יומנו של בורח ירושלמי – פתח-תקוה, יום ה', יד' כסלו. 29.11.1917 24#

ימים קשים מאוד עוברים על המושבה. שוד וביזה בכל מקום. פחד גדול מהחיילים התורכיים האלימים, חילול ספר תודה במושב עין גנים, הכרזה על "קומנדר" מושל תורכי למושבה פתח תקוה, המפקד הגרמני קובע את מקומו ב"הוטל ירקון" מדאיגה מאוד את התושבים שעוקבים אחרי התקדמות הצבא האנגלי.

מתח גדול בצפייה למערכה בין התורכים לאנגלים

  יום ה' י"ד כסלו  29.11.1917   המערכה בתוך המושבה שכל כך התכוננו לה, לא היתה הלילה. רק מחוץ, מסביב, הגיעו קולות-יריה שונים. של רובים, מכונות-יריה, תותחים, ורמוני-יד. ביחוד עבדו מכונות היריה. בשביל כך לא היו כלל לחינם ההכנות לקראת השוללים. 

 הרבה – הרבה נסיונות של שוד היו במשך הלילה הזה. ואלמלא ההגנה העצמית המסודרת היתה בטח המושבה כולה למשיסה. עד כמה שאני יודע כעת דומני שכל הניסיונות האלה נהדפו. הייתי ער כמעט כל הלילה. הרושם שהשאיר לי לילה זה לא כל כך מהרה ישכח מליבי.

 האויר היה שקט. כמעט חם. דומיה לילית מלאה סוד וחידה שפוכה מסביב. רק מרחוק, מתוך איזו סתרת- חורשה שחורה, מגיעה לסרוגים הכאה-תופית מהירה של מכונות-יריה, תק-תק-תק-תק… כאילו איזו מכונת- תפירה  עובדת באיזה מרחק קרוב.

וממרחק יותר רחוק. דומה מאחורי שיפולי- האופק בא ומגיע, בהפסקות יותר רחוקות, שלל קולות צלולים של מאות רובים. העבודה! הרעשה צלילית זו היתה דומה בכל למחיאת- כפים סוערת..

      הקולות האלה שהרעישו וזעזעו מפעם לפעם את האויר, שבו והתערבו בדמי-הליל שמסביב. ושוב היה הלילה לחידה אילמת כמקודם.

     עוברת שעה קלה של מנוחת-השקט, ופתאום-יללה מזעזעת של מאות שועלים פורצת ממקומות שונים מסביב למושבה. חבורה, חבורה עונה ביללתה ממקומה לעומת חברתה. ומכול חבורה וחבורה בוקעים ועולים קולות בודדים של מיללים יחידים. הנשמעים יותר מכל יתר הקולות, ויללתם חודרת יותר, עמוקה יותר, ומרירית יותר. כאילו היו אלה מפקדיה של המחנה המיללת.

   ובשעה זו דומה שאין זו כלל יללת- שועלים רגילה. וכי אין זוללים אלה מוצאים כעת די שבעם בפגר האדם והבהמה המושלך על פני השדות, כי באו גם על המושבה?

ומחשבה מוזרה עולה ומתאחזת בעקשנות: – לא! זו אינה יללה. זוהי – רננה …

רננת- צווחה של החי הטורף על מפלת האדם המשחית…

 המשך  יום ה' י"ד כסלו  29.11.1917

מעשי אלימות ושוד קשים

   בעין גנים השליכו גם ספר תורה ארצה ויקרעוהו.

 לפני יושב צעיר מעין- גנים. הוא מספר לי את פרטי השוד בביתו. ממנו לקחו הכל. הכל ממש. לא השאירו לו שום דבר. חירש הוא בשתי אוזניו, ובבואם לא שמע מה שדברו אליו. ולא ידע מתחילה כלל גם על אודות מה הם באים. הוא הוציא לפיכך את הנפוש ואת הווסיקה והראתם שהוא כשר. לא חשב כלל אחרת אלא שעל עסקי צבא הם באים אליו. אבל הם חבטו את תעודותיו ארצה ויכוננו נגדו את רוביהם.. אז נבהל מאד. וירם את שתי ידיו למעלה ויקרא: הריני לפניכם, עשו מה שתחפצו! את חפצו זה מלאו לו. והם עשו באמת מה שחפצו, ויציגוהו ככלי ריק…

    מספרם של שדודים כאלה שהוצגו ככלי ריק אינו קטן. פוגשים אותם בכל מקום. סימניהם נכרים למדי: ראשם חפוי. פניהם שחורות, ומתוך העינים הכבויות מבצבץ יאוש.

החפצים השדודים נמכרים לפלחים תושבי הכפרים.זה כבר נעשה לדבר שבגלוי. ועוד הגיע למדרגה  מחוצפה ומרגיזה שאין דוגמתה: היום סבבו שני פלחים צעירים בשוק המושבה. והכריזו מעיל יפה למכירה. פגשם ספרדי אחד ויכיר שזהו בגדו שנשלל ממנו תמול. התייצב הנשלל נגדם וינסה להוציא  את הבגד מידם. הלך אחד מהם ויביא שני חילים רוכבים. ראה זאת הספרדי, וישאיר בגדו בידם ויברח. אבל ה"קוזק" כבר לא הרפה ממנו. אחד הפלחים, עדין נער כבן חמש-עשרה, רדף אחרי היהודי, השיגו וימשכהו חזרה השוקה אל החילים. אלה החלו להתאנות לו בטענות של מה- בכך הספרדי בפחדו הרים קולו ויצעק לעזרה. לקול צעקותיו כוננו עליו החילים את רוביהם…

    המון גדול נתאסף, ומהומה קמה בכל השוק. וסוף דבר עזבוהו החילים וילכו להם אבל הבגד נשאר ביד הפלחים, שנשארו גם לאחרי כן בשוק המושבה,כשהבגד השלול, בידם. והם מושיטים אותו כלפי הנאספים, ומתגרים בם…ומתלחשים ואומרים, כי בכל השוד והפרעות מצד החילים יש גם רמז מגבוה.. מצד הפקידות הצבאית התורקית הגבוהה.

וישנה דעה הנוטה לחשוב שלא עוות-דין תהיה כאן אם נאמר שגם ראשי הגרמנים והאוסטרים ברמז הזה. גם הם מצאו שראויה היא המושבה היהודית למלקות בעד הנאתה שנהנתה מכניסת האנגלים. הם רמזו בשביל כך לנעריהם התורקים שיקומו וישחקו לפניהם, וישתוללו בנו קצת. 

את העובדה הבאה להלן, מסר לי איש נכבד מגולי יפו. שהוא בעצמו, בתור עד ראיה ושמיעה, נמצא באותו מעמד: באו שני פקידי צבא, אחד גרמני ואחד אוסטרי, לתוך אחת החצרות שברחוב חובבי-ציון, ודרשו מבעל המעון לתת להם תפוחי-אדמה. השיבו להם כי ירקות ופרות- אדמה אחרים יוכלו להשיג במושבה, רק לא תפוחי-אדמה. היות כי פרי זה, ביחוד. אין גם לאכרים כמעט בכל משך ימי המלחמה, מפני שזרעו מובא הנה תמיד מאירופה. וכעת שאין חבור עם אירופה איננו גם בנמצא. פרי הזרע המקומי אינו מספיק כי אם לשבועות אחדים. לשמע התשובה  הנכונה והאמיתית הזו התקצפו הפקידים וישיבו: – אבל יין שלשה ליטרים בעד פונט אנגלי יש לכם למכור? ! חכו נא! אנחנו נשלח אליכם את הפטרולים התורקים.

הם כבר יבלשו וימצאו הכל…ושוב עובדה שניה: אחדים מאנשי המושבה היו בראש- איל-עין. נמצא שם פקיד-צבא אוסטרי גבוה. ספרו לו האנשים על אודות השערוריות ההולכות ונעשות על ידי הצבא בבתי המושבה.

  שמע זאת הפקיד, העמיד פנים כמשתאה. ואמר: – החילים עושים שערוריות בבתים? – תמה אני שעוד יש לכם בתים שלמים ב"מלבס" ! !

                                                    ________ 

המשך  יום ה' י"ד כסלו  29.11.1917

 –  פון קרס לא שב עדין :

 בלחישה מוסרים שהאנגלים נמצאים במצב יותר טוב. במערכה של תמול נחלו התורקים מפלה. והם יהיו מוכרחים לסגת אחור אל הצפון. בשם פקידים אוסטרים אומרים שפה מוכרחת להיות מלחמת- כידונים פנים אל פנים. ורק מערכה זו תכריע את גורל המקום. אין ספק שהשעה היא שעת- הרת. הציפיה לאיזה דבר העומד להתרחש ולבוא מרגשת בכל מקום, בכל פנים, ובכל האטמוספירה כולה.  אוירונים אנגלים מסתובבים במרום. תרים את המחנות התורקיות. מסביבות עין- גנים. או ממעט יותר רחוק, מצד ראש-איל-עין. מורים [יורים] אליהם מתותחי- מכתשת אוסטריים. אין הפצצות מגיעות אל המטרה.

היריות  התותחיות בכלל הולכות ומתגברות.

                                                 __________

   לעת-ערב. מהי התוצאה של היום הזה? אין יודע. לא ידוע גם בכלל אם היריות שנמשכו כל היום היו יריות של מערכה בפני עצמה. או שהיו רק יריות – הקדמה לפני התקפה שעוד תבוא אחריהן.  אולי הלילה ההולך ובא ישיבנו תשובה על שתי השאלות הללו.            

                                                    ________

      יום ו' ט"ו כסלו. 30.11.1917  ליל- פחדים היה הלילה שחלף. ליל- זוועות. זוועה נוראה עברה

 על המושבה. זוועת יריה תותחנית שלא היתה עוד כמוה במקום הזה. תחילת הלילה הייתה בניסיון של שוד. מקצה המושבה, מתוך הדרך אל הפרדסים, הגיע קול ענות לעזרה. מיד הקיפה צעקת-צווחה את כל המושבה. במשך של רגעים אחדים כבר נמצא במקום השוד המון גדול. זה היה הבית האחרון במושבה. השודדים היו שלשה חיילים מזוינים ברובים.

   העזרה באה במועדה. אחד מהשלשה נתפס על ידי ההמון. בתוך החשכה שמסביב, בתוך ההמון הגדול, ובתוך הידים הרבות שמשמשו בו. קבל השודד השלומיאלי מספר הגון של מכות, על ידי מספר הגון של ידים. אחרי כן הובא למשמר בהוטל ירקון. השנים הגינו על עצמם בירותם מרוביהם. אחד התושבים כמעט נפצע מהכדור. על ידי זה הצליחו השודדים להמלט. עוד נסיונות אחדים כאלה נעשו במשך שעות- הלילה הראשונות. בהפסקות קטנות של מנוחה באמצע. לסוף שקטה המושבה. דומה היה

שזאבי-הערב ההולכים על שתים לא יבואו עוד הערב מערבותיהם אל המושבה לשלל. שתיקה עמוקה רבצה על הכל.

(תיאור של אותו יום מופיע גם בחוברת בשם "בצור ובמצוק" תרפ"ד הד-העם)

המערכה הקשה שהייתה בלילה שחלף לא הביאה עמה את התקוות הנעימות שתלו בה, כעת. ברור הדבר שהתורכים לא נסוגו אחור, ואולי נתחזקו והתאחזו במושבה עוד ביתר שאת. היריה של היום, היא לפי דעת הכול, של התורכים. 

המפקד הגרמני פון-קרס בא הנה והוא קובע את מושבו במלון "ירקון".  ממשיכים אליו חוט טיליפוני משדה המערכה. קול צרוד מנסר והולך ברחובות המושבה. קולו של "נורי – המכריז". הידוע לנו כל-כך, הוא הקול, שבשעתו היה מכריז לנו יום,יום על גירושים חדשים. ועל פקודות וגזרות חדשות של ג'מאל-פחה. בימים המעטים, ימי התארחות האנגלים אצלנו, כמעט שכבר הספקנו לשכחו. והריהו שוב מנסר ברחובות המושבה וחוזר וקורע אותה נימה בלב, שלא הספיקה עדיין להתאחות יפה.     

בשם הקומנדר, "הוא מכריז ומודיע- כל בתי המלון, הריסטורנים, החנויות צריכים  להיות פתוחים ביום ובלילה מבלי כל פחד האויב. וכל העובר על הפקודה הזו, ענש ייענש בכל חומר הדין".

משמע שיש כבר "קומנדר" תורכי במושבה, בתור מושל. ומשמע שהתורכים הללו חושבים באמת להתיישב כאן ישיבת קבע. ענן של עצב ושל אכזבה יורד על הכל. שמועות מחרידות נמסרות מפה לפה, מספרים כי  בדואים וערבים שתו ידם עם חיילים להתנפל על המושבה לשם ביזה ושוד. סובבים פלחים וגם חיילים ומוכרים תפוחי-זהב, ששללו, מתוך הפרדסים העזובים. ביחד עם זה  נמסרות כרגיל, גם שמועות פורחות על אודות המקומות הרחוקים שאנו נתוקים מהם לגמרי. והשמועות נמסרות מתוך כליון -נפש וגעגועים מכאיבים. מספרים , שירושלים כבר נכבשה, וליפו הגיעו אניות, שהביאו עימהן מכל-טוב. ואפילו סוכר… וצללי ערב שבת יורדים ומשתרעים על המושבה העגומה. עימהם הולך ונמסך אל הלב גם רגש מכביד ומעיק של עצבות אלמה.

חקר וכתב זלמן חיימוב

הביאה לפרסום נוני ירון

פורסם בקטגוריה שימור אתרים | כתיבת תגובה

יומנו של בורח ירושלמי – פתח-תקוה, יום ד', יג' כסלו. 27.11.1917, #23

המשך יום ד' י"ג כסלו.  28.11.1917

השוד של טחנת הקמח של וייס, פרנסי המשבה מנסים להיפגש עם המפקד הגרמני, המערכה קשה בין התורכים לאנגלים.

