פלוגת בית"ר ע"ש אברהם דונגי

פלוגת אברהם דונגי בפתח תקווה

המשקיף 29.12.1939 "דרומית מזרחית לפ"ת בדרך העולה לשכונות פ"ת החדשות, בתוך פרדס גדול של רבינוביץ המנוח ניצב בנין ענקי, הטובע כולו בירק של עצי הדר גדולים. ובתוך בנין זה, המזכיר בחיצוניותו  את טירות ימי הביניים העתיקות, שוכנת פלוגת בית"ר ע"ש הגבור מפ"ת הבית"רי  א. דונגי הי"ד, […] בפלוגה מצויים 90 בית"רים ו- 10 בית"ריות [..] ה' אריאלי הוא מפקד הפלוגה. [..] "

אברהם נפל בגיל 21 (21.7.1936) במאורעות תרצ"ו בעת ששמר על פרדסי אבן-יהודה כ"גפיר". היה בן יחיד להוריו. בית"רי צעיר שחלם על צבאיות-ישראלית. הוא שאף להתגייס לצבא הבריטי. לשם כך פנה אף לנציב העליון שיאשר את התגייסותו. אך,  בקשתו לא התקבלה. לאחר שהומלץ לו להתנדב כ"גפיר" התנדב לשמירה על פרדסי אבן-יהודה שם נורה ונהרג במארב של אנשי כנופיה.

אברהם דונגי היה בעל דעות קיצוניות אפילו לתקופתו. באפריל 1936 בשיא ייאושו ממרחץ הדמים המתחולל בארץ פנה לראש בית"ר והציע להקים מיד מדינה עברית ולהפוך את בית"ר לגוף צבאי ולהעמיד בראשו את ירמיהו הלפרין כמפקד עליון. את ימי "ההבלגה" השווה לחיי הגיטו היהודי ולפחדנות יהודית-אופיינית. בדבריו ומעשיו ביקש לזעזע את "אמות הסיפים". למשל, הוא נידב עצמו לרצוח את הנציב העליון ווקופ על אף שידע שבכך הוא גוזר על עצמו מוות וודאי. כל רצונו היה לעורר את דעת הקהל העולמי לטבח שנעשה בתושבי א"י בחסות השלטון הבריטי. בקשתו נדחתה ע"י מפקדיו.

אברהם דונגי, תמונה מתוך אתר של ארגון ההגנה

דונגי  נקבר בפ"ת בחלקת "הקדושים" בבית הקברות "סגולה". לווייתו הייתה הלוויה המונית. ציבור גדול השתתף בה כדי להביע מחאה כנגד המאורעות, והיחס הבריטי המזלזל בחיי היהודים. משפחתו הרחבה הכילה אנשים מכל הקצוות הפוליטיות בארץ.

מצבתו בבית העלמין בפ"ת תוכננה ע"י הפסל הבית"רי "צסלר". ובוצעה ע"י המהנדס בן חורין (גינזבורג).

המצבה עשויה אבן שחם אפורה, עמוד עם יסוד רחב. בראש העמוד כובע בית"רי. מתחת לכובע רובה, מארבעת הצדדים של העמוד מגינים. המגל באותיות ברונזה. חרוט למעלה בית"ר . ביסוד מנורה (סמל בית"ר).

המועצה המקומית אבן יהודה בחרה להנציח את דונגי שהיה ראשון חללי מערכות ישראל במושבה. הבאר שנמצאת בצומת הרחובות המייסדים והעצמאות נקראת על שמו. לאחרונה הותקן במקום שלט חדש.

כתב זלמן חיימוב

הוסיפה נוני ירון

הלוויתו של אברהם דונגי,יולי 1936, צלם לא ידוע. מאוסף הארכיון

מצבה של אברהם דונגי, בית הקברות "סגולה", צלמת נוני ירון

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, אצ"ל, ארכיון, בית"ר, מחתרות, מתוך הארכיון, נופלי פתח תקוה, רפורטג'ות מתוך הארכיון | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

מה כמה? מה שבע? "עמק השבע"- קבוצות הכשרה

עמק השבע מיקומו בין המושב עין-גנים למחנה-יהודה בקרבת ביה"ס לגננות ושתלנות. (לערך רח' אורלנסקי, רחוב הבעל שם טוב כיום). בשנות העשרים שימש המקום מחנה לקיבוצי הכשרה ששהו בו עד עלייתם ליישוב קבע. את עיקר מחייתם מצאו ה"חלוצים" בעבודה חקלאית במושבה. תפקידן של ההכשרות היה להכשיר את העולים והחברים לעבודה-חקלאית ולחיי קיבוץ משותפים. השם ה"עמק השבע" ניתן למקום ע"י הפועלים, משום שהוכשרו בו כשבעה קיבוצי הכשרה.

אורה כנר לבית קרמפל, עומדת בלול התרנגולים בחצר ביתם בעמק השבע. צלם ונה לא ידועים

באותם ימים של ראשית העלייה הרביעית וסיום העלייה השלישית התחולל בארץ משבר כלכלי גדול  וחוסר עבודה. המוסדות הציונים שעל-יד הוועד הלאומי דנו במצב חוסר העבודה ובמיוחד בייאוש ששורר בקרב הצעירים שעלו ארצה. צעירים שבעיירות מגוריהם היו השאור-שבעיסה ובהגיעם לישראל החלו מרגישים עצמם כדחויים ומיותרים. לכן, הוחלט להקציב 750 לי"מ לשם הקמת צריפים לפועלים במושבות. בבפתח-תקוה התקבלו, באותם ימים, כ- 200 פועלים נוספים. הוחלט להקים צריף גדול ולרכוש חלקת קרקע לשיכון הפועלים. כמו כן נעשו מאמצים לעודד את האיכרים לספק ולו מעט ימי עבודה לצעירים העולים.
בסוף שנת 1925 רכשה הקק"ל 15 דונם מאדמת עיזבון המנוח "נובודבורסקי" ועליו הוקם מחנה ההכשרה. במקום הוקם צריף גדול ששימש למגורים,למטבח וחדר-אוכל ומקום לאסיפות-עם ופעילות חברתית. ניתן לו השם: "קיבוץ הקבוצות ע"ש א.ד.גורדון" בעמק השבע. במשא ומתן לרכישת המקום מופיעה כחלק מנציגות תנועת הפועלים "החבורה" אלו הם אנשי חבורת "מעבר" ששהו אף הם בפתח-תקוה.

נוח ורחל קרמפל היו חברים באחת מקבוצות ההכשרה שהתמקמו בשולי שכונת מחנה יהודה. באוגוסט 2007 הפקיד אלימלך כנר ז"ל  את הארכיון האישי של נוח ורחל הכולל פרוטוקולים ומסמכים של ועד אגודה הדדית  "עמק השבע". כמו כן מספר בקולו את סיפור עלייתם משפחת קרמפל מפולין והנסיון והקשיים הגדולים לממש את חלום ההתישבות כחקלאים בארץ ישראל. המעוניינים יכולים להקשיב לראיון המוקלט בארכיון.

רעיון החיים הקיבוציים שכבש את נפשותיהם של צעירי תנועות הנוער בחו"ל החל להתמוסס בארץ בעקבות הקשיים בהם נתקלו. מרבית חברי קיבוצי ההכשרה של העלייה השלישית התפזרו מעצמם, תוך מעבר ליעדים אחרים כמו פועלים שכירים במושבות. חלקם הצטרפות לגרעיני ה"מושבים" ורבים מהם אף עזבו את הארץ. השהות המשותפת וההדוקה של צעירים רבים במקום, האבטלה, חוסר המעש, המזון הדל, הייאוש והחוליים הרבים הולידו בקרבם מספר פתרונות להקלת מצוקותיהם.
באותם ימים קשים לתנועות הקיבוציות צצו רעיונות שונים כדי לחזק את העתודה הקיבוצית לבל תתפזר. היו בין המנהיגים של הקבוצות הקטנות כאלה שחששו שיישארו כ"רועים" ללא צאן. והיו סתם "עמך" בקרב הצעירים שחששו להישאר ככבשים ללא רועה.
בחודש מרץ 1926 (כ"ז אדר) נערכה פגישה של מספר קבוצות הכשרה ב"מגדל-צדק" ובה הועלה רעיון להקמת גוף חדש בשם "קיבוץ של קבוצות" לשם התיישבות משותפת ומסודרת בשטח אחד גדול של מספר קבוצות השומרות על עקרון הקיבוץ וחיי חברה משותפים. הגורמים המאחדים אותם הם: ארץ המוצא והעבר בתנועות הנוער בגולה. הם אינם מצורפים אליהם אנשים לא מוכרים. דבר שהביא, לדעתם, לפרוק הקבוצות ולחיפוש אחרי פתרון לא קיבוצי. באספה הוחלט גם שקיבוץ הקבוצות יקרא: "קיבוץ הקבוצות ע"ש של א.ד. גורדון" ומרכזו יהיה ב"עמק-השבע" בפתח-תקוה.
רעיון קודם ל"קיבוץ-הקבוצות" נולד בפתח-תקוה ושמו "החבורה". ראשונה הייתה "חבורת אחווה" שהתגבשה עוד טרם מלחמת העולם הראשונה. מוליד הרעיון היה נחמן סירקין שהתגורר באותם ימים באמריקה.

הרעיון הוכיח עצמו בימי המלחמה. היסוד ל"חבורה" היה התארגנות מספר רב של אנשים בודדים ל"קבוצה" אחת שתוכל יחד להתגבר על פגעי הזמן. בעיקר תפטור את בעיית חוסר העבודה וכן את העדפת הפועל הערבי הזול על ה"חלוץ". הרעיון של ה"חבורה" היה השגת עבודה ממושכת באופן קבלני. את החבורה ינהלו אנשים מוכשרים שיוכלו להוביל את הקבוצה לחוף מבטחים שבאותם ימים היה התיישבות קיבוצית. "החבורה" מטרתה היה להכין עתודה של מתיישבים לתנועה הקיבוצית. (בדומה לחבורת "מעבר" בפ"ת שהקימה את קיבוץ "גבעת-השלושה") רעיון ה"חבורה" והעבודה הקבלנית התפתח בעיקר לכיוונים כלכליים ארציים בקרב ציבור הפועלים וממנו התפתחו "סולל-בונה" ו- "יכין חק"ל" אך לתנועה הקיבוצית הוא לא סייע הרבה.
וכך כותב אחד המתנגדים "לחבורה" בעיתון (הפועל הצעיר 15.4.1926) : "נוצר מכשיר חשוב שהנהו כיום נקודת הריכוז של העלייה העובדת,ששמה את פניה לכפר- "החבורה" ואפשר היה לקוות, שכאן בריכוז העלייה החלוצית בכפר בחיי החבורה מתוך הסתגלות לעצם העבודה והיצירה, מתוך עבודת הכיבוש תתגבשנה התחלות קיבוציות.– שיהוו את הרזרבה הקיבוצית. וייוצר המשך וחיזוק לתנועה זו.
אולם למעשה אין כמעט כל קשר בין התנועה הקיבוצית והעלייה במושבה ובחבורה. חברים רבים הבאים עם הכרה לא ברורה, עם משיכה אינסטינקטיבית. ולא בשלה ומגובשת לחיי קיבוץ, – אחרי זמן קצר של מציאותם במושבה, (וגם בחבורה לעיתים קרובות). בלי הרגשת הקשר החי והחזק, ובחוסר השפעות הגומלין וההדרכה בין התנועה והחבורה, הם הולכים ומתרגלים למהלך הרוח הכללי. וכך ראינו את גרעיני הקיבוצים אחרי זמן מסוים של עבודה בחבורה, נחלשו או אפילו התפזרו. ומחוץ לחבורה התקיימו בשתים-שלוש השנים האחרונות קבוצות רבות במושבה. וחלק רב מהן לא עמד בפני הקושי של המצב ורובן התפזרו. ויש לחפש דרך לתיקון המצב הזה".
רעיון אחר היה "קיבוץ הקבוצות". וכך כותב אחד ממציעיו:(עקיבה גולדשטיין מקבוצת קדושי פינסק)
"כדי למלא בשעה זו את התפקיד העומד בפני התנועה הקיבוצית. להחיות וליצור תסיסה קיבוצית בתוך העלייה החדשה. המרוכזת במושבות, וגם ליצור את השפעת הגומלין הבריאה והמקיפה בין הקבוצה, המושבה, החבורה, ו "החלוץ" בחו"ל. הנני רואה כדרישת חיים את רעיון יצירת "קיבוץ-הקבוצות".
ויפה וטובה שעה זו למפעל זה. אני מתאר לי פרוצס זה : הקבוצות הנמצאות במושבות ובחבורות. והקרובות בשאיפה וברוח, זו לזו. מתאחדות ל-"קיבוץ-הקבוצות". הקבוצות מתרכזות בשתים-שלוש מושבות. נרכשים שטחי אדמה שיאפשרו לקבוצות להתקיים בשכנות ובעזרה הדדית. להקים משק עזר. וליצור אפשרות של הכשרה והכוונה משותפת. במשך שנות העבודה במושבות. עד הגיע תור ההתיישבות. צריך להיווצר קשר עם מגמה ממשית קרקעית בהתיישבות. קיבוץ זה, בכוחות משותפים יקל עליו גם להכניס מספר חברים שיבואו לעזרתו מקרב הקבוצות הקיימות."
רעיון "קיבוץ הקבוצות" עורר עניין בחלק נכבד מהנהגת התנועה הקיבוצית בארץ. ולכנסי "קיבוץ הקבוצות" הגיעו לא פעם אחת: לוי אשכול, ברץ, עדה מימון ועוד'. (הפועל הצעיר 23.7.1926)
מטרת קיבוץ-הקבוצות כפי שהציגה ישראל כהן (הפועל הצעיר 13.8.1926) שהיה אחד מהוגי רעיון "קיבוץ-הקבוצות" היה: "עקב ריבוי מספר הקבוצות, התפוררויות רבות של קבוצות. חילופי גברא מתמידים. כל אלה מחייבים מתן תשובה אחרת".
"ואם אני בא לסכם מכל האמור את מהותו של "קבוץ-הקבוצות" הרי ניתן לומר, שהוא סינתיזה של הקבוצה והקיבוץ . כי מחד גיסא לגבי דידי ברור- שהיחיד הבא לחדש את עצמו ולהגשים את עיקרי חייו עד השיור האחרון. והיחיד הרואה את הערובה הנאמנה לבניין החברה החדשה ולקיומה השלם, בהעמקת הרעיון והמעשה. בלווית חבר אנשים הדומים לו. החיים והעורגים כמותו שיגונו-יגונם, וששונו-ששונם. אין מקומו אלא בקבוצה הקטנה. שאמת-מידתה היחיד וצורת החברה ותוכנה הממוזג, נקודת-הראשית לה. ברם אין התרה זו של שאלות היחיד וכיסופיו בתוך הקבוצה מגלה דרכים מהירות להקמת החברה החדשה. הגדולה. כל זה יש בו בקיבוץ-הקבוצות משום תיקון ופיתרון מקיף. ע"י האוטונומיה החברותית של כל קבוצה יחידה תאופשר התהוותה הטיפוסית של צורת כל יחידה.
התנועה הקיבוצית הצעירה היא כיום ברובה תנועה כלכלית הכרחית, והחומר האנושי הנמצא בתוכה, הוא ברובו הגדול ארעי. המצוקה הכלכלית שבה נתון עכשיו ציבור העובדים מכריח הרבה חברים וחברות לחפש להם מקלט בקבוצה. עד יעבור זעם. וברור למדי שרעיון הקבוצה עוד טרם התבשל במוחם.
ויש לי הרגשה שנובעת מחיי יום-יום בקרב התנועה הזאת. שלו קרה ונפתחו שוב שערי תל-אביב לרוחה, היו מתרוקנים מהר מאוד הרבה מהצריפים אשר לתנועה זו. ובכל זאת יש לציין שחומר אנושי זה, שרעיון הקבוצה עוד לא נהיר לו, יכול היה להיות לנו לברכה. אילו הקדישו לו קצת יותר תשומת לב. ולולא גדל היום ללא חינוך וללא מסורת. עוסקים אנחנו בויכוחים והמעשים מאיתנו והלאה. התנועה הקיבוצית הצעירה מצטיינת בעוד קו אחד שמזין לה לא מעט. כל בחור טוב יש ברצונו להיות נביא בישראל. וליצור קבוצה "מופתית". יש ונוצרת קבוצה ובתוכה חברים אחדים שיכולים לשמש גרעין . לרכז מסביבם מספר גדול של חברים וחברות וליצור קבוצה שבעתיד תוכל לקבל איזו צורה מסוימת. אבל לא כן הדבר-במשך הזמן מתפוררת החבילה וכל יחיד יוצא לו ליצור את הקבוצה בה' הידיעה. כאילו עומדת תורת סיני חדשה לצאת מקבוצתו. ומכאן הסיבה העיקרית שכה תכופות קבוצות נוסדות ומתפוררות אחרי זמן קצר".
רעיון "קיבוץ-הקבוצות". לא צלח מבחינה מעשית. ונשאר רק בדפי ההיסטוריה כדוגמא ל"סעור-המוחות" שעבר באותם ימים קשים על התנועה הקיבוצית.
הפועל הצעיר- 18.10.1926 במוצאי שבת י"ז תשרי נפתחה הועידה העשרים של הפועל הצעיר בפתח-תקוה. בצריף שהוקם על מגרש "קבוץ הקבוצות על שם א. ד. גורדון"[]
קיבוצי ההכשרה ששהו ב"עמק השבע" הנם: "על-המשמר א'". "על המשמר ב'" ."גלעד"."המשולש".
"עבודה"."וילנאית". "הכובש". "טרומפלדור".
קיבוץ "הכובש" החל את דרכו בפ"ת בשנת 1925 בגבעת השלושה. עבר ל"עמק-השבע" ושהה במקום עד לשנת 1932 עם עלייתו על הקרקע בקרבת כפר-סבא.

משק "הכובש". 1927, צלם לא ידוע

שמות קיבוצי ההכשרה הם שונים ומשונים לכדוגמא: בפסח 1924 נתארגנה הקבוצה בשם "המשולש". מנהיג הקבוצה היה ישראל כהן. חבריה היו מהסתדרות "החלוץ" בבוצ'אץ. הקבוצה הייתה מסונפת למרכז החלוץ ב"לבוב" שעיקר רעיונותיה היו: 1. שפה. 2. עבודה 3. ארץ.

כתב זלמן חיימוב
ערכה והוסיפה נוני ירון

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, ארכיון, מחנה יהודה, מתוך הארכיון, עבודה עברית, עין גנים, קבוצות הכשרה, רחובות, רחובות בפתח תקוה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שכונה, שכונות | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

מגרש "מכבי אבשלום" פינת רחוב שטמפפר-המכבים

מגרש הספורט הראשון בו שיחקו  חברי מכבי פ"ת היה ליד הגורן של המושבה (רח' הרצל, רח' סביון). בחודש ינואר 1920 מתפרסמת בעיתון "הארץ" מודעת תודה מטעם "סניף "המכבי" בפ"ת במודעה מביע סניף המכבי את תודתו הגלויה למר יעקב קרול (פרדסן ליברלי) על הואילו למסור את חצרו לרשות המכבי במשך כל הקיץ.

ספורטאי המכבי, חובש תרבוש אבשלום גיסין, צלם ושנה לא ידועים

בשנת 1928 נרכש המגרש ברח' שטמפפר. המגרש מוקם על שטחו של פרדס של שמעון רוקח, יחזקאל בלום ולייב לוי. בכוונת הרוכשים היה ליעדו כמגרש ספורט להקים בו בנין מתאים להתעמלות וקלובלחברים. במשך הזמן, הם חשבו לפתחו בהתאם לאמצעים שיהיו בידם. בשלב ראשון נחכר המגרש בן ה- 14 דונם מיד מעמידים בו צריף בגודל-20 – 12 מטר. חברי המכבי מרביתם ספורטאים חלקם, תמכו ועזרו לאגודה ברוח ובחומר. חברי הועד היו: הד"ר פרבר. מרדכי פריימן. א. ויסוקר. ה' ברא"ז, א. קלינסקי ועזרא איכילוב.

מגרש "מכבי אבשלום" פ"ת  הוקם למעשה "ערום" ללא כל מתקנים. באמצעות הכספים שנאספו ע"י החברה למען "מכבי אבשלום" נוספו למגרש מתקנים ואמצעים להרחבת תחומי פעילותו לענפי ספורט נוספים. זמן לא רב אחר רכישתו סומן ויושר במקום מגרש-כדורגל ונשתל בו דשא. זה היה המגרש  הכדורגל הראשון בארץ שהתנהלו בו משחקי כדור-רגל על דשא בדומה לאירופה. בנוסף לכדורגל שיחקה על המגרש גם קבוצת הכדור-יד המצטיינת (11 משתתפים) של האגודה.

בפאתי המגרש הוקם  מגרש כדור-סל בו שיחקו קבוצות גברים, וגם קבוצת נשים שהוקמה במכבי פ"ת.  בשנת 1931 הופסקו המשחקים על מגרש מכבי-אבשלום בגלל חילול-שבת. הסכסוך נמסר לטיפול  ה"ועד-הלאומי", פסיקתו הייתה שעל האגודה להיזהר בחילול-שבת. נאסרה מכירת כרטיסים בשבת. נאסרו העישון ומכירת משקאות והצופים נדרשו לא להגיע למגרש בעגלות ולא במכוניות. הקהל נתבקש להישמע לסדרנים ולרכוש כרטיסי כניסה בימי חול במקומות הממכר. ב- 27.6.1931 חודשו המשחקים במשחק בין "מכבי-אבשלום פ"ת" לבין "חשמונאי" ירושלים.

מגרש הטניס "נחנך" בחגיגיות בשבת, בחודש אוגוסט 1932. נוכחו חברים מקלובי ה"טניס" של תל-אביב ורחובות. המשחקים נערכו על המגרש החדש וקהל צופים רב הגיע לצפות באירוע. בתום המשחקים נערכה מסיבה נשמעו ברכות מפי באי כוחם של אגודת "מכבי אבשלום" "החברה למען מכבי אבשלום", חברי קלוב הטניס בת"א וב"כ הקלוב מרחובות. כל חברי קבוצת הטניס כ- 35 במספר היו חברי "מכבי אבשלום" שהתארגנו לתכלית זו. היה הסכם ידוע ביניהם ובין האגודה בנוגע לזכויותיהם וחובותיהם המיוחדות במגרש.

בהמשך, מגרש הטניס הוכשר גם למשחק כדורסל מודרני על משטח מרוצף עליו שיחקו והתאמנו קבוצות הכדורסל של המועדון. לימים, משפסק משחק של (11 משתתפים) בכדור-יד ב-1964,  החלו לשחק על המגרש גם קבוצות הכדור-יד (7 משתתפים) של המועדון.

    בחודש יולי 1934 הסתיימה בניית מסלול הריצה על מגרש מכבי-אבשלום. מסלול המקיף את מגרש הכדורגל, הקמתו נמשכה כשנה. (ואי אפשר בלי להשוויץ) בהזדמנות זו כדאי לציין שמסלול זה הוא היחידי בין אגודות הספורט בארץ באותם ימים.

אימון ריצה, בין המתאמנים ברוך דינוביץ, בני ראב. ברקע בריכת השחייה בזמן בנייתה, צלם לא ידוע, 1946. ארכיון אישי דוד ראב

בנוסף, "מכבי אבשלום" לקח חסות על התזמורת "כנור-ציון" לאחר שוועד המושבה ולאחריו ארגון "בני-בנימין" הזניחוה והציעו אותה לכל מי שירצה. כגמול על הפעלת התזמורת קבלה האגודה זיכיון לתפעול ארבעת הקיוסקים בפינות הגן העירוני לתקופה של 20 שנה. ההכנסה מוקדשת לאחזקת התזמורת ולרכישת כלי זמר. לעיתים נקראה התזמורת בשם: "תזמורת-מכבי אבשלום פתח-תקוה".

בשנת 1935 הסתיימה בניית ארבעת הקיוסקים בארבע פינות "גן-המושבה" וסודרה גם הגינה. תזמורת "מכבי-אבשלום" ("כינור ציון") ניגנה בגינה פעמיים בשבוע. ובהנהלת התזמורת מרוצים מהבטחת עתידה הכלכלי למשך שנים רבות באמצעות ההכנסה מהקיוסקים.

במקביל נמשכה פעילות  איסוף הכספים לבניית "בית המכבי-אבשלום" בפתח-תקוה בצמוד למגרש על מנת להגדיל ולשפר את התנאי כמו בריכה, קולנוע ועוד. נערכה אסיפה של החברה למען מכבי-אבשלום פתח-תקוה. נתקבלה החלטה המחייבת את הנהלת האגודה לגשת למפעל "בית-המכבי" על מגרשו (1935).

בימי המאורעות (1936-1939) הוחלט "במכבי אבשלום" להיערך לאימון בני הנוער לרכישת יכולות גופניות וכן להגביר את הידע בשימוש ברובה כהכנה לימי מאבק שיבואו. פעולות "צבאיות" אלה הוכשרו במתן השם "ספורט שמושי". וב– 13.10.1938 נחנך מגרש לקליעה למטרה במגרש ה"מכבי-אבשלום פ"ת".

בימי חג הסוכות נערכו על מגרש "המכבי" – ע"י המכבי הבוגר והצעיר – פעולות ספורטיביות ופעולות ספורט שמושי. לכבוד יובל ה- 60 למושבה קויימו פעילויות בעלות אופי מיוחד, לקחו בהן חלק גם  ספורטאים מחוץ לעיר. במקבל נערכו הבחינות הראשונות של מדריכי המכבי-הצעיר בספורט שמושי. (קליעה למטרה-תרגילי סדר. זריקת משקלות וכו'.)

ספורט שימושי, אימון קפ"פ של קבוצת מדיכים, צלם לא ידוע, 1945. ארכיון אישי דוד ראב

הדים מן העיתונות

עיתון "הבוקר" 26.10.1938  נכתב על מגרש מכבי "אבשלום". "בפתח-תקוה נחוגה פתיחת נקודה ספורטיבית חדשה. וזהו בית קליעה או "מטווח" כפי שקוראים לו בעברית החדישה. היו נוכחים ב"כ העירייה ומוסדות המקום. נאמו בשם העירייה הא' משה גינזבורג (מהנדס), מטעם מכבי נאם מר רוסנפלד, בשם מכבי אבשלום ברוך ראב,  מטעם "החקלאי" מר מ. חפץ, את ועד-השמירה ייצג ה' א. שפירא, בשם "חוג-פעילים" נאם מר קבנצל, מטעם המועצה הכפרית ברך מר י. ספיר ובשם המוסד ה. ליפסקי. בין היורים שקלעו אל המטרה היה ילד בן 7 עמיקם פיאלקוב".(בעתיד יהיה שופט).

עיתון הארץ 28.10.1938  נכתב: "ע"י מפקדת הספורט השימושי של מכבי "אבשלום" הוקם ונחנך בחוה"מ סוכות המגרש לקליעה למטרה – המפעל הראשון מסוג זה בשורות "המכבי" בארץ. בתרומות ה"ה י. רוספלד, י. ספיר, אגודת "האורז" ואחרים נרכשו למועדון שני רובים מטיפוס קיבר 22 ושני רובי אוויר. לחגיגות הפתיחה באו מוזמנים רבים וחברי המכבי והמכבי הצעיר. לאחר שנערכו על מגרש הכדורגל, תרגילי סדר, איתות, זריקת משקולות ותרגילי פיזור. עברו המתכנסים לשדה הקליעה למטרה. יו"ר אגודת מכבי "אבשלום" ה' ברוך ראב, פתח את החגיגה בדברים קצרים. אחריו השמיעו דברי ברכה א.שפירא, בשם ועד הביטחון בפ"ת.  ביריות כבוד נתכבדו ה"ה פ. פסקל, ז. אייזנברג. הקצין לוסטיג. י. סוואטיצקי ואחרים."

עיתון הארץ 16.12.1938 "במכבי "אבשלום" פ"ת. הקליעה למטרה ברובי 22 . מדי יום ביומו עסוקים  באימוני יריות למטרה עשרות חברי המכבי והמכבי הצעיר. שענף זה נכלל בתוכנית "הספורט השמושי" שלהם. הרשות לקלוע למטרה בנשק חם (רובי "טו-טו") ניתנת רק לקלעים שהשיגו 80 אחוז פגיעה מהמקסימום של 120 נקודות ברובי אוויר.  מבין הקלעים המעולים של מכבי אבשלום יש לציין את צ. שפייזר, א. שפירא, א. שמחוני, י. חיון, י. איכילוב, י. קבנצל, א. גרובר וי. לוין".

באותם ימים אף הוקמה במכבי-אבשלום קבוצה של "חברי ברית הרוכבים" (רוכבי אופנועים שסיירו במזרח-התיכון ואף הגיעו לאירופה.)

"הבוקר" 7.11.1938  הספורט בשבת. קטטות על מגרש הספורט. תחרות כדור הרגל במסגרת הליגה המחוזית שנערכה אתמול בין "מכבי" ת"א ומכבי "אבשלום" פ"ת.  הופסקה בתוצאה 2 – 0 לטובת מכבי ת"א. המשחק לא הגיע לקיצו. אווירה מתוחה שררה על המגרש במשך כל הזמן. לבסוף הגיעו הדברים גם לידי קטטות. בין שחקני שתי הקבוצות, ואחדים נפצעו. יש לציין כי השופט בהחלטותיו הבלתי צודקות, גרם במידה רבה לשערורייה. שזה זמן רב לא ראינו דוגמתה על מגרש כדור הרגל בארץ.

הארץ 20.11.1938 "עונשים חמורים לחברי "המכבי" בת"א ובפ"ת. על עבירות ארגוניות ומעשי הפקרות במשחקים. מגרש מכבי "אבשלום" פ"ת נסגר לחודש ימים והאגודה התחיבה בקנס על סמך חקירה שנערכה ע"י המרכז הארצי של המכבי הא"י. ביום י"ט חשון תרצ"ט בעניין ההתנפלות על מגרש מכבי "אבשלום" פ"ת. מצד השחקנים והמסתכלים על קבוצת הכדור-רגל של מכבי ת"א. ב- 5.11.1938 הוטלו העונשים דלקמן: 1) המגרש של מכבי אבשלום פ"ת נסגר בפני התחרויות לחודש ימים. 2) על האגודה לשלם במשך שבועיים 3 לא"י קנס לקופת המרכז. 3) נחמיה איכילוב בעד מכה שנתן לשופט-להפסקת השתתפותו בפעולות ספורטיביות  ואיסור קבלת תפקידים בהסתדרות המכבי עד 15.11.1939. 4)פרץ בוך בעד מכות לשחקן מן הקבוצה המתנגדת בזמן המשחק-להפסקת השתתפותו בפעולות ספורטיביות ואיסור קבלת תפקידים בהסתדרות המכבי עד 15.11.1939  5) לומיק בעד הסתת הקהל והשחקנים שתוצאותיה היו חמורות – להפסקת השתתפותו  בפעולות ספורטיביות ואיסור קבלת תפקידים בהסתדרות המכבי עד 15.11.1939 . לנידונים ניתנת זכות הערעור לבית הדין העליון של הסתדרות המכבי עד 5.12.1938.

מגרש מכבי ממשיך להשתפר ולהתפתח. מסלול הריצה הראשון זוכה ב- 1929 לחידוש ושיפור. ראו מה כתוב בעיתון בוסתנאי.

בוסתנאי 4.10.1939 : "מסלול ריצה.-במגרש ה"מכבי" רחב הידיים (גדלו 17 דונם)  …אשר עלה ל"מכבי" יחד עם הכשרתו כ- 1500 לא"י.  מתכוננים לסדר בימים אלה מסלול-ריצה לאורך 400 מטר. זה יהיה מסלול-הריצה המסודר השלישי  בארץ.(אצטדיון המכבייה. ימק"א ירושלים)".

מעמלים חדשים ב"מכבי". לשורות המכבים בפתח-תקוה נוספו כוחות טכניים חשובים.

"המשקיף"ב- 8.9.1946  – "עוד בריכת שחיה  בחגיגיות רבה וברוב-עם נחנכה בפתח-תקוה ביום ד' שעבר בריכת השחייה החדשה של אגודת "מכבי-אבשלום". בריכה זו הנה נכס יקר ורב תועלת לא רק למכבי ולאנשי פ"ת בלבד. נכס זה יקר הוא לספורט העברי, לתנועת התחייה העברית. כי בבריכה זו כבאחרות,יקבלו הדרכתם וחינוכם הימי אלפי ורבבות בני-נוער. העתידים ללחום את מלחמת העם בשדה הספורט.  ולהביא בשורת ציון לאחים נידחים באניות הצי העברי. לכן רחב לבבו כל מי שנכח במעמד זה. בעצם הימים המרים והקשים העוברים עלינו, כשהרס וחורבן עובר על מושבים עבריים, בונה יד ישראל הגואלת מפעלים חדשים.  לא בנקל קמה והייתה בריכה זו. רבים ראו בהקמתה הזיה  יפה התלושה מהמציאות. שראו ביוזמים ובעושים משוגעים. ואמנם אחרים נבאו  כשלון מוחלט והיו אף כאלה רק "משוגעים לדבר אחד" שיכלו להגשים  באמצעים כה דלים מפעל גדול שכזה-  בריכה גדולה ויפה לתפארת. דבריו הנרגשים והכנים של יו"ר אגודת מכבי אבשלום, מר בן-דרור, הביעו את רחשי לבם של כל אלה ה"משוגעים" לדבר אחד  הרואים בהתגשמות חלומם. הבעות התודה לכל אלה שסייעו ותמכו בבנין הבריכה נתקבלו בתשועות. אחרי דברי הפתיחה, התחילה פרשת נאומים וברכות.. ראש העיר ספיר , עמד בין היתר על ערך הספורט ותרבות הגוף בחיי העם הלוחם על גאולתו.   …בשירת התקווה נסתיימה החגיגה הספורטיבית היפה."

עיריית פ"ת הקציבה לכל אחת משתי הבריכות (הפועל ומכבי) סכום של 1000 לירות. עלות הקמת בריכת מכבי הגיעה ל- 17.000  הוקמה בה גם טריבונה ל- 1000 איש. מימי הקיץ ניצלו את הטריבונה להקמת קולנוע קיצי בשטחה של הבריכה (קולנוע סטודיו). (בריכת השחייה של "הפועל" בפתח-תקוה נחנכה בשנת  1945)

מגרש מכבי היה מוקף שנים רבות בגדר רשתית ועליה חוברו לוחות פח גלי. הגדר הייתה מכוערת לתפארת. בתום מלחמת הקוממיות (1948-1950) החלו בבניית חומה מלבני סיליקאט לבנות. שהקיפה את מרבית המגרש והקנתה לו צורה מכובדת. בחלקו הדרום-מערבי של המגרש הוקמו יציעי עץ שמדי מספר שנים חודשו.למען בטיחות הצופים. היות מגרש המכבי המגרש הגדול בפתח-תקוה, הוא שמש לטקסים, חגיגות ביכורים ונערכו עליו  הרבה אסיפות עם גדולות.

חג השבעים של פתח-תקוה נחגג על מגרש המכבי. מצעד צה"ל ביום העצמאות ב-1948 ברחובות פתח-תקוה הסתיים בחגיגה גדולה על מגרש המכבי. רבים ממשחקי המכבייה השלישית  (1950) נערכו על מגרש המכבי.

טקס יובל ה- 70 לפ"ת במגרש מכבי. עומדים על במת הכבוד: חולדה ספיר, הרמטכ"ל דורי, פולה בן גוריון, יוסף ספיר, אברהם שפירא, צלם: צ'סניק פרד, 1949

במגרש המכבי אבשלום פ"ת נערכו  בשנים 1929 – עד 1947 טכסי הזיכרון לחללי הקרב על פ"ת בשנת תרפ"א (1921). מדי שנה  הוכרז שיש להקים במקום נפילתו של אבשלום גיסין (ספורטאי בכיר במכבי פ"ת) אתר זיכרון גדול. אך כרגיל בפ"ת דיברו.. הבטיחו.. נשבעו.. ודברו…. רק בשנת 1946 במלאות 25 לקרב תרפ"א הוקמה אנדרטה לזכרם של ארבעת  מגיני פ"ת שנפלו בקרב. האנדרטה הוקמה בתוך שטחו של "גן-הגיבורים" שיועד לשמש מקום הנצחה גדול. אך בגלל המרחק הגדול של הגן ממרכז העיר. הפיכת המקום לאזור תעשייה ואי הופעת ציבורים גדולים לטכסים במקום הועברה האנדרטה  ב- 1954 לתחום שטחו של בית "יד-לבנים".

תודה לזלמן חיימוב על המחקר והסקירה

 

 

האנדרטה לחללי מאורעות תרפ"אהנצבת בן העמצאות יד לבנים, צלם ושנה לא ידועים

פורסם בקטגוריה מכבי אבשלום, מכבי צעיר, ספורט, רפורטג'ות מתוך הארכיון, תזמורת כינור ציון | עם התגים , , , | תגובה אחת

האגודה שהייתה לאגדה "מכבי אבשלום"

האגודה קמה בשנת תרס"ז כחלק מההתפתחויות שעברו על  המושבה באותם ימים. התחילת פעילותה הייתה האגודה ארגון חברתי ועסק בתחומים שונים. ראשית סיום  ה"חסות" (1903) של יק"א שהיה למעשה יציאה מעבדות לחירות. אומנם אצל הוותיקים התהליך עורר חששות רבים, אך עבור צעירי המושבה נפתחו אופקים חדשים ומעניינים יותר מסתם עבודה בחקלאות. גורם נוסף היה כניסתם למושבה של צעירי העלייה השנייה ועבודתם כפועלים במושבה. כל אלה הכניסו למושבה את רוח החופש והקדמה שהביאו איתם העולים מארצות מוצאם ואת רוח המהפכה הרוסית. כתוצאה מפעילותם נוסדה  במושבה מפלגת "הפועל-הצעיר" לה היו שותף גם חלק נכבד מהציבור האזרחי.  במקביל לאלה החל להשפיע על צעירי המושבה הרופא הציוני המתקדם ד"ר ברנשטיין-כהן. הוא דרש בגלוי מהנהלות המושבה את קידום המושבה ואורח חייה לקראת חיים מודרניים דבר שעורר את כעסם של "זקני הושבה". "הצעירים", צעירי המושבה, המתקדמים ספגו לתוכם את רוח התקופה והקימו בשנת תרס"ז ארגון צעירים בשם "התחייה" שהיה ראשית ה"מכבי" בפ"ת.  הארגון הוקם ע"י בנימין סלור בן למשפחת מייסדים. כאגודת צעירים וצעירות שמנתה בתחילתה עשרות חברים. מקום הקמתה היה מרתף גן-הילדים בביה"ס יק"א (פיק"א).(דואר היום 26.6.1928)        

חברי מועדון "מכבי אבשלום", צלם לא ידוע, 1926 מאוסף הארכיון

על מנת להדגיש את מטרתם וכיוון התפתחותם בחרו ליו"ר האסיפה הראשונה בצעירה שושנה כהן, ושפת הדיבור הייתה עברית. התנגדות ההורים לארגון הייתה כה חזקה. שמייסד התנועה גורש מבית הוריו.

פעילות הרופא והקמת המכבי  האיצו במושבה את תחילת המאבק בין ה"זקנים" ל"צעירים". ה"זקנים" ראו בשחרור מפקידות הברון שהייתה חופשית וחילונית מדי לטעמם, אפשרות לחזור ולהעמיק את החינוך ואת אורח החיים החרדי במושבה , מה שהביא בהמשך להיפרדותם מביה"ס יק"א והקמת ת"ת  ולאחריו ביה"ס "נצח-ישראל". הצעירים החלו להרגיש ברוחות הקידמה והשחרור מכבלי הדת . הסכסוך והמתיחות בין הצעירים והזקנים החריפה. והביאה למצב שבו נבחרו במושבה שני וועדים, אחד לזקנים ואחד לצעירים. שפעלו במקביל עד שהושגה פשרה ביניהם.

בכרוז שפרסמו בחודש יולי 1910  חברי "התחייה" בעקבות אירועי ביקור "החכם-באשי" הרב חיים נחום

בנימין סלור,
צלם ושנה לא ידועים. מאוסף הארכיון

במושבה נאמר: "אנחנו ילידי הארץ-פרי גרעיני התחייה, שמיום הראשון להיוולדנו  קלטנו לתוכנו את האוויר הנבואי והמכבי. אנחנו המחוננים, שאויר הגולה לא הספיק להשקותנו כוס התרעלה, אנחנו זקופי הקומה שמתחת רגלינו  אדמתנו שרוותה דמי אבותינו, וממעל ראשינו שמי-התכלת שדרך בם שפעה הנבואה[..]  הקרקע הדוקה היטב לרגלינו ואין חרב בעולם שתשמיטה מתחתנו; מאוויי כל עם חי, מתרוצצים בקרבנו…"

בעת ביקור החכם באשי בפ"ת. הניפו פועלי המושבה  את הדגל הציוני. ואילו ה"זקנים" וחברי וועד המושבה  קראו להורידו ומשהדגל לא הורד התנפלו רבים מאנשי "הזקנים" ושומרי המושבה. על נושאי הדגל וקרעו אותו. גם חברי התחייה הניפו את הדגל והגנו עליו. אך הם מיהרו בעקבות הפצרת הוריהם להורידו.                                            לאחר צאתו את הארץ של מייסד האגודה, בנימין סלור, (תרע"ב) פעילותה הופסקה.  אך הרעיון תפס את הנוער המקומי ובשנת תרע"ג נתחדשה שוב פעולת האגודה בשם "מכבי". מייסדיה ומנהליה הראשונים היו יעקב וינקליר מ.פרלין ועוד. בין חברי המכבי היו רבים מפועלי המושבה. את פעילותם עשו בקלוב הפועלים שבתחילה היה בביתו של זרח ברנט. (בר-כוכבא פינת שטמפפר) ואחר זמן משנבנה בית הפועלים היה הוא מקום ההתאספות והפעילות הספורטיבית. פעולות מכבי  התעצמו בימי מלחמת השפות (1914). הם שהובילו את מרבית אנשי המושבה להתנגד לתנועת "עזרה" ופעלו למען הדיבור העברי. בראשם עמדו אז: המהנדס גליקשטיין. ש.שטרייט. א. נחמני. ואחרים.

"בשנת תרע"ד, בעת ביקורו של הנדיב הידוע בפ"ת, החל מאבק נוקשה בין "המכבי" ומנהיגי המושבה. לפי תוכנית הפגישה החשובה הזאת, נועדו לקבל את פני הנדיב על גבול המושבה ראש השומרים (שפירא)  ושומריו הערבים (אף שומר עברי אחד לא היה ביניהם) כדי ללוות את כניסת הנדיב ברכיבה. בוועדת הכנת האירוע שנבחרה ע"י ועד המושבה, נפקד מקומם של אנשי "המכבי". "המכבי" שרוחו היה כולו עברי לאומי, התקומם נגד זה. לאחרי מו"מ ארוך ותהלוכת-הפגנה ברחובות המושבה של כל ששים חברי "המכבי", קבל ועד המושבה מידי הסתדרות זו דרישות אולטימטיביות : א) קבלת ב"כ "המכבי" לוועד הפגישה,   ב) וכן שרגל שומר ערבי לא תמצא בדרך בה יעבור הנדיב. לדרישה השנייה הייתה הוספה: על גופינו יעברו השומרים עם סוסיהם, …ואכן המכבי ניצח וקבלת הפנים של הפרשים בוטלה. ובסיום המאבק בעת הביקור, "כבשו" שישים חברי המכבי בתלבושתם הרשמית. ויצרו שרשרת חיה סביב מרכבתו של רוטשילד. והם למעשה היו הסדרנים באירוע". (עדות ירקוני בארכיון ההגנה)

בתום המלחמת העולם הראשונה, התארגנה שוב אגודת "המכבי"  בראשותו של המורה ה' בן-הדור, שהקדיש מרץ רב לחידוש הפעולה הספורטיבית  והרוחנית בין הצעירים והצעירות במושבה.  ואחר מאורעות מאי  1921 שינו את שם האגודה  ל "מכבי-אבשלום". על שם חברם אבשלום גיסין מגיבורי המושבה  שנפל חלל בהגנה עליה.

אבשלום גיסין, צלם ויינשטיין שמשון, מאוסף הארכיון

עדות של אליהו ירקוני גרינפלד .ארכיון ההגנה עדות מס' 103.29 .  " לפני 42 שנה (1911) בבואי לפ"ת העמידו אותי בראשות ה"מכבי" ארגון הספורט היחיד שהיה קיים באותה תקופה. התעסקנו לא רק בספורט אלא גם בהקניית השפה. עבודה עברית, אני התעסקתי בעיקר כמורה בחלק של הקנית השפה.  כשפגשתי אנשים המדברים אידיש  טענתי כי איני מבין…. פתחנו אפוא בית-ספר ערב לעברית שהתקיים בשנים 1916 – 1912. בינתיים רוח לא טובה עברה על האיכרים, חפצו להרחיק אותנו מהשפעה והם התחילו בפילוג המכבי. פתאום קראו לאספה התחילו לתקוף אותי מבלי שהבנתי למה ומדוע. הסיבה היתה כפי שהתברר חיכוך ביני לבינם, כשהגיע ויצמן לטפל ביתומים טענתי כי לא טוב לחנכם בחצרי האיכרים בהם יש משפחות ערביות.  התפלגנו אפוא, מכבי מתקדם וסתם מכבי. בו האיכרים התחילו להלחם בפועלים. מאלה מפורסמים הגדעונים של זכרון.  הדבר התבטא גם בגיוס לגדוד – שהיה בעיקר גיוס של פועלים. האיכרים לחמו בזה ע"י הצעת הקמת פלוגת רוכבים. לא יצא מזה דבר ואנו הצלחנו לגייסם לגדוד.  בעיית הפילוג הודגשה ברגע שהיה צריך ללוות לאחר הכבוש את ספרי התורה מת"א (ראה הערה). דב הוז לא הסכים לקחת פלגים. הפתרון נמצא ב"מארב" שהכנו בדרך ע"י גשר מוצררה. לנו היה הדגל, הם צעקו רמאות, נסו להקים שערורייה אך לא הצליחו." מזכרותיו של אליהו ירקוני.

אליהו ירקוני בחרת תלמידים עובדים בגן הירק של בית ספר פיק"א. שנות ה- 20. צלם לא ידוע. מאוסף הארכיון

בשנת 1917 עבר מאבקם של המכבי בעיקר לנושאים חברתיים. חבריו התרכזו בקלוב הלאומי רדיקאלי (קל"ר) שהיה למעשה המשך דרכם של "הצעירים" ו"המכבי". ובכך הסתיימה למעשה הפעילות החברתית המהפכנית ופורצת הדרך של המכבי. ועם סיום המלחמה והכיבוש הבריטי.והחזרה למושבה מגלות ת"א.(סוף 1918) החלו חברי המכבי לעסוק בעיקר בספורט ובעיקר במשחק הכדור-רגל.

אחת הפעולות התרבותיות שמכבי אבשלום עסקה בהם  בשנות השלושים היא קליטת תזמורת "כנור-ציון" וניהולה.

הערה: ב1919 גרשו הבריטים חלק מתושבי פתח תקוה ליפו בעקבות חשש לריגול לתורכים. בני המושבה לקחו איתם את ספרי התורה. ניתן לקרוא על הפרשה בספר היובל למלאת 50 שנה לפתח תקווה, עמוד תקסט.

אליהו ויסוקר ובנו יואל (שר) במדי "מכבי אבשלום", צלם ב. צייטלין. שנה לא ידועה. מתוך ארכיון אישי ע"ש יואל שר

כתב זלמן חיימוב                                                                                             ערכה נוני ירון

פורסם בקטגוריה מכבי צעיר, ספורט, רפורטג'ות מתוך הארכיון | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

חפשו אותנו בטריווגו- מלון רבינוביץ הוטל רבינוביץ

קצת פני הקיץ שמגיע, עונת החופש הגדול, כשכולנו מחפשים מקום לברוח אליו. כמה מילים על מלונות במושבה.

פתח תקוה לא נתפסת כמקום לברוח אליו…. אבל, בראשית ימיה של המושבה היו בה כמה מלונות. שני מלונות בשם "מלון רבינוביץ", מלון "ירקון", מלון "עדן". מלונות אלו לא היו מקומות כדי לנפוש בהם. הם שמשו למגורי פועלים אנשי העליה השנייה שעבדו בפרדסי המושבה  מקום למאבקים ודיונים פוליטיים, אורחים שבאו "לעשות שבת" אצל משפחות ולא היה מקום בבתים הקטנים לאחסן את הבאים וגם אורחים שעברו כאן ובקיצור, מי לא עבר בפתח תקוה…….

"מלון רבינוביץ" עומד, בערך, ברחוב פינסקר מס 11. צריף קטן שהשנים והונדליסטים נתנו בהם את סימיניהם. מדוע בערך? כי יש איזה אי ודאות למקומם של שני מלונות בשם רבינוביץ.

בשנת 2008 האדריכל רפי רייש עשה תיק שימור למבנה המלון. בהקדמה העלה סוגייה חשובה לדיון הנשאלת כשבאים לשמר מבנה. הדברים יותר ברורים כשמדובר במבני אבן. אולם, כשהמבנה הוא "צריף ארעי" כמו המבנה הזה נשאלת השאלה הלגיטימית למה?? כשאנחנו משמרים מבנה אנחנו עוסקים בהגדרת זהותו : מי היו הבעלים? למה שימש?  "נבחנת האפשרות והפוטינציאל של נרטיב ושל מיקום לייצר פעילות עירונית וגאווה עירונית". על פי תפיסתו של רייש יש ביכולתה של אדריכלות ושל פעילות בנויה לייצר שינוי באיכות החיים ותחושת השייכות של הציבור גם אם המבנה הוא "צריף".

אנחנו מדברים על המלון הפועלים ברחוב פינסקר מספר 11. הבית שימש כביתו של שמעון רוקח שהיה ממייסדי אגודת "פרדס". משפחת ישראל רבינוביץ (דה רויעטר, או הג'נג'י) רכשה את הבית ופתחה בו מלון לפועלים. במלון הצנוע והזול, ניתנו שירותי לינה וארוחות לפועלים בני העלייה השנייה. חיה שרה בעלת המלון, טובת לב הייתה מגישה לכל אחד את המנה שלו. לעיתים אף טיפלו בפועלים הבודדים בעת מחלתם.

בשבתות נהגו רבים מן הפועלים לאכול כאן את ארוחתם. כיוון שהיה שומר שבת לא שלמו הפועלים עבור הארוחות בשבת. ואם "שכחו" האורחים לשלם, נהג רבינוביץ לומר : "הדביט (יתרת החוב) שלי בספרים הוא הקרדיט (יתרת זכות) שלי בעולם הבא". דוד בן גוריון, שהחל את דרכו בארץ בעבודה בפרדסי פתח-תקוה ב- 1906, התאכסן גם הוא במלון הזה. הבית שימש כמלון עד מלחמת העולם הראשונה.

המלון היה עממי בצורתו ובמחיר ארוחותיו , עולים חדשים החלו בו את דרכם במושבה ובארץ. זו הייתה נקודת מפגש בה השיגו הפועלים את יום העבודה הראשון שלהם בארץ. כאן זכו לקבל עצות מהוותיקים כיצד להסתדר בארץ.

בעת ביקורו של ג'מאל פשה בפ"ת ב- 4.10.1915 נדרשה המושבה להכין ארוחה ל-30 החיילים המלווים את הביקור. וועד המושבה כדי לשמור על כבוד המושבה, ביקש משבתי רבינוביץ האח שהיה בעל בית אוכל יוקרתי יותר, להכין את הארוחה עבור החיילים. רבים מיקירי העלייה השנייה שהו במלון. ותמיד הזכירו את בעליו לטובה: ברל כצנלסון, מיכאל הלפרין, דוד שמעוני, ברנר, מנדלי פורטוגלי. מייסדי הקיבוץ הראשון דגניה החלו את דרכם במלון בשמם אז "הקומונה הרומנית" (רומני).

מלון רבינוביץ, רחוב פינסקר 11 פתח תקוה, צלם לא ידוע, 1972

מלון רבינוביץ, רחוב פינסקר 11 פתח תקוה, צלם לא ידוע, 1972

רחוב פינסקר, צלם ניסן בן נעם, שנות ה- 20

 

 

 

 

 

במלון התנהלו ויכוחים סוערים בין אנשי מפלגת "פועלי-ציון" לבין "הפועל -הצעיר" כאן התקבלה ההחלטה לעקור את עצי יער בן-שמן שניטעו ע"י ערבים ולנטעם מחדש ע"י יהודים. כותב ברל כצנלסון בזכרונותיו: "…הפנו אותנו להוטל רבינוביץ' זוהי אכסניה של פועלים כאן אוכלים ושותים ולנים וכותבים מכתבים, כאן משתגעים, כאן חי כל איש בזכות ה'קפה' עד שבא יום וזכותו נשללת ממנו פתאום וכאן, אמנם, מצאנו את הציבור שלנו.."

המלון בנוי במיקום איסטרטגי מצויין כפי שהיו מתארים זאת היום ענשי עסקים ומלונאות. זו היא ה"גבעה" שהייתה מקום תחילתה של המושבה פתח תקווה. כ -40 מטר מעל פני הים. רחוקה מן הירקון והקדחת, בטוחה מפני כפרי הערביי הסביבה. לאחר החזרה מיהוד הוטל על משה סלור לתככן את המבנה האורבני של המושבה. בתוכנית מרחב מרכזי ושני רחובות היוצאים ממנו. רחוב פינסקר הוא אחד משני הרחובות הראשונים של המושבה הנחשב כרחוב של "הפועלים". "כיכר המייסדים", שני בתי הכנסת: "בית הכנסת הגדול" ו"בית הכנסת שונה הלכות". הפוסטה (הדואר), תחנת הדליז'נסים והתחבורה. רחוב חובבי ציון נחשב כרחוב "האיכרים". המקום מייצג מורשת בנייה מסורתית בסוף התקופה  העות'מאנית. צריף עץ זול ופשוט בעל גג רעפים. הקירות בנויים בשיטה בגדדית (קיר ממולא). כמו כן הוא מספר את סיפור האכסנה וראשית המלונאות.

לימים, בעקבות מריבה משפחתית נפרדו שני האחים. כך הוקם "מלון רבינוביץ" נוסף שהיה שייך לשבתאי רבינוביץ " דער שווארצער" – השחור. המלון פעל עד למלחמת העולם הראשונה. מקומו של המלון השני לא ברורו בדיוק.

במשך שנים רבות שכנה בצריף הסנדלרייה של משפחת ארגש. כיום ישנו יזם בעל מודעות שימור הפועל לבנייה של בניין קומות. בחזית הבניין החדש ישומר שימור מלא מבנה הצריף.                             הסקרנים יכולים לבוא לארכיון ולעיין בחומרים הקיימים. אולי יש לכם קשר או מידע נוסף נשמח לדעת.

תודות לזלמן חיימוב על מחקריו במסמכי הארכיון

עוד ניתן לקרוא על מלונאות בפתח תקוה בעבודה של הדר ברק מטעם החוג לניהול מלונאות בהנחיית מר פדרו זוניגה בנמצאת בספריית הארכיון

 

 

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, בתים היסטוריים, הוטל (מלון) רבינוביץ, מתוך הארכיון, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

דרך ז'בוטינסקי- פתח-תקוה בני-ברק רמת-גן תל-אביב.. הרח' הארוך במדינה.

כשאתם נוסעים היום ב"דרך ז'בוטינסקי" נעים דרך הנחש המתעקל בין פתח תקוה לתל אביב ופיגומי הנתיב של הרכבת הקלה משגעים את הנהגים לא עלתה בכם המחשבה איך ניתן שם לרחוב אחד הארוך כל כך. תודות לזלמן חיימוב המתנדב שלנו שבוחר כל פעם עניין אחר לחקור ולהפוך בו קבלו את סיפורו של רחוב "דרך ז'בוטינסקי"

פטירתו הפתאומית של זאב ז'בוטינסקי בגיל 59 ב- 4.8.1940  הכתה את תלמידיו ומעריציו בהלם. ז'בוטינסקי היה מנהיג ומייסד נערץ של התנועה הרוויזיוניסטית. בעיני אוהדיו היה היהודי הגדול בדורו שהשפיע רבות על דרכה של התנועה הציונית. ייסד את הגדודים העברים במלחמת העולם הראשונה. הקים תנועה פוליטית גדולה בגולה ובארץ. הידיעה על מותו זעזעה את כולם. אוהדיו נפוצו בכל העולם היהודי ובכל ישוב וישוב בארץ. בקרב תלמידיו ובמוסדות התנועה זכרו ותורתו יישארו חיים לנצח נצחים. מעריציו ביקשו להנציחו באופן רשמי וברמה ממלכתית, כשממלכה איננה עדיין. הדרך להנצחה התאפשרה ברמה המוניציפאלית ביישובים היהודיים הקיימים. ניתן באופן רשמי לקרוא לשמות רחובות או מבנים ע"ש בהתאם להחלטת המועצה המקומית או העירייה. ברור שכדרכה של תנועת ז'בוטינסקי ההנצחה צריכה להיעשות בגדול ובהדר.

עומס תנועה בדרך ז'בוטינסקי

הראשון שהעלה את הרעיון לקרוא  רחוב בשם ז'בוטינסקי היה ד. תדהר. יום לאחר היוודע פטירתו של ז'בוטינסקי ב-.5.8.1940  שולח תדהר מכתב לראש עיריית תל-אביב ובו הצעה  "על מנת לשמור  את זכרו, את זכר מעשיו הרבים והכבירים לעם ולארץ לקרוא לרח' הירקון בת"א ע"ש ז'בוטינסקי".

תדהר מסביר את החלטתו בכך שזה הרחוב החשוב היחידי בעיר שאפשר לשנות את שמו מבלי לפגוע בשמות אישים ידועים אחרים. (תדהר אינו יודע ששם רחוב זה כבר הובטח לאוסישקין).

וכך באמצעות נציגיהם במועצות העירוניות ובמושבות. החלו חברי התנועה הלאומית לדרוש קריאת רחובות ע"ש המנהיג. במועצות ובעיריות משרתים אנשים פוליטיים שחלקם בעיקר ממפלגות הפועלים מתנגד לדרכו של ז'בוטינסקי. אלו הביעו את דעתם והתנגדותם. אם כבר הסכימו אזי במקביל יש להנציח גם את אנשיהם. בנוסף נציגי הרוויזיוניסטים ביקשו להנציח את שמו של ז'בוטינסקי ברחובות הכי יפים, הכי ארוכים והכי מפורסמים וחשופים לצפייה המונית. בעייה נוספת בה נתקלו היה הנוהג הפנימי במרבית היישובים אוסר להחליף שם רחוב הנקרא על שם אדם פרטי בשם אדם אחר. לפיכך נותרו רחובות המתאימים לשינוי שם כאלו ששמם אינו קרוי על שם אדם, אלא, על שמות תנועות ציוניות, אירועים, צמחים, שמות בעלי חיים מבנים גיאוגרפים וכד'. סוג נוסף של רחובות היו כאלו ששמם היה על שם אישיות שהשלטון הבריטי ביקש להנציח.

דרך ז'בוטינסקי, כניסה לפתח תקווה, צלם לא ידוע

המשקיף 24.7.1942  "אגב דיון במועצת ראשל"צ על קביעת רחוב ע"ש המנהיג ז'בוטינסקי- וההצעה במועצה לקרוא את הרחוב החוצה את ראשל"צ ע"ש צ'רצ'יל וההתנגדות להחלפת שמות רחובות קיימים בשמו של ז'בוטינסקי  בדיונים שנמשכים כבר שנתיים ימים אומר  ראש המועצה לשעבר מ. לוין בהציעו לקרוא את הכביש הראשי החוצה את המושבה על שם זאב ז'בוטינסקי : "שמעתי שבועדת השמות היה מי שאמר לקרוא את הכביש על שם צ'רצ'יל. ז. ז'בוטינסקי הוא הצ'רצ'יל שלנו. הוא כמוהו התריע תמיד , חזה וראה את הנולד. ז'בוטינסקי הוא של כולנו [..] לאחר הרצל היה ז'בוטינסקי היחיד,

דרך ז'בוטינסקי, צלם לא ידוע

שרכש לו את כתר המנהיג ברצון של כל האומה".

במועצת עיריית תל-אביב נערכה ישיבת אבל לזכרו של ז'בוטינסקי ביום  11.8.1940  רה"ע רוקח : "אזכרת ז'בוטינסקי, הישוב הוכיח כמה היה הישוב קשור לשם הזה. המסמל מלחמת התקומה, רבים היו מתנגדיו, אולם כולם הזדעזעו לשמע מותו. והעם כולו מתאבל על מותו. בכדי להנציח את שמו בתל-אביב נחליט כולנו פה אחד לקרוא רחוב גדול ונאה על שמו".

לפני הישיבה המיועדת  קרו כמה דברים שמעכבים, כנראה, את מתן השם ז'בוטינסקי בתל-אביב: ת"א מופצצת ע"י מטוסים איטלקיים ב- 9.9.1940 נהרגים בה כ- 100 אזרחים, נוסף על כך ראש העיר רוקח חולה ואינו מגיע לישיבות המועצה מ- 24.9.1940 עד ל- 27.10.1940.  בינתים הוועדה לקריאת שמות רחובות בעיר מופצצת בהצעות לקריאת רחובות שונים ע"ש ז'בוטינסקי.

ישיבת מועצת העיר ת"א ב- 10.11.1940  ד"ר משה כהן (נציג הרוויזיוניסטים) מציע להחליט על קריאת רחוב בשם ז'בוטינסקי. מחרתיים יום ההולדת ה- 60 שלו. הצעתו המקובלת על וועדת השמות היא להחליף את שם הרחוב "קיבוץ-גלויות" בשם זאב ז'בוטינסקי.  רה"ע  רוקח :בנוגע לרחוב ע"ש ז'בוטינסקי אני מבקש להסכים, כשם שתמיד החלטנו על שמות לרחובות מתוך הבנה הדדית וויתור.

דב-הוז (מפלגת הפועלים): אני חבר ועדת השמות ולא שמעתי על ההצעה לפני כן. מבקש שהות לחשוב על כך. רה"ע רוקח: מציע לכנס ביום ג' ביום מלאות 60 שנה להולדת ז'בוטינסקי ישיבה מיוחדת של ועדת השמות. (הצעתו מאושרת).

ישיבת מועצת העיר ת"א ב- 24.11.1940  הנושא הקמת רחוב על שם ז'בוטינסקי. רה"ע רוקח "מבקש לגמור את השאלה הזאת ברוח טובה, כי אין לדחות יותר". דב הוז: יש להביא את השאלה תחילה לועדת השמות כפי הסדר המקובל, עם הסיעה לא התייעצה תחילה. רה"ע: הבאתי את זה לפני כל האינסטנציות המתאימות, ומסרתי גם למר גורפינקל על ההצעות. ד"ר כהן: חושב את כל הענין הזה של קריאת רחוב ע"ש ז'בוטינסקי הוא שערוריה. מציע לשנות את שם הרחוב קיבוץ גלויות בשם ז'בוטינסקי.

 שלוש : מאז אני חבר בועדת השמות לא התאספה הועדה לישיבה אלא החתימו אותנו על הצעה. ומדוע יש כאן צורך בישיבת ועדת השמות. גורפינקל: העניין לא נעשה בסדר רצוי, אם כי אין אני אומר שזה במתכוון.  פנקס: מציע להפסיק את הישיבה, למען תוכל ועדת השמות לדון בשאלה כעת. מאשרים ומפסיקים את הישיבה.  רה"ע: מודיע בשם ועדת השמות שהוסכם לקרוא בשם ז'בוטינסקי את שם רחוב קבוץ גלויות. בשם קיבוץ גלויות יקרא רחוב אחר מתאים.

ברמת גן  נערכת ישיבת הנהלה ביום 19.8.1940   " א.קריניצקי נשיא המועצה פתח את הישיבה ומבקש מהקהל לכבד את זכרו של המנוח הגדול זאב ז'בוטינסקי בקימה. ומכריז על הנצחת שמו של המנהיג ברמת גן ע"י קריאת רחוב על שמו ברחוב "הקשת". הרחוב הנאה ביותר במושבה יקרא מעתה רחוב ז'בוטינסקי".

בני-ברק. ידיעה בעיתון המשקיף 27.12.1940 מוסרת על רחוב על שם ז'בוטינסקי בבני-ברק. אחרי דיונים נוספים במועצה המקומית בבני-ברק בישיבתה המלאה אמש בקשר עם קביעת רחוב על שם ז'בוטינסקי. נתקבלה ברוב דעות הצעתו של חבר המועצה מר גרשון לסקי לקבוע את רחוב העלייה בבני-ברק שהוא הרחוב הראשון  המוביל מהרחוב הראשי רח' רבי עקיבה על שם המנהיג זאב ז'בוטינסקי.

 פתח-תקוה באותם ימים נמצאת לאחר מלחמת בחירות עירונית ייצרית ממושכת. הבחירות לא הביאו לתוצאה מוחלטת. שני הגושים הגדולים (הגוש הפועלי והגוש האזרחי) הגיעו לתיקו. נציגי הדתיים התפצלו בתמיכתם בין שני הגושים באופן זהה. כך שההחלטה על בחירת ראש עיר המתינה להחלטת המושל הבריטי. עיקר דאגותיהם של נבחרי העיר הייתה להבטחת מקומם הראוי בהנהלת העיר.

לכן, אפילו תומכיו הרבים בעיר דחו  במעט  את הנצחתו של ז'בוטינסקי. יוסף ספיר מתמנה לראש עיריית פתח-תקוה בהחלטת המושל הבריטי ב- 14.8.1940.  הוא מקבל עירייה במצב כספי קשה עם חובות גדולים דבר שמטריד מאוד את מנוחתו.

רק בישיבה השנייה של מועצת העיר ב- 21.8.1940 מעלה את זכרו של ז'בוטינסקי שמעון כץ נציג מפלגת אגודת ישראל.

ישיבה מועצת העיריה בפ"ת 10.11.1940 אחד הנושאים העומדים לדיון: בחירת וועדת "קריאת שמות לרחובות" ספיר יו"ר הישיבה  מדבר על דבר רחוב שיש לקרוא ע"ש ז'בוטינסקי. ההנהלה בישיבתה

החליטה לקרוא רחוב על שמו ומציע למועצה לבחור בוועדת קריאת שמות לרחובות. מר כרמלי נציג פועלי-ציון שמאל. מתנגד לקריאת שם לרחוב ע"ש ז'בוטינסקי. הוא רואה בזה הפגנה פוליטית לפרסם בן אדם שעמד בראש התנועה הפאשיסטית שהתנגד להסתדרות הפועלים וכ"כ התנגד לתנועה הציונית. היו"ר מבקש מה' כרמלי להימנע מוויכוח בעניין זה. הוחלט: לאשר את  החלטות ההנהלה כולן.

ישיבת מועצת העיריה בפ"ת 26.12.1940 על סדר היום בחירת ועדה לקריאת שמות רחובות. נבחרת ועדת קריאת שמות לרחובות וחבריה : ש שטמפפר. בורשטיין יוסף. טרופה. בר-אוריין אברהם. איכילוב עזרא שפירא יהודה.

ישיבה מועצת העיריה בפ"ת 26.1.1941  על סדר היום: החלטות הועדה לקריאת שמות לרחובות.  מחליטים לאשר קריאת שמות ל- 5 רחובות.הרח' הם :1. רח' ז'בוטינסקי במקום דרך תל-אביב.

  1. רחוב חיים עוזר במקום רח' יבנה. 3. רח' יבנה במקומו החדש. 4. רח' חדש ע"ש יוסף ריבלין
  2. רח' ע"ש חיים ארלוזורוב בדרך לגבעת השלושה. החלטה שסיפקה את כל הזרמים בפתח-תקוה.

המשקיף 11.3.1941  חגיגת הפתיחה של הרח' ע"ש ז'בוטינסקי בפתח-תקווה. אתמול אחר-הצהרים חגגה פ"ת את פתיחת הרחוב ע"ש המנהיג זאב ז'בוטינסקי בנוכחות : בבקוב, מ.ארבר. ר.רוזוב. תזמורת מכבי אבשלום. בניצוחו של מר דרורי. הרב ד"ר ישראל צבי כנר נשא נאום ואמר:" ז'בוטינסקי איננו זקוק לכבוד חיצוני. כבוד הוא לעיר שיש בה רחוב על שמו של המנהיג". בשירת התקוה הסתיימה החגיגה.

בשנת 1943 החלו ראשי התנועה הלאומית בפתח-תקוה לשכנע את  המועצה הכפרית להאריך את רח' ז'בוטינסקי בתחום המועצה הכפרית.

בישיבת המועצה והמועצה הכפרית יום ג' 1.6.1943   מחליטים שהמועצה הכפרית תקרא את המשך רחוב ז'בוטינסקי מהאזור העירוני עד לסוף גבול השפוט שלה ע"ש ז'בוטינסקי. ולפרסם זאת בעיתונות.

בחודש אוקטובר 1943  מבקשת המועצה הכפרית של פתח-תקווה  בה נמצאים רבים מתומכי הרוויזיוניסטים ליצור רחוב ארוך ומרשים בשם ז'בוטינסקי ולשם כך שולחים מכתב להנהלת רמת-גן שתעניק את השם ז'בוטינסקי לרחוב "פלומר".

פרוטוקול הנהלת המועצה רמת-גן מיום 4.10.1943

"מחליטים בחיוב על הצעת המועצה המקומית פתח-תקוה (האזור הכפרי) לקרוא את קטע הרחוב הראשי המוליך לפתח-תקוה והנמצא בשטח שפוטה של המועצה ע"ש ז'בוטינסקי ז"ל. המועצה תשתדל לעשות הכל כדי לממש את ההצעה , בתנאי שהעניין מסודר באופן רשמי ע"י יתר הרשויות המקומיות".

ברור שרמת גן הציבה תנאים. אך התנאי החשוב ביותר אינו מוזכר והוא החשש מתגובת הבריטים השולטים עדיין בארץ. זאת בעקבות מחיקת שמו של הנציב העליון הבריטי השני בא"י (1925-1928) לורד הרברט  פלומר אשר בהיותו נציב החליט לפעול לסלילת כבישים בארץ כדי לפתור את בעיית האבטלה ההמונית. פלומר יזם את סלילת כביש תל-אביב פתח-תקוה בשנים 1927-1928 .

רק בחודש ינואר 1948 לאחר שהמשטרה הבריטית פינתה את בנייני המשטרות והוציאה את כל כוחות השיטור הבריטי  מרמת-גן בני ברק ופתח-תקוה (למעשה כבר ב- 11.12.1947). תופסת מועצת רמת-גן אומץ וחוזרת לדון ולהחליט בעניין.

פרוטוקול ועדת שמות הרחובות ברמת-גן מתאריך 19.1.1948

"ד"ר רימלט מציע  בשם ועדת השמות רשימה של שמות חדשים לרחובות ברמת-גן". "ה' מלמדוביץ (נציג התנועה הרוויזיוניסטית) מציע להשאיר את השמות המלאים של אנשי השם. ולהחליף את השם "דרך פלומר" לרחוב ז'בוטינסקי". ה' קריניצקי (נשיא המועצה) מסכם את הויכוח ומציע לשנות כבר את השם "דרך פלומר" לדרך ז'בוטינסקי. ולקבל את כל ההצעות שהובאו ע"י הועדה".

תזכיר פנימי ליו"ר ועדת השמות רמת-גן מתאריך 20.1.1948.

" יואיל כ' לרשום לפניו כי בישיבת מליאת המועצה מיום 19.1.1948  הוחלט לאשר ברובה את ההצעה שהוכנה ע"י הועדה למתן שמות לרחובות ובהסתייגויות כדלהלן:

א. להשאיר את השמות הלועזיים של כל אנשי השם הנודעים, כמו: הרצל, ביאליק, ז'בוטינסקי, סוקולוב, ארלוזורוב, נורדאו. (בהחלטה עונים גם על ההצעה שוועדת השמות גיבשה .לקריאת רחובות רמת-גן בשמות עבריים במקום לועזיים, כמו: רח' ח"ן במקום רח' חיים נחמן ביאליק ורח' זאב במקום רח' ז'בוטינסקי ועוד..).

ב. הוחלט כי הדרך הראשית הנקראת דרך "פלומר", תכונה בשם זאב ז'בוטינסקי, ועל הועדה להציע שם הולם אחר לרח' הקודם. שנקרא על שמו של הנ"ל ".[כיום שמו רח' משה שרת]

בכבוד רב א. קריניצקי נשיא המועצה המקומית. 20.1.1948

בינתיים בתל-אביב מתמודדים עם  עומסי התנועה הגדלים הסותמים את רחובות מרכז העיר. ההתעוררות הכלכלית שבאה משנת 1942 בעקבות פריחת המשק הכלכלי העובד למען צבא בריטניה, הרחבת פעולתו של נמל-ת"א המשרת את יצוא פרי ההדרים, המשאיות הנושאות את הפרי גורמות לפקקי תנועה גדולים במרכז ת"א. כל אלו יצרו עומסי תנועה גדולים בעיר. בשנת 1946 מודיעה עיריית ת"א על מכרז לסלילת כביש אספלט ברח' ז'בוטינסקי וחיבורו אל דרך פתח-תקוה. (באמצעות הקטע "על כנפי נשרים").             ב- ספטמבר 1947 מסתיימת העבודה: המשקיף 14.9.1947 "נסתיימה סלילת רח' ז'בוטינסקי עד כביש פתח-תקוה (ישפר את הדרך מפתח-תקוה לנמל תל-אביב)".

חיבור  רח' ז'בוטינסקי בת"א עם דרך פתח-תקוה מביא את סופר עיתון המשקיף ברמת גן  לקרוא לכל הרחוב הארוך המתחיל בפ"ת דרך בני-ברק, דרך רמת-גן וגומר בתל-אביב כרחוב אחד בשם ז'בוטינסקי.

המשקיף 17.2.1948  מאת סופרנו ברמת-גן ז' קרמר

"לעורק העיקרי שבו [מתוך כביש תל-אביב חיפה.] – לרח' ז'בוטינסקי. אנו האוהבים כה סמלים, יכולים למצוא בזה סמל מעודד שלב התחבורה העברית נקרא על שמו של אלוף המאבק לשלמות המולדת.  וכדי שעורק חיוני זה יהא אמנם ראוי לשאת את שמו של מגן ירושלים, הוא חייב להיות מנוצל גם כ"ראש גשר" המכוון לירושלים.  על כן יש לנצל את מלוא אפשרויותיו של רחוב ז'בוטינסקי. [..]

עם הסתלקותו של ז'בוטינסקי עמדה השאלה כיצד להנציח את שמו. אם כי זכרו ותורתו נשארו חיים בקרב תלמידיו, הרי לפי המקובל בישוב חיפשו רחוב שיישא עליו את שמו.  רח' קיבוץ גלויות הפך לרח' ז'בוטינסקי. בפ"ת הוא נקרא במקומו של רחוב יפו-תל-אביב. [..]   עתה בשל הרעיון להחליף גם את שמו של רחוב פלומר. ואכן מר קריניצקי ראש רמת-גן. נענה מיד להצעתה של התנועה הלאומית להחליף את רח' פלומר בשמו של ז'בוטינסקי. "מוטב לנו הקצין שלנו מאשר הגנרל שלהם". הוא הכריז.[..]

12 ק"מ אלה שבין שער-הכבוד בפ"ת שהוצב לזכרו של רוטשילד לבין הנקודה הנפגשת עם הים צפונית לבית הקברות המוסלמי, מהווים איפוא בינתים עורף בטוח. [..] רחוב ז'בוטינסקי נושא על כתפיו המוצקות את מאבק ישראל. לב התחבורה שוקק.                                                                                            כתב זלמן חיימוב

 

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, רפורטג'ות מתוך הארכיון, תחבורה | עם התגים | תגובה אחת

יום השחרור וההצלה ניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית

שמחת השיחרור- תוגת השיחרור
יום השחרור וההצלה מצוין מדי שנה בכ"ו באייר לציון ניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. יום הניצחון לציון כניעתה של גרמניה מצוין במדינות המערב ב-8 במאי (יום הניצחון באירופה) ואילו בגוש המזרחי – ב-9 במאי, יום הניצחון בחבר המדינות.

בארכיון שלנו קימות עדויות רבות לפעילות של חיילי הבריגדה היהודית וחיילים יהודיים בשרות הצבא הבריטי המופיעות בארכיונים אישיים רבים. החומרים כוללים תצלומים רבים גלויות ומכתבים, ראיונות.

כרמי ישראל לחם במצריים ובמדינות שונות באירופה.
גולדפארב אלי ראיון אישי – לחם במצריים ואיטליה
יהודית גינת ישראלית – בארכיון מצויים חומרים של דב שניידר.
ירקוני עודד לחם במצרים ואטליה
אידלשטיין רנה משה. משה שלחם במצרים ואיטליה.
ליפשיץ יעקב לחם בעירק.
גרמייזה דב – קיים ראיון אישי. סיפור מרתק . לחם כחייל בצבא הפולני ואחר כחייל בבריגדה היהודית במצרים.
אורן ברוך – נשלח מטעם הסוכנות היהודית כמרכז החינוך המחנות העקורים.
לאחרונה, בעקבות פטירת אימי, הבאתי לארכיון את האלבומים הישנים של הורי. בין האלבומים היה גם אלבום תמונות מזמן שהותו במצריים ובאיטליה. אבי לא סיפר אף פעם על הזמנים ההם. לצערי, אנחנו, אחי ואני, לא שאלנו. תמונות רבות נותרו ללא ציון מקום ותאריך. על חלקן רשום מיקום ותאריך.
המפגש הראשון של חיילי הבריגדה היהודיים עם אימי השואה התרחש תוך כדי שחרורם של מחנות הריכוז והמוות. לפני כוחות השחרור עמדה משימה ששום צבא לא עמד לפניה בעבר: להחזיר לאסירים המשוחררים את צלם האנוש, לאפשר להם להתחזק ולהתאושש מייסורי הגוף והנפש של שש שנות המלחמה.
האזרחים החופשיים של מדינות אירופה חגגו את הניצחון על גרמניה הנאצית, אך בעיקר את השחרור מהשעבוד והאימה ששררו בתקופת הכיבוש, לא יכלו יהודי המדינות הללו, אשר שרדו בנס, להשתתף בשמחה הכללית.
המפגש עם יהודים במדים בקרב צבאות השחרור גרם ליהודים המשוחררים התרגשות רבה. אולם המפגש המיוחד והמרגש ביותר של יהודים אלה היה עם חיילי החטיבה היהודית הלוחמת – הבריגדה היהודית, שהגיעה לאירופה כחלק מן הצבא הבריטי.
בעבור הניצולים היו חיילים אלה נציגי היישוב בארץ-ישראל, ואילו עבור החיילים, שלרבים מהם היתה נגיעה ישירה לגורל היהודים בשואה, היה זה המפגש הראשון עם אימיה. הסופר חנוך ברטוב השתייך ליחידה כזאת והוא מתאר מפגש כזה:
"…גם הם החלו מספרים, כאיש אחד, הרבה, מהר, נדחקים אלי כתינוקות, נוגעים בי, חובשים את כובעי, מבקשים לנסות על גופם את החגורה שלי. מספרים, לא מספרים. לא אחזור ואספר היום… מה שגילו לי הילדים הצוחקים באותו יום יוני ירוק וצונן שבאלפים האיטלקיים. הם צחקו בספרם, ואני הלכתי הלוך והתמעט והמילים גירדו את גופי כמסמרים חלודים…"
(חנוך ברטוב, פצעי בגרות, עמ' 130, 142) 

לעם היהודי לא היה לאן לחזור. אתרי מחנות ריכוז אחדים באזורי הכיבוש הבריטי והאמריקני הפכו ל"מחנות עקורים" – DP (Desplaced Persons) CAMPS. ועל כן, למרות השחרור, מצאו את עצמם כ-50,000 יהודים חיים במחנות שבהם נכלאו לפני השחרור, אך הפעם היו המחנות באחריות בעלות הברית. תחילה לא ידעו המשחררים כיצד לנהוג. הם אמנם סיפקו להם את צורכי הקיום הבסיסיים – תרופות, מזון ולבוש, אך העקורים הצטופפו באותם צריפים, על אותם הדרגשים ומאחורי אותן גדרות-תיל.
הבדידות וחוסר הוודאות לגבי עתידם העיקו עליהם מאוד ורבים היו על סף ייאוש.
העם היהודי התקשה לחגוג את השחרור והניצחון. עבורו היה זה תהליך ממושך וכואב. בתהליך זה נחשפו בהדרגה עוצמת האובדן האישי של שרידי היהודים והיקפו של האובדן הקיבוצי של העם היהודי. החיפוש אחרי קרובים ומודעים, החיפוש אחר בית ומשפחה של היחידים הפך את חוויית השואה לכוח המניע של העם היהודי כולו במהלך השנים הבאות ואף הגביר את המוטיבציה להיאבק על הקמתה של מדינה יהודית בארץ-ישראל. עשרות צעירים יהודיים, שהשחרור זיכה אותם בחיים חדשים, היו מוכנים להגיע לארץ-ישראל ולהיות שותפים למאבק זה. רבים מהם אף מסרו את נפשם במלחמת הקוממיות ועד היום חרותה על קברם המילה "אלמוני".
מבקרים ועיתונאים רבים, שביקרו במחנות העקורים מיד עם השחרור, הזדעזעו מן התנאים שם ועוררו את דעת הקהל האמריקאית.
הנשיא טרומן שלח ביוני 1945 את המשפטן ארל ג' הריסון לבדוק את מצב העקורים במחנות. כעבור חודשיים הגיש הריסון את הדו"ח שלו, הכולל תיאור קשה מאוד של התנאים במחנות אלה. בין היתר נכתב שם:
"…על פי מצב העניינים עתה נראה שאנו מתייחסים ליהודים כפי שהנאצים התייחסו אליהם, פרט לכך שאין אנו משמידים אותם…"

ההבנה בדבר מצבם הייחודי של העקורים הביאה לידי שינוי. המשחררים הבינו את  הצורך הדחוף בשיקום נפשי, פיזי וחברתי. היה צורך לטפל באלפי ילדים חסרי משפחה ואף חסרי זהות, היה צורך לסייע לפליטים למצוא קרובים ומודעים, ומעל לכל היה צורך להעמידם שוב על רגליהם ולסייע להם להתאושש מבחינה נפשית. כל דרכי אירופה היו מלאות בפליטים – אסירים משוחררים, אזרחי מדינות אירופה המשוחררות, שעשו את  דרכם לבתיהם. חלקם היו שבויי מלחמה, וחלקם שוחררו ממחנות עבודה ורק מיעוטם שרדו את מחנות המוות. לכל אלה היה בית לחזור אליו, ברוב המקרים היתה גם משפחה, ומעל לכל – מדינה ריבונית שהם היו אזרחיה והיא היתה מחויבת לשיקומם.  ולמרות כל מה שעבר עליהם, כמו גם על בני עמיהם שחיו תחת הכיבוש הגרמני, הם היו מלאי שמחה ותחושת ניצחון.

לעומתם, מאות אסירים יהודים המשיכו לגווע לאיטם במחנות המשוחררים שהפכו להיות להם לבית היחיד שנותר להם. וכאשר חדרה אליהם ההכרה כי אכן הם אנשים חופשיים, החלו לחפש את בני משפחתם, את שרידי קרוביהם ומכריהם שאולי נותרו לפליטה. רבים מהיהודים המשוחררים, בעיקר באזור הכיבוש הסובייטי, החלו לחפש את דרכם חזרה לערים ולעיירות שאותן עזבו ומהן נלקחו. סוג מסוים של הדחקה השכיח מהם את הזוועה, שממנה ברחו במהלך הכיבוש, ואת הזוועות שמהן נלקחו למחנות העבודה או למחנות המוות, ובהם שרדו רק בנס.

בשנת ה'תשע"ד יזם גרמן (גבריאל) זכרייב, סגן-נשיא הקונגרס היהודי-רוסי את ציון יום הניצחון גם על פי התאריך העברי. היוזמה נתמכה על ידי ועידת רבני אירופה והרבנים הראשיים לישראל .יום השחרור וההצלה צוין לראשונה גם בתאריך העברי בשנת תשע"ד באירועים בכנסת ,כותל המערבי, בבניין האומות המאוחדות שבניו יורק ובאירופה. באותה שנה החל פרויקט  לחשיפת קבריהם של כרבע מיליון יהודים שנהרגו כחיילים בצבאות בעלות הברית והמחתרות.
כמה מילים לתאור סוף המלחמה מתוך מסמך שהכין משרד החינוך להתי ספר:
סיומה של מלחמת העולם השנייה באירופה בא עם כניעת גרמניה בפני צבאות בעלות הברית: אנגליה, צרפת, ברית המועצות וארצות הברית.
הניצחון על גרמניה הנאצית אינו רק ניצחון צבאי. מבחינת המדינות השותפות לניצחון זה, זהו ניצחונו של רעיון, זהו ניצחונה של רוח האדם ושל התפיסה הגורסת כי יש ערך לחיי כל אדם באשר הוא אדם שנברא בצלם. לכן עבור מדינות אלו מהווה יום זה יום חג. חגה של החירות, חג השחרור מכוחות הרשע המאיימים מדי פעם על קיומו של העולם.
בשורות כל צבאות בעלות הברית, בכל החילות, בכל החזיתות ובכל דרגות הפיקוד, מטוראים עד גנרלים, לחמו כ-1.5 מיליון חיילים יהודיים. בנוסף עליהם, בכל המחתרות האנטי נאציות ובשורות הפרטיזנים, בתוככי אירופה הכבושה בידי גרמניה הנאצית, לחמו רבבות יהודים.
כרבע מיליון חיילים יהודיים נפלו בלחימתם באויב הנאצי.
לשחרור היהודים מעול הנאצים היתה משמעות שונה מזו של שחרור עמי אירופה. ביום סיום המלחמה, בתשעה במאי 1945, היו באירופה שמונה מיליון עקורים, ובהם כמאתיים אלף יהודים, שרידי המחנות ומצעדי המוות. באירופה נעו ההמונים לביתם ולמולדתם, מותירים מאחוריהם את הפליטים היהודים, ניצולי התופת הנאצית, מרביתם ממזרח אירופה, שרידים בודדים ללא קהילה, ללא משפחה, ללא בית לחזור אליו. סיום המלחמה העמיד את הניצולים אל מול ממדי האסון וגודל האובדן. לפיכך המושגים שחרור וניצחון קיבלו משמעות מורכבת ושונה בעיני הניצולים היהודים לעומת ניצולים אחרים בקרב עמי אירופה.
גרמניה נכנעה רשמית לצבאות בעלות הברית ב-8 במאי, 1945. יום זה הפך להיות יום השחרור והניצחון של בעלות הברית על גרמניה הנאצית.
אולם למעשה, כבר בסתיו 1942 החלו צבאות בעלות הברית לעצור את התקדמות הצבא הגרמני ולדחוק אותו לנסיגה לכיוון גרמניה.
שחרורן של מדינות צפון אפריקה בסוף 1942 ועצירת התקדמות הצבא הגרמני בסטלינגרד שבברית המועצות בפברואר 1943, סימנו את ראשיתו של המפנה. שחרורן של שאר מדינות אירופה הכבושות התבצע בתהליך הדרגתי. הצבא האדום התקדם ממזרח ובעלות הברית המערביות התקדמו מדרום וממערב. הגרמנים המשיכו להילחם תוך כדי נסיגה, וכל אותה העת לא נפסק ביצוע פעולות הרצח של העם היהודי. הם המשיכו להוביל יהודים ברכבות משא מכל רחבי אירופה אל מתקני הרצח שהקימו בשטח הגנרל גוברנמן (פולין הכבושה).
בתחילת 1944 התקדם הצבא האדום לתוך פולין, תוך שחרור מחנה המוות מאידנק. ב-17 בינואר שוחררה בירת פולין – ורשה. הצבא האדום התקדם במהירות וב-27 בינואר, 1945 שוחרר מחנה המוות אושוויץ-בירקנאו. המחנה היה כמעט ריק מאסירים, זולת כמה מאות שהושארו במחנה לגווע.
את שאר מאות האסירים הצעידו אנשי הס"ס בצעדות המוות לכיוון גרמניה. בקור המקפיא ששרר במרכז אירופה מתו רבים מן האסירים במהלך הצעידה ולא זכו לראות את יום השחרור. צעדות המוות התקיימו ממש במקביל להתקדמותם של הצבאות המשחררים, ואחדות מן הקבוצות פגשו את השחרור תוך כדי צעידתם.
צבאות ארה"ב ובריטניה החלו את הפלישה לנורמנדיה ב-6 ביוני, 1944, ותוך קרבות קשים ואבידות רבות שיחררו את הולנד, בלגיה וצרפת. פריז שוחררה ב-25 באוגוסט, 1944. מחנה הריכוז דכאו שוחרר על ידי חיילי צבא אר"הב ומחנה ברגן-בלזן – על ידי חיילי הצבא הבריטי באפריל, 1944.
ב-2 במאי, 1945 הונף דגל ברית המועצות על בניין הרייכסטאג בברלין ההרוסה
וב-8 במאי נחתם הסכם הכניעה של גרמניה הנאצית.

נוני ירון

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, הבריגדה היהודית, מלחמת העולם השנייה, מתוך הארכיון | עם התגים , | כתיבת תגובה

סנדר חדד- גיבור מקומי

ברחוב קטנטן המתחיל בפנייה הראשונה מרח' פרנקפוטר ימינה ומגיע עד לככר ,שם החליטו פרנסי פ"ת להנציחו.

אלכסנדר קרינקר נולד יש אומרים בשנת 1859 בקרינקי, עיירה קטנה ליד ביאליסטוק, שבפולין. אביו, יוסף, יהודי גאה וחסון , היה בעל טחנת קמח שעסק גם בנפחות. אלכסנדר או בקיצור סנדר עקב מילדותו אחרי מלאכת מכניע הברזל- כוח, אש וברזל.
וכשגדל המשיך את אביו כנפח .

תצלום מתוך ספר היובל

למרות חינוכו המסורתי ככל ילדי ישראל, התבלט כבר מגיל צעיר כגיבור הכפר. לא רק שלא פחד מילדי הגויים המתגרים ומציקים לילדי היהודים ,אלא שידע גם להפחידם ולהבריחם. סיפרו עליו כי גם אם חטף מכות לא ברח ובכה . או כדברי סנדר "איזהו הגיבור? זה שאינו פוחד לספוג מכות אבל יודע גם להכות חזרה".
כשפרצה מלחמה בין רוסיה לאימפריה העותומאנית בשנת 1877 נתן סנדר חדד שירותים שונים לצבא. על פי הסיפור, התורכים לקחו בשבי קצין בכיר ובן אצילים בצבא הרוסי. סנדר שלנו, ניגש למפקד הצבא ואמר לו כי הוא מתנדב לשחרר מהשבי את הקצין הרוסי בתנאי שיתנו לו שני רוסים כלווי. סנדר התחפש לתורכי וכעבור מספר ימים חזר עם הקצין הבכיר וקיבל על כך אות הצטיינות.
מתי ומדוע החליט לעלות לארץ. ידוע כי במחצית השניה של המאה ה19 מוזכר סנדר כנפח בירושלים.
מאחר ונפח בערבית זה חדד ,נדבק שם זה לשמו ומאז הפך שמו לסנדר חדד. מספר עודד ישראלי , מרחובות החוקר את תולדןת חייו של חדד "עם עלית ראשוני המתיישבים בפ"ת הבאים מירושלים על אדמת "מלאבס" הם קוראים לסנדר חדד, אותו הכירו בירושלים לבוא ולהיות שומר המושבה. מכאן ואילך הפך סנדר חדד לגיבורה של פ"ת. את ימיו הראשונים בפ"ת החל כחקלאי אך במהרה חזר למקצועו הראשון – נפח. בנפחייה שהקים במושבה, אהב בעיקר לפרזל פרסות לסוסים . סיפרו עליו כי לא נמצא סוס בעולם, אפילו הפראי ביותר שהוא לא הצליח להרגיעו ולפרזלו".
סנדר חדד גבה קומה, חסון גוו וזריז תנועה, היה כמלאך מושיע לראשוני פ"ת שכבר בראשית התיישבותם ספגו קשות מהתנפלות השכנים מהעיירה הערבית "יהודיה".
רכוב על סוסתו היה פורץ בסערה. מכה על ימין ועל שמאל בשוטו או בידיו בלבד. סנדר חדד התנגד השתמש בנשק חם. אבל אומץ ליבו נודע מיד בקרב השודדים והפורעים. רק הופיע והם ברחו.
מספר ה' מ. ליובמן מראשון לציון וסיפורו מצוי ב"ספר היובל" הנמצא בארכיון לתולדות פ"ת ספר נדיר ושמור היטב.
" באחד הימים הצטרפתי לעגלתו של סנדר חדד בשובו מיהוד לפ"ת. סנדר בחר בדרכים צדדיות מאחר וידע שהבדואים בסביבה החליטו לחסלו. לא הספקנו לצאת מגדרות הצבר ולעבור בכרמי האיכרים היהודים כשלפתע נשמע קול ענות פרא ומכל צד פרצו עשרות נושאי נבוט וקלשונים ורצים לעברנו.
בתוך ענן האבק שהתרומם סביבנו , ראינו את רודפינו כצללים מרקדים. פניהם חיות טרף , עיניהם יוצאות מחוריהם והם מיללים ומקללים. סנדר שנהג בעגלה הכה על סביבותם עם יצול העגלה והמושכות ימינה ושמאלה. כשעה נערך המאבק , הסוסים במרוצם התמלאו בקצף עד שהגענו לפ"ת. הבדואים חזרו למדבר ובפיהם הסיפורים על הגיבור היהודי האגדי.
אבל גם גיבור כמו סנדר חדד לא יכול היה לגבור על הפגיעה הקשה שספג בריאותיו.. אומרים כי יתכן והיה נרפא ממנה אולם באחת מנסיעותיו במושבות יהודה התהפכה עגלתו בין גדרה למושבה קסטינה (היום באר טוביה.) ומחצה למוות את חדד. כשהגיעה הידיעה המחרידה על מותו של גיבורה האגדי יצאו אברהם שפירא תלמידו וידידו של סנדר דב נוביק והביאוהו לקבורה בפ"ת עליה מסר חדד את נפשו.
וכך ב20 לנובמבר 1899 נפטר סנדר חדד . בן 40 היה במותו.
כמעט שני דורות נשאר קברו של גיבור פ"ת ללא מצבה. לסנדר חדד היתה אשה בשם מזל ולה כמה ילדים. אשתו השניה היתה מלכה לבית רייטס מיסוד המעלה אולם כסף להקים מצבה לא היה להם..
רק ב1947 נזכרו צאצאי הל"ד (44 המשפחות הראשונות של פתח תקווה). והחליטו ביחד עם וועד התושבים להקים מצבה מעל קברו ולתת את הכבוד האחרון לגיבורה של פ"ת. המצבה בנויה מאבן ירושלמית ועליה חקוקים יד אוחזת בנבוט.

קראו עוד פרטים אודות סנדר חדד:

בלוג מצבות מספרות

השומרים הראשונים של פתח תקווה
ראשי פרקים בתולדות הישוב, אליהו גולומב, פרויקט בן יהודה

בית סנדר חדד, ליד בית הכנסת הגדול רחוב חובבי ציון מספר23

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, סיפורי פתח תקוה, ראשית המושבה, רחובות בפתח תקוה, שמירה | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

רכבת ראשונה בעולם שאינה פועלת ביום השבת וביו"ט

רכבת ראשונה בעולם שאינה פועלת ביום השבת וביו"ט
ענף מסילת הברזל בפתח-תקוה.

למה אנחנו נדרשים דוקא היום לדבר בעניין "הרכבת"? בימים האחרונים מתנהל דיון בעניין גורלם של עצי האקליפטוסים שהיו ושרדו במתחם תחנת הרכבת סוף רחוב פינסקר.ישנה דרישה לעקור חלק מהם ולבנות במקום מגרש ספורט וכביש. ראו כתבה בעיתון מלאבס מתאריך 26 במרץ 2017

אופייה החקלאי של המושבה פתח תקוה וההצלחתה החקלאיית, כמויות הפרי הגדולות שיועדו ליצוא חייבו את פ"ת להבטיח דרכים נוחות להעברת התוצרת החקלאית לנמל ימי. בתחילה שימשו לכך הגמלים. אחריהם עגלות באו רתומות לסוסים.  אך כל אלה בצירוף דרכי עפר מרובות מהמורות הקשו על שיווק התוצרת החקלאית. גם רכישת מכוניות המשא של אותם הימים לא פתרה את הבעיה עקב הדרכים הקשות לנסיעה. הפיתרון הטוב ביותר שנראה באותם ימים היה ה"רכבת". רכבת שתקשר את פ"ת עם רשת מסילות הברזל שבארץ (בעיקר נמל יפו), ועם זו של מצרים וסוריה.

העמסת פרי מתחם הרכבת, צלם ניסן בן נעם

לכן, עוד בשנת 1919-1920 התחילו לעסוק במושבה ברצינות בשאלת העברת ענף של מסילת הברזל על אדמתה כדי לאפשר תנועה סדירה של נוסעים ומסעות.  ובמיוחד הובלת פרי ההדר של פ"ת לנמל יפו. הכוונה הראשונית הייתה לסלול קו ישיר בין פ"ת ונמל יפו. אך לכך לא נמצא הכסף הנדרש. הפשרה שנמצאה הייתה התחברות בסֶנֶף לקו ראש-העין-לוד- יפו.

בדיונים המקדימים על הרכבת בוועד המושבה התגלו חילוקי דעות על המסלול בו תעבור מסילת הרכבת. כל פרדסן ביקש שהרכבת תעבור סמוך לפרדסו. מיכוון שסכום הכסף המוגבל המהנדס האנגלי הנחרץ קבע את מיקום המסילה. אחת מהשאלות שנשאלו ע"י המהנדס הבריטי הייתה האם יש ערך היסטורי או ארכיאולוגי עבור תושבי המושבה למבצר אנטיפטרוס ומאחר ולא קיבל תשובה. החליט על דעתו לא לפגוע באתר ולעקוף אותו.

הנושא קרם עור וגידים בהשתדלותו של הנציב העליון הרברט סמואל והתמיכתו הכספית והערבויות של הברון רוטשילד. במכרז להקמת סוללת העפר למסילה זכה משרד הקבלני. ביצוע העבודה נמסר ל"פלוגת בוני מסילת הברזל" של "גדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור". בעבודה עסקו כ- 300 איש וחלקם היו פועלים מפתח-תקוה. בחודש מרץ תרפ"א הקימו חברי הגדוד מחנה עבודה במבצר אנטיפטרוס  ומשם יצאו חברי "גדוד-העבודה" לבנין הרכבת הראשונה  באם המושבות העבריות בארץ. העבודה ארכה כשנה, והביאה רווחה זמנית לחקלאי המושבה.

השותפים לחתימת החוזה להקמת הרכבת היו: השלטון הבריטי, ועד המושבה פ"ת וחברת יק"א (רוטשילד). החוזה נחתם ב- 3.3.1921 נאמר בו שהרכבת תלך בכל יום פרט לשבתות,יום ראשון, וחגים עבריים, בין שתי התחנות האלה: הרכבת תצא בבוקר מפ"ת ותשוב בערב מראש העין. הרכבת תלך בכל יום מפ"ת ליפו דרך ראש העין ולוד מבלי שהנוסעים יחליפו עגלות.

כתבות בנושא הופיעו בעיתונות של אז. ב"הארץ" 26.11.1920 נכתב שהברון הסכים להשתתף בעלות  סלילת קו הרכבת.
בעיתון "דואר-היום" 11.3.1921 נכתב על טכס  שנערך בכ"ז אדר- א. 7.3.1921 המציין את תחילת העבודה על מסילת הברזל שהתקיים בתחנת ראש העין. "בכדי לתת להתחלה זו אופי לאומי, נסעו חברי ועד המושבה והרב י.א.ציטרון לראש העין. בטקס נכחו כל הפועלים, המהנדס (נוצרי) רב המושבה (ציטרון). ציטרון פתח בנאום יפה את החגיגה לכבוד העולים הפועלים [אנשי העלייה השלישית] והרים על נס את עבודת הממשלה האזרחית בארץ לטובת הפרחתה של זו ושל תושביה בלי הבדל דת וגזע. הוא ציין והדגיש ציין את הערך הלאומי שיש בעבודה זו.  מר ליפא ויניצקי  סגן ראש הועד "ברך את העובדים ואמר: היום הננו חוגגים את התחלת העבודה, את הנחת היסוד לסלילת מסילת הברזל הראשונה למושבה העברית הראשונה בארץ. על ידי עבודה עברית. רכבת זו תהיה הראשונה מעבודתנו להגשמת "ביתנו הלאומי"[הצהרת בלפור], והפרחת פתח-תקוה. [ ..] זיעה ודם נשפכו במקום הזה כמים.. אנשים בעלי משפחות מתו תחת עולם. על מזבח הנבלים, על חטאנו ופשענו הגדול-כי יהודים נולדנו.. אך אנחנו מעולם לא התביישנו ביהדותנו ודתנו, – המושבה נתנה לממשלה סכומים הרבה יותר גדולים משהעבודה עולה בתנאי שתעביד יהודים. ועוד הכניסה בחוזה שביום השבת לא יעבדו. בימי התורקים השתדלנו שלא לעבוד בשבת ובשביל זה היינו נותנים את נפשנו. אבל הפעם אחי ! מוצאים אנו זאת בטופס הממונות [המנדט הבריטי] המכירה את יום השבת ליום המנוחה שלנו. יחד עם זה מוצא אני לחובה להזכיר את פעולותיו של הנדיב הברון רוטשילד לטובת היישוב, שלולא הוא והחלוצים הראשונים הנקראים כעת "יישוב נרקב" [ע"י חלוצי העלייה השנייה והשלישית] -מי יודע מה היה כעת בארץ"

אחד הפועלים דיבר לכבוד היום. והביע את תקוותו לראות את ארצנו בנויה ע"י הזיעה העברית [ולא הערבית].  ואחרי שהניחו את אבן היסוד, שתו מיינות המושבה לחיי הממשלה והנציב העליון בראשה, לחיי הברון רוטשילד ולחיי ארץ ישראל העתידה.

הסכום הראשוני של 20.000 לי"מ עליו הסכימו שיספיק להקמת הקו. כמובן שלא הספיק. ההוצאה הממשית הייתה למעלה מ-50.000 לי"מ. לפיכך נחתם ב- 17.7.1925 חוזה נוסף בין שלושת השותפים שבא להבטיח את תשלום וועד פתח-תקוה ופיק"א להנהלת הרכבת.

בשנת 1929  הוגש  ע"י מועצת המושבה פ"ת לנציב העליון תזכיר בדבר קו מסילת הברזל מפ"ת לנמל יפו. בתזכיר מציינים את הגורם שהביא לסלילת הקו ראש-העין פתח-תקוה והוא שיווק פרי ההדר והקושי לשנעו לנמל יפו בחורף כשהדרכים הרוסות ובאזור ביצה גדולה. השאיפה הראשונית הייתה לחבר את פרדסי פ"ת לנמל-יפו.

הממשלה טענה לחוסר אמצעים כספיים והצעתה הייתה שפ"ת תמציא לה הלוואה לביצוע הסלילה. שתי אפשרויות עמדו לביצוע: אחת סלילה לראש העין בעלות של 20 אלף לי"מ. שנייה סלילת מסילה ישירות לנמל יפו בעלות של 70 אלף לי"מ. ההלוואה שהברון רוטשילד נתן הייתה רק בסך 20 אלף לי"מ. לכן הוחלט בלית ברירה לבצע את הקו לראש-העין. ב- 11.11.1921  נחתם החוזה עם הנהלת הרכבת בו נקבע שההלוואה תסולק מהכנסות קו הרכבת. בזמן הביצוע נתגלו קשיים נוספים הקשורים ברוחב פסים שונה של המסילה. קשיים אלו ייקרו את הוצאות ההובלה ברכבת עד ל-53 אלף לי"מ. לכן, מועצת המושבה בקשה לסלול את קו הרכבת מפ"ת ישירות לנמל יפו. בקשה שלא אושרה. בינתיים השתפרו הדרכים בין פ"ת לת"א יפו. הגיעו לארץ מכוניות משא מתקדמות יותר וההובלה במשאיות הפכה לכדאית יותר. חזון הרכבת נשכח עד.. לחודש נובמבר 1921 בו החלה הרכבת פתח-תקוה -ראש העין לפעול.

בשנת 1928 עם פתיחת הכביש החדש פתח-תקוה – תל-אביב בוטלה רכבת הנוסעים בין פתח-תקוה –  יפו – תל-אביב במטרה להקטין ההוצאות והפסדי הרכבת.

בחודש ספטמבר 1949 חנכה מדינת ישראל את קו הרכבת מראש-העין אל בני-ברק. כחלק מתנועת הרכבת בין חיפה לתל-אביב.

נ"ב, הכספים להקמת קן הרכבת ניתנו כהלוואה והלוואה יש להחזיר. בהסכם הנהלת הרכבת דרשה ביטחונות לסכום כסף בסיסי באם רווחי הרכבת לא יגיעו לסכום זה. וועד פתח-תקוה בערבות יק"א התחייב להשלימו. בישיבת וועד המושבה ב-  י"ב כסלו תרפ"ז מופיע אברביא  נציג יק"א לישיבה. מוזמנים גם נציגי החקלאים ונושא השיח הוא תשלום הוועד על הדיפיציט בהפעלת קו הרכבת.
ב- כ"ז כסלו תרפ"ז נקרא דיון נוסף בנושא דיפיציט הרכבת. אברביא מקריא את כל ההסכמים משנות 1921  1922 ודורש את הכספים עליהם התחייבה המושבה. ל. וויניצקי טוען שבעלי הפרדסים כפויי טובה. הרכבת הצילה אותם ועכשיו הם בורחים ממילוי  ההסכמים עליהם הם חתומים. נציגי  הפרדסנים מבקשים שהדיפיציט ישולם ע"י כל תושבי המושבה ולא רק הפרדסנים בטענה שכולם (תושבי המושבה) נהנים ממנה. הורדת מחירי המזון, הדלק וחומרי הבנייה שמסיעה הרכבת לפתח-תקוה חוסכים לכולם. אחד מנציגי הפרדסנים מבקש לפתור את בעיית ההפסדים בחיוב כל ההובלה למושבה שתתבצע רק באמצעות הרכבת.

החוב ליווה את פ"ת שנים רבות ורק לאחר קום המדינה סיימה פ"ת את התחשבנותה עם נציגי פיק"א.
כתב זלמן חיימוב

כתבות נוספות אודות הרכבת בפתח תקווה:
רחוב הרכבת- כתבה שפרסמנו בעבר בבלוג
ויקיפדיה
הרכבת היהודית- מרכז פיסג"ה פתח תקוה

פורסם בקטגוריה בתים היסטוריים, רפורטג'ות מתוך הארכיון, תחבורה, תחנת הרכבת | עם התגים , , | כתיבת תגובה

זכרונות מן השבי ב "אום אל ג'מאל"

איך קשור אוריאל אופק לארכיון לתולדות פתח תקוה

מנפלאות אוספי הארכיון. חפצים שנמצאו בארכיון בית יד לבנים. מעידים על ייחודו של "הבית" כפי שנהג לכנותו ברוך אורן. חומרים רבים שאינם קשורים לאנשי העיר פתח תקוה: מסמכים, חפצים, תצלומים הקשורים לנופלים ואירועים שונים בהקמת המדינה נתנו לאורן במהלך ניהולו של בית יד לבנים. אין ציון או הסבר למה הביאו אותם. אולי לצורך הקמת תערוכה? אולי להנצחה של נופל? משפחות שכולות בחרו להביא חומרים של יקירם כי בתחילת שנות ה- 50 זה היה המקום הרשמי הידוע להנצחת זכרון של נופלים. דמותו של אורן והמחוייבות שלו להנצחה יצרה אצל משפחות השכול ביטחון שאכן זכר יקירם ישמר לתמיד. אנחנו, כארכיון לתולדות פתח תקווה מוחייבים לברית הזו.
אחרי הקדמה כל כך מחייבת, תשמעו סיפורם של חפצים אלמים שנמצאים בארכיון שלנו.
כולנו מכירים את אוריאל אופק. סופר ילדים ידוע. כולנו גדלנו על ספריו הרבים.

אופק נולד בשם אוריאל פּוֹפּיק בתל אביב, לאביו המשורר היידי אריה לייב פופיק (פּאָפּיק) ולברוניה לבית פוֹגֶל, גננת. גדל בשכונת בורכוב בגבעתיים, ולמד בבית-הספר העממי בגבעתיים ואחר כך בגימנסיה העברית הרצליה. אופק שירת כחובש גדודי בפלמ"ח.
לא רבים יודעים כי במהלך מלחמת העצמאות שירת בגוש עציון ונפל בשבי הירדני שם שהה כתשעה חודשים.
במהלך מלחמת העצמאות נלקחו כ- 700 אנשים בשבי הירדני. הם הובאו מאתרי קרבות שונים של הלגיון הערבי וכונסו במחנה שבויים שנקרא "אום אל ג'מאל" (אם הגמלים) על שם העיר הנבטית החרבה "אום אל ג'מאל". המחנה היה במדבר כ- 15 ק"מ מזרחית לעיר מפרק בצפון ירדן. המחנה נפתח לקליטה ב- 20 במאי 1948.

ב- 13 במאי 1948 כבש הלגיון את כפר עציון. מיד עם תום הקרב ביצעו חיילי הלגיון טבח בשבויים, ממנו שרדו רק ארבעה שנלקחו בשבי. שאר אנשי הגוש, אנשי קיבוצים עין צורים, רבדים ומשואות יצחק נכנעו ב- 14 במאי 1948 בחסות הצלב האדום ונלקחו בשבי. סה"כ נפלו בשבי בגוש עציון 320 איש בתוכם 83 נשים ו-40 פצועים. בשלב הראשון הועברו השבויים בחסות הלגיון למשטרת חברון, והנשים והפצועים הועברו למשטרת בית לחם. כעבור שלושה שבועות הועברו כולם למחנה אום אל ג'אמל.

מחנה השבויים היה מוקף גדר תיל כפולה ומגדלי שמירה. השבויים שוכנו באהלים כ 10 בכל אוהל. ירדנים אפשרו לשבויים לנהל את חיי היום יום בעצמם. נבחרה קבוצת הנהגה שניהלה את חיי היום יום. קבוצת ההנהגה ייצגה את השבויים בפני מפקד המחנה הירדני. נהלה את חיי התרבות, לימודים, ומשמעת. לעיתים נוצרה מתיחות בין הקבוצות השונות על רקע פוליטי חברתי: חרדים וחילוניים, אנשי אצ"ל ואנשי השומר הצעיר ואחרים.

גדר תיל של מחנה השבויים "אום אל ג'מאל" 1948

חפצים שנמצאו בארכיון מעידים על הפעילויות שעשו השבויים כדי להעביר את הזמן. אוריאל אופק תפר שקית לאחסון כלי רחצה, מפית לשולחן וגם שמר חלק מן הגדר שהקיפה את המחנה.

בין השבויים יש לציין את מפקד השבויים יוסף בלושטיין אוריאל אופק, דני מט, אברהם טמיר, שאר ישוב כהן, בן ציון תומר והרופא פרופ' אגון ריס.

תקרית קשה קרתה ב-25 ביולי 1948 כאשר זקיף ירה (פלט?) כדור שחדר את אחד האהלים ופגע בחיים שר, איש רבדים, שנהרג במקום. לפי דרישת השבויים נערכה לו לוויה צבאית. הוא נקבר במקום ועם חיסול המחנה הוא הועבר לקבורה ברבדים החדשה.

ב-7 ביוני 1948 שחררו הירדנים את כל הנשים פרט לשתי  האחיות מהעיר העתיקה שבקשו להשאר עם השבויים. ב-30 בנובמבר 1948 נחתם בירשלים הסכם בין המפקדים משה דיין ועבדאללה א- תל, על הפוגה בירושלים. באותו יום שוחררו  מספר שבויים.

החל ב-3 בפברואר 1949 עד 3 במרץ 1949 שוחררו במספר  קבוצות, כל השבויים באום אל ג'מאל. הקבוצה האחרונה הביאה אתה את ספר התורה ממחנה השבויים שהוכנס בחגיגיות לבית הכנסת ישורון בירושלים. המחנה נהרס וכיום אין במקום דבר.
קישור לאלבום תצלומים הנמצא ברשת
רוצים לקרוא עוד על העיר הירדנית "אום אל ג'מאל" כנסו לקישור

נוני ירון

אחראית אוספים מיוחדים

 

 

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, יד לבנים, מלחמת העצמאות | עם התגים , | כתיבת תגובה