ספר האחוזה נערך ע"י המודד חיים משה סלור, לאחר שסידר את הנחלות למתיישבים. בעיית הרישום של קרקעות המתיישבים העיקה כבר מימיה הראשונים של המושבה.. התורכים אסרו על היהודים לקנות קרקעות מחוץ לערים. כדי לעקוף איסור זה רכשו תושבים בעלי נתינות זרה את הקרקעות, והעבירו אותם לתושבי המושבה. כדי להתגבר על הבעיה, הציע ב – 1905 יהושע שטמפפר להכין ספר רישום פנימי של קרקעות היישוב. ספר כזה ייתן בידי הועד מכשיר לשלטון עצמאי. ברור היה לכל שספר כזה חייב להיות חסוי מעיני הממשל התורכי, שהתנגד לכל גילוי של שלטון עצמאי. הצעתו של שטמפפר נתקבלה, והעבודה נמסרה לסלור, שעשה את עיקר עבודות המדידה ונעזר בדב ימיני לרישום. בספר נרשמו בדייקנות כל הפרטים הטכניים והפיסיים של הנחלה, כן שורטטה מפה של הנחלה וגבולותיה. כל מתיישב קיבל לידיו פנקס עם שרטוט נחלתו ועם כל הפרטים הקשורים בה. הספר הוכר כמסמך חוקי על פיו התנהל כל הרישום באדמות המושבה. לפי הרישום יכלו לעקל, למשכן ולהעביר נחלה מיד ליד. במלחמת העולם הראשונה, היה חשש שספר זה יפול לידי התורכים ויוחרם. הועד יזם עותק לגיבוי כל המידע.
ספר האחוזה הוטמן עם מסמכים רבים אחרים באחד מפרדסי המושבה, והעותק נמסר לחבר הועד וינצקי, ששמר עליו מכל משמר. לאחר המלחמה נודע לשלטון הבריטי על ספר ההעתקות, אלה פנו לוועד הצירים וביקשו ללמוד את השיטה. לתדהמתם גילו שהספר מסודר בשיטתיות ומקצועית סלור הראה להם את השיטה והם פעלו לפיה. בשנת תרפ"ב – 1922 פורסמה מודעה הקוראת לכל בעלי הנחלות לרשום קרקעותיהם במשרדי הממשל הבריטי. פרסום זה היה סופו של "ספר האחוזה".
כתב שמאי עציון
הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני 