בית משה בכר (נורדאו 29)

בארכיון קיימים ארכיונים אישים של משה ומזל בכר, וכן ארכיון עשיר שמסר אריה בכר

נתן לקרוא אודות מזל בכר "ה"דוקטורקע"  בכתבה נוספת בבלוג.

כמה מילים על משה בכר

על הבניין נקבע שלט ובו נכתב: "בשנת 1880 בנו במקום זה את ביתם משה בכר ממייסדי המושבה וממשתתפי החריש הראשון בפתח-תקוה. אשתו מזל ברכה המרפאה הראשונה במושבה. כאן בנו את ביתם גם בניהם יצחק בכר ושלמה אפרתי (בכר)".

בית משה בכר היה ברחוב נורדאו 29, צלם לא ידוע, שנות ה- 60 בקירוב

מזל היא בתו של הרב הירושלמי פניז'ל. משפחות פניז'ל ובכר היו בין המשפחות הראשונות שרכשו נחלות גדולות בכסף מלא בפתח תקוה הוותיקה. בנוסף רכשו חלקות בנייה במרכז היישוב. הם עלו על הקרקע יחד עם הירקונים ואת ביתם בנו במרכז המושבה. משפחות בכר ופניז'ל הינם המשפחות הספרדיות הראשונות בין מייסדי פתח-תקוה.  השתתפות בכר בחריש הראשון אינה מצוינת באף מסמך פתח-תקוואי ההסבר לכך  טמון בצירוף מספר צעירים ירושלמים לסיוע למייסדים בביצוע עבודות חקלאיות במושבה וביניהם היה כנראה משה בכר.

בשלושים לפטירתו כתבו עליו בני משפחתו (המשקיף 18.2.1944).

בפתח-תקוה שבק חיים לכל חי ר' משה בר שמואל בכר בשנת ה- 84 לחייו. עלה לארץ מבולגריה בהיותו בגיל צעיר ביחד עם אשתו. היה מראשוני המייסדים של פ"ת. ומפלחי אדמתה הראשונים. איש ענו. ונחבא אל הכלים, את כל מעשיו עשה בהצנע ושלא על מנת לקבל פרס. לא אהב להתבלט בחגיגות עם לכבוד המייסדים. וגם כאשר "שכחוהו" ולא הזכירוהו בין ה"מחותנים" תמיד עבר על זה לסדר יומו. והנה אפיזודה אחת מני רבות, שעליהן סיפר לבני משפחתו.

באחת השבתות בראשית ההתיישבות, הגיעה הידיעה למתיישבים הראשונים כי שכנינו הערבים מערב אבו-רבאח עלו על הקרקע של המושבה הידועה בשם ג'דר וחורשים אותה. מיד יצאו למקום יהודה ראב, ר' משה בכר ז"ל ושני אחיו יהודה ואברהם. ועוד כמה מן המתיישבים. בהגיעם למקום נפגשו במטר אבנים הפזורות בשפע במקום. כולם נרתעו במקצת. אך המנוח שהיה אמיץ לב מטבעו. אזר עוז להתקרב ואמר להם. שלא נאה לשכנים לבוא דווקא בשבת-יום המנוחה ליהודים. אם ישנן איזו טענות שידחו אותם ליום א' בבקר. ובקש מהם לרדת מהקרקע. לתימהון הנוכחים הסכימו הערבים להפסיק את החריש בתנאי שלמחרת בבקר בשעה מסוימת יופיעו למו"מ. משיצאה השבת יצאו דחופים ליפו ר' משה בכר, שני אחיו ויהודה ראב. כל אחד אל הקונסול שלו. שיתערב אצל המושל לחיסול הסכסוך. ולמחרת כתוצאה מפעולות הקונסולים הופיע המושל בכבודו ובעצמו במרכבה על הקרקע, שמע את פרטי הדברים ופסק לטובת המתיישבים. כותב משה בכר (נכדו).

חקר זלמן חיימוב

ערכה והוסיפה נוני ירון

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, ראשית המושבה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים | עם התגים , | כתיבת תגובה

יצחק גולדנהירש – זיכרונות

יצחק גולדנהירש לא קבל את תשומת הלב ההיסטורית על פעולותיו כראש וועד המושבה וכאדם פרטי. באנו להאיר ולהעיר על דמותו פעולותיו דרך זיכרונותיו. את הזיכרונות הוא כותב לחברו צבי שמולביץ לצורך כתבה לפרסום בספר היובל ב' שלא יצא לאור.

המשך לסדרה של מאמרי זיכרונות שנכתבו לספר היובל ב' ולא פורסמו.

גולדנהירש היה ממקמי אגודת "פרדס" ואחר "יוניון אראנזס קומפני". היה אחראי ליצירת הבול העברי הראשון, הכניס שירות הדואר האוסטרי למושבה ואחר גם לכלל ארץ ישראל. כראש ועד פעל להקמת השוק, כיום השוק העירוני ברחוב הברון הירש, בנה את בית הוועד (שנהרס). מאמר אודות הבול העברי הראשון מתוך הבלוג של הארכיון.

יצחק גולדנהירש, תצלום מאוסף הארכיון, צלם לא ידוע

בחירתו של גולדנהירש לחבר ולראש ועד המושבה, על אף היותו "עולה חדש"  מוסברת בכך שכלכלת המושבה נבנתה על מוצרי יצוא יוקרתיים (פרי הדר, שקדים,יינות)  ולשם הרחבת היצוא ושמירה על רווחיות גבוהה נדרשו לנהל אותו אנשים בעלי מוחות כלכליים יצירתיים, בקיאים במספר שפות, וקשורים למסחר העולמי. וזה מסביר את בחירתו של גולדנהירש ומאוחר יותר של ברוך גולומב לראשות הועד וכן את בחירתו של ליפא וויניצקי לסגנות ראש המועצה.

יצחק גולדנהירש ואשתו בתיה תרמו כספים רבים למושבה פ"ת. בין השאר תרמו לבניין ישיבת לומזה (ברח' הרצל) בשנת 1928 2500 לא"י. בכספם נבנתה גם הקומה השנייה והמפוארת של הישיבה.

יצחק תרם את ביתו (ברח' גוטמן) לוועד המושבה עבור הקמת בית-מרפא ואשפוז עירוני. ובנוסף הם תרמו כספים גם למוסדות דת ולתמיכה בעניים בירושלים.

מכתב זה נכתב לפרסום בספר היובל ב' שלא יצא לאור ואנחנו מביאים את הכתובים לפניכם כלשונם נאמנים למקור.

כך כותב גולדנהירש לחברו צבי שמולביץ

יצחק גולדנהירש  כותב לחברו  צבי שמולוביץ  עבור ספר היובל הנוסף של פתח-תקווה.

ידיד נפשי מר צבי שמולוביץ

ידידי היקר ! את רצונך שאתן לך סקירה על פעולותי בתור תושב ואזרח של אם-המושבות החביבה, וכמו כן את הסבה שדחפה אותי ואת רעיתי-אשתי בתיה לעלות ארצה, אני ממלא בעונג. וקודם כל עלי לענות על השאלה השניה, כי הלא מבלעדיה לא הייתי זוכה כמובן לבא לפעולותי האמורות:

      בשנת 1899 זכיתי אני ואשתי לדרוך בראשונה על אדמת ארצנו הקדושה. עלינו מעיר פיאטרא אשר ברומיניה המדינה. שם היינו מכובדים ואהובים, ולא היה חסר לנו שום דבר; אבל הרעיון הציוני הטהור הוציאונו משם, כדי לנטוע אותנו בארצנו ולעזור בכוחותינו בבנין העם והארץ. מודה לאל חסדי, שהצליח את דרכי והנני רואה ברכה במעשי ידי, ונפשי מצאה מנוחה תחת שמי הארת הבהירים !

     ברם ידידי היקר, חי אנכי בטוב ובנעימים בתור בעל פרדס וגן פירות יפה בכל הסביבה; אבל לא בנקל עלה לי הדבר הזה. לא קל כלל להפוך אדמת שממה לגן עדנים. הרבה עמל ויגיעת כפים השקעתי בנחלתי זאת. לילות ללא שינה, וימים ללא מנוחה היו מנת חלקי במשך שנים לא מעטות. אבל כשאני מביט קצת לאחור וסוקר את ההווה אני מרים את ידי לאל השוכן במרומים ואומר: ברוך שהחיינו והגיענו ליום הזה ! את חלקי בבנין ארצנו הקדושה הבאתי בשלמות וזה אושרי אני ואושר אשתי היקרה.

מעטפה עם הבול העברי הראשון, אוסף הארכיון

     והיה זמן שסבלתי הרבה: בשנה הראשונה לבואי נחרב אצלי הבאר בפרדסי פעמים (מסבות טבעיות) ופעם מתו בפרדסי זה 1620 עצים בערך, מפני הטירוניות שלנו ומפני שבכלל לא היו שום מומחים לחקלאות. רוב הוני שהבאתי אתי הלך לאבוד, הייאוש התחיל להשתלט עלי והרגשתי את עצמי בכל רע,

 ואז בא ידידי המנוח וילהלם גרוס יזכר לטוב ועודד אותי בעצתו. הוא גר אז ביפו ובאתי אליו וספרתי לו את כל מצבי הרע, הוא יעץ לי לשוב בו ביום לפתח-תקוה ולהזמין למחר לביתי את ה"ה שטמפר יהושוע וישעיהו סמואל, כדי לטכס יחד עצה איך להחלץ מן המצר. וכך היה : למחר התאספו בביתי הידידים הנזכרים ואחרי שישבנו יחד ושוחחנו על דבר המצב שעמד על הפרק, פנה מר גרוס ואמר: שמעו נא ידידים! אני צריך לצאת לדרך לאירופה בשנה הבאה; אבל למען המצב הזה שאנו מדברים עליו אני אקדים את הנסיעה ואבקר את ברלין, פריז ובלגיה. שם יש לי ידידים נאמנים ואני מקוה להשיג בשבילכם הלואה ולע"ע אל יאוש רבותי! אל תדאגו! בכוחות משותפים נחפש ונמצא תרופה נכונה למצב העגום.

   ומר גרוס המנוח ז"ל קיים את הבטחתו על צד היותר טוב: מפריז קבלנו ממנו מכתב ארוך ומפורט שאפשר להוציא לפועל את משאלתו, אלא שצריכים אנחנו להתארגן באגודה קואופרטיבית, כי לבעלי הון לא נוח הדבר לבא במו"מ עם יחידים.

     בהתחשב עם דבריו הנכונים של מר גרוס ז"ל התאספו בביתי להתייעצות ה"ה שטמפר יהושוע, ישעיהו סמואל, ליב סולומון, חנוך סלאר, מ.גיסין ואנכי ויסדנו את אגודת "פרדס", חברנו תקנות ובצרוף מכתב בקשה להלוואה בסכום 200000 פר' לתשלומים לשעורים שלחנו את כל זה למר גרוס לפריז. כעבור זמן מה נתקבלה תשובה חיובית, בזמן ההוא נוסף לנו חבר חדש וזהו מר שמעון רוקח המנוח ויחד  אתו שותפיו ה"ה בלום ולוי. אחרי הדברים האלה הודות לד"ר לוי מי שהיה פקיד ראשי ביק"א ועתה מנהל אפ"ק בירושלים הסתפח לאגודתנו גם הנדיב הידוע עם פרדסיו בתור חבר, אחריו "מקוה-ישראל", הד"ר מזיא, והאחים יוספזון את שינפלד, אגודתנו התפתחה, הסתדרה מחדש ועיבדו גם את התקנות מחדש, וזה תחת הנהלתי. (ראו הערה על ייסוד אגודת פרדס*1) מנהלי האגודה ביפו היו ה"ה שטמפר ורוקח. כעבור איזו שנים נפרדתי מאגודת "פרדס". הסבה לזאת ידועה לחברים הותיקים ולא כדאי הרבות במלים על הענין הזה..

    ביוצאי מאגודת "פרדס" יסדתי אגודה חדשה תחת השם יוניון (UNION) וכדי להבין את המצב הפרימיטיבי של הזמן ההוא אני צריך לספר לך שקבלתי בתור שותף אלי את ה' ברוך ס.לוי כדי שאגודה החדשה תקבל את שמה הנכון "יוניון אראנזס קומפני". בשנה השניה נוספו לאגודה 3 חברים, בשלישית נכנסו עוד 9 וברביעית עוד 20 חברים חדשים וכך הלאה. מובן שאת מספר הזה של החברים הפסידה אגודת "פרדס".

      ועתה ידידי היקר מלים אחדות על פעולותיי על שדה הציבוריות במושבה גופה: כידוע הכנסתי בשנת 1908 את הדואר האוסתרי למושבה באופן רשמי, זה גרם לחסכון בזמן ובכסף לתושבי המקום, מתחילה היינו מדביקים על יד הבולים האוסתרים גם בולי קרו הקיימת, אח"כ סדרתי והנהגתי את הבולים העברים  בתוך הארץ גופה. הדבר היה כך: באתי בהסכם עם הנהלת הדאר האוסתרי שכל המכתבים שיצאו מפ"ת למושבות או לערי הארץ יהיו פטורים לגמרי מבולים אוסתרים ובמקומם ידבקו בולים משלנו, והדאר האוסתרי מחויב להעביר את המכתבים האלה בלי שום שכר, ורק המכתבים שיוצאים לאירופה הדביקו עליהם בולים אוסתרים, ועל ידם הבולים שלנו בתור נוספים. מחיר הבול היה 14 פרוטות, והייתה מזה הכנסה הגונה למושבה. מכל אפסי העולם התחילו אז לדרוש את הבולים האלה בתור זיכרונות, ביחוד דרשו אותם סוחרי הבולים. 

    הבולים התקיימו עד שבאה המחלקות הידועה בין "הצעירים והזקנים" ואז "נודע" [הכונה להלשנה ז.ח.] לממשלה התורקית – כל הענין והדבר עלה לי בשלושה נפוליונים, 2 בקבוקים ארק, וקופסת סיגרים, והענין נטשטש לגמרי..

     במשך שנים רצופות נבחרתי בתור חבר הועד למושבה וסגן ראש הועד, שתי שנים כהנתי בתור ראש הועד. [1909-1911 ] בזמן ההוא היה לי הכבוד להכניס למושבה צדק צבורי, דמוקרטיות, דיסציפלין וסדר מופתי בעניני המושבה. בזמני לא היה זכר "לפרוטקציה.

     בזמן ההוא נבנה גם על ידי בית הועד בלי להעמיס לתכלית זו מסים והוצאות יתרות על שכם משלם המיסים. בניתי גם מעון לדואר, בניתי מחדש את בית המרחץ ומכיסי הפרטי נקנה דוד גדול ואמבטיות לבית המרחץ הזה.

     בין יתר העבודות והיצירות שיצרתי בזמן שהייתי ראש הועד בפ"ת כדאי להזכיר לך ידידי את חנויות השוק וסדור השוק הצבורי בכלל. זה היה בשנת 1909. לוינו כסף לסדור השוק הזה ואחר כך שילמנו את זה ע"י ההכנסה שקבלנו מהשוק בערך 42 נפוליונים לשנה. [השוק הוחכר במכרז מדי שנה] השוק התפתח מאז ומשמש בזמן האחרון מקור נאמן להכנסה למועצה המקומית. הוא מכניס כמאה לא"י לשנה.

                                      ידידך אוהבך יצחק גולדנהירש.

הערה 1*- ההיסטוריה העכשווית  של ייסוד אגודת  "פרדס" מתעלמת לחלוטין מחלקה המכריע של פ"ת בהקמתה. וכן ומקבוצת האנשים שיסדה אותה. מר שמעון רוקח ובנו יצחק לקחו  לעצמם את כל יסוד האגודה, הותירו מעט לשטמפפר. (ליצחק גולדנהירש לא היו צאצאים, ולא היה מי שישמור על זכויותיו. בהנחלת ההיסטוריה יש יתרון מכריע למשפחות עם צאצאים )  זאב (וילהלם) גרוס יליד 1857 עלה ארצה בשנת תרמ"ח וייסד בירושלים את הפירמה היהודית הראשונה לקומיסיון [עֲמִילוּת, תִּוּוּךְ בְּשָׂכָר בְּעִסְקֵי מִקָּח וּמִמְכָּר] ולה סניף ביפו. גרוס תמך ביצוא מא"י, הציג את תוצרת הארץ  בתערוכות בינלאומיות. הוא העריץ  את הרצל ואף תמך בו. נפטר בתרפ"ח.( גם לגרוס לא היו צאצאים )

עיתון מוריה  12.4.1912 כתבה על הצלחת חברת "פרדס": [ ] "אם לדבר על אודות אגודת הפרדס אי אפשר מבלי לדבר ביחוד על מחוללה ומנהלה הח' שמעון רוקח, יען שהוא ואגודת הפרדס אחד הם, והוא הוא כל רוח החיה באופניה, והוא הוא מחוללה, ומצעידה קדימה". על החתום "אח". [אח הוא חבר בארגון בני-ברית]

כתגובה למאמר במוריה  הופיעה תגובה העיתון הצבי מיום 23.4.1912. במכתב למערכת.

 "עורך נכבד!

 ב"המריה" [מוריה] מכ"ח ניסן כתב "אח" ע"ד אגודת  הפרדס , מחוללה ומנהלה וכפי הנראה איננו בקיא ה,אח" בענין הזה, ועל כן אבקש מכ' העורך לתת  את ההערה הקטנה הזאת בעתונו הנכבד למען האמת והצדק.   בשנת תרס"ב קמו שלשה בעלי פרדסים הא' יהושע שטמפר ז"ל, שהיה תמיד הראש והראשון מהמתעסקים בעניני הישוב, וסמואיל מעיר לונדון ויצחק גולדנהירש והתחילו להשתדל להשיג איזו מלוה  להפרדסים ושלחו למטרה זו את העסקן הצבורי  הידוע האדון גרוס מיפו לפריז.

    האדון גרוס הצליח בעבודתו והשיג הבטחה של מלוה רק בתנאי כי בעלי הפרדסים ייסדו אגודה משותפת ויהיו ערבים זה בעד זה. ואלה המה היו הראשונים מהאגודה : י.שטמפר ז"ל, סמואיל, גולדנהירש, משה מקלב ז"ל, האחים  ניץ, טורק, חנוך סלור, אריה סלומון, האחים גיסין.  בעבור איזה שנים נכנס גם  האדון רוקח ועוד אחדים להאגודה והמשך של בשנים הראשונות לא היה האדון רוקח כלל בין המתעסקים  עד אשר הצליח בידו לקחת ביד חזקה את ההנהלה כמנהגו תמיד. כמו בבית  החולים שביפו ובאגודת  בני ברית ועוד.

    בכל שנה ושנה היתה  המלחמה נגדו עד אשר לבסוף יצאו הרבה נכבדים מהאגודה, מלבד הוא  וסיעתו שהמה אתו יחד בבני ברית ובבית החולים. חוץ מאלה נשארו באגודת הפרדס רק מעט, אם גם  המה לא יצאו בשנה הזאת.

     בכלל נראה כי המאמר ההוא נכתב כמו מאיזה מוסד של  שנוררות ותמיכה שבאים להלל את "מחולל האגודה" ופה זה כבר ידוע לכולם כי נפלה  העריצות של רוקח יחד עם העריצות של עבד-אל-חמיד. ובאמת לא היה כדאי גם לדבר עליו, לולא חסתי על כבוד המיסדים הראשונים של האגודה.  וביחוד את העסקן וחובב הישוב הידוע י.שטמפר ז"ל שהוא היה רוח החיה מהאגודה בכל השנים עד יום מותו.

                                                          ברגש כבוד אח שני.  

כתב וחקר זלמן חיימוב

הביאה לפרסום נוני ירון

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, בול פתח תקוה, ישיבות, ספר היובל ב', ספרי היובל ב', ספרי יובל, פרדסנות, ראשית המושבה, רפורטג'ות מתוך הארכיון | עם התגים , , | כתיבת תגובה

שייך אבו-רבאח ידיד או אויב

טחנת אבו רבאח נמצאת בתחום שטח השיפוט של המועצה אזורית דרום השרון, על אדמות מושב עדנים. בסקר של הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל מופיעה בשם "טאחונת אל וסטה", כלומר הטחנה האמצעית בין טחנת "מיר" לטחנת "פרוחיה". בשנות ה 80 של המאה ה- 19 נרכשה על ידי השייך אבו ראבח.

השייך אבו-רבאח בן למשפחה מוסלמית קדושה ובעלת השפעה רבה על הציבור הערבי ועל השלטון העותומאני בארץ מתוכה יצאו מספר "קאדים" ו"מופתים". לערך בשנת 1885 בהיותו נתון במצוקה חומרית, קנה השייך על גדות הירקון חלקת אדמה בת חמשה דונם. החלקה ששכנה על חורבותיה של טחנת מים עתיקה עליה הקים  טחנת מים חדשה. בימי שבתו במבנה התחנה, רכש לו השייך השפעה רבה על אנשי סביבתו.

בתחילה פעלה הטחנה באמצעות גלגלי עץ פרימיטיביים. בשנים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה יורשי השייך חידשו את פעילותה בטורבינה משוכללת  בת 75 כוחות-סוס שנבנתה בבית החרושת של הטמפלרי ווגנר ביפו. במקום פעלו שלושה זוגות אבני ריחיים. אבני הריחיים העשויות אבני בזלת הוחלפו והותקנו בה אבני ריחיים צרפתיות עשויות קוורץ בעלות איכות גבוהה ביותר ששיפרו את איכות הטחינה.

במקום הייתה טורבינה קטנה נוספת שהתקין המהנדס היהודי שטיין ששימשה לשאיבת מי הירקון עבור השקאת הפרדס של השייך ומשפחתו.

במפת P.E.F.   משנת 1878 מסומן מקום הטחנה ובשם "טחינת-אל-ווסטה" ומשמעו הטחנה האמצעית (בין טחנות מיר ופרוחיה). (הירקון, שמואל אביצור)

איכות הטחינה של הטחנה הייתה גבוהה ושמעה יצא למרחקים. הגיעו אליה אף אנשים מחברון, איכרי פתח-תקוה אנשי יהודייה והסביבה. פעילות הטחנה והצלחתה הביאה את פקידות הברון ואת אנשי פתח-תקוה לרצות ולרכוש אותה לעצמם ולזכות במפעל תעשייתי מצליח. בנוסף היה רצון לתקוע יתד בצפון הירקון. אולם, מהלך זה לא צלח.

אבו רבאח חי למעשה חיים צנועים וקדושים. נהג בהכנסת אורחים נהג ביד נדיבה. היה מקובל מאוד על השלטונות. אודות לקשריו והשפעתו הדתית הענפה על פקידות השלטון ביפו שימש בפני השלטונות כדובר עבור נאשמים מעניי האזור. מעשיו שבחלקם היו מעשי צדקה וחלקם פשעים עשוהו לרוח החיה בכל הסביבה. מצודתו הייתה פרושה על כל. כל ריב וכל עניין חשוב באזור לא היה מתיישב בלעדיו.

בהטפותיו במסגד ביפו היו לשם דבר. הוא ידע באמצעות הכריזמה האדירה שלו והטפותיו החוצבות להבות אש לשכנע את הנאמנים לו ללכת אחריו באש ובמים.

אנשי פתח-תקוה לא אהבו את שכנותו. למרות שנהגו בו בכבוד הגיעו הדברים לידי למריבות אלימות. השייך דאג להטריד את אנשי המושבה בדרכים שונות.

לשיא הגיעו ההתנגשויות בשנת 1890. פקידות הברון, בניהול הפקיד בלוך, הכינה אז שטחי קרקע גדולים לאורך גדת הירקון עבור נטיעת פרדסים. הערבים, להכעיס, לא התחשבו בשינויים שנעשו בדרכי העפר הקודמות. כדי להוכיח בעלות המשיכו ללכת ולרמוס שטחים מעובדים. פרצה תגרה גדולה בה ספגו מכות פקידי הברון וגם אנשי המושבה. המריבות הגיעו לבית המשפט. פרקליטי שייך אבו-רבאח האשימו את פקיד הברון בלוך בארגון ההתקפות על הערבים ה"צדיקים". לאימות דבריהם הובאו עדי-שקר רבים שחזרו על הטענות כנגד בלוך ואנשיו. בבית המשפט בשכם נדון בלוך לשלוש שנות מאסר ואחדים מאיכרי המושבה לתקופות מאסר קצרות.

אבו-רבאח ניצל את הצלחתו והחליט לפגוע שוב בנושא "הרבע", קרקע עליה כבר קיבלו בעלי הקרקע הערבים את מלוא כספם. כעת עורר אבו-רבאח את עניין בית הקברות של הכפר ג'דר. שטח אדמה של כ שלושים דונאם שהושאר בהסכם עם איכרי המושבה. בעקבות השפעה והסתה של השייך גרמה למוכרי הקרקע אליהם נוספו רבים מבני יהודייה לנסות ולחרוש את השטח שליד ג'דר (גודל של כאלף דונם) בטענה שהוא שייך להם. אנשי פתח תקוה יצאו בעת החריש שנערך בעצת השייך ביום השבת ונשכבו לפני החורשים קיבלו מכות אך לא זזו ממשכבם. רק נשות המושבה הבינו את הנעשה והחלו להכות בערבים, עד שהרחיקום מתחום שטחיה של המושבה. הסכסוך הסתיים בפשרה נוספת. ושוב קיבלו אנשי הכפר כספים עבור אדמתם.

הפקידות הברון רצתה להנמיך את הלהבות השתמשה בדרכים המקובלות עליה. אבו-רבאח קיבל מפקידות הברון חלקה בת 200 דונם אדמה, מעובדת בחריש עמוק ומוכנה לנטיעה. הוא בתמורה "למתנה" התחייב להגן על איכרי פתח-תקוה. למרות זאת לא הפריע לו להמשיך להציק לאיכרים.

למשל, השייך לא נתן לשאוב מים מנהר הירקון בטענה שהשאיבה תוריד את מפלס המים ותשבית את הטחנה שלו. האיכרים חשבו ל"סדר" את השייך. וחפרו ליד הירקון בורות עמוקים אותם חיברו בתחתיתם בצינורות לנהר. הם הציגו את הבורות כבארות מים חיים. אולם אנשי השייך גילו את התרמית ולא התירו להפעיל את הבארות. לעיתים רחוקות נהנו מתיישבי פתח תקוה מהתערבות השייך לטובתם. בעיקר בסכסוכי הקרקע עם אנשי יהוד ועל קביעת גבולות המושבה.

בישיבת וועד המושבה בכ"ד סיוון תרס"ג 19.5.1903 ראש הוועד דניאל ליפשיץ העלה את ענין הבאסא (הביצה)

הוחלט לשלוח שני אנשים לה' קאסאר ולחקור את הדבר  באיזה אופנים ותנאים תוכל מושבתנו להשיג את הבאסא. אחד מהשניים הוא יעקב גינצבורג.

השייך נפטר בחודש נובמבר 1903 והובא לקבורה ברוב-עם ופאר בבית העלמין המוסלמי ביפו. הטחנה עברה לרשות בנו.

קבר אבו רבאח. באדיבות אוסף גוט-מוסנזון

קבר אבו רבאח באדיבות אוסף גוט-מוסנזון. מאתר תל אביב 100

בשנת 1905 משניטע פרדס בחריה ליד נהר הירקון. חששו בעלי הפרדס משאיבת מים גלויה מהירקון (השייך טען שאלו מי הוואקף) לכן קבעו את המשאבות בשפך נהר אבו-לידג'י הוא נחל שילה. בעת נסיגת הצבא התורכי במלחמת העולם, פוצצו התורכים את הגשר הישן על הירקון. המעבר היחיד שנותר על הירקון היה הגשר של תחנת אבו-רבאח. פרטים נוספים אודות קברו ומיקומו של הקבר של אבו רבאח ניתן לקרוא באתר "תל אביב 100 האינציקלופדיה העירונית"  במאמר של שמואל גילר. (משם לקוחה התמונה). (נ.י.)

במאורעות תרפ"א הפורעים שהגיעו ממחנה שייך אבו-קישק  חצו את הירקון על הגשר המצוי בתחנת אבו-רבאח. הטחנה פעלה עד לנטישת הערבים את האזור בשנת 1948. לאחר קום המדינה הוקם במקום מכון שאיבת מים בלבד שהופעל לטובת השקאת פרדסי חברת חק"ל במקום. בשנת 1959 פסקה פעולת השאיבה.

בשנים האחרונות שופץ מבנה התחנה ע"י "רשות הירקון". היה ניסיון של יזמים פרטיים ניסו להפעיל במקום אתר לעריכת חתונות. ביים רגילים המקום שוקק חיים בשבתות ובימי חג וחופשה כמקום נופש והכנת בשרים על-האש. 2008_09040149

חקר כתב זלמן חיימוב

ערכה הוסיפה נוני ירון אוצרת אוספים מיוחדים​

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, בתים היסטוריים, ירקון, ראשית המושבה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים, שלטון עות'מני, תורכים | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

אסתר גרינשטיין –הגבורה הראשונה וונדר וומן תרל"ח 1878

לכבוד יום האישה הבינלאומי 2022

אסתר גרינשטיין – "הגבורה הראשונה" וונדר וומן תרל"ח 1878

רב פעילות נשות המושבה נסתרות הן. לרובן אין תיעוד בפרוטוקולים שבארכיון. לא נשמר תיעוד של הפעילות החברתית וגמילות החסדים שנהלו. הן עמדו לצד הגברים בעצם היותן סלע המשפחה. על כתפיהן היו שפע של מטלות כמו גידול הילדים ובישול, טיפול בחצר משק עזר שכללה: גינת ירק, עצי פרי, לול תרנגולות, עיזה אחת או שתיים. בקיצור מעצמה כלכלית גדולה.

והנה כותב זאב אריה גרינשטיין הבעל של אסתר גרינשטיין רעייתו על מעשה הגבורה שלה. כיצד יצאה כנגד החיילים התורכיים והשכנים הערבים.

זה המאמר הראשון שהוגש לעורכי ספר היובל ב'.

במאמר מכנה הבעל, זאב אריה  את אשתו אסתר גרינשטיין – "הגבורה הראשונה" . הוא מתאר את מעשה הגבורה והתעוזה שעשתה מול השלטון התורכי האכזר.

באופן מפתיע נכדתה היא גל גדות "אשת חיל" וונדר וומן בדמיון ובסרטים.

למאמר יש שתי גרסאות (המאמר לא נכנס לספר היובל ב'). אנחנו מביאים אותם בשפתו ובלשונו של גרינשטיין, בו יש תיאור החיים בימים הראשונים של המושבה, הקשיים מול השלטון התורכי, היחסים עם השכנים הערבים.

תחשבו על הכתוב כאילו

ר' זאב אריה גרינשטין  הגבורה הראשונה בפתח תקוה

משפחת גרינשטיין, צלם לא ידוע, תאריך לא ידוע. (אחת מן המצולמות היא, כנראה, אסתר גרינשטיין)

   אסתר גרינשטיין נולדה ביגוסטוב  בשנת תרי"ז. הגיעה לארץ עם אבותיה בשנת תרל"ה. באותה שנה נשאה לוואלף לייב (זאב אריה) גרינשטיין. אחרי גמרו את למודו בביה"ס מקוה ישראל ונשאר שם לעבוד, בשנת תרל"ז נולד להם שם בן שנקרא בשם חיים צבי (חיים הרש), אחרי שהותם במקוה ישראל חמש שנים (בימיו של שרל נטר, אחריו מנהל שמש, ובזמנו של ד"ר הרצברג, והמנהל הירש.) התיישב עם עוד מספר משפחות על שפת הירקון בסביבת פתח תקוה על יד הכפר "פראוכיע" גרו שם באוהלי קש. סבלו מחסר הכל. כל צרכי ביתם קנו בכפר הערבי הקטן "פראוכיע". אחרי עבודת שנה שנמשכה בכל מיני צרות. סבל ומחלות. מוכרחים היו להמלט על נפשם כי רבים מתו שם ממחלת הקדחת הצהובה.  ז.א.גרינשטיין ומשפחתו נסעו משם לגור בראשון לציון. בשנת תרמ"ג יצאו מראשון לציון וכן יתר המשפחות בעלי אחוזות בפ"ת אל אדמת "יהודיה" העברי. בחשבם לגור שם ולעבוד את אדמתם בפ"ת. להתיישב על אדמת פ"ת גופא לא היו יכולים  מפחד מחלת קדחת הצהובה, התחילו בהעמדת בנינים קטנים וצריפים על אדמת יהודייה.

 ז.א. גרינשטיין טרם גמר לכסות את צריפו ברעפים והנה הגיעה פקודה מהממשלה האוסרת על תושבי יהודיה העבריה להעמיד עוד בנינים ז"א צריפים, ואלו טרם שגמרו אסור להם להמשיך את עבודתם. כמו-כן שלחה הממשלה שני שוטרים (חיילעס) שישגיחו בל יעברו על פקודה זו. וואלף לייב גרינשטיין שגר באותו זמן בבית התנור ששייך היה לקהל הזמין אליו את שני השוטרים לסעודה. ובקש אותם שיעלימו את עינם ברצונו הוא לכסות את גג צריפו ברעפים, האחרונים נענו לבקשתו זו. למחרתו העמיד שלושה פועל שעבדו אצלו זה מזמן. (שהיו אכרים במושבת גדרה. מר צוקרמן, חזנוב, ליס,) והתחילו לכסות את גג הצריף. רועה ערבי שהרגיש בזאת נגש אל הצריף ואמר כי הנו הולך להודיע לאנשי הכפר יהודיה הערבית כי ידועה הפקודה לכולם האוסרת להמשיך בבניו, אסתר בקשה מאת הפועלים לא לשים לב לדבריו ושימשיכו את עבודתם. ובינתיים הרתיחה היא מים בחשבה להלחם בזה עם הבאים להפריע.

אחרי שעה קלה הופיעו לעשרות ערבים ובראשם השכים כלם אנשי "יהודיה הערבית", היא התחילה שופכת עליהם מים רתוחים ולא נתנה להגיע אל הפועלים, ואחרי שאחד מהשכים פקד על הערבים לעלות על גג הצריף ולזרוק בחזרה את הרעפים ארצה נגשה אליו האשה אסתר וסתרה על לחיו וזרקה את כובעו (לפע) מעל ראשו. אף אחד מהערבים לא העיז להפריע עוד בעד עבודת כסוי הצריף וחזרו לכפרם בחשבם להודיע זאת לממשלה. אשר היא תנקום במספר היהודים ששם נמצאו. עבור יומים ממקרה זה הופיעו למושבה העבריה "יהודיה" לביתו של זאב אריה קצין תורקי וחמשה חיילים.

שלח תיכף הקצין אחד מחייליו אל הכפר הערבי לקרא את השכים מיד באו השכים ולפי פקודת הקצין לספר לו את המקרה שקרה. התחיל השך שהוכה על ידה לספר לפי שכתב בקובלנא ששלח לממשלה. "כי הואיל והממשלה אסרה על מושבת "יהודיה העבריה" להמשיך בבניינים, ובהודע הדבר לנו כי היהודים ממשיכים לבנות בתים, באנו הנה להפריע  בעד עבודתם יצאה האשה הזאת והתחילה לשפוך עלינו מים חמים והכתה גם אותו" ואחרי שקבלה האשה רשות מאת הקצין לספר את המעשה שקרה התחילה אומרת "כי אותם השכים באו כמה וכמה פעמים אל מושבתנו בבקשם כסף שוחד מאתנו אזי ירשו לנו בעד בנית וגמירת בנינים, ואחרי שענינו להם כי נמצאים פה במושב שני חיילים שנשלחו ע"י הממשלה להשגיח על פקודה זו, אזי היו השכים עונים כי הם כבר יסדרו זאת עם השוטרים שאף הם לא ישימו לב לזאת. וכמו כן הם השיכים (שייחים) מסיתים תמיד את אנשי כפרם. הבאים תמיד אתנו במריבות חדשות. והאם יש לנו איזה עסקים אתם? את הרעפים לא העלינו על גג  הצריף אחרי פקודת הממשלה שאסרה לגמור את הבתים כ"א עוד טרם הפקודה הזו.

שקר גמור – צעק השך (שייח), בקשה האשה מאת הקצין שיעלה על ראש הגבעה הסמוכה למושבה ויראה שם את מספר הערבים האורבים שם, הקצין אמנם עלה על הגבעה, וראה את עשרות הערבים, (שחכו לתוצאות באו של הקצין במושבת יהודיה העבריה.) ומרוב התרגזות צווה על השכים לחזור אתו ליפו. אך אחרי שסרבו השכים ללכת אתו לפי פקודתו באמרם כי יראה להם רשיון מאת גבוה ממנו. כי יש לו הרשות לקחת אותם. צווה הקצין את חייליו לקשרם ולהובילם אתם, אך אחרי בקשת השכים מאת הקצין כי ישחרר אותם היום וכי יבאו ליפו למחרת נענה להם הקצין והזהירם  כי במקרה ולא יגיעו ליפו למחרת ! בבקר אזי ישלח אליהם חיילים  שיביאום קשורים. למחרתו הגיעו השכים ליפו ונאסרו שם למשך שלושה ימים. באיזה אופן נשתחררו לא ידוע, אך זאת כן ידוע, כי מאז והלאה לא העיז ערבי זר אחד להכנס אל מושבה זו.

    אחרי שנה עברו מספר המשפחות לגור בפתח תקוה ולעבד את אדמתם.

בית משפחת גרינשטיין, כפי שצלום בשנות ה-70, צלם לא ידוע.

 והנה בשבת אחת אחה"צ עברה חתונה ערבית של אנשי "יהודיה הערבית" אשר בראש החתונה רכב שיך יהודיה על סוסו הרבה ערבים לוו את החתונה ורצו לעבור בתוך כרם נטוע גפנים של ד.שפיגל ז"ל. ואשר הכרם הנו גובל עם מושבת פ"ת. ואחרי שהאחרון נסה לעכב בעדם הכוהו באבנים ובמקלות ופצעוהו עד זב דם.

בהודע הדבר לאנשי פתח תקוה התחילו אחדים לרדוף אחריהם וביניהם האשה היחידה אסתר. הערבים ברחו לכפר הסמוך למושבה כפר פז'ע. בהגיע מספר היהודים והאשה אסתר אל הכפר אשר נמצאו הערבים המכים ובראשם השך – התנפל סנדר חדד ז"ל על השך שישב לו בגאוה על סוסו והתחיל להכותו. יתר הערבים לא עמדו בחבוק ידיים והחזירו מכות למתנפל באלותיהם (נבוטים). האשה אסתר ז"ל בראותה את המחזה הנורא, הבריכה את הגמל אשר ישבה עליו הכלה הפילה את הכלה ארצה והסירה ממנה את כל תכשיטיה שום ערבי לא העיז לגשת אל הגבורה הזו. וגם אחרי ששך הכפר פז'ע בקש מאת היהודים שנמצאו שם שתחזיר האשה לכלה את התכשיטים, כי בוז הדבר הוא לו שיקרה דבר כזה בכפרו. נענו לו היהודים והחזירו לכלה את תכשיטיה.

כמו בכל התנפלות של ערבים על שדות היהודים על אדמת פתח תקוה הייתה האישה שנזכרה לעיל נוכחת תמיד בראשונה  ומראה את גבורותיה ונלחמת עם הערבים הפלחים והבדויים כגבר אמיץ, עד יומה האחרון.

   אסתר מתה בפתח תקוה בכ"ד סיון תר"ן. בנה חיים צבי ירש  גבורותיו ממנה (מאמו) ונהרג כגבור בפרעות שהיו על שדות פתח תקוה בכ"ז ניסן תרפ"א.

צבי גרינשטיין נרצח במאורעות תרפ"א, 1921

    הערה, ועידת ספר היובל לא מצאה לנכון לרשום או להזכיר את שם הגבורה הראשונה בספר היובל (המשפחתי) אם למרות שכלם ראו ושמעו רבות אודותיה. (גרינשטיין כתב מאמר נוסף בתקווה שהוא יכנס לספרז.ח.)

ר' זאב אריה גרינשטין     מאמר שני ומתוקן שהוגש לועדת תיקון ספר היובל.

קובל על שלא נזכר שמו בספר-היובל בין המתישבים הראשונים על יד הירקון. מיד כשקנו את הקרקע בחמרה התיישבו ב"פרחיה" הכפר הערבי. (הראשונים היו משה סלור, אלתר ואברהם וינקלר, משה רינהארט ועוד שונים.) מעמודי עצים במכסה של קש הקימו אהלים ובהם גרו במשך כל החרף. מזונם היחידי היה דורה שהיו טוחנים בכפר ואופים ממנו לחם. משה ריינהארט היה יהודי עשיר ולו 140 דונם קרקע הוא היה חשוך בנים. אוהלו היה בנוי ממחצלות ומכוסה שקים ושם הוא גר עם אשתו. זה היה עוד בשנת תרל"ט. גרינשטין היה פועלו ומנהל המשק שלו.  במשקו היו: 8 סוסים, ו-4 פרות שהיו רועים יומם וליל בשדות מבלי שאיש נגע בהם לרעה.

כאשר התחילה הקדחת הצהבה תוקפת את המתישבים הראשונים, נפטרה במחלה זו אשתו של מ. רינהארט ובמשך שלשה ימים אי אפשר היה להביאה לקבורות מחסר יכולת לעבר את נחל האבו-ליג'ה  [כיום נקרא נחל שילה] שהיה מלא על גדותיו אז.

אחר כך עזבו את הירקון תחת לחץ הקדחת הצהבה, ועברו לגור ליפו. עד שנת תרמ"ג, שאז נקנתה אדמת יהודיה ועברו להתיישב בה. אז באו הביליסטוקים בהשפעתו של קופלמן והתיישבו ביהודייה. מיד בבואם חפרו את הבאר הראשונה (49 מטר עמקה) ואח"כ בנו את הבניינים הראשונים. השלטונות  אז הפסיקו את עבודת הבנין והעמידו שני שוטרים לשמר על הדבר שלא יבנו בתים חדשים. הבתים שהיו כבר בנויים נשארו והורשה לגור בהם. בין הראשונים מהביליסטוקים היה משה ליפקיס.

ביהודייה נתנה לי חלקת אדמה קטנה ע"י הבאר למטרת בנין בית ע"י הא' מ. פינס. אז העסקנו בעבודה את אכרי גדרה שהיו אז פועלים מהם הוא זוכר את צוקרמן, חזנוב וליס. הם עזרו לי לבנות את צריפי. הקורות הוקמו אולם הגג טרם סדר, מפני שהערבים צוו ע"י השלטונות לבלי תת ליהודים לבנות בנינים. הערבים יחד עם שני השוטרים עכבו את הדבר למרות זאת שהשוטרים קבלו את כלכלתם ודירתם ע"י הועד ונמצאו בדירתי אני, שהייתה על יד בנין התנור הציבורי בה גרתי עם אשתי ובני היחידי

באחד הימים בא אלי ר' יהושע שטמפר ואמר לי לכסות את צריפי ולהעלות את הגג. בסמכי על דבריו, נגשנו אני ושלשת הפועלים מגדרה לכסוי הגג (שטמפר הלך לפתח תקוה) אחד הרועים הערביים, בראותו אותי מכסה את הגג מהר הכפר והודיע את הדבר לערביי הכפר. כעבר חצי שעה באו שיכי הכפר עם ערבים רבים להרס את הצריף ולשברו, אולם אשתי עמדה ע"י הפתח עם דוד מים רותחים ובנשק זה לא נתנה למתנפלים להוציא את זממם לפועל. אחד השיכים הזקנים עורר את ההמון לבלי חכות ולעשות את הדרוש, אז נגשה אשתי אליו, סטרה לו על לחיו וזרקה את תרבושו מעליו. מיד פקד השיך על כלם לשוב הכפרה ובן רגע נעלמו כלם יחד עם שני השוטרים שהיו צריכים לשמש להם עדים. כעבר זמן מה שבו השוטרים ושאלוני לנתינותי והודיעוני כי הוגשה תלונה עלי ועל אשתי שהכינו את השיך של הכפר. למחרת הופיע אופיצר תורכי (מוניב אפנדי) עם 5 שוטרים. אחד השוטרים נשלח הכפרה להביא את  השיכים.

    בינתים עבר האופיצר במושבה ודרש  מהמתיישבים לבלי הוסיף עוד לבנות. הכניסוהו לבית "שתיל" ושם הוגש להם תה. בינתים באו חמשת השיכים מהכפר, היחידי שדבר אז ערבית היה משה סלור והוא היה התרגמן. אשתי בקשה רשות הדבור ואמרה: הערבים באים יום,יום ומבקשים שוחד כדי שירשו ליהודים  לבנות. אנו משפחות אחדות כאן והם באים יום,יום וגונבים מאתנו. השיכים הכחישו את הדבר. להוכיח את דבריה קראה לאופיצר אל הגבעה להראות לו כי כל הכפר אורב מאחורי הגבעה. כאשר שאל האופיצר את השיכים מה מעשיהם כאן? ענו: הם באו לשמוע את הנעשה כאן.  מיד עלה מוניב אפנדי על סוסו וצווה על השייכים לבוא אתו ליפו. וכששאל אחד השייכים אם יש לו פקודה לכך, פנה אל שוטריו וצווה עליהם לאסור את ידיהם ולהובילם העירה. השיכים בקשו לחכות לבואם עד למחרת היות ועליהם לאסף את התבואה עד יום מחר. למחרת בבואם העירה הושבו במאסר למשך 3ימים. מאז שקטה המושבה. ואז גמרתי את בנין צריפי. בנינים חדשים אמנם לא נוספו. אבל עבודת הבנין לא נמשכה כיון שאז כבר חשבו על דבר ההתיישבות ובנין הבתים בפתח תקוה.

ביהודיה הנני זוכר את: משה ליפקיס, ר' אהרון אורלנסקי, דוב מרגלית, חנן בולקין, מרדכי קלינסקי, מרדכי דינוביץ, דניאל ליפשיץ, זאב ברנדא, יצחק צבי שפירא, מיכל שפירא, ביילה שפירא ואברהם שפירא, (בתור נער) שתיל בן ציון, יואל משה סלומון, יעבץ, פינס, דוד גוטמן, ר' מרדכי גימפל ועשרה פרושים אתו שנשארו ביהודיה גם אחרי שעברו לפ"ת. ביהודייה גרו במשך שנה ואז עברו לפתח תקוה. פרומקין היה הראשון שסדר חצר בפתח תקוה ועל יד החצר הזאת התחילו לבנות אח"כ את שאר הבניינים (מגרש התזמורת עתה היה מקום הגרנות שלנו אז). בכספי חו"צ שנתנו ע"י ויסוצקי התחילו לבנות את רחוב חובבי-ציון. את מה שהתהווה אח"כ ידוע לכל. ביו השאר זכורני את התגרות הרבות שהיו עם הערבים בעניינים שונים שקרו בשדות. לקריאת החצוצרות של סנדר חדד ודוד נוביק היו כל בני המושבה מתאספים ויוצאים כאיש אחד רכובים על סוסיהם להגן על עניינינו. (הבנין הפרטי הראשון במושבה נבנה ע"י ליב ליפשיץ והשני ע"י ברנדא  השלישי ע"י בייניש סלור אחריהם בניתי אני את בניני וסנדר חדד. (הערה: את הבנין הראשוןהקימו ד. גוטמן  ומ. סלומון ורק אח"כ נתחדש הבנין ואז נבנו הבתים הראשונים כפי הסדר שהזכרתי.) את השדות העזובים היה גוטמן מחכיר לערבים בקבלת חלק מהיבול. לצרך הפלחה יכלו להשתמש  בכל האדמה איש,איש כרצונו ורק הנותר היה גוטמן מחכיר לערבים, כדי לשלם בהכנסה זו את מסי הממשלה וכו'.

באחד הימים וערב שבת היה היום ההוא באו ערביי יהודיה ובקשו לחכור את אדמת הרביה [אדמת היער הקדום כיום דרך רבין בקרבת ז'בוטינסקי] לעשות מקשה. כשבא גוטמן אל האדמה מצא את כל ערביי הכפר בני-ברק חורשים את האדמה ומכשירים אותה למקשה. על שאלתו של גוטמן: מי החכיר לכם את האדמה? ענו: אדמתנו היא, מיד שלח על ידי ערבי פתקא אל המושבה ובו הוא קורא את כלם להציל את אדמת הרביה. רב הגברים היו אז בשדה בעבודתם. אנכי וברנדא בעבודתנו על יד ודי אבו-ליג'י שמענו פתאום את קול החצוצרה המבשרת כי עלינו לצאת להגנת אדמת המושבה. מיד עליתי על הסוס שחרשתי בו, ומכל השדות התחילו נוהרים מי במעדרו ומי במקלו אל הרביה. בבואנו שמה מצאנו את כל ערביי בני-ברק חורשים את אדמת המושבה בסוסים ובגמלים. בראות גוטמן את כל בני- המושבה נזעקים בקשנו לחכות זמן מה בסבלנות עד שיגמר את המו"מ עם הערבים, כאשר המו"מ נגמר ללא תוצאות הריע דוד נוביק בחצוצרה, למרות בקשתו של גוטמן לחכות,  ומיד השתערנו על הערבים בנשק שבידנו, הכינום ושברנו את מחרשותיהם, גרשנום משם ולקחנו את אדמת הרביה.

     בין אכרי המושבה הראשונים הנני זוכר את משה ליפקיס שהיה ישן ברפתו לשמר על שוריו. באחד הלילות התעורר משנתו והנה שני ערבים לפניו ברפת. אלה ברחו מיד ואנו התחלנו רודפים אחריהם עד הג'דר.[לכפר מלאבס היה שם נוסף ג'דר]  שם מצאנו זוג נעלים ומקל ועל-פיהם הכרנו את הערבים. אלה היו ערבים מפג'ה. פנינו אל הכפר. העירונו משנתו את אבו-ימאן  ראש הכפר ודרשנו מאתו להמציא לנו את הערבים שהכרנום ע"פ בגדיהם. מסרנום למשפט הממשלה. 

כשהיו הערבים עורכים חגיגות חתונה, היו עוברים את המושבה ברוביהם ויורים באוויר, באחת השבתות עברה תהלוכה כזאת במושבה דרך כרמו של שפיגל. [כיום מבית העיריה עד לרחוב נחלת-צבי]. שפיגל ברצותו לגרשם הוכה ע"י בצל פרא באפו והתחיל דם זב ממנו. מיד עברה השמועה במושבה כי שפיגל נהרג, מיד יצאנו, סנדר חדד, אנכי ואשתי, אהרון ליב מכנס ויעקב גוטמן לרדף אחריהם. הערבים ברחו לפג'ה. סנדר קפץ ועלה מיד על הסוס ששיך הכפר רכב עליו והתחיל ממטיר עליו מהלומות הערבים המלוים התחילו חובטים בסנדר באלותיהם והתחילו לברח. אז קרבה אשתי הבריכה את גמל הכלה והורידה מעליה את תכשיטיה. אז נגשו ערביי פג'ה ודרשו בכל מיני בקשות את החזרת התכשיטים. בינתים נזדמן במקרה שוטר וע"פ התערבותו הוחזרו התכשיטים ובזה סדר הענין. לדעתי גרמו חבוטות האלות במקרה הזה, למותו של סנדר חדד. ואלמלא גזילת התכשיטים מהכלה שהטה את הערבים לענין זה, היו בלי ספק רוצחים את סנדר חדד במקום המאורע.

חקר וכתב זלמן חיימוב

ערכה והוסיפה נוני ירון

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, זיכרון והנצחה, כיכר המייסדים, מאורעות תרפ"א, נופלי פתח תקוה, נשים, נשים במושבה, ספר היובל ב', ספרי היובל ב', ספרי יובל, עבודה עברית, ראשית המושבה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים, שלטון עות'מני, שמירה, תורכים | עם התגים , , , , , , , | כתיבת תגובה

לזכרו של יורם טהרלב

אחד מחשובי הפזמונאים בתולדות המדינה. אדם ברוך כישרונות בעל לשון חדה. שיריו הפכו לנכסי צאן ברזל, נתנו ויתנו השראה לדורות רבים.

פתח תקוה חבה לטהרלב תודות על הפולמוס הגדול שעורר השיר על חמשת הרוכבים שייסדו את פתח תקוה "הבלדה על יואל משה סלומון". הפולמוס התעורר לקראת שנת ה 130 לפתח תקוה.

ד"ר יוסי לנג כתב במאמרו "הגנוז והגלוי בתולדות פתח תקוה אם המושבות מתמודדת עם עברה" בו סקירה על ספרי היובל של פתח תקוה והפולמוסים השונים על מייסדי המושבה. כמספר משפחות המייסדים וראשי הערים לדורותיהם כך גם סיפורי ייסוד המושבה. 11 ספרי יסוד נכתבו על פתח תקוה.

הוא אחד החוקרים הבודדים ש"עשה סדר" בין המתחים והרצונות של משפחות המייסדים והעלה את המידע על כתב במאמר אחד מרוכז מבלי להיות צד בדיון.

באמת, טהרלב לא דייק בעובדות היסטוריות. הוא משורר ולא היסטוריון, כך השתרשו עובדות לא מדויקות בשיר. דבר שהכעיס מאוד את משפחות המייסדים.

לגבי מי היו מייסדי פתח תקוה. שמם של אנשים משמעותיים לראשית המושבה לא נכללו בשיר שלו כמו: בני משפחת ראב יהושע ויהודה שמקומם בהקמת וכינונה של המושבה הוא ללא כל ספק, גם שמו דוד רגנר אלמוני לרבים מאתנו.

לפי גרסאות שונות לא בטוח שמזרקי היה באותו אירוע. ולגבי סלומון, כשחזרו המתיישבים מיהוד לשם הלכו בגלל מחלת הקדחה הקשה (1884-1885), סלומון לא חזר לפתח תקוה אלא חזר לירושלים. לכן, הסיפור תלוי באיזה סיפור משפחתי אנחנו קוראים.

כל אלו שמחפשים תשובות נוקבות מאתנו הארכיונאים לא כאן המקום. הארכיונאי הוא "מהאו"ם", כלומר, תפקידו לשמר את המסמכים (לסוגיהם השונים) ולהנגיש אותם למי שרוצה לחוקר ולדעת ולא לקבוע מסמרות. לכן, זו סיבה נהדרת לבוא לארכיון ולמוזיאון ההיסטורי המתחדש ולקרוא בפרוטוקולים ובמסמכי היסוד מי היה בין מייסדי המושבה.

קישור לסרטון בו מסביר טהר לב אודות מקורות שיר

נוני ירון

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, מוסיקה, מתוך הארכיון, ספרי יובל, ראשית המושבה | תגובה אחת

"מגילת העבודה" של אברהם ינובסקי

זיכרונות של אברהם ינובסקי כפי שמופיעים בטיוטות של ספר היובל ב'

"מגילת העבודה" של אברהם ינובסקי

באותם ימים בחר כל עולה את המקום המתאים לו. רבים הגיעו לזכרון יעקב, לרחובות ולראשון-לציון ומשם עברו לפ"ת [וכך גם להיפך] בעיקר בגלל גודלה והאפשרויות הכלכליות הרבות המצויות בה בגלל מטעי ההדרים הגדולים. אחרים חיפשו חברה טובה. בעיקר חיפשו מקומות עבודה שיאפשרו לקיים חיים ברמה נאותה.

המיוחד בכתבתו של אברהם ינובסקי הוא תיאור הממשי של חיי יום יום של ראשוני המתיישבים בפתח תקוה. מערכת הקשרים עם אנשי פקידות הברון. הוא מזכיר בפירוט את שמותיהם של עסקני המושבה ותפקידם וחבריו לעבודה שעבדו שכם אל שכם בניסיונות קשים לקיים חיים חקלאיים ולהוציא לחם ופרנסה. שיתוף ילדים נערות ונשים בעבודה.

הוא מתאר את הניסיונות החקלאיים של הברון רוטשילד כדי למצוא פרנסה אפשרית לאנשי המושבות וגם כדי להחזיר חלק קטן מההשקעה הכספית הגדולה שלו. אנו רואים ניסיונות שונים כמו גידול גפנים, שקדים, גרניום ממבטו של איש המושבה. אנחנו חווים את הקשיים הגדולים וגם את ההתרגשות הגדולה בתיאור חי של עבודת החריש העמוק כאילו אנחנו ממש עומדים לידו ועובדים. בין העבודה הקשה ומחלות המלריה ישנו תיאור חיי חברה, שירה ותרבות והרומנטיקה באזור בגורן המפורסמת.

תודה לזלמן חיימוב על המחקר המתמיד באוצרות הארכיון. ערכה והוסיפה נוני ירון

אברהם ינובסקי, קטע מתמונה, צלם ושנה לא ידועים.

מגלת העבודה במשך 37 שנה (תרנ"א-תרפ"ט)  אברהם ינובסקי

אל הארץ באתי בשנת תרנ"א מלונדון הבירה, והימים ימי נטיעת הגפנים האחרונים במושבה רחובות, הכי צעירה בין כל המושבות. מושבה זו שמשה כח מושך בשביל כל הצעירים הבאים ארצה, והחלוץ טרם היה בארץ, רק חובבי-ציוניק'ס אידיאליסטלאך ושמענדריקעס. 

גם אני נמשכתי אחרי הזרם והתיישבתי בה ונתקבלתי לעבוד אצל המנוח הידוע בחיבתו לציון, יעקב קארלינסקי.

לכתוב על החיים במושבה בימים ההם, לא לפי כוחותי הספרותיים, זו היתה רומנטיקה ציונית שלמה, על פני כל איש ועל כל צעד ושעל, התבלטה החבה לציון. לחג הפסח הראשון עלינו לרגל לירושלים, קבוצות, קבוצות של עשרה עד חמשה-עשר איש. ומשם לחברון במקום שהיתה לנו התנגשות עם פרחחי הערבים, אבל אנחנו נתנו להם מכות נאמנות, כי לא ידענו פחד, ועלינו דוקא על כל המדרגות של מערת המכפלה והקיפונו אותה, אולם השיך לקח מאתנו גרושים אחדים בקשיש.  בשובינו לירושלים, ירדנו אל ברכות שלמה, התרחצנו שמה והמשכנו את דרכנו. תרנו את ירושלים את הר הזיתים ועלינו על הפעמוניה הרוסית [כנסיית העלייה הרוסית אל-מוסקוביה] ומשם ראינו כמעט את כל הארץ עם עבר-הירדן וים המלח. 

אחרי מותו הטרגי של קארלינסקי, (יעקב קרלינסקי צעיר איכריה של רחובות. התבלט בדאגתו לפועלים. נהרג בנפילה מהסוס עליו רכב ( 1891).  מטרת רכיבתו הייתה רכישת 2000 דונם אדמה באזור פתח-תקווה עבור התיישבות פועלים.)עברתי לראשון לציון, ונתקבלתי לעבודה ע"י ה' שייד [פקיד הברון הראשי] הידוע בכבודו ובעצמו. עבודתי היתה בניר [חריש], והיה לי הכבוד שלא הרגשתי בו אז לעבוד יד אל יד עם הסופר העתידי משה סמילנסקי. ואח"כ עברנו לעבוד בכרמים ובגן תחת השגחתו של הגנן סמואל הידוע בחריצותו, תחת ידו התמחינו בזמירת והרכבת גפנים, עצי תות ופרי שונים. בקרתי את שעורי הערב של הגנן חיים כהן [ראש ועד פ"ת לאחר שנים] ע"ד נטיעות ומחלותיהם וביחוד של גפנים כגון :כלורוז, אנטרוקנוז, אואידיום, מילדיו ועוד.

עבדתי גם  ביקב הראשון וענבי המרבק הראשונים אשר הגנן הרמנס הכין מהם חבית קטנה יין בשביל הברון שיחיה. דרכתי במו רגלי ובעמדי בחבית התלוצצתי ואמרתי הברון רוחץ את רגלי ושותה את המים קרי יין. ואם כי הצלחתי שם בעבודות, בכל-זאת לא אהבתי את אנשי המושבה ביותר. מפני האריסטוקרטיזם הנפוח שלהם, זה היה בולט על כל צעד ושעל, והייתי רגיל לאמר לחברי, אם הראשונים כמלאכים, הרי צריכים אנו להיות כבני אדם, אבל היינו בדרגה האחרונה ביניהם. גם הבמי"ם  [כנראה בני-משה] היו מראים שהם משכמם ומעלה גבוהים מכל העם, וכלפי נשים היו משחקים תפקיד של "אבירים", ה' יסלח להם. בכל-זאת לא שנאתים ולא מאסתים חס ושלום. כי היו ביניהם אנשים טובי לב ועדינים, הראויים לכבוד גמור.

קרה לי מקרה שמה שיכולתי להביא אסון על עצמי ואולי על כל הבנינים אשר מסביב ליקב, לולא עפ"י נס הופיע בזמנו המכונאיה' פפו, הושיבוני להסיק את התנור הגדול והכין חבל בשביל המכונות שביקב, ולא ביארו לי איזה תפקיד ממלא המחוג של השעון המיוחד לכך, ועד ובאיזו מעלה עליו להימצא. ואני יושב לי על יד דלת התנור, מכניס עצים יבשים ומזופתים וקורא בספר. ואינני חש ומרגיש בשום אסון העלול להתרחש, עד ששמעתי מאחורי קול חזק, "ברח לך מהר מפה, כי אבודים אנחנו", מראה פניו היה נורא וברחתי. פחדתי פשוט מתגרת ידו. כי בזה הרגע חשבתיו לשיכור חס ושלום, אבל מרחוק ראיתי כיצד הוא מסתובב סביב התנור, פותח אשנבים, ואת דלת התנור סגר. ובעצמו גם יצא החוצה, ומסתכל מרחוק בתנור. ואחרי כרבע שעה קורא לי ואומר, נצלנו, היינו יכולים ללכת כולנו קפוט, ובאר לי את סיבת הדבר.

הייתי עד ראיה לעוד שני מקרים, שלאחד הייתי קורא תלמודי מדעי, ולשני הוד שבגבורה. עובדים אנחנו בכרמים, פתאום קוראים לנו לבוא לרב ר' נפתלי הירץ (רב יפו) שאמר לנו שנסיר את כל הערמות הקטנות אשר מסביב ההרכבות החדשות, ונקצץ את השורשים אשר על ההרכבה גופה ונשאיר כך את ההרכבה שלשה ימים רצופים וסמואל הפקח אמר: "בזאת תבחנו אם עבדתם כראוי את ההרכבות. כמו שהראיתי לכם מאה פעמים ואחת". כעבור שלושה ימים, מופיע הרב בלוית השוחט הרב זינגר, בתוך הכרמים, בודק את ההרכבות ואומר כשר,כולנו יודעים עכשו, מדוע עשו את האופרציה הזאת. הרב היה המשגיח על הכרמים מפני הערלה, וביקב מפני הנסך. המקרה השני, עובדים אנחנו במנג', [מחרשה לחריש עמוק רתומה למס' צמדי סוסים] – זה היה הראשון בארץ שהביאו אותו עפ"י דרישת הגנן חיים כהן, לעתים שמרתיו בלילה, וביום עבדתי בו. פתאום התירו את עצמם זוג סוסים דוהרים אריות ממש, אלה של ה' קרנר, התחילו לרוץ ולהסתובב בעגול כשהמאזנים (שפיל ואגע) נגררות ומקישות ברגליהם, וע"י כך הרגיזו אותם ביתר שאת. עומדים אנחנו כנדהמים ומפחדים לגשת אליהם. פתאום קפץ צעיר אחד מהעיר יקסרינוסליבי היה עמד בתוך העגול ואחת שתים תפשם ועצר בהם. קריאת הידד! נשמעה מכל העברים, עבדו שם בנירים[ שדות מעובדים] כחמישים איש, הצטערנו רק שלא קרה זה בנוכחות הגנן הצרפתי, קולן, כי אז לא היה אומר שהפועלים העברים מבלי עולם הם, כפי שהיה מתבטא. כאמור אם כי הצלחתי בראשון, היו זמנים שהייתי מרוויח גם שמונה פרנק ליום (!!!)

נעמי ינובסקי ביתו של אברהם בדרך הביתה. רחוב פיק"א בראשיתו. צלם ושנה לא ידוע

החיים בהמושבה פתח תקוה

ובכל זאת עזבתי את המושבה (ראשון לציון) ביחוד מפני מחלות קשות שסבלנו שם, מדיזנטריה, חולרינה וקדחת. שלוש פעמים הובילו אותי ירושלימה לבית חולים ובאחרונה לבית החולים היפואי שזה רק נפתח תחת ממונתו של המנוח חיים גולדברג (בקר) הידוע כמוכתר יפו והמושבות) ואח"כ עברה הגבאות להמנוח שמעון רוקח והאיש הדגול מרבבה ד"ר שטיין היה הרופא הראשון שם, קסם היה בפיו ובידיו בשביל החולים, וכשהיה שם את ידו על  מצחך, היית מרגיש כאילו פסקה המחלה ממך, וה-"נו וואס מאכט איד" שלו היה כאין שיר מזמור.  וכשיצאתי מבית החולים, נסעתי ישר עם חברי בן-יוסף לפתח תקווה (את חברי זה שלחו מהמושבה בעד עברה שהיום דשים אותה ברגלים, בעד עישון סיגר בחדרו בשבת), התיישבנו בביתו של ר' פנחס מאירי,  מצאנו שם גם את חברו ברוצקי, קבענו את שכר הדירה 5 פראנק לחודש  בעד כל איש, עם תה ערב, בוקר וצהרים. נמצא שלאדון מאירי היתה הכנסה חדשית 15 פראנק. זה היה ממש עושר בימים ההם, ולא אחד התקנא בו, אבל הלילה הראשון נדדה שנתנו, בן נתן לנו הלא זה הוא מוט'לה שלנו (שנולד באותו לילה אצל בעל הבית). זה קרה לפני שלושים ושבע שנים. על [טכס] השלום-זכר שלו היו כמעט כל  בני המושבה, שם הכרתי את ה"ה יהושוע שטמפר; לייבל ליפשיץ, זאב ברנדי ז"ל,  והחיים אתנו כיום האחים יהודה ומשה שמואל ראב. ור' יהודה סיפר על מקרה אחד שקרה להם, לו ולסנדר חדד בדרך לזכרון, שעכבו אותם שמונה בדואים וביניהם אחד שחור וגבוה כארז וחסון כאלון והם שניהם עמדו נגדם. ר' סנדר תפס את השחור השכיבו על הארץ והכניס בו מכות עד חדרי בטן עד שהנשארים התחילו לבקש את ר' סנדר שיעזוב אותו, "דחילק יא סידי" (רחם אדוני). למחרת בואנו הלכנו לראות את המושב יהוד, נפגשנו עם המנוח אליהו ספיר, רכוב על חמור בדרך למושבה, העמיד את חמורו, דרש בשלומנו ובקש אותנו שנכנס אל ביתו, שם נמצא את משפחתו וגם את חתנו, בימים ההם היה הוא המורה הראשי בבית הספר בפ"ת. בבקר היה בא למושבה ובערב היה שב הביתה, ולכשהתישב בפ"ת  סדר לנו שעורי ערב, לערבית וספרות עברית וחברו גורדון היה מורה לתנ"ך ואגדה, ופלא שבמשך שעורים אחדים הספקנו כבר לקרא ולכתב ערבית. בהכנסנו למושב,

פגשה אותנו הגב' גוטמן עם עוד שתי נשים ואומרת, הנה שלושת המלאכים, הכניסה אותנו אל ביתה וכבדה אותנו בחלב חמוץ, הלכנו לראות את הבאר העמוקה, שנשים שאבו ממנה מים, ונכנסנו לביתו של ה' שתיל ספיר. קבלו אותנו בסבר פנים יפות, כבדו בתה ור' בן-ציון שתיל ז"ל השמיע לנו מעט תורה. לפנות ערב לכשבאנו [חזרנו]  מיהוד, הלכנו אל ה' גרוס  האדמיניסטראטור, שהיה מתהלך בחצר הפקידות-שנבנתה אז ע"י ר' אליעזר דוברי ור' דוד נוביק ז"ל בין העדר ושורק, סימן למצב רוח טוב, ותיכף נענה לנו. 

אברהם ינובסקי (עומד במרכז) עם פועלים במשתלה שהקים ליד ביתו ברחוב חובבי ציון פינת רוטשילד, צלם ושנה לא ידועים.

תחילת מעשינו במושבה היו חפירת תעלות סביב החלקה שנקראת "ראבה", השטח הגדול שהכינו בשביל נטיעת כרמי גפנים. עבדנו ביחד עם ר' דוד איזראלית ז"ל, הוא היה אומר שאיננו משגיח, אלא פועל פשוט כמונו, זה היה איש משכיל חכם ונבון מבני הדור הישן ומתלמידי ישיבת וולוז'ין, אבל גא וקפדן נורא, ביחוד בעבודה. זו האחרונה היתה צריכה לצאת אצלו "אגיל ואשמח".. על קפדנותו המופרזת חיברו הלצים שירים ז'רגונים,והיו שרים בשובם מהעבודה. לא רחוק מאתנו עבדו בניר אכרי וזקני המושבה הלא המה אנשי השם ה"ה וולף בראנדי, הלל כהן, ר' ליבל ליפשיץ (מבדח היה לראות כיצד זה האיש הגבוה והארוך עומד בניר מתכופף ומזדקף ויושב לחפש אחרי היבלית. אבל לא ארכו הימים וקבל משרה באמת גבוהה לפי מדתו, בתור משגיח ומקל ביד) ר' משה ליפקיס עם התרבוש על ראשו מימי צלח אל דין ויבדלו לחיים ר' פנחס מאירי, משה שמואל ראב, חנוך סלור דב מרגלית ש.י. גינצבורג, ר' א.ל.מכנס ועוד צעירים וזקנים עובדים במרץ מוציאים את היבלית ושמים בקופות והמאסף לכל הקופות היה המנוח ר' אברהם קופלמן שהיה עושה ערמות-ערמות ושורף אותן והתורה עמו,(אחרי גמרו את עבודתו היה יושב על איזה ארגז או פשוט על הארץ והוגה בספר,)

בצהרים היינו מתאספים בסוכה שעמדה על גבעה לא רחוק מאתנו, אוכלים מה שהיינו מוציאים מילקוטנו, לאחדים מהאיכרים היו הבנות מביאות תבשיל ועוד מיני מאכלים. ברכת המזון היינו מברכים "בנברך לאלוהינו".. ולרוב היינו מתפללים גם תפילת מנחה בשדה. עוד לא הספקנו לגמור את כל אורך התעלה בדרך ליפו, וכבר קוראים לר' דוד ולנו אל המושבה לסדר את גרנות הפקידות. כי זה קרה בזמן ספירת העומר. סדרנו את השעורה בעגול גדול ונהדר. זה היה מעשה מחשבת ממש, אם היתה לאיזו שבולת החוצפה להוציא את ראשה החוצה, היתה תיכף מקבלת מכה בראש הקלשון. למשל ושנינה היה הגורן שלנו בפי כל בני המושבה. אבל הקדוש ברוך הוא לצון חמד לו, מה עשה, המטיר עליו גשמי זעף במשך יומיים והצטרכנו לפזר אותו וליבש ולסדר מחדש. אבל את זאת  עשו כבר אחרים אותנו שלחו לעבוד במנג'. בבואנו מצאנו שמה את המנוח ר' מיכל שפירא ויבדל לחיים ר' יעקב קופלמן, הם היו עסוקים בהכנסת המסמרים הגדולים [יתדות] באדמה. השתאנו על אלה האנשים הבאים כבר בימים, באיזה מרץ וכח יוצא מהכלל עובדים הם.

ב- " נו.. ארוך פונה אלינו ר' יעקב הנ"ל, מביט לנו בעינים וצוחק, ז"א איך מוצאת חן  בעינינו עבודתם ואלי הוא פונה ואומר, שמענו שאתה כבר מומחה בעבודה זו, הנה אנחנו  עוברים כבר למנג' השני, העומד שם ואת זה מוסרים לכם על אחריותכם והלכו להם. סדרנו את המחרשה על מקומה הנכון, נתנו אות לעגלונים והמחרשה זזה, ישבנו על ספסל המחרשה, התחלנו לקרוא את [עתון] "המליץ", וכך עבדנו עד שקיעת החמה, למחרת עם צאת השמש היינו כבר בעבודה, וכך חרשנו עד אשר מחרשה במחרשה נגעה. במרחק של שלוש  מאות ארבע מאות מטרים ממקומנו חרשו צעירי המושבה הלא המה מנדל קלינסקי, יונה דינוביץ ועוד המחרשה של עשר זוגות סוסים. אחרי גמירת העבודה במנג', עברנו לעבוד בניר, כי עשרים וחמשה איש היינו תחת השגחתו של המנוח ר' יהודה בכר– יהודי ספרדי- שמזמן לזמן היה מזרז אותנו בעבודה. והנה בתוך החור אשר באדמה זנק נחש גדול ושחור כשני מטר אורכו, ומתפתל בין רגלינו, הקפנו אותו והרגנוהו.  וכעבור רגעים אחדים והנה שוב נחש וכמשפט הראשון עשינו גם לו.והפקיד גרוס נשא לבו לאמר: "אני אבער אחרי הקדחת עד תומה". מה עשה, הלך והביא מיחם גדול מאד, מינה עליו את בן הרבי מפוקושאן את הרב ר' שמואלמילס ז"ל, תורני ומשכיל וחובב ציון ותיק, שיעניק לנו תה ערב ובקר וצהרים. בצהרים היינו מתאספים סביב המיחם, היינו אוכלים ושותים ומשוחחים בידידות רבה כאחים, ושמחים וטובי לב היינו שבים לעבודה. עבודת הקדש באמת אחרי הצלצול (מעולם לא אשכח את הימים המאושרים ההם, ובדמעות על עיני אני מתגעגע). ולכשסדר ה' גרוס את מכונת הקיטור, עבדנו לעבד בה. שני משמרות היינו

משמר אחד ביום ומשמר אחד בלילה, בראשון היו ר' יוסף פנחסביץ ז"ל שקרא לו אסון שנגדעו לו שלש אצבעות ע"י המכונה, ר' פנחס מאירי, הבחור ירחמיאל ועוד אכרים אחדים, ובשני היינו אני וחברי ועוד אחדים מהאיכרים.

היום שלנו היה מתחיל עם עלות השחר, דרכנו היתה דרך הגבעה אשר שם מקננת עכשו "גבעת-השלושה" וכאשר היינו עולים על הגבעה היינו שרים בקול רם וברגש נעלה " ברן יחד כבני בקר" של ר' סעדיה גאון והדינו היה נשמע עד למרחוק ועד החורשים הגיע. מי שלא זכה לראות  שדה עבודה כשלנו לא ראה מחזה יפה מימיו. במקום שם היו כרמי בכר וקלינסקי, עמד הקטר מהודק במסמרי ברזל גדולים, לאדמה שלא יזוז ממקומו. ועל מרחק של שלוש ארבע מאות מטרים, נסחבה על כבל פלדה (קבל) מחרשה גדולה שיורדת בעומק של שבעים שמונים סנטימטר באדמה. ואנחנו מנצחים עליה ושומרים שלא תצא ממסלולה וגם דגל  לתת בו את האותות. על מרחק של איזה מאות מטרים ממנו עובדים שני מנג'ים ולצד מערב  מהם ע"י מקשה שהיינו סוחבים ממנה ביודעים ובלא יודעים אבטיחים, עובדים במחרשה של עשרה זוגות סוסים, והעם לעשרות עשרות מהם גם ערבים נפוץ בעמק ובהר מי בניר מי בישור (הקרקע) ומי בסתימת שלוליות ועל דרך יפו מצד צפון עומדים ר' משה סלור המודד עם מכונת המדידה ועל ידו ר' ש.י. גינזבורג עם עינו החדה הרואה למרחוק ואחד  מהצעירים עם דגל ביד עומד על גבול הראבה מצד דרום ור' ש.י. גינזבורג מביט על הקו ומראה בידו כיצד להזיז את המוטות או לצד מערב או לצד מזרח ועל ידם עומד אודי יטקובסקי הידוע בעינו הישרה עם זוג פרדות ומעביר תלם שיצא ישר כמו מיתר וגם בצד השני של הדרך, הולכים ומסמנים דרכים על כל מאתים מטרים, אשרי עין ראתה כל אלה. הלא רק למשמע אוזנינו תגיל ותשמח לבנו, בעבודות אלו התעסקו כל בני המושבה מנער עד זקן.    

החיים במושבה היו כפריים פטריארכליים לגמרי, על הצד הכלכלי לא היה כמעט להתאונן. צרכי אוכל לרוב רק כסף באמת לא היה בנמצא, הצד הרוחני היה דתי מוסרי טהור. השכם בבקר היו כולם ואפילו אנשי שלומנו היו אצים רצים לבית הכנסת להתפלל ואחרי התפילה יוצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב.

 סנדליהם ברגליהם, מכשירי העבודה על כתפיהם כולם רצים לעבודה.

 גם הנשים והבנות לוקחות חלק גדול בעבודות בית וחוץ, הנה עוברות לפנינו חמש שש צעירות בסנדלים על רגליהן עם מטפחות דוגמת כפריות קשורות על ראשיהן עם חרמשים וקלשונים בידיהן ופניהם אל עבר החמרה וכשאתה נפגש עם מבטיהן פניהן השזופים מסמיקות, כי הלא בחור אלגנטי הייתי הבא מלונדון, ביניהן היו לי הרבה מכירות.

והשבת.. היה יום מדהים יום מנוחה ושמחה לבבית יום שכולו אומר קדוש, שחציו לי וחציו לאדני. אין פרץ ואין צווחה ברחובותינו, אין צריחות איומות, פראיות ומשונות בלילה ולא אספות צעקניות ומחוצפות ביום. והפגנות לשם שמים האנרכיסטיים ולא הריצות המבוהלות, זה ליפו זה לירושלים, זה לחיפה וזה לסרפנד עם הבעיטות האכזריות. כמה אני מתגעגע  לחיים ההם, חזות הכל חזינו פה. חזות נצח ישראל בארץ ישראל. חיים שעוד בילדותנו התגעגענו אליהם. אחרי גמר החרישה העמוקה שנמשכה עד חג הסוכות, התחילו להתכונן לנטיעה, עוד היה עלינו לגמור את הנירים. ועם הגשם הראשון יצאו לשדד את האדמה ואחרי אשר חלקו את כל  השטח הגדול לחלקים בני ארבעים וחמשה וחמישים וחמשה דונם כל חלק, התחילו לסמן ולחפור בורות. את העבודה הזאת קבלנו בקבלנות והיינו מוציאים בכל יום עד ארבע מאות בור ויותר. את ייחורי הגפנים לנטיעה היו מביאים מוכנים מראשון, והספקנו לנטוע החורף ההוא רבע מיליון גפנים. כל אחד יודה שזאת היתה עבודה ענקית מאד, וכאן אנו צריכים לפי דעתי להרכין את ראשינו בפני פקידות הברון שיחיה. מריה דאברהם ! עבודה ענקית שכזו נעשתה בשנה אחת (חוץ מעוד עבודות הרבה וה

והרבה צדדיות) בחוכמה היו מנהליה, פקיד, גנן וחצי מזכיר, האחרון היה גם מורה בבית הספר לשפה התורכית וגנן עוזר,שכולם ביחד היו מקבלים משכורת של פקיד בינוני  במחלקות חברות אחרות משלנו. היחוסים בין בני המושבה היו ידידותיים מאד היו איזה אי הבנות בין הבודדים ובין הכ"ח, אבל ניטשטשו תיכף, כי כל אחד הבין שאין פה צד נאשם.

 ילדי המושבה כגון היטקובסקים קלינסקים וסלורים היו עסוקים בגן ובמשתלה, תחת  ראשותו של המנוח הופמן שנפל שדוד בזמן המלחמה ע"י התורכים, ואחרי שהתבגרו קצת העבירו אותם לעבוד בכרמים ומסרו להם לבער את הסעידה [גומא הפקעים ] בכרם של חנוך סלור, מענין היה לראות באיזה בורות עמוקים שכבו אלה הילדים וחפשו את העשב הרע הזה, והצופה עליהם היה הבחור ישראל כהן כי עין חדה לו..

השנה השניה טפלנו בנטיעות הרכות ובהוצאת היבלית הבודדת, והמייחם תחת ראשותו של ר' שמואל הנ"ל עוד לא חדל מלרתוח.

ובחמרה ע"י הירקון הולכת ונוצרת משתלה גדולה של אלפים ואלפים של שתילי זיתים. טיפלו בה הרבה ידים. במשאבת יד גדולה היינו משקים אותה בינינו היינו ר' אבא למפרט בניו של שמולביץ אהרון לייב נכנס ועוד. המשתלה גבלה עם שדהו והוא כבר אז זמם לנטוע פרדס שבאמת אחרי זמן מה הוצאיו לפועל את זממו.

היינו ששה שמונה אנשים ובשירי ציון ותפילה היינו מלוים את המשאבה. ר' אבא הנ"ל היה בעל תפילה וידע פרק בשיר, סידר לנו מקהלה והיינו שרים תחת הנהלתו. משיר תפילה  אני זוכר עוד עד היום את "הלאל אלי כמה איחל" של ר' יהודה לוי עם מנגינה של ר'  ישראל שקודיבר "ואתה נגליתה" של ר' יושע סלונימר ו"התתברך צורנו" של ר' ישראל מינסקר ועוד של חזנים אחרים.

 ופה קרה לנו מקרה של התנגשות עם עבדי השייך שרצו לגזול (וגזלו באמת חלקה הגונה של אדמת המושבה, שהיתה גובלת עם אדמתו של השיך (1 אבו רבאח) ולולא באה הפקודה מהפקידות לא לעמוד נגדם, כי השיך היה השליט בכל הסביבה וגם בממשלה, כי אז היתה מתלקחת מריבת דמים. כי גם ר' סנדר חדד היה ביננו והוא לא  סבל עלבונות. בצהרים היינו מתרחצים בנהר, אבל מאז המריבה, עד אשר השלימו איתם. היינו מפחדים שמה מאחורי הקנים ימטירו עלינו אבנים. אחרי זמן מה קרה אסון לאחיה של הגב' בתיה ירמה, שהלך לקנות זבל אצל הערבים השוכנים על הירקון, ובידו שלשה פונטים, הם תפסו אותו והטביעו אותו בנהר. הזעיקו את כל בני המושבה לחפש אותו, ואחרי יומים מצאו את גופו בנהר.הקצין התורכי אברהים ג'וזדר מצא את הרוצחים והוביל אותם ירושלימה למקום שקבלו את ענשם, הרבה והרבה צרות סבלנו מהבדואים האלו, ומאז לא היינו יוצאים לעבודה אל הירקון כי אם שלושה או ארבעה ביחד, כי נפל פחדם עלינו.

ולכשהגיע זמן הרכבת הגפנים, היתה התעוררות גדולה במחננו, כולם השתתפו בעבודה זו, חלקו אותנו לשני מחנות, האחד תחת הנהלתו של סמואל הידוע והשני תחת הנהלתו של ה' סימונובסקי, עכשיו אכר בראשון. והחלה התחרות וקנאת עבודה, וכשם שקנאת סופרים תרבה חכמה, אבל קנאת עבודה וחכמה, כי כל אחד מתחכם לעבור את השני בחכמת ההרכבה. היינו משגיחים בשבע עינים שהעבודה תצא מתוקנת, בתחילה התנהלה העבודה בכבדות, שנים-עשר שמונה-עשר הרכבות ליום. פתאום הקיפה הזעקה את  המחנה: פנחס מאירי עם ר' משה מקלב עשו כל אחד חמישים, באיזו קנאה וכבוד הבטנו על שני אלה אנשי החיל.

בשובנו בערב, ערב ממש, הביתה כי מי שמע את הצלצול ומי ראה  את שקיעת החמה. ולו היה בינינו יהושע בן-נון היה מעמיד את השמש במהלכה, כי העבודה לקחה את כל לבנו. איזה ספוק נפשי איזו חדוות עבודה ! ! ולמחרת, אל תשאלו מה שהיה למחרת הארץ רעדה תחתנו, אל הכרמים רצו ממש, כל אחד השתדל להקדים את השני. ומכל המדדים אתה שומע כרוזים, פלוני עד הצהרים חמישים (הרכבות) ומרחוק  צועקים ששים, שבעים. ולפנות ערב, ר' משה מקלב ע"ה 125, זה היה ניצחון גדול, אבל בזמן קצר הגענו עד שלש מאות ארבע מאות ויותר, עד שלאחרונה הוצאנו עד חמש  מאות הרכבות ליום. ובאותה ההתלהבות הבוערת התנהל עיבוד ההרכבות וזמירת הגפנים. את עיבוד הכרמים מסרו לקבוצות-קבוצות, אני הייתי בקבוצת בראנדי (ברנדה) ע"ה ולכבודו ולזכרו אני אומר שהיה הכי חרוץ בינינו ותמיד היה מקדים אותנו בעבודה. וגם היה מגן עלינו כי היה מי שהוא שהיה מתגנב מאחורינו והיה רוצה לתפוס אותנו בשעת בטלה, אך מכיון שהיה רואה את ר' וולף היה מרפה מתאוותו.

כאשר חלקו את הכרמים בין הכ"ח וזמן השמירה הגיע, אז באמת הראו את כח גבורתם בעבודה זו. גנב כשהיה נכנס בלילה לכרמים, תיכף היו תופסים אותו ומראים לו את  נחת זרועם. וגם השועלים מחבלי הכרמים, לא שבעו נחת מהם. ולא השביעו את רעבונם. אנחנו בבית ופתאום הקיפה הזעקה את המושבה, מחלה תקפה את הגפנים, רצים אנו אל הכרמים ואיתנו הגנן, בודק את העלים ואומר שזאת היא מחלת מלדיום [פטריה על עלי הגפן כיום נקראת קימחון] והתרופה לזאת תמיסת בלובשטיין (קנקתום) [?] עם סיד ולזרוק על העלים, הבהילו להביא פולביזטורים וקסקדים [מתזי נוזלים] ומזים על הגפנים. הרבה השתמשו במברשות, [הטבע] הקדים רפואה למכה זו, שלח לנו רוח קדים ורפתה המחלה לגמרי.

והנה הבציר ממשמש ובא. את הובלת הענבים ל[יקב] בראשון מסרנו בקבלנות לר' מרדכי הויזדורף החביב והנוח לבריות. עבודת הבצירה וההובלה אלה הן שתי עבודות המפרכסות את הגוף והנפש ריסוק אברים ממש, כל היום אתה בוצר וכל הלילה בדרך לשמור על הענבים מכל מיני מלאכי רעים ופגעים, כך יום אחרי יום וחוזר חלילה.

רגילים היינו אנחנו הצעירים, להתאסף לעתים קרובות בביתו של ר' משה מקלב ע"ה כי נוח לבריות היה ומכניס אורחים. לבלות כשעה קלה בשיחה נאה בהלצות ובמהתלות, כמובן לא גסות חס ושלום. ושם בפעם הראשונה אחרי הבציר הראשון, שקלו בפלס את טיב הכרמים וחריצות הכורמים, עפ"י משקל הענבים שהביא כרמו, יצא שכרמי ינק'לה גינזבורג ויוס'לה קרול  המה הראשונים.

אחריהם של מאיר פיאלקוב, ר' יהודה ראב ר' יעקב קופלמן ושל המנוח הופמן. כך התנהלו החיים שנים אחדות, אנחנו פקחנו קצת את העינים

והנה משבר בכרמים, הויה על הויה במסחר הכרמים עד כי לא כדאי היה לבצור את הענבים, רק כמות ידועה לפי דרישת היקב. ומחשבי קיצין מצאו שצריך לעקור חלק די ניכר מהכרמים, והברון שיחיה הסכים לזה. ומי ישלם דמי פיצויים, הנה משנה מפורשת ר' יעקב משלם קרי בן יעקב, מיליון ושמונה מאות אלף פרנקים טבין ותקילין שילם הוא בעד העקירה והטבת מסחר היין, חוץ מהון חוזר של שלשה ארבעה מיליונים שהיו נמצאים ביקב ובמסחר (את היקב קבלו ממנו באריסות למשך תשעים ותשע שנים במחיר של מאה פרנק לשנה). העקירה נגמרה, אבל בזה לא פסק הכח והרצון ליצירה חדשה, וכשם שהשקד הוא הראשון לפריחה, כך היה הראשון לנטיעה והשני לו הפרדס, אחרי חורבן הכרמים.

הראשון מהאכרים שנכנס לפרדס וגם נפגע בו, זה היה ר' חנוך סלור ואחריו החרו  והחזיקו אחרים וביחוד אחרי החורבן השני של הכרמים.

וכיום שטח ענקי של פרדסים שהולך ומתרחב שנה אחרי שנה, מכסה את שדות מושבתנו. אבל מי יתנה את צרותיהם של הפרדסנים, שסבלו יסורים נוראים ממש מהבארות ושיטת ההשקאה, שלוש ארבע פעמים, העמיקו את הבארות, הכניסו באר בתוך באר והיו מוסיפים נדבכים על גבי נדבכים והיו  מוציאים את המים בשרשראות של ארגזים (אנטיליה) ע"י סוסים ופרדות, עד אשר  התחכם אחד משלושת אלו המכונאים או המנוח שטיין או קנטרוביץ עם נעמן, ומשפט הבכורה למי  אין אנו יודעים. והכניסו את שיטת הפילטרים ועכשיו יש פרדסנים הקברים באדמה עם הפילטרים עד מאה וחמישים מטרים ויותר ועוד שאלת ההשקאה בעינה עומדת. אנו מקוים ששאלה חמורה זו תפטר בקרב הימים ע"י השקאת רוטנברג מהירקון, שתשקה את כל שטח אדמת מושבתנו. [חברת ירקון].

בשנים השלישית להגפנים, נוטע ע"י הפקידות שטח גדול של זיתים משובחים, ואחרי שנה עפ"י האיניציאטיבה של הברון עצמו שהשתדל להכניס יותר ענפי חקלאות במשקנו,

נוטעו צמחי ז'רניום ושושנות לעשות מהם מיץ וריבה. זה היה שדה נהדר מאד, וריחם היה מגיע עד למרחוק ועוד בשנה הראשונה לנטיעתם,  עשינו כבר את הקציר הראשון. בעבודות אלו התעסקו אך ורק יהודים. כל ילדי המושבה התעסקו בהכנת שתילים ובשתילתם. ולמלאות את החסר, הביאו בעגלות שתילים בעציצים, ובזה התעסקתי אני עם ה' עקיבא יקובזון. וכך התמחינו בעבודה זו שעד שהוריקו את העגלות, כבר הספקנו לגמור את השתילה, עד שהגנן היה מתפלא על חריצותנו. בקצירת העלים העסיקו אותי את מרדכי הפרסי ופנחס מאירי, את זה האחרון שלחו אח"כ לבית החרושת של בושם שהפקידות סדרה בפרדס האתרוגים של הברון שי'[שיחיה]. כמות ענקית של מיץ ג'רניום התאספה במשך שנתים והעבירו אותה במחסן הפקידות אשר על חוף הים, בכדי לשלוח לפריז אל התערוכה. אבל מסיבה בלתי ידועה לנו עד היום או אולי ידועה למי שהוא, נזל המיץ מהכלים מנקבים קטנים שנמצאו בתחתיתם. ולכשהתאספו הפקידים למצוא סיבת הדבר. אז ה' חזן הפקיד הראשי היה כ"כ נרגז שבעט באדון פרב פקיד בפ"ת. ותעשיית המיץ ע"י הפקידות נגמרה לגמרי. אבל קם גואל לתעשייה אחרת ממין זה. בא צרפתי אחד שיש לו בתי חרושת של בושם בצרפת ובבולגריה והציע למושבה לאסף את  פרחי האקציה והוא הסכים לקבלם ולשלם מחיר ידוע עבור כל קילו. הרבה בחורים וצעירות התעסקו בזה והרוויחו את שכר יומם. המקבל את הפרחים היה ר' פנחס מאירי שהיה שולח את זה לבית החרושת שהיה תחת השגחתו של ה' אזגור [איש עסקים]. אבל לבסוף נסגר בית חרושת זה ג"כ.

זמן מה אחרי זה, הכריח אותי כמעט הפקיד הראשי ר' יצחק לוי לעשות נסיון חדש  בז'רניום. נתנו לי קרדיט של שלוש מאות פרנקים וגם מסרו לרשותי את בית החרושת  האמור על כל מכשיריו עם סדור המים. אני נטעתי ארבעה דונם של ז'רניום שהביאו לי עלים בשנה השניה לשתילתם, כשלוש אלפים קילו לדונם, והוצאתי מהם כשנים-עשר קילו מיץ (מכל ארבעת הדונמים). חוץ מההובלה עשיתי את כל העבודות בעצמי, והעסק היה יכול להיות לגמרי לא רע, לולא לקחו ממני את בנין בית החרושת,  בשביל מחסן תפוחי הזהב. ונשארתי עם יבול הקטיף האחרון בשדה. לא נשאר לי כי אם לעקור את השיחים וחסל.

וכך נסתם הגולל על ענף תעשיה שהיה יכול לפרנס משפחות אחדות. כמובן שהייתי יכול להפסיד את כל מה שהשקעתי בנטיעה זו. אבל היושב בשמים הלא מבקש את הנרדף, שלח לי בחור גואל את ה' שחור ושותפיו שסדרו בית חרושת לבושם במושבתנו תחת השגחת ה' פנחס גלובמן וגם הם עשו בעצמם את הנטיעה, ושתילים קבלתי על עצמי להספיק להם. ואחריו (אחרי שחור) נתיסדה אגודה לתעשית בושם בכפר-סבא שעמדה תחת הנהלתו של ר' אליהו אוסטשינסקי. בנו שם בית חרשת עם מכונות הכי חדישות והייתי מספיק להם ב"כ [?] את שתילי הז'רניום. אבל גם המה לא הצליחו בעבודתם, ובית החרושת נסגר. גם האינג'ינר אגרונם חפץ מזכרון יעקב נסע [?]  לעשות נסיון באותה התעשייה, אולם גם הוא עזבה. ככה עלו בתוהו הניסיונות הראשונים על שדה תעשיה זו בארצנו.

אחרי העקירה הראשונה בנה לנו סינדיקט היין גת, כדי לקמץ בהוצאות ההובלה של הענבים לראשון וכך נצלנו מטרדת הדרך ומלעג השאננים. חפירת היסוד נמסרה לה' יעקב פנחסי [מהעלייה השניה]  וחבריו. והבנין לר' פיוויל סטולובסקי.  בועדת הבנין השתתפו ר' יהודה ראב ר' ישראל ויסוקר והמנוח הלל כהן. ר' יוסף קרול היה הייני והצעיר יחזקאל כהן, המזכיר. את היין והספירט היינו מובילים לראשון, ליקב ושווים כטוב בעיניהם. והנה עוד פעם משבר בממכר היין ועוד פעם עקירה. והסינדיקט החליט שאנחנו וגם הגדרתיים צריכים לעשות את כל העקירה, וכך היה. אבל מעז יצא מתוק, את כסף הפיצויים השקיעו בקנית אדמת נחלת-הרצל, כשלושת אלפים דונם, ובנטיעות שקדים ופרדסים. כי כח היצירה התגבר עוד יותר באנשינו. הד"ר כהן ברנשטיין שגורה היתה בפיו המימרה: "צריך להבין ולהחשיב את האונטער נעמונגס קראפת  [ההתחייבות ההכרחית] של הפתח-תקותים: והרבה אמת בדבריו, שכן  נהיינו לדוגמא ולמופת ולמורה דרך לכל הישוב כמעט.

השנה הראשונה להשתקעותנו במושבה, הציע ה' הגנן חיים כהן, לקבל בקבלנות את חפירת התעלות מצד הבצה, מקודם עבדו שם ערבים תחת השגחתו של ר' ברוך דינוביץ. אבל לא הוא ולא הם לא רצו לעבוד שם מפחד הקדחת, שדבקה בהם באמת. במושבה לא נמצא איש  שיאות לקבל עליו את העבודה הזו. אבל אני וחברי החלטנו לעשות נסיון, ובאמת הצלחנו, כי כבר ביום הראשון לעבודתנו הרווחנו, כל אחד מאתנו 15 גרוש ליום. אחרי ימים מספר נלוה אלינו גם נתן איזראלית, היינו עובדים ארבע עשר שעות ליום. והרווח שלנו היה מגיע כמעט לנפוליון ליום לכל אחד. היינו עובדים ארבע-עשר שעות ליום. במושבה היו מזהירים אותנו שלא נעבוד שם, כי נחלה במלריה וגם הד"ר מזיא שלח לקרוא לנו והתרה בנו, באם לא נעזוב את הבצה לא יענה לנו אם נחלה. אבל לכשטעמנו פעם רווח טוב לא שמענו בקולו. ואם כי שתינו אפילו את מי הבצה ובכל זאת  יצאנו ברוך השם בריאים וחזקים, כפי שאתם רואים אותנו היום. אחרי גמרנו את עבודתנו בבצה קבלנו על עצמנו ביחד עם ר' דוד איזראלית ור' הלל כהן זכרונם לברכה. לחפור תעלה באמצע הכמים [?], של ארבע מטרים רחבה, בכדי להעביר את מי השלולית לתוכה. זאת היתה עבודה גדולה וקשה. ובכל זאת היינו מרויחים יותר מחמשה פרנק ליום לכל אחד. אנחנו עובדים ומזיעים כהוגן והנה מרחוק צועקים לנו, חבשו את הכובעים. תצטננו  חס ושלום. הקול קול ר' משה ליפקיס המזהירנו לעברה שבגלוי ראש.

עפ"י האיניציאטיבה שלי (על זה יעיד ה' פסקל) קנו אנשי פתח-תקוה את אדמת כפר-סבא מהברון, ב- 17 פרנק הדונם בתשלומים לשעורים. ומיד כוסו שטחים רחבים בכרמי גפנים, שקדים זיתים וחורשות של אקליפטוסים. בנו בתים והתחילה להתפתח במהירות נפלאה. באה המלחמה והחריבה אותה,

אבל תחילה לעיל היא נבנית מחדש ויש לה כבר שטחים רחבים, נטועים פרדסים.

הישוב הפתח-תקותי היה נבנה ונחרב כמה פעמים, בזה השתמשו שכנינו הערבים וגזלו מהמושבה שטח של ארבעת אלפים דונם. וקשה היה להוציא את האדמה מידם במשפט. עד שלאחרונה נאותו הערבים עפ"י השתדלותו של המוכתר חיים גולדברג (בקר), אצל השיך הידוע שהיה הכל יכול, להשיב החצי מהגזלה, שעלה לברון בחמשה-עשר אלף פרנקים. ועוד בשנה זו התכסה השטח הזה לערך אלפים דונם, בכרמי גפנים. ואחרי שנים אחדות קנו מהערבים את החצי השני בכסף מלא עם עודף של אלף דונם. השטח הזה נקנה ע"י אנשים פרטיים. הלא המה שלום כהן, יעקב גינזבורג, ועוד. על שמו של מנדל קלינסקי ובאותה השנה כבר הכינו את האדמה למטעי שקדים, גפנים וזיתים. וכיום נוטעו כבר שם מאות דונמים פרדסים וזה הודות לה' קנטרוביץ שכרה את הבאר הראשונה בנחלה זו ("נחלת-הרצל"), הדבר נתן דחיפה לנטיעת פרדסים  בפינה ההיא. הבאר שלו משקה כיום כשלוש מאות דונם פרדס. עוד לפני רכישת אדמת "נחלת-הרצל", נקנה עפ"י השתדלותו של מיכל ליב כץ ז"ל, ע"י חובבי ציון ואנשי פ"ת שטח הגון של אדמת פג'ה, אשר עליו נבנה המושב "עין-גנים". (ר' אליהו ספיר ז"ל היה בין העסקנים שהתעסקו בקניה זו). אחרי הקניה הנ"ל גם-כן עפ"י השתדלותו של כץ הנ"ל, נקנה ע"י חברת "גאולה" ואנשים פרטיים מהמושבה, כארבעת אלפים דונם מאדמת "יהודיה" (כפר ערבי).

על חלק משטח הזה נבנתה שכונת התימנים "מחנה-יהודה". כל השטח הזה נתכסה במשך שנתים, כמעט כולו בכרמי גפנים שקדים ובשנים האחרונות בפרדסים. כמעט כל האכרים התעסקו בפלחה, ואת הגרנות היו מסדרים מזרחה למושבה, והמקום היה נקרא בשם כולל הגורן, ששמש ג"כ למקום מרגוע בערב לשעה קלה, לטיולים לשעשועים לשירה ולזמרה. ולכשהייתי שוכב על ערמת קש ופניך למעלה, נדמה היה לך שאלפי עינים קורצות לך מהשמים וקוראים, "גם לנו יש הגורן, גם לנו יש געגועים, גם לנו יש אהבה.

ולכשיתאספו לחוג את חג היובל, להוי ידוע לכולם שלא חג המושבה בלבד הוא, אלא של האם ובנותיה הלא הן: כפר-סבא, בחריה, עין-גנים, מחנה-יהודה, התחיה, כפר-גנים, גבעת-השלושה, גן-קרמניצקי, והביצה, ובצדק גן-נתניה וחלק  גדול מהרצליה.

והדורות הבאים יאמרו וישירו: היה היו אנשים, גיבורים ואנשי שם שבראו יש מאין ולאות תודה והכרה, ננסים גסים יורקים להם בפניהם ובעיניהם.

מרשה אני לכתוב שורות אחדות על עצמי, בתור עובד ושתל. יש שמכנים אותי בשם זקן השתלים ואולי בצדק. על זה יעידו כל אלה שראו בעיניהם את האקטיביות שלי בעבודות אלו. כי עשיתי ימים כלילות ממש. נתפרסמתי כפיוטניק [פיון] טוב ועל זה גאותי. ובתור שתל עובד אני כבר זה יותר משלושים שנה. התחלתי בשמונה מאות וגמרתי בארבעים חמישים אלף לשנה. השתילים שלי נתפזרו ממדבר צין עד לבוא דמשק. שנה  מלפני המלחמה הגדולה, הבאתי שתילים לחיפה, ועל כל תחנה ותחנה, חוץ מצמח, נטעתי בידי ממש מספר ידוע של שתילים עד תחנת דמשק. ובאמצע המלחמה הובלתי קרון (רכבת) שתילים עפ"י פקודת המנוח בריל, לבאר שבע. ומשם הובילום לקוסיימה  ולחמיר (מדבר צין אלא שתי תחנות אסטרטגיות). ולואדי אל עריש ולמגדל עזה. אלפים  אחדים של אקליפטוסים עפ"י פקודת הצורר הידוע חסן-בק. וקרה לי נס שהממשלה התורכית שלמה לי בעד הסחורה בכסף מלא

ובמשך כל שלושים השנה שהתעסקתי במקצוע זה, הוצאתי מתחת ידי, מאות אלפים שתילים. מהם כשמונים אלף שתילים נוטעו בעמק. גם עצי סרק ונוי, לימונים וחושחשים שפרדסים שלמים נוטעו על ידם היו נמצאים במשתלתי. ולולא  המחלקה החקלאית לשעבר, הייתי יכול להגיע למספר של מיליון שתילים. וכפי המבטא המוצלח של ד"ר זגרודסקי היינו חוגגים את "יובל המיליון" וחייב תודה אני לה' פסקל.. זה מורי ורבי שלא חסך מעמלו והיה נותן לי שעורים בכל עבודות אלו. ותחת השגחתו התמחיתי במקצוע זה. והודות לעבודה יומם ולילה, הספקתי לרכוש לי בית נחלת שדה וכרם.  ולא ע"י " צְלוֹתָנָא וּבָעוּתָנָא" ["תענו ותעתרו ברחמים מן השמים" ]. כי שערי רחמים לא ידעתי עד היום הזה. כי אם ע"י חרבי ובקשתי, ז"א ע"י האת והמחרשה שעוד לא עזבתים.

המגילה לא נגמרה כי העבודה נמשכת.  

נמסר ע"י מר אברהם ינובסקי.

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, גבעת השלושה, הברון רוטשילד, חקלאות, נשים במושבה, ספר היובל ב', ספרי יובל, עבודה עברית, פיק"א, ראשית המושבה, רפואה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שלטון עות'מני, תרבות | עם התגים , , , , , | 2 תגובות

חנה טרגר

חנה טרגר, ויקיפדיה

חנה טרגר (1870- 1943) נולדה בלונדון לאביה זרח ברנט ואמה רחל-לאה. ברנט היה אחד ממייסדי המושבה פתח תקוה.

ילדותה עברה עליה בין חומרות ירושלים ה"ישוב הישן", מעבר למושבה פתח תקוה, עזיבת המושבה ומעבר ליהוד. כשחזרו מייסדי המושבה והחלו לשקם את המושבה מחדש חזרה גם משפחת ברנט.

חייה של חנה בראשית ימי המושבה לא היו קלים. לא נמצאה לה מסגרת לימודים מתאימה לרכישת השכלה. היא גדלה כבת איכרים העוזרת בעבודות הבית, בטיפול באחים ובמשק החי. היא חוותה את האירועים הדרמטיים של ההתנפלות על פתח תקוה במאורעות 1921. זיכרונות אלו מופיעים בזיכרונות שכתבה כשבגרה.

ברנט, איש עסקים, היה נע בין פתח תקוה ללונדון שם עשה את כספו. לעיתים לקח את משפחתו ולפעמים נשארה המשפחה במושבה. חנה נדדה יחד עם משפחתה בין לונדון לארץ ישראל.

ב-1888 נישאה חנה ברנט לישראל גוטמן (בעלה הראשון), ופתחה דף חדש של חיים ומשפחה בלונדון. מדי פעם ביקרה את הוריה בארץ. ביקורה ב 1911 היה ארוך מהרגיל חוויות עליהן תכתוב ספר "ראשונים בפלשתינה".

חנה טרגר הייתה אישה משכילה, עצמאית, פעילה ציבורית בקהילה היהודית של לונדון. הייתה מעורבת בחיי הקהילה כאחות מיילדת, עסקה בקידום נושאי תרבות וחינוך.

פרסום הצהרת בלפור בנובמבר 1917 מעוררת בחנה זיכרונות מימי ילדותה והחיים בארץ ישראל. עד אז לא כתבה ספרים כלל. בשנים 1926-1920 היא כותבת ארבעה ספרים באנגלית, שלושה מהם סיפורים קצרים לילדים: "סיפורי חג ומועד מחיי הילדים במושבה יהודית בארץ ישראל", "סיפורים מחיי הילדים במושבה יהודית בארץ ישראל", "תמונות מחיי בית יהודי לפני חמישים שנה", ואחד למבוגרים – "קובץ סיפורים יישובים היסטוריים".

בכתביה מתארת את התנסויות והחוויות שלה בירושלים ובפתח תקוה של סוף המאה ה-19. היא פונה אל הילד היהודי דובר אנגלית מתארת ומספרת לו על החיים בארץ ישראל. ספריה אלה עוררו הד רב והיא זכתה לדברי-תהילה.

הספר "ראשונים בפלשתינה" נפתח בהקדשה מרגשת לכבודו של הלורד בלפור. החלק הראשון של הספר מתאר זיכרונות ילדות מהחיים בירושלים ובמושבה. החלק השני נכתב מנקודת מבט של אישה בוגרת החיה בלונדון והמתבוננת בחיים במושבה דרך עיניים ביקורתיות מודעת לזכויות נשים ומצבם.

אחד מפרקי הספר מתאר מרד שפרץ במושבה בשנים האחרונות של המאה ה-19 למען שוויון זכויות לנשים, המעורר התנגדות בקרב הזקנים עד  שלבסוף הושג הניצחון. על פי הביוגרפיה שלה האירוע התקיים בשנים 1887-1886. אולם, לדעתן של חוקרות והיסטוריוניות של ארץ ישראל כדוגמת פרופ' מרגלית שילה הטוענות שהאירוע מתאר משאלת לב של טרגר. אין ספק שהיא מושפעת מהחיים בלונדון ומהנעשה בעולם. משאלות אותן הייתה צורה להביא לנשות המושבה.

"למה הנשים האמריקאיות יוצאות לפעול לקידומן, ולמה רק אנחנו, היהודיות, יושבות כאן בחיבוק ידיים? הרי לא תמיד היינו כך. זוכרות את בנות צלפחד שקמו ודרשו במפגיע את הירושה שלהן? זוכרות את דבורה, שבלעדיה שר צבא ישראלי חשש לצאת לקרב? ומה עם יהודית, ומה עם נשים אחרות בתקופת התנ"ך, שגילו אומץ לב וחוכמה לא פחות מהגברים?! תאמרו לי אתם, האם כל מה שאנחנו מסוגלות לעשות, זה רק לקרוא 'אמן' אחרי הגברים ואחרי ההחלטות שלהם?"

"הגיע הזמן שגם אנחנו, בנות המושבה, נתפוס את מקומנו בענייני הציבור וניקח בו חלק שווה", החרתה החזיקה אחריה חברתה. "הנה אנחנו בונות חֶברה שבה נהיה חופשיות לעשות כטוב בעינינו. האם לא נבנה אותה על בסיס של שיוויון? הלא הנשים כאן תרמו את חלקן בייסוד המושבה – כמו הגברים?! הלא אמותינו עמלו והתייסרו – כמו אבותינו, ואנחנו הבנות, כלום סירבנו לעזור בכל עבודה בבית או בחוץ? האם לא ניכשנו עשבים בכרמים תחת שמש לוהטת? האם לא אספנו את התבן, חלבנו את הפרות, ונתנו כתף בימים של מחלות וסבל? עשינו הכל כמיטב יכולתנו, ואתם הבחורים, עוד חוששים שנכשיל אתכם בעתיד? בואו נלך יחד קדימה, ולא נמשיך להתגושש זה בזה. אז גם ההורים ייווכחו לדעת שאתם מצדדים בזכויותינו, ואז גם הם ישקלו את הנושא ברוח נכוחה יותר".

"צודקת," הינהנו הבחורים, שהשתאו מרהיטות דיבורה.

"זכות בחירה לנשים", סיפורי נשים בנות העלייה הראשונה, 133 עמ'.​

המאמר נכתב על סמך מאמרים רבים הקיימים ברשת בנושא מעמדן של נשים בימי העלייה הראשונה ומאמריה של פרופ' יפה ברלוביץ בת משפחתה.

מבט מגדרי על העלייה הראשונה לפי סיפורי חנה טרגר”, פרופ' מרגלית שליה

לונדון, פתח תקווה, ירושלים – ראשי פרקים בכתיבתה ובהתקבלותה של חנה ברנט- טרגר ,יפה

ברלוביץ יפה, חנה טרגר, הסופרת שהצהרת בלפור טילטלה אותה אל זהותה הארץ ישראלית

ד.תדהר אנצ' לחלוצי הישוב ובוניו, חנה טרגר 

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, מלחמת הזקנים בצעירים, מתוך הארכיון, נשים, נשים במושבה, ראשית המושבה | עם התגים , , | כתיבת תגובה

ר' מרדכי הויזדורף – זיכרונות

זיכרונות ר' מרדכי הויזדורף כפי שמופיעים בטיוטות של ספר היובל ב'

מרדכי שלמה הויזדורף ז"ל יליד ירושלים תרנ"א 1861 נפטר ב- ו שבט תש"ג  12.1.1943. הוא עסק בבנקאות, בפקידות וביצוא פרי-הדר. בנו אליעזר מיכל הויזדורף המשיך בפ"ת שימש כמנהל חברת "השקד" עסק ביבוא דשנים וחומרי הדברה. אנו מביאים את זיכרונותיו שנכתבו לספר היובל ב' שלא פורסם.

דרך זיכרונות נתוודע מעט לחיים הממשיים בראשית המושבה. למערכת היחסים בין התושבים לאנשי ועד המושבה. תיאוריו של הויזדורף הנם תיאורים של אדם שהיה וחי את החיים במושבה בתחילתה. הוא מתאר אותם באופן פשוט והגיוני כפי שהוא חווה אותם בלי שיפורים ובלי מסכות. איך חולקו האדמות, מה שתלו, כיצד עבדו בשותפות בכל הקשור לעבודת החקלאות, התחבורה ונגישות ליפו ולירושלים.

כמה מסובכים ומורכבים היו החיים פעם.

הגורן, מאוסף האחים אליהו. שנים ראשונות של המושבה

 הכתוב נכתב בכתיב חסר אנחנו במקרים בודדים הוספנו כתיב מלא לצורך נוחות הקריאה. לצערנו, לא נמצא תצלום של מרדכי הויזדורף.

תודה לזלמן חיימוב על המחקר המתמיד בחומרי הארכיון המאיר עבורנו את האוצרת הארכיון דרכם אנחנו יכולים ללמוד על החיים במושבה.

"ר' מרדכי הויזדורף, יליד ירושלים, עוד בהיותו נער בן י"ח לערך השתתף ביסוד פתח-תקוה. מיושבי שלחנו של נתן גרינגארט דודי הייתי מילדותי. נתן גרינגארט היה בעל עסקי בנק, מנהלי העבודה והעסקים היו אני ומשה גרינגארט גיסי, באחד הימים סר אלינו ר' דוד גוטמן, מבלי שידענוהו, ופנה אלינו בדברים אלה: יש בידי 1500 לירה, שיק מרוטשילד הוינאי וברצונו להלוות לנו את הסכום הזה בריבית קטנה בתנאי שהכסף יוחזר לו 30 יום אחרי הודעה שלו. בשיחה ברר לנו כי הכסף הזה מיועד לקנית קרקע וע"כ הוא יכל להדרש בכל שעה. הציע אז לפניו ה' סלימן גני חלקת אדמה בשם סנברה  בקרבת חברון.

ר' דוד גוטמן התחבר אז אל ידידיו מהונגריה ר' יהושע שטמפר ומיכל ליב כץ.  בינתים נתבטל ענין הקניה של סנברה. (אבי המנוח ר' עזריאל זעליג הויזדורף היה כפי שהנני זוכרו חובב ציון וביתו היה מרכז  לכל חובבי ציון ומקום שיחה לכל המתרחש אז בארץ.)  

באחד הימים הודיעני ר' דוד גוטמן כי עלינו להכין את הכסף, כיון שקנו 3000 דונם קרקע אצל קסאר בסכום של 1000 לירה. כששאלתי למטרת הקניה הנ"ל, הודיעני ר' דוד גוטמן כי ברצונו ליסד חברה ולישב את הקרקע הנ"ל. מיד פניתי אליו בבקשה לספחני אל אותה החברה כדי שארכוש גם אני חלקת-קרקע באדמה הנקנית. תשובתו היתה כי עלי לבוא לביתו, במקום שיועדו גם יתר החברים. באותו ערב סרתי אליו ושם מצאתי את ר' יהושע שטמפפר, מיכל ליב כ"ץ ור' דוד רגנר.

בהמשך השיחה נתברר כי האדמה עומדת להתחלק ל- 24 חלקים (קיראת בערבית) הודעתי מיד על רצוני לקנות קיראת אחד. ומכיון שלא היה לי הכסף הדרוש, לויתי מגיסי ר' חיים בכר, סך 150 לירה ואת הכסף הזה מסרתי לרשותם בתנאי שהדבר לא יודע לחותני ולגיסי, כיון שכל הענין של קנית אדמה היה זר ומוזר להם. בחשאי ובסודי סודות הייתי משתתף בישיבותיהם והנה למרות כל הזהירות נודע הדבר לגיסי ולחותני, כשנודע להם הדבר לא נזפוני על זה כ"א להפך הביעו את רצונם, להיות שותפים בקנית הקרקע. ומאז התחילה העבודה מתנהלת באפן חפשי ובלי אותה הסודיות.

חלוקת הקרקע נעשתה באפן כזה: ר' דוד גוטמן – 6 חלקים, ר' יעקב בלומנטהאל -2,  מיכל ליב כץ-1, ר' יהושע שטמפפר -1, ובתור יהודי חכם ומדבר ערבית ויודע את תנאי הארץ צרפנו את ר' יואל משה סלומון שרצה להכנס לחברתנו, אבל לא היה לא סכום הכסף הדרש. כדי להשיג בשבילו את סכום הכסף הדרוש פנינו אל ר' מרדכי יפה והוא הלוה לו את הסף 100 לירה שהיה דרוש לו  לרכישת – 2 -חלקים. 4 חלקים  נקנו ע"י ר' זרח ברנט, ר' מרדכי הויזדורף -1, ר' יחיאל מיכל פינס – 1, (שנמסר אח"כ לר' אברהם קופלמן שהיה נרדף בירושלים וחשוד במקצת בחסר דת על שלא  היה חרד במידה הדרושה).

 ר' יעקב רוזנטהאל – חלק 1. שאר החלקים לא נמכרו מיד עד שבא פרומקין וקנה 4 חלקים. יצחק צבי שפירא- 1 חלק. כאשר נמדדה הקרקע נמצאה חלקה מיותרת  של ארבעים דונם ביצה שנהיתה חלקה משתפת שייכת לצבור.

אחרי חלוקת הקרקע התחלנו דנים על התחלת העבודה. וכדי להשיג את האמצעים הדרושים להתחלת העבודה, החלט לחייב כל אחד מהחברים בהשגת הסכום של 50 לירה, המאמצים נעשו היות ותלינו הרבה תקוות בהכנסות של הקרקע כפי שתארנו לנו אז בדמיוננו. לא אגזים אם אומר כי רבים מאתנו קוו לקבל הכנסה מהפלחה במשך שנה אחת את כל הוצאות הקרקע והתשלומים הנוספים. כאשר הומצא הכסף הדרוש , יצאו ר' דוד גוטמן, ר' יואל משה סלומון, ר' יהושע שטמפפר ור' מיכל ליב כ"ץ והאגרונום ר' דוד רגנר אל האדמה הקנויה והתחילו בעבודות הראשונות. המקום שנבחר לבנין הבתים הוא פנת רחוב פינסקר ורחוב חובבי-ציון. המקום הזה נמצא למתאים בהיותו רחוק במקצת ממקומות הקדחת הידועים כמקורות הקדחת. בכל חלקה הוקצו שני מגרשי-בנין שהיו מרכזים מסביב למגרש צבורי שהיה מיועד לגן צבורי (המגרש של הבאר מול בית הרב.)

העבודה הראשונה היתה חפירת הבאר ובנין צריף צבורי, שהיה צריך לשמש דירה לכלם ורפת לבקר.

הבנין היה בנוי אבנים ומכסה קרשי-עץ. הכיל- 3- חדרים לדירה והשאר לבהמות העבודה. (בעיקר שורים שבהם התכוננו לחרש.)  

להתחלת העבודה בשדה שכרנו חורשים ערבים שלמדונו את החרישה ובשכר זה קבלו חמישית התבואה. בשביל החרת סלם אבו אצבע, בנינו אהל מחמר ע"י בניננו ובו הוא גר במשך כל עונת החריש.

זרענו בשנה הראשונה: חיטה, שעורה, תורמוס וכו' באפן משותף. גם תבואות הקיץ  נזרעו בשותפות. כך עברה עלינו השנה הראשונה. אנכי נמצאתי אז זמן-מה  בירושלים מה שלא מצא חן בעיני הכלל. ואז תקנו את התקנה כי על כל אחד מבעלי הקרקע להמצא על המקום או לפחות לשלח ממלא מקום. את כל אדמתנו לא הספקנו לזרע, כ"א רק כשליש. (האדמה נחלקה לשלשה חלקים: עדית, בינונית וזבורית ז.ח.) העדית היתה אדמת הבצה, הבינונית אדמת אבו-נג'ם, והזבורית- החובה (האדמה שעליה בנויים עתה בניני-המושבה).

באדמת הבצה צמח חציר מצוין לבקר. כאשר באו אלינו גרמנים משרונה וראו את החציר המצוין שאנו עוד טרם ידענו את ערכו, הציעו לנו למסר להם את קציר החציר ובשכר זה קבלנו רבע מהחציר היבש. את הרבע הזה שקבלנו מכרנו לגרמנים במכירה כללית היות ואת בהמות העבודה שלנו היו מזינים בתבן ועשב. ערך החציר לא ידענו אז. 

בסוף השנה הראשונה סדר החשבון, והנה נוכחנו כי מ-50 הלירה שהכנסנו כל אחד לא נשאר יותר בקפה ועוד חסר היה. בין המאורעות של השנה הראשונה יש לציין את גנבת הסוסה שלנו. כל החיפושים לא הועילו. אז פנינו אל השיך של אמלבס (הכפר היה כבר כמעט חרב ורק משפחות אחדות גרו עוד שם ז.ח) היות והוא היה ידוע בין הערבים כ"מנחש". כאשר נכנסנו לאהל מצאנו ערבי ישיש ועל ידו תושבי הכפר יושבים ומשוחחים. הוא קבלנו יפה וכבדנו באבטיחים. כאשר ספרנו לו את מטרת בואנו, לחש תפלות אחדות וענה: סוסתכם נמצאת במזרח או במערב. בקשי התאפקנו מצחוק, ככה חזרנו כלעמת שבאנו בלי כל תוצאות.

בימי שבתי בירושלים, כעבר השנה הראשונה, התחילה דרישה גדולה לקרקע בירושלים, אז קראנו לאספה והתחלנו דנים על קנית קרקע חדשה. הוצעה לנו אדמה חדשה הגובלת באדמת קסאר שקנינו זו היתה אדמת טיאן שהיה ידוע אז בעשרו. אז נסענו ר' נתן גרינגארט, ר' י.מ.סלומון ור' דוד גוטמן אל טיאן והתחילו מנהלים מו"מ לקנית שטחי קרקע חדש. טיאן דרש בעד 16000לירה [60000 פרנק] הדונם  בעד 3000 [8500 דונם] הדונמים שהתנהל עליהם המו"מ. בתור דמי קדימה המצאנו לו את הסכום 500 לירה, ועל העדף נתן שטר בח' נתן גרינגארט דוד גוטמן ויואל משה סלומון. והתחלנו במכירת הקרקע הזאת. את הקרקע קנו יהודים שונים מירושלים וגם עולים חדשים. כולל אונגארן קנה מאתנו 10 חלקים מהאדמה של טיאן. (האדמה הזאת נחלקה ל- 100 חלקים וכל חלק ב- 30 לירה.) הבאנו מהנדס גרמני בשם סנדל והוא מדד את הקרקע וחלקה לחלקיה. (בכל חמישי בשבוע היינו אנכי ויואל משה סלומון עולים ירושלימה להחליף את האויר כדי להנצל מהקדחת) ר' דוד גוטמן היה נוסע ליפו.

מקוני הקרקע החדשה הנני זוכר את החברים: ר' אשר זעליג בלום, ר' משה צבי לעוינזאהן, ור' משה רינהארד.

זה האחרון בא מבסרביה ואתו באו חבריו ר' אלתר וינקלר; עבודתו בבסרביה היתה הדיגות. ותשוקתם אל הדיגות היתה חזקה גם כאן.  ואז התחילו בתעמולה להתישב על יד הירקון. כאשר הסברנו לו את סכנת- הקדחת שישנה על יד הירקון, לא שעה אלינו ובלעג לפחדנו התישבו הוא וחבריו על גדות הירקון. עבודתם הראשונה היתה הקמת בנינים אחדים לגור בהם. בשבת "זכור" של שנת תרמ"ב [כנראה שנת תרמ"א] באו למושבה לקריאת התורה ובמשך כל הזמן לא התראינו. כשהתראינו בשבת ההיא וששאלנוהו למצב הדיגות ענה: "בארץ ישראל גם הדגים משגעים הם". תקנתי וסדרתי את רשתי ועם כל הסדרים, [כנראה ההתקנות]  אין הדגים רוצים להכנס לתוכה". וכנגד זה הדיג הערבי מביא לי יום,יום דגים למאכל. וכאלו להכעיס ראיתי באחד הימים את הערבי גונב את רשתי ומשתמש בה בהצלחה. החלטתי להתחקות על מעשה הדיג הערבי. ורק אז נוכחתי כי לא הדגים היו משגעים אלא שלא ידעתי כיצד לכון הרשת במים.

וכשלמד את מלאכת הדיגות והתחיל להצליח בה, באה הקדחת הצהבה ושמה קץ לחייו. ואז עזבו כל הנשארים את המקום ובאו לגור אתנו במושבה. 

כאשר נוספו מתישבים חדשים, התחלנו מתחלקים ברכוש המשתף, כדי להתחיל בעבודה כ"א בעצמו. אנכי נשארתי שותף למשה סלומון. ור' דוד גוטמן נבדל מאתנו. אנכי ומשה סלומון נסענו ליריחו לקנות לנו גמלים לעבודה; קנינו 2 גמלים וסגלנו אותם בעזרת החורש הערבי לעבודה. עבודתנו היתה פלחה.

אז נוסדה בירושלים החברה "אגודת אחים" [חברת אגודת אחים,לכונן מושבות בארץ הצבי ז.ח.] שמטרתה היתה התישבות בפ"ת. ואז התישבו עוד חברים אחדים במושבה.

 במשך כל הזמן, למרות התרחקותנו מהירקון, סבלנו מהקדחת, כך שישיבתנו על המקום לא יכלה להיות קבועה וכפעם בפעם היינו נאלצים להחליף את מזג האויר. כ"א מאתנו עבר מדורות של סבל וחליים שעינו אותנו  ומצצו את לשדנו.  הירושלמים שבנו נצלו כפעם בפעם ע"י בריחתם ירושלימה לאסף כח. כאשר התגברה הקדחת וראינו כי לא נוכל לעמד בה, החלטנו להחליף  את מקום מגורנו בסביבה יותר טובה. אנכי הצעתי אז להתישב בכפר הערבי סלמה הקרוב ליפו. משה סלומון  ור' דוד התנגדו לדבר והציעו את יהודיה למקום מושבנו.

זכורני כאשר חליתי בקדחת, היה ר' דוד סיד מרפאני בעשבי בר שונים. פעם אחת בהתקפה חזקה של הקדחת בא אבי ז"ל לבקרני בפ"ת וכשמצאני חולה ואין-אונים, החליט כי עלינו לגלות ירושלימה. לקחנו את סוסו העוור של ר' דוד גוטמן ואת סוסי אני יחד עם סוסה צעירה שרק התחלנו מסגלים אותה לרכיבה והחלטנו לעלות ברכיבה ירושלימה. ר' משה סלומון  קבל עליו לרכב על הסוסה שעוד לא חנכה לרכיבה. לקחנו אתנו שק עדשים ויצאנו לדרך. הסוסה דהרה ומשה סלומון נטה כל רגע ליפול.  ע"י יהודיה נפל שק העדשים. עמדנו לתקן ולסדר את משאנו. האכלנו את הסוסים ועמדנו לתקן את האוכפים. סוסו של ר' דוד היה מסורס וכדרך סוסים כאלה שהם רגזנים ורתחנים בטבעם, נשא את רגליו ואחריו שאר הסוסים – ואינם. 

 ככה נשארנו בשדה עומדים בדרכנו ירושלימה. סרנו אל הכפר יהודיה וספרנו לערביי הכפר את האסון אשר קרנו, הערבים הזמינונו ללון בכפר. מהחפצים שהיו טעונים על הסוסים, כבר התיאשנו. והתחלנו מדינים בינינו מי ישלם את מחיר סוסו של ר' דוד שעלה אז בסכום של 13 נפוליונים. עם אור הבקר פנינו לפתח-תקוה. כאשר התקרבנו למושבה יצא לקראתנו ר' זרח ברנט ובשורה בפיו: הסוסים כאן יחד עם חפציכם, את שמחתנו אין לשער. אותה שבת כבר נשארנו במושבה ויותר לא העזנו לעלות ברכיבה ירושלימה, כעבר השבת נסענו ליפו ברכיבה.

היה עלינו לנסע ירושלימה בעגלה. ביפו סרנו לאכסניה של חיים בקר. את אבי החלטנו לשלח בעגלה ואנו – בכל זאת התעקשנו ורצינו לעלות  ברכיבה. ע"י סביל אבו-נבוט (אבו נבוט היה המושל ביפו, ותולדות הבאר הזאת הן כדלקמן: בזמן שלטונו של אבונבוט היה סוחר יהודי ביפו, פעם סרה ערביה לקנות סחורה ובתור ערבון השאירה נזמים עם אבנים יקרי ערך בקופסא סגורה, בתנאי שהיא תפצם בימים הקרובים. כעבר חדש והערביה לא באה לפדות את הנזמים, פנה הסוחר אל אבו-נבוט וספר לו את ספור המעשה. כשפתחו את קופסת התכשיטים מצאו בתוכה זנב עכבר. משתוממים ונרגשים עמדו לפני המקרה הזה. מיד צוה אבו-נבוט לבלי לפרסם את הדבר. ולסוחר צוה להוריק את בית-מסחרו מהסחורה אשר בתוכה ולהבעיר אותה באש. ובשעת הבערה להראות כדואג בעיקר לערבון של הערביה. והנה זמן קצר אחרי השרפה פנתה ערביה אל אבו-נבוט וספרה את ענין הערבון. מיד צוה המושל לתלותה על העץ. ובמקום ההוא בנו באר ומאז נקרא המקום ההוא זביל אבו-נבוט) התחיל ר' משה סלומון מקיא ופניו חורו. יעצתי לו לחזר ליפו ואני רציתי להמשיך דרכי ירושלימה ברכיבה. ר' משה הפציר בי להשאר אתו. ואז חזרנו יחד ליפו. ביפו הוטב לר' משה במקצת. (הדבר היה בחנכה) ואז עלינו בעגלה ירושלימה ורק בשני בערב כעבר – 5 – ימים מיום צאתנו בפעם הראשונה לדרך באנו ירושלימה. בירושלים חליתי מתלאות אלה והוכרחתי להשאר שם שבועות אחדים."

חקר וכתב זלמן חיימוב

ערכה והוסיפה נוני ירון

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, ספר היובל ב', ספרי יובל, ראשית המושבה, רפורטג'ות מתוך הארכיון | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

"חברת לינה"

חמדה רוזנברג, המאמר כפי שמופיע בטיוטות של ספר היובל ב'

המאמר הראשון שנפרסם מתוך החומרים שנאספו לספר היובל השני הוא אודות "חברת לינה". החומר נמסר על ידי חמדה רוזנברג בתו של הביאליסטוקי זאב (וולף) ברנדה שעמד בראש ועד המושבה בין השנים 1900-1890 והיה חלוץ ופורץ דרך בעצמו.

חמדה רוזנברג ובעלה דוד, צלם ושנה לא ידועים

חמדה 1890- 1973 הייתה במשך שנים רבות אחת הלוחמות האמיצות בין נשות המושבה. הובילה מאבק עיקש בו שדרשו נשות המושבה זכות השתתפות בבחירות ובהנהלת המושבה לנשות המושבה ושיוויון זכויות לנשים. היא נלחמה על השימוש בשפה העברית (קישור למאמר בנושא) ובמקביל פעלה רבות בתחומים הסוציאליים במושבה. הייתה חברת מועצת העיר השנייה  בין השנים (1950-1940).

"חברת לינה" נוסדה בשנת תרמ"ח (1887) על ידי נשות המושבה כאגודה לעזרה סוציאלית ורפואית. בימי ניהולה של חמדה רוזנברג את האגודה הצטרפות גם גברים למאבקן של הנשים. בנוסף היה ביטוי להלכי הרוח הציוניים ושימוש בשפה העברית.
היא הייתה אשת חייל!

יש לציין כי אין תיעוד לפעילות ההתנדבותית של נשות המושבה. יש אזכורים בודדים בפרוטוקולים של המושבה. הנשים במושבה היו גב ומשענת למייסדים, פעילותן התאפיינה בעזרה וסעד לקהילה, הקמת מטבחים לפועלים ובישול ארוחות לנזקקים ולתלמידים בבתי הספר ועזרה רפואית לחולים (נ.י.).

חברת לינה פתח-תקוה

חמדה רוזנברג, כפי שמופיע בטיוטות של ספר היובל ב'

 "בשנת תרס"ה בזמן שהתחילו לבא המהגרים הראשונים מארצות הגלות, ובבואם לפ"ת , טרם התאקלמו, התחילו לקדוח באופן נורא וביניהם היו בחורים ובתולות מחוסרי משפחות ומחוסרי עזרה מדיצינית. ולזה התעוררו שלוש חברות בנות המושבה: קלרה מינקוו, גטי סמואל, וחנה מילר רבינוויטש וקראו לכל צעירות המושבה לאספה כללית גדולה ויסדו "חברת לינה" בת ארבעים חברות מכל הסוגים ביניהן היו פועלות, בנות איכרים,רופאות ומילדות. ובכמה מרץ התחילו בעבודה, סדרו ועד של שבע חברות: מנהלת, גזברית, ושתי חברות לשלוח עפ"י התור ללון אצל חולים בין עשירים ובין עניים ושלוש היו מסדרות עפ"י זוגות לגבות כספים מכל תושבי המושבה, לתמוך בחולים עניים בעזרה חומרית ועזרה רפואית. מיום ליום נוספו חברות חדשות למפעל החשוב הזה, איזו קנאה התעוררה בין בנות המושבה להיכנס לאגודה, תקנות המוסד הרשו להכנס לחברות בנות שבע-עשרה ומעלה, ולא אחת שיקרה בהיותה צעירה יותר, ונכנסה לעבודה.

במשך עבודתנו זו, השתתפו עמנו גם הרופאים מר ד"ר שטיין ע"ה ומר כהן ברנשטיין, וכל שבת היה מרצה לנו הרצאות מועילות לעבודתנו זו, בפרט בזמן המלחמה [מלחמת העולם הראשונה] כשהתרבו המהגרים "הפריר" [הבורחים מהגיוס לצבא התורכי] וסבלו באופן נורא מהמחלות הקשות אחרי שסבלו רעב. ברגעים כאלו מצאנו שדה פעולה רחב לעבודתנו. ראינו שקשה לנו מאד לעבוד בעצמנו, מחלות קשות התהלכו במושבה וגם פחדנו בלילות. הבחורות בעת שהיה נחוץ במקרים קשים לקרוא לרופא לעזרת החולה. התיעצנו כולנו, ונקרא לעזרה לבחורים של המושבה והתאחדנו כולנו לעבוד. בחרנו ועד חדש משבעה חברים יחד עם חברות. מנהלת הלינה היתה חמדה רוזנברג, הגזבר מהודר רוקח מתל-אביב ועוזרים ביתר העבודה היו לוי בן מאיר לוי, שפרה שווארצברג, שרה דיסקין, מאיר פנחסוויטש וחמדה דיסקין. המושבה היתה אז  במצב חמרי רע מאוד והיינו זקוקים לאמצעים, ואז הופיע ועד הסיוע, שאחד מחבריו היה הד"ר רופין, ופנינו אליהם לעזרה.

כל ימי חיי אזכור אותם הרגעים שהיינו צריכים להכנס למשרד ועד הסיוע בתל-אביב. לבקשתנו הלך מאיר פנחסווטיש אתי יחד. כמה עמלנו וכמעט שהתייאשנו מלקבל את העזרה, והנה לשמחתנו הרבה הגיעה אלינו תשובה שעומדים לתת לנו עשר לירות לחודש. רקדנו משמחה, מאות אנשים חלו אז בזמן הנורא, היו מוצאים כמעט מתים ברחובות, עד שסוף סוף בעזרת ה' ובעזרתנו החמרית  והרפואית הצלחנו להשיבם לתחיה. בהיות כל התל-אביבים עוד הוגדל לנו התקציב עד עשרים לירה וגם עזרת בית החולים בתל- אביב לקבל את חולינו, ועד הסיוע היהמשלם עשרים והיו גורעים מחשבוננו אחרי איזה חדשים. בשובנו למושבה הופסקה לזמן מה עבודתנו כולה כי כולם היו אז במצב טוב ולא היו זקוקים לעזרתנו. והסיבה העיקרית, כמעט כל הבחורות התחתנו ורבות עזבו את המושבה והבחורים שהתפזרו למקומות שונים. ובכל זאת התאספו שוב חברות אחדות, ביניהן ח.רוזנברג, הניה וויסוקר, לאה בכר,רבקה שפירא, רבקה יופין, שרה הורויץ, וינקלר, גרינבוים ועוד. הרבה חברות פעילות מאוד, ובמרץ חדש שבנו לעבודתנו. אספנו במושבה קרוב לארבע- מאות חברות אקטיביות המשלמות מס חודשי מגרוש אחד עד עשרה, עוזרים לכל הזקוקים לעזרתנו התמידית. לא פעם קרו לנו אצל החולים מקרי מוות, והיינו כה חזקות בעלות מרץ, בכל פעם מתעייפות חברות ועוזבות אותנו, רק סוף, סוף מתקרבות אלינו חברות חדשות פעילות, בשנים האחרונות עזבנו את שמירת החולים בלילות, הבחורות החלו להיכשל בעבודת הלינה, ונשאר לנו רק [השם] "חברת לינה" לגבות כספים. לתמוך בחולים בעזרה כספית ובמקרים של חולים עניים מאוד עזובים בלי משפחה, שוכרת חברת לינה אישה שתשגיח על החולה ומקופתנו משלמים.

מכתב בשם חברת לינה בחתימת חמדה רוזנברג בעד דבור עברית

 הכנסתנו כ- 7 פונט לחודש מלבד נדבות צדדיות, גם מעיזבונות שונים יש לנו הכנסות, בזמן האחרון היתה לנו הכנסה ע"י המועצה המקומית משחיטת העופות [ועד המושבה החליט לגבות מכל שחיטת עוף סכום מסוים עבור חברת לינה ז.ח.] וזה הכניס לנו יותר ממאה לירה לשנה ועשינו חוזה עם בית החולים "הדסה" להכניס את חולינו במחיר חמשה-עשר גרוש ליום והכנסנו במשך שלושה עשר חודש 38 חולים, מזה היו חמש יולדות חולות.  בסדור בית החולים עבדו אתי יחד ר' שלמה אפשטיין וקופל ויסוקר. כמה מסירות נפש שבן אדם ר' שלמה מסר לכל החולים הזקוקים לעזרה כמה אדם חלש וחולני ולא נח אף רגע מלדאוג לעניים, ועד שפתאום נפסק הקשר עם ה' לבונטין [ מנהל בנק אפ"ק] בנוגע לקבלת חולים מחוסר כסף. אנו מחפשים אמצעים מכל צד  להשיב את החוזה לקבל חולינו, לא פעם נסענו ר' שלמה אפשטיין אתי לירושלים, ומי יודע  את התועלת שתצמח מזה. מאוד סובלים אנו מחוסר בית חולים. מושבה יפה ופורחת וחסרון נורא כזה. את תקוותנו עדין לא איבדנו לראות בעינינו את בנין ארצנו ובית חולינו, בקרוב בימינו אמן".

                                            נמסר ע"י חמדה  רוזנברג.

מחקר זלמן חיימוב

הוסיפה וערכה נוני ירון

פורסם בקטגוריה בריאות, חברת לינה, חמדה רוזנברג, נשים, נשים במושבה, ספרי היובל ב', ספרי יובל, עברית, ראשית המושבה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שפה עברית | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

ספרי יובל של פתח תקוה – גורלם  של ספר היובל הראשון וספר היובל השני

מודעה הקוראת לפגישה דחופה בעניין מחאה כנגד פרסום ספר היובל הראשון

במלאות למושבה פ"ת יובל 50 שנה הוחלט להוציא ספר לכבוד שנת היובל. נבחרה ועדה מייעצת מאנשי המושבה. והמלאכה הוטלה על העורכים יעקב יערי פולסקין. ומ. חריזמן. מטרת הספר הייתה לפאר את העשייה החלוצית של מייסדי המושבה לדורותיהם.

מיד עם הוצאת "ספר היובל ליסוד פתח-תקוה תרל"ח – תרפ"ח" התעוררה  סערה גדולה במושבה רבים טענו שהספר אינו משקף נאמנה את ההיסטוריה של המושבה, אלא, מאדיר מספר משפחות שהשתתפו בוועדה המייעצת לכתיבת הספר. המתנגדים פנו לערכאות משפטיות והפצת ופרסום הספר נאסרה. מרבית  הועדות והחוקרים אליהם פנו המתנגדים שיבחו את כתיבת הספר ואף הציעו להוסיף כרך שני ובו יתוקנו העוולות לכאורה. לכן, החלו באיסוף כתבות לספר השני. נעשתה פניה לאביגדור המאירי שהוא יעסוק בכתיבת ובעריכת הספר השני. המאירי דרש את הסכמת המתנגדים לטיב החומר שנאסף לספר השני. על כך לא הושגה דעה אחידה ואביגדור ויתר על כתיבת הספר. למעשה אחרי הניסיון השני דיברו ..ודיברו, הציעו… והציעו ומלבד מילים לא נעשה כלום. החומר שנאסף מצא דרכו לארכיון בו הוא שמור ומוגן אבל לא ידוע לציבור, מונח כאבן שאין לה הופכין. לכן החלטנו "להפכו" ולהביא בפניכם חלק מן המאמרים כלשונם, כפי שנכתבו מלבד שגיאות דפוס ומספר הבהרות והקשרים. יש לדעת שבאותם ימים הרבו להשתמש בכתיב חסר וגם זה יתוקן כדי להקל על הקריאה.

רצינו לשמור על העברית והניסוח של פעם כדי להרגיש את רוח התקופה ולהבין את אופי האנשים דרך כתיבתם והנושאים עליהם בחרו לכתוב.

מתוך הגלופות השמורות בארכיון של ספר היובל השני, מאמר של דוד חיון אודות החינוך הפתח תקוה

להזכירכם, אחד עשר ספרי יובל נכתבו על פתח תקוה. בכל ספר סיפר בדרכו את סיפור המושבה. מאמר גדול אודות ספרי היובל נכתב על ידי ד"ר יוסי לנג והוא מופיע בספר שהפיק הארכיון בשם "לפתח תקוה". המאמר הראשון שנפרסם יספר את סיפור "חברת לינה" כפי שכתבה חמדה רוזנברג על מנת לפרסמו בספר היובל ב' שלא יצא.

תודה לזלמן חיימוב על הסיכום

פורסם בקטגוריה ספרי יובל, ראשית המושבה, רפורטג'ות מתוך הארכיון | עם התגים , , | תגובה אחת