   ערב.  בא הנה המפקד הגרמני פון-קרס עם כל ה"שטב" שלו. פון קרס הוא המפקד העליון על כל המחנה של חזית סיני. בואו הנה מראה שמרכז המערכה יהיה פה. וכי בכל אופן תהיה  פה מערכה כבדה.

במושבה אומרים שהוא כבר היה יותר- רחוק בצפון. ולא חשב כלל לעשות פה תחנה לנסיגה הגדולה.

ולהתיצב בה נגד האנגלים. את הדבר הזה עשו המפקדים התורקים על דעת עצמם נגד דעתו.

כנראה שלהם קשה יותר לוותר כל כך בנקל על כל הארץ בבת-אחת.

הם מאשימים בויתור זה את הגרמנים המוכרים את תורקיה בעד שלמות מחניהם. ומבלי להתחשב עם תכנית הגרמנים הפסיקו הם את נסיגתם. וינסו את מזלם. ורק לאחרי שהניסיון הצליח, והאנגלים נהדפו שבו גם הגרמנים  וישוב גם פון-קרס ושטבו עימו.

משלחת מאת המושבה הלכה אליו לדבר עמו על אודות עניני המושבה. המשלחת הכילה את:

ש.רוקח מיפו. ח. כהן. ע. ליברכט. והמוכתר [לשעבר]  פינחסביץ.  אבל היא לא מצאתהו.

הוא סר בבואו להוטל ירקון, ויצוו להכין לו תה. משם הלך אל החזית. ולא שב עדין.

בינתים התנפל פקיד- צבא וחילים עמו על טחנת הקמח של וייס. והתחילו שוללים את הקמח ואת החטה שבתוכה, הביאו גם עגלות לטעון עליהן את השלל.  

      בעלי הטחנה ניסו להתיצב נגד השוללים בכוח הטענה שכל זה לא שלהם. כי אם של ועד-המכולת ושל יחידים שהביאו לטחינה. אולם גם פקיד- הצבא מצידו- התקצף כנגדם. והוכיחם מתוך קצף על שכמות גדולה כזו של חיטה וקמח נמצאה במושבה. ולא מסרוה מעצמם בעד הצבא. ומדוע אמרו שאין

קמח במושבה?

ניסו לטעון כנגדו ולהסביר לו שזו לא כמות אחת גדולה. כי אם כמויות, כמויות קטנות של הרבה יחידים יחד. ושל ועד- המכולת, שזה גם כן חלקם של היחידים העניים שלא יכלו להכין להם בעצמם. מובן שכל זה לא הועיל. והשוללים לקחו מן החיטה ומן הקמח, של ועד-המכולת ושל יחידים. עד כמה שיכלו ויטענו על העגלות וישלחו.

בינתים נודע הדבר במושבה, ויבואו גם יחידים, שהספיקו להוודע על דבר השוד בעוד מועד. להציל מתוך הטחנה את קמחם או את תבואתם.

הדבר עלה בידי אי-אלה עסקנים זריזים ומנסים לשחד את השוללים האחדים שנשארו בטחנה לשמור על יתר השלל עד שוב העגלות שנית. שיתנו לבעלי התבואה היחידים להוציא משם את תבואתם.

ידיעה זו נתפשטה מיד מסביב. ועשרות עשרות אנשים מיהרו אל הטחנה, בתור בעלי תבואה יחידים. בכדי להציל כל מה שאפשר להציל. מי שבאמת היתה לו תבואה בטחנה. ומי שלא היה לו שם כלום- כל מי שרק ידע על דבר השוד. ועל דבר האפשרות להציל ולזכות מן ההפקר- רץ ויציל. עד כמה שרק הספיק כל אחד לקחת, ועד כמה שרק יכול לשאת…

במשך שעה קלה נתרוקנה ככה הטחנה כולה.

ראו זאת השוללים השומרים, שלא יכלו גם להחזיק עוד מעמד בפני דחק ההמון. ויאספו גם הם את יתר החיטה שבטחנה, מילאו ממנה פחים, והעמידו את הפחים המלאים על פתח הטחנה וימכרום לכל החפץ בעד ששה בישליקים הפח. בריש-גלי… הקהל קנה את ה"מציאה"…

    השוללים  לקחו אחרי- כן גם את פס-העור של הגלגל. רצועה זו יקרת-ערך היתה. וביחוד בזמן כזה שאין פה דוגמתה במציאות. שווה היתה אלף פרנק. ואלמלי מכרוה שלמה על-אתר היו מקבלים בעדה. איזו מאות פרנקים בלי שום ספק. אבל השגתם של השוללים היתה אחרת. הם לא השיגו יותר מלחתכה לחתיכות חתוכות ולמכרן בשביל סוליות לנעלים. את זה כן ידעו הפורעים הפראים שסוליה איננה נמצאת כעת בארץ. ושחתיכות עור כאלו טובות מאוד בשביל סוליות – הם מכרו את החתיכות במחיר בישליק, בישליק החתיכה.    

והיו קונים….אכן .. נפול נפלו במוסריותם לא רק השוללים, כי אם גם הנשללים…

רעבים ורצודים [אולי רצוצים] אנו כולנו .

                                                        ___________

המשך יום ד' י"ג כסלו.  28.11.1917

  לילה.  כענן של דאגה רובץ על המושבה כולה. מרגישים היטב את הכובד המרחף באויר.

  את שעת- ההרת החופפת עלינו. פון-קרס עוד לא בא חזרה מהחזית לשתות את התה שפקד להכין לו.

  מתלחשים שבעוד שעות אחדות תהיה פה מערכה גדולה. העמדה התורקית תהיה בתוך המושבה עצמה. יעמידו תותחים בין הבתים. תנועת עצב ופחד בכל המושבה. האנשים מתנועעים ברחובות ובחצרות כצללים.

ובתוך שתיקת כובד המצב בוקעים ומגיעים פתאום קולות-צעקה מרחוב פינסקר. חילים מתנפלים שם לשלול שלל. המון של אנשים מתחיל רץ וממהר אל המקום מכל עבר. החילים נבעתים למראה הקהל הרב ונמלטים. רואים באופן ברור כי הסכנה בלילה הבא תגדל עוד יותר.

ובאים לידי הוכחה שמוכרחים לסדר הגנה עצמית בלילות. הדבר יוצא אל הפועל בלי קושי. כל בני המושבה, תושבים וגרים, ישתתפו בשמירה הלילית. בכל רחוב ורחוב תסובב חבורה גדולה של תושבים חליפות, אחת לפני חצות ואחת לאחר חצות. בהשמע קול לעזרה תמהרנה כל חבורות- השמירה אל מקום ההוא. מלבד זה מבטיחים רבים שיהיו ערים במשך הלילה בבתיהם.

    משתמשים גם באמצעי הראשון של יעקב אבינו. ומשחדים את הפטרולים שיהיו לעזר לשומרים, ויסייעו להם לגרש את השוללים. המשוחדים מקבלים בעד הבטחה זו הענקה רחבה של יין, ארק וקוניאק.

 זקנים נשים וילדים שאינם משתתפים בשמירה מתנועעים אל המרתפים ואל יציעי- הגגות. נסחבים לשם גם חבילות של כרים וכסתות.

יותר ויותר הולכת ונופלת דומיית הלילה. יותר ויותר הולכת  המושבה ומתכנסת אל תוכה. הכל נשאר שותק ומאזין, כמחכה למה שיהיה בקרוב. הכל עומד נכון לסער המערכה, הפנימית והחיצונית, שעוד מעט ותפרוץ פתאום…

חקר וכתב זלמן חיימוב

ערכה והוסיפה נוני ירון

פורסם בקטגוריה בריטים, גירוש, מאן דהו, מלחמת העולם הראשונה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שלטון בריטי, שלטון עות'מני, תורכים | עם התגים , , , , , , , | כתיבת תגובה

יומנו של בורח ירושלמי – פתח-תקוה, יום ד', יג' כסלו. 27.11.1917, #22

כיצד מתכוננים מפני השודדים התורכים? איפה מחביאים את הדברים החשובים?

פוגרומים שעושים התורכים לרכוש, בעלי חיים, ותעשייה, לוקחים שלל רב ועושים נזקים, החיים מלאי פחד

 שתים  לאחרי הצהרים. מתלחשים שעוד מעט תתגבר היריה. התקפה תהיה. האנגלים יתקפו את התורקים להודפם חזרה ממצבם.

איך זה קדמה הידיעה לבוא הנה? איני יודע. אבל מאמינים אין אדם מסוגל להאמין כל כך כמו בעת-צרה. המספר מספר והשומע אינו משתדל להכחיש ולהטיל ספק כדרך שומע. אלא  מוסיף עוד מעצמו ואומר: מסתמה מסרו זאת פקידי- הצבא  הגרמנים…

והתושבים כבר מדברים על אודות התחבאות. במרתפים "יחכו כמעט רגע עד יעבור זעם". מרתפים נמצאים במושבה רק אחדים, ומובן שלא כל אחד זוכה לזה. תריסר וגם תריסרים של אנשים, נשים וילדים משתדלים ומזמינים להם מקומות בתוך מרתף אחד, לרדת בו בשעת הסכנה.

הנה כי כן, רק העשירים והמיוחסים שבמושבה נעשים כעת גרי-מרתף.  אכן, מכיון שבא הדבר בין הגדולים הרי שנעשה חשוב ומתפארים בו.

ביחד עם ההכנה אל ההתקפה הולכות ונעשות בין כך מצד התושבים גם הכנות לקראת השוד. שעוד לא פסק לגמרי, ושבלילה יתחדש בודאי עוד הפעם.

ההכנות הללו פשוטות לגמרי: מוציאים מתוך הבתים את הדברים היותר חשובים בכדי להצניעם במקומות- סתר. ובכל חצר וחצר אפשר לפגוש כעת באנשים בצורות של תועי-לילה.  הנושאים חבילות, חבילות. ומחפשים להן מתוך דאגה ופחד מקומות סתרים.

  מקומות הסתר היחידים הם יציעי- הגגות. אותם היציעים ששמשו מקודם מקום- סתר בשביל הנפשות, משמשים כעת מקומות צנעה לרכוש.

   ומכיון שלי אין ב"ה, מה להצניע. ו"מקום" במרתף גם כן אינני חושב להשיג, הנני בוחר יותר להתהלך ברחובות, ולאסוף ידיעות ורשמים.

 בקצה רחוב-פינסקר הנני פוגש בעגלת-צבא תורקית, רתומה לשני סוסים קטנים, מובילה שני נפצעים

אל המושבה. העגלה היא של "הסהר האדום". ושני החילים הנפצעים שוכבים בה על שתי מיטות-דרגש, הנתונות, במושכות תלויים עשויים לזה, בשני צידי העגלה. לפני העגלה רוכב הרופא הצבאי על סוס ערבי קטן. לאחריה מלווים אותה רגלי, חילים אחדים של "הסהר-האדום". פסי הבד של "הסהר-האדום" הכרוך על זרועותיהם של אלה לבן, רחב, ומלוכלך.

הלכתי אחרי העגלה אל "הגורן". שמה הביאו את הנפצעים לבית-החולים. את בית-החולים בעצמו מצאו לפניהם התורקים מן המוכן. זה היה בית-חולים עראי שפתחו פה מהגרי יפו. ופקידי הצבא הפכוהו לבית -חולים צבאי.

 חילי הסהר האדום הורידו את הנפצעים מעל העגלה. ונשאום בדרגשיהם אל הבית. פצעי הנפצעים שהיו קשים כבר היו חבושים. בנפצעים טפלו תיכף רופאים ואחיות מבני-המושבה. הרופא הצבאי  שבא עם העגלה דיבר עימהם רוסית. ולאחרי שמסר את נפצעיו חזר עם העגלה חזרה אל המחנה.

 פה בבית-החולים של מגורשי יפו, שנהפך כעת לבית-חולים לתורקים נפצעים. ורופאים יהודים מטפלים בהם, קרה דבר יפה, שאם לא היה עובדה מציאותית היה יכול להיות גם אפיזודה יפה :

הרופאים והחובשות טיפלו בנפצעים, ויסירו מעליהם גם את מזוודותיהם ואת תרמיליהם. שהיו עליהם ושהיו עמהם בעגלה. בכדי להצניעם בשבילם לאחרי שיתרפאו והנה נפתח תרמיל אחד  על ידי טלטול, ומתוכו נפלו – חפצים שדודים מהמושבה..

    אכן, מה שיותר יפה: בין הדברים האלה היו גם כפות ומזלגות של החובשת בעצמה. שנשדדו מביתה, ושהכירתם תיכף..              

                                                              _______

 המקום הזה הוא המקום היותר גבוה במושבה.[לערך רח' הרצל כיום] וכל האופק גלוי לפניו. פה שמעתי עוד הפעם את הדעה כי הניצחון התורקי איננו ניצחון כלל. פה עוד הוסיפו ואמרו לי כי הוא, הצבא התורקי. כבר הולך ונסוג אחור, מאז הבוקר ועד עתה… לאחרי שהזהירוני לא להורות באצבע כי אם להביט אל המקום המסמן, הראו לי מרחוק- רחוק, מבין ההרים, גם את רשמי הנסיגה של התורקים, אחרים הביטו ואמרו שהם רואים. אני לא. לא ראיתי כלום. ניסיתי לומר שאינני רואה, ואז הראו וסימנו לי עוד הפעם. לבסוף לא יכולתי עוד להתנגד, ואמרתי שאפשר שגם אני כבר רואה איזה דבר…

     המשך יום ד' י"ג כסלו.  28.11.1917

  בכל אופן. בזה הודו כולם פה אחד ואמרו בוודאות גמורה, היריות של היום הן, כלן אנגליות.

הנה כי כן היה לנו תמול יום תורקי, הלילה ליל- שוד. והיום – יום אנגלי. נראה אפוא מה יולד עוד היום, ומה יביא לנו הלילה, ויום המחרת?.. ברחובות שבקצות המושבה אני מוסיף לשמוע עוד פרטים חדשים בדבר שוד הלילה והיום.

הנני רואה עכשיו שזה היה באמת שוד הרבה יותר גדול מאשר ידענו בבקר בתוך המושבה פנימה. הוא היה יותר גדול בכמותו באיכותו, וגם בטיב אופיו. הוא הכיל צדדים שונים וגם צדדים של אכזריות-שנאה, והתנפלות פוגרומית.

זה לא היה עוד בשום אופן שוד פעוט של פטרולים רעבים כי אם שוד פוגרומי, סיסטמתי, ומלא רעל שנאה.. את יקב התקוה, הנמצא קרוב לקצה המושבה. כבר שללו במשך היום הזה כמה פעמים,

ועוד שוללים אותו גם עכשו. פה לא רק שללו. כי אם גם עשו נזקים גדולים בכונה של שנאה. פתחו ברזים של חביות – יין גדולות והוציאו את היין החוצה. שברו לרסיסים צלוחיות של דוגמאות, מודדים. ועוד אינסטרומנטים שונים היקרים מאד ושאינם כלל במציאות בזמן הזה.

      אצל יהודי זקן אחד חתכו את תפילי רבנו-תם שלו, באמרם שטמן בתוכן את כספו. במקום אחר לקחו את התפילין. בבית אחר השאירו את התפילין, ולקחו את הטלית, פרשוה וצררו בה את כל החפצים השדודים. אחרים נפלו על המצאה אחרת: הוציאו את הנוצות מתוך הכרים והכסתות, ומלאום חפצים שדודים.  המושבה עין-גנים סבלו עוד יותר, בהימצאו רחוק מהמושבה וקרוב אל המחנה. שם שללו כמעט את כל הבתים. הוציאו  את הנוצות בכדי לקחת את הכיסים. שברו שם גם את הדלתות והחלונות.

 גדול ובצורה של פוגרום, היה השוד אצל אלה היושבים בבתים שבתוך הפרדסים.

בפרדסו של הד"ר מ. שללו, גם תבואה וגם בהמות חיות, וכמו כן את כל חפצי המפקח היושב שם. שוד העולה יחד לערך עשרת אלפים פרנק. את המפקח בעצמו הציגו השודדים ככלי ריק. נשארו לו רק בגדיו שעל עצמו ובשרו. לקחו ממנו גם את בגדיהם של ילדיו הקטנים… את נוצות הכרים הוציאו וישפכו ארצה, וישברו אחרי כן כוסות, פנכות, וקערות שבבית. ויערבו את השברים בתוך הנוצות בכדי לקלקלן…

השוד הפוגרומי הזה נעשה על- ידי חילים בלוית פקיד-צבא. הם הביאו עמם גם עגלה לשאת ולהוביל עליה את השלל. איפה מובילים השודדים את כל השלל הזה.

  ואת כל אותם הדברים הקטנים והגדולים שאין להם שום מקום במחנה?

 – אל הכפר הערבי פג'ה. גם זו היא ידיעה שכדאי לדעתה. הכפר הזה משמש עכשו מקום- שוק לשודדים הצבאיים להוציא אליו ולמכור בו את כל החפצים השדודים. הפלחים משמשים כעת "קונים" לרכוש היהודי השדוד.

   השודד הפוגרומי עשיר גם בצדדים קומדיים, גם אלה לא חסרו בו. עשה בחבילה שדודה אחת שהושבה חזרה אל המושבה לאחרי שכבר היתה בידי החיל. וזה כבר היה עמה מחוץ למושבה.

ספור- המעשה הוא באמת מצחיק :

החיל השודד הלך לו בדרך מחוץ למושבה והחבילה השדודה בידו. בודאי הלך למקום-השוק בכפר פג'ה. פגש בו חיל שני שהלך כנגדו. בקש הלה חלק בחבילה השדודה. לא חפץ הראשון לתן. התחילו שניהם נצים ומתחבטים יחד. עבר עליהם איש יהודי מעין-גנים. חטף השודד הראשון את החבילה מסרה אל היהודי. ויקרא:- גם לי גם לך לא יהיה !..

 לזה הסכים גם השני, והיהודי לקח לו את החבילה ויביאה חזרה אל המושבה.  הכל תלוי במזל – וגם חבילה שדודה.

חקר וכתב זלמן חיימוב

ערכה והוסיפה נוני ירון

פורסם בקטגוריה בריטים, גירוש, מאן דהו, מלחמת העולם הראשונה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שלטון בריטי, שלטון עות'מני, תורכים | עם התגים , , , , , , , | כתיבת תגובה

יומנו של בורח ירושלמי – פתח-תקוה, יום ד', יג' כסלו. 28.11.1917, #21

יום ד' י"ג כסלו.  28.11.1917

הלילה היה ליל- פחד ושוד. בחצות הלילה הקיצותי לקול רעש של אנשים הרצים ברחוב, וצועקים מתוך ריצה. בבהלה קמתי ממשכבי, ואצא החוצה. בבהלתי לא חשבתי אחרת כי אם שנסים עוד הפעם ליפו…

ככה צלצלה עוד באוזני המנוסה ליפו של היום.

בצאתי החוצה לא ראיתי עוד שום איש. ברחוב היה הכל שקט, רק מרחוק, מרחובות אחרים רחוקים, עוד הגיע לאוזני כקול רעש ומהומה. גם הקול הזה הלך ונדם עד שלא נשמע עוד.

חלון אחד הבתים הקרובים נפתח, נראתה מתוכו דמות- איש, וקול-אשה קרא:- הגם אדוני שומר?

 זו היתה ביתו של בעל- הבית, שגם היא שמעה את קול הרעש והאזינה אליו בעד חלונה. – בלילה כזה כולנו צריכים להיות שומרים. אבל מה קול הרעש והריצה ששמעתי?

 – זו היתה ריצת השומרים שהופקדו על ידי הועד לשמור על המושבה בלילה. ודאי שמעו קול- צעקה מאחד הרחובות וירוצו שמה. אני לא ישנתי עוד. לפני שעות אחדות היה פה פקיד צבא תורקי, והעמיד גם הוא משמרות של חילים כמעט בכל רחוב. תפקידם של משמרות אלה הוא לשמור על החילים לבל ישדדו את התושבים …

  – ומי ישמור על המשמרות האלה שגם הם חילים תורקים רעבים? שאלתי בצחוק.

שחקה אף היא והשיב:- גם לי אין כל כך אמון בהם. הודות לזה לא יכולתי אמנם לסגור עוד את עיני הלילה… – ואני דוקא ישנתי עד עכשו היטב מאוד. – מפני שלא ידעת עוד שישנם כבר משמרות

של חילים …

צחקנו פקיד הצבא שהיה פה אמר גם זה. כי בבוא החילים לשדוד גם התושבים יכולים לאסרם ולהביאם אליו… – הנה זהו באמת חסד! התושבים יכולים לאסרם. לאמור, אם יוכלו. ולהביאם אליו..

אבל בבקשה.

ההיטיב גם להגיד טרם לכתו איפה זה ימצא. ואיפה להביאם "אליו"? …

– את זה מסתמה יעשו החילים בעצמם שיאסרו על ידינו,  הם יראו לנו את הדרך אליו…

                                                       _________

–  ובכל זאת, צריכים לומר, גם זה חסד הוא מצדו. והרי היחס היה יכול להיות גם הרבה יותר גרוע. – כן. בזה אין כל ספק. ויכול גם להיות שכוונתו של הפקיד היתה באמת ישרה. וכי מה, באמת, היה יכול לעשות אחרת? – נכון יכול להיות. מדבריו של הפקיד עצמו נראה שגם הוא אינו סומך בהרבה על משמרותיו. וימסור לנו לפיכך את הרשות להגן על עצמנו, גם זה הוא דבר גדול. ואנו צריכים להשתמש  בו…

   המשך יום ד' י"ג כסלו.  28.11.1917

 – הרי הפקידו שומרים גם משלנו. – זה לא מספיק. עכשו צריכים כל בני המושבה להיות שומרים. כולנו צריכים להסתדר, להיות ערים בלילות. ולשמור על המושבה חליפות, לא שומרים יחידים יסובבו ברחובות, כי אם  המונים, המונים.- צדקת, אבל אפשר שלא נצטרך לזה. – הלואי.

– ברכתיה בשנת- מנוחה ונכנסתי חזרה הביתה. אנוכי לא יכולתי עוד לישון. שכבתי כבר ער עד הבוקר.

אוזני הוכיחוני לדעת שאמנם לא טעינו בחשבוננו. במשך כל הלילה עד הבוקר שדדו הפטרולין את בתי המושבה. המשמרות לא הועילו ואולי הם בעצמם היו גם השודדים.

– במשך כל הלילה הגיעו לאוזני קולות עמומים מקצות המושבה. במרכז המושבה היה שקט. את טיבם של הקולות האלה הבנתי היטב, אף על מי שהיו רחוקים ועמומים. ואת הקריאות לא יכולתי לשמוע. אלה היו קולות-צעקה של השדודים. אולם כל הקולות לא האריכו בשום פעם יותר מרגעים אחדים. גם את הטעם לזה הבנתי היטב. שיתוק הקולות בא לרגלי אחת משתי הסיבות: או שהשודדים נפחדו מהם, מקולות-הצעקה, וינוסו. או שהפחידו את השדודים בכלי- זינם, וישתיקום …

בבוקר השכם, בצאתי החוצה, יכולתי כבר לשמוע אי-אלה פרטים ממאורעות הלילה. היה באמת שוד גמור.. מקרי השוד עולים לעשרות עשרות, והרבה מהם גם בעלי ערך גדול.

מאחד לקחו שני שקי חיטה, כל העופות, וכל הבגדים שהיו בבית. משני לקחו גלומי- ארג חדשים, ושמושי- בית בסכום של אלפים פרנק. משלישי לקחו ארבעים לירה תורקית נייר, ובעד עשרות  פרנקים מטבעות- כסף. ועוד, ועוד. בבוקר נודעתי גם זה, כי קולות-הצעקה היו של השדודים. אלה היושבים בקצות המושבה שמעו גם את הקריאות לעזרה והצלה. שיתוק הקולות האלה בא גם הוא על הרוב לא מטעם  בריחת השודדים, כי אם לרגלי הסיבה השניה: שהצועקים נפחדו מכלי-זינם של השודדים, ויאלמו. בנתנם להם לעשות כל מה שחפצו.

פעולת השוד נמשכה עוד, באופן יותר קל,  גם בשעות הבוקר הראשונות. אחרי כן נפסקה, לפחות  למראית עין, על ידי השגחת פקידי-הצבא. עכשו כבר סובבים פקידים בראש המשמרות והשמירה היא  כמעט הגונה. אמנם, גם עכשו, בעצם היום, עוד מגיעים קולות- צעקה לפעמים מקצה מזה. ולפעמים מקצה מזה. אולם, עכשו ממהרים המשמרות למקום הצעקה, ומצילים את הנגזלים.

באי- אלה מקרים מקבלים החילים המתנפלים גם מכות נאמנות מידי פקידי המשמרות. במקרים אחדים לוקחים מהם רק את מקורי רוביהם, ונשלחים בלוית שומרים אל המחנה.

הרוחות נרגעים במקצת. מתוך הכרה להטבת המצב כמעט שאינם מדברים עוד במעשי השוד של הלילה. כמעט שנוטים לסלוח עליהם ולשוכחם…

                                                 _________

 צהרים. היריות נמשכות שוב. הפעם הן באות בעיקר מפאת דרומית-מזרחית. כנראה שהאנגלים הם כעת  התוקפים. אוירון אנגלי בא מהדרום, ועף לצד צפונית- מערבית. הוא נתקף מיד על ידי תותחי התורקים.

אבל, ואולי רק נדמה הדבר כך. הפגישות האויריות הללו הן היום יותר חלשות מאתמול. וישנם אומרים שהנצחון התורקי איננו עוד נצחון, זו הייתה רק התקדמות ארעית, שאין לה תקוה של קיום. אומרים שהאנגלים הורידו צבא באחד המקומות אצל יפו. אלה מתקדמים לעומת שיך- מוניס. ובזה יבואו לתורקים מאחוריהם, ויאלצום לסגת אחור מיד – אם לא ירצו ליפול שבי.

והפקידים התורקים הנמצאים פה מתפארים לפנינו שעוד היום יהיו גם ביפו.. כבר נמצאים פה גם חילים ופקידים גרמנים ואוסטרים. אלה "מצהירים" שעוד גרוש יגרשו את האנגלים מכל המקומות, וידחפום חזרה למדבר סיני… ואנחנו – אנחנו דמיוננו היום כתלמידים שסרחו ומחכים בייאוש לעונש רבם. כילדי- חדר שרבם היה חולה ונוטה למות, ועל חשבון זה כבר התחילו להשתובב ולשמוח.

ולחיות חיים טובים.. והנה פתאום קם רבם.

ויחי. ותהי ראשית מעשהו לגרש ולהכניס את הילדים השמחים חזרה אל החדר.

ראשית- כל אינכם חופשים עדין כמו שחשבתם. ובעד שובבותכם עוד  מחכה לכם שבט-מוסר..

