חפשו אותנו בטריווגו- מלון רבינוביץ הוטל רבינוביץ

קצת פני הקיץ שמגיע, עונת החופש הגדול, כשכולנו מחפשים מקום לברוח אליו. כמה מילים על מלונות במושבה.

פתח תקוה לא נתפסת כמקום לברוח אליו…. אבל, בראשית ימיה של המושבה היו בה כמה מלונות. שני מלונות בשם "מלון רבינוביץ", מלון "ירקון", מלון "עדן". מלונות אלו לא היו מקומות כדי לנפוש בהם. הם שמשו למגורי פועלים אנשי העליה השנייה שעבדו בפרדסי המושבה  מקום למאבקים ודיונים פוליטיים, אורחים שבאו "לעשות שבת" אצל משפחות ולא היה מקום בבתים הקטנים לאחסן את הבאים וגם אורחים שעברו כאן ובקיצור, מי לא עבר בפתח תקוה…….

"מלון רבינוביץ" עומד, בערך, ברחוב פינסקר מס 11. צריף קטן שהשנים והונדליסטים נתנו בהם את סימיניהם. מדוע בערך? כי יש איזה אי ודאות למקומם של שני מלונות בשם רבינוביץ.

בשנת 2008 האדריכל רפי רייש עשה תיק שימור למבנה המלון. בהקדמה העלה סוגייה חשובה לדיון הנשאלת כשבאים לשמר מבנה. הדברים יותר ברורים כשמדובר במבני אבן. אולם, כשהמבנה הוא "צריף ארעי" כמו המבנה הזה נשאלת השאלה הלגיטימית למה?? כשאנחנו משמרים מבנה אנחנו עוסקים בהגדרת זהותו : מי היו הבעלים? למה שימש?  "נבחנת האפשרות והפוטינציאל של נרטיב ושל מיקום לייצר פעילות עירונית וגאווה עירונית". על פי תפיסתו של רייש יש ביכולתה של אדריכלות ושל פעילות בנויה לייצר שינוי באיכות החיים ותחושת השייכות של הציבור גם אם המבנה הוא "צריף".

אנחנו מדברים על המלון הפועלים ברחוב פינסקר מספר 11. הבית שימש כביתו של שמעון רוקח שהיה ממייסדי אגודת "פרדס". משפחת ישראל רבינוביץ (דה רויעטר, או הג'נג'י) רכשה את הבית ופתחה בו מלון לפועלים. במלון הצנוע והזול, ניתנו שירותי לינה וארוחות לפועלים בני העלייה השנייה. חיה שרה בעלת המלון, טובת לב הייתה מגישה לכל אחד את המנה שלו. לעיתים אף טיפלו בפועלים הבודדים בעת מחלתם.

בשבתות נהגו רבים מן הפועלים לאכול כאן את ארוחתם. כיוון שהיה שומר שבת לא שלמו הפועלים עבור הארוחות בשבת. ואם "שכחו" האורחים לשלם, נהג רבינוביץ לומר : "הדביט (יתרת החוב) שלי בספרים הוא הקרדיט (יתרת זכות) שלי בעולם הבא". דוד בן גוריון, שהחל את דרכו בארץ בעבודה בפרדסי פתח-תקוה ב- 1906, התאכסן גם הוא במלון הזה. הבית שימש כמלון עד מלחמת העולם הראשונה.

המלון היה עממי בצורתו ובמחיר ארוחותיו , עולים חדשים החלו בו את דרכם במושבה ובארץ. זו הייתה נקודת מפגש בה השיגו הפועלים את יום העבודה הראשון שלהם בארץ. כאן זכו לקבל עצות מהוותיקים כיצד להסתדר בארץ.

בעת ביקורו של ג'מאל פשה בפ"ת ב- 4.10.1915 נדרשה המושבה להכין ארוחה ל-30 החיילים המלווים את הביקור. וועד המושבה כדי לשמור על כבוד המושבה, ביקש משבתי רבינוביץ האח שהיה בעל בית אוכל יוקרתי יותר, להכין את הארוחה עבור החיילים. רבים מיקירי העלייה השנייה שהו במלון. ותמיד הזכירו את בעליו לטובה: ברל כצנלסון, מיכאל הלפרין, דוד שמעוני, ברנר, מנדלי פורטוגלי. מייסדי הקיבוץ הראשון דגניה החלו את דרכם במלון בשמם אז "הקומונה הרומנית" (רומני).

מלון רבינוביץ, רחוב פינסקר 11 פתח תקוה, צלם לא ידוע, 1972

מלון רבינוביץ, רחוב פינסקר 11 פתח תקוה, צלם לא ידוע, 1972

רחוב פינסקר, צלם ניסן בן נעם, שנות ה- 20

 

 

 

 

 

במלון התנהלו ויכוחים סוערים בין אנשי מפלגת "פועלי-ציון" לבין "הפועל -הצעיר" כאן התקבלה ההחלטה לעקור את עצי יער בן-שמן שניטעו ע"י ערבים ולנטעם מחדש ע"י יהודים. כותב ברל כצנלסון בזכרונותיו: "…הפנו אותנו להוטל רבינוביץ' זוהי אכסניה של פועלים כאן אוכלים ושותים ולנים וכותבים מכתבים, כאן משתגעים, כאן חי כל איש בזכות ה'קפה' עד שבא יום וזכותו נשללת ממנו פתאום וכאן, אמנם, מצאנו את הציבור שלנו.."

המלון בנוי במיקום איסטרטגי מצויין כפי שהיו מתארים זאת היום ענשי עסקים ומלונאות. זו היא ה"גבעה" שהייתה מקום תחילתה של המושבה פתח תקווה. כ -40 מטר מעל פני הים. רחוקה מן הירקון והקדחת, בטוחה מפני כפרי הערביי הסביבה. לאחר החזרה מיהוד הוטל על משה סלור לתככן את המבנה האורבני של המושבה. בתוכנית מרחב מרכזי ושני רחובות היוצאים ממנו. רחוב פינסקר הוא אחד משני הרחובות הראשונים של המושבה הנחשב כרחוב של "הפועלים". "כיכר המייסדים", שני בתי הכנסת: "בית הכנסת הגדול" ו"בית הכנסת שונה הלכות". הפוסטה (הדואר), תחנת הדליז'נסים והתחבורה. רחוב חובבי ציון נחשב כרחוב "האיכרים". המקום מייצג מורשת בנייה מסורתית בסוף התקופה  העות'מאנית. צריף עץ זול ופשוט בעל גג רעפים. הקירות בנויים בשיטה בגדדית (קיר ממולא). כמו כן הוא מספר את סיפור האכסנה וראשית המלונאות.

לימים, בעקבות מריבה משפחתית נפרדו שני האחים. כך הוקם "מלון רבינוביץ" נוסף שהיה שייך לשבתאי רבינוביץ " דער שווארצער" – השחור. המלון פעל עד למלחמת העולם הראשונה. מקומו של המלון השני לא ברורו בדיוק.

במשך שנים רבות שכנה בצריף הסנדלרייה של משפחת ארגש. כיום ישנו יזם בעל מודעות שימור הפועל לבנייה של בניין קומות. בחזית הבניין החדש ישומר שימור מלא מבנה הצריף.                             הסקרנים יכולים לבוא לארכיון ולעיין בחומרים הקיימים. אולי יש לכם קשר או מידע נוסף נשמח לדעת.

תודות לזלמן חיימוב על מחקריו במסמכי הארכיון

עוד ניתן לקרוא על מלונאות בפתח תקוה בעבודה של הדר ברק מטעם החוג לניהול מלונאות בהנחיית מר פדרו זוניגה בנמצאת בספריית הארכיון

 

 

מודעות פרסומת

אודות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני

הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני אוסף ואוצר חומרי תיעוד משנות ה- 60 של המאה ה- 19 ועד היום. הוא כולל ארכיון מנהלי של פתח תקוה, ארכיונים פרטיים של מוסדות וארגונים הקשורים לעיר, ארכיונים אישיים של בני פתח תקוה, אוספי תצלומים ותשלילים, מפות, מודעות וכרזות, חפצים, סרטים, תיעוד בעל פה, קטעי עיתונות וספרים. הארכיון משרת את עיריית פתח תקוה, חוקרי אקדמיה, סטודנטים, תלמידי בתי ספר, עיתונאים, חוקרי גניאלוגיה, אדריכלים ואחרים. לשירות המשתמשים חדר עיון וספריה. הארכיון מתפקד כ"ארכיון כולל" שהוא בבחינת "בית" פתוח לקהילה המוזמנת לתרום ולהתבטא בכל תחום הקשור לחיי העיר והחברה. הארכיון מציג את אוצרותיו בתערוכות בקריית המוזיאונים שבעיר ומחוצה לה, לוקח חלק פעיל בתחום שימור אתריה ונמצא בקשר רציף עם מוסדות החינוך שלה. הארכיון מקבל קהל בימים א'-הי בין השעות 9:00 - 15:00. רצוי תיאום מראש. ליצירת קשר: טל': 03-9286303 דוא"ל: galiad@ptikva.org.il
פוסט זה פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, בתים היסטוריים, הוטל (מלון) רבינוביץ, מתוך הארכיון, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s