"מגדים לרעי" הזמיר מפתח תקווה

מגָדִים לְרֵעִי בְּצִנְעָה מִי צָפַן?
שְׂחוֹק עָלִים גְּשׁוּמִים – מַה יָּרֹק הוּא!
וּטְרוּפָה שִׂמְחָתִי מִיֵּינָהּ כִּי שָׁכַר
וְרוֹגְעָה – עֲיָנוֹת בָּהּ יָשֹׁקּוּ…

אֶחֱזוּ לִי, לֵילוֹת וְיָמִים בְּרוּכִים
מִשְׁעוֹלֵי בְּשָׂמִים – אֶחֱזוּ לִי

עטיפת התקליטור "מגדים לרעי"

בּוֹא רֵעִי, בּוֹא דּוֹדִי, גְּשׁוּמִים הֶעָלִים
הֵן לְךָ מִשֶּׁלְּךָ וְאַתָּה לִי.

עמנואל זמיר נמנה עם מלחיני דור המדינה הראשונים ליצירת לחן עברי ייחודי יחד עם גיל אלדמע, יוסף הדר, אמיתי נאמן, ידיה אדמון, נחום נרדי, דוד זהבי, מרדכי זעירא, שרה לוי-תנאי ואחרים.

שירתו של בן המושבה פתח תקוה מתקשרת למושג האוניברסאלי "זמר פסטוראלי". שירים העוסקים בנופי טבע, נופים כפריים המתארים את אורחות החיים של של אנשי הכפר והשדה. השירים מלווים את פעילות הרועים והנוקדים וקשורים למעגלי החיים, החגים ועונות השנה. שיריו נכללים במסגרת השיר העממי, שזורים במקצבי הדבקה הערבית, קשורים לנוף הארץ וצלילה. הם מושפעים מן הלחנים הערבים, הבדוים וסלסולי העולים מתימן ויוצרים מיזוג מזרח-תיכוני, ישראלי ערבי ייחודי. קישור לשיר "מגדים לרעי" בביצוע של דודו אלהרר.                                                                                                                       כמו המורכבות המלודית המאפיינת את שיריו כן גם השימוש בשפה עברית מורכבת ומילים ותיאורים המתבססים על המקורות. השימוש בשפה מליצית וגבוהה לא תמיד הקלו על המזמרים. "בפאת הכפר" :" ציל, ציל, צליל, צלצל לצאן צליל ערב". בעשור הראשון למדינה שיריו היו ביטוי לניסיון ליצור זמר גזעי מקומי. הם ליוו את בני הנוער יוצאי פלמ"ח שסימני הצבריות היו הליכה בסנדלים, מכנסיים קצרים, כאפייה ערבית לצאוור. מקצבי הדבקה ושירי מדורה נתנו ביטוי לרצון ליצור זמר המשלב בתוכו ניחוח מקומי ילידי.

עמנואל זמיר (פישצ'נר) נולד בפתח תקוה ביום ד', 19.8.1925, י"ח באלול תרפ"ו, – בן תשיעי של חיים שלמה זלמן פישצ'נר  ומרים לבית פרלקוורט מתוך 10 אחים ואחיות (עוד 3 אחים בוגרים נולדו מאם אחר). עמנואל למד בבית הספר "אחד העם" בפתח תקוה, וב-1943 סיים את לימודיו בגמנסיה. בעת לימודיו הוא היה פעיל מאוד: ארגֵן מסיבות בבית הספר, נִגן בתזמורת כלי הנשיפה העירונית, היה חבר בתנועת מכבי וחבר מרכז הנוער למען הקק"ל, והיה מראשוני היוצאים לעזרה במשקים לקריאת המוסדות הלאומיים. כבר בגיל צעיר הוא ניכר בכשרון כתיבתו: בהיותו בן 10 ערך יחד עם חברו, חנוך ברטוב, לימים סופר ידוע, את עתון בית ספרו.
כבר מגיל צעיר נמשך עמנואל לשירה וזמר. נטייתו המוסיקלית נתעצבה בנעוריו – מאביו חובב החזנות ספג עמנואל את האהבה ללחן היהודי-חסידי, מאמו חובבת השירה ירש את אהבת הזמר ומתושבי סביבתו – כפריים ערביים ובדואים סביב פתח תקוה, יפו ותל אביב – קלט והטמיע את צליליהם ומנגינותיהם (ומכאן ההשפעה המזרחית החזקה על סגנון לחניו והשליטה של כלי נגינתם – חליל, תוף ומצלתיים – במנגינותיו בהמשך דרכו).

קייטנת גת רימון לילדי עולים, תש"ה 1945.המדריך עמנואל זמיר. צלם לא ידוע, מאוסף הארכיון

בראשית שנות החמישים הצטרף  ל"חבורת האש" שבין חבריה היו "המסתערבים", בוגרי המחלקה הערבית של הפלמ"ח להם כתב את "עלי, עלי אש". יחד היו חוגגים במסיבות ה" קומזיץ" הידועות מסביב למדורה בשלל שירי ה "הו הו".                                                                         בשנות החמישים הוא התמסר לטיפוח והפצת הזמר הישראלי, הקים חוגי זמר ברחבי הארץ, כתב מסכות לחגים ואירועים של ישובים רבים. הקים את "להקת עימנואל זמיר" בה השתתפו זמרים ונגנים ידועים כמו: ששונה דמארי, יפה ירקוני, ישראל יצחקי, אהובה צדוק, גיל אלדמע ורבים אחרים. עימנואל טיפח את השירה הישראלית-עברית. הוא הושפע רבות גם משירים ולחנים ששמע במעברות ובישוביי עולים וגם מוסיקה ששמע בכפרי ערבים בדואים ודרוזים. אחד ממפעליו החשובים הייתה הקמת "תנועת הזמר הישראלי" שפעלה לקירוב לבבות בין המגזרים השונים. נערכו מפגשי נוער ערבי – עברי שנקראו "להבנה וידידות". בזכות נסיעותיו הרבות ברחבי הארץ הוא זכה לכינוי "הטרובדור של הזמר העברי", או הטרובדור עם הויליס הירוק" איתו נסע לפעילויותיו הרבות. ב – 19 ביוני 1962 נפגע עמנואל אנושות בתאונת דרכים. הוא נפטר לאחר 18 יום ונקבר בבית העלמין "סגולה" ליד הוריו.

"ערב שח" משירי עמנואל זמיר
ערב לכבודו, 1980

שרה'לה אלמגור אלמנתו פעילה רבות להנצחת המורשתו. ארכיונו מופקד בארכיון הצליל של הספרייה הלאומית. חלק מן הארכיון מופקד גם בארכיון לתולדות פתח תקוה.                                                                      ומה קרה לפסטורליה הישראלית? אנחנו יכולים לראות ביטוי לאהבת הארץ ונופה בשירי אהוד מנור, יורם טהר לב, נעמי שמר או בלחנים של נחום הימן ונורית הירש מתי כספי אחרים.

כיום בחצר משפחת פישצנר שרחוב חובבי ציון ממוקם בית הדפוס של משפחת גרינבאום המשמש כאתר היסטורי בו לומדים המבקרים על חיי משפחת איכרים במושבה פתח תקוה.

בנובמבר 2015 ערכה שרה'לה אלמגור, אלמנתו, ערב מרגש במלאת 50 שנה לפטירתו. מאמר מרתק אודות שירתו של זמיר מופיע בכתב העת האינטרנטי של אהוד בן עזר מאת אליהו הכהן. אליהו מסביר את סוד שירתו וקסמו של עמנועל זמיר.                                                                                           מתוך ארכיון אישי של כרמי כרמית שהייתה מזכירתו מצורפים מסמכים שונים כמו: "פקודת מבצע למחנה זמר", חוגי זמר, שירונים.

נוני ירון

 

פרסומים מארכיון אישי של כרמית כרמי, מזכירתו של עמנואל זמיר