חקר וכתב זלמן חיימוב

ערכה נוני ירון

פורסם בקטגוריה שימור אתרים | כתיבת תגובה

יומנו של בורח ירושלמי – פתח-תקוה, יום ג', יב' כסלו. 27.11.1917, #20

המשך יום ג' הקשה, סיור שקית התה של ויסוצקי, התורכים פולשים לבתי התושבים ושודדים מכל הבא ליד… פחד גדול, סכנת חיים

– מה אתם חפצים?- עקמק! (לחם). השארתים במטבח וחזרתי הביתה. לקחתי שם ככר-לחם שלם,  ויצאתי אליהם על מנת לחתכהו לשנים. ולתן חצי לזה וחצי לזה. לא הספקתי. אחד מהם חטפהו כלו מתוך ידי ויברח. והשני נשאר עומד ויבקש גם הוא. עכשו הרי תבע בצדק. את חלקו שלא שמרתי כראוי. מה יכולתי לעשות עמו? נכנסתי שוב הביתה, על מנת להוציא גם בשבילו. אבל, הוא לא חפץ עוד לחכות לטובי ולישרי, ואולי לא חפץ כל כך להטריחני. מי יודע. תיכף אחרי נכנס גם הוא. מצאני עומד על יד הלחם, וינח ידו – ויקח את הכל!… הרבה לא מצא.. גם אנחנו היינו חכמים מלמפרע. את עיקר הלחם החבאנו עוד קודם במיטה…

מזוודתו כבר היתה, על כל פנים, מלאה לחם. ולעזוב את הבית לא יכול בכל זאת. ויתחיל לבלש. אנחנו לא התיצבנו נגדו. יקח מה שימצא הרעב הזה. מלבד זה הטילה עלינו המפלצת הזאת רגש של אימה ורחמים כאחד. בתוך כתלי וצללי הבית הפיצה תמונתו איזה מגור ואיזו הבעה של התחננות עוד יותר מבחוץ. זו התמונה השזופה והקמוטה עם מבטה הקודר. שלא היתה כבר בתוך בית ובין אנשים מן הישוב אולי זה שנים שלמות…לאחרי בלישה קצרה שלא היתה גם בלי רתת ומגור מצדו, הצליח למצוא איזה דבר. קטן אמנם, ובכל זאת עשה על אחד מאתנו רשם של צער והתמרמרות.

זו היתה חבילת -תה קטנה של ויסוצקי… חבילה זו נשמרה אצל בעליה זה יותר משלש שנים. מאותם הימים שבהם אזל התה מקרב הארץ ביחד עם יתר הדברים המובאים אליה מן החוץ. במקום תה משתמשים כעת על הרוב בארצנו בתאנים קלויות. *) רק בכרכים. במקום שהגרמנים והאוסטרים מצויים ומחסניהם עמם, נמצאים עוד כאלה השותים תה אמתי. והוא לקוח מן הגנבה, מידי החילים הגרמנים והאוסטרים. ובעליה של חבילה כשרה זו, שהיא אולי היחידה כעת במינה בכל ארץ-ישראל כלה, לא נתנו לבו לשלוח בה יד ולהשתמש הימנה אף במקצת. הוא הצניעה לימים יותר טובים. לפי שעה אמר, נשתמש בתאנים קלויות, כדרך כל הארץ. וחבילה זו תהא נגוזה ומונחת לימים שאחרי השלום. אז, אמר, נסב כולנו על כוס תה אמתי של ויסוצקי מלפני המלחמה, ונדבר על אודות פרטי השלום. לפני ימים מעטים, בהיכנס האנגלים אל המושבה, כבר עלה בסברתו להוציא את חמדתו מבית גנזה, ולעשות על ידה הכר ליומא דפגרא. הלא גם כניסה זו, אמר, יכולה להחשב כהתחלה של שלום. ולמה לא נחליף לכבודה את מי-התאנים שלנו במקצת מן התה הגנוז ?…

    והנה אילו הספיק המצפה אסיר- התקוה הזה לפתו בידיו את חבילתו הגנוזה, ולראות בזה את התגשמות משאת-נפשו, עד שחזר חיל תורקי אחרי האנגלי ויקחה לעצמו..  האיש בעל-החבילה עמד והביט אל מעשה – השוד כשהוא כלו אכול רגז וצער. גם עלינו עשה הדבר מצדו זה רשם עגום.    שתיקה כבדה שלטה בבית בשעה שהחיל התורקי החזיק בידיו הגסות את חבילת-התה הזעירה, והסגורה. שסגידתה ושלמותה זו שמשו ביחוד סמל של ציפיה לתקוה שתתגשם בבוא עתה. הוא בחנה מכל צד ולא ידע מה היא. עד שפתחה, ומתוך הקרע הציצו הקציצות השחורות. ככה נפתחה החבילה

באופן אחר לגמרי ממה שקוו בעליה כל הזמן. היא נפתחה, ותקוות- הזמן לא נתמלאה עדין. היא נפתחה בידים אחרות לגמרי…

 בעל החבילה לא יכול להתאפק ויקרא באנחה: – שלש שנים שמרתי את החבילה הזאת – בשבילו!. והבלש, שבינתים נוכח כנראה שלא תאונה אליו כל רעה מצדנו בלש לו הלאה. אבל לא מצא. האמת שהמניעה היתה גם מצידו, הוא לא ידע איפה איך לבלש. לסוף קרב אל השולחן. עמדה עליו קערה ובתוכה קציצות – פתים של עיסה, מיד שלח ידו לקחתן, אבל עוד טרם שאחזן  היטב נתמעכו בין אצבעותיו ויהיו שוב לעיסה… הרי גם אלו, כתה- התאנים שלנו, היו קציצות של הזמן הזה. קציצות – מלחמה הנעשות על פי ההמצאות החדשות: במים זכים מבלי ביצים , וטעונות לפיכך זהירות יתרה בין האצבעות…

אצבעותיו המגושמות של החיל לא היו כנראה מסגלות לכך ויהי מוכרח להרפות מהן, ואנחנו שחקנו.

עקמק יוק? (לחם אין?) – יוק!…אז הלך לו בלי חמדה ומתוך מבט קודר.

 *) גם זו אחת מהמצאות המלחמה: נותנים תאנים יבשות על גבי הכירה להצטמק על יד האש. יותר מן המבחר-על הכירה של שבת בין קדירות החמין, מערים אחר כך מים רותחים על התאנים.

והמים מתאדמים, נותנים מעט. מהם בתוך הכוס, אם ישנה, ואומרים שזה תה. 

המשך יום ג' י"ב כסלו.  27.11.1917

   הלילה הולך, הלוך וקרוב. צללים הנוגים הולכים ומשחירים את האופק הסתום, ומסתירם עוד יותר את הסוד שהוא מכיל בו. בעצבות ובהעקה מיוחדה נופלת שחרות הלילה על אצטבת בית-הכנסת העזובה ועל הדגל התורקי האדום המנפנף בה ביחידות על כלונס המעקה שלצד הרחוב.

איזה מי- שהוא מאנשי המושבה תלהו היום בבוקר, בעת המהומה, במקום הזה. ודאי לשם אות של שמירה והגנה. העקת הלילה הבא מתרשמת גם על פני האנשים. הלב מתחיל דואג מחדש. את היום כבר העברנו איך שהוא – מה  עומד עוד לבוא עלינו בלילה? מה יביא לנו עוד הלילה השחור בכנפיו ?…

מפחדים מאוד מפני הלילה. מתוך אנחות ועצב- יאוש מתפזר הקהל איש לביתו. כל אחד סוגר עליו את דלתו ואת תריסו. אין מעלים גם אור בנרות. רבים אינם עולים גם על משכבם….

כעבור שעה נמצאת שוב המושבה  כולה שקועה בדומיה של בית קברות.

רק ירח מלא מחליק על פני רקיע זך ושקוף, ומפיץ אורה דוממה וסודית על הבתים החשוכים והרחובות הריקים…

חקר וכתב זלמן חיימוב

ערכה והוסיפה נוני ירון

פורסם בקטגוריה בריטים, גירוש, מאן דהו, מלחמת העולם הראשונה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שלטון בריטי, שלטון עות'מני, תורכים | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

יומנו של בורח ירושלמי – פתח-תקוה, יום ג', יב' כסלו. 27.11.1917, #19

המשך יום ג' הקשה, איפה מתחבאים מפני הפצצות מהאוויר, התורכים בוזזים את בתי התושבים, אנשי המושבה מנסים לברוח ליפו – הבריטים חוסמים את הדרך

– אם אין מרתף נכנס נא אל הרפת! שמה סוף, סוף. מעט יותר בטוח מאשר פה במאפיה… ובתוך הרפת נכרה לנו גם חפירה, ונכנס כולנו אל תוך החפירה! – הוסיף בעל המאפיה – חפירות, חפירות- הגנה נחפור לנו. ברפת, או אולי – בתוך הגן.. כמו שאנשי-הצבא עושים!..  הוסיף עליו החוטב הצעיר.

 – ברגע אחת הוציא האופה מעדרים אחדים, כלי- חפירה אחרים, וסתם ברזלים. ויחלק לכולנו.

 – לעבודה! אל החפירות! – קרא בהתרגשות ובקול מפקד. – לעבודה! לא נאבד את הזמן! קראנו כולנו, ונפן אל הדלת..

 פתאום –  צעיר חוור קורע את הדלת ומתפרץ פנימה.  בנשימה קטועה הוא קורא!  – כל המושבה נסה ליפו! הכל- רצים, הכל נסים, הכל זורמים ליפו!.. אנחנו נדחפים בבהלה החוצה. אמת ! הרחובות המובילים ליפו מלאים זרמי- אנשים. על הרוב גברים, צעירים, אבל ביניהם גם זקנים, נשים וילדים.

המהומה רבה. קולות צועקים ממלאים את האויר: –  לאן הולכים?..- איזו דרך? .. איפה הם

התורקים?… –  התורקים אינם שמה?..  -כדורים אינם נופלים שמה?.. – האנגלים נותנים לעבור?..

השאלות-הצעקות נשארות בלי תשובות. הן נכללות ונבלעות בתוך צעקות- שאלות אחרות. השואלים עצמם אינם מחכים לתשובות ורצים הלאה.

גם אנו נדחפים עם ההמון ורצים עמו

אשה זקנה רצה לקראתנו חזרה וצועקת : – אל תלכו, אל תלכו ! למען- השם אל תלכו! בני כבר הלך

וחזר. האנגלים אינם נותנים לעבור. כל הדרכים ליפו סגורות !..

 נשארים עומדים כמאובנים. פקפוק כבד מכביד על ההחלטה. מפחדים ללכת, נורא להשאר, ואין גם חפץ להאמין שבאמת אי- אפשר לרוץ ליפו… 

קשה להשלים עם-ההכרה הנוראה שמוכרחים להשאר, שבאמת אי-אפשר להימלט מתוך קלחת-האש…

 – הנה בני הולך! בני בעצמו. תוכלו לשאלו ולשמוע.  צעיר חסין, בראש מגולה, ובלוריתו גדולה ומתלתלה משרבבה בלי סדר בין עיניו, הולך ומתקרב לקראתנו. כל מראה פניו ותלבושתו , והליכתו מעדנות, העידו כי מרגיש הוא את עצמו לא בתוך מערכת-מלחמה, כי אם – בתוך חתונה עם כלי- זמר. חמשה ששה קולות קראו אליו בבת-אח :-הינך [חנוך] ! הלכת ליפו?- באיזו דרך? – מה ראית?

– מדוע חזרת?  – איפה האנגלים?  – איפה התורקים? ..   

 הינך[חנוך]  נשאר עומד במנוחה גמורה, מחיך לו חיוך קל מתוך שביעות- רצון של מרא-דאתרא, שהכל צריכים לו ומייחלים למוצא-פיו. והוא משיב תשובה קצרה ובלתי-מספיקה, כאילו לא שמע כלל את כל יתר השאלות כולן. או שהשואלים צריכים להבין מעצמם שהכל הכל כבר נכלל בתשובה קצרה זו :

 – הלכתי, וכבר חזרתי!..

 – המ.. מדוע זה? .. – מדוע זה? הייתי חפץ מאוד לראותכם אתם הולכים עד להיכן שאני הלכתי..  בתוך אש שכזו.. הכדורים נופלים שמה על כל צעד… אי אפשר ללכת! …

 – והאנגלים? הם מניחים לעבור? .. – איזו אנגלים! ..לא ראיתי אף אנגלי אחד ..- באיזו דרך הלכת?

 – דרך חזרזור. – אם כן נלך בדרך אחרת! – כן.  כן! – קראו כמה קולות יחד –  בדרך אחרת! צריכים  בכל אופן לנסות. פה אי- אפשר להשאר..- הנך[חנוך], אתה לא תלך! – קראה הזקנה – אתה אל תלך  בשום דרך!

 אנחנו נחבא פה במרתף… הצעיר מחייך לדברי אימו הזקנה. בכל זאת הוא נכנס אחריה הביתה…

 כל בני – לויתי, שהיינו יחד במאפיה, ושיצאנו יחד על מנת לרוץ ליפו, שבים חזרה. אני הולך הלאה.

קשה לי להשלים עם הרעיון שמוכרחים להשאר פה. אם רק  ישנה דרך להימלט צריכים לעשות נסיון.

  צריכים רק למצוא חברים הבקיאים בדרכים.

המשך יום ג' י"ב כסלו.  27.11.1917

 אשה צעירה פוגשת בי במעלה הרחוב.  – אתה הולך ליפו?  – אני הולך. – גם בעלי הולך, תלכו נא יחד – איפוא בעלך ? – בבית. הנה פה ביתנו. אני הולך עמה.

תוך כדי הליכה אני שואלה אם בעלה בקי בדרך. היא אומרת: כן. אלא שהוא מפחד …   

בקרוב לבית אנו פוגשים בו כשהוא כבר בא לקראתנו. איש כבן שלושים וחמש. זקן צהבהב.

 בגדים קרועים. פנים חוורות, ועינים כחולות, נרחבות. בעל-מלאכה הוא. מגולי יפו. ככר-לחם גדול מתחת לזרועו. יותר לא-כלום.

שלום!… הוא אומר לאשתו. לא יותר. הוא ממהר להסב ממנה את פניו. היא אינה יכולה לדבר כלל.

עיניה נוצצות מדמעות כשתי זגוגיות…- לך לשלום!… היא מגמגמת לסוף, וקולה רועד מבכי עצור.

מתוך הרגשה שהוא צריך לדבר, או אולי מתוך בקשת מפלט של הסח-דעת מעקת-לבו. הוא ממהר למסור לי בחטיפה את כל מצבו כולו :רק הוא הולך. היא נשארת… גם הוא לא היה בורח מפני הסכנה. אין בריחה מפני גזר- דין.. מי שנכתב עליו בראש-השנה ונחתם עליו ביום הכיפורים "מי באש". לא יועיל לו עוד שום דבר. איפה שיברח – גזר דינו ירדוף אחריו… בפרט לא היה עושה זאת. לברוח הוא ולהשאיר את אשתו פה…ילדים אין להם. אבל הם חיים ברוך- השם יחד "באהבה ואחוה ושלום ורעות"..הוא בורח, לא מפני שהוא מתירא מכדורי התורקים, אלא מפני שהוא מתירא מהתורקים בעצמם.. הלא אפשר להבין, בנוגע לעבודת-הצבא איננו כל כך כשר.. את דבריו האחרונים מסר לי בלחישה…

האמת שלבי לא הלך כלל אחרי דבריו. אבל ככר-הלחם שתחת זרועו הזכירני שגם לי היה כדאי לעשות כדבר הזה. הנני מתועד עימו שימתין לי בשוק. ואני נחפז אל המאפיה לקחת עמי רק ככר-לחם אחד.

בקרוב לבית אני פוגש בזרם חדש של פליטים. מיד אני מכיר בפניהם שאיזה דבר חדש ארע. פני האנשים כפני "שלדי מתים", בהבעה מבעיתה כהבעת שדי-בלהות…

הם היו כמסוממים והלומי-בלהה. לא ידעו אנא לפנות, ואפוא לברוח, כבעלי-חיים בתבערה רצו הנה והנה, מסמטה לסמטה  ומרחוב לרחוב. וחזרו ורצו למקום שממנו באו. ולסוף נשארו עומדים על מקומם..

חוורים ורועדים עמדו ויפרפרו מאימת-מות נוראה שלפפתם. – מה שוב? .. – התורקים! .

– התורקים כבר באו!…  נדהם אני נשאר עומד על עומדי כמאובן – האומנם נכון הדבר?

ההינם כבר בתוך המושבה עצמה? .. – במושבה, במושבה! הם כבר נמצאים במושבה !

 –  הם כבר שוללים על הגורן.. 

המשך יום ג' י"ב כסלו.  27.11.1917

 – אצל גלויבמן הצעיר כבר שללו מכל מה שמצאו בבית… – הם הולכים גם הנה!… הפטרולים… אינני נכנס עוד הביתה. אני הופך תיכף את פני ורץ חזרה למצוא את בן- לוויתי, ולרוץ יפואה. יהיה בלי לחם. את בן – לוויתי אינני מוצא כבר. ואני רץ לבדי. אבל, אינני יחידי כלל. עמי רצים עוד ועוד אנשים, וגם נשים,  גם ילדים. 

ילדה קטנה אחת כבת אחת-עשרה נושאת על ראשה חבילה גדולה של כרים ובגדים, ורצה אף היא.  מכל צד קוראים אליה: – ילדה ! איפה את רצה עם חבילה גדולה כזאת?  לא תוכלי ללכת עמה עד ליפו!. הילדה אינה משגיחה ורצה הלאה. גם אלה הרצים על ידה מקשיחים לבם ואין משגיחים בה. רצים רק הלאה…

                                                            ______

 – באנו בינות לפרדסים. מהומת המושבה כבר אינה נשמעת. רוח של שקט מנשבת עלינו מבעד וממעל לגדרי- העצים המסבכים שמשני הצדדים. רק היריות עדין רועמות בחלל-האויר הריק. הד-קולן נשמע פה באפן עוד יותר צלול. גלגול- התפתלותן הנחשי נמשך פה עד לאין סוף. מחשבת- פחד עוברת ומחלחלת פתאום במוח: התורקים מעל ההרים בטח מרגישים בשפעת האנשים ההולכים בדרכים. עוד מעט, ויטו את היריה עלינו… מתכופפים בשביל כך. והולכים מתחת לסבכי העצים שעל צדי הפרדסים. נמנעים גם מלדבר, והולכים שפי.. כל אחד עסוק וטרוד במחשבותיו הנוגות. הכוחות הולכים וכלים, אבל מפעם לפעם כמו מתעוררים מתוך איזה חלום-מבעית, ומתחילים לרוץ… הנה משיגים נסים אחרים הנמצאים לפנינו. הנפגשים מתחלפים רק באמרות קטועות: – נו? – מה? –

– הנלך הלאה. או לא?  – כיצד יותר טוב לעשות? –  מי יודע… והולכים הלאה. מתאחדים יחד. או מעבירים את הנחשלים ועוזבים אותם מאחור.   

                                                      ________

 עברנו כבר מהלך של חצי- שעה מתוך ריצה והליכה ביחד. כל הסביבה רועשת מרעמי- היריות. מתוך הרעש, הולך ונשמע זמזום מנסר של אוירונים. תולים לרגע את העינים למעלה: אוירונים אחדים עפים

 מעל לראשינו ממש. גבוהים הם מאוד, וקטנים ביותר. אנגלים. כתמי-ערפל הולכים ומתהווים סביבם במהירות נוראה. פצצות הן הנזרקות אליהם מאת התורקים.

 חלחלה עוברת בכל נימי הגוף. הרי זה מעל לראשינו ממש! ומה אם אחת מהפצצות הללו, שבאווירונים אינן פוגעות. תפול דוקא אל תוך המסילה הצרה הזאת שבין הפרדסים, ובינינו ממש?…    ומה אם פצצה נוראה אשר כזו  תנחת מלמעלה למטה, מתוך אוירונים אלם, על ראשך ממש ?..     אחדים מתכנסים אל תחת ענפי העצים הנוטים מעל למסילה ומחכים. יודעים הם שאין זו הגנה כלל. אלא שלהישאר במסילה הגלויה מתחת לאווירונים ולכתמי- הערפל המפחידים אינם יכולים בשום אפן. אחרים מורידים ראשיהם ארצה, כאילו היתה זו איזו שמירה, והולכים כמיואשים הלאה.

לאחרי הליכה של עוד רגעים אחדים הננו פוגשים בפליטים השבים כבר חזרה. הם מתעכבים לרגע וקוראים: – אי אפשר ללכת! – ומבלי חכות לתשובה, הם הולכים הלאה, חזרה אל המושבה. הליכתם דומה להליכת אבלים החוזרים מבית-הקברות…  הננו נשארים על מקומנו מבלי ללכת הלאה, וגם מבלי לחזור אין אנו יודעים מה לעשות. כעבור רגע מגיעים חוזרים חדשים, וגם אלה משליכים קריאה אין דרך- הליכה … – הכדורים נופלים על כל צעד !.. אחריהם באים עוד ועוד, וכולם – אמרה בפיהם. כל אחד בנוסח מיוחד: – הפצצות מתפוצצות על כל שעל ! על הדרך ממש ! – מות בטוח !.

  המשך יום ג' י"ב כסלו.  27.11.1917

 – שני פלחים כבר נפלו חללים באחד הפרדסים! – לרגלי ממש נתפוצצה פצצה! – אל תלכו!

למען-השם אל תלכו! … נגמר, אין מה לעשות עוד .. בראש מורד ובמחשבה טרודה אנו שבים חזרה.

ובכל זאת – אנו פוגשים עוד בהולכים חדשים. בפליטים חדשים הבורחים ליפו…

הם שואלים. אנו משיבים. הם מתעכבים, חושבים, מפקפקים, מתאנחים – והולכים בכל זאת הלאה…

כל כך אין רצון לשוב.

                                                      ________

 באנו אל קצה המושבה. הלב דופק. העינים תועות, ומחפשות איזה צל חשוד. איזה רושם של מוקש.

 נכנסנו. פגשנו מיד בבהלה. לקראתנו רצו פליטים חדשים מבוהלים מאוד. האנשים התחבאו בסמטאות ובחצרות… – מה? .. – פטרולים תורקים נמצאים בככר- השוק!…  אני נוטה הצדה, פוגש בשני מכרים, ונכנס עימהם לאחד הבתים.

מתוך הבית אפשר לראות היטב את כל רחוב- השוק. אמנם נמצאים שם חילים תורקים. פטרולים אנטולים, חסינים, עם רוביהם, וחניתות תקועות בתוך הרובים. הם שוללים שם …

פותחים את שולחנותיהם של מוכרי- הלחם, ומוציאים משם לחם, מה שהשאירו המוכרים בהיחפזם בבקר.

הננו רואים חנות אחת נפרצה ופתוחה. ממנה כבר הוציאו כל מה שחפצו.

אנשי הבית מספרים שמקודם שללו גם בבתים. הצוותא שבבית היא, למרות קושי-המצב, לא רעה כלל. כמעט שהיא מעניינת. כל אנשי-הבית, גברים ונשים, מספרים כבר על אודות מאורעות היום

כעל דבר שבעבר. כל אחד מספר ומוסר את הפחדים שעברו עליו בבקר באיזו הנאה. ומתוך רגש של הקלה. אין אף סימן של כובד-ראש ודאגה. מפעם לפעם הננו גם שוחקים במלוא-פינו על איזה פרט מגחך של אחד המספרים.

לאיזו חברה עליזה נפלתי פה? אני מהרהר לי בליבי, ונהנה בכל זאת בדיעבד.

צעיר אחד, מפקח בפרדס, מספר: היום בבקר עוד נמצאתי בפרדס. עבדנו שמה. אני בעצמי נמצאתי בתוך הצריף, ודברתי עם אי-אלה פלחים פועלים. פתאום אני שומע קול מדבר אלי תורקית :

 – גיל בורדה !.. (גש הנה ! ).  

  הפניתי ראשי, וראיתי אופיצר תורקי עומד על יד פתח  הצריף. נבהלתי מאוד ולא עניתי כלום.

 – הז'ביט קורא לך! – אמרו לי הנערים הפלחים. יצאתי אלי. לתמהוני הגדול התחיל לדבר אלי גרמנית

 – נמצאים אנגלים במלבס?  – לא. – איפה הם נמצאים? –  כשעה. או כשעה וחצי רחוק מהמושבה.

 –  כמה קילומטר? – את זה אינני יודע  – שקר, אתה כן יודע!

  אני לא עניתי, והוא התחיל בין כך. לדבר עם הפלחים. השתמשתי ברגע, והשתמטתי אל בין האילנות. בטוח הייתי שלא ידע דרך בין האילנות, ולא ימצאני עוד. התחלתי אז לפסוע בדרך הביתה. ומה נשתוממתי ונפחדתי כאחת בראותי פתאום את כל הפרדס לפני. והוא כבר זרוע כולו אנשי-צבא תורקים..

 ראיתי את עצמי אובד ומיואש. פחדתי לפסוע הלאה אף פסיעה אחת. אולם, תיכף ראיתי ונוכחתי שטעיתי. אם אני הייתי נבהל- הם היו נבהלים עוד יותר. כולם היו נפחדים, חוורי פנים. ומתחבאים בין האילנות.

בראותם אותי הקדימו לי שלום, וירימו את ידם למצחם. אחדים מהם פנו אלי בערבית :

– אנגלים.. ישנם פה אנגלים? – לא! אללה קרים! (ירחם ה' !). אולי יש לך מעט מים לשתות?

– לא!

פה בין האילנות אין מים, כי אם בצריף. אבל, תוכלו לקטוף לכם תפוחים. – לא מביסיריש !..(אסור !)

הלכתי אז הביתה. כשבאתי אל המושבה כבר היתה המהומה בעצם תוקפה …

חקר וכתב זלמן חיימוב

ערכה והוסיפה נוני ירון

פורסם בקטגוריה בריטים, גירוש, מאן דהו, מלחמת העולם הראשונה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שלטון בריטי, שלטון עות'מני, תורכים | עם התגים , , , , , , , | כתיבת תגובה

יומנו של בורח ירושלמי – פתח-תקוה, יום ג', יב' כסלו. 27.11.1917, #18

מלחמה ברחובות המושבה…..

מות ! מות!.. אש. קרבות אוויר בין הגרמנים והבריטים, יריות כדורים !… והמנוסה הולכת ומתגברת… והילדים בבית הספר, איך יחזרו הביתה… המושבה רועדת כולה…..

בוקר השכם.  הקיצותי מתוך רעם-יריות. יריות חדשות. יריות תותחיות חזקות. צלולות. ברורות. קרובות. הן גם הולכות ומתחזקות. סער של יריות. יריות מצפון, יריות מדרום, יריות ממערב, יריות מכל צד.  המושבה כולה עטופה  ביריות-תותחים.

רעם אחרי רעם מתנפץ. ומתגלגל  בשברי- הדים רחוקים בתוך שלשלות-ההרים אשר מסביב.

המושבה רועדת כולה. כאילו היא נתונה על פי לוע של הר-געש. נבהלות עזבו היונים את שובכיהן. וממריאות במרום כנופיות, כנופיות. נבהלים וחיוורים עומדים האנשים למטה.

רואים עין בעין שמערכה כבדה נמשכת מסביב לנו. מערכה שהחלה ביום השבת, ושמאז היא הולכת ונמשכת. הידיעה שהתפשטה פה שהאנגלים נחלו נצחון, וכי, בכלל. המערכה כבר נגמרה ביום השבת לא היתה כנראה נכונה. המערכה לא נגמרה עדין גם עכשו. ולא עוד, אלא שהיא הולכת ומתחזקת ביותר. ובה במידה שהיא הולכת ומתחזקת. הרי היא משמשת לנו סימן מובהק שהאויב גם הוא הולך  ומתקרב, ומתבצר שוב  מסביב למושבה. היריות הן הדדיות בלי שום ספק.

