס, צינס) 224 לירא טורקי […] וחפץ ה' ביד ה'[אדון] גוטמאן וה'[אדון] סאלימאן הצליח בשנת השמטה להטות רחמי הממשלה ולקבוע עליהם מכס רק 90 לירא טורקי לשנה […] זאת היתה שכרם מאת ה' על שמרם מצוה מפורשת בתורה כהלכה.

(להרחבה ראו במאמר: " שאלה גדולה שאילנא קמאי – פתח תקווה בשנת השמיטה תרמ"ב" http://asif.co.il/download/asif-5/asif-5-10/2_3.pdf )

 

פורסם בקטגוריה ארכיון, חקלאות, מתוך הארכיון, עבודה עברית, ראשית המושבה, רבנים | עם התגים , , | כתיבת תגובה

מועצת המושבה בפתח-תקוה, מתמודדת וגוברת על תקנות חרם דרבנו גרשום

מעשה שהיה כך היה בפתח תקווה מושבתינו…

פתח תקוה הייתה למושבה החקלאית הגדולה והמפותחת ביותר, בעיקר עקב ההצלחה הכבירה  בגידול פרדסי הדרים במושבה. פרדס שמלבד ערכו החקלאי נוסף לו ערכו הנדל"ני והיה לסחורה עוברת לסוחר. הסחר בחלקות הפרדס החליף למעשה את הבורסה. ויהודי שרצה להשקיע את כספו ולראות ברכה בהשקעתו בקש לרכוש לו חלקת פרדס.

פ"ת משכה משקיעים רבים, הן מתוך הארץ, והן של יהודי חו"ל.  הנהגת המושבה שמרביתה היו יהודים מאמינים דאגה, ככל יכולתה, לא להפסיק את זרם ההשקעות הכספיות שהיה זרם של חיים עבור המושבה.   ולמעשה העלה את ערכם של כל המבנים וחלקות הקרקע במושבה.

במלחמה הגדולה (מלחמת העולם הראשונה), כלכלת פתח-תקוה נפגעה קשות: מפשיטות הארבה, מהחרמת יבולים, שוד של סחורות וציוד חקלאי שביצע המשטר התורכי ובעיקר הפסקת היצוא החקלאי. מרבית מישקה החקלאי של פ"ת יועד למוצרי יצוא יוקרתיים כמו: פרי-הדר, שקדים ויינות ומכיוון שהמלחמה לא  אפשרה להעביר מוצרים אלו לשווקי העולם פסק תזרים המזומנים לכלכלת המושבה.

עם סיום המלחמה  ביקשה פ"ת  לשקם את עצמה במהירות וזאת ע"י הזרמת כספים מבחוץ. תחילה האמינו בהמלצת ההנהגה הציונית שניתן לקבל פיצויים מהמשטר התורכי. לשם כך הוכנו תביעות פיצויים משפטיות אך עד-מהרה הבינו שאין ממי לבקש פיצויים. בהמשך חשבו שהקרנות הציוניות יבואו לעזרת המושבה ואף נעשתה פנייה אליהם. אך על-כך ספגה פ"ת קיטונות של ביקורת קשה ובוז.

כיצד מעיזים "בעלי-האחוזות" העשירים מפ"ת לבקש סיוע  מכספי המוסדות הציוניים, בימים בהם מאות אלפי  המוני בית-ישראל, בעיקר בפולין,  נמקים ונספים תחת פרעות קשות. כספים  שציפו להם לא הגיעו.

מהר מאוד התברר בהנהלת במושבה שרק בכוחות עצמיים, תוך מכירת חלק ניכר ממטעיהם לזרים, יצליחו לשקם את כלכלת המושבה ולשוב ולפרוח.

יהודי בוכרה העשירים שנטשו את ארצם ועלו לארץ-ישראל, בעקבות התפשטות המהפכה הקומוניסטית גילו את פתח-תקוה כאפיק כדאי ומבטיח להשקעות כספיות רווחיות.

באותם ימים  נהוג היה בפ"ת שלכל מכירה וקנייה של רכוש במושבה נדרש אישור והסכמה של "ועד המושבה". האישור כלל  המלצות, ובדיקה של הרוכשים מבחינת התנהגות מוסרית ודתית. עיקר החשש היה ממכירה שטחים לערבים .

בבדיקה ראשונית שנעשתה ע"י ועד המושבה למשקיעים  יהודים מבוכרה  נתקלה  הנהלת המושבה בבעיה כי התברר שמרביתם היו נשואים לשתי נשים. מה עושים כאשר הצורך בכסף מתנגש בערכים דתיים? למועצת המושבה בראשות זלמן גיסין היה פתרון מושלם מצד אחד לא נפגעה זרימת הכסף למושבה, ומאידך גם הדת יכלה לעצום עין.

בני משפחת סולץ ומשפחת גולדברג ב"פיקניק" משפחתי, שנה וצלם לא ידועים

ספורנו מתחיל במר סולץ שמכר נכס והיגיע לועד המושבה על מנת לקבל אישור על עסקת המכירה. מתפתחת שיחה שבסופה נקבע שיש להעביר להחלטת "מועצת- המושבה" את הנושא:

"אודות הספרדי אשר קונה אצל ה' סולץ את הבית. בא ה' מאיר סולץ עם הספרדי הקונה את הדירה שלו, הועד שואל אם יש עדים שהוא איש נכבד ? אמר שיש לו עדים. מסר את שמותיהם ואלה מסרו אשר הם מכירים אותו לאיש ישר. הועד שאל אותם אם יודעים כמה נשים יש לו, אזי ענה ה' שמריה אשכנזי. שיש לו שתי נשים. אזי ענה ה' וויניצקי שלעת עתה אין לתת לו רשיון על המכירה עד שתהיה ישיבת הועד וידונו ע"ז".                                                                                בישיבת המועצה הכללית אור ליום ה'  אלול תרע"ט.[31.08.1919]  דנים האם ניתן למכור נחלה במושבה ליהודי ספרדי שיש לו שתי נשים.

ה' זהבי : יש לי שאלה הלא ישנם כבר יהודים ספרדים שיש להם כבר נחלה בספר האחוזה, מה נעשה אם יקחו שתי נשים.

ה' ליבריכט : ישנו פרטי-כל אצלנו. כי מי שיש לו שתי נשים אין לו רשות לקנות [נחלה] במושבה

ה' ימיני דוב :  מדוע נאסר לאלו שמצד הדין מותר להם לקחת שתי נשים, מדוע אנחנו נאסור להם, יותר מכל העיירות שבארץ-ישראל. שאנו רואים שלא אסרו להם בישיבה שם ?.

ה' ב.  ראב :  אני זוכר כי הייתה אסיפה כללית פעם שאסרה לשבת על שתי נשים,  ואספה שנייה בטלה את ההחלטה הקודמת, והתירו לשבת פה בשתי נשים.

ה' זפרן :  אני זוכר כי אחרי הרבה השתדלות, פעלו אז להתיר לקנות לספרדי פה נחלה, אלא  אחרי שנתן כתב התחייבות שלא ישב פה עם שתי נשים.

ה' מזרחי : אני יכול להעיד כי פה בארץ ישראל אין נושאים כבר שתי נשים אלא דוקא אלו שבאים מחו"ל עם שתי נשים, להם יש שתי נשים, אבל פה בארצנו כבר אי אפשר לישא שתי נשים אפילו לספרדים ותימנים.

ה' יטקובסקי : הוא בעד זה שלא לאסור הכניסה במושבה.. את זה שיש לו שתי נשים.

ה' מאיר לוין :  הוא בעד זה שלא לאסור יותר ממה שאסרה התורה.

היו"ר אומר : שהוא זוכר כי בזמן קנדינוף  התירו לו בקושי לגור במושבה אלא אם אשה אחת, ואת זה נתן התחייבות בכתב.

ה' לוין : איך יש לנו הרשות לסגור את שערי פתח-תקוה לפני הספרדים שעומדים לבוא הנה,  הלא זה יהיה בושה, שיאמרו פתח-תקוה סגרה את הדלתות בפני חלק מישראל.

ה' ציזלינג : מציע שהעמדה למנין יהיה ע"י דעות נעלמות. [הצבעה חשאיות]

מעמידים למנין אם לדחות שאלה זו לפני אספה כללית, או לא.

6 קולות, לדחות לאספה כללית.

9 קולות, לא לדחות.

היו"ר (זלמן גיסין): אחדים מאיתנו זוכרים שהפרטי-כל הקודם שמותר לשבת במושבה רק עם אשה אחת, והשנייה תישאר במקום אחר.

מי בעד זה שמותר לשבת עם שתי נשים.

6  בעד שתי נשים.

9   נגד שתי נשים שמותר לגור במושבה.

מי בעד זה כפי שהיו"ר אמר שזוכרים ההחלטה הקודמת,

11 בעד זה, …..

והעיקר שהסוף טוב הכל טוב: שתי הנשים זכו להפרדה. כל אחת קיבלה בית משלה. זרימת הכסף למושבה ממשיכה.  והחשוב ביותר, קיום אורח החיים הדתי והמוסרי במושבה לא נפגע

חקר זלמן חיימוב

ערך לפרסום ליברמן דוד

פורסם בקטגוריה דת, רפורטג'ות מתוך הארכיון | עם התגים , | כתיבת תגובה