בניין משטרת פתח תקוה הטיגארט שלנו

הטיגארט שלנו

משטרת פתח תקוה הוקמה על ידי השלטון הבריטי בתחילה משרדיה היו ממוקמים בחדרי דירות שכורות. עם הכרזת פתח תקוה לעיר ב-אפריל 1937 עברה המשטרה לבנין מרווח אך מושכר ברחוב פינסקר בבית משפחת ראב, מפקדה היה קצין המשטרה הבריטי ה. לה-מרשל.

בניין המשטרה נבנה כחלק ממיזם מבני משטרה בשנים 1941-1940 (Police Building Programme). המצודות נקראות מצודות טגארט על שמו של סר צ'ארלס טאגרט (Charles Augustus Tegart) בעברית רווח בציבור גם השם טיגארט. אנשי היישוב כינו אותם "טייגרים".

טאגרט היה קצין משטרה בריטי ששירת בהודו כמפקד משטרת כלכותה. במהלך שירותו רכש נסיון רב בדיכוי מרידות ומלחמה בטרור. הוא הוזעק לארץ ישראל בשנת 1937 שיא מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט על מנת לתאם בין הזרועות השונות של המנדט הבריטי שפעלו נגד המורדים מערביי ארץ ישראל וכחות ערביים אחרים שבאו לעזרתם מכיוון סוריה ולבנון. לצורך כך הוקמה ועדה בראשות טגארט לתכנון ועיצוב מבני משטרה היכולים להגן על עצמם בכוח אדם מצומצם. במסגרת הפרוייקט העצום הוקמו 17 תחנות משטרה עירונית, 37 תחנות משטרה כפריות ועוד 23 עמדות משטרה. המבנים פרוסים ברחבי הארץ בולטים בצורתם בייחודית חלקם משמשים עד היום כמבני ברשות המשטרה. ד"ר גדי קרוייזנר נחשב לממומחה בתחום מדגיש את ייחודיות של המבצע בספרו ובמאמריו הרבים בנושא. המבנים נבנו תוך שנה 1940-1941. למרות מצב המלחמה באירופה ממשלת בריטניה השקיעה כסף רב מאוד בפרויקט. בריטניה הייתה זקוקה לכסף זה. השקעה שכזו במהלך המלחמה מעידה על יחסה למנדט בארץ ישראל, החשיבות שמירת החוק והסדר בארץ ובעיקר על רצונה להשאר כאן לזמן רב. (נוני ירון)

באשר לסיפורה של המשטרה שלנו, ביום  17.04.1940 קנתה הממשלה חלקת קרקע בת 20 דונם מפרדסו של מר בורשטיין הנמצא ברחוב שטמפפר ליד מגרש המכבי לשם הקמת בנין משטרה גדול שישמש מרכז למשטרה המחוזית שתועבר הנה מרמת-גן. במכרז הקמת בנין המשטרה זכתה חברת הבנייה של "סולל-בונה". "סולל בונה" כדרכה העסיקה בעיקר את ציבור הפועלים ההסתדרותי המאורגן. באותם ימים שררה אבטלה קשה בפתח-תקוה. עקב המשבר ביצוא ההדרים הצטרפו אל מחוסרי העבודה גם בני-איכרים רבים. הם דרשו לחלק את העבודה בבניין המשטרה באופן כזה שגם אנשיהם (בני המושבה חקלאים) יזכו לעבוד בבניין ולהתפרנס. "סולל בונה" סירבה להעסיק את בני המושבה החקלאים בגלל חישוביים ארציים והתחשבנות כי במקומות אחרים הקבלנים שזכו בבנית משטרות לא העסיקו את הציבור ההסתדרותי. המאבק על עבודה אילץ את אנשי המושבה לנקוט בנשק ההסתדרותי והוא "שביתת-שבת".

יוסף ספיר סוקר את מסדר הנוטרים בטקס קבלת בניין המשטרה מידי הבריטים. צלם לא ידוע, דצמבר 1949

בעיתון הארץ ב- 26.5.1940 נכתב: "שתי שביתות שבת הוכרזו אתמול על ידי עשרות פועלים מחוסרי עבודה בפתח-תקוה. אחת של הארגון האזרחי החקלאי (חוג-פעילים). והשנייה של העובדים הלאומיים, על דחייתם מעבודות בנין המשטרה במקום. ללא התחשבות עם המפתח-העירוני לעבודות ציבוריות. כל הניסיונות של העירייה להשפיע על המשרד הקבלני לקבל עובדים לפי המפתח לא הועילו. הדבר נמסר לקצין מחוז המושבות ה' י. קופרמן. שליח מיוחד של העירייה הגיש למושל המחוז ה' גרינווד מכתב בעניין זה. המושל הבטיח כי היום יסודרו הדברים בהתאם לעמדת העירייה. "

ביום 27.5.1940 נכתב ב"הארץ" "משא ומתן סופי בדבר קביעת מפתח בעבודות בנין של תחנת המשטרה בארץ ייקבע  היום בפגישה בין באי-כוח המרכז החקלאי של "ההסתדרות" , נציגי המושבות, וארגוני העובדים. אתמול הייתה פגישה בעניין זה בין הסתדרות העובדים הכללית לבין הסתדרות העובדים הרוויזיוניסטית. אתמול הושג הסכם בנוגע למפתח העבודה בבניין המשטרה בפתח-תקוה, לפי המפתח הזה. יקבלו העובדים הרוויזיוניסטים את ה- 15 למאה המגיעים להם. והתאחדות בני המושבות (חוג הפעילים) 8 למאה. דבר זה הושג כתוצאה מתיווכו של קצין המחוז ה' קופרמן."

בכתבה ב "הארץ"  25.06.1940   "מי יכלל במפתח העבודה בפתח-תקוה ?  בסיומו של מפקד פועלי פתח-תקוה, אחרי שהתפקדו למעלה מ- 8000  פועל. (900 אצל חוג-פעילים, כ- 1000 אצל העובדים הלאומיים, ו- 6200 בלשכה הכללית). נתקיימה ישיבה בעירייה  בה דנו מי יפסוק בשאלות שתתעוררנה בביקורת המפקד. באי-כוח  הלשכה הכללית הודיעו, שהם מסתמכים על ראש העירייה באופן אישי, ולא על  העירייה והנהלתה. שאר האירגונים הודיעו, כי הם סבורים שמסמכות העירייה לפסוק בשאלות אלה."

בנוסף עלתה שאלת חברי הקיבוצים.  התקיימה בוררות הפסקת העבודה. העובדים הלאומיים התנגדו להכללת כאלף חברי קיבוצים במפקד שיקבע את מפתח העבודות הציבוריות בפתח-תקוה. כתוצאה מכך הפסיקה הלשכה הכללית את העבודה של חברי חוג הפעילים והרביזיוניסטים בבניין המשטרה המוקם ע"י המרכז הקבלני של "סולל בונה".

נשלח תזכיר לקצין המושבות בו כותבים חברי חוג הפעילים לקצין המושבות יוסף קופרמן. בתזכיר בקשה שימנע את "השבתת הפועלים של החוג שלהבא יכריעו בכל השאלות ללא הפסקת העבודה." ישיבה מיוחדת של מועצת העירייה בשאלה זו נקראה למחר בשעה 9 בבוקר.

"המשקיף" ביום  29.5.1941 "החלה לפעול משטרת פתח-תקוה בבניינה החדש והמרווח שברחוב שטמפפר ע"י מגרש המכבי.  כ"כ עבר לגור אל הבניין החדש מפקח המשטרה מר קליר ומשפחתו."

פתיחת בניין המשטרה החדשה, תצלום קבוצתי:קציני משטרה, אנשי מושבה ומכובדים ערבים,צלם ניסן בן נעם, 15 ביוני 1944

עם עזיבת הבריטים את פ"ת נכתב ב"הבוקר" 9.12.1947   "משטרת פתח תקוה עוברת מחר לידי היהודים. (נשארו בה 17 שוטרים בלבד) מאת סופר הבוקר בפתח-תקוה.  בקדחתנות מרובה נערכות הכנות-היציאה של אנשי שרות הביטחון הבריטי והשוטרים והנוטרים הערבים מבנייני המשטרה המקומית שבפתח-תקוה לשרון. כשבקרתי אתמול במשרדי המשטרה נוכחתי לדעת שהשוטרים הבריטיים כבר ארזו את חפציהם ומחסני התחמושת והנשק נארזים אף הם. במשטרה הזו יישארו אחרי הפינוי  שיושלם כנראה מחר בבוקר-17 שוטרים יהודים. הנשק  שנועד למשטרה הזאת אחרי הפינוי, הוא 17 רובים אנגליים. ושני אקדחים. כל נשק אוטומטי. ואף לא מכונת יריה אחת. לא ישאירו ברשות המשטרה היהודית. בנייני המשטרה המחוזית  בפתח-תקוה. שממנה ניהלו את הפעולות מרמת-גן ועד להרצליה. ישמשו מעתה רק אזור שיסתיים על הירקון. השוטרים שנשארו-מספרם מתאים רק למילוי תפקידים אדמיניסטרטיביים ומשרדיים. ראיתי את הקצין היהודי ואת עוזריו מתכוננים לקבל לידיהם את הנהלת הבניין הגדול שברובו פונה כבר. ואת עבודה שבאזור בין רמת-גן ופתח-תקוה כפי ששמעתי. הפיקוד העליון על המחוז יימסר לקצין יהודי גבוה בדרגת מיור שיועבר בקרוב לפ"ת. לעת עתה קיבלו אנשי המשטרה היהודית באזור שנתפנה הוראה לעמוד בקשר עם מרכז המשטרה בירושלים."

תצלום קבוצתי של הסגל היהודי והבריטי צלם ניסן בן נעם.תאריך לא ידוע

המשקיף 29.05.1941  "המשטרה בבניינה החדש  – משטרת פ"ת היהודית והבריטית עברה מיום ג' לבניינה החדש והמרווח שברחוב שטאמפפר ע"י מגרש המכבי. כ"כ עבר לגור אל הבנין החדש מפקח המשטרה מר קליר ומשפחתו."

חקר וכתב זלמן חיימוב

נוני ירון – אוספים מיוחדים

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה משטרת טיגארט, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים, שמירה | עם התגים , , | תגובה אחת

"גן יהונתן" של ליד "גן העצמאות"

אחת הנקודות היפות בעיר פתח תקוה הם שני הגנים "גן יהונתן" ו"גן העצמאות" שהם למעשה גן אחד. סיפורו של מקום קסום מלא זכרונות לילדי שנות ה- 50.

"גן יהונתן" הוא חלק מגן העצמאות שנטע כריאה ירוקה בשנות ה- 50 על ידי אדריכל הנוף המפורסם ליפא יהלום. גן העצמאות בנוי משני חלקים החלק הדרומי מכיוון בית הספר "יד לבנים" שונה שמו ל"גן יהנתן " לאחר האירוע.

פתיחת בריכה ללימוד שחיה לילדי "אילן", צלם ב. צור

הגן נבנה כריאה ירוקה חשובה המקיפה את בית יד לבנים של פתח תקוה צמוד למבנים ההיסטוריים של קיבוץ גבעת השלושה הישן. הוא נבנה על שטח הקיבוץ ושטח של מושב קרת. (כן, היה אחד שכזה). כשבאים ללמוד על הגן יש לראות אותו ביחס לסביבה של תקופתו. הוא חלק משלושה אתרים "ירוקים" חשובים: שטחי קיבוץ גבעת השלושה ההיסטוריים והחווה החקלאית שעובדת ומתפקדת כבית ספר חלקאי. (למזלנו שרדה את כרישי הנדל"ן לאחר מאבק קשה).

הרעיון היה לבנות קומפלקס תרבותי חברתי בעל מטען היססטורי לאומי הכולל בראש בראשונה את בית יד לבנים, הארכיון והמוזיאון ההיסטוריים ומוזיאון לאומנות. בקצהו הדרומי ממוקמת אכסניית נוער ששמשה את יחידות צה"ל הרבות שבאו לסדרות חינוך שהועברו על ידי ברוך אורן בבית יד לבנים. כיום האכסנייה משמשת מקום לחיילים המשרתים רחוק מהבית. בקצהו הצפוני נמצאים גן החיות העירוני (כיום במתכונת שונה) ומוזיאון האדם והסביבה. מסביב לגן מחבקת אותו שכונת "רמת ורבר".

הגן בתחילת שנות ה-50 היה היחיד והמשמעותי הוא שימש כמרכז תרבותי חברתי בעל מטען לאומי ואתר הנצחה לנופלי העיר.

בישיבת מועצה חגיגית לרגל יום העצמאות שהתקיימה בבית יד לבנים הבנוי בתאריך 20.04.1953 מדגש הקשר הישיר בין בית יד לבנים ומשמעות והקשר להנצחה וזיכרון מקומי ולאומי והגן: בבית הזה יהיה כל חומר הקשור עם פתח תקוה החל מראשית היווסדה. לא בכדי נבנה הבית הזה במקום הגבוה ביותר בעיר, אשר יהיה "גן העצמאות" ואשר בו יוכל כל מבקר לפוש ולנוח ולראות בו את תולדות פתח תקוה".

האתר  הייחודי שהיה ברחבי "גן יהונתן" היא בריכת שחייה ייחודית ומיוחדת שהיפעילו העירייה ומתנדבי האגודת אילנשיל פוליו כיום ארגון "אילן". בבריכה לימד בנאמנות את הילדים טיבי הרשלר בעל נשמת הזהב (הכרתי אותו). הבריכה שימשה גם ילדי השכונות שבסביבה. באותם ימים האזור היה מרוחק ממרכז העיר לא היה שירות אוטובוס נגיש לבריכות "הפועל" ומכב"י.חנוכת בריכת השחיה "אילנשיל פוליו" , צלם ב.צור, 1958

מדי כמה שנים נעשים שינויים "ועידכונים" של הגן לפי רוח התקופה. גם עכשיו ברגעים אלו טרקטורים עובדים ברחבי הגן. גן החיות פוזר והחיות עברו לספארי ול"גן החיות התנכ"י". במקום יש גן צנוע יותר ובו חיות לליטוף, קופים קטנים ובעלי כנף. (אתם מוזמנים עם הנכדים). ברחבי הגן יש מתקני משחקים. לאחרונה הקימו מזרקות מים שהילדים יכולים לשחק בהן ולהרטב. מוזיאון האדם והסביבה מקיים פעולות מצויינות לילדים וסדנאות רבות לכל המשפחה. שווה ביקור. וכמובן התערוכות המתקיימות במוזיאון לאומנות, שיח גלריה בשבת . פעילות החוגים העניפה של צוות ההדרכה של המוזיאון ההיסטורי ומוזיאון לאומנות. מקווה שלא שכחתי משהו. ואנחנו הארכיון ההיסטורי לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני בו מסמכים מיום ייסוד המושבה.

עיריית פתח תקוה מתכננת שינוי גדול עבור שכונת "רמת ורבר" קוראים לזה התחדשות עירונית. תקווה שלא יקללו את המקום הנפלא הזה.

הכתבה נכתבה לכבוד יום השנה למבצע יהונתן

קישור לעמוד לזכרו של יוני נתניהו ז"ל בדף יזכרו של עיריית פתח תקוה

פורסם בקטגוריה אנדרטאות, גבעת השלושה, גן החיות העירוני, גנים ונוף, יד לבנים, מוזיאון פתח תקוה לאמנות, מתוך הארכיון, נופלי פתח תקוה, תרבות | עם התגים , , , | תגובה אחת

העיקר הבריאות- ראשיתו של בית חולים "השרון"

איך הפכה פתח תקוה לעיר של בריאות

נושא הקמת בית-חולים במושבה החל עם הופעת הקדחת במושבה ושליחת חולי המושבה לבתי החולים בירושלים וביפו. ההנהגה הירושלמית ראתה בכך מעשה לא מוסרי של ניצול כספי עניי ואלמנות ירושלים לטובת עשירי פתח-תקווה. בעיקר זו הייתה הזדמנות עבורם להיפרע מחלוצי פתח-תקוה כפי שניתן לקרוא במכתבם.

" יום א טוב אב תר"מ. כבוד ידידינו הנכבדים ראשי ומייסדי החברה "פתח-תקווה" לעבוד את האדמה ירצה ה' פועלכם. נעוינו  משמוע יום ,יום זעקת אחינו הנמצאים ביפו על אודות החולים רח"ל אשר לפי דבריהם מובאים יום יום מהנחלה ואין מאסף אותם הביתה. זולת אלה אשר באו שם מירושלים לרגל עסקיהם. מוכרחים לבטל מעסקיהם ולהתעסק עם החולים ורפואתם, או להניחם להתגולל באשפתות יפו. מלבד כסף רב שהם דורשים יום יום אשר אין מוצא לכסף הרב הזה, ומי יודע אחרית הדבר המר הזה, ח"ו,  וע"כ, חייבים אנו להגיד לכם דעתנו עפ"י הדין, כי כל ההוצאות של החולים של פתח-תקווה, על החברה פ"ת הם, ואין לנו רשות והיתר לקחת דמי עניים ואלמנות ויתומים, ולפזרם בעד אנשים אשר לא חסו על נפשם ועל זרעם והשליכו עצמם למקום אשר הוא דראון לכל בשר ח"ו. ואם לא תשאו במשא ההוצאות הללו,חובה עלינו ונעשינה להכריז ולהודיע בכל כתבי העיתים מהמכשלה של החברה וימנעו רבים מלסכן עצמם. ולבוא להסתפח בנחלת פ"ת, ועל אותם היושבים בדיוטא התחתונה אצל הנחל, החובה להעתיק מושבם ולתקוע אהלם במקום הידוע לאויר צח וטוב, דברי הדו"ש.  נאם שמואל סלנט, נחמיה כהנוב, אברהם אייזענשטיין, יהודה לעווי, מאיר מאנקשיס."

בזמנים שונים הוקמו חדרי-חולים במושבה על ידי הועד המושבה והן של ציבור הפועלים. אך, בית חולים אין. את חולי המושבה אשפזו בבית-החולים בראשון לציון (ע"פ הוראת הברון רוטשילד) או בבית החולים "שער-ציון" ביפו. לעיתים הופנו חולים לבתי-החולים בירושלים. מאוחר יותר אושפזו חולי פתח תקוה בבית-החולים "הדסה" בתל אביב.בית חולים השרון, צלם שויץ צבי שנות ה- 60

הנושא הקמת בית חולים לטובת אנשי המושבה לא ירד מעל סדר היום. תקציב לכך לא נמצא לבניתו.  עם פטירתו של יהושע שטאמפר נדרו חברי "ועד-המושבה" נדר שיוקם בית-חולים על שמו. לטובת מטרה זו החלו לאסוף כספים. אולם בזה הסתיימה הפרשה. ראו פרסום בעיתון השקפה בעניין.

השקפה 12.6.1908 " [..]במוצש"ק התאספו בבית הועד מ"ב באי כח כל בני המושבה להביע את צערם על מות ראש הועד ולהועץ מה לעשות לזכרון המנוח. בין יתר ההחלטות התקבלה גם ההחלטה לאסף כסף נדבות לבנין בית חולים במושבתנו,  ובאותו המעמד החלו כבר לאסוף נדבות הגונות להמטרה הזאת. כל מכירי ומכבדי המנוח, החפצים להוקיר את שמו גם אחרי מותו, יוכלו להשתתף בנדבותיהם ליסוד ביה"ח. אשר יהיה לזכרון להמנוח ואשר ישא עליו שם המנוח ויוכלו לשלח נדבת לבם על שם ועד מושבתנו.[..]"

הדבר היחיד שצלח מהפעילות להנצחת שטמפפר היה הכנת מגרש עירוני בגודל של כ- 10 דונם להקמת בית חולים במושבה. המגרש נדד ממקום למקום לאורך השנים עד שבשנת 1942 התקבע ממול לקיבוץ גבעת השלושה לימים ועליו הוקם בית-"יד לבנים".

נשות אגודת "חברת לינה" התארגנו כבר ב- 1905 בפ"ת לטיפול בחולים ובעניים הן זכו לתמיכה מרופאי המושבה ד"ר שטיין וד"ר ברנשטיין-כהן. מקור שם האגודה "לינה"נבע מאופן פעילות האגודה. בתחילת נהגו ללון בבית החולה הבודד עצמו כדי לתמוך ולטפל בו. האגודה ניהלה תעמולה עוד לפני המלחמה למען ייסוד בית חולים במושבה. אולם גם היא לא צלחה.

רופאים ואחיות בבית החולים השרון, צלם בן נעם ניסן. שנה לא ידועה

בשנת 1922 הקימה ד"ר רבקה קמינסקי רופאת "קופת-חולים של ההסתדרות" בית חולים קטן ליד צריף המרפאה (רח' נורדוי כיום) עבור ציבור הפועלים במושבה.

בשנת 1926 החל חבר וועד המושבה רוזוב לפעול להקמת בית-חולים במושבה. אך גם מעשהו לא צלח.

בדיוני  המועצה  י"ב אלול תרפ"ז  9.9.1927 אדון  ימיני מבקש לדאוג לחולים העניים ש"הדסה" תקבל אותם לטיפול. המושל הבריטי אינו מאשר תקציב קבוע ל"הדסה" בטענה שזה לא  עניין השייך למועצה. מרבית חולי המושבה הנזקקים לטיפול בבית-חולים נשלחים בשנים אלה ל"הדסה" בתל-אביב. המושל הבריטי המפקח על תקציבי המועצות העיריות והמוסדות  אינו מוכן לאשר הוצאות אלה בתקציב. (מבחינתו, שרות רפואי אינו באחריות השלטון המקומי. לימים הוא ישנה את דעתו ז.ח.).

בישיבת ועד  י"ג אדר תרפ"ח. שוב עולה הנושא. נבחרה ועדה של בית-חולים במושבה. רבים מהחברים מדברים על ההכרח שיקום בית-חולים במושבה. הדיון נדחה כדי לברר גודל העיזבונות שניתן להפנות להקמת בית-חולים.

בדיון בוועד ב- י"ז אדר תרפ"ח 9.3.1928  מעלים שוב את נושא הקמת בית החולים. הפעם מבקשים להתגבר על איסור המושל הבריטי תוך שימוש בכספי העיזבונות והתרומות שאינם מופיעים בתקציב המושבה.

"מוצאים את כל העיזבונות לטובת המושבה ומבקשים להעביר זאת לועדת בית-החולים. אך בעיזבונות אין כסף מזומן (שנדרש להקמת בית-חולים).  חברים בוועד מבקשים שהמושבה תיקח על עצמה גיוס כספים מנדבנים עבור הקמת בית חולים כי המועצה עצמה אין לה כספים. אדון ויסוקר מעדיף  לא למועצה . כי אז המושל יתערב. הוחלט: שהמועצה תבחר וועדה לעניין בית החולים".

מחלקת הבריאות הממשלתית מבקשת לשפר את רמת הבריאות היישובית. היא החלה בדרישה לוועדים ולעיריות לטפל בסניטציה. בפתח-תקוה מצאה כר פורה לפעילותה כי במושבה לא הייתה סניטציהמסודרת. המושל מתערב אישית ודורש הקמת מחלקת סניטציה במושבה שתכלול סניטר מוכר וכן תעסוק באיסוף אשפה מהחצרות מהרחובות, תחטא את המקומות המזוהמים, תקים בתי שימוש במוסדות החינוך וכד'.

בד' שבט תרפ"ח (26.1.1928) בישיבת הוועד וועדת התקציב. מועלת דרישת המושל להגברת הסניטציה והוועד מחליט לקבל סניטר שני אותו הציע המושל לתקופת ניסיון.

י"ג אדר תרפ"ח  בחירת ועדה של בית-חולים במושבה. רבים מהחברים מדברים על ההכרח שיקום בית-חולים במושבה. שוב הדיון נדחה כדי לברר גודל העיזבונות שניתן להפנות להקמת בית-חולים.

 לישיבת הועה"פ י"ב ניסן תרפ"ח. נכנסו הגב' רוזנברג ושלמה אפשטיין חברי "אגודת לינה" ע"ד (על דבר) סידור חולים מהמושבה ב"הדסה" הועד הפועל הבטיח לכך מימון.

באותו זמן ארגון הדסה העולמי נמצא במשבר כספי  מצב שמשנה את ההתיחסות של עריית תל אביב ופתח תקוה לעניין בתי חולים לתושבים שלהם. ב- י"ג אייר תרפ"ט 11.5.1930 הדסה פונה לפ"ת בקשר לבניית בית-חולים במושבה.

14.5.1931 כתוצאה מהמשבר הכספי בהדסה גם עיריית ת"א החלה לעסוק בבית החולים. נשלח מכתב ובו בקשה מועד פ"ת לתרום כספים עבור השתתפות בהחזקת בית החולים "הדסה".

בחודש יולי שנת 1931 עובר ביה"ח "הדסה" לרשות בלעדית של עיריית תל-אביב.

 בדיוני המועצה ב-י"א אלול תרצ"ב 12.9.1932 מחליטים על תשלום להדסה תמורת אשפוז אנשי פ"ת בסך שנתי של 300 לא"י בהתאם לדרישת "הדסה".

4.6.1934 הדסה מבקשת  מפ"ת תרומה בסך 200 לא"י לבניית בית-חולים. הוחלט לבחור וועדת בית חולים. חברים בה:שטמפפר, איכילוב, מ. בילנסקי תפקידה לבחון האם כדאי להמשיך לשלם להדסה כל כך הרבה כספים אולי כדאי להקים בית חולים בפ"ת.

ח"י שבט תרצ"ה 21.1.1935 בית החולים "הדסה" ת"א מודיע שעליו להיפרד מתושבי פ"ת ויש לסדר בי"ח עבור המושבות.

11.2.1935  בישיבת המועצה מודיעים:"הממשלה מודיעה שחולי המושבות לא יקבלו טיפול בביה"ח "הדסה" אחרי אפריל 1936 ועל המושבות לבנות לעצמם בי"ח. מעריכים כי הקמת בי"ח תעלה כ- 12 עד 14 אלף לא"י. הממשלה תשלם שליש. גרבובסקי מציע לערב בנושא את מוסדות הישוב ואת קופ"ח ההסתדרותית שעומדת  לבנות בית חולים בפתח תקוה. שוב בוחרים ועדה בת שלושה חברים אולם, מסרבים לכלול בה נציג הפועלים.

 ב 4.3.1935 מתקיים דיום בעניין מגרש לטובת בית חולים. יש מגרש המיועד לבניית בית החולים שנמצא ברחוב רוטשילד פינת הרצל, מבקשים למכרו ולקנות מגרש אחר גדול יותר ובאזור שקט ומתאים. מגרש שיהיה גדול יותר מ- 10 דונם.

3.2.1936: שוב דיון בוועד על הקמת בית-חולים. בעבר דברו על הקמת שני בתי-חולים. אחד במושבה עבור תושבי השרון ואחד ברחובות עבור הדרום. הנושא נדון אצל שלטונות הממשל. אלו נטו להקים בית חולים מרכזי בתל-ליטווינסקי כיום בית חולים "תל השומר".מבקשים להטיל על הממשלה את הקמת בית-החולים המרכזי בגלל מצבה הכספי של פתח-תקוה קשה.

  20.9.1936 ישיבת וועד הנושא בוער כי בית החולים של "הדסה" בת"א ייסגר בפני חולי המושבות. קיימת הצעה של קופ"ח ההסתדרותית לתוספת 50 מיטות עבור המושבות. הממשלה מוכנה להשתתף ב- 7500 לי"מ.

כנגד זה צריך להעמיד לממשלה 7500 לי"מ מצד מועצות פתח-תקוה, הרצליה ורמת-גן שתושביהן יקבלו את השירות הרפואי. גינצבורג דוחה את הצעת קופ"ח ומציע שבית החולים יבנה על קרקע ציבורית. הדיון נדחה.

 24.9.1936 מתקיים דיון  בעניין ההצעה להקים בית חולים בתל ליטווינסקי: יש הצעה להקים בית-חולים מרכזי בתל-ליטווינסקי עבור המושבות שעלותו מוערכת ב- 20.000 לי"מ כשעלות השתתפות הממשלה בסך 15.000 לי"מ. הצעה שנייה שעולה לדיון היא: הקמת שני בתי חולים למושבות אחד יבנה בפתח-תקוה עבור תושבי השרון השני ברחובות עבור הדרום גם הצעה זו נופלת.

חוזרים להצעת קופ"ח. מנסים לגייס את הכסף: הממשלה תיתן 7500 לי"מ בתנאי שיבנה באגף חדש ע"י בית החולים בילינסון. המושבות צריכות להוסיף עוד 7500 לי"מ, הועד הלאומי מוכן לתת 2500 לי"מ, פתח-תקוה תחויב ב- 3500 לי"מ, הרצליה ורמת-גן כל אחת תחויב ב- 750 לי"מ.  איכילוב מציע:בעד בנייה עצמית של המושבה על מגרש במושבה יחד עם בילינסון כשהמגרש רשום על שם המושבה ושמו יהיה "בית חולים עירוני פתח-תקוה". בהמשך תצביע המועצה בת 7 חברים מפ"ת, 3 מקופ"ח ואחד מהשלטונות.

לבסוף נופלת ההחלטה על הקמת:1) בנין בית חולים עצמאי. על קרקע המושבה. 2) אם לא נצליח אז לנהל מו"מ על אגף בבילינסון.

בשנת 1934 קיבל ד"ר רמן רישיון ממועצת המושבה פ"ת להקים בית-חולים פרטי במושבה על חלקת קרקע בת שמונה דונם ברחוב קק"ל. בית החולים באותה שנה נפתח בית החולים ושימש בעיקר עבור יולדות.

באוקטובר 1936 חנכה "קופת חולים" של  ההסתדרות את "בית החולים למושבות יהודה והשרון" על אדמת קרן-היסוד שנרכשה מ- ד"ר קרמניצקי. מספר ימים לאחר חנוכתו הוסב שמו ל "בילינסון". הפניית חולי ציבור הפועלים לטיפול ואשפוז בבית החולים "ביילינסון" פגעה קשות ברווחיות בית החולים הפרטי "רמן". ד"ר רמן ביקש להגיע להסכם עם עיריית פ"ת על העדפת בית החולים שלו על פני ביה"ח בילינסון באשפוז חולי העיר.  אך מרבית רופאי פ"ת התנגדו לחתימת הסכם כזה מפני רמתו הירודה של ביה"ח "רמן". במהלך מלחמת העולם השנייה שימש ביה"ח "רמן" כבית החלמה לפצועים מצבא אוסטרליה שלחמו בצבא בריטניה.

ב- 11.3.1941 פורסם בעיתון הארץ "נוטעה חורשת עצי אורן, חגיגה צנועה נערכה אתמול לכבוד נטיעת חורשה של עצי-אורן על כמה דונמים ברחוב ארלוזורוב. על מגרש שבו עתידים להקים את בית החולים העירוני של פתח-תקווה".

בשנת 1942 חכרה קופ"ח כללית את בנין בית-החולים "רמן" למשך שלוש שנים ושינתה את שמו ל- "בילינסון ב'". מהלך זה זכה לקיטונות של השמצה מצד הציבור האזרחי במושבה.

ידיעה שפורסמה בעיתון המשקיף 24.07.1942אודות הפעילות מאחורי הקלעים של "העברת ביה"ח "רמן" לשמאל. התחרות ביה"ח ביילינסון בבתי החולים הפרטיים שבסביבה. עיריית פ"ת "האזרחית" עזרה בעקיפין לחתירות השמאל – התמרמרות בעיר. ביה"ח הושכר בידיעת העיריה למרכז קופת-חולים בסך של 600 לא"י לשנה. ונחתם חוזה בין הצדדים לשלש שנים."

לאחר קום המדינה. עם בחירתו של פנחס-רשיש לראשות העירייה ב- 1950. (רשיש היה חבר בהנהלת "קופת החולים" ההסתדרותית) רכשה העירייה בשותפות עם קופ"ח הכללית את מבנה בית-החולים והפכה אותו לבית חולים עירוני בשם "השרון".

חקר וכתב זלמן חיימוב

 

פורסם בקטגוריה בריאות, רפואה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים | עם התגים , , | תגובה אחת

צומת גהה, כביש גהה, ביה"ח גהה צומת היסטורי

גהה –  צומת – כביש – בית חולים

המקום הוא מפגש כביש 4  עם ציר ז'בוטינסקי. כביש 4 נסלל מדרום לצפון במטרה לעקוף את ערי גוש דן : בני-ברק, רמת-גן תל-אביב, פתח תקוה, רמתיים (הוד השרון) וכפר סבא. טקס תחילת עבודות כביש 4 נערך בשנת 1953 במעמד שרת העבודה דאז הגברת גולדה מאיר. ציר ז'בוטינסקי מתחיל בתל אביב מסתיים בפתח תקוה ועובבר את הערים: רמת-גן, בני ברק ופתח תקוה. לפני פתיחת כביש 4 שימש ציר ז'בוטינסקי גם כדרך הראשית מאזור המרכז לצפון, דרך הערים רמתיים (הוד השרון), כפר סבא וחדרה. כביש 4 נקרא על שם בית החולים לחולי נפש "גהה" ששכן בשטח פתח תקוה. במקום מפגש שני עורקי התחבורה המרכזיים: דרך ז'בוטינסקי וכביש 4. בית החולים פעל במקום משנת 1942 עד שנת  ה1981 שנה בנבנה במקום המחלף הגדול ומבנה בית החולים נהרס.

השם גהה ניתן לביה"ח ע"י דוד רמז מזכיר ההסתדרות. ומקורו: משלי פרק ז' "לב שמח, ייטיב גהה; ורוח נכאה , תיבש-גרם".

דרך ג'בוטינסקי, מבט לעבר צומת גהה. צלם ושנה לא ידועים

בנין בית החולים "גהה" היה שייך (לפני התחלת השימוש בו כבית חולים) למשפחתו של דוד תדהר.

דוד תדהר שרת במשטרה הא"י כקצין. (הבלש העברי המפורסם עורך "האנציקלופדיה  לחלוצי הישוב ובוניו" מקים הבניין ובעל המקום). תדהר הצליח להסתכסך עם הקצינים הבכירים במשטרה ומחשש להתנכלות לו ולבני משפחתו, עזב בשנת 1927 את הארץ והשתכן במצרים. בשנת 1932 חזר ארצה.

בספרו  של דוד תדהר "בשירות המולדת" נכתב: "באותו זמן גרתי עם משפחתי בפרדס קרליץ ( כיום, ליד קריית מטלון), בדרך בני-ברק לפתח-תקוה. היה זה בית המגורים כמעט היחיד בסביבה. מול ביתי השתרעו פרדסים ערביים, של המשפחות חג' עיסה ואבו-לאבן ועוד. לילה לילה היו הערבים יורים (מאורעות תרצ"ו) מהפרדסים האלה על מכוניות והולכי רגל יהודים, בכוונה להטיל פחד ולהפסיק את התנועה עם הצפון.

גג ביתי שימש עמדה לאנשי ההגנה ושוטרים יהודים ממשטרת פתח-תקווה, בלילות היו אלה שרועים על הגג ויורים לתוך הפרדסים שבהם נתרכזו כנופיות מתקיפים. מובן, שאנשי הכנופיות היו מחזירים אש על ביתי. באחד הלילות חדרנו לתוך הפרדסים ועשינו שם שמות, מאז היה שקט בסביבה. אף שביתי עמד יחידי בשטח הפרדסים הערביים, לא עזבתי את הבית".

בעיתון דבר 21.6.1936  תחת הכותרת שכנות ידידותית נכתב. : "מוסרים לנו, כי מר דוד תדהר, שביתו נמצא יחיד (בין פרדס-כץ ומפעל "ברזלית" בפ"ת) בסביבת הפרדסים הערביים. ביקר בחצות הלילה את שכניו הערבים בתוך הפרדסים,  לרגל היריות שירו בליל-שבת ב- 11 ליד ביתו על האבטובוס "איחוד-רגב" ועל הקצין שיף. השכנים הבטיחו לסגור את גדרות הפרדסים ולהפסיק את מעבר ערביי ג'אמוסין והבדואים מסביבת הביצה דרך הפרדסים שלהם ובאופן זה יהיו בטוחים, שלא יישנו עוד מקרים כאלה. הם ביקשו ממר תדהר להמשיך בשכנות הידידותית לעתיד".

בראיון שנערך ביום 3.8.2017  בארכיון פ"ת עם בצלאל תדהר בנו של דוד תדהר נמסרו לנו הפרטים הבאים:

הבניין  החל להיבנות בשנת 1934 לאחר חזרת המשפחה משהות ממושכת במצרים. נבנה בניין בן שלוש קומות שהכיל שבעה דירות מגורים. בצמוד לבניין נבנה מבנה חד קומתי ובו היו ארבעה חנויות ומוסך לרכב המשפחה.  למשפחה היה נהג שהתגורר בקומת הקרקע, ומדי יום הסיע הנהג את בצלאל ואחותו ללימוד בגן הילדים ובבית הספר בתל-אביב.

הבניין היה מאוכלס כולו למן חנוכתו בעיקר בקרובי משפחה של בצלאל ואשתו רבקה לבית קפילוטו. חלק מהחדרים הושכרו לאנשים בודדים. בקרבת הבית על כביש פ"ת ת"א (נסלל ב-1928) הייתה תחנת אוטובוס של חברת "איחוד-רגב" ובה נרשם שם התחנה "תחנת תדהר".

עם תחילת מאורעות תרצ"ו נורו על הבניין כמעט מדי לילה יריות מצד הפרדסים הקרובים (כיום שטחה של בני-ברק) . בקשת אבי המשפחה (שהיה בעברו קצין במשטרה הארצישראלית) להצטייד בנשק נדחתה. אך על גג הבניין הוצבה עמדת משטרה.

אבי המשפחה החליט להשאר במקום ולא להיכנע ללחץ הפורעים, אך אשתו רבקה שהייתה ילידת חברון וזכרונות הטבח מאורעות תרפ"ט עוד שכן בראשה דרשה במפגיע לא לסכן את הילדים (בצלאל בן 7 ואחותו רחל בת 10) ולעזוב את המקום. בסוף שנת 1936 נעזב הבניין ונמכר למתווכים. הבניין עמד בשיממונו עד שנת 1942.

באותם שנים בסיום מאורעות תרצ"ו – תרצ"ט, תחילת מלחמת העולם השנייה הועלתה בדיוני מועצת עיריית פ"ת מדי פעם הבעיה  – מה עושים עם חולי הרוח המסתובבים חופשי ברחובות המושבה. פיתרונות כמעט ואינם בנמצא. הנהלת קופ"ח ההסתדרותית הייתה רגישה לעניין ועל כך בא יסוד בית-החולים גהה לענות.

בעתון "דבר" מ- 1.11.1942 הופיעה ידיעה : "מוסד ציבורי חדש לרפוי מחלות עצבים."

חצר הפנימית של בית חולים גהה, צלם זולטן קלוגר. שנות ה- 50 בקרוב

"בישיבת הועד המפקח של קופת חולים מסרו הח' לוינשטין וד"ר י. מאיר על פתיחת מוסד חדש של קרן נכות, לרפוי מחלות עצבים ונפש.  בדרך פ"ת – ת"א. המוסד מיועד רק למקרים חריפים, לרפוי התפרצויות והופעות שונות של מחלות עצבים ורוח מסוגים שונים, ישתמשו באמצעי הרפוי החדישים ביותר. כן יושם לב לתזונה מספקת ואוירה כללית הוגנת. (הכוונה היתה כי המוסד "גהה" לא יפעל כפי שפועלים מוסדות דומים בעולם. אלא על-פי רוחה של קופת חולים ההסתדרותית , ויינתן כבוד אנושי והוגן למטופל. ז.ח.).

בבית חולים זה יוכלו לאכסן כ- 50 חולה ובו ירוכזו כל החולים המתאימים מבין חברי קופת חולים בכל הארץ.  חולים כרוניים במחלות הנ"ל לא יוכלו להתקבל ומוסד זה אינו מותאם להם. הציוד הדרוש נרכש על ידי קרן-נכות ממוסד דומה לזה.

תערוכה מעבודות חולי בית החולים גהה. צלם זנדהוז, א, תל אביב, 1957

שם בית החולים יהיה "גהה" המנהל- ד"ר ק. לוינשטין ". חולים שאינם חברי קופת-חולים הכללית נשלחו על ידי מחלקת הבריאות של עירית פתח תקוה למוסדות אחרים, וקרובי החולים נדרשו להשתתף בהוצאות האשפוז בהתאם למצבם הכלכלי."

כביש גהה נחנך בדצמבר 1953. בשלב ראשון חובר כביש פ"ת ת"א לכביש ת"א לוד (צומת מסובים).

בשנת 1968 חוברה רעננה לכביש גהה ונוצר צומת מורשה. נסלל כביש שמחבר את צומת "מורשה" לכיוון צומת גלילות. ומשנשלם הכביש הוקם בצומת רמזור.

מקור השם "צומת גהה וכביש גהה" הוא ביה"ח "גהה". משנדרשו מפעילי הציוד הכבד שעסקו בסלילת הכביש לציין את מקום עבודתם ברישומי העבודה. רשמו "צומת גהה" ומכאן השם עד היום. ועדת השמות הארצית אישרה ונתנה תוקף חוקי לשם הזה.

מחקר זלמן חיימוב

הערת הארכיון לצערינו ישנם תצלומים בודדים של המבנה המרשים הזה. כמו כן אין מידע במסמכי הארכיון אודותיו.  נוני ירון

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, רפורטג'ות מתוך הארכיון, תחבורה | עם התגים , | 2 תגובות

סינימה, (ראינע), קולנוע, בפתח-תקוה 1921-1950

חיי הלילה בהמושבה פתח תקוה
בעיתון השקפה מתאריך 3.5.1907 התפרסמה מודעה בדבר : "בית אורחים "ירקון" בפתח תקוה. האחים גיסין מתכבדים להודיע להקהל הנכבד שנפתח בביתם בפתח תקוה בית אורחים חדש "ירקון". הם מקווים שבית האורחים החדש, המצטין במראהו היפה,חדריו המרוחים והנקיים, באוירו הצח ובמאכלו הטוב והבריא ישביע רצון את האורחים הנכבדים. בבית האורחים הזה יוכלו להשיג תבן שעורים ורפת טובה לסוסים ולחמורים וגם סוסים וחמורים לנסיעות שונות"
תחילתו של הקולנוע במושבה פתח תקוה בבית האורחים "ירקון". המבנה הוחרם ע"י השלטון התורכי בימי מלחמת העולם ושימש את הפיקוד התורכי והגרמני כמפקדה. לאחר הכיבוש הבריטי המבנה שימש את המפקדה הבריטית. בסיום המלחמה ביקשו בעלי המקום להרוויח כספים מהשקעתם והחליטו לפתוח במקום אולם ראינע. מלון ירקון היה ממוקם בכניסה לפתח תקוה מול תחנות הדלק,  בית משפחת מרקוס. כיום ניצבים בניני חברת "גן".

דרך ז'בוטינסקי הכניסה לפתח תקווה. משמאל בית משפחת מרקוס מימין שתי תחנות הדלק., צלם לא ידוע שנה 1933

הראינע במושבה נפתח בחודש יולי 1921: "מוצאי חג השבועות נפתח במושבה במלון גיסין הראינע "ירקון". האולם היה מואר אלקטרית. מקימיו הם השותפים משה גיסין ואדון לוריא. פעמים בשבוע הוקרנו "הצגות" ביום שלישי ובמוצאי שבת. הובטחה פעם בחודש הצגת מחזה מחיי הטבע עבור תלמידי בתי הספר. בנוסף שימש המקום כאולם תיאטרון, הרצאות, נשפים וקונצרטים. מחיר כניסה לסרט היה
משלושה עד שבעה גרוש מצרי. ההנהלה מכניסה עכשיו את הביאורים בעברית." (מתוך "הארץ" 13.7.1921)
ראינע "ירקון" חדל לפעול בשנת 1923 עקב פשיטת רגל של השותף בעל המקום משה גיסין.
בשנת 1923 בנה מ. לוריה ברח' פינסקר 64 אולם מרווח להצגות ראינע בשם "הרצליה". המקום היה רב תכליתי שימש להצגות, קולנוע ולנשפים ואף תפקד כמסעדה כשרה (בשם הוטל "הרצליה"). האולם נחנך ב- 4.8.1923 בהצגת "הגולם" מפראג אל מול אולם מלא בקהל. בשנות השלושים הועבר בית הקולנוע "הרצליה" ללמבנה סמוך ברחוב פינסקר 8.
בשנת 1928 קם מתחרה לקולנוע "הרצליה" הוקם ראינע חדש ברחוב פינסקר. נבנתה למטרה זו קומה שנייה על הבניין של יצחק צבי שפירא בפינת רח' שטמפפר ופינסקר. (הבנין קיים גם היום).
בישיבת מועצה ב- י"ב אלול תרפ"ז 9.9.1927 יצחק צבי שפירא מבקש רשיון מוועד המושבה להפעלת בית הקולנוע החדש. באותם ימים נדרש בנוסף לקבל אישור ממחלקת ההנדסה הממשלתית. מחלקת ההנדסה הממשלתית מחייבת את הבעלים להוסיף פתחי כניסה ויציאה דלתות חירום. שרותים וכד'.
דב ימיני טוען בדיוני המועצה שבמושבה בסדר גודל של פ"ת גם ראינוע אחד הוא מיותר. לכן למה יש להוסיף ראינוע שני שהוא מזיק לבריאות, גורם בטלה, בעבודה ובלימודים ומוסיף הוללות וסכלות. הוחלט בהצבעה סמויה לא לתת את הרשיון לפתיחת ראינוע חדש בשלב זה .
לבסוף מקבלים שפירא ושותפו א. קרמר את אישור המועצה. קרמר נתן את השם "סהר" לקולנוע. הוא אף בנה במה באולם לשימושים נוספים כמו הרצאות וכנסים. מרבית הסרטים שהוקרנו באולם "סהר" היו סרטי בוקרים, אינדיאנים, מלחמה ופשע כל אלה להנאת הקהל. קולנוע "סהר" לא המשיך בפעילותו זמן רב נותר רק אולם קולנוע אחד "הרצליה".

קולנוע " הרצליה" כרזה מארכיון שישי של רוני ויהודה פלד

במרץ 1934 הונחה אבן-פינה לאמפיתיאטרון של מועצת הפועלים. בחצר בית הפועלים. בתחילה תוכנן להקים אמפיתיאטרון זול יחסית, ולנצל לשם כך את המדרון הטבעי במקום. אך האדריכל והמשקיעים הנוספים שכנעום להקים אולם סגור. את ההרגשה האמפיתיאטרונית יעניק לצופים הגג הנפתח.
במאמר ב "הארץ" 5.12.1935 בשם "מלכות הבדים של פתח-תקוה" כותב קבנצל (יוסף תמיר): נתבשרה פ"ת: "את צריף הפחים של הראינוע "הרצליה" מחזקים, מקרים ברשת, מטייחים וצובעים, הוחלפו גם הספסלים הכבדים והארוכים בכיסאות. בשורות האחרונות של "האולם" הורמו הכסאות על גבי רצפה משופעת. בצדי הבית הותקנו ארבעה מאווררים ואחד במרכזו. ולשם הגברת קולה של מכונת הקולנוע פרשו בזויות התקרה בדים, שלאחר כמה חדשים שמשו משכן… ליונים ועופות אחרים. היו אלה סידורים מפתיעים.
מעתה חדל הגשם לחדור לפנים הבית בשעת ההצגה, והשמש פסקה לחמם את הפחים של הגגות והקירות, וקהל המושבה ממלא יום-יום את האולם "הרצליה", אלא שלפעמים מתגלות תקלות וקלקלות שונות : המכונה משתובבת, או הסרט נקרע וכדומה. ובעלי הקולנוע היחיד במושבה מתעלמים מכל זה. כי מה איכפת להם, הרי בין כך ובין כך אין לקהל פ"ת לאן ללכת. "הבימה", ה"אהל" ושאר מוסדות האמנות יוצאים ידי חובתם כלפי פ"ת בביקור אחד בחצי שנה. זמרים ואמנים אחרים כמעט שאינם יודעים את מקומה של פ"ת במפת הארץ. וכל זה מפני חוסר אולם… ותקותנו היחידה – האמפיתיאטרון של הפועלים, שלצערנו הוא נבנה בעצלתיים…"

קולנוע "הרצליה" כרזה לסרט, מאוסף הארכיון

עקב תקלה בציוד ההקרנה וההגברה בקולנוע "הרצליה" פסקו ההצגות הקולנועיות היחידות בפ"ת לזמן בלתי מוגבל. בשנת 1938 חדל קולנוע "הרצליה" לפעול לחלוטין. בעליו שנכנסו לשותפות באולם היכל הסתפקו בהפעלת קולנוע "היכל".
כתבה בעיתון "דבר" 9.5.1937 נכתב: "בליל שבת ראשון למאי 1937 נפתח במעמד רב רושם אולם התיאטרון "היכל" שבחצר בית הפועלים. בפתיחה נכחו כ- 4000 איש. נאמו מ. גרבובסקי וי. שפרינצק. התכנית האמנותית השרתה אוירה חגיגית. בשבת בבוקר היתה שחרית לילדים שכנסה את בתי הספר לילדי עובדים בפ"ת כפר-סירקין, בהדרגה וחברת הילדים בגבעת השלושה".
ואילו הפתיחה הרשמית והחגיגית נערכה ביום ה' 6.5.1937 ב- 8.30 כל ההכנסות הוקדשו למגן דוד אדום.
"הארץ" 9.5.1937 נחנך הקולנוע "היכל" בפתח תקוה נחנך אולם התיאטרון והקולנוע החדש "היכל". שהוקם בחצר בית הפועלים ובנינו נמשך כמה שנים. האולם מכיל 1200 מקומות ישיבה. סידורו הפנימי נוח ונאה. משני צידי הבימה שתי תמונות קיר אמנותיות גדולות.: "הזורעים בדמעה ברנה יקצורו". בימת התיאטרון גבהה 24 מטר ומצוידת בשכלולים חדישים לשם הצגות. גגו של האולם מתנועע ונפתח בשעת ההצגה. האדריכל א. שרון בעל תכנית הבנין דאג גם לצרכי הצגות מוסיקליות ואומרים, שהאקוסטיקה באולם כמעט אין דומה לה במקום אחר. בימים הקרובים תבקר התזמורת הארצישראלית בפתח-תקוה ותערוך כמה קונצרטים באולם זה.

אולם "היכל" נבנה במשך שנתיים בבעלות "מועצת פועלי פתח-תקוה" על אדמת הקרן-הקיימת. מחסור באמצעים כספיים אילץ את יוזמי הקמת האולם להתקשר עם בעלי הון פרטיים (ליטבינובסקי -קרמר) עימם הסכם נחתם למשך 10 שנים. בהסכם נאמר שבכל ימות השבוע יפעילו את האולם בעלי ההון. אילו בערב שישי ובשבת האולם עומד לרשות מועצת הפועלים. הסכם זה גרם מיד לסערת רוחות בפתח-תקוה. ההצגות בערב יום שישי שהיו חילול שבת (בעיקר מכירת הכרטיסים בכסף מזומן) גרמו לתלונות רבות שאף הגיעו להנהלת הקרן הקיימת בדרישה שתסגור את האולם. נציגי החרדים אף פנו לעיריית פ"ת בדרישה שלא תיתן לבעלי האולם פטור ממיסים בהיותו מוסד תרבותי.
הבוקר 20.5.1937 במועצת פתח-תקוה. מחאה נמרצת נשמעה בישיבת מועצת העיריה בפ"ת מפי מר מנביץ (ב"כ הסוחרים). נגד חילול שבת בפרהסיא שהיה בליל ששי ב"היכל". (תיאטרון של ההסתדרות). ע"י סדור קונצרט. "אנו פטרנו לא מזמן את הבנין הזה ממיסים ידועים בהיותו מוסד תרבותי ציבורי אמר מר מנביץ. -ועכשיו מקניטים את הישוב החרדי שבמושבתנו ועורכים קונצרטים בליל שבת".
בסוף שנת 1937 נפתח בית קולנוע נוסף בפ"ת "הדר" (כיום מרכז "ברוך" ברח' מוהליבר) בבעלות היזם כהן, האולם הכיל 600 מקומות ישיבה.
חשיפת אוכלוסיית פ"ת בו זמנית לשני בתי קולנוע גדולים פגעה בהכנסות שני בתי הקולנוע.
ועל כך נכתב: הארץ 13.10.1938 פתח-תקוה "אחרי סגירת הקולנוע הישן "הרצליה" לפני כמה חדשים. נשארו "הדר" ו"היכל". בין שני בתי הקולנוע האלה הייתה התחרות ברכישת הסרטים והצגתם. הבעלים של "היכל" ו"הדר" ניסו אמנם לא פעם לבוא לידי הסכם, אולם הדבר לא עלה בידם. עד שמספר המבקרים בבתי הקולנוע ירד ומצבם הורע. והם הוכרחו לבוא לידי שיתוף פעולה. אחרי ההסכם הונהג סדר חדש. מתחילה הוצגו ההצגות בקולנוע אחד כשהשני סגור.

קולנוע "הדר" העתק תצלום מקור לא ידוע

עתה מציגים שוב בשני בתי הקולנוע וההכנסה היא משותפת. בשבועות הראשונים לסדורים אלה. הוצגו סרטים פחותי ערך. בהם כאלה שהוצגו כבר פעם בפתח-תקוה."
"צדיקי המפלגה הרווזיניסטית", אם מקנאה או סתם משנאה, בקשו לגמור חשבון עם ההסתדרות והתחפשו לרגע דל ליהודים חרדים שכואבים את חילול השבת תקפו את הנושא בכתבה בעיתון המשקיף.
המשקיף 08.04.40 רשימות מאם-המושבות. "על חלול שבת בפרהסיה ב"היכל". אולם הקולנוע "היכל" העומד על אדמת הקרן-הקיימת ושייך לשמאל, נבנה לפני כשנתיים על ידי אנשי עסקים שחכרוהו לתקופת עשר-שנים. כל ההכנסות מהצגות הקולנוע ותיאטרון שייכות כמובן לחוכרי הבניין. מלבד ליל שישי ושבת בהם שייך האולם לשמאל. הרשאי לעשות בו ככול העולה על רוחו. והנה הנהיגה ועדת התרבות של "ההסתדרות" במקום מנהג חדש: בכל ליל שבת נערכים הצגות וקונצרטים, שהכנסתם מוקדשת לשמאל. ממילא נמכרים כרטיסים במקום וההצגות עצמן גורמות אף הן לחלול שבת בפרהסיה על אדמת הקרן-הקיימת כמובן. וכך קרה האינצידנט המעציב בשעת הנשף ש"הליגה למלחמה בשחפת" עמדה לערוך בלי-שבת שעבר באולם "היכל". כשנודע ל"שומרי-שבת" על עריכת הנשף, באו למקום ומחו נגד זה בכל התוקף. הוזמנה משטרה והשערורייה תמצא את המשכה בבית-המשפט. אכן יש להתפלא על המוסד החשוב, הנהנה מאהבת ועזרת כל הציבור, שמצא לאפשרי לערוך פעולות הגוררות עמהן חלול שבת בפרהסיה, האם אין די-ערבים במשך ששת ימי השבוע ? כותב בוי [ברוך וויניצקי]
ב-10.11.46 חזרה שוב מועצת העיר לעסוק בבתי-קולנוע ולבקשתו של י.צ.שפירא (שנבעה בעיקר ממצבו הכלכלי הקשה) ניתן אישור להפעלת בית קולנוע בקומה השנייה בביתו של י.צ.שפירא. האישור מותנה בהעסקת חיילים משוחררים וכן להעמיד את המקום לרשות וועדת התרבות העירונית. על אף קבלת האישור בחר שפירא לא להפעיל בית קולנוע במקום והעדיף להפעיל במקום את "קלוב מוריה" ששימש בעיקר להרצאות בנושאים לאומיים. בנוסף נפתח במקום מרכז "קופת חולים לאומית".
ב- 25.4.1947 הוגשה בקשה למועצת העיר על ידי תושב העיר הוותיק מזלי להקמת בית קולנוע במגרשו ברחוב הרצל. מזל חבר לשותפו אפולינסקי. האישור ניתן להם אך הקמת בית הקולנוע התעכבה למספר שנים ולבסוף קם במקום קולנוע "שלום". בתחילת שנות החמישים.

חקר וכתב זלמן חיימוב

נוני ירון

 

פורסם בקטגוריה קולנוע, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים, תרבות | עם התגים , , , , , | תגובה אחת

יהודה וירושלים- יואל משה סלומון

ב' באדר תרל"ז 1877 הופיע גליון הראשון של "יהודה וירושלים". מטרתו של סלומון לעודד ולהפיח רוח חיים ביישוב בארץ ישראל, לעורר את כלכלה ולעודד עבודת חקלאות עברית. לא בכדי הופיע הגליון הראשון הראשית חודש אדר אותו ראה כחודש הבריאה והתחדשות. העיתון נסגר עם עליתו של סלומון לפתח תקווה.

אילו הם דברי העורך כפי שנכתבו בעיתון הראשון:

" יעיר ויעורר חמדת הקודש. ואהבת יהודה וירושלים כלבב אחינו ב"י בכל תפוצותיהם לקרב ולאחד הלבבות. להרים דגל, התורה והיראה, החכמה והמדע, הישוב והבנין, המסחר והמלאכה ולרומם קרן אדמת הק' לתועלת איש ישראל" מאצ יואל משה בהר"ם שאלאמאן (יליד ירושלים ת"ו)

יואל משה סלומון שנחשב כעילוי תורני, בחר בחיי המעש: החל בהקמת בית דפוס סלומון בירושלים, בהוצאה לאור ועריכת העיתון העברי הראשון "הלבנון", בהקמת "נחלת שבעה" עם ששה מחבריו – השכונה הפרטית הראשונה מחוץ לחומות. בכך הוא סלל את הדרך להקמת שכונות רבות מחוץ לחומות העיר העתיקה. הוא הקים מפעלי צדקה רבים כולל את בי"ח "ביקור חולים", והישגו הגדול ביותר היתה הקמת אם המושבות פתח תקווה עם כמה מחבריו.

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, מתוך הארכיון, ראשית המושבה | עם התגים | תגובה אחת

מסיפורי בית אחד – בית יד לבנים

ההקדמה שכתב ברוך אורן לספרו "מסיפורי בית אחד" מתארת ברוב רגש את מהותו ותפקידו של בית יד לבנים בהנצחת נופלי פתח תקוה, בהעברת סיפורי מחלמות ישראל לדורות הבאים. זוהי תמצית המשימה שלקח על עצמו אורן באיסוף והנצחה של "הבנים" הנופלים. כמו עץ זקוף היה עומד ומקבל את פני הילדים, והמבקרים ומספר את סיפור המקום.

מסיפורי בית אחד, כריכת הספר של ברוך אורן

"על תל נִשא בדרומה של אם-המושבות מתנוסס לתפארת בית רחב-ממדים ורַב-תוכן – בית "יד לבנים" מַצֶבֶת הזכרון רבת-ההוד לגבורי פתח-תקווה שחרפו נפשם במלחמת העם למען תקומת מולדתו.

בלב גן מלבלב עומד ה"בית" חלונותיו נִבטים אל משטחי-דשא נרחבים ופרחים רַבֵי גָוֶון מקיפים אותו מכל צד ולעבר בריכה שלווה אׂשר דגי-זהב  בה  וברבורים צחורים כשלג. מלמול חרישי של מפל מים מתמזג כאן עם קול צחוקו הרונן של הילד, עם ציוצה המרנין של צפור ועם צלילו הקוסם של שיר הנישא על פני הגן התפילה .

"בית" זה הוא בטוי-מה לשאיפת עיר שלמה להביע הוקרה ואהבה לדור-הלוחמים אשר איננו איתנו כבר, דור זה אשר נתן את חייו כדי לתת לנו את היקר ביותר בחיינו את  – מדינת ישראל.

ואין "הבית" דומֵם אף פעם , אף כי רבים, מה רבים המוצגים הדוממים באָספו. אלפים ורבבות מגיעים אליו בכל ימות השנה מכל קצות הארץ, צעירים, זקנים ,ותיקים ועולים חדשים מקרוב באו, ואורחים ממרחקי התפוצות .

כל דומֵם ב"בית" זה- ספורו המרתק עמו' ספור השזור באלפי נימים בשדות –קרב, בעלילות –גבורה, בסבל, ביזע ובדם. אכן הדוממים שבבית "יד לבנים" חיים ורוטטים בלב רבבות מבקריו ..

המוצגים השונים בדרכים שונות הגיעו אלינו: יש ונמסרו בידה הרועדת של אם אשר שמרה  שנים על שנים מזכרת זו מבנה, יש והובאו על-ידי לוחם משדה- הקרב או מהשבי, כשברכה לבבית בפיו, יש והוגשו על-ידי  ילדי מֶשֶק ביד רוטטת, ויש שהלכנו בעצמנו לחפשם עד שמצאנום בבאב-אל-ואד או בנתיב הל"ה.

וכשהובאו כל אלה ל"בית" נתרקמה בו אווירה של התרוממות רוח , וחוטים סמויים מעבר קרוב ורחוק התחילו משתזרים ומשתלבים , וצרור הספורים שבזה אינו אלא חלק מאותה מסכת המספרת יום יום בתחומי ה"בית"  יש ונדמה כי המוצגים עצמם מדובבים – והרי הם מדברים בעדם."

הזמנה לערב לכבודו של ברוך אורן

ב. אורן.

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, אנדרטאות, בתים היסטוריים, יד לבנים, מתוך הארכיון, נופלי פתח תקוה | עם התגים , | כתיבת תגובה

"נס החטיבה המצרית" בלדה לחובש, סיפורו של אליעזר פלדמן

סיפורים מיוחדים יש לחפצים הנמצאים הארכיונים. הסיפורים מתערבבים אחד עם השני ויוצרים דבר והיפוכו. כזהו סיפורה של "נס החטיבה המצרית" וסיפור הגבורה של אליעזר פלדמן.

לפני כמה חודשים פנתה אלינו חוה כהן לבית פלדמן ושאלה אודות פריט המיוחד. האם נמצא "נס החטיבה המצרית" בארכיון? הכן כן אמרנו, אפשר לבוא לראות? נפגשנו טל אופנהיימר ואני נוני עם חוה ותעדנו את סיפור משפחת פלדמן וסיפורו של אליעזר אחיה.

ניתן לקרוא על חיו של אליעזר באתר "גל עד לזכרם" של עיריית פתח תקוה ובאתר של

אליעזר פלדמן ז"ל

 

אליעזר נפל בקרב הקשה במעבר המיתלה. למרות שנפצע בתחילת היום סרב לעזוב את היחידה במחשבה שהם יישארו ללא חובש. בשמעו שהמ"מ איתמר בורכוב נפצע קשה, למרות ההוראה שקבל ממפקדו, רץ אל התופת להצילו. שניהם מצאו את מותם והם קבורים סמוכים בבית הקברות הצבאי שבהר הרצל.

חוה מספרת כשבאו חיילי היחידה לשבעה לנחם את ההורים הם הביאו איתם את סמל החטיבה המצרית שנמצא בשטח. הם חשבו שזו תהיה מזכרת מיוחדת להורים לזיכרון לאליעזר. ההורים הציעו להביא אותה ל"בית יד לבנים" שם היא תשמר ביחד עם סיפורי הגבורה וזיכרון.

נס החטיבה המצרית

נס החטיבה המצרית, הקדשה לבית יד לבנים

כך נפתח הסיפור של ברוך אורן בספרו "מסיפורי בית אחד". הוא מתאר איך הביאו חיילי היחידה את הנס עם הקדשה "לגדוד חי"ר מספר שישה בחטיבה השנייה עטורת הגבורה תשורה ושי ביום שחרור תעלת סואץ מידי זרים, 1955". כחודש לפני פרוץ המלחמה עברה היחידה סידרת חינוך בבית יד לבנים. בתוך החורשה הסמוכה לאכסניית הנוער, היום "גן יהונתן", נבנו אוהלים שבהם התאכסנו החיילים. אורן מתאר בצורה סיפורית את האווירה והתקופה, את התנהלות הקרב מתוך רצון לקרב את בני הנוער ולשמר את זיכרון הנופלים. במקביל אף עובד הסיפור לתסכית רדיו על ידי שולמית הראבן והושמע במסגרת השידורים לילדים ולנוער.

מסיפורי בית אחד, כריכת הספר של ברוך אורן

נוני ירון

פורסם בקטגוריה אנדרטאות, יד לבנים, נופלי פתח תקוה | עם התגים , | כתיבת תגובה

מזל ברכה בכר ה "דוקטורקע"

"ה"דוקטורקע" הייתה  רעייתו המסורה של ר' משה בכר שעלה בשנת תרל"ט עם חבריו מקבוצת ה"ירקונים" על אדמת "ממעמקים" שליד חופי הנחל הירקון." כך מספר ברוך אורן במאמר שהתפרסם ב"קטיף" כרך ט-י, 1973 "נשות החיל בימי ראשיתה של אם המושבות". זהו מאמר גדול ומורחב המספר על נשות המושבה. לפני שנים הפקיד בארכיון אריה בכר (נכד) מסמכים של המשפחה. בינהם היה גם פנקס מפורק ודהוי בו רשמה שרה בכר (בתה של מזל) חלק מרשימת מטופלים של גברת בכר. אורן, מתאר בצורה ציורית את פועלה של ה"דוקטורקע" וכך כותב:

מזל ומשה בכר, צלם לא ידוע, שנות ה- 20 של ה 120.

"כמותר לציין כי מרת מזל ברכה לא בקרה מעולם במכונים רפואיים, וספק רב אם היגיעה לכלל ידיעת הקריאה והכתיבה. אולם דבר זה לא מנע מאשת חיל זו לדעת את גוף האדם, וכאשר מישהו מהמתיישבים הראשונים הרגיש, כי איננו בקו הבריאות, ידע ללא קושי את הכתובת: "די דאקארקע" (אידיש). הגברת מזל ברכה תמצא את הסיבה למיחוש ואף תעניק את התרופה הנאותה, כיד המסורת הטובה של אמה ואם אמה בבולגריה הרחוקה. ולאחר מכן, בביתה הטוב של הורתה ברובע העתיק של ירושלים…משפחת בכר לא עברה לגור ביהוד בגלל מחלת הקדחת הקשה שספגו ליד המגורים הצמודים לנחל הירקון רוחש חיידקי המלריה. אולם כשחזרו אנשי פתח תקוה לגור במושבה הצטרף מיד לאנשי המושבה ולרב אריה לייב פרומקין כשילדיו נשארים בירושלים להחלים ולהבריא. החיים במושבה היו קשים. מחלות רבות תקפו את בני המושבה שלא היו רגילים לאקלים הים תיכוני ולא ליתושי הקדחת. רופא מוסמך או בית מרקחת לא היו במושבה כלל. הרופא הקרוב היה בעיר הקרובה יפו אך הרחוקה ולא נגישה בזמנים ההם.

זו הייתה שעתה הגדולה של מזל ברכה שהפשילה את שרווליה עברה מבית לבית והגישה עזרה לכל סובל ודווה כדברי ברוך אורן "נקע מישהו את ידו או שבר פלוני את רגלו, הייתה היא "מסדרת" ומאחה את השבים, ולאחר מכן הייתה היא המסז'יסטית" והמטפלת עד שהכל שב על מקומו בשלום".

אחד הסיפורים שמספר אורן הוא אודות אברהם שפירא. "מעשה ב ר' אברהם שפירא, שנפל יום אחד מסוסו המשתולל ואחת מרגליו נפגעה. פנה השומר לרופאים מומחים מיפו ומירושלים, אלה ניסו לאחות את השבר ולא עלה בידיהם, השומר נשאר צולע. אז פנה אל "דאקארקע". היא בדקה את הרגל מכל הצדדים, הסתכלה באיש וחייכה: "בני, תצטרך לסבול קמעה, זה יכאב" ומבלי לחכות לתשובתו השקתה אותו ערק ותוך דקה "ישבה" הרגל במקומה. אך זעקותיו של ר' אברהם שפירא הרעידו את המושבה. עתה תצטרך לשהות בביתי זמן מה, כי אסור לך לזוז ממקומך עד שהכל יתאחה ויסתדר, וכך היה."

יום האישה הבין לאומי בכנסת, 2005. בין המצולמות גם מזל בכר

"ביתה של מזל ברכה היה "בית מרקחת" מושלם. התרופות מעשה ידיה הורכבו מ"בבונג", "רודה", "מיורנה", "נאנה", "סילאמיקי". שלל צמחי מרפא שהייתה מגדלת בחצרה או מוצאת בשדות. למשל,  את מיחושי הקיבה ריפאה ב "סילאמיקי". לבעיות של נפש הכינה משקה מיוחד מצמחי ה "רודה" ו"מאיוראנה" אותם הייתה מרתיחה כשעופרת מותכת בתוך התערובת. את הטיפול למחלות עיניים הייתה מכינה בעצמה ומורחת על ימין ועל שמאל את עיניהן הטרוטות של המתיישבים ובניהם, שעמדו בתור ארוך בחצרה".

כדברי אורן, " היא ידעה למלא את תפקידן של שפרה ופועה, רבים מבין ילדי הראשונים עברו תחת ידיה כל מעשיה היו למען וטובת הזולת. שנים רבות גם לאחר שהיה שירות רפואי ובית מרקחת במושבה רבים המשיכו לבקש את עצתה ואת חוכמתה "הפאציענטים" המסורים. לעיתים אף נשלחו על ידי הרופאים המוסמכים בעצמם."

 

עד כאן תאורו של ברוך אורן בשבחה של גברת בכר. שנים רבות מאוחר יותר בכנס שקיימה "הכנסת" לכבוד יום האישה הבינלאומי בשנת 2005 הכינו כרזה בה מופיעות נשים פעילות מראשית היתישבות בארץ  בין המצולמות מופיעה גם מזל בכר.

נוני ירון

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, נשים, נשים במושבה, ראשית המושבה, רפואה | עם התגים , | כתיבת תגובה

מגן המייסדים לכיכר המייסדים

קיצור תולדות כיכר המייסדים, שסיפורה לא תם ולא נשלם

בקיץ תרל"ח התיישבו במקום זה מייסדיה של פתח תקוה. בתחילת דרכם התגוררו באוהל וחיו במשך חצי שנה חיים משותפים ללא בני משפחותיהם שנותרו ביפו ובירושלים. פעולתם הראשונה הייתה לחפור באר (1*). החפירה ארכה חודשיים ימים. ביום א' בכסלו תרל"ט הכריזו :"מצאנו מים" המים נמצאו בעומק של 21  מטר. שאיבת המים נעשתה באמצעות גלגלת, חבל ונאד מים וליד הבאר נבנתה שוקת. מייסדי פתח תקוה התירו לרועים הערבים להשקות את עדריהם ממימי הבאר (2*). הערבים כינו את הבאר "ביר שוע" (ע"ש יהושע שטמפפר) וייחסו למימיה סגולות פריון. מקום זה שימש גם כגורן ומסביבו הוקמו בתי המייסדים. את היישוב תכנן האדריכל הטמפלרי בשם תיאודור ז'נדל מאנשי הטמפלרים. לאחר שצבר ניסיון בבניית כפרי הצ'רקסים שנים מועטות בטרם נוסדה פתח תקוה. ז'נדל בנוסף מיפה את השטחים החקלאיים של המושבה וחילק אותם ליחידות משקיות. (המפה נמצאת בארכיון).

קטע ממפת זנדל המתאר את מיקום כיכר המייסדים והכפר אומלבס

קטע ממפת זנדל המתאר את מיקום כיכר המייסדים והכפר אומלבס

בתי היישוב הקיפו את מרכז המושבה מארבע הרוחות. שורה של בתים מצד מזרח, וכנגדם שורה מצד מערב. וכן שורת בתים בצפון וכנגדם שורה בדרום. במרכז נמצאו האורוות, הרפתות, והגרנות. הכניסה הייתה דרך שערים, שבהסגרם היישוב היה מוגן ומבוצר.

ההבדל המשמעותי בין יישובי הצ'רקסים ופתח תקוה היה באיכות חומרי הבנייה. בניני הצ'רקסים נבנו באבן ובניני פתח תקוה נבנו מלבני חימר שיובשו בקרני השמש. עם בוא הגשמים הראשונים החלו הבניינים להתמוסס.

עם הקמתה המחודשת של המושבה לאחר החזרה מיהוד (1884 – 1885) החלו בשיקום הבאר ובבניית בתים ומבני משק מאבני כורכר ועץ. כמו כן החלו בהקמת הרחובות הראשונים היוצאים מכיכר זו. מימון שיקום המושבה נעשה בכספי חובבי ציון שחולקו בין המתיישבים על ידי נציג חובבי ציון היפואי אברהם מויאל.

זו הסיבה ששני רחובותיה הראשונים של המושבה נקראו "חובבי ציון" ו"פינסקר" (על שם מנהיג חובבי ציון פינסקר, הוא שהחליט על התמיכה הכספית למתפנים מיהוד ולכן זכה ברחוב על שמו). סביב מרכז היישוב נבנו בתי מרבית המייסדים. בכיכר עצמה הייתה תחנת הדילג'אנסים, בית הדואר (הפוסטה), התלמוד-תורה ומקום התפילה הראשון בביתו של פרומקין (אחוזת לחמן), הבאר והשוקת. בקרבת מקום נבנה מאוחר יותר בית הכנסת הגדול. בשנת 1887 החל הברון רוטשילד לתמוך במושבה וראשית פעולותיו היה הקמת גלגל עץ "אנטילה" על הבאר לשאיבת המים וכן הוקם בית באר (3*), בנוסף הקים הברון בית מרקחת. פקידי הברון הקימו במקום את "גן המושבה" בשנת 1890 לערך. המקום שינה את יעודו מספר פעמים עד שבמלאות שישים שנה למושבה קיבל את שמו הסופי "גן המייסדים" לכבודם של מייסדי פתח תקוה.

כיכר המייסדים ברב תפארתה. צלם בן נעם ניסן שנות ה- 60 בקירוב.

הכיכר שימשה כמקום כינוס והתארגנות. לכאן באו ה"משגיחים" כדי לבחור פועלים מתאימים מבין הערבים וכן מפועלי העלייה השנייה שציפו לקבלת יום עבודה. כשלא נמצאה עבודה המתינו במקום לנס שעות רבות. השם שניתן למקום היה "בירז'ה" (בורסת העבודה). מאוחר יותר שימשה הכיכר כמרכז בנוסף וכמקום בילוי. כאן שרו ורקדו מדי ערב בני המושבה, חברי תנועת "המכבי". בכיכר נפגשו הצעירים והצעירות לקול צלילי תזמורת "כנור-ציון" שנקראה לאחר מכן גם "תזמורת מכבי אבשלום" (4*).

בצדה הצפון מזרחי של הככר בקרבת יקב פרידמן שנבנה על שטחה של אחוזת לחמן הוקמה התחנה המרכזית הראשונה וממנה יצאו האוטובוסים לרחבי המושבה והארץ ובעיקר לתל אביב וליפו.

ראש העיר פנחס רשיש (נבחר ב-1950) דגל ב"עולם ישן נחריבה" וביקש לשנות את פני  העיר ולהפכה לעיר מודרנית  ומתקדמת. משום מה גן המייסדים חמק מעיניו ומתכניותיו הגדולות ואת מרצו וזמנו הקדיש לחיסול התחנה המרכזית הישנה והעברתה למקום אחר. בשטח הגן ביקש רשיש להקים בית שימוש ציבורי לטובת התושבים. וכך באקראי נחשף רשיש לתוכניות שדנו בהם מהנדסי העיר בהקשר לעתיד גן המייסדים. מכאן בעצם מתחיל סיפורה של הכיכר שכל אחד מראשי העיר רצה לתת בה את סימניו.

מתוך הפרוטוקולים הקיימים בארכיון עולים ונראים תפיסותיהם של פרנסי העיר חברי המועצה את הכיכר ודרכה את העיר.

בישיבת הנהלה 9.2.1951  "מוחלט על הקמת תחנה מרכזית בקרוב. פונים אל מהנדס העיר להכין מפת עיר חדשה."

כיכר המייסדים ברקע יקב פרידמן, ביתן תזמורת כינור ציון, צלם בן נעם ניסן. שנות ה- 40 בקירוב

ישיבת הנהלה 22.5.51  "להצעת מר רשיש להקים בית כסא צבורי בגן המייסדים, מוסרים ה"ה יואלי ואלפרוביץ (מהנדס העיר) שישנה הצעה קיימת לחסל את גן-המייסדים ולהעבירו למקום אחר ואת השטח להפוך לכיכר ציבורית. מוסרים למועצה להביא במשך שבועיים הצעה ביחס לגן המייסדים."

ישיבת מועצה 4.10.1951  "הוצעו עבור התחנה המרכזית 2 מקומות 1. גן בועז. 2. מגרשי מירזוף. הוחלט על תחנה זמנית ברח' אורלוב" (5*).

ישיבת הנהלה 25.9.1952 "רה"ע ממליץ להעביר את תחנת "אשד" (כיום אגד) מרח' שטמפפר לרח' אורלוב פינת בר כוכבא."

מחלקת ההנדסה העירונית בראשות מהנדס העיר החלו לדאוג לשיפור התעבורה הפנימית בפתח תקוה. הבעיה הגדולה אותה ביקשו לפתור היתה התחבורה ברחוב חובבי ציון ששימש כמשפך לכניסת מרבית כלי הרכב הציבורי לעיר. כתוצאה מכך הרחוב היה פקוק במרבית שעות היום. לכן, פעילות ראשונה להסדר התחבורה הייתה הכרזת רחוב רוטשילד בקטע שבין חובבי ציון לברון הירש כרחוב כחד-סיטרי במרץ 1942. פעולה נוספת הייתה שינוי מסלול נסיעתו של קו 51 שעבר ברחוב חובבי ציון.

נטיעת עצים בגן המייסדים. משתתפים אנשי המושבה: שלמה שטמפפרף עזרא איכלוב, הרצל לוצקי, בן חורין, פסקל, פסילוב, מכנס יעקב, משה איכילוב. צלם בן נעם ניסן 1933

ישיבת הנהלה 7.4.1953  "נושאי תחבורה:  שינוי נתיב קו 51 לרח' הרצל, חפץ חיים, וולפסון. יש להרחיב  את רח' וולפסון. הוחלט על ביצוע הרחבת רח' וולפסון. התמנה שוטר תנועה עירוני."

ישיבת הנהלה 10.1.1956 "רשיש: קיימת הצעה להפוך את גן המייסדים לכיכר ציבורית. בהתייעצות עם מר גליקסון ויהלום (מהנדסים) הוצע שנזמין תכנית מבנה הגן שתכלול הצעה לחזית אחידה של הבתים מסביב לגן. זה צריך לעלות כ- 600 ל"י. כן נבקש מהם שהתכנית לא תכלול הריסת הקיוסקים. מאשרים את הצעת רשיש."

 ישיבת הנהלה 14.8.1956  "אלפרוביץ מוסר את הצעת המהנדסים יסקי ופובזנר לביטול גן המייסדים ולהפכו לכיכר עירונית פתוחה. רח' חובבי ציון ייסגר. על הכיכר יוקמו 7 קיוסקים וכן מגרש למוניות "המקדים" הוחלט להביא התכנית למועצה."

ישיבת מועצה 14.9.1956  הנושא: דיון על השינויים בגן העיר.

"מר אלפרוביץ (המהנדס העירוני) מוסר למועצה על המחשבה הקיימת זה זמן רב לגבי שינוי גן המייסדים והפיכתו לשטח מסוג שונה לחלוטין. מתוך ההנחה שהשטח הוא קטן מדי. במקום מרכזי ביותר למטרה שהוא משמש כיום גן. ומציין שהדבר מקובל גם בערים גדולות נוספות בארץ ובחו"ל. ההצעה היא להקים כיכר במקום הגן והיא כרוכה בהפסקת התנועה בקטע הכביש מרח' חובבי ציון עד שטמפפר.

בגן הקיים מרובים מאוד העצים וכן הקיוסקים המכערים את השטח והסביבה כולה. העיריה הזמינה הצעה אצל האדריכל יסקי, אשר ירצה בפני המועצה על תכניתו המודגמת בזה בשתי אלטרנטיבות שונות.

מר יסקי (אדריכל): מסביר את שתי התכניות האלטרנטיביות השונות זו מזו בזה שאחת כרוכה בהנמכת השטח למטה מפני הכביש והשנייה בהגבהתו. כתוספת להצעת הכיכר עצמה באה הצעה של בנית בנינים גבוהים הן ברחבת פינסקר והן בחובבי ציון מול הכיכר. כמו כן מובאת הצעה לפתרון בעיית הקיוסקים, והיא הקמתם על פני השטח של הככר במבנה אחד נאה ורצוף. המטרה היא ליצור מרחב פתוח וחופשי מעצים, אשר יעמוד ביחס ישר לגודל העיר שלא כשטח הסגור והעמוס צמחייה. שעומד בסתירה גמורה לגודל העיר ולסביבה."

ראש העיר רשיש: "מוסר על התפתחות העניינים ההיסטוריה של הגן עוד מאז תוכנן רחוב חיים עוזר. בגן הייתה ברכת מים שהרבתה סאוב ויתושים והעצים הוסיפו ללכלוך בשלכת (6*). כמו כן התעוררה בעיית התנועה של כלי רכב ברחוב חובבי ציון וצורת הבניה בו." המהנדס גליקסון הציע בשעתו להפסיק בו את התנועה מרחוב מוהליבר מזרחה וחזרה ולפתור תנועה אך ורק להולכי רגל. כרגע מציע לנו האדריכל יסקי שהתנועה תמשך עד הכיכר עם אפשרות של סיבוב בחזרה. הבעיה השניה היא סגירת התנועה בקטע פינסקר וחובבי ציון לבין חיים עוזר ורחבת הנשיא, יהווה את הכיכר המוצעת הכוללת תכנית בניה אחידה, בעתיד הקרוב. פתיחת הכיכר תאפשר קשר עין בין ארבעת הרחובות הללו  ותיתן את הדחיפה לבניה מסביבה במבנים שישמשו מרכז מסחרי. כל המומחים של העיריה וכן חברי ההנהלה מתייחסים בחיוב מלא להצעה עצמה ונוטים יותר לקבל את האלטרנטיבה של הגבהת השטח. ואשר לבעיית הקיוסקים, ישנן עדין דעות שונות, הן ביחס למספרם והן ביחס למקום הקמתם. ההצעה מובאת בזה למועצה להחלטה הן לגבי הצד העקרוני והן לגבי האלטרנטיבה, והכוונה היא לבצע את התכנית לכל היאוחר מן התקציב הבא באשר הגיעה העת לשיפור מרכז העיר. ראש העיר מדגיש כי המקלט אשר הוקם בשטח, הותאם כבר לתכנית החדשה שתבוא."

גן המייסידים, צומת הרחוב פינסקר ברון הירש. אחד הקיוסקים. צלם בן נעם ניסן, שנות ה- 30 בקירוב

מר זהבי: "אין ספק שכולנו מעוניינים בשיפור המרכז הזה. ואף התוכנית של המבנים האחידים עם עמודים נראית לו. לדעתו נשאר איפוא לבחון את עניין סגירת התנועה בככר פינסקר, כי זה יפריע מאוד למסחר, באשר אנו רוצים לפתח על שפת הככר. כמו כן מביע דעתו, שיש לבכר משטח ירוק על פני משטח מרוצף ויבש. רצוי מאוד לשקול מה עדיף. משטח מרוצף ימנע מפגש של אנשים במשך כל שעות היום בימות החמה מחוסר מוחלט של צל   מציע לדלל את העצים הקיימים, לסתור את החומה מסביב ולהפוך את כל השטח למדשאה ירוקה ועגולה. עם אפשרות של תנועת כלי רכב מסביב לה בצורה חד-סטרית."

 גב' ישראלית: "מצדדת בהנחותיו של מר זהבי ומוסיפה שרצוי לשקול את ההצעה מבחינת מתן אפשרות לחוגים הנהנים ממנו כיום, שיוכלו להמשיך ולהינות מן השטח באותה המידה גם בעתיד. ואשר לתנועה, מציעה לקבוע שעות מסוימות ביום בהם מותר יהיה למכוניות לחנות לשם פריקת וטעינת סחורות וכדומה."

מר להב: "חושב שהתוכנית המוצעת עלולה להיהפך לרועץ לסביבה הקרובה, כי במקום שאין תנועה שם אין מסחר וזאת למד מן הניסיון בערים אחרות."

   המהנדס:"הסביר שהמטרה היא יצירת אובייקט ארכיטקטוני יפה, אך מדברי ראש העיר מסתבר שמרכז מסחרי לא יקום שם לעולם והשטח ייהפך למרכז-מת. ואשר לבעיית הקיוסקים, מתנגד שהם יוקמו בשטח הככר ומציע להכניסם למבנים שיוקמו מסביב לכיכר."

 ראש העיר: "מציין  שכל אורך כיכר פינסקר הוא כ- 30 מטר בלבד. ואומנם נקבע שיותר למכוניות לחנות ברחוב הזה בשעות מסוימות במשך היום."

מר להב: "מדגיש שכוונתו היתה, שליד חנויות חייבת להיות תנועה מסודרת ורצופה בשני הכיוונים במשל כל שעות היממה ולאו דוקא חד סיטרית- אחרת לא יפרח שם כל מסחר."

מר יסקי: "מוסר, שבחוץ לארץ ואף בתל-אביב ובבאר-שבע נבנים מרכזים מסחריים ללא אפשרות תנו

תחנת האוטובוסים המרכזית הישנה של "איחוד רגב" פינת רחוב חיים עוזר ורחוב שטמפפר. צלם לא ידוע שנה לא ידועה

עה למכוניות , אלא בשעות מסוימות בלבד. והסחורות נפרקות ליד הכניסות האחוריות של החנויות מתוך מגמה לתת לקהל אפשרות של גישה חופשית הן אל החנויות והן אל הכיכר.

ואשר להצעת מר זהבי, קורא בשמות כמה כיכרות מפורסמות בלונדון, רומא שהן כולן מרוצפות ללא סימן של ירק, בשעה שהצעתו בכל זאת כוללת כמה כתמי ירק על המשטח."

 ראש העיר: "מציע למסור את תכנית הביצוע לוועדה מצומצמת באשר מבין, כי כל חברי המועצה אינם מתנגדים לעצם העיקרון. מציע ועדה בת 5 חברים אשר תיוועץ במהנדסי העיריה. הוחלט: כהצעת ראש העיר."

למעשה החלטת מועצת העיר התירה את הריסת הגן ואת שינויי התעבורה במקום. אך כל עוד לא הועברו תחנות האוטובוסים  שהקיפו את הככר לא ניתן היה להתחיל בהקמת הככר הציבורית. כמו כן ביקשו ראשי העיר ליצור בעיר כיכר-ציבורית בדומה לכל הערים החשובות בעולם. ייתכן שהם גם חיפשו תואנה למחוק מהעיר את כל סימן עברה .(ז.ח.).

ישיבת הנהלה מס' 38 5.3.1957  "תנועה: מבקשים להקל ולהפחית את מספר הקווים ברחוב חובבי ציון. ולהעביר את קו 51 של "דן" לרחוב הרצל. "דן" מתנגדים. שיפטן מציע שרחוב חובבי ציון יהיה חד סיטרי לרכבים לפרטיים ודו סיטרי לאוטובוסים."

בחודש אוקטובר 1957 נחנכה התחנה המרכזית החדשה ברח' אורלוב. (הקמתה בשם "תחנת פיקוד" החלה בחודש מאי 1955) קדמו להקמתה ויכוחים על מיקום התחנה. הייתה הצעה להקימה בגן-בועז (בכניסה המערבית לעיר) וכן על מגרשי מירזיוף (בכניסה המזרחית לעיר). הנהלת העיר בחרה לבסוף ברח' אורלוב כמקום זמני. את תחנה תכננה המחלקה הטכנית של העיריה בשיתוף המהנדס קלייסקי מעיריית תל-אביב.

ישיבת מועצה 24.11.1957 "מבקשים להחכיר את התחנה המרכזית לקואופרטיבים "אשד" ו"דן". כל הוצאות החזקת התחנה כמו: חשמל וניקיון באחריות הקואופרטיבים. העירייה תתחייב רק לתיקון כבישים. העירייה אינה מרשה לתחנות להמשיך ולהימצא בשטח הקודם ולפיכך הם נאלצות לעבור לתחנה החדשה. אושר."

טקס פתיחת תחנת אוטובוסים ברחוב אורלוב. צלם ב. צור תאריך 1957

ישיבת הנהלה 1.12.1957 "חברת "דן" הסכימה למסלול חדש של קו 51 דרך הרחובות הרצל, חפץ חיים וולפסון חייםעוזר. אושר לה העלאת מחיר"

העברת תחנות האוטובוסים אל התחנה המרכזית החדשה אפשרה את בניית הכיכר. ובישיבת המועצה 2.3.1958 מודיע פיינברג: "בקרוב יערך המכרז על תכנית שיפור גן המייסדים."

בתחילת שנת 1958 החלה הריסת גן המייסדים והקמת הכיכר. העבודות גרמו לקטיעת הרחובות חובבי ציון ופינסקר והפסקת התחבורה בהם. הסוחרים שעסקיהם מצויים סביב הכיכר פרנסתם נפגעה פנו באוגוסט 1959 אל הועדה המחוזית בבקשה לפעול להפסקת העבודה. העבודה הופסקה לפרק זמן קצר, אך עבודות הריצוף הותרו.

גם תגובת הציבור להריסת גן המייסדים לא אחרה לבוא, תושבים ותיקים רבים מחו על הנעשה. מהנדס העיר הסביר והרגיע שבמקום תיבנה כיכר בדומה ל"כיכר צינה דיזנגוף"בתל-אביב (מעריב 15.10.1957). יחד עם הריסת הגן נחסם רחוב חובבי ציון והתנתק מרחוב חיים עוזר. בנוסף בעקבות השיפוץ נוצק משטח בטון על הבאר הראשונה, ומקומה של הבאר נעלם( 7*) .

ישיבת מועצה 7.9.1958 רשיש: “המכרז על כיכר המייסדים פורסם הוא היה על 130 אלף ל"י. הוחלט לקצץ בו ולבצע רק את חלקו בסכום של 80 אלף ל"י. התקציב לכיכר המייסדים: תרומות 15 אלף ל"י במזומן, 20 אלף ל"י תרומה מ"דן", 5000 ל"י תרומה מ"אשד" (אגד), 1000 ל"י שכר דירה מ- 5 קיוסקים למפרע לשנתיים, 5000 ל"י אשראי מקבלנים וספקים ל-3 שנים 34.000 ל"י סה"כ 80 אלף ל"י."

ישיבת מועצה 19.10.1958 "מאשרים מכרז ככר המייסדים לסולל בונה. רשיש בתשובה לגברת ישראלית חלק מבעלי הקיוסקים בגן המייסדים יקבלו פיצויים ויעזבו. וליתר ינתנו הקיוסקים החדשים שייבנו."

ישיבת הנהלה 14.12.1958 "התקיים דיון על מבנה חברת המוניות "המקדים" בככר המייסדים. מוצע לסגור את רחוב חובבי ציון מפינת פינסקר. ולהעביר האוטובוסים לרח' הרצל. מביאים את הנושא שוב לגליקשטיין וייסקי (אדריכלים). להצעה והחלטה."

האופוזיציה כינתה את כיכר המייסדים כיכר הבחירות בטענה שנבנתה כדי לזכות בבחירות בשנת 1959. חבר המועצה זהבי כינה את הכיכר "כיכר הריקודים". בעלי הקיוסקים והחנויות שפרנסתם נפגעה כתוצאה משינויי התחבורה והעבודות בהקמת הכיכר ניסו להתנגד לפינויים ככל האפשר והקשו על פעולות הבנייה.(ז.ח.)

ישיבת הנהלה 15.2.1959 " כיכר המייסדים. סוכם שעם שובו של מר פיינברג יבררו את עניין פינוי הקיוסקים מהכיכר שמעכבים את התקדמות בניין הכיכר."

ישיבת מועצה 22.3.1959  "כיכר המייסדים. אידלמן מודיע: שהוועדה שטיפלה  בהורדת הקיוסקים בכיכר המייסדים נתקלה באחדים שמסרבים לפנות את המקום. פיינברג: ליברמן והספרדי מול היקב מסרבים רשיש יטפל בעניין (שמות של בעלי הקיוסקים)."

עם התקדמות בניית הכיכר הוכרז רחוב חובבי ציון לכל אורכו כרחוב חד סיטרי.

בחודש אפריל 1960 החלו להרוס את הקיוסק השייך ל"וועד למען המכבי" בפתח תקוה. הנהלת המכבי הוציאה צו מניעה שהוצא על ידי שופט השלום בעיר מר הגן ובו נכתב:

"אני אוסר על ראש העיריה ועל חברי המועצה ועל תושבי פתח-תקוה, או בא כוחה ופועליה, או הבאים במקומה, או משמשיה, להרוס או לתפוס חזקה, או למסור. או להעביר את החזקה כולה או מקצתה לאחר או לאחרים בקיוסק הנמצא בגן המייסדים בפתח תקוה"

בעקבות החלטת המזכירות הארצית של מפלגתו פוטר פנחס רשיש מתפקיד ראש העיר, ומחודש ינואר 1967 שימש בתפקיד סגנו ישראל פיינברג. משנבחר פיינברג לראשות העיר לאחר בחירות 1969 בכוח עצמו סרה "אימתו" של רשיש מעליו ומעל חברי המועצה. שוב החלו הרינונים והדיבורים על שינוי כיכר המייסדים. רבים מחברי המועצה ביקשו לשנותה. הראשון שהכניס זאת למצע הבחירות של סיעתו היה נציג "חרות" לשעבר שלמה פיינשטיין שהקים סיעה חדשה בשם "רשימה למען פתח-תקוה" והצטרף להנהלת העיר בראשות פיינברג.

בישיבת מועצה 30.11.1969  אומר פיינשטיין: נפעל לתכנון חדש של ככר המייסדים. והעברת השוק העירוני למקום מתאים אחר."

משפחת גולד בגן המייסדים, אמא של דוד גולד – ציפורה גולד במרכז, דוד גולד מימין, ואחיותיו דפנה וצלילה.צלם לינץ זלמן, גת רימון 1950

עכשיו היגע גורלו של בניין יקב פרידמן. מבנה היקב  הפריע למימוש תוכניות התחבורה בעיר כיוון שלא ניתן היה להרחיב את רחוב חיים עוזר. העיריה פעלה רבות כנגד צווי בית המשפט שאסר על פגיעה במבנה היקב, אבל, דינו של היקב נחרץ זו הייתה רק שאלה של זמן.

ישיבת מועצה 25.4.1971 "דיון על  הריסת היקב (פרידמן) וסלילת כביש "חיים עוזר" ונחלת-צבי. פיינברג: יש לנו כעת הזדמנות היסטורית להרוס את היקב ולסלול הרחבת הכביש. הוחלט: לאשר הרחבת הכביש."

ישיבת מועצה 13.3.1973 "פיינברג: בנושא גן המייסדים מהנדס העיר והאדריכלים ליפה יהלומי והרץ מעבדים תכנית ביחס לגן המייסדים."

ראש העיר פיינברג החל לפעול בגלוי לשינוי הכיכר. בדיון בישיבת הנהלה ב- 9.1973  בנושא כיכר המייסדים אמר:"תכנון מחדש של כיכר המייסדים כבר הושלם ע"י אדריכל הנוף י.צור. הכיכר תרוצף ותכיל מזרקות מים, עצי נוי. דקלים ותאורה תלת פנסים דמויי פרח, וזאת במסגרת שיפור פני העיר  הכולל את הריסת היקב הישן והרחבת רחוב חיים עוזר. גם השעון גבה הקומה ישופץ."

ישיבת הנהלה 10.3.1974 ראש העיר פיינברג מוסר: "היתה אצלי חברה קנדית המוכנה לתכנן מתחת לכ כר המייסדים איזור מסחרי וחניון רכב גדול, את זה אפשר לעשות באמצעות מכרז. כדאי שיוקם שם חניון גדול ואנו נשכיר זאת למשך שנים, כמו כן יש לעשות שם אולמות לחתונות ומסעדות."

מר בילי: "יש קודם לברר ולתכנן מה יהיה גודל השטח. על שטח מצומצם או על שטח יותר גדול, ולאחר שנדע את גודל השטח נברר באם יהיו אלה מתכנני העיריה או שנמסור את התכנון במכרז. אנו מעוניינים להפוך את השטח שמתחת לכיכר המייסדים לשטח מסחרי וחניון גדול ופונים לחברות ולקבלנים שיגישו הצעות. הוחלט: כעצת ביילי."

בעיר היה נהוג במשך שנים שמסע לווית המת נערך לאורך רחוב חובבי ציון בעלי החנויות היו סוגרים את דלתות החנות לכמה רגעים, מסע הלוויה היה נעצר בחזית בית הכנסת הגדול היה מתקיים טקס ומתן הספד. מנהג שגרם לעיכוב התנועה לעיתים לפרקי זמן ארוכים ההנהלה דנה בכך והחליטה לבטל את מסע הלוויה ברחוב חובבי ציון.

ישיבת הנהלה  16.3.1975 "מבטלים את מסע ההלוויות ברחוב חובבי ציון"

ארנונה יוספזון-אשל, חנה אוקון, עמליה יוספזון ודני אוקון בעגלה, טיול משפחתי בגן המייסדים. צלם לא ידוע, שנות ה- 30 בקירוב

ישיבת הנהלה 22.6.1975  "גליס מנהל חברה קדישא מציע שההלוויות תתחלנה מבית הכנסת הגדול. ומשם ייסעו לבית העלמין הוחלט כבקשתו."

בשנת 1978 נבחר לראשות העיר דב תבורי והפעילות לשינוי הכיכר תפסה שוב תאוצה. בעיקר לאחר דבריו הקשים של יליד המושבה אהוד בן עזר בקול ישראל כנגד פרנסי העיר על הבאר הראשונה בעיר, אשר הוזנחה. וכן חוסר ההתייחסות הראויה לראשוני פתח תקוה.

ישיבת מועצה 25.7.1982 דב תבורי משמש כראש עיר.

דב תבורי: "לאהוד בן עזר ודאי שמותר לדבר בשביל פתח תקוה. לא בשם פתח תקוה אבל-בשביל פתח-תקוה.[..] במסגרת מה שאנו מתכוונים לעשות בככר המייסדים יש גם חידוש של הבאר הזאת. ותהיה זרימה של מים, סמלית אומנם, אבל זה יראה- כאילו שהבאר נובעת.  זה יהיה אמנם כאמור, רק סמלי, אבל זה יחזיר את העטרה ליושנה."

במשך השנים כיכר העיר עברה שינויים ו"חידושים" נוספים עליהם נספר בפעמים אחרות.

גם היום עומדת מחשבה בפני פרנסי העיר להחזיר את "החיים" ללב ההסטורי של המושבה.

חקר וכתב זלמן חיימוב

ערכה נוני ירון אחראית על אוספים מיוחדים

הערות 1* בסיור שביצע יואל משה סלומון בכפרי האזור לפני קניית הקרקע על ידי המייסדים. במטרה לשאול על טיב המקום. נאמר לו על ידי רבים שאסור לשתות את מימי ה"עוג'ה (נחל הירקון) המזוהמים  לחלוטין. לכן החליטו המייסדים שחייבים ראשית לחפור באר ולמצוא מים חיים .

2* המים החיים, הצניעות, ההסתפקות במועט והרצון בשלום עם שכניהם הם שהנחו את מייסדי המושבה.

3* משנת 1906 לערך שאיבת המים נעשתה באמצעות משאבה מכנית שייבא שטיין (מאנשי בילו). ליד הבאר נבנתה ברכת אגירה גדולה אליה הוזרמו המים מהבאר ברחוב רוטשילד לשם אספקת מים תקינה לתושבי רחוב פינסקר והאזור.

4* התזמורת המקומית למעשה פשטה רגל, "מכבי" פתח-תקוה קיבל תחת חסותו את התזמורת. בתמורה קיבל "המכבי" מוועד המושבה את זכות הפעלת 4 הקיוסקים סביב הכיכר שהכנסותיהם יממנו את התזמורת.

5*משהתברר שמסלול הכביש הממשלתי יעבור בתוך המושבה ניסו חברי מועצת פתח תקוה החרדים ויניצקי וחבריו להטות את נתיב הכביש מחוץ לתחום הבנוי של המושבה. זאת עשו בסיור שערכו עם מתכנני הכביש ומהנדסיו. כוונתם הייתה לסלול כביש ישר ולא מפותל צפונית מערבית למושבה.על יוזמתם זכו לקיתונות של בוז והגדיל לעשות העיתונאי  "עזאל" בעיתון דאר היום 22.1.1926 שכתב "ונתארגנה סיעה של התנגדות להכביש." אם כבר נגזרה גזרה ואין להשיבה צריך להשתדל , לכל הפחות שהכביש יעבור סחור סחור להמושבה. ומספרים: לפני אי-אלה ימים באה להמושבה ועדה ממשלתית של מומחים בכדי לקבוע את מסלול הכביש. עמדו אפוטרופסי השבת והוליכו את המומחים להבצה ולהגבעות ולכל מיני מעלות ומורדות, ובלבד להרחיק את הכביש מהמושבה. הגיעו הדברים לידי כך, שהמומחים באו לידי התפעלות ממורי דרך אלה, קפצו וברכו: ברוך שחלק מחכמתו לבשר ודם !.." ה"חכמים" צחקו. אך המציאות אילצה את ראשי העיר להעביר את מרבית התנועה החוצה את העיר מערבה. ומי יודע אילו שמעו כבר אז לויניצקי וחבריו. כמה חיי אדם היו נחסכים. והבדיחה העצובה של כביש ממשלתי בין-עירוני מתפתל בתוך העיר הייתה נחסכת מתושבי העיר."

6* הנימוק בו משתמש רשיש שעלי-שלכת מהווים לכלוך הוא אינו רציני. אם רשיש חושב כך היה עליו להימנע מנטיעת עצים בכל רחבי העיר. (ז.ח.)

7* ראשית פועלם של מייסדי פתח תקוה החלה בחפירת באר למציאת מים חיים. העלמות הבאר, אי שחזור אוהל המייסדים ושוקת המים שהיו סמליהם הראשונים פגעה בזכר המייסדים ובראשוניותה של פ"ת. תוצאותיה של העלמות הבאר מתבטאת במחסור באתרים לאומיים בעיר עצמה. מה שהביא לחוסר עניין ולאי הגעת תיירים לעיר. (ז.ח.)

 

 

 

פורסם בקטגוריה כיכר המייסדים, ראשית המושבה, רחובות בפתח תקוה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים, תזמורת כינור ציון, תחבורה | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה