סיור ב "קו הצפוני" של "חזית פיל" ומצב הביצה בחורף 1947

בעקבות הגשמים והשיטפונות של חורף 2020

כתבה מעניינית שמצאה המתנדבת שלנו אופירה בן נפתלי בין כתבי העיתונות מארכיונו של יוסף תמיר קבנצל. לימים חבר כנסת ידוע (ראו בויקפדיה)

הכתבה מתארת את מצבו של הצבא הבריטי בחורף 1947. הגשמים השוטפים הציפו את אדמות מיר ויצרו ביצה אחת גדולה. איך שקעו ה"שרמנים" (טנקים) ומכונות היריה מסוג "ברן" שלא ניתן היה להזיזם. 

דרך התיאור הציורי של תמיר אנחנו למדים על החיים במושבה כשהצבא הבריטי יושב לאורך הירקון בהתאם להנחיות של "ועדת פיל". כביש פתח תקוה לאורך הירקון הפך לקו צבאי לכל דבר ועניין. עמדות חפורות שקי חול, כלי נשק ומשטר צבאי. שטחי הפרדסים שהיו מקור פרנסתם של רבים מאיכרי פתח תקוה מגודרים וסגורים ואין אפשרות להגיע אל שטחי הפרדסים. על הגדרות הותקנה מערכה המתריעה בפני כניסה אל השטח.

גם בצד הדרומי של פתח תקוה היו בעיות תחבורה קשות. כל כלי הרכב שנסעו בדרכים מצפון לפתח תקוה הופנו ליכוון כביש לוד. הופקדה שמירה כבדה על על מחנה כפר סירקין בו היה שדה התעופה של הבריטים.

הושבתה העבודה במחצבות מגדל צדק. ערביי הכפר הערבי פז'ה לא יכולים למכור את סחורתם (ביצים) ליישובים היהודים בסביבה.

תמיר עומד מעל "רמות רמת גן" וצופה על אזור הביצה, כלומר התוואי של כביש 5 היום, ומדמה את מחנה האוהלים הבריטי כמחנה צופים. יכולים לדמיין בעצמכם את האזור של פעם לצפיפות של היום?

פורסם בקטגוריה בריטים, שימור אתרים, שלטון עות'מני, תורכים, תחבורה | כתיבת תגובה

זיכרונות ברוך אורן -לכבוד יום הזיכרון הבינלאומי לשואה

לא כולם יודעים על הקשר האישי והעמוק של ברוך אורן לנושא השואה.

אורן נולד בנובי פוהוסט שבקרבת וילנה בשם ברוך סוסנוביק. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט עם אחיו הבכור, מנחם, לליטא, ומשם עלו השניים בשנת 1941 לארץ ישראל דרך המזרח הרחוק. בשנת 1948 נשלח מטעם הסוכנות היהודית והג'וינט למשך שנתיים לרכז את מפעל החינוך עבור מחנות שארית הפליטה בגרמניה. באותה תקופה שימש ככתב "דבר" בגרמניה והיה קצין יחסי הציבור של הקהילה היהודית במינכן. כל חיו פעל אורן למען הנצחה וזיכרון. גולת פעילותו הייתה הקמת "בית" לזיכרון נופלי פתח תקוה. בהמשך עסק בהקמת מרכז גניאולוגי, מוזיאון "זכר ראשונים" ורכוז חומרים מבני המושבה ליצירת ארכיון לתולדות המושבה . במקביל כתב לימד והרצה גם על שארית הפלטה וסיפורי הניצולים. לאחר שהתחלנו לרשום ולסדר את ארכיונו האישי הבנו את הקף פעילותו הרחבה גם בנושא השואה

בארכיון מסמכים רבים וזיכרונות באידיש ובעברית בהם הוא מספר את שראה במחנות אלו. ישנה מחברת הכוללת כתבי יד של ברוך אורן בנושאים בה טיוטות לספר על שארית הפליטה באירופה לאחר השואה.

נוני ירון

מביאה לפניכם חלק מתיעוד שעשה ברוך לעיירה נובי פוהוסט. תיאור ומיפוי שמות המשפחות לפי הרחובות הבתים, רשימת הניצולים. חלק מהרשימות נכתבו באידיש.

פורסם בקטגוריה מלחמת העולם השנייה, מתוך הארכיון, שואה | עם התגים , | כתיבת תגובה

"דבר עברית: חיי אליעזר בן יהודה" ד"ר יוסף לנג

לכבודה של השפה העברית

כשמדברים על השפה העברית מיד עולה זכרו של ד"ר יוסף לנג. יוסי היה מחובבי ציון והשפה העברית. את הביוגרפיה אודות אליעזר בין יהודה הוא כתב במשך כ- 8 שנים. הספר הוא מחקר מעמיק אודות בן יהודה. "הטיפוס" המיוחד שהיה , החיים הקשים של המשפחה והטרגדיות שפקדו אותה. הקורא בשני הכרכים העבים מקבל מבט ותובנות היסטוריות מעמיקות לתקופה, לדמויות ולתהליכים ההיסטוריים פוליטיים שהיו חלק מהתעוררות העם בציון.

יוסי לנג בארכיון, צלמה נוני ירון

יוסי היה איש מיוחד מאיר פנים מוכן תמיד להסביר ולחלוק את שפע האוצרות שידע. בשבילנו, עובדי הארכיון, היה מורה ומדריך בנבכי היסטוריה. חיבתו הגדולה למושבה פתח תקוה הביאה אותו לחקור ולנבור במסמכי הארכיון. כולנו למדנו וגילינו את "המושבה" בין דפי פרוטוקולים והמסמכים. מחקר זה הניב ספר בו אוסף מאמרים אודות אירועים ותקופות שונות ב"המושבה" פתח תקוה. לזכרו של יוסי ולכבודה של העברית.

יוסי היה בין היוזמים ליצירת כנס ייחודי בו ידונו וידברו אודות השפה העברית. אם זיכרוני אינו מטעה זה היה ערב ראשון במסגרת "לשון ראשון" מסורת שקיימת עד היום. לפניכם דברים שנשא בערב השקת הספר.

כריכת הספר "דבר עברית"

בהשקת ספר דבר עברית, היכל התרבות  ראשון לציון 13 במאי 2008

אין זה מקרה כנראה שהשקת הספר "דבר עברית: חיי אליעזר בן יהודה" נערכת בראשון לציון, הראשונה במושבות ארץ ישראל שקבלה עלייה להתנהל בשפה העברית מבלי לדרוס את שפות הבית (רוסית, רומנית יידיש). ראשון לציון עוררה את סקרנותי מאז שעמדתי על דעתי כחוקר ועד עצם הימים הללו אני מעורב בארכיון ובמוזאון כחוקר וכחבר בוועדות שונות.

לפני כשש שנים לערך פרסמתי מחקר בשם "תחיית הלשון העברית בראשון-לציון – 1914-1882", קתדרה, 103 (ניסן תשס"ב), עמ' 130-85 ובו תיאור שלבי השתלטותה של העברית על הפרהסיה של המושבה. אין ספק בלבי שלאליעזר בן יהודה היה חלק בלתי מבוטל בהצלחת המהלך הזה. הוא עצמו כתב בזכרונותיו: "ביום חמישה-עשר באב נוסדה המושבה הראשונה של היישוב החדש, היא המושבה ראשון-לציון, ובאותו היום בעצמו, בחדר קטן בפנה חשכה, קרוב למקום המקדש, נולד הילד שבו היה צריך להעשות הנסיון הראשון של תחית הלשון העברית בדבור פה. פרטי מעשי יסוד ראשון-לציון, שהוא היה באמת אבן-היסוד לכל בנין התחיה שלנו […] אחד מהדברים התמוהים הוא במהלך  המאורעות בעולם, שתחילת התחיה האדמתית שלנו, אם יאות לדבר כך, ותחית התחיה הלשונית שלנו נזדמנו יחד ביום אחד, כמעט בשעה אחת. ביום שנוסדה על אדמת האבות המושבה הראשונה של העם, שהחליט לשוב לארץ האבות, בו ביום נולד הילד, שנועד להיות הראשון לילדי העם, שישוב לדבר בלשון האבות" (החלום ושברו, עמ' סז)    

מאז ליווה בן יהודה את המושבה, בבת עינו, האהובה מכל המושבות האחרות, בטוב וברע, ולבד ממאמריו הרבים על סגולותיה ועל איכויות תושביה, פרסם בעתוניו ("הצבי, האור והשקפה, האיכר היהודי, עולם קטון) דיווחים רבים מפרי עטם של מתיישביה (פריימן ובנו יואל, יודילוביץ, מאירוביץ, פוחצ'בסקי ועוד).

בספרו ראשון-לציון התרמ"ב-1882- התש"א- 1941, הקדיש יודילוביץ' פרק אחד לאליעזר בן יהודה המורה הנסתר החבוי וכינה אותו "מורה המורים". למרות שלא התגורר במושבה "הכל היה מושפע בן-יהודיות, ומבלי אפילו להרגיש במציאות זו […] נתפסו כולם מוקפים, מפולשים, צנופים וטבולים ברוח בן-יהודאי". ספר ראשון לציון, עמ' 236. הוסיפה על אלה חמדה לאמור: "ראשון-לציון בשביל בן-יהודה היא כור היציקה לשאיפותיו אל-על והיה משוכנע, כי מה שיצליח בה, ימצא הד והסכם בארץ כלה". שם, עמ' 237.

את ספר היובל חתם איתמר בן אב"י בתקוה שראשון לציון תזכה לנמל. ראשון לצי ציון! שם, עמ' 530.

אני מבקש להודות

למר מאיר ניצן ראש העירייה והעוסקים במלאכה על שהגשימו את חלומי בהקדישם יומיים תמימים לשפה העברית. לא חלמתי שבהפיכת החלום למציאות אזכה להשיק את ספרי. אני מייחל לכך שאירוע יוצא דופן זה יתקבע מעתה ואילך בתוך מורשתה התרבותית של ראשון לציון, ובעקבותיה אולי תלכנה רשויות מקומיות נוספות.

תודה שנייה למארגני הכנס עיריית ראשון לציון ויד יצחק בן צבי שזיכו אותי והפגישו אותי עם צוות כל כך משכיל ומחויב לשפה העברית. אני מעריך את הסכמתכם זהר שביט, אביב חלמיש ורוביק רוזנטל לכבד את הספר ואת מחברו בנוכחותם ומודה לכל אחד מהם על התובנות שהציגו, ואינני יודע במה זכיתי.

זו גם הזדמנות ראויה להודות לרעייתי עדנה ושאר בני ביתי.

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות | עם התגים , | כתיבת תגובה

הנה באה הרכבת

מבט לעבר מתחם הרכבת בפתח תקוה, צלם לא ידוע, שנות ה-60 בקרוב

חבל ארץ-ישראל שהיה חלק מן האימפריה העותמנית ששלטה באזור מאות שנים לא היה בעדיפות מנהלית של שליטיה. ולכן פרט לקו הרכבת שנקרא "הרכבת החיג'אזית" לא נקט השלטון יוזמה לפתוח מסילות ברזל שהיו באותם ימים פסגת הטכנולוגיה ותורת הסעת המונים במערב .

תהלוכה של מתנדבות מגן דוד, מחסני הרכבת. ארכיון אישי רחל גלזר

תהלוכה של מתנדבות מגן דוד, מחסני הרכבת. ארכיון אישי רחל גלזר. צלם בראונר, א, סרוויס, פ"ת, שנות ה- 40 בקרוב

אחת מהיוזמות המוקדמות המוכרות לנו, הייתה תכניתו של יוסף ביי נבון, לסלול מסילה שתחבר את יפו שבשפלה עם ירושלים. הוקמה שותפות שהחלה לגייס כספים והייתה כפופה כמנהג אותם ימים לחוקי האימפריה ששללה כל יוזמה אם בראש לא עמד אזרח האימפריה. המיזם קם על כתפיו של יוסף נבון שעבר לגור באיסטנבול כמה שנים על מנת להיות קרוב למוקד הכוח והשלטון. רק אחר שנחל אכזבה הפנה את מרצו לעבר הכסף האירופי והוקמה שותפות עם מספר בעלי ממון שהעיקרי ביניהם היה הברון רוטשילד ומשפחתו. עדיין האחריות וההתחייבויות היו של יוסף נבון שהיה "פני" החברה. המהנדס הגרמני שעליו הוטל למצוא את הנתיב הרצוי, השתמש באמצעי המשוכלל ביותר שעמד לרשותו והוא חמור ש"בחר" את הדרך הנוחה לו בין הוואדיות במעלה ההר בדרכו לירושלים. מסילה ההולכת לירושלים מיפו ומסעף הפונה לנבלוס היא שכם ומשם חזרה ליפו. המטרה הסופית הייתה חיבור המושבות החקלאיות למסילה לכשתקום ולכן גם ניסה יוסף נבון לרכוש אדמות מה שסיבך אותו עם השלטון הטורקי.  בתהפוכות העיתים בהתקרב מלחמת העולם ה- 1 פורקו חלקים מן המסילה לטובת המאמץ המלחמתי הטורקי, הופקעו נכסים מן החברה ולמעשה חדלה זו מלהתקיים. יוסף ביי נבון מפסיד את הונו ונכסיו ועובר להתגורר בצרפת . שם בהשתדלות הממשלה הצרפתית מקבלת החברה חלק מכספה מן המנדט הבריטי כפיצוי על התשתיות שהוחרמו על ידי הצבא העותמני בזמן המלחמה. על בסיס התשתיות והרכוש הללו מתחילים מומחי התחבורה המנדטורית לפתח רשת מסילות ותחנות שיגיעו אל המושבות לפינוי תוצרת חקלאית הן למרכזים עירוניים והן לעבר הנמלים על מנת לייצא בעיקר פרי הדר לאירופה.

בספרה של יעל עצמון "היסטוריה בשר ודם" המתאר את קורותיהם של ראשי ועד המושבה פתח-תקווה מופיע תעתיק מכתב המופנה אל מאיר דיזנגוף ובו מפצירים ראשי הוועד בדיזנגוף להפעיל את השפעתו וקשריו עם שלטונות המנדט , לקדם יוזמה לחבר את פתח-תקווה אל מסילת הברזל . המכתב נושא את התאריך- 21.11.1918  וכך נאמר בו: "כבוד ה"ה מר מ. דיזנגוף, יפו.

אנחנו החתומים מטה, באי כוח המושבה פתח-תקווה,שנבחרנו על ידי האסיפה הכללית מבקשים את כבודו, וממלאים את ידו, לעשות את הצעדים הנחוצים לפני הממשלה, המוסדות השונים, ואנשים פרטיים, בנוגע להוציא לפועל את ההצעה המבוארת למטה.

העמסת פרי ברכבת, ארכיון אישי של דוד ראב בן עזר. צלמה דורה ראב. נובמבר 1926

המושבה פתח-תקווה סבלה הרבה מאוד בזמן המלחמה, שהביאה לה נזקים והפסדים גדולים שאין לשער, ועתה מצבה החומרי הוא רע מאוד, אחד האמצעים שעל ידו תוכל המושבה להתרומם מעט משפלות מעמדה החומרי, הוא יצירת מסילת ברזל שתחבר את המושבה מצד אחד עם העיר יפו, ומצד שני עם תחנת ראש אל עין. המסלול הזאת תעזור לאיכרי המושבה לשלח את יבול שדותיהם ליפו ולדמשק, וגם לקבל משם כל הצורך להם לצרכי מחייתם ועבודתם. על ידי הקמוץ בהוצאות ההובלה והנסיעות, ועל ידי זה שהחיים האקונומיים יתפתחו ביותר לרגלי מסילת הברזל, יתרומם מצבם הכלכלי של האיכרים והתושבים של פתח-תקווה.

אחרי שהממשלה כבר בנתה מסילת ברזל קטנה עד מקום הדז'מוסין לא יהיה קשה מאוד להמשיך את המסילה הזאת עד פתח-תקווה וראש אל העין. בודאי יהיה נקל לקבל מהממשלה, אחרי שבדעתה כפי הנראה להרוס את כל המסילה הקטנה הזאת. הננו מבקשים אפוא מאת כבודו לבוא בדברים עם הממשלה ועם מי שהיכולת בידם לעזור בדבר זה, ולהשתדל לייסד את המסילה הקטנה בעד המושבה בקו יפו- פתח-תקווה- ראש אל העין. מצדנו הנו מוכנים לעזור להתגשמות ההצעה הזאת בכל יכולתנו.

והננו בכבוד גמור, בשם הוועד הזמני, חמשת חברי הוועד- ה"ה- צבי שמואלביץ' , זלמן גיסין, שלמה שטמפפר, ב. דיסקין , שלום כהן.[הארכיון הציוני 1.4/215 ]

טיול ילדי הגנים בפתח תקוה ברכבת. המורה רחל חננית מנגנת באקודיון, צלם מרילן ירון, שנות ה-60

טיול ילדי הגנים בפתח תקוה ברכבת. המורה רחל חננית מנגנת באקודיון, צלם מרילן ירון, שנות ה-60

בכהנו כראש הוועד פונה זלמן גיסין במכתב רשמי אל וועד הצירים מיום א' כסלו תר"פ-1919 להשתדל אצל השלטון הבריטי, לבנות מסילה למושבה. את מכתבו הוא מלווה בטבלה של נתונים סטטיסטים על הפוטנציאל של כמויות הסחורה ונוסעים מתוך נתונים שנאספו עוד לפני פרוץ המלחמה וזאת להוכיח כדאיות כלכלית בהנחת המסילה.[שם] . בנוסף פונה זלמן גיסין אישית אל א. בריל פקיד יק"א לקדם תכנית חיבור משאבות המים מן הירקון למערכת החשמל שתלווה את המסילה והקמת תחנת –כוח הידרו אלקטרית  . בקשה נוספת היא השתדלות לקיום פגישה עם הנציב העליון בבואו לביקור ביפו על מנת לקדם את הנושאים שעל הפרק. {הנה כי כן  שיטת המאכרים והמקורבים עובדת עוד מאז ולפני  ומקיימת את הפתגם – האימפריה יצאה מארץ ישראל אך ארץ ישראל לא יצאה מן האימפריה } תחילת העבודות להנחת המסילה – ז' אדר א' תרפ"א- 1921 .

עבודת הסלילה נמסרה ל"משרד לעבודות ציבוריות" של הסתדרות הפועלים. במסגרת גדוד העבודה הוקמה פלוגה- "פלוגת בוני מסילת הברזל" . מחנה הפלוגה התיישב בראש פסגת חורבות מבצר אנטיפטריס וניהל שם חיי קומונה.  כה רבה הייתה השפעתה  של הפלוגה על גדוד העבודה כולו וזה הקים את מרכזו במקום .הוקמו מתפרה סנדלריה נגריה ומרפאה שקבלה את שרותיה מרופא המושבה. קשרים הדוקים התפתחו בין גדוד העבודה ובין המושבה.[ארכיון תנועת העבודה כרך ג' חוברת ע"ג ]

נכתב על ידי דורון גיסין –מרץ 2016

דברים אלו כתב דורון גיסין לצורך מחקר עבוד אחותו שלומית דותן גיסין בעת שעבדה בחברת נת"ע כאחראית איכות הסביבה.

מסמר מתכת של מסילת רכבת. מסמר מברזל יצוק. היה אחד המסמרים שחיברו את פס הברזל אל בסיס העדן. נמצא בקו הרכבת שבין פתח תקוה לתל אביב שנסלל ב- 1921-1922 על ידי גדוד העבודה. גדוד זה הפך להיות סולל בונה. המסמר נמצא בזמן הכנת הקו החדש של הרכבת הקלה בשנת 2018 על ידי חברת נת"ע הבונה את הרכבת. המסמר נתן לשלומית דותן-גיסין אחותו של דורון כשעבדה בחברה כאחראית איכות הסביבה.

הביאה לפרסום, נוני ירון, אחראית אוספים מיוחדים

פורסם בקטגוריה שימור אתרים, תורכים, תחבורה, תחנת הרכבת | עם התגים , | תגובה אחת

מה לארכיון ולבית ספר סינגולרי

במסגרת מיזם "בית ספר סינגולרי" הגיעו לארכיון תלמידי בי"ס עין גנים שכבה ה'. במהלך הלימודים בתוכנית התלמידים נחשפים לתחומי דעת שונים. הם מבקרים בחברות מסחריות, מוסדות מחקר ותרבות, מפעלי תעשייה שלא היו פוגשים בהם ללא התוכנית. בעבודת גמר הם יפתחו ראיון חדשני ואף מהפכני לטובת הקהילה.

התלמידים בקרו בארכיון הם למדו על תפקיד הארכיון וחשיבותו בחיינו, נחשפו לעבודת הארכיונאי. הם שמעו על הנושא "שימור מונע" של חומרים היסטוריים, נגעו וראו חומרים היסטוריים מראשית ימי המושבה פתח תקוה. הם הראו סקרנות רבה. לסיום ערכנו דיון על חשיבות הארכיון בחיי היום יום, ממה מורכב הארכיון האישי שלהם, מה יקרה עם "הארכיון" שנמצא בטלפון הנייד של כל אחד ואחד מהם.

אנחנו, צוות הארכיון, הרגשנו כי הוספנו ידע ותובנות לתלמידים הצעירים. אולי הם ימצאו פתרון לבעיות הרבות שמציבים הרשתות החברתיות, הטלפונים הניידים בפני החברה. איך יראה הארכיון ב 2050. ביקור ילדי בית ספר יסודי בארכיון הוא אירוע מיוחד ולא מובן מאליו גם לנו. כן ירבו פרויקטים כאלה. 

