דוד גולדברג – מפקד תחנת מכבי האש בפתח תקוה

דוד גולדברג נולד בשנת 1908, לאביו יצחק ואמו זלדה, בת אברהם-אבא למפרט.

משפחתו הייתה מהחקלאים הראשונים במושבה. הוא למד בבי"ס פיק"א. אחר המשיך את לימודיו בביה"ס החקלאי במקווה ישראל.

בנערותו היה פעיל בארגוני הנוער במושבה. אחד האנשים שהשפיע עליו היה המורה אליהו ירקוני ז"ל.

תלמידי גימנסיה "הרצליה שהתאכסנו בבית משפחתו בזמן מלחמת העולם הראשונה בעת הגירוש בתל אביב השאירו עליו רושם גדול.

כדוגמת רבים באנשי המושבה משנת 1925 עבד בפרדס של המשפחה בפתח תקוה.

בשנת 1927 הצטרף לארגון ההגנה. עסק ב"שי".  נשא לאשה את יונינה בת חיים ורחל ברלין, חניכת ה"שומר הצעיר" בפוניביז', ליטא.

כל חיו היה פעיל למען לטובת הציבור. בשנים 1930-1935 היה חבר ועדת הביקורת בהסתדרות החקלאים בפ"ת.

 בשנים 1940-1946 היה חבר בוועדת העבודה בתקופה שבה רבים מבני החקלאים ויתר בני המושבה היו חסרי פרנסה.

בשנת 1942 נשלח לשמש כנציג ה"הגנה" ב"שרות מכבי-אש מתנדבים", במטרה להסוות אנשי בטחון והעפלה, בפעילותם הבלתי לגלית.

בשנים 1947-1949 היה אחראי לשמירה ולהגנה מסביב לפתח תקוה. הוא היה מ ידידיו הנאמנים של זקן השומרים, ר' אברהם שפירא ז"ל.

לאחר סיום תפקידו ב"הגנה" עבד במשרד החקלאות כעוזר שר החקלאות והיה ממונה על יישובי העולים החדשים.

כיהן כמפקד שירות הכיבוי בעיר ובעוד 28 ישובים שכנים משנת 1949 יד פרישתו לגמלאות

במשך כארבע שנים עשה למען הנצחת חקלאי אם המושבות בבית האיכר בפתח תקוה. שירת בהתנדבות גם ב"משמר האזרחי", בוועד למניעת תאונות בפ"ת, סייע למועדון העיוורים בפתח תקוה במסגרת חברותו ב"רוטרי".

בשנים 1988-1996 התמסר לכתיבת זיכרונותיו ולמחקר בנושא תולדות פתח תקוה.  

הוא כתב עשרות רשימות וכתבות על תולדות פתח תקוה בנושאים שונים. כתבות אלו שמורות בארכיון האישי הקיים על שמו.

כמו כן הוציא לאור ספר זיכרונות בשם "זיכרונות איש פתח תקוה" שיצא לאור בשנת 1992. בפעילותו הציבורית עסק בהנצחת מייסדי המושבה ובניה.

בשנת 1991 הוענקו לו אות יקיר פתח תקוה ותעודת הוקרה על תרומתו לשימור מורשת העיר

דוד גולדברג נפטר בשנת 1996.

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, יקירי העיר, מכבי אש, מתוך הארכיון | עם התגים | כתיבת תגובה

מאורעות תרפ"א כ"ז בניסן, 1 במאי 1921

הזיכרון הוא מושג בבסיסי בחשיבה היהודית. המסורת היהודית ראתה בצו "יזכרו" כמצווה דתית. עם ההתיישבות בארץ ישראל התפתחה תופעה של קיום טקסים ובניית אנדרטאות כזיכרון ליחידים ואירועים ושמירת הזיכרון הקולקטיבי, היסטורי מסורתי. תפיסה זו מעניקה פירוש מורחב לצו "יזכור".    … להמשיך לקרוא

גלריות נוספות | עם התגים , , | כתיבת תגובה

להרביץ את הרחובות

לכבוד יום כדור הארץ, ולמען איכות החיים והסביבה

הבנתם נכון, זו לא טעות. לא התכוונו להרביץ ברחובות, אלא, להרביץ את הרחובות.

מקצוע נדרש במושבות בראשית המאה ה-20 נבע מהעובדה שבאותם זמנים הרחובות היו בעצם

שבילי או כבישי עפר. כשנסעו או הלכו דרכם עלה אבק רב שגרם לבעיות רבות של נשימה ולכלוך.

לצורך כך היה מקצוע שנקרא "הרבצת רחובות" . אם אתם רוצים להציע את עצמכם לתפקיד הנה

הציוד הנדרש: עגלה עם סוס עליה חבית שמחוררת לאורכה. החבית מונחת על קצה העגלה

וכשפותחים את פתח הניקוז המים מטפטפים ומרטיבים את בישי העפר. לצערנו אין לנו דוגמא לעגלה

שכזו. גם היום כשסוללים כביש נתן לראות משאית עם מיכל מים שמרטיבה את הכביש בעת הכנתו.

לפניכם שני מסמכים מתוך הארכיון.

 אחד תלונה חריפה מאת האדון נחמני מתאריך 4 למאי 1933 על החיים הקשים ברחוב חובבי ציון

בעקבות האבק. הוא מתאר את הנזק לבריאות והלכלוך שנגרם בגללו. אנו יכולים ללמוד גם על

התנהלות של ועד המושבה בעניין. על העובדה שהועד לא מקפיד ל"להרביץ את הרחובות" למרות

שיש תקציב לכך. המסמך השני הצעת עבודה מטעם ועד המושבה להרבצת רחובות המושבה מ30

ביוני 1932.

פורסם בקטגוריה איכות הסביבה, בריאות, מתוך הארכיון, ראשית המושבה, רחובות בפתח תקוה, תחבורה | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

הטנק השלפן – סיפור גבורה ממלחמת "שלום הגליל"

גלעד לחללי צוות הטנק שנפלו במלחמת שלום הגליל ביום י"ט בסיון תשמ"ב (9.6.1982).

 קראו לו, לצנטריון "הטנק השלפן", על שום שתמיד ידע קנהו לפלוט אש בעיתוי הנכון, ואינו מחטיא, על שום שתמיד שלף עצמו מטווח האש ונחלץ מן הסכנה, ופגזי האוייב נחתו מעבריו ולא פגעו במטרתם. שמו נתן לו בגלל הצוות המופלא שהפעיל אותו:

שלושת אנשי הצוות-רם אלון הנהג, דרור שש הטען-קשר ואמיר בנימיני התותחן, ועליהם סרן אבי גבעתי, מפקד הפלוגה.

כל-אחד ודרכו לחברות בצוות המצטיין של הפלוגה, כל אחד וסיפור חייו. וביחד-עלילת לחימה מופלאה. רצופת סכנות ומדירת-שינה בת 72 שעות, שהחלה ביומה השני של מלחמת שלום הגליל, בציר התנועה המערבי אל בקעת הלבנון, ונסתיימה שלושה ימים לאחר-מכן בפגיעת פגז אומללה, שגדעה את חייהם של שלושה מבין הצוות.

סרן אבי גבעתי ז"ל, יליד אילת, שהגשים את חלומותיו על השריון עם גיוסו לצה"ל.

 רם אלון הגיע לצוות ממושב ניר בנים. דרור שש ז"ל, העיד על עצמו בפני הוריו, כי רק בחודשים האחרונים סיים את התבגרותו וגיבוש אישיותו. באימונים היה מעביד את חבריו קשה יותר מהמט"ק. לא אחת קבל בפני מפקדיו על חוסר פריטים בכלי. הוא אהב את הטנק, ולפיכך ידע עד כמה ניתן למצותו כדי להשיג את המירב האפשרי. כמות הפגזים וארגזי התחמושת שהועמסו על טנק המ"פ, הדהימו כל פעם מחדש את רואיהם.

השלישי בחבורה אמיר בנימיני התותחן. באימונים היה אמיר, "חולה האש", יורה את מספר הפגזים הרב ביותר. התאומים למשפחת בנימיני, מעולם לא הסתפקו במועט. בביתם ספגו אהבת א"י וחינוך להקרבה, שניהם בחרו בשריון. שניהם הוכשרו במסלול מקוצר, בילו יחד בקורס מט"קים ואח"כ נפרדו לגדודים שונים. כששבו ונצטלבו דרכיהם, בראיון לקראת קורס קצינים, ביקשו הוריהם שיפרדו זה מזה. אמיר ז"ל הקדים את אחיו.

 עין-אטינה, הכפר שבסמוך לעיירה ג'זין, היה יעדה של היחידה. בכפר עצמו התבצרו כוחות סוריים. הימים שלישי ורביעי בשבוע הראשון ללחימה, עתידים היו להכריע את גורל הגיזרה. ביציאה מג'זין נפגע כוח הפלוגה המובילה מאש טנקים וחי"ר סורית ונעצר. סרן אבי גבעתי, אסף את הטנקים שנותרו שלמים ורץ קדימה, כמוביל, לפקד על הכוח ולהשלים את המשימה. הסורים נסוגו אז מנבטייה לקרעון, לשם התארגנות מחדש. היה הכרח לתפוס את הדרך המובילה לקרעון ואל כביש ביירות-דמשק, כדי למנוע התארגנות סורית זו. בטנקים אלו של הסורים, פגעה הפלוגה, בניצוחו של אבי גבעתי ז"ל, שצויין לשבח על פעולה זו.

דרכם התפתלה בציר ההרי צר ומסוכן. מאחורי כל פיתול, ארב טנק סורי, מתנשא מעל לדרך הצרה, הטנק הראשון, המוביל, היה מטרתם של כל כלי האויב האורבים. אמיר היה מגביה את הקנה ומצודדו ככל שניתן. בהתקדמותם כטנק מוביל, פגעו בכלי אויב שעמדו ממערב, בצידה הימני של הדרך, בזה אחר זה. הייתה זו ברירה של הישמדות או הישרדות. צוות הטנק בחר בדרך החיים, ותוך כדי הסתערות ולחימה, השמיד בטווחים קצרים יותר מעשרה טנקי טי-62, משאיות סוריות ונגמ"שי ב-מ-פ נושאי סאגרים.

כשנסתיים הקרב נערך הכוח לחניון לילה, לנפוש בטרם ימשיך במערכת יום המחרת. אבל הסורים, חשבו אחרת, וכוח קומנדו נבחר, תקף את הטנקים החונים. משך כל הלילה, לא עצמו אנשי הצוות את עיניהם. המתח היה נורא. כיבוש עין-אטינה, ריתק כוח טנקים משך כל היום, מבלי שיוכל לחדור פנימה ולטהרו. כשירדה החשיכה נקראה היחידה לעזרה.

עשרים דקות נדרשו לכוח לכבוש את הכפר. אש ניתכה עליהם מכל עבר. הטנקים השני והחמישי בטור נפגעו. אלה מול אלה התייצבו קניהם של הכוחות התוקפים את הכפר. כל אחד מהם, שנקט משנה-זהירות מחשש לתקיפה אחרונה של הסורים, זיהה קנים מצודדים. אבי הספיק לצעוק בקשר, כי הוא מזהה מולו טנקים, ואז הבזיק רשף והצנטוריון נפגע והחל לבעור.

אבי, דרור ואמיר נהרגו בו-במקום. רם נפצע, אך הצליח לצאת מהטנק הבוער. הוא ניסה לחלץ את חבריו אך לשווא. משלא הצליח לבדו, ואש הטנקים והרימונים נמשכה, רץ חשוף מולה לעבר טנק כוחותינו, והזעיק עזרה.

על פעולתו זו צויין לאחר-מכן לשבח ע"י הרמטכ"ל. אבל, גורלו של הצוות כבר נחרץ. רק רם אלון נותר מהטנק המצטיין. קישור לטקס הענקת צל"ש הרמטכ"ל

פרטים אודות הקרב הקשה הזה בקישור

קישור למיקום הקרב באתר "עמוד ענן" בצרוף הסברים

מידע נוסף באתר גבורה

תצלום מאוסף הארכיון
פורסם בקטגוריה שימור אתרים | כתיבת תגובה

"הזחליל המצרי" סיפורם של זיוי צפרירי וחיימק'ה אטלס

בספרו "מסיפורי בית אחד" מספר ברוך אורן מנהלו הראשון של "בית יד לבנים בפתח תקוה" על

"הזחליל המצרי". סיפור מוקדש לזכרם של הנופלים זיוי צפרירי וחיימק'ה אטלס זכרם לברכה.

סא"ל זיוי צפרירי שרת בצבא הקבע נפל בקרב על רפיח ביום כ"ח בחשון, תשי"ז.

כמה ימים לפניו נפל חיימק'ה אטלס שרכבו עלה על מוקש במבואות ניצנה, בעת שהיה במשימת

איסוף מודיעין לקראת מבצע "קדש", בט"ז בחשון, תשי"ז.

השניים היו בני קיבוץ גבעת השלושה ואחרי הפילוג בקיבוץ בשנת 1952 , עבר זיוי עם רעיתו עודדה

ואימו לקיבוץ עינת, וחיימקה עבר עם רעיתו נעמי לקיבוץ גבעת השלושה החדש ואילו הוריו עברו לעינת.

חבריהם של השניים ליחידת השריון בה לחמו , העבירו לבית יד-לבנים בפתח תקוה זחליל מצרי

שננטש על ידי לוחמיו בקרבות בסיני. החברים ביקשו להנציח באמצעות זחליל השלל את זכרם של

זיוי וחיימק'ה – החברים מילדות ומקרבות מלחמת העצמאות שנפלו במערכה בסיני.

 יהא זכרם ברוך

הזחליל מוצב בגן העצמאות, גן יד לבנים לזכרם של השניים.

הזחליל המצרי, גן העצמאות – גן יד לבנים, צלם לא ידוע שנות ה- 60
דף שכתב אבא של זיוי למלאת שלושים לנופלו. פורסם ב "עלי עינת" (גבעת השלושה) 2 בדצמבר 1956, ארכיון קיבות גבעת השלושה

סרטון שנעשה על ידי חברי קיבוץ גבעת השלושה לזכרו של זיוי צפרירי

סרטון שנעשה אודות "מבצע יורם" הקרב בו נפל זיוי צפרירי

אתר יזכור – זיוי צפרירי

סרטון לזכרו של חיימק'ה אטלס שנעשה על ידי חברי קיבוץ גבעת השלושה

אתר לזכרו של חיימק'ה אטלס, בית הפלמ"ח

נוני ירון

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, אנדרטאות, גבעת השלושה, גבעת השלושה שיחות חברים, זיכרון והנצחה, יד לבנים, נופלי פתח תקוה, שימור אתרים | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

כ"ז בניסן – יום הזיכרון שנעלם – במלאות 100 שנה למאורעות תרפ"א

איך יום זיכרון מתקבע בלוח השנה העברי? מדוע ישנם ימים שנותרים בזיכרון הקולקטיבי שנים רבות ואילו כאלה ההולכים ונעלמים עם הזמן? יום כזה, שהיה ונעלם בזיכרון הקולקטיבי של תושבי פתח תקוה הוא יום כ"ז בניסן, שצוין כיום נפילתם של ארבעת בניה במאורעות תרפ"א (1921), שלהם אנו מציינים בימים אלו מאה שנה. המאורעות החלו ביפו והתפשטו למושבות נוספות. ההתקפה על פתח תקוה החלה בחמישי במאי, כז ניסן ונמשכה יום אחד, בסופה נמנו שלושה הרוגים: אבשלום גיסין   נתן רפופורט וחיים גרינשטיין. זאב אורלוב נפצע פצעים אנושים ונפטר ימים אחדים לאחר מכן.

  

כל שנה היום כ"ז בניסן העלה על נס את גבורתם של אנשי פתח תקוה בכלל וארבעת הנופלים בפרט ואת עמידתם האיתנה אל מול התוקפים הערבים. ביום זה הושבת המסחר במושבה, נערך טקס ותהלוכה בהשתתפות ילדי בתי הספר ונאמרו משניות לעילוי נשמת הגיבורים כמו גם הלל כהודאה על כך שהצליחו להניס את הפורעים.  

בנוסף ליום זיכרון, אחד הדברים המקבעים אירועים בזיכרון הקולקטיבי הוא הקמת אנדרטאות המבטיחות נוכחות פיזית גם שנים רבות לאחר התרחשות האירועים. אנדרטה לארבעת חללי תרפ"א בפתח תקוה, נחנכה בשנת 1923 והוצבה בקרבת בית הוועד. אנדרטה נוספת הייתה גל האבנים שנאסף במקום נפילתו של אבשלום גיסין. שתי האנדרטאות שימשו במשך כ-25 שנה מקום התכנסות לציבור ובעיקר לילדי בתי הספר.

האנדרטה על יד בניין העירייה, צלם ניסן בן נעם

יום הזיכרון הפך במרוצת השנים מיום אבל ליום חג על הצלתה של פתח תקוה וציונו היה חלק אינגרלי בחינוך ילדי העיר. ביום הזיכרון למאורעות בשנת 1928 פרסם העיתונאי עקיבא ליבריכט הספד בעיתון "דאר-היום" בה נכתב: "ישפיעו נא הגיבורים עלינו ועל החינוך של הדורות הבאים שיהיו בריאים ונכונים תמיד ללכת בדרכיהם. ואכן, הנוער הפתח-תקוואי שחונך ברוח גבורתם של נרצחי 1921, לא אכזב. רבים מבני המושבה התגייסו לבריגדה במלחמת העולם השנייה. רבים מבני המושבה היו חברים במחתרות השונות. במלחמת הקוממיות התנדב בהמוניו להגנה על המדינה ושילם על כך בדמים. את יום הזיכרון הפסיקו לציין עם פרוץ מלחמת יום העצמאות כאשר רבים מבניה של פתח תקוה נפלו על הגנת הארץ ויום זיכרון כללי לחללי מערכות ישראל נקבע בד' אייר. 

תהלוכה לכבוד כ"ז בניסן, צלם זולטן קלוגר

כתבה איילת קור-אודסר

פורסם בקטגוריה שימור אתרים | כתיבת תגובה

דניאל ליפשיץ – פורץ דרך לתקופתו – קטעים מתוך יומנו

דניאל (דאנה) ליפשיץ הכהן נולד  בביאליסטוק בשנת  1850  ונפטר באב תרע"ה 1915 .

משפחתו עסקה במסחר וביצור קמח. בבגרותו היה בעל בית מסחר לספרים בביאליסטוק. בעקבות מסע השכנוע של אברהם קופלמן לרכישת אדמות במושבה פתח תקוה רכש שתי חלקות שהיו חלק מאדמת "הרבע". בשנת תרמ"ג 1882 מוכר את בית המסחר לספרים לאחר קשיים רבים ועולה לארץ בין ראשוני הביאליסטוקאים. בתחילה גרו יפו ואחר ביהודייה.

בארכיון קיימים מכתבים ויומנו של ליפשיץ הכתובים בכתב קטן ומאוד מאוד לא בר קריאה. אחד הבודדים שישב ופענח את הכתוב הוא זלמן חיימוב. זלמן "מתרגם" לנו את הכתוב וגם מביא את מערכת היחסים והפוליטיקה האישית המסתתרת בין השורות . אלו מסמכים מרתקים, הכתובים בגוף ראשון והמתארים את הקשיים הגדולים בהם התמודדו מייסדי המושבה דרך העיניים של דניאל ליפשיץ.

אנחנו מקווים שתמצאו עניין ותלמדו על הקשיים הגדולים שהיו מנת חלקם של ראשוני המושבה פתח תקוה "אם המושבות".

ליפשיץ היה אוטודידקט בעל כישורים גבוהים. הוא העריך את יכולותיו האישיות וראה עצמו כמתאים לנהל את כל המושבה. אך, לא זכה לקולות חבריו שלא ראו בעין טובה את צורת המחשבה החדשנית שונה לתקופה, וגם את דעותיו אופיו הדעתני.

בית ליפשיץ, רחוב סלור. צלם טודי זכריה שדה, 1979

 

הוא מלא תפקידים רבים בהקמת המושבה. חלק מהתפקידים לקח על עצמו מתוך רגש אחריות לחזון ההתיישבות היהודית ולמשפחות שהוא גרם לעלייתם. שימש כסטטיסטיקאי של המושבה. היה מנהל החשבונות של חבורת הביאליסטוקים. ניהל התכתבות שוטפת עם כל גדולי חובבי ציון ולא חשש לעמוד איתם על "קוצו של יוד" בניהול חשבונות החבורה. הכין עבור המושבה את כל דרישותיה ובקשותיה מהברון רוטשילד ומוועידת קטוביץ.

דניאל ליפשיץ מייצג את אנשי פתח-תקווה שלאחר דור המייסדים. אנשי העלייה הראשונה הגיעו לארץ עקב התנפצות האשליה שניתן לחיות כיהודים ברוסיה, וכתוצאה מפרעות "סופות בנגב". הוא פועל בעיקר למען עצמו וחבריו, חסר נקודת השקפה לאומית. תוצר מובהק של עליית הבריחה מרוסיה בעקבות הפוגרומים. דניאל מפתיע בהתייחסותו השלילית לכל שאר מושבות העלייה הראשונה ולאנשיהם.

דמותו של דניאל ליפשיץ כיזם ומפתח

בית ליפשיץ, רחוב סלור. צלם לא ידוע, שנות ה- 70

בזכות בחוש עסקי מפותח, ליפשיץ מנסה לבנות את עצמו מבחינה כלכלית למרות הקשיים הרבים שמערים השלטון התורכי. במושב יהוד ובפתח תקוה התחיל לבנות במו-ידיו את בית מגוריו. בעקבות האיסור השלטון התורכי לבנות בתים הוא בנה את ביתו בכל לילה עד שסיים לבנותו בכך מנע את הריסתו. מתוך מחשבה חדשנית לתקופתו הוא בנה בתים להשכרה כדי שיהיו מגורים למתיישבים נוספים שיבואו. בדרך זו יצר לעצמו מקור נוסף של פרנסה. עם בואו ליהוד פתח בה חנות מכולת. שני מקורות פרנסה אלו, מכולת והשכרת בתים, אפשרו מחייה עד שהחקלאות תניב פרי.

כמו רוב המייסדים נטע כרמי גפנים, שקדים ופרדסים. בנוסף ניסה לפתח תעשיות חקלאיות חדשות. זרע עשב מיוחד שהיה מיועד למטאטאים, הקים מפעל לתולעי משי לשם כך נטע

כ 40 דונם עצי תות. תכנן להקים מפעל טוויה מודרנית לצמר שיופעל על ידי כוח מהירקון.  שתל שתילי גרניום עבור הפקת בושם. גידל דברים לדבש.

כל התעשיות הללו נעשו כדי לייצר מקומות עבודה והכנסה לעצמו ולאנשי המושבה. בנוסף דאג לרווחתם ובריאותם. הוא הקים מקוואות, תנור לאפיית לחם, שיפר את הבאר, דאג לשוחט ובודק ומלמד לתינוקות. הכין מלאי של תרופות מקופת הקהל לשימוש בזמן צורך.

במכתביו של דניאל ניכר מצב הלם וחוסר התפקוד שאפיינו את התנהגות מייסדי פתח תקוה לאחר נטישת המושבה והמעבר אל יהודייה.

חצר בית ליפשיץ, מעבר לרחוב חובבי ציון. צלם לא ידוע, שנות ה- 70

אנשים שאפתנים ויזמים בני דמותו של ליפשיץ אפשרו למושבה פ"ת את הזינוק הכלכלי הגדול והפיכתה למושבה הגדולה והמצליחה בישראל לאחר סיום תקופת הברון. אנשי עסקים אלו קידמו תהליך קפיטליסטי שפגע ברבים מיושביה והביא לפשיטות רגל רבות. אך בסופו של תהליך, הכסף המשיך את פעולתו בידי משקיעים ויזמים חדשים והניע את גלגלי הכלכלה המקומית.

ליפשיץ, כאדם דעתן בעל דעה אישית היו דעות שונות לגבי תקנון הביאליסטוקים ושנת ההדרכה שעברו. על התקנון כמעט ואינו כותב. אילו את סיבת השותפות וההדרכה מסביר ליפשיץ כהכרח שנבע מחוסר יכולתם של הביאליסטוקים לעסוק במקביל בבניית בתיהם ובעיבוד שדותיהם.

לפניכם קטעים מתוך היומן ומכתבים של ליפשיץ אותם פענח זלמן חיימוב בסבלנות רבה

כדי לקרוא את הכתוב בהמשך כדי להוסיף קצת מידע על האנשים והנושאים עליהם מדבר ליפשיץ.

מי היו האנשים המופיעים ביומן?

מה דעתו של ליפשיץ עליהם?

אילו נושאים העסיקו אותו ?

מה היו בעיות השעה איתם נאלצו המתיישבים להתמודד?

ברוך פריידענבערג  תושב מכובד ועשיר בביאליסטוק. תומך בעלייה לא"י. פעיל באיסוף הכספים לשם רכישת אדמת "הרבע". חלק אדמה זה הוצא למכירה במכרז לכל המרבה במחיר כפי שנמסר ע"י פינעס ושליחו קופלמאן. הוא ריכז ושלח עבור הרכישה סכום של 2000 רובל. בכסף רכש 14 חלקות קרקע עבור מתיישבי ביאליסטוק. היה ציר "אגודת ביאליסטוק" בוועידת קטוביץ.

א. ל. נוסבוים  איש ביאליסטוק. העולה הראשון מקרב עולי ביאליסטוק לפתח-תקווה. התגורר בירושלים. שותף להחלטה על מעבר מגורי פ"ת ליהודייה.

ה"גביר" מפוניבעז' משפחת בן ציון שאטיל באה מפוניבעז' וששהתה בביאליסטוק. ליפשיץ רכש עבור אנשי פוניבעז' 10 חלקות קרקע מתוך אדמות "הרבע".(מחותן עם ר' יעקב ספיר כותב "קול מהיכל").

משה ליפקעס איש ביאליסטוק נשלח כבא כוחם הראשון של קבוצת הרוכשים מביאליסטוק אל המושבה על מנת להתחיל בבניית הבתים עבורם. פעל להכשרת המקום להתיישבות.  היה מודד במקצועו.

המשפחות שעזבו את יהוד וחזרו לפוניבעז'– משפחת מיכל מגיד. ומשפחת זאב וולפזון.

אפרים דיינארד בא מאודיסה. היה סופר נוסע, ביקר בשנת תרמ"א בא"י ונעשה חובב ציון נלהב. ראה את עצמו בקי בענייני א"י הזהיר בכתביו מפני הגירה לאמריקה משום סכנת ההתרחקות מהיהדות. כתב חוברת באידיש בשם  "אמריקה או א"י". הוא היה אדם חם-מזג התוקף בלשון חריפה את אלו שלא הסכימו איתו. השתמש בכלים אלה להתקפת קרל נטר ואנשי כי"ח בקרו ולעגו למייסדי פתח תקוה על תעוזה שלהם. פולמוס נוקב בנושא נתן לקרוא בעיתוני התקופה. נטר עודד את עליית היהודים לאמריקה והתקיף בחריפות את אברהם קופלמאן שהיה שליח פינעס למכירת אדמות פ"ת. לעג לאנשי המושבה בעקבות אי הצלחת המושבה ונטישה ליהוד. לכן צידד בהגירה לאמריקה. לדוגמא היא את כישלון ההתיישבות האמריקאים ביפו. למזלנו כל ההתכתבות בנושא הייתה מעל דפי עיתונות התקופה. ניתן לקרוא את תגובותיהם החריפות של מנהל מקווה ישראל ישראל הרצברג, זרח ברנט ואפילו מנהיג הטמפלרים הופמן.

דוד גורדון עיתונאי תומך נלהב בעליית יהודי רוסיה לא"י ולא לאמריקה. מפרסם מאמרים רבים בנושא בעיתון "המגיד" בו שימש כעורך. חלומו הגדול להגיע תוך 50 שנה לאוכלוסייה יהודית בת מיליון נפש בארץ-ישראל.

תמך בהקמת חברה גדולה שתתמוך ותכוון את העלייה לא"י שבה ישתתפו גדולי ישראל ברוח ובכסף. את הניסיונות להסתמך בכך על חברת "כל ישראל חברים" דחה כלא מציאותיים. ד. גורדון רצה שהעולים מרוסיה ייסדו מושבה משלהם בארץ-ישראל ולא יתערבו בקרב הירושלמים בפ"ת אותם לא העריך במיוחד. מתנגדיו טענו שגורדון מנסה להגשים את רעיונותיו בעזרת גדולי ישראל שלדעתם לא ניתן לסמוך על נאמנותם. לדעתו חובה לגייס תמיכה וכספים מקרב המוני היהודים ה"פשוטים" אשר רק מהם תבוא הישועה לעם ישראל. היה ממחוללי וועידת קאטוביץ שימש בה כנציג יהדות גרמניה.

לייב פרומקין פעיל ציוני נלהב, בשנת תרמ"ג רכש פרומקין בפתח-תקווה עבור לחמן (גביר יהודי מגרמניה) חלקת אדמה של 950 דונם. וחמישה מגרשים ביהוד. הוא חזר לאירופה ובשנת תרמ"ד עלה שוב לא"י והתיישב ביהוד. התכוון להקים ישיבה בפ"ת דוגמת ישיבת "קובנה" הפרושית ו"תלמוד-תורה".

את מוסדות החינוך התכוון לממן מהכנסות המשק החקלאי הגדול. פרומקין הסתכסך עם המייסדים במספר נושאים. ראשית בבטלו את סכנת הקדחת במושבה פתח  תקווה. הוא בנה בית האחוזה החקלאית הראשונה במושבה המתחדשת. בנוסף, הנהגת המייסדים ביקשה להפוך את יהוד ל "מרכז רוחני" שיתחרה בירושלים. הבסיס החומרי ל"מרכז-הרוחני" היו מוסדותיו החינוכיים של פרומקין שיבנו על פי חזונם ב"יהוד". אך לפרומקין היו לו רצונות משלו, בחר לבנות את  מוסדותיו במושבה פתח-תקווה. עובדה שהביאה ל"פיצוץ" ביחסים ביניהם. במיוחד עם פינעס וסלומון. ספיחי המריבה  הביאו לריבוי האשמות ועלילות על פרומקין.

