גלגולים בהקמת בית יד לבנים והתלבטות בבחירת מיקום לבנייתו

מאמר שלישי בסדרה הדנה בהיבטים שונים ובאופן התנהלות פרנסי העיר והמשפחות השכולות בהנצחת בניה הנופלים במלחמות ישראל 

במקביל להתארגנות המדינה בכל הקשור להנצחת הנופלים מתארגנים ההורים והמשפחות השכולות ומקימים את ארגון "יד-לבנים" הארצי. בתחילה  ועד הארגון ממונה ע"י הממשלה בראשו עומדת גברת רחל בן-צבי, לאחר זמן קצר הוועדים נבחרים בבחירות  מקומיות ע"י ההורים השכולים.

גוף נוסף קם ב- 14.02.1950 והוא: "ארגון ההורים השכולים "יד לבנים". "הוועד הנוכחי יוכר ע"י המוסדות משרד הביטחון, והמדור להנצחת החללים כמוסד מייעץ בעניינים הנוגעים להנצחת זכרם של חללי מלחמת השחרור. כמו כן הארגון ייזום מיזמים בתחום החינוך והתרבות, יערוך טכסים ועצרות, יעניק מלגות ויקים מפעלים שונים להנצחת הנופלים".

ארגון "יד-לבנים" תובע בשנת 1949 להקים "היכל-גבורה" בשלוש הערים הגדולות בתמיכה ואישור של בן- גוריון. ב-1950 פורסם על כוונת מערכת הביטחון להקים "היכלי-גבורה". 

 בעיתונות מופיעות ללא הרף ידיעות על תוכניות של קיבוצים, מושבות וערים להקמת אתרי זיכרון לחללי המקום. התוכנית שמפרסמת המועצה המקומית בחדרה נראית מתאימה לחלק מאנשי מועצת פתח-תקוה ולמעשה. בשלב מאוחר יותר היא תיושם בפתח-תקווה בה יוקם בית יד לבנים הראשון בארץ.[1]

בישיבת הנהלה 7.5.1950: ספיר מוסר כי מכספי המלווה לעבודות ציבוריות ניתן יהיה להשקיע בפארק של 15 דונם בפרדס רייספלד. כיום שטחי הפרדס נמצאת שכונת "רמת ורבר". בחלקה זו היה מיועד לקום בית חולים עירוני. אך, למעשה שנתיים מאוחר יותר יוקם על חלק גדול ממנו בית יד לבנים וגן יד לבנים – גן העצמאות.

וועדת יזכור ושפ"ע  מביאות את הצעותיהן למיקום מצבות הזיכרון לישיבת מועצת העיר. ראש-העיר ספיר מציג את ההצעות ומתקיים דיון עליהן.

מועצה 28.5.1950 דנים בהקמת מצבות זיכרון לחללי פ"ת. ספיר: "קיימות ארבע הצעות למיקום המצבה. 1. ברח' שטמפפר. 2. במשולש הרחובות ז'בוטינסקי-אורלוב. 3. במשולש הרחובות הירקונים-לוד. 4. ע"י תחנת "של" ברחוב ראש העין.

היו שיקולים שונים ביחס לכל המקומות המוצעים. ועדת "יזכור" וועדת השיפור פני העיר הגיעו למסקנה שהמקום המתאים ביותר הוא לפי הצעה השלישית: ליד רחוב הירקונים. למקום זה מעלות  רבות,  מאחר שהוא על גבעה הנשקפת למרחוק, אך מצד שני יש בו גם חסרונות עקב היותו מוקף בעתיד  ע"י תעשייה ומוסכים. המצבה תחייב גם הקמת גינה דבר שיחייב איסוף כספים. לפי אומדנה זהירה  המצבה יכולה לעלות למעלה מ- 10.000 לא"י, והגינה כ- 3000 לא"י, כלומר העלות יכולה להגיע לסכום של 15 – 18 אלף ל"י. איכילוב עזרא מוסר על שקולי הוועדה בדיוניה השתתפו ועדת "יזכור" וועדת שפ"ע, וכן האדריכל לוינזון. שיקולי הוועדה, לאחר שביקרו בכמה מקומות בארץ, היו : 1. שהמצבה  תראה לעיני כל. 2. שהמקום יאפשר ריכוז קהל של אלפים ביום זיכרון. לגבי שני השיקולים הללו ראינו את הגן ברח' שטמפפר [כיום גינת גוברניק הנמצאת בין רחוב שטמפפר לרחוב אורלוב נ.י.] בלתי מתאים. נשארו שתי הצעות של רחובות לוד-חיפה ופינת  ז'בוטינסקי אורלוב.  מבחינת התנועה הבינעירונית שתי ההצעות שוות. ההבדל הוא שאיננו יכולים לדעת כמה זמן תישאר התעשייה הידועה שבפרדס גינצבורג ברח' ז'בוטינסקי [מפעל תע"ש ליצור פגזים], מה שלא מאפשר כיום ריכוז המונים ע"י המצבה בעת הצורך. כך נפלה גם ההצעה הזו. נשארה אפוא ההצעה של רח' חיפה – לוד. תכנית הפרצלציה שאישרנו בזמנו מאפשרת להמונים להתרכז בשטח ע"י המצבה בבטחה מבלי לפגוע בבעל הקרקע הגובלת. ובאשר לתכנית עצמה, יצטרכו האדריכלים להתלבט דיים כדי  לכוננה, ואת תכנית הגן יערכו באופן מתואם לתכנית המצבה. 

 איכילוב: מציע לא לקבל החלטה היום  ביחס למקום עד שתיערך בדיקה נוספת. מציע לבדוק את האפשרות של מציאת מקום במרכז העיר, כמו בגן בועז (הנמצא בכניסה לפתח תקוה צומת ג'בוטינסקי רחוב יצחק שדה נ.י.), או בפרדס סויסלוצקי. (כיום רמת ורבר) בשטח של 8 – 10 דונם. 

טרופה: מונומנטים כאלה מקימים ליד מקומות ציבוריים מרכזיים, לכן כל העניין טעון רוויזיה. מאחר וזה חייב להיות במקום מרכזי מציע : 1. במגרש שפיגל. 2. ברח' רוטשילד במקום שעומד ביה"ס פיק"א הישן. ואשר לתכנית המצבה, יש להביאה למועצה לעיון ובדיקה. 

שפי: אין אנו רואים שגיאה בהצעה של רח' הירקונים כי זה נקרא "על אם הדרך", ולכן רואה את הצעת הוועדה כמעשית. נוכל לגשת לביצועה המהיר, כי אנו ממילא כבר איחרנו דיינו בדבר. מציע לאשר את הצעת הוועדה. 

 טבצניק: שואל מה שטח הגבעה ברח' הירקונים ולו אפשר היה להפוך את כל השטח הנ"ל לפארק לאומי גדול ולהקים שם את המצבה – זה יכול להיות דבר גדול. מציע להתקשר עם הפסל ינקלוביצקי השוהה בארץ. הוחלט: לדחות את הדיון.

מועצה 18.6.1950 דיון נוסף בנושא הקמת מצבת זיכרון לחללי פתח-תקוה.

שפי: כתוספת לנימוקים שנשמעו. קיים רצון להקים את בית-ההגנה בפתח-תקוה בסמוך למצבה.

איכילוב ע:  (ראש ועדת שפ"ע) נגד הקמת המצבה ברחבת העירייה היו שני נימוקים:

  • המושג של מצבה קשור עם התייחדות בני המשפחה ביום הזיכרון ועם הרצון לראותם כך, ללא חולין יום-יומי. רחבת העירייה הינה מקום חולין יום-יומי וזה יפריע להתייחדות.
  • הציבור יתרגל למצבה ולא יהיה לה הערך הנכון.

לאחר שמיעת הנימוקים, חזרתי לדעתי הקודמת לכביש הירקונים. 

 שוולב: המצבה צריכה להיות במקום גבוה. הנימוק שהמצבה תהיה מול משלטי החזית-חשוב מאוד (יש קו ראייה בין המקום לגבעות מגדל צדק ולראש העין. שם נפלו מספר לוחמים בני פתח-תקוה). במשך הזמן תבנה הסביבה ויהיה צורך בגינה עירונית גדולה. 

 כ"ץ: לדעתי אם נקים את המצבה ליד העירייה עלול מהעבר השני להיות בית קפה או בית שעשועים, ויש לחשוב על זה למפרע ולכן מצדד בכביש הירקונים.

 טבצניק:  בעניין כגון זה צריך להשתתף אדם המתמצא בעניינים ארכיטקטוניים. אין לקרוא לזה מצבה. מצבה היא סמל חיצוני למקום שבו קבור אדם, אין זה גם  מקום להתייחדות של משפחות. כל משפחה הרוצה להתייחד, פונה לבית העלמין להתייחדות ישירה, או למקום בו נפל האיש, אנו מחפשים ביטוי למלחמת השחרור, לגבורת הנוער ולזכר אלה שהקריבו חייהם. לו היינו מקימים אותה במגדל-צדק  הרי זה היה מובן.

המסקנה היא ביטוי ארכיטקטוני למלחמת השחרור ולגבורת הנוער וזה מתאים  ליד רחבה שעל-יד בית העירייה, שהיא המרכז העירוני.

 רשיש: א. ענין זה אינו נתון להכרעה ע"י הצבעה. העניין רציני ויש להתייעץ עם מומחים. 

 ב. ההצעה בכביש הירקונים איננה ריאלית, היות והפרצלציה במקום טרם נעשתה.

 ג. אין לקבוע מצבה בגבול המדינה.

ד. מציע להטיל על ההנהלה להתייעץ עם מומחים ואח"כ להחליט.

 ד"ר יוספסברג: מונומנט הינו סמל למאורעות היסטוריים  גדולים ועל-פי רוב בתוך פארקים גדולים. המצבה צריכה להיות סמל לדורות הבאים. מצדד על פרשת דרכים בכביש הירקונים.

 ספיר: א. באירופה אין על יד עיריות מצבות זיכרון לחללי מלחמה. נכון שברוב המקרים המצבות נמצאות במרכז. ב. איני גורס שזה מקום להתייחדות או חינוך נוער. אנו טרם גמרנו את מלחמותינו. בחזית בניין העירייה יש להקים משהו סמלי שאינו קשור דווקא  במקרה זה. ואפשר לתת לזה ביטוי מתאים, כמו סמל פתח-תקוה והשתלבותה במערכת הקמת המדינה. מה שנוגע לעניין המצבה המקום בכביש הירקונים אינו מתאים. המעלה היחידה היא, שהוא על פרשת דרכים. אינני שולל הצעה להתייעץ עם מומחים. אולם אין זה רק עניין ארכיטקטוני, אלא גם ציבורי. מציע  שחברי שתי הוועדות יתייעצו תוך שבועיים עם מומחים ואח"כ יביאו למועצה סידור.

 רשיש: מציע ששתי הוועדות יביאו הצעה של ועדת מומחים. 

הוחלט: ועדת "יזכור" ו"שיפור העיר" יתייעצו עם מומחים  ויביאו למועצה מסקנות תוך שבועיים.

ארגון "יד-לבנים" המקומי של ההורים השכולים בפתח-תקוה הוקם ב- 09.10.1950 באסיפה כללית בה השתתפו כ-70 איש שבחרו ועד מקומי. ארגון זה הפעיל מכבש לחצים על העירייה, דרש להיות שותף להחלטות העירייה בדבר מקום המצבה, צורת המצבה וכד' ובעיקר תבע למהר בנושא ההנצחה. ההורים השכולים לא הסכימו להחלטות משרד הביטחון בקשר לתאריך התחלת המלחמה ולחצו לשנותו.

ישיבת ההנהלה. 14.10.1950 עם ב"כ ועד ההורים השכולים: " נודע לנו כי העירייה עומדת להנציח את חללי פתח-תקוה  במלחמת השחרור. מבוקשנו להחיש את הדבר. כן מתלוננים על ההזנחה בעריכת אזכרות לחללים. יש הרבה משפחות חללים הזקוקות לתמיכה ויש לדאוג לזה. חסרה רשימה מושלמת של אלה שנפלו. בידי הוועד רשימה של כ- 290 חללים, בו בזמן שקיבלו רשימה מהעירייה המכילה 190 שמות בלבד. מבקשים טיפול מהיר מצד העירייה בכל הבעיות האלה ".

ראש העירייה ספיר: "1. בזמנו טיפלנו בריכוז החומר הביוגראפי של החללים בני פתח-תקוה. והחומר הועבר למשרד הביטחון.  2. טיפלנו באמצעות שתי וועדות עירוניות בהנצחת החללים, והבעיה העיקרית היא למצוא מקום מתאים למצבה. היו כמה הצעות : 1. בכניסה לפ"ת מצד חיפה.  2. בתוך החצר של בית-העירייה העומד להיבנות. 3. בגינה החדשה שברח' שטמפפר (פרדס פישצ'נר). אשר לתמיכה במשפחות הזקוקות לעזרה, לא פנו אלינו בנדון זה, ומניח אני כי זה מתפקיד המדינה ".

 טבצ'ניק: מציע להרכיב ועדה מבאי-כוח ועדת שיפור העיר, ועדת יזכור, ונציג ועד ההורים השכולים, לטיפול בכל הבעיות שהושמעו כאן, וכן בהכנת ספר "יזכור".

בא-כוח ההורים השכולים: מוכנים לשתף פעולה עם העירייה ודורשים להעמיד לרשותם פקיד מהעירייה שיטפל בכל העניינים באופן מתמיד.

ראש העיר מסכם: 1. להעמיד לרשות ועד ההורים השכולים פקיד עירוני אשר ישתף פעולה אתם. 2. להרכיב וועדה עירונית בצירוף בא-כוח ועד ההורים. 3. עם קביעת המקום נוכל לגשת להקמת המצבה להנצחת חללי פתח-תקוה. (הוועדה הורכבה בישיבת המועצה מיוחדת 25.10.1950 )

ישיבת מועצת העיר 15.10.1950 ספיר: "מודיע למועצה על פגישת ההנהלה עם בא-כוח ועד ההורים השכולים, בה נדונה בעיית המקום להקמת המצבה לחללי פתח-תקוה וכמו כן הוצע בפגישה הנ"ל להוציא ספר "יזכור" נפרד לבני העיר. (עקב חילוקי הדעות עם אנשי משרד הביטחון שכפופים להחלטת בן-גוריון לגבי חללים  שלא זכו לאישור משרד הביטחון). הוחלט בפגישה הנ"ל על הרכבת ועדה מיוחדת שבה תהיה גם לוועד ההורים השכולים נציגות, והיא תציע ותחליט על מקומה וסדרי הקמתה של המצבה. מציין את רגישות הבעיה לגבי ההורים ורצינות המצב.

איכילוב: מציע לכנס ישיבה משותפת של ועדת "יזכור" הקיימת ואת בא-כוח ועדת שפ"ע וכן שני נציגים של ההורים השכולים.

טבצניק: מציע ועדת שבע הכוללת שתי הוועדות יזכור ושפ"ע וב"כ ההורים השכולים. ההורים השכולים בוועדת השבע שהוחלט עליה הם: דוב רבינוביץ וגב' פרלמן. בא-כוח ארגון ותיקי ההגנה, גיסין אברהם וביילי חיים  ובנוסף: טבצניק שפי וגיסין שושנה, סימקין יואל ובר-אוריין אברהם." 

 ראש העיר ספיר ממשיך במאמציו להקמת "מצבה" וגינה. הוא שולח את ועדות העירייה העוסקות בנושא להתרשם מהנעשה במושבה רחובות. 

24.10.1950   ועדת "גלעד" י. שפי מוזמן לסיור הוועדה ב"רחובות" כדי לראות את מצבת הזיכרון לחללי המדינה, ביום החמישי ט"ו חשוון תשי"א 26.10.1950 .  

18.10.1950 מתוך פרטי-כל מישיבת ועדת "גלעד", ועדת "יזכור- גלעד" :

י. שפי:  "..ועד ההורים מציע את עזרתו לשיתוף פעולה עם הוועדה העירונית להקמת מצבת הזיכרון והוצאת "ספר יזכור" לחללי פתח-תקוה. המועצה בחרה וועדה בת שבעה חברים. מוסר בזה דו"ח על פעולות הוועדה הקודמת, שטפלה בהשלמת חומר על חללי פתח-תקוה לספר "יזכור" הארצי ובחירת מקום מתאים להקמת מצבת הזיכרון". 

ד. רבינוביץ : "קיימת הזנחה בכל הארץ בקשר להנצחת זכר החללים, ובאי-כוח המשפחות השכולות לא היו צריכים לטפל בזאת; החומר לספר "יזכור" בארכיון המרכזי לא מוכן עדיין, אולם בדעת ועד ההורים לטפל בהוצאה ספר "יזכור" מקומי. כדי להמריץ את הפעולה, מציע שהוועד החדש יבחר מתוכו יו"ר שיהיה אחראי לפעולה ומזכיר קבוע. למערכת של ספר "יזכור" מציע לצרף את מר דוד פרלמן".

גב' ש. גיסין: "הכרחי שייבחר יו"ר אחראי ופעיל. לספר "יזכור" יש לתת אופי לוקלי על רקע יותר רחב שישמש השראה וחומר מתאים לנוער ללמוד".

י. שפי : "1. ענין המצבה: לישיבת המועצה הקרובה אעלה את הבעיה. אולם עלינו לסכם סופית את חוות-דעתנו על המקום המתאים.  2. ספר "יזכור" ארצי: כפי שמסר מר רבינוביץ, לא אנו המעכבים , אבל באם חסר עוד חומר, יש לעשות הכל בהקדם ובעזרת ועד ההורים. חובה קדושה מוטלת עלינו לעזור לוועד ההורים בעניינים אדמיניסטרטיביים כגון עריכת אספות, מודעות וכו'.  3. ספר "יזכור" מקומי:  הרעיון אינו חדש, אולם חייבים אנו להיזהר ולשקול היטב בענין ; ספר על תולדות הביטחון בפתח-תקוה צריך להיות ראוי לשמו ולהיות לכבוד לעיר, וקודם כל להתקבל על דעת ההורים השכולים. יתכן שמבחינת הזמן, עדיין מוקדם לכתוב את הפרשה, אולם יש להזהיר מפני כישלון ספרותי. גם הבעיה הכספית אינה קלה, אני מוכן להביא את ההצעה בפני הנהלת העיריה".

הוחלט: א) לקרא לישיבה קרובה ביום 1.11.1950.  ב) לבחור בוועדת הספר שתביא הצעות לישיבה הנ"ל  את ה"ה: בר-אורין, יואלי, פרלמן, וגב' ש. גיסין.

ועדת המצבה:  י. א. פרומוביץ. י. סימקין. ד. רבינוביץ. י. שפי. ש. גיסין.

      הוועדה תקיים סיור ברחובות כדי לראות את מצבת הזיכרון ולהביא לישיבה הצעות בנידון הספר והמצבה. 

דבר 01.11.1950 : "הורי החללים מתריעים על חוסר תשומת לב להנצחת הבנים שנפלו. החוקה שנתקבלה בכנסת בעניין הנצחת חללי מלחמת-השחרור רחוקה מלספק את רגשות ההורים.

בכינוס הארצי של ארגון "יד-לבנים" שנערך ביום ב' במועדון "מנורה" בירושלים מתריע מר מ. בדולח נגד העובדה שעדיין לא נקבע יום זיכרון לאומי לחללים, שבתי הקברות מוזנחים, והקמת המצבות נעשית בצורה פוגעת. הוא תבע לשתף את באי-כוח ההורים בכל הנוגע להנצחת בניהם שנפלו. ראובן מס הרצה על התכנית לעתיד וקרא לממשלה להקים מצבות אשר יעוררו כבוד לעם ויספקו את רגשות ההורים. הנואם הזכיר את הצעת ראש הממשלה להקים "היכלי-גבורה" במרכזים שונים בארץ, והציע לנטוע "יער מלחמת השחרור". רבים מההורים אינם יודעים את מקום קבורת יקיריהם, ואילן ישמש להורים מקום לזיכרון.

כאן מסתיימת כהונת ראש העיר יוסף ספיר. הדיונים הרבים לא הביאו בינתיים להחלטה מעשית. העיר הולכת לבחירות (לאחר 10 שנים בהן לא נערכו בחירות עירוניות). לאחר הבחירות השלטון בעיר יעבור למפלגות הפועלים בראשות פנחס רשיש  וההתייחסות להקמת בית "יד-לבנים" תשתנה.  


[1] דבר 04.10.1949  חדרה. גלעד לזכר חללי המושבה. בית תרבות ומוזיאון בצורה ארכיטקטונית נאה בהם טבלאות זיכרון, תמונותיהם ותולדותיהם של בני חדרה שנפלו על תקומת המדינה יוקמו ביוזמת המועצה המקומית במרכז המושבה מול בית הנופלים החדש. על כך החליטה מליאת המועצה פה אחד בישיבתה האחרונה. ד. ברמן, ראש המועצה הודיע שהמועצה תקציב כמה אלפי לירות לראשית הפעולה.

פורסם בקטגוריה אנדרטאות, אצ"ל, ארגון, בית"ר, ההגנה, זיכרון והנצחה, יד לבנים, מאורעות תרפ"א, מלחמת העצמאות, נופלי פתח תקוה, רפורטג'ות מתוך הארכיון | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

הנצחת חללי מלחמת השחרור בפתח-תקוה, בימי כהונת פנחס רשיש כראש העיר וממלא מקומו מרדכי קראוסמן

מאמר רביעי בסדרה הדנה בהיבטים שונים ובאופן התנהלות פרנסי העיר והמשפחות השכולות בהנצחת בניה הנופלים במלחמות ישראל 

לאחר הבחירות למועצת העירייה שנערכו ב- 16.11.1950 הוקמה קואליציה בראשות מפלגות הפועלים, אליה חברו נציגי הפועל המזרחי ופועלי אגודת-ישראל. הקואליציה בחרה בפנחס רשיש לראשות העיר. אנשי האופוזיציה החדשה הגישו ערעורים על חוקיות תוצאות הבחירות. מצד שני, רבנים מפורסמים לחצו על הנציגים הדתיים לא לבחור בנציג הפועלים לראשות העיר אלא רק באדם דתי. ראשי הפועל- המזרחי בפתח-תקוה שלא יכלו לעמוד בלחצים התפטרו בזה אחר זה, עד שלבסוף עמד בראשם מרדכי קראוסמן שהצליח לעמוד בלחצים. כדי להיחלץ מהמצב הוחלט בקואליציה לבחור בנציג המפד"ל קראוסמן לראשות העייריה לתקופת ביניים. אך למעשה את העיר ניהל רשיש. שמונה לאחר כ-8 חודשים נבחר רשיש לראשות העיר. לחצים מצד משפחות ותיקים גרמו לעיכוב בהחלטות להנצחת הלוחמים למשך 5 חודשים והביאה לבחינה חדשה בעיניים אחרות של כל נושא ההנצחה.

ב- 11.03.1951 מתכנסת סוף סוף, מועצת עיריית פתח-תקוה וקראוסמן נבחר כראש עירייה. סגניו היו רשיש, טבצ'ניק ואידלמן. לראשונה החלה לתפקד בפתח-תקוה עירייה בהנהגה פועלית. האופוזיציה עשתה ככל שביכולתה לשבש את פעולות העירייה ומנעה את הקמת ועדות העיר לזמן ממושך.

רשיש, שזכה להתנגדות נחרצת מצד הגוש האזרחי, ביקש לקבל לגיטימציה לתפקידו בכך שפעל להאדיר את שמם ומעשיהם של מייסדי פתח-תקוה. הוא טיפח את אחרוני דור המייסדים שנותרו בחיים, והיו שותפים כבני-נוער ביסודה של המושבה כמו משה שמואל ראב והשומר האגדי אברהם שפירא.

ביום חג מלאות 75 שנה להיווסדה של פתח-תקוה, הקימה העירייה שתי מצבות ולוחות זיכרון אחת במקום התיישבותם של הירקונים ליד פיתול הירקון, שנייה במקום מושבם הארעי של נוטשי פתח-תקוה שעזבוה אל בכפר הערבי יהודיה מחמת הקדחת ואיסור עיבוד הקרקע בשנת השמיטה (1882). מובן ש"כוכבי" האירוע היו משה שמואל ראב ואברהם שפירא.(למעשה ההחלטה על ההנצחה נפלה עוד בימי ראשות העיר של ספיר ז.ח.)[1]. עבור האדרת שמם של מייסדי פתח-תקוה וציון מעשיהם ומעשי ממשיכיהם שכרה העירייה  את ההיסטוריון גצל קרסל לשם כתיבת ספר "היובל" של פתח-תקוה.

ואכן במשך שנתיים חקר קרסל את תולדות פתח-תקוה וכתב את ספר "היובל" שיצא לאור בחג יובל ה- 75 לעיר. גם כיום משמש ספר זה משמש כעדות קריאה העיקרי לכל המתעניינים בהיסטוריה של הקמת ההתיישבות בא"י, ועבור אנשי החינוך בפתח-תקוה עצמה. אל יובל ה- 75 מתייחס רשיש כאל אחד האמצעים להאדיר את שמה של פתח-תקוה  וחיזוק ההכרה בראשוניותה. הדבר נעשה בשיתוף צמרת הנהגת המדינה, בחגיגות היובל שנערכו במשך ששה ימים, ואחד מנושאי החג המרכזי היה חנוכת בית "יד-לבנים".

מבחינת היחס להוצאות כספיות רשיש היה היפוכו של ספיר. הוא היה בולדוזור של עשייה, ובעל יכולת פנומנלית לאיסוף כספים מכל הגופים הממשלתיים והציבוריים. אמרתו הייתה: "אנו עושים למען הדורות  הבאים, והם כשיגדלו ישתתפו בכיסוי ההוצאות שנעשו למענם".

אנשי האופוזיציה שהורגלו בהשקעות כספים "מדודות" רגזו על רשיש ובישיבת המועצה ב- 31.5.1953 אומר שוואלב: "אני חושב שזה אסון והרס לפתח-תקוה שמר רשיש הינו מומחה גדול לקבלת הלוואות". באותו הקשר משה איכילוב: "נדהם מההוצאות הכספיות הגבוהות". וכדי למנוע טעויות מבקש להוסיף לעלות ההשקעות הנרשמות בספרות, גם תיאור במילים.

תקופת קראוסמן רשיש בהקמת בית "יד-לבנים" בפרדס רייספלד (1951)

ההחלטה על הקמת "יד-לבנים" בפרדס רייספלד אינה רשומה בפרוטוקולי העירייה. נראה שהתקבלה במטבח פוליטי שהתנהל בימים בהם מועצת העיר לא פעלה. במקום תוכנן להקים גינה עירונית גדולה (בימי ספיר) ובנוסף חלק מהשטח בגודל של כ- 10 דונם נרכש ב- 1940 לשם הקמת בית-חולים עירוני. כדי לשמור את השטח משימוש של קיבוץ גבעת-השלושה  ניטע השטח בעצי אורן.

כדי לעמוד בלוח הזמנים שהציבה לעצמה המועצה, מודיע סגן ראש-העיר טבצ'ניק האחראי על תכנית יום העצמאות בישיבת ההנהלה בתאריך 28.03.1951 שביום העצמאות בין כל שאר האירועים ייערך על מגרש "רייספלד" טכס הנחת אבן-הפינה ל-"בית-ההגנה". משמתברר לאופוזיציה שההנהלה נחושה בדעתה להקים את "יד-לבנים" בכל דרך שהיא, הוחלט ב- 06.05.1951 בהסכמת האופוזיציה (תוך הסתייגות של ספיר) שהטכס יתקיים. טבצ'ניק מודיע שדחיית ההחלטה ביחס להקמת ועדת "יזכור" אינה מונעת את "ירית אבן הפינה" ל "יד-לבנים".

הנהלה 28.3.1951 רשיש: "מוסר פרטים על תכניות רחבות לביצוע וביניהן "יד-לבנים".  טבצניק: "מוסר פרטים ביחס לחגיגות ליום העצמאות ב- 3 אחה"צ: ביקור קולקטיבי של ההורים השכולים בשדות הקרב במגדל-צדק, ולסיום – הנחת אבן-הפינה ל"בית-ההגנה" על מגרש רייספלד."

החלטת טבצ'ניק להנחת אבן הפינה ל"בית ההגנה" נבעה בגלל התנגדות האופוזיציה בוועדה להחלטה על הקמת בית "יד-לבנים" במקום. כוונתו הייתה שבכל מקרה יוקם במקום מבנה יד-לבנים, בין אם בהסכמת האופוזיציה ובין אם בהתנגדותה… לאחר שהגיעו להסכמה שונה השם ל-"יד-לבנים".

הנהלה 8.4.1951. טבצ'ניק: "מציע להחליט על המקום שבו יניחו את אבן-היסוד של "יד-לבנים" רשיש: "אשר ל"יד-לבנים" טרם הוחלט על התקציב והצורה של המצבה".

הנהלה 18.4.1951  הנושא הקמת "יד-לבנים" בעלות של 25,000 ל"י.

 רשיש: מוסר כי נפגש עם בא-כוח "המפגוש" לשעבר ובא-כוח ההורים השכולים, בקשר  להקמת "יד-לבנים" וסוכם להקים "בית-המגינים" על חלק מהשטח של 26 דונם המיועד לגן ציבורי (גן-רייספלד). הורכבה ועדה של ארבעה חברים, שניים מההגנה (שפושניק יהושע ויואל סימקין), אחד מוועד ההורים השכולים (המהנדס רבינוביץ), ואחד מהעירייה (רשיש) אשר עליהם להביא הצעת תכנית לאשור ההנהלה והמועצה. ישנו רצון לירות את אבן הפינה של "יד-לבנים" ביום העצמאות. בידי בא-כוח המפגוש  לשעבר סך של  9000 ל"י, אשר יהיה מיועד למטרה הזאת. יואלי: סובר לפני שנחליט על הקמת "יד-לבנים" יש להביא להנהלה אקספרטיזה ביחס למקום ומציע להטיל על כמה מחברי ההנהלה לטפל בדבר.

 הוחלט: לאשר את הצעותיהם של רשיש ויואלי. בוחרים ב"ה קרוסמן, יואלי, טבצ'ניק, לברר ביחס למקום הקמת "יד-לבנים" ולהביא את התוצאות לישיבת ההנהלה הבאה.

 בשלב זה האופוזיציה מסכימה לשתף פעולה עם הקואליציה ונציגה יהיה ע.איכילוב.

פנקס החלטות: 2.5.1951  "הוחלט: לבחור בה"ה רשיש, קראוסמן, טבצ'ניק ועזרא איכילוב בשם העירייה, שפי וסימקין בשם ועד ההגנה, רבינוביץ דב בשם הורים שכולים לוועדה להקמת מצבת "יד לבנים..:"

הנהלה 2.5.1951 "בענין הקמת המצבה "יד לבנים". יואלי: "הוועדה דנה וסיכמה שזה לא צריך להיות על מגרש שפיגל. הצעה זו ירדה. עלתה הצעה להקים את המצבה בפרדס

רייספלד" [2].  ה' טבצ'ניק: "מדובר בהוצאה של כמה רבבות ל"י ולפי דעתי מחויבת העירייה לדון בזה". ה' רשיש: מציע שההנהלה תחליט היום על בא-כוח בוועדה אשר בשיתוף עם יתר הגופים ידונו אם במקום זה מקימים "אנדרטה" או "בית מגינים"[3] על התוכנית ידונו ויזמנו מומחים ואדריכלים ואת ההצעות יביאו לפני המועצה שתחליט. אבל העניין הזה דורש החלטה של הועדה. ה' טבצניק: "למועצה צריכה ההנהלה להביא דבר מוסכם ואחיד. אני הייתי רוצה לקשור את הבית הזה על ידי אולם או אולמות שאפשר יהיה לקשור אותם לצורך אומנותי. הכוונה שהדבר הזה ייהפך לדבר חי שאפשר לראותו כמוזיאון עירוני או כיוצא בזה. על כל פנים עם עצם הרעיון אנו מוכרחים לסכם על המקום מפני שנשארו רק כשמונה ימים עד יום העצמאות ועד אז יש לירות  את אבן הפינה". ה' רשיש: מציע למועצה לבחור עוד ארבעה חברים וביחד יהיו שבעה חברים, והוועדה הזאת תשב ותדון על הפרוגרמה יחד עם מומחים ותציע הצעות. מציע את ע.איכילוב, טבצ'ניק, קרוסמאן ורשיש. בשם ועד ההגנה את שפי וסימקין, ובשם ההורים השכולים את המהנדס רבינוביץ.

הוחלט: ברוח הצעתו של מר רשיש. את יריית אבן הפינה יסדרו בשטח שייקבע בשביל זה בגן-רייספלד.

 מועצה 6.5.1951 בנושא הקמת מצבת יד לבנים, "הוחלט: להקים את מצבת "יד לבנים" בגן העירוני אשר יוקם בפרדס רייספלד". וביום העצמאות – 09.05.1951  יורים את "אבן-הפינה" לבית "יד- לבנים".

 מועצה 16.5.1951 "כ"ץ: קובל על העובדה שלחגיגות ירית אבן הפינה ל"יד לבנים" לא הוזמנו באי-כוח ההגנה, המחתרת וכן אנשים מבחוץ. כמו כן קובל על הנוסח של "מגילת היסוד" שהונחה באבן הפניה ל"יד לבנים" שלא נזכר שם ה' ולא זכר לטבוחים באירופה".

מועצה 24.6.1951   נבחרה  ועדת "יד לבנים" בת 12 חברים 9 מהמועצה. 2 מההגנה ואחד מבין ההורים שכולים.

 הנהלה 17.07.1951 הוחלט: "להיענות לבקשת תושבי עין-גנים לסתום את הבאר הישנה שבשכונה ולסדר עליה גינה. כמו כן להעמיד לוח שיש במקום ולחרוט על הלוח את שמות בני עין-גנים שנפלו במלחמת השחרור"[4].

מועצה 23.9.1951  שושנה ישראלית, חברת המועצה ששכלה שני בנים במלחמה מתלוננת על שלא הוקמה מצבת זיכרון שעליה יחרטו שמות הנופלים במלחמת השחרור. מדברים על זה רבות אך כלום לא נעשה.

ישיבת מועצה  11.11.1951  בוחרים ברשיש כראש עיר.

בפתח-תקוה היה מספר גדול של חברי מחתרת האצ"ל, נציגיהם לא הסכימו עם קביעת בן-גוריון שחללי מלחמת הקוממיות ייחשבו רק אלו שנפלו החל מתאריך כ"ט בנובמבר 1947. הם מביעים את הסתייגותם מהחלטה זו, ודורשים שכל החללים יונצחו בבית "יד-לבנים". (הדבר נעשה רק בשנת 1972 כאשר בראשות העיר עמד ישראל פיינברג, וזאת לאחר שמנחם בגין נכנס לממשלת הליכוד הלאומי והיחס לחללי המחתרות השתנה.) רשיש, כחסיד מובהק של בן-גוריון, מחזיק בדעה שרק החלטות משרד הביטחון יקבעו מי יונצח בבית "יד-לבנים".

 מועצה  3.2.1952 הוחלט לאשר החוזה עם חברת סולל-בונה להקמת "יד-לבנים" בסך של 23,582 ל"י. רשיש מודיע כי הייתה הכרזה ביחס לתוכנית להקמת "יד-לבנים" אך לא התקבלה כל הצעה. שמואל אמסטרהיהנציג תנועת החרות במועצה. למרות יחסו החיובי להקמת המצבה. בכל זאת מביע את החשש לאפליה. בין אלה הנופלים אשר היו שייכים לאצ"ל וללח"י[5]. ועל כן מבקש לדעת מהי התכנית המפורטת של בנין "יד-לבנים" ולנסח תיקון כי למרות יחסו החיובי להקמת המצבה יש חשש לאפליה בין הנופלים שהיו שייכים לאצ"ל וללח"י לבין שאר הנופלים. הוא מבקש לדעת מהי התכנית המפורטת של בניין "יד-לבנים". וכמו-כן הוא מבקש הצהרה ברורה שלא תהיה כל הפליה בין כל אלה שנפלו למען המולדת מבלי לדעת לאיזה גוף הם שייכים. רשיש מוסר על פעולות הוועדה המצוצמצת ל-"יד לבנים" שתפקידה לערוך את רשימת כל אלה מבני פתח-תקוה שנפלו במלחמת השחרור. בנוסף היה עליה לשמור על הקשר עם משרד הביטחון. וועד ההורים השכולים מקווה שלא יישאר אף בן פתח-תקוה אחד אשר שמו לא ייחקק בתוך הבניין הנ"ל. לשאלות עונה רשיש שאף קבלן לא הגיש הצעה. החוזה הוא רק על הקמת שלד הבניין. העירייה פנתה לקבלנים ורק "סולל-בונה" נענה לבקשה. סכום של 25,000 ל"י הובטח ע"י הממשלה. איכילוב קובע כי מלחמת השחרור נגד הבריטים החלה ביום בו הוחלט על שיתוף הפעולה בין כוחות ה"הגנה", האצ"ל והלח"י, ועל כן יש לדאוג שלא יישמט אף לא שם אחד מכל אחד מן הארגונים הללו. אם יתגלו חילוקי דעות ביחס לשמות אזי שזה יובא למועצה. שמואל אמסטר קובע כי מלחמת השחרור לא החלה בתאריך אותו הזכיר איכילוב, כי היא לא פרצה בתאריך מסוים אלא הייתה תהליך ארוך עוד זמן רב לפני כן.

 מועצה  20.4.1952  "רשיש: מוסר על הזמנת אותיות המתכת מהן יורכבו שמות בני פתח-תקוה שנפלו ושמם יונצח על קירות בית "יד-בנים" שעלותה כ- 5-6 אלפי ל"י. וביחד עם לוחות השיש ההוצאה תגיע ל- 8000 ל"י.אמסטר: מודיע ששמע כי עומדים להוציא מרשימת חללי מלחמת השחרור את אותם החללים שהיו חברי האצ"ל, בשעה שהכניסו  שמות של חברי ארגונים אחרים אשר נפלו אפילו לפני מלחמת השחרור. דורש תשובה ברורה מפי רשיש בנדון. כי אם נכון הדבר אזי זה לא יהיה לכבודה של העיר ושל האומה. וזאת תהיה שגיאה היסטורית לקבוע תאריך מסוים של התחלת המלחמה. רשיש: "קיימת ועדה והיא דנה ותדון בנושא ואם יהיו חילוקי דעות אזי זה יבוא להחלטת המועצה". אמסטר:  "מבקש דיון לפני הזמנת האותיות. כי לא יהיה ערך לדיון אחר הזמנת האותיות".

בישיבה מוסר  זלמן יואלי על הוצאת ספר "יזכור" ע"י העירייה לחללי פתח-תקוה.

מועצה 30.4.1952 "גב' ישראלית: עומדת על הצער והיגון שקננו בלב ההורים השכולים עת נפלו יקיריהם והמקננים גם כיום בליבותיהם. כמו-כן היו ההורים אשר יכלו להתגבר על רגשותיהם ובמקום בגדי אבל לבשו בגדי יום-טוב והתהלכו בגאון. היה זה  אקט מחושב של אנשים גיבורים אשר הרגישו כי מחובתם המוסרית לתת עידוד לנשארים ולקחת חלק בניצחון. אם כי ממבט ראשון נראה הדבר כתופעה שיגעונית של אנשים אומללים. זה היה כלפי חוץ. אך בשנתם התפרץ מעין דמעותיהם ובכיים כשאגת חיות. ואם המשפחות עמדו במבחן – לא כן הציבור והעומדים בראשו אשר איכזבו. מציינת כי ברוב המקומות בארץ לא הונצח זכר הגיבורים שנפלו אף לא ע"י מצבת-אבן קרה. וכשם שהחוב לחללים לא נפרע כן לא נפרע למשפחות השכולות. וכל ההבטחות על מתן עדיפות למשפחות השכולות בעניינים שונים, נשכחו. שושנה פונה ומבקשת מפרנסי הציבור לדאוג לכך שיאפשרו לנפגעים לסיים את חייהם בכבוד ולהקל על סבלם. כי רק חזון הבנים והשתתפות ההורים בהגשמתו, הם הנותנים להם את הכוח להמשיך בחיים".

 מועצה 27.7.1952  אושרה מגבית "יד-לבנים" "רשיש: "זו תהיה מגבית של זכות ולא חובה". לבנה 5 שקלים.

תרומה 5 לירות להקמת בית "יד לבנים"

 הנהלה 21.8.1952 "רשיש: מוסר פרוט של תקציב "יד-לבנים": נמסרו 10,000 ל"י מכספי ועד-ההגנה ו-20,000 ל"י מהמגבית. עבור סיום המבנה ותכולתו נדרשים עוד 60,000 ל"י, ועבור גינת רייספלד 20,000 ל"י".

 הנהלה 5.9.1952  "רשיש: ליובל ה- 75 נוציא את ספר היובל ואלבום פתח-תקוה. כן נערוך תערוכה, ובעוד שלושה חודשים נוכל לקיים את חנוכת בניין "יד-לבנים." רצוי להוציא חוברת "יזכור". אך מחוסר זמן מציע שעיתון העירייה יכתוב את שמות הנופלים מבני העיר. בבניין יש לדאוג לספריית ההגנה וכן מוזיאון של פתח-תקוה. יואלי מבקש שבית "יד-לבנים" יהיה בית חי ויהיה גם מרכז ספרות. טבצ'ניק: יש להתחיל באוסף אומנותי עבור מוזיאון  עירוני בבית "יד-לבנים".

 מועצה 26.10.1952 "אמסטר מבקש לדעת מה לגבי הנצחת שמות החללים מבני פתח-תקוה מבלי הבדל השתייכותם הארגונית הלוחמת. רשיש מסביר כי נבחרו שני אנשים להכנת רשימת החללים והרשימה שהוכנה – אושרה. אח"כ הוגשה רשימה נוספת בת 41 שמות וממנה אושרו עוד 21 איש. אחרי ברור בנדון הוברר לו ע"י משרד הביטחון כי הכוונה היא רק לאנשים שנפלו במלחמה עם האויב, ובאשר ליתר שנפלו ע"י האויב ממארב (הכוונה לאזרחים ) אלה לא ייכללו ברשימה. כל האחריות היא על משרד הביטחון, ואם מישהו חושב שישנו איזה שם שישנה לו הזכות להיכנס לרשימה. אזי יפנה למשרד הביטחון".

 מועצה 8.2.1953  הנצחת חללי מלחמת השחרור.  רשיש: מוסר פרטים על הקמת בית

"יד-לבנים" מציין שעל קירותיו מונצחים כבר השמות. מוסר על תכנית בדבר השימוש בבניין כגורם מחנך לנוער. מתעוררת השאלה לכבוד מי נבנה הבית ואלו שמות ינציחו. רשיש: משרד הביטחון יהיה הקובע בנדון. ההנצחה תהיה ע"פ רשימות בני פתח-תקוה שמופיעים ברשימת משרד-הביטחון. על לוח השיש יופיע רק שם החלל. למעשה ועד ההורים השכולים נתבקש להמציא את הרשימה והמועצה לא ראתה את הרשימה. לאחר שהועברה  הרשימה למשרד הביטחון התברר ש-40 -30 איש אינם תואמים את רשימות משרד הביטחון. ראש העיר החליט להיפגש עם מר דקל ממשרד הביטחון לברור השאלה. בברור קיבל תשובה מאד ברורה, אשר אינה משתמעת לשתי-פנים, והיא: מנציחים רק את כל מי שנפל במלחמה עם האויב, ואין מנציחים את אלה אשר נפלו בתאונות או מן המארב או שעלו על מוקשים, וכמו-כן אינם מופיעים ברשימות אלה אשר נפלו לפני הקמת המדינה. ובין השמות שאינם מופיעים, ישנם כאלה שהיו מאד יקרים[6], אך מאותו העיקרון אינם ברשימה ולא יונצחו בבית הנ"ל.  בכל-זאת, אם מישהו חושב שישנם עוד שמות, שלדעתו צריכים להופיע, אזי אפשר שוב לבדוק ולברר על מנת שלא יחסר מישהו באשר מאד לא נעים הדבר. אם מישהו ייפגע.

 רשיש מוסיף שלפי העיקרון הנ"ל אפשר יהיה תמיד להוסיף שמות, באם חסרים. אך באם מישהו חושב שיש לשנות את היסוד העקרוני הנ"ל אזי שונה הדבר, ואם כי הוא שותף לצער, על שאין אפשרות להנציח את כל קרבנות המחתרת, הרי הבית נבנה למטרה אחת וברורה : הנצחת חללי מלחמת השחרור, וזאת לתקופה של קיום המדינה ובתוך המדינה, אין מקום למחתרות; קיימת המדינה והיא קובעת.  מציע למועצה "לאשר את עמדת הוועדה, להתחשב במסגרת שנקבעה, ולוותר על כל מיני הצעות אשר אין להן מכנה משותף לכולם".

הלר: "אינו מקבל את היסוד המוצע וחושב שהמועצה לא תמלא את תפקידה באם לא תנציח את שמות כל אלה שנפלו למען הקמת המדינה וחרות העם, למן התקופה שקדמה לגרוש הבריטים מן הארץ, תקופת המלחמה בהם ותקופת מלחמת העצמאות. הוא מציע: לפנות לממשלה בדרישה נמרצת להנציח את שמות כל אלה  שנפלו למען הקמת המדינה מבלי כל קשר לאיזה חוג היו שייכים. כן חושב שלא ייתכן שלא להנציח, למשל, את שלושת בני פתח-תקוה אשר עלו על הגרדום וכו'".

 אמסטר: "אינו מקבל את ההנחה שיש להנציח רק סוג מיוחד של חללים באשר מלחמת השחרור לא באה באופן פתאומי אלא קדמו לה שלבים שונים של מלחמה ומוכרחים להנציח את כל מי שנפל למען שחרור המולדת מבלי להתחשב לאיזה חוג ולאיזה סוג היה שייך. באשר אין מכתיבים היסטוריה לפי פקודה מגבוה. מציע: שבית "יד-לבנים" יכלול את כל שמות החללים אשר מסמלים את דרך התחייה הלאומית ומלחמת השחרור תוך ציון כל תקופה ותקופה וזאת למען האמת ההיסטורית".

 גב' ישראלית: "מציעה: לכלול את כל השמות, תוך הבדלתם בקבוצות לפי תקופות, אך

לא ייתכן שבית זה לא יכיל את כל השמות." (למעשה ברבות הימים, הצעתה של הגב'

ישראלית חברת המועצה ואם שכולה התבצעה.)

זהבי: "עצם תעודתו של הבית שישמש כגורם מחנך לנוער, שילמד כיצד לחמו קודמיו על שחרור המולדת, מחייב שהבית יכלול את כל השמות של אלה אשר נפלו בהגינם עליה. כן חושב שגם שמות ארבעת חללי פתח-תקוה שנפלו במאורעות תרפ"א, מקומם בבית הזה.  זהבי חושב שעל מנת לחסל את ההתמרמרות השוררת בין תושבי פתח-תקוה יש להקדיש מקום לכל מי שנפל למען המולדת בשלוש התקופות האמורות, ולא הממשלה יכולה לקבוע את מי להכניס לבית, אשר נבנה בכספי אזרחי פתח-תקוה ולמען חללי פתח-תקוה, פתח-תקוה יכולה להחליט בעצמה את מי להכניס ואת מי לא. מציע לקבל את הצעתו ולהורות לוועדה ללכת בדרך זו".[7]

 טבצ'ניק : "מציין, שבמידה רבה יש לזקוף את יוזמת הקמת המפעל לזכותה של מפקדת ההגנה במקום, אשר השקיעה סכום ניכר מקופתה…    חושב שהמפעל מהווה שלמות, שאין צורך להתווכח עליה, ומוסיף כמו-כן, שכבר נאמר ע"י ראש העיר שבתוך הבניין יקדישו מקום נרחב לתולדות ההגנה של פתח-תקוה אשר היא העשירה (במובן שפתח תקווה תרמה רבות להקמת ארגון ”ההגנה" ופועלות שמירה בכל הארץ) בארץ בנדון זה".  

 שפי: "להטיל על ועדה נפרדת לבדוק דרכים כיצד להנציח את כל אותם הקרבנות מבני פתח-תקוה, אשר נפלו מאז היוסדה. הצעת הוועדה אושרה ב- 10 קולות".

 ישיבת הנהלה 7.4.1953  טבצ'ניק: מוסר תכנית החגיגות ליום העצמאות. ביניהן: פתיחה חגיגית של בית "יד לבנים". ישיבת מועצה בבניין ופתיחת תערוכה בבניין.

ישיבת מועצה חגיגית לרגל יום העצמאות בבית יד-לבנים  20.4.1953

משתתפים: ראש העיר, חברי המועצה, המשפחות השכולות, באי-כוח הצבא, השלטונות, המשטרה, מוסדות ואורחים. ראש העיר פותח את הישיבה החגיגית ואומר : "הורים שכולים ויקרים, קהל נכבד. לפני שנתיים ירינו את אבן הפיה לבית "יד-לבנים", שבנייתו נמשכה שנתיים, והיום אנו חונכים אותו. לפני רגעים מספר התייחדנו עם בנינו, וזכרם לא ימוש מתוכנו וישמש סמל לדורות הבאים. עם מותם הם ציוו לנו את החיים. אנו הקימונו בית שוקק חיים, שישמש גורם מחנך לנוער.[..] הבית הזה קשור עם הקמת המדינה ובו ירוכז כל החומר הקשור עם פתח-תקוה בכל 75 שנות קיומה. הנוער העברי ימצא בו את חינוכו ואנו מבקשים שהבית הזה יהיה סמל גם לכל מבוגר, להורים שידעו כיצד לחנך את בניהם לגבורה, ולמסירות נפש, כי בלעדי אלה אין לבנות מדינה. לא בכדי נבנה הבית הזה במקום הגבוה ביותר בעיר  אשר ממנו נראה כל השיכון הדרומי. הבניין נמצא בתוך גן-ציבורי בן 50 דונם, אשר יהיה "גן-העצמאות" ואשר בו יוכל כל מבקר לפוש ולנוח ולראות את  תולדות פתח-תקוה.

עדין לא כבשנו את כל הארץ, עדין אורב לנו המדבר והאויב. עדין יש בידינו לבצר את מדינתנו מבחינת הביטחון והכלכלה. עדין עלינו לבסס את המדינה מכל עבריה. אני מביע את תודתי לוועדת "יד לבנים", ולאדריכלים[8] אשר השקיעו זמן, כוחות אדריכליים ונפשיים, והתאימו כל פינה לצרכים החשובים. כמו כן מברך ומודה לקבלן ולכל אלה שנתנו יד להקמתו של הבניין. עם כל רצוננו שהבית הזה יהיה מרכז לתרבות, תערוכות וסמינריונים, וריכוז כל פעולה תרבותית וחינוכית של עיריית פתח-תקוה וסביבתה, הבית הזה יישאר תמיד "יד-לבנים"[9]

  כל פעולה שתיעשה בבניין הזה יתנוסס מעליה זכר הבנים ורצוננו שכל תושבי פתח-תקוה יבקרו בו. בבית זה ישנו חדר מיוחד להתייחדות עבור ההורים השכולים. אין חליפין ואין תגמול לקורבנות, אך כולנו זוכרים ויודעים להעריך את הקורבנות היקרים והבית הזה הוא בית להורים אשר זכו שבזכותם, בקרבנותיהם, קמה מדינת ישראל. היו ברוכים הורים שכולים ואל תשכחו : חמש שנים לקיום מדינת ישראל אנו חוגגים היום וחלקכם בהקמת המדינה הוא גדול וכביר; בכוחות משותפים נמשיך בבניין המדינה, בביצורה ובביסוסה.

רשיש. מסיים את הטכס ומביע את תודתו לכל אלה שעזרו וסייעו להקמת הבית. מזמין את הקהל לבקר בבניין בכל ימות השנה ומביע את תקוותו שהבית ישמש בית ועד לדברי אמנות ותרבות.

מר זכאי: [..]והנה זכינו שעם הקמת הבית הזה, שישמש מאור לדור הצעיר ולכל הישוב בפתח-תקוה, הוקמה תערוכה של אמני העיר המעורים בתוך הישוב הזה וקלטו את תחושתם מתוך הנוף והאווירה האופפת את פתח-תקוה".

 נאום מר זהבי (נציג האופוזיציה) בחנוכת בית "יד-לבנים".

" [..]   כלפי הדורות הבאים, הבית הזה צריך להיות בית חינוך ואולפן של גבורת בני פתח-תקוה, של מופת המסירות וההקרבה של הנוער שלנו. מתוך כל שיש ושיש, ומתוך כל שם ושם החקוק עליו על הדורות הבאים ללמוד כיצד בני פתח-תקוה בתור חלק מהישוב כולו הגנו, לחמו ועלו וכבשו את הארץ.

    אולם חושבני שהבית הזה לא ימלא את כל מטרתו אם לא תבוא אליו השלמה.  כי מלחמת היישוב לחופש ולעצמאות, גבורת בני פתח-תקוה בהגנת המקום והישוב לא מתחילה ממלחמת השחרור. כי המלחמה לחופש ולעצמאות מתחילה מיסוד פתח-תקוה, מהתחלת הישוב החדש, ועמידת הגבורה של בני פתח-תקוה להגנת המקום והישוב מתחילה מהשומר הראשון של פתח-תקוה סנדר חדד וחבריו, והחזית נמשכת דרך חללי כ"ז ניסן תרפ"א, יום ההתנפלות על פתח-תקוה, ועד לחללי ההגנה ועולי הגרדום במלחמתנו נגד הערבים וגזירות הבריטים, חזית שמגיעה לשיאה ומסתיימת במלחמת השחרור.

    על מועצת העיר מוטלת החובה למצוא את הדרך כיצד לצרף לבית הזה את כל הלוחות של הקדושים האלה למען ילמדו בנינו אחרינו על גבורתם והקרבתם של בני פתח-תקוה במשך 70 שנות קיומה של עירנו, עד קום המדינה".

 …  אולם עוד מטרה אחת נעלה יש לבית הזה והיא כלפי עצמנו.  על הבית הזה להיות "עמוד-האש" להנחותנו בדרך בה נלך. ידוע הפתגם: "מעשי אבות סימן לבנים". אולם הבית הזה הוא ביטוי של מעשי בנים סימן לאבות. עלינו המבוגרים ללמוד ממעשי ילדינו ובנינו היקרים… בזמן מלחמת השחרור כשקמו עלינו שש מדינות שכנות לכלותנו, התעורר כל הנוער שלנו מהעיר ומהכפר, הנוער הלומד והנוער העובד, מהשומר הצעיר ועד אצ"ל ולח"י, התלכד יחד שכח את כבודי המפלגות והמעמדות. שכח את כל האינטרסים הפרטיים והמפלגתיים, נלחם יחד במסירות באהבת אחים והקרבה עצמית למען מטרה אחת נעלה וקדושה, למען החרות והמדינה.

   האם למדנו לקח ממעשי גבורתם של בנינו? האם אנו ממשיכים ללכת בדרך שהם התוו לפנינו? האם אנו מקיימים את הצואה הקדושה שהם ציוו לנו במותם? לדאבוני ..לא..

    ולהורים השכולים נאמר: צואת בניכם היא יקרה וקדושה בעינינו. בדרך אשר התוו לפנינו נלך. ובמדינת ישראל חופשית, בריאה ומתפתחת הקולטת בתוכה את כל פזורי הגולה תימצא נחמתכם".

הנהלה 15.10.1953  רשיש: "מציע לקבל את ברוך אורן לנהל את "יד-לבנים" ולבצע את כל הפעולות התרבותיות של העירייה. הוא גם ידאג לכל תכנית הקשורה עם הבניין. הספרייה שתיפתח בבית "יד-לבנים" תהיה סניף של הספרייה העירונית. ברוך אורן התקבל ברוב של שלושה קולות".

ברוך אורן הצליח בניהולו לממש את מטרות הקמת בית "יד-לבנים" ועשהו לבית חי ונושם. ילדי העיר שבימים קודמים צעדו בכ"ז ניסן לבית העלמין. החלו לבקר באופן שוטף בבית "יד-לבנים" לשמוע בו הרצאות על גבורת הלוחמים ועל ההיסטוריה המקומית. חיילי צה"ל קיימו בבית סדרות חינוך, ההורים השכולים ובני משפחותיהם השתתפו בו בטכסי יום הזיכרון מדי שנה בשנה. במקום התקיימו תערוכות אומנותיות של אומני פתח-תקוה ואחרים.  הגינה הגדולה סביב הבניין וגן החיות שהוקם בה שקקו חיים כמעט בכל יום ויום מביקורי בני-נוער ומשפחות צעירות. וממקום נידח בקצה העיר הפך המקום למרכז תוסס.  

בשנת 1980 קיבל ברוך אורן ובית יד-לבנים את פרס ישראל, על-כך התקיימה ישיבת מועצה ובה נאמר:

מועצה 30.12.1979  "יד-לבנים" מקבל "פרס ישראל", אידלמן: "אין לקפח שכר כל בריה, לכן גם אם שמחים אנו על הענקת הפרס למר אורן על פעלו הרב בבית "יד-לבנים", אין לשכוח את האיש פנחס רשיש ז"ל. הוא שיצר את הבית, יצר ממש, יש מאין. ואילו מר אורן (ילחט"א) נפח בו רוח חיים, ויבורך על כך".


[1] 1947 ישיבת מועצת עיריית פ"ת  . דנים בהקמת מצבת זיכרון למייסדי המושבה. באתר הירקונים וביהודייה. לקראת חג ה- 70 של המושבה

[2] הסיבות לבחירת  אתר "יד-לבנים" בפרדס רייספלד אינה רשומה בפרוטוקולי העירייה. אני מניח שפנחס רשיש בהיותו חבר קיבוץ גבעת השלושה, הכיר היטב את המקום וביקש להפכו  ל"פנינה עירונית". במקום, שהוא בנקודה הגבוהה ביותר בפתח-תקוה, ניתן היה לרכז במחיר זול שטח אדמה נרחב. ובכלל רשיש ביקש ליפות את פתח-תקוה והכי קל ופשוט לבצע זאת במקום לא מפותח שאינו מצריך פינוי תושבים ועסקים. רשיש ביקש בהיות רח' ארלוזורוב לא מפותח, לתכנן את הכניסה לאתר יד-לבנים, דרך רחוב בורוכוב שיהפוך לשדרה. את השטח של קיבוץ גבעת השלושה שנטש את מקומו ביקש רשיש לעשות לחלק מהאוניברסיטה כפקולטה לרפואה, בקרבת ביה"ח בילינסון.

[3]  ראש העיר רשיש צועד עדיין במקום, משתמש בשמות עבר, ואינו שועט במהירות של סגנו טבצ'ניק.

[4] מספר חללי מושב העובדים עין-גנים (לשעבר) שצורף בשנת 1937 לפתח-תקוה היה גבוה מאוד יחסית למספר תושביו ונראה לי שלכן אישרה העירייה את הקמת אתר הזיכרון שלהם, על אף שכבר אושרה הקמת בית "יד-לבנים".

[5] הדאגה להכרה בחללי האצ"ל והלח"י. מטרתה להכיר גם בפצועים ובבני המשפחות  של ארגונים אלו, שללא הכרת המדינה בהם, לא יזכו לטיפול כפצועי צה"ל, בסיוע למשפחות, ולשאר ההטבות במקומות עבודה וכד'.

[6] לדוגמא: גם שמו של בן קיבוץ גבעת השלושה (קיבוצו של רשיש) שלמה מילר שהיה מפקד מחלקת הטייס בפלמ"ח ,ונהרג בפעילות עונשין בכפר פג'ה  בתאריך 20.5.1947   לא הונצח על קירות יד לבנים עד לשנת 1972.

[7] ראשל"צ  הלכה בדרך זו והנציחה את כל נופליה. בחדר אחד הלוחמים ובחדר שני בני ראשון לציון  שנפלו בפעולות איבה. מיום הקמת המושבה.

[8] אנדרי לייטסדורף, הוא  אדריכל הבניין. ליפא יהלום אדריכל הנוף שתכננן את גן "יד לבנים" גן העצמאות.

[9] בשנת 2009 נעשה ניסיון לשנות את שם האתר ל"קריית-המוזיאונים" כתחליף ל"יד-לבנים". הניסיון נתקל בהתנגדות של תושבים.

חקר וכתב זלמן חיימוב

הביאה לפרסום נוני ירון

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, אנדרטאות, אצ"ל, בית"ר, ההגנה, זיכרון והנצחה, יד לבנים, לח"י, מאורעות תרפ"א, מחתרות, מלחמת העצמאות, נופלי פתח תקוה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

ספר "יזכור" – קביעת כללים להנצחה על ידי המדינה ועדת "יזכור" בפתח-תקוה.

מאמר שני בסדרה הדנה בהיבטים שונים ובאופן התנהלות פרנסי העיר והמשפחות השכולות בהנצחת בניה הנופלים במלחמות ישראל 

דיונים ברמה הממשלתית בהקשר להנצחה ולספר "יזכור" החלו בסוף 1948. נושא המרכזי היה לקבוע את הקריטריונים על-פיהם יוחלט מי הם חללי מלחמת הקוממיות. ההחלטה של בן גוריון שמועד תחילת מלחמת השחרור הוא ב- 30.11.1947 גרמה לוויכוחים קשים בציבור.

בשנת 1955 פורסם ספר ה"יזכור" הראשון שהביא את סיפור חייהם של חללי מלחמת העצמאות. עד היון יצאו לאור תשעה ספרי "יזכור" כל ספר מהווה המשך לספר שקדם לו.

בשנת 1989 הושלמה הפקתו של כרך "יזכור" מיוחד להנצחת שמם של מגיני היישוב היהודי בארץ ישראל ושל הלוחמים למען קוממיות ישראל בתקופה שלפני קום המדינה – משנת תר"ך (1860) ועד ליום ט"ז בכסלו תש"ח (29 בנובמבר 1947). עבודת התחקיר המקיפה והכתיבה של כרך זה נמשכו כ-10 שנים.

"ישמש ספר זה את הדור הצעיר בלמדו את תולדות התקופה שקדמה להקמת המדינה, ויספר על גבורת ישראל המחודשת אשר הודות לה קמה מדינתנו" –דברי ראש הממשלה דאז מנחם בגין.

לצורך הפקת הספר הוקמה ועדה שפעלה בכפיפות להחלטות שר הביטחון ודנה ברישום הנופלים. בד בבד החלו בהקמת בתי עלמין צבאיים.  

אנשי משרד הביטחון וחברי הועדה בקשו מהמועצות המקומיות והעיריות את רשימות הנופלים על מנת לבדוק את נכונותן בהתאם לעקרונות שקבע  בן-גוריון. פעולה ראשונה הייתה לקבוע את תאריך תחילת המלחמה – 30.11.1947. פעולה שנייה הייתה לקבוע מי ייחשב לחלל מלחמה: חללי "ההגנה", וכל החללים שנפלו בפעולות מאורגנות כמו חללי בית"ר אצ"ל ולח"י שנפלו בפעולות כנגד הכנופיות הערביות וכנגד צבאות ערב הפולשים.

ב- 06.12.1948  סגן אלוף אמנון זעיר בדק ומיין את הרשימה שהגישו לו אנשי הישובים ופסל את שמות אלו שנפלו בפעילות נגד הבריטים. הוא אישר את  נופלי  ראש העין, יהודייה, ויהלמה, טול-כרם. עין רז'אל, אך לא את חללי תקופת תנועת המרי (פעולות שהסכימו עליהן מפקדות ההגנה, אצ"ל ולח"י). כמו כן אושרו חללי משמר הירדן, רמלה, יפו, ותל-אביב. 

בתאריך 23.02.1949  נמסרו תוצאות בדיקתו של זעיר לרמטכ"ל ובהמשך נוסף קריטריון נוסף שכלל חללי פעולות שהיו מתואמות עם פיקוד "ההגנה" או "צה"ל".

ועדת "יזכור" בפתח-תקוה.

 בשלהי 1948 ממנה עיריית פתח תקוה ועדה ייחודית שתעסוק בהכנת ספר-יזכור, בנוסף מוטל עליה להביא הצעות להקמת מצבת זיכרון לחללים. נבחרי העיר מסתפקים עדיין ב"מצבה". מאחר שבפתח-תקוה היה מספר גדול של חללים מחברי המחתרות שנפלו לפני התאריך שקבעה המדינה, הועלתה ההצעה להוציא ספר "יזכור" עצמאי של חללי פתח-תקוה.

ב -12.06.1949 ביקשה מזכירות העירייה מהמשפחות שבניהן נפלו בקרבות על שחרור הארץ למסור לה את שמות החללים תוך שבוע ימים.

יום העצמאות הראשון נחוג ב- 4.5.1949 והאזכרות התקיימו במהלך יום העצמאות עצמו במשך שנתיים. המשפחות השכולות לא הסכימו לערבב שמחה בעצב ודרשו קיום יום זיכרון נפרד. ה"מועצה ציבורית להנצחת הנופלים" המליצה על ד' באייר "כיום הזיכרון הכללי לגיבורי מלחמת השחרור".

ישיבת הנהלה  3.7.1949 ספיר: "בקשר ליום האזכרה ביום השנה. נפגשו אתי באי כוח הנפה והם מציעים לערוך אזכרה לכל חללי פתח-תקוה בזמן אחד. התוכנית: בבוקר מסדר לצבא ב"מגדל" (מגדל צדק) וזה יוכל להשתלב עם יום הצבא בארץ. אח"כ עליה לבית הקברות ובערב אספת-עם. הדבר כרוך בהוצאה של כמה מאות לירות. בידי "המפגוש" [1]ישנם כמה מאות לירות ומר וולפברג קבל עליו לטפל בזה. הבטחתי להביא את השאלה להנהלה.  רשיש הציע לסדר את המסדר בפתח-תקוה ולא במגדל-צדק. יש להיפגש עם "המפגוש" ולדרוש את השתתפותם בגבול 50 אחוז מההוצאות." (ה"מפגוש" היה השם שניתן למפקדת ההגנה בפתח-תקוה שהתאספה בבית אברהם שפירא, הכספים שנותרו בידיה נאספו לשם ביצור שכונות הספר של העיר, תכנית שהתבטלה בינתיים.)

הוחלט: להשתתף במחצית ההוצאות של האזכרה לחללי פתח-תקוה בתנאי שאת המחצית השנייה ייתן "המפגוש".

 ישיבת מועצה 17.8.1949 ספיר: "פנו אלינו בעניין ספר "יזכור" שיוצא לאור ע"י משרד הביטחון וביקשו להמציא ביוגרפיה של חללי פתח-תקוה שנפלו במלחמת השחרור. הוחלט לאשר הקמת ועדה בת שלושה חברים שתטפל בנושא ובנוסף תביא הצעה להקמת מצבת זיכרון לחללים הנ"ל מפתח-תקווה ".

 ישיבת הנהלה  6.11.1949:"הוחלט לאשר את ה"ה יהושע שפי, בר-אוריין, ויואל סימקין כחברי ועדת "יזכור" אשר מתפקידה יהיה לאסוף ביוגרפיות של חללי פתח-תקוה שנפלו במלחמת השחרור לשם הכללתם בספר "יזכור" שייצא לאור ע"י משרד הביטחון. כן תביא ועדה זו הצעה למועצת העירייה להקמת מצבת זיכרון לחללים בני פתח-תקוה".[2]

פרוטוקול מישיבת ועדת יזכור מתאריך 6.12.1949 :"סברדליק מוסר כי מתוך 62 מקרים שלא הוכרו עד כה, 27 הוכרו. חלקם לא רשומים כלל, חלקם – חיולם ייעשה ע"י ועדת הביטחון המקומית".(הושגה פשרה בקשר למספר שמות וחיולם יבוצע רטרואקטיבית ע"י ועדת הביטחון המקומית).

בפתח-תקווה, עדיין נאחז ראש העיר ספיר בתוכנית של גינה, שדרה ומצבה צנועים ומבקש מוועדת יזכור ושפ"ע לבקר ברמת-גן וכן ברחובות ולהתרשם מתכוניתם להקמת אתרי זיכרון.[3]

כתב וחקר זלמן חיימוב (חלק מסדרה של 4 מאמרים)

ערכה והביאה לידי פרסום נוני ירון


[1] "המפגוש" ה"מפגוש" היה השם שניתן למפקדת ההגנה בפתח-תקוה שהתאספה בבית אברהם שפירא.

[2]21.11.1949   כ"ט חשון תש"י. פתק למר סברדליק: לכ' מר יהושע שפי, א"נ  כב' מוזמן בזה לישיבה של ועדת "יזכור" אשר תתקיים ביום השלישי ט"ו כסלו תש"י 26.12.1949  במשרדי העירייה ר' מונטיפיורי 10 בשעה  5 אחה"צ.  מרכז הוועדה י. סברדלוב.  תפוצה- י. שפי. יואל סימקין. מר אברהם בר-אוריין. חברי "וועדת-יזכור"

[3] 13.10.1949  שדרות הגיבורים ברמת גן.  מאמר שהופץ ע"י משרד הביטחון ועל כך כותב ומפיץ ספיר לפקידות העירונית: להביא לידיעת ועדת "יזכור" שנבחרה, להכין עבורה את האינפורמציה גם מרחובות וממקומות אחרים.

 

פורסם בקטגוריה אנדרטאות, אצ"ל, בית"ר, ההגנה, זיכרון והנצחה, יד לבנים, מלחמת העצמאות, נופלי פתח תקוה, רפורטג'ות מתוך הארכיון | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

דרכה של המושבה פתח תקוה לציון זיכרונם של חללי האיבה

"קורות הארץ הזאת חקוקות באנדרטאות העץ, האבן והברזל.
אנשי הארץ המיוסרת הזאת עוצרים לידן – ושואלים.
הרבה כח טמון בשאלות הללו, בסקרנות לדעת, ללמוד ולזכור.”

                                                                                         ( יצחק רבין, 1989)

מאמר ראשון בסדרה הדנה בהיבטים שונים ובאופן התנהלות פרנסי העיר והמשפחות השכולות בהנצחת בניה הנופלים במלחמות ישראל. 

הזיכרון הוא מושג בסיסי בחשיבה היהודית. הוא כורח קיומנו שנובע משנים רבות של חיים בגולה. עם קטן שלא יכול להרשות לעצמו לשכוח. לפי האמירה של חז"ל "אין עושים נפשות לצדיקים; דבריהם הם זיכרונם" (ירושלמי, שקלים מז א) מבטא את דעתם של חכמי מחשבת ישראל. חכמים שיצרו בחייהם ודבריהם מדברים בעד עצמם. מחד, אנדרטאות הן מצבות אבסטרקטיות המייצגות את המופת והגבורה והן נותנות משמעות וזיכרון ומאידך אינן מעודדות את הפולחן. בדרך כלל רוב האנדרטאות ממוקמות לזכרם של צעירים שלא הספיקו בחייהם ליצור מורשת רוחנית ואת פועלם אנו מנציחים ומכבדים. לכן שלא כאמור במשפט חז"ל "דבריהם" יעמדו לזכרם אלא מעשיהם. האנדרטה היא האמצעי לביטוי רעיון מופשט ככל האפשר.

העם היהודי מצווה על הזיכרון. המסורת היהודית מעמידה את הצו "זכור!" כמצווה דתית. 

עם התיישבות יהודים בארץ-ישראל התפתחה תופעה של קיום טכסים ובניית אנדרטאות לזיכרון יחידים ומעשיהם, בצד הזיכרון הקולקטיבי ההיסטורי המסורתי. תופעה זו היא חלק מתרבות הזיכרון האזרחית, חילונית שמעניקה פירוש מורחב לצו "זכור!"

בסדרת מאמרים שיפורסמו בהמשך חוקר זלמן חיימוב וקורא בין השורות בדפי הפרוטוקולים המצהיבים שבארכיון. הוא מעלה על כתב פרטים וקטעים מדיוני מועצת העיר לפיהם נוכל ללמוד על פרנסי העיר ואנשי הדעה לפי עמדתם הפוליטית חברותם במחתרות השונות. נלמד להכיר את אופיים של ראשי העיר ואיך קבעו וגבשו את אופיה של פתח תקוה.

במושבה פתח-תקוה  מקובל היה להנציח את חללי פעולות האיבה על ידי הקמת מצבה במקום קבורתם, בקריאת פרקי תהילים בבית הכנסת, ובעזרה למשפחת החלל אם היה מפרנס המשפחה והותיר צאצאים. בסיום מלחמת העולם הראשונה הקצתה חברה-קדישא שורה מיוחדת לחללים אלה שנקראה "שורת הקדושים", כמקובל בקהילות היהודיות בגולה. לאחר שהשורה התמלאה הקצתה חברה-קדישא  בשנת 1946 שורת קדושים  חדשה בבית-העלמין ושורה זאת והשורות הקרובות לה הפכו בימי מלחמת הקוממיות לחלקה עבור חללי המלחמה, מעין בית עלמין צבאי מקומי. 

בשנת 1921 הצטרפה פתח-תקוה לקהילת הזיכרון הישראלי בפעולות הזיכרון לחללי מאורעות תרפ"א. ארבעת חללי הקרב נקברו בבית-העלמין. על מצבות שלושה מתוכם נרשם "נפל קרבן בהגנת פתח-תקוה" ואילו על מצבת אבשלום גיסין נכתב: "לאבשלום בני שמסר דמו לעמו, מתנה אחרונה מאת משה אביך".  בבית הכנסת קראו לזכרם פרקי "הלל" ומזמורי תהילים ואף שרו שירים לאומיים. נערכה לזכרם עצרת גדולה, (לא ידוע לי אם הכניסו ספר תורה על שמם ז.ח.) שמותיהם נרשמו בספר הזהב של הקרן הקיימת לישראל.  צעירי פתח-תקוה החילונים לא הסתפקו בכך ובעצת והדרכת אלכסנדר אהרונסון, מייסד ארגון "בני-בנימין", הוקמה במושבה אנדרטה לזכרם.  אהרונסון ביקש באמצעות האנדרטה ליצור אתר זיכרון "ממלכתי" לציבור האזרחי ולבני האיכרים, כמו זה שהוקם במקום נפילת טרומפלדור וחבריו בתל-חי. האנדרטה הוצבה ליד בית הועד ברחוב מונטיפיורי. היא נוצקה במפעל בטון פתח-תקוואי של המהנדס דניאל ליכטנשטיין, שכונה בפי הערבים "אבו-צמנטה". העיצוב נעשה ע"י הלל דניאלי. באותם ימים נחשב הבטון בפתח-תקוה לחומר חזק ועמיד מהשיש. חנוכת האנדרטה נדחתה ל- 19.7.1923 לימי הועידה החקלאית וועידת הסתדרות בני בנימין שנערכו בפתח-תקוה, בהשתתפות האורחים השופט ג'וליאן מק נשיא ההסתדרות הציונית באמריקה ומרים פלז' התורמת הגדולה לבני-בנימין  שהשתתפה במימון האנדרטה.

  האנדרטות היוו אמצעי שסייע להשלים עם המוות ולקבלו בכוח ההכרה שנפילה בקרב למען המולדת מעניקה משמעות לחיים והנופלים מילאו בנפילתם ובמלחמתם שליחות. באמצעות האנדרטה הפכו הנופלים לסמל שאפשר לראותו, למששו ולהזדהות עמו. מטרת האנדרטה הייתה להוות מוקד של פולחן הקשור במיתוס של גבורה והקרבה, ולהכשיר את הדור הצעיר ללכת בדרכם של הגיבורים. האנדרטה שימשה גם אמצעי לציין במילים או בסמל את שייכותם הארגונית של הנופלים, ו/או את מעשיהם בטרם נפילתם.

 ואכן האנדרטה לארבעת חללי תרפ"א בפתח-תקוה, שנחנכה בשנת 1923 והוצבה בקרבת בית הוועד, כמו גם גל האבנים שנאסף במקום נפילתו של אבשלום גיסין בכ"ז ניסן תרפ"א, שימשו במשך כ-25 שנה, מקום התכנסות לציבור ובעיקר לילדי בתי הספר. יום הזיכרון הפך במרוצת השנים מיום אבל ליום חגה של פתח-תקוה. הנוער הפתח-תקוואי שחונך ברוח גבורתם של נרצחי 1921 לא איכזב. רבים מבני המושבה היתגייסו לבריגדה. רבים מבני המושבה היו חברים במחתרות השונות. במלחמת הקוממיות התנדב בהמוניו להגנה על המדינה ושילם על כך בדמים. ראו את ההספד של עקיבא ליברכט שפורסם בעיתון "דאר-היום" 23.4.1928  ביום הזיכרון לנרצחי המאורעות תרפ"א: "ישפיעו נא הגיבורים עלינו ועל החינוך של הדורות הבאים שיהיו בריאים ונכונים תמיד ללכת בדרכיהם".

משנת 1951 בוטל תאריך יום הזיכרון הפתח-תקוואי מאחר שנקבע יום הזיכרון ממלכתי לשואה ולגבורה.

בשנת 1936 הוקמה בבית-העלמין בשורת הקדושים מצבה-אנדרטה לבית"רי אברהם דונגי שנפל בתחילת מאורעות תרצ"ו. המצבה תוכננה בידי האמן הבית"רי צ'סלר ונוצקה  מבטון ע"י משה בן-חורין מטרתה הייתה הנצחה אישית וקהילתית לתנועת בית"ר בה היה חבר ולוחם.

מצבה-אנדרטה שניה  בבית-העלמין הוקמה בתחילת שנות הארבעים  במקום קבורתו של השומר הפתח-תקוואי הגיבור סנדר חדד, אותה מימנו משפחות מייסדי פתח-תקוה  ובעיקר צעירי המושבה שחונכו לאור גבורתו פורסם בעיתון "הבוקר" 5.12.1947.

באמצעות מצבה-אנדרטה אותה הקימו בני הנוער החילוניים  נוצר קשר בין הטכס הדתי-מסורתי שהתקיים בחלקת הקבורה והיה המעוגן במסורת היהודית, לבין מקום בעל אופי של קדושה חברתית ציבורית חילונית.

לאורך מרבית שנות קיום הטכסים להנצחת חללי מאורעות תרפ"א  ביקשו אנשי ה"מכבי" המקומי, ששמו של אבשלום גיסין מונצח בשם קבוצתם, לבנות "יד-זיכרון" במקום נפילתו תחת טכסי הזיכרון שנערכו ליד "גל-האבנים". הדבר צלח רק בשנת 1946 במלאות 25 שנה לקרב. במקום הוקם גן בשם "יד-לגיבורים" והוקמה בו אנדרטה  בה נכתב: "יד לגיבורים הצבי ישראל על במותיך חלל." כמו כן מצוינים שמות ארבעת הנופלים: אבשלום גיסין, חיים צבי גרינשטיין, נתן רפפורט, וזאב אורלוב.  בצד תבליט ובו סמל של חרב עליה כרוך ענף עץ זית.

שנים רבות הנהגות תנועות הפועלים הארצית והמקומית לא הצטרפו לטכסי האזכרה לארבעת חללי פתח-תקוה (אליהו גולומב נכח בכל האזכרות כאדם פרטי), בעיקר בגלל שילובם של "בני-בנימין" והנוער הבית"רי בטכסים אלה. אולם לאחר סיום מלחמת העולם השנייה הצטרפו גם מנהיגי המדינה שבדרך לטכס, והאתר נחנך בטקס "ממלכתי" בהשתתפות דוד רמז (בן-גוריון הוזמן לשאת דברים אך לא יכול היה להגיע).

 מאוחר יותר בסוף שנות החמישים  התברר שמקום הגן מרוחק מדי, והאנדרטה הועברה לתחום גן "יד-לבנים".


במאמר מקיף בשם "איך נפלו גיבורים: הנצחת ארבעת חללי מאורעות תרפ"א בפתח תקוה" תאר ד"ר יוסי לנג ז"ל בפרוט רב את סיפור הנצחתם של הרוגי המאורעות. סיפורן של האנדרטאות משקף את סיפורה של המושבה פתח תקוה. המאמר פורסם בספר "לפתח תקוה"בהוצאת הארכיון.

הנצחת חללי מלחמת השחרור בפתח-תקוה, בימי כהונת יוסף ספיר בראשות העיר

פעילות ההנצחה בפתח-תקוה העסיקה את פרנסי העיר. עסקו בה שני ראשי העיר יוסף ספיר ואחריו פנחס רשיש. ישיבות מועצה רבות דנו חברי מועצת העיר בדרכים לשימור זיכרון של חללי פתח תקוה. אך מסיבות אלו ואחרות עברו כמעט ארבע וחצי שנים עד שהוקם בית יד-לבנים. גודלו של הבניין, עצמתו, ייחודו, הגינה הגדולה המקיפה אותו וניהולו המופתי, השכיחו את הימים הארוכים עד להקמתו. נשכחו דרישות ההורים השכולים להקמת אתר הנצחה, נשכחו הכעסים על שמרבית היישובים הקטנים כבר הקימו אתרי זיכרון ביישוביהם ונשכחה התנגדות האופוזיציה להקמת הבית.

 עם סיום מלחמת הקוממיות, החלו קהילות זיכרון המייצגות ארגונים ובני משפחות בהנצחת חבריהם הנופלים בדרך עצמאית. חלק ממשפחות הנופלים הקימו מצבות-אנדרטאות על קברי יקיריהם בחלקת הקדושים. מכבי פתח-תקוה ייעדה את בית-המכבי שנבנה באותם ימים, לזיכרון חללי מכבי. משפחת סימבול והפועל פתח-תקוה (פלמ"ח), השתתפו בהקמת אולם ספורט על שמו של יוסף סימבול שנפל בקרבות בדרך לירושלים.10.04.1949 כתבה שפורסמה בעיתון דבר  ביום השנה לנפול יוסף סימבול בשער הגיא. אודות חנוכת אולם התעמלות חדש של "הפועל" בבית ההסתדרות ע"ש יוסף סימבול.  חברי מושב עין-גנים הקימו "יד" לזכר עשרת בני עין-גנים שנפלו במלחמה. משפחות רבות ביקשו להנציח את יקיריהם בשמות רחובות.    

יוסף ספיר נבחר לראשות העיר בשנת 1940. למעשה קיבל ספיר לניהולו עיר על סף פשיטת רגל כספית. ספיר הצליח בחסכנות ובעקשנות לייצב את מצבה הכספי של העירייה, אך תמיד ליווה אותו הצל של המחסור בכספים איתו נאלץ להתמודד. בשנים 1946-47 הוקמו בעיר שני אתרי זיכרון (יד-לגיבורים והאנדרטה לזכר הברון רוטשילד) שעלות הקמתם חרגה מהמתוכנן ומימונם נלקח מתקציב המחלקה לשיפור פני העיר (שפ"ע) של השנים הבאות הדבר שהעיק על ספיר. בנוסף לאתגרים הכספיים של העירייה נוספו: ההכרח לבניית שיכונים גדולים עבור גלי העלייה שהגיעו בסיום מלחמת העולם ספיר להסתפק  בהנצחה פשוטה וזולה הכוללת מצבה וגינה או שדרה לחללי מלחמת השחרור.

במקביל להתנהלותה של עיריית פתח-תקווה עם הקמת מדינת ישראל, לקחה על עצמה המדינה את נושא ההנצחה והקבורה. בספטמבר 1948 הוקמה ועדה במשרד הביטחון שעסקה בהקמה ובתחזוקה של בתי קברות צבאיים. בינואר 1949 עמד בראש מדור "היחידה להנצחת החייל" יוסף דקל והוא קבע את מטרות המדור: הקמת בתי קברות צבאיים, ניהולם ואחזקתם, טיפול בהנצחה הספרותית של הנופלים ואיתור גופות הנעדרים.

 ב- 13.4.1949 הקים משרד הביטחון "מועצה ציבורית ע"י המדור להנצחת החייל" שחבריה היו באי-כוח כל אזורי המדינה. תפקידם של חברי מועצה זו, הורים שכולים (כמובן שנבחרו "אנשינו": שאול אביגור, יצחק בן-צבי, ראובן מס, רבקה גובר, אבינועם גרוסמן, ראובן בדולח) היה לייעץ ולהציע אמצעים ודרכים להנצחת זכרם של לוחמים שנפלו במלחמת הקוממיות, להקמת מצבות זיכרון, ולהתקנת בתי קברות צבאיים.

גם בן-גוריון, כראש ממשלה ומנהיג האומה נדרש לנושא ההנצחה: "לא במצבות אבנים ועצים נחקוק ונשמור זכר הגיבורים, אלא ברחשי הערצה וגאון שיהיו בלב כל האומה". בן גוריון מכריז על המנהג לעמוד לזכרם של הנופלים.[1]

בן-גוריון חשב שהוא עדיין מנהיג כל-יכול וכל הצעותיו תיושמנה. הפגישה עם הורים שכולים רבים ולחציהם, שינתה את דעתו.

בפתח-תקוה ובישובים הקרובים אליה התארגנו הורים שכולים להנצחה משותפת, שתכלול  את חללי גוש דן: רמת-גן, בני-ברק ופתח-תקווה. הרעיון לא צלח משום שמועצת בני-ברק סירבה להצטרף למפעל המשותף.

ראו כתבות בעיתונים שעסקו בניסיון להקים אנדרטה משותפת לנופלי גוש גן "יד לגיבורי גוש דן"

 עיתון דבר מתאריך 13.04.1949 "כל בני משפחות גיבורי גוש-דן שנפלו בשנת מלחמת העצמאות של ישראל מוזמנים לאסיפה ב- 18.04 באולם מכבי-אש ברמת-גן. האסיפה מוקדשת למפעל הקמת "יד-זיכרון" לגיבורינו".

דבר 22.04.1949 יד לגיבורי "גוש דן " מאות הורים נתכנסו באולם "מכבי-אש ברמת-גן כדי לדון בהקמת "יד-לבנים" הגיבורים שנפלו במלחמה על עצמאות ישראל. ישראל גלילי מסר בשם הוועדה היוזמת דו"ח על הצעדים הראשונים לביצוע המפעל. א. קליר ואחרים השיחו ממרי ליבם. וקבלו על האדישות השוררת במשרדים מסוימים כלפי המפעל לזכר החללים.  א. צורף הביא הצעת תכנית למפעל: בית לתרבות, לחינוך ולמוזיאון, שבו ירוכזו העיזבונות והמזכרות על הגיבורים. הספרייה שתיפתח בו תכיל: מחלקה צבאית בה תרוכז הספרות על מלחמת ישראל לענפיה, מחלקה למדעי היהדות, ידיעת הארץ, תולדות ישראל וטבע המולדת, ומחלקה לעיון ולהדרכה במקורות לנוער. מערכת מיוחדת תתמנה לריכוז החומר הביוגראפי של הגיבורים ותוציאה לאור בהידור.  

שתי אסיפות הורים בשנה תיערכנה בבית. בי' בטבת לזכר קורבנות הגולה והגאולה. בה' באייר – יום העצמאות.  הוועד יכריז על תחרות לתכנית אדריכלית בשביל הבית.  תוקדש תשומת לב מיוחדת לטיפול במשפחות הזקוקות לעידוד ולסעד. כל ההצעות התקבלו פה אחד ונבחר וועד בן 11 חברים להגשמתן."

דבר 30.06.1949  רמת-גן. "יד-לבנים" ברמת-גן . מועצת רמת-גן החליטה להקים בשטח שיפוטה מפעל זיכרון לבני רמת-גן שנפלו במלחמה על עצמאות ישראל. יוכרז על תחרות בין האדריכלים של תכנית המצבה שתוקם ב-"גן אברהם" מול האמפיתיאטרון. מאמצי הורי ובני המשפחות הגיבורים בגוש-דן להקים מפעל אחד גדול תרבותי בסביבה לזכר הבנים נכשלו בשל סירובו של נשיא מועצת בני-ברק להשתתף במפעל המשותף."

[1] דבר 04.05.1949  ראש הממשלה בשידור לאומה ביום העצמאות.  "נעמוד דום לזכר הנופלים" [..] ובפרוס החג נעמוד דום לזכר הבנים והבנות היקרים והנאמנים, שנתנו נפשם על שחרור המולדת ובטחון המדינה. וגבורת חייהם הרוותה קוממיות ישראל כהרוות מים חיים אדמה חרבה. לא במצבות אבנים ועצים נחקוק ונשמור זכר הגיבורים,  אלא ברחשי הערצה וגאון  שיהיו בלב כל האומה, לעולם ועד. הם העזו ויכלו ונפלו, ותפארת מעשיהם תעמוד לעולם, ושמותיהם הברוכים יאירו לבאים אחרינו באור הגבורה והנאמנות העזה כמוות. 

ונתייחד בשעה זו עם ההורים השכולים, שנתנו לעמם "יקר-עלומים" מופלא זה. אין תנחומים בפינו לחיי ההוד והעוז שנספו בעודם באיבם. אבל האימהות והאבות השכולים אינם בודדים ביגונם. עם גאול מרכין ראשו בפני אבלם. החרישי והגאה." 

כתב וחקר זלמן חיימוב (חלק מסדרה של 4 מאמרים)

קראה והעירה גברת יהודית שמר

ערכה והביאה לידי פרסום נוני ירון

גילוי מצבת יד לגיבורים. 25 שנה למאורעות תרפ"א, ניסן בן נעם
פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, אנדרטאות, אצ"ל, ההגנה, זיכרון והנצחה, יד לבנים, מאורעות תרפ"א, מגדל צדק, מחתרות, מלחמת העצמאות, נופלי פתח תקוה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

פעולת תגמול ראשונה ערב מלחמת העצמאות

פעולת תגמול ראשונה באוטובוס ערבי במלחמת הקוממיות גשר נחל שילה כביש פתח תקוה ראש העין.

 פעילות הלוחמים הערבים  בהתקפות על התחבורה העברית הגיעה לשיאה ב- 15.12.1947. הלגיון הערבי התקיף השיירה שנסעה לבן-שמן בה נהרגו13 איש ממלווי השיירה. אחרי התקפה זו החליטו מנהיגי "ההגנה" על פעולת תגובה נגד התחבורה הערבית. ב- 15.12.1947 ב- 10 בבוקר הופיעו שני נציגי המטה לישיבת מטה-גדוד מחטיבת אלכסנדרוני שישב בכפר-סירקין. הם הודיעו שעד שעה אחת בצהרים יש לבצע פעולת תגמול נגד התחבורה הערבית באזור. למפקד הפעולה התמנה הקצין אשר לוי בן פתח תקוה. חייליו היו אנשי כיתת הכוננות של ההגנה. היחידה יצאה מיד לשטח הגיעה לגשר אבו ליד'גי (כיום נחל שילה.) על כביש פתח-תקוה ראש-העין.

אשר לוי ניצב על הכביש ולוחמי היחידה הסתתרו מתחת לגשר והמתינו להופעת אוטובוס ערבי שיעבור על הכביש. הם קיוו כי שבאותו זמן לא תעבור על הכביש מכונית משמר של הצבא בריטי שאבטח את הנסיעה בכביש וחתגלה אותם.

 לאחר ציפייה ארוכה הופיע אוטובוס ערבי. אשר מטיל עליו רימון  אך הרימון אינו מתפוצץ. האוטו ממשיך בנסיעה ואנשי המארב מסתערים עליו עם בקבוקי מולוטוב. כתוצאה מהירי נפגע האוטובוס נפגע ונעצר. מלווה היחידה אהרון לוי ירה אל האוטובוס מספר צרורות מתת-מקלע וגרם להרוגים ופצועים בקרב נוסעי האוטובוס.

אשר לוי במדי נוטר, מתוך ארכיון אישי שלו
אשר לוי במדי נוטר, מתוך ארכיון אישי שלו

אנשי היחידה נסוגים דרך ואדי לידג'י לכיוון כביש פ"ת-כפר-סבא כשהם מפזרים אבקת פלפל אחריהם כדי שהכלבים הבריטים לא יזהו את כיוון נסיגתם. היחידה עולה על רכב שממתין  בקרבת הכביש וחוזרת לבסיסה.

ללא ידיעת מפקד הפעולה נותר מתחת לגשר פצוע בשם כותה. הלוחם אהרון לוי נשאר עימו ומזעיק עזרה מ"נזלה" (מרכז העיבוד החקלאי ושטחי חקלאות של קיבוץ גבעת השלושה)  העזרה מחלצת את שניהם מהמקום. אך הם נתפסים על ידי המשטרה הבריטית ונחלצים בעורמה מתחנת המשטרה ונעלמים.

 בעיתון הבוקר מיום ג' 16.12.1947 נכתב: יריות על אוטובוס ערבי. שנים נהרגו ליד מגדל צדק.

 שני ערבים נהרגו, שנים נפצעו קשה ורבים נפצעו קל ביריות שנורו על אוטובוס ערבי של "החברה הלאומית" אתמול בשעה 12.30 ליד מגדל-צדק שמעבר לפתח-תקוה. קבוצת צעירים מזוינים ברובי סטן ולבושים מדי-צבא פתחו באש על האוטובוס שנסע  בכיוון לחיפה בכביש של רמלה-טול כרם. לא רחוק ממגדל צדק. בקבוקי "מולוטוב" נזרקו על האוטובוס. בעוד הפעולה נמשכת. נראתה שיירה של צבא וחיל-תעופה אנגליים. המתקיפים הסתלקו.

הגשר הטורקי מעל נחל שילה, צלם אבישי טייכר, ויקיפדיה
הגשר הטורקי מעל נחל שילה, צלם אבישי טייכר, ויקיפדיה

   כשהמשטרה הגיעה למקום ההתנקשות מצאה את האוטובוס מנוקב בכדורים ככברה. הפצועים וההרוגים נלקחו ע"י הצבא לבית החולים ביפו.

כתב וחקר זלמן חיימוב

הביא לפרסום נוני ירון

פורסם בקטגוריה ההגנה, מלחמת העצמאות, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים | עם התגים , , | כתיבת תגובה

תזמורת במושבה פתח-תקוה: "כינור ציון". "מכבי אבשלום" ואירועי העדלידע

 זלמן חיימוב שוב נדרש לחקר ענייני התזמורת ותולדותיה. וגם מבט נוסף לדמותו הססגונית של אברהם שפירא מעשה שהיה בעלאידע בשנת 1953 תל אביב.

הקמת התזמורת מוזכרת לראשונה בעיתון "הצבי" (19.3.1897) במדור בהמושבות – פתח-תקוה. "צעירי מושבתנו נתחברו לאגודה, גם הם כאחיהם הראשונים [ראשל"צ], יסדו להם תזמורת. הרבה השתדל בייסוד המורה הטורקי, האדון דוד לוי, ואחד הקולוניסטים, האדון גיסין, הקדיש מזמנו ללמד לבני יהודה אלה אותות [תווי] הנגינה. ואחד מתלמידי האדון בוריס אוסביצקי אשר באגודת תזמורת ראשון לציון, הלא הוא האדון גינזבורג, נקרא לפתח-תקוה לנצח על המנגנים בימים הראשונים. ובמשך שני שבועות הצליח ללמד לתלמידיו את כל הגאמה (?) על כל הכלים השונים." [תזמורת ראשון לציון נוסדה ב- 6.11.1895 ].

 הקמת התזמורת במושבה התקבלה בעין יפה ע"י כל החוגים צעירים וזקנים, חילונים וחרדים. זאת מאחר שהנגינה  המוסיקאלית הייתה חלק נכבד מהתרבות היהודית בארץ ובגולה, וגם החרדים ראו בה המשך למסורת הקדומה, והצעירים-ראו בה קידמה. *1

ביתן תזמורת כינור ציון, כיכר המייסדים, צלם ניסן בן נעם שנות ה- 40 בקירוב
ביתן תזמורת כינור ציון, כיכר המייסדים, צלם ניסן בן נעם שנות ה- 40 בקירוב

 התזמורת בפ"ת קיבלה את השם "כינור-ציון". מארגן התזמורת בהמשך דרכה היה לייב-גיסין, ששימש אף כמנצחה הראשון, בין המנגנים היו: זלמן ירמי, משה שפיגל, הירש גרינשטיין, יונה דינוביץ, ישראל כהן, אברהם שפירא, שבתי לוי [לימים ראש עיריית חיפה], זאב פינחסוביץ, נתן איזרעאלית, חודורוב אברהם אורלוב ואחרים.

התזמורת, על אף כל המשברים, התמידה בפעילותה במשך עשור והפליאה את נגינתה בעיקר בקבלות הפנים שנערכו למבקרים נכבדים.  בשנת 1900 מחדשת התזמורת את פעילותה. את שרביט הניצוח נטל עליו אוזרסקי, נרכשו כלי-נגינה חדשים, נוספו נגנים והתזמורת החלה להופיע מדי ערב ב"גן-המושבה". בהמשך נבנה ביתן חדש ב"גן-המושבה" וגם מנצח חדש בשם קובלסקי קבל את שרביט הניצוח. התזמורת זכתה ל- "שם-טוב" ואף הוזמנה להופיע במושבות אחרות ואירועים חשובים כמו טכס "40 שנה למקווה-ישראל ובפני מבקרים חשובים כמו ג'מאל פשה, הברון רוטשילד ואחרים.

עדות לכך ישנן כמה כתבות בעיתון מוריה 16.8.1912 "ביקורו של פחת ירושלם בפתח תקוה". "בשעה שש וחצי באה התהלוכה לבית הכנסת ששם היתה קבלת-פנים רשמית מצד בני המושבה. באכסדרה עמדה התזמורת של המושבה ונגנה נגונים יהודיים וטורקיים. [..] מבית הכנסת הלך הפחה ובני לויתו לביתו של ה' א.שפירא, ושם אכל ארוחת הערב. הבית היה מקושט יפה, ובלילה באה שם התזמורת ונגנה עד חצות הליל.

מוריה 27.11.1913  כתיבת ספר תורה כתרומה, ומסירתה לבית הכנסת הגדול. "כנהוג הוליכו את ה"ספר-תורה" מתחת לאפיריון, ממקום הסיום עד בהכ"ג בהמון אדם, רב ונרות דולקים בידם ולפניהם התזמורת.

מוריה 19.2.1914  בקור הברון בפתח-תקוה התזמורת מנגנת "התקוה"

בימי מלחמת העולם הראשונה נעשו מספר ניסיונות לחדש את הופעותיה אך מרבית הזמן התזמורת שבתה. ואת כלי נגינתה הטמינה לבל יוחרמו על ידי התורכים.  במקביל לפעילות התזמורת, ובמיוחד בימי המלחמה בהם התזמורת שבתה. הופיעה במושבה מקהלת "הזמיר"  בניצוחו של אברהם שפושניק. *2

 בשנת 1921 חידשה התזמורת את פעילותה תחת חסותו של  ארגון צעירי-המושבה "בני-בנימין"    בראשותם של ברוך-ראב וגד מכנס. המנצח היה פלדמן ומנהלה מטעם "בני-בנימין" היה צבי דינוביץ. ועד המושבה הקציב לתזמורת סכום כסף קבוע בסך 70 לי"מ בדומה לסכום  שהקציב לחידוש "ספריית-ספיר". במימון פעילויות מיוחדות של התזמורת השתתף הוועד בתמיכה כספית נוספת.

תזמורת כינור ציון, צלם בן נעם, תאריך לא ידוע
תזמורת כינור ציון, צלם בן נעם, תאריך לא ידוע

 הממשל הבריטי לא הסכים לאופן ניהול כספי המושבה, בטענה שוועד המושבה עוסק בנושאים שהם אינם מעניינו כמו חינוך, תזמורת, ספרייה, מוסדות דת וכד'. עבור נושאים אלה יתווסף מאוחר יותר תקציב בשם "מס הקהילה". עקב מחסור במימון ותקציב התזמורת חיפשה פטרונים קבועים למימון פעילותה. ועד המושבה העביר לרשות התזמורת חדר בבית-הרפואות לניהול חזרותיה, ומחסן לכלי הנגינה.

 בשנת 1922 קיבלה התזמורת רשיון מוועד המושבה להקים (צריף) קיוסק בגן-העיר. כדי שרווחי הקיוסק ישמשו להפעלת התזמורת. בדיוני ועד המושבה המופיעים בפרוטוקולים ניתן ללמוד על הניסיונות השונים להפיח רוח חיים בתזמורת ולדאוג למימון ומקום לפעילותה.

24.7.1922 (ועד המושבה) התזמורת "כינור-דוד" קיבלה לפני חודשיים תקציב מהוועד. (40 לי"מ) וכעת היא מבקשת עצים לבניין הקיוסק. בינתים דוחים את בקשתה.

1923 15.12 (ועד המושבה) תזמורת: ישיבת הועד. דנים ע"ד התזמורת ובקשתה לתת להם את מחצית הגרוש-מצרי בעד כל כרטיס של ראינוע או הצגה או חזיון כל שהוא. ליפקיס לייב: תומך בהצעתה-שיתנו להם את חצאי הגרושים ונגד זה הם יהיו כפופים לועד. דנקנר משה: מציע לתת להם סך 5 לי"מ.  גד מכנס: תומך בהצעת ליפקיס ל. שהתזמורת תעמוד מוכן תמיד לפקודת הועד ושתהיה כפופה תמיד לסמכות הועד. ימיני דב: מתנגד לזה שידברו עכשו ע"ד התקציב לתזמורת בזמן שדחו אותו כבר. זהבי ר: צריכים להסכים לדרישתם בתנאי שהביקורת תהיה בידי הועד. ועל נשף או חזיון צריך הועד לוותר יוותר. ליפקיס:  מציע הצעת פשרה: יתנו להם את חצאי הגרושים תחת בקורת הועד- וכתמורה תעמוד התזמורת לרשות הוועד המקומי.

מועצה כללית ח' אלול תרפ"ד 7.9.1924  התזמורת מבקשת תקציב של 50 לי"מ וההכנסה תגיע  מהכרטיסים של הראינוע. ימיני: מה מקבלים מהחנויות ?. היו"ר: מבאר שמקבלים שכר מחנויות של העץ (צריפים), וגם מהחנות שיושב בה רוטשטיין. ההכנסה שייכת להם,  אחרי מו"מ הוחלט: להשאיר להם את הכנסות החנויות בתוספת תקציב של 25 לי"מ כמו בשנה העברה וכסף מהכנסות הראינוע.

 בישיבת הועד ב- 2.3.1925  דנים אודות בבניין הקיוסק בתוך גן-המושבה לטובת התזמורת ולהוציא את התזמורת מבניין בית הרפואות (השכנים מתאוננים על רעש).

 בדיון בוועד המושבה ב-2.4.1925 בנושא הכנות לביקור בלפור במושבה. מתווכחים על מסלול הביקור. ודנים ומזכירים שוב (כרגיל)  את הרבצת המים בכל רחובות המושבה, ניקיון הרחובות וליווי מוגבל של הרוכבים שלא יעשו אבק ללורד המכובד…. התזמורת תנגן את שני ההמנונים. מחליטים להקציב לתזמורת כסף לטובת קניית ז'קטים לחבריה.

1.5.1925 דיון בועד המושבה על קיוסק עבור התזמורת. מבקשים להסב את דירת בנק קומ"ח לקיוסק עבור התזמורת. גד מכנס, כחבר בולט בוועד המושבה וכנציג הצעירים ובני-בנימין, לוחץ להיענות לדרישות התזמורת.

ב- 17.12.1925  נכנס צבי דינוביץ לאסיפת הוועד ומודיע כי הוצאות התזמורת הם 10 לי"מ, ואילו ההכנסה היא רק  3 לי"מ לכן הוא מעביר אותה לרשות המועצה.  צבי דינוביץ חש אחריות לגורל התזמורת ומנסה להשפיע על ארגונים שונים שיקבלו את התזמורת תחת חסותם למען הבטחת אמצעי קיומה. כידוע מפעם לפעם גדלו הוצאותיה הכספיות. הוא פנה אף לישובים סמוכים, ועזרה אין. הארגון היחידי שנענה, אם כי מתוך היסוסים בשל הנטל הכספי, היה "מכבי אבשלום".

בשנת 1931 סופחה התזמורת אל הארגון הספורטיבי "מבכבי אבשלום", כאחד מענפיו של הארגון. המקור הכספי לפעילות התזמורת  בהנהלת המכבי הגיע מהפעלת מספר חנויות שקיבלו לרשותם מועד המושבה.  ב-6.7.1933  מבקשת התזמורת למסור לרשותה את התפעול וההכנסות מ-4 הקיוסקים שנבנים באותם ימים בפינות גן-המושבה, וכן את הזיכיון להפעלתם למשך 20 שנה דרך אגודת מכבי-אבשלום לטובת התזמורת ופעילויות תרבותיות נוספות. הועד מקבל את הדרישה אך מתנה אותה באישור המושל הבריטי.

 התזמורת הופיעה בגן המושבה באופן סדיר על גבי במה שנבנתה בצמוד לאחד הקיוסקים. מנצח התזמורת בימים אלו היה בן למשפחת פריימן (בן-דרור), שמשון דרורי (מעין-גנים).   

 הכנסה מהפעלת הקיוסקים כיסתה חלק מההוצאות והתזמורת המשיכה להזדקק לתרומות מחוג מעריציה שהודות להם היא הצליחה להתקיים. המכבי בנתה ביתן חדש ונאה בגן העיר המחודש (גן המייסדים) ובמה להופעותיה הפומביות של התזמורת.

רבים מבני הנוער המקומי עברו טבילת אש בתזמורת. חלקם התגלו כמוכשרים, וחלק קטן אף המשיך את לימודי המוסיקה, שהפכה למקצועם. בין מנצחי התזמורת מימיה הראשונים יתן למנות את: לייב גיסין, אוזרסקי, פלדמן, בן אליהו, קובלסקי, א. ינובסקי, ברנדמן ושמשון דרורי שהמשיך לנצח עליה גם לחר קום המדינה.  

ב -12.5.1937  בטכס הכתרת המלך ג'ורג' השישי (שנחוג בכל האימפריה), צעדה בפ"ת תהלוכה גדולה ובראשה תזמורת "מכבי אבשלום"*3. בהגיעה לפני בית הכנסת הגדול נכנסה התזמורת לתוכה ולקול ההמנון האנגלי והעברי התחיל הטכס הרשמי בנוכחות ב"כ הממשלה וראשי העיר.

"הארץ" 7.11.1938 פתח-תקוה. גן-המייסדים. לפי הסכם, תנגן תזמורת "כינור ציון של "המכבי" פעם בשבועיים בקוב[כנראה מבנה בצורת קוביה] שבמרכז הגן. הקונצרטים יערכו במוצאי שבת".

מהלכים שעושים פרנסי העיר בעניין מבנה הקיוסק בגן העיר מבלי לידע את אנשי מכבי אבשלום הכעיסו מאוד את צבי דינוביץ.

קראו דיון בהנהלה 4.3.1942  מר צבי דינוביץ ב"כ תזמורת "כינור ציון" מבקש ביאורים על הריסת הקיוסק בגן-המייסדים מבלי להודיעם על זה. היות והם בנו את הקיוסק וזה עלה להם בערך כ- 200 לא"י. היו"ר מוסר שהקיוסק עמד ריק זה כמה שנים ואין סיכויים שישתמשו בו עד לאחר המלחמה (בגלל האפלה). המבנה גם אינו מתאים בצורתו הנוכחית לגן. אנו עומדים לבנות במקומו בריכת-מים לייפוי הגן. אין התחייבות מצד העיריה להחזיק את הקיוסק. לאחר המלחמה ניתן לבנות קיוסק חדש עבור התזמורת. מר דינוביץ דורש התחייבות מהעיריה בכתב שיבנו את הקיוסק לאחר המלחמה. מר שטמפפר מציע שה' דינוביץ יגיש בכתב את דרישתו שהעירייה תתחייב לבנות קיוסק לתזמורת "כינור-ציון" לאחר המלחמה, ואז  תדון המועצה בדרישתו. הוסכם לפי הצעת שטמפפר.

 בשנת 1948 מנתה התזמורת 30 איש. בראשה עמד מר דינוביץ ששימש בתפקיד כבר שלושים שנה. התזמורת השתתפה באירועים מרכזיים רבים בחיי המושבה, כמו בחגיגות יובל השבעים לפתח-תקוה. בימי האזכרה לחללי הקרב על פ"ת במאורעות תרפ"א הופיעה בנגינת מרש האבל של שופן ובנגינת "התקווה". כמו כן, נגני התזמורת רכובים על סוסים הם האלו שפתחו את אירועי העדלידע בתל אביב ושבראש רוכבים ראש עיריית תל אביב דיזנגוף ולידו השומר האגדי מפתח תקוה אברהם שפירא.

 עימות חריף התרחש במסע העדלידע אחרון בין אברהם שפירא והתזמורת עם  רוזה כהן (אימו של רבין) וחנה רובינא. מעשה שהיה כך היה:

מסע ה"עדלידע" האחרון (לפני קום המדינה) נערך בתל-אביב בשנת 1935. הנושא המרכזי ב"עדלידע" זו היה: "מעבדות לחרות ועבדות בתוך חרות" והעיקר הדיון "עבדות זו בארצנו מהי ?" הנושא הכאוב של המאבק לעבודה עברית והפועלים מול עבודה ערבית במושבות היה סלע מחלוקת וגורם לוויכוחים רבים בין הפועלים לאיכרים.

אישיות מרכזית בארגון ה"עדלידע" הייתה רוזה כהן (אימו של יצחק רבין) שפעלה באותם ימים כנציגת מפלגות הפועלים במועצת עיריית תל-אביב (1927 -1937) והייתה שותפה בקואליציה העירונית.

ראש העיר מאיר דיזנגוף היה חולה מאוד באותם ימים ומיעט להשתתף בישיבות הנהלת העיר. רוזה כהן הרשתה לעצמה להחליט על אופיו של מסע ה"עדלידע" כרצונה. את נושא ה"עדלידע" היא עיצבה בדרכן של מפלגות הפועלים. עבורה העבדות התפרשה כעבודה אצל איכרי פתח-תקוה או חוסר העבודה לפועלים יהודים בפתח-תקוה.

 במסעי העדלידע באותן שנים היה נהוג שראש העיר דיזנגוף רוכב על סוס בראשות המסע ולידו רוכב השומר האגדי אברהם שפירא. ומאחוריהם רוכבים כעשרים פרשים מבני פתח-תקוה שמרביתם הם נגני תזמורת "מכבי אבשלום פ"ת" המנגנים נגינות מארשים. כנהוג מדי שנה קיבל אברהם שפירא הזמנה אישית מאת מאיר דיזנגוף (חתום ע"י המזכיר חורגל) לבוא ולהשתתף בתהלוכה יחד עם קבוצת רוכבים ותזמורת "מכבי-אבשלום". הפעם בניגוד לשנים קודמות עקב מחלתו ומצב בריאותו אילצו הרופאים את דיזנגוף לא לרכוב על סוס בראש התהלוכה אלא להסתפק בנסיעה במכונית. ביום ב' אדר ב' קיבל שפירא מכתב שני בו מתבקש להגיע למשרדי הנהלת העדלידע לדון בנושא עם מר קמיני. כאן נמסר לשפירא שעקב מחלת דיזנגוף הוא מתבקש להופיע רק בליווי שני רוכבים נוספים. שפירא לא הסכים והחליט שבשנה זו לא יופיעו רוכבי פ"ת ב"עדלידע". לאחר מכן קיבל שפירא הצעה חדשה לפיה הוא ישב ליד דיזנגוף במכונית שתסיע את שניהם וגם את זאת שלל אברהם שפירא.

דיזנגוף כנראה לא היה מתואם עם הנהלת ה"עדלידע" שלח ע"י שליח מיוחד מכתב ובקש משפירא שיופיע עם רוכביו בתהלוכת ה"עדלידע" כבימיים ימימה. שפירא בירר עם הפקידות הותיקה של עיריית ת"א, חורגל וקמיני, והם אישרו לו שיש למלא אחר בקשתו של דיזנגוף.

 רוכבי פ"ת יצאו ל "עדלידע" התייצבו באזור תחילת המסע ושאלו למקומם בתהלוכה. כאן ציפתה להם הפתעה! מופיעה החברה רוזה כהן ואומרת לשפירא כי: "הוא אדון שפירא אתה מורשה להשתתף אך שאר הקבוצה אינה מורשה והם צריכים לחזור לביתם". שפירא לא הסכים. אז בתגובה אומרת לו רוזה: "מחרימי העבודה העברית לא ישתתפו בחגיגה העממית" כשדבריה לוו בצעקות "בוז" מקהל הפועלים שהתאסף במקום והקניט את הרוכבים. שפירא וחבריו התלבטו מה עושים ואז באה להם ההברקה. מיכון שאת את המסלול הם מכירים משנים רבות בשל השתתפות קודמת, הם הקדימו את התהלוכה ב- 20 דקות ויצאו במסלול המוכר בלווי התזמורת לנקודה בציר התהלוכה. הצופים והסדרנים לאורך המסלול היו בטוחים שזאת היא פתיחת ה"עדלידע" והם קיבלו במחיאות כפים את הרוכבים.

 הפרשה לא הסתיימה והעיתונות מיהרה לראיין את הנוגעים בדבר, ולכתוב ולספר את סיפור האירוע.

 בעיתון "דואר היום" 1.4.1935 תחת הכותרת "האינצידנט בתהלוכת העדלידע" מתפרסם מכתבו של אברהם שפירא ובו נכתב: "חיכיתי במכתבי הרצוף כאן עד אחרי החלטת עירית תל-אביב. חשבתי שלא אצטרך לפרסמו אולם כעת אני מבקשכם לפרסם אותו ככתבו וכלשונו.  

[..]   "כשנגשנו אל  מקום ההכנה , משם יצאה התהלוכה, נגשה אלי אשה אחת, לא מוכרת לי, ואמרה לי "אדון שפירא בבקשה להשתתף, והרוכבים יחזרו למקומם".  עניתי לה : "אני והרוכבים שלי זה  דבר אחד שלם, קבלתי מכתב ממר דיזנגוף להשתתף עם הרוכבים ובאנו". קבלתי תשובה מהאשה :"מחרימי העבודה העברית לא ישתתפו בחגיגה העממית". ומיד התחילו לצעוק ,"בוז". תיכף הבינותי את הסכנה הגדולה הנשקפת לביטחון הציבור. בקשתי את הרוכבים וציוויתי עליהם לא להתרגז ולעמוד במנוחה. אמרתי להם: לא פעם אחת קרו לי מקרים שנמצאתי בסכנה ואף לא יכולתי להכין למפרע תכניות לרגעים כאלה. ותכנית ההצלה נולדה לי דווקא  ברגעי הסכנה. וכעת בחגיגה שמשתתפים בה מאות אלפי איש, וכל צעד בלתי  אחראי שלנו עלול היה לעלות  בחיי אדם.. וכששמעתי מהאישה שוב פקודה גסה לסגת אחורנית, אמרתי לה : אברהם שפירא לא נסוג אף פעם אחורנית וגם כעת לא ייסוג אחורנית : ציוויתי לרוכבים : קדימה, קדימה, קדימה !.  

 ברגע זה נגשתי למר דיזנגוף ושאלתיו: מה קרה כאן ? הוא ענה לי: "עשה כרצונך !" אמרתי לו : "רצוני למנוע מהומות וכך אעשה". יצאתי רכוב על סוסי הראשון, אחרי התזמורת "מכבי אבשלום", ואחריה הרוכבים שלנו. התכנית הייתה ידועה לי ועברנו עפ"י התכנית הקבועה עד הסוף.

עלי להוסיף כאן מלים אחדות: בשעת האינצידנט הזה שמעתי מפי הגברת רובינא (שופטת ב"עדלידע") את המילים "לכו לעזאזל"!  לגברת הזאת שיש לה תפקיד כל כך חשוב במוסד תרבותי ממדרגה הראשונה ושכל בני המפלגות  באים לשמוע ולראותה בתפקידיה החשובים וללמוד ממנה דבר מה, אני אומר : "במשך שנות חיי שאני זוכה לחיות בארצנו הייתי כבר הרבה פעמים בידי עזאזל, וב"ה יצאתי בשלום ואני מאושר שגם מידי עזאזל של הגברת רובינא יצאתי, ויצאנו כולנו בשלום". על החתום אברהם שפירא.         

רובינא אינה שוקטת וכותבת את תשובתה במכתב למערכות מספר עיתונים.

דבר  3.5.1935מכתבים למערכת "לא אמרה" :

 "רבים מידידי ומאנשי ציבור. פונים אלי לשאול, אם נכונים הדברים שפרסם מר אברהם שפירא במכתבו בעיתונים "דואר היום" ו"הירדן" מיום כ"ז אדר ב' כי בתהלוכת ה"עדלידע" הפורים בתל-אביב, עלבתי בו ובחבריו הרוכבים. לאחר פרסום המכתב היתה לי שיחה פרטית עם מר שפירא שבה הדגשתי לפניו, כי לא אמרתי את הדברים שהוא מיחס לי ואני מוצאת לנחוץ לפרסם זאת גם ברבים. בשעת האינצידנט עם רוכבי פתח-תקוה לא אמרתי שום דבר מאלה הדברים שהוא מביא בשמי. ויכולים להעיד על כך  גם חברי השופטים בתהלוכת "עדלידע" שישבו אתי יחד באותה מכונית, ד"ר ה. הררי.  י. קרני.  ופ. שיפמן.  בברכה, חנה רובינא.

 כאן לא מסתיימת הפרשה. רובינא מרבה להיפגש עם אברהם שפירא מסבירה לו את טעותו. היחסים ביניהם התהדקו וביום האזכרה לחללי המושבה בקרב תרפ"א בשנת 1937 העניקה רובינא כבוד לנופלים ולמושבה, והופיעה בטכס האזכרה שנערך במגרש מכבי אבשלום פ"ת לקול צלילי תזמורת "מכבי-אבשלום".

התזמורת ירדה מגדולתה לאחר קום המדינה. במיוחד לאחר שהשלטון עבר לידי מפלגות הפועלים שהעדיף להשתמש כליווי מוסיקאלי במקהלות הפועלים. *4

הערות:

*1 גדלותו של הגר"א (הגאון מוילנה) וחכמת המוסיקה

כה אמר: כל החוכמות נצרכים לתורתינו הקדושה וכלולים בה, וידעם כולם לתכליתם. והזכירם: חכמת האלגברה, המשולשים וההנדסה, וחוכמת מוסיקה, ושיבחה הרבה. הוא היה אומר אז, כי רוב טעמי תורה וסודות שירי הלויים, וסודות תיקוני הזהר, אי אפשר לידע בלעדה – בלי חכמת המוזיקה אי אפשר ללמוד סודות התורה – ועל ידה יכולים בנ"א[בני אדם] למות, בכלות נפשם בנעימותיה, ויכולים להחיות מתים בסודותיה הגנוזים בתורה. הוא אמר כמה ניגונים וכמה מידות הביא משרע"ה[משה רבנו עליו השלום] מהר סיני – המקור של הניגונים הוא גם כן מהר סיני – והשאר מורכבים 

*2 27.9.1918   חדשות מהארץ כתבות מפתח-תקוה.

כתבה בעיתונות בדבר פטירתו של אברהם שפושניק המעידה על תפקידו כמנצח התזזמורת

"נפטר ביפו מר אברהם שפושניק מנהל המקהלה "הזמיר" שבפ"ת. בשביל פ"ת זוהי אבדה בלתי חוזרת. מי שיודע מה שהייתה המקהלה בשביל פ"ת במשך ארבע שנות המשבר, לא יתמה על דברי. אפשר להגיד "הזמיר" היה עוגן ההצלה היחידי בפני שממון הימים הנוראים ההם. לכל הצעירים מכל הסוגים שבמושבתנו, וה' שפושניק לא בלבד שהיה מייסדה של המקהלה ומנהלה. אלא הוא השקיע בה כל חייו וזמנו שלא על מנת לקבל פרס. והוא גם ראה ברכה בעמלו, המקהלה…יצאו לה מוניטין בכל הארץ… וגם ציונותו לא נתפכחה בפ"ת שלנו : הנחלה שלו לא נעבדה בידי זרים… זכרו לא נשכח."

*3 שמה הרשמי של התזמורת היה: תזמורת "כנור-ציון" של מכבי אבשלום.

תלבושת תזמורת כינור ציון, הייתה שייכת לדורון גולדפרב. מארכיון של רוחמה ואלי גולדפרב
תלבושת תזמורת כינור ציון, הייתה שייכת לדורון גולדפרב. מארכיון של רוחמה ואלי גולדפרב

*4 בבית המכבי הצמוד למגרש הכדורגל המשיכו צעירים לנגן  בתזמורת מכבי עד שנות השבעים. מנצח התזמורת היה עזרה בכר והתזמורת בבגדי ייצוג של "מכבי-אבשלום" השתתפה בתהלוכות שנערכו ברח' חובבי-ציון. (המידע נמסר ע"י נגן התזמורת דורון גולפרב.)

הערת הארכיון

דורון גולפרד הפקיד בארכיון את התלבושת ששימשה אותו כנגן בתזמורת ועל כך תודה גדולה למודעות וחשיבות באיסוף ושמירת פריטים וחפצים הקשורים למורשת התרבותית של פתח תקוה. תודה לפנחס כרמלי על ההגהה והקריאה המוקדמת של הכתבה.

פורסם בקטגוריה כיכר המייסדים, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים, תזמורת כינור ציון | עם התגים , , , | תגובה אחת

אסתר ראב וטרומפלדור

מתוך סיפור חייה: "ימים של לענה ודבש" מאת אהוד בן עזר

במכתב עיתי לילי חינם המופיע פעמיים בשבוע מאת סופר נידח, אהוד בן עזר, מתפרסמות כתבות, פרסומי דעות של רבים בנושאים שונים. כמו כן קטעים בהמשכים מספרים הרבים שכתב אהוד. כל אלו נמצאים באינטרנט לכל חפץ. מי שמבקש יכול לקבל את הפרסומים למייל האישי שלו.

בגליון מס' 1520 י"א באדר שפורסם לפני כמה ימים מספר אהוד על קשריה של אסתר עם טרומפלדור. לפניכם קטע מתוך הספר "ימים של לענה ודבש" אותו כתב בן עזר אודות דודתו אסתר המשוררת הנפלאה, הנחשבת כמשוררת הפמיניסטית הראשונה. בכתבה אחרת בבלוג אפשר לקרוא אסתר ראב (1894-1981) – המשוררת הצברית הראשונה

אסתר ראב בת 34, 1928. צלם לא ידוע
אסתר ראב בת 34, 1928. צלם לא ידוע

בשנת 1913 שהה יוסף טרומפלדור בדגניה ונמצא בה עד אשר עזב את הארץ בקיץ 1914. בואו לקבוצה קשור היה בהתרבות מעשי הריגת שומרים בגליל בידי ערבים. יומיים לאחר הריגתו של משה ברסקי, נהרג יוסף זלצמן בשדות כנרת, ובדצמבר 1913 נהרג בסג'רה השומר יעקב פלדמן.

על בואו של טרומפלדור לקבוצה מסופר בקובץ "דרכה של דגניה":

נכה-מלחמה, גידם בשמאלו, עשה בעבודות הקשות ביותר, בעידור, בחריש, בהעמסת אלומות בקילשון. פנים רציניים, חמורים – וצחוק של ילד תמים. אוסיה קראנו לו, משכמו ומעלה גבוה מכולם. הוא אהב את דגניה, וחזה בה את הקומונה בטהרתה. לא ראה, או התעלם מחולשות קטנות. קשה היה לו לסגל לעצמו את השפה, אך דיבר עברית בעקשנות ובמאמצים רבים.

אסתר תיארה בפניי כיצד עמדה יום אחד בשמלתה הארוכה, המהודקת בחגורה, והתבוננה באוסיה המעמיס קש, או חציר, על העגלה, כשהוא מחזיק את הקילשון בידו האחת. כאשר ראה את מבט ההשתאות, ואולי הסקרנות, על פניה של בת-האיכרים הצעירה והרזה, ניגש אליה בחיוך, תפס בחגורתה והרים אותה אל-על בתנופת ידו אחת, להראות לה!

"ראיתי את טרומפלדור בבואו," היא חוזרת ומספרת לדפנה אלון, "אני זוכרת יום אחד, כשעבדתי בשדה, ראיתי איש מרים בידו האחת קלשון ענק ומעמיס חבילות על עגלה, נדהמתי מכוחו. כשהבחין בי קרא אליי, אחז בחגורתי והניף אותי למעלה, לשמיים… אסתר ראב צוחקת," מוסיפה וכותבת דפנה אלון, "וכשהיא צוחקת יש לה פני נערה צעירה. היא יושבת מולי במכנסיים וחולצה רקומה. אישה בהירה, כסופת-שיער, מתרגשת ומרגשת."

על העברית של טרומפלדור אמרה לי אסתר שהיתה מעורבת במילים רוסיות, ובקבוצה נהגו לצחוק על צורות-הדיבור האופייניות לו כגון – "הקיבה כואבת לי," או – "אני פרי קפצתי." – פרי היא קידומת ברוסית המראה על פעולה חוזרת, שבתי וקפצתי, או – קפצתי מעל.

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, אמנות | עם התגים | כתיבת תגובה

ליום י"א באדר

במלאת מאה שנה לנפילתו של טרומפלדור


בארכיון פ"ת שמורה מחברת המוכתרת "על המשמר" שנכתבה בידי חברי "החלוץ" בקובנה במלאת שנתיים לנפילתם של יוסף טרומפלדור וחבריו. בחוברת דברי טעם בכתב יד יפהפה.

יוסף טרומפלדור, גלויה מצוירת, מאוסף ארכיון אישי של יוספזון שמעון וסוניה

הנה צטוט ממכתבו של טרומפלדור אל חברו י' קופלביץ' טרם צאתו לארץ-ישראל ב 1919 :
"יהודה היקר,
אני יושב בספינה. רוח. הספינה תלך מיד. אני ממהר. אני נוסע. אכתב.
….
ברכתי החמה, היוצאת מן הלב, לכל הידידים. אל יקנאו בי ביותר. אני אפגש
את שדות- המולדת והפנים הקרובים בעוד 15-10 יום והם 3-4 חדשים.
סבלנות! החלוץ חיב להיות איתן בכל.
מלטה, שעה 3 , 4-17 אוגוסט, 1919 .
בברכת חלוץ שכזה, טרומפלדור"


ומתוך דברי דוד כהן:

"ויהי בגבר האויב בערמתו, הפיל חללים מבין המגינים ומחנה המגינים עודנו

עומד על חזיתו והודף את האויב עד פקודת המפקד הפצוע לסגת אחור –
והמחנה הולך ונסוג לעמדה חדשה, הולך ומקבר את מתיו, הולך וסופג לתוכו
את טפות דמי המפקד המת בין זרועות חברים ושירת דמי תחיתנו על שפתיו:
טוב למות בעד ארצנו."
ודברים על הנופלות:
"דבורה דרכלר. איזו שלוה פנימית היתה מאירה בה וגם שמחה היתה
ושמחתה שקטה, כאילו נובעת מאיזה בטחון נפשי עמוק, מלב טוב המכיר
במעשיו. ואיזה כוח כמעט גברי השתקף בה. בהכרה עמוקה ובחופש פנימי
עמדה על משמר הכבוד.
שרה צ'יזיק. אהבה את הגליל והריו, פרחיו וגוניו. מתוך הטבע גדלה וממנו
ינקה נשמת חיים. כל פרח, כל צמח, כל חי עוררוה ומשכו את לבה. כמה
אהבה את הכפר וחייו! ובכל זאת משכה לבה אל הדרום, ליהודה. נדמה היה
לה ששם, ביהודה הרועשת, תמצא גם היא את פנתה."
ינון זכר גבורינו לעד!

יוסף טרומפלדור במדי הצבא הרוסי, אוסף ארכיון "בית נטע"


על התאריכים:
התאריך בפתח המחברת הוא: י"א אדר, אתתנ"ב. לתמהים – זהו תאריך למנין אחב"ש )אחר חורבן בית שני(. א' תתנ"ב= 1852. שנים לחורבן= השנה הגרגוריאנית 1922
בשנות ה 80- של המאה ה 19- החל אליעזר בן-יהודה כיהודי לאומי לשוב ולהשתמש בציון השנים שחלפו מאז חורבן הבית, והוא זה שביטל שיטה זו בעקבות הצהרת בלפור.
כמה עתונים יהודיים נהגו לציין בכותרתם את השנה למנין אחב"ש, כדוגמת "העולם", שבועון ההסתדרות הציונית:
התארוך " 4-17 אוגוסט, 1919 " במכתבו של טרומפלדור נובע, למיטב הבנתי, מהשמוש בלוח היוליאני באימפריה הרוסית. בריה"מ הנהיגה את הלוח הגרגוריאני רק בפברואר 1918 וב 1919 עדיין היו כאלה ש"חשבו יוליאנית".
הפער בין הלוחות טרם המעבר היה 13 יום, ועל כן 4.8.1919 יוליאני הוא 17.8.1919 גרגוריאני.
כמה עתונים יהודיים נהגו לציין בכותרתם שלשה תאריכים: עברי, יוליאני – וגרגוריאני. הנה מתוך עתון "המליץ" שיצא לאור ברוסיה בין השנים 1860 1904 בעריכת אלכסנדר צֶדֶרבוים )אר"ז(, אהרן יצחק גולדנבלום ולאון רבינוביץ.

אבישי ליוביץ'

כמה מילים על אבישי ידיד הארכיון

את אבישי היכרנו כשחיפשנו מומחה לאידיש על מנת שיתרגם ויגלה בפנינו את הסודות המסתתרים במכתבים אישיים ובגלויות שנשלחו בין בני משפחות. גילינו אדם בעל ידע ענק בנושאים רבים ושונים הקשורים לתרבות ישראל, קהילות שאינם באירופה ועוד. כך קרה גם כשנפלה לידיו חוברת המיוחדת "על המשמר" – מכתב חברים של "החלוץ" בליטא, קובנה. י"א אדר אתתנ"ב, חוברת ח', 1922. עכשיו גם אתם קבלתם טעימה מהיע הרב שלו. ראו כמה דפים מתוך המחברת

תודה לאבישי על כל הגילויים הנסתרים והנעלמים שהוא חושף בפנינו. נוני בשם צוות הארכיון


פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, אנדרטאות, בית"ר, שימור אתרים, שמירה | עם התגים , , | כתיבת תגובה

סיור ב "קו הצפוני" של "חזית פיל" ומצב הביצה בחורף 1947

בעקבות הגשמים והשיטפונות של חורף 2020

כתבה מעניינית שמצאה המתנדבת שלנו אופירה בן נפתלי בין כתבי העיתונות מארכיונו של יוסף תמיר קבנצל. לימים חבר כנסת ידוע (ראו בויקפדיה)

הכתבה מתארת את מצבו של הצבא הבריטי בחורף 1947. הגשמים השוטפים הציפו את אדמות מיר ויצרו ביצה אחת גדולה. איך שקעו ה"שרמנים" (טנקים) ומכונות היריה מסוג "ברן" שלא ניתן היה להזיזם. 

דרך התיאור הציורי של תמיר אנחנו למדים על החיים במושבה כשהצבא הבריטי יושב לאורך הירקון בהתאם להנחיות של "ועדת פיל". כביש פתח תקוה לאורך הירקון הפך לקו צבאי לכל דבר ועניין. עמדות חפורות שקי חול, כלי נשק ומשטר צבאי. שטחי הפרדסים שהיו מקור פרנסתם של רבים מאיכרי פתח תקוה מגודרים וסגורים ואין אפשרות להגיע אל שטחי הפרדסים. על הגדרות הותקנה מערכה המתריעה בפני כניסה אל השטח.

גם בצד הדרומי של פתח תקוה היו בעיות תחבורה קשות. כל כלי הרכב שנסעו בדרכים מצפון לפתח תקוה הופנו ליכוון כביש לוד. הופקדה שמירה כבדה על על מחנה כפר סירקין בו היה שדה התעופה של הבריטים.

הושבתה העבודה במחצבות מגדל צדק. ערביי הכפר הערבי פז'ה לא יכולים למכור את סחורתם (ביצים) ליישובים היהודים בסביבה.

תמיר עומד מעל "רמות רמת גן" וצופה על אזור הביצה, כלומר התוואי של כביש 5 היום, ומדמה את מחנה האוהלים הבריטי כמחנה צופים. יכולים לדמיין בעצמכם את האזור של פעם לצפיפות של היום?

פורסם בקטגוריה בריטים, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים, שלטון עות'מני, תורכים, תחבורה | עם התגים | כתיבת תגובה

זיכרונות ברוך אורן -לכבוד יום הזיכרון הבינלאומי לשואה

לא כולם יודעים על הקשר האישי והעמוק של ברוך אורן לנושא השואה.

אורן נולד בנובי פוהוסט שבקרבת וילנה בשם ברוך סוסנוביק. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט עם אחיו הבכור, מנחם, לליטא, ומשם עלו השניים בשנת 1941 לארץ ישראל דרך המזרח הרחוק. בשנת 1948 נשלח מטעם הסוכנות היהודית והג'וינט למשך שנתיים לרכז את מפעל החינוך עבור מחנות שארית הפליטה בגרמניה. באותה תקופה שימש ככתב "דבר" בגרמניה והיה קצין יחסי הציבור של הקהילה היהודית במינכן. כל חיו פעל אורן למען הנצחה וזיכרון. גולת פעילותו הייתה הקמת "בית" לזיכרון נופלי פתח תקוה. בהמשך עסק בהקמת מרכז גניאולוגי, מוזיאון "זכר ראשונים" ורכוז חומרים מבני המושבה ליצירת ארכיון לתולדות המושבה . במקביל כתב לימד והרצה גם על שארית הפלטה וסיפורי הניצולים. לאחר שהתחלנו לרשום ולסדר את ארכיונו האישי הבנו את הקף פעילותו הרחבה גם בנושא השואה

בארכיון מסמכים רבים וזיכרונות באידיש ובעברית בהם הוא מספר את שראה במחנות אלו. ישנה מחברת הכוללת כתבי יד של ברוך אורן בנושאים בה טיוטות לספר על שארית הפליטה באירופה לאחר השואה.

נוני ירון

מביאה לפניכם חלק מתיעוד שעשה ברוך לעיירה נובי פוהוסט. תיאור ומיפוי שמות המשפחות לפי הרחובות הבתים, רשימת הניצולים. חלק מהרשימות נכתבו באידיש.

פורסם בקטגוריה מלחמת העולם השנייה, מתוך הארכיון, שואה | עם התגים , | כתיבת תגובה