"בית הספר הסינגולרי" הוא מיזם החינוכי החדשני המנסה לקיים למידה חדשנית חווייתית בסגנון שונה שתעניק כלים חדשניים לעבודה למערכת החינוך. מקורו של המושג סינגולריות (Singularity) בעולם הפיסיקה. כשפיסיקאים מדברים על סינגולריות הם מתכוונים לאירועים רבי עוצמה וכה קיצוניים שאין למדע עדיין את היכולת המתמטית להסביר אותם, למשל: חורים שחורים ואירוע יצירת היקום במפץ הגדול.

"בית הספר הסינגולרי" הינה תכנית פדגוגית פורצת דרך וזוכת פרס חינוך ארצי לשנה"ל התשע"ח. התוכנית הינה תוכנית כלל שכבתית הפועלת בהצלחה ברחבי הארץ מזה 5 שנים ומיועדת לכל רמות הלומדים מיסודי ועד תיכון (גילאי 10-18). את התכנית ייסד המדען ויזם החינוך ארז ליבנה על בסיס דגם אוניברסיטת הסינגולריות (Singularity University), פורום יזמות יוקרתי ובינ"ל הממוקם בבסיס מחקר של סוכנות החלל האמריקאית נאס"א, בו ייצג את מדינת ישראל.

התוכנית נחלקת לשני שלבים עיקריים:

בשלב הראשון מתקיים מרתון חינוכי אינטנסיבי בן שלושה שבועות בו התוכנית מחליפה את שגרת הלימודים של שכבת לימוד נבחרת.  במהלך אותם שלושת השבועות, כל שבוע מועבר באמצעות מתודה חווייתית שונה, כאשר השילוב בין המתודות השונות פותח בפני התלמידים צוהר לכיווני חשיבה, יצירה ופעולה. השלב השני מוקדש לעבודה תהליכית ממוקדת במבנה למידה מוכוונת פרוייקטים (PBL), והתלמידים לומדים את עיקרי היזמות ונקראים להקים את הסטרטאפ הראשון שלהם.

נוני ירון, אחראית אוספים מיוחדים

צילום: נתי מלאכי

פורסם בקטגוריה חינוך, שימור אתרים | עם התגים , , | כתיבת תגובה

סטארט-אפ בימי התורכים – חדשנות במושבה פתח תקוה

פתח תקוה כתופעה סינגולרית

לקראת השנה החדשה ישבתי לשיחה עם זלמן חיימוב לשיחה. חשבתי על מה נדבר לקראת השנה החדשה? פתח תקוה המושבה והעיר שלנו נחשבת כחלוצת הפרדסנות. תושביה השכילו להפוך את גידול הפרדסים וענף הפרדסנות לסארטאפ רציני. שסיפק עבודה ופרנסה לרבים. אולם היו דברים נוספים שמייסידי פתח תקוה הצטיינו וחידשו.

קוטפים בפרדס בפתח תקוה, צלם ושנה לא ידועים

ארבע מאות שנים הייתה ארץ ישראל כפופה לשלטון עות'מני (תורכי). הארץ הייתה ענייה, הכלכלה הייתה אגררית . רוב התושבים היו פלאחים מעבדי אדמות או בדואיים נודדים שבקושי סיפקו מזון למשפחותיהם. במחצית השנייה של המאה ה- 19 החלה כלכלת הארץ להשתנות. סימנים של שינוי הביאו איתם הטמפלרים, בשנת 1870 קם בית הספר מקווה ישראל. החלו לקום מושבות היהודים כשהראשונה שפרצה היא פתח תקוה שלנו.

היוזמה הפרטית היא זו שהחלה את ההתיישבות החקלאית היהודית בארץ ישראל. זו גם ייחודיותה פורצת הדרך של פתח תקוה. אנשים שומרי מצוות אדוקים בדרכם ששאפו לקיים את עצמם בעבודה חקלאית תוך כדי שמירת מצוות עושים מאמצים גדולים למרות הקשיים המרובים שהערים השלטון התורכי הם מצליחים לרכוש בכספם הפרטי אדמה.

מיטיב לסכם את הדיון בנושא המאבק בין ההון הפרטי להון הציבורי של התנועה הציונית יואב כסלו במאמר "סטארט-אפ בימי התורכים: הדרים בארץ ישראל". בתחילה ההתיישבות הייתה של אנשים פרטיים שקנו בכספם אדמות. כשהחלה התארגנות של התנועה הציונית והמוסדות הלאומיים ניסו לעזור לעולים הצעירים חסרי הפרוטה ברכישת אדמות. נוצרה תחרות – שותפות בין הון פרטי להון ציבורי בבניין היישוב. בלתי נמנע היה הוויכוח בין ימין לשמאל, בין האיכרים בעלי ההון הפרטי שהעדיפו עבודה ערבית זולה לפועלים שדרשו עבודה עברית. החל מאבק גדול על עבודה עברית בפרדסי המושבות. האיכרים כונו "בועזים" הם הואשמו שמטרתם יצירת רווחים אישיים ולא בניין היישוב.

להגנת האיכרים, יזמי המגזר הפרטי, התעשייה והשירותים בא משה סמילנסקי. הוא טען שהם אלו החלוצים שבנו את התשתית לכלכה ביישוב. אולם, הם היו עסוקים בעבודתם בחקלאות מלאת הקשיים ובהישרדות פרטית ללא "גב" תומך. ואילו פועלי העיר שעברו לעבוד בהתיישבות העובדת ובקיבוצים נשענו על סיוע ציבורי. מתוכם נוצרו מנהיגי היישוב ומובילי דרך בדמותם של מנהיגי תנועות ההתיישבות ותנועת העבודה. אלו כבשו את הבמה הפוליטית. המגזר הפרטי נדחק אל שולי המיתוס הלאומי.

אלעזר ראב בן עזר יחד עם מבקרים בפרדס, צלמה דורה רעייתו, 1928

ניתן לקרוא על תרומת המגזר הפרטי מול מפעלי ההתיישבות במחקר שכתב נחום קרלינסקי ששמו לקוח מציטוט של סמילנסקי "לא דגניה תגאל את ארץ ישראל כי אם פתח תקוה קפיטליסטית יזמות פרטית בהשקפתם של הפרדסנים העברים ושל מתנגדיהם, 1904-1936".

במה עוד הייתה פתח תקוה חלוצה? הנה כמה דברים שזלמן האיר בפני.

היוזמה הפרטית באה מתוך צורכי התקופה אולם ברגע שזוהה הפוטנציאל לא היה גבול לחזון. זו הייתה דרכם של ראשוני המושבה פתח תקוה.

יהושע שטמפפר הרוח החיה מבין מייסדי המושבה. הוא הניח את התשתית לארגון החברתי קהילתי, בניית תקנון שהיה דוגמה למושבות הבאות, ארגן את התושבים לשמירה על הרכוש והיבול שאותו חמדו השכנים שמסביב, דאג לחפירת הבאר הראשונה. היה מעורב בדברים חשובים נוספים הקשורים לחיי המושבה בראשיתה. הוא שימש כראש הועד עד יום מותו ב 1908. שטמפפר מצא את עצמו בבעיה גדולה לאחר שהעדיף לא להיות בין 28 המשפחות שקבלו תמיכה מהברון. הוא לא יכול היה להתחיל בהקמת פרדס ללא עזרה כספית. ראשית הקמת פרדס והפעלתו היא מציאת מים וחפירת באר לכן הוא מתאחד עם משפחת פינשטיין מירושלים ועם משפחה אנגלית נוספת וביחד הקימו את פרדס ה"שמוטי" הראשון שנטע על ידי יהודים. (זן השמוטי הוא בן כ-150 שנה. על פי פרופ´ שפיגל-רואי  ממכון ויצמן, השם "שמוטי" נתקבל מאחר והפרי הוא דמוי-ביצה ומזכיר בצורתו את העששיות המוארכות, ששימשו בשעתו למאור, ונקראו בעקבות הערבית  "שמוטי".)

לאור הצלחת הפרדס של שטמפפר הולכים אחריו כל המגדלים ונוטעים עצי "שמוטי" בפרדסם. ההצלחה הכלכלית שהתחיל בה הביאה את יהודי העולם להשקיע באופן פרטי ביישוב ולא רק תרומות למוסדות, אלא, בקנייה אדמות עוד בהיותם בגולה מבלי לבקר כלל בארץ ישראל. סך הדונמים של פרדסי פתח תקוה בשיאם היה כ- 15,000 דונם. ממש אימפריה של חקלאות. נוצר צורך בגוף שינהל את כלל השיווק של פרי ההדר, ידאג לשיפור תנאי העובדים בקטיף ובאריזה. אגודת "פרדס" היה הקואופרטיבי לשיווק פרי הדר בראשו עמדו יהושע שטמפפר, גולדנהירש יצחק, שמעון רוקח ואחרים.

דניאל ליפשיץ מראשוני הביאליסטוקאים עסק בחו"ל כמוכר ספרים. היגיע לפתח תקוה בזמן המעבר ליהוד. ליפשיץ ראה את הקשיים שהיו בניית הבתים הראשונים למד מהר מהערבים של מלאכת הבנייה ועסק בבניית הבתים לחלק מהמתיישבים. דניאל הבין שלא כל התושבים תהיה אפשרות לבנות לעצמם בית ולכן יש צורך להוסיף לכל בית שנבנה יש להוסיף חדרים להשכרה. לכן כשחזרו לפתח תקוה בנה ליפשיץ לעצמו מבנה עם חדרים רבים להשכרה. נוהג זה אומץ על ידי תושבים אחרים.

ליפשיץ שמואל בנו היגיע לארץ ישראל כילד. הוא למד בכוחות עצמו ועסק בתחומים  שונים שהיציע הברון כמו גידול זחלים למשי. אולם תרומתו הרבה הייתה תחום גידול דבורים. ייצור הדבש התחיל במושבה נס- ציונה על ידי משפחת לרר. בפתח תקוה פעל בתחום ליבריכט עקיבא. אולם נתגלו קשיים גדולים בגידול הדבורים משום שזן של צרעות חיסל את הדבורים האירופאיות. בעזרת  גרמנים יהודים מאירופה שרצו בדבש תוצרת ארץ ישראל למד שמואל כיצד מגינים באירופה על הכוורות מול צרעות תוקפניות. הידע שהביא הציל את ענף הדבש בארץ ישראל. גידול דבורים היה תחום נוסף שהתווסף כעזר לחקלאים. לדוגמה אנשי מושב "עין גנים" חיפשו מקור להכנסה נוספת בנוסף לעבודה בפרדסים. הם נאלצו להתחרות בפועל הערבי שכר עבודתו היה זולה. בתקופות שלא הייתה עבודה בפרדסים הם חיפשו מקורות פרנסה נוספים למשק העזר שהיה לכל משפחה. חלקם כדוגמת משפחת בן אליהו (מוסטובויניק) הוסיפו את גידול הדבורים לפרנסתם.

כבר אמרנו שבלי מים ובארות לא ניתן לקיים חקלאות ופרדסנות. ליאון שטיין, אחיו של ד"ר מנחם שטיין (היה רופא בפתח תקוה) היה אחד מבעלי המלאכה הראשונים בתקופת העלייה השנייה.

עקב גידול כמות הפרדסים עלתה צריכה שאיבת המים. התוצאה מפלס מי תהום ירד המים שהיה בבארות היו מלאי חול. היה צורך להעמיק את הבארות כדי להגיע למים צלולים. שטיין המציא פילטר מיוחד המסנן את המים ומעלה מים צלולים. תודות להמצאה שלו ניתן היה לשאוב מים גם מבארות עמוקות.

המצאה נוספת קשורה למשק המים פותחה על ידי שטיין בתקופת מלחמת העולם ה- 1. מנועי המשאבות השואבות  המים בפרדסים הופעלו על דלק. בזמן המלחמה היה קיים מחסור גדול בדלק ומשק המים נמצא בבעיה גדולה. שטיין משנה את אופן הפעלת מכונות השאיבה לעבודה על פחם עצים. המצאה שהצילה את החקלאות באותה תקופה.

גם בתחום קידוחי המים הצטיינו בני פתח תקוה. ברוך ריבקינד התמחה בתחום מציאת מים וקדיחת בארות. תנאי הכרחי לקבלת תרומה להקמת יישוב הוא מכסת מים מסוימת שתספיק לקיום של יישוב.

משפחת ליפקיס הייתה ידועה במחלבה שלה ובעובדה שניהלו את הסניף הראשון של "תנובה" במושבה. בית משפחת ליפקיס היה ברחוב חובבי ציון סמוך לחנות הספרים של דוד הכורך (היום חנות לא קיימת). כדי לייצר משק חלב ולגדל פרות לחלב יש צורך במזון מתאים לא מספיק רק עשב שגדל בשדות מסביב למושבה. יש צורך באספסת ותלתן שלא היו מצויים באותו זמן במושבה. לכן נסע ליפקיס ללבנון ולסוריה כדי ללמוד מהצרפתים איך לגדל אספסת. כך התחיל משק החלב בפתח תקוה וסביבו התפתחו גידולים המתאימים למאכל בהמות.

"קבוצת אחוה"  

מאמץ גדול עשו פועלים כדי להתחרות בעבודה הערבית הזולה .רעיון שפיתח נחמן סירקין שהאמין והטיף להקמת חברה שוויונית סוציאליסטית. סירקין טען כי קבוצות קבלניות המבצעות את כל הדרוש לטיפול בחקלאות או בבניין מהפעולה הראשונה עד לאחרונה יכולות להוזיל את העבודה והעלאת כדאיות כלכלית להעסקת פועלים עבריים קבוצה "קבוצת אחוה" הוקמה בשנת 1912 בארצות הברית ביוזמתו של נחמן סירקין חברי הקבוצה עלו לארץ ישראל והתיישבו בפתח תקוה בהנהגת נתן-נטע הרפז (גולדברג) ויעקוב אחוה פרוז'נסקי. לאור הצלחת הרעיון בפתח תקוה הוקמו קבוצות על ידי ההסתדרות כדוגמת  קבוצת בניין ממנה התפתח "סולל בונה", יכין חכ"ל. בפתח תקוה קמה קבוצת "מרצפיה" שיצרה מרצפות ובלוקים ומפעלה היה בסגולה היום קיים מפעל "סלע".

אלחנן בולקינד

המפעל הראשון שהוקם בפתח תקוה היה על ידי אלחנן בולקינד. היזם התעשיתי הראשון הקים מפעל לגלביות וטליתות ביהוד. מחשבתו הייתה שלא כל המתיישבים יכולים לעבוד בחקלאות ויש לדאוג לפרנסה לאלו שלא בחרו בחקלאות.

נוני ירון, אחראית אוספים מיוחדים

פורסם בקטגוריה שימור אתרים | 2 תגובות

פרץ פסקל 1871- 1947  ג'ימס בונד הפתחתקוואי

פתח-תקוה זכתה שיתגוררו בה מספר חקלאים פורצי דרך בחקלאות. חקלאים שהשקיעו את מיטב מרצם ושכלם בפיתוחה. אחד מאותם "משוגעים" היה פרץ פסקל שטיפח במיוחד את גידול פרי ההדר באדמות הכבדות (אדמות מיר). הוא הכניס שינויים רבים הקשורים לגידול פרי ההדר למשל: שימוש בכנת החושחש במקומה של כנת ה"לימנטה" שהתאימה לפרדסים הנטועים באדמות קלות. בנוסף פיתח את הרכבת התמך שתרמה רבות לחוזקו של העץ. הוא מצא שאם מבצעים את ההרכבה בגובה רב מעל הקרקע העץ מתפתח טוב יותר. פסקל הקים בפתח-תקוה את תחנת הגידול ל"חרקים מועילים"(1935)  והיה מחלוצי השימוש המסחרי בהדברה הביולוגית בארץ. בתחנה בפ"ת גידלו את יתוש העפצים הנלחם בכנימת הקמח (הגורמת לנשירה) וכן עשו נסיונות לאתר את ה"ארי-נחל" המשמיד גם הוא את כנימת הקמח. בנוסף גידלו גם את "פרת משה רבנו".

פרץ פסקל מצולם בעת הרכבת כנות לעצי הדר, שיטה שהוא פיתח. צלם ושנה לא ידועים

מבחינה אישית ניסה, פסקל, להשכין שלום במושבה פתח תקוה בין הפלגים הפוליטיים לדוגמא עם בהתמנותו לראש המועצה הכפרית אישר מיד את הקמת כביש החיבור בין בית החולים בילינסון לדרך ז'בוטינסקי. פסקל היה אדם אמיץ שלא חשש להתמודד עם פקידות הברון ואף כלפי הערבים הראה נדיבות וכשצריך גם צריך כח.

פסקל עלה לא"י עם משפחתו מרומניה מהעיירה גאלץ שברומניה בשנת 1882 בהיותו בן 11 שנה. האוניה לא הורשתה לעגון בחיפה או ביפו ולכן עגנה בבירות בלבנון. בין המשפחות שעלו היו: פסקל, בריל, גראד ורובינשטיין. הם עלו להרי הלבנון ושהו שם מספר חודשים. בעת שהותם בלבנון נתקלו ברועי צאן יהודים ואחר מספר חודשים הצליחו להגיע לנמל חיפה והצטרפו למייסדי זכרון-יעקב.

סבלותיהם של בוני היישוב החקלאי בארץ היו מנת חלקו של פסקל הצעיר. שנתיים לאחר עלייתו ארצה מת עליו אביו שהיה היחיד בחבורת העולים אשר ידע לדבר עברית עם יהודי הארץ מבני העדה הספרדית. פסקל בנו של החלוץ העברי למד לומר רק את "הקדיש" בעברית. שפת הלימודים בבית הספר של חברת כי"ח (כל ישראל חברים) "אליאנס" שבחיפה שבו למד הייתה צרפתית.  מחיפה נשלח פרץ הצעיר ללמוד חקלאות אצל האגרונום  הגנן "דה-גור" (דיגור). בהיותו מצטיין בלימודיו ובעבודה נשלח בפקודת הברון ללמוד את תורת הנטיעה בבית-הספר לגננות ולמטעים בוורסאי צרפת. (בעצת הברון איתרו פקידיו צעירים מוכשרים מבני האיכרים בארץ ושלחום ללימודי חקלאות באירופה. הברון חשש שהלומדים לא יחזרו לישראל משתהייה בידם תעודת אגרונום. לכן דאג הברון להפסיק את לימודיהם לפני קבלת התואר.)

בן 21 חזר פרץ לארץ, עשיר בידיעות שרכש בצרפת, בעיקר ידיעות מעשיות. הוא העלה רעיון להקים מיד קורסים לחקלאות ואכן נתמנה לנהל את בית הספר להכרשת חקלאים צעירים שייסד הברון  בזכרון-יעקב.

תרומתו העניין בנין – מושבות

כעבור שנה יצא  להקים את המושבה בת-שלמה. שם נטע כרמי הענבים. גני הענבים הראשונים הגיעו בהיחבא ארצה מהודו (התורכים לא אישרו את הבאתם). באישון לילה על גבי גמלים, העלה פסקל, יחד עם חבריו את השתילים הללו לזכרון יעקב. הברחה של צמחים – חיים תחת השלטון התורכי הייתה כרוכה בסכנת נפשות. שלוש השנים שבהם כיהן פסקל בבת-שלמה כראש האדמיניסטרציה, היו שנים פוריות. יחסי ידידות נרקמו בינו לבין המתיישבים. שם נשא את מרים בת אליעזר (אחיו של שמעון רוקח מיפו). מבת-שלמה עבר פסקל לראש פינה. הוא מצא ב"ראש-פינה" משטר לא לפי רוחו, למרות האזהרות שהזהירוהו לבלי נסות לטהר את האווירה של מנגנון הברון עשה פסקל את מעשיו בגלוי. הוא הנהיג סדר במושבה. נטעו בה עצי-זית. בקרבת המושבה "יסוד-המעלה" נטע מטעי פרחים ריחניים שהיו מיועדים לתעשיית בושם. באותן השנים קשות עשה פרץ את אחד המעשים הנועזים הקשור בשמה של בירייה. לאנשי ראש-פינה היו מטעי שקדים בבירייה וגם זכות לקבלת מי-השקאה ממעיינות שבידי הערבים. אולם אלה מנעו בעד המתיישבים מלקבל מים. אנשי הגליל כמעט שהשלימו  עם המצב אבל פסקל לא השלים. הוא בא בלווית מספר איכרים לכפר הערבי  ובדיבורים נאים וגם באיומים ובמקלות השפיע על בעל הזכות על מקור המים לשנות את דעתו ומאז החלה השקאת כרמי השקדים במימי בירייה.

תוויות חדשות בחקלאות

פרץ פסקל, צלם ושנה לא ידועים

באותם הימים היה הגנן דיגור (הצרפתי) נוטע ענבים לפי השיטה הערבית הישנה. הברון שהבין כי בדרך זו לא יפיק רווח כלכלי הוא ביקש להפוך את החקלאות מראשיתה למשק רציונאלי ורווחי. משק חקלאי שהיבול שלו יהיה נוח לשיווק . בין היתר ביקש הברון לארגן תעשיית צימוקים מענבי "מלגה" לייצוא. לשם כך נשלח פסקל ב- 1896 לספרד ללמוד את מלאכת שימור ענבים ועשית צימוקים. הוא נוכח לדעת, שהדבר אינו קל משום שהפרי שלנו (בארץ ישראל) קטן מדי והזן אינו מתאים. למרות מסקנתו זו שנמסרה לברון החליט הנדיב לנסות את תעשיית הצימוקים, ואכן תעשייה זו נכשלה.

פסקל מספר על חוויותיו מהשהות בספרד. ביקור בספרד, בסוף המאה העשרים, היו בו למבקר היהודי חוויה בלתי רגילה. איש לא האמין ביהדותו . סיפר פסקל: "כשאמרתי שאני יהודי. ענו לי: "הרי היהודי הוא בעל עור אדום וזנב".

ב- 1897 הועבר פסקל לפתח תקוה ובה בנה את ביתו. הוא רכש פרדס צעיר בן 100 דונם והפכו למעין תחנת נסיונות לגידול פרי ההדר. בפרדס נעשו במשך שנים נסיונות במיכון, בהדברת מחלות, ובחקירת שיטות השקאה, הרכבה ואריזה. בפרדס זה עבדו: הגמל, מוטור הגז ומשאבת הקידוח העמוק כמו כן נבדקו בו הגידולי הלימונים והחושחש. בין עציו טיפח את החרקים המועילים והיה  הראשון שגידל את החרקים האלה שמשמידים את מזיקי העץ והפרי. פסקל היה החלוץ בארץ ובעולם החקלאות כולו שהמציא את הרכבת התמך במטעי ההדר. הוא זה שפיתח את ההרכבה על "חושחש" (תמוז מר) ונקרא בפי הפרדסנים "נציג החושחש" "אבו-חושחש" ו"מלך החושחש".  פסקל שיפר גם את עבודת הקטיף והאריזה בהנהיגו את שיטת האריזה האמריקאית ואת הקטיף במזמרות אמריקאיות. ביחד עם קבוצת ידידים עשה נסיונות ראשוניים של ההשקאה ממי הירקון. יחד עם חברו מנוער מ' אפלבוים  (שנא לאישה את אחותו של פסקל) ועוד מספר חקלאים החל בגידול הכותנה בארץ. ברם מאמץ זה נכשל לדעתו לא מפני רוע האדמה, אלא משום יוקר המים וגובה שכר העבודה.

פסקל ייבא לארץ בחשאי את עץ הפקאן ואת האתרוג הקורפואי מאלבניה.

קטיף בפרדס של פרץ פסקל, צלם ושנה לא ידועים

ב- 1905 הקים בשותפות עם שמעון רוקח, מאיר אפלבוים, יחזקאל בלום, לייב לוי. ושמואל מויאל את פרדס "בחריה" (השם הערבי היה "בוכריא" אך פינס המליץ לשנותו לבחריה) בן 600 הדונם, שהיה הגדול בארץ. הפרדס הושקה במימי נהר הירקון.(משאבות הפרדס הותקנו בפתחו של ואדי ליג'ה (נחל שילה) מחשש שהשלטון התורכי לא יאפשר לשאוב מים ישירות מהירקון שנחשב ביניהם כרכוש הואקף).

פסקל השתתף ביסוד חברת "פרדס" והיה חבר בהנהלתה במשך כמה שנים. כמו כן היה שותף בהקמת העיתון "החקלאי".

ב- 1915 הצליח פסקל לסכל את ניסיונם של הערבים לגזול 200 דונאם מאדמות כפר סבא. כנקמה הלשינו עליו הערבים בפני השלטון התורכי שהוא מקיים קשרים עם האנגלים והיה צפוי לו דין-מות. רק הודות לידידים בירושלים שהזהירוהו  בעוד מועד החליט להמלט למצרים. (לדברי אויביו הסיבה היא הייתה  שבבאר פרדסו התגלתה גופת פועלת ערביה צעירה שנכנסה להריון ממנו וזאת היא נקמת בני-משפחתה.)

גם בהיותו במצריים לא ישב בחוסר מעש… פסקל היה חבר של אהרון אהרונסון מזכרון יעקב והיה מקורב לאנשי ניל"י. לאחר גירוש תושבי יפו-תל-אביב בפסח תרע"ז החל אהרונסון (בסוף אפריל )1917 לפנות בקול-קורא ליהדות התפוצות לשם איסוף תרומות לעזרת היישוב. בראשית מאי 1917 הוקם במצרים "ועד מיוחד לעזרת נגועי המלחמה בארץ-ישראל" שפסקל היה אחד הפעילים בו. אהרונסון אף מינה את פרץ פסקל כממלא מקומו בפני השלטונות המטכ"ל הבריטי במצרים. בין היתר בהיותו במצרים היה פעיל גם במודיעין הבריטי. עם כיבוש ארץ ישראל על ידי צבאות בריטניה חזר פסקל לפתח תקוה כחבר שרות במודיעין הצבאי.

ב- 5 במאי 1921 (מאורעות 1921 תרפ") כשהותקפה פתח-תקוה דהר על סוסו בדרכי עקיפין ליפו להזעיק עזרה. תוך ניצול קשריו עם המודיעין הבריטי הצליח לזרז את שליחת העזרה הצבאית לפתח תקוה. הבריטים שלחו מכוניות משוריינות וכן מטוס שגילה את ההתקפת ערביי יהודיה מדרום למושבה. המטוס הטיל מספר פצצות ופיזר את המתקיפים. תודות לתגובה זו המושבה נצלה.

ביקור הלורד בלפור בפתח תקוה, מרץ 1925. בתמונה: אהרהם שפירא, פסקל ואדון בריל מלווים את הלורד בלפור

הכן פסקל היה סוג של ג'ימס בונד הפתח תקוואי. ידו בכל ויד כל בו

כתב זלמן חיימוב

ערכו לפרסום דוד ליברמן ונוני ירון

 

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, חקלאות, מאורעות תרפ"א, מתוך הארכיון, פרדסנות, פרץ פסקל, ראשית המושבה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

גימנסיה אחד העם

"גימנסיה אחד העם"       

גימנסיה "אחד העם" הייתה מוסד חינוכי שונה בנוף החינוך של המושבה. בית ספר הוקם ביוזמה פרטית היה שונה ממסגרות הלימוד בעלי הצביון החרדי כדוגמת תלמוד תורה ואחרים. מורים כמו המורה קיסלביץ, המורה גורדון, המורה כספי,המורה קוגלמן, המורה בורשטיין יוסף, המורה גליקסמן, המורה לאנגלית זלקאי שרה, המורה צור נמל, בן משה מאיר, המורה חנני, המורה דגני ואחרים. אלו היו מורים לחיים. מסיפורי תלמידים עולים זכרונות רבים אודות: המורה לאנגלית, מקצוע "כתיבה תמה", העבודה בגינת ירקות, טיולים בארץ. אחרי שנים רבות אחרי שבית הספר נסגר נפתח מחדש בשנת 1962 תחת השם "בית ספר סלומון". הייתה לי הזכות ללמוד בו מכיתה ב' עד ח' . היום מבנה בית הספר משמש את המגזר הדתי-חרדי חלק מן השטח שייך לעירייה וחלק לידיים פרטיות. איך שגלגל מתהפך…..

מורי גימנסיה אחד העם 1936 :מורים מימין לשמאול יושבים: אברהם קיסילביץ, מילנד, שלום שטרייט, גורדון ברוך, ?, לוויטס, ?.עומדים שלמה (מורה) מיכאל אקרמן מושה, מורה ?, מורה ?, צורנמל (מורה), הורביץ, פוקס חיה (פרגול) פישצנר, מרים ?, הרצליה הלפמן, לאה סלומון, זאב אלנגר (קרמר), קלוצ'ק

יהודה פינקלשטיין היגיע לארכיון במטרה לחפש כל מידע אפשרי אודות בית הספר. בסך הכל רצה לכתוב כמה מילים לספר זכרונות שהוא מכין לילדיו. אבל, הזכרונות תפסו אותו ולא הרפו. קראו אודות ניסיונו שלו להתחקות אחר ארכיון של "גימנסיה אחד העם" . תודה ליהודה שהסכים לפרסם את שכתב בבלוג של הארכיון.

"גימנסיה אחד העם הייתה רקע ומאיץ להתפתחות חלק ממעגלי חיי. מטבע הדברים חשתי צורך ללמוד על קורותיה. ללמוד מתוך תיעוד וללמוד מתוך פרטי מידע, ככל שאוכל ללקט. כוונתי הייתה לצרף לסיפורי, "מעגלי חיים" (ספר זכרונות שכתב יהודה למשפחתו), תיאור קצר, שישתרע על עמוד או שניים, אך נסחפתי… הנני מגיש כאן את אשר למדתי על קורות הגימנסיה (לא הרבה), לארכיון לתולדות פתח-תקווה ע"ש עודד ירקוני. כנספח לסיפורי אצרף כמובן רק תמצית.

הגימנסיה הייתה בית ספר קטן, בניין אחד, שתי קומות, מיספר קטן של כיתות, קירות עבים ודלתות

כיתה ב' ניסן תרצ"ו 1936. תמונת מחזור עם המורה גליקסמן. ארכיון אישי שלמה שדרוביצקי, צלם לא ידוע

כבדות (המורה לאנגלית בכיתה ט', מורה קשוחה ונוטה לכעוס, "המַכשֵייפֶה" קראנו לה, זרקה את אחד התלמידים מהכיתה וטרקה אחריו את הדלת הכבדה. הנער לא הספיק לצאת והדלת בתנועתה שברה את זרועו). הגימנסיה סגרה את שעריה ב- 1957 והבניין נטוש כיום.

לא מצאתי תמונות לבניין מימי זוהרה של הגימנסיה, רק תמונה באתר "אדריכלות נעלמת"  של האדריכל שרון רז, אדריכלות נעלמת/הארכיון האורבני/פתח תקוה. (שרון מתעד מבנים ישנים שהיו ואינם. הוא ידיד וחבר קרוב של הארכיון באתר מספר תצלומים של בית הספר, נוני ירון)

הפכתי עולמות וארכיונים כדי למצוא תיעוד של, או

המורה ברוך גורדון

על הגימנסיה. מסתבר שלא קיים ארכיון, רק סיפורים. אספר בפירוט, ככל שאוכל, על המעט אשר מצאתי.

הגימנסיה הוקמה בשלהי שנות העשרים של המאה שעברה, על ידי הסופר והמחנך שלום שטרייט והמהנדס ברוך גורדון [1].
שלום שטרייט הופקד על הלימודים ההומניים וברוך גורדון על הריאליים. בשנים הראשונות של פעילות הגימנסיה התנהלו הלימודים בחדרים שכוּרים ובשנת 1932 עבר המוסד לבניין הקבע.
מצאתי סיפור הקשור לגימנסיה, בעתון דבר.
מספר דוד בדר [2], ( 1875-1950) איש העלייה השנייה, מוותיקי תנועת העבודה. סיפורו מתפרסם בעשרים באוקטובר, בשנת 1932 [3] . סיפור ארוך. אצטט קטעים נבחרים, ככתבם וכלשונם:

"לפני 7 – 8 שנים נעניתי גם אני להזמנה להנחת אבן יסוד לישיבת סלובודקה בפ"ת.
נמצא…  גם יהודי אחד מרומניה … שנדב אלפיים (יש אומרים יותר) לא"י  במזומנים והבית הוקם, בניין נהדר ומשוכלל.שלום שטרייט, תצלם מיתוך ערך ויקפדיה על שמו
והנה אחרי שנים אחדות סרתי שוב הנה, … לראות את בחורי הישיבה חשקה נפשי.
לתמהוני מצאתי רק הבנין עומד על תילו….    אך הפנים – ריק מאדם.
מעט הכנסה הבאה מחו"ל אינה יכולה להשביע את כל כלי הקודש. …חשבתי, האם לא כדאי להם לכל אלה ולועד הבנין, לועד הישיבה, ולמושבה למסור את הבית הזה ל"ישיבת אחד העם", הנקראה בשם חדיש "גימנסיה אחד העם", ולא יצטרכו המורים לנוד ממקום למקום, משום שלא מצאו בפ"ת דירה אחת עבור הגימנסיה.
… אבל לגימנסיה אחד העם צריכים לתת את הבנין הזה, אז ידעו המנדבים שעשו דבר טוב, לתועלת המושבה, ול – 150 ילדים".
ניסיתי לברר אם המלצתו התקבלה. התברר שלא.

אגב, דוד בדר שגה בציון שמה של הישיבה. הייתה זאת ישיבת לומז'ה, שבאמת הייתה במצב קשה מאד באותה תקופה. תיאור מצבה לקוח מפרסום בעיתון הארץ ספטמסר 1931.

גן הירק,מכינה ג' תמוז תרצ"ה 1935. ארכיון אישי רוחמה אריאלי ואלי גולדפרב, צלם לא ידוע

יתכן שטעותו של דוד בדר נבעה מכך שכנראה שמע שמנהלי ישיבת חברון-סלובודקה, דנו עם מנהלי ישיבת לומז'ה, באפשרות למזג את ישיבת חברון עם ישיבת לומז'ה הפתח-תיקוואית .

למדתי שאת הקרקע ואת בניין הגימנסיה שהוקם עליה, רכשה והקימה משפחת שטרייט. פרופ' שמואל יריב, בנו של שלום שטרייט, מספר שאביו לווה לשם כך כספים, בעיקר אצל בני המשפחה. הלוואות שגם אחרי מותו של האב, ב-1946, המשיכה רעייתו, גב' שרלוטה שטרייט, להחזיר לנושים [4].

מידיעה שהתפרסמה בחודש מרץ 1961, בעיתון מעריב [5] , ניתן להסיק שגם ברוך גורדון השתתף במימון רכישת הקרקע והקמת בניין הגימנסיה. תמצית נוסח הידיעה: גב' שרלוטה שטרייט וברוך גורדון הגישו קובלנה פלילית פרטית בבית משפט השלום בפתח תקווה, נגד עיריית פ"ת ונגד כמה מבכיריה, על הריסה בזדון של מבנה בטון השייך למאשימים, ובנו על אדמתם (של המאשימים) שברחוב סלומון בעיר, שלא כחוק.                                                                                                                                 אישור למסקנה זו מצאתי ב"נסח טאבו היסטורי" של מגרש הגימנסיה (מעל שני דונמים של קרקע). על פי הנסח הזה [6] אכן מחצית המגרש האחת הייתה שייכת למשפחת שטרייט והמחצית השנייה לברוך גורדון. בחודש יולי 1962 מכר ברוך גורדון את חלקו במגרש לעיריית פתח-תקווה.

תיאור מפורט לבניין ניתן על ידי אלף נון  בשנת  1935 [7]"… יחידי בגודלו במושבה …  מכיל 11 חדרי לימוד מרווחים… חדר מורים ושני מחסנים".
אכן בניין בנוי לתפארת, וכנראה ללא כל שינוי מהותי במבנה מאז שנות השלושים. גם ממכתבם של הורי תלמידים, למועצה המקומית של פתח תקווה, מחודש ינואר 1934 [8], אנו למדים שמוסד הגימנסיה, שגדל והתפתח בבניינו החדש "העשוי לפי כל חוקי-ההגיֶנה הממשלתיים", ומספר תלמידיו הוכפל לכשלוש מאות תלמיד החדש למכון – תרבותי המתנוסס לתפארה באם – המושבות. "העשוי לפי כל חוקי-ההגיֶנה הממשלתיים", ומספר תלמידיו הוכפל לכשלוש מאות תלמיד, הפך להיות "למכון – תרבותי המתנוסס לתפארה באם – המושבות.  מכתבם של ההורים מאלף וראוי שגם הוא יוגש לקוראים: ובכן, מצאתי סיפורים ומכתבים, אך לא הצלחתי למצוא תיעוד של הגימנסיה עצמה ואני מוטרד מהאפשרות שמוסד חינוכי מעולה, "שהתנוסס לתפארה" ושפעל למעלה משלושים שנה בפתח תקווה, כמעט ונעלם מההיסטוריה.
(נכון, קיים "ארכיון וירטואלי" המקודד בזיכרונם של הבוגרים, אבל גם הם נעלמים אט אט…).

אז המשכתי לחפש.

בארכיון משרד החינוך בירושלים הסבירו לי שמאחר שהגימנסיה הייתה מוסד פרטי הרי שאין סיכוי למצוא עבורה "תיק" בארכיון המשרד. פניתי לכל הארכיונים שחשבתי שיש סיכוי (וגם שאין סיכוי) למצוא בהם תיעוד כלשהו, וגם שוחחתי עם פרופ' שמואל יריב, בנו של שלום שטרייט מייסד הגימנסיה. פרופ' שמואל יריב, כימאי, למד גם הוא ב"גימנסיה אחד העם" וסיים את לימודיו בשנת 1952, בשנה שבה אני התחלתי את לימודי בה.פרופ' יריב שמח לשיחה, "גימנסיה אחד העם נוגעת בי מאד" אמר, אך אין לו כל תיעוד ולמיטב ידיעתו גם לא נשמר כל תיעוד במשפחתו (הבטחתי לו שאם אמצא משהו איידע אותו).

יש כנראה סיבה נוספת לכך שאין תיעוד:

שוחחתי עם מזכירת "בית ספר תיכון אחד העם" בפתח תקווה (ממשיכו, רק בשם, של מוסד הגימנסיה), עובדת ותיקה מאד, למעלה משלושים שנה בבתי הספר בפתח תקווה, והיא מספרת (נשמע כמו סיפור אגדה):

"לפני שנים רבות היה שיטפון גדול באזור בית הספר והמים פרצו למחסנים והרסו הכל, גם את כל התיעוד שהיה בהם. לא נשאר כלום".

אלה ט., אוצרת "ארכיון החינוך היהודי בישראל ובגולה" (אוניברסיטת תל אביב), כתבה לי: "ברוסית יש אמירה: מי שמחפש – תמיד ימצא!",
נכון…

גיליתי שבארכיון מכון "גְנָזים" [9] נמצאים מכתבים של שלום שטרייט וביניהם גם מכתב שכתב לסופר והמשורר יעקב פיכמן, מכתב בו מוזכרת הגימנסיה. באדיבות המכון קיבלתי צילום של המכתב (תמונה 4).

ציטוט מהמכתב שנכתב בדצמבר 1940:

"… גם טרדות מוסדנו נוטלות מעמי עכשיו, בשנות – המצוקה הקשות, כל כֹשר – עבודה…".     כך כתב…
אכן היו אז שנות מצוקה. שנה קודם לכן, בשנת 1939, רק תלמיד אחד של הגימנסיה עבר בהצלחה את בחינת הבגרות הארץ-ישראלית, היה זה מיכאל גורדון בנו של ברוך גורדון. אך בשנה שבאה אחריה, התמודדותו של שלום שטרייט עם "טרדותיו" נשאה פרי, ושבעה תלמידי גימנסיה אחד העם עמדו בהצלחה בבחינת הבגרות הארץ-ישראלית, בחודש יולי 1940.

גם ב"ארכיון הציוני המרכזי" (ההסתדרות הציונית העולמית), בירושלים, קיים מאגר מסמכים קטן הקשור לגימנסיה, מעין "ארכיון זוטא". התיעוד מפוזר ב-16 תיקים הנמצאים באוסף "מחלקת החינוך של הוועד הלאומי 1932-1949" (סימול J17). הוועד הלאומי, נבחרי הישוב היהודי בארץ ישראל, היה בעל הסמכות והאחריות בתחום החינוך, וכמובן גם בענייני גימנסיה אחד העם. התיעוד כולל רשימות מורים ותלמידים, תקציב ודוחות כספיים, העתקי תעודות תלמידים והתכתבויות שונות.

בתשובה לפנייתי לארכיון הציוני נעניתי בתשובה הבאה (24 בפברואר 2019):

"שלום יהודה,                                                                                                                      התיקים שציינת אינם סרוקים, ואיננו ערוכים לסרוק תיקים לפי בקשה. אתה מוזמן להגיע לארכיון, לעיין בהם ולצלם את המסמכים הרלוונטיים במצלמתך ללא כל תשלום.

מכיוון שיהיה זה ביקורך הראשון בארכיון, יש לתאם מראש ובכתב את מועדו. נא ציין במייל חוזר באיזה יום תרצה להגיע ומהי השעה המוקדמת ביותר שתוכל להיות כאן, כדי שנוכל לתאם את מועד ביקורך. אין להגיע ללא קבלת אישור על מועד הביקור.

בברכה, מרים טוראל, שירותי יעץ"

ויתרתי. חוקר, הנחוש ממני להתעמק בתולדות הגימנסיה, יוכל בוודאי למצוא שם תיעוד מעניין.

מאחר שלא נמצא כל חומר תיעודי אצל משפחת שטרייט, ניסיתי למצוא נצר למשפחת ברוך גורדון, מבעלי הגימנסיה והמורה למתמטיקה בה, מתוך תקווה שאולי אצל מי מהם ימצא חומר תיעודי.

לברוך גורדון היו שני ילדים, בת ובן, בנימינה ומיכאל. מיכאל, שכבר הוזכר לעיל כזוכה בתעודת הבגרות הארץ-ישראלית, התנדב לשירות בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה והיה ממוסמכי האוניברסיטה העברית למדעי הרוח [10] . בנימינה נישאה בשנת 1954 ליוסף פרקול [11]. בנימינה ומיכאל כבר אינם בין החיים, ועם מי מצאצאיהם לא הצלחתי ליצור קשר. אמנם הצלחתי לאתר את אחיו של יוסף פרקול, אך האיש לא יכול היה לעזור כלל.

אגב, ברוך גורדון היה גם פעיל חברתי ומפלגתי, מוכר מאד בפתח תקווה, ואפילו הופיע ברשימות המועמדים לבחירות לכנסת מטעם "הסתדרות הציונים הכלליים – מפלגת המרכז", בשנת 1951 ובשנת 1955"

עד כאן זכרונותיו של יהודה פינקלשטיין

 

 

                                                  

[1]  הספרייה הלאומית, אוניברסיטת תל אביב, עיתונות יהודית היסטורית, הבקר, 25 ביוני  1951, עמוד 5.

[2]  הספרייה הלאומית, אוניברסיטת תל אביב, עיתונות יהודית היסטורית, הבקר, 13 ביוני 1955, עמוד 1.

[3] תמונתו של ברוך גורדון, באדיבות הארכיון לתולדות פתח-תקווה ע"ש עודד ירקוני

[4]   פרופ' שמואל יריב,  24 באפריל 2019.

[5]   י. אביעם, תביעה נגד עיריית פ"ת על הריסת מיבנה בבית ספר, הספרייה הלאומית, אוניברסיטת תל אביב, עיתונות יהודית היסטורית, מעריב, 28 במרץ 1961, עמוד 12.

[6]  מדינת ישראל, משרד המשפטים, אגף רישום והסדר מקרקעין, לשכת פ"ת, נסח היסטורי לגוש 6394 חלקה 168.

7]  אלף נון: פתח תקוה, הגימנסיה "אחד העם". הספרייה הלאומית, אוניברסיטת תל אביב, עיתונות יהודית היסטורית, דֹאר היום, 25 בפברואר 1935, עמוד 4.

[8] מכתב הורי תלמידים למועצה מקומית פ"ת, 9 בינואר 1934. באדיבות הארכיון לתולדות פתח-תקווה ע"ש עודד ירקוני, תיק 1922

[9] מכון "גנזים" (ארכיון גנזים), אגודת הסופרים העברים, על שם אשר ברש. המכון המרכזי בישראל לשימור יצירתם של הסופרים העבריים. ספריית בית אריאלה, תל-אביב.

10]   דוד תדהר: אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו כרך 3. עמ' 1180-1181,  1949

[11]  הספרייה הלאומית, אוניברסיטת תל אביב, עיתונות יהודית היסטורית, הצפה, 16 במאי 1954, פרסום נישואין, עמוד 3.

למעוניינים רשימת התיקים בהם נמצא תיעוד של הגימנסיה בארכיון הציוני:

[1]  העיתון הרשמי של ממשלת פלשתינה (א"י), מס' 984,  יום חמשי 8 בפברואר 1940, עמוד 145

[2] העיתון הרשמי של ממשלת פלשתינה (א"י), מס' 1042, יום חמשי 5 בספטמבר 1940, עמוד 819.

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, חינוך, מתוך הארכיון, שימור אתרים | עם התגים , | כתיבת תגובה

סיפורה של תמי

לפני זמן מה ביקר בארכיון שי בן עמי דוקטורנט באוניברסיטה העברית החוקר את ההיסטוריה של גני חיות בישראל בתקוה למצוא מידע אודות גן החיות העירוני של פתח תקוה. לפני כמה שנים נפגשנו עם עובדי הגן ושאלנו איפה הארכיון. בחרדת קודש הראו לנו ארון פח ובו תיקים וקלסרים בהם מידע אודות הגן החיות, התכתבות בענין רכישת חיות והטיפול בהם, קשרים עם גני חיות בעולם ועוד . לשמחתינו הסכימו להפקיד את המסמכים החשובים בארכיון. כיום חטיבת גן החיות רשומה בקטלוג ומאפשרת לנו לתת את המידע המבוקש לחוקרים ולכל מי שרוצה.

החיבור עם שי היה מיידי. שי מנהל החינוך של אקווריום ישראל בגן החיות התנכ"י. (מי שלא היה מפסיד חוויה נהדרת.)  הסתכלנו ביחד על תצלומי החיות. אני ספרתי לו זכרונות ילדות ואז, מסתבר שיש לנו "חברה משותפת". תמי ההיפופוטמית המפורסמת גברת מגונדרת. מייד שאלתי מה שלומה של הגברת. הנה לפניכם דברים שכתב לי שי על החברות המיוחדת שלו עם תמי.

סיפורה של תמי, ההיפופוטמית המבוגרת ביותר בגני חיות שמתה בשיבה טובה.                   סיפורו של שי

 בקבוצות הוואטסאפ החרדיות בירושלים רצה ההודעה הבאה:                                                       "ברוך דיין אמת                                                                                                                    ירושלים תתן קולה..

אבידה גדולה לכל תושבי העיר ומדינת ישראל.. גן החיות התנ"כי בירושלים: ההיפופוטמית המבוגרת ביותר בכל גני החיות בעולם מתה הלילה בשנתה, זמן קצר לפני שמלאו לה 60. גלעד משה, מטפל במחלקת אוכלי עשב: "זה יום קשה לכולנו, תמי הייתה אישיות מיוחדת".                                                        ברוך דיין האמת                                                                                                                        יהי זיכרה ברוך"

תמי ההיפופוטמית נולדה ככל הנראה באפריקה בשנת 1959 והועברה לגן החיות של פתח תקווה בתחילת שנות ה-60.

תמי ההיפופוטמית, מארכיון גן החיות, צלם לא ידוע. שנות ה- 60

בשנת 1991 עם סגירת התצוגות הגדולות בגן החיות בפתח תקווה ופתיחתו של גן החיות התנ"כי במשכנו החדש במלחה הועברה תמי על מנת להיות בת לוויה הולמת למתי ההיפופוטם הותיק והבודד של גן החיות התנ"כי הישן ברוממה. למתי היה רומן ידוע עם הפילה אביבה, אלה התגוררו בשכנות קרובה בגן החיות ואביבה הפילה האסיאתית הייתה מנקה את פיו של מתי בעזרת החדק הארוך שלה. רומן זה צולם גם ונודע ברבים. עם המעבר לגן החיות החדש הוחלט להעביר את הפילה אביבה אל מתחם הספארי ברמת גן, שם תוכל לחיות עם בני מינה, שכן בגן החדש בירושלים טרם נבנתה תצוגת הפילים. מתי לעומתה זכה לתצוגה חדשה ובה בריכה פרטית רק לו ולזוגתו החדשה תמי. היה קל מאוד להבדיל בין שני ההיפופטמים המגודלים, למתי היו שיני היפופוטם מושלמות ואילו לתמי הייתה שן עקומה ובולטת.

תמי ההיפופוטמית, מארכיון גן החיות, צלם לא ידוע. שנות ה- 60

מתי ואני הכרנו עוד משכבר הימים, עוד בגן החיות הישן הייתה אימי מביאה אותי לגן לעיתים תכופות וכבר בגיל 3 ידעתי להגיד שאני יום אחד אאכיל את ההיפופוטם החביב. בגיל 13 התחלתי להתנדב בגן החיות התנ"כי ובחרתי להתנדב עם אוכלי העשב הגדולים – הג'ירפות, הקרנפים הזברות והאיילים.

אך גולת הכותרת עבורי הייתה העבודה עם סוסי היאור – הלא הם ההיפופוטמים. בהתחלה היינו רק קוראים למתי ותמי להאכלה של קש וירקות בביתם, קראנו שוב ושוב בשמותיהם ואז יכולנו לראות אותם, שני בעלי חיים עצומים בגודלם, מלאי כפלים ונוטפי מים. אך למרות כובד משקלם הם טיפפו להם בקלילות יחסית על רגליהם הקצרות. בפעמים הבאות כבר התקדמנו אל המסלעה שסביב הבריכה שלהם. המטפל הראה לי כיצד הוא נוגע בשפה העליונה שלהם ואז הם פוערים את פיהם הגדול והמאיים חושפים שיניים גדולות ומאיימות, פה זה יכול לשבור סירה לשניים – כפי שקורה לא אחת במולדתם אפריקה, לא בכדי זכה ההיפופטם לכינוי בעל החיים המסוכן ביותר באפריקה ובכל שנה דווקא הם אלה שהורגים הכי הרבה אנשים ברחבי היבשת מכל בעלי החיים הגדולים. לאחר שהם פערו את פיהם היינו דוחפים אל תוכו שלל ירקות ופירות ובעיקר מלונים ואבטיחים, או אז היינו רואים את הפה האימתני נסגר בכבדות ויכולנו לשמוע את הפירות השונים מתפלצחים להם לחתיכות חתיכות. אם לא נזהרת יכולת לקבל מדי פעם נתז פירותי ומסריח היישר לפרצופך. תמי ומתי המשיכו לחיות בהרמוניה.                                                                                                          הם מעולם לא הביאו צאצאים לעולם שכן כבר אז הייתה תמי מבוגרת מדי ולא יכלה עוד להביא צאצאים. יום אחד הפסיק מתי לאכול, הוא נראה חולני ולאחר כמה ימים התמוטט ומת. עצב רב נפל על מחלקת אוכלי העשב וכלל גן החיות. מתי היה בין ותיקי הגן ובין היחידים שנותרו מבעלי החיים שעברו בהצלחה מגן החיות הישן לגן החיות החדש ורחב הידיים. בניתוח שלאחר המוות נמצא בבטנו של מתי כדור בגודל של מלון שככל הנראה נזרק אל תוך התצוגה ומתי טעה בו וחשב שזה אוכל. תמי נותרה לבדה בתצוגה, שוחה לבד בבריכתם המשותפת. בשל גילה הוחלט שלא להעבירה לגן חיות אחר. בסופו של דבר הוחלט לפנות את מתחם התצוגה הישן ולהעבירה בעדינות ובזהירות אל התצוגה האפריקנית הגדולה.                    באופן אישי חששתי מאוד שכן היה מדובר בהליכה של כ-500 מטרים ממתחם התצוגה הישן אל התצוגה השטח האפריקני. בהליכה איטית ובעזרת מחסומים מיוחדים הצליחו צוות הטיפול המסור והסבלני להעביר את הקשישה כלאחר כבוד. עם הגעתה למתחם האפריקני החליטה בנחישות לקבל את אשר מגיע לה, לפי דעתה, ונכנסה אל תוך אגם המים הגדול בהנאה רבה. מי שלא התלהב מהעניין הוא הקרנף הזכר כרמי, המלך הבלתי מעורער של השטח האפריקני, שראה באגם חלק ממלכתו הרחבה והחליט לדרוש את שלו בדרכו הקרנפית: הוא בטש ורקע בעזרת רגליו בקרקע ויצר ענני אבק מרשימים זז אחורה וקדימה להדגיש את קרני אפו הארוכים והמרשימים. או אז החליטה תמי שנמאס לה מהמופע, התקדמה לעברו ופתחה את פיה הגדול והמפחיד. כרמי שקל לשבריר שניה את המצב וכשהבין שמלכה חדשה נישלה אותו מכס מלכותו, זז אחורה בהכנעה ונתן למלכת האגם החדשה את מקומה הראוי.

תמי ההיפופוטמית, מארכיון גן החיות, צלם לא ידוע. שנות ה- 60

תמי הישישה המשיכה לחיות בניחותא באגם המים שלה, בימי הקיץ הייתה משתעשעת בבוץ, שוכבת על גבה ברחב כאשר רגליה הקצרות באוויר תוך תנועה בבוץ החום והקריר. לעיתים הייתה שוכבת במים ללא תנועה, נראית למרחוק כסלע חום וגדול, לפעמים ציפורים שונות היו עוצרות לעמוד על הסלע הלא כל כך איתן. השנים חלפו והגיעו ידיעות כי ההיפופוטמית הזקנה ביותר בעולם נפטרה בשיבה טובה מה שהפך את תמי להיפופוטמית המבוגרת ביותר בגני חיות בכל העולם. את תמי זה לא ריגש במיוחד והיא המשיכה בחייה השלווים. באמצע אוגוסט 2018 הגיעו בוקר אחד המטפלים ומצאו את מלכת האגם שוכבת ללא ניע בסמוך למזונה. אבל כבד ירד על עובדי גן החיות התנ"כי, תמי הייתה רק חודשים ספורים לפני יום הולדתה ה-60 וכמעט ושברה את השיא העולמי של היפופוטמית שמתה בגיל 61 בגן החיות הלברון שבמינכן.

כתב שי בן עמי מנהל החינוך באקוריום ישראל, גן החיות התנכ"יכתבה על גן החיות העירוני בפתח תקוה. לא ידוע שם העיתון.

סרטון של תמי שוחה להנאתה בברכת המים

סרטון שפורסם בעמוד הפייסבוק של גן החיות המודיע על מותה של תמי

ערכה נוני ירון, אחראית אוספים מיוחדים

פורסם בקטגוריה גן החיות העירוני, שימור אתרים, תרבות | עם התגים , , | כתיבת תגובה

בניין משטרת פתח תקוה הטיגארט שלנו

הטיגארט שלנו

משטרת פתח תקוה הוקמה על ידי השלטון הבריטי בתחילה משרדיה היו ממוקמים בחדרי דירות שכורות. עם הכרזת פתח תקוה לעיר ב-אפריל 1937 עברה המשטרה לבנין מרווח אך מושכר ברחוב פינסקר בבית משפחת ראב, מפקדה היה קצין המשטרה הבריטי ה. לה-מרשל.

בניין המשטרה נבנה כחלק ממיזם מבני משטרה בשנים 1941-1940 (Police Building Programme). המצודות נקראות מצודות טגארט על שמו של סר צ'ארלס טאגרט (Charles Augustus Tegart) בעברית רווח בציבור גם השם טיגארט. אנשי היישוב כינו אותם "טייגרים".

טאגרט היה קצין משטרה בריטי ששירת בהודו כמפקד משטרת כלכותה. במהלך שירותו רכש נסיון רב בדיכוי מרידות ומלחמה בטרור. הוא הוזעק לארץ ישראל בשנת 1937 שיא מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט על מנת לתאם בין הזרועות השונות של המנדט הבריטי שפעלו נגד המורדים מערביי ארץ ישראל וכחות ערביים אחרים שבאו לעזרתם מכיוון סוריה ולבנון. לצורך כך הוקמה ועדה בראשות טגארט לתכנון ועיצוב מבני משטרה היכולים להגן על עצמם בכוח אדם מצומצם. במסגרת הפרוייקט העצום הוקמו 17 תחנות משטרה עירונית, 37 תחנות משטרה כפריות ועוד 23 עמדות משטרה. המבנים פרוסים ברחבי הארץ בולטים בצורתם בייחודית חלקם משמשים עד היום כמבני ברשות המשטרה. ד"ר גדי קרוייזנר נחשב לממומחה בתחום מדגיש את ייחודיות של המבצע בספרו ובמאמריו הרבים בנושא. המבנים נבנו תוך שנה 1940-1941. למרות מצב המלחמה באירופה ממשלת בריטניה השקיעה כסף רב מאוד בפרויקט. בריטניה הייתה זקוקה לכסף זה. השקעה שכזו במהלך המלחמה מעידה על יחסה למנדט בארץ ישראל, החשיבות שמירת החוק והסדר בארץ ובעיקר על רצונה להשאר כאן לזמן רב. (נוני ירון)

באשר לסיפורה של המשטרה שלנו, ביום  17.04.1940 קנתה הממשלה חלקת קרקע בת 20 דונם מפרדסו של מר בורשטיין הנמצא ברחוב שטמפפר ליד מגרש המכבי לשם הקמת בנין משטרה גדול שישמש מרכז למשטרה המחוזית שתועבר הנה מרמת-גן. במכרז הקמת בנין המשטרה זכתה חברת הבנייה של "סולל-בונה". "סולל בונה" כדרכה העסיקה בעיקר את ציבור הפועלים ההסתדרותי המאורגן. באותם ימים שררה אבטלה קשה בפתח-תקוה. עקב המשבר ביצוא ההדרים הצטרפו אל מחוסרי העבודה גם בני-איכרים רבים. הם דרשו לחלק את העבודה בבניין המשטרה באופן כזה שגם אנשיהם (בני המושבה חקלאים) יזכו לעבוד בבניין ולהתפרנס. "סולל בונה" סירבה להעסיק את בני המושבה החקלאים בגלל חישוביים ארציים והתחשבנות כי במקומות אחרים הקבלנים שזכו בבנית משטרות לא העסיקו את הציבור ההסתדרותי. המאבק על עבודה אילץ את אנשי המושבה לנקוט בנשק ההסתדרותי והוא "שביתת-שבת".

יוסף ספיר סוקר את מסדר הנוטרים בטקס קבלת בניין המשטרה מידי הבריטים. צלם לא ידוע, דצמבר 1949

בעיתון הארץ ב- 26.5.1940 נכתב: "שתי שביתות שבת הוכרזו אתמול על ידי עשרות פועלים מחוסרי עבודה בפתח-תקוה. אחת של הארגון האזרחי החקלאי (חוג-פעילים). והשנייה של העובדים הלאומיים, על דחייתם מעבודות בנין המשטרה במקום. ללא התחשבות עם המפתח-העירוני לעבודות ציבוריות. כל הניסיונות של העירייה להשפיע על המשרד הקבלני לקבל עובדים לפי המפתח לא הועילו. הדבר נמסר לקצין מחוז המושבות ה' י. קופרמן. שליח מיוחד של העירייה הגיש למושל המחוז ה' גרינווד מכתב בעניין זה. המושל הבטיח כי היום יסודרו הדברים בהתאם לעמדת העירייה. "

ביום 27.5.1940 נכתב ב"הארץ" "משא ומתן סופי בדבר קביעת מפתח בעבודות בנין של תחנת המשטרה בארץ ייקבע  היום בפגישה בין באי-כוח המרכז החקלאי של "ההסתדרות" , נציגי המושבות, וארגוני העובדים. אתמול הייתה פגישה בעניין זה בין הסתדרות העובדים הכללית לבין הסתדרות העובדים הרוויזיוניסטית. אתמול הושג הסכם בנוגע למפתח העבודה בבניין המשטרה בפתח-תקוה, לפי המפתח הזה. יקבלו העובדים הרוויזיוניסטים את ה- 15 למאה המגיעים להם. והתאחדות בני המושבות (חוג הפעילים) 8 למאה. דבר זה הושג כתוצאה מתיווכו של קצין המחוז ה' קופרמן."

בכתבה ב "הארץ"  25.06.1940   "מי יכלל במפתח העבודה בפתח-תקוה ?  בסיומו של מפקד פועלי פתח-תקוה, אחרי שהתפקדו למעלה מ- 8000  פועל. (900 אצל חוג-פעילים, כ- 1000 אצל העובדים הלאומיים, ו- 6200 בלשכה הכללית). נתקיימה ישיבה בעירייה  בה דנו מי יפסוק בשאלות שתתעוררנה בביקורת המפקד. באי-כוח  הלשכה הכללית הודיעו, שהם מסתמכים על ראש העירייה באופן אישי, ולא על  העירייה והנהלתה. שאר האירגונים הודיעו, כי הם סבורים שמסמכות העירייה לפסוק בשאלות אלה."

בנוסף עלתה שאלת חברי הקיבוצים.  התקיימה בוררות הפסקת העבודה. העובדים הלאומיים התנגדו להכללת כאלף חברי קיבוצים במפקד שיקבע את מפתח העבודות הציבוריות בפתח-תקוה. כתוצאה מכך הפסיקה הלשכה הכללית את העבודה של חברי חוג הפעילים והרביזיוניסטים בבניין המשטרה המוקם ע"י המרכז הקבלני של "סולל בונה".

נשלח תזכיר לקצין המושבות בו כותבים חברי חוג הפעילים לקצין המושבות יוסף קופרמן. בתזכיר בקשה שימנע את "השבתת הפועלים של החוג שלהבא יכריעו בכל השאלות ללא הפסקת העבודה." ישיבה מיוחדת של מועצת העירייה בשאלה זו נקראה למחר בשעה 9 בבוקר.

"המשקיף" ביום  29.5.1941 "החלה לפעול משטרת פתח-תקוה בבניינה החדש והמרווח שברחוב שטמפפר ע"י מגרש המכבי.  כ"כ עבר לגור אל הבניין החדש מפקח המשטרה מר קליר ומשפחתו."

פתיחת בניין המשטרה החדשה, תצלום קבוצתי:קציני משטרה, אנשי מושבה ומכובדים ערבים,צלם ניסן בן נעם, 15 ביוני 1944

עם עזיבת הבריטים את פ"ת נכתב ב"הבוקר" 9.12.1947   "משטרת פתח תקוה עוברת מחר לידי היהודים. (נשארו בה 17 שוטרים בלבד) מאת סופר הבוקר בפתח-תקוה.  בקדחתנות מרובה נערכות הכנות-היציאה של אנשי שרות הביטחון הבריטי והשוטרים והנוטרים הערבים מבנייני המשטרה המקומית שבפתח-תקוה לשרון. כשבקרתי אתמול במשרדי המשטרה נוכחתי לדעת שהשוטרים הבריטיים כבר ארזו את חפציהם ומחסני התחמושת והנשק נארזים אף הם. במשטרה הזו יישארו אחרי הפינוי  שיושלם כנראה מחר בבוקר-17 שוטרים יהודים. הנשק  שנועד למשטרה הזאת אחרי הפינוי, הוא 17 רובים אנגליים. ושני אקדחים. כל נשק אוטומטי. ואף לא מכונת יריה אחת. לא ישאירו ברשות המשטרה היהודית. בנייני המשטרה המחוזית  בפתח-תקוה. שממנה ניהלו את הפעולות מרמת-גן ועד להרצליה. ישמשו מעתה רק אזור שיסתיים על הירקון. השוטרים שנשארו-מספרם מתאים רק למילוי תפקידים אדמיניסטרטיביים ומשרדיים. ראיתי את הקצין היהודי ואת עוזריו מתכוננים לקבל לידיהם את הנהלת הבניין הגדול שברובו פונה כבר. ואת עבודה שבאזור בין רמת-גן ופתח-תקוה כפי ששמעתי. הפיקוד העליון על המחוז יימסר לקצין יהודי גבוה בדרגת מיור שיועבר בקרוב לפ"ת. לעת עתה קיבלו אנשי המשטרה היהודית באזור שנתפנה הוראה לעמוד בקשר עם מרכז המשטרה בירושלים."

תצלום קבוצתי של הסגל היהודי והבריטי צלם ניסן בן נעם.תאריך לא ידוע

המשקיף 29.05.1941  "המשטרה בבניינה החדש  – משטרת פ"ת היהודית והבריטית עברה מיום ג' לבניינה החדש והמרווח שברחוב שטאמפפר ע"י מגרש המכבי. כ"כ עבר לגור אל הבנין החדש מפקח המשטרה מר קליר ומשפחתו."

חקר וכתב זלמן חיימוב

נוני ירון – אוספים מיוחדים

פורסם בקטגוריה משטרת טיגארט, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים, שמירה | עם התגים , , | תגובה אחת