יהושע שטמפער ממייסדי המושבה פתח-תקווה. היחיד מבין ראשי המייסדים שהיה חסר כספים, המשיך לשרת את המושבה, גם לאחר "נפילת" הנהגת המייסדים (גוטמן וסלומון). נבחר לוועד עקב תכונות אישיות מבורכות. אהוב על מרבית החברים. שרת את המושבה כשליח לאיסוף כספים בקהילות ישראל באמריקה ובאירופה.

ירוחם פינעס אחיו של מיכל פינעס מנכבדי העיר רוז'ינוי, עזר בבחירת עשר המשפחות  בעלות הניסיון החקלאי על פי הסכם בין הרב מוהוליבר לבין הברון רוטשילד למען ליישוב המושבה "עקרון". היה ציר לוועידת קאטוביץ.

מיכל פינעס "מקומם פתח-תקווה". עסק בעניינים גדולים כמו רכישת אדמת ה"רבע" שהצריכה פעילות סיזיפית שלא הסתיימה והביאה להשקעת כל מרצו וזמנו בבתי המשפט ובהתדיינות עם הקונסולים. פעילות סיזיפית נוספת הייתה המשפט הממושך והמסובך על בניית בתי המגורים ביהודייה. בנוסף ניהל מאבק עם חוגים קיצוניים  בירושלים ורצונו להתנתק מירושלים כדי לבנות קריה רוחנית ביהוד. הרעיון לא צלח  עקב החלטת פרומקין לבנות, בכספי לחמן, את קריית החינוך בפ"ת ובהנהלתו האישית. המתיישבים הביאליסטוקים שלא התמצאו בסבך ה"משפט" התורכי, לא היו מודעים לגודלן של הבעיות איתן התמודד פינעס. להם היה הכי קל להאשימו בכל מחסורם וכל בעיותיהם. הגדיל בכך ליפשיץ ששימש כנציג חובבי ציון  בא"י וטיפל ברכישות הקרקע והעלאתם על הקרקע של מתיישבי גדרה הבילויים ושל מתיישבי ויסוד המעלה.

ד"ר יוסף חאזאנוביץ מנהיג חובבי ציון בביאליסטוק.  מקים הספרייה הלאומית בירושלים.

אירועים מתולדות פתח-תקווה ועליית יהודי ביאליסטוק . הבאים לביטוי במכתבי ליפשיץ.

איסור כניסה לארץ ישראל

בחודש יוני שנת 1882 הוטל איסור על יהודי רוסיה, רומניה,  בסרביה ובולגריה לעלות לארץ-ישראל. איסור זה מצטרף לקשיים שהעמיד רעוף-פחה מירושלים שהיה רווי בשנאת בני אומות אחרות, וכל מי שאינו מוסלמי. הוא פעל ככל כוחו ובכל יכולתו למניעת התרחבותו של היישוב היהודי בא"י.

קבוצה מיהודי ביאליסטוק הגיעה בדרכה לא"י מאודסה לקושטא באוניה רוסית, בנמל עלו על האוניה "סרסורים" שביקשו למכור לעולים "תזכורות", אישורי כניסה "מאושרים וחתומים" עבור כניסה לא"י. העולים סירבו לרכוש בכספם את ה"תזכורות" היקרות. כשהגיעו לנמל יפו לא הורשו לרדת. הם הופנו לנמל בירות שם ירדו בסירות אל החוף. אך גם בלבנון לא הורשו להיכנס אל הארץ. כשהחלו לחזור אל האוניה רב החובל סירב לאפשר להם לעלות עליה. נדרשו חלוקת כספי שוחד רבים על מנת לאפשר לעולים אלה להיכנס לבירות וממנה להגיע לא"י. אחת השיטות כדי להתגבר על מחסום זה בהמשך הייתה רכישת דרכונים מזויפים של ארצות עליהם לא חלו ההגבלות כניסה כמו על יוצאי רוסיה, ורומניה.

בעת ההיא סגרה הממשלה התורכית את חופיה בפני יהודי רוסיה, רומניה ובולגריה. לנתינים אחרים נתן רישיון כניסה לשלושה חודשים. הדרכון שלהם נלקח במקומו קבלו "פתקא-האדומה". בתום שלושה חודשים יוחזר הדרכון. עולי רגל ב 1884 נאסר גם על אנשי עסקים יהודים להכנס. עולי רגל חויבו להפקיד ערבות כספית על מנת להבטיח את צאתם מהארץ כעבור 30 יום.

מערך אישורי בנייה מהשלטון העות'מני

כדי לבנות יישוב חדש החוק התורכי חייב אישור מהממשלה המרכזית בקושטא. החוק זה היה אבן נגף ומקור להתנגדות מצד השלטונות לבניית היישובים היהודיים ביהוד, ראש-פינה יסוד המעלה במשך שנים רבות.

נושא "הרבע"

בוועידת קאטוביץ דרשה אגודת ביאליסטוק מאת י. מ. פינס מסירת דו"ח אודות הכספים שקיבל מאגודות ומיחידים, לרכישות הקרקע (בעיקר אדמות הרבע) וזאת על מנת שלא יהיה מקום לחשד כי מכר חלק  מאדמות ה "רבע", אותה קנה בכספי האגודה, עבור אנשים מביאליסטוק ומערים אחרות. עברו כבר שנתיים ימים ואין בידי הקונים לא שדות ולא כסף. למעשה הכספים ששילם פינעס עבור רכישת "הרבע" נותרו בידי המוכרים הערבים. השלטון התורכי לא אישר את ביצוע עסקת המכירה. הקרקע לא יכלה לעבור לידי הרוכשים. בתביעה משפטית להחזרת הכספים לקונים, פסק בית המשפט שהמוכרים עמדו בכל תנאי המכירה ולכן אינם צריכים להחזיר את הכספים. בעייתו של פינעס מול הרוכשים הביאליסטוקים הייתה שאדמות המריבה נמכרו להם, אבל והם לא יכלו לראות בעין את החלקות שלהם. רק לאחר שפקידות הברון החלה לעזור למושבה. בחודש אדר תרמ"ז נרכש ה"רבע" סופית וניתן היה להעביר את האדמות לרשות הרוכשים. עד אז נתנו המייסדים (מוכרי הקרקע לביאליסטוקים) למתיישבים החדשים לעבד את חלקות הירושלמים שלא התגוררו ביישוב.

משפט הבנייה ביהוד

המייסדים בתיאום עם פינעס ונציג הביאליסטוקים החליטו לקחת סיכון ולבנות ללא רישיון בנייה למרות האיסור התורכי. השלטון התורכי משנודע לו על ביצוע הבנייה תבע את הבונים למשפט. בית המשפט ביפו פסק על הפסקת הבנייה ועל הטלת קנסות גבוהים על הבונים. הפסקת הבנייה "תפסה" את הביאליסטוקים (הם היחידים שהחלו בבנייה) במצב כלכלי רע. לקראת העלייה לארץ ישראל הם חיסלו את רכושם וקשריהם בחו"ל. אלו שעלו נכנסו להוצאות כספיות גבוהות עבור שכירת בתים ביפו ובירושלים.

הביאליסטוקים כעסו על המייסדים והוותיקים של המושבה שלא התחילו ראשונים בבניית בתי המגורים ביהוד, אלא, המתינו וחיכו כיצד יתייחסו השלטונות אל הבנייה שביצעו הביאליסטוקים . בתחילה המתינו הביאליסטוקים ולא הסכימו להתחיל בבניית בתיהם ביהוד אלא רק לאחר שיתחילו בכך הוותיקים והמייסדים, ולכן נדחתה תחילת הבנייה ביהוד. המשפט הממושך הסתיים לאחר פרק זמן ארוך שלווה בערעורים, הפעלת הקונסולים ומתן הרבה שלמונים.

וועידת קאטוביץ

בעיית פתח תקווה תפסה בה מקום נכבד בין נושאי הועידה. שני צירים פעלו למען המושבה. זרח ברנט נבחר לוועידה כציר אנגלי, והרב מוהוליבר שהיה סגנו של פינסקר. פעילותם הביאה למתן עזרה דחופה למושבה. אכן הוועידה החליטה לשלוח מיד למושבה סכום של 10.000 פרנק באמצעות מיכאל ארלנגר, שהיה ממקורביו ויועצי הברון הממונה על נושאי הצדקה. בנוסף לענות לבקשת פ"ת לשלוח שליח לא"י לבדיקת מצבם ובעיותיהם של המושבות.

נסיעת אברהם קופלמאן לאירופה לגייס כספים

קופלמן נסע ב 24 ביולי 1884 לרוסיה על מנת לאסוף כסף על ידי אדמות למבקשים לעלות לארץ ישראל. ליפשיץ התנגד למכירת  קרקעות ברוסיה. הוא לא ידע שנסיעתו של קופלמאן בשליחותו של פינעס מיועדת בעיקר למכירת קרקעות לשם הקמת יישוב לאנשי ביל"ו. נושא שבער בעצמותיו של פינעס.  פינעס ראה חשיבות גבוהה להצטרפותו של  הנוער היהודי החופשי והמשכיל ברוסיה אל הציבור היהודי המאמין והפשוט ואל מתיישבי ארץ ישראל.

בעיית שאיבת המים מהבאר ביהוד

עומקה הגדול של הבאר 46 מטר יצר בעיה ביכולת שאיבת המים.  בעומק כזה לא מתאפשרת שאיבת מים באמצעים הזולים והמקובלים. באר "אנטיליה" יכלה לשאוב רק בעומק של 10 – 12 מטר לערך. נידרש פתרון מוטורי שעלותו הייתה גבוהה שאנשי המושב יהוד לא יוכלו היה לעמוד בה.

ליפשיץ התקשר עם וויסמאן בעל הון יהודי שהיה שותף עם מספר שותפים במכונת קיטור שהובאה מאודסה. הם הקימו טחנת קמח בעזה (תרמ"ב). הטחנה החלה לפעול אך ערביי עזה לא שינו ממנהגם והמשיכו להכין את הקמח בביתם. בעלי הטחנה נותרו עם חוב כספי גדול חיפשו (בעיקר וויסמאן) אפשרות להפעיל את ציוד הטחנה במקום אחר, בתנאי שיקבלו עזרה בתשלום חובותיהם. (בסוף מכרו את הטחנה על כל ציודה לשלטון הטורקי).["בהתעורר עם" ישראל קלויזנר עמ' 301].

לבסוף נפתרה בעיית שאיבת מי הבאר ביהוד ע"י פקידות הברון. על הבאר הוקמה  מכונת שאיבה מופעלת בכוח הרוח לבקשת סלומון כדי שיהיה זול להפעילה.

פקידי הברון בפ"ת

ראשון לפקידים הינו אברהם מויאל שהיה למעשה נציגם של חובבי ציון ונציג כלכלי של "כל ישראל חברים", לאחר מותו החליף אותו שמואל הירש שהיה מנהל מקווה ישראל.  לאחריו ד' חיים  (עוזרו של הירש), ואחריו  אוסוביצקי דב.

בית המרקחת וטיפול רפואי

הטיפול הרפואי בפ"ת נעשה באמצעות החלטת הברון על התמיכה במושבה. עוד בטרם שלקח את המושבה לאחריותו שרותי רפואה ניתנו בביה"ח שהקימה הפקידות בראשל"צ.

תשלום חובות

חובותיה הקודמים של המושבה בעבור מיסי הממשלה וכן את התשלומים הבאים ביצעה פקידות הברון באמצעות כספי הברון.

עלות התיישבות חקלאית של משפחה

בתחילת גל ההתיישבות הראשון של עולי רוסיה ורומניה בא"י הייתה הערכת "המומחים הציוניים" שעלות יישובה של משפחה ממוצעת על הקרקע עד לביסוסה יידרש סכום של כ- 700 רובל. ראשי פ"ת בפגישה עם ליבונטין (1882) נקבו בסכום של 1200 רובל. "אגודת סובאלק" שהפנתה שאלה בנושא לפינעס נענתה שהעלות היא לא פחותה מ- 1500 רובל. שאלה זהה שנשלחה אל הרב דיסקין (אגודת מייסדי היישוב) קיבלה תשובה שהעלות הכוללת מגיעה לסך של 3700 רובל. ליפשיץ שידע היטב חשבון, טען לסכום של 3000 רובל.

אולם, נראה שכולם טעו. הסכום שנדרש בפועל היה גבוה בהרבה מכל ההערכות. המטרה הנסתרת "במחיר הזול" הייתה לא לפגוע באטרקטיביות של יישובה של א"י מול הנסיעה לאמריקה. יש להביא בחשבון שמיד עם תחילת העלייה הגדולה, עלה הביקוש לקרקע כתוצאה מכך עלו מחירי הקרקעות.

חילוקי הדעות בנושאים כספיים בין ליפשיץ ופינעס.

מקורה של האי הבנה הוא במספר החלקות שרכש פריידענבערג עבור הביאליסטוקים. בתחילה חשב פריידענבערג לרכוש 16 חלקות, ולבסוף נרכשו רק 14 חלקות. פינעס בחשבון ההוצאות נהג לחלק את ההוצאות המשותפות ע"פ 16 חלקות ולאחר זמן ע"פ 15 חלקות. ליפשיץ כמנהל הכספים לא הסכים ודרש  החזר כספי.

רשימת מתיישבי פ"ת שלא  צורפו ל- 28 המשפחות שקיבלו את חסותו המלאה של הברון:

דוד איזראעליט, יוסף פינחאסאוויץ, דניאל ליפשיץ, ישראל שלאסבערג, יהודה ראאב, משה קאפלאן, וואלף לייב גרינשטיין, פנחס מיכל מער (מאירי), אליעזר זאב בלומענפעלד, חיים שיף, שמעון חאדראוויר, דוד נאוויק, אברהם ווינקלער, סאנדר חאדד, אלטער ווינקלער, הלל הכהן, אהרון לייב מאכנעס, יוסף חדד, משה פיינשטין, אבא לאמפערט, א.צ.כץ, אברהם קאפעלמאן, לייב ליפשיץ, מרדכי יונה דאברע, יעקב מאיר קאפעלמאן.

סך רכישות חלקות הקרקע של יהודי רוסיה בפ"ת  המחודשת כונתה עליית הביאליסטוקים

ביאליסטוק- 32 איש,   פוניבעז'- 8 אנשים, גרודנה- 1 ,  טוקמאק- 1, פנים רוסיה- 1 או 2 (ע"פ קלויזנר)

 שמות הביאליסטוקים  מתוך ספר יובל ה- 75 לפ"ת.

בסוגרים תאריך עלייתם ארצה. רשימת בינשטוק משנת תרנ"ב.

הגדרת תפקידו של ליפשיץ-עסקן בצורכי ציבור עובד בפקידות הברון, בתורת סטטיסטיקאי סופר ומכין תוכניות לבניינים.

דניאל ליפשיץ ביאליסטוק (תרמ"ב), דב ליפשיץ (ימיני) מביאליסטוק (תרמ"ז), אלחנן בולקין תרמ"ב (ביאליסטוק), בן ציון שאטיל. מפוניבעז', (תרמ"ב) מרדכי דינוביץ מביאליסטוק (תרמ"ב), פנחס המאירי (מעהר) מתורכיה (תרמ"ג), משה ליפקעס מרוסיא (תרמ"ב),  אבא למפרט מביאליסטוק (תרמ"ד), משה פיינשטיין ביאליסטוק (תרמ"ג),  וולף ברנדה מרוסיה (תרמ"ב), הלל כהן מביאליסטוק (תרמ"ו),  יוסף פנחסוביץ מרוסיה (תרמ"ד),  הרב אהרון אורליאנסקי ביאליסטוק תרמ"ג,  דוד נוביק מגרודנה (תרמ"ב), אלקה כץ מוילנה (תרמ"ו), בתיה יאטקובסקי (מרוסיה תרמ"ה), ישראל שלום ברגר (או ישראל שלוסברגר) מקובנה (תרמ"ב),  קלמן סוויאטיצקי מפינסק (תרמ"ה), שלמה ויצחק טורקניץ מפינסק (תרמ"ה) , מיכל ואברהם שפירא רוסיה (תרמ"ד), יעקב יהושע רבינוביץ מאודיסה (תרמ"ד), אברהם טקאטש מאודיסא (תרנ"ב), ליב ליפשיץ ממוהליב על הדניפר (תרמ"ג),  דוד מיכל שפיגל מיון (תרמ"ז), משה מאקלב מגרודנה (תרמ"ו),   הירש ויסוקי מרוסיה (תרמ"ה), האלמנה חיה שרה יעקבסון ממינסק (תרמ"ב), בר מרגלית מרוסיא (תרמ"ג), משה שמואל קרטשמר מביאליסטוק (תרמ"ו), משה חודורוב חרסון (תרמ"ג),  בר בוך מרוסיא (תרמ"ז),   שמולביץ מרוסיה (תרמ"ט),  לוי גולדברג מפינסק (תרמ"ט), האלמנה קאלינסקי מרוסיא (תרמ"ג), אליעזר דוברי מרוסיא (תרמ"ג), דוד איזראעליט מרוסיה (תרמ"ה), אברהם זלמן איכילוב מיקטרינוסלב (תרמ"ה),יעקב מאיר כץ מוולקוביסק (תרמ"ד).

מתיאור התפתחות יהוד ע"פ מכתבי ליפשיץ מתברר שמשבר המנהיגות בקבוצת המייסדים החל מיד עם תחילת הבנייה ביהוד. עוד לפני שהתברר לביאליסטוקים שהמגורים ביהוד אינם אפשריים עבור החקלאים ומעבדי השדות בפ"ת. כל זה בטרם נתקלו בסכנות הביטחוניות ובעלות הבנייה הכפולה ביהוד ובפ"ת. יש להניח שמקורה של "קריסת" ההנהגה היה מצב "ההלם" בו היא הייתה שרויה לאחר מות המתיישבים כתוצאה מהקדחת. וגם כנראה מחשש להפסד הונם הכספי. נוצר מצב בעוד המתיישבים החדשים ממתינים להנהגה שבדמיונם חייבת הייתה להנהיגם התברר להם מיד שעליהם לקחת את המושכות לידיהם, אחרת גם הם ובני משפחותיהם ידרדרו למצב של חוסר תקווה.

יש לשים לב שליפשיץ מתכתב מתוך אנשי המושבה רק עם פינעס, שטמפער, ופרומקין. סלור מוזכר לטובה במכתביו (ז.ח.)

ליפשיץ רואה עצמו כמורה ואחראי לכל אשר הולכים בעקבותיו, אולי אף לכל חבורת הביאליסטוקים. באחת ההתכתבויות (עמ' 25  1.7 מאודסה) מקפיד להסביר לחבורת המתיישבים שיבואו אחריו (הוא עדין בדרך לא"י) כיצד להגיע לא"י בדרך הטובה ביותר לדעתו ולניסיונו הזעיר. באילו מאכלים להצטייד ולקחת לדרך, בכמה כסף יש להצטייד, אילו בגדים נדרשים, לאיזה מלון לפנות. ממליץ להתייעץ בכל שאלה רק עם רב החובל של האוניה ולא עם הסרסורים המצויים בכל פינה ואף לא עם המלחים הימאים.

מכתב לפריידענבערג (1.7 במוסקבה) ליפשיץ כותב שהגיע לאודסה וממתין לאוניה שתגיע בעוד כשבוע. הוא מודיעו שלא הצליח למכור את בית מסחרו, אך מאחר ועיני מרבית עירנו בוחנות אותו ואת מעשיו "ואין מי שהוא מלבדי שיכול להנהיג את חבורתנו, לכן החלטתי לעלות לאה"ק יחד עם החבורה.[ליפשיץ בעל רגש אחריות גבוה ורצון עז לא להיראות כשקרן בעיני בני-עירוז.ח.].

מכתב לד' גורדון 1.7מתאריך מבקשו לפרסם מודעה בעיתון "המגיד" על נסיעתו של ליפשיץ לאה"ק. "ואשאר שמה כפי דרישת העניין" כתובתי החדשה: D.lifchits  Jaffo במכתב לחבורת המתיישבים בביאליסטוק מתאריך עמ' 25- 26  05.07.1883 הוא  מודיעם שהאוניה מאודסה ליפו מפליגה פעמיים בחודש. מדריכם כיצד לנסוע וממליץ להיעזר באודסה בשירותיו והצעותיו של אפרים דיינארד.

12.07.1883  מכתב לפינעס ביפו מבקש ממנו הבהרות בדבר הקרקע, שאינן נהירות לו.[ מיד ברכישה החלו לצוץ שמועות בדבר הבעלות על הקרקע]. מבקשו להמתין לו ביפו כדי לסדר את כל העניינים, ובנוסף אינו רוצה להפסיד ולו יום אחד ומיד עם הגעתו להתחיל בעיבוד הקרקע.)תמים ? או חשדן !(.

מכתב עבור פריידענבערג מתאריך 12.07 ליפשיץ מצוי באופוריה, ומצייר לפריידענבערג תמונה אידילית: "אוליפאנט הודיעו ששערי סוריה פתוחים לעליית יהודי רוסיה. וחברתו באנגליה שלחה שליחים לאה"ק לרכוש שטח קרקע עבור התיישבותם של 300 משפחות. הברון הירש נוסע לאה"ק במטרה ליישב בה כ- 200 משפחות מרומניה. רוטשילד ציווה על פקידו לרכוש קולוניה עבור עולי רוזש שעלו בשנה שעברה. ואפילו לראשון לציון החלו להגיע כספים עבור כל הנדרש." האם זו התגשמות חזון אחרית הימים ?

אודסה 17.07.1883 מכתב לאחיו שמואל שנותר לנהל את בית המסחר. מוסר לו הנחיות הודעות ואיחולים. בקשות סליחה מאנשי החבורה שלא הספיק לקבל מהם את בירכת הדרך, במיוחד עקב עיסוקיו הרבים, ובני משפחת קאלינסקי "שרוכבים על צווארי".

עמ' 27, מתאריך 14.07 במכתב לאחיו שמואל. ליפשיץ מדריכו בגביית חובות מלקוחות. ומציע לו לא לגלות רכות לב במסחר.[מוזר מדוע ליפשיץ אינו כותב ישירות לאשתו ז.ח.].

22.07.1883  יום ו עש"ק (ערב שבת קודש) קונסטאנטינאפאל. מכתב לבני ביתו. ליפשיץ כותב להם שהנוסעים לא"י מודאגים כי לא הצליחו להשיג עדיין אישור כניסה לארץ ישראל. רב החובל מגביר את פחדם ומודיעם שלא יוכלו להיכנס לשערי א"י.

עמ' 29. יום ב' 25.07 מכתב מסמירנה לב"ב ליפשיץ "מגלה" את שווקי המזרח ומשבח את הפרות הנאים הטעימים והזולים שניתן לרכוש פה. חוזר על הזהרותיו מכל "הסרסורים" שנמצאים בדרך, הם: חומסים, שודדים, ורוצחים. עדיף תמיד להתייעץ עם אנשים פרטיים ולא עם כל המתווכים הללו.

יומן, עמ' 29 – 30 ג' לסדר (חג פסח) מכתב מיפו לב"ב. מאושר על שהגיע שלם ובריא לאה"ק. למרות הקשיים הרבים שהתרחשו בהפלגה בים ביום האחרון כותב שנפגש כבר עם ליפקעס ובולקין, אך לא עם סלומון, פינעס, גוטמן ונוסבוים.

 

יומן, עמ' 31 יום ד' ואתחנן תרמ"ג  מכתב הראשון מיפו לחבורה בביאליסטוק שנכתב לאחר הגעתו ארצה עם מש' קאלינסקי ועם בנו שמואל. מתרה באנשי החבורה לא לצאת לדרך עד שיקבלו את מכתבו, [חש אחריות רבה אליהם ז.ח.] את הצעותיו ואת הוראותיו. מספר שלא נתקלו בשום בעיה בכניסה וברישום בנמל יפו. מוסר את הוראותיו לאנשי הקבוצה במה להצטייד באילו מאכלים, כלים, בגדים, כיצד לארוז אותם, איזו כמות כסף ובאילו מטבעות עליהם להצטייד. היכן להחתים את תעודות המסע, ליפשיץ מרגיש עצמו כנחשון וכמנהיג החבורה שממתינה לעלייה מביאליסטוק.

יומן, עמ' 32 יפו כ"ד מנחם אב תרמ"ג מכתב להגביר לברוך פריידענבערג. [השימוש בתיאור גביר מעיד על רצון לקבל ממנו כספים ז.ח.] כבר בתחילת המכתב מתאר ליפשיץ את חוסר ההנהגה וההנהלה של המייסדים.

"מייסדי חברתנו, אף שכולם המה אנשי אמת, שונאי בצע, ובכל זאת שם מייסדים אינו ראוי להם. כי אין אחד חולם על דבר יסודות ה"קאלאניע" כאשר נחוץ להיות. כל איש ילך למסחרו ואין מנהל ביניהם." "ליפקעס ממלא מקום חברי ביאליסטוק חולה במחלת הפיבער וביותר במחלת אי הרצון. ולא ייתן אוזן קשבת לכל אשר יאמרו לו המייסדים". הח' נוסבאום היושב בירושלים, הולך זועף כהר וולקאני כל היום. וכפי עניות דעתי הוא, הוא האבן נגף לכל דבר טוב ומועיל. למען שלא יאלצוהו לתת כסף לעניין הזה. אנשי ירושלים [מבין המתיישבים הותיקים ז.ח.] יתחבאו כהעטלפים בחורים ובסדקים, ולא נראה מהם אף פ"א לכל דבר הנחוץ. אפשר לדבר רק עם פינעס ושטמפפר, ורק עליהם אני בונה. שניתן יחד איתם למצוא מנהל מוכשר מביננו [הכוונה כנראה לעצמו ז.ח.] שיהיה מעורר כל דבר טוב ומועיל בעתו ובזמנו. בשלב זה אני עוזר בכלכלת הקנייה. כמו כן אני מסדר את ספרי החשבונות. ואני חושב לקחת את כל ספרי הקולוניע כי אין איש שנוגע בזה. גם המייסדים מרגישים שאני מתאים לכך. אני מבקש מכבודו סיוע רוחני וכן הלוואה בסך 500 רובל וכאשר אמכור את עסקי בחו"ל אחזיר לו את ההלוואה. ביהוד התחילו לבנות בית אחד של הגביר מפאניוועז. ובשבוע הבא יתחילו עוד 3 בתים. מלאכת הבאר הסתיימה. ויש בו עמוד מים  בגובה 8.1 מטר ולפי היקפו יש בו 7 מ"ק מים. נבנה מקווה מים ליד הבאר. מים אנו מעלים לעת עתה ע"י גמל. ליד הבאר בניתי בית עץ. קטן והוא מיועד לבית וועד ולבית תפילה. פרי הקיץ נמכר לערבים [כנראה הכוונה לענבים שגדלו בכרם שנקנה ז.ח.]. ניתן לרכוש חלקות מהירושלמים אך צריך להביא בחשבון שהעלות השתנתה, וכיום נדרש סכום של 3000 רובל לא פחות. מבקש שכל החברים שעדיין לא עלו לא"י יתנו את חלקם בעד ההוצאות המשותפות של המושב.

[כבר בתחילת הדרך מוצא ליפשיץ שאין מי שינהל, את העסק, כל אחד מסתתר ומסתדר במקומו הפרטי, רק פינעס ושטאמפר מדברים עונים ומשמשים כתובת. האם זה סימפטום של חוסר קשר מוקדם ומייחד בין האנשים החדשים המתיישבים ז.ח.] [ואולי הוא מצביע על החשש האישי של כל פרט מהחדשים על צידקת מעשהו, על סיכון ב"ב. כנראה שהם שבאו מתוך קהילה יהודית מסודרת בעלת מבנה היררכי ידוע ומקובל, ציפו שגם כאן בא"י ובפ"ת ממתינים להם אותם הסדרים. מסיבה זו ניתן להבין את מכתבי ליפשיץ אל פריידענבערג המשמש לו כאב רוחני וכתחליף רב].

יומן עמ' 33, 34, 35 ליפשיץ ממשיך בתיאור אנשי ביאליסטוק שהינם "פחות" ממנו. מספר על בולקין שכבר אינו מוצא את מקומו ביישוב והכול אינו מוצא חן בעיניו. מבקש מפריידענבערג להראות המכתב לאהרון יהושע שפירא, כדי שיעודד את החברים בביאליסטוק לשלוח את כספם עבור ההוצאות המשותפות של המושב, כי עם הוצאות אלו יפלו רק על שוכני המושב, הם לא יעמדו בכך. ליפשיץ מבטיח שכל החשבונות המדויקים של ההוצאות ימסרו לחברי הקבוצה על ידו.

יומן, עמ' 36 העתק מכתב לחברי הקבוצה בביאליסטוק. המכתב נכתב לבקשת פינעס, העסוק לדברי ליפשיץ בדברים גדולים שאינם מותירים לו זמן להתכתבות. מספר להם על שינוי ההחלטה בקשר למכונה לשאיבת מים מהבאר, כי ההוצאה גבוהה מאוד וכנראה שישנן אפשרויות זולות ממנה. הבנייה ביהוד נמשכת, וב"ה יבנו בין 10 – 15 בתי אבן. מלבד בתי ציבור כמו מקווה, בית-אפייה, ובית תפילה. אך מובן שהדבר תלוי גם בכם, רצוי מאוד שתזרזו הגעתכם למושב, כדי שייטב לכם ולנו. מזכיר את משלוח האתרוגים שנשלח אליהם, במטרה למוכרם ואת הכספים תמורתם ישקיעו בפיתוח צורכי המושב המשותפים. [האתרוגים מקורם בפרדסי הערבים. בזמן זה החליטו ברוסיה להחרים את אתרוגי "קורפו" ולעודד שימוש באתרוגי א"י ז.ח].

יומן, עמ' 37-38 העתק מכתב נשלח מיפו ב' תצא תרמ"ג. להגביר פריידענבערג. ליפשיץ מזכיר את פיתוח ובניית המושב, ומציין שבעידודו אף "המייסדים" מתחילים לבנות. כותב על סדר הבתים הנבנים שרשם נוסבוים שכנראה  פעל לעירוב בין המייסדים לביאליסטוקים, והחשוב ביותר שיבנו הבתים ז"א"ז (זה אחר זה) על מנת שיעניקו ביטחון אישי ויקלו על אחזקת היישוב.

השוואה בין פתח תקוה לראשון לציון

דניאל משווה את המושב יהוד אל ראשון לציון. מה אנחנו למדים על ליפשיץ שכל הזמן מעביר ביקורת. לשם מה ההשוואה והטענה, האם להצדיק את בחירתו במושב פתח תקוה, או שזה חלק מאישיותו. הוא מקווה שמצבם ישתפר בקרוב לא ברור לנו ממה.

ההתייחסות המזלזלת והפוגעת של ליפשיץ בכל שאר מושבות העלייה הראשונה היא סימן היכר לחלק ממתיישבי העלייה הראשונה, שעבורם היא עליית הצלה, והם עצמם משוללים השקפה וראיה ציונית.

לטענתו לאנשי ראשל"צ אין סיכוי להצליח כי אדמתם לא טובה. עיקר השקעותיהם ועיסוקם הוא בבניית בתיהם ולא במשקיהם. [בימים ההם נהוג היה לחשוב שככל שהאדמה כהה יותר היא טובה ז.ח.] לדבריו גם אנשי בילו פשטו כבר את הרגל, ואין להם אפילו בגד ואוכל, והם מסתובבים כיחפנים. את אנשי ביל"ו מזכיר דניאל כאנשים חסרי תקווה עקב היותם לא מאמינים באלוהים. ליפשיץ אינו חוסך את שבטו מאנשי "סאמארין" (זכרון יעקב) וכותב שגם מספרם הולך ופוחת. לפשיץ כדרכו בקודש ממשיך בביקורת שבירושלים מרובים היהודים בעלי הזקן המחפשים אוכל בבתי האוכל של המיסיון בגלל הגיעם לסף רעב. ליפשיץ מציע [במסגרת חיפושיו אחר מקור פרנסה לא חקלאי ז.ח.] לפריידענבערג  לבנות עבורו את ביתו, ומציין כי גם המייסדים מכירים בכישרון הבנייה שלו. הוא מסוגל לבצע את הבנייה בעלויות סבירות באיכות גבוהה ותמורת משכורת מתאימה. לבסוף הוא מזכיר למכותב שוב את בקשתו להלוואה.

יומן, עמ' 39 מכתב נשלח מיפו ב' תצא תרמ"ג. לאחיו בחו"ל שמואל.

ליפשיץ מתלונן על כך שאינו זוכה לקבל אות ומכתב מאחיו. והוא מחכה לכך "כעל יורה ומלקוש". ממליץ לאחיו המושבה שהינה מתאימה להתיישבות אנשים צעירים ובעלי כוח. סכום הכסף הנדרש הוא כ- 2000 רובל.[מבעלי משפחות ממליץ ליפשיץ על סכום מינימלי של 3000 רובל ז.ח.]  האווירה במקום טובה וניתן לחיות כאן גם ממסחר.

יומן, עמ' 40 במכתב מתאריך כ"א אלול תרמ"ג נשלח מיפו אל אריה לייב פרומקין. במצוות פינעס.

מודיע שמלאכת הבאר ביהוד הסתיימה. בינתיים מעלים מים בעזרת גמל. הגמל מושך מהבאר בכל מחזור 3-4 "העמער" (דליים). בשלב זה נבנתה ברכת אגירה קטנה ליד הבאר. אך רצוי מאוד להעבירם ישירות אל הבתים והגנים "כפי שנחוץ להיום"[ הווה אומר כראוי לימינו אנו ( 1883] ולכך נדרשת מכונת שאיבה. ליפשיץ מפרט את תכונותיה בעלת עוצמה של 6 כוח-סוס (פערד קראפט) וככל שכוחה יגבר כך נוכל להפעיל באמצעותה גם אבני-ריחיים  ו"שניידע מאשינע" [כנראה מסור מכני לחיתוך אבני הכורכר וחומרי הבניה מעץ וממתכת ז.ח.] .ליפשיץ בעצת פינעס מבקש מפרומקין שיפעל להשגת ה"מכונה" כי על חברי המושב לא ניתן לסמוך. "כי נרפים המה וכבר משכו את ידם מתת עוד לצרכי הציבור"  ליפשיץ מציין שבתי יהוד נבנים ברמה אירופית, ועלות בנין מגעת ל- 1000 רובל. מציין שהיישוב ניתקל בבעיות של ביצוע תיקונים ועבודות שירות קטנות ועבור כל פעולה מסוג זה יש ללכת ליפו, ולדעתו רצוי לבנות בית-מלאכה כללי במושב. שיקל על כולם. ובדעתו של ליפשיץ לקחת זאת על עצמו. אך זאת רק מורת הבטחה שהוא יבצע את כל העבודה ביישוב, ולא יכניסו למושב בעלי מקצוע אחרים.

יומן, עמ' 41 ג' ניצבים ה' תרמ"ב מכתב אל ב"ב בחו"ל.

ליפשיץ רוטן על חוסר הצדק של חבורת מתיישבי ביאליסטוק, שלא שלחו אותו לנהל את ענייני החבורה, ובמקומו שלחו את ליפקעס שאינו מתאים למשימה. על עצמו כותב ליפשיץ "כי לברכתם ולאשרתם שולחתי מן השמיים הנה" [ממש שליח האל ז.ח.]. הוא מציין שחלק מזמנו הוא "מלמד" את בנו ואת בנו של קאלינסקי תנ"ך ומלאכת הכתיבה בשפת אשכנז ולה"ק. "שפת ערב לומדים הילדים משכניהם".

ליפשיץ כותב על רכיבה של פינעס ושלו (הצטרף כמודד קרקע) מחופשים בבגדים ערביים  למדידת חלקה בת כ- 10 אלפים דולם. שפינעס ביקש לבחון עבור רכישה. [מתאים לשטח "נבי-רובין" ז.ח.]  הוא "משוויץ" בפני ב"ב ביכולת הרכיבה שלו ובהיותו במרכז העניינים. מספר את סיפור המתיישב דיסקין ששמר על הרכוש בפ"ת וירה בגנבים (למעשה בנו של דיסקין ירה ז.ח.)  שניסו לגנוב את מצבור הדגנים, ופצע אחד מהם.

יומן, עמ' 42 43 מכתב מיפו ג' ניצבים ה' תרמ"ג. מכתב לפריידענבערג. כותב שהיום הגיעו ליפו אנשי פוניבעז' על אף שלא היו בידיהם אישורים חתומים. אך כנראה הדרך "שומנה", "שיריח לו את המנחה השלוחה בבני יעקב".

ליפשיץ ממשיך בחיפושי פרנסה. והפעם הוא מציע  חלקה קרקע חקלאית עבור ברוך פרידנברג. כותב על מושכל ראשון שנגלה לו בשהותו הקצרה בארץ- "כיום חשוב פחות לדבר על סכום כסף שחייב שיהיה למתיישב, החשוב באמת הוא- התאמתו של המתיישב  שיהיה בעל כוח וחוזק לעבד ולשמור על החלקה. [לא ברור האם הכוונה רק לכוח פיזי אלא גם למנטליות וכוח סבל ז.ח.].

נתון כלכלי נוסף מובן לליפשיץ, והןא חוסר הכדאיות הכלכלית בהשכרת השדות לאריסים ערבים, על אף כל הסכמי העיבוד בעד תמורה של שליש, רבע וכד'. בסוף הגידול מציג האריס תמונת מצב שכלל לא היה לו יבול. לכן אם רוצים אנו "אם יאבה כ' לעשות דבר שיתקיים וליתן גאולה ועבודה לארצנו, ישתדל נא לשלוח הנה אנשי חיל יודעי מלאכת השדות והגנים", או בעלי מלאכות  שיבואו עם ציודם כמו נפחים, נגרים, בוני ומתקני עגלות וכד'. [אלו הן אמיתות שרק מתיישב אמיץ וחושב ולא איש הנהגה יכול היה להעלות על הכתב ז.ח.].

אצל המתיישבים הגרמנים הטמפלרים נקבע סדר העלייה על פי רשימה של דרישות ומקצועות הנחוצים לבניית יישוב חקלאי עצמאי]. לסיום מכתבו מציין ליפשיץ שהמייסדים עלו לירושלים לימי החג ראש השנה.

יומן, עמ' 44  עש"ק ניצבים ה' תרמ"ג. מכתב אל אפרים ריינארד. ליפשיץ מציין שהחוק התורכי למניעת עלייתם של עולי רוסיה אינו נשמר, והעולים ממשיכים להגיע. הוא גאה ביישובו פ"ת וטוען שלישוב זה יש עתיד אך לא ליישובים האחרים.[כיצד תיבנה הארץ אם רק פתח-תקווה תצליח]. ממליץ שללא סכום כסף של שלושת אלפי רובל לפחות  לא כדאי כלל להגיע ולנסות להתיישב בפ"ת.

 יפו מוצש"ק וילך. ה' תרמ"ג. מכתב לב"ב ליפשיץ מעניק לבני ביתו  תמיכה וביטחון על שהם מנהלים את עסקיו בביאליסטוק. ומבטיח להם הבטחה בומבסטית " ולא לחינם יהיה מעשיכם לפני אבינו שבשמים".

יפו יום ו עש"ק וילך. מיועד לאנשי חבורת המתיישבים בביאליסטוק. מתחיל בהתפארות עצמית. משבח את יכולתו לבצע בעצמו תיקונים ומעשים רבים אשר נדרשים לעשותם מס' רב של מומחים. כותב להם שבואו למושב יהוד הוא לברכה. אך רומז שלא כולם חושבים כך. כותב שהם עדיין מתגוררים ביפו. ותיכף לאחר החג יעברו להתגורר במושב יהוד.(כוונתו כנראה לאחר ראש השנה).

יומן, עמ' 45 מוצש"ק וזאת הברכה ה' תרמ"ד. עבור מיכל פינעס.

ליפשיץ הפדנט כועס על אנשי המושב שבונים את בתיהם לא על פי תכנית המייסדים ולא ע"פ תקנון היישוב ובמיוחד שהבניה אינה יפה. [בתקנות פ"ת הוחלט שהבנייה תתבצע בהתאם להחלטת האדריכלז.ח.]. טוען שפרט לו לאף אחד לא אכפת מהדבר. מבקש להביא אל המושב את סלומון, פינעס, ונוסבוים למספר ימים כדי לארגן אסיפה כללית. ראשית יש לבחור מנהל בעל סמכות לניהול ענייני היישוב. ובנוסף להחליט על רכישת מכונה לשאיבת מים מהבאר. הוא ממליץ על מכונת הקיטור של וויסמאן מעזה. בנוסף לדון על ההכרח לעמוד בתקנות המושב. לנטוע אילנות ביישוב. לקבוע סדרי זריעת השדות. לקבוע את רוחב הרחוב. ועל מיקומו של בית-האפייה. למסור על כל ההוצאות עבור המושב עד כה. כי על פי מה שהוגש לליפשיץ  משטמפפר גוטמן וליפקעס  (כנראה הוא מנהל את ספרי החשבונות של היישוב) לא ניתן להבין שום דבר. [כאן חוזרת שוב בעיית חוסר האימון במייסדים ובנכונות חשבונותיהם ז.ח.] לומר בפני החברים מה מתרחש עם איסורי הבנייה שהטילו השלטונות. לשלוח אנשים מתאימים לסיום עבודות הבנייה במושב מקרב המייסדים ומקרב הביאליסטוקים.

ליפשיץ חולם על רכישת מכונת הקיטור עבור המושב. אלא שוויסמאן דורש סכום כסף נכבד שישלם את חובותיו את השקעתו ועבור פיצוי לשותפיו. ליפשיץ מציע את עצמו ואת כישוריו להפעלה שוטפת של המכונה ביהוד.

 יומן, עמ' 47  ג' האזינו."יפה" (יפו) מכתב לפינעס. מציין שמגיעים חברים חדשים של הקבוצה הביאליסטוקית. ברנדע, צורף אלחנן פיינשטיין. ה"פאשא" עוצר את הבנייה ביהוד ואת הוראתו מביאים ראשיה הערבים של יהודייה. לטענתו ה"מייסדים" נקראים כך רק בשם, אך הם לא ממלאים את תפקידם ומשתמשים בחדשים כשפני ניסיון לבחון "מה יהיה גורל הרישיון" האם לא לחטאה גדולה היא ברעך, "קאלאניזאציע" [לוהג להם]  הוא מעדיף לא לדבר על מה שעיניו רואות. פן תתגלה ערוות המייסדים ותתפתח דמורליזציה ממנה ליפשיץ חושש. מבקש ומפציר בפינעס לזרז את בואו ליהוד. (בין יו"כ לסוכות).

מנקודת זמן זו מגיע השבר בין הביאליסטוקים לבין המייסדים לשיאו מפליא הדבר שבכל הבקשות פונה ליפשיץ אל פינעס.

יומן, עמ' 48  מיפו, ד' האזינו.  מכתב אל ברוך פריידנברג. ליפשיץ כועס  משנודע לו כי מביאליסטוק ניתנה תרומה למושבה זאמרין בסך 300 רובל. לטענתו של ליפשיץ 'עניי עירך קודמים" במקרה זה התרומה הייתה צריכה להיות מופנית לאנשי פתח-תקווה. במיוחד הוא תמה  מדוע נשלח כסף לאנשי רומניה "שחוק היהודים כבר נשכח מלבם" בעיקר שלמושבתם אין כל סיכוי כי היא עומדת על "רגל גרוע" ואין יסוד לקיומם. לעומתם לנו יש סיכוי סביר להיות "פתח-תקווה" [השומרת על המצוות[ ומהווה דוגמה לכל בני ישראל, ולכן רצוי לעזור לנו.

באופן מוזר, הדבר שליפשיץ רואה רק את עצמו ואינו מבין את התמונה הגדולה של ההתיישבות בארץ. האם הוא היה מתנגד לתנועת ההתיישבות של חובבי-ציון?

בהמשך המכתב עובר ליפשיץ לתיאור רוחות החורף המתקרבות, "אנו מודאגים". כי טרם סיימנו את בניית בתינו, ברור שלא נוכל להתחיל בעיבוד השטחים, עד לסיום הבנייה. ליפשיץ מחפש אחר אדם שיעבד את שדותיהם ופונה לר' יהודה ראב.

מציין שפרומקין כתב לו מכתב ומודיעו כי יגיע בחורף לפתח-תקווה ובידו כסף לבנות בית תלמוד תורה לחברתנו. הצעתו של פרומקין גרמה ללפשיץ להאמין שהוא עומד להשקיע את כספו במושב יהוד.

נתונים מספריים על המושב יהוד כך כותב ליפשיץ ביהוד מצויים 22 משפחות. 94 נפשות. 30 עובדים.

יומן, עמ'  49  יפו. מוצאי יום כיפור  מכתב לאח שמואל בחו"ל. [האח מבקש לעלות לא"י ליפשיץ מרגיעו].

ליפשיץ מבקש מאימו למכור את הרכוש לאסוף את החובות ולהתכונן לעלייה לא"י. מבטיח לה שתוכל לחיות ולהסתדר בארץ. אם ממסחר בקמח (בו היא בקיאה) ביהוד, או מפתיחת חנות ביפו.  הוא עצמו רוצה להיות שותף במכונת  רחיים מונעת קיטור "דאמס מילע".  מבקש מאחיו לאסוף את כל הכספים מבעלי החוב של עסקו. על מנת להקל עליו את ההתיישבות בפ"ת. ליפשיץ עצמו מתכונן לחזור לחו"ל על מנת לעלות את אימו ובני ביתו ליפו או ליהוד.

ליפשיץ מוכיח תכונות ואופי של יזם חסר מנוח. שלא מחמיץ כל הזדמנות.

יומן, עמ' 49 המשך  מכתב לפינעס י"א תשרי תרמ"ד.

עקב המצב הקשה בו בניית בתי המגורים לא הסתיימה נעשתה פנייה לר' שמואל סלנט בירושלים שיתיר את עבודת בעלי המקצוע בחול המועד סוכות. אך תשובתו טרם ניתנה. בינתיים המצב במושב קשה מאוד.

אין מחסה בפני חום קרני השמש ביום והקור בלילה. ובנוסף אם בעלי המלאכות לא יבצעו את עבודתם בגלל עיכוב מצד המתיישבים, אנו נידרש לשלם להם פיצוי על כך. מבקש מפינעס שיכתוב לגביר פרומקין ויציע לו לבנות את הת"ת קודם שיבוא בעצמו הנה. על מנת שהחברים הנמצאים פה, ברור לכל שהם לא יצליחו לבנות את בתיהם בזמן, יתגוררו בשלב ביניים בתוך הת"ת. [ליפשיץ מגלה נאיביות  במחשבתו שניתן לומר לפרומקין מה לעשות ושהוא חסר רצון משלו ז.ח.].

יומן, עמ' 50  א' וזאת הברכה מכתב לפינעס. שבע משפחות ביהוד בעלות 20 חלקי קרקע ו 9 אנשים עובדים מעוניינות להעסיק את ר' יהודה ראב  כמורה ומלמד או "אקאנאם" לשדותינו  בשכר ידוע לשנה או לשבוע, ואולי כשותף. לעיבוד כל חלקי השדות. ובנוסף יקבל דירה לבני משפחתו, הוא מצידו יעבוד וילמד אותנו את מלאכת עיבוד הקרקע הזריעה והקציר. ואנו נותנים את שדותינו. זרעים, בהמות עבודה ו 9 אנשים עובדים. אנא בטובך ! תבקש גם אתה ממנו שיבוא בחול המועד סוכות. כדי שלא נאחר את המועד. בנוסף מבקש ליפשיץ מפינעס לזרז את בואו של סלומון ופינס אל המושב, כי הבנייה הופסקה וצריך לחשוב על העתיד, [היכן נמצא כל הזמן סלומון ז.ח.].

יומן, עמ' 51 כ"ו תשרי מכתב לברוך פריידענבערג. מבקש לשכנע את ברוך בצדקת דרישתו במכתב קודם, לחייב את בעלי הבתים במושב ובחו"ל לסיים את בנייתם תוך שנתיים עד סוף שנת תרמ"ה. ובנוסף עליהם לשלם את חובם לקופת הקהל על פי חלקם. וזאת לא יאוחר משלושה חודשים מיום שנדרש מהם הכסף. ובאם לא יעשו זאת. תאבד זכותם בחלקם במושב. (לא בחלקות החקלאיות). ההחלטה לדעת דניאל צודקת, אחרת יאלצו המתיישבים הנמצאים במושב לשלם לבד הוצאות היישוב כולו וכיצד יעמדו בזה. יש הוצאות השמירה והעבודה הם גבוהות ומעט חברים לא יוכלו לממן אותם בעצמם. בהמשך עקרון זה יחול גם על בעלי החלקות החקלאיות. כי אם לא יעבדו אותם, זכותם של הערבים לעבדם ולאחר שלוש שנות עיבוד השטח על פי חוקת המקום יעבור אליהם.

יומן, עמ' 52  53  נכתב ונחתם ביפו ההסכם עם יהודה ראאב. אל ההסכם הצטרפו 6 משפחות מהביאליסטוקים, שבבעלותם 10 חלקות במושב. (לליפשיץ ישנה חלקה אחת). ההסכם תקף לשנה אחת. ותחולתו היא מיום ב' כ"ה תשרי תרמ"ד. 6 המשפחות- ליפקעס  פיינשטיין  קאלינסקי  בראנדע  מורדכוביץ ליפשיץ.  ההסכם כולל בנוסף ל חריש זריעה וקציר השדות. גם טיפול בגינות הבית. טיפול בבהמות והדרכת השותפים. "הקאנטראקט" נשמר אצל בן ציון שאטיל ששימש כמייצג וראש החבורה נבחר ליפקעס.

יומן, עמ' 54 יהוד אור ליום ו עש"ק נח. עבור ב"ב.

כותב על השמירה הראשונה שלו ביהוד. השמירה לוותה בקריאות רמות של "מי פה" לכל אורכה. מספר  שהצליח לשכנע מספר חברים לעבור מיפו להתגורר ביהוד, וכעת מתגוררים דרך קבע ביהוד 5 בתי אב. מספר על ההסכם עם ראאב. שבעה בתים כבר עומדים להסתיים במושב. ואנו מתחילים בבניית בתי רפת ואסמים. ליפשיץ בונה בשותפות עם בראנדע ע"פ תוכנית שהכין ליפשיץ. טוען לחסרון כסף לסיום הבנייה ומבקש סיוע מב"ב. מספר בגאווה גדולה על מחירו הנמוך של פרי ההדר ושאר הפירות בא"י.(בנו שמואל נמצא איתו ביהוד). ספר התורה שהביאו החברים מביאליסטוק מובא ליהוד, כדי שיוכלו להתפלל בציבור.

יומן, עמ' 55 יהודייה. ב' ש"ק ה'תרמ"ד. [המכתב מיועד כנראה לפריידענבערג או לדיינארד ז.ח.].

מכתב רווי מתח סרקאזם וציניות. לדבריו עדיין מוקדם לספר את כל האמת על יישובה של א"י. מחשש "פן תמצאני הרעה" [האם הרעה היא אישית או כלל יישובית, לא ברור] בינתיים החברים אוכלים ושותים, פרים ורבים כיתר בני האדם. וקצרה עיניהם לראות נוכחות לימים הבאים. לי לא שומעים, כולם עובדים כחמורים, כל היום רצים ושבים, מיפו ליהודייה, ומיהודייה לפתח תקווה. אך המלאכה החשובה באמת עדיין לא נעשתה. בניית הבתים מתעכבת באשמת ר' משה ליפקעס החכם. וממילא מובן שלא הכינו מאומה בעד עבודת השדות. באשמת משה ליפקעס החרוץ. ואשמת הבתים באשמת לייב נוסבאום הרואה את הנולד. אך האשמה הגדולה והראשית היא אשמת המייסדים אשר עוונם לא יכופר להם לפני אלוקים ואנשים. מדי יום יורדים גשמים עזים ואת מלאכת החריש והזריעה עדין לא התחלנו. כי השותפים בחרו מתוכם אנשים בלתי הגונים (שאטיל וליפקעס) להיות מנהלים ואנוכי נידחה מפניהם. באשר חפצתי לבוא על שכרי. למרות שכתבתי עבור החברים תקנות שצריכים לפעול על פיהן, מבקש מהמכותב לדבר עם פינעס ולדאוג שיבחר מנהל מתאים ויחיד למושבה. כפי שעשו האשכנזים (הטמפלרים). אחרת הכול לא יצלח. משבח את התעסקותו וחיטוטיו בספרי החשבונות, נתון שמאלץ את כול "הגדולים" לפעול כראוי.

יומן, עמ' 57  מכתב לפריידענבערג  פ' ויגש.

פריידענבערג כנראה הציע לליפשיץ במכתב קודם להסתפק בדאגה לעצמו ולענייניו הפרטיים, עונה על כך ליפשיץ. כיצד אפעל וכיסי ריק. ובנוסף מה יעשו המתיישבים הבורים חסרי הדעה, עליהם חומל ליפשיץ ומרגיש אחריות אישית להצלחת התיישבותם ביהוד. ואם לא אני מי יעזור להם? אעזור להם עד שהכול יהיה שלם ויבוא על מקומו בשלום. פריידענבערג שואלו על מצבם של חמש משפחות חלשות ששלח למושב. ליפשיץ מציע שראשית יתחילו בבניית בתי המשק לפני בניית המגורים וכך תהיה להם לפחות פרנסה. מלגלג בהזדמנות זאת על הבתים המפוארים שנבנו על ידי חלק מהמתיישבים ביהוד, בנייה שהפכה לחרפה ולקלסה  בין שכנינו הערבים ובעיני השופטים והממשלה [זאת האשמה חמורה שניקור עיני הממשלה והשכנים הביא לתוצאות חמורות עבור היישוב כולו] עדיין אסור לבנות ביהוד ומשמר תורכי מבטיח שלא יעז איש לתקוע מסמר בקיר. פרומקין ביקש כסף להוצאות המשפט מברלין, אך הוצאות המשפט והשוחד גבוהות מאוד והכסף לכך אינו מספיק. ליפשיץ מזכיר במכתבו את מצבם העגום של חמש משפחות מבין הביאליסטוקים שסובלות ממש מרעב. משפחת מגיד, שלוסבערג. עזרה, שאטיל, ושפירא (מתוקמק). לדבריו  4 המשפחות הראשונות הצטרפו ובאו על פי הבטחת שאטיל מפוניבעז' ועכשיו לא עוזר להם גם במילים. והחמישי יושב פה כבר שנתיים בלא עבודה. ליפשיץ כותב עם היה לי כסף הייתי מעדיף לחזור לביתי בחו"ל כי נמאס לי לשבת פה, ולחכות לעזרת אחרים.

לדבריו מהתבוננות באנשי החבורה יהיו כאלה שיעשו טוב לעצמם אם יעזבו את יהוד ויחזרו לחו"ל. והראשון שיעשה זאת  בהמלצתו האישית של ליפשיץ הוא ה' בולקין. [בולקין על אף יחסו הבלתי מאמין של ליפשיץ ביכולתו נשאר בא"י כל חייו]  ובנוסף מש' מגיד מפוניבעז'.

 יומן, עמ' 58  59  יום ג' תצווה.  מכתב מיהוד  אל ראשי וועד התמיכה במושב יהוד מביאליסטוק, המכונים על ידו בר"ת  "רד"ג ורמ"פ". מודים להם על סך של 400 ר' שנשלח מכספים שנאספו בביאליסטוק. עבור עזרה בבניית הבתים. בסופו של המכתב מצורפות סך ההוצאות שרשם וקיבץ ליפשיץ.

מכתב שקיבל מד"ר הערבין [יתכן ושמו שיבוש של גרבין ז.ח.] עוסק  במימוש רעיונו של ליפשיץ על הקמת מושב אחד של בעלי-מלאכה. הד"ר התוודע אל הרעיון מקריאת הצעתו של ליפשיץ בעתון ה"מגיד". לדבריו מה שחשוב  להשגת מטרה חשובה זאת היא החשאיות. יש לרכוש קרקע באופן חשאי. ואם תצליחו ביסודות אשלח לכם  כעשרים בעלי מלאכות בעלי ממון עצמי, שיוכלו לדאוג לעצמם. להביא איתם את כלי עבודתם וגם לבנות לעצמם בתים. ויש לקוות שמהם "מהלכים עם אלוקים ואנשים יהיה מושב טוב לישראל". בסיום מכתבו שולח הד"ר שלום לכולם וגם לאנשי ביל"ו.

יומן, עמ' 60  11.11.84 מכתב אל חביבי יהושע שטמפער בירושלים. המכתב הראשון של ליפשיץ לאחר חזרתו לביאליסטוק. [ניתן ללמוד ממנו שאפילו שטמפער לא בנה את ביתו ביהוד].משבח את דבריו של שטמפער אליו וכותב: "דבריו היקרים לי מכל יקר באו אלי כמים קרים על נפשי העייפה". כותב על מצבו הקשה בחו"ל- עדיף לחיות בקרב הערבים וחייתו הארץ. מאשר בין המשחיתים המיטיבים והמתנדבים פה. כולם רוצים ממני להשמיע דברי על ארץ-ישראל. ואני עייפתי מכך. הוועד המקומי שהבטיח הררי זהב מתנהג פה בעצלתיים, אני לא מצליח לאספם יחד ולדבר בפניהם. כנראה שאינו מצליח לחסל ולמכור את עסקיו בביאליסטוק. ליפשיץ מבקש משטמפער לשמור יחד עם סלור בשכר על פעולת קציר החיטים. ובמיוחד לשמור שלא יריבו עם כל מי שמתייצב בפניהם. מהסיבה כי במשפטים לא זכינו.[מתברר שלא רק הערבים חוששים ממערכת המשפט התורכי אלא גם היהודים שחרדים מהוצאות הגבוהות שעולה וגובה מערכת זאת].

ליפשיץ כותב על עניין ה"רבע" "ומה יהיה עם הרבע כי העולים עומדים להגיע והשטח עוד לא ברשימתנו" [ליפשיץ, עדיין לא נחשף לתחכומם של פינעס סלומון וגוטמן שהחליטו שבשלב ראשון יתנו לביאליסטוקים את החלקות הלא מעובדות של בעלי קרקע שאינם נמצאים ז.ח.]  הוועד בחו"ל ביקש תמיכה מלחמן, אך כנראה לא זכה לקבלה ! אלא רק עזרה במילים ורק לאנשי פתח-תקווה. להם יאפשרו לשמור על העדר ועל קציר התבואה בשטחה המגודר של אחוזת לחמן.  מבקש בעדינות משטמפער לחיות בשלום ובטוב עם פרומקין ועם לחמן. [עדיין לא זיהה כנראה את אכזריותם וחשבונם הפתוח של פינס וסלומון].

יומן, עמ' 60 ב  11.11.84 (12/4) מכתב לפינעס בירושלים. מבקש ממוהוליבר ומפריידענבערג לדבר על בעיות וצורכי המושב במסעם לפטרוגרד. מבקש מפינעס לסיים את מכירת ה"רבע". לכתוב לו אילו מאדמותיהם של אנשי ירושלים עומדות למכירה. הוא יכול למכרם בביאליסטוק ולהכניס למושב אנשים מסוג אחר- אנשים ישרים, אנשי חייל, גיבורי כוח שיוכלו לסבול עול ותלאה עד שירווח להם. כי רבים  חפצים לבוא בעקבותם לפ"ת. מבקש מפינעס לשמור על יחסים טובים עם פרומקין. שביכולתו לתרום רבות ליישובנו.

יומן, עמ' 61 מכתב אל המושב יהוד. יום ו' עש"ק עבור פרומקין. בתשובה למכתבו. לטענתו הרגילה חברי הוועד אינם מבינים כלום, ומתייחסים רק אל מה שהם חושבים לנחוץ ולא את הדרוש ואת בקשות  המתיישבים. שואל מדוע הכספים שהובטחו אינם מגיעים, "ורעבי לחם" יפשטו יד לחומלה (בין המתיישבים) מבקש לזרז את פעילות המשפט המתאחר ומייסדינו [בליגלוג] נרדמים ורבים ממתינים לתוצאות המשפט. ובהסתיימו ימהרו לעלות ארצה אל היישוב.

כמה שאלות העולות מתוך הכתובים

האם לדבריו יש כיסוי או שהם משמשים כנשק לזירוז המייסדים? האם ליפשיץ מודע לבעייתיות ולסיבוך המשפט ? שאלה נוספת הנשאלת האם תיאורו המגלומני של תהליך המשפט וההתרחשויות סביבו "נופחו" על ידי משפחת סלומון כדי להתחמק מהאשמות של הביאליסטוקים שהחלו מבינים שלמעשה הם רומו ע"י מוכרי הקרקעות.

יומן, עמ' 62 המשך המכתב-  ליפשיץ מציין שהוא זה שהכין לבקשת הוועד את רשימת המצאי והנדרש של המושבה עבור צדוק כהן (מיועד לרוטשילד). הגיע בחישוביו למחסור בסך של 45.000 רובל. כותב שישנם כ- 40 משפחות בביאליסטוק המעוניינות לעלות לא"י. ורק איסורי הבנייה וחסרון הקרקעות לרכישה בעוכריהם. לטענתו הוועד בביאליסטוק מבולבל ובנושאים כספיים ניתן לסמוך רק על פריידנברג שהבטחה שלו תמיד מתבצעת. מבקש מפרומקין שייתן מקום לאנשי המושב לשמור את הצאן ב"הגדרות" (בין גדרת בשטח המיועד לבעלי חיים) שלו בפ"ת. בזה לדברי ליפשיץ "יציל את נפשו וכבודו מדיבת רבים" ליפשיץ מבקש מפרומקין חנינה בעד העדה (מתיישבי פ"ת) שישלים עבורה עם המייסדים. חוזר להזכיר את מכונת הקיטור עבור הבאר ביהוד שכנראה מופנית עכשיו אל רוטשילד ומופיע ברשימת הנדרש עבור המושבה.

יומן, עמ' 63  תשובה להוועד על שאלות רוטשילד בהקשר לדו"ח שהוגש לו. ליפשיץ מציין את סך כל הקרקע שנרכשה בשלוש הרכישות, מגיע ל- 17.000 דולם. כולה אדמה פורייה ומישורית. מתאימה למרבית הגידולים החקלאיים. מציין כגידול אפשרי "עצי דבש".  הקרקע נחלקה ל- 93 חלקות. מס' הנפשות במושב 136 נפש. מהם 42 עובדים, ביהוד נבנו 17 בתים. 14 בתי אבן ושלושה  בתי עץ. בפתח תקוה נמצאים 5 בתי אבן ובאר. בשנה זו נעבד כאלפיים דולם, קרקע על ידינו, וכאלף דולם הושכרו לעיבוד לערבים. למחצה, לשליש, ולרבע.

יומן, עמ' 63 המשך-י"ג אייר תרמ"ד, מכתב לדוד גורדון בדבר רשימת המצאי והנדרש שהכין לבקשת הוועד. מבקש לא להתרגש מגודלן של הדרישות להשלמה. כי רשימתו מכילה הרבה דברי מותרות לא הכרחיים. (מלבד נושא בניית הבתים שהוא הכרחי). השימוש במילה מותרות חשובה בעיניו, כי עבור מותרות "חלילה לנו מלמכור את עצמנו ובני ביתינו לעבדים". אנו מעדיפים לקבל הלוואה כספית כנגד עירבון הנחלה והבתים. וגם לשלם אחוזי ריבית כנהוג. על מנת להרים את מושבנו, ממצב "השפלות" והדלות. אך בשום פנים אסור לנו למכור את עצמנו ואת בני ביתנו. כפי שנהגו אנשי ראשון לציון. "היה לא תהיה". [החשבון האישי עם אנשי ראשון לציון נמשך ז.ח.]  ליפשיץ מבקש מגורדון לא לפעול בלא להתחשב עם דעת ורצון המתיישבים ביהוד. [ליפשיץ מבין שגורל המושבה והמתיישבים נמצא בידי הגורמים הציוניים בחו"ל]. ליפשיץ מעוניין להיפגש עם גורדון פנים אל פנים ע"פ עצת פריידענבערג.

יומן, עמ' 64 י"ב אייר ה' תרמ"ד נכתב ברוזשנוי אל ירוחם פינעס. ממליץ בפניו לא לחשוש מסגירת חופי א"י בפני העלייה היהודית כי הכסף יענה על הכול. "הבקשיש" יעוור עיני הפיקחים. ממליץ להגיע לישראל בספינה המפליגה ישירות לא"י. [באותם ימים פעל קו אוניות סדיר מנמל אודסה ליפו ז.ח.]. ממליץ בפניו לא לרדת מהאוניה באף נמל זר, אפילו עם המלחים ימליצו על כך. כי כל מטרתם היא סחיטת כסף וגניבת כספם ומטלטליהם של נוסעי האוניה.

יומן, עמ' 64 המשך ו' עש"ק במדבר ה' תרמ"ד. למיכל פינעס בירושלים. ליפשיץ מגיב על השמצות פינעס אותו, בדבר עמדתו של ליפשיץ בקשר לחלוקת כספי התמיכה, וטוען שכל דבריו ומעשיו הנם לטובת המושב. מציין בפני פינעס את תמיכתו בהענקת משכורת לפינעס על עבודתו. כי ידוע לכול שפינעס חייב לפרנס את בני-ביתו. ובנוסף צריך שיהיה לו ראש פנוי לטפל בענייני המושב. הוועד מציע סכום שבין 500 – 1000 רובל לשנה. ליפשיץ מבקש מפינעס שיודיע לו אם הוא מסכים לכך.

יומן, עמ' 65 המשך ל- 64 ליפשיץ כותב שעדיין לא הצליח למכור את עסקיו בחו"ל. ובכל זאת הוא עוסק גם בענייני המושבה. מציין שהכין עבור המושבה שש עגלות כולל "תכשיטי" (רתמות) סוסים לשישה זוגות, ועוד כלי עבודה נחוצים. כאשר יתאפשר להגיע לא"י ותסתיים רכישת "הרבע" יגיע למושב עם קבוצה נוספת של מתיישבים ישרים ומוכשרים.

ליפשיץ מזכיר לפינעס את הנאמר שהוא הצליח לקבל את כספי "הרבע" חזרה מהשלטונות ובכסף זה רכש אדמות  עבור יישוב הבילויים ב "גדרה". אם כך ליפשיץ מבקש שפינעס ימצא לו ולקאלינסקי 4 חלקות קרקע אחרות בנחלת טאיאן טובות יותר. ובאם העניין לא יסודר ליפשיץ ימכור את חלקו במושב ואת חלק ביתו, ויקנה קרקע אחרת היכן שימצא.[זה איום, ואפילו ניסיון סחיטה ז.ח.].

ליפשיץ מבקש מפינעס שבכספי התמיכה ירכוש בתי-עץ לגב' פרומקין בפ"ת. לדבריו פרומקין אישר והסכים לכך. מבנה זה ישמש בהמשך בית הכוללים ולאחריו יבנו בפ"ת בתים ואסמים. ולסיום כותב ליפשיץ. אם אני עוד חביבו, אומר משהו לטובתו, שירחיק עצמו מחברת ביל"ו. ויתקרב יותר לאיכרי פ"ת ובכך יציל את כבודו וירים קרנו לתפארת ולשם עולם.

יומן, עמ' 66 המשך א' סיון ה' תרמ"ד כותב לאפרים דיינארד. מבקש מאפרים לברר על איסור הכניסה לשטחה של תורכיה. והאם ניתן להשתמש בתעודה מסוג "גוביערענסקי" בין העולים מרוסיה.

מכתב 20.05  נכתב בחייסלוביץ אל משה צוקרמאן. יהודי המתעניין ושואל בדבר הצטרפות למתיישבים בא"י. שואל על העלויות הנדרשות. לדברי ליפשיץ משפחה בת 5 נפשות צריכה בין 2000-3000 רובל. וחשוב מאוד שיהיו במשפחה לפחות 2 עובדים חזקים. אפשרויות רכישת הקרקע הם:  בפתח-תקווה, גדרה ויסוד-המעלה (מי-מרום). מציין את דרישתו הכספית למכירת בית מסחרו לספרים. מסיים את המכתב במשפט יחודי: "יקירו המכבדו כערכו".

יומן, עמ' 67  20/5  מכתב לאוהבי, חובבי ציון וירושלים במעזריטץ. ממליץ לאנשי חבורת העולים העומדים לנסוע לא"י להפליג ישירות מאודיסה לנמל יפו. אל להם לחשוש מאיסורי העלייה אך צריך לשחד והשוחד פותח את כל השערים. לתת "מנחה שלוחה לעשיר". כותב להם לא לשמוע ל- "אנשי הביניים" (מתווכים וסרסורים) ואפילו לא לרב-החובל, כי כולם שקרנים וגנבים. רצוי להאמין לאלוהים ולחתימת הקונסול הטורקי היושב באודיסה. [אלו עצות זהב שנתן ליפשיץ לעולים. ז.ח.] מציע להם בדבר הציוד שרצוי להביא איתם לא"י לרכוש "תכשיטי סוסים" (רתמות), עגלות, כלי מלאכה מעץ וברזל. אלו החפצים שמניסיונו בארץ למד שמחירם בא"י יקר וקשה מאוד להשיגם בעוד שברוסיה מחירם נמוך.

יומן עמ' 67 המשך א מכתב לפינעס בירושלים. מציין שמוהליבר סיים את חלקו הראשון של מסעו. אך גדולות לא נעשה על ידו. [מה נחשב בעיניו לגדולות, רק השגת כסף לכיסו]. ליפשיץ מבקש בתקיפות מפינעס לשפר את יחסו אל המתיישבים בפ"ת. מבקש ממנו תשובות למכתביו הקודמים, ובמיוחד לענות על הנעשה במשפט הבנייה ביהוד. שואל על התעודות [בנושא רישום חלקות הקרקע של אדמות טאיאן וה"רבע" ז.ח.]). מוסיף למכתב סיפור רכילות עסיסי על קיום יחסי מין בכרמי יהוד. "הצורפת פושקת רגליה בין הכרמים ובעל הבית לא ישמור ? תפקידו ?" [כנראה מדובר באחת מאלמנות המושבה יהוד שהצורפות הייתה עיסוקו של בעלה ז"ל, והיא קיימה יחסי מין עם אדם מחבורת הביאליסטוקים ז.ח.]

עמ' 67 המשך ב מכתב אל בראנדה במושב יהוד 20.5  מבקש ממנו לציין במכתביו פרטי פרטים מהנעשה במושב. לדבריו הוא עומד לסיים את מכירת בית מסחרו. וכשיעלה יעלו עימו כ- 10 משפחות להצטרף אל המושב. מבקש שיכינו עבורם דירות (אפילו ארעיות), כי פה בחו"ל לא ניתן להישאר, הגנבים והרוצחים יודעים שציודם של בני החבורה נארז ורוכז. והם מצוידים בכספים רבים. ולמעשה הפכו מטרה טובה וקלה עבור העבריינים. ליפשיץ מבקש מבראנדה  להתחשב בכתיבת מכתביו ולא להוסיף על דיבת הארץ. כי כל מכתב נקרא כאן על ידי המוני אנשים, וחלקם עלולים להסיק מכך מסקנות לא נכונות. מוסר דרכו ד"ש למשפחת קאלינסקי.

יומן, עמ' 68  מכתב אל לייב פרומקין. מבקש בחזרה את 60 הרובל שהוציא על המנייה שלו. ולהעביר כסף זה לקאלינסקי. במושב יהוד.

מכתב  24/5 אל ירוחם מיכל פינעס ברוזשנוי. מודיעו כי הרב מוהוליבר שב מדרכו, והצליח להעביר חברות (כנראה חיבת-ציון) רבות לטובת יישוב א"י. טוען בפניו שגזירת מניעת העלייה לחופי א"י אינה מפריעה לקיום העלייה שנמשכת במלואה. הקונסול התורכי באודיסה חותם על כל אישורי העלייה.

יומן, עמ' 68 המשך 24/5 אל פינעס בירושלים. כותב על שמועה שנפוצה שפרומקין מעוניין להשכיר את גדרות הצאן והשדות לאנשים זרים ולא לאנשי פ"ת. הוא לא מאמין ביכולתם, לנהל את השדות והמשק, וגם לנהל את הישיבה והת"ת (תלמוד תורה) כפי חפצו. מבקש מפינעס שיפעל להשפיע על פרומקין שישכיר למושב פ"ת ומציע אפילו לקנות את הרכוש. [עם אילו כספים יעשה זאת. לליפשיץ אין תשובות, רק מחשבות שאינן ניתנות להתבצע, אך הוא אוהב להציע למען ההצעה. טיפוס שכזה !]. טוען במכתב שנושא "הצורפת" נמסר להרבה קוראים, והוא חייב להציל את כבודו ולספר את המעשה [רכילאי בעל כבוד הוא ליפשיץ]. ולטענתו ה"זוג" עליו סיפר לא יבוא במחננו. עדין לא הצליח למכור את  מסחרו בביאליסטוק. חוזר שוב לנושא אהוב עליו. תמיכת פינעס באנשי "ביל"ו". הוא מרגיש שפינעס מחרים אותו והפסיק להתכתב עימו. ואילו אני (ליפשיץ) עושה עבורו יותר משעשו עבורו אנשי ביל"ו. שולח באמצעות פינעס ד"ש לסלומון ולנוסבוים. (יושבי ירושלים).

יומן, עמ' 69 למושב יהוד אל בראנדע. ליפשיץ טוען שטיפולו של בראנדע בגדרות הצאן. בכתיבת מכתב אישי הינה טעות. זוהי אחריות של וועד הישוב והוא היה צריך לשלוח את המכתב, ואז "נדיבינו" היו מתעוררים. במיוחד אילו ששוכנים בברלין, [עוד הזדמנות להשיג כסף שהוחמצה לדעת ליפשיץ ז.ח.]. ורצוי לצרף אף את קולו של פרומקין למכתב. מוסר ד"ש לבנו שנמצא במושב.

מכתב לירושלים 30/5  עבור פינעס. טוען לטעות בחשבון ומבקש לקבל את הטעון תיקון. מפציר בפינעס שוב להחליף עבורו ועבור רעיו את ארבעת החלקות  שיועדו להם בארבע חלקות אחרות מאדמת טאיאן. שואל על המשפט שחוסר ההחלטה בו מפריע לרבים לעלות אל הנחלה. מציע לפינעס לנסות ולקבל אישור לבניית בתי מגורים  בתוך חלקת הכרם.

מכתב לאודסה עבור אפריים דיינארד. 08.06.84 . מבקשו לעזור בעצה ובחוכמה למוכ"ז שלום פישל מקראינסק. אשר מתעתד לנסוע לא"י ולהתיישב בפ"ת. חשוב לייעץ לו איזה ציוד לרכוש ובדבר תעודות המסע הנדרשות לשם מסע מוצלח. מודיע לאפרים שאת בית המסחר לא הצליח למכור, אך החליט להעביר לידיו של אחיו.

יומן, עמ' 70 מכתב ליפו 22.06.84  ליהושע שטמפער. כותב שנודע לו על ההפסד במשפט. מבקשו לפעול להפסקת המשפט, ולדרוש את שווים של הבתים ואת כל הוצאתנו על המושב עד עתה. [אינו מפרט ממי לבקש את הפיצוי הכספי]. מציע להתחיל לעבור אל הנחלה הראשונה בפתח-תקווה. לקבל תמיכה מהירש [מנהל מקווה ישראל שהתבקש לסייע למושבה ע"י רוטשילד]. שאולי יצליח להפעיל את חברת כי"ח או את פקידות הברון לטובתנו. כמו כן להיוועץ עימו על שיפור האווירה (מלחמה בקדחת) של פתח-תקווה. שואל עם גם המייסדים מסכימים לעשות "שותפות" עם כל חברי הקולוניע. [הביאליסטוקים עשו ביניהם שותפות בעיבוד החלקות ובחלוקת העבודה וההוצאות ביניהם]. ליפשיץ מבין שההפסד במשפט עלול לחולל דמורליזציה במושבה, ומבקש משטמפער לחזק את רוחם של המתיישבים המודאגים, ולהסביר להם שההפסד במשפט אינו סוף הדרך אלא התחלה חדשה. הצעה נוספת של ליפשיץ היא לחלק את עלויות הבנייה שהשקיעו רק חלק ממתיישבי המושב ביהוד על כל המתיישבים בפתח-תקווה אלו שהתחילו בבנייה ואלו שהמתינו מהצד.

יומן, עמ' 70 המשך  29.07.84  מכתב מביאליסטוק מיועד ל"חביבי" דיינארד. מבקשו לעזור למשפחתו (ליפשיץ) שעומדים לעלות על אוניה באודסה  במטרה להגיע ליפו. לאחר שליפשיץ אינו מצליח למכור את עסקיו בביאליסטוק הוא מחליט לשלוח את בני-ביתו למושב יהוד. (כנראה כפי שהזכיר כבר השהייה על החפצים הארוזים בביאליסטוק הינה מסוכנת).

מכתב מביאליסטוק 12.08.84  עבור דויד גארדאן. ראשית ליפשיץ "מעברת" את שמו של פריידענבערג לשם עברי "הר-שלום". הוא מפציר ומבקש מגורדון שיפעל למען מתיישבי פ"ת, ושזה לא ישכח ממנו לעולם ועד. ובמיוחד מבקשו לעזור ולהושיע את שבע המשפחות שהגיעו לרעב. ולשלוח עבורם תקציב קבוע על פי מספר נפשותיהם. לפעול להתיר את איסור הבנייה ביהוד. ולדאוג להלוואה בסך 1000 רובל ל- 10 משפחות נוספות במושב. ובכלל לעזור לפ"ת. מבקשו סיוע ל- 7 משפחות מהמושבה לקבלת הלוואה של 1000 רובל למשפחה. ובנוסף לעזור בהסגת היתרי הבנייה לבתים.

 יומן, עמ' 71 19/08  מצורף כאן ריכוז של נתונים עבור ד' גורדון שישלח אותם במכתב לפינעס.  הנתונים עוסקים בשטח הקרקע הנקרא ה"רבע" שרוכשיו למרות ששילמו עבורו אינם מקבלים מפינעס לא את הקרקע, לא שטרות מכר, ולא את כספם בחזרה. בנוסף נשאלת ע"י המתיישבים הביאליסטוקים השאלה היכן הם הכספים הרבים שנמסרו לפינעס מאגודות בחו"ל עבור המתיישבים והם אינם מקבלים אותם. והחשוב ביותר מר פינעס אינו מגיע אל המושב לראות ולשמוע את צרותיהם של המתיישבים. מבקש מפינעס להודיע ברבים מה נעשה בכספי התמיכה עד כה. ומה יעשה איתם בעתיד. והכי הכי חשוב עליך פינעס לדאוג למושבה פתח-תקווה.

מה נחוץ למושבה פ"ת:1.חידוש הבנייה ביהוד. 2. קבלת הלוואות נוחות למימון הבנייה.3. בניית גשר על ואדי סעלעמא (המוסררה). 4. מכונת קיטור לשאיבת מים מהבאר ובנוסף יחוברו אליה אבני ריחיים ובית בד. 5. בית מרקחת. 6. עזרה כספית ל- 7 משפחות עניות. בהלוואה נוחה של 1000 רובל למשפחה.

יומן, עמ' 71 המשך  מכתב לאודיסה  23/8 (כנראה לדיינברג)  ליפשיץ טוען שנלקח מחבריו עבור משלוח חבילות אל ליפשיץ סכום כסף גבוה מהנדרש. מבקש ממנו לשלוח אליו את התעודות בצירוף החשבונות. ובנוסף חסרות חבילות שיועדו עבור המושב.[ מתנהג כמו מטרד, אינו בוטח באף אדם].

יומן, עמ' 72  מכתב בשפה האידית (לא תורגם).

 יומן, עמ' 73 לרמ"פ (לפינעס) מספר על שני מבקרים מחשובי חובבי ציון שביקרו בביאליסטוק. הראשון פישל אחיו של מיכל פינס, שפועל לאיחוד כל אגודות חובבי ציון המקומיות לאגודה אחת חזקה. והשני הוא המו"ל גורדון שבא לאסוף את ספר החתימות שנאספו לכבודם של מונטיפיורי ורוטשילד. מספר על החלטתם המשותפת להקמת וועד פועל אחד בגרמניה ושני בא"י. בא"י מיועד לעמוד בראשו מיכל פינעס. כל הוצאות הוועד בא"י ישולמו ע"י הוועד המרכזי. פינעס יקבל שכר שנתי מהוועד, אך לשם כך הוא חייב להתפטר ממשרתו האנגלית. כדי שיוכל להתפנות ולעסוק למען "גאולת הארץ" "ותחיית האומה הישראלית". [משבח את עצמו על כך. שהוא שהסביר לאנשי המשלחת את הנעשה בחו"ל ובנוסף את המתחולל בא"י. פעם ראשונה כותב ליפשיץ על נושא לאומי גדול ולא על עצמו או על המושבה ועל יהוד ז.ח.]. ליפשיץ טוען נגד בניית מושבות חדשות בא"י, בנוסף מתנגד ליפשיץ לשליחותו הנוספת של קופלמאן למכירה מחודשת של קרקעות המושבה לאנשי חו"ל. לדבריו שליחות זאת לא תצלח. כי אין פרוטה בוועדי רוסיה. מלבד בעיה נוספת שהוא כותב עליה ברמז, כי אבדה האמונה בקופלמאן האיש. כי ה"רבע" עדיין לא נקנה. מאשים את קופלמאן בחטא גדול שהוא מרע לעניין בדרכו. (מדובר כנראה על גוזמותיו של קופלמן). ליפשיץ מבקש להמשיך את השותפות בין כל החברים לשנה נוספת [השותפות משרתת אותו היטב. הוא חוזר לחו"ל ושדותיו מעובדים]. על פינעס לתת כספים לשותפות עבור המשפחות החלשות שאינן יכולות לשלם את חלקם בהוצאות המשותפות. בנוסף מבקש מפינעס להמשיך ב"עבודות הדחק" (הניקוז וחפירת התעלות) שמעניקות משכורת למשפחות החלשות.

יומן, עמ' 74 מכתב אל פינעס. מבקשו לבוא לבקר ולשמוע את אנשי המושב, מבקש לדעת מה גורל ה"רבע". ומה עם "אישורי הבנייה"  ומה בדבר השמועה על מסירת הקאלאניע לידי "אליאנס". מתוך דברי החברים אומר ליפשיץ הוא אינו מצליח להבין פה שום דבר. ליפשיץ מבקש מפינעס עזרה במכירת בית-מסחרו. לדעתו עם פינעס יספר למוהוליבר, או לד"ר חזנוביץ על חשיבותו של ליפשיץ להתפתחות המושב הם יעזרו לו במכירת בית עסקו. מבקש להמשיך בשותפות שחשובה במיוחד למשפחות החלשות במושב, כי בלעדיה הם לא יעבדו את שדותיהם. ויפלו לנטל על המושב. בנוסף מבקש ליפשיץ מפינעס שיעורר את יהושע שטאמפער לצאת לעזרת התושבים במושב. "כי רק מענה רך ישיב חימה אמר ראש החכמים"

יומן, עמ' 75 ה' תרמ"ה  מ"ח  16מכתב עבור צירי וועידת קאטוביץ.

ראשית ליפשיץ משבח את תרומתו הגדולה בהקמת "הקאלאניע" פ"ת. מסביר את הימצאותו בביאליסטוק ולא במושב יהוד, באי הצלחת מכירת בית עסקו את שוויו מעריך בסכום של 4000 רובל. מבקש לאפשר לו להקים את המשק והבית בפ"ת. מעיד על רצינותו בכך שבסכום הזעיר 500 רובל שהצליח השיג ממכירת חלקים מרכושו שלח את משפחתו לפ"ת. מבקש עצה מהצירים [למעשה מבקש סיוע כספי] כיצד עליו לנהוג. את רשימת המצאי והנדרש לקימום המושבה שהוצגה בפני הוועידה הכין ליפשיץ.

הרשימה נחתמה ע"י 7 אנשים מקרב הביאליסטוקים. [הם יודעים כיצד לעורר סימפטיה בקרב הצירים. לכן לא חתום על הבקשה אף אדם מהמייסדים. שאינם אהובים על מרבית צירי רוסיה].

ליפשיץ מצרף למכתבו האישי לצירי הועידה המלצה שנתנה לו מוועד המושבה פ"ת בתאריך יום ג' לחודש אדר תרמ"ד. חתומים עליה: גוטמאן, פרומקין, סלומון, שטמפער, בן ציון שאטיל. כותב מכתב ההמלצה מיכל פינעס. המכתב מעניק תודה לליפשיץ על פועלו במושב יהוד, מעשיו המעידים על אהבתו לאה"ק. מציין שגם ביהוד וגם בחו"ל אינו פוסק ממעשיו הטובים לטובת יישוב ובניין הארץ. ובמיוחד עוזר לתקומת פ"ת כנגד כל המפריעים והמלעיזים.

 יומן, עמ' 76, 77 ממושב יהוד ב' באדר ה' תרמ"ה, מכתב ראשון לאחר חזרתו ארצה. מיועד לכב' הרב מוהילבאר. מציין בפני הרב שהמצב שמצא עם בואו למושב הינו בכי רע. בני ביתו חולים ורעבים. מרבית אנשי המושב חולים. בקדחת (פיבער) קיים אי סדר מוחלט, המייסדים במקום שיעזרו ויסייעו בהדרכה ובעצה אינם, ואלו שנמצאים אינם עוזרים. מדגיש את חיסרון רופא מומחה ותרופות במושב, וחסר אף לחם לאכול. המושב חייב לעבור שינוי על מנת להיטיב את מצבו, [על זה ייכתב מכתב מיוחד ז.ח.] בינתיים מציין רק דברים מקוטעים. את 35 בתי האב במושב ניתן לחלק לשלוש קבוצות- 15 ביהוד, 14 במושבה פ"ת, 4 ביפו. [אלה הנמצאים ביפו רוצים לחזור לחו"ל]. הסיבה הראשית למצב העגום הוא המרחק הרב בין השטחים החקלאיים ובתי המגורים. מצב המחייב בנייה של בתי מגורים ומשק במושבה פ"ת. העלות היא 540 רובל למשפחה. ביהוד נותרו המשפחות החלשות והזקנים, שאינם מסוגלות אפילו לשמור על ביטחונם והגנבים הערבים חוגגים. ליפשיץ כדרכו מנסה לפגוע במשפחות ה"יורדים" ומוצא פגמים בכל אחד מהם. משפחות: וולפזון, מגיד, שכנא, שאטיל, בולקין. על בולקין כותב שהוא חייב כסף לכולם ואת כספו וכספי ההלוואות השקיע במכונות משונות.

יומן, עמ' 78  ממשיך ב "רכילות" אודות האישה פיינשטיין המעוניינת לעבור לגור ביפו או בירושלים. פרומקין "עבד" על לחמאן, ופתח ישיבת דמה באחוזתו, הביא חמש "שובבים" מירושלים לישיבה. [כעת הופך למתנגד ולמשמיץ של פרומקין, ותומך של המייסדים במריבות ביניהם ז.ח.]. אינו מוכן לעזור למושב בכלל, והוא נמצא בריב עם המייסדים,  שטאמפער יצא פריזה, לונדונה ועוד, אך בינתיים לא עזר ליישובנו. על אף שאת הוצאותיו (כולל תמיכה כספית במשפחתו) אנחנו ממנים מכספנו הדל. פינעס נאלץ לברוח מנחלתו (ביהוד) עקב חוב כספי לבעל מקצוע. על אדמות "הרבע" לא ניתן לשמוע מפינעס דבר. כנראה שהדבר אבוד. [מיואש לגמרי].

איסורי העלייה על יהודי רוסיה ורומניה עדיין תקפים. ואנשים מתחזים ומשיגים תעודות (פספורטים) ממדינה עליה לא חלים החוקים. המייסדים רבים ביניהם כל הזמן, ורק מתוך מריבותיהם אנו לומדים דבר מה. חלוקת הכספים שהשיג רד"ג (גורדון) נערכה רק בין המייסדים. כי החלוקה הותנתה במשכון הרכוש עבורה, ורק למייסדים יש רכוש הרשום על שמם. הכסף חולק בין הירושלמים שבכלל לא מעבדים את שדותיהם. ואילו יוצאי רוסיה שאליהם כוונו הכספים קופחו.[ הנושא הועלה בוועידת קאטוביץ. ויתכן שליפשיץ הוא ה"מוסר" ז.ח.] ליפשיץ כותב שרק בגלל התערבותו הוסיפו מספר רוסים לחלוקה אך לדעתו יוצאי ירושלים אינם ראויים כלל לכספים אלה. ממשיך וטוען שהכספים שהתקבלו לא סייעו רבות בינתיים למושבה. כי גורם הקדחת עדיין לא טופל. הדירעקטור (כנראה הירש או מויאל נציגים של הברון רוטשילד) אינו מגיע למושבה כדי לבחון ולדעת כיצד לחלק הכספים.

לסיום החברים הרוסים מבקשים מכ' הרב לנסוע לפריז, כדי לשכנע את הברון שייקח את המושבה תחת חסותו. על אף שליפשיץ עצמו חושש מכך. מבקש ביקור של גדולי חו"צ במושבה. ואולי הם ייעצו לנו ויעזרו למושבה לצאת ממצבה העגום. וגם לעשות שלום בין הניצים ולהקל עלינו מבחינה כספית.

יומן, עמ' 78 ב' לסיכום חוזר ליפשיץ על בקשותיו שהן הכרחיות לדעתו. ומוסיף עליהם אספקת מכונות עיבוד חקלאי "שנידמאשינע" (מכונת קציר) "דרעשמאשינע" "מלאצקארינע" "שעצקארניע". כדי שניתן יהיה לקצור את היבול בזמן. אחרת השדות חשופים לגניבה. וחוזר על ההכרח לעזור ל- 10 המשפחות הרעבות. ומציין את סכום הכסף הנחוץ להחזיקם בחיים.

מכתב חריף שכותב ליפשיץ המתאר את רכושו ואת מצבו הקשה

יומן, עמ' 79  מפ"ת  כ"ב אדר ה' תרמ"ט. (שנת שמיטה) לכ' הרב מאהילווער. ליפשיץ מתהדר בתוארו החדש הקדוש "דניאל האיכר" שמחליף את תוארו הקודם והפשוט  "דניאל מו"ס" מתאר את מצבו הכלכלי הקשה. מפרנס יחיד של משפחה בת 10 נפשות. ומציין שעל אף המצב הקשה אין אפילו מתיישב אחד שמצטער על עלייתו ארצה. כותב על רכושו- יש לי 2 חלקים ב"הרבע", אשר רק עכשיו מבצע המהנדס (מודד) לובמן את המדידה וחלוקתם של החלקות. רכושי: חצי בית אבן  ובית מגורים ביהוד, בתים נוספים מושכרים בפ"ת, תמורת שכר דירה שנתי של כ- 600 פראנק. יש ברשותי 3 פרות חולבות, 4 שוורים, 5 עגלות. ועופות. אך כל אלה לא מספקים מחיית בני ביתי.[את אדמותיו אינו מעבד]. מבקש מימון מהפקידות לרכישת מכונת ריחיים מקיטור ("דאמפ-מייל") כנגד עירבון ביתו ושדותיו. בקשתו נדחית. אך הוצאה לי "מישרת עבדות" אצל פקידות הברון. כל הצעותיי לא התקבלו. הצעתי אפילו למכור את כל רכושי במושבה כדי לפנות מקום לאחרים טובים ממני, וגם את זה לא נתנו לי. ולהיפך אני נידרש לשלם "באקשיש" עבור בניין הבתים  וכן "מס גולגולת" לשלטון, ובנוסף עבור ריפוי בני משפחתי. ועל כל יום שאיני נמצא בביתי מורידים לי שכר. להוצאות חג הפסח הקרוב ביקשתי הלוואה אך לא נעניתי. ואני נאלץ למכור שור אחד. אני וב"ב לא קיבלנו עד היום אגורה אחת מכספי הברון, ליפשיץ מאשים את פקידות הברון בלחץ כספי על המתיישבים כדי לאלצם לעבוד את שדותיהם בשנת השמיטה. מבקש מהרב לידע את לילינבלום ואת סיעתו בקרב חו"צ על מה להיאבק.

יומן, עמ' 79 ב מבקש סיוע כספי, ושוב חוזר על איומיו לנטישת המושבה. בסיום מכתבו מבקש ליפשיץ את סליחתו של מוהוליבר בנימוק: "כי מטורף דעת אנוכי ממצוקת העיתים"

יומן, עמ' 80 05/04/1889   מכתב המיועד לרופא המושבה [הכונה כנראה לד"ר מזי"א] השוהה דרך קבע בראשל"צ. ליפשיץ מבקש מהרופא שטיפל במחלת העיניים של ביתו. לא להטיל עליו את ההוצאות הנלוות לטיפול כמו אוכל (בימי שהותה בבית החולים) כי הוראות הדירעקטור הן שיש לדרוש "כסף מבעלי יכולת" והוא ליפשיץ אינו כזה.

יומן, עמ' 80  ה' במדבר תרמ"ט. מיועד לגוטמאן ביהודיה. ליפשיץ מבקש מגוטמאן הלוואה בסך 50 נאפוליונים כנגד ביטחון ביתו רכושו ושדותיו למשך מחצית השנה. בכספי ההלוואה יוכל לסיים את בניית הבתים הנוספים המיועדים להשכרה. [ליפשיץ  נעשה קבלן בנייה עצמאי הבונה בכוחות עצמו בתי מגוריםז.ח.].

בקשת עזרה מפינסקר. משטח בפניו את צרותיו וקשיי הכלכליים בהם הוא עומד. אם לא יעזור לו יאלץ לעזוב ולחזור לאירופה.

עמ' 80  81  מפתח-תקווה יום ג' א' ניסן תרמ"ט. לכ' הד"ר פינסקער. (יו"ר חובבי ציון). באודעססע. ליפשיץ מציג את עצמו ואת בעיית השעבוד שמאלצת אותו למכור את כל רכושו ולחזור לביאליסטוק, אך לפני שהוא מממש זאת, הוא מבקש להתייעץ בנושא עם פינסקער. מתאר את עצמו: בן 40 מפרנס יחיד למשפחה בת 10 נפשות. ילדי צעירים ולומדים בבית ספרו של הברון. בעל שתי חלקות קרקע בפ"ת. זה שנתיים ימים לא עיבדתים, מציין את רכושו  את מס' בתיו ושהוא למעשה מתפרנס מהשכרת בתים, אך לא די לא בכך לפרנסת בני ביתו. כותב שלא קיבל פ"א (פרוטה אחת) מאיש. פרט לסיוע שקיבל מהחבר "הערצנשטיין" שאפשר לליפשיץ למכור עבורו סחורות תמורת אחוזים משווי המכירה. בנוסף הייתה לי גם חנות וממנה התפרנסתי וחייתי חיים טובים. אך עם פטירתו של הערצנשטיין נאלצתי למסור את העמלות לבעלי חובותיו. ובנוסף הקימו לי חנות מתחרה ע"י אדם בעל רכוש וכספים רבים, ואני נאלצתי לסגור את חנותי. ונותרתי חסר פרנסה מספקת. ביקשתי עזרה מפקידות הברון, להפעיל תחנת ריחיים עבור כל היישוב. כנגד עירבון רכושי ביתי ושדותי, אך נידחתי. ביקשתי מישרה אצל הפקידות ולא קיבלתי,  גם עבור עבודתי בבית ב "אפוטייקע" [כוונתו עבור העבודה שהשקיע באיסוף הנתונים על המצוי והחסר במשקי המושבה ומשפחותיה] במשך שנתיים לא קיבלתי שכר. רציתי למכור כל רכושי (לפקידות) ולצאת מפה, גם זה לא ניתן לי. נאלצתי עוד לשלם שוחד עבור בניית בנייני, לשלם מס-גולגולת, לשלם עבור הטיפולים הרפואיים שנעשו לביתי במשך שלושה חודשים. כל יום שאיני נמצא הפקידות מחסירה מכספי, ביקשתי הלוואה בסך 10 נאפוליונים ולא קיבלתי. למה לי להישאר פה ולמות עם ב"ב ברעב. בעוד שרכושי שווה כ- 10.000 פראנק. לכן אני פונה לכב' אולי הוא יעזרני ולא אחזור לעבוד בחו"ל, או למכור את הנחלה ולשוב עם משפחתי לביאליסטוק, למרות שרצוני הכנה הוא להישאר כאן כי ימים טובים מחכים לי, כאשר ילדי יגדלו בקרוב, ויעבדו איתי. אני מבקש הלוואה בסך 50 נאפוליונים לסיים את הבניין שאני בונה לשכירות כך אוכל להתפרנס ולהתקיים. וכשילדי יגדלו ויעבדו עימי בשדות אזכה בחיים טובים פה עלי אדמות.

יומן,עמ' 81 ג'  י"ב כסלו ה' תרס"ד. לכ' אריה לייב כהן בירושלים. (סוחר ויצואן משקאות ירושלמי)

ליפשיץ מציע לו עסקה, הוא יכין משקאות חריפים במושבה פ"ת וכהן ישווקם בחו"ל. הם יפעלו בשותפות ובהתחייבות רשומה. בשנה הראשונה ליפשיץ יספק את המשקאות ללא הסכם שותפות לכהן ישווקם לחו"ל.[אך הנושא החשוב ביותר מופיע בסוף המכתב] ליפשיץ מחפש חתן לבתו "ליבע" ומבקש מכהן לבדוק את תכונותיו ויכולתו של החתן שהוצע לו ע"י שדכן (ברור שלשדכן לא ניתן להאמין) והחשוב ביותר האם החתן המיועד יוכל לעשות חיל בעולם המסחר והמעשה.

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, חקלאות, ראשית המושבה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים, שלטון עות'מני, תורכים | עם התגים , , | כתיבת תגובה

מאבקן של נשות המושבה פתח תקוה לזכות בחירה

מאבקן המתמשך של נשות פ"ת לקבלת זכות השתתפות בהצבעה לבחירת ועד המושבה

המאבק על זכות הבחירה לנשים שהתחולל בראשית שנות ה- 20 היה המאבק הפמיניסטי הכלל – ארצי הראשון ביישוב היהודי בארץ. גם בימינו קשה לחושב על מאבק אחר ששווה לו. כך כותבת פרופ' מרגלית שילה בספרה "המאבק על הקול: נשות היישוב וזכות הבחירה". סיפור מאבקן של הנשים הוא גם סיפור ראשית ההתארגנות הפוליטית ביישוב. תוצאותיו של המאבק נראים גם היום בתפיסת יחסי מגדר ומעמד הנשים בארץ ישראל. נתן לראות את השפעת המאבק גם בדפוסי יחסים בין חרדים לחילוניים, והיחס היהדות האורתודוקסית בין ציונים ללא ציונים. החיים במושבה פתח תקווה הם תמונת מראה למתרחש באותם ימים                                                                                                                          התנועה הציונית הניפה על דגלה ערכים לאומיים כמו הקמת בית לאומי לעם היהודי במולדתו ההיסטורית א"י, וגם ערכים אוניברסליים כמו הקמת חברת מופת המבוססת על צדק חברתי ושוויון מגדרי. כבר בקונגרס הציוני השני 1898 הוחלט על מתן זכות בחירה לנשים.

אולם, המבחן האמתי שלמאבקן של הנשים החל בשנת 1917 לאחר כיבוש הבריטים. ההנהגה הציונית החליטה לארגן בחירות כלליות על מנת להקים גוף יהודי מייצג ברמת ארצית כביטוי לאומי לשאיפה האוטונומיה.

לצורך ההתארגנות נדרשו שיתופי פעולה בין היישוב הישן העל אופי חרדי שמרני, אנשי תנות המזרחי ונציגי עדות המזרח והאיכרים מנגד היישוב החדש, מפלגות הפועלים.

ארגוני הנשים, בהשפעת מאבקן של הסופרז'יסטיות באנגליה ובאמריקה, הקימו את "התאחדות נשים עבריות". לאחר מאבק קשה, אספות מחאה, מאבקים משפטיים נתקבלה בינואר 1926 על מתן זכות בחירה ושוויון זכויות מלא לנשים.

מבקשת לציין את שמות המובילות שהיו ה"הכלב שמירה של היישוב החדש" שרה עזריהורוזה וולט שטראוס, הנריאטה סולד ועוד רבות נוספות. היו אלה נשים משכילות, נשות איכרים, מורות וגננות שהובילו את החינוך וגם את המאבק למען השפה העברית.

מבין נשות המושבה נציין את שמות הנשים המופיעות ישיבות הוועד. חנה זלטיובקי זהבי שעמדה בראש מחנה הנשים, אסתר גרינשטיין, מאשה סקיבין, אלישבע גיסין אפרתי, חמדה רוזנברג, ברכה שטרייט, חנה טרגר, מרים זפרן, גברת אשבל, ליפשיץ בתיה, איזראליט מלכה, שושנה איזראליט, סימקין פרידה,בורשטין אסתר, גרדנציק בתיה. שמאבקן לא היה פשוט.

חנה זלטיובקי זהבי, צלם ושנה לא ידועים

מאבקן של נשות המושבה פתח תקוה לזכויות שוות

ולמה לקח להן כל כך הרבה זמן להשיג אותן?

פתח-תקוה נוסדה בטרם קמה התנועה הציונית, מייסדיה הראשונים היו יהודים חרדים עצמאיים שביקשו לשפר את החיים בארץ, לחיות באורח חיים יצרני, להתפרנס מעמל כפים ולא להזדקק ל כספי "חלוקה". אל מייסדי פ"ת נוספו קבוצות יהודים חרדים מירושלים אנשי היישוב הישן וגם חבורת יהודים חרדים מחו"ל (ביאליסטוקים) שהשתתפו בהקמת ארגון "חובבי-ציון". הזרם המרכזי בין מתיישבי פתח-תקוה החשש מהשתתפות בהתארגנויות ציוניות חילוניות כלל ארציות. לדעתם, קשרים אלו סיכנו את קיום המושבה במתכונתה הקיימת ובעיקר יפגע בכלכלת המושבה. זה היה הלך הרוח של אנשי "היישוב הישן", מפלגת "המזרחי" וכן איכרי המושבות. לעומתם אנשי "היישוב החדש" מפלגות הפועלים תמכו באופן עקרוני בשוויון מלא ברוח הדגם הפרלמנטרי הדמוקרטי – ליברלי.

בקרב מיעוט ממתיישבי פתח-תקווה הייתה הזדהות עם התנועה הציונית על כל ענפיה. לאורך כ- 50 השנים הראשונות ניהלו את המושבה הזרם החקלאי השמרני, האורתודוכסי. זהו מהות המאבק בין ה"זקנים" ל"צעירים" שעובר לאורך שנות המושבה.

יהושע שטמפפר, ממייסדי פ"ת, שהיה נציגה ומנהיגה במשך שנים, נקלע גם הוא לנושא ז

חמדה רוזנברג, שנה וצלם לא ידועים

כות הבחירה של הנשים. הנה דבריו מכנס שנערך בזיכרון לציון: "את הופעתו של ד"ר הרצל עם ציוניותו המדינית קבל היהודי הקנאי האדוק, במהירות ובלי כל חשש של 'אפיקורסות', להפך לגמרי משאר חבריו האדוקים", י' שטמפפר היה מצדד נלהב ביותר של ארגון היהדות הא"י להסתדרות אחת מוצקה, עומדת ברשות עצמה, כפי שמעידה על כך השתתפותו הפעילה בקונגרס שנתכנס בזכרון-יעקב ("הכנסייה") לתכלית זו, בתאריך 22-24.1903  ע"י אוסישקין דרויאנוב וחבריהם.  בקונגרס זה נדונה גם השאלה על השתתפות נשים בבחירות. הדיון עורר התנגדות נמרצת מצד גוש מאוחד ותקיף שבראשו עמד המנוח יהושע שטמפפר. באחת האספות שנקראה לשם זה, סיים יהושע את נאומו בקריאה: "זכות הבחירה לנשים-זהו NON POSSIMUS " (נוסחת המיאון של האפיפיור), ועל זה השיב אוסישקין: "איני יודע את דעתה של האספה, אולם בכל אופן שעתה תהיה POSSIMUS". השאלה נפתרה בחיוב ושטמפפר קם ממקומו והודיע בחגיגיות להתלהבותה של כל האספה: אנו נכנעים, זהו POSSIMUS  (בהסבר לדעתו טען יהושע כי האישה היא סבילה ההולכת אחר בעלה).

  ה- WONDER WOMEM  של המושבה

עוצמתן של נשות המושבה נגלתה כבר בימי הקמתה. גברת פיינשטיין וגברת מרגלית בחרו לעלות לארץ ישראל, למרות היותן אלמנות, ולהתמודד לבדן עם הקשיים הרבים בניהול המשפחה והמשק.

החלל הראשון של פתח-תקוה במעשי איבה הייתה אישה שיצאה להתמודד מול הפורעים מהכפר יהודייה, היא אמו של סנדר חדד, רחל חדד הלוי (1886).

בשנת 1890 כשהערבים עלו על אדמת פ"ת במטרה לקבל זכויות מקרקעין עליה ע"י חרישה. מקובל לספר הרבה על עוז רוחו של יהושע שטמפפר שיצא בשבת מבית הכנסת להילחם בעד אדמת המושבה. אך יהושע והגברים רק שכבו לפני המחרשות בעוד שנשות המושבה גירשו את הערבים במכות.

בנות פ"ת הצעירות הקימו את "חברת לינה" לטיפול בגברים חולים בודדים מאנשי "העלייה השנייה". הן העזו לשהות בלילה בבתי החולים הגברים עם אלו נזקקו לטיפול בלילה. דבר שלא היה מקובל בימים של אז.                                                                                                                                        אסתר גרינשטיין השתתפה בהגנת המושבה. היאזו  שהצילה את סנדר חדד, כשהותקף ע"י עשרות ערבים בזמן בתהלוכת חתונה שעברה בפתח-תקוה (מגרש שפיגל). היא תפסה את הכלה, הורידה אותה מעל הסוס, לקחה ממנה את התכשיטים ובכך הפסיקה את הפגיעה בסנדר חדד.

נשות הפועלים בפתח-תקוה גידלו גן ירק גדול בימי מלחמת העולם, הקימו מטבח פועלים שהציל מרעב מתמשך הרבה פועלים. הקמת "חבורת הנשארים" במושבה בימי מלחמת העולם נעשתה ע"י רחל לישנסקי (בן-צבי) תוך תאום ושיתופם של בני איכרים ופועלים.

בתחילת שנת 1919 הקימו נשות פ"ת את אגודת "עבריה". "בפ"ת נוסדה אגודה נכבדה וחשובה שמן הראוי היה שתיוסדנה אגודות כמתכונתה בכל ערי א"י ומושבותיה כפי שנכתב בכתבה בעיתון הארץ 02.01.1919 (*1). אגודת נשים "העבריה" שמה לה מטרה להכניס את השימוש בשפה העברית בכל תחומי החיים: בבית, בשוק בחנויות. לשם כך ארגנו שיעורי ערב עברית לנשים. במפגשים אלו דברו גם על גורלה ומעמדה של האישה וזכותה בהשתתפות בחיים הציבוריים.

יכולותיהן ועוצמתן של נשות פ"ת  נגלה בימים קשים ובמעשים שגברים העדיפו לא לעסוק בהם כמו טיפול בפגועי נפש.

בימי המלחמה כאשר המושל התורכי הכריז על גרוש תושבי פ"ת ארגנו גברי פתח תקוה קבוצה מנשות המושבה שתלכנה להיפגש עם המושל התורכי ותנסנה לשכנעו שיפסיק את גירוש תושבי המושבה.

לימים בימי השלטון הבריטי בימים בהם הוכנסו לכלא רבים מצעירי המושבה בחשד להשתתפות בפגיעה בערבים נשלחה קבוצת נשים מנשות המושבה להיפגש עם  מפקדי הצבא הבריטי בדרישה לשחרר את עצורי פתח-תקווה.

כל מעשי גבורה אלו היו ידועים לפרנסי המושבה. אך, כל מעשים ותרומת הנשים לא הצליחה לשכנעם להעניק זכות בחירה לנשות המושבה. אל אף שמספר מנשות המושבה לא הרפו ודרשו להשתתף באופן זהה לגברים בהנהלת המושבה.

בנושא אחד, שהיה חשוב לגברים ונשים כאחד, וועדי המושבה לא שכחו את הנשים. בכל הסכם הפעלת בית המרחץ (נמסר במכרז) חויב הזוכה במכרז לדאוג שתמיד יהיו מים חמים בבית המרחץ לנשים.

כדי לשמור על כבוד נשות המושבה הטיל וועד המושבה איסור על נשות המושבה לעבוד בבתי התה. בימים הראשונים שלאחר הכיבוש הבריטי נפתחו בתי תה רבים במושבה (למעשה בתי שכר) עבור החיילים והערבים האמידים שגדשו את בתי השכר הללו בשעות הלילה המאוחרות.

מאימתי החלה דרישת הנשים לקבלת זכויות הצבעה במושבה?

בספר זיכרונותיה של חנה טרגר (בתו של  זרח ברנט ממייסדי פתח-תקוה) "סיפורים מחיי החלוצים הראשונים בארץ ישראל", שנכתב בשנות העשרים של המאה הקודמת, נכלל פרק בשם "זכות הצבעה לנשים" ובו נכתב בין השאר: "המתיישבת החדשה, על אף חלקה בהקמת המושבה וביסודה, מופלית היא לרעה מכל הבעת דעה בענייני ניהול וארגון. הנה נותנות אנו יד לבניין קהילה חדשה בארצנו- קוראות הצעירות – אם כך הבה ונבנה קהילייה זו על שוויון. וכי אנו, הנשים, לא השתתפנו ביסוד מושבה זו, כמו הגברים ? וכי אימותינו לא סבלו ונאבקו, כמו אבותינו ? וכי אנו, הבנות, הסתייגנו – ולו פעם אחת – מלקחת חלק באיזו עבודה בבית או בשדה ? וכי לא עשבנו את הכרמים, אלמנו אלומות וחלבנו את הפרות תחת בערתה של השמש היוקדת ? וכי לא תרמנו את מיטבנו בימי מחלה וצרה ? "

הסיפור מסתיים בשליחת משלחת צעירים וצעירות אל ועד המושבה. והועד מקבל את דרישת הצעירים ומעניק זכות בחירה לנשות המושבה.

מתי אירע הדבר אם אירע? על פי הביוגרפיה של חנה טרגר האירוע התקיים בין השנים 1887-1886. זאת על פי החוקרת נכדתה יפה ברלוביץ. אולם לדעתן של חוקרות והיסטוריוניות החוקרות זכויות נשים ומגדר כדוגמת פרופ' מרגלית שילה האירוע מתאר משאלת לב של טרגר (נ.י.). יתכן שזה אירוע שהיה בתקופת הסכסוך בין "הצעירים" ל"זקנים" (1907 – 1910). באותו זמן נבחרו במושבה שני וועדים, וייתכן שהועד בו מדובר הוא ועד הצעירים שממילא לא נשאר בתפקידו זמן ארוך. דרישה זו מעידה שבקרב צעירות המושבה המשכילות הייתה מודעות לקיפוחן של הנשים. לדוגמה משפחת ברנט עלתה לישראל מלונדון שם נחשפה חנה טרגר לנעשה בעולם הגדול.

עיתון "מוריה" פרסם כתבה ב- 23.9.1910 בכתבה על הנעשה בפ"ת בו צוין על התארגנות הצעירים ובלעג מזכיר העיתונאי את דרישתם כפי שנאם אחד הצעירים: "כי הנהגת המושבה צריכה להיות ע"י כל תושביה יהיה מי שיהיה בחור ובתולה, מעולל עד יונק, והבטיח את הצעירות כי גם להן תינתן זכות חוות דעה" (הכותב הוא נחמני. שבשנים מאוחרות יותר הצטרף לדורשי זכות בחירה לכל תושבי פתח-תקוה ז.ח.)

עיתון "הצבי" 30.9.1910 מצטט את משה בן אפרים אחד הצעירים הדוגלים בזכות בחירה לפועלים ולנשים: "אנו לנו לכבוד ואם הנואמים שלנו דברו ע"ד זכות בחירה לפועלים עניים, למתיישבים חדשים וגם לנשים. הנה כי כן מדברים גם בארצות אירופה היותר מתקדמות, ואנו הלא בזה חפצים"

למספר שנים נרגע נושא זכות הבחירה לנשים. עד שמספר גברים בפ"ת שהיו "מקופחים" בזכויות ההצבעה לועד התארגנו והקימו את "הקלוב הלאומי הרדיקלי" (1917) ואף בו החלו הדיבורים על זכות הצבעה לכל חסרי זכויות הבחירה וביניהן הנשים.(*2).

במקביל לפעילות הקלוב. פרסמה מפלגת "פועלי-ציון" (10.7.1917) "כרוז לועדי המושבות" ובו נדרשה בנוסף לכל הזכויות גם זכות בחירה לנשים. (*3) הכרוז והדרישות שבו הושפע מימיה האחרונים של מלחמת העולם הראשונה מהפכת פברואר ברוסיה בעקבותיה הוענקו זכויות רבות ליהודי רוסיה.

עבור נשות פ"ת, סיום מלחמת העולם הראשונה, "הצהרת בלפור", השחרור מאימת השלטון הטורקי ומפחד מגירוש מהמושבה כל אלו סימלו אופק החדש שנפתח בפניהן. כל אלו היו מעין גאולה משיחית שפתחה בפניהן צוהר לעולם ולחיים טובים יותר עבורן ועבור ילדיהן.

ימי המלחמה הראשונה בפתח-תקוה ובארץ חיזקו את האמונה של האשה בכוחה וביכולותיה אל מול הגבר ואף מעליו באומץ לבה.

עם סיום המלחמה חידשו הנשים את דרישותיהן לקבלת זכויות פוליטיות. במאבק על זכות הבחירה בארץ, השתתפו נשים בועדים המכינים את הבחירות, ואף נבחרו לאספת הנבחרים הראשונה. במטרה להיאבק על זכויותיהן בכל העוצמה הוקמה (קיץ 1919) מפלגה פוליטית של נשים בלבד בשם "התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בא"י" (להלן:"ההתאחדות") ששאבה חלק מעוצמתה ומעזות דרישותיה מהצלחות ארגוני הנשים בעולם הרחב. "ההתאחדות" הצטרפה לארגון נשים בינלאומי כבר בקיץ 1920. הקבוצה הייתה מלטנטית, חד-משמעית, הפגינה נחישות וחוסר רצון להגמשה. במיוחד מול הנהגת המפלגות, שחשוב היה להם להגיע לייצוג משותף של כל פלגי החברה היהודית בארץ-ישראל. לשם כך גילו גמישות וותרנות מול תביעות החרדים והמזרחי ופגעו בזכות הנשים להשתתף בהצבעות. הנשים לא הסכימו לכך.

 "ההתאחדות" נוצרה על בסיס אגודות נשים שקמו ברחבי הארץ במהלך המלחמה ולאחריה עיסוקן היה סיוע לנזקקים ובעיקר לנזקקות. בדרך כלל הפעילות היו נשות החוגים האזרחיים. בפ"ת הוקם שוב ארגון "לינה" לטיפול בחולים בודדים שמספרם הרב בפ"ת נבע מגירוש יפו ת"א וריכוז "הפררים" (עריקים משרות צבאי) הגדול בפ"ת.

נשות מפלגות הפועלים עסקו בעיקר בהישרדות, כמו הקמת מטבחי פועלים. גידול ירקות וכו'. מטבח פועלים שנוהל ע"י נשים חיזק את עוצמתן של הנשים ונתן להן הבנה  שהן אלו ש "אנו הצלנו את הגברים".

 בתחילת מאבקן של "התאחדות" היה יעדן הראשון לאומי: "רצון לקחת חלק שווה בבניין הארץ". לדעתן: "התביעה הציונית לשיבת העם היהודי למולדתו המשותפת לכל חלקי העם". נשים וגברים. אפליית נשים מקורה בחוגים לא ציוניים.

בבחירות לאספת הנבחרים הראשונה נבחרו ברשימת "התאחדות" מטעם הסניף הפתח-תקוואי: (*4) אלישבע גיסין אפרתי, וחמדה רוזנברג. אותה החליפה ברכה שטרייט.

החשש מהשתלטות הפועלים ושאר הארגונים הלא חקלאיים על המושבה הביא לשיתוף פעולה הדוק בין החקלאים לחרדים כדי להמשיך ולשלוט בוועדי המושבה. מה שהקשה על המאבק של נשות המושבה לקבל זכויות הצבעה.

נשות המושבה פעלו לקבלת זכות הבחירה בשני ראשים. אחד במאבקם של מפלגות הפועלים לקבל את זכות הבחירה לכל האוכלוסייה שמתגוררת במושבה אשר נשללה ממנה ע"י חוקים פנימיים קשים. שהעדיפו את בעלי הרכוש ומשלמי המיסים הגבוהים לקופת המושבה. ראש שני היה של חלק מנשות האזרחים שהצטרפו  לתנועת "התאחדות נשים עבריות שיווי זכויות בא"י".

תרומת חיים וויצמן לשינוי תקנות הבחירות בפ"ת

חיים ויצמן ביקר בפתח תקוה כראש "ועד הצירים" או "הקומיסה הציונית לפלשתינה" בחודשים אפריל, מאי 1918. "ועד הצירים" הייתה משלחת של מנהיגים ציוניים שהוקמה אחרי "הצהרת בלפור" במטרה ליצור ייסוד יציב לבניית בית לאומי ויצרת גוף מקשר בין היישוב היהודי והסתדרות הציונית לשלטונות הבריטיים.(*5). וייצמן השתתף באסיפת הועד. מטרות ביקוריו היו: להפסיק את התופעה היהודית גלותית לפנות לשלטון ולדווח על מחדלי ומעשי ועד המושבה. ויצמן רוצה שפתח תקוה תשמש דוגמא לכל יישובי ישראל, תקים ועד אוטוריטי שיהווה ייצוג לכל חלקי המושבה ולא תסתפק בוועד המורכב רק מבעלי החלקות החקלאיות. בעת הדיון התרשם ויצמן מאנשי האופוזיציה (מרביתם משכילים) מדיבורם הרהוט ומהבנתם את המאורעות. ויצמן מבקש לבחור בוועדה שעימה יבוא בדברים על השינויים הנדרשים ומימושן.

בביקורו השני מסביר ויצמן את רצונו להקים ועד אוטוריטי ומעורר רושם טוב. הסיבה היא כי הוא עומד לבקש מהשלטון הבריטי מתן אוטונומיה מלאה לוועדי היישובים, על מנת שיפעלו לטובת היישוב והעם היהודי. לשם כך צריך ועד שיורכב מאנשים ושיהיה ייצוג לכל חלקי המושבה.

ויצמן ניסה להפעיל את השפעתו למניעת פינוי המושבה אותו מבקש השלטון הצבאי הבריטי לבצע ללא הצלחה. ויצמן חוזר לאנגליה מותיר את שינוי הועד בפ"ת למחליפיו מ"ועד הצירים". אולם מחליפיו כבר אינם להוטים כמוהו להפוך את פ"ת לדגם מייצג.

השפעתו של ויצמן על ראשי המושבה ניכרה מאוד. לאחר ביקורו התחיל הועד לבדוק את תקנות המושבה הישנות. החליטו למנות ועדה שתבדוק את התקנות ותמליץ בפני הועד והאספה על שינויים הנדרשים בהתאמת התקנות לימי הגאולה, שלאחר מלחמת העולם הראשונה. לעניינינו, מהלך זה מביא את נשות פ"ת להתעוררות, שוב עולה הדרישה בעניין זכות בחירה לנשים לוועד המושבה. 

נשות פ"ת ושאר מבקשי זכויות מעוררים פחד בקרב מנהיגי המושבה. ב- 31.8.1918 ליפקיס מבטל כינוס אספה כללית ומעביר את זכות ההחלטה לוועד ולא לאסיפה.

נשות פ"ת בראשות חנה זלטיובקי זהבי (*6) מעלות לראשונה, לאחר סיום המלחמה, את דרישתן לזכות נשים. באסיפה שהוקדשה לבחירות ועד המושבה וזוכות לראשונה בדחיית דרישתן.

באספה כללית שנערכה ב- 12.10.1918 בנושא בחירת ועד במושבה זבלדוביץ: מבקש זכות בחירה לנשים. הגברות: זלטיובקי, אשבל, זפרן, איזראליט ניגשות  אל שולחן הפרזדיום (הנשיאות) ומודיעות שנשות פ"ת דורשות זכות נשים.  ז.גיסין היו"ר: משיב לנשים "לא על רגל אחת נחליט על זה, זה יסודר לאט..לאט".[שיטת ז. גיסין היא דחייה לימים אחרים ז.ח.].

בינתיים הוחלט לבחור בוועד זמני בן 20 חברים. בישיבה הראשונה עם הועד הקיים ב- 15.10.1918 הוחלט שחמישה מתוכם ישמשו כוועד זמני ושאר החברים יהוו ועדה לעיבוד התקנות [השפעת חיים ויצמן].

הועדה לבדיקת תקנות הבחירות פועלת ובישיבתה הפומבית הראשונה ב- 5.11.1918 מפרסמת הועדה חלק מהתקנות ומתחילה בסעיף הבחירות הראשון

סעיף 1. "מי שדר במושבה שנה אחת ושילם מסי המושבה, יש לו זכות הבחירה". בסעיף הראשון אין התייחסות למין הבוחר. מה שגורם לחלק מאנשי המושבה לטעון שאין החלטה שנשים אינן זכאיות לבחור.

סעיף ראשון זה תוקן מיד בכינוס האספה הכללית בתאריך 6.11.1918 סעיף א' "כל מי שדר במושבה שנה אחת ישיבת קבע ושלם מסי המושבה שנה אחת והוא מבן עשרים שנה ומעלה יש לו זכות הבחירה". ובסעיף הנבחרים ניתנה הפסילה המוחלטת לנשים ונכתב:

"הזכות להיבחר ניתנה רק לבעלי נחלות  ולאיש מבן 25 שנה ומעלה שיושב במושבה לפחות שלוש שנים" הגבלת זכות הנבחרים: הסעיף תוקן  באספה הכללית ואושר: " אין בוחרים באיש בגיל פחות מעשרים וחמשה שנה והיושב במושבה לא פחות משלש שנים בין יש לו נחלה ובין אין לא נחלה". 

ראבינוביץ: מציע" אף אם הנשים לא תדרושנה בחירות אנחנו צריכים לתת להם  בעת שנותנים שווי זכויות להתושבים". (*7)

נשות המושבה אינן מוותרות, הן מופיעות לישיבת "עשרים הנבחרים" בתאריך 16.12.1918 וכך נכתב בפרוטוקול: "באו הנשים: מ. זפרן, מ. זלטיובקי ודורשות זכות נשים להבחירה לבחור ולהיבחר. על פי המכתב ששלחו לפני איזו שבועות בחתימת 180 נשים. הוחלט: להציע את דרישתן לפני אספה כללית הראשונה. ובמקביל הוחלט לקבוע את הבחירות ליום שלישי הבא. 24.12.1918 "(ימשך 3 ימים) במהלך הבחירות מחליטות הנשים לבצע מעשה מדהים. הן מופיעות בפני ישיבת העשרים בתאריך 26.12.1918 הנשים דורשות זכות בחירה "באו הנשים ודורשות לקרוא לאספה כללית לדון על זכות בחירה לנשים לבחור ולהיבחר. דורשות להפסיק את הבחירות עד אחרי אסיפה כללית הגב' זלטיובקי מוסרת בשם כל הנשים שאין הן יכולות להניח לבחור עד אשר יקראו לאסיפה כללית. הוחלט: להפסיק את הבחירות עד אחרי האספה הכללית שתהיה במוצש"ק ".  (*8).

האספה הכללית לדיון בשאלת זכות דעה לנשים נערכה ב- 29.12.1918 רבים מאנשי המושבה מתכוננים להשמיע את קולם ודעתם באסיפה המתוכננת. גם נשות המושבה התכוננות היטב לדיון. ה' גרינמן אומר "אני בעד זה שיהיה להן ב"כ בהנהלת המושבה. אבל דרישתם שגם הבאי-כח שלהן תהיינה נשים לזה אני מתנגד, כי עדיין לא הגיעה השעה לזה". [השימוש בטענה "עדיין לא הגיעה השעה לזה" ילווה את נשות המושבה עוד ימים רבים ז.ח.]. הגב' זהבי עולה על הבימה במחיאות כפיים סוערות וצד שני מוחה ומפריע את הדיבור.

"הגברת זהבי מבארת את הסיבה שהביא את הנשים לדרוש עכשיו זכות בחירה. עד היום היה עם ישראל בגלות ולא היה מקום לנשים לדרוש זכות דעה, שגם להגברים לא היה די זכות, אבל עכשיו שאנחנו עומדים לקבל ממשלה עצמית, אנחנו דורשות גם זכות דעה כמו האנשים הלא אנו שגידלנו וטיפחנו את בנינו בעמל ובעצב. אחרי שמגדלים אותם יאמרו לנו למה תתערבו בעניינו הלא-עליך, רק להיות אצל התנור והכיריים, עכשיו בשעה זו שכל העולם החליטו כבר לתת זכות דעה לנשים כמה כוחנו גדוע..הלא אנחנו סבלנו כמוכם בכל הצרות, גם עכשיו שאנו מקווים שיתחילו לכונן בתי-חרושת וידוע גם לנו -לא תהיה זכות דעה  לראות שגם הנשים ימצאו משרות נכבדות ועבודה מסודרה גם בשביל הנשים, על-כן אנו דורשות שתחליטו לתת לנו זכות דעה בכל הענינים כי היא חובה מצידכם לתת לנו ,ואנו דורשות את שמגיע לנו לפי הצדק והיושר".[הגב' זהבי צופה אל העתיד ואומרת… אנו גם מבקשות להשתתף בעשייה בעולם התעשייתי הטכנולוגי שעומד להתפתח ובו תהיינה גם משרות לנשים ז.ח.]

ז.גיסין: "מציע לגשת להעמדה למניין ע"י פתקאות [קיים חשש מהצבעה גלויה]  שהפתקאות יהיה כתוב "הן" או "לאו" ואח"כ כל אחד יגיש את פתקאתו כחפצו".הגב' גיסין (יושבת גם על הבמה). "אנחנו לא דורשות זכות בחירה בתור נדבה. אלא כמו שהכירו כבר בכל ארצנו את הזכות של הנשים יתנו גם פה בפ"ת לנו. ודרישתנו היא לבחור וגם להיבחר". ה' ראב ברוך: "אנחנו צריכים עכשיו להחליט לתת זכות דעה לנשים עד אספה המתייסדת תחליט. ואז נקבל אנו כמו החלטתם. אבל אני מציע שזכות בחירה לנשים בטח צריך לתת, אבל עלינו רק להעמיד למניין על אודות זכות דעה להיבחר". הגברת זהבי: שאלת זכות בחירה לנשים היא מלחמת עולמים וכבר דנו שמה ע"א אם לתת להן זכות דעה או לא. [כאן רושם הפרוטוקול איבד ריכוז ועשה סלט משמות הדוברים ז.ח. ]

ז. גיסין " אנחנו צריכים להתחלק בעבודה, אנחנו ניקח את עבודת המושבה בנוגע לרכוש ולעבודה, ואתם קחו לכם העבודה של צדקה-תמיכה-כמו בקור חולים-החינוך לילדים"…"לכן אחיותי אם אתן מוצאות שצריכים לתת זכות דעתי היא אתכם אבל דיוקא לבחור, אבל להיבחר מפני טוב לבכן אי אפשר שתעמדו בראש הנהלה, כי צריכים לזה אנשים שיוכלו לעמוד בדעתם (בלי רחמנות ולפעמים גם אכזריות ז.ח.) לגמור העניין אל-נכון," שפירא א "לכן אני בעד זה שיתנו להנשים זכות לבחור אבל לא להיבחר". נוביק דוד:"..כל אישה שהיא יושבת בבית היא אישה גורמת להוספת הרכוש על ידי זה, מפני שיש לה די עבודה בבית ואין לה זמן ללכת לאספות להתקהל…אני מציע בזה ,שנתינת הזכות דעה לנשים יהיה עד אחרי האסיפה המתייסדת,  מפני שרכושנו דורש שהנשים תהיינה עסוקות בביתם".

ה' גיסין מ " אנחנו רק מבקשים להירגע, ובאורך רוח להמתין עד החלטת האספה המייסדת". הגברת זהבי: "אני מסכימה שועד הזמני ישב עוד שלשה חדשים עד האספה המייסדת, אבל זכות הנשים יגמר עכשיו". ה' שיינצוויט: "אחים ואחיות, אני מאמין שעכשיו אנו יכולים לברך שהחיינו, בשנה העברה היינו טרודים עם הטורקים, ועכשיו אנו טרודים עם נשינו אנו, לדאבוננו, נשינו אנו צריכות לבוא לדרוש מאתנו זכות דעה בעת שרואים אנו שבארצנו כבר נתנו לנשים זכות דעה, אנו היינו צריכים תיכף לגשת אל הבחירות בהרשימה לרשום גם את הנשים, ואני בעד זה שיתנו להנשים הזכות לבחור וגם להיבחר כמונו אנו, ומפני זה שמושבתנו היא תמיד אחורנית. לכן הפעם אף שבכל המקומות לא נתנו להנשים הזכות לבחור אנחנו הפעם צריכים להקדים מכולם ולתת להן זכות לבחור ולהיבחר".

החשש מכוחן של נשות המושבה בעיקר מהפרעות שאר "מקופחי" המושבה ומציבור הפועלים מביא את ההנהלה לרעיון לבטל את האסיפה הכללית שהייתה יסוד חשוב בדמוקרטיה המקומית ולהסתפק בהבעת דעה אנונימית בקלפי ללא הפרעות וצעקות. הסידור החדש יתחיל בהחלטה על זכות בחירה לנשים. בפני המצביעים הגברים שכמובן רק הם בעלי זכות הבחירה במושבה יעמדו לבחירה 3 פתקאות: "לאו" "לבחור", "לבחור ולהיבחר". חשוב לציין שהבחירה הזאת בקרב קהל בוחרים גדול שחלקו מדבר רק את השפה האידית. יכול להביא לאנדרלמוסיה גדולה.

בישיבת עשרים הנבחרים בתאריך 2.1.1919 הוחלט:

" 1. להציע לפני התושבים כי יביעו ע"י קלפי את דעתם אם מהיום והלאה יוחלט כל דבר ע"י קלפי ולא ע"י אסיפות כלליות. ההצעה לתושבים תהיה ע"י קול-קורא מתאים.

  1. ההצעה הזו תקובל אז להציע לתושבים לחוות דעתם ע"י קלפי בדבר זכות דעה לנשים".

מספר רב של תושבים ותושבות לא הבינו את החלטת הועד. באספת עשרים הנבחרים ב – 14.1.1919 "הוחלט: שאין לקבל מנשים פתקאות בהקלפי בנוגע לזכות דעה לנשים"

וב- 21.1.1919 התאספה ועדת הקלפי פתחה את התיבות והתוצאה: 180קול לאו. 29 קול לבחור. 56 קו לבחור ולהיבחר. תוצאות ההצבעה הזאת ילוו את נשות המושבה שנים רבות. הנימוק: באופן דמוקרטי הוחלט לא להעניק זכות בחירה לנשים.

ישיבת המועצה הכללית  9.2.1919, "ז. גיסין פותח בעברית ומודיע כי מהיום פ"ת תהיה עברית ולא ז'רגונית (יידיש). באה דפוטציה (משלחת) של נשים הדורשות לגמור את ענין זכות דעה לנשי המושבה. הבאות: זלטיובקי, כהן מאשה, ליפשיץ, סגל, רוזנברג, שטמפפר היו"ר מודיע כי אין רשות לאסיפה הנוכחית לשנות את ההחלטה אודות זכות דעה לנשים שהקהל חיוב את דעתו ע"י הקלפי.

הגברות גולומב וזלטיובקי דורשות שידונו ויחליטו אודות זה הערב ,כי חוות הדעה ע"י הקלפי הייתה לא נכונה. ז. גיסין עונה להן כי הן תלכנה ואח"כ ידונו. כי אי אפשר לדון בפניהן". [ללא בושה מודה היו"ר כי למעשה הגברים חוששים מנוכחות הנשים בעת הדיון אודותיהן כך יהיה גם בישיבות המועצה ז.ח.]

גיסין  מבטיח לדון בדרישת הנשים בישיבת המועצה הכללית שתהיה במוצש"ק הבא.

" ש. שטמפפר מעיר כי עד הישיבה השנייה תצענה הנשים בכתב את דרישתן וכן גם את תביעותיהן כי הקלפי בנדון זכות הדעה לא הייתה באופן חוקי".

מועצה כללית 25.2.1919  

"באו ב"כ הנשים הדורשות מהוועד פתרון על בקשותיהן. הג' זלטיובקי: אנחנו דורשות שקופסת הפתקאות  לא הייתה בצדק ולכן אנו דורשות עכשיו שיחליטו החלטה על אודות דרישת זכות דעה לנשים. יש לנו הוכחות שהקלפי הייתה לא בצדק. היו"ר דורש ראיות לאי סדרים. מתקיים דיון האם הנשים תהיינה בעת הוויכוחים בין הנאספים או שרק יטענו את טענותיהם ותצאנה. היו"ר: צריכים לשמוע דרישות הנשים ואחרי שנשמע הדרישות והנשים תצאנה ותחכינה  בחדר השני אז אנחנו נדון.  הגב' זלטיובקי זהבי חנה: ידוע כבר מהלך הדרישה של הנשים ושהגיע הזמן לתת לנשים זכות דעה לנשים… ואין אני יודעת במה נזיק להתושבים, אם יהיה לנו זכות דעה וכמו שכל המקומות נותנים כבר זכות דעה לנשים וכן בנוגע לבחירות האספה המייסדת, אנחנו  נהיה מוכרחים לתת את קולותינו לאחרים מפני שאתם דוחים אותנו במקום שיש לנו הזכות  ושנוגע לחיינו. וע"כ עוד הפעם התכוונו בדברי אלה כי במה שאתם דוחים אותנו-אתם עושים רע לעצמכם. מדוע בשעה שנראה קרני אור תקוה אתם רוצים לסתום את עינינו.

ה' בק: מציע לתת לנשים זכות לבחור. ימיני: אני יכול לאמר לכם בשם הנשים שהם דורשות בכל תוקף שלא לתת זכות דעה  לנשים. מפני שהדבר מסוכן בשבילן. מפני שאם הן תלכנה אל האספות יעזבו את כל הבית על הפקר וכן גם את הילדים יהיו בסכנה והרבה מריבות תצאנה מזה. נגשים למניין.

הוחלט: ברוב דעות של 12 נגד 11 שהנשים תשארנה בעת ההצבעה. ההצעות להחלטה הן: 1. לברר את פיסול הקלפי. 2. לבחון חוקיות הפסילה. 3. לשאול אם לגשת שוב אל כל הבוחרים בנושא.3.1 האם להמתין עד האספה המייסדת.3.2 אם לתת זכות דעה לבחור ולהיבחר. הוחלט: לברר פסילת הקלפי ע"י הועד הזמני. היו"ר מאיים שאם לא יגמרו הלילה שאלת הנשים. הוא מסיר כל אחריות ההנהלה על המועצה הגדולה שהם באי-כח המושבה".

המועצה הגדולה.26.2.1919 

"לשאלת הנשים: מעמידים למניין עם יכולים לפסול הקלפי או לא. יצא 18 קולות קלפי כשרה 7 קולות קלפי פסולה. הגב' גולומב מודיעה: שאינן מתחשבות עם הקלפי והן דורשות את זכותן  גם עכשיו, לתת להן את זכותן בשם האנושיות והצדק. הוחלט: בפה אחד  שמקבלים את החלטת האספה המייסדת. בנוגע לזכות דעה לנשים להבחירות של האספה המייסדת  שגם פה בבחירות  של המושבה יהא אותן זכויות לנשים".

הפיתרון של האספה המייסדת נראה כפתרון הוגן. אך למעשה מציעיו ידעו כבר כי האספה המייסדת תתקשה לקבל החלטה שנציגי החרדים לא יסכימו לקבלה. וזאת כי הנהגת היישוב חוששת מפילוג בציבור היהודי ותעשה הכול כדי לא להגיע לפילוג. ולכן תהיה מוכנה לוותר לחרדים. אך עבור הנהגות המושבה פיתרון זה הרגיע את  נשות המושבה לתקופת מה. למעשה רק באסיפת הנבחרים הראשונה בתאריך 15.6.1925 אושרה התחיקה המבוססת על שוויון בין כל בני היישוב ללא הבדל מין. ההחלטה קיבלה תוקף מחוזק באסיפת הנבחרים השנייה 15.1.1926 .

הדיונים על בחירת ועד המושבה נמשכו זמן ארוך בגלל הפניות הרבות למושל הבריטי לבדיקת חוקיות החלטות הועד בנושאי מיסי הבחירות אזורי הבחירה וכד'.

מועצה כללית  16.3.1919 הנושא בחירת ועד קבוע למושבה.

"וויניצקי: אם נגש לבחירות ועד קבוע בטח יהיה הפרעה מצד הנשים, לכן אני תומך בבחירת ועד-זמני.[הפחד מהנשים ז.ח.] ציזלינג: תומך בבחירת ועד קבוע והנשים לא תפרענה כי הן הסכימו להמתין להחלטות האספה-המייסדת . שואל אודות הנשים שיש להן בספר האחוזה. תשובה אין".

 15.8.1920 מועצה כללית " שפירא יוסף: בקושי גדול נוכל לגשת לבחירות, כי בטח תעמוד שאלת זכות הנשים לבחירות כי באספת הנבחרים כבר קבלו את זכות הבחירה והחלטת המועצה הייתה שהמושבה תתנהג בבחירות בנוגע לנשים כמו באספת הנבחרים".

24.10.1920 מועצה כללית ע"ד בחירת ועד. "גיסין מעמיד למניין אם לדחות בחירת הועד מפני שאלת הנשים. שאין עדיין חוקה בשביל הנשים. ואפשר שהנשים תתנגדנה עכשיו לבחירות אם ייגשו בלעדיהן שטמפפר: מוסר שהועד הלאומי מעבד תקנות בנוגע להמושבות והבחירות והמיסים, וזה יערך לא יותר מחצי שנה ומציע שהועד ישאר לע"ע".

27.10.2020 ביקור הגוברנר [נציג הבריטי] בחירות ועד "קופל ויסוקר (בשם החרדים) הודיע שאם הנשים תשתתפנה בהאסיפות הם לא ישתתפו בבחירות. שפירא יוסף בשם הפועלים הודיע שאם הנשים לא תשתתפנה גם הם לא ישתתפו".

מועצה 21.11.1920 הנושא זכות דעה לנשים "חמדה רוזנברג דורשת זכות דעה לנשים כפי שהחליט הועד-הלאומי. שטמפפר דורש להעמיד קלפי על זה. ראב ברוך מציע למסור ההחלטה לאסיפה כללית או לקלפי. מציעים לחכות להחלטת  הועד הלאומי. חנה זהבי מציעה ללכת בעניין למשפט השלום. הג' זפרן דורשת לתת זכות דעה לנשים וגם מסכימה שנשים פחותות מארבעים לא תבחרנה להוועד".

ועד 27.5.1921 "נכנסו הנשים הגב' רוזנברג והגב' אשבל: מוסרות את תשובתן שהחליטו לתת להמפלגות וזהו- שהחלטתן האחרונה היא שאנו דורשות לבחור ולהיבחר ולא מותרות על כלום. נגשים לסדר היום: זכות דעה לנשים: ויניצקי הזמנו את בא-כח המפלגות ע"ד זכות נשים כפי החלטות: הנשים  ענו לנו שהן דורשות זכות להיבחר ולבחור בלי שום פשרות. אני דורש שישימו קץ להשאלה הזאת שבכל פעם של בחירות מעסיקה שאלה זו אותנו- ומביאה לידי חיכוכים.

ימיני: מציע לגשת לבחירות ולא להתחשב עם הנשים-הלא יש לנו החלטה עם קלפי שאין להם זכות אצלנו. שפירא יוסף: מתנגד לדברי ימיני שהוא אומר שיש החלטה אודות זה- ואומר שאין ואם כן היה לפני שנה הלא כמו שהשלג של השנה העברה נמס כן נתבטלה החלטה זו. כל דבר צריכים להחליט ברוב דעות, ועכשו צריכים עוד הפעם לדון ולהחליט אודות זה. ימיני: מציע להעמיד עוד הפעם קלפי אודות זה. הוחלט: להעמיד קלפי אודות זכות נשים הן או לא בשבוע זה. יטקובסקי: מציע לבחור ועד זמני, כי כל זמן שלא יעשו דבר כזה לא נבוא לעולם לבחירות- ואם אין ברשות המועצה להחליט מזה אז נעמיד את זה לפני האספה הכללית. הוחלט: שהקלפי של משאל עם תעמוד 3 ימים. הוחלט: שויעדת הקלפי יהיה מורכב מ- 5 חברים המזכיר מוסר שרשימת כל משלמי המס נמצא אצלנו".

מועצה כללית 28.8.1921 "ראש הועד מוסר שנחוץ לגשת לבחירות חדשות.  יוסף שפירא: מוסר א"כ שישנם תקנות קבועות בארץ בנוגע לחוקי בחירות שהם כל מי שגר חצי-שנה בארץ ובלי הבדל מין. ראש הועד: נכון כי זה כבר איזה פעמים נדחו הבחירות מפני שאלת הנשים מר זהבי: מציע שיחליטו שנגשים לבחירות וע"ד נשים ידונו בשבוע הבא במועצה. הצעת זהבי נתקבלה".

מועצה כללית 3.9.1921 הנושאים *) זכות נשים. *) ועדת הבחירות.

"נכנסו הגבירות זהבי ח. בתיה ליפשיץ, חמדה רוזנברג, גרינמן ש, אשבל. ראש הועד מבקש מהגבירות שנכנסו להודיע מה דורשות. הגב' זהבי היות  ועומדים לבחור ועד חדש אנחנו דורשות את זכויותינו- כפי שכבר ידוע הדרישות שלנו. הגב' רוזנברג חמדה מוסיפה שגם היא דורשת לשתף את הנשים לבחירות הבאות. ראש הועד: אחרי ששמענו את דרישתכן אני מבקש מכם

להיכנס אל האולם ומשם יכולות לשמוע את המו"מ. שטמפפר ש. שואל הלא יש תקנות בזכויות המועצה הכללית – המזכיר ישנם תקנות בנוגע לבחירת המועצה. אבל זכויות המועצה אין עדין- בנוגע לזכות הנשים דנו פעם במועצה והחליטו להעמיד קלפי והעמידו קלפי ויצא לאו. ימיני: מציע לשאול את משרד הרבנות ע"ד זכות נשים. שיינצוויט: ישעיהו מציע שכל נשי המושבה יגישו בכתב שהן מבקשות-זכות דעה ואז נדון.

מתקבלת ההצעה למסור לוועדה ולהשתוות. הוחלט: לבחור בא כוח אחד מכל המפלגות- וגם מהנשים." [המטרה להגיע להסכם בין כל הסיעות על מתן זכות בחירה לנשים, או לשלול זאת לחלוטין].

10.9.1921 "ישיבת ב"כ המפלגות  ע"ד סדור זכות הנשים במושבה בנוגע לבחירות הבאות. (נוכחות הנשים: חמדה רוזנברג, זפרן. גרינמן. ליפשיץ בתיה. מרגלית שרה. זהבי חנה). גיסין ז: ראש הועד מבאר ואומר שתפקיד הפגישה היא להגיע לידי עמק השווה.. הצעתי לתת להם עכשוו זכות לבחור ולא להיבחר- ואם כולנו נבוא לידי השתוות בזה אז יכולים תומ"י לגשת לבחירות– הגב' זהבי: דרישתנו לתת לנו זכות דעה ואנו לא ניתן לגשת לבחירת הועד עד שלא יפתרו שאלה זו. גברת מרגלית: ג"כ ממלאה אחרי דברי הגב' זהבי. ראובן זהבי: מי שיש לו נחלה במושבה יש לו הזכות ובתוכן גם כן נשים, ימיני דב: אני אומר שאפילו אם היה עד עכשיו זכות לנשים אנחנו נבטל אותו ע"י הרבנות הראשית, שיש לה עכשיו הזכות להגיד את חוות דעתה. גב' זפרן: אנחנו באות לדרוש בצדק ויושר את זכותנו אתם גוזלים מאתנו את שלנו, אנו משלמות כמו הגברים- שטמפפר ש. אם הוא שאל את הרבנים, והרבנים הרשו לבחור ולא להיבחר,אבל אנחנו דורשות גם להבחר. אנחנו לא נתן לכם לבחור ועד וגם לא נתן להועד הזה לעבוד עד שנקבל את זכויותינו. הגב' זהבי: אנחנו יודעות כי כל הנשים דורשות זכות דעה וחתמה אצלנו, ואנחנו דורשות בשמם – את זכויותינו. שפירא יוסף: די כבר להנשים להצדק אם יש להם מיעוט שכן רוצים או רובם….אני אומר לכם כי עם האשה תוכלו לעבוד הלאה, בלי האשה לא תעשו כלום. גם אנחנו יושבים יפה בלי זכות-כל האיומים של ההגנה וכדומה לא יועילו, צריכים לפתור את שאלת זכות האשה המגיע לה. גב' רוזנברג: הלא כל היראים של המושבה השתתפו בבחירות של אספת הנבחרים- והאסור הוברר שזמן שאין פה, ומדוע רק פה מתדיינים בזה".

זהבי ר :" אתם דורשים לסדר משאל עם-הלא מה שייך פה. הלא תכריחו אותם ולא תחתומנה ואפילו אם יש מועט אני אינני מותר אפילו על המיעוט שרוצה זכות- הלא אין אנחנו הראשונים הלא יתר המושבות נתנו כבר כלב לעונזאהן:  פונה אל הנשים שתוותרנה השנה  על דרישותיהן, מפני שהדרישה הזאת תביא קרע במושבה ולכן רצוי שתוותרנה-למען שלום המושבה. על הצעת מר זהבי שאל מר וויניצקי ל. את הנשים אם הן מוותרות על זכות להבחר. על זה ענו הגברות שהן צריכות לשאול את הנשים באספה כללית. ובזה נסגרה האספה שהגבירות תביאנה אם הנשים מוותרות על זכות להיבחר".

מועצה כללית 24.9.1921 " נכנסו הנשים הגברות רוזנברג ואשבל. מוסרות את תשובתן שהחליטו לתת  להמפלגות וזהו שהחלטתנו האחרונה הוא שאנו דורשות לבחור ולהבחר ולא מוותרות על כלום". תשובת הנשים מובילה את המועצה לבחון שוב פעם את כוחן של הנשים ולהעמיד קלפי בה יוחלט ע"י כל ציבור בעלי זכות בחירה (הגברים) על גורל בנשים".

"נגשים לסדר היום "שאלת זכות דעה לנשים".  ויניצקי: הנשים ענו לנו שהן דורשות זכות לבחור ולהבחר בלי שום פשרות. מר ימיני: מציע לגשת לבחירות ולא להתחשב עם הנשים, הלא יש לנו החלטה ע"י קלפי שאין להם זכות אצלנו. מציע להעמיד עוד הפעם קלפי אודות זה.

הוחלט: להעמיד קלפי אודות זכות נשים, הן או לא בשבוע זה. הוחלט: לשאול בהקלפי ע"א זכות נשים "הן" או "לא". הוחלט: שהקלפי של משאל עם תעמוד 3 ימים".

ישיבה מתאריך 29.9.1921 " נכנסו הנשים זהבי וזפרן והגישו מחאה על דבר הקלפי של זכות דעה לנשים, והודיעו איך שיש להם זכות כבר משלש שנים והמושבה רוצה לגזול מהם, ע"כ הן מוחות נגד זה".

30.9.1921 ועדת הקלפי "נפתחה הקלפי ע"ד זכות דעה לנשים בנוכחות ויניצקי ל. ימיני, ד. ויסוקר, ק. החזן גורדון, גיסין זלמן, עובד דנקנר. ויצאו 223 פתקאות לאו. ו- 44 הן ואחד חלק.

נשות פ"ת חוזרות למשחק הפוליטי לאחר הפסקה בת כ- 4 שנים. להערכתי (ז.ח.) הסיבה לאיחור היא ראשית בגלל המפלה במשאל העם. סיבה שנייה קשורה למחלתה של חנה זהבי. הפעם נעזרות נשות המושבה בארגוני הנשים שמספר נשים מפ"ת חברות מרכזיות בהם. בשנים בהם הנשים לא היו פעילות הן הותירו את הבמה למאבקי הגברים. בנושאים שונים הקשורים לבחירות כמו: גובה מס' גולגולת, הצ'נז, מועד הבחירות, שיטת הבחירות, אזורי הבחירות השייכים לפ"ת, בחירות יחסיות או הכרעת הרוב, זכות בחירה רק למי שיש לו וורקו. מה נחשב לתשלום מיסים מס דירות וכד'. וכד' וכד'.

בכל נושאי הבחירות בהם התגלו חילוקי דעות. החל הצד הנפגע לפנות ולהיעזר בשלטון הבריטי ולבקש ממנו להחליט עם הפעילות שעשה הצד המנצח היא חוקית או לא. מה שהעריך את הזמנים בין בחירות לבחירות.

ישיבת ועדת הבחירות 3.3.1926 בנוכחות ב"כ הסתדרות הנשים לשווי זכויות

"משתתפים: ליפקיס, ויסוקר, שטמפפר, דינוביץ, ברורמן, קלינסקי, ירקוני. הגברות: איזראליט מלכה, סקיבין משה, שושנה איזראליט, איזראליט מלכה, סימקין פרידה, זפרן מרים, בורשטין אסתר, גרדנציק בתיה. הסתדרות הנשים דורשות זכות בחירה פסיבית ואקטיבית- לנשים בעלות נחלאות במושבה המשלמות מסים. ועדת הבחירות דנה בשאלה זו, ובאה לידי החלטה. לתת זכות בחירה, לבחור ולא להבחר לנשים בעלות רכוש ראשי המשפחה וששלמו את המיסים.

  הנשים הודיעו שאינן מסכימות להחלטה זו ועזבו את הישיבה".

מועצה 26.5.1926  "התקבל מכתב מהעו"ד ברוך נאה ע"י הסתדרות הנשים ע"ד הסכם בנוגע לזכות דעה לנשים. הוחלט: שמכיוון שמכתב זה נתקבל ע"י הנשים עלינו לתת תשובה לנשים ולענות להם בע"פ שאם הם רוצים לבוא במו"מ ע"ד זכות דעה לשנה הבאה, אז אנו מוכנים לשמוע את דרישתם ומה שיהיה באפשרותנו נמלא".

מועצה 29.3.1927  "המועצה צריכה לאשר את תקנות ועדת הבחירות. ה' הלליר מציע להכניס בתקנות "בלי הבדל מין. הוחלט: ב- 12 קול נגד 4 לדחות את הצעת מר הלליר".

בסעיף הראשון בחוקת הבחירות  שבתקנות המושבה משנת תרפ"ז נכתב כך: "זכות הבחירה לבן-אדם שגר בתור תושב רגיל שנתיים במושבה ושלם את מסי המושבה (בזמנם),מס המים, מס השמירה, מס הבתים, מס הבחירות, וכו'. והוא בגיל של יותר מ-20 שנה, יש זכות הבחירה. המס המינימלי הוא 50 ג"מ, כל מי ששלם 25 ג"מ יכול להוסיף עוד 25 ג"מ ובאופן כזה לקבל את זכות הבחירה. אך מי שלא שלם את חצי המס עד ט' אייר תרפ"ח אינו מקבל את זכות הבחירה".

בן אדם נחשב בתור תושב רגיל במושבה מהרגע שהוא שלם הסך 5 ג"מ ע"ח מס המושבה [ז.ח.].

הבנת משמעות הסעיף על זכות הבחירה מלווה את דיוני הוועדים והמועצה כבר עשור שלם זוכה סוף,סוף לפתרון המזכיר את ביצת קולומבוס ומוצע לרשום במפורש במקום בן-אדם כל "זכר". גבורת המציעים לרישום "זכר" מתאפיינת גם בדרישתם להצביע בקולות "נעלמים". למה להם לריב עם נשותיהם.

התיקון "זכר" מופיע בעיתון הרשמי שמוציא השלטון הבריטי בארץ(*9)

מועצה 11.11.1927 מוסרים את דברי המושל ע"ד זכות דעה לנשים: "תשובתו זה תלוי כפי מנהג המקום, במקום שיש להם יש להם. ובמקום שאין זכות דעה אין". (*10)

מועצה 6.3.1928  "ענין הבחירות נמצא בידי בנטוביץ לאישור החוקה".[השלטון נכנס במרץ לבדיקת  תקנות הבחירות בפ"ת. את השלטון מייצג בנטוביץ, הוא בודק את חוקת הבחירות בפ"ת ואת הצעת הממשל לחוק בחירות ארצי אחיד]

מועצה 30.7.1928  הנושא תקנות זכות נשים. גד מכנס: יש לדון אם יש זכות לאשה או אין. סעיף א. מי הם בעלי זכות הבחירה. מכנס גד מציע להכניס כל-זכר. ויניצקי: בסעיף 1 כל זכר (*11)

ה' ירקוני: "מעיר שאנו המסדרים את החוקה בוני הארץ וגם הנשים הם בונים כמונו. וצריכים לתת להם זכות דעה. ומוסיף שגם נשות משלמי המיסים יהיה להם זכות דעה. הללר: רוצה להדגיש שבני-בנימין שהיו על הבמה דורשים זכות דעה לנשים ופה יצאו נגד. ובנוגע לסכום תשלום המיסים-הלא עלינו לדעת שכל תושב משלם מיסים באופן בלתי ישיר כמו בבשר ואו אפילו בשכר דירה. או ע"י מס המסחר ולדעתו כל מי שמתעניין בבחירות צריכים לתת לו זכות בחירה. ומציע בסעיף א: כל אדם הן זכר והן נקבה. בסעיף ה' להוציא לגמרי מפני שמשלמים באופן אי-ישר". כמובן שהצעתו של הללר,[הוא בנו של הרב הלר]. במועצה הוא משמש כנציג הפועלים. מתקבלת הצעת גד-מכנס.

מועצה 6.8.1928 "הג' סקיבין וח' רוזנברג נכנסות, מבקשות רשות הדיבור. יש להן שתי דרישות. 1. ע"ד מוסד טיפול ביונקים. 2. אנו מכניסות כאן מכתב ע"ד זכות הבחירה לנשים. ומבקשות להתייחס אל זה ברצינות- המכתב מודיע ע"ד בחירת ייפוי כח לנשים לדבר בשמם".

חמדה רוזנברג: "לפני ההצבעה על חוקת הבחירות. מבקשת לשמוע את דבריה: זה כבר שמונה שנים שאנו דורשות את זה. ואין אתם מסכימים ומתפלאה על הצעירים.

גד מכנס: דורש להעמיד את ההצבעה. של כל אחד ואחד עם השנויים שהבאנו בו. כ"כ דורש להצביע בדעות נעלמות.

ה' ויניצקי ענין זכות הדעה היה כבר משאל עם ואין רשות למועצה לדון אודות זה, אחרי משאל עם.

גד מכנס:"בכל העולם מצביעים בקלפי והוא בחשאיות ונעלם. ע"כ פה אני דורש ג"כ מפני חשיבות הענין צריכים להצביע בדעות נעלמות הוחלט ברוב בעד הצבעה חשאית.

מצביעים על הצעות המציעים כל זכר. בהצבעה התקבלה הצעת מכנס"

מועצה 28.11.28  "מופיע המושל קמפבל לדיון יחד עם ב"כ הסתדרות הנשים: הג' מאשה סקיבין. וזפרן. דנים בעד זכות הבחירה לנשים ומבקשים את המושל לשקול שמגיע להן, המושל שואל על יסוד מה הן דורשות הזכות. הגב' סקיבין: כמו שביתר המקומות כמו ת"א כן-גם במקומנו צריך להיות זאת. ה' זפרן: הלא גם אנו בני-אדם. ה' סקיבין: כמו שאנו שומרים על הבית, כך אנו יכולות להגן על ענייני המושבה. המושל: מדוע ישנה התנגדות מצד הגברים לקבלת הזכות לנשים ? הגב' סקיבין: מטעם חוג חרדי בעקר- תבוא ההתנגדות וע"י יתר החוגים.

המושל : אומר – שמתוך החרדים יש לו התנגדות ומחלוקת – ולכן-רצוי אם אפשר להם לסדר משאל-עם בין הגברים שמצדם אין התנגדות. הג' סקיבין: מבארת-שזה עשר שנים שהן נלחמות לקבלת הזכות- ושהייתה ישיבה עוד לפני שנתיים יחד עם המועצה ושיש לזה פרטיכל- המושל : אומר שהוא בתור פרט אינו מתנגד לזכות נשים, אך בתור מושל אין הוא יכול לתת זכות בחירה לנשים ביפו למשל, אך בת"א אין התנגדות ע"כ נתנה להם הזכות. וע"כ צריך לסדר משאל-עם בין העסקנים ומכיריהם שתצדד לזכותם.

 המושל: מבין שאתן הדורשות את הזכות ע"כ עליכן להוכיח-שאין שום התנגדות ושיש תומכים בזה. הגב' סקיבין: שגם החרדים הצהירו, שאם המושל ייתן להן הזכות, מצדם לא תבוא ההתנגדות, אם כי הם מצידם אינם יכולים לתת. המושל: אומר שכמובן שהממשלה לא תתנגד. אם יהיה ברור שאין התנגדות. הגב' סקיבין: שואלת כמה נחוץ לאסוף חתימות מבין הגברים, כי הנשים כולן תחתומנה. המושל: מתוך המו"מ שהיה לו עם ב"כ ועדות שונות  ביחס לנושא זכויות נשים. נוכח שהרוב היה נגד זכות בחירה לנשים. המושל: שוועד המושבה, ועד החקלאים וועדת התושבים שאיתו הוא במו"מ בקשר הבחירות מהם להביא הסכמה ע"ז ובזה נגמר העניין. הגב' סקיבין: יותר מ- 20 נשים שנחלאות רשומות על שמן בספר האחוזה. ואם לא תנתן להן הזכות, ובכן אסור יהיה להן להתענין במשקם. ומעירה-שתהיה מחלוקת גדולה  אם המושל לא יעזור להן לקבל הזכות מהמחלוקת שתהיה מצד החרדים. המושל: שאין הממשלה רוצה להתערב בדבר ולהתקין כל זמן שבמושבה לא ברור הדבר- ומבקש שעליכן לעשות את כל הדרוש לכן ביחס לזה.

  המושל: אם יש להן עוד מה להגיד. ב"כ הנשים עונות שהן אינן יוצאות שבעות רצון כ"ז שלא מרגישות עזרה מצידו."..

מועצה 3.9.1931 "דיון על קיום בחירות למועצה הבאה. מחליטים לדחות הבחירות בשנה אחת. וזאת לאחר שהתפרסמה חוקת הבחירות החדשה ע"י הממשל".

 מועצה 29.12.1931  הנציב מאלץ בפקודה לקיים את הבחירות."הוחלט: לבחור בוועדת הבחירות, בלעדיה לא ניתן לקיים את הבחירות. מוחלט שמינוי הועדה תחשב רק ביום 7 לינואר.(מאפשרים לתושבים לסיים את תשלום המיסים שמאפשרים להם להשתתף בבחירות)".

מועצה 4.1.1932  "זכות דעה לנשים: הקריאו את מכתבן שבו הן דורשות זכות בחירה לנשים.

ויסוקר: החוקה שלנו היא די ברורה, כל אדם זכר ולא נקבה. ואי אפשר לשנות את החוקה כי אם הנציב העליון עם המועצה שלו יעשו תיקון בחוקת הבחירות. ולדעתי אחרי שנבחרה ונתמנתה "ועדת הבחירות" אין באפשרותנו לדון על זה.

פרוזנסקי: אנחנו צריכים להחליט על זכות בחירה לנשים. ולמועצה הבאה צריכים להעלות גם שאלת הצנז [גרבובסקי נציג הפועלים כועס על מועד הבחירות מאחר ומנשות הפועלים נמנעה ההשתתפות בבחירות בגלל התשלום הגבוה (* 12) וכו']. החלטתנו תיתן זכות בחירה לאשה לבחירות הבאות. הד"ר ריבלין: מציע שהמועצה תקבל החלטה פרינציפיונית לתת זכות דעה לנשים כמו בכל העולם. ואם בהחלטה זו יוכלו להשתמש גם לבחירות אלו זה שאלה לוועדת הבחירות.

סכום ההצעות: 1) איכילוב משה: מציע שהמועצה לא דנה ע"ד שאלת זכות בחירה לנשים ברגע זה, ומוסרת לוועדת הבחירות לברר בזמן הכי קצר אם שאלה זו יכולה לגרום עיכובים במהלך הבחירות הנוכחיות ולהביא את זה למועצה.

הוחלט: למסור לוועדת הבחירות את שאלת זכות דעה לנשים, ולהביא את חוות דעתה למועצה הבאה, והיא תחליט בשאלה הנ"ל.".

מועצה  3.2.1932 הנושא: זכות בחירה לנשים. וזכות בחירה לאלו שאין להם חיובים.

"גיסין אפרים: אנו לא דנינו בשאלה זו מפני שלא באה דרישה שכזו מצד הנשים, ולא היה לי לדעת שהחוקה נותנת זכות רק לאיש ולא לאשה, אחרי שבאה דרישה עלינו להביע את דעתנו אם אנו רוצים לשלול את זכות האישה או לא. אינני נכנס אם זה חוקי ואיך יתייחס המושל לזה,

אבל אנו נביע את דעתנו שבמקום זכר יהיה בן-אדם ולא זכר. אני חושב שאין אנו נכנסים אם זה חוקי או לא, אבל אני חושב שאי אפשר לנו לדחות את זה.  איכילוב: מבקש מהנאספים לברר את דעתם ברור בקשר עם שאלה זו, לתקן במקום כל זכר יהיה כתוב כל אדם. שפירא א: מתפלא על הפועלים שהם מתנגדים, הלא הם היו תמיד בעד זה, ומתפלא על החקלאים שהם עכשיו בעד זה. בזמן שלפני שנתיים התנגדו.. אנו צריכים להחליט בפרינציפ על זכות בחירה לנשים גם לבחירות האלו. גרבובסקי: מבאר את כל תכסיס הצעה זו, שבזה שללו את זכות הבחירה של הפועלות. ומקנים זכות בחירה רק לנשי האכרים,

ויסוקר ק : פעם היה משאל עם, וצריכים לבטל את זה במשאל עם ואנו לא נשתוק.

גיסין א: מציע שהמועצה מחליטה לתת זכות בחירה לנשים אקטיבית ופסיבית בבחירות הנוכחיות והבאות בהתאם לחוקה הנוכחית המקנה זכות בחירה לגברים. המועצה מחליטה לפנות לשלטונות בכדי לקבל את התוקף החוקי והוצאתה לפועל של ההחלטה הנ"ל. המועצה מחליטה לדחות את עבודת ועדת הבחירות למשך של לא יותר מחודש ימים עד ברור האפשרות להוצאתם לפועל של ההחלטות הללו.."

מבחינה חוקית לא ניתן לשנות את נוהלי הבחירה לאחר שוועדת הבחירות סיימה את עבודתה. לכן עושה המועצה ניסיון לדחות את יום הבחירות בחודש ימים, ובאם המושל יאשר את הבקשה לאפשר לנשים להצביע. ואז ישתתפו נשות המושבה לראשונה בבחירות.

" בעד שבעה קולות נגד חמשה קולות וחלק אחד. נתקבלה הצעת ה' גיסין אפרים".

ההחלטות:

המושבה מחליטה לתת זכות בחירה לנשים אקטיבית ופסיבית בבחירות הנוכחיות והבאות בהתאם לחוקה הנוכחית המקנה זכות בחירה לגברים. המועצה מחליטה לפנות לשלטונות בכדי לקבל את התוקף החוקי והוצאותיה של ההחלטה הנ"ל. .. המושבה מחליטה לדחות את עבודת ועדת הבחירות למשך לא יותר מחודש ימים עד בירור האפשרות להוצאתם לפועל של ההחלטות הללו. חתום שלמה שטמפפר".

הממשל הבריטי מודיע למועצת המושבה על חובת מתן זכות בחירה לנשים. כנראה שלחצו של ארגון הנשים הארצי נתן את פירותיו. ההחלטה מתפרסמת בעיתון הרשמי בצורה בולטת.(*13).

מועצה 8.3.1932 "התקבל מכתב מקופלמן (נציג המושל) על חובת זכות בחירה לנשים".

14.3.1932 זכות בחירה לנשים אושרה במכתב שנשלח ע"י המושל. גובה הצ'נז 500 מיל."הוחלט:

על משלחת למושל לברר אם ניתן לעשות שינויים בחוקת הבחירות ובסעיפים נוספים". נציגות הפועלים מתנגדים לזכות הבחירה לנשים שלטענתם היא סלקטיבית וניתנת רק לנשות האיכרים.

מועצה 17.3.1932 דיון בצו הבחירות..נציגי הפועלים מבקשים לדון בכל היבטי הבחירות. ובעיקר בגובה מיסי הבחירות. איכילוב: "מכתב המושל כתוב כתשובה למכתבנו והשאלה היא שאלת זכות דעה לנשים, מציע להכריע בעד" (לקבל את צו בחירת הנשים). ויסוקר:"במכתב כתוב הנידון: צו הבחירות ויש רשות לדון בכל סעיף מצו הבחירות". ה' גיסין. א: אנו יודעים כמה התווכחנו ע"ד זכות דעה לנשים ובישיבה סוערת החלטנו לתת לאשה זכות בחירה, ועכשיו המושל מציע לנו לתקן את החוקה בהתאם להחלטה, ואין אנו יוצאים מהמסגרת הזו, אין אנו דנים על התיקונים בחוקה כ"א תיקונים בקשר עם זכות דעה לנשים.

שפושניק: מציע שנדחה את זה לאיזה ימים ונשאל את המושל ,ונביא את זה לישיבת המועצה הבאה.

היו"ר: מעמיד למניין את הצעת שפושניק יוסף. ויסוקר: מציע להצביע בדעות נעלמות.

5 קולות הצבע ו- "לא". 5 קולות הצביע ו- "כן". היות והיו קולות שקולים הוחלט לנסוע אל המושל לדעת אם יכולים להביא שינויים בחוקת הבחירות בעוד סעיפים,

מועצה 21.3.1932 צו הבחירות:איכילוב מ : מציע לדון בשאלת האישה בהתאם להחלטתנו על נתינת זכות דעה לאשה. ויסוקר:..אני אומר לכם עוד הפעם שהמיעוט מתנגד לזה [הצבעת נשים] ואנו משאירים לנו הזכות להילחם בעד זכותנו. ה' פרוזנסקי מציע שבסכום של 500 מא"י יזכה גם האיש וגם האישה,

מעמידים למניין אם לבחור ועדה שתבחן את כל החוקה ותביא את כל הצעות השינויים בחוקה. נוצר שוויון ולא נפלה החלטה.

מועצה 24.3.1932 חוזרים לדיון בצו הבחירות. ושוב לא מגיעים להכרעה. כאן מסתיים הפרוטוקול עד לבחירת מועצה חדשה. בתאריך 21.6.1932 ובראשה עמד ש. שטמפפר.

דרישת הממשל הבריטי להפוך את המועצה פתח תקוה לעיר – מדוע התנגד הועד?

השלטון הבריטי ביקש  זה מספר שנים להפוך את מועצת פ"ת לעירייה.( משנת 1922) בשנות השלושים גבר הלחץ על מועצת פ"ת להסכים למעבר וזאת מסיבות פוליטיות כלליות.

חקלאי המושבה חששו מהטלת מיסים עירוניים על השטחים החקלאים. והם "סחטו" מהממשל שיש להפריד בין החקלאות לעיר. לאחר מיקוח השיגו הפרדת השטח העירוני והקמת מועצה כפרית לשטחים החקלאיים. מהלך שהותיר את עיריית פ"ת עם שטח קרקע קטן. בנוסף חששה מועצת המושבה מסיפוח השיכונים הרחוקים בהם מרבית האוכלוסייה "פועלית". לכן פעלו לאי צירופם לשטח העירוני. הממשל הציע להטיל את חוקת תל-אביב על פ"ת העירונית. הרעיון גרר התנגדות מצד פרנסי העיר בעיקר בגלל זכות הבחירה לכל. המושל הסכים והתיר לפ"ת לבחור את חוקת הבחירות הרצויה לה כולל את אזורי השיפוט. נציג אגודת ישראל א. מינק ביקש לנצל הזדמנות זאת ולשלול מנשות במושבה את זכות הבחירה. דבר שלא עלה בידו.

מועצה 17.9.1934 על סדר היום העלאת מועצת פ"ת מדרגת מועצה לדרגת עירייה.

נשות המושבה מחכות בקוצר רוח לבחירות הראשונות שיאפשרו להן להצביע ולהשפיע. אך השלטון דוחה ודוחה את מועד הבחירות מסיבת שונות. פעם בגלל הפיכת המושבה לעיר, פעם במטרה לאחד את הבחירות העירוניות בארץ לתאריך אחד, ולאחר מכן התארגנות מקומית לביטול הבחירות בגלל המצב (מלחמת העולם השנייה).

ישיבה ועד הפועל: 10.3.1938 מזכירים שבחודש דצמבר 1939 חייבים לערוך בחירות לעירייה ולכן מבקשים לא לערוך בחירות בשנה הנוכחית.

מועצה 17.8.1939 מארגנים משלחת נשים לפגישה עם המושל הצבאי במטרה לשחרר את אסירי פ"ת.

מועצה 21.12.1939  על סדר היום תגובה לדחיית הבחירות לפי פקודת המושל. "הכוונה היא לקיים בחירות בכל הארץ בתקופה אחת. ..הוחלט: א- צירי העיריה הנוכחים נבחרו לפני שמונה שנים, ורק בגלל העברת המועצה המקומית לדרגת עירייה הסכימו בשעתו לשמש כחברי עירייה לזמן מוגבל של שנה שנתיים. ב- דחיית הבחירות, ותקופת ערב הבחירות שנמצאה בה המועצה במשך שנים רצופות, גרמה נזק רב לכושר עבודתה של המועצה המקומית והעיריה, ולחוקיות פעולתה של העיריה. ג- לאחר שפנקס הבוחרים נשלם ונחתם, מודיעים חברי העיריה קבל הצבור וקבל השלטונות על דרישתם שהנציב העליון יאפשר את הבחירות בחודש הקרוב".

מועצה 14.1.1940 "הוחלט לדחות את מועד הבחירות לעירייה. המושל מודיע שלא ניתן לדחות כי זאת החלטה של הממשלה המרכזית בירושלים".

ועד הפועל 22.5.1940 "המושל אישר לעשות בחירות בפ"ת תאריך מומלץ 3.7.1940 "

ישיבה 30.5.1940  "דיון על קיום בחירות למועצת העירייה השנייה. הגוש האזרחי מבקש להתארגן ולדחות את קיום הבחירות. יש ביניהם שמציעים לבחור רשימת אנשים מוסכמת. כתחליף לבחירות בימים טרופים אלו (מלחמת העולם) ובמחסור קטסטרופלי בכספים בימים אלו". חוזרים להצעה של ביטול הבחירות והצגת רשימת מועמדים מוסכמת לניהול העיר מכל הסיעות בעירייה. "דיון על רשימה אחידה והאם מוכרחים לקבל את החלטת המושל על קיום בחירות. הוחלט לדחות ההחלטה לישיבה הבאה".

לבחירות ניגשה רשימת נשים משולבת של התאחדות נשים לשווי זכויות והסתדרות נשים ציוניות (ויצו)  נציגות  הרשימה היו רבקה נוביק, רחל גולומב, חמדה רוזנברג. הרשימה זכתה ב-499 קולות מה שהקנה לה מקום אחד במועצת העיר לכן נבחרה רבקה נוביק. רבקה הייתה פעילה מוכרת בוויצו פ"ת, בנוסף פעילה בארגון נשים להשתתפות בבחירות המקומיות. היא החלה את פעילותה במושבה ב-"חברת-לינה". עבדה במשק ההדרים המשפחתי והמשיכה לעבוד בו בנוסף על חברותה במועצה בתפקיד: ראשת המחלקה העירונית לעזרה סוציאלית. בנה היה חבר באצ"ל והיא פעלה רבות למען עצורי לטרון. רבקה תמכה בבחירת יוסף ספיר לראשות העירייה. 

ביום 3.7.1940 נערכו הבחירות למועצת העיריה. רשימת נשים לשווי זכויות וויצו זכתה בציר אחד למועצת העיר והנבחרת היא : נוביק רבקה.

ישיבה מס' 2 21.8.1940 גב' נוביק :" יש לי הכבוד להיות החברה  הראשונה מהנשים שנבחרת במועצת העיר פתח-תקווה".

רבקה נוביק נפטרה ב- 21.1.1949  מחליפה אותה במועצה הגב' חמדה רוזנברג בתו של זאב ברנדה שכיהן כראש הועד בשנים 1904-1905.

ובפ"ת כמו בפ"ת הבחירות הבאות נערכו רק לאחר 10 שנים, בשנת 1950 והם נוהלו כבר ע"פ חוקת הבחירות של מדינת ישראל.

סיכום                                                                                                                                  נשות פ"ת החלו את מאבקן לקבלת זכות בחירה, ולשותפות בניהול המושבה בכל רם ובנקיטת אמצעים דרסטיים כמו חטיפת תיבת הקלפי והפסקת מהלך הבחירות. נשות המושבה הטילו אימים על הנהלת המושבה שנאלצה לשנות נוהגים כדי להתחמק מוויכוח ישיר עם נשות המושבה. במקרים רבים הן היו נשותיהן של מנהיגי המושבה. אלו בחרו לקיים הצבעות חשאיות כדי שלא יעמדו מול נשותיהם פנים אל פנים. בהובלה בהנהגת של הלוחמת הגדולה במושבה חנה זלטיובקי זהבי. נראה לי שעם הפסקת פעילותה (כנראה עקב מחלתה) הפסיקו נשות המושבה את השימוש באמצעים חריפים. הן המשיכו את פעילותן במוסדות הסוציאליים במושבה והשתתפות במוסדות הנשים הארציות. הנשים לא הגיבו בחריפות על כך שרק הגברים בעלי זכות ההצבעה הצביעו בקלפי על גורלן של הנשים.

כמו כן לא הייתה כל ההתקוממות מצד נשות המושבה להחלטה משנת 1928 על ההשפלה המחרידה בה נתנה לגברים זכות בחירה חוקית רק לגברים. הן האמינו שמשם תבוא להם הישועה. נשות המושבה השיגו את זכות ההשתתפות בבחירות עקב לחצן של מוסדות הנשים על השלטון הבריטי לקבל את זכות הבחירה רק בשנת 1932. אולם עקב איחור בהחלטה לא הצליחו להשתתף בבחירות 1932 ונאלצו להמתין לבחירות שנדחו ונדחו בעיקר בגלל לחצי השלטון הבריטי על הנהלת המושבה עקב סירוב להפוך לעירייה. רק בבחירות בשנת 1940 השתתפו לראשונה נשות המושבה בבחירות ונציגתם רבקה נוביק נבחרה למועצת העיר.     

נושא מעניין ומטריד שאפיין את נשות חקלאי פתח-תקווה היה אי שיתופן של נשות המושבה במאבק למען זכות הצבעה לפועלים ולצבורים האחרים מחוסרי זכות הצבעה במושבה. הן דאגו כמו בעליהם בעיקר לעצמן.

מפלגות הפועלים בפתח-תקוה נאבקו כל השנים למתן זכות בחירה לכל תושבי המושבה ללא הבדל מין ולהקלה על גובה המיסים שיאפשרו השתתפות בבחירה גם לאנשיהם ולנשותיהם. אך משום מה גם הם לא הציגו אף מועמדת במקומות ריאליים להיכנס למועצה גם לאחר קום המדינה.

מובאות.

(*1) חדשות מהארץ 02.01.1919   פתח-תקוה. בפ"ת נוסדה אגודה נכבדה וחשובה שמן הראוי היה שתיוסדנה אגודות כמתכונתה בכל ערי א"י ומושבותיה. אגודת נשים בשם "העבריה" מטרת האגודה שחברותיה תדברנה אך ורק עברית, לא רק בבית עם בעליהן וילדיהן וכו". אלא גם בשוק ובחנויות, לאלץ את הסביבה שהן באות עימה במגע, להשתמש רק בשפה העברית, ולבכר את החנויות העבריות ע"פ הז'רגוניות, חברה כזו אם רק תישאר נאמנה למטרתה, עלולה להשפיע על ביצור לשוננו, בפ"ת מאין כמותה, נחוץ רק שהחברות תעמודנה בעקשנותן ולא תעשינה בזה שום ויתורים. תקנות האגודה עדיין לא נקבעו……לבסוף התאחדו כולן בדבר מטרתה של האגודה ואמצעיה. המטרה : הפצת הלשון העברית בין הנשים ודיבור עברי של חובה לכל החברות. האמצעים: סדור שעורי ערב למתחילות ולמשתלמות. הרצאות ושיחות.

לחברות אגודה מתקבלות רק דוברות עברית. וחוץ לזה נתקבל עוד סעיף: התעניינות בגורלה של האישה ובדבר זכות השתתפותה בחי הציבור. בהתאם לסעיף זה אספה האגודה חתימות של מאות נשים הדורשות את זכותן האקטיבית והפסיבית בכל המוסדות הציבוריים והגישה את תביעותיהן של אלו לועד-המושבה.

אגודה זו חושבת גם לסדר שעורים לעברית לתימניות, ובכלל להכניס איזה קרן של אורה לפינה עמומה זו. ועוד ידה נטויה לעשות ולתקן, התבאנה הן הפעם למות לבעליהן ?  הלוואי."

(*2) מכון לבון: יוני 1917 תקנות "תקנות קלוב לאומי רדיקלי" סעיף 6

IV  האמצעים הכלליים א) השגת זכות בחירה כללית, שווה, ישרה וחשאית להנהלת המושבה בשביל כל תושביה והשתתפות אקטיבית בחיים הציבוריים של המקום והישוב.

הערה: על הקלוב לפקוח עיני ההמון הרחב והדור הצעיר שיעמוד וילחם על זכויותיו האזרחיות, עלינו לסייע להם ע"י הרצאות להגיע לידי בגרות מדינית -עממית. על הקלוב ללחום ביחד עם אותן  החבורות והמוסדות המושפעים ממנו הקרובים אליו ברוח להשיג שווי זכויות לכל תושבי המקום  מבלי  הבדל מעמדים.

(*3)  מכון לבון: ובתאריך 10.7.1917 שלח הועד המרכזי של פועלי-ציון תזכיר לכל ועדי המושבות ביהודה, שומרון והגליל אשר נקרא: "תזכיר לוועדי המושבות על אודות הרחבת זכויות התושבים"

בתזכיר הועלו דרישות מעשיות להנהגת בחירות כלליות ישירות שוות וחשאיות לכל מוסדות ההנהגה המקומית. זכות בחירה אקטיבית ופסיבית לנשים.

(*4) אספה מייסדת (מאוחר יותר נקראה אספת הנבחרים) נוסדה בתאריך 19.4.1920  באספה זו שוב עלו המחלוקות הישנות ונושא זכות הבחירה לנשים פילג את היישוב הכמה לאחדות. במוסדות הלאומיים היו הדתיים מיעוט שאיימו תמיד בפרישה מהמוסדות ואילו בפ"ת החשש מהשתלטות הפועלים ושאר הארגונים הלא חקלאיים על המושבה הביא לשיתוף פעולה הדוק בין החקלאים לחרדים כדי להמשיך ולשלוט בוועדי המושבה. מה שהקשה על נשות המושבה לקבל זכויות הצבעה.

ישיבת ועד המושבה וועד הפרדסנים 9.5.1918  בעקבות המשא ומתן הנוקשה עם נציגי הפועלים ודרישותיהם לשכר גבוה. קוראים ועד המושבה וועד הפרדסנים לישיבה דחופה גולומב: "אחרי הישיבה הזאת והדברים ששמענו כעת נחוץ לנו לעשות אורגניזציה בינינו עלינו ללכת יד ביד עם בעלי הבתים והצעירים שבבעלי המלאכה לצרף ב"כ מהם אל הועד".

(*5) ועד הצירים הייתה משלחת מנהיגים ציוניים שהגיעה לא"י ב- 4,אפריל ,1918 (לפני סיום כיבוש א"י ע"י הצבא הבריטי) מטרת המשלחת הייתה הנחת יסוד יציב לבניית בית-לאומי לעם היהודי בא"י וייצוג היישוב היהודי בפני השלטון הצבאי הבריטי.

(8*) חנה זלטיובקי אשת שמעון זולויבקה .הקימה משפחה מפוארת, בניה מרדכי, חיים, ראובן, יוסף. נכדה הוא פרופ' אמוץ זהבי. כותב הפרוטוקולים של מועצת המושבה לא איית את שם משפחתה כנדרש. המשפחה שינתה את שם המשפחה לזהבי, לכן נקרא לה כאן חנה זהבי. המשפחה עלתה לא"י בשנת תרנ"ד לחדרה עברה לראשון לציון  והמשיכה לפתח-תקוה. חנה ידעה שבראשון לציון השיגו הנשים זכות בחירה כבר בשנת 1918 וזה כנראה אחד הגורמים לפעילותה המיליטנטית.

(*7) חדשות מהארץ הקדושה 13.12.1918 פתח-תקוה עמ' 9

הערכה שנתית ".. וזכות להיבחר ניתנה רק לבעלי נחלאות, מעתה יש זכות בחירה לכל איש מבן 20 שנה ומעלה שיושב במושבה שנה אחת. והזכות להיבחר יש לאיש מבן 25 שנה  ולמעלה, שיושב במושבה לפחות שלוש שנים. הטעמתי את המילה איש למען הודיעכם שזכות האישה נשללה גם הפעם. כשנעורה שאלה זו שוב כמובן ע"י אחד הפועלים, הצהיר מיד חבר אחד של "וועד-התקנות" שמכתב שנתקבל ל "וועד-התקנות" מאת קבוצת נשים, שהן מוותרות לפי שעה על זכותן זו."

(*8) בעיתון הארץ והפועל הצעיר התעורר חשד שהועד הזמין את הנשים לפוצץ את הבחירות כי הייתה התארגנות גדולה כנגד הועד ומתנגדי הועד ללא החקלאים עמדו לזכות בבחירות. ראה "חדשות מהארץ הקדושה"  30.1.1919 "הפועל הצעיר" 7.2.1919 עמ' 21-23 בהפועל הצעיר מדובר במפורש על לקיחת תיבת הקלפי בשבי ע"י הנשים.

(*9)  16.12.1929 העיתון הרשמי  מס' 824  פקודת המועצות המקומיות 1921

המועצה המקומית של פתח-תקוה. צו מאת הנציב העליון ז.ר. טשנסלור  נציב עליון.

בתקף הכח הנתון לי בפקודת המועצות המקומיות ,1921. צווה  הנציב העליון שההוראות  דלקמן:

תבאנה במקום סעיף 2 מן הצו מיום 2 ביוני 1922 . המכונן את המועצה  המקומית בפתח-תקוה,

ושנתפרסם בעתון הרשמי מיום 15 ביוני 1922.

תוספת תקנות לניהול בחירות.

  1. כ1. כל אדם זכר אשר א) איננו למטה מבן 20 שנה, ב) איננו פסול,  ג) לא נידון ע"י בית משפט בפלשתינה ((א"י) לתקופת מאסר של  שנה אחת או ליותר מכן, או שנידון כך אלא קבל חנינה  על העברה  שבגללה נידון, דד) יש לו נכסים לא נדים בכפר, או שמקום-מושבו הרגיל בכפר  קדם בשנים-עשר חדש לתאריך המנוי של ועדת הבחירות, ה)  במשך 12 החדשים קודם לתאריך מנוי ועדת הבחירות שלם על חשבון מסים ותשלומים המגיעים ממנו למועצה סכום לא פחות מ-500 מיל, – יהיה זכאי להשתתף בבחירת חברים למועצה המקומית של הכפר שבקשר עמה הוא ממלא את כל ההכשרות המפורטות לעיל.

עיתון דבר (דבר הפועלת) 6.6.1939

זכויותיה המונציפליות של האשה בארץ צבי ברנזון  דבר 5.6.1939 (דבר הפועלת)

מאז ומתמיד לא התייחסה הממשלה הארץ-ישראלית בנדיבות לזכות האשה במוסדות  המוניציפאליים.

בעיריות הערביות הטהורות ובעיריות המעורבות בערים הגדולות (ירושלים חיפה) אין לאשה כל זכות לבחור או להיבחר. האישה העברייה נופלת כאן קרבן הנחשלות של האישה הערבייה והקנאות הדתית של העדה המוסלמית. המלחמה שאיגודי הנשים העבריות בארץ, ובתוכם גם מועצות הפועלות, ניהלו מזמן לזמן נגד הממשלה, לא הזיזה אותה אף במשהו מעמדתה השלילית. הנימוקים הריאקציוניים של השייכים המוסלמים ניצחו את הדרישה הציבורית הצודקת של הנשים העבריות בערים המעורבות לתת לפחות להן, אם אי-אפשר לעשות זאת ביחס לנשים הערביות, את זכות ההשתתפות בחיים המוניציפאליים של המקום בו הן חיות. [כנראה שעבור הבריטים  חוקי הערבים טובים גם למגזר היהודי במיוחד שמרבית המיסים מתקבלים מהפרדסנים]

ואולם גם בעיריות ובמועצות המקומיות העבריות אין זכות האישה מובטחת במידה מספקת. ראשית, לא נתן המחוקק הארץ-ישראלי את דעתו כלל על שאלה זו. וגם בשנים האחרונות, לאחר שתשומת לבה של הממשלה הופנתה לבעיה, היא ממשיכה לנהוג בצרות עין מפתיעה לגבי זכויות האישה.

כאשר נוסדו המועצות המקומיות הראשונות בתל-אביב ובמושבות הגדולות, ניתנה הזכות לבחור ולהיבחר לכל משלמי המסים. ומכיון שהאישה, וביחוד האישה הנשואה, אינה משלמת בדרך כלל מסים באופן ישיר למועצה, נמצא שרק מספר מצומצם מאד של נשים, בעלות נכסים ומשלמות מסים, יכלו ליהנות למעשה מהזכות הזו, ואילו הרוב המכריע של הנשים בכל מקום נשארו משוללות כל זכות.

המצב הזה נמשך כעשר שנים, עד אשר בשנת 1931 הותקנה חוקת בחירות אחידה לכל המועצות המקומיות במושבות העבריות, מאז ועד היום הוכנסו שינויים והבדלים מסוימים בין מקום אחד למשנהו, אך יסודות שיטת הבחירות של שנת 1931 נשארו עד היום.

חוקה זו קבעה ביחס לזכות הבחירה, כי כל אדם, איש או אישה, הגר במקום לפחות שנה אחת לפני מועד הבחירות ומשלם למועצה תוך אותה שנה מינימום של 500 מא"י מסים בעד איזו תקופה שהיא של שנים-עשר חודש, זכאי להשתתף בבחירות כבוחר. והמשלם לירה אחת לשנה וגר במקום שנתיים לפני מועד הבחירות זכאי גם להיבחר. החוקה הזו נתקבלה על ידי הממשלה על פי דרישתם של החוגים הריאקציוניים בישוב שחרדו לשלטונם במועצות המקומיות. והיא הביאה בעקבותיה צמצום יחסי ניכר של מספר הבוחרים בכל מקום. פגיעתה הייתה קשה ביחוד בפועלים ובתושבים פחות אמידים כי בה בשעה שלפי חוקת הבחירות הקודמת הגיעה הזכות לבחור ולהיבחר.

 (*)11 נשי פ"ת דורשות שווי זכויות. הארץ 21.6.1929

הסניף של התאחדות נשים לשווי זכויות בפ"ת פרסם את הכרוז הבא :אל נשי פ"ת.

עלבון צורב גרם לנו – בנות פתח-תקוה – הסעיף הראשון של חוקת הבחירות האומר: כל אדם (זכר) יש לו זכות וכו''. הלאה : אין הזכות לבחור וליהבחר למי שנדון למאסר לתקופת שנה, או שהנהו במצב של פשיטת רגל וכדומה.

האם הסעיפים הללו אינם דיים להוכיח עד כמה משתדלים "מנהיגי"  מושבתנו להשפיל את כבודנו. זכר קרוי בן-אדם אבל לא אישה. במדרגה אחת העמידו אותנו עם הנדונים למאסר, לפושטי-רגל נשותינו.

בו בזמן שבכל הנקודות והמושבות העבריות בארץ רכשה לה האישה זכות הבחירה, אנו בנות פתח-תקוה באם המושבות משוללות זכות זו, זכות האדם וחבר בחברה.

את חובותינו למושבתנו אנו ממלאות באמונה. נדרש-נא בכל תוקף את זכותנו, זכות הבחירה למועצה המקומית.

אחיות ! נתאחד כולנו ברצון עז להתנגד לקפוח זכויותינו בצורה כה מעליבה. נקום ונמחה נגד העלבון והעוול הזה כאימהות, שהבנים חייבים לנהוג בהן כבוד.

בעוד זמן קצר תקרא על ידנו אספה פומבית לברר את מצבנו ולבקש את הדרכים לתקן המצב.

באנה בהמוניכן אל האספה, התאחדו תחת דגל" התאחדות נשים לשווי זכויות" ובכוחות מאוחדים נצליח להסיר מעלינו את הכתם ששמו עלינו.

(*12) המלחמה על זכות האזרח במושבה.   דבר 8.2.1932

אימתי נמלכים פרדסני פתח תקוה לתת זכות בחירה לאשה. -ועדת הבחירות ברמת-גן בלי ב"כ הפועלים.

בישיבת מועצת המושבות בפ"ת הועמדה לדיון שאלת זכות הבחירה של אישה למועצה המקומית.

לאחר שאושרה כבר ועדת הבחירות והיא נגשה לעבודתה, התעוררו ב"כ הפרדסנים במועצה והתחילו דורשים את זכות הבחירה לנשים. בחשבם להרבות ע"י כך את קולותיהם בבחירות הבאות, אף כי במשך שנים רבות היו הם המתנגדים לזכות האישה.

ה"ה איכילוב וגיסין דורשים לשנות את החוקה ולתת זכות בחירה לאשה. הם מביעים את תימהונם להתנגדות ב"כ הפועלים להצעתם, בעוד הפועלים דוגלים בזכות הבחירה הדמוקרטית  לאיש ולאשה.

החבר גרבובסקי מודיע בשם סיעת הפועלים, כי עם הערכתו את התעוררות החוש הדמוקרטי בקרב הפרדסנים, שהלכו תמיד יד ביד עם הקלריקלים, ובאו סוף-סוף לידי הכרה בערך האדם באשה, יש לציין שהתעוררות זו באה ב- 20 לינואר לאחר שוועדת הבחירות התחילה כבר בפעולתה, הצעת ב"כ הפרדסנים האומרת לא לתת עכשיו כל אפשרות לסידור מסים, תקנה זכות בחירה רק לנשי הפרדסנים. כשדרשו ב"כ הפועלים לפני 4 חדשים להעמיד לדיון את שאלת החוקה במועצה, נדחתה הצעתם ע"י הפרדסנים, שהחליטו בכלל לדחות את הבחירות עוד לשנה, ועתה הם מציעים לשנות לטובת פרט אחד בחוקה ולא כל הנשים, אלא לטובת נשי הפרדסנים. הפועלים שנלחמו תמיד על זכות האישה, יתנגדו בכל תוקף להעניק את הזכות הזאת לחלק ידוע של נשים.

 (*13) העתון הרשמי  10.11.1932   גליון 326  עמ' 933

פקודת המועצות המקומיות 1921 המועצה המקומית בפתח-תקוה. צו מאת מנהל עניני הממשלה

מ.א. ינג  מנהל עניני הממשלה.

בתוקף הסמכויות המסורות  לנציב העליון בפקודת המועצות המקומיות 1921. צווה מנהל עניני הממשלה שהתוספת לצו מיום 14.12.1929  שנתפרסם  בעתון הרשמי מיום 16.12.1929  ואשר על פיו הוכנסו הוראות ידועות במקום סעיף 2 מן הצו המכונן את המועצה המקומית של פתח-תקוה מיום 2.6.1922  אשר נתפרסם בעתון הרשמי מיום 15.6.1922  תבוטל ובמקומה תבוא התוספת דלקמן –  תוספות: 1) כל איש ואשה;ֹ א) שאינם למטה מבני 20 שנה; ב) שאינם פסולים ;

ג) שלא נידונו על ידי בית משפט בפלשתינה (א"י) לשנת מאסר אחת או יותר, או שנידונו כך אלא קבלו חנינה על העברה שבגללה נידונו; ד) שיש להם נכסי מקרקעין בכפר מזה 12 חדש קודם לתאריך מנוי ועדת הבחירות, או שישיבתם הרגילה בכפר קדמה בשנתים לתאריך המנוי של ועדת הבחירות; ה) במשך 12 החדשים קודם לתאריך מנוי ועדת הבחירות שלמו על חשבון מסים ותשלומים המגיעים מהם למועצה סכום לא פחות מ- 500 מיל, –  יהיו זכאים להשתתף בבחירת חברים למועצה המקומית של הכפר שבקשר עמה יש להם כל ההכשרות המנויות לעיל. בתנאי שאם ראש המשפחה שלם יותר מ-500 מיל, אז כל 500 מיל נוספים על 500 המיל

חקר ומצא בין הפרוטוקולים של הארכיון זלמן חיימוב

ערכה והוסיפה נוני ירון אוצרת אוספים מוחדים

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, ארכיון, בחירות, בריטים, מלחמת הזקנים בצעירים, מתוך הארכיון, נשים, נשים במושבה, עברית, רפורטג'ות מתוך הארכיון | עם התגים , , | כתיבת תגובה

חורשת חולדה ספיר

חורשת עצי איקליפטוס נמצאת בצומת הרחובות גיסין והרב-מלכה היא חלק מנחלת אליהו ספיר שהיה אביו של  יוסף ספיר ראש עיריית פ"ת, שר בממשלה וחבר כנסת.

חולדה ספיר, תצלום מאוסף הארכיון.

בפי העם ואנשי המושבה נקראה גם "חורשת חולדה" על שם אשת יוסף ספיר.

חולדה ספיר, בתם של אסתר ושלמה יטקובסקי, נולדה בפתח-תקוה בשנת 1905. הוריה נימנו עם חקלאים הראשונים של אם-המושבות והורישו לבתם את האהבה והקשר לאדמה. התחנכה בבי"ס פיק"א ועם סיום לימודי היסוד המשיכה בביה"ס החקלאי בהנהלתו של ד"ר פיקהולץ. כבר בגיל 17 טיפלה בעולים חדשים. ועסקה בפעילות למען הזולת.
מראשית נעוריה נמשכה אל הנוער החלוצי ויחד איתם הופיעה בהצגות החוג הדרמטי. שהיה פעיל בפתח תקווה.
בשנת 1926 נישאה ליוסף ספיר ומאז הייתה עזר כנגדו לכל אורך חייהם. "חיידק" העבודה הציבורית שקינן בליבו, דחף אותו לשורת תפקידים, קודם בקרב הציבור החקלאי והמוניציפלי, ובהמשך במישור הפוליטי, כלל-ארצי. כרעיית

מימין: חולדה ספיר, דורה ראב, יוסף ספיר, שנות השלושים, צלם לא ידוע מארכיון אישי של דוד ראב בן עזר

ראש העיר, ולאחר מכן כרעיית שר בישראל וראש המפלגה הליברלית, נטלה חלק במפעל חייו. שמשה בתפקיד ראש תנועת הנשים הליברליות, עסקה רבות בפעילות למען נשים. ידיעותיה בתולדות הארץ ושליטתה בשפות זרות, אפשרו לה להעמיק את אהבת המולדת בקרב יהדות התפוצות.

חולדה ספיר הייתה אישה אהודה מאוד בקרב אנשי פתח תקוה.

בחורשה זו התבצעו בשנת 1936 מפגשים בין אנשי הרכש של ארגון ההגנה בפתח-תקוה והאחים יצחק ואבשלום כרמלי – רוצ'קין מעין גנים עם מנהיג הכנופיות הערבי חסן סלמה.

סלמה גנב נשק ממחסני הצבא הבריטי, בעיקר מרכבות מובילות נשק, אותן מכר לארגון ההגנה בפ"ת. סלמה השתכר משכורת דחק מעבודות שמירה במחצבות מגדל-צדק וכסייס בפתח תקוה עורר פליאה בעיני  הערבים בגלל עושרו הרב. הם לא ידעו שהמקור העיקרי לעושרו היה מכירת הנשק ליהודים וקשריו עם "ההגנה". חסן סלמה יליד הכפר קולה (כיום גבעת כוח)

היה אחד מראשי הכנופיות הערביות שפעלו נגד היהודים והבריטים בזמן המרד הערבי הגדול, מאורעות תרצ"ו- תרצ"ט. הוא אביו של "הנסיך האדום" עלי חסן סלמה מנהיג ארגון הטרור "ספטמבר השחור".

את מותו מצא חסן סלאמה האב בקרבות כיבוש ראש העין ב- 31 במאי 1948. המשוריין בו נסע עלה על  מוקש שהטמינו לו אנשי ההגנה הפתח-תקוואים בעת הקרבות שניהלו אנשי אצ"ל לכיבוש המקום.

בחורשה התקיימו פעילות של חברי מכבי מחנות קיץ וימי ספורט ואימונים של ההגנה.

כיום המקום משמש כמגרש חנייה לחברת משאיות כל שהיא.

אנחנו תקווה שלא יכרתו את עצי האקליפטוסים הוותיקים לטובת כביש או נדלן כל שהוא.

חקר זלמן חיימוב

הוסיפה וערכה נוני ירון אוצרת אוספים מיוחדים

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, ההגנה, מלחמת העצמאות, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

"ימי הרדיו"- לכבוד יום הרדיו הבינלאומי

לכבוד יום הרדיו הבינלאומי הנחוג כל 13 בפברואר.

כשאנחנו אומרים "רדיו" אילו זיכרונות עולים אצלכם? תלוי בני כמה אתם? צלילים של געגוע לתוכניות הילדות שלנו. אנחנו "גדלנו על הרדיו". שעות האזנה של הילדים התרכזו בשעות הצהריים בין שתיים לארבע. מבט היסטורי לתוכניות רדיו מיתולוגיות שדורות גדלו עליהן בלי טלוויזיה, מחשב וטלפון נייד. אוי, איזה חיים ממשעממים יגידו "מיטב הנוער" של היום.

פתח תקוה תרמה לתוכנית "לאם ולילד" ששודרה ברשות השידור את סדרת התוכניות "מסיפורי בית אחד". הסדרה הופקה מקובץ סיפורים שכתב ברוך אורן אודות דמויות ואירועים מראשית פתח תקוה וסיפורי גבורה הקשורים בתולדות הקמת המדינה אותם הוא הפך  לתסכיתי לרדיו. שמואל עצמון היה האחראי על הבימוי, ההפקה וההקלטה. בארכיון שמורים כתבי היד של אורן עליהם מופיעים שורות התפקידים  לשחקנים אפקטים קוליים. חלק מהשחקנים היו נערים ונערות בני המושבה שהשתתפו ב"חוג הדרמטי" יחד עם שחקנים מן השורה. מנחם נאור ז"ל ודוד ליברמן יבל"א היו מחברי קלוב התאטרון והשתתפו בהקלטות התסכיתים. מספר קטן של הקלטות שרדו בארכיון ובודדות בארכיון רשות השידור. קישור לתוכנית "אחים לרובה" המספרת את סיפורם של האחים ישראלית שנפלו במלחמת העצמאות.

מן המפורסמות בין התוכניות נזכיר את התוכנית של אסתר סופר "לאם ולילד" או "ניסים ורחמים משיכון ב' " שכתבה רעיה בלטמן, תחבר אותם לשעות צהריים שלאחר בית הספר. מי מאתנו לא עף יחד עם אווזי הבר של נילס הולגרסן ומסע הפלאים שלהם.

בין התוכניות למבוגרים היו כמה שגרפו נקודות רייטינג גבוהות מאוד.  כמו התוכנית "קפד ראשו" של שמואל רוזן.                                                                                                                                מה אומר לכם המשפט הבא: :" יש אוכל? -יש אוכל. -בא דואר? -לא בא דואר. -נאווה בבית? -נאווה בבית. -נו, אז לאכול!" קולו המתגלגל של שמואל רודנסקי וצפירה אשתו. שלוש פעמים בשבוע שודרה "משפחת שמחון" בגלי צהל. סדרה קומית שתיארה תמונות מחיי משפחה ישראלית בשנות ה- 60. זו הייתה הפעם הראשונה שהתחנה הצבאית עברה את אחוזי הצפייה מעל "קול ישראל". לילה, יום חמישי שעה 21:00 שקט. מעלליו של החוקר בלש "פול טמפל" וסטיב המזכירה שלו שגרמו לרבים מאתנו הקטנים לילות ללא שינה. התכנית שודרה בתחילה ברשת ה- BBC ותורגמה לשפות רבות. במבט אישי, נעימת הפתיחה הפכה לשריקה הקבועה של רותי עמית אלקיים ושלי.

אי אפשר לשכוח את התסכית  "מלחמת העולמות"  המתארת פלישה של אנשי מאדים לכדור הארץ. רומן בדיוני שנכתב ב 1898 על ידי הסופר האנגלי ה. ג'. וולס. ב- 30 באוקטובר 1938 ערב ליל הקדושים במהלך תכנית מוסיקה קלה בתחנת הרדיו של CSB הייתה פריצה מתוכננת לשידור על ידי השחקן אורסון וולס. הוא  היה כל כך משכנע, הצליח לעורר ההיסטריה המונית בקרב המאזינים. רבים באזור ניו יורק ניו ג'רסי נסו מבתיהם. השידור הפך למיתוס אותו שחזר וודי אלן בסרטו "ימי הרדיו" משנת 1987.

בשנת 2011 מועצת אונסק"ו המליצה למושב ה-36 של הוועידה הכללית של אונסק"ו להכריז על יום רדיו עולמי. התאריך הנבחר הוא 13 בפברואר, היום בו הוקמה תחנת הרדיו של האו"ם ב-1946. אונסקו  מזמינה את כל המדינות החברות באומות המאוחדות, ארגונים של ארגון האומות המאוחדות וארגונים בינלאומיים ואזוריים אחרים, איגודים מקצועיים ואיגודי שידור, וכן חברה אזרחית, כולל ארגונים לא-ממשלתיים ויחידים, לחגוג את יום הרדיו העולמי, באופן שבו כל אחד מחשיב אותו ההולם ביותר. לדוגמא, בשנת 2018 נחוג היום בסימן "רדיו וספורט". בשנת 2019 הנושא היה "דיאלוג, סבלנות ושלום".

זהו חגם של אוהבי רדיו. מדוע אנשים אוהבים רדיו גם היום?

הקלישאה שגרסה שהווידאו יהרוג את כוכב הרדיו ממש לא התממשה. הרדיו מתמודד במשך מאה שנה מול שינויים טכנולוגים גדולים ועדין ממשיך ומצליח להיות רלוונטי ועכשווי גם בימינו.

הרדיו היה כלי להעביר "קלות מהשטח" באופן המהיר ביותר מול ההתארגנות המסורבלת של תחנות הטלוויזיה והעיתונות הכתובה. גם היום הוא מביא "שימחה" לכל אלו התקועים בדרכים והעומדים בפקקים.

ומה קורה היום בעידן הפס הרחב, כאפשרויות הבחירה ממש מבלבלות. גם הרדיו עובר שינוי ומתאים את עצמו מול המתחרים הרבים.

בעוד שהטלוויזיה וחברות צפייה כמו Netflix , מתמודדות Amazon עם מהפכת הצפייה ואחוזי "מדרוג" (רייטינג). הרדיו זמין ונגיש, ללא הפרעות קליטה ללא כבלים או מגבלה גאוגרפית משודר בדרכים המסורתיות הישנות והטובות כמו גלי AM או FM. יש סוברים כי בעולם קיימות כ 45 אלף תחנות רדיו רשמיות. תחנות הרדיו הרבות שנמצאות במרחבי רשת האינטרנט מתקיימות רק במרחב הווירטואלי. תחנות רדיו מקומיות יוזמה של "משוגע לדבר" משוחררות מכל רגולציה, או לחצים פוליטיים כלכליים.

הרדיו כבר מיזמן לא רק מדבר השינוי הנוסף שהביאה הרשת הוא האפשרות לצפות במהלך השידור עצמו. זאת כדי למלא את הצורך שלנו לבהות במסך מרצד מול הפנים. אנחנו יכולים לראות בשעות הבוקר את שידורי כתבי הרדיו של רשת ב' קול ישראל על מסך הטלוויזיה.

סוגה נוספת שתופסת תנופה גדולה הוא פודקאסט הֶסְכֵּת. זו טכנולוגיה של הפצת תכנית רדיו המשודרת ברשת האינטרנט. אמנים, קומיקאים ואנשים פרטיים מעבירים מידע ודעות בתחומים רבים ומגוונים. גם אנשי העיתונות הכתובה מעבירם חלק מהכתבות שלכם לאפשרות שמיעה דרך הפודקסט שהיא למעשה תכנית רדיו לכל דבר ועניין. אחד הפודקסטים המצליחים הוא עושים היסטוריה של רן לוי, קישור לפודקסט של עיתון "הארץ", "האחיות גרים" של נועה מנהיים, "חיות כיס" ועוד רבים וטובים נוספים.

דוגמאות מהנעשה בתחנת הרדיו בעולם. כיצד הם הופכים את אולפן הרדיו המסורתי למשהו חדש המתכתב עם השינויים במדיה. למשל, בתחנת הרדיו של רשת ה- BBC , גוף המדיה הבריטי הממלכתי, אתם יכולים לצפות בהופעות של קולדפליי ואמנים אחרים כשהסאונד מעולה, ואווירת יצירה איכותית. או להיכנס לתחנת הרדיו ההולנדית 3FM  וליהנות מאולפן אירוח מפואר המארח אמנים בקנה מידה בינלאומי, להציץ בבלוג החי של התחנה Social Radio . שם התחנה מחזק את התפיסה המהותית של הרדיו הישן והטוב הניגש ופתוח לכולם.

ומה אצלנו? גם לנו יש, כנסו לערוץ הרדיו של "כאן" תהינו מכל מה שנתן.

כתבה נוני ירון ארכיונאית, אוצרת אוספים מיוחדים

 

פורסם בקטגוריה יד לבנים, מתוך הארכיון, תרבות | עם התגים , , , | כתיבת תגובה