תמול לעת שקיעת-החמה נראה אוירון במרום-האופק. הוא הסתובב בקרוב למושבה, בצד דרומית-מזרחית. כפי ההשערה – מעל הכפר הערבי חזרזור. זה היה אוירון אנגלי. תיכף נשמעו יריות  מלמטה למעלה. נגד האוירון. אלו היו יריות מיוחדות במינן. יריות עמומות. יריות מכתשתיות. ירו אל האוירון  מתוך המחנה התורקית להורידו. הפצצות שהושלכו אליו נראו לעין כשהן מתפוצצות באויר, מסביב לאוירון. ומשאירות אחריהן כתמי ערפל. נראה היה שרק מספר אמות מבדיל בינו לבינן. האוירון  בכל זאת צף באיזו מנוחה מרגזת בתוך הכתמים הערפלים האלה, עלול בכל רגע ורגע להיפגע וליפול,  הסתובב כשעה קלה על פני השטח הקטן ההוא. ואחרי כן הלך לו חזרה אל הדרום.

אז כבר נוכחנו לדעת שהמחנה התורקית קרובה מאוד. האנשים הביטו אל המחזה שבמרום בעיצבון ודאגה.

הלילה פרש אחרי כן את כנפיו על המושבה ועל כל אשר מסביב והתושבים נתכנסו אל תוך

הבתים מתוך  דומיה וכובד-לב.

חושך היה בחוץ. הלבנה התכסתה בעבים. חושך היה גם בבתים. נמנעו מלהדליק נרות, ויסוכו גם את החלונות.

בתחילת הלילה נבהלנו שוב לרעם חמש יריות חזקות מאוד. לא יותר. דומיית-קבר נפלה אחריהן לתוך אפלת- הלילה. דומיה מעיקה שבישרה  איזו התפרצות קרובה…

בבוקר השכם פרץ הסער.

                                                        _________

 שבע וחצי. רשרוש עבה נשמע פתאום במרומים. כל העינים מורמות ומופנות למעלה. אוירון! אוירון שחור וגדול עף נמוך מאוד. כמעט ממעל לגגות הבתים… – גרמני הוא! גרמני!… נשמעים עשרות קולות נבהלים בבת-אחת. – גרמני הוא – ועף כל כך נמוך? .. – הוי, הוי! סימן רע!..

הרי זה סימן שאיננו שם לב כלל לאנגלים . ואינו מפחד  מהם ! ..

– האנגלי הרי עף תמול לעת-ערב כל כך גבוה !..

 והרשרוש מלמעלה הולך ונעשה יותר ויותר מחלחל ומבעית. מנסר הוא באויר במין זמזום ענקי. כאילו איזה ענק קודח שמה במרומים, והוא מחלחל והומה, מחלחל והומה.

ומתוך הרשרוש נשמע גם נצחון- נקמתי של האויב. וגם מהירות טרופה של פחד. מין טרוף קדחתני המכיל בו גם הסתערות אויבית גם רתיעה של פחד סכנה.

הנהו עובר מעל לראשי ממש, ונדמה לי שהוא נועץ בי שתי עיני-זעם. –  הוא תר את המושבה!..

  –  את המושבה. את המושבה! את המושבה הוא מרגל!.. פחד-מות תוקף את הכל…

  הנה הוא מרחף מעל לגג בית-הכנסת ממש. כמעט שהוא  נוגע בו. כמעט שהוא מכסהו כולו בגודלו.

  עוד רגע – וברד-פצצות יתנפץ מתוכו. ויהפוך את המושבה כולה לשממה… 

המשך  יום ג' י"ב כסלו.  27.11.1917

– מות ! מות!.. אש.  יריות כדורי !… והמנוסה הולכת ומתגברת. חנוונים משליכים סחורות החנותה, וממהרים לסגור ולברוח. אחרים אינם סוגרים כלל. מוכרות- לחם עניות עמוסות סלי-לחם רצות בכל כוחן הביתה. ככרות-לחם  נופלים דרך-ריצה ארצה, ואינן מתעכבות רגע בכדי להרימם.  פלחיות כפריות, עם סליהן על ראשיהן, רצות דרך הרחובות כשהן נבהלות ומיללות. ככרות-לחם אבודים-לדעת מתגוללים בדרכים. הן רצות הלאה ואינן מרימות…

והנה קוקבקה רץ גם הוא מתוך השוק הביתה אלינו. עמוס הוא סלי-לחם. וכף המאזנים על אחד מהם.

  נופל הוא הביתה כמעט אין-אונים. טיפות-זיעה גדולות עומדות על מצחו ועל לחייו שהפכו לבן.

 – מה בשוק? מה?.. אנו נופלים אליו בבת-אחת. – אש! מורים [יורים] על המושבה! ה' ירחם עלינו !…

– מי, מי מורה אל המושבה? – צועק בהתמרמרות החוטב הצעיר שמיהר גם הוא אלינו – וכי משוגע הוא האנגלי? .. הלא המושבה כולה תהפוך ברגע אחת לגלי-קברות! …

 – מי יודע? … מי יודע מה שנעשה פה, ומה שיהיה עמנו.. לעת -עתה מורים עלינו, ואולי התורקים עושים זאת…

קוקבקה מוריד בתוך כך את הסלים ארצה, ואז הוא מרגיש בדבר כי קערה אחת מהמאזנים נפלה ונאבדה בדרך.  עומד הוא ומפקפק אם לשוב לחפשה אם לא. הרי זו היתה קערה של נחושת- קלל. חדשה לגמרי. בילתה – כל המאזנים אינן אלא שבר-כלי. כולנו עוצרים בעדו. לעזאזל הקערה והמאזנים יחד! – צועק האופה שהמאזנים שלו. – אל תלך! למען- השם אל תלך! צווחת גם אשת קוקבקה לו בקולה – אין דבר. הקערה לא תלך לאיבוד . הרוחות לא יקחוה. נמצאנה אחר כך.. האחרון בא הוא מן השוק. ושוב הוא רוצה ללכת? וכי אל תוך האש אתה רוצה. על כל שונאי ללכת… נשמתי

פרחה ממני עד שראיתיך בעיני קודם-לכן.. קוקבקה נשאר עומד שותק.

 ופתאום – קולות אימים מהרחוב: – הילדים ! .. הילדים נמצאים בבית-הספר ואינם יכולים לשוב הביתה…

וברחוב נראים שוב אנשים רצים כמטורפים. אבות בפנים נואשות הממהרים לבית-הספר להציל את ילדיהם ולהביאם הביתה. כנשוך- נחש ניתר פתאום גם קוקבקה ממקומו.קרע את  הדלת, זינק החוצה, ואיננו.. נזכר שגם ילדתו בבית-הספר…

כהלומת-טרוף פרצה גם אשתו מיד אחרי זה בצווחה: – אויה לי! אויה לי! ילדתי! היכן היא ילדתי היקרה!… אנו עמלים לשווא להרגיעה בהבטחות ששום דבר לא יהיה. וכי עוד מעט תבוא גם הילדה מבית-הספר. היא אינה פוסקת מילל. אפשר מאד שאוזניה אינן קולטו כלל מה שאנו מדברים אליה.

הילדה הבכירה הנמצאת בבית רוצה ללכת גם היא אחרי אביה ולחפש את אחותה הקטנה. זה הועיל יותר. האם התעוררה ולא נתנתה לצאת — לא אתן לך ללכת –  לא אתנך ללכת! לא אתנך!

 – קראה בבכי, ותתייצב בפניה בפתח. ושוב התחילה ליבב :

 – ילדתי, ילדתי ! היכן היא ילדתי? רבקה'לה שלי. רבקה'לה שלי!..

 אני משתדל בכל יכולתי להרגיעה. יבבותיה מפלחות את ליבי. אין הדבר עולה בידי בשום אופן. הנני מתרגש ונוזף בה מתוך התרגזות :- אשה אל תייבבי! ילדתך בוא תבוא!..

הנזיפה הועילה, היא נשתתקה. אבל לי לא הועלתי ליבי נשבר בקרבי עוד יותר.

לפני נשאר עומד סמל- הפחדים ויגון-השכול. אשה גוצה וכחושה. עינים בולטות.

לסתות חיוורות ושקועות. כל הגוף הקטן והרזה רועד. הרגלים נכפפות. הידים  נוקשות ברעד קדחני על שמשית-החלון מבלי יכולת לגוף להשתרר עליהן ולהחזיקן ישר.

ועוד היא נוהמת בלחש מתוך גרון חנוק: – אויה, ילדתי, אויה רבקה'לה, אויה לי!…

בעד החלון הנני רואה מחזה זה עצמו גם בחצרות אחרות. גם שם עומדות אמהות, מתות-למחצה.  בפתחים ובחלונות, ורועדות  ומיללות: – ילדי, ילדי! למה נתתיך כלל ללכת היום לבית-הספר?    ילדי, ילדי!…

– הנה אבא ! הנה אבא עם רבקה'לה! – קוראת פתאום האחות הגדולה קריאת שמחה מבהילה.

  ומתחילה קופצת ומרקדת על פני הבית.

מקצה הרחוב נראה קוקבקה כשהוא רץ, ונושא את ילדתו על זרועותיו. – הנה אבא! הנה רבקה'לה!..

 הנה אבא! הנה רבקה'לה! – קוראת גם האם בקולות משונים מתוך חדווה שיגעונית. מדביקה היא את פניה  לזכוכית החלון. ועיניה מתנוצצות מתוכה. בשיגעון של שמחה..

המשך יום ג' י"ב כסלו.  27.11.1917

 ..וקשים לה למסכנה גם הרגעים האחדים. אין עוד ביכולתה לחכות. והיא מנקשת פרא בשמשית החלון, וצועקת: -טאטע , טאטע!..גיכער, גי – כע- ער.. (אבא, אבא ! מהר, מהר!) כאילו לאביה היא קוראת ולא לאישה…

קוקבקה בא הביתה. מוריד את הילדה מעל זרועותיו, ומעמידה על הארץ. האם מגיחה אליה כחיה, חוטפתה על ידיה, מלפפתה אל ליבה, מחבקתה באומץ משנה, ומנשקתה בלי הרף בכוח פראי.

הילדה מפרפרת, משתמטת לסוף מבין ידיה, ומתחמקת ארצה. היא נשארת עומדת בין אביה ואמה ומביטה אליהם בעיני-עגל. היא, המוצלה, מביטה משתאה על כל העסק כולו. ואינה יודעת כלל מה כל החרדה…

פתאום נזכר האב שדלת המטבח בביתם נשארה פתוחה. ביתם נמצא ברחוב הגורן. האם מעירה על זה מיד בחלחלה: – אויה לי! מהמטבח הלא יכולים להיכנס גם הביתה!…- צריכים ללכת ולסגור את המטבח! – אומר האב וקם ללכת.

– לא! לא אניחך ללכת; אני, אני אלך!…היא מתיצבת נגדו. שוטחת זרועותיה, וסוגרת בפניו את הדרך. הוא חוזר ויושב על מקומו. אבל גם היא נשארת על מקומה. – אם כן, אני הולך! – אומר האב, וקם עוד הפעם ממקומו על מנת ללכת.

 – לא ! לא אניחך ללכת! בשום אופן לא אניחך! אני, אני אלך!.. ושוב היא מתיצבת כנגדו, וחוסמת בפניו את הדרך. מבלי השיב דבר הוא חוזר עוד הפעם למקומו, אבל גם היא אינה זזה ממקומה …

 המסכנה. מפחדת היא בעצמה, ומפחידה גם את האחרים. מפחדת היא על שלשה דברים כאחד : על בעלה, על עצמה, וגם על המטבח הפתוח שלא יכנסו חלילה מתוכו אל הבית… – האיש הטוב והסבלן אינו יכול עוד להתאפק, ומתפרץ בצחוק..כולנו צוחקים עימו. האשה הקטנה עומדת באמצע נכלמת. ברגע האחרון התחילה להרגיש גם היא את הגיחוך שבדבר. אבל גם היא אינה יכולה להתאפק מצחוק: –  נו.

 סימן-טוב, סימן-טוב ! אם כולנו צוחקים הרי זה סימן-טוב שכולנו בעזרת-השם נעבור גם צרה זו בשלום!.. הנה, הקטנה התעטשה, לשם האמת!… ואינני יודע אם הסימנים הטובים של הצחוק והעטוש עודדו את רוחה, או שלא יכלה נשוא את צחוק הנאספים על מצבה. לאחרי רגע כבר לא היתה במאפיה…

היא התחמקה בכל זאת ויצאה, ותלך לסגור את המטבח שלו יוכלו חלילה להכנס מתוכו גם אל הבית..

                                                          ________

 רושם הבדיחות מתמזמז ועובר מהר. ההרגשה הרצינית חוזרת בין רגע, וממלאה שוב את כל הלבבות.

המהומה ברחוב-השוק הקרוב למאפיה הולכת ומתגברת. מהומה עמומה, כעין רעש בבטן-האדמה, הולכת ונשאת לאוזנינו. גם מרחוק. מיתר הרחובות של המושבה הגדולה. היריה – איומה. הכל זע ומפרפר. כל רעם ורעם נדמה כאילו הוא פוגע בבית ממש ומנפצהו. באופן מוכני ואינסטינקטיבי אנו  נרתעים בכל רגע אחורנית, כאילו  כדורי-הפצצות באים אלינו רק מלפנינו, וכאילו יש ברתיעה זו מעין הצלה.

ואומנם נדמה לי שכל היריות כולן באות כעת רק מצד אחד. מצד צפונית-מערבית. ורק מצד זה הן מסתערות על המושבה להפיצה. מהצד השני אין כמדומה כל תשובה…

הכרה זו מביאתנו לידי עצב. אני בא על ידה לידי החלטה: היריות הללו הן אויביות! הן באות מצד התורקים…  כנאקה פחדית מגיעה אלינו פתאום מתוך הקרפפים שלפני הבית.

שו"ב המושבה רץ ומבהל, ונזהר לאחוז דרכו רק דרך חצרות וקרפפים. כאילו ברחוב הישר הסכנה יותר גדולה. כאילו בחצרות וקרפפים לא תפגע כל כך הפצצה.

 הוא רץ וצועק מתוך ריצה: – כבר פגעה פצצה !… גיסתו של גולדנהירש[גב' קרויטר] נפגעה בראשה, ותמת… כל הפנים מתחוורות. העינים מביטות מזה לזה. כולנו שותקים  דממת בית-הקברות… 

 רק מחול -הרעמים מתחולל מסביב, ובתוך הדממה המעיקה הוא מוסיף עוד סופת- עוצמה. מרתף !…. עוברת מחשבה אחת דרך כל המוחות כולם.

מרתף ! – אומרת עלמה אחת ראשונה.

– ולואי שהיה לנו פה כעת מרתפנו שהיה לנו בביתנו בביאליסטוק…

 –  מרתף, מרתף !..חוזרים כולם אחריה במין עריגה נפשית עצומה, כל דבר שאיננו…

חקר וכתב זלמן חיימוב

ערכה הוסיפה נוני ירון

פורסם בקטגוריה בריטים, גירוש, מאן דהו, מלחמת העולם הראשונה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שלטון בריטי, שלטון עות'מני, תורכים | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

יומנו של בורח ירושלמי – פתח-תקוה, יום ב', יא' כסלו. 26.11.1917, #17

הקרבות בים התורכים לאנגלים מתרחשים ברחובות המושבה ובין הפרדסים מסביב, המצב קשה מאוד. מה שיכול סוטיציקי, לא הכל יכולים

 בקר.  המערכה נפתחה מחדש. היריות נמשכות הלאה. ושוב הרוחות נעכרות. רושם ההסבר על דבר

התכסיס האנגלי, שעל פיו נשמדה כבר המחנה התורקית כולה. ושעוד תמול בין-הערבים נתקבל כל- כך בהכרה כ"כפתור- ופרח" – נמחה כעת לגמרי.

הרי המחנה התורקית על כל פנים עוד חיה וקימה. נגד פגרים מתים הרי לא משתמשים בתותחים !.. ומכיון שדבר זה בודאי אינו, כבר אין עוד אמון  בדבר כולו.

כך הוא דרכו של כל דבר מסבר, וכך הוא ביחוד טבעו של יהודי. האוהב הסבר ומתענג עליו תחילה. מכיון שההסבר איננו עוד חלק כראוי, מכיון שכבר נמצא בו פגם כל-שהוא, ומכיון שאיננו עוד "שפתים -ישקו" – הרי אבד את חינו, ושוב אין לו עוד ערך כלום. ממש כלום.. גם את מקצת האמת שיש בו כבר שוללים הימנו.

איזה עצב צובט מתגנב אל הלב, ומכביד עליו… מי יודע אם היה פה בכלל איזה ניצחון לאנגלים. מי יודע אם לא היה פה ההפך…

ושמועות חדשות מתחילות לבוא. ומבהילות את הנבהלים עוד יותר:  — לראש-איל-עין, או למג'דל הקרוב לו. באו צבאות  תורקים חדשים! ששה טבורים …-  מירושלם גרשו התורקים את כל התושבים שכמה [שכם]. אנשים, נשים, וטף… ושמועות אחרות כנגדן: – ביום השישי כבר נפתחה מסילת-הברזל מרמלה ירושלימה. 

– האנגלים כבר אחזו בצעדים  נאותים נגד התקדמות הצבא התורקי בראש-איל-עין. וחיל גדול יצא נגדו מרמלה. בשביל כך  אסרו את ההליכה על דרך רמלה.

כך השמועות מתרוצצות. וכך אין אנו יודעים את מצבנו וממה שהולך ונעשה לצדנו ממש.

                                                          ________

בו ביום.   המערכה מסביב למושבה נמשכת כעת בעצלתים היריות  באות לסרוגין.

מתאים לזה הוא גם מצב-הרוח השורר כעת בתוך המושבה פנימה. מצב סתום בלתי ברור. מצב של ציפיה לאיזה דבר הצריך עוד לבוא, מבלי דעת עוד את מהותו של הדבר הזה. מבלי דעת  גם מה הוא הדבר, אם חיים אם מוות…

רפיון. רפיון גו ורפיון רוח שולט בכל. בתפילת-הבוקר בבית-הכנסת ברכו היום יהודים אחדים את  ברכת-הגומל. קברנים היו. ועסקו בקבורת מת, וכדורי התורקים  נפלו על ידם ממש…

זהו באמת נס גדול.

בפני המברכים לא נכרה בכל זאת שום שמחה נפשית. הם עשו זאת באופן מכוני. כאילו מתוך רפיון של שינה, דאגה, או יאוש. ובאמת. וכי פה על יד ספר-התורה בבית- הכנסת אינם עוד בסכנת אותם  הכדורים? ..

הייתי היום נוכח בברית מילה. הרושם הכללי שבכל מקום שרר גם פה. במצב של כאב נמצא לא רק הרך הנימול כי אם גם כל הנמצאים, יין שתו בצמצום. לא היה הרבה. ולא מפני אי-יכולת.

אלא מפני הקושי להשיג. את היין לסעודת-המצוה קבל בעל הברית רק על פי פתקה מהוועד. ובחשבון מצומצם. בכלל משגיחים כעת מאוד על מכירת היין. ומדקדקים בזה עם התושבים כמו עם החילים בעצמם.

 אין שום מכירה של יין בלי פתקה מהוועד.

ראיתי חיל אנגלי שהתחנן לפני אחד התושבים להשיג לו לפחות בקבוק-יין אחד. הוא תחב לו לתוך ידו במקדם פונט מצרי שלם בעד הבקבוק האחד..הלה לא קיבל, והשיב רק מלה אחת : אסור…

                                                      __________

 רוח של לאות ושיתוק שפוכה גם על האלמנט העובד של המושבה, כמעט כל האכרים נמצאים פנימה. אל הפרדסים הרחוקים אי-אפשר להיכנס כלל. כדורים נופלים שמה. האכרים אומרים שאלה הם כדורים תורקים. מדוע דוקא תורקים, ובכלל מאין הם יודעים זאת — אינני יודע. חשק רב לעבודה גם כן אין. במצב שכזה אי-אפשר שזה יהיה במציאות. ככה נמצאים גם הבעלים וגם הפועלים במושבה. סובלים מזה, לא שנים כי אם  שלושה:הפועלים, הבעלים, והפרדסים.

באמת לא רק הפרדסים הרחוקים נעזבים, כי אם גם הקרובים. גם בעליהם של אלה מתרשלים כעת לעבוד. ובוחרים יותר להשאר במושבה.

ובכל מקום שאני הולך אני פוגש חבורות, חבורות של  משוחחים. חבורות עומדות, חבורות יושבות, וגם חבורות שוכבות  אין מה לעשות…         

 המשך יום ב' י"א כסלו. 26.11.1917

 הנני עובר על פני חבורה אחת. זו עסוקה כעת בדבר החילים האנגלים הבאים אל המושבה. חבל

  אמר אחד שאסרו את מכירת היין. ואלמלא זה  הרי היינו יכולים, לפחות להרויח מהם אי-אלה

 גרושים. הרי הם משלמים בעד כל דבר בכסף מלא… בחיי, כמו שיום שני היום, שאני בעצמי מכרתי לאחד מהם שש ביצים. ונתן לי בעדן – שני שילינגים! אתם יודעים מה זה שני שילינגים? הרי זה חמישים  עשירי ! והוא בעצמו נתן לי זה. ובטוח אני שאלמלי דרשתי יותר היה גם כן נותן לי. ואמנם עד היום אני מתחרט על כך..

בחבורה שניה שקרבתי אליה נמצאו גולי יפו. אלה היו מדוכאים לגמרי. הרי בידיהם ממש גרמו להם את מצבם. וכי לא יכלו להיות כבר ביפו ?

הם דברו בקנאה גמורה ביפואי אחד שזכה עוד ביום השבת הזה, שלשום, לצאת מפה חזרה ליפו.  למרות מה שאחרים כבר לא יכלו.

המאושר הזה זכה לאושרו בזכות מחלתו. זה מזמן ששכב פה חולה במחלה קשה, וביום השבת באו רוכבים אנגלים מיפו,עם עגלה רתומה לשני זוגי סוסים, ויקחו את החולה הזה, ועמו עוד חולה אחד מפה, ויובילו יפואה אל בית-החולים. הם כבר פתחו ביפו בית-חולים. זהו בית-חולים צבאי, אבל  מקבלים אליו גם חולים אזרחים.

חילים רוכבים לוו את העגלה מפנים ומאחור. והמון גדול מתושבי המושבה התאסף לראות. זה היה מחזה מלבב, שצבא כובש, שעדין הוא נמצא בתוך אש המערכה, דואג כבר לחולים ציוילים הנמצאים בתוך אזור המלחמה. ומלבד מה שהוא שולח את רופאיו לבקר נפצעים ציוילים בביתם, הוא שולח גם עגלות עם לוויה צבאית להוביל חולים מהמושבה העירה, לבית-החולים הצבאי שלו.

 אז, בעת מעשה, היה זה יפה, ומלבב. אף על פי שהזכיר גם בתוך כך למבינים שהמצב פה איננו בטוח גם בעיניהם. הא ראיה. שהם מוצאים לנחוץ להוציא מפה את  החולים…

כעת, נעשה הדבר היפה והמלבב  לסמל- קנאה. מתקנאים בו באותו החולה המסכן, שבזכות מחלתו הקשה הוא כבר נמצא ביפו. ולו גם בבית-חולים…

הנני פוגש גם בחבורה של צעירים. מדברים  הם על אודות ה"שומר". הם מספרים : — אלה שנתפסו

  פה בתור חברים ל"שומר", והובלו ירושלימה ומשם שכמה, כבר הובלו כעת משכם דמשקה.

 בהיות שגם ממשלת ירושלם כבר עברה משכם לדמשק.

 – סווטיצקי. שנשלח מפה, לפני ימים מעטים, שכמה. להשתדל שם בעד האסירים, כבר שב תמול הנה. בעד האסירים לא יכול לעשות מאומה, מפני שלא הספיק כבר למצאם שמה. הוא בא לאחרי שכבר נשלחו דמשקה. רק ל. גיסין, שגם הוא נאסר והובל שכמה, נשתחרר, והוא נמצא כעת בחיפה. לבוא  משם הנה אין כעת דרך..

 – ואיך בא סווטיצקי? … — סווטיצקי! — זהו ענין אחר לגמרי. מה שסווטיצקי יכול. לא הכל יכולים…

 – והחבורה כולה עוברת לידי שתיקה של התרגשות מתוך הערכה לסווטיצקי האבנטוריון..

 – במקום אחר שמעתי גם כן מזכירים את השם סווטיצקי. סיפרו בשמו כי בשכם קוראים התורקים לצבא מבני חמש-עשרה עד שישים.

עוד ספרו, ולא בלי שמץ קנאה, שבכפר-סבא, זה המקום שאליו נדחו גולינו המסכנים שגורלם יצא לנוע, שורר כעת לא רעב גדול, כמו שאמרנו פה, כי אם. להיפך-זול שבזול. כל ערבי הכפרים שמסביב מביאים את תבואתם לכפר- סבא, ומוכרים אותם בחצי-חינם. רוטל חיטה בשני בישליקים. הם מפחדים שמא  יבוא הצבא התורקי ויבוז הכל חינם..

והנני עובר הלאה. חזון אחד בכל מקום, עומדים ומשוחחים. כאילו חג היה היום. אין יוצא לעבודה  בשדה, ואין גם עבודה ביתית. רוח של שיתוק נסוך על פני המושבה כולה. כצללים מתנועעים  האנשים. יושבים בטל מפני שאי- אפשר לעשות. מדברים יחד, מפני שקשה לשבת בטל. לפיכך מדברים על הכל. מכל הבא אל הפה. ובלבד שזה משכיח לרגע את המצב..

במקום אחד מצאתי את האנשים מספרים בחדשות המלחמה העולמי: — האנגלים רכשו להם נצחון בבלגיה.. הגרמנים כבשו את ריבל.. כאילו הדבר הזה נוגע לנו…

חקר וכתב זלמן חיימוב

ערכה והוסיפה נוני ירון

פורסם בקטגוריה בריטים, גירוש, מאן דהו, מלחמת העולם הראשונה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שלטון בריטי, שלטון עות'מני, תורכים | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

יומנו של בורח ירושלמי – פתח-תקוה, יום א, י' כסלו. 25.11.1917, #16

היריות הפתאומיות של תמול, שנמשכו משתים אחרי הצהרים עד הלילה. ושאז נפסקו – נתחדשו שוב בשעות אחדות בלילה. מאז הן נמשכות עדין גם עכשו בכל תוקף.

כעת הן כבר הדדיות. שני הצדדים פועלים את פעולתם. אכן, באמת גם זה לא נכון. לא רק משני הצדדים הן באות, כי אם מכל הצדדים כולם. כל צדדי המושבה מוריקים אש זה על זה. המושבה נמצאת בתוך קלחת – אש המורה זיקים מכל סביבותיה.  קשה כעת להבחין את מהלך היריות. ולשפוט על פיו על עמדות המחנות. היריות הן כעת בצורה של לבירינט מסובך, ששביליו עוברים זה על זה. ומסובכים זה בזה מבלי מוצא. דומות הן לפקעת אחת ענקית, המטלטלת טלטלה שטנית. וזורקת חוטי-אש ואבדון לכל עבר. והם מסתבכים ומתאחזים יחד. עד לבלי הכר עוד את ההתחלה ואת הסוף.  מתוך רתיחת היריות אפשר רק לשמוע גם יריות עמומות וחזקות. סימן שהן באות ממרחק.

 בכל זאת נמצאים הרבה המוציאים מסקנות גם מלבירינט זה. ומודיעים בהחלט , כי היריות האנגליות כבר התקרבו יותר מעט צפונה. זאת אומרת האנגלים התקדמו. אולי פועל בזה גם הרצון הטוב.

איך שהוא. מערכה כבירה ישנה לפנינו, ואנחנו בתוך תוכה. מערכה כזו עוד לא היתה לנו פה, ובטח תביא עימה תוצאות חשובות…         

היריות נמשכות עדין בלי כל הפסק.

                                                      _________

לעת ערב.  רק עתה שקטה המערכה. היקום כולו נראה כעייף ונושם בכבדות מעבודת-הטחינה הרבה שעבד קרוב למעת-לעת שלם. כל האופקים מסביב מכוסים בערפל כחלחל, כאילו מכסים הם על איזה דבר שהתהווה שם. כאילו מחביאים הם בסתרי עומקיהם וחרשיהם את סוד תוצאת המערכה.

 את התוצאה הנכונה, ואת המצב האמיתי כעת, אין מי יודע. הדעות בנדון זה מחולקות. יש אומרים, ובתור דבר פשוט וודאי, שהאנגלים נחלו ניצחון. הם הדפו את התורקים מעבר לירקון. לדעה זו יש מסכימים רבים מתוך רצון גלוי. ומתוך פחד אינסטינקטיבי עמוק לחשוב אפילו על דבר ההפך.

 אבל, ישנם גם כאלה האומרים ומבטאים את ההפך. אלה אומרים שהתורקים נחלו את הנצחון. והם שהדפו את האנגלים מעמדותיהם. אלה מוסרים אפילו את מידת ההדיפה בדיוק: ארבעה קילומטרים..

 דעה זו מתקבלת על ידי השומעים מתוך רתת פנימי וחיוורון-פנים חיצוני. העינים מביעות בתוך כך גם תלונת-איבה כלפי המספרים: אמאי ולמאי ספרו זאת כלל? .. ולו אפילו תהיה זאת אמת…

כועסים גם על האנגלים. השלומיאלים הללו! למה נתנו לתורקים להדפם? ..

 והנה באים אחרים ומעודדים שוב את  הרוחות. מספרים ספור שלם. ומעטפים אותו בהסברה כל כך נוחה, וכל כך מעניינת, שהוא מנצח את הדעות כולן. ומתקבל על הלב מתוך אמון והנאה גלויה.

הספור הזה מסביר ואומר: אי אפשר היה לאנגלים לראות את קצה המחנה של התורקים, מוסתרת היתה זו באיזו מחבואים. ומפוזרת במקומות שונים. ודבר זה נחוץ מאוד. הן בלי ידיעה זו, תבינו מעצמכם, אי-אפשר לעשות שום מלחמה. אין לדעת כמה כוחות להעמיד, מאיזה מקום לתקוף. וגם באיזו מן התותחים להשתמש. ודבר זה אל יהי קל בעיניכם. דבר זה הוא עיקר גדול מן העיקרים. לדעת  באיזו מן התותחים להשתמש כנגד האויב. אם  בגדולים אם  בקטנים. ולמדוד איזה מרחק לכוון את היריות. כי הלא הדבר מובן מאליו. אם חושבים , למשל, כי קצה המחנה נמצא ברחוק מאוד, ומכוונים לשם את מטרת היריות, ולסוף הוא נמצא באיזה מקום יותר קרוב – הלא כל היריות כולן תצאנה אז לטמיון. וכן  הוא הדבר להפך. אם, למשל, רוצים לחשוב שהמחנה קרובה,  ולסוף היא רחוקה. הנה בשביל כך הצטרכו האנגלים לדעת את  קצה המחנה התורקית בדיוק.

ומה עשו? עשו התקפה, ועשו את עצמם כנסוגים לאחור ובורחים… או אז כבר הנתקו התורקים ממקומם, בכדי לרדוף אחר  האנגלים הנסוגים, וקצה מחנם – נגלה , נגלה…

או אז, הגיעה גם השעה לאנגלים! … אז ניתן אות לאוניות האנגליות אשר בים. והתחילו תיכף מוריקות אש על קצה  המחנה התורקית מאחוריה… (וזהו קול היריות העמומות ששמענו.. התבינו? …)  באופן כזה לא יכלו התורקים לשוב…

או אז – הפכו גם הרוכבים האנגלים, שהתראו מתחילה כנסים, את פניהם. והתחילו נותנים אש ותוקפים את התורקים  מלפניהם…

באופן כזה – כל המחנה התורקית הזאת נשמדה לגמרי…המספר כלה לספר. ונראה הדבר שהספור עושה רושם…דומיה שוררת בחבורה כולה, אבל הפנים המצהיבות, והעינים  המבריקות, מביעות את האמון..

הנני רואה : יותר מכל אוהב היהודי את המאמרים המסבירים. ואת הנמסר מתוך התעמקות והסברת אגודל..

לילה,  המערכה לא נתחדשה.

חקר וכתב זלמן חיימוב

ערכה והוסיפה נוני ירון

פורסם בקטגוריה בריטים, גירוש, מאן דהו, מלחמת העולם הראשונה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שלטון בריטי, שלטון עות'מני, תורכים | כתיבת תגובה

יומנו של בורח ירושלמי – פתח-תקוה, מוצאי שבת, ט' כסלו. 24.11.1917, #15

חרדה פתאומית היתה היום במושבה.     

בשעה שתים אחרי הצהרים התחילו פתאום יריות חזקות בקרבת המושבה. אבל, יריות קרובות כאלו עוד לא היו לנו. אלו היו כמעט בתוך המושבה עצמה.  

כרעמים התפקעו מעל לראשינו. הבתים כולם חרדו ויזדעזעו. בין רעם לרעם נמשך צליל קולו הקודם בהמיה זעזועית באויר ובאזנים.  צער היה לראות את חרדת היונים הנבהלות. שעטות, שעטות עפו מגג לגג. ותסתובבנה במעגל, ותעמודנה שוב על אחד הגגות הגבוהים, כאילו פחדו לעזוב את המקום לגמרי ולעוף הלאה. בעופן השמיעו כנפיהן קול משק-חריקה מעורר מגור, ובעמדן הושיטו ראשיהן והאזינו בפחד.

חרדה קמה במושבה. אבל מענין: היא לא נמשכה הרבה. הודעה נפלה פתאום: האנגלים מנקים את הסביבה מהאויב. ההודעה נתקבלה מיד באמון. אכן, זה לא מספיק.היא נתקבלה כדבר המובן מאליו. כדבר שרק ברגעים הראשונים יכולנו לטעות בו. הרוחות נרגעו לגמרי. 

וחבורות חבורות של תושבים עמדו ברחובות ועל והתחקו כמומחים גמורים למקור היריות ולמהלכן. לא בלי עונג היתה התבוננות זו. ובאופי של בטחון גמור. האכרים עמדו בחוץ בלי מעילים ובלי גרבים, כמו שהם  קמים משנת-שבת. אחרים טפסו על הגגות, ואל החלונות של בתים גבוהים, בכדי לראות ולמצוא משם את מהלך היריות. עד מהרה הוחלט גם בירורו של הדבר, ונמסר מיד  מחבורה לחבורה.

 וכך אמרו :

 האנגלים התייצבו עם תותחיהם על יד מושבתנו דרומה. וירו משם על חיל התורקים שאחזו להם עמדה על שלשלת-הרים שמעבר לירקון צפונה. אוירון עף בשעה זו במרום. וימסור למורים[יורים] אותות וסימנים איפה לירות. ומי שרק חפץ יכול גם לראות בעיניו את כל סדרה של  המערכה הזאת. יכול היה לראות את הבטריה [סוללה] שאמרו עליה שהיא אנגלית מאחורי גבעה אחת על יד המושבה. וגם את  האש המתלהבת בתוך המחנה התורקית  נגד המושבה צפונה. שעליה אמרו שזוהי על ידי היריות האנגליות  הנופלות שם..

היינו בטוחים בניצחון אנגלי.

                                                      ________

 ובכל זאת, הרוחות  עוד מהוססים. וזהו בקשר עם עובדה אחרת: ועד-המושבה שלח משלחת ליפו, לדבר שם עם המושל הצבאי ולהעירו על אודות שאלת הספקת צורכי אוכל-נפש לפתח-תקוה וליפו. לזו האחרונה אין כלום. והיא לוקחת הכל מפתח-תקוה אבל גם פח החיטה הולכת וכלה.

 דרישת הועד מאת המושל היתה: לתן לו רשיון לנסוע דרומה ולקנות שמה חיטה. כמו כן יפנה הוא, המושל, למצרים, שישלחו משם אי-אלה צרכי-אוכל שאינם נמצאים בארץ.

תמול שבו שליחי הועד חזרה. הועד פרסם על זה תמול בערב שתי מודעות אלו:

א. שליחי המושבה לא מצאו את המושל ביפו. הוא אמנם נסע דרומה בשביל צרכי-אוכל ליפו. השליחים מצאו את ממלא-מקומו. הוא קיבלם, וימסור להם הודעות אלו :

1. כל מי במושבה שיש לו נשק, או חומרי-נשק. יכניסם אל המוכתר. כל מי שלא ישמע לפקודה יענש קשה.

2. אסור למכור יין לא לאנשי-צבא ולא לשום איש. העובר על זה יענש קשה. ולפני השליחים הביאו איש אחד בהאשמה כזו, והלקוהו עשר מלקות. ונענש גם לעשרה ימים מאסר.

(גם זה, מתוך מודעת הועד.)

3. כל המטבעות התורקיות נשארות לפי-שעה בשווין הקודם וכולן. הן של כסף, הן של נחושת, והן של ניקל. צריכות להתקבל בערכן המלא. הניר האנגלי והמצרי צריך להתקבל כמו זהב. המחיר של האחרון חמישים בישליק. העובר על זה יענש קשה.

 ב. החיבור בין פתח-תקוה ויפו, וכן בין פתח-תקוה ויתר המושבות הדרומיות, נפסק לעת-עתה. עד שתבוא לזה פקודה שניה מאת המפקדה האנגלית.

 1. גם לאחרי כן. כשהחיבור הזה  כבר יפתח, יעבירו מהגרי יפו את חפציהם מפתח-תקוה ליפו בפעם אחת ולא מעט, מעט. כמו שעשו עד עכשו. כדי שלא יצטרכו לצאת מפעם לפעם מחוץ ליפו צפונה.

  2. כל תושבי פתח-תקוה צריכים לרשום את שמותיהם  ואת נתינותם אצל הועד. הזמן האחרון לזה – עד מחר בצהרים.   

המודעה הזאת עשתה רשם בלתי נעים על המושבה כולה. סגירת הדרך ליפו.לאחרי שכבר היתה פתוחה, איננה אות לטובה. עלי עשה זה רושם עגום ביותר. הרי יפו וכן כל הדרום סגורים לפנינו. מה זאת אומרת ?

זאת אומרת שמושבתנו היא כעת אזור-המערכה. ולכן אין לצאת מתוך האזור הזה, ואין להיכנס אליו. מדוע אין גם לצאת? נשמע מזה שהדרך אינה בטוחה. אבל מדוע מותר היה לצאת ולהכנס עד עכשו? נשמע מזה שהמצב עכשו נשתנה. והאויב, שכבר נסוג מקודם צפונה, שב כעת על עקביו. ויתקרב שוב אל המושבה. ומדוע גם לאחרי שכבר יפתח החיבור עם יפו יצטרכו גולי יפו לצאת בפעם אחת ולא לאט, לאט? – נשמע מזה שהמערכה הזאת איננה לימים אחדים. ואפשר שהאויב יסוג שוב. ועוד הפעם ישוב. ולכן, כשתבוא האפשרות לגולי יפו לצאת, יצאו בפעם אחת ולא לאט, לאט.

הרהורים אלה וכאלה עוררה בי המודעה, והעציבוני עד מאד. ההרהורים הללו נתחזקו עוד יותר בפרוץ היום פתאום סערת היריות בקרבת המושבה. הרי הוא הדבר שהמודעה ניבאה עליו מאתמול.  התורקים נמצאים שוב בקרבת המושבה. והיציאה ממנה איננה באמת אפשרית כעת. ומי יודע עוד מתי אפשרות זו תבוא. ומי יודע מה יהיה גורלנו אנו, בהימצאנו כעת בתוך התבערה, בין שני הכוחות המתנגשים עלינו מעבר מזה ומזה. האומנם תישאר ממושבתנו אבן על אבן ? …

ההודעה שנפלה במושבה אחרי כן, כי היריות האלו באות מצד האנגלים. ו "הם מנקים  את הסביבה מהאויב". הביאה שמחה בלב האיכרים ונתקבלה כדבר המובן מאליו. אבל ביחד עם זה נשארה גם תסיסה צפונה בלב, פנימה. שלא אחד ההין להביעה מן השפה ולחוץ: האנגלים מנקים את הסביבה מהאויב, הרי זאת אומרת: האויב התקרב שוב, ויש צורך לגרשו.

רק הידיעה שנתקבלה בתור הוכחה מסכמת. כי אך האנגלים הם התוקפים פה. ואישם היא זאת הנופלת לתוך עמדות התורקים בצפון – הרגיעה בהרבה גם את התסיסה הפנימית הזאת.

    הנני עולה על משכבי בתקווה שאומנם יהיה זה ניצחון לאנגלים.

חקר וכתב זלמן חיימוב

ערכה והוסיפה נוני ירון

פורסם בקטגוריה בריטים, גירוש, מאן דהו, מלחמת העולם הראשונה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שלטון בריטי, שלטון עות'מני, תורכים | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה