ד"ר אהרון מאיר מזי"א "רופא המושבות"

למה נדרשתי לספר לכם אודות ד"ר מזי"א רופא המושבות. ארכיונים אישיים מזמנים לנו הפתעות והתרגשויות. אחת מהן הייתה אתמול. בעת סידור אוסף ספרי הרפואה של ד"ר פלר שהיה מנהל בית החולים "השרון" נתקלתי בספר עב כרס גדול ושחור. מבט מהיר אני מזהה שזהו מילונו המפורסם "ספר המונחים לרפואה ולמדעי הטבע" שכתב ד"ר מזי"א וערך ד”ר שאול טשרניחובסקי. המילון יצא לאור בשנת 1934. מייד צללתי בין שורות המונחים והמחלות שפתאום קבלו שמות בעברית קראתי את ההקדמה שכתב חיים נחמן ביאליק. אנחנו מכירים את משפחת מזי"א והקשר למושבה פתח תקווה. אבל, גדולתו של האיש והשפעתו גדולה ומשמותית.

אהרן מאיר מזי"א 1858 –‏ 1930, מקור ויקיפדיה

אהרן מאיר מזי"א 1858 –‏ 1930, מקור ויקיפדיה


ד"ר אהרון מאיר מזי"א היה איש רב פעלים ודמות נדירה ביישוב היהודי המתחדש בארץ יישראל בכלל ובירושלים בפרט. פעיל ציוני חשוב, רופא מושבות הברון, מהנדס, פרדסן, מלונאי ורב מוסמך. בנוסף היה איש השפה העברית אשר המציא בה מילים רבות. בין באי ביתו נפגשו דמויות מרכזיות כמו: אליעזר בן יהודה, ח.נ. ביאליק, שאול טשרניחובסקי, הרב קוק, בוריס שץ ואחרים שהיו שותפים במפעלים ובפעילות הרבה בה היה חלוץ ושותף.
המושבה פתח תקווה נתנה מקום של כבוד לד"ר מזי"א. בספר היובל שנכתב במלאת חמישים שנה ליסוד פתח תקווה מעלים על נס את העובדה שבאותה שנה חלים גם יובל ה- 70 של ד"ר מזי"א וגם מלאות 40 שנה "לבואו של בעל היובל לא"י לכהן בתור רופא במושבות העבריות ביהודה, יצטרף איפה יובל החמשים של המושבה לחג כפול ומשולש" (ספר היובל עמ' תלג'). פרנסי המושבה זוכרים לו חסד גדול על היחס המיוחד שקבלו לאור מצב הבריאות הרע עקב מחלת הקדחת. במיוחד אצל האיכרים הראשונים שישבו על חוף הירקון (הירקונים נ.י.). מזי"א יעץ לברון לנטוע יער אקליפטוסים בסביבות המושבה כדי לנסות למגר את מחלת המלריה. הם זוכרים כיצד היה בא למושבה בתנאים קשים של קיץ וחמסינים, ימי גשם כשנחל המוסררה עלה על גדותיו וד"ר מזי"א נאלץ לעבור בו תוך סכנת טביעה.
הוא היה בין הראשונים שהבינו שהיישוב לא יוכל להתקיים על ענף כלכלי יחיד (היין) ונמנה על ראשוני נוטעי הפרדסים. בפתח תקווה נטע את "פרדס מזי"א" והעסיק בו פועלים עבריים בלבד ויחד עם שמשון רוקח מיפו ויהושע שטמפפר, נמנה על מייסדי אגודת "פרדס" וכיהן כיו"ר האגודה עד מותו בשנת בהתר"צ, 1930.

אורזים בפרדס מזי"א. מימין עומד ד"ר מזי"א, תצלום מאוסף הארכיון

אורזים בפרדס מזי"א. מימין עומד ד"ר מזי"א, תצלום מאוסף הארכיון


בין הגלופות של הספר היובל השני שלא הודפס קיים דוח גדול שכתב מזי"א אודות מצב הבריאות בין השנים תרס"ה- תרפ"ח (1905-1928). מסמך מרתק אודות התנהלות "מערכת הבריאות" במושבה. הקמת "טיפת חלב", מצב הסניטריה בבתי הספר, טיפול במחלת "הגרענת", הקמת קופות חולים ומוסדות רפואה מסודרים.

מזי"א, נולד בשנת 1858 בחבל מוהילב ברוסיה. לפירוש שם משפחתו יש יותר מגרסה אחת: יש האומרים שאלו ראשי תבות של "מזרע יהודים אנוסים" (מזרע ישראל איסרלין). נפטר בשנת 1930.

ד"ר אהרון מאיר מזי"א (יושב) רופא בית החולים שברחוב נחמה, בצריפים. שנות השמונים למאה ה- 19 מתוך אלבום משפחות של ראשון לציון

ד"ר אהרון מאיר מזי"א (יושב) רופא בית החולים שברחוב נחמה, בצריפים. שנות השמונים למאה ה- 19
מתוך אלבום משפחות של ראשון לציון


מזי"א הצעיר למד בישיבת מיר ונחשב לעילוי. אולם רוח ההשכלה משכה אותו אליה. הוא שילב לימודים תורניים עם לימודי חול. בשנת 1876 הגיע לברלין ללמוד בבית מדרש לרבנים לתואר רב. במוסד זה למדו גם פילוסופיה, הסטוריה ספרות וכד'. במקביל למד גם לימודי הנדסה בפוליטכניקום. אחר זמן הגיע למסקנה שלימודי ההנדסה שלו לא מתאימים כי הארץ זקוקה יותר לרופאים, ובקיץ 1884 נרשם ללימודי רפואה. יותר מאוחר התמחה במחלות פנימיות, עור ועיניים בפריז.
הוא נחשף גם לתנועת חיבת ציון ולסוציאליזם והוא וחבריו חברו גם לתנועה הסוציאליסטית הגרמנית. כבר בגולה הבין את חשיבות עלייה לארץ ישראל והיה שותף לייסוד אגודה בשם "ניר" שעודדה יהודים להתיישב בארץ ישראל. לאחר ביקור הברון רוטשילד בארץ ישראל ולנוכח מצב הסניטרייה והרפואה ביקש ממנו, הברון, לנסוע לארץ ולהיות רופא במושבות יהודה (ראשון לציון, פתח תקוה, עקרון וגדרה) ומזי"א קיבל זאת ברצון ועלה ארצה (1889) והתיישב בראשון לציון בה הקים בית חולים (1890) ובית מרקחת בו היו תרופות יקרות מציאות.
הוא התמחה בריפוי מחלות מקומיות כמו קדחת, גרענת, דלקת קרום המוח ופעל רבות כדי להעלות את רמת התברואה הירודה. הוא נאלץ לעבור ממושבה אחת לרעותה ברכיבה שגזלה זמן רב, אבל הוא עשה חיל בעבודתו ומסירותו לא ידעה גבול. תפקידו כרופא המושבות הסתיים עם מעבר המושבות מרשות פקידות הברון ליק"א.
דר' מזי"א המשיך להטיף בכל כוחו בנושא שמירת ההיגיינה שכן יותר נכון למנוע את המחלות בטרם תבואנה מאשר לטפל בהן כאשר הן תוקפות. "ערבי קריאה" שקיים הוא דיבר על דרכים וכלים לשמירה על היגיינה ועל דרכים למניעת מחלות עיניים וקדחת.

אחת מפעולותיו היותר חשובות היתה במסגרת ועד הלשון בו היה חבר.
יחד עם בן יהודה, עם זאב יעבץ ועם יחיאל מיכל פינס חלוצים ומחדשי עברית פעל רבות ליצירת מונחים רפואיים בעברית. סייע לבן יהודה כשעבד על מילונו הגדול. כתב ופרסם מאמרים בעיתונו "הצבי" הקשורים בחידושים וחקר השפה העברית. יחד עם דוד ילין ואליעזר בן יהודה ייסד את "ועד הלשון העברית" והיה נשיאו השני במשך שמונה שנים. גולת הכותרת של מפעלו הבלשני הוא המילון הרפואי הגדול שעבד עליו שנים רבות, ואשר יצא לאור בשנת 1934 רק אחרי מותו. "ספר המונחים לרפואה ולמדעי הטבע" בעריכת דר' שאול טשרניחובסקי, המשורר והרופא, ועם הקדמה שנכתבה על ידי ביאליק. מחידושיו הלשוניים: שעלת, גזזת, גרענת, אדמת, בצקת. עם מות בן יהודה בשנת 1922 היה מזי"א סגן נשיא הועד ובשנת 1926 היה לאחד מנשיאי הועד.
בספרו "דבר עברית" כותב ד"ר יוסי לנג על מרקם היחסים בין גדולי הדור כמו: מזי"א, בן יהודה, בוריס שץ ואחרים שראו את התחדשות הציונות לא רק באופן המדיני כפי שראה הרצל. אלא, גם בהיבטים של התחדשות שפה ודימור עברית, תרבות ואמנות.
מזי"א היה חבר קרוב מאוד למשפחת בן יהודה. אף היה רופאו האישי, עמד ליד מיטתו בטרם נפטר. כתב עליו בן יהודה:
"מנהגי בקביעת שמות למושגים מדעיים בפרט בענייני מחלות ורפואות להתיעץ עם ידידי דר' מזי"א שהוא בן סמך לדבר, הן מבחינת המדע והן מבחינת הלשון."
וסיפר בוריס שץ בחגיגת יובל 70 למזי"א:
"באחד מהלילות האלה שעד אז לא ראיתי כמוהם מימי, יצאתי לראות את ירושלים, הישנה כולה בחושך. רק בשני בתים ראיתי חלונות מוארים עד שעה מאוחרת. למחר נודע לי שאחד החלונות הוא של אליעזר בן יהודה ז"ל והשני של דר' מזי"א יבדל לחיים. ביקרתי אותם ונהיינו לידידים. שניהם עסקו בעבודה גדולה, בן יהודה במילון השפה העברית ודר' מזי"א במילון מדיציני."
הוא השתמש הרבה במילים במשקל "פעלת" למחלות כמו: אדמת, קצרת (אסטמה), כלבת, צהבת, בצקת. אבל היו לא עוד חידושים שלא במשקל הזה כמו שנית (סקרלטינה), אסכרה (דיפטריה) צרדה או צלחתה (מיגרנה).
להלן דוגמאות לשמות מחלות אותם חידש ולא כולם נקלטו:
משקל פעלת – אדמת, בהקת, בהרת, גדמת, גזזת, גחלת, גרבת, גרענת, דלקת…..
משקל פעילה – כוויצה, נקיעה, סלידה, רעידה, תפיחה, תקיפה….
במשקל פיעול – גיהוק, דלדול, טיפוס, כילוי, עיטוש, עיפול, פיהוק, פרפור, שיהוק, תלתול…..
בסיומת ית – אבבית, גוממית, זאבית, חזזית, חזירית, חספנית, חפפית, חרדלית, נשית, עווית….

בכנס יובל השבעים, 1929 מתאר ביאליק את חמש עטרות בהן זכה מזי"א.
"– ד"ר מזי"א חתן הערב זה לכמה עטרות, ואני זוכר חמש מהן: עטרת חכמת הרפואה, עטרת הבלשנות, עטרת מהנדס, עטרת מעשים טובים בעבודתו הצבורית ועטרת ההוראה. עתה זכה לעטרה נוספה וחשובה, עטרת תפארת שיבה. אני כשלעצמי חושב את עטרת הבלשנות ליותר חשובה, כי "החיים והמות ביד הלשון", בלי לשון אין חכמה, אין תורה ואין רפואה. לפנים בישראל – סתם דוקטור הוא זה שאינו יודע צורת "אלף", דבר זה עלול היה אפילו למעט את דמות הדוקטור שבו, עד שלרוב השתדלו לכסות על זאת גם אלה שידעו קצת. אני מעלה בזכרוני רק יחידים שצרפו תורה לרפואה, את בוקי בן יגלי ואת צ'רניחובסקי, ואחד מהם הוא ד"ר מזי"א."
דר' מזי"א נפטר ב – 1930 .


הספר " חמש עטרות" מספר את סיפורו של "הגאון שלא מיצא את עצמו". סמדר ברק כותבת אודות דמותו המשמעותית רבת הסתירות שלא זכתה להרכה הראויה " "במהלך הקריאה מתגלה לקוראים דמותו רבת הפנים של מזי"א, מצעירותו ועד זקנותו: יתמות וילדות חסרת ביטחון, נעורים סוערים בקרב המהפכנים הצעירים, לימודים ומחקרים מלאי סקרנות ועניין, עושר ורוחב לב, קפדנות וקצרות רוח, של רופא חד עין שאהב בכל לבו את ילדיו ואת אשתו."
כיום בית מזי"א עבר שימור ושיפוץ הוא משמש כיום בית לקבוצות תיאטרון ירושלמיות. אחת ההצגות שמעלה תיאטרון פסיק היא "הבית של דוקטור מזיא" המספרת את סיפורו של האיש רב פעלים
נוני ירון

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, פרדסנות | עם התגים , | כתיבת תגובה

כלכלה ואספקה, או: האם הגענו ל"פת לחם" ?

עם תחילת ההתיישבות בגבעת השלושה נוצרו צרכים מיידיים שבכל יישוב הם הכרחיים: מגורים – לצורך כך נרכשו צריפים ואוהלים, תשתית לענפי משק, ציוד למטבח ולרחצה ולמתקנים סניטריים. עד 1928 גם נחפרה באר המים והונחו קוי מים בשטח המחנה ואל המטעים והמשתלה. הכספים לתשתיות הושגו בהלוואות אותן היה צריך להחזיר במועד. בתקופה זו טבעי שרכישות המזון ואספקה אישית לחברים כמו הלבשה והנעלה נעשו בצמצום. לאחר תקופת שגשוג קצרה של עבודות חוץ שנזדמנו בשפע לחברים, הגיעה תקופת שפל ואיתה מחסור. וכך מתאר צבי הגבעתי (הירשק'ה) בספרו "אבני פינה להכרת עצמנו" את מצב החברים ב"גבעה" : .."התגנב ובא הרעב. רע מאוד כשיחיד רעב ללחם, אבל גרוע שבעתיים, כשציבור שלם, החי בשוויון, רעב. אנשים מסתובבים בחדר האוכל, קודרים כצללים, כשמביאים קצת לחם אין הוא מספיק לכול ומחלקים אותו מנות, מנות …"

באספה כללית  מיום 11.5.1928 טען החבר בן-דורי כי " בקיום עלוב שכזה נאבד" ומאידך בהמשך דבריו אומר: " התקדמנו בכלכלה, אבל בזה אין אנו מסתפקים…"בישיבת הנהלה ב 30.6.1928 אמר החבר משה מיז'יבובסקי: " ואם אנו מרויחים פחות – להקטין את הכלכלה".

בדיון חברי ההנהלה מיום 24.7.1928 הובעה דעה ביחס ליכולת החברים לעבוד במושבה פתח תקוה (עבודות חוץ). החבר דובדבני (לימים חבר הכנסת הראשונה ומנכ"ל "מקורות") העיר בין השאר: "אני חושב שכל החברים שיצאו מאתנו יהיו פועלים חזקים וטובים ויסתגלו לעבודה. זה מראה שיש באפשרותנו לעשות זאת. אני בטוח שתוצרתנו יהיה (הינה) גרועה מתוך זה שאין אנו אוכלים די. אנו צריכים להיטיב את האוכל ע"י זה הגדלת ההכנסה בלירה אחת."

בישיבת הנהלה ביום 10.8.1928 בדיון על המצב הכספי מצהיר דובדבני: …" אז מצבנו יהיה קשה מאד, ואז אפשר לחלום לא על סינמה, כי אם גם על טה…"

החבר חיימק'ה התייחס לנושא הכלכלה ואמר: "ראיתי בקשות מחברים להבראה וראיתי איך אין אנו יכולים לספק את צרכינו. דבדבני אומר כי אצלנו הרבה חלשים. אין להגזים בזה. מספר החלשים הזקוקים להבראה מגיע עד 17 חבר." (משתמע שהסיבה לבקשות להבראה היא כי חברים תשושים בגלל תזונה לקויה או חסרה, הערת חזי ראובני).

גם החבר אברהם הרצפלד מהמרכז החקלאי בהסתדרות הבין את המצב הקשה בכלכלה ב"גבעה". בדיון במסגרת הישיבה המשותפת של המרכז החקלאי עם באי כח פלוגות הקיבוץ שנערך ב – 1928 בהתיחסותו לשטח החקלאי המצומצם של גבעת השלושה, שאינו מספק פרנסה ברמה סבירה, וישנן לחברים תכניות השקעה כספית נכבדה בנטיעות, אמר: "אבל מה יהיה להבא ? לא תוכלו לעבד, תכנסו לדפיציטים חדשים, תסתבכו, תרעיבו חברים ותבריחו אותם מכאן, תבזבזו כחות. באם באמת החלטתם (על נטיעה חדשה ועל מקורות כספיים שאינם) זה נורא זה בנקרוט".

בישיבת ההנהלה ביום שבת 6.4.1929 מציע חיימק'ה להוסיף לסעיף כלכלה סך 50 גא"י ליום. בן-דורי מסביר כי האפשרות להוציא כסף לכלכלה תלוי בהכנסות ובניכוי ההוצאות לצרכי המשק ולהחזר חובות. החבר זונדר טוען כי אין אפשרות להגדיל את תקציב הכלכלה. מנחם בורנשטיין מציע לצמצם במידה כלשהי את סכומי החזר החובות ולהעביר את הסכומים הנחסכים לכלכלה.

נשמעו גם הערות כי מחסן האספקה אינו מנוהל היטב וניתן היה לחסוך ולמנוע בזבוז מצרכים בניהול נכון.

באחת הישיבות נאמר: "כל החברות נחלשו, מפני שעבדו זמן ממושך עם כלכלה גרועה מאד. בשבועות האחרונים יש לנו באופן ממוצע בכל 12-13 חברות חולות" .

הדוגמאות בציטוטים שלהלן הן רק חלק משלל התלונות של החברים והחברות על כלכלה דלה, על חברים שמאשימים את עובדות המטבח והמחסן, ועל החלטות של קימוץ בתקציבי כלכלה עקב צרכים כספיים אחרים כגון החזר חובות והוצאות לצרכי המשק.

בכתבות הבאות ננסה לבדוק אם הרחבת שטחי החקלאות של גבעת השלושה והכנסת מפעלי תעשיה הביאה שיפור במצב הכספי ובאיכות הכלכלה של החברים.

אברהם הרצפלד חבר המחלקה החקלאית בהיסתדרות

אברהם הרצפלד חבר המחלקה החקלאית בהיסתדרות

   ערך והעיר –  חזי ראובני

מנחם בורנשטיין,חבר הנהלה, סדרן עבודה, חבר צוות הבניין

מנחם בורנשטיין,חבר הנהלה, סדרן עבודה, חבר צוות הבניין

הירשקה (צבי הגבעתי), עורף עלוני הקיבוץ

הירשקה (צבי הגבעתי), עורף עלוני הקיבוץ

פורסם בקטגוריה גבעת השלושה, גבעת השלושה שיחות חברים | עם התגים | כתיבת תגובה

האם גבעת השלושה נחשבה להתיישבות ?

בעת העליה על הקרקע של חברי גבעת השלושה ב – 1.5.1925 לא נתקבלה החלטה סופית באם "הגבעה" יהיה מקום ההתיישבות הקבוע של החברים. גם מעמד שתי הקבוצות של המתיישבים, קבוצת "מעבר" ופלוגת "עין חרוד" לא נקבע באותה עת ובשנתיים הראשונות להתיישבות נשמר אופיה העצמאי של כל אחת מהקבוצות.
בשנת 1928 לאחר איחוד שתי קבוצות המייסדים והצטרפות גבעת השלושה כמשק לקיבוץ המאוחד, עמדו לרשות החברים 200 דונם באזור "הגבעה". הכנסות המשק התבססו במידה רבה על עבודות חוץ של החברים, במיוחד במושבה פתח תקוה הסמוכה, אך התכנית המשקית היתה לנטוע פרדס ולהתבסס על ענפים משקיים בשטח המשק כגון המשתלה, גן הירק והרפת.
חברי ההנהלה ושאר החברים הבינו שכדי להקים משק רווחי שיכול לספק רמת חיים סבירה לחברים יהיה עליהם לקבל לרשותם עוד שטחי קרקע שעליהם יוכלו להרחיב את פעילות המשק בנטיעות, מספוא, דגנים וכל פעילות חקלאית אחרת.
באסיפה הכללית של החברים ביום 11.5.1928 , מציין יושב ראש האסיפה החבר בן-דורי ביחס לתפקידיו של החבר פרוז'נסקי כי "על פרוזשנסקי להיות אחראי בעד כל הנהלת עניני הפלוגה כגון התישבות" (ההדגשות אינן במקור) מכך ניתן להבין כי בין המטרות החשובות של הנהלת המשק היתה התיישבות, והכוונה לבסס התיישבות קבע בין אם במקומה של "הגבעה" באותה תקופה, ובין אם במקום אחר שיהיה מתאים לחברים ויכלול שטח קרקע המתאים לפעילות משקית מכניסה עבור ישוב גדול.
בישיבת המרכז החקלאי עם באי כח פלוגות הקיבוץ בעניני קרקע , שאל הרצפלד :
"רציתי לדעת מה מצב הפלוגות בקשר עם התיישבותם במקומם הם, אם ישנן הצעות וסיכויים להבא…." נציג גבעת השלושה יחיאל דובדבני דיבר על תכנית "הגבעה" לנטיעה וכן הזכיר את התכנית להרחבת שטחי החקלאות של "הגבעה" על ידי רכישת "אדמת קיבלר". לשאלת הרצפלד לגבי תכנית לאוכלוסיית "הגבעה" ענה דובדבני כי "אנו מתכוונים לשטח שיספיק לצרכי 100 משפחות". תגובת הרצפלד : "ואתם עומדים על מספר זה גם כיום? שאלתי על מספר המשפחות הוא בקשר עם שטח הקרקע המוגבל על יד פתח תקוה מה שיעמיד אותנו לפני הצורך לישב חלק מהקיבוצים במקום במקום אחר…."
בישיבת ההנהלה מיום 20.8.1928 נדונה שוב שאלת "ההתישבות" . אחד השטחים שנדונו כמה פעמים כמתאים הוא אדמת "נזלה" על יד מקורות הירקון – ראש העין. הקרקעות באזור היו שייכים לערבים והתנהל משא ומתן על רכישתם. בנושא זה נרחיב בכתבה נוספת.
ניתן לשער כי עיכוב ההחלטה אם תהיה התיישבות של חברי ה"גבעה" במקום אחר, גרם לאי-ודאות אצל חברי גבעת השלושה ומן הסתם גרם לחוסר אפשרות להחליט על השקעות לטוח ארוך – כגון בניה מסיבית למגורים ולמוסדות שרות, השקעות במתקני משק יקרים וכד'.
מדברי החבר יצחק בנדר בדיון: …" מה אנו צריכים לעשות כדי שנוכל להחשב בתור קבוצה, להיות פרטנדנט להתיישבות וכו'. אני בטוח כי רב החברים נמצאים בקבוצה בקשר עם הסכויים להתישבות. אנו רואים כי התישבותנו לא תצא בקרוב לפעל…"
מדברי החבר אברהמ'ל זדרנובסקי בדיון הנ"ל : …." נצטרך פעם להחליט אם אנו נחפש לנו קרקע מחוץ לפתח תקוה או נתקשר עם גבעת השלושה עם 200 דונמים שלה…"
הערה לסיום: בהמשך הכתבות על גבעת השלושה נרחיב בנושא רכישת אדמות "נזלה" ותהליך קבלת החלטה אם להעביר את הישוב לאדמות "נזלה" או לנצלן לחקלאות בלבד.

ערך והעיר: חזי ראובני

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, גבעת השלושה, גבעת השלושה שיחות חברים | עם התגים | כתיבת תגובה

חצר צבי למפרט רחוב חובבי ציון 19

ביתו של צבי למפרט ברחוב חובבי ציון 19 הוא אחד הבתים הנמצאים ברשימת לשימור.
החצר כוללת שלושה מבנים. הבית נבנה מלבני כורכר בשנת 1886. כיום משמשים המבנים כחנויות.

בית משפחת למפרט, רחוב חובבי ציון 19. צלם מצנר צבי, 2002

בית משפחת למפרט, רחוב חובבי ציון 19. צלם מצנר צבי, 2002

צבי למפרט ז"ל
מקום לידתו רוסיה ביאליסטוק
תאריך לידתו 1882
עלה ארצה ב- 1884
עיסוקו צרכי ציבור
מקצועו מעריך ממשלתי בשלטון התורכ
מקום מגוריו ישראל פתח-תקוה
תאריך פטירתו ב' תשרי תשי"ג 21.9.
מקום קבורתו פתח-תקוה
בת הזוג חנה למפרט

קורות חיים
צבי בן אברהם-אבא למפרט נולד בביאליסטוק בשנת 1882. עלה ארצה עם הוריו בשנת 1884 ונמנה עם ראשוני הבונים של המושבה וחורשי התלם הראשון. היה אמיץ ועסק בשמירה ובהגנה. בימי מלחמת העולם הראשונה נתמנה כמעריך רכוש ממשלתי. השתתף בבניית ביתהכנסת הגדול ובהקמת היקב. עסק בצרכי צבור. נפטר בפתח-תקוה ביום ב' בתשרי תשי"ג (1962.9.21).רעייתו: חנה לבית רובוביץ'. ילדיהם: אסתר, אברהם, משה.

בית למפרט, רחוב חובבי ציון, צלם לא ידוע, 1994

בית למפרט, רחוב חובבי ציון, צלם לא ידוע, 1994

פורסם בקטגוריה שימור אתרים | עם התגים | כתיבת תגובה

גבעת השלושה רקע היסטורי

מייסדי גבעת השלושה בשנת 1925 היו חברי שתי קבוצות פועלים ששכנו קודם לכן ליד "בית הפועלים" בפתח תקוה : חבורת "מעבר" שחבריה היו פועלים שחיפשו עבודה במושבות ורבים מהם היו עולים חדשים, מנתה כ- 200 חברים, ופלוגת "עין חרוד" שהתפלגה מ"גדוד העבודה" ושהתה לפני המעבר לפתח תקוה באזור "קלנדיה" שעל יד ירושלים ואליה נוספו חברים נוספים מעין חרוד ומעין-טבעון (על פי זכרונותיו של צבי הגבעתי ("הירשק'ה") בספרו "אבני פינה להכרת עצמנו").
ב – 1.5.1925 עלו שתי הקבוצות על הגבעה המערבית למושבה פתח תקוה וקראו למקום "גבעת השלושה" על שם שלושת פועלי פתח תקוה שנספו בשנת 1917 מענויים ומחלות בכלא התורכי בדמשק.
בשנת 1927 הוכרז על איחוד מלא בין שתי קבוצות המייסדים והצטרפות הקבוץ לתנועת "הקיבוץ המאוחד".
ביטול הקבוצות המייסדות ואיחודן למסגרת אחת גרם למחלוקות ולעזיבת חברים. גם לפני איחוד שתי הקבוצות היו עזיבות רבות של חברים, בעיקר בגלל קשיי הקיום, מחסור ועבודה פיסית קשה. בעת הצטרפות גבעת השלושה ל"קיבוץ המאוחד" בשנת 1927 נכללו ב"גבעה" כ – 100 חברים.

גבעת השלושה מראה כללי, צלם לא ידוע, שנה משוערת 1932.

גבעת השלושה מראה כללי, צלם לא ידוע, שנה משוערת 1932.

פורסם בקטגוריה גבעת השלושה, גבעת השלושה שיחות חברים | עם התגים , | כתיבת תגובה

חוות אטינגון

חוות אטינגון אחד במבנים הישנים שנותרו באזור התעשיה סגולה זכר לימי הפרדסנות המפוארים של המושבה פתח תקווה. המבנה הוכרז לשימור כבר לפני זמן רב. בימים אלו שוקדים על תיק תיעוד למבנה. לאור התפתחות העיר בצעדים גדולים נוצר מחסור גדול בשטחי ציבור. במיוחד קיים מחסור גדול בשטחים לצורכי חינוך ובתי ספר. אדריכלית העיר אביטל עוז מקדמת בניית בית ספר לצרכי החינוך המיוחד שיצטרף לאשכול בתי הספר שכבר קיימים באזור. המקום שיבנה יתן מענה לפעילות חינוכית, תרבותית קהילתית גם בשעות הערב. יהיה מקום חי ותוסס. משרד החינוך מקדם מיזמים חינוכיים מיוחדים הוא מגלה התעניינות ערה בפרוייקט זה.

כתבה שפרסמה תקוה וינשטוק ב"חדשות בן עזר" גילון 860 20 ביולי 2013
תקוה וינשטוק
1. חוות אטינגון

חוות אטינגון נועדה לשימור, נאמר לי לאחרונה.
חוות אטינגון, חוות ילדותי, אותה הקים סבא-רבא שלי וניהל סבי.
סבא-רבא מצד אימא, ר' גרשון שרגא אטינגון, עלה לישראל בשנת 1920[אולי את טועה ומדובר בשנת 1910? – אב"ע] עם רעייתו גולדה זהבה. הוא כבר היה בא בימים ומשאת נפשו היתה להגיע לארץ הקודש ולהיקבר בה.
סבא-רבא, יהודי בעל אמצעים, התיישב בפתח-תקווה ובנה לו בית במרכז המושבה, ברחוב גוטמן ליד השוק. בית גדול מוקף גן גדול שתיכנן גנן מומחה משרונה. בגן גדל כל עץ פרי למינהו מאנונה עד פאפיה, ובעיניי דמה לגן העדן שבתנ"ך. על אדמתו ובכספו הקים גם בית כנסת חב"ד "צמח צדק", בית הכנסת הראשון של חב"ד בפתח-תקווה ומבתי הכנסת הראשונים של הזרם החסידי הזה בארץ.
שארי בשרו של גרשון היו סוחרי פרוות בינלאומיים. אחד מהם, מקס אטינגון, אזרח ארה"ב, (להבדיל מדודנו, פרופסור מקס אטינגון,תלמידו וידידו של זיגמונד פרויד), שלח לו סכום כסף נכבד על מנת שיקים פרדס ומשק חי בהם יעבדו בו פועלים יהודים בלבד – לתת פרנסה לחלוצים. לא דבר רגיל באותה תקופה כשפרדסני אם המושבות העדיפו פועלים ערבים. אלה היו מיומנים יותר וזולים יותר מהפועלים היהודים. "משק אטינגון" היה שם דבר בפתח-תקווה הקטנה.
סבא רבא רכש מאחד מערביי הסביבה מאה דונם קרקע בסגולה שבעיבורי פתח תקוה, נטע עליהם פרדס תפוזים ואשכוליות וגם לימונים, והקים לול תרנגולות וברווזים. אהבתי לבקר בחווה, להאזין לשקשוק מוטור המים, לצפות בפועל המטה את המים בטורייה בתעלות ההשקייה, להבהיל את להקות הברווזים ולרוץ אחריהן, להתבונן באורזות היושבות ישיבה מזרחית ב"בייקה", ונטולות צפרניים מבררות בזהירות את פרי ההדר למיניהו ואורזות אותו בניירות דקיקים מסומנים בכתובת "ג'אפה" וציור של גמל. ומעל לכל נשביתי בריח פריחת ההדרים. הריח הזה משכר אותי עד היום גם בתל אביב – ברחוב הארבעה הסמוך לביתי השכילו לטעת כמה עצי הדר לצד המדרכה, ובושמם ממלא את האזור, כמו משכבר, בפתח-תקווה.
יום אחד הגענו לפרדס והשער היה נעול. אימא, דקה וצעירה, לא היססה לרגע, טיפסה על השער הגבוה ופתחה אותו מבפנים. גם אני טיפסתי, לא על השער אך על מדרגות הברזל של מגדל המים המיתמר שבראשו חקוק "פרדס אטינגון תרפ"ט" ומצוייר מגן דוד. היה בפרדס מקווה מים נוסף – בריכת נוי מוגבהת עשויה בטון ובטבורה חסידה מבטון שצווארה הארוך מתיז מים. תאומה זהה של החסידה הזו התנוססה בגן של סבא במושבה.
סבא רבא גרשון הקדים לעלות ארצה. בנו יחידו אלתר נותר בקייב שבאוקראינה. עם בני ביתו התגורר בקרסצ'אטק, היפה בחוצות העיר שרק לסוחרים יהודים מהגילדה הראשונה הותר לגור בו והמשיך לנהל את מנסרת העצים המשגשגת שנחל מאביו.
באו הבולשביקים, החרימו את המנסרה, את הבית ואת כל הרכוש וסבא אלתר (שמו היה בן ציון, אך כיוון שכל אחיו ואחיותיו נפטרו בינקותם, כונה "אלתר" – "זקן" באידיש – נגד עין הרע) נמלט מרוסיה עם רעייתו ושלוש בנותיהם, הצעירה שבהן אימי.
תמורת הון תועפות העביר אותם מבריח לגבול הפולני – באישון לילה, בעבי יערות, בין אורות נוצצים שנדמו לבורחים כאורות הבתים שמעבר לגבול ולמעשה היו עיניים בורקות של זאבים שוחרים לטרף. המבריח היה נאמן וחצה עימם בשלום את גבול פולין, משם הגיעו לקרובים בלייפציג שבגרמניה. אלה היו עשירים מופלגים אך גם להם לא היה אוכל בגרמניה שאחר מלחמת העולם הראשונה, ועל צלחות בדולח הגישו שם המשרתים צרורות פטרוזיליה כמנה ראשונה.
ב-1920, אחרי שסבא-רבא גרשון כבר ישב "שבעה" על יקיריו, הגיע אלתר עם משפחתו לארץ; הוא התגורר בחווילה של אביו וניהל את "משק אטינגון". שנים רבות פעל לצידו העובד האחראי אבא דויטש, שהיה גם הרופא של הבובות שלי. הבובות נעשו מתאית וגפיהן התפרקו בלי הרף – פעם נשרו רגליהן ופעם הזרועות, ואבק'ה מצא להם תמיד מזור.
אחר מותו של סבא, בגיל צעיר יחסית, ניהל את החווה קרוב משפחה בשם סולובי שאף התגורר בה זמן מה. הוא מכר את הקרקע, המשק נכחד והפרדס נעקר.
מאז חלפו דורות. הסבים והסבתות הלכו משכבר לעולמם, חלקם קבורים באדמת סגולה, לא הרחק מהחווה. השוק הגדול של פתח תקוה העיר בלע את בית המידות והרס את גן העדן. את מקומם תפשו מחסני "תנובה". רק בית הכנסת נותר במקומו ואף גדל והתרחב. שלט בחזיתו מעיד כי הקים אותו ר' גרשון אטינגון.
ובכל זאת, למרות הכל נותר זכר לפרדס אטינגון בתערוכת צילומים של מבנים על סף החידלון שקיים שרון רז יליד פתח תקוה [צאצא למשפחת יהודית ויואל סימקין] – הזדקר לפתע לעומתי מגדל המים ועליו נראית בברור הכתובת "אטינגון תרפ"ט" והמגן דוד.
לאחרונה ביקרתי בפרדס ילדותי. אכן, על כמה דונמים בודדים שנותרו ממאה הדונם, מזדקר בגאון מגדל המים, מוכתם אולם שלם [?], בגובה של בית בן קומותיים, עם גרם מדרגות הברזל הלולייניות שעליו נהגתי להשתעשע, המוביל לכתובת "אטינגון", שם המשפחה של סבא-רבא, של סבא ושל אימא בנעוריה, זיכרונם לברכה.
סביב המגדל עדיין צומחות שבע ושינגטוניות כבנות מאה, אחדות כבר גבוהות מהמגדל. במרחק מה צומח עוד דקל ושינגטוניה בודד ושיחי הרדוף, ומסתמנים כמה מבנים קטנים מפוחמים, אולי מחסנים לשעבר, ומבנה מלבני בעל חמישה פתחים. השטח מוקף גדר ומשולט כולו "מתחם עירוני מיועד לשימור. הכניסה אסורה בהחלט."
לא הייתי מוצאת את השריד ההיסטורי הזה אלמלא הסיעה אותי לשם קרובת משפחה הבקיאה בשטח. לא רק פרדס אטינגון נבלע בתהום הנשייה – לשום פרדס משפעת הפרדסים שפרחו פה לא נותר זכר. מול צידו המערבי של מגדל המים משתרעת רחבה מרוצפת גדולה עם עמודי תאורה ובית ספר ממלכתי "רעות". רבי קומות כבר נוגעים באזור שנחשב בשעתו ל"סוף העולם". ולא הרחק פועלים בתי חרושת למיניהם – כיום זה אזור התעשייה של פתח-תקווה.
בארכיון של עיריית פתח תקוה קיבלתי כמה תיקים על אטינגון. דפדפתי בהם כשכפות ידי עטופות כסיות, לבל יפגעו הניירות הנושנים. רובם מסמכים אדמיניסטרטיביים וחוזים משנת 1929, תרפ"ט: "מועצה מקומית פתח תקוה ארץ ישראל" מאשרת כי גרשון אטינגון קנה בכ"א אדר תרע"ד שני דונם אדמה מנחמן גדליה ברודר, עליהם הקים את ביתו וגן. תעדה אחרת, המיועדת לספרי האחוזה, מאשרת כי בנה את הבית ב-1912. בתעודה עוד מ-1908מאשרת המועצה כי אטינגון הקים את בית כנסת חב"ד. מסמך מאשר כי גרשון רכש 5 דונם ליד ביתו מאדמת אל-כרמים חור אל-סאברא ונטע עליהם פרדס וכדומה.

חוות אטינגון, אזור תעשייה סגולה. צלם, בן נעם ניסן

חוות אטינגון, אזור תעשייה סגולה. צלם, בן נעם ניסן


כמו כן מצויה בתיק ביוגראפיה קצרצרה אך מדויקת: גרשון אטינגון נפטר בתשרי תרצ"א 1930, ונקבר בסגולה. רעייתו חנה גולדה נפטרה בכ"ח אדר תרפ"ג ואף היא קבורה בסגולה. בנם אלתר בן ציון נפטר בירושלים בשנת 1943 וקבור בהר הזיתים. מה שחיפשתי – שנת לידתו של גרשון ושנת עלייתו לארץ וכן תאריך הלידה של אלתר אינם מופיעים. באחד התיקים נראים כמה צילומים משנת 1931 של משפחת יוסלזון, כנראה מעובדי החווה. גם לי כמה צילומים מחגיגה במשק אטינגון שבה השתתפתי, ילדה קטנה בשמלה לבנה וכובע.
לדברי גברת מוניקה כהן, הממונה על השימור בעיריית פתח-תקווה, אמורה לקום באתר קריית מוזיאונים – מוזיאון לחקלאות, לתעשייה ועוד. מגדל המים ישולב במוזיאון התעשייה, והמבנה הארוך ישמש בית קפה. אבל בינתיים אין תקציב, והתוכנית היפה היא על הנייר בלבד.
חוות אטינגון, צלם מצנר צבי, צולם בשנת 2000 בקירוב

חוות אטינגון, צלם מצנר צבי, צולם בשנת 2000 בקירוב

פורסם בקטגוריה בתים היסטוריים, שימור אתרים, תעשייה | עם התגים , | כתיבת תגובה

של מי אתה ילד, חנוך ברטוב 13 באוגוסט 1926 – 13 בדצמבר 2016

אתמול הלך לעולמו הסופר והמתרגם, חתן פרס ישראל לספרות, לשנת 2010 חנוך ברטוב, בן 90 במותו. היה מדור סופרי תש"ח ונחשב לאחד המרכזיים שבהם. בין ספריו המרכזיים ניתן למנות את "פצעי בגרות", "רגל אחת בחוץ", "של מי אתה ילד" והמחזות "שש כנפיים לאחד" ו"סע הביתה יונתן".
ברטוב נולד בפתח תקווה בשנת 1926 בשם חנוך הלפגוט. אחרי לימודיו בבית ספר דתי ובגימנסיה בעירו, התגייס לחיל הארץ הישראלי בצבא הבריטי. אחר כך לחם גם בשורות הבריגדה היהודית. במלחמת העצמאות התגייס להגנה. אחרי קום המדינה למד היסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים והתיישב עם רעייתו יהודית בקיבוץ עין החורש.

חנוך ברטוב פורסם בעיתון פ"ת, 1970 צלם, שויץ צבי

חנוך ברטוב
פורסם בעיתון פ"ת, 1970
צלם, שויץ צבי


ברטוב החל לכתוב עוד כילד, בעיתון בית הספר ובמחברות שמילא, אך בראיון ב"הארץ" סיפר על הפעם הראשונה שפרסם מפרי עטו, כנער בן 17, בכתב העת "הגלגל בשנת 1956 עם המעבר לתל אביב עברת את שמו לברטוב. שם המשפחה החדש הורכב מראשי התיבות של שמו של אבי סבו, בני רבי טוביה בר. הוא החל לעסוק בעיתונות ועבד בעיתונים "למרחב" ו"מעריב". לאורך עשרות שנותיו בעיתונות עסק בכתיבת פרוזה ופובליציסטיקה וזכה לפרסים: הביוגרפיה "דדו – 48 שנה ועוד 20 יום", הביאה לו את הזכייה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. עבור "מתום עד תום" זכה בפרס עגנון לשנת 2006. בשנת 2007 זכה בפרס ראש הממשלה ליצירה.
בין שלל ספריו ידוע ומוכר ספרו "של מי אתה ילד" ראה אור לראשונה בשנת 1970. הרומאן מגולל את פרשת צמיחתו של ילד, נחמן שפיגלר, במושבה פתח תקוה בתקופת המנדט הבריטי. סיפור המעשה פותח ברסיסי הזיכרון המוקדמים ביותר שנשמרו בתודעתו של הגיבור, נחמן שפיגלר, ונחתם בחגיגת הבר-מצווה שלו, באוגוסט 1939, ימים אחדים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. בין נקודת ההתחלה לנקודת הסיום נרקמת שורת תהליכים חיצוניים ופנימיים, שזורי עונג ומכאוב, המעבירים את הילד מערפילי שנות הינקות בחיק הוריו אל סיפו של גיל ההתבגרות. ברטוב מתאר ברגש רב את החיים במושבה וגולל בפנינו סיפור חיים אישי, סיפור של המושבה, סיפורה של תקופה.
לכבוד קבלת פרס ישראל לספרות לשנת 2010 הוציאה "הספריה החדשה" מהדורה מחודשת בה נוספה אחרית דבר מאת אבנר הולצמן.

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, סופרים | כתיבת תגובה

רצה למרחקים – חנה שיזיפי

חנה שזיפי גדולת הרצות למרחקים ביינוניים שהייתה לישראל בכל הזמנים. נולדה כבת בכורה לאביה צדיק ואמה לואיז, למשפחת צדיק בבגדד שבעיראק. הוריה שהיו עתירי נכסים לא מיהרו לעלות לישראל. בגיל 6 עלתה לבדה ארצה עם סבא שלה והתיישבו בקרית משה הצמודה לקריית מטלון בפתח תקווה. הוריה הגיעו רק לאחר שנה וחצי עם אחותה אילנה. כל המשפחה התיישבה בפ"ת. האב עבד בעירית פ"ת ואמה עקרת בית.
מספרת חנה: " הייתי קטנה . ילדה לבד וללא שפה, רציתי לשרוד אז רצתי. הייתי שובבה. בתחרויות השגתי את הבנים בריצה וכך התבלטתי. " לדברי חנה היא התגלתה בכישרון הריצה שלה רק בתיכון ברנר שם למדה. בתחרות של "אות הספורט" שהיו נהוגות בשנות הששים בבתי הספר, הצליחה להשיג את כל הבנים בריצה של 1500 מטר. המורה לספורט יוסי לוין שם לב לכך ולקח אותה למרדכי מגלי שהיה מאמן האתלטיקה ב"פועל" פ"ת. "שם בגיל 15 על מגרש הספורט פגשתי את אילן שזיפי, בעלי ומאז אנחנו ביחד. אילן אף הוא יליד פ"ת . גר בנוה עוז והצטיין בריצה. על פי הכתוב ויתר אילן על הקריירה שלו כאשר החלה הקריירה של חנה לנסוק, והפך מאמנה האישי.
שזיפי החלה לבלוט בתחרויות בינלאומית ב1966 כאשר ניצחה בריצת 800 מטר וזכתה במדלית זהב והפכה לאלופת אסיה בריצה זו. בתחרויות שנערכו בבנגקוק 1970 כבר זכתה בשתי מדליות זהב והפכה לאלופת אסיה גם ב1500 מטר. באותה תחרות גם השיגה שיא אסיה חדש כאשר רצה 800 מ' במהירות של 2:06.5 דקות. שיא אסיה נוסף קטפה שזיפי ב1500 מ' . השתתפה בתחרויות שלן משחקי אסיה עד שנת 1979 . באולימפידת מכסיקו סיטי 1968 ייצגה את ישראל. אז שלחה ישראל רק שני נציגים לאולימפידה.
מרשימים ביותר היו שיאה של חנה בישראל, כאשר במשך שנים שיפרה את שיאי ישראל בריצות למרחקים ביינוניים. ובתשע השנים שיפרה את השיא הלאומי לא פחות מ-21 פעמים, במהלכן קיזזה ממנו בסה"כ כ-34 שניות! לאחר שנישאה לרץ המצטיין אילן שזיפי (לעתיד אלוף ישראל ב-800 מ', ואח"כ מזניק מעולה), זכתה בתואר בין-לאומי ראשון במכבייה של 1965 ב-1971 קבעה 4:22.6 ד' ב-1500 מ' (בריצה מעורבת עם גברים) – זמן שמציב אותה עד היום במקום השישי בכל הזמנים במקצוע זה. בהיותה בת 32 עדיין זכתה בתואר לאומי מרובע- בשני המקצועות המסורתיים שלה, וכן במרחק החדש שלה, 3000 מ', ובמרוץ שדה (מקצוע בו זכתה לא פחות מ-12 פעמים!). כעבור שנה, ערב פרישתה, מונתה ל"קפטן" של הנבחרת הלאומית לנשים לקראת הופעת הבכורה שלה בזירה הבין-ארצית. חנה, שהתאפיינה לאורך הקריירה שלה בעיקר ביכולתה להתמקד ולהתעלות בשעת מבחן וברוח הלחימה שלה, צברה בסה"כ 28 תארים לאומיים אישיים, במדי הפועל פ"ת, הפועל חיפה והפועל ב"ש – על אף שפעילותה נקטעה פעמיים לטובת הריונות, וקשת המקצועות בריצות לנשים הייתה בשלבי התפתחות ראשונים.

מרוץ "הפועל" לזכרו של סרן גיורא איתן, אפריל 1970

מרוץ "הפועל" לזכרו של סרן גיורא איתן, אפריל 1970


חנה שיזיפי סיפרה כי פרשה מקריירת הריצה שלה, עם לידת בנה השלישי והחליטה להקדיש את זמנה לגידול ילדיה ולמקצוע חדש , משחק הברידג'. וזכתה אף בתחום זה בפרסים רבים וזכתה ליצג את ישראל בתחרויות בינלאומיות רבות. כיום היא מנהלת המשרד של ההתאגדות הישראלית לברידג', חברת נבחרת ישראל לנשים בברידג' וחברת הוועד האולימפי בישראל.
חנה שיזיפי סיפרה בגאווה כי בתה לימור יצגה את ישראל בריצה באירופה אך פרשה, ואילו בתה השנייה שרון זכתה השנה בריצת חצי מרטון בתל-אביב במקום ראשון בין הנשים.

פורסם בקטגוריה מנהרת הזמן, ספורט | עם התגים | כתיבת תגובה

אריה רובינשטיין- סיפורה של מצבה

מתוך מאמרים אותם מפרסם ידידנו שמאי עציון בעלון "שבת בפתח"
הפעם נספר את סיפורה של מצבה אחת בבית העלמין בפ"ת עליה חרוט: "פ"נ איש יקר ורך בשנים, שחי מיגיע כפיו כל ימיו, ר' אריה-יהודה-ליב בן מרדכי רובינשטיין, שנפל חלל בדרך מירושלים, ונקבר כדין קדוש פה בפ"ת בן מ"ג שנים, י"ז בתמוז התרע"ז". מצבה זו, מגלמת בתוכה את סיפורו של היישוב המתחדש בא"י ואת ימיה הראשונים של אם-המושבות. איש צעיר זה, היה רק בן 43 כשנטמן "כדין קדוש", כחלל שנפל למען המולדת, ברגבי אדמת המושבה הצעירה, הוא נרצח בידי בני עוולה.
כשניקנו אדמות אמלבס שעל גדות הירקון. משהו חדש התחיל…משפחות בודדות, אמיצות ועשויות ללא חת ירדו מירושלים והתיישבו על האדמה הכבדה והבוצית. חדורי אמונה, הקימו בתיהם מחמר ואניצי קש, חפרו באר מים, חרשו תלם ראשון בקרקע מזה אלפיים שנה, עבדו בשמחה את אדמתם והרגישו גאווה בצדקת דרכם! אם המושבות – פ"ת יוצאת לדרך.
אט-אט, כשהם סובלים מנזקי הביצות, קודחים מהמלריה, שהפילה בהם חללים, ומשיטפונות החורף שמוטטו את בתי החמר, חשו כי חלומם עומד להתנפץ. שבורים ומותשים החליטו המייסדים לעזוב לתקופת מה את המושבה ולהתאושש במרחק מה דרומה מן הביצות, על אדמת יהוד. ממילא אותה שנה, שנת תשמ"ב [1882], שנת שמיטה הייתה, וכשומרי מצוות הם מחליטים להשבית לשנה את עבודת הקרקע. שנה אח"כ הגברים שבו למושבה הנטושה, לעבד את אדמתם ולהגן עליה מפני פורעים ערבים, שניסו לגרשם בכל-מחיר ובכל-דרך. יבול אותה שנה עלה יפה וחלוצי פ"ת, גאים בתוצרתם, עולים ירושלימה, כבימי קדם, עם פרי אדמתם, אל הישוב היהודי היושב בצפיפות בין החומות, להציג בפניהם מה מעניקה הארץ לבניה-אוהביה. מרדכי ורבקה-שושנה רובינשטיין, שחיו בין החומות, התרגשו מהמעמד ובשנת תרמ"ה [1885], מחליטים עם שלושת בניהם, לעזוב את עיר הקודש ולהצטרף אל המושבה הצעירה. צעיר הבנים אריה-ליב, היה אז בן 11. החיים במושבה היו קשים. השלטון התורכי היה מושחת ועוין. אך המושבה אט אט גדלה והתפתחה. משפחת רובינשטיין רוכשת נחלה ומעבדת את אדמתה בשמחה עד למתקפת הארבה של 1905, שכילה כל סיכוי להתפרנס מפרי האדמה ולא נותרה להם הברירה אלא לחפש מקורות פרנסה אחרים. האב הפך נגר והבן, אריה ליב, שגדל והקים משפחה, הפך לעגלון ומצא פרנסתו כנהג דיליז'נס, מוביל נוסעים, סחורות ודואר מפ"ת לירושלים וחזרה. ב-1916 נפטרה דובה אשת אריה-ליב והותירה 6 יתומים. ב-1917, שלהי מלחמת העולם השנייה, הצבא התורכי מתמוטט. החיילים רעבים והמשמעת קורסת. הדרך שבין ירושלים לפ"ת נעשית מסוכנת יותר. בפרוטוקול המושבה מי"ג בתמוז תרע"ז, לפני 99 שנים, מתואר כיצד נרצח ה' ליב רובינשטיין, ע"י חיילים תורכיים שערקו מהצבא. הוועד החליט למנות אפוטרופוסים על הרכוש והיתומים ולדאוג לכלכלתם. מילות הפרוטוקול יבשות, אך רגישות, דאגה ליתומים וערבות הדדית מתגלות כאן. ביזמת אנשים טובים, נשלחו הקטנים שבמשפחה לבית-היתומים דיסקין שבירושלים, וכשנישאה האחות הבכורה עברו אליה. לימים הוכר, ר' אריה-ליב רובינשטיין הי"ד, כנפגע פעולות איבה ושמו חרוט בין ראשוני הנפגעים על קיר נפגעי פעולות האיבה בהר הרצל.
[תודה לגב' צביה לבובי, נכדתו]

דליז'נסים חונים ליד בית הועד. תמונת האחים רובינשטיין. העתק

דליז'נסים חונים ליד בית הועד. תמונת האחים רובינשטיין. העתק, תאריך לא ידוע

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, נופלי פתח תקוה, סיפורי פתח תקוה | עם התגים | כתיבת תגובה

אקס ליבריס ספריית יד לבנים מדור מוסיקה

ספריית חדר המוסיקה בבית יד לבנים ע"ש עמוס בן פורת
בהתאם לרוח המקום, הכיל בית יד לבנים אגפים שונים. מלבד חדר זכרון לבנים שנפלו היו גם: מוזיאון לאמנות, ספרייה, חדר עיון וסביב "הבית" הייתה תצוגת כלי נשק.
בארכיון נמצא אקס ליבריס של ספריית המוסיקה על שם הנופל עמוס בן פורת.
עמוס נולד בקיבוץ עין שמר, לימים עברו הוריו לפתח תקווה בה עברו ימי נעוריו. למד בבית חינוך לילדי עובדים ואחר בגימנסיה "אחד העם".
נפל במערכה לכיבוש "המצודה" בצפת. שם גם נקבר 5 במאי 1948.

סמל ספריית חדר המוסיקה ע"ש עמוס בן פורת

סמל ספריית חדר המוסיקה ע"ש עמוס בן פורת

פורסם בקטגוריה נופלי פתח תקוה, ספריות | עם התגים , , , | כתיבת תגובה